ערך סרק
סרק –
א(חגיגה טז:) יצאו עמו פי׳ תלמידים לובשי סריקין של זהב
(קידושין לא.) פעם אחת הי׳ לובש סריקין של זהב פי׳ גם זה מלבוש מצויר של זהב:
ערך דגם
דגם –
ב(שבת צ:) המצניע לזרע לדוגמא ולרפואה.
(שבת יא:) ולא צבע בדוגמא שבאזנו
(שבת עו) אמר רבא הכא נמי חזי לדוגמא.
(שבת עט) שורה סממנין כדי לצבוע בהן דוגמא לאירא.
(בבא קמא קיט) תנו רבנן אין לוקחין מן הצבע לא אותות ולא דוגמאות כבר פירשנו בערך אות ולשון לע׳ הוא דגמא. דוגמא השקוה
(משנה עדיות ה) (ברכות יט) ס״א דוגמא פי׳ גרים שכמותה השקיה כלומר שמעיה ואבטליון שבאו מטיפת גרים הן השקו גיורת להראות שהן חשובין כישראל ונמצאו מזלזלין בכבודן פירוש ר״ח ז״ל (בריש פרק ואלו מגלחין ירושלמי) על כ״ד דברים מנדין על כבוד הרב וזה אחד מהן וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וכתוב ביה והוא יבדל מקהל הגולה אמר רבי יצחק אית סגי מנהון.
(תענית כג) שלח לו שמעון בן שטח צריך אתה נידוי וכו׳
(ראש השנה כה) שלחו לו לרבן גמליאל כל המעכב את הרבים לעשות מצוה צריך נידוי.
(פסחים נג) אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי
(משנה עדיות ה) מי נדו אלעזר בן חנך שפקפק בנטילת ידים הדה אמר המפקפק אפילו בדבר א׳ מדברי סופרים צריך נידוי. דוכמא השקוה מהו דוכמא דכותה פי׳ גרים שכמותה השקוה כלומר גינה שמעיה ואבטליון הדה אמרה המבזה הזקן אפילו לאחר מיתה צריך נידוי. שאלו לפני רב האי האי גאון אשכחן בפירות דאית גבן דדיכמא מצבע אי הכי מפרשו רבנן מיצבע למאי טעמא אשקיוה והשיבם הכי קאמר עקביא בן מהללאל לא אשקוה מי סוטה אלא היו כמייראין אותה שמא תודה שנטמאת והראוה כאלו מי סוטה הן כדרך שאמר שלמה גזרו את הילד החי ושלא לעשות כן אלא שם דרך חקירה כדי שיתגלה הסוד: דוגמא הוא ברבבה של
(חגיגה טז) כלומר מדוגם שאין כמותו בכל הרבבות והוא ראה מלאכים הדומין למטטרון על כן לא טעה וכן פירוש אות הוא ברבבה שלו.
(בראשית רבה יא) ויברך אלקים את יום השביעי ממלאכת עולמו שבת ולא שבת ממלאכת הרשעים וממלאכת הצדיקים אלא פועל עם אלו ופועל עם אלו מראה לאלו מעין דגמטרין שלהן ולאלו מעין דגמטרין שלהן ומניין שפורענות הרשעים קרויה מלאכה שנאמר פתח ה׳ את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא ומניין שמתן שכרן של צדיקים קרויה מלאכה שנא׳ מהר בטובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. (ובילמדנו באלה פקודי פרשת ויביאו את המשכן) זה שאמר הכתוב לא יגרע מצדיק עינו כן אמר הקב״ה מונע מצדיק עינו דגמטורין שלו כאדם המבקש למכור פירות לחברו והוא אומר לו הראה לי את הבנין. נ״א העץ הוי אומר לא יגרע מצדיק עינו תדע לך אברהם הוליד את יצחק דומה לו שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם יעקב הוליד את יוסף דומה לו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף ראובן שמעון לא אמר אלא יוסף וכן הוא אומר כי בן זקונים הוא לו זיו איקונין שלו הוי לא יגרע מצדיק עינו.
(א״ב פי׳ דוגמא בלשון יוני תבנית סימן ודמיון וכן פי׳ דיגמטרין אבל פירוש דוכימא בלשון יוני בחינה וחקירה וזה טעם דוכמא השקוה):
ערך סחף
סחף –
ג(שבת סו:) סחופי כסא אטיבורא בשבתא שפיר דמי פי׳ מי שבלט טיבורו חוץ ממעיו או ניקב מניחין כוס קטן על טיבורו כדי שלא יבלוט ויתבקע ומניחין אותו עד שיתרפא. פ״א כופין פי הכוס על טיבורו למי שחש במעיו
(שבת קי.) ליסחוף דיקולא ארישיה וליהדקיה פי׳ ישלשל דיקולא בראשו למטה בגופו עד שיעלה הנחש על הדיקולא
(שבת קכא) הוה שרי חיספא קמי ריש גלותא איתו מנא סיחפו עילויה
(פסחים מ) חצבא דאבשונא סיחפא שרי פי׳ אם מטה הקדירה לצידה מותר
(ביצה כג) סחופי כסא אשיראי פי׳ מהפך כוס שיש בו ריח על בגדי משי
(סנהדרין קד) אובלא דקצרי סחף רישיה ליה
(עבודה זרה עו) סחיף ליה אפומייהו
(עבודה זרה נא) מצא בראשו דסחיפא ליה משיכלתא ארישיה
(נדרים נא) שקל דיקולא רבה חפייה כופרא וסחפיה ארישיה
(חגיגה טז) כתרי גלימי דסחיפי אהדדי ואמרי לה כתרי כסי דסחיפו אהדדי פי׳ שמפורשין זה מעל גבי זה ואעפ״כ אינן מודבקין
(חולין ח) לא ניסחוף איניש כפלי עילוי בשרא פי׳ לא יניח ויש מפורשים לא ימשוך כעין סיכוך כסלים על גבי בשר שמא יזוב מן לחלוחית הלב שעל הכסלי׳ ויבלעהו הבשר ומקשינן אם אתה חושש לזה יהא בשר שעל הכסלים אסור לעולם כי זה מן החלב ובולעים אותם הכסלים ופרקינן קרמא מפסיק בין החלב לבשר:
ערך קף
קף –
ד(תרומות פרק ד) סאה תרומה שנפלה על גבי מגורה וקפאה ר״א אומר אם יש בקיפוי תעלה באחד ומאה פי׳ קפאה שנטל מעל גבי מגורה כדמתרגמי׳ ויצף הברזל וקפא פרזלא אם יש באותו קפוי ק״א לבד מתחתוניות תעלה סאה תרומה שנפלה על גבי מגורה פי׳ צבור תבואה יקיפנה פי׳ יטלנה מלמעלה ויאמר הרי זו תרומה שנפלה ואם כן יכול לעשות למה אמרו תרומה עולה בק״א כשאינו יודע אם בלולות הן התרומה והחולין או שאינו יודע להיכן נפלה אבל בזו שיודע להיכן נפלה ויודע שאינן בלולות יקיפנה והשאר מותר ב׳ קופות וב׳ מגורות בזו נ׳ חולין ובזו נ׳ חולין ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאי זו מהן נפלה נוטל סאה מאחת מהן והשאר מותר אפילו הן בשתי עיירות יש להן דין זה שהיו שם מאה ושני חצאי אגודות ירק כשתחלק כל נ׳ של חולין והאחד שנפלה לתוכה וחציה היתה תרומה בין טהורה בין טמאה ירקבו דכיון דנפלה לפחות דמאה דמעתן וכיון דטמאה היתה הרי הטומאה לא חזיא לכהן לא בימי טהרתו ולא בימי טומאתו ואין לו בהן היתר הסק דבחטים לא התירו להסיק אלא בשמן דכתיב למשחה למשחה ואפילו להדלקה ימכרו לכהנים בדמי תרומה דדמי תרומה מועטין דבזול הן דאין לך אוכלין כל כך כמו לחולין יקרא שם לתרומת מעשר וימכר ג״כ לכהנים בדמי תרומה יפדו וימכרו נמי יאכלו לכהנים נקודים פי׳ חצאי ביצה כדי שלא יהא במקום אחד כביצה דכביצה אוכל חולין טמאים אסור רבי אלעזר אומר תירום ותשרף שהוא כל הטמאין עולין בידו וחכמים אומרים תעלה ותאכל נקודים פי׳ שאינה אוכלה לשם תרומה והוי כמי שנולד לה ספק טומאה ואינו יכול לשורפה לאחר שהודו בית שמאי דאוסרין לבית הלל דמתירין ואמרו תעלה רבי אליעזר אומר תירום ותישרף שסאה טמאה שנפלה היא שעלתה מדמעת כתרומה ודאי שסאה תרומה שנפלה היא שעלתה אינה מדמעת אלא לפי חשבון פי׳ שאחד מק׳ שבה תרומה אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון תרומה שיש בו ואין מחמץ פי׳ משאור של תרומה מחמץ אלא לפי חשבון תרומה שיש בו זו המשנה
(תרומות פרק ה) איכא דאמרי כדתנן שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ וכו׳ עד כדי לחמץ אין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון כדתניא שלש לוגין מים שאובין שנפלו לתוך המקוה בין בב׳ וג׳ בין בד׳ וה׳ כלים פסלו המקוה יוסי בן חוני אמר בב׳ וג׳ פסלי בד׳ וה׳ לא פסלי והא מני ר׳ יוסי היא עד שתרבה תרומה לחולין שתפול שם תרומה יותר ממאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר רבנן סברי הרמתה מקדשתה וכיון שלא הרימה עד שנהיו שתים אסור׳ ורבי שמעון סבר ידיעתה מקדשתה וכיון דהוה ידיעה בינתים אע״ג דלא הרים מותר וכשם שפחתו חולין כך פחתה תרומה מותר שקליפת אסור מצטרפת להיתר וטנופת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה (בריש מעשרות במשנה ובתוספתא) היין משיקפה אע״פ שקיפה קולט מן הגת העליונה ומן הצנור ושותה (
בבא מציעא צב: עבודה זרה נו.) והתני רב זביד בר רב אושעיא יין משירד לבור ויקפה רבי עקיבא אומר משיעלה בחביות פי׳ קפוי הנושל מן החרצנין והזגין והקיסמין וכיוצא בהן שמעלה היין ברתיחתו והן צפין על פי הבור או על פי החבית רבי עקיבא אומר משיעלה בחביות פי׳ גם זה קפוי הוא והוא מלשון שילוי מלשון השולה דגים ופי׳ משיעלה משיסיר הקצף שעל היין וחרצנין וזגין מפי החביות פ״א משיקפה משירתיח ויקח רתיחה שלו באתרא דההוא ינגיד איהו מקפה במקום שהפועל מושך היין ויריק אותו לחביות איהו לוקח רתיחות שלו מעליו משיעלה בחביות משישאב היין מן החביות ויריק אותו מחבית לחבית
(חולין קיא) דמא דבשרא שכן דמא דכבדא קפי פי׳ קפי צף כדגרסינן
(חולין כו) איידי דיקירי מיא שכני לתתאי ופירא קפי מלמעלה
(חגיגה טז) אמרי להו לנשים אקפאי ידייכו פי׳ הקלו ידיכם
(חגיגה כב) דמיא דקיפי מקפי ליה למנא (
סוכה נג. מכות יא) קפא תהומא בעא למשטפיה לעלמא
(פסחים כ) מאי יקרות וקיפאון אור שיקר בעוה״ז קפוי הוא לעוה״ב פי׳ אור שיקר כלומר התורה כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור וכתיב ודבר ה׳ היה יקר קפוי הוא מצוי הוא לעולם הבא וכל דבר מצוי ביד רבים כדכתיב והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר בזול הוא: