×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) א״לאֲמַר לֵיהּ אֶמֶשׁ בִּיטַּלְתֶּם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִים וְעַכְשָׁיו בִּיטַּלְתֶּם תַּלְמוּד תּוֹרָה עַל אֵיזֶה מֵהֶן בָּאתָ א״לאֲמַר לֵיהּ עַתָּה בָּאתִי.
The Gemara understands the words of the angel that Joshua encountered as a rebuke for some offense Joshua committed: The angel said to Joshua: Yesterday, in the afternoon, you neglected sacrificing the daily afternoon offering because you were engaged in warfare, and now, when it is dark, you neglected Torah study. Joshua asked him: For which of these sins have you come to reprove me? The angel said to him: “I have now come,” i.e., the fact that I did not come before, but waited until now, when it is dark, indicates that the sin of neglecting Torah study is the more severe one.
רש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אמר לו אמש ביטלתם כו׳ – עתה באתי דרשי׳ מדקאמר ליה עתה באתי מכלל דמילתא אחריתי א״ל דמהדר ליה עתה באתי אמש היום כשהעריב בין הערביים קרי ליה נמי אמש שאין זה אלא לשון ערבית.
ועכשיו ביטלתם ת״ת – וכיון דביום אי אתם יכולין לעסוק בתורה מחמת עסקי מלחמות צריכים אתם לעסוק בתורה בלילה והיה לך לשכב בגלגל ששם המחנה ולא במצור.
עתה באתי – על שם עכשיו באתי ליפרע מיד נזהר יהושע ולא הוסיף עוד לבא במצור בלילה לכך נאמר בעי וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק שלן בעומקה של תורה.
אמר לו אמש כלומר אתמול ביטלתם תמיד של בין הערבים לפי שהייתם עסוקין במלחמה ועכשיו בלילה כשאין אתם עסוקין בכלום והיה לכם לעסוק בתורה ביטלתם ת״ת אמר לו ועל איזה מהן באת ליפרע אמר לו עתה באתי על של עתה באתי. ויש לפרש עתה באתי ממש הלא אתה רואה כי עתה באתי שאלמלא באתי ליפרע על אמש לא הייתי מתעכב עד עתה מיד וילך יהושע כו׳ ורבינו שלמה ז״ל דאיק אהאי מעשה דיהושע דהוה בליליא מדאמר ליה למלאך הלנו אתה אם לצרינו דאי הוה ביממא איך לא היה מכיר בין שרי ישראל לשרי אומות העולם.
רוח פיסקונית מלאך העומד לדון כלפי מעלה ולהוכיח כדכתיב עושה מלאכיו רוחות. ושלש שמות יש לו. פיסקון. איטמון. סיגרון. שכיון שגברה חמה וסוגר שוב אין אחר פותח:
היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח חבריה דאיוב קאמרי ליה כלום הקדמת תפלתך קודם לצרה אלו עשית כן הכל היו מאמצין את כחך והיינו דאמר רבי אלעזר לעולם כו׳. ורבי שמעון בן לקיש דריש ליה להאי קרא הכי היערוך שועך כלום ערכת תפלתך ואמצת עצמך בתפלה אלו עשית כן לא בצר לא היו לך צרים מלמעלה ולא היה השטן משטין עליך. ורבי יוחנן דריש ליה הכי היערוך שועך כלום ערכת תפלתך שלא יהו לך צרים מלמעלה ויהיו הכל מאמצין את כחך:
כתיב ובני זרח זמרי והיינו עכן בן זרח ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולן חמשה כלומר שקולין הן כאחת לעולם הבא. כתיב זמרי וכתיב עכן רב ושמואל חד אמר עכן שמו ולמה נקרא שמו זמרי שעשה מעשה זמרי שנענשו ישראל על ידו וחד אמר זמרי שמו ולמה נקרא שמו עכן שעיכן עונותיהן של ישראל שהקיף עונותיהן כעכנא זו וגלגל עליהם עונות אבותיהן:
מתני׳ אמרו לו א״כ יהי כל אדם עושין כן כדי לנקות את עצמן. ומקשינן וינקו את עצמן ומה בכך ומפרקינן כדי שלא להוציא לעז על בתי דינין ועל העדים שהרגוהו בחנם. תנו רבנן מעשה כו׳ ומקשינן פשיטא כל כמיניה משום דאמר הכי הוה ס״ד לאכחושי סהדי ומפרקינן לא צריכא דקא הדרי בהו סהדי. ומקשינן תו ואכתי מי ס״ד להימוניהו כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לבטל מה שהגיד תחלה דכתיב אם לא יגיד אם לא הגיד לא נאמר אלא אם לא יגיד לומר שכיון שהגיד בבית דין שאינו יודע לו עדות שוב לא יגיד וכן בכל דבר שהעד מגיד בב״ד בזמן שרוצה לחזור בו ואית דאמרי לה מדלא קפיד קרא אלא אהגדה קמייתא. ומפרקינן לא צריכא כגון דיהבי טעמא למילתייהו שבעבור שנאה פלונית עשינו. כי ההוא מעשה דבעיא מיכסא ואנו כותבים אותו בדרך קצרה לפי שמצינו בפירושי קדמונינו ז״ל מעשה במוכס ישראל שמת עם צדיק גמור ביום אחד קפצו אויבים על נושאי המטות והניחום וברחו היה שם תלמיד אחד שלא רצה להניח מיטתו של רבו ושמרה למחר באו בני העיר לקברן ונתחלפה להן מטת הצדיק במטת המוכס וקברו את הצדיק בקברי הרשעים והרשע בקברי הצדיקים והתלמיד צועק ולא השגיחו בו והיה אותו תלמיד מצטער על הדבר עד שבא לו רבו בחלום ואמר לו בו ואראך מקומי בג״ע ומקום הרשע בגיהנם אבל פעם אחת שמעתי בגנות תלמיד חכם ולא מחיתי ונענשתי וזה פעם אחת הכין סעודה לשר העיר ולא בא וחלקה לעניים ונטל שכרו אמר לו וזה עד מתי יהא נידון בכך אמר לו רבו עד שימות שמעון בן שטח ויכנס תחתיו אמר לו ומפני מה א״ל מפני נשים כשפניות שבארץ ישראל ואינו הורגן למחר סיפר התלמיד לשמעון בן שטח והלך בערמה ותלאן על פתח המערה שהיו בה מיד באו שנים מקרוביהם וכיוונו דבריהם והעידו על בנו של שמעון בן שטח שעבר עבירה שיש בה מיתה וכשהוציאוהו ליסקל הודו עדיו ששקר העידו ומפני שנאת אביו העידוהו וכך מפורש בירושלמי שמעון בן שטח היו ידיו סמומות אתא סיעת ליצנין ואסהידו על בריה עדות מכוונת ונגמר דינו להריגה כי נפק למתקטל אמרו ליה מרי שקרי אנן בעא אבוי מחזרתיה אמר ליה אבא אם בקשת להיות תשועה על ידיך עשה אותי כאיסקופה:
לעולם ישתדל אדם בתלמוד תורה שאין לך מדה שוה לה בשום זמן אפילו בזמן שבית המקדש קיים אמרו גדול תלמוד תורה מהקרבת תמידים שהרי נאמר עתה באתי ר״ל שהמלאך אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה ואמר לו על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי מיד וילן יהושע בתוך העמק שלן בעמקה של הלכה:
שם היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח כצ״ל:
אמש בטלתם כו׳. פירש״י מדכתיב עתה וכו׳ ע״ש והוא דחוק דמי יימר לן דביטול תמיד של בין הערבים הוה ולא עון אחר וי״ל מדכתיב אני שר צבא ה׳ וגו׳ והוא מיכאל שהוא שר של ישראל שהם צבא ה׳ כפירש״י ביהושע והיינו שבא על ביטול הקרבן כי מיכאל הוא השר המקריב בשמים כמפורש במדרשות וז״ש אף שאני שר צבא ה׳ והיה לו להוכיח אותך על ביטול תמיד של בין הערבים מ״מ עתה באתי להוכיחך על ת״ת שהיא גדול יותר ומה שהקשה הרד״ק בדברי המאמר הזה הכל יתיישב בפירש״י ותוס׳ הכא ופ״ק דמגילה ופ׳ הדר ע״ש:
אמר ליה [לו] המלאך: אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים מפני המלחמה, ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה. שאל אותו יהושע: על איזה מהן באת. כלומר: מה היא העבירה שגרמה לכך? אמר ליה [לו]: עתה באתי, על העבירה האחרונה.
The Gemara understands the words of the angel that Joshua encountered as a rebuke for some offense Joshua committed: The angel said to Joshua: Yesterday, in the afternoon, you neglected sacrificing the daily afternoon offering because you were engaged in warfare, and now, when it is dark, you neglected Torah study. Joshua asked him: For which of these sins have you come to reprove me? The angel said to him: “I have now come,” i.e., the fact that I did not come before, but waited until now, when it is dark, indicates that the sin of neglecting Torah study is the more severe one.
רש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מִיָּד {יהושע ח׳:ט׳} וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מְלַמֵּד שֶׁלָּן בְּעוּמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה.

Joshua immediately acted to rectify the matter by deciding that he must devote more time to Torah study, as it is stated: “And Joshua lodged that night” (Joshua 8:9) “into the midst of the valley [ha’emek]” (Joshua 8:13). And Rabbi Yoḥanan says: This teaches that he lodged all night in the depth [be’omekah] of halakha, thereby atoning for his previous neglect of Torah study.
ר׳ חננאלרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן: {לעולם} יבקש אאדם רחמים שיהו הכל מאמצין כחו, שנ׳: וכל מאמצי כח.
א. כאן ממשיך כת״י 1 קטע ה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מלמד שלן בעומקה כו׳. נראה שדרשו כן לפי שנראה דהאי קרא כפול בשינוי לשון דכתיב לעיל מיניה וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם וע״כ דרשו בתוך העומק בתוך עומקה של הלכה וק״ל:
כיון שכך מיד ״וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק״ (יהושע ח, יג), ואמר ר׳ יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה באותו לילה כדי לקיים מצות תלמוד תורה.
Joshua immediately acted to rectify the matter by deciding that he must devote more time to Torah study, as it is stated: “And Joshua lodged that night” (Joshua 8:9) “into the midst of the valley [ha’emek]” (Joshua 8:13). And Rabbi Yoḥanan says: This teaches that he lodged all night in the depth [be’omekah] of halakha, thereby atoning for his previous neglect of Torah study.
ר׳ חננאלרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר שְׁמוּאֵל בַּר אוניא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַקְרָבַת תְּמִידִין שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ה׳:י״ד} עַתָּה בָאתִי.

Shmuel bar Unya says in the name of Rav: Torah study is greater than the sacrificing of the daily offerings, as it is stated: “I have now come,” demonstrating that the neglect of Torah study is a more serious offense than the neglect of the daily offerings.
ר׳ חננאלרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומסקנא דשמעתא: דתלמוד תורה גדול מהקרבת תמידין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר שמואל בר אוניה משמיה [משמו] של רב: גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין, שנאמר: ״עתה באתי״, הרי שעבירה זו של ביטול תורה חמורה יותר מביטול הקרבת קרבן התמיד.
Shmuel bar Unya says in the name of Rav: Torah study is greater than the sacrificing of the daily offerings, as it is stated: “I have now come,” demonstrating that the neglect of Torah study is a more serious offense than the neglect of the daily offerings.
ר׳ חננאלרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי הַאי קְרָא בְּמַעְרְבָא בְּמַאי מוֹקְמִיתוּ לֵיהּ {משלי כ״ה:ח׳} אַל תֵּצֵא לָרִיב מַהֵר פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ בְּהַכְלִים אוֹתְךָ רֵעֶךָ רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל.

§ Abaye said to Rav Dimi, who descended to Babylonia from Eretz Yisrael: How do you explain this verse in the West, Eretz Yisrael: “Do not proceed hastily to litigation, lest you know not what to do in the end of it, when your neighbor has put you to shame. Debate your cause with your neighbor, and do not reveal the secret of another” (Proverbs 25:8–9)?
רמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במאי מוקמיתו ליה אל תצא לריב מהר כו׳. יש לפרש דמשמע ליה דכל הני קראי דלעיל מיניה בכבוד אלהים הסתר דבר וגו׳ דבריש עניינא קמשתעי וכן מפורש במדרשות ועיין בילקוט וז״ש במאי אוקימת להני קראי דאל תצא לריב מהר וגו׳ לענין כבוד אלהים הסתר דבר וגו׳ ועוד נראה דלפי פשוטו לענין מוסר בעלמא לא הל״ל לריב מהר וגו׳ וריבך ריב וגו׳ אלא דה״ל להזהיר במוסר שלא יריב אדם כלל עם חבירו וק״ל:
וסוד אחר אל תגל. ודאי דרך משל הוא זה ואינו דבר אמת אלא ע״ש כך נקרא סוד שאם הם יעמדו לפניך לא היית אומר להם דבר זה שלא בפניהם בסוד אמרת כן והוא כמו הולך רכיל מגלה סוד וק״ל:
א אמר ליה [לו] אביי לרב דימי: האי קרא במערבא במאי מוקמיתו ליה [מקרא זה בארץ ישראל במה, כיצד אתם מסבירים אותו], ״אל תצא לרב מהר פן מה תעשה באחריתה בהכלים אתך רעך. ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל״?
§ Abaye said to Rav Dimi, who descended to Babylonia from Eretz Yisrael: How do you explain this verse in the West, Eretz Yisrael: “Do not proceed hastily to litigation, lest you know not what to do in the end of it, when your neighbor has put you to shame. Debate your cause with your neighbor, and do not reveal the secret of another” (Proverbs 25:8–9)?
רמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל {יחזקאל ט״ז:ג׳} לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אָבִיךְ הָאֱמוֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית אָמְרָה רוּחַ פִּסְקוֹנִית לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם יָבוֹאוּ אַבְרָהָם וְשָׂרָה וְיַעַמְדוּ לְפָנֶיךָ אַתָּה אוֹמֵר לָהֶם וּמַכְלִים אוֹתָם רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל.

Rav Dimi explained as follows: At the time that the Holy One, Blessed be He, said to Ezekiel: Go say to Israel: “Your father was an Amorite and your mother a Hittite” (Ezekiel 16:3), the spirit Paskonit, which is another name for the angel Gabriel, said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, were the patriarch Abraham and the matriarch Sarah to come now and stand before You, would you speak to them in such a manner and put them to shame? Is it not stated: “Debate your cause with your neighbor, and do not reveal the secret of another”?
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פירוש רוח פסקונית – מלאך הוא, כדכתיב: עושה מלאכיו רוחותא, וא״ר יוסי ב״ר חנינא: ג׳ שמות יש לו: פסקון – שנתנה לו רשות לפסוק דברים, אטמון – שאוטם עוונותיהן של ישראל, סגרון – כיון שסוגר שוב אינו פותח.
א. בכת״י 4 נוסף: וכת׳ אם יש עליו מלאך מליץ.
אביך האמורי – תרח ואבותיו מכנען באו.
אמר רוח פסקונית – גבריאל.
אתה מכלים אותם – שאתה קורא אותם אמורי וחיתי.
ריבך ריב את רעך – אם יש לך להוכיח את ישראל הוכיחן בעצמם וסוד של אברהם ושרה אל תגל לבזותם פן מה תעשה בבואם אברהם ושרה לפניך ואומרים מה חטאנו לך שאתה מכלימנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אתה אומר להם ומכלים אותם כו׳. נ״ב תיקון סופרים הוא לשון זה ודו״ק:
(משלי כה ח–ט), כך מפרשים: בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליחזקאל לך אמור להם לישראל ״אביך האמרי ואמך חתית״ (יחזקאל טז, ג), אמרה רוח פסקונית (הוא המלאך גבריאל) לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אם יבואו אברהם ושרה אבותיהם של ישראל ויעמדו לפניך, אתה אומר להם כך ומכלים אותם? והלא נאמר: ״ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל״.
Rav Dimi explained as follows: At the time that the Holy One, Blessed be He, said to Ezekiel: Go say to Israel: “Your father was an Amorite and your mother a Hittite” (Ezekiel 16:3), the spirit Paskonit, which is another name for the angel Gabriel, said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, were the patriarch Abraham and the matriarch Sarah to come now and stand before You, would you speak to them in such a manner and put them to shame? Is it not stated: “Debate your cause with your neighbor, and do not reveal the secret of another”?
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמִי אִית לֵיהּ רְשׁוּתָא כּוּלֵּי הַאי אִין דא״רדְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא שָׁלֹשׁ שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ פִּיסְקוֹן אִיטְמוֹן סִיגְרוֹן פִּיסְקוֹן שֶׁפּוֹסֵק דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה אִיטְמוֹן שֶׁאוֹטֵם עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל סִיגְרוֹן כֵּיוָן שֶׁסּוֹגֵר שׁוּב אֵינוֹ פּוֹתֵחַ.

The Gemara asks: But does the angel Gabriel have so much authority that he can reprove God in such a manner? The Gemara answers: Yes, as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: He, the angel Gabriel, has three names: Piskon, Itmon, and Sigron. He is called Piskon because he splits [sheposek] words and argues with God on High. He is called Itmon because he conceals [she’otem] the sins of the Jewish people. And he is called Sigron because once he closes [shesoger] his arguments on behalf of the Jewish people, no one reopens the discussion.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומי אית ליה רשותא – לגבריאל כולי האי להטיח דברים כלפי מעלה.
כיון שסוגר – שאין לו רשות לבקש רחמים כיון שגברה חימה.
שוב – אין מלאך אחר פותח בבקשה כי לא יועיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: ומי אית ליה רשותא כולי האי [וכי יש לו למלאך גבריאל רשות כל זאת עד כדי כך ] להטיף מוסר להקדוש ברוך הוא? ומשיבים: אין [כן], וכפי שאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: שלש שמות יש לו למלאך גבריאל: פיסקון, איטמון, סיגרון. פיסקון הוא קרוי — משום שהוא פוסק דברים בחריפות כלפי מעלה, איטמוןשאוטם (מכסה) עונותיהן של ישראל, סיגרוןכיון שסוגר (אוטם) את העוון שוב אינו פותח.
The Gemara asks: But does the angel Gabriel have so much authority that he can reprove God in such a manner? The Gemara answers: Yes, as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: He, the angel Gabriel, has three names: Piskon, Itmon, and Sigron. He is called Piskon because he splits [sheposek] words and argues with God on High. He is called Itmon because he conceals [she’otem] the sins of the Jewish people. And he is called Sigron because once he closes [shesoger] his arguments on behalf of the Jewish people, no one reopens the discussion.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) {איוב ל״ו:י״ט} הֲיַעֲרוֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּה לַצָּרָה שֶׁאִילְמָלֵא (לֹא) הִקְדִּים אַבְרָהָם תְּפִלָּה לַצָּרָה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל1 יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כׇּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה מִלְּמַטָּה אֵין לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מְאַמְּצִין אֶת כֹּחוֹ וְאַל יְהוּ לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה.:

The verse states: “Had you prepared your prayers, before your troubles came” (Job 36:19). Rabbi Elazar says: A person should always offer up prayer before trouble actually arrives, as had the patriarch Abraham not anticipated the trouble at Ai with the prayer he offered between Bethel and Ai, there would have been no remnant or refugee remaining among the enemies of Israel, a euphemism for Israel itself, as Israel suffered a defeat at Ai from which there is ordinarily no recovery. Reish Lakish says: The verse should be understood as follows: Anyone who concentrates himself and his energy in prayer in the world below will have no enemies in Heaven above causing him trouble. Rabbi Yoḥanan says: The verse should be understood in a slightly different manner: A person should always pray for mercy that all heavenly beings should strengthen his power of prayer, and that he should have no enemies causing him trouble in Heaven above.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל״) מופיע הטקסט המצונזר: ״מרשעי״.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר אלעזר: לעולםא יקדים אדם תפילה לצרה, שנ׳: היערוך שועך לא בצר. שאילמלא לא הקדים אברהם אבינו תפילהב בין בית אל ובין העי – לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט.
א. ע״כ בכת״י 4.
ב. כבכתה״י. ולפנינו נוסף, לצרה.
היערוך שועך לא בצר – כך היו אומרים חביריו לאיוב כלום הקדמת שועך לא בצר עד לא באה הצרה אם היית עושה כן היו הכל מאמצים את כחך.
כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין צרים – יכולים להסטינו מלמעלה.
לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצים את כחו – שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה והכי משמע היערוך שועך אם באתה לערוך שועך כזאת תערכהו לא בצר שלא יהו לך צרים ושהכל יהו במאמצי כחך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם יהא אדם נוח במשאו ומתנו ואל יהא קנתרן בדברים ואם תגרום סיבה שיהא לו לקנתר עם חברו על כל פנים לא יזכיר לו שום דבר של משפחתו או של אבותיו דרך צחות אמרו ריבך ריב את רעך בשעה שאמר לו הקב״ה ליחזקאל אמור להם לישראל אביך האמורי ואמך חתית על שם שבאו מכנען התעוררה מדת הנביא לומר ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל כלומר אם אתה רוצה לקנתרם ולהוכיחם קנתר אותם בעצמם וסוד אבותיהם ומשפחותיהם אל תגלהו:
כבר ידעת שמשחרב בית המקדש אין לנו במקום קרבן אלא תפלה ותשובה מעתה יהא אדם רדוף אחר התפלה תמיד ולא בזמן הצרות בלבד אלא בכל יום דרך הערה אמרו לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שנאמר היערוך שועך לא בצר וכן אמרו כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה ולעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין כחו וישתדל ברוב אוהבים שאין לך אוהב שאין לו מקום ובמשלי הערב אמרו אל ימעט בעיניך שונא אחד ואל ירבו בעיניך אלף אוהבים:
שם מאי כולם חמשה אמר רבי יוחנן כולם חמשה כו כצ״ל:
שאלמלא לא הקדים כו׳. למדו לומר מדכתיב לעיל מיניה בסמוך בבא אברהם לאלני ממרא שבנה שם מזבח על בשורת הזרע וא״י וכאן סתם הכתוב ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח וגו׳ ולא נזכר על מה למדו לומר דעל העתיד עשה כן ולכך מסיים ביה ויקרא בשם ה׳ דהיינו שהתפלל שם על עון עכן וק״ל:
ר״י אומר לעולם יבקש אדם רחמים כו׳. ר״י הוסיף על דברי ר״א שאמר כל המאמץ בתפלתו בצרכיו אין לו צרים מלמעלה ולר״י על דבר זה גופיה צריך לאמץ בתפלתו שיהו הכל מאמצים כחו שלא יהיו לו צרים מלמעלה דולא בצר קאי אהיערוך שועך וק״ל:
גמ׳ לעולם יקדים אדם תפלה לצרה. וכ״ה בירושלמי פ״ג דתענית ואיתא שם עוד ארשב״ל אם סדרת תפלה לא תהא מיצר פיך אלא הרחב פיך ואמלאהו:
על מה שנאמר ״היערך שועך לא בצר״ (איוב לו, יט), אמר ר׳ אלעזר: לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאילמלא לא הקדים אברהם אבינו תפלה לצרה שהיתה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהן של ישראל (בלשון נקיה, כלומר, מעם ישראל) שריד ופליט, שהיתה זו מפלה שאין אחריה לכאורה תקומה. ריש לקיש אמר: פירושו של פסוק זה הוא כך: כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטהאין לו צרים מלמעלה. ר׳ יוחנן אמר, כך יש לומר: לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו, ואל יהו לו צרים מלמעלה.
The verse states: “Had you prepared your prayers, before your troubles came” (Job 36:19). Rabbi Elazar says: A person should always offer up prayer before trouble actually arrives, as had the patriarch Abraham not anticipated the trouble at Ai with the prayer he offered between Bethel and Ai, there would have been no remnant or refugee remaining among the enemies of Israel, a euphemism for Israel itself, as Israel suffered a defeat at Ai from which there is ordinarily no recovery. Reish Lakish says: The verse should be understood as follows: Anyone who concentrates himself and his energy in prayer in the world below will have no enemies in Heaven above causing him trouble. Rabbi Yoḥanan says: The verse should be understood in a slightly different manner: A person should always pray for mercy that all heavenly beings should strengthen his power of prayer, and that he should have no enemies causing him trouble in Heaven above.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מִנַּיִן שֶׁכִּיפֵּר לוֹ וִידּוּיוֹ וְכוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן מִנַּיִן שֶׁכִּיפֵּר לוֹ וִידּוּיוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ז׳:כ״ה} וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ ה׳ הַיּוֹם הַזֶּה הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא וּכְתִיב {דברי הימים א ב׳:ו׳} וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע כּוּלָּם חֲמִשָּׁה מַאי כּוּלָּם חֲמִשָּׁה כּוּלָּן חֲמִשָּׁה הֵן לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא.

§ The mishna teaches: From where is it derived that Achan’s confession achieved atonement for him? The Sages taught likewise in a baraita: From where is it derived that Achan’s confession achieved atonement for him? As it is stated: “And Joshua said: Why have you brought trouble on us? The Lord shall trouble you this day” (Joshua 7:25). Joshua said to Achan: On this day of your judgment you are troubled, but you will not be troubled in the World-to-Come. And elsewhere it is written: “And the sons of Zerah were Zimri and Ethan and Heman and Calcol and Dara, five of them in all” (I Chronicles 2:6). What do the words “five of them in all” serve to teach? All five sons are destined to receive a share in the World-to-Come. According to the Sages, Zimri is Achan, son of Zerah, as will be explained. Since Achan has a share in the World-to-Come, his confession must have achieved atonement for him.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומניין שיכפרא לו ווידויו? שנ׳: יעכרך יי׳ היום הזה – היום הזה אתה עכור, ואינך עכור לעולםב הבא כול׳.
{ירושלמי} (ה״ב)⁠ג: שור היוצא ליסקל ונמצאו עידיו זוממין – ר׳ יוחנן אמר: כל הקודם בו – זכה. וריש לקיש אמר: הפקרד טעות הואה.
וכן עבד היוצא ליסקל והקדישוהו בעליםו ונמצאו עידיו זוממין – ר׳ יוחנן אמר: זכה לעצמו. ריש לקיש אמר: ייאוש טעות הוא.
א. בכת״י 1: שכיפר וכצ״ל.
ב. ע״כ בכת״י 1.
ג. מיקום הירושלמי צריך להיות לעיל על המשנה דמצאו לו זכות פטרוהו.
ד. כן הוא בירושלמי לפנינו, אבל להלן פרק י הל׳ ז ובבא קמא פרק ד הל׳ ח הגירסא ׳יאוש׳. ובקצות החושן סי׳ תו כתב דנגמר דינו מותר מטעם הפקר, ואילו היה נאסר בהנאה לפי האמת לא היה חל הפקרו משום דאיסור הנאה מקרי אינו ברשותו ואי אפשר להפקיר דבר שאינו ברשותו, אבל כיון דהוזמו עדיו ונתברר שלא היה אסור בהנאה מעולם חל הפקרו. ובסי׳ רנט כתב שבלשון הגמרא בכריתות כד,א ורמב״ם פרק יא מהל׳ נזקי ממון הל׳ יג מפורש שהוא מטעם הפקר. והפקר (בניגוד ליאוש) חל אפילו ברשות בעלים. ובנתיבות סי׳ רסב כתב ששור הנסקל כיון שנגמר דינו הרי הוא אבוד ממנו ומכל אדם, וכתב שכל אבודה ממנו ומכל אדם מותר מדין הפקר. אבל בתרומת הכרי כתב דעל כרחך אין הטעם דנגמר דינו משום אבודה ממנו ומכל אדם, דאם כן אפילו באומר אייזיל ואטרח ואייתי עדים יהא מותר משום דהוי אבודה מכל אדם. וכל שכן דלא שייך לומר בזה דהוי הפקר בטעות כל שבשעתו היה אבוד מכל אדם. (וגם צ״ע אחר שהוא אבוד מכל אדם והוא הפקר איך יכול הגנב ליפטר בהרי שלך לפניך). ומטעם זה כתב בתרומת הכרי שעומד לאיבוד מותר מטעם יאוש, והוכיח מכאן דמהני יאוש אפילו בדבר שהוא ברשותו (ודלא כרמב״ן). ואם נפרש את דברי הירושלמי כמאן דאמר המקדיש עבדו לא יצא לחירות אלא שחל ההקדש (ראה בסמוך הערה 46), ורק מפני שנמצאו זוממין הוי הקדש טעות, ובכל זאת יצא לחירות כיון שכבר נתיאשו בעלים הימנו, ע״כ הוי מטעם יאוש ולא מטעם הפקר. והוא מתאים לגירסת הירושלמי שלפנינו דשור שנגמר דינו מותר מטעם הפקר, ועבד שנגמר דינו מותר מטעם יאוש.
ה. בבבלי כריתות כד,א קאמר ר׳ יוחנן שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו. וקאמר רבא מסתברא כגון דאמרי ליה נרבע שורו, אבל אמרו דהוא עצמו רבע שורו לא, דטרח ומייתי עדים. ומקשה מהא דאמר ר״ל עיר הנדחת שהוזמו עדיה כל המחזיק בה זכה בה. ומשני שאני עיר הנדחת דרבים נינהו כל חד אמר אחרינא חטא. ובמראה הפנים בבא קמא פרק ד כתב דלפי דברי הירושלמי שלריש לקיש אפילו העידו שנרבע שורו על ידי אחרים הוי הפקר בטעות, כל שכן דתקשי מאי שנא עיר הנדחת דכל הקודם זכה, ולריש לקיש צריך לומר דאפילו נרבע שורו על ידי אחרים לא נתיאש, וכל שהחוטא יחיד סבר ריש לקיש דלא מתייאש וסבר אטרח ואייתי עדים. ומקושיית הבבלי מדריש לקיש אר׳ יוחנן משמע דלא שמעי להא דריש לקיש המובא בירושלמי. אולם לענין הקדש כן נחלקו שם ר׳ יוחנן וריש לקיש (לגירסת רש״י) כעין זה, והוא בהפריש אשם תלוי והוזמו עדיו, דריש לקיש סבירא ליה תצא לחולין, ודוקא הפריש על פי עצמו סברי חכמים דמתוך שלבו נוקפו גמר ומקדיש, אבל על פי עדים סבר דילמא אתו אחרים ומזמי להו. ור׳ יוחנן סבר דכיון דלכפרה קאתי לבו נוקפו וגומר ומקדישו.
ו. בירושלמי לפנינו ליתא ונמצאו זוממין, ובירושלמי להלן בפרק י ה״ז ובב״ק פ״ד ה״ח ליתא והקדישוהו בעלים. ובחידושי רבנו מאיר שמחה על מסכת בבא קמא דף מד כתב לפרש על פי דעת הראשונים החולקים על רבנו תם וסבירא להו דשור הנסקל אסור בהנאה משנגמר דינו ליסקל, אבל עבד אף שנגמר דינו מותר בהנאה. ולכן שור שנגמר דינו נתייאשו בעליו אבל עבד כיון שהוא עדיין מותר בהנאה לא נתיאשו ממנו, אלא אם כן הקדישו בעליו. ובחידושי רבנו מאיר שמחה שם פירש דברי הירושלמי כמאן דאמר המקדיש עבדו יצא לחירות, אולם בירושלמי כתובות פרק ה הל׳ ה שנינו דמקדיש עבדו חל ההקדש והוא קודש, ועל כרחך צ״ל דכיון שהוזמו עדיו אינו קדוש, וכהא דאמרינן בכריתות כד,א על הא דאמר ר׳ יוחנן בהפריש אשם תלוי והוזמו עדיו דמתוך שלבו נוקפו גמר ומקדיש, מאי שנא מהפרישה מנחת קנאות והוזמו עידיה שיוצא לחולין, ומשני דכיון שלא בא לכפרה לא אמרינן גמר ומקדיש דאדעתא דהכי לא אקדשה. ואף שבטל ההקדש כיון שהוא הקדש טעות דאדעתא דהכי לא הקדיש, זכה בעצמו כיון שכבר נתיאשו בעלים ממנו. ואפשר דוקא על הקדש בדק הבית אמרינן בירושלמי דאם הוזמו עדיו כבר נתיאש, אבל הקדיש לקרבן לא שייך בזה יאוש כלל.
זמרי – הוא עכן כדמפרש לקמיה וכוללו הכתוב עם שאר אחיו שהיו צדיקים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה: מנין שכיפר לו וידויו לעכן וכו׳. וכן תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא] מנין שכיפר לו וידויו לעכן — מה שנאמר: ״ויאמר לו יהושע מה עכרתנו יעכרך ה׳ היום הזה״ (יהושע ז, כה), מלמד: היום הזה אתה עכור, ואי (אין) אתה עכור לעולם הבא. וכתיב [ונאמר] במקום אחר: ״ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כלם חמשה״ (דברי הימים א׳ ב, ו), מאי [מה] בא ללמדנו ״כולם חמשה״כולן חמשה הן לעולם הבא, שלעולם הבא באים כולם.
§ The mishna teaches: From where is it derived that Achan’s confession achieved atonement for him? The Sages taught likewise in a baraita: From where is it derived that Achan’s confession achieved atonement for him? As it is stated: “And Joshua said: Why have you brought trouble on us? The Lord shall trouble you this day” (Joshua 7:25). Joshua said to Achan: On this day of your judgment you are troubled, but you will not be troubled in the World-to-Come. And elsewhere it is written: “And the sons of Zerah were Zimri and Ethan and Heman and Calcol and Dara, five of them in all” (I Chronicles 2:6). What do the words “five of them in all” serve to teach? All five sons are destined to receive a share in the World-to-Come. According to the Sages, Zimri is Achan, son of Zerah, as will be explained. Since Achan has a share in the World-to-Come, his confession must have achieved atonement for him.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כְּתִיב זִמְרִי וּכְתִיב עָכָן רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר עָכָן שְׁמוֹ וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ זִמְרִי שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה זִמְרִי וְחַד אָמַר זִמְרִי שְׁמוֹ וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עָכָן שֶׁעִיכֵּן עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.:

In one place, among the five sons of Zerah, it is written: “Zimri,” without any mention of Achan (I Chronicles 2:6), and in another place it is written: “And Joshua took Achan, son of Zerah” (Joshua 7:24). Rav and Shmuel both say that Zimri and Achan are one and the same, but they disagree about his real name. One of them says: His real name was Achan. Why then was he called Zimri? He was called Zimri because he acted like Zimri, i.e., just as Zimri engaged in sexual intercourse with a Midianite woman, Achan engaged in intercourse with a betrothed young woman. And the other one says: His real name was Zimri. Why then was he called Achan? He was called Achan because he acted like a snake [she’iken] and caused the punishment of the sins of the Jewish people.
רש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב זמרי וכתיב עכן – הכא קחשיב לבני זרח ולא כתיב עכן וביהושע (ז) כתיב ויקח יהושע את עכן בן זרח אלמא בריה הוא.
רב ושמואל – דאמרי תרוייהו הוא עכן הוא זמרי חד אמר עכן שמו כו׳.
מעשה זמרי – נואף כדאמרן לעיל בא על נערה המאורסה ועוד שנענשו ונגפו ישראל בעוונו כמו שנענשו על ידי זמרי דמתו עשרים וארבעה אלף וכאן רובה של סנהדרין.
עיכן – גלגל עליהם פקודות עוונותיהם כעכנא זו שמתגלגלת בהיקף עגול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היוצא ליהרג שראינוהו צועק חמס על מיתתו עד שמבין ריסי עיניו נראין הדברים שהוא מוזם ר״ל ששקר העידו עליו עד שהוא אומר בלב שלם ולא דרך טענה ורמאות שאם יש בו עון זה לא תהא מיתתו כפרה על עוונותיו ואם אין בו תהא מיתתו כפרה על עונותיו ובית דין וכל ישראל מנוקים חוץ מן העדים אין משגיחין בדבריו אפילו חזרו העדים והודו לו ואמרו שקר העדנו שמא מתחרטים הם על שגרמו לו מיתה ואפילו נתנו טעם לשקרותם מצד שנאה וכיוצא בה שכיון שהגיד שוב אינו יכול להכחיש עדותו אלא יהרג ואם כדבריו יהא קולר תלוי בצואר עדים ואפילו היה זה הנידון תלמיד חכם ואמיד שלא לצאת תקלה זו וכיוצא בה מתחת ידו:
רש״י בד״ה א״ל אמש ביטלתם כו׳ עתה באתי כו׳ הכל דיבור אחד:
כתיב זמרי וכתיב עכן כו׳. יראה דמשמע ליה דזמרי היינו עכן דכיון דבא הכתוב כולם חמשה לכלול החוטא עם הצדיקים ולא בא הכתוב לסתום רק לפרש דהיינו שמצינו חוטא בבני בניו של זרח עכן ואית לן למידק בשמיה דהיינו זמרי ע״ש שעשה מעשה זמרי אבל שמות ארבע האחרים איתן הימן כלכל ודרדע מצינו בהם שהיו חכמים כמ״ש ויחכם מכל אדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע ואע״ג דעכן לאו בן זרח היה אלא בן בן בנו כמ״ש עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח כלל את החוטא עם בני זרח שהיו מפורסמים בחכמה לזכות לעה״ב וכן מצינו שקראו הכתוב ע״ש זה בענין זה עכן בן זרח שנאמר ויקח יהושע את עכן בן זרח וגו׳ ורש״י שפירש בשמעתין אלמא בריה הוא עכ״ל לכאורה אינו מדוקדק דודאי לאו בריה הוא אלא בן בן בנו אלא דהכי קאמר אלמא דקראו הכתוב כאן בריה של זרח וכללו עם שאר בניו המפורסמים שיש להם חלק לעה״ב ועיין בזה דרך חריף בי״מ ודו״ק:
כתיב [נאמר] ״זמרי״ בין בני זרח בדברי הימים, וכתיב [ונאמר] ״עכן״, ואין ברור מה היה שמו האמיתי, ונחלקו בכך רב ושמואל. חד [אחד מהם] אמר: עכן הוא שמו האמיתי, ולמה נקרא שמו זמרישעשה מעשה זמרי שנאף עם המדינית. וחד [ואחד מהם] אמר: זמרי שמו האמיתי, ולמה נקרא שמו עכןשעיכן (נהג כנחש) ופקד עונותיהן של ישראל.
In one place, among the five sons of Zerah, it is written: “Zimri,” without any mention of Achan (I Chronicles 2:6), and in another place it is written: “And Joshua took Achan, son of Zerah” (Joshua 7:24). Rav and Shmuel both say that Zimri and Achan are one and the same, but they disagree about his real name. One of them says: His real name was Achan. Why then was he called Zimri? He was called Zimri because he acted like Zimri, i.e., just as Zimri engaged in sexual intercourse with a Midianite woman, Achan engaged in intercourse with a betrothed young woman. And the other one says: His real name was Zimri. Why then was he called Achan? He was called Achan because he acted like a snake [she’iken] and caused the punishment of the sins of the Jewish people.
רש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַודּוֹת כּוּ׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כּוּ׳ לְנַקּוֹת עַצְמָן.: וִינַקּוּ עַצְמָן כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל בָּתֵּי דִינִין וְעַל הָעֵדִים.

§ The mishna teaches that if the condemned man does not know how to confess, they say to him: Say simply: Let my death be an atonement for all my sins. Rabbi Yehuda says that if he knows that he was wrongfully convicted, he should say: Let my death be an atonement for all my sins except for this sin. The Sages counter that if such a confession is acceptable, anyone who is sentenced to execution would state it to clear himself in the eyes of the public. The Gemara challenges: Let them clear themselves. Why should the court intervene if the condemned man wishes to proclaim his innocence? The Gemara answers: They intervene so as not to cast aspersions on the courts and on the witnesses who testified against him.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם אינו יודע להתוודות, אומרים לו: אמור: תהא מיתתי זו כפרה על כל עוונותיי כול׳.
וינקו – ומאי איכפת לן דקאמרו רבנן דא״כ כל אדם אומר כן ומשני שלא להוציא לעז כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה היערוך שועך כו׳ שועך לא בצר הכל דבור אחד:
ג שנינו במשנה שאם היוצא ליהרג אינו יודע להתוודות — מלמדים אותו, ור׳ יהודה אומר שאדם שיודע שעדים זוממים גרמו לו למות אומר שתהא מיתתו כפרה על כל עוונותיו חוץ מעוון זה. ואמרו חכמים שאין עושים כן כדי שלא יבואו כל אדם לנקות את עצמן. ותוהים: וינקו עצמן, ומה בכך שהנידון רוצה לומר שהוא חף מפשע?! ומשיבים: כדי שלא להוציא לעז על ידי כך על בתי דינין ועל העדים.
§ The mishna teaches that if the condemned man does not know how to confess, they say to him: Say simply: Let my death be an atonement for all my sins. Rabbi Yehuda says that if he knows that he was wrongfully convicted, he should say: Let my death be an atonement for all my sins except for this sin. The Sages counter that if such a confession is acceptable, anyone who is sentenced to execution would state it to clear himself in the eyes of the public. The Gemara challenges: Let them clear themselves. Why should the court intervene if the condemned man wishes to proclaim his innocence? The Gemara answers: They intervene so as not to cast aspersions on the courts and on the witnesses who testified against him.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁיָּצָא לֵיהָרֵג אָמַר אִם יֵשׁ בִּי עָוֹן זֶה לֹא תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה לְכׇל עֲוֹנוֹתַי וְאִם אֵין בִּי עָוֹן זֶה תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה לְכׇל עֲוֹנוֹתַי וב״דוּבֵית דִּין וְכׇל יִשְׂרָאֵל מְנוּקִּין וְהָעֵדִים לֹא תְּהֵא לָהֶם מְחִילָה לְעוֹלָם וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר אָמְרוּ לְהַחְזִירוֹ אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵירָה אֶלָּא יֵהָרֵג וִיהֵא קוֹלָר תָּלוּי בְּצַוַּאר עֵדִים.

The Sages taught: An incident occurred involving a person who was being taken out to be executed after having been convicted by the court. He said: If I committed this sin for which I am being executed, let my death not be an atonement for all my sins; but if I did not commit this sin for which I am being put to death, let my death be an atonement for all my sins. And the court that convicted me and all the people of Israel are clear of responsibility, but the witnesses who testified falsely against me will never be forgiven. And when the Sages heard this, they said: It is impossible to bring him back to court and reconsider the verdict, as the decree has already been decreed. Rather, he shall be executed, and the chain of responsibility for his wrongful execution hangs around the necks of the witnesses.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ר: מעשה באחד שיצא ליהרג, אמר: אם יש בי עון זה – לא תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי, ואם אין בי עון זה כול׳א.
בירושלמי (ה״ג): שמעון בן שטח היו ידיו חמומות. אתת סיעת ליצנין ואסהידו על בריה עדות מכוונת, ונגמר דינו. מי נפק למיתקטל, אמרי ליה: מרי, שקרין אנן. בעי אבוה מחזריה. אמר ליה: אבא, אם ביקשת להיות תשועה על ידיך – עשה אותי כאיסקופאג.
מעשה בחסיד שהיה מהלך בדרך וראה שני בני אדם נזקקין לכלבה. אמרין: אנן ידעין דהאי חסיד אזיל ומסהיד עלן ומרן דוד קטיל לן, אלא נקדמיה ונשהוד עליה. נגמר דינו ליהרג. הוא שאמר דוד: הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי – מחרבו של אוריה ומכלבו של חסיד.
ר׳ יודה בן פזי סלק לעיליתא דבי מדרשא וראה שני בני אדם נזקקין זה לזה. אמרו לו: ר׳, הב דעתך דאת חד ואנן תרי.
א. לכאורה דברי המשנה אתה מוציא לעז שייכים רק במי שאינו יודע להתוודות ואנו מלמדים אותו, ובניגוד לזה הלשון אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה שייך רק במי שאומר כן מעצמו.
ב. בכת״י 4 מופיע כאן קטע נוסף שאין בכתי״א והוא מביא באריכות את הירושלמי שבהלכה ו בו מופיע הסיפור של שמעון בן שטח. וזה לשונו: ההוא מעשה .... [בתלמוד ארץ] ישר׳ בפרק ניג⁠[מר הד]⁠ין .... ראיה, אלא ממעשה דשמעון בן שט⁠[ח הביאו] ראיה לעניין חזרת העדים דיהבי טעמ׳ למילתיהו, אבל מפני שמעשה דשמע׳ בן שטח על מעשה דבעיא מוכס נתגלגל התחיל והזכיר מעשה דבעיא מוכס. והנה אנחנו כותבים ראשי דברים כי המעשה כולו דברים רבים יתר מדף הם. וזה תורף הדברים, תרין תלמידין היו באשקלון אכלין ושותין כחדא ולעין באוריתא כחדא, מת חד מינהון ולא איתגמל חסד, מת בר מעון כובס ובטלת כל מדינתא, (כאן חסר חצי עמוד) [עד דייתי שמעון] בן שטח ונסבי⁠[ן לה מ]⁠ן ג⁠[ו אודנה ויהבין לה גו או]⁠דני⁠[ה, אמר] לון ומהו סורחניה, אמרין ליה [דנדר ע]⁠ל נפ⁠[ש]⁠יה ואמ׳ אן איתעביד נשיא קטיל לחרשיא כולהון, והיידין עביד ליה נשיא ולא קטלין, זיל אמור ליה, אמ׳ לון גברא רבה הוא ולית הוא מהימנתי, אמרין ליה עניון סגי הוא ומהימנתך, ואין לית מהימנתך הא סימנא, (אפיק) אפיק עינך ויהבה [ג]⁠ו ידך, אפיק עיניה ויהבה גו ידיה, אמרין ליה חזרת ואשתוית לחברית, איתער אזל ואמ׳ ליה, בעא מעבד סימניה קמיה אמ׳ ליה לית את צריך אנה ידע לך דאנת גברא ..... (כאן נגמר הדף). יש לציין שלפי גודל הדף, החלק החסר מתאים להשלמת כל הסיפור הנמצא בירושלמי כך שלא מובן הכוונה ב׳ראשי דברים׳ והוא אכן כותב (לפי השערה של השלמת הסיפור) יותר מדף. בכל מקרה העובדה שבחלק מכתבי היד של פירוש ר״ח מופיע דף שלם מהירושלמי ואינו בכל כתבי היד אומרת דרשני, ובפרט שיש כאן גם נימה אישית על אורך הכתיבה.
ג. שבדריכתך עלי תגיע לידי כך.
אי אפשר – שכבר נגמר הדין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אם יש בי עון כו׳. מעצמו אמר כן אבל אין אומרים לו להתודות כך כדקתני במתניתין לת״ק וכדי שלא להוציא [לעז] על בתי דינין כו׳ ובברייתא זו אשמעינן דאפילו באינו מוציא לעז רק על העדים והם גופייהו חוזרים ויהבי טעמא למלתייהו לא שמעינן להו וק״ל:
תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה באדם אחד שיצא ליהרג על פי בית דין, אמר: אם יש בי עון זהלא תהא מיתתי כפרה לכל עונותי, ואם אין בי עון זה שאני נידון עליו — תהא מיתתי כפרה לכל עונותי, ובית דין וכל ישראל מנוקין מאשמה, והעדים לא תהא להם מחילה לעולם. וכששמעו חכמים בדבר אמרו: להחזירו אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה. אלא יהרג ויהא קולר (האשמה) תלוי בצואר עדים.
The Sages taught: An incident occurred involving a person who was being taken out to be executed after having been convicted by the court. He said: If I committed this sin for which I am being executed, let my death not be an atonement for all my sins; but if I did not commit this sin for which I am being put to death, let my death be an atonement for all my sins. And the court that convicted me and all the people of Israel are clear of responsibility, but the witnesses who testified falsely against me will never be forgiven. And when the Sages heard this, they said: It is impossible to bring him back to court and reconsider the verdict, as the decree has already been decreed. Rather, he shall be executed, and the chain of responsibility for his wrongful execution hangs around the necks of the witnesses.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) פְּשִׁיטָא כֹּל כְּמִינֵּיהּ לָא צְרִיכָא דְּקָא הָדְרִי בְּהוּ סָהֲדִי.

The Gemara asks: Isn’t it obvious that he should be executed? Is it in his power to have his sentence overturned just because he says he is innocent? The Gemara answers: No, it is necessary to state that the condemned man is executed even when the witnesses retracted their testimony.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי כל כמיניה – וכי נאמן הוא דחשדינן ליה לסהדי למימר יהא קולר תלוי בצואר עדים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן שיהרג], כל כמיניה [וכי הכל ממנו, הכל בכוחו]? וכי משום שאמר שהוא חף מפשע מיד ישנו את דינו? ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] לומר שיהרג אלא במקרה זה דקא הדרי בהו סהדי [שחזרו בהם העדים], ואף על פי כן אמרו חכמים שיהרג.
The Gemara asks: Isn’t it obvious that he should be executed? Is it in his power to have his sentence overturned just because he says he is innocent? The Gemara answers: No, it is necessary to state that the condemned man is executed even when the witnesses retracted their testimony.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְכִי הָדְרִי בְּהוּ מַאי הָוֵי אכֵּיוָן שֶׁהִגִּיד שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַגִּיד לָא צְרִיכָא בדאע״גדְּאַף עַל גַּב דְּקָא יָהֲבִי טַעְמָא לְמִילְּתַיְיהוּ (כִּי הָהוּא מַעֲשֶׂה דְּבַעְיָא מֹיכְסָא).:

The Gemara asks: Even if the witnesses retracted their testimony, what of it? It is still clear that the condemned man is to be executed, as the halakha is that once a witness has stated his testimony, he may not then state a revision of that testimony. In other words, a witness’s retraction of his testimony has no validity. The Gemara answers: No, it is necessary to state that the condemned man is executed even when the witnesses retracted their testimony and gave an explanation for having lied in their initial statement. This is like that incident involving Ba’aya the tax collector, where it was discovered that witnesses had falsely accused the son of Rabbi Shimon ben Shataḥ in revenge for the son’s having sentenced to death for sorcery the witnesses’ relatives.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בעיא
בעיאא(סנהדרין מד:) ואם איני יודע ובההיא מעשה דבעיא ההוא מוכסא. (ובגמרא) אמר להן רבי אליעזר והלא שמעון בן שטר תלה שמונים נשים באשקלון מפורש המעשה:
ערך אמש
אמשבבטלתם תמיד של בין הערבים (עירובין סג:) (וסנהדרין מד) (מגילה ג) פי׳ שלא הקים המשכן אותו הלילה ולא הקריבו תמיד ונאסרו ישראל אותו הלילה בתשמיש המטה דגמירי דכל זמן שארון ושכינה שרויים חוץ ממקומן פי׳ חוץ ממשכן ישראל אסורין בתשמיש המטה:
ערך אסטלית
אסטליתג(יומא סח:) ואם לא באסטלית לבן משלו (גיטין עד.) אמר רשב״ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אסטליתי ואבדה אסטליתו. אסטלא דמילתא (סנהדרין מד) דנגמר הדין וארא בשלל אדרת שנער רב אסי אמר אסטלא דמילתא. כל ישראל ראויין לאותה איסטלא (שבת קכה) בגמ׳ דולא את הלוף במפנין. יש ספרים שכתוב בהן אצטלא תרגום ירושלמי שמלה ויקח שם ויפת את השמלה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה אדרת שנער תרגום אצטלי בבלאה (א״ב: פי׳ בלשון רומי ויוני מין לבוש ובפרט מין מיוחד לנשים ונעתק ללבוש אנשים):
ערך חלף
חלףד(בבא מציעא כג: חולין קי.) יאוש בעלים הוו דקדחי בהו חילפי. (סנהדרין מד) אסא בני חילפי אסא שמה ואסא קרו לה (שבת קנב) אמרי במערבא ינקותא כלילא דורדא סיבותא כלילא דחילפי פי׳ מיני קמשונים (עבודה זרה כח) קרירי לחולפניתא וחמימי לסילוא (א״ב חספניתא כתוב):
ערך עכן
עכןהזהו תנורו של עכנאי שהקיפוהו הלכות כעכנא זו וברכוהו על אשר חלק על דברי רבים שנמצא כאלו זלזלם ואסיקנא ר׳ יהושע לא בעי לשון נידוי מפורש במשנתינו אלא מדמי מלתא למלתא ומשכח כ״ד ר׳ אליעזר לא מדמי אלא בעי נידוי מפורש במשנתינו ולא אשכח אלא תלתא ועוד מפורש בערך חכן. (בבא קמא קח. בבא מציעא פד:) עכנא עכנא פתח פיך ויכנס בן אצל אביו (סנהדרין מד) וחד אמר זמרי שמו ולמה נקרא שמו עכן שעיכן עונותיהן של ישראל כעכנא שמסבבת ומעקמת שהיו כל ישראל בכלל החטא (א״ב פי׳ בל׳ יוני נחש ואפעה אך לי נראה שפירושו כאן בל׳ יוני ורומי מין חיה אשר שמה קפוד ולפעמים מסבבת עצמה ככידור ויזרה קוציה לחוץ כמו חצים):
ערך פסק
פסקו(כתובות סב:) לא מר אפסיק ולא מר אפסיק פי׳ לא רב יוסף ולא רבה בר אבוה אכלו ערב יום הכפורים סעודה המפסקת (חולין נב.) ואי מחייה פסקית פי׳ אם הכה הבהמה במטה לא מראשה ועד זנבה ולא מזנבה ועד ראשה לאורכה של בהמה אלא לרחבה של בהמה עומד בצדה ומכה באמצעה זו היא מכה פסקית (נגעים פי״א) היתה פסיקות אינה מטמאה בנגעים רבי יהודהה אומר אפילו פסיקא אחת וקשרה אינה מטמאה בנגעים פי׳ תתיכות (מועד קטן יח: קידושין ט: כתובות קב) מאי לאו אירוסין ממש לא שטרי פסקתא וכדרב גידול אמ׳ רב דאמ׳ כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו הן הן דברים הנקנים באמירה. מצר ארעא דמינה פסיקא עיין בערד פלג. (סנהדרין מד) ג׳ שמות יש לו פסקין שפוסק דברים כלפי מעלה אטמון שאוטם עונותיהן של ישראל סגרון כיון שסוגר שוב אינו פותח והיה בכזיב בלדתה אותו תרגום והוה דפסקת מן דילידת. (סוכה לג: בכורות כה) מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות פי׳ מי שחתך ראשו של חי הכל יודעין כי בחתיכת ראשו ימות ואם אמר איני מתכוון למיתתו אלא להוציא ממנו דם לדבר צורך אין ממש בדבריו אלא הרי כמתכוון להמיתו ורוצח הוא והיכא פליג ר׳ שמעון כגון גרירא דאפשר דלא עביד חריץ ואפי׳ עביד אפשר דלא ניחה ליה וכן (שבת קיז.) דשקיל ליה בברזי דלא ניחא ליה (שבת קלב) אמר רבי עקיבא ואי איכא אחר ליעבד אחר ולא אבי הבן וכן (סוכה לג) והוא דאית ליה הושענה אחריתי אבל פסיק רישיה ליכא לספוקא דלא ימות ובוודאי דניחא ליה דאי לא הוה ניחא ליה היכי הוה פסיק רישיה (מגילה ג. נדרים לז בגמ׳ תורם) ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים ואמרי לה אלו המסורות (בויקרא רבה בריש זאת תהיה) ב׳ פסוקים נתנבא בארה ולא הי׳ בהן כדי ספר וניטפלו בישעיה ואלו הן וכי יאמרו אליכם וחבירו (בויקרא רבה וכי ימוך אחיך פרשת מות וחיים) כשהייתם בארצכם ולא הייתם עושים פסקאות פסקאות לאלילים הה״ד ותפסקי את רגליך וגו׳(א״בוענין קרוב לזה תרגום משפטיך אתה חרצת דנת דינך פסקת ותרגום או חרוץ או פסיק ומזה הלשון פסק הלכה):
א. [איין נאהמען.]
ב. [געסטרן. פאריגע נאכט.]
ג. [לאנג קלייד.]
ד. [דערנער.]
ה. [שלאנג.]
ו. [אבשניידען אויף הערן ענטשיידען.]
כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד – דבר המכחיש את הראשון דכתיב (ויקרא ה) אם לא יגיד אהגדה קמייתא קפיד קרא ואפי׳ מיחשדינהו נמי לא מיבעי דאיכא למימר דהאי דהדרי בהו דאמרי מה לנו לחוב בדמו.
דיהבי טעמא למילתייהו – מפני שנאה פלונית היינו שונאים אותו.
דבעיא מכסא – מעשה במוכס אחד ישראל רשע אחד שמת ובו ביום מת אדם גדול בעיר ובאו כל בני העיר ונתעסקו במטתו וקרובי אותו מוכס הוציאו גם את מטת המוכס אחריו וקפצו עליהם אויבים והניחו המטות וברחו והיה שם תלמיד אחד שישב לו עם מטת רבו לאחר זמן חזרו גדולי העיר לקבור את החכם ונתחלפ׳ להם מטתו בשל מוכס והיה אותו תלמיד צועק ולא הועיל וקרובי המוכס קברו את החכם ונצטער בה אותו תלמיד מאד מה חטא גרם ליקבר זה בבזיון ומה זכה אותו רשע ליקבר בכבוד גדול כזה נראה לו רבו בחלום ואמר לו אל תצטער בא ואראך בכבודי בגן עדן בכבוד גדול ובא ואראך אותו האיש בגיהנם וציר של פתח גיהנם סובב באזניו אבל פעם אחת שמעתי בגנות תלמידי חכמים ולא מחיתי ולכך נענשתי וזה פעם אחת הכין סעודה לשר העיר ולא בא שר העיר וחילקה לעניים וזה היה שכרו אמר אותו תלמיד עד מתי יהא אותו האיש נדון בדין קשה אמר לו עד שימות שמעון בן שטח ויכנס תחתיו אמר לו למה אמר לו מפני נשים מכשפניות ישראליות שיש באשקלון ואינו עושה בהן דין למחר סיפר אותו תלמיד דברים לשמעון בן שטח מה עשה כינס שמונים בחורים בעלי קומה והיה אותו היום יום גשמים ונתן כד גדולה ביד כל אחד ואחד וקיפל טלית בתוכם ואמר להן הזהרו בהן שהן שמונים ובשעה שתכנסו יגביה איש אחת מהן מן הארץ ושוב אין מכשפות שולטות בכם ואם לאו לא נוכל להם הלך לו שמעון בן שטח לטרקלין שלהם והניח הבחורים מבחוץ אמרו לו מי אתה אמר להן מכשף אני ולנסותכם בכשפים באתי אמרו לו ומה כשפים בידך אמר להן יכולני להביא לכם שמונים בחורים עטופי טליתות נגובות ואע״פ שהוא יום גשמים אמרו לו הנראה יצא לחוץ ורמז להם הוציאו הטליתות מן הכדים ונתעטפו בהן ונכנסו ואחז כל אחד את אחת מהן והגביה ויכלו להם והוציאום ותלאום כולם ונתקנאו קרוביהם בדבר ובאו שנים מהם וכוונו דבריהם והעידו על בנו של שמעון בן שטח חיוב מיתה ונגמר דינו וכשהיה יוצא ליסקל אמר אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה לי ואם אינו כן תהא מיתתי כפרה על כל עונותי וקולר תלוי בצואר עדים ושמעו אלו וחזרו בהם ונתנו טעם לדבריהם מחמת שנאת הנשים ואעפ״כ לא נפטר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה רב ושמואל כו׳ זמרי חד אמר הכל דבור אחד:
בד״ה וינקו כו׳ כל אדם אומר כן כו׳ כצ״ל:
בד״ה דבעי מכסא כו׳ אמרו לו ומה כשפים בידך כו׳ כצ״ל:
ושואלים: וכי הדרי בהו מאי הוי [וכאשר חוזרים בהם העדים מה בכך]? הרי ברור שיש להרגו, שהלא הכלל הוא כיון שהגיד העד שוב אינו חוזר ומגיד עדות אחרת, ואין לחזרתם איפוא כל תוקף! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא דאף על גב דקא יהבי טעמא למילתייהו [אף על פי שהם נותנים טעם לדבריהם] ומסבירים מדוע שקרו, בכל אופן מוציאים אותו להריגה. כי ההוא מעשה דבעיא מיכסא [כמו אותו מעשה בבעיא המוכס] שנתגלגלו הדברים שהאשימו עדים זוממים את בנו של ר׳ שמעון בן שטח כנקמה על שדן אביו את קרובותיהם למוות.
The Gemara asks: Even if the witnesses retracted their testimony, what of it? It is still clear that the condemned man is to be executed, as the halakha is that once a witness has stated his testimony, he may not then state a revision of that testimony. In other words, a witness’s retraction of his testimony has no validity. The Gemara answers: No, it is necessary to state that the condemned man is executed even when the witnesses retracted their testimony and gave an explanation for having lied in their initial statement. This is like that incident involving Ba’aya the tax collector, where it was discovered that witnesses had falsely accused the son of Rabbi Shimon ben Shataḥ in revenge for the son’s having sentenced to death for sorcery the witnesses’ relatives.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מתני׳מַתְנִיתִין: גהָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת מַפְשִׁיטִין אוֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו הָאִישׁ מְכַסִּין אוֹתוֹ מִלְּפָנָיו וְהָאִשָּׁה מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים דהָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה.:

MISHNA: When the condemned man is at a distance of four cubits from the place of stoning, they take off his clothes. They cover a man’s genitals in the front, and a woman is covered both in the front and in the back; this is the statement of Rabbi Yehuda. But the Rabbis say: A man is stoned naked, i.e., wearing only that cloth covering, but a woman is not stoned naked, but is stoned while clothed.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ מפשיטין אותו את בגדיו – כדאמר אותו בלא כסותו.
מלפניו – ערותו בחתיכת בגד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד משנה היה הנידון רחוק מבית הסקילה ארבע אמות, מפשיטין אותו את בגדיו. האיש מכסין אותו משהו את ערוותו מלפניו, והאשה מכסים אותה מלפניה ומאחריה, אלו דברי ר׳ יהודה, וחכמים אומרים: האיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה, אלא בבגדיה.
MISHNA: When the condemned man is at a distance of four cubits from the place of stoning, they take off his clothes. They cover a man’s genitals in the front, and a woman is covered both in the front and in the back; this is the statement of Rabbi Yehuda. But the Rabbis say: A man is stoned naked, i.e., wearing only that cloth covering, but a woman is not stoned naked, but is stoned while clothed.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין מד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סנהדרין מד:, עין משפט נר מצוה סנהדרין מד:, ר׳ חננאל סנהדרין מד: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין מד:, רש"י סנהדרין מד:, רמ"ה סנהדרין מד:, בית הבחירה למאירי סנהדרין מד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין מד:, מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין מד:, גליון הש"ס לרע"א סנהדרין מד:, פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין מד:, אסופת מאמרים סנהדרין מד:

Sanhedrin 44b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sanhedrin 44b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 44b, R. Chananel Sanhedrin 44b, Collected from HeArukh Sanhedrin 44b, Rashi Sanhedrin 44b, Ramah Sanhedrin 44b, Meiri Sanhedrin 44b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 44b, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 44b, Gilyon HaShas Sanhedrin 44b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 44b, Collected Articles Sanhedrin 44b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144