from the word vessel written there, with regard to the halakhot of ritual impurity imparted by a corpse, and the word vessel written with regard to the halakhot of other impurities.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כלי כלי – בשרצים כתיב כל כלי אשר יעשה מלאכה וגו׳ ומגופיה דקרא דשרצים לא מצי יליף דאשר יעשה מלאכה לאו כלי תכשיט משמע.
הקילקי והוא תכשיט הבהמה המונח בחזה שלה ונקרא פייטרא״ל וכן החבק והוא החוגרו מגבה על בטנה ונקרא צינגאלא״ה כלם מיטמאין מתורת שק ואע״פ שכלי בהמה אין מקבלים טומאה מ״מ תשמיש אדם הם שיכול להנהיג בהמתו בראשי הרצועות שבהם וכן שבשעה שהוא רוכב כשיש בה קילקי וחבק מנהיגה כרצונו והרי היא כמקל של בהמה שמיטמא הואיל ואדם רודה בו וכטבעת של בהמה שאדם מושך בו אבל חבלים ומשיחות הואיל ואין בהם טווי ואריג אין מיטמאין כלל ואע״פ שיש בהם קליעה שלא טמאנו קליעה בשק אלא מתורת תכשיט ולדעת גדולי הרבנים שמטמאין בקליעה מתורת אריג אתה צריך לפרש שהחבלים אין בהן קליעה או שאינם טווי ומ״מ כבר כתבנו מה שיש לנו לפקפק בדבריהם:
תוס׳ בד״ה מנין כו׳ ומשיחות ושק כצ״ל:
״כלי״ ״כלי״ מהתם [משם], שגם בדיני מת וגם בדיני טומאות אחרות נזכרה המלה ״כלי״, ואנו למדים הלכה מהלכה.
from the word vessel written there, with regard to the halakhot of ritual impurity imparted by a corpse, and the word vessel written with regard to the halakhot of other impurities.
It was taught in the baraita that a sack is added to the category of “garment”; it too is ritually impure due to woven fabric. The Gemara asks: Is that to say that a garment is not a woven fabric? Rather, the statement should be emended and say as follows: A sack made from goat hair is added to the category of garment; even though it is not woven it can nevertheless become ritually impure. The Gemara asks: For what is a garment made of unwoven goat hair suitable? Rabbi Yoḥanan said: Since a poor person occasionally braids three goat hairs and hangs it on his daughter’s neck as an ornament.
שק – הוא עשוי מנוצה של עזים שאף על פי שאינו אריג אלא קלע קטן עשה מנוצה של עזים לתלות בו בתי נפש לצואר בתו טמא שדרכו בכך ותכשיט הוא וה״ק שהוא טמא משום אריג ואע״פ שאינו אריג.
קולע ג׳ נימין כו׳ – ג׳ חוטין של מטוה של נוצה של עזים צבועה.
ותולה בצואר בתו – וקליעתה זו היא אריגתו מאחר שהוא טווי כדאמרן גבי תיכי חלילתא בריש פירקין דקרי להו אריג והא דקאמר אע״פ שאינו אריג כלומר לאו אריג ממש.
שנינו בברייתא הקודמת שמוסף שק על הבגד שטמא משום אריג. ותוהים: אטו [וכי] בגד לאו [לא] אריג הוא?! אלא הכי קאמר [כך אמר] כך יש לתקן ולומר: מוסף דין השק העשוי משערות עזים על הבגד, שאף על פי שאינו אריג — הריהו טמא. ושואלים: דבר העשוי משערות עזים ואפילו בלתי ארוג, למאי חזי [למה ראוי]? אמר ר׳ יוחנן: שכן עני קולע שלש נימין (שערות) עזים ותולה בצואר בתו לקישוט.
It was taught in the baraita that a sack is added to the category of “garment”; it too is ritually impure due to woven fabric. The Gemara asks: Is that to say that a garment is not a woven fabric? Rather, the statement should be emended and say as follows: A sack made from goat hair is added to the category of garment; even though it is not woven it can nevertheless become ritually impure. The Gemara asks: For what is a garment made of unwoven goat hair suitable? Rabbi Yoḥanan said: Since a poor person occasionally braids three goat hairs and hangs it on his daughter’s neck as an ornament.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Sages taught a detailed halakhic exposition of that verse in a different baraita. From the fact that the verse mentioned sack, I have only derived that a whole sack can become ritually impure. From where is it derived to include even reins [kilkeli] and a saddle band fastened under the horse’s belly in the category of those objects that can become ritually impure? The verse states: “Or sack”; “or” teaches that the verse is referring to items similar to a sack as well. I might have thought, on that basis, that I should include even the ropes and measuring cords. The verse states: “Sack,” just as a sack is spun and woven, so too, everything that is spun and woven can become ritually impure. Ropes and measuring cords are not made from spun threads, and they are certainly not woven.
קילקלי. מלשון יון הוא והוא עשוי בגד [(גליון) משיער של עזים והוא קשה עשוי להצניעו תחת הכרים והכסתות. חבקים כסוי הכסאות (ת״ל) או בגד או עור או שק אין לי אלא] שק בלבד מנין לרבות הקילקלי וחבק ת״ל או שק פי׳ מרבינן להו מאו כלומר הוה ליה למימר שק. או דכתב רחמנא למה לי לרבויי קילקלי וחבק. יכול שאני מרבה חבלים ומשיחין שיטמאו ת״ל שק מה שק טווי ואריג אף כל טווי ואריג הרי הוא אמר במת כל מעשה עזים יכול שאני מרבה חבלים ומשיחים דין הוא טימא בשרץ טימא במת כו׳. ודחינן ואם היקל בטומאת שרץ שהיא קלה פי׳ טומאת שרץ קלה היא שהיא טומאת ערב אבל טומאת מת חמורה היא שהיא טומאת שבעה לא נתרבה ת״ל (או) בגד ועור בגד ועור לג״ש נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת. פי׳ דין ג״ש ב׳ פסוקים וכל פסוק ופסוק כתוב מלין שאינן צריכין לפסוק ואין מילין פטיין לא נכתבו אלא בתוך פסוקים אלו אלא לדון מהם ג״ש להיות כל דין שמפורש באחד מהן שיהא גם השני כמותו וזהו שכתוב בעניננו בגד ועור בשרץ בגד ועור במת וצריכין להיות אלו בגד ועור מופנים בשני הפסוקים. שאם הן בפסוק אחד יתירין כגון שלמדו טומאת בגד ועור בשרץ משכבת זרע ונמצא בגד ועור האמור בשרץ מופנה כגון זה למידין ואם יש פירכא משיבין ופורכין ואם הן אלו פסוקים בגד ועור יתירין בשרץ ובמת למידין במת מן השרץ זהו טמאין במת דבר הבא מזנב הסוס מזנב הפרה כשם שמטמאין בשרץ ואין משיבין ואף על גב דאיכא למפרך ואם ריבה בטומאת שרץ שהיא מרובה. פי׳ טומאת שרץ (נותנת) [נוהגת] בשמנה שרצים.
ערך חבק
חבק – א(כלים פי״ט) שיירי מזרן ד׳ טפחים כדי לעשות חבק לחמור פי׳ כלי שמשימין על משאוי החמור ומשימין בה קוצה ומגביא גילי בשביל שלא יפסדו אם יפול עליו מטר ויש אומרים שהוא כמו נמטא ועוד משימין אותו על החמור כשנוטל הסרגא ממנו והוא מזיע שלא יצטנן (שבת סד.) מניין לרבות את הקילקי ואת החבק ת״ל או שק פירשט בער׳ קילקי (נדה נח.) מתניתין על שוקיה ועל פרסותיה מבפני׳ טמאה ובגמ׳ מבפנים ועד היכא אמרי דבי רבי ינאי עד מקום חבק פי׳ כשמצאת דם על שוקה ועל פרסותיה באותן הצדדין שמדבקין זה עם זה הן מבפנים וכשנוטלין האנפליא יש לה לולאות ומחברין אות׳ לולאות באמצע השוק פעמים מבפנים ופעמים מאחור וזהו מקום חבק. פ״א עד מקום חבק עד ביקום שמחבק ירכה על שוקה כשכפפה ירכה ואותו מקום חבק עצמו הוי כלפנים כנגד התורפה ואם נמצא דם במקום חבק טמא אם נמצא דם על שוקה וירכה מבפנים:
ערך קלקי
קלקי – ב(שבת סד.) ת״ר שק אין לי אלא שק מנין לרבות את הקלקי ואת החבק (בבא בתרא עח.) מכר חמור מכר את המרדעת ואת הקלקי ואת החבק פי׳ קלקי שתחת הזנב חבק שתחת הבטן פ״א קלקי וחבק דפרק במה אשה אומר לשון יון הוא. קיליקי בגד עשוי משער של עזים והוא קשה ועשוי להציעו תחת כרים וכסתות חבק כסוי הבהמות (כלים פכ״ט) הגמדין של ערביים הקלקין והפונדא פי׳ חלוק של צמר ויש לו נימין והוא שק שלובשין אותו מבית מי שמצער עצמו ובלעז כמשמעו ציליצ״ו ופי׳ בלעז אשתמי״ניי״א ועוד (מקואות פרק ט) אלו באינן חוצצין קלקי הראש פי׳ הצואר שעל הראש שדבק בו השער כקלקי. (ננעים פרק ו) גופא של שהרת כגריס הקלקי מרובע מקום הגריס ט׳ עדשות וכו׳ קלקי הלב והזקן ובית הסתרים פי׳ כל איש שאינו חלק ויש לו שערות כאיש שעיר בבית השחי או בלבו מודלה על גרונו ויתמאס מן הזיעה והן מתקלקלין ונעשין כקילקי שפירשנו צילי״צי. (כלים פרק י״ז) גריס נגעים כגריס הקילקי. (בסוף מעשר) ושום בעל בכי ובצל של רכפה והגריסין הקלקין פי׳ כן שמם קליקין וי״א על שם מקומן נקראו. (ירושלמי) שום בעל בכי כל שאין לו חלא דור אחד מקיף את העמוד רשב״ג אומר כל שאין לו אלא קליפה אחת בלבד אלו הן גריסין הקילקין אלו גריסין המרובעין רשב״ג אומר אין לך מרובע כו׳ וזה בסוף (תוספתא מעשרות) אלו הן גריסין הקילקין אלו המרובעין תני רשב״ג אין מרובע מששת ימי בראשית התיב רבי ברכיה והא תנינן גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע וכולי (א״ב פי׳ בליו״ר מין בגד ולבוש עשוי משער תישים ועזים והיה נעשה במחוז קילוקיא ועל שם שער זה נאמרו אנשים בעלי שער עב ומסובך קיניקי ויש אנשים בעלי שער עב ומסובך בלב שהוא החזה ובזקן ובבית הסתרים ואולי במחוז קיליקיא היה גריס מיוחד הנאמר גריס הקלקי):
א. [גארט.]
ב. [גראבעס טוך.]
אין לי אלא שק – העשוי ללבוש רועים.
מניין לרבות את הקילקלי והחבק – ואם תאמר והא לא מיטלטל מלא וריקן ואי משום דאפשר לקפלה אם אינו עשוי לכך לאו כלום הוא כדאמר לקמן גבי קב הקיטע דאע״ג דיש לו בית קיבול לראש שוקו אם אינו עשוי לקבל טהור וי״ל דהני נמי לשם כל צורכן הן עשוין מתחלה אך קשה דלעיל פ׳ במה מדליקין (דף כז. ושם) מפיק דבר הבא מן העזים דמטמא בשרצים מאו בגד וקילקלי וחבק באין מן העזים ומפיק להן הכא מאו שק וע״ק דהתם מרבה לנוצה של עזים לג׳ על ג׳ ואילו שק שיעורו בד׳ ואומר ר״י דתרי גווני נוצה של עזים הוו והתם מיירי [בדקה] שעושים ממנה בגדים חשובים והלכך איתרבו לשלשה על שלשה כמו שאר בגדים והכא מיירי בנוצה גסה שממנה עושין קילקלי וחבק וחבלים ומשיחות ושק.
דברים אלו ר״ל הבאת קילקי וחבק לטומאה והפקעת חבלים ומשיחות ממנה שוים הם בין לטומאת מת בין לטומאת שרץ וכן הבאת בגד העשוי מצמר של עזים לטומאה והוא הנקרא נוצה על שם שדרך בני אדם למרטו ולא לגזזו וכן העשוי מן הגמלים או מזנב הסוס ומזנב הפרה כלם שוים הם בין לטומאת מת בין לטומאת שרץ ששניהם למדים זה מזה בג״ש ואע״פ שיש להשיב בשתיהם שהרי המת טומאתו חמורה והשרץ טומאתו מרובה ר״ל שרוב טומאות בדינה לטומאת ערב הרי היא מופנת משני צדדים וכל ג״ש שמופנת משני צדדין למדין ואין משיבין אע״פ שיש להשיב בה אבל כל שאינה מופנת אלא מצד א׳ למדין ממנה אם אין שם תשובה אבל משיבין אם יש שם תשובה ואין למדין בה:
תוס׳ בד״ה מנין לרבות כו׳ אך קשה דלעיל פרק במה מדליקין מפיק דבר הבא מן העזים כו׳ מאו בגד וקילקלי כו׳ ומפיק להו הכא מאו שק כו׳ עכ״ל לכאורה קשה לדבריהם למאי דלא אסקי אדעתייהו דאיכא תרי גוונא נוצה תקשי להו בפשיטות משק גופיה דהיינו נוצה של עזים ול״ל התם קרא לדבר הבא מן העזים וכמו שהקשו התוס׳ שם פרק במה מדליקין ותירצו כה״ג ע״ש וע״ק דא״כ קילקלי וחבק גרעו טפי דהא כתיב שק בקרא ואפ״ה איצטריך ריבויא לקילקלי וחבק וכן במת כתיב בהדיא מעשה עזים ואפ״ה איצטריך ריבויא לקילקלי וחבק ולפי תירוצם נמי כיון דשק וקילקלי וחבק כולהו מנוצה גסה ואפ״ה איצטריך ריבויא לקילקלי וחבק ע״כ היינו משום דגריעי משק הם וא״כ מאי קשיא להו הכא דאימא אע״ג דאתרבו התם מעשה עזים מאו בגד איצטריך הכא רבויא לקילקלי וחבק דגריעי ויש ליישב דבריהם דהכא למאי דלא אסקי למימר דאיכא ב׳ גווני נוצה משמע להו הא דאיצטריך התם או בגד לרבות נוצה של עזים היינו כמו קילקלי וחבק דלא אתיין משק משום דגריעי ואהא קשיא להו שפיר הכא דהתם מרבה קילקלי מאו בגד והכא מרבה להו מאו שק וע״ק דהתם מרבה לנוצה לג׳ כו׳ ואילו שק כו׳ ר״ל דודאי לא עדיפי קילקלי וחבק משק דלא מטמא אלא בד׳:
ודע איך שיהיה צ״ל דכל דבריהם אלו אינו אלא למאי דבעי למילף מעיקרא קילקלי וחבק מאו שק אבל לפי האמת יליף לה מג״ש וכדמסיק וא״כ התם נמי דיליף נוצה דקה מאו בגד היינו מקמי דליתי׳ ג״ש אבל לבתר דאתי ג״ש לא איצטריך נמי התם או בגד להכי דאתי נמי מג״ש אלא למילתא אחריתא אתא או לג׳ על ג׳ כדקאמר פרק במה מדליקין ובהכי ניחא דקשיא מאי פריך בשמעתין והא אפיקתיה לקילקלי וחבק כו׳ וכי לא ראה בברייתא דיליף מג״ש כל מעשה עזים בשרץ ממת דאיכא למימר דהוה סבר דלא יליף מג״ש לטמא מעשה עזים בשרץ אלא נוצה דקה אבל קילקלי וחבק לא יליף מג״ש אלא מאו שק כדנקט לה בברייתא ולהכי פריך שפיר והא אפיקתיה כו׳ ומשני השתא דאתי ג״ש קילקלי וחבק נמי אתו מיניה ואייתר להו או שק לזנב הסוס כו׳ ודו״ק:
בתוס׳ בד״ה מניין לרבות וכו׳ וא״ת והא לא מיטלטל מלא וריקן ואי משום דאפשר לקפלה וכו׳ וי״ל דה״נ לשם כל צרכן הן עשויין עכ״ל. והקשה הרשב״א ז״ל בחידושיו דאכתי קשה אמאי איצטריך למעוטי חבלים ומשיחות תיפוק ליה דאין מטלטלין מלא וריקן ולקפל בהן נמי לא חזו וכו׳ ע״ש שהניח בצ״ע ולע״ד נראה ליישב דהא בלא״ה קשה בהא דקאמר יכול שאני מרבה אף חבלים ומשיחות דמהיכי תיתי כיון דאיכא לאוקמי ריבויא דאו שק לדדמי לקילקולי וחבק אע״כ דהשתא משמע ליה דחבלים ומשיחות עדיפי טובא דלא בעינן דלהוי מטלטל מלא וריקן דומיא דשק והיינו כדאשכחן בנגעים שמטמאין בשתי וערב לפי שראוי לארוג בהן הרבה ה״ה לחבלים ומשיחות נמי שייך לומר כן והכי איתא להדיא לעיל בפ׳ במה מדליקין דף כ״ז בהא דאמרינן התם בגמרא מה לנגעים שכן שתי וערב מטמא בהן משא״כ בשאר טומאות ופי׳ התוס׳ שם דהא דפשיטא לן דשתי וערב אינו מטמא בשאר טומאות היינו מדממעטינן הכא חבלים ומשיחות א״כ לפ״ז כל כמה דלא ממעטינן חבלים ומשיחות הו״א דאפי׳ שתי וערב טמא כ״ש חבלים ומשיחות כן נ״ל נכון ודו״ק:
א תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא אחרת מדרש הלכה מפורט בענין אותו כתוב. מה שנאמר ״שק״ אין לי ללמוד מכך אלא ששק שלם יקבל טומאה, מניין לרבות לקבלת טומאה אף את הקילקלי (מושכות) ואת החבק (רצועה שקושרים לסוס תחת בטנו) — תלמוד לומר: ״או שק״, שבאה המלה ״או״ ללמדנו שאין המדובר רק בשק, אלא אף בדברים אחרים הדומים לו. יכול שאני מרבה על ידי הוספה זו אף את החבלים ואת המשיחות (חבלים דקים) — תלמוד לומר: ״שק״. ואנו למדים: מה שק הינו טווי ואריג — אף כל שהוא טווי ואריג, והחבלים והמשיחות אינם עשויים מחוטים טוויים, וודאי שאינם ארוגים.
The Sages taught a detailed halakhic exposition of that verse in a different baraita. From the fact that the verse mentioned sack, I have only derived that a whole sack can become ritually impure. From where is it derived to include even reins [kilkeli] and a saddle band fastened under the horse’s belly in the category of those objects that can become ritually impure? The verse states: “Or sack”; “or” teaches that the verse is referring to items similar to a sack as well. I might have thought, on that basis, that I should include even the ropes and measuring cords. The verse states: “Sack,” just as a sack is spun and woven, so too, everything that is spun and woven can become ritually impure. Ropes and measuring cords are not made from spun threads, and they are certainly not woven.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
The baraita continues: Now, it says with regard to the halakhot of ritual impurity imparted by a corpse: “And every garment and all that is made of skins and all work of goats’ hair and all things made of wood you shall purify”(Numbers 31:20). This verse comes to include reins and the band under the horse’s belly within the category of: All work of goats’ hair. They too can become ritually impure.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קילקי רפא[דה תחת] חזאם אלדאבה
קילקי בטנה [שתחת] חגורת הבהמה.
קילקלי – מסרך של סוס שקורין פייטרא״ל.
חבק צינגלא של סרגא ואוכף ועושין אותה מנוצה של עזים טווי ואריג.
מנין לרבות קלקי וחבק. ואם תאמר והלא אין מטלטלין מלא וריקן, ואם תאמר מפני שראוי לקפלו ולשים בו שום דבר, מכל מקום כיון שאינו עשוי לכך לא חשבינן ליה כמטלטל מלא וריקן, וכדתנן לקמן (שבת סו.) גבי קב הקיטע ואם יש לו בית קבול ראש שוקו לא חשבינן ליה בית קבול כיון שאותו בית קבול אינו עשוי לטלטל בתוכו שום דבר, וכמו שפירש רש״י זכרונו לברכה שם. ותירצו בתוס׳ דאף קלקי וחבק נמי על כרחין אית לן למימר דעשוי לכל תשמיש. ולדידי קשיא לי דהא איצטריך למעוטי חבלים ומשיחות משום דאינן אריג ואף על גב דאין עשוין לטלטלן מלא וריקן ואינן ראוין לכך. וצריך לי עיון.
הרי הוא אומר בדיני טומאת מת: ״וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו״(במדבר לא, כ) ובא הפסוק לרבות לקבלת טומאה גם את הקילקלי ואת החבק שאף הם בכלל מעשה עיזים.
The baraita continues: Now, it says with regard to the halakhot of ritual impurity imparted by a corpse: “And every garment and all that is made of skins and all work of goats’ hair and all things made of wood you shall purify”(Numbers 31:20). This verse comes to include reins and the band under the horse’s belly within the category of: All work of goats’ hair. They too can become ritually impure.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
I might have thought that I would include even the ropes and thin cords in this category. The Gemara begins with a logical analysis. And it may be inferred logically to the contrary, that a rope cannot become impure. The verse deemed impure an object that came in contact with a creeping animal, and it deemed impure an object that came in contact with a corpse. Just as when it rendered an object impure from contact with a creeping animal it only rendered impure objects spun and woven, as stated above; so too, when it rendered impure an object from contact with a corpse, it only rendered impure objects spun and woven.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך טמא
טמא – א(בסיפרא בפרשת זבה) תניא כטומאת נדתה ולא כימי נדתה והלא דין הוא ומה במקום שלא עשה טומאת המטמא וכו׳ פירוש מדקאמר כטומאת נדתה ילפינן דמשכב זבה טמא טומאת ערב כטומאת נדה שהרי נדה דאורייתא שאפילו רואה יום ז׳ טובלת ליל ח׳ וטהורה וכן נמי כל מי שנוגע בה טמא טומאת ערב ואיתקש משכב זבה למשכב נדה שיהא טמא טומאת ערב ולא הוקש לימי טומאתה שהן ז׳ ימים שיהא טמא טומאת ז׳ ומה במקום שהקל ולא עשה תחתונו של בועלה כתחתון שלה שהתחתון שלה מטמא אדם וכלים ותחתון של בועל נדה אוכלין ומשקין מטמא אדם ובגדים לא מטמא החמיר בימי טומאתו וכתיב ביה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים ועשה ימי בועלה שהוא המיטמא כמות׳ ואפילו בא עליה ביום ז׳ שלה יטמא ז׳ ימים כאן במשכבה שעשאו כמותה שמטמא אדם ובגדים והחמיר בו אינו דין שנחמיר גם בימי טומאתו ולדונו בדינה שיהא משכבה טמא טומאת שבעה ת״ל כטומאת נדתה ולא כימי נדתה טומאת ערב הוא מיטמא ואינו מיטמא כימי נדת טומאתה טומאת שבע. טומאת גוויות טומאת הקדשות (בסיפרא) וזה לכם הטמא טומאת הגוויות הן השרץ והבבלה והמת וזב וזבה ונדה וכיוצא בהן וטומאת הקדשות השורף את הפרה ואת הפרים והמשלח את השעיר ומפורש בתוספתא (דמסכת שבועות) וכל דבר טמא לרבות כל הטמאין שבתורה רבי נתן אומר טומאת גוויות ולא טומאת הקדשות יצא השורף את הפרה וכו׳ וטומאת הגוויות (בגמרא דיום הכיפורים) לענין אוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין שהוא פוסל את התרומה ומי״ח דברים שגזרו בו ביום הוא דתנן ואלו פוסלין התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני וכו׳. (בסוף סיפרי) ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה וגומר יכול בבהמה טמאה הכתוב מדבר כשהוא אומ׳ למטה ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמורה הא אינו מדבר אלא בבהמת מוקדשין וכו׳ טומאת שרץ מרובה (שבת סד.) פי׳ מרובה שהיא כשמונה שרצים והיא קלה שהיא טומאת ערב טימאת מת מועטת שאינה אלא במת בלבד והיא חמורה שהיא כטומאת שבעה. (בריש מכילתא) הואיל וטומאה מעכבת ואביב מעכב מה טומאה אין פחות משלשים יום אף אביב אין פחות מל׳ יום. פי׳ רבינו ניסים ז״ל מה טומאה נדחה מי״ד בניסן לי״ד באייר שהן ל׳ יום אף אביב נמי שאם לא ימצא מעכב הפסח ומעברין בשבילו שלשים יום. (ובריש כלים) טמא מת אב הטומאה מכלל דמת עצמו אבי אבות (בכורות כג:) בר פדא אמר טומאה חמורה עד לגר טומאה קלה עד לכלב. (עבודה זרה ס) ור״ש מ״ט דתניא לא תאכלו כל נבילה וגומר נבילה הראויה וכו׳ (סנהדרין כג) ואלו שהן במיתה האוכל את הטבל וכהן טמא שאכל תרומה טהורה וכו׳ ומפורש שם אמר שמואל משום רבי אליעזר בן יעקב מניין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כייחלנוהו וכו׳. (נדרים צ) האומרת טמאה אני לך פי׳ כגון אשת כהן שאימרת נאנסתי ולך אני אסורה וכו׳. (זבחים י) טמא שאכל בין קדש טמא בין קדש טהור חייב ר״י הגלילי אומר טמא שהכל טהור חייב וטמא שאכל טמא פטור וכו׳. (בכורות לג) בית הלל אומרים בכור מאכילין אותו לנדות מ״ט דאמר קרא הטמא והטהור יאכלנו:
א. [אונריין.]
יכול שאני מרבה החבלים והמשיחות – לציא״ל שעושין למדוד וקולעין מן הנוצה כמו שנתלשה ואינו טווי ולא דמי לקולע שלש נימין דלעיל דהתם טווי הוא וזו היא אריגתו.
יכול שאני מרבה אף את החבלים ואת המשיחות שאף הם מעשי עיזים? ודנים תחילה בדרך סברה: ודין הוא שלא יהיה החבל טמא, שכן טימא הכתוב דבר הנוגע בשרץ, וטימא דבר הנוגע במת. ומה כשטימא בשרץ לא טימא אלא את הטווי ואריג כפי שאמרנו, אף כשטימא במת לא טימא אלא את הטווי ואריג.
I might have thought that I would include even the ropes and thin cords in this category. The Gemara begins with a logical analysis. And it may be inferred logically to the contrary, that a rope cannot become impure. The verse deemed impure an object that came in contact with a creeping animal, and it deemed impure an object that came in contact with a corpse. Just as when it rendered an object impure from contact with a creeping animal it only rendered impure objects spun and woven, as stated above; so too, when it rendered impure an object from contact with a corpse, it only rendered impure objects spun and woven.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
There is room to distinguish: Are these indeed comparable? If the Torah was lenient with regard to the ritual impurity of an object that came in contact with a creeping animal, which is a less severe form of impurity, saying that ropes do not become impure from contact with that form of ritual impurity, will we be lenient with regard to ritual impurity imparted by a corpse, which is more severe? Perhaps, since impurity imparted by a corpse is more severe, even objects not woven and spun, e.g., ropes, become ritually impure from contact with it. Therefore, the verse states garment and leather, garment and leather to establish a verbal analogy.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הן – תמיה הוא וכי דברים כוונים הם.
אם היקל בטומאת שרץ שהיא קלה – כלומר אם היקל מלטמא חבלים ומשיחות היקל לך בשרץ שטומאתו קלה טומאת ערב.
נקל – גם אנחנו בבנין אב זה במת שטומאתו חמורה טומאת ז׳.
ואולם אפשר לדחות: הן (אמנם) אם היקל בטמא שרץ שהיא טומאה קלה ואמר שבה אין החבלים מקבלים טומאה, האם נקיל גם בטומאת המת שהיא חמורה?! ושמא כיון שטומאת מת חמורה יותר, יטמא בה אף דבר שאיננו טווי וארוג ובכלל זה אף החבלים — תלמוד לומר המילים ״בגד״ ו״עור״, ״בגד״ ו״עור״ לגזירה שוה, שילמד אחד על חבירו. שנאמר ״בגד״ ו״עור״ בטומאת שרץ (״וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמאו מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר״.
There is room to distinguish: Are these indeed comparable? If the Torah was lenient with regard to the ritual impurity of an object that came in contact with a creeping animal, which is a less severe form of impurity, saying that ropes do not become impure from contact with that form of ritual impurity, will we be lenient with regard to ritual impurity imparted by a corpse, which is more severe? Perhaps, since impurity imparted by a corpse is more severe, even objects not woven and spun, e.g., ropes, become ritually impure from contact with it. Therefore, the verse states garment and leather, garment and leather to establish a verbal analogy.
The term garment and leather is stated with regard to ritual impurity imparted by a creeping animal: “And whatever any of them falls upon when they are dead will be impure whether it be any vessel of wood, or a garment, or leather, or sack, whatever vessel it be with which any work is done it must be put into water and it will be impure until evening, then it will be clean” (Leviticus 11:32). And garment and leather is stated with regard to ritual impurity imparted by a corpse. Just as garment and leather stated with regard to a creeping animal only rendered impure objects that are spun and woven, so too, garment and leather stated with regard to a corpse only rendered impure objects that are spun and woven.
ויקרא יא, לב), ונאמר ״בגד״ ו״עור״ וכן נאמר ״בגד״ ו״עור״ בטומאת מת. ואנו למדים: מה בגד ועור האמור בטומאת שרץ לא טימא אותם אלא כאשר הם טווי ואריג, אף בגד ועור האמור בטומאת מת לא טימא אלא כאשר הם טווי ואריג.
The term garment and leather is stated with regard to ritual impurity imparted by a creeping animal: “And whatever any of them falls upon when they are dead will be impure whether it be any vessel of wood, or a garment, or leather, or sack, whatever vessel it be with which any work is done it must be put into water and it will be impure until evening, then it will be clean” (Leviticus 11:32). And garment and leather is stated with regard to ritual impurity imparted by a corpse. Just as garment and leather stated with regard to a creeping animal only rendered impure objects that are spun and woven, so too, garment and leather stated with regard to a corpse only rendered impure objects that are spun and woven.
Utilizing the same verbal analogy, one could say: And just as garment and leather stated with regard to a corpse rendered impure any object that is the work of goats’ hair, so too, garment and leather stated with regard to a creeping animal rendered impure any object that is the work of goats’ hair.
ועל ידי גזירה שווה זו אפשר להמשיך ולומר: ומה בגד ועור האמור במת טמא כל שהוא מעשה עזים — אף בגד ועור האמור בשרץ טמא כל שהוא מעשה עזים.
Utilizing the same verbal analogy, one could say: And just as garment and leather stated with regard to a corpse rendered impure any object that is the work of goats’ hair, so too, garment and leather stated with regard to a creeping animal rendered impure any object that is the work of goats’ hair.
I have only derived from this verbal analogy that an object that comes from goats can become ritually impure; from where do I derive to include an item that comes from a horse’s tail or from a cow’s tail? The verse states: Or a sack, and anything like a sack, i.e., these other items as well.
אין לי ללמוד מגזירה שווה זו לקבלת טומאה אלא דבר הבא מן העזים בלבד, מנין לרבות דבר הבא (שנעשה) מזנב הסוס ומזנב הפרה שאף הוא מקבל טומאה? — תלמוד לומר: ״או שק״, כלומר, שק וכל הדומה לו, ובכלל זה גם העשוי מזנב הסוס וזנב הפרה.
I have only derived from this verbal analogy that an object that comes from goats can become ritually impure; from where do I derive to include an item that comes from a horse’s tail or from a cow’s tail? The verse states: Or a sack, and anything like a sack, i.e., these other items as well.
עין משפט נר מצוהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
(10)וְהָא אַפֵּיקְתֵּיהּ לְקִילְקְלִי וַחֲבָק.
The Gemara asks: Didn’t you already derive ritual impurity with regard to reins and a saddle band from this verse? How can ritual impurity for items that come from a horse’s tail and a cow’s tail be derived from the same verse?
על כך תוהים: והא אפיקתיה [והרי הוצאת אותו, השתמשת בו], בריבוי זה ללמוד לטומאת קילקלי וחבק, וכיצד ניתן ללמוד מכאן לענין זנב סוס ופרה?
The Gemara asks: Didn’t you already derive ritual impurity with regard to reins and a saddle band from this verse? How can ritual impurity for items that come from a horse’s tail and a cow’s tail be derived from the same verse?
The Gemara answers: That applies only before the verbal analogy was cited; now that the verbal analogy was cited, the verse is rendered extraneous. The fact that any item that falls in the category of: “And all work of goats’ hair,” can become ritually impure is derived from the verbal analogy. Reins and a saddle bands are included in the category of work of goats’ hair. Therefore, they need not be derived from that phrase. Consequently, a different halakha can be derived from that extraneous phrase: Objects that come from a horse’s tail or a cow’s tail can become ritually impure.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השתא דאתיא גזירה שוה – וכי היכי דיליף מת משרץ למעוטי חבלים ומשיחות יליף נמי שרץ ממת לכל מעשה עזים לרבות קילקלי וחבק.
ומשיבים: הני מילי מקמי דליתיה [דברים אלו אמרנו לפני שבאה] הגזרה שוה, השתא דאתי [עכשיו שבאה] הגזירה שווה אייתור ליה [נעשו מיותרים], שמן המילים ״וכל מעשה עזים״ למדים לכל דבר הנעשה משערות עזים (כמו החבק), ושוב אין צורך ללמוד זאת מריבוי ״או שק״, ומשום כך משמשת לשון ריבוי זו לענין אחר, לדבר הנעשה מזנב הסוס או הפרה.
The Gemara answers: That applies only before the verbal analogy was cited; now that the verbal analogy was cited, the verse is rendered extraneous. The fact that any item that falls in the category of: “And all work of goats’ hair,” can become ritually impure is derived from the verbal analogy. Reins and a saddle bands are included in the category of work of goats’ hair. Therefore, they need not be derived from that phrase. Consequently, a different halakha can be derived from that extraneous phrase: Objects that come from a horse’s tail or a cow’s tail can become ritually impure.
The baraita continues: And I have derived that an object made from a horse’s tail can become impure only with regard to a creeping animal; however, with regard to a corpse, from where is this derived?
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך לאיי
לאיי – אאפנויי מפני (שבת סד.כריתות יב:) לאיי הכי נמי מתריץ דבוריה לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי פ׳ לאיי לא בני יי בלשון יון בן:
וממשיכים במדרש ההלכה: ואין לי אלא שהעשוי מזנב סוס נטמא בשרץ, ואולם בטומאת מת מניין שדבר העשוי מהם נטמא
The baraita continues: And I have derived that an object made from a horse’s tail can become impure only with regard to a creeping animal; however, with regard to a corpse, from where is this derived?
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara begins with a logical analysis. And it may be inferred logically that this is so. The Torah rendered impure a sack that came into contact with a corpse and rendered impure a sack that came into contact with a creeping animal. Just as when the Torah rendered items that came into contact with a creeping animal impure it made the legal status of that which comes from a horse’s tail and a cow’s tail equal to the legal status of that which is made from goats’ hair, i.e., that it contracts ritual impurity, so too when the Torah rendered impure items that came into contact with a corpse, it made the legal status of that which comes from a horse’s tail and a cow’s tail equal to the legal status of that which is made from goats’ hair.
? ומתחילה רוצים להוכיח מסברה: ודין הוא שיהא כן, שכן טימא במת וטימא בשרץ, מה כשטימא בשרץ עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה שהוא מקבל טומאה כדבר העשוי מעשה עזים, אף כשטימא במת עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים.
The Gemara begins with a logical analysis. And it may be inferred logically that this is so. The Torah rendered impure a sack that came into contact with a corpse and rendered impure a sack that came into contact with a creeping animal. Just as when the Torah rendered items that came into contact with a creeping animal impure it made the legal status of that which comes from a horse’s tail and a cow’s tail equal to the legal status of that which is made from goats’ hair, i.e., that it contracts ritual impurity, so too when the Torah rendered impure items that came into contact with a corpse, it made the legal status of that which comes from a horse’s tail and a cow’s tail equal to the legal status of that which is made from goats’ hair.
The Gemara rejects this: Are these indeed comparable? If the verse added additional objects to the category of ritual impurity that lasts until nightfall, e.g., the impurity imparted by a creeping animal, which is extensive, will we add additional objects to the category of ritual impurity that lasts for seven days, which is limited to the case of impurity from a corpse? The fact that items made of a horse’s tail or a cow’s tail are added to the already broad category of ritual impurity that lasts until nightfall is not necessarily an indication that they are to be added to the category of ritual impurity that lasts seven days.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נרבה טומאת מת שהיא מועטת שאינה אלא במת בלבד ואוקימנא כיון שהן מופנה משני צדדין למידין ואין משיבין. ואלו הדברים הל״מ להדרש בענין הזה מסורת בידי חכמים.
אם ריבה – לטמא דבר הבא מזנב הסוס בטומאת ערב הוא דריבה.
שהיא מרובה – שכל המגעות טומאת ערב הן בין דשרץ ונבילה ושכבת זרע מגע הזב ומגע טמא מת.
נרבה אנו בטומאת ז׳ שכן מועטת היא – שאינה בכל המגעות אלא במגע המת בלבד.
ודוחים: הן (אמנם) אם הרבה הכתוב והוסיף פרטים נוספים בטומאת ערב כטומאת שרץ, שהטמא בה טובל קרוב לערב ונטהר — שהיא מרובה, כי רוב הטומאות האחרות הן טומאות מסוג זה, ומן הדין אם כן אף להרבות בה פרטים כדבר הבא מזנב הסוס או הפרה, ואולם האם נרבה אותם דברים אף בטומאת שבעה שהיא מועטת, שאינה אלא במגע המת?!
The Gemara rejects this: Are these indeed comparable? If the verse added additional objects to the category of ritual impurity that lasts until nightfall, e.g., the impurity imparted by a creeping animal, which is extensive, will we add additional objects to the category of ritual impurity that lasts for seven days, which is limited to the case of impurity from a corpse? The fact that items made of a horse’s tail or a cow’s tail are added to the already broad category of ritual impurity that lasts until nightfall is not necessarily an indication that they are to be added to the category of ritual impurity that lasts seven days.
The verse states: Garment and leather, garment and leather to establish a verbal analogy. Garment and leather is stated with regard to ritual impurity imparted by a creeping animal, and garment and leather is stated with regard to ritual impurity imparted by a corpse. Just as with regard to the garment and leather stated in the halakhot of a creeping animal the Torah rendered the legal status of an item made from a horse’s tail or a cow’s tail equal to the legal status of that which is made from goats’ hair, so too, with regard to the garment and leather stated in the halakhot of a corpse, the Torah rendered the legal status of an item made from a horse’s tail or a cow’s tail equal to the legal status of that which is made from goats’ hair.
אלא תלמוד לומר ״בגד״ ו״עור״ ״בגד״ ו״עור״ ללימוד בדרך גזירה שוה. וכך יש ללמוד: נאמר ״בגד״ ו״עור״ בטומאת שרץ ונאמר ״בגד״ ו״עור״ בטומאת מת, מה ״בגד״ ו״עור״ האמור בשרץ עשה הכתוב דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה לענין קבלת טומאה כמעשה עזים, אף ״בגד״ ו״עור״ האמור במת מלמדנו שעשה הכתוב דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים.
The verse states: Garment and leather, garment and leather to establish a verbal analogy. Garment and leather is stated with regard to ritual impurity imparted by a creeping animal, and garment and leather is stated with regard to ritual impurity imparted by a corpse. Just as with regard to the garment and leather stated in the halakhot of a creeping animal the Torah rendered the legal status of an item made from a horse’s tail or a cow’s tail equal to the legal status of that which is made from goats’ hair, so too, with regard to the garment and leather stated in the halakhot of a corpse, the Torah rendered the legal status of an item made from a horse’s tail or a cow’s tail equal to the legal status of that which is made from goats’ hair.
The Gemara notes: And it must be that the words garment and leather are free. Those terms must be superfluous in their context. The Torah included those terms for the express purpose of establishing the verbal analogy. A verbal analogy that is based on otherwise extraneous terms cannot be logically refuted. Because if these terms are not free, the verbal analogy can be refuted: What is unique to a creeping animal? Its ritual impurity is stringent in that it renders objects ritually impure even by means of contact with a lentil-bulk of a creeping animal. That is not the case with regard to a corpse, which is less severe in that it renders objects ritually impure only by means of contact with an olive-bulk of a corpse. Unless the terms are free, the analogy can be refuted.
רש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מופנה – צריך שתהא גזירה שוה זו מב׳ תיבות דבגד ועור מופנין למדרש זה שלא יהו צריכין לגופן ומאחר שמופנין ללמוד גזירה שוה ה״ל כמאן דכתיב דרשא בקרא בהדיא ואין משיבין עליה.
דאי לאו מופנה – אמרינן לגופן באו ולא ילפינן להא מילתא מינייהו.
מה לטומאת שרצים שכן מרובה. פירש רבנו האי גאון ז״ל שהיא מצויה. ואינו מחוור, דאם כן הוה ליה למימר שכן מצויה. והנכון מה שפרש״י ז״ל, דכל שאר הטומאות הקלות שאינן צריכות שבעה כטומאת מת קרי טומאת שרץ, וכדקרינן חטאת חלב כל חטאות שיש בהן כרת, ומרובה מרובה ממש קאמר.
גמרא איכא למיפרך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה כו׳ הא דלא ניחא ליה לתלמודא הכא בהך פרכא דנקט בברייתא אם הרבה בטומאת שרץ שהיא מרובה כו׳ די״ל דאין זה דבר חמור למפרך ליה הכא אג״ש אלא דבברייתא אמה מצינו פריך ליה דבטומאת שרץ שמצינו בה שהיא מרובה הרבה בה הכתוב ועוד דהכא אג״ש קמייתא ע״כ דצריך למפרך בה דבר חמור כמ״ש לקמן בשם הראב״ן ניחא ליה למנקט לג״ש בתרייתא פרכת דבר חמור ודו״ק:
בפרש״י בד״ה דאיכא למפרך כו׳ וה״ה דמצי למימר הכי אג״ש קמייתא כו׳ עכ״ל הא ודאי דהך פרכא דמה לשרץ דמטמא בכעדשה לא שייך למפרך בג״ש קמייתא דיליף מג״ש משרץ לטמא מת דאינו מטמא באינו טווי ואריג וכן דיליף מג״ש מטמא מת לטמא כל מעשה עזים דאדרבה סייעתא היא דמחומר בכעדשה מטעם זה יש להחמיר בשרץ טפי אלא דר״ל הך פרכא דמופני דאי לא מופני כו׳ איכא למיפרך בג״ש קמייתא דיש ג״כ הרבה חומרות בטמא מת משא״כ בשרץ כגון אבי אבות הטומאה וטומאת ז׳ וטומאת אהל אלא דנטר בהך פירכא דמופני כו׳ עד לסוף למפרך לה אבל הג״ש דנקט בברייתא ומשום דסליק מינה בהך ג״ש בתרייתא נקט למילתא בחומר דשייך בהך פירכא בתרייתא כן תוכן דברי הראב״ן לבאר פירש״י ע״ש:
ב ומעירים: וחייבים לומר שבשני הפסוקים הללו המילים ״בגד״ ו״עור״ הן מופנה. כלומר, אינן צריכות לעניינן ולא באו אלא כדי ללמוד מהן להשוואה זו, שכן גזירה שווה הסומכת על ביטויים שיש להם משמעות רק לצורך גזירה שווה אינה ניתנת לפירכה בדרך הגיונית. דאי לאו [שאם מילים אלה לא] מופנה הן אפשר לדון בהשוואה על פי ההגיון, ואיכא למיפרך [יש אפשרות לפרוך, להקשות] על ההשוואה כך: מה לשרץ שאתה לומד ממנו, הלא חמור הוא, שכן מטמא הוא אף בשיעור קטן כעדשה, מה שאין כן במת שאינו מטמא אלא בכזית ממנו, אלא ודאי
The Gemara notes: And it must be that the words garment and leather are free. Those terms must be superfluous in their context. The Torah included those terms for the express purpose of establishing the verbal analogy. A verbal analogy that is based on otherwise extraneous terms cannot be logically refuted. Because if these terms are not free, the verbal analogy can be refuted: What is unique to a creeping animal? Its ritual impurity is stringent in that it renders objects ritually impure even by means of contact with a lentil-bulk of a creeping animal. That is not the case with regard to a corpse, which is less severe in that it renders objects ritually impure only by means of contact with an olive-bulk of a corpse. Unless the terms are free, the analogy can be refuted.
רש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Indeed [la’ei], they are free. The Gemara proves that the terms garment and leather are extraneous in their context. Now, since ritual impurity from contact with a creeping animal is juxtaposed to ritual impurity from contact with semen, as it is written: “And whoever touches anything that is impure by the dead or a man from whom semen is emitted”(Leviticus 22:4), and juxtaposed to that is the verse: “Or whoever touches any creeping animal which makes him impure, or a person who may make him impure with any impurity that he has” (Leviticus 22:5). And it is written in the halakhotof the ritual impurity of semen: “And every garment and every hide on which the semen is must be washed with water and will be impure until evening” (Leviticus 15:17). Since the verses appear next to each other, the halakhot of each can be derived from the other. Consequently, the words garment and leather, which the Torah wrote with regard to a creeping animal, why do I need them? The relevant halakha could be derived from the halakhot of seminal impurity. Learn from it that garment and leather were mentioned to render them free.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאי – באמת.
וכתיב ביה בשכבת זרע – דבגד ועור טמאים הם בו.
שמע מינה לאפנויי – הקשה ה״ר אליעזר ממיץ כיון דאיתקש שרץ ומת לשכבת זרע א״כ ג״ש דבגד ועור ל״ל דכל מה שיהיה במת ניתן בשכבת זרע וכל מה שיהיה בשכבת זרע ניתן בשרץ וכן להפך דהא קי״ל דבר הבא מן ההיקש חוזר ומלמד בהיקש חוץ מן הקדשים.
בד״ה ש״מ לאפנויי הקשה הר״א ממיץ כיון דאיתקש שרץ למת וכו׳ עס״ה. ולע״ד נראה ליישב דאע״ג דקי״ל אין היקש למחצה היינו במידי דכתיב׳ בהאי ענינא דהקישא כמ״ש התוספת לקמן בר״פ כלל גדול דף ס״ט בד״ה ומה עכו״ם שחייבין וכו׳ ע״ש וכה״ג כתבו בכמה דוכתי א״כ כ״ש הכא דהאי היקישא דמת לשרץ ולשכבת זרע כתיבא בפרשת אמור בת״כ א״כ לא קאי האי היקישא אלא להנך מילי דכתיבי בת״כ ואפילו בהנך דטומאת מת דכתיבי בפרשת פרה כיון דפרשת טמאין ופרשת פרה ביום אחד נאמרו ביום שהוקם המשכן משא״כ בהא דמרבינן הכא לקילקלי וחבק מקרא דכל מעשה עזים דכתיב בפרשת מדין שהוא לסוף מ׳ שנה א״כ לא שייך לומר דהאי היקישא דת״כ עלה נמי קאי מש״ה איצטריך ג״ש ומשום דאכתי איכא למיפרך מש״ה איצטריך לתלמודא לאסוקי דהך ג״ש מופנה משני צדדים. כן נ״ל:
ובזה נתיישב ג״כ מה שהקשו התוס׳ לעיל בשמעתין על פרש״י בד״ה ההוא במדין כתיב דלפרש״י הו״ל למימר ההוא בטומאת מת כתיב ולמאי דפרישית א״ש דלא מצי לאקשויי הכי דודאי אי הוי כתיב בפרשת טומאת מת גופא שפיר הוי מצינן למילף בהיקישא דהכא אלא כיון דבפ׳ מדין כתיב דלא שייך הך היקישא מקשה שפיר דלית לן למילף שרץ ממת דאיכא למיפרך. כן נ״ל נכון ודו״ק:
לאי אפנויי מופני [שהוא מופנה]. ומוכיחים שאכן מילים אלה מופנות לצורך ההשוואה בלבד: מכדי [הרי טומאת שרץ איתקש הוקשה, הושוותה] לטומאת שכבת זרע, דכתיב [שכן נאמר]: ״והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע״(ויקרא כב, ד), וסמיך ליה [וסמוך לו] ״או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טומאתו״ (ויקרא כב, ה), וכתיב ביה [ונאמר בו] בדיני שכבת זרע: ״וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וכובס במים וטמא עד הערב״(ויקרא טו, יז), וכיון שסמוכים הפסוקים למדים הם בהלכה זה מזה, ואם כן ״בגד״ ו״עור״ דכתב רחמנא [שכתבה התורה] בטומאת שרץ למה לי, לשם מה נכתבו? אלא ודאי שמע מינה לאפנויי [למד מזה שבא כדי להדגיש שהמילים מופנות, מיותרות].
Indeed [la’ei], they are free. The Gemara proves that the terms garment and leather are extraneous in their context. Now, since ritual impurity from contact with a creeping animal is juxtaposed to ritual impurity from contact with semen, as it is written: “And whoever touches anything that is impure by the dead or a man from whom semen is emitted”(Leviticus 22:4), and juxtaposed to that is the verse: “Or whoever touches any creeping animal which makes him impure, or a person who may make him impure with any impurity that he has” (Leviticus 22:5). And it is written in the halakhotof the ritual impurity of semen: “And every garment and every hide on which the semen is must be washed with water and will be impure until evening” (Leviticus 15:17). Since the verses appear next to each other, the halakhot of each can be derived from the other. Consequently, the words garment and leather, which the Torah wrote with regard to a creeping animal, why do I need them? The relevant halakha could be derived from the halakhot of seminal impurity. Learn from it that garment and leather were mentioned to render them free.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara comments: And still, it is free only from one side of the verbal analogy. Although the terms garment and leather stated with regard to ritual impurity imparted by a creeping animal are extraneous in their context, and the relevant halakha could have been derived in another manner, those terms stated with regard to ritual impurity imparted by a corpse are not extraneous in their context. This verbal analogy is only free from one side. It works out well according to the opinion of the one who said, with regard to a verbal analogy that is free from only one side, one can derive from it and cannot refute it logically. However, according to the opinion of the one who said that one can derive from a verbal analogy of this kind and one can refute it logically, what can be said?
ר׳ נסים גאוןהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הניחא למאן [דאמר] מופנה מצד א׳ למדין ואין משיבין אלא למאן דאמר למידין ומשיבין מאי איכא למימר. מחלוקת בין ר׳ ישמעאל ורבנן ועיקר דילה במס׳ נדה בפרק המפלת (נדה דף כב) אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר׳ כל גזירה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין למידין ממנה מופנה מצד אחד לר׳ ישמעאל למידין ואין משיבין לרבנן למידין ומשיבין:
אמר להם משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון אמרו לו לא נפקד ממנו איש. במס׳ יבמות בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סא) אמרו ור׳ שמעון לא נפקד ממנו איש לעבירה ולדבר זה נתכוונו בהם בתשובה זו:
ערך פן
פן – א(שבת קכה) מפנין אפי׳ ד׳ וה׳ קופות פי׳ מעתיקין התבואה ממקום למקום מל׳ ופנו את הבית אל תפנו אל האלילים מאי תלמודא אל תפנו אל מדעתכם פי׳ בזמן שאתם מסתכלין בהן אתם מפנין אל מדעתכם (שבת סד.) מופנה מצד א׳ פי׳ מופנה דלא צריך בהאי קרא למכתביה (נדה כב:) מפורש מאי בין מופנה מצד אחד למופנה משני צדדין ולשאינו מופנה כל עיקר. ותער כדה תרגום ירושלמי ופניאת קולתה מריקים שקיהם ת״י פנון. (בפסקא דזכור ובפסקא דעניה סוערה) ערו ערו פנון פנון המד״א ותער כדה (בסוף טהרות) יוצאין חוץ לפתח בית הבד ופונין לאחורי גדר פי׳ להפטת כלומר להעתיק הרעי מן הגוף (א״ב בל׳ יוני קוראים פניון למקום מוכן להטיל בו הצואה וענין אחר קרוב לזה (משנה אבות פרק ב) לכשאפנה אשנה פי׳ כשיהיה לי פנאי ואהיה פנוי ונקי מעסקי. תרגום נקי יהיה לביתו פני יהי לביתיה):
א. [אויס רוימען.]
מצד אחד – הכתובין בשרץ מופנים כדאמרן אבל הכתובין במת אין מופנין.
ומעירים: ואכתי [ועדיין] מופנה מצד אחד הוא, שאמנם המילים ״בגד״ ו״עור״ האמור בטומאת שרץ אינן הכרחיות במקומן ואפשר היה לדעת את הנלמד ממנו בדרך אחרת, ואולם האמור בטומאת מת חשוב לעניינו, והגזירה השווה הזו מופנה איפוא רק מצד אחד (מצד דיני שרץ). הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] כי גזירה שווה המופנה מצד אחד בלבד למידין ממנה ואין משיבין (דוחים על ידי סברה בלבד) עליה. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי גזירה שווה כעין זו למידין ממנה ומשיבין עליה, מאי איכא למימר [מה יש לומר]?
The Gemara comments: And still, it is free only from one side of the verbal analogy. Although the terms garment and leather stated with regard to ritual impurity imparted by a creeping animal are extraneous in their context, and the relevant halakha could have been derived in another manner, those terms stated with regard to ritual impurity imparted by a corpse are not extraneous in their context. This verbal analogy is only free from one side. It works out well according to the opinion of the one who said, with regard to a verbal analogy that is free from only one side, one can derive from it and cannot refute it logically. However, according to the opinion of the one who said that one can derive from a verbal analogy of this kind and one can refute it logically, what can be said?
ר׳ נסים גאוןהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara answers: Garment and leather stated with regard to impurity imparted by a corpse are also free. Now, since a corpse is juxtaposed with semen, as it is written: “And whoever touches anything that is impure by the dead or a man whose semen is emitted from him”(Leviticus 22:4); and it is stated with regard to semen: “And every garment and every hide”(Leviticus 15:17); the terms garment and leather, which the Torah wrote with regard to ritual impurity imparted by a corpse, why do I need them? Learn from it that they are mentioned in order to render them free. These terms are extraneous in their context, and were written for the purpose of the verbal analogy with the halakhot of creeping animals.
רש״ירמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע.
דמת נמי אפנויי מופנה מכדי מת איתקש לש״ז – איכא למידק אם כן גזירה שוה למה לי כיון דכתיב או שק בשרץ לרבות דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה, ממילא נתרבה אף לש״ז, וכיון שנתרבה בש״ז ממילא שמעי׳ למת ומיעוטא דחבלים נמי דאתי משק מיהא גמר.א וכן נמי איכא למיגמר שרץ ממת לענין קלקי וחבק דהא איתקש תרווייהו לש״ז, ואי אתה יכול לומר משום דהו״ל דבר הלמד מהיקש ואינו חוזר ומלמד, דלא איתמר הכי אלא לענין קדשים,ב אבל בכל התורה למידין למד מלמד. אלא איכא למימר דמלתא דאתיא בהקישא כה״ג טרח וכתב לה קרא בג״ש. והכי נמי משמע במס׳ ב״קג גבי פכין קטנים.ד
א. עיין תוספות ד״ה ש״מ.
ב. זבחים מט, ב.
ג. כה, ב.
ד. ועי׳ רשב״א ומיוחס לריטב״א ומקורם מרבנו.
בגד ועור דכתיב (במדבר לא, כ) גבי מת למאי איצטריך שמע מינה לאפנויי. ואם תאמר אם כן בגד ועור דכתיב גבי מת וגבי שרץ (ויקרא יא, לב) למאי איצטריכי הא כולהו אתו מהיקשא דשכבת זרע, דכל מה שנאמר בשרץ כאילו נכתב בשכבת זרע ומה שנכתב בשכבת זרע יליף מת מיניה והוא הדין למה שנכתב במת יליף שכבת זרע מיניה והדר יליף שרץ מיניה. ויש לומר דכל מילתא דאתיא בהיקשא טרח וכתב לה קרא.
ומשיבים: ״בגד״ ו״עור״ האמורים במת נמי אפנויי מופנה [גם כן מופנים הם], שכן מכדי [הרי] מת אתקש [הוקש, הושווה] לשכבת זרע, דכתיב [שכן נאמר]: ״והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע״(ויקרא כב, ד), וכתיב [ונאמר] בדין שכבת זרע: ״וכל בגד וכל עור״(ויקרא טו, יז), אם כן ״בגד״ ו״עור״ דכתב רחמנא [שכתבה התורה] בטומאת מת למה לי? — שמע מינה לאפנויי [למד ממנו שבא כדי להפנות] להדגיש שמילים אלה מיותרות במקומן, ונועדו לצורך ההשוואה עם דיני השרצים.
The Gemara answers: Garment and leather stated with regard to impurity imparted by a corpse are also free. Now, since a corpse is juxtaposed with semen, as it is written: “And whoever touches anything that is impure by the dead or a man whose semen is emitted from him”(Leviticus 22:4); and it is stated with regard to semen: “And every garment and every hide”(Leviticus 15:17); the terms garment and leather, which the Torah wrote with regard to ritual impurity imparted by a corpse, why do I need them? Learn from it that they are mentioned in order to render them free. These terms are extraneous in their context, and were written for the purpose of the verbal analogy with the halakhot of creeping animals.
רש״ירמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara interprets verses written with regard to the Midianite war discussed above: “And we have brought an offering before the Lord what every man has gotten of jewels of gold, chains, and bracelets, rings, agil, and kumaz, to make atonement for our souls before the Lord” (Numbers 31:50). Rabbi Elazar said: Agil is a mold in the shape of a woman’s breasts worn over them as an ornament. Kumaz is a mold in the shape of the womb.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כמז
כמז – א(שבת סד.) כמו זה דפוס של בית הרחם וכו׳ עד כומז כאן מקום זמה:
עגול זה דפוס של דדין כו׳ וקרא כתיב ועגילין על ידיך ואפשר דעגיל הוא מלשון דבר העגול ונופל בין על תכשיט שעל היד ובין על דפוס של דדין ששניהם בצורת עגולים הם וכן בתכשיט נזם מצינו נזם באף ומצינו נזם באוזן וחבירו מוכיח עליו הכא דכתיב גבי כומז שפירושו ג״כ דפוס בית הרחם וניחא בזה שלא פירש שם כומז אקרא דלעיל מיניה בפ׳ ויקהל דכתיב חח וכומז גו׳ משום דהכא בא לפרש שניהם עגיל וכומז דשניהם משתעי בענין אחד ע״ש דפוס וק״ל:
ג כיון שהוזכרו במשא ומתן זה דברים הקשורים במלחמת מדין, דורשים עוד מן הכתובים באותו ענין; ״ונקרב את קרבן ה׳ איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשותינו לפני ה׳״(במדבר לא, נ). אמר ר׳ אלעזר: ״עגיל״ — זה דפוס (כלי שבו שמים) של דדין. ״כומז״ — זה דפוס של בית הרחם.
The Gemara interprets verses written with regard to the Midianite war discussed above: “And we have brought an offering before the Lord what every man has gotten of jewels of gold, chains, and bracelets, rings, agil, and kumaz, to make atonement for our souls before the Lord” (Numbers 31:50). Rabbi Elazar said: Agil is a mold in the shape of a woman’s breasts worn over them as an ornament. Kumaz is a mold in the shape of the womb.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rav Yosef said: If so, that is the reason that we translatekumaz into Aramaic as maḥokh, meaning an item that leads to foolishness. Rabba said to him: This meaning is learned from the verse itself; kumaz is an acronym for: Here [kan] is the place of [mekom] lewdness [zimma].
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גיחוך – ליצנות.
כבר ידעת שהרהורי עבירה קשים מעבירה ומעתה אדם צריך כפרה על ההרהור כעבירה עצמה והוא שנאמר במדין ונקרב את קרבן י״י איש אשר מצא אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשותינו לפני י״י ונאמר שם ויקצוף משה על פקודי החיל ודרשו בו א״ל משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון כלומר כשראה אותם מזקיקי׳ עצמם לכפרה חשב שזנו עם בנות מדין כדרך שזנו עם בנות מואב בשטים והשיבוהו לא נפקד ממנו איש כלומר לא נפקד ממנו איש לעבירה א״ל א״כ כפרה זו למה א״ל אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו מיד ונקרב את קרבן י״י וכן אמרו מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני שזינו עיניהם מן הערוה הא למדת שראוי ליזהר מהרהורי עבירה כגוף העבירה והוא שדרשו מפני מה מנה הכתו׳ תכשיטין שבחוץ ר״ל טבעת עם תכשיטין שבפנים ר״ל עגיל וכומז לומר לך כל המסתכל אפי׳ באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף:
אמר רב יוסף: אי הכי, היינו דמתרגמינן [אם כן, זהו שאנחנו מתרגמים] ״כומז״ במלה הארמית ״מחוך״, שכוונתו דבר המביא לידי גיחוך. אמר ליה [לו] רבה: מגופיה דקרא שמע מינה [מגופו של הפסוק למד ממנו] מה שימושו של ״כומז״, שכן נדרש ״כומז״ כנוטריקון: כאן מקום זימה.
Rav Yosef said: If so, that is the reason that we translatekumaz into Aramaic as maḥokh, meaning an item that leads to foolishness. Rabba said to him: This meaning is learned from the verse itself; kumaz is an acronym for: Here [kan] is the place of [mekom] lewdness [zimma].
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
Later in that chapter, it is written: “And Moses was angry with the officers of the host, the captains over thousands, and captains over hundreds, who came from the battle” (Numbers 31:14); Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that Moses said to Israel: Perhaps you have returned to your original sinful behavior, when you sinned with the daughters of Moab and Midian at Shittim? They said to him: “Not one man of us is missing”(Numbers 31:49), we remain as wholesome in deed as we were. He said to them: If so, why do you need atonement? The princes brought these ornaments to atone for their souls. They said to him: If we have emerged from the grasps of actual transgression, we have not emerged from the grasps of thoughts of transgression. Immediately, they decided: “And we have brought an offering before the Lord.”
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לקלקולכם – של מעשה שטים לזנות את בנות מואב שמא כך עשיתם במדין לכך אתם צריכין קרבן.
לא נפקד – לא נחסר מדת יהודית.
מידי הרהור מי יצאנו – וא״ת והא אפילו יפת תואר הותרה להם וי״ל דמכל מקום שייך בה איסור כדאמרינן (קדושין דף כב.) וחשקת בה ולא בחברתה.
ויקצוף משה גו׳ שמא חזרתם לקלקולכם כו׳ פרש״י לקלקולכם של מעשה כו׳ לכך אתם צריכין קרבן עכ״ל ופי׳ דחוק דהיכן הוזכר כלל גבי ויקצוף משה גו׳ ענין הקרבן דלא כתיב ונקרב את קרבן ה׳ גו׳ עד אחר ולא נפקד ממנו גו׳ אבל יש לפרש בפשיטות שמא חזרתם לקלקולכם ולכך החייתם כל נקבה כמפורש בקרא וע״ז השיבו לו ולא נפקד ממנו גו׳ דלא נחסר מאתנו מדת יהודים בזה כפרש״י וגם שזה המקרא הוא רחוק מקרא דויקצוף משה גו׳ אין כל זה מפסיק שהוא מענינו ומדסמך ליה ונקרב את גו׳ אמרו שגם זה תשובה שראה משה מהם שבאו להביא קרבן ה׳ וע״ז שאל אותם דא״כ הוא כאשר אמרתם ולא נפקד גו׳ ולא עשיתם עבירה כפרה זו למה וע״ז השיבו לו בהביאם קרבן ה׳ שהם כולם תכשיטים לאשה דאם מידי כו׳ מידי הרהור ע״י תכשיטים הללו לא יצאנו ולכך הביאו אותם לכפרה שהם הביאו אותם לידי הרהור דהיינו שזנו עיניהם מן הערוה ומדהביאו נמי טבעת לכפרה שהוא תכשיט שמבחוץ קאמר רב ששת דכל המסתכל כו׳ ולכך בתכשיט טבעת שמבחוץ קאמר נמי זנו מן הערוה ופרש״י זנו מלשון מזון ואין צורך דיש לפרש מלשון זנות ממש דהיינו מהרהור עבירה של זנות וק״ל:
בד״ה מידי הרהור מי יצאנו וא״ת והא אפי׳ יפת תואר הותרה להם וכו׳ עס״ה. ואע״ג דיפ״ת לא הותרה להם אלא במלחמת רשות כמו שפירש״י בחומש בפ׳ כי תצא דאי במלחמת חובה כבר כתיב לא תחיה כל נשמה אפ״ה משמע להו להתוס׳ דהאי מלחמת חובה היינו דוקא מלחמת שבעה אומות משא״כ הך דהכא במלחמת מדין אע״ג שהיתה ע״פ הדיבור אפ״ה לא דמי למלחמות ז׳ אומות שהן לכיבוש ארץ ישראל ועליהם נאמר לא תחיה כל נשמה. ונראה לי דהא דפשיטא להו להתוס׳ הך סברא לחלק בין מלחמת מדין לז׳ אומות היינו מדאשכחן במלחמת מדין שצוה להם אלעזר על הגעלת כלים ואי ס״ד דמלחמ׳ מדין כמלחמת ז׳ אומות דמי אם כן אין צורך להגעיל הכלים דהא אפילו כתלי דחזירי הותרה להם כדאיתא בפ״ק דחולין וכ״כ הרמב״ן ז״ל בפירוש החומש דמה שלא הזהיר להם משה על הגעלת כלים במלחמות סיחון ועוג שהיה קודם לכן היינו מה״ט גופא דאפי׳ כתלי דחזירי הותרה להם וא״כ לפ״ז ע״כ דמלחמת מדין רשות קרי לה לגבי ז׳ אומות אע״פ שהיה ע״פ הדיבור כדאמרינן בסוטה ס״פ משוח מלחמה דמצוה לגבי חובה רשות קרי ליה מש״ה משמע להו להתוס׳ דבמלחמ׳ מדין אפי׳ יפת תואר הותרה להם. כן נ״ל:
ובזה נתיישב לי ג״כ מה שדרשו חכמים ז״ל על פסוק ויקצוף משה על פקודי החיל שמתוך כעס בא לידי טעות שלא נאמר׳ פרשת גיעולי מדין על ידו ולכאורה יש לתמוה מה ענין זה לזה ולמאי דפרישית א״ש דדא ודא אחת היא והיינו לפי מה שמצאתי במדרש דמ״ש על פקודי החיל ואמר החייתם כל נקבה היינו שאמר להם היה לכם ללמוד ק״ו מז׳ אומות שנאמר בהם לא תחיה כל נשמה וא״כ לפ״ז הא בהא תליא דמחמת אותו הכעס שהיה סובר בפשיטות דמלחמת מדין חמיר מז׳ אומות מש״ה בא ג״כ לכלל טעות שלא אמר להם פרשת גיעולי מדין על הגעלת כלים לפי שהיה סובר דאפי׳ כתלי דחזירי הותרה להם. כן נראה לי נכון והוא כפתור ופרח בעז״ה:
על הנאמר באותו פרק ״ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה״(במדבר לא, יד), אמר רב נחמן שכך אמר רבה בר אבוה, אמר להן משה לישראל: שמא חזרתם לקלקולכם הראשון כשם שחטאתם בבנות מואב ומדין בשיטים? אמרו לו: ״ולא נפקד ממנו איש״(במדבר לא, מט), כלומר, כולנו שלמים במעשים כשם שהיינו. אמר להן: אם כן כפרה למה? שהרי תכשיטים אלו הביאו הנשיאים לכפר על נפשותיהם. אמרו לו: אם אמנם מידי עבירה במעשה יצאנו, מידי הרהור עבירה לא יצאנו! מיד החליטו ״ונקרב את קרבן ה׳ ״.
Later in that chapter, it is written: “And Moses was angry with the officers of the host, the captains over thousands, and captains over hundreds, who came from the battle” (Numbers 31:14); Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that Moses said to Israel: Perhaps you have returned to your original sinful behavior, when you sinned with the daughters of Moab and Midian at Shittim? They said to him: “Not one man of us is missing”(Numbers 31:49), we remain as wholesome in deed as we were. He said to them: If so, why do you need atonement? The princes brought these ornaments to atone for their souls. They said to him: If we have emerged from the grasps of actual transgression, we have not emerged from the grasps of thoughts of transgression. Immediately, they decided: “And we have brought an offering before the Lord.”
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.