×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אסַכִּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פְּגִימוֹת הַרְבֵּה תִּידּוֹן כִּמְגֵירָה וְשֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא פְּגִימָה אַחַת באוֹגֶרֶת פְּסוּלָה מְסוּכְסֶכֶת כְּשֵׁרָה הֵיכִי דָּמְיָא אוֹגֶרֶת הֵיכִי דָּמְיָא מְסוּכְסֶכֶת א״ראָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹגֶרֶת מִשְׁתֵּי רוּחוֹת גמְסוּכְסֶכֶת מֵרוּחַ אַחַת.
The status of a knife in which there are several notches is considered like that of a saw; and with regard to a knife in which there is only one notch, if it catches, the slaughter is unfit, but if it entangles [mesukhsekhet], the slaughter is fit. What are the circumstances of a notch that catches, and what are the circumstances of a notch that entangles? Rabbi Eliezer said: A notch that catches is one that has a sharp edge on two sides, while a notch that entangles is one that has a sharp edge on one side.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין יז ע״ב} תנו רבנן1 סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה2 ושאין3 בה אלא פגימה אחת אוגרת פסולה מסכסכת4 כשרה היכי5 דמיא6 אוגרת והיכי דמיא מסכסכת אמר ר׳ אלעזר אוגרת משתי רוחות7 מסכסכת מרוח אחת:
אמר רבא8 שלוש מדות בסכין אוגרת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו פסולה מסכסכת לא ישחוט ואם שחט
שחיטתו כשרה עולה ויורד9 מותר לשחוט בה10 לכתחלה ומסכסכת דקאמר רבא שחיטתו11 כשרה בשהוליך12 ולא הביא אבל אם הוליך והביא שחיטתו פסולה וסכינה דחריפא13 ודמיא14 לסאסא כשרה.
במערבא בדקי לה [לסכין]⁠15 בשמשא בנהרדעא בדקי לה במיא רב ששת בדיק לה בלישניה רב אחא בר יעקב בדיק לה בשערא16 בסורא אמרי בסרא אכלה בסרא17 בדיק לה18 אמר רב [פפא]⁠19 צריכה בדיקה20 אטופרא ואביסרא21 ואתלת רוחתא:
1. תנו רבנן: חסר ב-געט.
2. גלג מוסיף: ״ואסור לשחוט בה״, כלשון שבה״ג. אך כל מלה מסומנת בנקודה מעליה.
3. ושאין: גלא: ״אין״.
4. מסכסכת: וכן גא, גלג, געג. גב, גכב, גלא, גנז, געט, גקלט, דפוסים: ״מסוכסכת״, וכן בהמשך שם, וכן בפי׳ ר״י אלמדארי.
5. היכי: וכן בכל קטעי הגניזה, כ״י פריס. דפוסים: והיכי.
6. דמיא: וכן גלא, גנז געג. גא גכב גלג געט גקלט: ״דאמי״. גב בגליון, כ״י פריס, דפוסים: ״דמי״. וכן בסמוך שם.
7. רוחות: כ״י פריס: ״רוחותיה״.
8. רבא: רק בדפוסים: רבה.
9. ויורד: וכן ב-גב, געג, כ״י פריס. וכן בה״ג. גא, גלא, גלג, געט, גפז, גקלט, דפוסים: ״ויורדת״, וכן בפי׳ ר״י אלמדארי.
10. בה: חסר בכ״י פריס.
11. שחיטתו: חסר ב-גלא.
12. בשהוליך: דפוסים: כשהוליך.
13. דחריפא: וכן גב, גנז. וכן געט: ״דחריפה״. גא, גלא, גלג, געג, גפז, גקלט, כ״י פריס: ״חריפא״. דפוסים: חריפא טובא. אינו בלשון של הגמרא שלפנינו, אך נמצא במאמר זה שבשאילתות פר׳ אחרי מות (סי׳ קח).
14. ודמיא: גא, גב, גלא, גנז, געג, געט, גפז, גקלט, כ״י פריס, דפוסים: ״דדמיא״.
15. לסכין: גא, גב, גלא, גלג, גנז, געג, גפז, גקלט, כ״י פריס, דפוס קושטא. כ״י א: ״לסכינא״, דפוסים: לסכינא.
16. רב ששת...בשערא: רק בדפוסים. מובא בה״ג, אך בסדר הפוך.
17. בסרא: גלא: ״בבסרא״.
18. בדיק לה: וכן גא, גב, גלג, גנז, געג, גפז, דפוסים. וכן בה״ג. גלא, געט, גקלט: ״בדקי לה״. כ״י פריס: ״בדקה״.
19. פפא: רק כ״י א: ״פפי״.
20. בדיקה: וכן גנז, געט, דפוסים, ר״י אלמדארי. חסר ב-גא, גב, גלא, געג, גפז, גקלט.
21. אטופרא ואביסרא: וכן ב-גב, גנז. גא, געג, געט, כ״י פריס (בשינויי כתיב). גלא, גפז, גקלט, דפוסים, ר״י אלמדארי: ״אבישרא ואטופרא״, כבה״ג. וכן סדר הבדיקה ברמב״ם משנ״ת הל׳ שחיטה (א:כג).
אוגרת פסול וכו׳1 בזה ענין:
מסכסכת מרוח אחת בזה ענין:
1. נראה דצ״ל משתי רוחות בזה ענין מסוכסכת וכו׳.
ערך ססא
ססאא(חולין יז:) דמיא לססא כשרה (סוטה ה.) מאי וכראש שבולת ימלו חד אמר כססא דשיבלתא פי׳ הענף שבראש השבולת הנראין כמו מחטין ארוכין עומדין ואינן חלקים אלא בולטות מהן כעין שינים דקות מאוד ונקראין מלעין וכבר פירשנו במקומו:
ערך מסכסכת
מסכסכתב(חולין יז) מסכסכת מצד אחד (א״ב מלשון וסכסכתי מצרים לשון בלבול. וכן היא הפגימה שהיא מצד אחד מקלקלת הנוגע בה כי מצד האחר אינו מרגישה):
ערך על
עלג(תמורה לב.) ומקדשין אותן הקדש עילוי. פי׳ א׳ קדשי מזבח וא׳ קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה ומקדישין אותן קדשי מזבח הקדש עילוי לשם קדשי בדק הבית ואותו עילוי נותן לבדק הבית כדאמרינן (ערכין כח:) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהן פי׳ שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה נותן דמיו לבדק הבית ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבת שהקדיש לעילוי כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה ומה הוא טובתה אמר כמה אדם כהן אחד ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו כדי שיזכה לו בעורו שאינו רשאי זה כהן להעלותו אלא בזמן משמרתו כמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית היינו עילוי ומחרימין אותו קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם אמר כן אם נדר הן נותן את דמיהן לכהנים ואם נדבה נותן את טובתן כדאמרינן (ערכין כז) הבעלים נותנין ל׳ שאין מוסיפין חומש על עילויו של זה (בכורות טו) הרי הן כחולין לכל דבריהן אין לך בהם אלא מצות עילוי לבד פי׳ חומרא דבעו פדייה. והיה ערכך תרגום ירושלמי והיה עילוייך (קידושין מב) במקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילויא פי׳ בשומא דשופרא וסניא ואוקומינהו בדמי אבל אפלוג במשחתא פי׳ במדה כל שהוא חוזר (יבמות ד) ואי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא כל העלאה קא אסר רחמנא פי׳ שנושאין הכלאים בידיכן להראותן קמ״ל לא תלבש. (יבמות עא) אני שונה עיגול בעיגול עולה פי׳ מעלה אחד ממאה והשאר מותרין ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל (כתובות מח) עולה עמו ואינה יורדת עמו בעלת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו פי׳ אם היה עשיר או ממשפחה חשובה ממשפחתה עולה עמו כמנהג מעלתו ואם היתה היא עשירה והוא עני או פחות ממשפחתה אינה יורדת עמו ממעלתה. (חולין יז) סכין עולה ויורד מותר לשחוט בו פי׳ שקצותיה רחבות ואמצעיתה צר זו היא עולה ויורד והוא שפיו חלק ואין בו פגימה כלל (מנחות סא) נותן שתי הלחם על שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה מוליך ומביא מעלה ומוריד א״ר יוחנן מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו מוליך ומביא למי שהרוחות שלו וכו׳ עד וכן ללולב (שבת קכו) והכי משני א״ר חסדא על יד על יד פי׳ מעט מעט (כתובות ק) איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד (שבועות ב) ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד. (כריתות ו) אלו מביאין קרבן עולה ויורד פי׳ אם היה עשיר מביא קרבן עשיר עני מביא קרבן עני. (בילמדנו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו) יורדים ועולים מיבעי ליה אלא שהמלאכי׳ שמסורין לו בארץ ישראל עולין ואותן שירדו היו משמרין אותו בחוצה לארץ. (ברכות כא. בבא בתרא קיח: סוטה לו) אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין אל תקרי עלי עין אלא עולי עין פי׳ כל מה שמעיינין להן בעין רע לא יזיקום אלא מועיל להן ומעלין ביותר. רבי גרשם זצ״ל פי׳ שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין עין שולט עליו ורבינו חננאל ז״ל היה שונה עלי עין כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני (תענית ג) וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא פי׳ שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרוייהו על פרת ונהרדעא לעיל מן סורא טפי מן ב׳ בית פרסה שמואל ונהרדעא בעו מיא ורב וסוראי תתאי לא בעו מיא דכיון שהם תחתיים נקיום המים עליהן ומתקיימין אצלם והלכך יום ס׳ כלאחר ס׳ (יבמות כא) וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו וסימניך דעילאי דרב פי׳ רב אמר אשת אחי האם וזעירי אמר אף אשת אבי האם האב שהוא למעלה ורב מאי טעמא לא תני לה משום דמחלפא באשת אבי אביו אם תאמר אשת אבי האם יש לה הפסק אתי למימר אשת אבי אביו נמי יש לה הפסק וזעירי אמר לגבי אשת אבי אביו שכיח דאזיל ולפיכך אין לה הפסק אבל לגבי אשת אבי אמו לא שכיח דאזיל ולפיכך יש לה הפסק פ״א לגבי משפחת אביו שכיח דאזיל משום דאתי ליה ירושה מהתם וידע דאית ליה קורבא להתם ולא אתי למיסב מהתם גבי משפחת אמו לא שכיח דאזיל. (סוכה מה) ראיתי בני עלייה והן מועטין פי׳ ראיתי ברוח הקדש בראיית חלום כי הצדיקים שבדור הזה הראוין לעלות לגן עדן מועטין (בבא קמא טז) מועד משלם נזק שלם מן העלייה גמרא מאי עלייה מעולה שבנכסים. אצל מעולין שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה (כתובות לה) בין דרך ירידה בין דרך עלייה כדכתיב יודע כמביא למעלה בסבך כשהגרזן ביד אדם ומעלהו למעלה ממנו להורידו להכות על העץ או על זולתו כיוצא בו (משנה פאה ו) אל תסג גבול עולים: ירושלמי רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים וחד אמר אלו שירדו מנכסיהם. לסמיא צווחין סגי נהורא וכזה הענין קראו אחריך מלא ריקם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב לא שכחו בע״ה דכתיב קצירך ושכחת לא ששכחוהו פועלין דכתיב כי תקצר ושכחת:
א. [שפיץ זאנגע.]
ב. [זעגע ארטיג.]
ג. [ערהרען.]
סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה – ואין בה חילוק בין אוגרת למסוכסכת שאפי׳ כולם מסוכסכות פסולה דמסוכסכת היינו שאין לפגימה אלא עוקץ אחד ועוקץ השני הוחלק במשחזת ומכשרינן לה לקמן כי איכא חדא פגימה בשהוליך ולא הביא שלא פגעה השחיטה בעוקץ משהגיע לסימנין.
והוא דקיימא ארישא דסכינא – שכשהגיע לעוקץ עדיין לא נחתכו העור והבשר שיקרע העוקץ את הסימן בירידתו אבל כאן שיש פגימות הרבה אפילו כולן מסוכסכות עוקץ של פגם הראשון מחליש העור והבשר והפגם השני בא לסימן וקורעו. והא דתנן (לקמן דף יח.) השוחט במגל קציר דרך הליכתה בית הלל מכשירין מפני שמגל קציר עוקצי הפגימות כפופים מאד מאד ואין קורעים דרך הליכתם כלל אבל עוקץ שאינו כפוף קורע אפי׳ בירידתו שהסימן יורד ממנו ונכנס לתוך הפגם.
מסוכסכת כשרה – וכדמפרש ואזיל.
משני רוחות – שיש ב׳ עוקצים לפגם אחד לראשו ואחד לסופו. אוגרת לשון (משלי ו) אגרה בקציר מאכלה לשון אסיפה שאוגרת הציפורן לתוכה בין ב׳ עוקציה.
מרוח אחת – שאין לפגימה אלא עוקץ אחד והשני הוחלק במשחזת ואינה אוגרת אלא מסוכסכת הסכין והבשר. ולשון סכסוך אנמשלי״ר בלעז כמו (ישעיהו יט) וסכסכתי מצרים במצרים.
סכין שנפגם בין אוגרת משתי רוחותיה בין מסוכסכת מרוח אחת פסולה.
ת״ר סכין שיש בה פגימות הרבה וכו׳. נקוט האי פירושא בידך באוגרת ומסוכסכת לפי ההלכה, שבאוגרת ומסוכסכת בשניהן מתעכב בהן הצפורן והבשר, בין בהולכת הצפורן בין בהבאת הצפורן בהן, אלא שהפרש זה יש ביניהם, שבאוגרת יש לפגימה שני ראשים בולטין ובכל אחד ואחד הצפורן מתעכב, ובמסוכסכת אינו בולט אלא ראש אחד לפי שהשני הושחז במשחזת, ומשום הכי לא שרינן למסכסכת בדאיעבד אלא כדקאי ארישא דסכינא והוליך ולא הביא, וכשרה לפי שאין כח לאותה הבליטה לנקוב העור והבשר והסימנין בבת אחת, ואינו נוקב אלא העור לבדו, אבל אם יביא הסכין אחר ההולכה, יחזור וינקוב גם הסימנין. ומשום הכי אוגרת, שיש לה שני חודין, אפי׳ קיימא ארישא דסכינא והוליך ולא הביא פסול, דמורשא קמא מחליש העור והשני בזע הסימנין. ובאמצע הסכין אפי׳ מסכסכת שאין לה אלא חידוד אחד פסולה, משום דחורפא דסכינא מחליש העור, ואתיא המסוכסכת ובזעא הסימנין. אך אם היתה הפגימה בענין שאין הצפורן מתעכב בה בדרך הולכה כלל אלא בדרך הובאה, לפי שכל כך היא משופעת, אפי׳ תהיה באמצע הסכין והוליך ולא הביא כשרה השחיטה, אבל לכתחלה לא, שמא יביא, דהא חזינן במגל יד שצדו אחד סכין לבדו, כיון שמצד השני יש לו פגימות הרבה, אסרינן לכתחלה לשחוט במגל יד משום גזירה שמא ישחוט מהצד האחר שיש שם פגימות הרבה, כל שכן וכל שכן בהאי פגימה שהזכרנו שהיא באותו הצד עצמו דאסור לכתחלה לשחוט בה, אבל בדאיעבד כשרה. אבל אם היו בה פגימות הרבה משופעות הרבה כזה הענין שהזכרנו, אפילו בדיעבד פסולה, כדתנן השוחט במגל קציר כדרך הולכתה, דאמרינן בגמרא דאפילו לבית הלל דמכשרי, לא הכשירו אלא לטהרה מידי נבילה, אבל באכילה אסורה. והא דקתני ברישא, דסכין שיש בה פגימות הרבה שהיא נדונת כמגרה, שמטמאה במשא, לא דמי להא, דההיא מיירי שכל הפגימות היו בענין מסוכסכת שפרשנו, שיש לכל אחת ואחת קרן אחת, ושויוה כאוגרת כיון שיש שם פגימות הרבה, ולפיכך מטמאה במשא. אבל אם היו בזה הענין שפרשתי במגל קציר שהן משופעות לגמרי ואינן נכרות כלל בדרך הולכה, הויא אסורה באכילה, אבל לא מטמאה במשא.
וסכין עולה ויורדת. פירוש כגון שהיתה בתחלה בפגימות הרבה והושחזו במשחזת, ולפיכך היא עולה במקום אחד, מקום שלא היה פגום בו, ויורד באותו מקום הפגימה שהושחזה, מותר לשחוט בה לכתחלה.
דמיא לסאסא. ארישטא בלעז, והוא זקן השבולים שאינו חלק כל כך, כך סכין שאין פיה חלק אבל פגם אין לה, כשרה, ובלעז אשפרא.
סכין שיש בו פגימות הרבה תידון כמגרה. פירש״י ז״לא ואפי׳ הןב מסוכסכות, מדקא פליגג בשאין בה אלא פגימה אחת. וזה אמת. אבל מה שפירש במסוכסכת שיש לה עוקץ אחד זקוף והשני הוחלק במשחזת, ופירש הטעם בפסול פגימות הרבה שעוקצי פגימה קורעין הן ואין חותכין בין בפגעו בו בין כשהוא יורד ממנו, כלומר בין בהולכה בין בהבאה, ובחדא דקיימא ארישא דסכינא שחיטתו כשרה, מפני שכשהוליך לא היה כח לסכין להחליש עד שעבר הפגימה, ואין כאן ספק נגע הסכין בעוקץ בסימן, אבל אוגרת מורשא קמא מחליש עור ובשר והשני בא ופוגע בסימן וקורעו. זה אינו מחוור, שכשהכשירו בשחיטה הכשירו, ואפילו בעור שנפגםד ואפי׳ בחצי קנה פגוםה נמי הכשירוו דליכא למימר מחליש עור. ועוד ששתי מורשות האוגרות סמוכות ותכופות הן, שאי אפשר לאחת לחתוך עור ובשר קודם שתגע בשנית, והיה לנו להכשיר בה בדקיימא ארישא דסכינא והוליך ולא הביא לפי הפירוש הזה, ואין לי בזה טעם ברור.⁠ז
אבל פי׳ מסוכסכת מרוח אחת שעוקץ הפגימה כפוף כעין מגל קציר, ופי׳ מורשא קמא מחליש ובזע היינו בסימן, שהעור כשנחלש המורשא מסתבכת בו וקורעת, ואין המסוכסכת קורעת אלא מצדה האחד שהפגימה בה, וזה ודאי עיקר הוא.⁠ח ומיהו פסול פגימות הרבה במסוכסכתט אינו מתחוור, אלא שאומרין דכי איכא טובא גזרינן שמא יחזור הסכין לאחוריו מעט ופגעה פגימה בסימן וקרעו, אבל בחדא ליכא למיגזר.⁠י והיינו טעמא דמגל קציר דרך הולכתהכ, שאע״פ שאין לחוש בה לקריעה לא הכשירו ב״הל אלא לטהרה מידי נבלה, אבל באכילה אסורה גזרה הולכה אטו הבאה.⁠מ ואע״ג דבמגל יד בדיעבדנ לא גזרינן אטו צדו אחר,⁠ס משום דהא שכיחא טפי, שאפילו שלא לדעתוע של שוחט אפשר שהביא מעט בהולכתו ונפסלה שחיטתו, וכן בסכין שיש בה פגימות הרבה אפי׳ מסוכסכות. אבל כשיש בה פגימה אחת ליכא למיחש, ומיהו דוקא דקיימא ארישא דסכינא, אבל באמצע גזרינן שמא יחזור ויביא ולא ידע כדפרישית.⁠פ
וזה אינו מחוור, דבפגימה אחת ליכא למיחשצ דמינכרא ליהק מילתא. ועוד תמיהא ליר למה לי פגימות הרבה, אפילו בפגימה אחת כעין פגימות הרבה, והיכי דמי דלא קיימא ארישא דסכינא, שחיטתו פסולה.⁠ש והא לא קשיא לדברי רבינו הגדול ז״ל, דסבר דכי אוקימנא בשהוליך ולא הביא הדר ביה מתירוצא קמא דאוקימנא כגון דקיימא ארישא דסכינא,⁠ת אלא אפי׳ קיימא באמצעיתא דסכינא כל הוליך ולא הביא שחיטתו כשירה. ואי קשיא מעיקרא כי אוקימנא כגון דקיימא ארישא דסכינא, ליפרוך אי הכי רישא מאי איריא פגימות הרבה. לא קשיא, דעדיפא מיניה טפי טובא אקשי ליה מינה ובה. ומסתייע הך סברא דמרן ז״ל מדאמרינן בסמוך כאן שהוליך והביא כאן שהוליך ולא הביא, ולא מסיימי בה דקיימא היכא. אבל רש״י ז״ל פירשה בדקיימא ארישא דסכינא, וכן הוא לפי דרך פירושו. וכך נמי פסק בעל הלכות גדולות.⁠א
והוי יודע דהאי סכין דקאמרינן הכא בסכין שיש בה שיעור שחיטה בלחוד היא, דהיינו מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר.⁠ב ואם יתר מיכן אע״פ שיש בה פגימות הרבה אפשר שלא תידון כמגירה כגון דמרחקי מהדדי שיעור שמוליך ביניהם כשיעור שחיטה,⁠ג והכי תניאד סכין שיש בה פגימות הרבה הרי זוה כמגרה אם יש בין פגימה לחברתה מלא שנים בצואר שחיטתו כשרה אין בה אלא פגימה אחת וכו׳,⁠ו והך ברייתא כולה בשהוליך ולא הביא, לפיכך בשתי פגימות או ביותר שאין בין פגימה לחברתה מלא שנים בצואר פסולה, אבל הוליך והביא ונשמר שלא נגע בפגימותז אפי׳ אין בין פגימה לחברתה אלא כל שהוא שחיטתו כשרה, ולא גזרינן בדיעבד שמא נגעח בפגימות כדגזרינן במי שמעבירט הפגימות בצואר דרך הולכה, דשאני התם שמא הביא ידו לאחוריו שלא לדעת כמו שפירשתי.⁠י
ויש לי לדקדק בשוחט עוף בסכין שיש בה פגימה אחת בקנה למה הוא פוסל, שהרי פגימה קטנה אי אפשר שיקרע מן הסימן אלא משהו, ותהוי כקוץ בעלמא, הא קנה ברובו הוא, וכשהפגימהכ באמצע הסכין י״ל שמא שחט חציו בחדודה וקרע משהו המשלים לרוב בפגימהל ונפקא חיותא בקריעה כדאמרינן לקמןמ בשחט ישראל וגמר גוי, אלא היכא דקיימא הפגימהנ בראש הסכין מאי איכא למימר. אלא כל זה גזרה כדפרישית לעיל, וכאן נמי גזרו ולא הכשירו סכין אלא בראוי לשחוט בו עוף שחצי קנה שלו פגום, ושראוי נמי לשחיטותס כולן.
א. ד״ה מחליש.
ב. כי״ל. בנדפס: כולן. ובכי״פ: אפילו מסוכסכות.
ג. כן בנדפס וכל כתה״י. וברש״י שם: מדקמפליג.
ד. בחידושי הרשב״א: ׳מי לא עסקינן דשוחט סימנין גרודים [ש]⁠אין עליהן עור ובשר כלל׳.
ה. שם: ׳ושוחט בו מיעוט של קנה׳.
ו. להלן יט, א; כח, א.
ז. ראה חידושי הרשב״א וחידושי הר״ן. וע״ע עיטור הלכות שחיטה שער שני כד, א, ורמב״ם הל׳ שחיטה פ״א הט״ז.
ח. כן מפרש רבינו שיטת הרי״ף (ה, א בדפי הרי״ף), ראה חידושי הר״ן: ׳אבל לא נראה כן מדברי הריא״ף ז״ל שהוא כת⁠(ו)⁠ב כאן בהלכות כאן שהוליך והביא כאן שהוליך ולא הביא, ולא הזכיר כלל דבעינן דקיימא ארישא דסכינא. לפיכך פירשו לפי דרכו ז״ל שהמסוכסכת היא פגימה כפופה מאד שאינה ניכרת דרך הולכה…׳. ראה שם המשך פירוש הגמ׳ לשיטת הרי״ף. וכן הביאו הפוסקים שיטת הרי״ף כפירוש רבינו, ראה טור וב״י יו״ד הל׳ שחיטה סי׳ יח. ועי׳ תבואות שור סי׳ יח אות ח. וראה מאירי שהביא דברי רבינו והרשב״א בשם התוספות. ואפשר שכן היה לפני רבינו. ועיי״ש בדברי המאירי.
ט. בנדפס ובכי״פ: במסוכסכות.
י. כן הובא ברשב״א בחידושיו ובתורת הבית בית ראשון שער שני (יא, ב), והר״ן בחידושיו ועל הרי״ף שם. וכן הביאו בב״י שם בשם הרשב״א, ונפסק בשו״ע שם סעיף ה.
כ. להלן יח, א.
ל. בכי״ל: בה. ובנדפס נשמטה לגמרי תיבה זו.
מ. כן פירש רש״י יח, א ד״ה אבל באכילה.
נ. כי״ל: דיעבד.
ס. לעיל טו, ב.
ע. בכי״ל: מדעתו.
פ. ראה מהרש״א.
צ. בכי״ל נוסף: לה, אולם יש סימן מחיקה על תיבה זו.
ק. כי״ל: בה. ובנדפס ליתא תיבה זו.
ר. בנדפס נוסף: מילתא.
ש. כן הקשה הרשב״א לשיטת רש״י, וכיוון לזה במהרש״א, עיי״ש, ועי׳ חידושי רע״א.
ת. ראה מאירי: ׳ואף קצת מפרשים כתבו שזו היא גירסת גדולי המחברים [רמב״ם הל׳ שחיטה פ״א הט״ז] שלא הביאו ענין רישא דסכינא כלל, ואף גדולי הפוסקים לא מצאנוהו ברוב הלכותיהם, אלא שבהלכות ספרדיות מדוייקות מצאנוה בהגהה׳.
א. סימן ס הוצ׳ מכון ירושלים עמ׳ תרי.
ב. להלן לא, א.
ג. ראה רש״י לעיל טו, ב ד״ה דילמא, תוס׳ ורשב״א לעיל י, א ד״ה סכין.
ד. תוספתא פ״א ה״ג.
ה. בכי״ל: תדון כמגירה.
ו. כ״כ בסמ״ג עשין סג (קמ ע״א) עפ״י התוספתא, עיי״ש.
ז. כי״ל: בפגימה.
ח. שם ובנדפס: שמא יגע.
ט. בנדפס: שהעביר.
י. ראה ספר המאורות.
כ. כי״ל: ובשהפגימה.
ל. כי״פ: הפגימה.
מ. יט, ב.
נ. כי״ל: פגימה.
ס. שם: בשחיטת.
סכין שיש בה פגימות הרבה ואפי׳ מסוכסכות ואפי׳ באותו הצד שאין אצבע הבודק מתעכב בהן פסולה כמו שביארנו במשנה שמא החזיר ידו מעט ונבל ושאין בה אלא פגימה אחת במקום אחד אע״פ שיש הרבה בסכין במפוזר הואיל ובהחזרת ידו מעט אינו פוגע באחרת אם הם מסוכסכות כשרה בדיעבד ובלבד ששחט בדרך שלא יהא הבשר מתעכב בהם ר״ל שאם עוקצי הפגימות בחלק העליון מן הסכין ורואין זנב הסכין כשרה בהוליך ולא הביא ואם הם בחלק תחתון מן הסכין ורואים ראש הסכין כשרה בהביא ולא הוליך ואפי׳ בדרך זה לכתחלה לא ישחוט ואם היו אוגרות והם שהבשר מתעכב בהן בין בהולכה בין בהובאה אפי׳ אין שם אלא אחת שחיטתו פסולה אלא אם כן עשה בה סימן ונשתייר שיעור מסימן ולהלן כמו שביארנו ועל זו אמרו כמגירה שנינו כלומר שהיא עשויה כפגימת המגרה שאדם מוצא מורשא בין בהולכה בין בהובאה:
גמ׳ דמיא לסאסאה מאי. נ״ב פירוש סכינא חריפא. אשר״י:
בד״ה מחליש כו׳ כל עוקציו מצד אחד כו׳ כצ״ל:
בד״ה סכין שיש בה פגימות הרבה כו׳ והא דתנן השוחט במגל קציר כו׳ עכ״ל פירוש אף שבאכילה אסורה במגל קציר כדלקמן מכל מקום מכשירין לטהר מידי נבילה והכא תידון כמגירה קתני דמשמע דהוי נבילה והיינו לשיטתו דפגומה קורעת אף דרך ירידה אבל הר״ן מדמה הך דמסוכסכות הרבה למגל קציר דלא הכשירו ב״ה אלא לטהר מידי נבילה אבל באכילה אסורה והיינו לשיטת הרי״ף דמסוכסכות א׳ אפילו באמצע כשרה דאינה קורעת כלל בירידה דהשתא במסוכסכות הרבה נמי אין לאסור אלא באכילה גזרה דרך הולכה אטו הבאה כמו דמגל קציר ואיך שיהיה קשה למה לא נגזור במסוכסכת א׳ לאסור באכילה בדרך הולכה אטו הבאה כדגזרי׳ במגל קציר והר״ן תירץ דכל שיש בו פגימות הרבה חייש שמא ישכח ויביא דמה״ט גופיה כו׳ עד כאן לשונו ולא ידענא לחלק בזה לשיטת הרי״ף דהא אף בעומדת המסוכסכת הא׳ בסוף הסכין מכשיר ואמאי לא ניחוש ביה שמא ישכח ויביא כמו בפגימות הרבה ולפרש״י דפי׳ דמסוכסכת אינה כשרה אלא בדקיימא ארישא דסכינא ניחא דהשתא אף אם יחזור ויביא אפשר שלא יגיע עד הפגם משא״כ במגל קציר דאם יחזיר ויביא ודאי פוגע בפגם כיון דכולה פגימות היא ואיכא לאקשויי לפרש״י אמאי קתני במסוכסכת הרבה דאסור הא אפילו במסוכסכת א׳ אסור בלא קיימא ארישא דסכינא ודוחק לומר דמסוכסכת הרבה איירי בדקיימו כולן ארישא דסכינא וי״ל דליכא רבותא בהא טפי מבהא דכמו דנימא במסוכסכת הרבה דמורשא קמא מחליש ובתרא בזע ה״נ נימא במסוכסכת א׳ באמצע סכין דחורפא דסכינא מחליש ומורשא בזע:
סכין שיש בה פגימות הרבהתידון (תיחשב) כמגירה, ושאין בה אלא פגימה אחת, אם היא אוגרתפסולה, אם היתה מסוכסכתכשרה. ושואלים: היכי דמיא [איך היא בדיוק] אוגרת, היכי דמיא [איך היא בדיוק] מסוכסכת? אמר ר׳ אליעזר: אוגרת — שיש לפגימה עוקצים משתי רוחות, משני צידיה, מסוכסכת — שיש עוקץ מרוח אחת של הפגימה.
The status of a knife in which there are several notches is considered like that of a saw; and with regard to a knife in which there is only one notch, if it catches, the slaughter is unfit, but if it entangles [mesukhsekhet], the slaughter is fit. What are the circumstances of a notch that catches, and what are the circumstances of a notch that entangles? Rabbi Eliezer said: A notch that catches is one that has a sharp edge on two sides, while a notch that entangles is one that has a sharp edge on one side.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַאי שְׁנָא מִשְׁתֵּי רוּחוֹת דְּמוּרְשָׁא קַמָּא מַחְלֵישׁ וּמוּרְשָׁא בָּתְרָא בָּזַע מֵרוּחַ אַחַת נָמֵי חוּרְפָּא דְּסַכִּינָא מַחְלֵישׁ מוּרְשָׁא בָּזַע דדְּקָאֵים אַרֵישָׁא דְּסַכִּינָא סוֹף סוֹף כִּי אָזְלָא מַחְלְשָׁא כִּי אתא בזע הכְּגוֹן שֶׁהוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא.

The Gemara challenges this explanation: What is different about a notch with a sharp edge on two sides, where the first edge [moresha] compromises the neck by removing the hide and the flesh, and the latter edge rips the simanim; in the case of a notch with a sharp edge on one side too, the sharp tip of the knife compromises the neck and the edge of the notch rips the simanim. The Gemara explains: The reference is to a notch that stands at the top of the knife, which begins the slaughter. The Gemara objects: Ultimately, when the knife goes in one direction it compromises the neck and when it comes back in the other direction it rips the simanim. The Gemara explains: The reference is to a case where he drew the knife backward and did not draw it forward.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מורשא קמא מחליש – עור ובשר לפני השני והשני בא ופוגע בסימן וקורעו.
חורפא דסכינא – קודם שיגיע לפגם.
מחליש – אטינבזש״ט בלעז כמו (כתובות דף עז.) חשלי דודי וכמו דחשלי מינייהו כלי זיין בפ׳ לפני אידיהן (ע״ז דף טז.). וכל עוקצי הפגם קורעין הן ואין חותכין בין בפוגעו בו ובין כשהוא יורד ממנו כך שמעתי וכן היא שהרי שנינו סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה ואפי׳ מסוכסכות קאמר מדקמפליג בחדא בין אוגרת למסוכסכת ובטובא לא מפליג ומשמע אפילו כל עוקציה לצד אחד לצד ראש הסכין והוליך ולא הביא אלמא בירידתו נמי קורע.
דקיימא ארישא דסכינא – שכשהתחיל להוליך לא היה כח לסכין להחליש עד שעבר הפגם ואין כאן ספק שמא נגע העוקץ בסימן.
הא דאמרינן מאי שנא משתי רוחות דמורשא קמא מחליש מורשא בתרא בזע׳. פירש רש״י ז״ל דכל מורשא בין דאוגרת בין דמסוכסכת מחלשא וקורעת הסכין, בין שפוגעת בהן בין בירידתן ממנה. ולפיכך הקשה משני רוחות מורשא קמא מחלשא עור ובשר ובתרא פוגעת בסימנין וקורעת, מסוכסכת נמי חורפא דסכינא מחליש עור ובשר ומורשא של פגימה כשנופלין הסימנין בתוכה ונאחז ממנה נקרעין, ואוקימנא דמסוכסכת דכשרה דוקא בדקיימא ברישא דסכינא דאין הסימנין נוגעין במורשא כלל. ואינו מחוור, חדא דמסוכסכת דמכשרינן מי לא עסקינן דשוחט סימנין גרודי׳ שאין עליהן עור ובשר כלל, ואי נמי אפילו בחצי קנה פגום ושוחט בו מיעוט של קנה, ועוד דכיון דאוקימנא מסוכסכת דוקא בדקיימא ברישא דסכין והוליך ולא הביא, אלמא אוגרת דקיימא נמי ברישא דסכין, והיאך אפשר שהעוקץ הראשון העומד בראש הסכין ממש יקרע העור והבשר, ועוד אם איתא דאפילו מסוכסכת כדקיימא באמצע הסכין פסולה, אם כן מאי שנא סכין שיש בו פגימות הרבה, אפילו חדא נמי הוי דומיא דהרבה, והיכי דמי כגון דקיימא באמצע הסכין דאי אפשר לפגימות הרבה שלא תהא אחת מהן באמצע.
לפיכך נראה דלעולם אין הפגימה קורעת אלא בפוגעה בסימנין דרך הבאה שהסימנים נאחזין לעוקץ ונקרעים. והכא הכי קאמר מאי שנא משתי רוחות משום דמורשא קמא אף על פי שאינה אלא מחלשת ולא קורעת ואפילו הכי הסימנין עצמן המורשא האחרת פוגעת בהן וקורעת, אם כן מסוכסכת נמי חורפא דסכינא מחלישה, כלומר אף על פי שדרך הליכתה אין כאן אלא חתיכה כתקנה כשחוזרת פוגעת וקורעת. ופריק כדקיימא ברישא דסכינא שאינה פוגעת בהן, ופרכינן וסוף סוף אף על פי שאינה פוגעת בהליכתה פוגעת בהבאתה, דסתם שוחט מוליך ומביא הוא, וסתמא קתני מסוכסכת כשרה, ופריק כשהולך ולא הביא, והכי קתני אוגרת פסולה בכל ענין, אבל מסוכסכת זימנין דכשרה, כיצד כשהוליך ולא הביא, ומעתה לא שנא דקיימא ברישא דסכינא ולא שנא קיימא אפילו באמצע סכינא. ותדע לך מדאמרינן בסמוך והאמר רבא מסוכסכת כשרה, לא קשיא כאן שהוליך והביא כאן שהוליך ולא הביא. ולא הזכיר שם דקיימא ברישא דסכינא, דאלמא אין הכל אלא כשהוליך ולא הביא, דאילו לדברי רש״י ז״ל אפילו הוליך ולא הביא דוקא בדקיימא ברישא דסכינא והוה ליה לפרושי, וכן דעת הרב אלפסי ז״ל.
וגם הפירוש הזה אינו מחוור בעיני, חדא דאם איתא דהדר ביה מאוקימתא קמייתא, הוה ליה למימר אלא בשהוליך ולא הביא, ועוד מאי דקא מקשי סוף סוף כי אתיא בזע, היינו קושיין קמייתא, ומאי פריק ליה מעיקרא.
על כן נראה לי דהאי קיימא ברישא דסכינא דקאמר לא קרוב לראש הסכין קאמר, אלא קיימא כלפי ראשה דעוקץ הפגימה נוטה כנגד הקתא קאמר, והכי קאמר מדפסלת אוגרת משום דאית ליה שתי מורשות ומכשרת מסוכסכת דלית לה אלא חדא, אלמא מסוכסכת דכשרה היינו אפילו המורשה נוטה כלפי הראש, ואם כן כי אזלא בזע⁠(א) ופריק בדקיימא ברישא דסכינא ומורשא דידה נוטה כלפי הקתא, דכי אזלא לא פגע במורשא כלל, ואקשינן סתם שוחט מוליך ומביא הוא כי אתא מיהא פגע בה ובזע⁠(ה), ופריק בשהוליך ולא הביא. והוא הדין בדקיימא כלפי הקתא ונוטה כלפי הראש וכשהביא ולא הוליך. והילכך כי אמר ליה רב אמי להונא מר בריה דרב נחמיה כאן שהוליך ולא הביא כאן שהביא ולא הוליך, לא הוצרך לפרש והוא דקיימא ברישא דסכינא, דעל כרחך לא איצטריך למימר שהוליך ולא הביא אלא כי היכי דלא לפגע במורשא, והיכי דמי על כרחין בדקיימא ברישא דסכינא כנ״ל. ויש בה פגימות הרבה, ואפילו מסוכסכת דפסולה, ואפילו הוליך ולא הביא היינו טעמא לפי שאנו חוששין שמא יחזיר ידו מעט ויפגע בפגימה אחת מהן, ואפילו אמר בריא לי, פסולה, דגזרינן דילמא הביא מעט ולאו אדעתיה אלא בפגימה אחת אפשר לו ליזהר. ומגל קציר שהכשירו בית הלל לטהרה מידי נבלה מיהא היינו טעמא שהפגימות שוכבות ונמוכות הרבה, ואפשר שאפילו הביא אין עוקצי הפגימות נאחזין בסימנין, וכיון שהוליך ולא הביא ואפשר שלא יחזיר ידו לאחריו כלל ואפילו החזיר נמי אפשר של אתאחוז הפגימה בסימנין לרוב נמיכות הפגימות, לפיכך הכשירוה להוציאה מידי נבלה, אבל לא לאכילה.
ושואלים: מאי שנא [במה שונה] משתי רוחות שהיא פסולה — מפני דמורשא קמא מחליש ומורשא בתרא בזע [שהעוקץ הראשון מחליש, מוריד את העור והבשר, והעוקץ האחר קורע] את הסימנים. והרי כאשר יש עוקץ מרוח אחת נמי [גם כן] חורפא דסכינא מחליש מורשא בזע [חוד הסכין מחליש, חותך את העור והבשר, והעוקץ קורע] את הסימנים! ומשיבים: מדובר בעוקץ דקאים ארישא דסכינא [שנמצא בראש הסכין], במקום בו מתחילה השחיטה, כך שהעור נקרע על ידי העוקץ, ולא הסימנים. ואומרים: סוף סוף, הואיל והשחיטה נעשית גם בהולכה וגם בהבאה של הסכין, כי אזלא מחלשא [כאשר העוקץ הולך הוא מחליש], כי אתא בזע [וכאשר הוא חוזר ובא הוא קורע]! ומשיבים: מדובר כגון שהוליך את הסכין ולא הביא אותה חזרה.
The Gemara challenges this explanation: What is different about a notch with a sharp edge on two sides, where the first edge [moresha] compromises the neck by removing the hide and the flesh, and the latter edge rips the simanim; in the case of a notch with a sharp edge on one side too, the sharp tip of the knife compromises the neck and the edge of the notch rips the simanim. The Gemara explains: The reference is to a notch that stands at the top of the knife, which begins the slaughter. The Gemara objects: Ultimately, when the knife goes in one direction it compromises the neck and when it comes back in the other direction it rips the simanim. The Gemara explains: The reference is to a case where he drew the knife backward and did not draw it forward.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רָבָא וג׳שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בְּסַכִּין אוֹגֶרֶת לֹא יִשְׁחוֹט וְאִם שָׁחַט שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה מְסוּכְסֶכֶת לֹא יִשְׁחוֹט בָּהּ לְכִתְחִלָּה וְאִם שָׁחַט שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה זעוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּסַכִּין שׁוֹחֵט בָּהּ לְכַתְּחִלָּה.

Rava says: There are three types of notches in a knife. If the notch catches, one may not slaughter with it, and if he slaughtered, his slaughter is not valid. If the notch entangles, one may not slaughter with it ab initio; and if he slaughtered with it, his slaughter is valid after the fact. If the notch rises and falls in the knife and has no sharp edges, one may slaughter with it ab initio.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עולה ויורד – סכין שאינו שוה בחידודו:
שחיטתו כשירה – וכדאוקמא ברישא דסכינא וכשהוליך ולא הביא ואפ״ה לא ישחוט לכתחלה שמא יוליך ויביא.
עולה ויורד – כגון שנפגמה פגם גדול והוחלקו העוקצים במשחזת והוי הסכין נמוך שם.
עולה ויורד והוא אוגרת שהוחלקו שני העוקצין במשחזת ונשאר מקומן נמוך אלא שהכל חלק ואין שם עכוב בשר כלל שוחטין בו לכתחלה יש מי שאינו מתיר אף בדיעבד במסוכסכת אלא בשעומדת הפגימה בראש הסכין ממש ואין זה כלום לא הוזכר עליה ראש הסכין אלא לומר שתהא בחלק העליון מן הסכין ובהולכה והוא הדין אם היתה בחלק התחתון ובהבאה על הדרך שביארנו וכן יש שאין מתירין אלא באחת וכסתם השמועה שאמרה ושאין בה אלא פגימה אחת ולדבריהם אין לה הכשר אלא בארבעה דברים והם שלא תהא שם אלא אחת ושתהא מרוח אחת ושתהא בראש הסכין ויוליך ולא יביא או בזנבו ויביא ולא יוליך ואין הדברים כלום אלא כמו שכתבנו:
ולענין ביאור מה שאמר מאי שנא משתי רוחות וכו׳ גדולי הרבנים מפרשים שכל מורשה קורעת הסימן כל שהיא פוגעת בו אף בדרך שאין הסימן מתעכב בו כגון אם העוקץ בצד הראש ופונה לצד הזנב והוא מוליך ואינו מביא ומתוך כך שאל מאי שנא משתי רוחות דמורשא קמא מחליש עור ובשר בירידתו ממנו ובתרא בזע הסימן ומחליש דקאמר פירושו לשון חתוך כמו ויחלוש יהושע מרוח אחת נמי חורפא דסכינא מחליש ר״ל חדוד הסכין שעל העוקץ חותך העור והבשר ומורשא בזע הסימן והעמידה בקיימא ארישא דסכינא ונמצא שמורשא לא עשתה אלא חתוך העור וחזר והקשה סוף סוף כי אתיא בזעא והעמידה גם כן בהוליך ולא הביא ובתוספות מוחין בפירושיהם שאם כן עור שכבר נחתך עורו ואין בו אלא שחיטת סימן לבד או שהיה חצי קנה פגום וגמרו אף במסוכסכת פסולה וזו מנין והרי סתם נאמרה ועוד אם רישא דסכינא דוקא נמצאת אוגרת פסולה אף כשהיא בראש הסכין ממש והיאך אפשר שעוקץ ראשון ועומד ממש בראש הסכין יקרע עור ובשר לשעתו עד שהסמוך לו יקרע הסימן ועוד אם כל זמן שהיא באמצע הסכין פוסלה אמאי נקט סכין שיש בה פגימות הרבה אף באחת כן שהרי רוב פגימות באמצע הן ומתוך כך הם חולקין לומר שאין פגימה קורעת לא עור ולא סימן אלא מן הצד שהוא מתאחז בו והם מפרשים מורשא קמא מחליש הסימן אע״פ שאינה קורעתו כלומר מכינתן לחברתה ליקרע בנקל מרוח אחת נמי חורפא דסכינא שבהולכה מחליש ומרשא בזע דרך הבאתו כשמתאחז בו ואוקמא בקיימא ארישא דסכינא שבחזרתו אינו פוגע בה והקשה סוף סוף בהבאתו פוגע בה על כל פנים שהרי הסכין קצר דמסתמא אשיעור מצומצם קיימינן דהיינו מלא צואר לבד ופירשה בהוליך ולא הביא וכגון שיש בו שיעור שני צוארים וחוזרין ומקשים לעצמם אחר שכן מה אנו צריכים לרישא דסכינא וכשתירץ לו דקיימא ארישא דסכינא הוה ליה לתרוצי שהוליך ולא הביא ודיו ומתוך כך הם גורסים אלא בהוליך ולא הביא כלומר ואין אנו צריכים שתהא בראש הסכין ומביאים ראיה ממה שאמרו בסמוך אמרת לו מסוכסכת פסולה והא אמר רבא כשרה ותירץ כאן שהוליך ולא הביא כאן שהוליך והביא ולא הזכיר בה רישא דסכינא כלל ואף קצת מפרשים כתבו שזו היא גירסת גדולי המחברים שלא הביאו ענין רישא דסכינא כלל ואף גדולי הפוסקים לא מצאנוהו ברוב הלכותיהם אלא שבהלכות ספרדיות מדוייקות מצאנוה בהגהה ומ״מ הפירוש רחוק מאחר שאמר מרוח אחת נמי חורפא דסכינא מחליש ופי׳ בהולכתו ומורשא דסכינא בזע בהובאתו מה תועיל בה כשתירץ דקיימא ארישא דסכינא ומאן לימא לן שבחזרתו לא יגע ואפי׳ בסכין ארוך ועוד מאי האי דקאמר סוף סוף וכו׳ וכי רוב סכינים כשיעור מלא צואר מצומצם הם אלא שעקר הדברים כשטתנו דלאו רישא דסכינא ממש אלא שעוקץ הפגימה לצד ראש הסכין ורואה פני הבית יד ואף לגדולי הדור מצאתיה כן והענין הוא שהיה סבור עליו שיכשיר את המסוכסכת אף בצד שהסימן מתאחז בו והקשה שתי רוחות אמאי לא דמורשא קמא מחליש פי׳ הסימן וכשיטת התוספות מרוח אחת נמי חורפא דסכינא מחליש אף עור ובשר ומורשא בזע כשיתעכב בו הסימן והוא יעבירנו בכח ופירשה דקיימא ארישא דסכינא כלומר שהעוקץ בצד הראש ופונה אל הזנב ואין הסימן מתעכב בו דרך הולכה והקשה סוף סוף בהבאתו יקרע ופרשה בהוליך ולא הביא ובהפך אם העוקץ בצד הזנב ופונה כלפי הראש שכשרה בהביא ולא הוליך אלא שדרך השוחט להוליך תחלה ומה שאמר בסמוך כאן שהוליך והביא כאן שהוליך ולא הביא שהזכיר דקיימא ארישא דסכינא לא הוצרך ומאחר שאמר הוליך ולא הביא הדבר מובן שהפגימה היא בענין זה:
סכין שאין בה פגימות אלא שחדה נחוד כעין זקן השבולת ונקראת בלשון תלמוד דמיא לסאסא שחיטתו כשרה אע״פ שמ״מ מעין פגימות הן הרי אין אוגרות כלום:
ובסיכום הדברים להלכה אמר רבא, שלש מדות בסכין: אם היתה אוגרתלא ישחוט בה, ואם שחט בה — שחיטתו פסולה. מסוכסכתלא ישחוט בה לכתחלה, ואם שחטשחיטתו כשרה בדיעבד. אם היה עולה ויורד בסכין, שלא היו בה עוקצים, אלא מעלות ומורדות — שוחט בה לכתחלה.
Rava says: There are three types of notches in a knife. If the notch catches, one may not slaughter with it, and if he slaughtered, his slaughter is not valid. If the notch entangles, one may not slaughter with it ab initio; and if he slaughtered with it, his slaughter is valid after the fact. If the notch rises and falls in the knife and has no sharp edges, one may slaughter with it ab initio.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נְחֶמְיָה לְרַב אָשֵׁי אֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא מְסוּכְסֶכֶת פְּסוּלָה וְהָא (אָמַר רָבָא) מְסוּכְסֶכֶת כְּשֵׁרָה לָא קַשְׁיָא כָּאן שֶׁהוֹלִיךְ וְהֵבִיא כָּאן שֶׁהוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא.

Rav Huna, son of Rav Neḥemya, said to Rav Ashi: You said to us in the name of Rava that if the notch entangles, the slaughter is not valid. But doesn’t Rava say: If the notch entangles, the slaughter is valid? Rav Ashi answers: This is not difficult. Here, where Rava says that the slaughter is not valid, is in a case where he drew the knife back and forth. There, where Rava says that the slaughter is valid, is in a case where he drew the knife backward and did not draw it forward.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסוכסכת פסולה – אפי׳ דיעבד.
כאן שהוליך והביא – הוה מצי לשנויי הא דקיימא ארישא דסכינא והא דקיימא באמצע.
חייב אדם להראות סכינו לחכם קודם שישחוט ואע״פ שלא אמרוה אלא לכבוד חכם כמו שביארנו גדר גדול גדרו בה וכל טבח שלא הראה סכינו לחכם במקום שאפשר לו ושחט בודקין סכינו אחריו אם נמצאת סכינו יפה מנדין אותו ומעבירין אותו שלא ימכור בשר עוד ומאבדין בשר זה הימנו ושלא ימכרנה אף לגוים וקצת קדמונינו כתבו שלא נאמר דבר זה אלא לטבח השוחט למכור לאחרים מפני שמכשיל את הרבים ומ״מ חכם שמחל על כבודו והרשהו רשאי השוחט לשחוט שלא בבדיקתו אחר שאינה אלא משום כבודו וכבר נהגו חכמים שלפנינו למחול על כבודם בענין זה מכל וכל נמצאת סכינו יפה ואעפ״כ הפריז החכם על מדותיו והעבירו העברתו העברה ואפי׳ היה הטבת צריך הרבה לכך אין ראוי לשאר החכמים או החברים להחזירו שלא ברשותו וזהו שאמרו ההוא טבחא דלא סר סכיניה קמיה דר׳ אבא שמתיה ואעבריה ואכריז אבשריה דטרפה היא כלומר שימכרנה לגוים ולא לישראל איקלעו מר זוטרא ורב אשי לקמיה ר״ל לקמיה דר׳ אבא ואמר להו ליעיינו רבנן במליה כלומר אם תמצאו לו זכות להחזירו דתלו ביה טיפלן כלומר שיש לו טפול והוא צריך להם הרבה בדקה רב אשי לסכיניה ונמצאת יפה ואכשריה אמר ליה מר זוטרא ולא ניחוש לסבא אמר ליה שליחותיה קא עבדינן כלומר שכבר חזר עלינו לידע אם נמצא לו זכות ואין צריך לחזור ולימלך בו וקצת גאונים כתבו שכל שהראהו לחכם אין צריך לחזור ולהראות אפי׳ לכמה שחיטות ולכמה ימים אא״כ נשתמש בו לדברים אחרים בנתים:
אמר ליה [לו] רב הונא בריה [בנו] של רב נחמיה לרב אשי, אמרת לן משמיה [משמו] של רבא: מסוכסכתפסולה, והא [והרי] אמר רבא: מסוכסכתכשרה בדיעבד! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: כאן שהוליך והביא הרי היא פסולה אף בדיעבד, כאן שהוליך ולא הביא הריהי כשרה בדיעבד.
Rav Huna, son of Rav Neḥemya, said to Rav Ashi: You said to us in the name of Rava that if the notch entangles, the slaughter is not valid. But doesn’t Rava say: If the notch entangles, the slaughter is valid? Rav Ashi answers: This is not difficult. Here, where Rava says that the slaughter is not valid, is in a case where he drew the knife back and forth. There, where Rava says that the slaughter is valid, is in a case where he drew the knife backward and did not draw it forward.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי דָּמְיָא לסאסאה מַאי אֲמַר לֵיהּ חמַאן יָהֵיב לַן מִבִּשְׂרֵיהּ וְאָכְלִינַן.

Rav Aḥa, son of Rav Avya, said to Rav Ashi: If the knife was similar to an awn of grain [sasa], which is not perfectly smooth but does not have actual notches, what is the halakha? Rav Ashi said to him: Who will give us from the meat of an animal slaughtered with that knife, and we will eat it.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמיא לסאסא מאי – כלומר דדמי לשערו׳ שבולת דאינו פגום ודמתחזי כפגום:
דמיא לסאסאה – ארישט״א זקן השבלים שאינו חלק כך סכין שאין פיה חלק אבל פגם אין לה אשפר״א בלעז.
דמיא לסאסאה, אשפר בלעז, כגון סכין חדש שלא הוחלק עדיין, שחיטתו כשירה.
שם מאן ויהיב לן מבשריה ואכלינן כצ״ל:
רש״י בד״ה סכין שיש בו לסימנין והוא כו׳ הד״א:
אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רב אויא לרב אשי: אם הסכין דמיא לסאסאה [דומה לשער השיבולת] שאינה חלקה לגמרי, אבל אין בה פגימות של ממש, מאי [מה] דינה? אמר ליה [לו]: מאן יהיב לן מבשריה ואכלינן [מי יתן לנו מבשרה ונאכל], כלומר, כשרה לגמרי.
Rav Aḥa, son of Rav Avya, said to Rav Ashi: If the knife was similar to an awn of grain [sasa], which is not perfectly smooth but does not have actual notches, what is the halakha? Rav Ashi said to him: Who will give us from the meat of an animal slaughtered with that knife, and we will eat it.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב חִסְדָּא מִנַּיִן לִבְדִיקַת סַכִּין מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א י״ד:ל״ד} וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם.

§ Rav Ḥisda says: From where is it derived that examination of a knife is an obligation by Torah law? It is derived from a verse, as it is stated with regard to Saul’s instructions to the people: “And slaughter with this and eat” (I Samuel 14:34), indicating that Saul gave them the knife only after ensuring that it was fit to slaughter their animals.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושחטתם בזה – בשאול כתיב ומדקאמר בזה ש״מ סכין בדק להם.
א אמר רב חסדא: מנין לבדיקת סכין שהיא חובה מן התורה? שנאמר: ״ושחטתם בזה ואכלתם״ (שמואל א יד, לד), ומשמע שבדק סכין תחילה, ונתן להם לשחוט בה. ומתקשים:
§ Rav Ḥisda says: From where is it derived that examination of a knife is an obligation by Torah law? It is derived from a verse, as it is stated with regard to Saul’s instructions to the people: “And slaughter with this and eat” (I Samuel 14:34), indicating that Saul gave them the knife only after ensuring that it was fit to slaughter their animals.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) פְּשִׁיטָא כֵּיוָן דְּכִי נְקַב טְרֵיפָה בָּעֲיָא בְּדִיקָה לְחָכָם קָאָמְרִינַן וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמְרוּ לְהַרְאוֹת סַכִּין לְחָכָם אֶלָּא מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל חָכָם מִדְּרַבָּנַן וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא.

The Gemara asks: Isn’t it obvious that a knife must be examined before slaughter? Since were one to create a perforation in the gullet, the animal would be a tereifa, therefore the knife requires examination to prevent that situation. The Gemara answers: We are saying that a source for the halakha that one must show the knife to a Torah scholar for examination is needed. The Gemara asks: Is that an obligation by Torah law? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say that the Sages said to show the knife to a Torah scholar only due to the requirement to show deference to the Torah scholar? The Gemara answers: Indeed, it is a requirement by rabbinic law, and the verse is cited as a mere support for that practice, not as a source.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פשיטא דכיון דכי ניקבה טרפה בעיא בדיקה כלומר כיון ששחטו בסכין פגומה דמי כמי שניקבה:
דכיון דאי נקב – לוושט מיטרפא פשיטא דבעינן בדיקה דהא אי איכא פגם נקיב.
לא אמרו כו׳ – ואנן מקרא ילפינן לה.
פשיטא [פשוט] הדבר שסכין צריכה בדיקה לפני השחיטה, כיון דכי נקב [שאם עשה על ידה נקב] בוושט הרי זו טריפה, ולשם כך אין צורך בלימוד מן הכתוב! ומשיבים: מנין שהסכין בעיא [צריכה] בדיקה לחכם קאמרינן [אומרים אנו], ולא די שהשוחט עצמו בודק. ומקשים: וכי מן התורה הוא? והאמר [והרי אמר] רבי יוחנן: לא אמרו חכמים להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם! ומשיבים: אכן, דבר זה הוא רק מדרבנן [מדברי סופרים], וקרא [והפסוק] אסמכתא בעלמא [סמך בלבד] הוא, ולא ראיה גמורה.
The Gemara asks: Isn’t it obvious that a knife must be examined before slaughter? Since were one to create a perforation in the gullet, the animal would be a tereifa, therefore the knife requires examination to prevent that situation. The Gemara answers: We are saying that a source for the halakha that one must show the knife to a Torah scholar for examination is needed. The Gemara asks: Is that an obligation by Torah law? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say that the Sages said to show the knife to a Torah scholar only due to the requirement to show deference to the Torah scholar? The Gemara answers: Indeed, it is a requirement by rabbinic law, and the verse is cited as a mere support for that practice, not as a source.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בְּמַעְרְבָא בָּדְקִי לַהּ בְּשִׁימְשָׁא בִּנְהַרְדְּעָא בָּדְקוּ לַהּ בְּמַיָּא רַב שֵׁשֶׁת בָּדֵק לַהּ בְּרֵישׁ לִישָּׁנֵיהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב בָּדֵק לַהּ בְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.

The Gemara notes: In the West, Eretz Yisrael, they examine the knife in the sun to determine whether there is a notch. In Neharde’a they examine the knife with water. They would place the blade on the surface of the water, and if there was a notch, it would noticeably alter the surface of the water. Rav Sheshet would examine it with the tip of his tongue. Rav Aḥa bar Ya’akov would examine it with a strand of hair. He would pass the strand over the blade of the knife and if there was a notch, it would be caught in that notch.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במערבא בדקי לה במיא – היכי בדקי לה במיא שמשימין הסכין חודו במים והיכן שהמים נמשכין מחודו של סכין ודאי שם נפגם:
בשימשא – נותנים אותה בשמש ורואין בחודה. מ״ר. לישנא אחרינא הולך ומעמידה בשמש חודה למעלה ומסתכל בצילה של סכין ואם יש פגם בסכין ניכר הוא בצל שהחמה נכנסה בפגם.
במיא – הופך חודה למטה ומוליכה על פני המים ונוגעה מעט ואם יש פגם עוקץ עושה כמין חריץ במים בהליכתה. ל״א הופך חודה למעלה ואוחזה בידו בשיפוע ראשה למטה ומטיף על חודה באצבעו אם יש שם פגם נופלים שם ואין יכולים לילך עד ראשה. לשון מורי.
בשימשא. הולך ומעמידה בשמש וחודה למעלה, ומסתכל בצלה של סכין, ואם יש פגם בסכין ניכר הוא בצל, שהחמה נכנסת בפגם.
במיא. שהופך הסכין וחודה למעלה ואוחזה בידו בשיפוע וראשה למעלה ומטיף על חודה באצבעו, אם יש בה פגם נופלין שם המים ואין יורדין עד סוף הסכין, וכן עושה מצד האחר.
ומעירים: במערבא בדקי לה בשימשא [במערב, בארץ ישראל היו בודקים את הסכין בשמש] לראות אם יש בה פגם. בנהרדעא בדקו לה במיא [היו בודקים אותה במים] שמעבירים את הלהב על המים, ואם היה נוצר מעין חריץ במים הריהו סימן לפגימה. רב ששת בדק לה בריש לישניה [היה בודק אותה בקצה לשונו]. רב אחא בר יעקב בדק לה [היה בודק אותה] בחוט השערה, שהיה מעביר על הסכין לראות אם הוא נתקל בפגימה.
The Gemara notes: In the West, Eretz Yisrael, they examine the knife in the sun to determine whether there is a notch. In Neharde’a they examine the knife with water. They would place the blade on the surface of the water, and if there was a notch, it would noticeably alter the surface of the water. Rav Sheshet would examine it with the tip of his tongue. Rav Aḥa bar Ya’akov would examine it with a strand of hair. He would pass the strand over the blade of the knife and if there was a notch, it would be caught in that notch.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בְּסוּרָא אָמְרִי בִּישְׂרָא אָכְלָה בִּישְׂרָא לִבְדְּקַהּ אָמַר רַב פָּפָּא טצְרִיכָא בְּדִיקָה אַבִּישְׂרָא וְאַטּוּפְרָא (וְאַתְּלָתָא רוּחָתָא).

In Sura they say: The knife consumes the flesh; let the flesh examine the knife. Since the concern is that the knife will rip the flesh during the slaughter, it should be examined by passing it on the tongue or the fingertip. Rav Pappa said: The knife requires examination on the flesh, and on the fingernail, and on the three sides of the knife, i.e., the blade and the two sides of the knife.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1 ואתלת רוחתא כלומר לפיכך לא צריך לבדוק הסכין מצד זה ומצד זה אלא במקום חידודו:
1. נראה דצ״ל הכא נמי בית השחיטה מרווח רווח כלומר לפיכך וכו׳.
בישרא אכלה – היא באה לחתוך בשר לפיכך עיקר בדיקתה בבשר או בריש לישנא או בבשר אצבעו אם בשר זה פוגע בפגם כן יפגע בו בשר הסימן אבל בדבר אחר לא הויא בדיקה שמא דבר קשה עובר על פגם קטן ואינו חוגר או דבר שהוא רך יותר מדאי נכנס לתוך פגם קטן אע״פ שאין פגם לקלקל הסימן.
אבישרא – בשר האצבע.
וצריך למיבדקיה לסכין אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא.
אבישרא ואטופרא – אבישרא משום ושט ואטופרא משום קנה.
בשרא אכלא. כלומר בשר היא באה לחתוך לפיכך עיקר בדיקתה בבשר, או בריש לישניה או בבשר אצבעו, אם בשר זה פוגע בפגם כך יפגע בו בשר הסימן, אבל בדבר אחר לא היה בודקה, שמא דבר קשה עובר על הפגם הקטן ואינו חוגר, או דבר שהוא רך יותר מדאי נכנס לתוך פגם קטן אע״פ שאינו פגם לקלקל סימן.
אבשרא. בשר האצבע. ואתלת רוחתא. באמצע חודה ובצדדין שמא נפגם עובי חודה בצדה ונאחז הסימן בעוקץ ונקרע, ולא אמרי׳ בית השחיטה מירווח רווח ולא יגעו הסימנין בצידי הסכין.
בסורא אמרי [אמרו]: בישרא אכלה, בישרא לבדקה [את הבשר הסכין אוכלת, הבשר יבדוק אותה], שיש לבדוק את הפגימה בבשר דווקא, כגון בקצה הלשון (או בקצה האצבע), שהרי החשש היא שמא תפגום בבשר. אמר רב פפא: צריכא [צריכה] הסכין בדיקה אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא [על הבשר ועל הציפורן, ועל שלוש רוחות], שיבדוק את חוד הסכין, וגם את שני צידיו, שמא נפגמה הסכין מן הצד, ועוקץ בולט ממנה וקורע את הסימנים.
In Sura they say: The knife consumes the flesh; let the flesh examine the knife. Since the concern is that the knife will rip the flesh during the slaughter, it should be examined by passing it on the tongue or the fingertip. Rav Pappa said: The knife requires examination on the flesh, and on the fingernail, and on the three sides of the knife, i.e., the blade and the two sides of the knife.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי אָמַר לַן רַב סַמָּא בְּרֵיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא מִשְּׁמָךְ דַּאֲמַרְתְּ לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא צְרִיכָא בְּדִיקָה אַבִּישְׂרָא וְאַטּוּפְרָא וְאַתְּלָתָא רוּחָתָא אֲמַר לֵיהּ אַבִּישְׂרָא וְאַטּוּפְרָא אֲמַרִי וְאַתְּלָתָא רוּחָתָא לָא אֲמַרִי אִיכָּא דְּאָמְרִי אַבִּישְׂרָא וְאַטּוּפְרָא וְאַתְּלָתָא רוּחָתָא אֲמַרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא לָא אֲמַרִי.

Ravina said to Rav Ashi: Rav Sama, son of Rav Mesharshiyya, said to us in your name that which you said to him in the name of Rava: The knife requires examination on the flesh, and on the fingernail, and on the three sides. Rav Ashi said to Ravina: On the flesh and on the fingernail I said, and on the three sides I did not say. There are those who say that Rav Ashi said to him: On the flesh and on the fingernail and on the three sides I said, and in the name of Rava I did not say.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואתלתא רוחתא – באמצע חודו ובצדדין שמא נפגם עובי חודה בצידה ונאחז הסימן בעוקץ ונקרע.
ובענין זה מסופר, אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי, אמר לן [לנו] רב סמא בריה [בנו] של רב משרשיא משמך, דאמרת ליה משמיה [שאמרת לו משמו] של רבא: צריכא [צריכה] הסכין בדיקה אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא [על הבשר ועל הציפורן ועל שלוש רוחות]. אמר ליה [לו] רב אשי: אבישרא ואטופרא אמרי [על הבשר ועל הציפורן אמרתי], ואתלתא רוחתא לא אמרי [ועל שלוש רוחות לא אמרתי]. אלא די שיבדוק את החוד. איכא דאמרי [יש שאומרים] שכן השיב רב אשי: אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא אמרי [על הבשר ועל הציפורן ועל שלוש רוחות אמרתי], אבל משמיה [משמו] של רבא לא אמרי [אמרתי] דבר זה, אלא כהלכה סתם.
Ravina said to Rav Ashi: Rav Sama, son of Rav Mesharshiyya, said to us in your name that which you said to him in the name of Rava: The knife requires examination on the flesh, and on the fingernail, and on the three sides. Rav Ashi said to Ravina: On the flesh and on the fingernail I said, and on the three sides I did not say. There are those who say that Rav Ashi said to him: On the flesh and on the fingernail and on the three sides I said, and in the name of Rava I did not say.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רָבִינָא וְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא הֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי אַיְיתוֹ סַכִּין לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי לִבְדְּקַהּ אֲמַר לֵיהּ לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא בִּידְקַא בַּדְקַהּ אַטֻּופְרָא וְאַבִּישְׂרָא וְאַתְּלָתָא רוּחָתָא אֲמַר לֵיהּ יִישַׁר וְכֵן אָמַר רַב כָּהֲנָא.

Ravina and Rav Aḥa, son of Rava, were sitting before Rav Ashi. People brought a knife before Rav Ashi to examine it. Rav Ashi said to Rav Aḥa, son of Rava: Examine it. He examined it on the fingernail, and on the flesh, and on the three sides. Rav Ashi said to him: Well done, and Rav Kahana likewise said that this is the way to examine a knife.
רי״ףרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יישר – יפה עשית.
וכן אמר רב כהנא – דכך צריכה.
כל היכא דאמר משמיה דפלוני לא שמעה ממנו אלא מאחרים שמע שקבלוה ממנו כי הא דרב אשי לא ראה את רבא מעולם כדאמר בעשרה יוחסין (קדושין דף עב:) יום שמת רבא נולד רב אשי.
ותמה אני למאן דאמר אף פגימת סכיןא שיעורה כדי שתחגור בה צפורן, א״כ למה צריכה אבישרא, ומאן דבדיק במיאב ובחוט השערה למה להו כולי האי. הנהו ודאי איכא למימר דהכי בדקי בחוט השערה ובשמשא ובמיא אי אית בה פגימה אי אין בה, הא יש בה פגימהג חוזרין ובודקין שיעורה בחגירת הצפורן, וכלד זה דוחק. ומכל מקום אבישרא דקאמרינן צריכה, ובישרא אכלה בישרא ליבדקיה, אמאי הריה שיעורה בצפורן, ואיןו בדיקת בשר לה כלום.
ונ״לז דאמוראי נינהו, דלמאן דאמר אבישרא ואטופרא וחוט השערה ושמשא ומיא, אפי׳ פגימה קטנה שבקטנות שאין הצפורן חגורח בה פוסלת בשחיטה, ובלבד שתחגור בה אוט צפורן או בשר או אפי׳ חוט השערהי, אבל אם אינה חוגרת כלום הרי זו דומה לסאסא. ורש״י ז״ל פי׳כ דמיאל לסאסא שאין פיה חלק אבל פגם אין בה, ומדבעיאמ לן הא שאין בה פגם, ש״מ כל פגם פוסל בהנ. והכי קימא לן,⁠ס דהא רבנן בתראי הכי סבירא להו. ורבינו הגדול ז״ל נמי לא כתבה להא דרב חסדאע, וכן בעל הלכות ראשונותפ לא הזכירה כלל, וכתב סכינא היכי בדקי לה בשמשא ומיאצ וחוט השערה וצריכא אבישראק ואטופרא וכו׳.⁠ר
ומיהו קשיא לי הא דאמרינן ואידך בחולין לא קא מיירי, לימא דלאש סבר לה הכי. ואיכא למימר דהוה ליה למימר ארבע פגימות הן שלש כדי שתחגור בה צפורן ואחת בכל שהואת.
א. כי״ל: הסכין.
ב. שם: אמיא.
ג. כ״ה בכי״ל. בכי״פ: הא אם יש בה.
ד. בכי״ל ליתא תיבה זו.
ה. שם: הא.
ו. בכי״ל: וכן אין בדיקת בשר בה כלום. [ונראה שיעור הדברים לגירסת כי״ל שרבינו מקשה שתי קושיות, שעל המימרא שצריכה בדיקה אבישרא מקשה רבינו הרי אין שיעורה אלא בציפורן, וא״כ איך אמרו על בדיקת בשר ׳צריכה׳, וכאן אי אפשר לפרש שהיא רק לכתחילה. ועל המימרא ׳בישרא ליבדקיה׳ הקשה שאין אמת בכלל זה, שהרי אין הבשר בודק אלא הצפורן]. וראה חידושי הרא״ה שלא מצינו לשון אצרכתא אלא בדרב אשי, ואף רב אשי לא הצריך אלא לכתחילה, וכ״כ הרא״ה בבדק הבית ב״א ש״ב יב, ב. וראה משמרת הבית שם.
ז. דברי רבינו הובאו בשמו ברשב״א ד״ה וכמה, ובאריכות בתורת הבית ב״א ש״ב יב, ב.
ח. כן בכי״ל וכי״פ, וכן במשמרת הבית שם [יג, א], עיי״ש שגירסא זו דווקא, וראה להלן הערה 165. ובנדפס: חוגר.
ט. בכי״ל ליתא תיבה זו.
י. עי׳ שו״ע הרב בקונ״א יו״ד סי׳ יח ס״ק ג ושו״ת דברי יציב יו״ד סי׳ ד.
כ. ד״ה דמיא.
ל. בכי״ל: דומה.
מ. כ״ה בכי״ל ובמשמרת הבית שם. בנדפס וכי״פ: ומדמבעיא.
נ. בתוה״ב שם: ׳ואי פשיטא דפגימות סכין כפגימת המזבח, מאי קא מיבעיא ליה דמיא לסאסא׳. ובמאירי: ׳והדברים נראים, שאלמלא כן לא הוצרכנו להתיר דמיא לסאסא׳.
ס. כן הסכימו לדעת רבינו הרשב״א בחידושיו ובתוה״ב שם, והר״ן. וכ״פ הרמב״ם הל׳ שחיטה פ״א הי״ד והכ״ג [שלא הזכיר חגירת צפורן, אבל ראה הל׳ בית הבחירה פ״א הי״ד. ועי׳ ספר המפתח בהוצ׳ ר״ש פרנקל בהל׳ שחיטה והל׳ ביה״ב שם], וכן נפסק בשו״ע יו״ד סימן יח סעיף ב. אכן, הרא״ה בבדק הבית שם ובחידושיו, דחה ראיות רבינו [וראה משמרת הבית שם]. ולדעתו לא פליגי על ר״ח, וכל שאינה חוגרת הצפורן כשרה. ולא בדקו האמוראים הנ״ל אלא לכתחילה להרגיש יפה אולי יש פגימה. והובאו הדברים בריטב״א כאן. וכן דעת הרא״ש בפסקיו סי׳ כד, וכן הביא הטור שם בשמו. וכ״ה בארחות חיים הל׳ שחיטה סי׳ כו (עמ׳ 375) בשם רש״י שלא רצה לאסור פגימה שלא היתה הצפורן חוגרת בה.
ובראשונים משמע שהמחלוקת תלויה גם בפירוש ׳חגירה׳, ראה משמרת הבית שם, וריטב״א וראה שם הוצ׳ הר״ש רפאל הערה 264 שנתברר הדבר בארוכה.
ע. אבל הרא״ה בחידושיו דחה: ׳ורבנו ז״ל לא רצה למסור חגירת צפורן לכל׳. וברא״ש שם: ׳ולי נראה כיון דפסק דבעינן לבדוק אבשרא ואטופרא היינו כדי שתחגור בה צפורן דכל פגימה שהוא מרגיש בצפורן היינו שתחגור בה הצפורן הלכך לא הוצרך להזכיר ההיא דרב חסדא׳.
פ. הלכות גדולות הל׳ שחיטת חולין סימן ס, הוצ׳ רע״ה ירושלים ח״ג עמ׳ 105, הוצ׳ מכון ירושלים עמ׳ תרי, עיי״ש. [רבינו בכ״מ מכנהו ״הלכות ראשונות״, ראה הוצ׳ ירושלים הנ״ל ח״א מבוא, עמ׳ ל הערה 13. והמקור שלפנינו נשמט שם].
צ. בנדפס: ובמיא.
ק. שם: בישרא.
ר. בהוצ׳ הגרשז״ר הביא בשם ספר אשל אברהם: ׳ולענין הלכה משמעות כל הפוסקים שכל פגימה אפילו משהו דמשהו פסול, אבל לכתחילה א״צ בדיקה רק אבשרא ואטופרא, זולת הרמב״ן שמשמעות דבריו דאפילו לכתחילה צריך בדיקה כהני אמוראים דבדקו בשימשא או במיא, ובטל דעתו נגד כל הפוסקים׳. והדברים תמוהים, שלכו״ע, אף להני אמוראי, מהני בדיקה אבישרא ואטופרא, וכן העיר הגר״ר בלום בהוצאתו. וכתב שם שברשב״א שהביא דברי רבינו מפורש דבין בטופרא בין בבשרא מהני, רק שירגיש אפי׳ דקה מן הדקה.
ש. בכי״ל: לימא כולה לא סבר לה הכי. והלשון נראית כפולה.
ת. והרא״ה בבדה״ב שם דחה: ׳דודאי אם איתא הכי הוה ליה למימר, דריש לקיש לא אמרה לשמעתיה כל עיקר אלא משום מאי דמסיים בה וכולן פגימתן כפגימת המזבח, ולאו לאשמועינן מנינא בפגימות, אלא ודאי עיקר שמעתיה לאשמוענין פגימות דחד שיעורא, והיינו בלחוד מאי דמחדית בה, והא אתא לאשמועינן, ואם איתא דלית להו האי שיעורא בפגימת סכין, ודאי לא הוה להו למחשב׳ בהדייהו, ואלא ודאי הדבר ברור דכלהו מודו דרב חסדא׳.
מסופר, רבינא ורב אחא בריה [בנו] של רבא הוו יתבי קמיה [היו יושבים לפני] רב אשי, אייתו [הביאו] סכין לקמיה [לפני] רב אשי לבדקה, אמר ליה [לו] רב אשי לרב אחא בריה [בנו] של רבא: בידקא [בדוק אותה], בדקה אטופרא ואבישרא ואתלתא רוחתא [בדק אותה על הציפורן ועל הבשר ועל שלוש רוחות]. אמר ליה [לו] רב אשי: יישר [יפה הדבר], וכן אמר רב כהנא שכך צריך לבדוק.
Ravina and Rav Aḥa, son of Rava, were sitting before Rav Ashi. People brought a knife before Rav Ashi to examine it. Rav Ashi said to Rav Aḥa, son of Rava: Examine it. He examined it on the fingernail, and on the flesh, and on the three sides. Rav Ashi said to him: Well done, and Rav Kahana likewise said that this is the way to examine a knife.
רי״ףרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַב יֵימַר אֲמַר אַטֻּופְרָא וְאַבִּישְׂרָא צְרִיכָא אַתְּלָתָא רוּחָתָא לָא צְרִיכָא מִי לָא א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר שְׁמוּאֵל לִיבֵּן סַכִּין וְשָׁחַט בָּהּ שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה שֶׁחִידּוּדָהּ קוֹדֶם לְלִיבּוּנָהּ וְקַשְׁיָא לַן הָאִיכָּא צְדָדִין וְאָמְרִינַן בֵּית הַשְּׁחִיטָה מִרְוָוח רָוַוח הָכָא נָמֵי בֵּית הַשְּׁחִיטָה מִרְוָוח רָוַוח.

Rav Yeimar said: Examination on the fingernail and on the flesh is necessary, and examination on the three sides is not necessary. Doesn’t Rabbi Zeira say that Shmuel says: If one heated a knife until it became white hot and slaughtered an animal with it, his slaughter is valid, as its sharp blade preceded the effect of its white heat; and it is difficult for us: But aren’t there the sides of the knife, which burn the throat and render the animal a tereifa? And we say: The area of the slaughter in the throat separates quickly after the incision, and the tissue on either side of the incision is not seared by the white hot blade. Here too, the area of slaughter separates quickly, and notches on the side of the knife do not come in contact with the simanim.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתלתא רוחתא לא צריכי – ואם יש שם פגם בצידה לא איכפת לן דאין צידי הסכין נוגעין בסימן מכיון שחתכו חודה של סכין הוא מתרווח לכאן ולכאן.
שחידודה קודם לליבונה – קודם שיכוינה הסימן בליבון הוא נחתך בחידוד.
הא איכא צדדין – שנכוו בצידי הסכין קודם שתגמר שחיטה והרי סימני טרפות נולדין בה כיון שהוושט נשרף. ואפ״ה קי״ל כרב אחא ורב כהנא ורב אשי וכולהו אמוראי דאמרי צריכא אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא ואם שכח ולא בדק קודם שחיטה בודק לאחר שחיטה.
ואילו רב יימר אמר: אטופרא ואבישרא צריכא [על ציפורן ועל בשר צריכה בדיקה], אתלתא רוחתא לא צריכא [על שלוש רוחות אינה צריכה]; וטעם הדבר: מי [האם] לא אמר ר׳ זירא אמר שמואל: ליבן סכין ומיד שחט בהשחיטתו כשרה, ואין לחשוש שהוושט נפגם מן הכויה והבהמה נעשית טריפה קודם החיתוך, מפני שחידודה החיתוך בחוד הסכין קודם לכויה שגורם ליבונה; וקשיא לן [והיה קשה לנו]: האיכא [הרי יש] הצדדין של הסכין שהם גורמים לכויה! ואמרינן [ואמרנו] כתשובה לכך: בית השחיטה מרווח רווח [מתרווח], כשמותח את הצואר וחותך, ולכן אין צידי הסכין נוגעים בו. ולפי זה, הכא נמי [כאן גם כן], לענין החשש מפגימה שיש בצידי הסכין, יש לומר כי בית השחיטה מרווח רווח [מתרווח], ולכן צידי הסכין אינם נוגעים בו.
Rav Yeimar said: Examination on the fingernail and on the flesh is necessary, and examination on the three sides is not necessary. Doesn’t Rabbi Zeira say that Shmuel says: If one heated a knife until it became white hot and slaughtered an animal with it, his slaughter is valid, as its sharp blade preceded the effect of its white heat; and it is difficult for us: But aren’t there the sides of the knife, which burn the throat and render the animal a tereifa? And we say: The area of the slaughter in the throat separates quickly after the incision, and the tissue on either side of the incision is not seared by the white hot blade. Here too, the area of slaughter separates quickly, and notches on the side of the knife do not come in contact with the simanim.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַב הוּנָא בַּר רַב קַטִּינָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁלֹשׁ פְּגִימוֹת הֵן פְּגִימַת עֶצֶם בַּפֶּסַח יפְּגִימַת אוֹזֶן בִּבְכוֹר כפְּגִימַת מוּם בְּקָדָשִׁים.

§ Rav Huna bar Rav Ketina says that Rabbi Shimon ben Lakish says that there are three deficiencies with the same measure, as follows: The deficiency of a bone in the Paschal offering, with regard to which it is written: “Neither shall you break a bone therein” (Exodus 12:46); the deficiency of an ear in a firstborn animal that renders it blemished and unfit for sacrifice, in which case a priest may slaughter it anywhere and eat it; and the deficiency that constitutes a blemish in other forms of sacrificial animals.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופגימת אוזן בבכור שחשוב מום קבוע:
ופגימת מום בקדשים – איכא דאמרי קדשים ממש ואיכא דאמרי בקרשים בקרשי המשכן דכתיב בהו תמים:
ג׳ פגימות הן – לשיעור אחד.
פגימת עצם בפסח – לעבור עליה בלאו דעצם לא תשברו בו.
פגימת אוזן בבכור – להיות בו מום לישחט עליו במדינה דתנן (בכורות דף לז.) נפגמה אזנו מן הסחוס. וה״ה לשאר מומין של פגימה הנזכרים שם וקמייתא נקט.
פגימת מום בקדשים – נקבות כגון חטאת ושלמים שיש בהם פגימות שאינן נוהגות בבכור וכדתנן התם בבכורות (דף לט:) נפגם הזובן בבכור או הערוה שפת בית הרחם של נקבה במוקדשין. ואיצטריך למנקט הכא לאשמועינן דאע״ג דלא מינכרא ביה פגימה כולי האי אפילו הכי שיעוריה בכדי שתחגור בה צפורן. ואי קשיא לינקט פגימת מום בקדשים וכולן בכלל דהא בכור בכלל כל הקדשים הוא אי תנא הכי ה״א ליפסל מהקרבה הוא בכדי חגירת צפורן מיפסלא אבל מום גמור לא הוי לישחט עליו במדינה דמומין הרבה פוסלין בבהמה ואין הבכור נשחט עליהן כדתנן (שם דף מא.) ואלו שאין שוחטין עליהם לא במקדש ולא במדינה כו׳ ולהכי תנא פגימת אוזן בבכור שהוזכרה בבכורות לענין לישחט במדינה.
פגימת אוזן בבכור פגימת מום בקדשים – איצטריך תרוייהו פגימת אוזן בבכור לשחוט עליו במדינה וקדשים איצטריך משום ערוה של נקבה דלא הויא בכלל בכור אי נמי איצטריך קדשים דלא נימא פגימת מום ליפסול מעל גבי המזבח הויא פחות מחגירת הצפורן והא דלא חשיב בהדייהו פגימת מזבח ולימא ד׳ פגימות הן מצינו למימר משום דפגימת מזבח בהדיא כתיב (דברים כז) אבנים שלמות אע״ג דבקדשים נמי כתיב תמים לא משמע ממש בלא פגימה דבכמה מקומות לא חיישינן אם נחתך ממנו הבשר או העצם.
בד״ה פגימת מום כו׳ נפגם האוזן בבכור כו׳ כצ״ל ונ״ב נ״ל:
ב אמר רב הונא בר רב קטינא אמר רבי שמעון בן לקיש, שלש פגימות הן, שיש להן שיעור אחד: פגימת עצם בפסח, שנאמר: ״ועצם לא תשברו בו״ (שמות יב, מו). פגימת אוזן בבכור בהמה, כדי להחשיבו כבעל מום שאינו ראוי להקרבה, ומותר לכהן לשוחטו בכל מקום ולאוכלו. וכן פגימת מום בשאר קדשים.
§ Rav Huna bar Rav Ketina says that Rabbi Shimon ben Lakish says that there are three deficiencies with the same measure, as follows: The deficiency of a bone in the Paschal offering, with regard to which it is written: “Neither shall you break a bone therein” (Exodus 12:46); the deficiency of an ear in a firstborn animal that renders it blemished and unfit for sacrifice, in which case a priest may slaughter it anywhere and eat it; and the deficiency that constitutes a blemish in other forms of sacrificial animals.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְרַב חִסְדָּא אָמַר אַף פְּגִימַת סַכִּין וְאִידַּךְ בְּחוּלִּין לָא קָא מַיְירֵי.

And Rav Ḥisda says: There is the deficiency of a knife as well. The Gemara asks: And the other amora, Rabbi Shimon ben Lakish, why does he not include the knife? The Gemara answers: He does not include it because he is not speaking with regard to non-sacred animals.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורב חסדא אמר: אף פגימת סכין של שחיטה. ושואלים: ואידך [והאחר], ר׳ שמעון בן לקיש, מדוע לא מנה זאת? ומשיבים: בענייני חולין לא קא מיירי [אינו עוסק] אלא רק בקדשים.
And Rav Ḥisda says: There is the deficiency of a knife as well. The Gemara asks: And the other amora, Rabbi Shimon ben Lakish, why does he not include the knife? The Gemara answers: He does not include it because he is not speaking with regard to non-sacred animals.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְכוּלָּן פְּגִימָתָן כְּדֵי פְּגִימַת הַמִּזְבֵּחַ

Rabbi Shimon ben Lakish continues: And with regard to all of these deficiencies, the measure of their deficiency is equivalent to the measure of deficiency that renders the altar unfit.
רי״ףרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מזבח – שנפגם פסול כדילפינן בשחיטת קדשים בפרק קדשי קדשים (זבחים דף נט.) וזבחת אליו את עולותיך ואת שלמיך וגו׳ וכי עליו אתה זובח אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר והאי עליו בשבילו הוא כלומר כשהוא בחזקתו.
וכולן פגימתן כדי פגימת המזבח וכמה פגימת המזבח כדי שתחגור בה צפורן. שמא גמרא גמיריא לפגימת המזבח ששיעורה כן ולפיכך שיערו האחרות בה.
והא דאמרינן בפגימת מזבח שפוסלתב, פירש״י ז״לג כדילפינן בשחיטת קדשים בפ׳ קדשי קדשיםד וזבחת עליו את עולותיך, וכי עליו אתה זובח, אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר, ובאבנא כל דהו דכתיבה אבנים שלמות.
ואיכא דרמי אי הכי קרא דעליו כי אתא לסידא אתא, א״כ נימא נמי כל שהו.⁠ו ואיכא למימר עליו קרינן ביה כל אימתז דלא מינכר חסרון דידיה, ובפחות מכזית לא מינכר, אבל אבנים שלמות לגמרי משמע. ומיהו בפחות מיכן לאו פגימה היא כלל.⁠ח אי נמי סברא היא שאין אבן שלמה אלא אם כן חלקה לגמרי שלא תחגור בה צפורן, אבל בסיד אי אפשר, ושלם הוא עד דהוי כזית.⁠ט
ויש מפרשיםי דעליו כי אתא לאבנים הוא דאתא, דאי מאבנים שלמות הוה אמינא הני מילי בשעת בניןכ, לכך נאמר עליו, אבל חסרון הסיד מדבריהם הואל, לפיכךמ לא החמירו בו.
א. כי״פ: גמיר.
ב. כי״ל: שפוסל.
ג. ד״ה מזבח ולהלן יח, א ד״ה באבנא.
ד. זבחים נט, א. ועי׳ פנים מאירות שם.
ה. דברים כז, ו.
ו. ברשב״א: ׳וא״ת כיון דאוקימנא וזבחת עליו בסידא מאי שנא סידא ומאי שנא אבנא לימא כאן וכאן בכדי חגירת צפורן או כאן וכאן בכזית׳.
ז. בנדפס: כל היכא.
ח. וכן הובא ברשב״א וריטב״א. עיי״ש. ועי׳ רשב״א וריטב״א בשם התוספות [עי׳ תוד״ה פגימת] שבאבנים כתיב שלמות בהדיא אבל בסיד לא כתיב שלמות. וע״ע תוס׳ סוכה מט, א ד״ה שכל, וברשב״א כאן בשמם.
ט. בריטב״א: ׳כי האבן הוא מתחילתו שלם ראוי להקפיד יותר מן הסיד שהוא מקובץ מדברים נפרדים וטבעו להפריד כל דהו כשמתיבש ואם אדם מקפיד בו הרבה לא תמצא מעולם מזבח כשר ולהכי לא כתיב בהדיא׳.
י. בריטב״א הובאו דברים אלו בשם התוספות. ועי׳ חידושי הרשב״א.
כ. ומבואר בדברי רבינו דבשעת בנין פסול מדין אבנים שלימות. וראה מ״ש בזה מורי דודי הגר״מ אילן זצ״ל בתורת הקודש ח״א (מה״ת) סי׳ ז.
ל. בריטב״א שם: ׳ואידך שיעורא דסידא (גמירי) [גמרא] גמיר לה, או שמסרו הכתוב לחכמים, או שאינו אלא מדרבנן׳. וראה ספר בכור שאול הל׳ בית הבחירה פ״א הט״ו.
מ. בנדפס: ולפיכך.
והוסיף: וכולן, כל הפגימות הללו, שיעור פגימתן כדי שיעור פגימת המזבח, שאם היה נפגם כך לא היה ראוי להקרבה.
Rabbi Shimon ben Lakish continues: And with regard to all of these deficiencies, the measure of their deficiency is equivalent to the measure of deficiency that renders the altar unfit.
רי״ףרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין יז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין יז: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין יז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין יז:, הערוך על סדר הש"ס חולין יז:, רש"י חולין יז:, ראב"ן חולין יז: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין יז:, ר"י מלוניל חולין יז: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין יז: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין יז: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין יז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין יז:, מהרש"א חידושי הלכות חולין יז:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין יז:, אסופת מאמרים חולין יז:

Chulin 17b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 17b, Rif by Bavli Chulin 17b, Attributed to R. Gershom Chulin 17b, Collected from HeArukh Chulin 17b, Rashi Chulin 17b, Raavan Chulin 17b, Tosafot Chulin 17b, Ri MiLunel Chulin 17b, Ramban Chulin 17b, Rashba Chulin 17b, Meiri Chulin 17b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 17b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 17b, Steinsaltz Commentary Chulin 17b, Collected Articles Chulin 17b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144