×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַאי דְּרַשׁ אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן {דברים ל״ג:ב׳} (וְאָתָא) מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ אוֹת הוּא בָּרְבָבָה שֶׁלּוֹ.
The Gemara asks: What verse did Rabbi Akiva expound that prevented him from making the same mistake as Aḥer? Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: It was the following: “And He came [ve’ata] from the holy myriads” (Deuteronomy 33:2), which he explained in this manner: He, God, is unique [ot] among His myriads of angels. Therefore, he knew that he had merely seen an angel.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מאי דרוש אמר ר׳ יוחנן ואתא מריבבות קודש אות הוא ברבבה שלו. {י״י צבאות שמו}1 אדון הוא בצבא שלו.
1. כן הושלם בדפוס וילנא על פי הבבלי. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״י״י צבאות שמו״.
ערך אות
אותא(חגיגה טז.) ר״ע עלה בשלום וירד בשלום ואתה מרבבות קדש אות הוא ברבבה שלו פי׳ שאין בכל המלאכים דומה לו והוא ראה מלאכים דומין למטטרון וידע דלאו קודשא בריך הוא. באות מי מרה (מועד קטן כה:) סמוך לסימן חנן פירוש באו רוב שלישית במים ישראל נקראו שלישית ורבא שקול כרוב ישראל ובא לדגלת שהוא חדקל דבעיתו מיא באות מי מרה שסוטה נבדקה בהם שמו אותותם אותות בילמדנו והיה עקב תשמעון כי תאמר בלבבך בשעה שנכנסו שונאין לבית מקדש היו חורקין שיניהן ומחרפין והיו מנעליהן מסומרין והיו עושות רשומות ברצפה שכן הוא אומר בקרב מועדיך שמו אותותם אותות. ת״ר אין לוקחין מן הנבע לא אותות ולא דוגמאות (בבא קמא קיט) ובסוף כלאים אותות הגרדין ואותות הכובסין אסורין משום כלאים (כלאים פרק ט) פי׳ חוטין של אורגין שמשימין משום אות והגוזל צמר שמראה בו צבעי דוגמאות היינו נמי שמראה בו:
א. [צייכין.]
מאי דרש – מהיכן הבין מקום השכינה שנזהר שלא הציץ שם א״נ שלא טעה כמו שטעה אחר.
מאי דרש כו׳ ואתה מרבבות קודש כו׳. מפי׳ הערוך אות הוא ברבבות שלו פי׳ שאין במלאכים דומה לו והוא ראה מלאכים דומים למטטרון וידע דלאו קודשא ב״ה עכ״ל וזה מסכים לפירוש שני של רש״י מאי דרש שלא טעה כמו שטעה אחר עכ״ל דהיינו שטעה על שישב מטטרון חשב שתי רשויות הן:
מאי [מה], איזה פסוק דרש, שידע להבחין, ולא טעה כאחר? אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן, נאמר: ״ואתה מרבבת קדש״ (דברים לג, ב), ופירושו: אות הוא (מיוחד הוא) ברבבה (במלאכים) שלו, ולפי זה הבחין שלא ראה אלא מלאך.
The Gemara asks: What verse did Rabbi Akiva expound that prevented him from making the same mistake as Aḥer? Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: It was the following: “And He came [ve’ata] from the holy myriads” (Deuteronomy 33:2), which he explained in this manner: He, God, is unique [ot] among His myriads of angels. Therefore, he knew that he had merely seen an angel.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר {שיר השירים ה׳:י׳} דָּגוּל מֵרְבָבָה דּוּגְמָא הוּא בָּרְבָבָה שֶׁלּוֹ.

And Rabbi Abbahu said: Rabbi Akiva expounded the verse: “Preeminent above a myriad” (Song of Songs 5:10) to indicate that He is exemplary among His myriad.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דוגמא – דבר היכר העומד לדוגמא להראותו לומר כזה עשה לי ואין זה אלא דבר הניכר אף כאן מקומו ניכר.
דוגמא הוא ברבבה כו׳. פי׳ בערוך כלומר מדוגם שאין כמותו בכל הרבבות ורע״ק ראה מלאכים הדומין למטטרון וע״כ לא טעה כו׳ עכ״ל ר״ל שלא טעה כמו אחר:
ור׳ אבהו אמר: ר׳ עקיבא דרש מן הכתוב ״דגול מרבבה״ (שיר השירים ה, י)דוגמא (כלומר, דבר הניכר במיוחד) הוא ברבבה שלו.
And Rabbi Abbahu said: Rabbi Akiva expounded the verse: “Preeminent above a myriad” (Song of Songs 5:10) to indicate that He is exemplary among His myriad.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר {ישעיהו מ״ח:ב׳} ה׳ צְבָאוֹת שְׁמוֹ אָדוֹן הוּא בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ.

And Reish Lakish said: He expounded the verse: “The Lord of hosts is His name” (Isaiah 48:2); He is the Master in His host.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה׳ צבאות שמו אדון הוא כו׳. ר״ל כעין דרשות דלעיל דרע״ק לא טעה בשתי רשויות כמו שחשב אחר אלא שהקב״ה אדון לבד בכל צבא שלו ונראה דהנך דרשות מפקי להו מהנך קראי מר מפיק ליה מואתה מרבבות קודש דלפי פשטיה ה״ל למכתב ובא מרבבות קודש בלשון הקודש ולא ואתה שהוא מלשון תרגום וע״כ דרשו בו מלשון אות הוא ומר דמפיק ליה מדגול מרבבה דוגמא הוא כו׳ דוחק הוא לכוון דמלשון דגול דרשו לשון דוגמא דלא מצינו חילוף הל׳ במ׳ וע״כ נראה לומר דמדגול מרבבה יליף לה כמו שנושא הדגל הוא ניכר לבד בחיל כן הקב״ה ניכר ומובדל מהן אלא משום דיש בחיל למעלה מנושא הדגל בחשיבות כגון המלך ושריו ע״כ קאמר הא דמדמה ליה לנושא הדגל אינו רק לדוגמא בעלמא שהוא ניכר ע״י דגלו מכל בני חיל כך הקב״ה מובדל מכל הרבבה שלו שהוא אחד ולא כמו שטעה אחר ומאן דדריש ליה מה׳ צבאות שמו לפי פשוטו שהוא ה׳ לב׳ צבאות דהיינו לצבא של מעלה ולצבא של מטה ה״ל למכתב ה׳ צבאות הוא וע״כ דרשו אדון הוא בצבא שלו וצבאות ב׳ מלות הן צבא אות שהוא אות בצבא שלמעלה ובפי׳ ערוך פי׳ בערך אות כמה שכתבתי לעיל:
וריש לקיש אמר: ״ה׳ צבאות שמו״ (ישעיהו מח, ב)אדון הוא בצבא שלו.
And Reish Lakish said: He expounded the verse: “The Lord of hosts is His name” (Isaiah 48:2); He is the Master in His host.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן {מלכים א י״ט:י״א} לֹא בָרוּחַ ה׳ וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה׳ וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה׳ וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה וְהִנֵּה ה׳ עוֹבֵר.

And Rav Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: He expounded the verses: “But the Lord was not in the wind. And after the wind, an earthquake; the Lord was not in the earthquake. And after the earthquake, fire; but the Lord was not in the fire. And after the fire, a still, small voice,” and it states in that verse: “And behold, the Lord passed by” (I Kings 19:11–12). Rabbi Akiva used this verse in order to recognize the place of His presence and refrain from trespassing there.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבי יוחנן לא ברוח י״י ואחר הרוח רעש לא1 ברעש י״י ואחר הרעש אש לא באש י״י ואחר האש קול דממה דקה.
1. כן תוקן בדפוס וילנא, וכן בפסוק. בכ״י וטיקן 128: ״ולא״.
ורבי חייא כו׳. ולא ברוח ה׳ וגו׳ והנה ה׳ עובר כו׳ כן הוא בנוסחת גמרא שלפנינו ובע״י הגירסא ומחק האי קרא והנה ה׳ עובר והיינו משום דהאי קרא והנה ה׳ עובר כתיב לעיל מיניה דהאי קרא ולא ברוח וגו׳ אבל לפי הגהתו מאי דרשה איכא הכא דלא מביא אלא הקרא ולא ברוח וגו׳ כדכתיב ונראה לקיים כל נוסחות הגמרות לפי ענינו דר״ח ב״א אר״י מייתי לה מהכא הך דרשה שלא טעה ר״ע כמו שטעה אחר והיינו שהקב״ה מובדל מכל חיילותיו של מעלה ומקומו ניכר כמ״ש לא ברוח ה׳ וגו׳ שהם מלאכי רוחות ולא ברעש ה׳ שהן מלאכי רעש ולא באש ה׳ שהם מלאכי אש כפרש״י שם אבל מקומו ניכר בקול דממה דקה והנה ה׳ עובר אז ולפי כוונתו זאת הפך הכתובים שהנה ה׳ עובר דכתיב לעיל מיניה מוסב אדלמטה שאחר האש קול דממה דקה ואז הוא אות שה׳ עובר:
ור׳ חייא בר אבא אמר בשם ר׳ יוחנן: ״לא ברוח ה׳ ואחר הרוח רעש לא ברעש ה׳, ואחר הרעש אש לא באש ה׳ ואחר האש קול דממה דקה״, ונאמר שם: ״והנה ה׳ עובר״ (מלכים א׳ יט, יא-יב), והיה לו זה לסימן מהו מקום שכינתו.
And Rav Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: He expounded the verses: “But the Lord was not in the wind. And after the wind, an earthquake; the Lord was not in the earthquake. And after the earthquake, fire; but the Lord was not in the fire. And after the fire, a still, small voice,” and it states in that verse: “And behold, the Lord passed by” (I Kings 19:11–12). Rabbi Akiva used this verse in order to recognize the place of His presence and refrain from trespassing there.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּשֵּׁדִים שְׁלֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּשְׁלֹשָׁה כִּבְנֵי אָדָם שְׁלֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת יֵשׁ לָהֶם כְּנָפַיִם כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְטָסִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְיוֹדְעִין מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.

§ The Gemara returns to discussing the heavenly beings. The Sages taught: Six statements were said with regard to demons: In three ways they are like ministering angels, and in three ways they are like humans. The baraita specifies: In three ways they are like ministering angels: They have wings like ministering angels; and they fly from one end of the world to the other like ministering angels; and they know what will be in the future like ministering angels.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן ששה דברים נאמרו בשידים שלשה כמלאכים יש להן כנפיים ושטין מסוף העולם ועד סופו ושומעין מה שעתיד להיות. ושלשה כבני אדם פרין ורבין ואוכלין ושותים ומתים כבני אדם.
ששה דברים יש בבני אדם יש בהן דעת ומהלכין בקומה זקופה ומספרין לשון קדש כמלאכים אוכלין ושותין ומוציאין ריעי ופרין ורבין כבהמה.
ערך אובא טמיא
אובא טמיאא(שבת קנב ובברכות ס) פירש ר״ח ז״ל אובא טמיא שם עבודה זרה והיה שם שד והשד עונה לו ולשד היו עובדין כדכתיב יזבחו לשדים לא אלוה והשדים משיחין כדמפורש (חגיגה טז.) ו׳ דברים נאמרו בשדים וכו׳ ומצאנו סיוע לדבריו (כריתות ג:) עולא אמר בעל אוב דקתני במקטר לשד. דרשו אל האובות ואל הידענים בארי נתנבא פסוק זה (בהגדת ילמדנו בכי תשא):
א. [זא האט גהייסן איין געצן בילד.]
כבני אדם – הוה מצי למיחשב ישנים ומוציאין ריעי כבני אדם כדלקמן גבי דדמי לבהמה ואיכא למימר דהוי בכלל הני ואף לקמן לא הוה חשיב ליה אלא משום דבעי אשכחי׳ שלשה דומין לבהמה. הר״ר אלחנן.
טסין מסוף העולם כו׳ כמלאכי השרת כו׳ לענין טיסה כבר נאמר שיש להן כנפים כו׳ אבל ר״ל דמקומן להיות מסוף העולם ועד סופו כמ״ה משא״כ בן אדם דיש מקומות בעולם שאין יכול להיות שם אם מפני החמה אם מפני הצינה ומחמת דברים אחרים:
א ועוד בעניינים של מעלה, תנו רבנן [שנו חכמים]: ששה דברים נאמרו בשדים: שלשה דברים יש בהם כמלאכי השרת, ושלשה כבני אדם. ומפרטים: שלשה כמלאכי השרתיש להם כנפים כמלאכי השרת, וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת, ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת.
§ The Gemara returns to discussing the heavenly beings. The Sages taught: Six statements were said with regard to demons: In three ways they are like ministering angels, and in three ways they are like humans. The baraita specifies: In three ways they are like ministering angels: They have wings like ministering angels; and they fly from one end of the world to the other like ministering angels; and they know what will be in the future like ministering angels.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) יוֹדְעִין ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא שׁוֹמְעִין מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.

The Gemara is puzzled by this last statement: Should it enter your mind that they know this? Not even the angels are privy to the future. Rather, they hear from behind the curtain when God reveals something of the future, like ministering angels.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יודעין ס״ד כו׳. נראה דר״ל יודעין ס״ד דאפילו מלאכי השרת אינן יודעין מה להיות רק מה ששומעין מפי הקב״ה היודע כל עתידות.
ותוהים: יודעין סלקא דעתך [עולה על דעתך]?! כיצד יכולים הם לדעת? והרי אף המלאכים אינם יודעים! אלא, שומעין מאחורי הפרגוד מה שמגלה הקדוש ברוך הוא עתידות, כמלאכי השרת.
The Gemara is puzzled by this last statement: Should it enter your mind that they know this? Not even the angels are privy to the future. Rather, they hear from behind the curtain when God reveals something of the future, like ministering angels.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּשְׁלֹשָׁה כִּבְנֵי אָדָם אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כִּבְנֵי אָדָם פָּרִין וְרָבִין כִּבְנֵי אָדָם וּמֵתִים כִּבְנֵי אָדָם.

And in three ways they are similar to humans: They eat and drink like humans; they multiply like humans; and they die like humans.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כבני אדם כו׳. וכתבו התוס׳ ה״מ למחשב ישנים ומוציאים רעי כבני אדם כו׳ עכ״ל דישנים מצינו בהו בהך עובדא דפ׳ מי שאחזו גבי אשמדאי דהוי שתי ורוי וגני וכו׳ אך קשה לדבריהם שכתבו דאף לקמן לא הוה חשיב ליה אלא משום דבעי אשכוחי ג׳ דומין לבהמה כו׳ הא מצי לאשכוחי ג׳ כי הכא וה״ל למחשב לקמן דמתים כבהמה גם יש לדקדק דהני ג׳ שתולה בשדים כבני אדם ה״ל לתלות בבהמה דהא בבן אדם גופיה תולה להו בבהמה ועל כן נראה הא דאמר בשדים אוכלין ושותין כבני אדם כלומר דבר הראוי לאכול לבני אדם ולא הראוי לאכול לבהמה וכן פרין ורבין כבני אדם היינו נמי שמשמשין פנים כנגד פנים ולא כבהמה ומתים כבני אדם היינו נמי דאפשר שהשד יזכה במיתתו כשומרי מצות בעולם הזה שרוחו עולה למעלה כבני אדם ולא כבהמה שרוחה הולכת למטה ותו לא מידי:
ושלשה כבני אדם — אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, ומתים כבני אדם.
And in three ways they are similar to humans: They eat and drink like humans; they multiply like humans; and they die like humans.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּבְנֵי אָדָם שְׁלֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שְׁלֹשָׁה כִּבְהֵמָה שְׁלֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת יֵשׁ לָהֶם דַּעַת כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּמְהַלְּכִין בְּקוֹמָה זְקוּפָה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּמְסַפְּרִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שְׁלֹשָׁה כִּבְהֵמָה אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כִּבְהֵמָה וּפָרִין וְרָבִין כִּבְהֵמָה וּמוֹצִיאִין רְעִי כִּבְהֵמָה.:

Six statements were said with regard to humans: In three ways, they are like ministering angels, and in three ways they are like animals. The baraita explains: In three ways they are like ministering angels: They have intelligence like ministering angels; and they walk upright like ministering angels; and they speak in the holy tongue like ministering angels. In three ways humans are like animals: They eat and drink like animals; and they multiply like animals; and they emit excrement like animals.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומספרין בלשון הקודש כמ״ה כו׳. בני אדם ודאי דלאו כולהו מספרין בל״ה אלא משום מלאכים נקט לשון הקודש כדאמרינן דלא ידעי לשון תרגום ולא בא לדמות בן אדם למ״ה אלא שיש לו לשון ודבור לאפוקי בהמה דאין לה כח הדבור:
ששה דברים נאמרו בבני אדם, שלשה מהם כמלאכי השרת, שלשה כבהמה. ומפרטים: שלשה כמלאכי השרת — יש להם דעת כמלאכי השרת, ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרים (מדברים) בלשון הקדש כמלאכי השרת. שלשה יש בהם כבהמה — אוכלין ושותין כבהמה, ופרין ורבין כבהמה, ומוציאין רעי (זבל, צואה) כבהמה.
Six statements were said with regard to humans: In three ways, they are like ministering angels, and in three ways they are like animals. The baraita explains: In three ways they are like ministering angels: They have intelligence like ministering angels; and they walk upright like ministering angels; and they speak in the holy tongue like ministering angels. In three ways humans are like animals: They eat and drink like animals; and they multiply like animals; and they emit excrement like animals.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כׇּל הַמִּסְתַּכֵּל בד׳בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים רָתוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם כּוּ׳.: בִּשְׁלָמָא מָה לְמַעְלָה מָה לְמַטָּה מָה לְאָחוֹר לְחַיֵּי אֶלָּא לְפָנִים מָה דַּהֲוָה הֲוָה.

§ The mishna taught: Whoever looks at four things, it would have been better for him had he never entered the world: Anyone who reflects upon that which is above the firmament; that which is below the earth; what was before the creation of the world; and what will be after the end of the world. The Gemara asks: Granted, it is prohibited to reflect on what is above, what is below, and what is after. This is fine, since one is examining things that are not part of the world but lie beyond it. But before the creation of the world, what has happened has happened. Why is it prohibited to reflect upon this?
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1מתני׳ כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם. פי׳ טוב ממנו הנפל שלא בא לעולם כי אין לאדם להתעסק אלא שנצטוה להכיר קונו בעשיית חוקיו ומשפטיו כי עשיית משפט וצדקה הם ידיעתו של הקב״ה כדכתיב בעשיית צדקה ומשפט הלא הוא הדעת אתי נאם י״י ולעשות מצוותיו ותורותיו אבל להתעסק לידע מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור לא. כי לא נתנה רשות לאדם להתעסק אלא בדבר שהוא מן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים ולא בדברים אחרים. בשלמא מה למעלה ומה למטה ומה לאחור יש להימנע דילמא אתי להטיח מילין כלפי למעלה. אלא לפנים מאי איכפת לן. דהוה הוה.
1. בכ״י וטיקן 128 מופיע כאן פירושו לסוגיית ״שאלו את בן זומא״. דבריו מובאים במהדורתנו במקומם בריש חגיגה ט״ו.
ומה למטה – והרי אמר ומתחת זרועות עולם (דברים לג) ואם שאל מי סבלן לא חס על כבוד קונו לייטי עלה במערבא לא גרסינן לה.
כל המסתכל בארבעה דברים מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור – פירוש: מפני שהוא מהרהר על השכינה שהוא למעלה ולמטה ושהיה לפני בריאת העולם ושיהי׳ לאחר שיכלה העולם, ואסור להרהר בענין השכינה ולחקור מה הוא הבורא שמא יחשוב בלבו דברים שאינן כדיי כלפי למעלה מפני שאין בנו דעת להשיג אחד מכמה אלפים וריבי רבבות מענין האלהות והילכך אסור לחקור במה שלא נוכל להשיג שמא יחשב הלב מחשבות שאינן הגונות כלפי למעלה. והמורה פירש מה לפנים חוץ למחיצת הרקיע למזרח ומה לאחור למערב. ואינו נראה לי דאם כן מאי האי דמתמה בגמרא בשלמא מה למעלה ומה למטה ומה לאחור לחיי אלא מה לפנים מאי דהוה הוה מה יש בין חוץ למזרח לחוץ למערב. אלא ודאי לפנים הוא קודם שנברא העולם ולאחור הוא לאחר שיכלה ויחזור לתוהו ובוהו. והכי תניא בתוספתא בפירוש מה למעלה ומה למטה מה היה ומה עתיד להיות ואף על פי שזהו משמעו קודם שנברא העולם קשיא לי אמאי מתמה תלמודא מאי דהוה הוה והלא יבא לחשב בענין אלהות ואמאי ניחא ליה להרהר עליו. ויש לומר לפי הדחק: שלעולם אין אדם חוקר לדעת אלא במה שהוא עתה או במה שעתיד להיות והילכך אם יסתכל בהם יבא לחקור ולחשוב מחשבות שאינן אבל במה שעבר כבר אין אדם חוקר כל כך דמאי דהוה הוה והילכך אם יסתכל אדם בליבו ויאמר כי הבורא קדם לכל הברואים מה איסור יש בדבר לעולם לא יבא לחקור בדבר זה היאך היה ואנה היה מקומו דמאי דהוה הוה. ופירשו ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר שלא על האלהות מדבר אלא על עינין העולם שמזכיר שהיה אין ואפס ומאין עשה יש וקשיא לי טובא דיותר הוא איסור לומר על האלהות מה היה קודם שברא העולם מלומר כי היה העולם אין והבורא עשה יש מאין שזהו שבחו וגדולתו ולמה הוציאו המשנה ממשמעותה והעמידו אותה בבריית העולם.
ב שנינו במשנה: כל המסתכל בארבעה דברים רתוי (ראוי) לו שלא בא לעולם. ואלו הם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים מה לאחור. ושואלים: בשלמא [נניח, מובן] שלהתבונן מה למעלה מה למטה מה לאחור — לחיי (בסדר), שכן הוא מתבונן בדברים שאינם בתוך מציאות העולם אלא מעבר לו. אלא לפנים — הלא מאי דהוה הוה [מה שהיה היה] ומדוע אין להתבונן בכך?
§ The mishna taught: Whoever looks at four things, it would have been better for him had he never entered the world: Anyone who reflects upon that which is above the firmament; that which is below the earth; what was before the creation of the world; and what will be after the end of the world. The Gemara asks: Granted, it is prohibited to reflect on what is above, what is below, and what is after. This is fine, since one is examining things that are not part of the world but lie beyond it. But before the creation of the world, what has happened has happened. Why is it prohibited to reflect upon this?
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ור״אוְרַבִּי אֶלְעָזָר דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ מָשָׁל לְמֶלֶךְ ב״ובָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו בְּנוּ לִי פַּלְטֵירִין גְּדוֹלִין עַל הָאַשְׁפָּה הָלְכוּ וּבָנוּ לוֹ אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לְהַזְכִּיר שֵׁם אַשְׁפָּה.:

The Gemara explains: Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar both say: This can be demonstrated through a parable with regard to a flesh-and-blood king who said to his servants: Build for me large palaces on a garbage dump. They went and built them for him. Clearly, in that case, the king does not desire that they mention the garbage dump. Here too, God does not want people to concern themselves with the chaos that preceded the world.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשני ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר משל למלך בשר ודם כו׳.
שאמר לעבדיו בנו לי פלטרין כו׳. וקרוב לזה בב״ר תאלמנה שפתי שקר וגו׳ אתפרכן כו׳ עד בנוהג שבעולם מלך ב״ו בונה פלטין במקום האשפה כו׳ כל מי שבא לומר פלטין זו בנויה במקום האשפה כו׳ אינו פוגם כך כל מי שבא לומר שהוא נברא מתוך תוהו ובוהו אינו פוגם אתמהא ע״כ וכה״ג איתא בירושלמי וכתב בעל יפה מראה וקשה מאי בתחלה אי קודם בריאת עולם לא דמי לפלטין במקום אשפה שאינו משקר אלא שפוגם כו׳ אבל הכא משקר כי העולם מחודש מאין מוחלט כו׳ ועוד מהו הפגם שהוא פוגם בכבוד ה׳ דאדרבה כבודו הוא כי זה כחו הוא להמציא מאין המוחלט כו׳ ולכן נראה כמ״ש הרמב״ן דתוהו הוא החומר הראשון הנקרא ליונים היולי כו׳ והשתא מי שאומר שהעולם נברא מתוך תוהו ובוהו פוגם במה שמפרש מה שנזכר בתורה ברמז לפי שאין ראוי לייחס אליו ית׳ אלא בריאת הדברים בשלימות לא הויא החסרה דאין זה כבודו שההיולי נמצא בכח ואין לו צורה מעצמה כו׳ עכ״ל ע״ש באורך ולשון בתחלה דקאמר שם וכן לשונו של תלמודנו לא משמע כן אלא נראה דקושטא דה״ק דאין לחשוב מה היה לפנים קודם שנברא עוה״ז גם קודם ההיולי אלא שלא היה לפנים כלום בעולם והקב״ה מאין המוחלט בראו ומייתי משל שלא להזכיר שם אשפה שהיה שם קודם שבנה הפלטרין אלא כאילו בנאו במקום פנוי כך הקב״ה אין רצונו להזכיר שהיה לפנים שום בריאה אחרת שזה פוגם כבודו שהיה שינוי רצון לפניו ולא היה חפץ באותה בריאה וברא עוה״ז דוגמת המלך ב״ו שלא היה חפץ באשפה ובנה פלטין אלא שיש לחשוב להזכיר שבנה במקום פנוי וגם שאין המשל דומה ממש דהתם פוגם בדבר אמת שהיה שם אשפה והכא פוגם בדבר שקר שהרי הקב״ה ברא העולם מאין המוחלט מ״מ מייתי ליה במכ״ש דאין רצונו של מלך ב״ו לפגום כבודו אפי׳ בדבר אמת וכ״ש בדבר שקר ומעיקרא דפריך לפנים מאי דהוה הוה ר״ל גם שהוא שקר מה בכך דלא אסיק אדעתיה דהוה ביה שום פגם בכבוד המקום עד דמייתי ליה משל ממלך ב״ו כו׳:
ומסבירים, ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: בנו לי פלטירין (ארמונות) גדולים על האשפה, הלכו ובנו לו, ומובן כי אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה. ואף כך, אין הקדוש ברוך הוא רוצה שיעסקו בני אדם בתוהו ובוהו שלפני היות העולם.
The Gemara explains: Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar both say: This can be demonstrated through a parable with regard to a flesh-and-blood king who said to his servants: Build for me large palaces on a garbage dump. They went and built them for him. Clearly, in that case, the king does not desire that they mention the garbage dump. Here too, God does not want people to concern themselves with the chaos that preceded the world.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כׇּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ רָתוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם.: מַאי הִיא ר׳רַבִּי אַבָּא אָמַר זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת רַב יוֹסֵף אָמַר זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר מִסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת דִּכְתִיב {יחזקאל א׳:כ״ח} כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה׳.

It is taught in the mishna: Whoever has no concern for the honor of his Maker deserves to have never come to the world. The Gemara asks: What is lack of concern for the honor of one’s Maker? Rabbi Abba said: This is one who looks at a rainbow. Rav Yosef said: This is one who commits a transgression in private. They proceed to clarify their opinions: Looking at a rainbow constitutes an act of disrespect toward the Divine Presence, as it is written: “As the appearance of the bow that is in the cloud in the day of rain so was the appearance of the brightness round about. This was the appearance of the likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28), and it is a dishonor to God to stare at His likeness.
ר׳ חננאלתוספות רי״דמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאילו לא בא לעולם. מאי היא רבה אמר זה המסתכל בקשת ואומר כגון זה דמות י״י שנאמר כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו׳.
רב יוסף אמר זה העובר עבירה ומסתתר מבני אדם ואינו חושש לכבודו של מקום שנסתרות לפניו כגלויות וכדרבי יצחק {דאמר}⁠1 העובר עבירה בסתר כו׳ שנמצא גונב דעת הבריות ואינו חושש לכבודו של מקום.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״דאמר״.
דכתיב כמראה הקשת וגומר – פירוש: לא לענין זהרוריתו נאמר שאין זה כבוד כלפי למעלה אלא כמו שאין אדם יכול לכוין מראה הקשת מהו שבמקום שנראה לו אדום נראה לו ירוק וכל מיני מראות ואינך יכול לכוין בו מראה ברור כך מראה השכינה אינם יכולים לכוין בבירור מה הוא.
כל שלא חס על כבוד כו׳ מפורש פ״ק דקידושין:
כל שלא חס על כבוד קונו כו׳ זה העובר עבירה בסתר כו׳ דזה העובר בפרהסיא אינו ירא מבני אדם יותר מהקב״ה משא״כ העובר בסתר הרי ירא מבני אדם יותר משהוא ירא מהקב״ה והרי זה לא חס על כבוד קונו ודומיא לזה אמרו בפרק מרובה מטעם זה שהחמירה התורה בגנב יותר מבגזלן מפורש שם:
ג שנינו במשנה: כל שלא חס על כבוד קונו, רתוי [ראוי] לו שלא בא לעולם. ושואלים: מאי היא [מה הוא] דבר זה שאינו חס על כבוד קונו? ר׳ אבא אמר: זה המסתכל בקשת. רב יוסף אמר: זה העובר עבירה בסתר. ומסבירים את דבריהם: מסתכל בקשת יש בו זלזול כבוד השכינה, דכתיב [שנאמר]: ״כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה׳⁠ ⁠״ (יחזקאל א, כח), ואין זה כבוד להסתכל בדמות ה׳.
It is taught in the mishna: Whoever has no concern for the honor of his Maker deserves to have never come to the world. The Gemara asks: What is lack of concern for the honor of one’s Maker? Rabbi Abba said: This is one who looks at a rainbow. Rav Yosef said: This is one who commits a transgression in private. They proceed to clarify their opinions: Looking at a rainbow constitutes an act of disrespect toward the Divine Presence, as it is written: “As the appearance of the bow that is in the cloud in the day of rain so was the appearance of the brightness round about. This was the appearance of the likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28), and it is a dishonor to God to stare at His likeness.
ר׳ חננאלתוספות רי״דמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַב יוֹסֵף אָמַר זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר כדר׳כִּדְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק כׇּל הָעוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר כְּאִילּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי שְׁכִינָה שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ס״ו:א׳} כֹּה אָמַר ה׳ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי.

Rav Yosef said: This is one who commits a transgression in private, in accordance with Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak said: Whoever commits a transgression in private, it is as though he pushed away the feet of the Divine Presence, as it is stated: “Thus said the Lord: The heavens are My seat, and the earth My footstool” (Isaiah 66:1). If one believes that no one can see what he is doing in private, it is as though he said that God is absent from that place. He is therefore compared to one who attempts to remove God from His footstool.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאלו דוחק רגלי השכינה – אומר בלבו אין השכינה כאן וכתיב והארץ הדום רגלי.
כל העובר כו׳ כאילו דוחק רגלי כו׳ אם רואה אדם שיצרו מתגבר כו׳ מפורש בפ״ק דקידושין:
רב יוסף אמר: זה העובר עבירה בסתר, וטעמו כדברי ר׳ יצחק. שאמר ר׳ יצחק: כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק (דוחף, מרחיק) רגלי שכינה, שנאמר: ״כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדם רגלי״ (ישעיהו סו, א), שאם סבור הוא שבסתר אין רואים אותו, הרי זה כאילו אמר שבמקום זה בארץ אין הקדוש ברוך הוא נמצא, וכאילו מוציא את הקדוש ברוך הוא מהדום רגליו.
Rav Yosef said: This is one who commits a transgression in private, in accordance with Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak said: Whoever commits a transgression in private, it is as though he pushed away the feet of the Divine Presence, as it is stated: “Thus said the Lord: The heavens are My seat, and the earth My footstool” (Isaiah 66:1). If one believes that no one can see what he is doing in private, it is as though he said that God is absent from that place. He is therefore compared to one who attempts to remove God from His footstool.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִינִי וְהָאָמַר ר׳רַבִּי אִלְעָא הַזָּקֵן אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִין וְיִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִין וְיַעֲשֶׂה מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא לָא קַשְׁיָא הָא דְּמָצֵי כָּיֵיף לֵיהּ לְיִצְרֵיהּ הָא דְּלָא מָצֵי כָּיֵיף לְיִצְרֵיהּ.

The Gemara raises a difficulty: And is that so? But didn’t Rabbi Ela the Elder say: If a person sees that his inclination is overcoming him, he should go to a place where he is unknown, and wear black, and wrap himself in black, in the manner of mourners, because he should be ashamed of his weakness, and do there what his heart desires, but let him not desecrate the Name of Heaven in public. This shows that sinning in private is sometimes preferable to the public performance of a transgression. The Gemara answers: This is not difficult. This case, where one who commits a transgression in public has no concern for the honor of his Maker, occurs when one is capable of overcoming his inclination and fails to do so. That case, where it is preferable to sin in private, occurs when one is incapable of overcoming his inclination. He is therefore advised to, at the very least, refrain from desecrating God’s name in public.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשינן איני כי העובר עבירה בסתר יותר הוא רע מן העובר בגלוי. והתניא אילעאי הזקן אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו כו׳ חס ושלום שאילעאי הזקן התיר לעבור עבירה כלל אלא כך אמר אם ראה אדם שיצרו מתגבר עליו באכילה ושתיית במיני1 זמר ומתייראין שמא ישתכר ויבא לידי עבירה התיר לו לילך למקום אחר וילבש שחורים כל זה כדי לשבור את יצרו שהאכסניי לבו שבור כדאמרינן כלבא בלא מאתיה שב שנין לא נבח. וכיון שעושה כן לבו נשבר ונמצא נמנע מאיליו. אבל לעבור עבירה או אפילו שתיית יין במיני זמר המרגילין לשמחה אסר, וכל שכן מה שהוא למעלה מזה והוא דלא מצי כייף ליה ליצריה. וההוא צורבא מרבנן (בבלי מו״ק י״ז) דהוו סנו שומעניה היה שותה במיני זמר ופירש שם דעבד2 כאילעאי. ואי סלקא דעתא עבירה הוה, רב יהודה בעי אי3 משמתינן ליה אי לא? אלא לא היתיר אילעאי אלא כי האי וכיוצא בו דליכא עבירה, ואף על פי לצורבא מרבנן חילול שמים הוא כמפורש בפסחים פרק {אלו עוברין}⁠4 (פסחים מט.).
1. כן בכ״י וטיקן 128, ואולי צ״ל: ״ושתייה במיני״. בדומה בר״ח מו״ק י״ז. ״השותה במיני זמר״ ובערוך ״סן״: ״ושתייה במיני זמר״. בדפוס וילנא שינו ל: ״ושתייה ובמיני״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא על פי הבבלי מו״ק י״ז. בכ״י וטיקן 128: ״ועבד״.
3. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ואי״.
4. המלים בסוגריים חסרות בכ״י וטיקן 128.
למקום שאין מכירין אותו – אין דעתו גסה עליו ושמא יקל כח יצרו וגם אם יחטא. אין אדם נותן לב לפי שאינו חשוב בעיניהם וכן בלבוש שחורים.
דמצי כייף ליה ליצריה – ובוטח על שהוא נחבא בסתר כאילו דוחק הרגלים.
היכא דלא מצי כייף ליה ליצריה – טוב לו בצינעא מפרהסיא.
ויעשה מה שלבו חפץ – לגמרי משמע דמוטב לו לאדם שיעשה חפצו בסתר ולא בפרהסיא ולא כפר״ח דשילהי פ״ק דקדושין (דף מ. ושם) דפירש דח״ו שהיה מתיר לעשות עבירה אלא קאמר ילבש שחורים וילך למקום אחר דלבישת שחורים ואכסנאות משברין לבו ולא יבא לידי עבירה ויוכל לעשות מעכשיו מה שלבו חפץ דודאי אין יצרו מתגבר עליו וסוגיא דשמעתא אינו משמע כדבריו הכא ובריש פרק בתרא דמועד קטן (דף יז. ושם).
ושואלים: איני [וכי כן הוא]?! והאמר [והרי אמר] ר׳ אלעא הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורין ויתעטף שחורין כדרך אבלים, על שהוא נזקק לכך, ויעשה שם מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא, הרי משמע שפעמים העובר עבירה בסתר עדיף מאשר העובר בגלוי! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה]; הא [זה] שאמרנו שכשעובר עבירה בסתר אינו חס על כבוד קונו — הרי זה דמצי כייף ליה ליצריה [כשיכול לכפות את יצרו] ואינו כופהו אלא עובר עבירה בסתר, הא [זה] שאמרנו שעדיף שיעבור עבירה בסתר — הרי זה באופן דלא מצי כייף ליצריה [שאיננו יכול לכפות את יצרו] ובלבד שלא יגרום לחילול השם ברבים.
The Gemara raises a difficulty: And is that so? But didn’t Rabbi Ela the Elder say: If a person sees that his inclination is overcoming him, he should go to a place where he is unknown, and wear black, and wrap himself in black, in the manner of mourners, because he should be ashamed of his weakness, and do there what his heart desires, but let him not desecrate the Name of Heaven in public. This shows that sinning in private is sometimes preferable to the public performance of a transgression. The Gemara answers: This is not difficult. This case, where one who commits a transgression in public has no concern for the honor of his Maker, occurs when one is capable of overcoming his inclination and fails to do so. That case, where it is preferable to sin in private, occurs when one is incapable of overcoming his inclination. He is therefore advised to, at the very least, refrain from desecrating God’s name in public.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) דָּרֵשׁ ר׳רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ כׇּל הַמִּסְתַּכֵּל בג׳בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עֵינָיו כֵּהוֹת אבַּקֶּשֶׁת וּבַנָּשִׂיא בוּבַכֹּהֲנִים בַּקֶּשֶׁת דִּכְתִיב כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה׳ בַּנָּשִׂיא דִּכְתִיב {במדבר כ״ז:כ׳} וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ עָלָיו הַמִּסְתַּכֵּל בַּכֹּהֲנִים בִּזְמַן שבהמ״קשֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל דּוּכָנָן וּמְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם הַמְפוֹרָשׁ.

Rabbi Yehuda, son of Rabbi Naḥmani, the disseminator of Reish Lakish, interpreted a verse homiletically: Whoever looks at the following three things, his eyes will grow dim: One who looks at a rainbow, at a Nasi, and at the priests. He explains: At a rainbow, as it is written: “As the appearance of the bow that is in the cloud on the day of rain, so was the appearance of the brightness round about, this was the appearance of the likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28). At a Nasi, as it is written: “And you shall put of your splendor upon him” (Numbers 27:20), which indicates that the splendor of the Divine Presence rested upon Moses, who was the Nasi of Israel. The third item, looking at priests, is referring to one who looks at the priests when the Temple is standing, as they would stand on their platform and bless Israel with the ineffable name, at which point the Divine Presence would rest above the joints of their fingers.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רי״דמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות. בקשת שנאמר כמראה הקשת וגו׳. בנשיא שנאמר ונתת מהודך עליו. בכהנים בזמן שבית המקדש קיים ובשעה שעומדין על הדוכן ומברכין העם בשם המפורש מפני שאילו כולם אתו להרהורי בכבוד השם ולא יסתכל האדם כשעובר עבירה בסתר מי מעיד בו ואמרינן אבני ביתו שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה.
ומברכין את העם בשם המפורש – שהשכינה שורה על קשרי אצבעותיהם.
בכהנים בזמן שבית המקדש קיים – מכאן קשה על פרש״י דפ״ג דמגילה (דף כד:) על ההיא דתנן ידיו בוהקניות לא ישא כפיו ופי׳ משום שהעם מסתכלין בו ואמרינן בחגיגה המסתכל בכהנים בשעה שנושאין כפיהן עיניו כהות והא ליתא דמסקינן דוקא בזמן שבית המקדש קיים ואילו התם בגבולים מדמקשי מיניה בגמרא מההיא דהוה בשיבבותיה דרב הונא והוה פריס ידיה ומשני דלמא דש בעירו הוה ונראה לפרש דאף בגבולין מיתסר משום היסח הדעת והכי איתא בירושלמי דהתם א״ר יוסי הדא אמרה שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכין את העם א״ר חגי כלום אמר אלא משום היסח אנא מסתכל ולא מסחנא דעתאי.
בכהנים בזמן שבית המקדש קיים בשעה שעולין לדוכן ומברכים את העם בשם המפורש – ומאי דתנן במגלה ר׳ יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות אסטס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו ור׳ יהודה לאחר חורבן הוה מפרש בירושלמי אמר ר׳ חגיי כלום אמרו אין מסתכלין אלא מפני היסח הדעת.
כל המסתכל בג׳ דברים עיניו כהות כו׳. מקרא לא מייתי אלא דבג׳ דברים איכא דמות וזיו שכינה והיה קבלה בידו דעיניו כהות במסתכל בהם והא ודאי במסתכל בשכינה ממש א״א להיות חי כמ״ש כי לא יראני האדם וחי אבל הכא במסתכל בדמות וזיו של שכינה קאמר גם שאינו מת מ״מ עונשו שעיניו כהות שהוא דמות מיתה כמ״ש ג׳ חשובין כמת סומא כו׳:
דרש ר׳ יהודה בר׳ נחמני שהיה מתורגמניה [מתורגמנו] של ריש לקיש: כל המסתכל בשלשה דברים אלה עיניו כהות: המסתכל בקשת, בנשיא, ובכהנים. ומסבירים: בקשת — דכתיב [שנאמר]: ״כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה׳⁠ ⁠״ (יחזקאל א, כח). בנשיא — דכתיב [שנאמר]: ״ונתת מהודך עליו״ (במדבר כז, ב), משמע שיש עליו הוד שכינה. והדבר השלישי, בכהנים — הוא המסתכל בכהנים בזמן שבית המקדש קיים, שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש שהיתה שכינה שורה על קשרי אצבעותיהם.
Rabbi Yehuda, son of Rabbi Naḥmani, the disseminator of Reish Lakish, interpreted a verse homiletically: Whoever looks at the following three things, his eyes will grow dim: One who looks at a rainbow, at a Nasi, and at the priests. He explains: At a rainbow, as it is written: “As the appearance of the bow that is in the cloud on the day of rain, so was the appearance of the brightness round about, this was the appearance of the likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28). At a Nasi, as it is written: “And you shall put of your splendor upon him” (Numbers 27:20), which indicates that the splendor of the Divine Presence rested upon Moses, who was the Nasi of Israel. The third item, looking at priests, is referring to one who looks at the priests when the Temple is standing, as they would stand on their platform and bless Israel with the ineffable name, at which point the Divine Presence would rest above the joints of their fingers.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רי״דמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) דָּרֵשׁ ר׳רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ מַאי דִּכְתִיב {מיכה ז׳:ה׳} אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף אִם יֹאמַר לְךָ יֵצֶר הָרָע חֲטוֹא והקב״הוְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל אַל תַּאֲמֵן (שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר) אַל תאמן בְרֵעַ וְאֵין רַע אֶלָּא יֵצֶר הָרַע שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ח׳:כ״א} כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע.

Apropos this Sage, the Gemara cites another statement of his: Rabbi Yehuda, son of Rabbi Naḥmani, the disseminator of Reish Lakish, interpreted a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “Trust not in a companion, do not put your confidence in an intimate friend” (Micah 7:5)? If the evil inclination says to you: Sin, and the Holy One, Blessed be He, will forgive, do not trust it, since it is stated: “Trust not in a companion [rei’a].” And rei’a is referring to none other than the evil [ra] inclination, as it is stated: “For the inclination of the heart of man is evil [ra]” (Genesis 8:21).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אל תאמינו ברע – האומר לך חטא.
ואל תבטחו באלוף – לומר שימחול.
מ״ד אל תאמינו בריע כו׳ ואין רע אלא יצה״ר כו׳ מדכתיב רע חסר יו״ד דריש ליה ואמר אם אמר לך יצר הרע חטוא והקב״ה מוחל כו׳ בלי תשובה ודאי דלא יאמר דהקב״ה מוחל אלא בתשובה קאמר וגם בזה אל תאמין בו דזהו האומר אחטא ואשוב ואמרינן ביה פי״ה דאין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואמר ושמא תאמר מי מעיד כו׳ כל זה מפורש בפ״ק דתענית ע״ש:
וכיון שהוזכר מה שאמר חכם זה, מביאים עוד מדבריו, דרש ר׳ יהודה בר׳ נחמני מתורגמניה [מתורגמנו] של ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף״ (מיכה ז, ה)אם יאמר לך יצר הרע: חטוא והקדוש ברוך הוא מוחל — אל תאמן, שנאמר: ״אל תאמן ברע״, ואין ״רע״ אלא יצר הרע, שנאמר: ״כי יצר לב האדם רע״ (בראשית ח, כא),
Apropos this Sage, the Gemara cites another statement of his: Rabbi Yehuda, son of Rabbi Naḥmani, the disseminator of Reish Lakish, interpreted a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “Trust not in a companion, do not put your confidence in an intimate friend” (Micah 7:5)? If the evil inclination says to you: Sin, and the Holy One, Blessed be He, will forgive, do not trust it, since it is stated: “Trust not in a companion [rei’a].” And rei’a is referring to none other than the evil [ra] inclination, as it is stated: “For the inclination of the heart of man is evil [ra]” (Genesis 8:21).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאֵין אַלּוּף אֶלָּא הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ג׳:ד׳} אַלּוּף נְעוּרַי אָתָּה שֶׁמָּא תֹּאמַר מִי מֵעִיד בִּי אַבְנֵי בֵיתוֹ וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם הֵם מְעִידִין בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {חבקוק ב׳:י״א} כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה.

And “intimate friend” is referring to none other than the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “You are the intimate friend of my youth” (Jeremiah 3:4). Lest you say: Since I am acting in private, who will testify against me? The stones of the house and the beams of the house of each person testify against him, as it is stated: “For the stone shall cry out of the wall, and the beam out of the timber shall answer it” (Habakkuk 2:11).
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך רהט
רהטא(תענית יא. חגיגה טז.) אבני ביתו ורהיטי ביתו של אדם הן מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק וגו׳ (א״ב לשון מקרא זה רהיטינו ברותים):
א. [באלקן.]
וכפיס – חתיכת עץ כמו כפיסין בבבא בתרא (דף ב.).
ואין ״אלוף״ אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ״אלוף נערי אתה״ (ירמיהו ג, ד). שמא תאמר כיון שאני עושה בסתר מי מעיד בי? אבני ביתו וקורות ביתו של אדם הם מעידין בו, שנאמר: ״כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה״ (חבקוק ב, יא)
And “intimate friend” is referring to none other than the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “You are the intimate friend of my youth” (Jeremiah 3:4). Lest you say: Since I am acting in private, who will testify against me? The stones of the house and the beams of the house of each person testify against him, as it is stated: “For the stone shall cry out of the wall, and the beam out of the timber shall answer it” (Habakkuk 2:11).
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידָה בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {מיכה ז׳:ה׳} מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמוֹר פִּתְחֵי פִיךָ אִי זוֹ הִיא דָּבָר ששוכבת בְּחֵיקוֹ שֶׁל אָדָם הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ נְשָׁמָה ר׳רַבִּי זְרִיקָא אֹמֵר שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הַמְלַוִּין אוֹתוֹ הֵן מְעִידִין בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים צ״א:י״א} כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכׇל דְּרָכֶיךָ (וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים) אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם מְעִידִין בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ״ג:י״ב} וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה׳ וַאֲנִי אֵל.:

And the Sages say: A person’s soul shall itself testify against him, as it is stated: “Guard the doors of your mouth from she who lies in your bosom” (Micah 7:5). What thing lies in a person’s bosom? You must say it is his soul. Rabbi Zerika said: The two ministering angels who accompany him, i.e., each individual, they testify against him, as it is stated: “For He will command his angels over you, to guard you in all your ways” (Psalms 91:11). And the Sages say: A person’s limbs testify against him, as it is stated: “Therefore you are My witnesses, says the Lord, and I am God” (Isaiah 43:12), which indicates that each individual becomes his own witness and testifies against himself on the Day of Judgment.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא שני מלאכין המלוין לו לאדם הן מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך ויש אומרים נשמתו ואיבריו הן {מעידין}⁠1 בו.
1. כן הושלם בדפוס וילנא על פי הבבלי. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״מעידין״.
אתם עדי – הוא מעיד בעצמו בכל עונות שאוכיח בפניו.
וחכמים אומרים: נשמתו של אדם היא עצמה מעידה בו, שנאמר: ״משכבת חיקך שמר פתחי פיך״ (מיכה ז, ה)אי זו היא דבר ששוכבת בחיקו של אדם — הוי אומר זו נשמה. ר׳ זריקא אמר: שני מלאכי השרת המלוין אותו את האדם הן שמעידין בו, שנאמר: ״כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך״ (תהלים צא, יא). וחכמים אומרים: אבריו של אדם הם שמעידין בו, שנאמר: ״ואתם עדי נאם ה׳ ואני אל״ (ישעיהו מג, יב), כלומר, האדם עצמו הוא נעשה עד ומעיד כנגד עצמו ביום הדין.
And the Sages say: A person’s soul shall itself testify against him, as it is stated: “Guard the doors of your mouth from she who lies in your bosom” (Micah 7:5). What thing lies in a person’s bosom? You must say it is his soul. Rabbi Zerika said: The two ministering angels who accompany him, i.e., each individual, they testify against him, as it is stated: “For He will command his angels over you, to guard you in all your ways” (Psalms 91:11). And the Sages say: A person’s limbs testify against him, as it is stated: “Therefore you are My witnesses, says the Lord, and I am God” (Isaiah 43:12), which indicates that each individual becomes his own witness and testifies against himself on the Day of Judgment.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) מתני׳מַתְנִיתִין: (יוֹסֵי) בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ יוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אוֹמֵר גלִסְמוֹךְ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ נִיתַּאי הַאַרְבֵּלִי אוֹמֵר לִסְמוֹךְ יְהוּדָה בֶּן טָבַאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר לִסְמוֹךְ שְׁמַעְיָה אוֹמֵר לִסְמוֹךְ אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ הִלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחְלְקוּ יָצָא מְנַחֵם נִכְנַס שַׁמַּאי שַׁמַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ הִלֵּל אוֹמֵר לִסְמוֹךְ

MISHNA: Yosei ben Yo’ezer says not to place one’s hands on offerings before slaughtering them on a Festival because this is considered performing labor with an animal on a Festival. His colleague, Yosef ben Yoḥanan, says to place them; Yehoshua ben Peraḥya says not to place them; Nitai HaArbeli says to place them; Yehuda ben Tabbai says not to place them; Shimon ben Shataḥ says to place them; Shemaya says to place them; Avtalyon says not to place them. Hillel and Menaḥem did not disagree with regard to this issue. Menaḥem departed from his post, and Shammai entered in his stead. Shammai says not to place them; Hillel says to place them.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך יוסי בן יוחנן אומר לסמוך כו׳.
ערך זמם
זמםא(חגיגה טז.) יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך, אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם (מכות ה) אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו את עצמן פי׳ עד שיזומו העדים עצמן ויאמרו להם אתם הייתם עמנו במקום פלוני באותו יום שהעדתם שהרג פלוני את פלוני במקום פלוני ואז העדים חייבין מיתה אבל אם יאמרו ההורג היה עמנו או הנהרג מוכחשין הן ובטלה עדותן והרוצת פטור והן פטורין וכן מפורש במשנה כיצד מעידנו באיש פלוני שהרג את הנפש אמר לו היאך אתם מעידים וכו׳ גמ׳ מנא ה״מ אמר רבא דאמר קרא והנה עד שקר העד עד שתשקר גופה שלעדות דבי רבי ישמעאל תנא לענות בו סרה עד שתוסר גופה של עדות:
א. [זיך פאהרנעמען שעדליך צו זיין.]
מתני׳ יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך – בי״ט וזו היא מחלוקת ראשונה שהיתה בחכמי ישראל.
יהושע בן פרחיה – כולן דור אחר דור.
יצא מנחם – בגמרא מפרש להיכן יצא.
נכנס שמאי – להיות אב ב״ד תחתיו.
יוסי בן יועזר כו׳ – בירושלמי אמר בראשונה לא היה מחלוקת אלא על הסמיכה בלבד ועמדו שמאי והלל ועשו ד׳ משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צורכן רבו מחלוקות בישראל ונחלקו לב׳ כיתות ויש לתמוה הרי נחלקו כבר בימי שאול על מלוה ופרוטה (סנהדרין יט.) ושמא כיון דשאול ובית דינו הוו סברי דעתו אמלוה ולא היה אדם חולק עליו רק לפי סברת דוד לא מתקרי מחלוקת ומה שאמר בירושלמי ועמדו שמאי והלל ועשו ד׳ לא מצינו בפ״ק דשבת (דף יד:) רק שלשה דברים שנחלקו בהן.
שנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך נשיאים הוו – ואל תתמה על הא דחשיב שמאי מקמי הלל והלל נשיא לכ״ע איכא למימר בהיות כי ג׳ מזוגות הראשונים אשר אמרו שלא לסמוך היו נשיאים ושמאי סבר כוותייהו נקט ליה בראשונה ואגב דנקט ליה הכא בראשונה חשיב ליה בכל מקום שמאי מקמי הלל והכא ליכא למיטעי לפי שנכנס במקום מנחם דחשיב אחר הלל וא״כ אב ב״ד היה וכן שמאי נמי הכי.
המשנה השניה יוסי בן יועזר אומ׳ שלא לסמוך יוסי בן יוחנן אומ׳ לסמוך יהושע בן פרחיה אומ׳ שלא לסמוך נתאי הארבלי אומ׳ לסמוך יהודה בן טבאי אומ׳ שלא לסמוך שמעון בן שטח אומ׳ לסמוך שמעיה אומ׳ לסמוך אבטליון אומ׳ שלא לסמוך הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם ונכנס שמאי הלל אומ׳ לסמוך שמאי אומ׳ שלא לסמוך הראשונ׳ היו נשיאים והשניי׳ אבות בית דין אמר הר״מ פי׳ אמרו כי אמרם יצא מנחם ר״ל יצא מבית המדרש לעבודת המלך ולא שמענו לו דעת בסמיכה בי״ט ופסק ההלכה מביאין עולת ראיה ושלמי חגיגה בי״ט וסומכין עליהם:
אמר המאירי יוסף בן יועזר וכו׳ כונת המשנה בענין החלק השני לבאר אם סומכין בקרבן הבא בי״ט אם לאו ואמ׳ שנחלקו על זה חכמי הדור בזמן בית שני והזכיר במשנה זו ה׳ זוגות של תלמידי חכמים ולא היו כלם בדור אחד אלא זוג זוג היו דור אחר דור כמו שיתבאר במשנת חסידים והוא שאנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק ולא מצאנו לישיבתו בן זוג ומתוך כך לא נפלו מחלוקות בישיבתו בימיו אבל לאחריו היו נשיא הממונה בדור וראש ישיבה ר״ל אב בית דין בני זוגות לכל עניני הנהגת הישיבות וההוראות שבהם ותחלת הנהגה זו היו יוסף בן יועזר ויוסף בן יוחנן ואחריהם יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי שקבלו מהם ואחריהם יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח וג׳ זוגות אלו אותם שהוזכרו ראשונה והם יוסף בן יועזר ויהושע בן פרחיה ויהודה בן טבאי היו נשיאים ושניים שלהם ר״ל בני זוג שלהם והם יוסף בן יוחנן ונתאי הארבלי ושמעון בן שטח היו אבות בית דין ונמצא שבזוגות אלו הנשיאים אמרו שלא לסמוך ואבות בית דין לסמוך ואחריהם באו שמעיה ואבטליון והיו ג״כ שמעיה נשיא ואבטליון אב בית דין ואחריהם הלל ושמאי ונתמנו תחלה הלל ומנחם והיה מנחם שהוא אב בית דין מסכים עם הלל שנתמנה נשיא ולא נחלקו ויצא מנחם ופירשו בגמרא שיצא לעבודת המלך והוקבע שמאי במקומו וחזר המחלקת ונמצא שבשני זוגות אלו הוחלפה השטה שהנשיאים אמרו לסמוך ואבות ב״ד שלא לסמוך ומתוך שרצה להזכיר תחלה בכלם הנשיאים לא חשש להזכיר כל אותם שאמרו שלא לסמוך תחלה על הסדר ומזמן הלל ושמאי ואילך לא הזכירו מחלקת בכך מפני שהוקבעו דברי ב״ה ולא עוד אלא שאחר דורו של הלל הגיע דורו של רבן יוחנן בן זכאי וכבר היה החרבן בימיו וענין מחלקתם הוא שהראשונים היו אומרים שכל הקרבנות הקרבים בי״ט כגון שלמי חגיגה לדברי הכל או עולות ראיות לדברי ב״ה כמו שיתבאר במשנה הסמוכה לזו אין סומכין עליהם שהסמיכה אסורה משום שבות שהרי בשעה שסומך משתמש בבעלי חיים שהרי לסמיכה בכל כוחו הוא צריך והיא כעין רכיבה ואע״פ שהסמיכה עשה אין עשה דוחה שבות הבא מגזרת לאו והוא חתוך זמורה ועוד שהרי סמיכה מדברים שהיה אפשר לעשותן מערב י״ט והוא אינו סובר תיכף לסמיכה שחיטה [והאחרונים היו אומרים דתיכף לסמיכה שחיטה] ועוד שמאחר שהותרה הקרבתן הותרה סמיכתן וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:
בד״ה שנים מזוגות כו׳ שלא לסמוך היו נשיאים ושמאי סבר כוותייהו כו׳ עכ״ל ולא בעי מה״ט להקדים אבטליון מקמי שמעיה דאיכא למטעי לומר דהיה נשיא משא״כ בשמאי שנכנס במקום מנחם:
ד משנה יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך ביום טוב את ידיו על הקרבנות לפני שחיטתם, משום שיש בכך כעין עבודה בבהמה ביום טוב, וחבירו בן זוגו יוסף בן יוחנן אומר לסמוך, יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך. ניתאי הארבלי אומר לסמוך, יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך, שמעון בן שטח אומר לסמוך, שמעיה אומר לסמוך, אבטליון אומר שלא לסמוך. הלל ומנחם לא נחלקו בכך. יצא מנחם מתפקידו ונכנס במקומו שמאי, ושמאי אומר שלא לסמוך, הלל אומר לסמוך.
MISHNA: Yosei ben Yo’ezer says not to place one’s hands on offerings before slaughtering them on a Festival because this is considered performing labor with an animal on a Festival. His colleague, Yosef ben Yoḥanan, says to place them; Yehoshua ben Peraḥya says not to place them; Nitai HaArbeli says to place them; Yehuda ben Tabbai says not to place them; Shimon ben Shataḥ says to place them; Shemaya says to place them; Avtalyon says not to place them. Hillel and Menaḥem did not disagree with regard to this issue. Menaḥem departed from his post, and Shammai entered in his stead. Shammai says not to place them; Hillel says to place them.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חגיגה טז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חגיגה טז., עין משפט נר מצוה חגיגה טז., ר׳ חננאל חגיגה טז., הערוך על סדר הש"ס חגיגה טז., רש"י חגיגה טז., תוספות חגיגה טז., תוספות רי"ד חגיגה טז., בית הבחירה למאירי חגיגה טז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חגיגה טז., מהרש"א חידושי אגדות חגיגה טז., פירוש הרב שטיינזלץ חגיגה טז., אסופת מאמרים חגיגה טז.

Chagigah 16a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chagigah 16a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chagigah 16a, R. Chananel Chagigah 16a, Collected from HeArukh Chagigah 16a, Rashi Chagigah 16a, Tosafot Chagigah 16a, Tosefot Rid Chagigah 16a, Meiri Chagigah 16a, Maharsha Chidushei Halakhot Chagigah 16a, Maharsha Chidushei Aggadot Chagigah 16a, Steinsaltz Commentary Chagigah 16a, Collected Articles Chagigah 16a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144