×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) יֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם א׳אֶחָד, וְחַיָּיב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁמוֹנָה לָאוִין: הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר, וְהֵן מוּקְדָּשִׁין, וְכִלְאַיִם בַּכֶּרֶם, וּבַשְּׁבִיעִית, וְיוֹם טוֹב, וְכֹהֵן וְנָזִיר, בְּבֵית הַטּוּמְאָה.
Apropos the case where one receives several sets of lashes for performing a single action, the mishna continues: There is one who plows a single furrow and is liable to receive lashes for violating eight prohibitions. How so? For plowing with an ox and a donkey, in violation of the prohibition: “You shall not plow with an ox and a donkey together” (Deuteronomy 22:10); and they are consecrated, and therefore he is guilty of misuse of consecrated property; and he is plowing diverse kinds in a vineyard; and it is during the Sabbatical Year, when it is prohibited to work the land; and it is on a Festival, when plowing is a prohibited labor; and he is both a priest and a nazirite and is performing the plowing in a place of impurity imparted by a corpse, which is prohibited for both a priest (see Leviticus 21:1) and a nazirite (see Numbers 6:6).
קישוריםרי״ףהערוך על סדר הש״סריב״ןרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי מכות כא ע״ב} גמ׳ אמר רב ביבי אמר רב אסי לאו פושט ולובש ממש אלא אפילו מכניס ומוציא בית יד אוקלי1 שלו מחוי רב אחא בריה דרב איקא עיולי ואפוקי רב אשי אמר אפילו לא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש חייב:
1. אוקלי: וכן גב. גג, כ״י נ, דפוסים: ״אונקלי״.
ערך חרש
חרשא(מכות כא:) יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום ח׳ לאוין וכר פירוש חורש בשור ובחמור אחד (פסחים מז.) שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור ואלו שור וחמור מוקדשים חייב בשור אחד ובחמור אחד כל אחד בפני עצמו כלאים בכרם שנים שביעית ויום טוב שנים כהן ונזיר בבית הטומאה שנים הרי שמונה לאוין (בריש גמר׳ דמשקין ובירושלמי בריש משקין ובריש פרק שמיני במעשר שני) היה חורש בינתים:
א. [אקערן.]
יש חורש תלם אחד – יש עובר בלא תחרוש בשור ובחמור ונלקטים עליו איסורים הרבה עם אותו לאו בלבד ובהא לא קא עסיק שיהא חורש בכמה שוורים וכמה חמורים והרי נלקטים איסורין הרבה עליו דלכל הפחות קאמר ואלאו דכלאים קאי ללקוט עליו כל איסורין שהוא יכול.
והן מוקדשין – בגמ׳ מוקי ליה בבכור בכור שור ופטר חמור וקעבר בהן משום לא תעבוד בבכור שורך ואליבא דרבי יהודה דאמר בפ״ק דבכורות (דף ט:) פטר חמור אסור בהנאה דבכלל לא תעבוד הוא ואע״ג דבקרא כתיב בכור שורך איהו דריש לי׳ בכור שורך למעוטי שותפות ולא למעוטי פטר חמור אי נמי מתני׳ כמאן דממעט פטר חמור מהכא שור וחמור דקתני במתני׳ לאו דוקא דשור ושה קאמר והאי דנקט חמור משום לישנא דקרא דגבי כלאים כתיב שור וחמור והוא הדין לכל שני מינין ומשום הנאה דמיתהני מהקדש והוה ליה הזיד במעילה לא לקי דבכור לאו בר מעילה הוא דהא ממון כהן הוא דאין מעילה אלא בקדשי גבוה דמקדשי ה׳ כתיב ואין מעילה בבכור אלא בנהנה מן האימורים אחר זריקת דמים דהנהו לגבוה נינהו והוא הדין לכל קדשים קלים ובקדשי קדשים יש בהן מעילה לפני זריקת דמים דלגבוה נינהו אבל משנזרק הדם זכו בהו כהנים משולחן גבוה והוה ליה ממון כהן ואין בו מעילה וכן מוכח בר״ה (דף כח.) בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מאי טעמא עולה דבת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו לא נפקי לחולין והכי נמי מוכח במס׳ מעילה ובכמה דוכתי.
וכלאים בכרם – דמכסי בהדי דאזיל ומחפה בזורע.
שביעית – נמי משום זורע בשביעית.
ויום טוב – דקעביד חרישה ביו״ט.
כהן והוא נזיר והולך במקום טומאה – אחר מחרשתו, דאיכא חד לאו משום כהן לנפש לא יטמא בעמיו וחד משום נזיר על כל נפשות מת לא יבוא.
מתני׳ יש חורש תלם אחד והם מוקדשים – פרש״יא ז״ל אמוקדשים חייב שתים, אשור משום לא תעבוד בבכור שורךב וכל קדשי מזבח כשור, וחדא אחמור שהוא קדשי בדק הבית, משום שהזיד במעילה [והזיד במעיל׳] באזהר׳, דגמר חטא חטא מתרומה כדאמרי׳ בסנהדריןג ובמעילה.⁠ד זה פרש״י ז״ל במסכת פסחים,⁠ה וקשיא לןו ליחשובז תשע דבכלאים בכרם מחייב שתים, חדא משום כלאי הכרם וחדא משום [כלאי] זרעים, דהא כל זורע כלאי הכרם חייב שתים חדא משום כלאי הכרם וחדא משום כלאי זרעים. אי אתרו ביה משום כלאי זרעים ומשו׳ כלאי הכרם כמו שפירשנו במס׳ חולין.⁠ח וכי אקשי׳ בגמרא ולחייב נמי משום זורע ביום טוב, ליקשי ותו למה לי למתני כלאים בכרם, ליתני כלאים סתמא, שאף בכלאי זרעים הוא לוקה. ותו דאוקימנא בגמראט מידי דאיתיה בשאלה לא קתני, ואקשי׳ הקדש,⁠י ואוקימנא בבכור, ובבכור ליכא מעילה דממון כהן הוא. ולפיכך נראה לפרש דלא מחייב משום (ד)⁠מוקדשים אלא חדא, משום לא תעבוד בבכור שורך, ואחמור לא מחייב בה (משום) [מעילה], דבבכור עסקי׳, דמידי דאיתיה בשאלה לא קתני ולית בה מעילה, (וכלאי הכרם) [וכלאים בכרם] קתני לאיחיובי תרתי, משום כלאים בכרם, ומשו׳ כלאי זרעים, דתריכ לאוי נינהול 1[ומחייבמ תרי. וקתני שביעית לחיובי חדא, משו׳ זורע,⁠נ שהמחפה בכלאים לוקה משום זורעס ואף כאן בשביעי׳ע כדאמרינן בגמ׳ גבי יו״ט. ואי קשי׳ לך, וליחייב נמי משום חורש בשביעית, איכא למימר אין חילוק מלאכותפ בשביעית כשם שאין חילוק מלאכות ביו״ט.⁠צ ואיכ׳ דאמ׳ בריש מסכת משקיןק דחורש בשביעית אינו לוקה, ומדרבנן הוא, וטעמא כדאי׳ התם בגמ׳ר ומיהו מעיקר׳ דקס״ד משום חורש,⁠ש דמחפה לאו זורע הוא ע״כ היו סבורין חורש חייב.⁠ת
א. פסחים מז, א ד״ה והן, תוס׳ שם ומוקדשין.
ב. דברים טו, יט.
ג. כג, א.
ד. יח, ב ועי׳ תמורה ג, א.
ה. מז, א.
ו. עי׳ תוס׳ כאן ופסחים שם, וריטב״א כאן.
ז. בכי״א: ליכתוב.
ח. פב, א.
ט. לקמן כב, א.
י. בכי״א נשמטה תיבה זו.
כ. בכי״א: דתרתי.
ל. וכן הוא בתוס׳ ובריטב״א ובמאירי על המשנה כאן ובפסחים שם. ובפי׳ המשנה לר״מ ועיין רע״ב.
מ. מכאן עד סוף המסכת הושלם עפ״י כ״י פריז 447 וכ״י בריטיש מוזיאום.
נ. עי׳ במיוחס לרש״י כאן שפי׳ משום זורע. ועיין בד״ה אי לאו דקלסך, ובפסחים שם הוסיף דחורש תולדה דזורע לכסות את הזריעה, וכונתו ג״כ שחייב על החרישה בשביעית אפילו למי שפוטר החורש בשביעית מצד זורע, אבל ודאי שחורש אב בפני עצמו הוא בשבת. ועי״ש בתוס׳ ד״ה ושביעית. ועיין כאן במאירי עמ׳ עח, ב.
ס. כדאמרי׳ בסמוך.
ע. בכי״א: ואף כאן בשביעית כן.
פ. בכי״א: חסר.
צ. בריטב״א כתב דבשביעית פשיטא היה גם למקשן שאין בו חילוק מלאכות, כיון דלאו גרידא הוא, וביו״ט הוא דקסבר שיש חלוק משום דאיתקש לשבת.
ק. ג, ע״א.
ר. עי׳ תוס׳ פסחים שם.
ש. עי׳ מהרש״א על רש״י ד״ה אי לאו, שהניח בקושיא למ״ד במ״ק דשביעית לא חייב משום חורש.
ת. עי׳ ערוך לנר שכתב דלר׳ יוחנן באמת אינו לוקה אחורש ומדברי רבנו לא משמע כן. ועיין גם ריטב״א.
1. {בדפוסים נקטע כאן הפירוש ונוסף: ״בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן. ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן. נכתב ונחתם על ידי יוסף גרשון בר מאיר גרשון ס״ט למשכיל ונבון ר׳ נסים ביבא״ש ועשיתי אותו בהיותינו קורין תורת אלהינו בגוארדה לה חג״רה בישיבת המאור הגדול מורינו ורבינו הרי״א. וסיימתיו לכ״ה ימים לר״ח אדר בשנת בזאת יבא אהרן אל הקדש. השם יזכהו להגות בו ובספרים אחרים ויקיים קרא דכתיב ובתורתו יהגה יומם ולילה וכו׳.״}
לבישת הכלאים כל שאדם מתרה בו לפשוט והוא שוהה בכדי לפשוט וללבוש חייב על כל אחת ואחת וכבר ביארנוה במשנה:
כבר ביארנו במשנה שהמחפה בכלאים לוקה כזורע עצמו וכן הדין במנכש שהנכוש אף הוא מגדל ומצמיח אבל הרואה כלאים בשדהו ומקיימן ר״ל שאינו עוקרן או שבונה גדר להוסיף בשמירתן אינו לוקה אלא שמ״מ יש בדבר איסור:
העושה אבות מלאכות הרבה בשבת בהעלמה אחת חייב חטאת על כל אחת ואחת ואם עשאן במזיד בהתראה אחת לוקה על כל אחת ואחת אבל יום טוב שאין חטאת בשגגתו אם עשה אבות מלאכות הרבה במזיד בהתראה אחת כגון שזרע וחרש וארג ובנה בהתראת איסור מלאכה אינו חייב אלא אחת וזהו שאמרו חלוק מלאכות לשבת ואין חלוק מלאכות ליום טוב מעתה החורש בכלאים שנמצא מחפה שדינו כזורע והוא יום טוב שנמצא חורש ביום טוב ולוקה משום חרישת יום טוב כמו שביארנו במשנה אין אומרים לחייבו משום זורע שאלו אמרת כן נמצאת מחייב בחלוק מלאכות:
אמר ליה עדא תהא. נ״ב פי׳ זאת תהא ונ״ב עוד פ׳ השולח (גיטין דף מ״ה) פירש״י עדא אמרה כמו זאת אומרת:
גמ׳ מקיים מניין ת״ל כלאים שדך לא א״ל עולא כו׳ המבשל גיד בחלב בי״ט כו׳ כצ״ל:
בפירש״י בד״ה יש חורש כו׳ ואלאו דכלאים קאי כו׳ עכ״ל כצ״ל:
יש חורש תלם אחד, וחייב עליו על אותו מעשה, מלקות משום שמונה לאוין, כיצד? היה החורש בשור וחמור יחד, שעובר משום ״לא תחרוש בשור וחמור יחדיו״ (דברים כב, י), והן מוקדשין והרי הוא עובר משום מועל בקדשים, והיו אלה כלאים בכרם, ובחרישה הוא מסייע לגידולם, כמבואר בגמרא. והיתה זו שנת השביעית (השמיטה), ועובר משום עושה מלאכת עבודת אדמה בשביעית, והיה זה יום טוב, שעובר משום עשיית מלאכה ביום טוב, והוא היה כהן וגם נזיר, ששניהם אסורים להיטמא למת, והיה אותו מקום שחרש בבית הטומאה (במקום טמא בטומאת מת).
Apropos the case where one receives several sets of lashes for performing a single action, the mishna continues: There is one who plows a single furrow and is liable to receive lashes for violating eight prohibitions. How so? For plowing with an ox and a donkey, in violation of the prohibition: “You shall not plow with an ox and a donkey together” (Deuteronomy 22:10); and they are consecrated, and therefore he is guilty of misuse of consecrated property; and he is plowing diverse kinds in a vineyard; and it is during the Sabbatical Year, when it is prohibited to work the land; and it is on a Festival, when plowing is a prohibited labor; and he is both a priest and a nazirite and is performing the plowing in a place of impurity imparted by a corpse, which is prohibited for both a priest (see Leviticus 21:1) and a nazirite (see Numbers 6:6).
קישוריםרי״ףהערוך על סדר הש״סריב״ןרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) חֲנַנְיָא בֶן חֲכִינַאי אוֹמֵר: אַף הַלּוֹבֵשׁ כִּלְאַיִם. אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ הַשֵּׁם. אָמַר לָהֶם: אַף הַנָּזִיר לֹא הוּא הַשֵּׁם.:

Ḥananya ben Ḥakhinai says: If he was wearing a garment consisting of diverse kinds of wool and linen while plowing he is also flogged for violating that prohibition. The Sages said to him: That is not a prohibition in the same category as the others, as it is not connected to the act of plowing. Ḥananya ben Ḥakhinai said to them: According to that criterion, the fact that he is a nazirite is also not in the same category, as a nazirite and a priest are not flogged for plowing; rather, they are flogged for contracting impurity imparted by a corpse.
רי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אינו השם – אינו לאו זה נלקט עליו משום חרישה אלא משום לבישה.
אף נזיר – נזיר וכהן קאמר ולא דייק.
אינו השם – אין לאו שלו בא עליו משום חרישה אלא משום כניסה שנכנס למקום טומאה.
חנניא בן חכינאי אומר: אף אם היה לובש כלאים באותה שעה שחורש, לוקה גם משום כלאיים. ויש איפוא עוד איסור שעבר עליו. אמרו לו: אינו השם. כלומר, אין זה מאותו טעם, כי אין זה שייך למעשה החרישה. אמר להם: אם כן, לדבריכם אף הנזיר לא הוא השם, שהרי הנזיר והכהן לא משום חרישה הוא חייב, אלא משום הכניסה למקום טמא.
Ḥananya ben Ḥakhinai says: If he was wearing a garment consisting of diverse kinds of wool and linen while plowing he is also flogged for violating that prohibition. The Sages said to him: That is not a prohibition in the same category as the others, as it is not connected to the act of plowing. Ḥananya ben Ḥakhinai said to them: According to that criterion, the fact that he is a nazirite is also not in the same category, as a nazirite and a priest are not flogged for plowing; rather, they are flogged for contracting impurity imparted by a corpse.
רי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: אֲמַר רַב בֵּיבַי אָמַר (ר׳רַבִּי יוֹסֵי) [רַב אַסֵי]: [לֹא] פּוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ לוֹבֵשׁ מַמָּשׁ, (אוֹ) [אֵלָּא] אפי׳אֲפִילּוּ מַכְנִיס וּמוֹצִיא בֵּית יַד אוּנְקְלֵי שֶׁלּוֹ. מַחְוֵי רַב אֲחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַיְקָא: עַיּוֹלֵי וְאַפּוֹקֵי. רַב אָשֵׁי אוֹמֵר: אאֲפִילּוּ לֹא שָׁהָה אֵלָּא כְּדֵי לִפְשׁוֹט וְלִלְבּוֹשׁ, חַיָּיב.:

GEMARA: Rav Beivai says that Rabbi Yosei says that when the mishna teaches with regard to wearing a garment of diverse kinds of wool and linen: And he removes it and dons it after each forewarning, does it mean that one is liable for each forewarning only if he actually removes and dons it, or perhaps one is liable even if he inserts and removes his arm from the sleeve of his garment [unkali]; perhaps this is also considered removing and donning the garment? The Gemara relates: Rav Aḥa, son of Rav Ika, gestured: One is liable only for actually inserting his body in the garment entirely and then removing it. Rav Ashi says: The reference in the mishna is not to actually removing and donning the garment; rather, even if he only waited an interval equivalent to the period required to remove and to don the garment, he is liable to receive lashes for each and every forewarning.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףריב״ןתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרו בגמרא אלא פושט ולובש ממש, אלא אפילו מכניס ידו ומוציא בת יד אונקלי שלו וכו׳.ב רב אשי אמר: אפילו שהה כדי לפשוט וללבוש ולא פשט חייב – וקימא לן כרב אשי דבתרא הוא.⁠ג
א. כגירסא שבגליון.
ב. אולי פירושו מכניס את ידו פנימה ומצמידה לגופו ובכך מוציא את בית יד חלוקו. ריב״ן מפרש מכניס ומוציא היינו לובש ופושט, והסדר הפוך.
ג. אבל הרמב״ם פסק גם לדברי רב אחא וגם לדברי רב אשי, וכתב הר״י קורקוס שבשהה אינו חייב עד שישהה כדי לפשוט את כולה. אבל ר״ח מפרש שרב אשי דקאמר כדי לפשוט וללבוש פליג ארב אחא וגם אם פשט ולבש אינו חייב עד שיפשוט את כולה. והרא״ש הביא לדברי רב אחא והשמיט את דברי רב אשי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אפילו מכניס ומוציא בית יד אונקלי שלו – מכניס ומוציא ידו בבית יד חלוקו דמי כפושט ולובש.
עיולי ואפוקי – ממש.
ואפילו לא שהה אלא להפשיט מלבוש חייב – ובלא שהה לא מיחייב ולא דמי דין זה להך דפ״ב דשבועות (דף טז: ושם) דאיבעיא להו מי צריך שהייה למלקות גבי טומאת מקדש ונזיר בקבר דשמא מחייב בלא שהה והכא אמרי׳ דלא מיחייב בלא שהייה דלא דמי לשהייה דהתם דכיון דבידו לפרוש מן הטומאה כי נמי לא שהה כדי השתחוואות דין הוא דמחייב אבל הכא דאין לו שהות לפשוט וללבוש אין כאן עבירה אחרת דעדיין הלבישה הראשונה קיימת דהתם נמי אינו חייב עד שיוכל לפרוש מן הטומאה.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״מחוי ליה״, ״לא יגלחו״. ד״ה אלו מופיעים במהדורתנו בדף כ״א.
גמרא אמר רב ביבי וכו׳ רב אשי אמר אפילו לא היה פושט כלום אלא ששהה כדי לפשוט וללבוש והיה מתרין בו על כל שהיה ושהיה חייב על כל אחת ואחת – וקשיא ליה לרבינו מאיר ז״ל היאך לוקה לדברי רב אשי הא לא עבד מעשה ולא תירץ כלום. אבל בתוספות תירצו דכיון שהיה יכול לפשוט ואינו פושט ועומ׳ במלבושו זה חשוב מעשה דבכלל לא תלבש דאמר רחמנא הוא שלא יעמו׳ לבוש וזה חשוב לו כל שעה כאלו לובש. והביאו ראיה לדבריהם מנזיר שנכנס לבית הקברות בשידה תיבה ומגדל ופרעו עליו את המעזיבה שהוא חייב על כל שהיה ושהיה אף על גב דלא עביד מעשה כיון דבכניסה או בפריעה עבי׳ מעשה והוא שוהה שם במזיד כדאיתא במסכת נזיר (דף מג). ועוד הביאו ראיה מדאמרינן במסכת ברכות (דף יט ע״ב) המוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק דלא אתי כבו׳ הבריות ודחי לאו דכלאים. ואותבינן מדתניא והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו ופרקינן שב ואל תעשה שאני כלומר הא דלבוש כלאים פושטו ואפילו בשו׳ דהוי קום עשה ואמאי דהא בכלאים נמי שב ואל תפשוט בגדיך הוא אלא ודאי ש״מ דכיון דיכול לפשוט ואינו פושט חשבינן ליה כאלו הוא לובשו עכשיו.
א גמרא אמר רב ביבי אמר ר׳ יוסי: האם מה ששנינו במשנה ״פושט ולובש״ לענין כלאיים, שחייב על כל פעם ופעם אם התרו בו, כוונתו פושט ולובש ממש, או אפילו מכניס ומוציא את ידו מבית יד אונקלי (שרוול הבגד) שלו, ואף זה נקרא פשיטה ולבישה? ומספרים כי בענין זה מחוי [מראה היה] רב אחא בריה [בנו] של רב איקא: עיולי ואפוקי [להכניס ולהוציא] ממש. רב אשי אומר: אין הכוונה לפושט ולובש ממש, אלא אפילו לא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש, והתרו בו — חייב על כל התראה והתראה.
GEMARA: Rav Beivai says that Rabbi Yosei says that when the mishna teaches with regard to wearing a garment of diverse kinds of wool and linen: And he removes it and dons it after each forewarning, does it mean that one is liable for each forewarning only if he actually removes and dons it, or perhaps one is liable even if he inserts and removes his arm from the sleeve of his garment [unkali]; perhaps this is also considered removing and donning the garment? The Gemara relates: Rav Aḥa, son of Rav Ika, gestured: One is liable only for actually inserting his body in the garment entirely and then removing it. Rav Ashi says: The reference in the mishna is not to actually removing and donning the garment; rather, even if he only waited an interval equivalent to the period required to remove and to don the garment, he is liable to receive lashes for each and every forewarning.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףריב״ןתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) יֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם וְכוּ׳.: א״ראָמַר רַבִּי יַנַּאי: בַּחֲבוּרָה נִמְנוּ וְגָמְרוּ: בהַחוֹפֶה בַּכִּלְאַיִם, לוֹקֶה. אָמַר לָהֶן רַבִּי יוֹחָנָן: לָאו מִשְׁנָתֵנוּ הִיא זוֹ? יֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם אֶחָד וְחַיָּיב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁמוֹנָה לָאוִין: הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר, וְהֵן מוּקְדָשִׁין, וְכִלְאַיִם בַּכֶּרֶם. הַאי חוֹרֵשׁ דְּמִחַיַּיב מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? לָאו דְּמִיכַּסֵּי בַּהֲדֵיהּ דְּאָזֵיל!

§ The mishna teaches: There is one who plows a single furrow and is liable to receive lashes for violating eight prohibitions. Rabbi Yannai says that when the Sages sat in a group, their opinions were counted and they concluded: One who covers seeds of diverse kinds with dirt is flogged for sowing diverse kinds. Rabbi Yoḥanan said to them: Isn’t this the halakha in our mishna: There is one who plows a single furrow and is liable to receive lashes for violating eight prohibitions, including: For plowing with an ox and a donkey, and they are consecrated, and he is plowing diverse kinds in a vineyard. With regard to this person who plows who is liable to receive lashes due to violating the prohibition of diverse kinds, how can you find these circumstances? Plowing a field is unrelated to sowing diverse kinds. Is it not a case where one covers the seeds with dirt in the course of his plowing as he proceeds, indicating that one who covers the seeds of diverse kinds is flogged?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףריב״ןתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לווין – פירוש: עובר משם לא תחרוש בשור ובחמור, ומשום מוקדשים, ואוקימנה בבכור וכתיב לא תעבוד בבכור שורך והוא הדין לחמורא, הרי שלש. ומשום לא תזרע כרמך כלאים, הרי ארבעה. ושביעית שאסורה בעבודת הארץ, ויום טוב שאסור במלאכה, הרי ששה. ומשום שהוא כהן ונזיר אבותב הטומאה, הרי שמנה.
אמר ר׳ ינאי: בחבורה נמנו וגמרו, המחפה בכלאים לוקה – פירוש כגון שהיה בארץ חטה ושעורה וחרצן ועמד וחיפם בעפר, לוקה מפני שגרם להן שיצמחו וכאילו זרע כלאים. אמר ליה ר׳ יוחנן רבי לא משנתינו היא זו? כו׳ – ופשוטה היא. עד הוה אמינא לך מתניתין – חייב משום שלא תלשו, אלא כיון שהניחו נעשה מקיים, וחייב כר׳ עקיבא.
א. כפירוש זה כתב ר״ח גם כן בפסחים דף מז,א זה לשונו: והתנן בפ׳ אלו הן הלוקין. ׳יש חורש תלם אחד וחייב עליו שמונה לאוין. ואלו הן. החורש בשור וחמור. והם השור והחמור מוקדשין, חייב בשור אחת ובחמור אחרת כל אחת בפני עצמו. וכלאים בכר׳ם אחת. והיא בשביעית ויום טוב, שתים. כהן ונזיר אבות הטומאה, שתים. הרי ח׳ לאוין. אבל השמיט הא דמוקמינן לה בבכור ומשום דאוקימתא זו אינה לפי המסקנה. ויתכן לפרש דבריו שם שהעובד בקדשים חייב גם בבהמה טמאה שהיא בדק הבית וכמשמעות דברי הרמב״ם בפירוש המשנה כאן. אלא שלפי האוקימתא בגמרא דאיירי בבכור על כרחך שגם העובד בפטר חמור לוקה עליו וכמו שכתב ריב״ן בפירוש ראשון, ובערוך לנר כתב שכן הוא לפי האיבעית אימא בגמרא בכורות ט,ב דקרא דלא תעבוד קאי גם על בכור בהמה טמאה. אבל הרא״ש בבכורות שם כתב דגם אם פטר חמור אסור בהנאה אין בו איסור גיזה. אבל רש״י בפסחים כתב דלאוין חלוקין הם ולא תעבוד בבכור שורך הוא לאו על כל הקרבנות, ועל חמור לוקה משום מעילה. והראשונים חלקו על רש״י מכח האוקימתא דאיירי בבכור ועל כרחך דלא קאי כלל על חמור ומשום מוקדשים אינו לוקה אלא אחת.
ב. כן הוא גם בר״ח פסחים ובערוך, בכי״מ אבית. ונוסח אבות צ״ב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בחבורה – נראה לי יום אסיפה או יום וועד היה להם שקורין חבורה.
החורש בשור וחמור והן מוקדשין – ופ״ה בכור שור עובר משום לא תעבוד בבכור שורך וחמור קדשי בדק הבית ולקי משום דהזיד במעילה באזהרה וי״א פטר חמור וכמ״ד אסור בהנאה ולא נהירא דאינו כן דליכא למ״ד דלקי הנהנה ממנו ולא נראה לר״י פירוש הקונטרס דפירש דחמור לקי מלאו דהזיד במעילה דבגמ׳ קאמר מידי דאיתיה בשאלה לא קתני והקדש דמתני׳ מיירי בבכור דליתיה בשאלה לכך מפרש ר״י דעל החמור אינו לוקה ויכול להיות שהוא חולין והן מוקדשין בשור וחמור לאו דוקא דליכא מוקדשין אלא בשור וליכא אלא ב׳ לאוין בשור וחמור אבל בכלאי הכרם איכא ב׳ מלקות דמיירי שהיה זורע בכרם חטה ושעורה וחרצן וחפה אותם בחרישה דקא עבד תרתי חדא דזרע כלאי זרעים ועוד דזרע כלאי הכרם.
מתניתין יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמנה לאוין החורש בשור ובחמור וכו׳ – פירוש: חורש בשור ובחמור ושביעית בי״ט וכהן ופי׳ בבית הטומאה הרי חמשה לאוין מוקדשין וכלאים בכרם תלתא הרי שמנה. והא דחשבינן מוקדשין וכלאים בכרם תלת דעת רש״י ז״ל דכלאים בכרם חד ומוקדשין תרי בשור שהוא בכור ואיכא משום לא תעבו׳ בבכור שורך וחמור מקדשי בדק הבית ואיכא לאו דמעילה דיליף מתרומה ולא ישאו עליו חטא. והא דלא חשיב מר״ן ז״ל חמור בפטר חמור אי בעית אימא דסבירא ליה כרבנן דאמרי בכור דפטר חמור אין בו לאו דלא תעבו׳ ומותר בהנאה. איבעית אימא כר׳ יהודה דאמר אסור בהנאה וכיון דתרווייהו משום דלא תעבו׳ נינהו ליכא למחשבינהו בתרתי דתנא לאוי קא מני לא איסורי. ומהאי טעמא נמי לא חשיב שור וחמור מקדשי בד׳ הבית דאם כן חד לאו נינהו משום ולא ישאו עליו חטא ולא חשבינן נמי דאיכא בבכור שור שני לאוין חד משום לא תעבו׳ וחד משום לא ישאו עליו חטא משום דאין זדון מעילה אלא בקדשי השם כגון עולה או קדשי בד׳ הבית או באימורין אבל לא בשאר הקדשים וכדאיתא במסכת ר״ה גבי שופר של שלמים דשלמים לאו בני מעילה נינהו. ומיהו אין פירוש רש״י ז״ל נכון חדא דהא ס״ד בגמרא לומר דמתניתין לא מיירי במקודשין דאיתנהו בשאלה ועוד דכלאים בכרם דלקי היינו בזורע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כר׳ יאשיה דהלכתא כותיה וכיון דכן הא איכא שני לאוין חד משום כלאי זרעים וחד משום כלאי כרם וכדאיתא בירושלמי וכדכתיבנא במסכת חולין לכך הנכון דכלאים בכרם חשיב בתרתי ומוקדשין חשיב חד או דתרווייהו בבכור ומשום לא תעבו׳ דאפילו לר׳ יהודה לא חשבינן ליה אלא חד לאו או תרווייהו במוקדשין דבד׳ הבית ומשום לאו דלא ישאו עליו חטא.
גמרא אמר ר׳ ינאי בחבורה נמנו וגמרו החופה בכלאים לוקה – פיר׳ החופה בכלאים שמכסה הזרעים בעפר לוקה משום זורע וכדמפרש ואזיל. ומשום דפלוגתא היא בפ״ק דמועד קטן (דף ב) איצטרך ר׳ ינאי לאסהודי בה.
א״ל ר׳ יוחנן לאו משנתינו היא זו וכו׳ עד האי חורש דמחייב משום כלאים – ה״ד לאו דמכסה בהדי דאזיל דאלו משום חרישה גופה ליכא איסור דלהתיר אמר רחמנא.
בד״ה החורש בשור כו׳ ולאו דוקא והן מוקדשין כו׳ איכא ב׳ מלקות דמיירי כו׳ עכ״ל כצ״ל:
גמ׳ א״ר ינאי בחבורה נמנו. כעין זה יבמות דף צב ע״ב:
תוס׳ ד״ה החורש וכו׳ לכך מפרש ר״י. ועי׳ טורי אבן ר״ה דף ד ע״א ד״ה צדקות:
ב שנינו במשנה: יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין. ובענין זה אמר ר׳ ינאי: בחבורה של החכמים נמנו וגמרו (הצביעו והחליטו): החופה (המכסה בעפר) בכלאים על מה שזרע — לוקה משום האיסור לזרוע כלאיים. אמר להן (לו) ר׳ יוחנן: לאו [והאם לא] משנתנו היא זו? ששנינו בה: יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין: החורש בשור ובחמור והן מוקדשין, וכלאים בכרם; ונברר: האי [זה] החורש, דמחייב [שמתחייב] בשעת חרישה משום כלאים היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותה]? שהרי חרישה עצמה אינה שייכת לזריעת כלאיים. לאו דמיכסי בהדיה דאזיל [האם לא מדובר שהוא מכסה את הזרעים בעפר בתוך כדי שהוא הולך וחורש]? ומכאן משמע שהמחפה בכלאיים לוקה.
§ The mishna teaches: There is one who plows a single furrow and is liable to receive lashes for violating eight prohibitions. Rabbi Yannai says that when the Sages sat in a group, their opinions were counted and they concluded: One who covers seeds of diverse kinds with dirt is flogged for sowing diverse kinds. Rabbi Yoḥanan said to them: Isn’t this the halakha in our mishna: There is one who plows a single furrow and is liable to receive lashes for violating eight prohibitions, including: For plowing with an ox and a donkey, and they are consecrated, and he is plowing diverse kinds in a vineyard. With regard to this person who plows who is liable to receive lashes due to violating the prohibition of diverse kinds, how can you find these circumstances? Plowing a field is unrelated to sowing diverse kinds. Is it not a case where one covers the seeds with dirt in the course of his plowing as he proceeds, indicating that one who covers the seeds of diverse kinds is flogged?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףריב״ןתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ: אִי לָאו דִּדְלַאי לָךְ חַסְפָּא, מִי מַשְׁכַּחַתְּ מַרְגָּנִיתָא תּוּתַהּ? אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן: אִי לָאו דְּקִילְּסָךְ גַּבְרָא רַבָּה, הֲוָה אָמֵינָא: מתני׳מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דַּאֲמַר: הַמְּקַיֵּים כִּלְאַיִם, לוֹקֶה.

Rabbi Yannai said to him: You are correct; but if I had not lifted the earthenware shard for you, would you have found the gem beneath it? It was only after I told you the halakha that you succeeded in finding a source in the mishna. Later, Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: If it was not for the fact that a great man, Rabbi Yannai, praised your statement, I would say that there is no proof from the mishna, as it is possible to say: Whose opinion is expressed in the mishna? It is that of Rabbi Akiva, who says: One who maintains diverse kinds by performing actions essential for their existence is flogged. Therefore, one who plows and covers seeds of diverse kinds is liable to receive lashes, as he facilitates the existence of the diverse kinds, not because in covering the seeds it is as though he sowed them.
רי״ףריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דדלאי – הגבהתי.
מי משכחת מרגניתא – דאי לאו דאמרי לך הוי אמרת חורש דמחייב בכלאים לאו משום זורע אלא משום (מקום) מקיים דשביק ולא עקר להו.
אי לאו דקלסך גברא רבה – רבי ינאי הוה מוקימנא מתניתא דמחייבא חורש בכלאים דמשום מקיים הוא וכרבי עקיבא ומאן דאית ליה מקיים בכלאים פטור פוטר נמי במחפה אבל רבי ינאי קלסך והודה לך דמחפה משום זורע מיחייב לכולי עלמא דמדקאמר רבי ינאי המחפה בכלאים לוקה ולא קאמר מקיים בכלאים לוקה ש״מ דעדיף ליה מחפה ממקיים דמחפה כזורע חשיב ליה וחייב לכולי עלמא וכי אמרת ליה לא משנתנו היא הודה לדבריך שיפה אמרת ואי לאו דקלסך הוה אמינא טעם דמתניתין משום מקיים דמקיים בכלאים לוקה לרבי עקיבא וכן בשביעית משום חורש מחייב ליה תנא דמתניתין ומאן דפטר במקיים פטר נמי במחפה.
(5-6) מתניתין מני ר׳ עקיבא היא דאמר המקיים בכלאים לוקה וכו׳ – וא״ת ומנלן דר׳ ינאי לרבנן קאמר ומשום זורע דלמא לרבי עקיבא קאמר ומשום מקיים. וי״ל דאם כן אמאי נקט המחפה בכלאים לימא המקיים והרי יש בכללו מחפה ומנכש וגודר וכל מיני קיום ועוד מאי סהדותא דר׳ ינאי משום בני חבורה וא״ת והיאך אפשר לומר דלא מחייב לרבנן משום זורע דהא במתניתין דרבי עקיבא דמייתינן קתני רישא שהמנכש והמחפה לוקה ומדסיפא רבי עקיבא רישא דרבנן. וי״ל דהא דחינן לה בסוגיא דמ״ק דכולה רבי עקיבא והכי תנן המנכש והמחפה בכלאים לוקה משום מקיים שרבי עקיבא אומר המקיים בכלאים לוקה.
בד״ה אי לאו דקלסך כו׳ וכן בשביעית משום חורש מחייב ליה תנא כו׳ עכ״ל ולעיל במתני׳ פירש דשביעית נמי משום זורע חייב והיינו לפום מאי דקאמר גבי כלאים נמי משום זורע חייב דמכסי בהדי דאזיל אבל לפום מאי דקיימינן השתא דבכלאים לאו משום זורע מחייב ליה אלא משום מקיים ה״נ א״ל בשביעית לאו משום זורע הוא אלא משום חורש מיהו ק״ק דאיכא למ״ד בפ״ק דמו״ק דלא מחייב בשביעית משום חורש ודו״ק:
תוס׳ בד״ה אפי׳ לא שהה כו׳ ולא דמי דין זה להך כו׳ עכ״ל כצ״ל:
אמר ליה [לו] ר׳ ינאי: צודקים דבריך, אבל אי לאו דדלאי לך חספא, מי משכחת מרגניתא תותה [אם לא שהרמתי לך את החרס, האם היית מוצא את המרגלית מתחתיו]? כלומר, כיון שאמרתי לך את ההלכה, הצלחת למצוא לה מקור במשנה. אמר ליה [לו] ריש לקיש לר׳ יוחנן לאחר זמן: אי לאו דקילסך גברא רבה [אם לא ששיבח אותך אדם גדול, ר׳ ינאי] על מה שאמרת, הוה אמינא [הייתי אומר] שאין זו הוכחה, שהרי אפשר לומר כי מתניתין מני [משנתנו זו כדעת מי היא] — דעת ר׳ עקיבא היא, דאמר [שהוא אומר]: המקיים כלאים, כל שעושה מעשה שחיוני לקיומם — לוקה. ולכן החורש ומחפה בכלאיים, כיון שהוא עוזר לקיומם — לוקה על כך. אבל לא משום שהוא נחשב זורע.
Rabbi Yannai said to him: You are correct; but if I had not lifted the earthenware shard for you, would you have found the gem beneath it? It was only after I told you the halakha that you succeeded in finding a source in the mishna. Later, Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: If it was not for the fact that a great man, Rabbi Yannai, praised your statement, I would say that there is no proof from the mishna, as it is possible to say: Whose opinion is expressed in the mishna? It is that of Rabbi Akiva, who says: One who maintains diverse kinds by performing actions essential for their existence is flogged. Therefore, one who plows and covers seeds of diverse kinds is liable to receive lashes, as he facilitates the existence of the diverse kinds, not because in covering the seeds it is as though he sowed them.
רי״ףריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַאי רַבִּי עֲקִיבָא? דְּתַנְיָא: גהַמְּנַכֵּשׁ וְהַמְחַפֶּה בַּכִּלְאַיִם, לוֹקֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַמְּקַיֵּים.

The Gemara asks: What is the aforementioned statement of Rabbi Akiva? It is as it is taught in a baraita: One who weeds and one who covers the seeds of diverse kinds with dirt is flogged, as he performed an action that promotes the growth of the diverse kinds, which is tantamount to sowing. Rabbi Akiva says: Even one who maintains diverse kinds violates the prohibition.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סריב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא: המנכש והמחפה בכלאים לוקה, ר׳ עקיבא אומר אף המקיים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חף
חףא(בסוף כלים פי״ו) חפוי האלה והקשת והרומח הרי אלו טהורין זה הכלל העשוי לתיק טמא ולחפוי טהור (כלים פי״ח) נקליטי המטה וחמור וחפוי טהורין. (כלים פרק כ״ו) עור שעשאו חפיו לכלים תרגום מכסה חופאה ולמשקלות טהור אם עשאו כדי לכסות בו המשקולות טהור. (מועד קטן ג) (מכות כא:) המנכש והמחפה בכלאים לוקה פי׳ המכסה הזרעים בעפר לוקה משום לא תזרע כרמך כלאים. (חולין נט.) וכנפיו חופין את רובו פי׳ מכסין. באפר יתפלשו תרגום בקיטמת יהון חפיפין. (סוטה כב) חפו גרדי (מועד קטן י״ג) בשלמא כיתנא חזי לחפיפא פי׳ לכסות נזייתא דשיכרא לצורך המועד (מעשר שני פרק ב) כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה פי׳ כסוי שלה. (במגילת איכה) נביאיך חזו לך שוא ותפל דהוון מסיין על חפוי:
ערך קם
קםב(בבא מציעא מא) שאני הכי כיון דקם קם פירוש כיון שמחמיץ כך יעמוד בחימוצו לעולם. (בבא בתרא קנו:) בני רוכל מקיימי קוצים היו ורבי אליעזר לטעמיה דתנן (פרק ה דכלאים) המקיים קוצים בכרם ר׳ אליעזר אומר קידש וחכמים אומרים לא קידש (מכות כא: מועד קטן ב:) המנכש והמחפה בכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים פי׳ שרואה כלאים זרוע ואינו עוקרן (מכות טז. חולין קמא) הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו כמה דלא שחטיה לא עבריה ללאויה פי׳ קיימו קיים עשה שבה פטור לא קיים חייב היינו דאיכא למימר לתקוניה לאויה הוא דאתי אלא למאן דתני ביטלו חייב כיון שהאכיל הנותר לכלבים הוא דחייב דהא לא אפשר למשרפיה אבל הכא אם הנותר כמו שהוא אע״פ שלא שרפו אינו חייב מאי איכא למימר פי׳ התראת ספק כגון שלקח האם על הבנים ומתרין בו לא תקחנה ריש לקיש אמר כגון זו התראת ספק הוא שיתכן לומר אחרי שיקחנה ישלחנה והיכי הוי התראה ודאי כגון שבא לשוחטה והתרו בו אם תשחוט אותה תלקה ושחטה ורבי יוחנן אמר אפי׳ התראה בלקיחה שמה התראה. הקם להן בציץ בין עיניך (קידושין סו) צא וקדש לי פי׳ שים הציץ בין עיניך והעמידם שכך היו עושין כשהיה כהן גדול מניח הציץ היו עומדין הכל בעמידה מפני שם שהיה כתוב בו היינו דתנו בלשון עמידה הקם להן בציץ. במקויי׳ כולי עלמא לא פליגי כבר פירשנו בערך אשר ובערך הנפק. (ברכות מג: קידושין לג) אסור לאדם שיהלך בקומה זקופה ד׳ אמות משום שנאמר מלא כל הארץ כבודו רב הונא לא מסגי ד׳ אמות בגלוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי (ברכות לה.) קמה תוכיח פירוש קמה היא התבואה דכתיב וחרמש לא תניף על קמת רעך וחייבת בברכה לאחריה שנא׳ ואכלת ושבעת וברכת. פ״א קמה היינו לחם דכתיב אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וכתיב בתריה ואכלת ושבעת וברכת (בריש והיה עקב תשמעון חולין קלד) אמר קמה אקמה דאמר ריש לקיש לרבי יוחנן חורי נמלים וכו׳ עד ספק לקט לקט משום דבחזקת חיוב חייב אבל דבחזקת פטור פטורה ורמינהו גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשית וכו׳ על ספק חייב אף על גב דבחזקת פטורה קיימא מצינו דעיסה ולחם איקרי קמה:
ערך אפר
אפרגמניחין אפר מקלה על גבי התיבה (תענית טו.) (בבא בתרא ס:) מאי על ראש שמחתי זה אפר מקלה שבראשי חתנים (מכות כא) בגמר׳ דכתובת קעקע אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה אסור לו לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע פירוש אפר שעושין גחלים הקליות הלוחשות לאחר שהן עוממות. ובאהלות בפרק שני אפר שריפין רבי אליעזר אומר שיעורו כרובע וחכמים מטהרים פי׳ אפר בני אדם הנשרפין:
ערך בלר
בלרד(עבודה זרה יא:) יום תגלחת זקנו ובלוריתו. (סנהדרין כא.) בגמ׳ דלא ירבה לו כולם מגדלי בלורית היו. (עבודה זרה כט. מכות כא) בלורית ואפר מקלה וגבינה. תפשה בבלוריתא. (סנהדרין פב) הגונב את הקסוה פי׳ ציצית של שיער (א״ב: פי׳ בלורית בלשון רומי קווצות שער):
א. [שיידע איבערצאג.]
ב. [ערהאלטען.]
ג. [אש.]
ד. [פלעכט, האאר, לאקען.]
מאי רבי עקיבא דתניא המנכש והמחפה – ולא גרסינן דתנן דברייתא היא ולא משנה.
המנכש והמחפה בכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים – כולה רבי עקיבא קאמר לה המנכש והמחפה בכלאים לוקה דמקיים הוא שר״ע כו׳ והכי משני ליה במועד קטן ורבנן דפליגי עליה דרבי עקיבא סבירא להו מחפה אינו לוקה דמאן דפטר במקיים פטר במחפה והמנכש עוקר עשבים רעים כדי שיגדלו האחרים יותר לוקה דחשיב כזורע כלאים.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

שם גיד בחלב ואכלה לוקה כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה בכור בכור כו׳ נפקא לחולין כצ״ל והס״ד:
בד״ה המנכש כו׳ ורבנן דפליגי כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ כך הוא אליבא דס״ד וק״ל:
תוס׳ בד״ה החורש כו׳ שהוא מוקדשין חולין בשור וחמור לאו דוקא דליכא כו׳ כצ״ל:
ושואלים: מאי [מה הם] דברי ר׳ עקיבא? דתניא [ששנויה ברייתא]: המנכש (העוקר עשבים שוטים) והמחפה בעפר את הזרעים בכלאיםלוקה, שעשה מעשה לגדל את הכלאיים, כזורע. ר׳ עקיבא אומר: אף המקיים את הכלאיים.
The Gemara asks: What is the aforementioned statement of Rabbi Akiva? It is as it is taught in a baraita: One who weeds and one who covers the seeds of diverse kinds with dirt is flogged, as he performed an action that promotes the growth of the diverse kinds, which is tantamount to sowing. Rabbi Akiva says: Even one who maintains diverse kinds violates the prohibition.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סריב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַאי טַעֲמָא דר׳דְּרַבִּי עֲקִיבָא? דְּתַנְיָא: {ויקרא י״ט:י״ט} ״שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם״, אֵין לִי אֵלָּא זוֹרֵעַ, מְקַיֵּים מְנַיִן? ת״לתִּלְמוֹד לוֹמַר: {ויקרא י״ט:י״ט} (בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ) ״כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא״ (תִזְרַע כִּלְאָיִם).

The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Akiva? As it is taught in a baraita that it is written: “Your field you shall not sow with diverse kinds” (Leviticus 19:19), I have derived only that sowing diverse kinds is prohibited. From where do I derive that maintaining diverse kinds, which does not involve any positive action, is also prohibited? It is as the verse states: “Your animals you shall not breed with different species [kilayim]; your field you shall not sow with diverse kinds [kilayim]” (Leviticus 19:19), which is interpreted as though it is written: Diverse kinds [kilayim] in your field you shall not sow, indicating that one may not allow diverse kinds to remain in his field.
ר׳ חננאלרי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי טעמא? כיון דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים, הוה ליה למכתב וכן שדך לא תזרע – ואנא ידענא דמשום כלאים הוא. למהדר ולמכתב כלאים זמנא אחריתי למה לי?⁠א, אילא ללמדך שאפילו ראית כלאים בשדך ולא תלשתו אלא הנחתה אותו להתקיים נתחייבתה.⁠ב,
א. כן הוא הגירסא לפנינו אלא שהוקף בסוגריים על פי מהרש״א.
ב. וכן כתבו תוספות לעיל ד,ב בשם הערוך שהמקיים כלאים לוקה לר׳ עקיבה אפילו לא עשה מעשה כלל. אולם ר״ח במועד קטן כתב שהמקיים כלאים לוקה דוקא בעשה מעשה וזה לשונו: פי׳ מקיים בכלאים, שמצא שדה זרועה כלאים ועבדה הוא וצימחה, ונתקיים הכלאים בעבודתו, שגורם לו הצמחה והפרחת פרי. והטעם פשוט כי במועד קטן פירש על פי הסוגיא שם כרבה דר׳ עקיבה הוא דתני לה להמנכש והמחפה שלוקה והיינו טעמא דחייב משום דהוא מקיים כלאים, ועל כרחך שאין המקיים לוקה אלא בעשה מעשה. אבל לפי סוגייתינו המנכש והמחפה בכלאים לוקה גם לרבנן אבל מקיים לוקה לר׳ עקיבה אפילו אינו מנכש ומחפה, ומטעם זה פירש ריב״ן את סוגייתינו אליבא דרב יוסף דאף שמנכש חייב משום זורע במחפה הוי מספקא לן. אולם הכסף משנה בהל׳ כלאים פרק א הל׳ ג כתב שאין לומר דלפי הסוגיא במועד קטן אינו לוקה משום כלאים אלא בעושה מעשה דאם כן מנא לן דאיסורא איכא אפילו בלא מעשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים – ושמעינן ליה הכי כלאים שדך לא דעקרינן ליה מפשטיה לדרשא דהוה מצי למיכתב בהמתך כלאים לא תרביע ומדסמך כלאים לשדה שמע מינה להכי הוא דאתא.
ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ עקיבא? דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר ״שדך לא תזרע כלאים״ (ויקרא יט, יט)אין לי אלא זורע, מקיים מנין? תלמוד לומר ״בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים״ (ויקרא יח— יט) שמצרפים וקוראים כאילו היה כתוב ״כלאים שדך לא״, שבכל מקרה לא יהיו כלאים בשדך.
The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Akiva? As it is taught in a baraita that it is written: “Your field you shall not sow with diverse kinds” (Leviticus 19:19), I have derived only that sowing diverse kinds is prohibited. From where do I derive that maintaining diverse kinds, which does not involve any positive action, is also prohibited? It is as the verse states: “Your animals you shall not breed with different species [kilayim]; your field you shall not sow with diverse kinds [kilayim]” (Leviticus 19:19), which is interpreted as though it is written: Diverse kinds [kilayim] in your field you shall not sow, indicating that one may not allow diverse kinds to remain in his field.
ר׳ חננאלרי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲמַר לֵיהּ עוּלָּא לְרַב נַחְמָן: וְלִילְקֵי נַמֵי מִשּׁוּם זוֹרֵעַ בְּיוֹם טוֹב! א״לאֲמַר לֵיהּ: תְּנָא וְשִׁיֵּיר.

Ulla said to Rav Naḥman: And let him be flogged also for violating the prohibition of sowing on a Festival. Rav Naḥman said to him: Indeed, lashes for that prohibition could have been included in the mishna. The tanna taught certain prohibitions and omitted other prohibitions.
ר׳ חננאלרי״ףריב״ןריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכיון שהמקייםא כאילו זורע הוא יתחייב זה החורש ביום טוב, ומקיים בכלאים נמי (יתחייב) משום זורע ביום טוב, ודאחי רבא אין חולקין מלאכות ביום טוב – כלומר אינו מתחייב על כל .....
א. הלשון וכיון שהמקיים כאילו זורע תמוה שאין המקיים כזורע אלא המחפה כזורע, וקושיית הגמרא היא אם אין חיובו משום מקיים אלא משום זורע, ואולי זה כוונת ר״ח גם כן, שהמחפה והוא מקיים כלאים וכו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולילקי נמי משום זורע – דהא נמנו וגמרו דמחפה זורע הוא כדאמרן.
ולילקי נמי משום זורע בי״ט – פירוש: למאי דס״ל דרבנן מחפה חשיב זורע ליתני במתניתן משום זורע ביום טוב נמי. וה״ה דאפשר למיקשי בשביעית אלא דחדא מנייהו נקט אי נמי דבשביעית פשיטא ליה שאין בו חלוק מלאכות כיון דלאו גרידא היא ובי״ט הוא דקסבר דיש חלו׳ משום דאתקוש לשבת שיש בה חלו׳ מלאכות ואפילו בהא תריץ ליה שאין חלו׳ מלאכות אלא בדבר שזדונו כרת וכדנפקא לן מלא תבערו אי נמי מעשה מאחת מהנה דכתיב גבי חטאת שזדונו בכרת.
שם ולילקי נמי משום זורע. קשה לי דבלא״ה קשה דלילקי נמי בחורש משום מחמר אחר בהמתו ואף אם אינה בהמתו מ״מ להר״ן מחמר אחר בהמה דעלמא חייב. ולכאורה מוכח מזה דשביתת בהמתו ודמחמר אינו ביו״ט כמ״ש הרמ״א סי׳ רמ״ו ס״ג ואפשר שלזה כיון המג״א שם ס״ק י״ב בלשונו הקצר ועי׳ מכות פ״ג:
ג ובקשר לרשימת הלוקים שבמשנתנו, שאמרנו שמדובר במי שחורש ומחפה את הזרעים, ויש בו משום זורע, אמר ליה [לו] עולא לרב נחמן: ולילקי נמי [ושילקה גם כן] משום זורע ביום טוב! אמר ליה [לו]: תנא [שנה] ושייר, והיה יכול לשנות גם לאו נוסף זה.
Ulla said to Rav Naḥman: And let him be flogged also for violating the prohibition of sowing on a Festival. Rav Naḥman said to him: Indeed, lashes for that prohibition could have been included in the mishna. The tanna taught certain prohibitions and omitted other prohibitions.
ר׳ חננאלרי״ףריב״ןריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״לאֲמַר לֵיהּ: תַּנָּא קָתָנֵי ׳שְׁמוֹנָה׳, וְאַתְּ אָמְרַתְּ: תְּנָא וְשִׁיֵּיר! אֲמַר רָבָא: דיֵשׁ חִילּוּק מְלָאכוֹת בַּשַּׁבָּת, וְאֵין חִילּוּק מְלָאכוֹת בְּיוֹם טוֹב. אֲמַר לֵיהּ: עָדָא תְהֵא.

Ulla said to him: The tanna taught and specifically enumerated eight sets of lashes, and you say that he taught some and omitted some? Rava says: The reason that sowing on a Festival was omitted is that there is a division of labors on Shabbat, but there is no division of labors on a Festival. On Shabbat, one who unwittingly performs several prohibited labors during one lapse of awareness is liable to bring one sin-offering for each labor that he performed. On a Festival, if one performs several prohibited labors, he is liable to receive only one set of lashes, as there is one prohibition against performing labor on a Festival. Since the mishna listed plowing on the Festival, it does not also list sowing on the Festival. Ulla said to him: That [ada] is so.
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא תני יש ואת אמרת תנא ושייר – פירוש: דכל היכא דתני יש עושה כך שהוא חייב מנין כך וכך לרבות במניינה כל מאי דאפשר ליה בעי.
אמר רבא יש חלוק מלאכות לשבת ואין חלוק מלאכות לי״ט – פירוש: אין חלוק מלאכות לי״ט בין שעושה מלאכה אחת שיש בה איסורין חלוקין כגון זה של חורש ומחפה ואפילו בשתי התראות בין שעושה מלאכות הרבה בזו אחר זו בהתראה אחת וכדמוכח ממתניתא דאותיב אביי בסמוך דהני תרתי חדא דינא אית להו.
אמר ליה [לו] עולא: התנא קתני [שנה] שמונה ומנה אותם, ואת אמרת: [ואתה אומר]: תנא [שנה] ושייר?! אלא ודאי דייק במספר! אמר רבא: כך צריך להסביר, יש חילוק מלאכות בשבת, שאם עושה אדם מלאכות שונות בשבת בבת אחת — חייב על כל אחת ואחת, ואין חילוק מלאכות ביום טוב, אלא כל איסור מלאכה ביום טוב לאו אחד הוא, ולוקה רק פעם אחת אפילו עושה כמה מלאכות. אמר ליה [לו] עולא: עדא תהא [זאת תהיה] כלומר, כך הוא, זה הוא ההסבר הנכון.
Ulla said to him: The tanna taught and specifically enumerated eight sets of lashes, and you say that he taught some and omitted some? Rava says: The reason that sowing on a Festival was omitted is that there is a division of labors on Shabbat, but there is no division of labors on a Festival. On Shabbat, one who unwittingly performs several prohibited labors during one lapse of awareness is liable to bring one sin-offering for each labor that he performed. On a Festival, if one performs several prohibited labors, he is liable to receive only one set of lashes, as there is one prohibition against performing labor on a Festival. Since the mishna listed plowing on the Festival, it does not also list sowing on the Festival. Ulla said to him: That [ada] is so.
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֵיתִיבֵיהּ אַבַּיֵי: וְאֵין חִילּוּק מְלָאכוֹת בְּיוֹם טוֹב? וְהָתְנַן: הַמְּבַשֵּׁל גִּיד בֶּחָלָב ביו״טבְּיוֹם טוֹב וַאֲכָלוֹ, לוֹקֶה חָמֵשׁ: לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל גִּיד, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל בְּיוֹם טוֹב שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל גִּיד בֶּחָלָב, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל בָּשָׂר בְּחָלָב, וְלוֹקֶה

Abaye raised an objection to the opinion of Rava: And is there no division of labors on a Festival? But didn’t we learn in a baraita: One who cooks a sciatic nerve in milk on a Festival and eats it is flogged with five sets of lashes. How so? He is flogged for violating the prohibition of eating a sciatic nerve (see Genesis 32:33); and he is flogged for violating the prohibition of cooking on a Festival not for the purpose of the Festival, as he is prohibited from eating it; and he is flogged for violating the prohibition of cooking a sciatic nerve, which is meat, in milk; and he is flogged for violating the prohibition of eating meat cooked in milk; and he is flogged
רי״ףריב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין חילוק מלאכות ביום טוב – אם עשה שתים ושלש מלאכות בהעלם אחד או עשה מלאכה שיש בה שתים אינו חייב אלא אחת למ״ד (שבת דף ע.) הבערה לחלק יצאת סבירא ליה אין חילוק מלאכות ביו״ט דביו״ט לא יצאת הבערה ומ״ד נמי הבערה ללאו יצאת ונפקא ליה חילוק מלאכות מועשה אחת מהנה הני מילי באיסורי דאית בהן חיוב חטאת כגון מלאכות דשבת דזדונן כרת ושגגתן חטאת דבההיא פרשה דועשה מאחת מהנה קמיירי בחטאת אבל יו״ט דחיוב מלקות הוא ואין זדונו כרת אין בו חילוק מלאכות.
לוקה משום מבשל – גיד ביום טוב ומשום מבשל בשר בחלב קסבר יש בגידין בנותן טעם תלתא לא תבשל כתיבי חד לאכילה וחד להנאה וחד לבישול בשחיטת חולין (דף קטו:).
המבשל גיד הנשה בחלב ביום טוב ואכלו יש בזה חמשה אסורין והם אכילת גיד הנשה ואכילה בשר בחלב ובשול בשר בחלב ובשול שלא לצורך ביום טוב והבערה שלא לצורך ביום טוב ומ״מ אין כאן אלא מלקות אחת והוא אכילת גיד הנשה שעל בישול והבערה שלא לצורך אינו לוקה הואיל ויש בהן סרך אוכל נפש אע״פ שהאוכל אסור לו כמו שביארנו במקומו בראשון של יום טוב וכן על אכילתו ובישולו בחלב אינו לוקה שאין בגידין בנותן טעם כמו שהתבאר במקומו:
איתביה אביי וכו׳ והתנן המבשל גיד הנשה בחלב בי״ט ואכלו לוקה חמש – פירוש: משום אוכל גיד הנשה ומשום אוכל בשר בחלב פי׳ דסבר יש בגידין בנותן טעם ותורת בשר עליו ומשום מבשל בשר בחלב ומשום מבשל בי״ט ובמסכת י״ט (ביצה יב) אוקימנא להא כב״ש דלית להו מתוך דאלו לב״ה אינו לוקה משום מבשל בי״ט דאמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ואף על גב דההיא אינה אלא בשיש בו צורך י״ט כהוצאת קטן ולולב וס״ת והבערת אש לחמם יש לומר דההיא למשרייה לכתחלה אבל לפטור ממלקות אפילו במבשל כזה אינו לוקה כיון שהבישול בעצמו ראוי לי״ט ועביד ליה לי״ט אלא דרביעא עליה אריה דאיסורא.
גמ׳ משום זורע בי״ט. נ״ב פי׳ ויש כאן ב׳ מלאכות חרישה וזריעה וחייב שתים דהא משקה מים לזרעים חייב משום חורש ומשום זורע וק״ל:
שם ולוקה משום מבשל. עי׳ סנהדרין דף סג ע״א תוס׳ ד״ה על:
איתיביה [הקשה לו] אביי: וכי אין חילוק מלאכות ביום טוב? והתנן [והרי שנינו במשנה]: המבשל גיד בחלב ביום טוב, ואכלולוקה חמש. כיצד? לוקה משום אוכל גיד, ולוקה משום מבשל ביום טוב שלא לצורך, ולוקה משום מבשל גיד (שהוא בשר) בחלב, ולוקה משום אוכל בשר בחלב, ולוקה
Abaye raised an objection to the opinion of Rava: And is there no division of labors on a Festival? But didn’t we learn in a baraita: One who cooks a sciatic nerve in milk on a Festival and eats it is flogged with five sets of lashes. How so? He is flogged for violating the prohibition of eating a sciatic nerve (see Genesis 32:33); and he is flogged for violating the prohibition of cooking on a Festival not for the purpose of the Festival, as he is prohibited from eating it; and he is flogged for violating the prohibition of cooking a sciatic nerve, which is meat, in milk; and he is flogged for violating the prohibition of eating meat cooked in milk; and he is flogged
רי״ףריב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מכות כא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מכות כא:, עין משפט נר מצוה מכות כא:, ר׳ חננאל מכות כא: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף מכות כא: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס מכות כא:, ריב"ן מכות כא:, תוספות מכות כא:, רמב"ן מכות כא: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי מכות כא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מכות כא:, מהרש"ל חכמת שלמה מכות כא:, מהרש"א חידושי הלכות מכות כא:, גליון הש"ס לרע"א מכות כא:, פירוש הרב שטיינזלץ מכות כא:, אסופת מאמרים מכות כא:

Makkot 21b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Makkot 21b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Makkot 21b, R. Chananel Makkot 21b, Rif by Bavli Makkot 21b, Collected from HeArukh Makkot 21b, Rivan Makkot 21b, Tosafot Makkot 21b, Ramban Makkot 21b, Meiri Makkot 21b, Ritva Makkot 21b, Maharshal Chokhmat Shelomo Makkot 21b, Maharsha Chidushei Halakhot Makkot 21b, Gilyon HaShas Makkot 21b, Steinsaltz Commentary Makkot 21b, Collected Articles Makkot 21b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144