×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הַבְּעָלִים נוֹתְנִין עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם הַבְּעָלִים נוֹתְנִין עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע.
the owner gives twenty-six sela and takes the field. He pays the twenty that he initially offered; plus five sela, which is one-fifth of the total future sum, i.e., one-quarter of his initial offer. In addition, he adds one sela, the difference between his initial offer and that of the other person, so that the Temple treasury will not receive less than the twenty-one sela offer proposed by the other person. If the owner says he will pay twenty sela and another person said: The field is hereby mine for a payment of twenty-two sela, the owner gives twenty-seven sela and takes the field.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הבעלים נותנין – על כרחן.
עשרים ושש – דלהאי לא יהבינן לה הואיל ואמרו בעלים עשרים ועולה החשבון עם החומש לכ״ה ואי יהביה להאיך בכ״א נמצא הקדש מפסיד ובעלים יתנו על כרחן אותו סלע שהוסיף זה על הקרן וכ״ה דידהו אבל על סלע שהוסיף זה לא יוסיפו חומש.
— הרי הבעלים נותנין על כרחם עשרים ושש, ונוטלים את השדה; עשרים שהציעו הם, ועוד חמש עבור החומש (כלומר, רבע, חמישית מן הסכום הכולל), ועוד סלע, כדי שלא יפסיד ההקדש מה שהציע השני עבור השדה. אמר הבעלים בעשרים, ואמר אחר בעשרים ושתיםהבעלים נותנין עשרים ושבע, עשרים שהציעו הם, ועוד חומש, ועוד שני סלעים שהוסיף האחר על ערך השדה.
the owner gives twenty-six sela and takes the field. He pays the twenty that he initially offered; plus five sela, which is one-fifth of the total future sum, i.e., one-quarter of his initial offer. In addition, he adds one sela, the difference between his initial offer and that of the other person, so that the Temple treasury will not receive less than the twenty-one sela offer proposed by the other person. If the owner says he will pay twenty sela and another person said: The field is hereby mine for a payment of twenty-two sela, the owner gives twenty-seven sela and takes the field.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) בְּעֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ הַבְּעָלִים נוֹתְנִין עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע הַבְּעָלִים נוֹתְנִין עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ הַבְּעָלִים נוֹתְנִין שְׁלֹשִׁים אשֶׁאֵין מוֹסִיפִין חוֹמֶשׁ עַל עִלּוּיוֹ שֶׁל זֶה.

If the owner says he will pay twenty sela and another said: The field is hereby mine for a payment of twenty-three sela, the owner gives twenty-eight sela and takes the field. If the owner says he will pay twenty sela and another said: The field is hereby mine for a payment of twenty-four sela, the owner gives twenty-nine sela and takes the field. If the owner says he will pay twenty sela and another said: The field is hereby mine for a payment of twenty-five sela, the owner gives thirty sela, as the owner adds one-fifth only to the amount that he bid, and does not add one-fifth to the addition of that other person.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר אחד בעשרים וחמש הבעלים נותנים שלשים – על כרחן. והשתא איכא למיפרך אמאי כופין את הבעלים בשלמא עד השתא כייפינן להו דהא לא מצינן למיתבה להנך משום דקרן דידהו לא הוי כקרן וחומש דאמור בעלים ברישא הלכך על כרחין הדרינן אבעלים וכיון דהדרינן אבעלים בעי למיתב קרנא כמה דשמאי אחריני וחומשא דידהו אבל השתא דאמר אחד בכ״ה ליתביה להאיך דהא קרן דידיה הוי כקרן וחומש דאמור בעלים ברישא ובגמ׳ פריך לה.
וכיוצא בזה, אמר אחר: בעשרים ושלשהבעלים נותנין עשרים ושמונה, בעשרים וארבעהבעלים נותנין עשרים ותשע, בעשרים וחמשהבעלים נותנין שלשים, אבל לא יותר, שאין הבעלים מוסיפין חומש אלא על מה שהציעו הם, אבל אינם מוסיפים חומש על עלויו של זה, כלומר, על מה שהוסיף האחר.
If the owner says he will pay twenty sela and another said: The field is hereby mine for a payment of twenty-three sela, the owner gives twenty-eight sela and takes the field. If the owner says he will pay twenty sela and another said: The field is hereby mine for a payment of twenty-four sela, the owner gives twenty-nine sela and takes the field. If the owner says he will pay twenty sela and another said: The field is hereby mine for a payment of twenty-five sela, the owner gives thirty sela, as the owner adds one-fifth only to the amount that he bid, and does not add one-fifth to the addition of that other person.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) באָמַר אֶחָד הֲרֵי שֶׁלִּי בְּעֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ אִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִיתֵּן שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד וְדִינָר הַבְּעָלִים קוֹדְמִין וְאִם לָאו אוֹמֵר לוֹ הִגַּעְתִּיךָ.:

If the owner said he will pay twenty sela and one other person said: The field is hereby mine for a payment of twenty-six sela, if the owner wished to pay thirty-one sela and a dinar the owner takes precedence; and if not, the treasurer says to the other person: The field has come into your possession based on your bid, as it is more than the Temple treasury can compel the owner to pay.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם רצו ליתן שלשים ואחת ודינר שכך עולה החשבון בין החומש שלהן והתוספת של זה הבעלים קודמין:
ואם לאו – שלא רצו הבעלים ליתן כל כך:
אומר לו – לזה שאמר בכ״ו:
הגעתיך – תן מה שאמרת והרי היא שלך:
אם רצו הבעלים כו׳ – ולא כייפינן להו הואיל וקרנא כקרן וחומש דאמור אינהו ברישא והאי דינר מפרש בגמרא מאי עבידתיה.
אם לאחר שהציעו הבעלים עשרים אמר אחד: הרי היא שלי בעשרים ושש סלעים, אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד סלעים ודינרהבעלים קודמין, ואם לאו, שלא רצו — אומר לו הגזבר לאותו אדם: הגעתיך, נתתי לך את השדה לפי הצעתך, שהרי הציע עבור השדה יותר ממה שיכול ההקדש לקבל מן הבעלים, עשרים וחמישה סלעים.
If the owner said he will pay twenty sela and one other person said: The field is hereby mine for a payment of twenty-six sela, if the owner wished to pay thirty-one sela and a dinar the owner takes precedence; and if not, the treasurer says to the other person: The field has come into your possession based on your bid, as it is more than the Temple treasury can compel the owner to pay.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גְּמָ׳: אָמַר רַב חִסְדָּא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁבֶּן אַרְבָּעִים עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ.

GEMARA: The mishna teaches that if one said: The field is mine for ten sela, and another said for twenty, and another said thirty, and another said forty, and yet another said fifty; and then the one who bid fifty reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela, and it is redeemed by the one who bid forty. In this manner, the Temple treasury does not lose. Rav Ḥisda says: The mishna taught that the treasurer repossesses ten sela from the one who initially offered fifty sela only when the one who offered forty stands in his place and intends to purchase the field, as the Temple treasury would have lost only ten sela.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא שנו – דאמרי דכי חזר בו של חמשים דממשכנין מנכסיו עד עשר ולא יותר אלא דבן ארבעים עומד במקומו שאינו משלשין ביניהם שעכשיו נפחתו להקדש י׳ שקלים:
גמ׳ לא שנו – דאין ממשכנין מנכסי בן חמשים אלא עשר סלעים אלא שבן מ׳ במקומו עומד ואינו חוזר בו אבל חזר בו בן ארבעים משלשין הכ׳ סלעים הפחותין מנ׳ ועד שלשים ביניהם דבן נ׳ יתן ט״ו ובן מ׳ יתן ה׳ דהא באותן עשר שאמר בן נ׳ יותר על בן מ׳ לא שייך בר מ׳ בהדיה בפסידא והנך י׳ שהוסיף בן מ׳ על בר ל׳ בר חמשין נמי אירצי במ׳ דיש בכלל חמשים ארבעים.
א גמרא שנינו במשנה כי במקרה שאחד הציע עבור שדה חמישים, ואחד ארבעים, ואחד שלושים, ואחד עשרים, ואחד עשר, אם חזר בו של חמישים מהצעתו — ממשכנים (נוטלים מנכסיו) עד עשר סלעים, שיכול היה ההקדש להרויח אם לא היה חוזר בו. אמר רב חסדא: לא שנו במשנתנו שאם חזר בו של חמישים — ממשכנין מנכסיו עד עשר, אלא במקרה שבן ארבעים עומד במקומו ופודה אותה מן ההקדש, ונמצא שההקדש הפסיד עשרה שקלים בלבד.
GEMARA: The mishna teaches that if one said: The field is mine for ten sela, and another said for twenty, and another said thirty, and another said forty, and yet another said fifty; and then the one who bid fifty reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela, and it is redeemed by the one who bid forty. In this manner, the Temple treasury does not lose. Rav Ḥisda says: The mishna taught that the treasurer repossesses ten sela from the one who initially offered fifty sela only when the one who offered forty stands in his place and intends to purchase the field, as the Temple treasury would have lost only ten sela.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲבָל אֵין בֶּן אַרְבָּעִים עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶן.

But if the one who offered forty does not stand in his place, i.e., he too reneged on his offer, then the additional amount they had offered is divided between the one who initially offered fifty and the one who offered forty, as follows: The one who offered fifty pays all ten of the difference between fifty and forty, but he must also pay half of the extra ten that is the difference between the offer of forty and the previous offer of thirty. The reason is that the one who bid fifty agreed to that extra ten that raised the price from thirty to forty. In sum, the one who offered fifty pays fifteen, and the one who said forty pays five.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משלשין ביניהן זה הפיחות שיתן בן חמשים ט״ו שקל ובן מ׳ יתן ה׳ שקל:
אבל אם אין בן ארבעים עומד במקומו, אלא גם הוא חוזר בו — משלשין (מחלקים) ביניהן את ההפרש שבין ארבעים לבין שלושים, שהוא הסכום שבו נפדה ההקדש.
But if the one who offered forty does not stand in his place, i.e., he too reneged on his offer, then the additional amount they had offered is divided between the one who initially offered fifty and the one who offered forty, as follows: The one who offered fifty pays all ten of the difference between fifty and forty, but he must also pay half of the extra ten that is the difference between the offer of forty and the previous offer of thirty. The reason is that the one who bid fifty agreed to that extra ten that raised the price from thirty to forty. In sum, the one who offered fifty pays fifteen, and the one who said forty pays five.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תְּנַן חָזַר בּוֹ שֶׁל אַרְבָּעִים מְמַשְׁכְּנִין עַד עֶשֶׂר אַמַּאי לִיתֵּן בַּר חַמְשִׁין בַּהֲדֵיהּ דְּלֵיכָּא בֶּן חֲמִשִּׁים.

The Gemara raises an objection to the statement of Rav Ḥisda from that which we learned in the mishna: If the one who bid forty reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela. The Gemara explains the objection: According to Rav Ḥisda, there is a difficulty: Why does the mishna rule that his property is repossessed by ten sela? Let the one who offered fifty give together with him, and therefore the one who offered forty should give only five. The Gemara responds: The mishna is referring to a case where there is no one who offered fifty sela.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מ״ט האי בן חמשים העשר שהוא הוסיף יתן הוא לבדו בלא דין ודברים והעשר שקל שהוסיף בן מ׳ על בן ל׳ יאמר בן מ׳ לבן נ׳ את נמי שייך בהדיה (בני) עשר דידי דיש בכלל חמשים הני ארבעים הילכך יהיב נמי פלגא דהני עשר ואידך הי׳ שקלים יתן לחוד דליכא בן חמשים אחר שלא שמאה שום אדם בחמשים:
דליכא בר נ׳ – שלא אמר אדם יותר על מ׳ דמתני׳ מילי מילי קתני.
ומקשים על כך, והרי מיד אחר כך תנן [שנינו במשנתנו]: חזר בו של ארבעיםממשכנין מנכסיו עד עשר, ולפי דברי רב חסדא, אמאי [מדוע]? ליתן בר חמשין בהדיה [שיתן בן החמישים יחד אתו], וכך יתן בן הארבעים רק חמש! ומשיבים: מדובר פה במקרה חדש, דליכא [שאין] בן חמשים, כלומר, שלא היה מי שהציע סכום זה.
The Gemara raises an objection to the statement of Rav Ḥisda from that which we learned in the mishna: If the one who bid forty reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela. The Gemara explains the objection: According to Rav Ḥisda, there is a difficulty: Why does the mishna rule that his property is repossessed by ten sela? Let the one who offered fifty give together with him, and therefore the one who offered forty should give only five. The Gemara responds: The mishna is referring to a case where there is no one who offered fifty sela.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) חָזַר בּוֹ בֶּן שְׁלֹשִׁים מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עֶשֶׂר אַמַּאי וְלִיתֵּן דְּבֶן אַרְבָּעִים בַּהֲדֵיהּ דְּלֵיכָּא בֶּן אַרְבָּעִים חָזַר בּוֹ בֶּן עֶשְׂרִים מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עֶשֶׂר אַמַּאי לִיתֵּן דְּבֶן שְׁלֹשִׁים בַּהֲדֵיהּ דְּלֵיכָּא בֶּן שְׁלֹשִׁים.

The Gemara further objects: The mishna also teaches that if the one who bid thirty reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela. But according to Rav Ḥisda, why is only his property repossessed? Let the one who offered forty give together with him. The Gemara again responds: The mishna is referring to a case where there is no one who offered forty sela. The Gemara persists: The mishna states that if the one who bid twenty reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela. According to Rav Ḥisda, why is only his property repossessed? Let the one who offered thirty give together with him. Once again, the Gemara responds: The mishna is referring to a case where there is no one who offered thirty sela.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ליתן הבן ארבעים ט״ו דליתשיך בפלגא דהני עשר דבן שלשים:
אי איכא בן ארבעים הכי נמי אלא דליכא בן ארבעים הילכך יהיב בן שלשים עשר:
ומקשים עוד, הרי שנינו במשנתנו: חזר בו בן שלשיםממשכנין מנכסיו עד עשר, ולשיטת רב חסדא, אמאי [מדוע]? וליתן דבן ארבעים בהדיה [ושיתן בן הארבעים יחד אתו]! ומשיבים: מדובר דליכא [שאין] בן ארבעים. וחוזרים ושואלים, ומה ששנינו: חזר בו בן עשריםממשכנין מנכסיו עד עשר, אמאי [מדוע]? ליתן דבן שלשים בהדיה [שיתן בן השלושים יחד אתו]! ומשיבים: מדובר דליכא [שאין] בן שלשים.
The Gemara further objects: The mishna also teaches that if the one who bid thirty reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela. But according to Rav Ḥisda, why is only his property repossessed? Let the one who offered forty give together with him. The Gemara again responds: The mishna is referring to a case where there is no one who offered forty sela. The Gemara persists: The mishna states that if the one who bid twenty reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela. According to Rav Ḥisda, why is only his property repossessed? Let the one who offered thirty give together with him. Once again, the Gemara responds: The mishna is referring to a case where there is no one who offered thirty sela.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא חָזַר בּוֹ שֶׁל עֶשֶׂר מוֹכְרִין אוֹתָהּ בְּשׇׁוְיָהּ וְנִפְרָעִין מִשֶּׁל עֶשֶׂר אֶת הַמּוֹתָר לִיתֵּב דְּבֶן עֶשְׂרִים בַּהֲדֵיהּ וְכִי תֵּימָא ה״נהָכָא נָמֵי דְּלֵיכָּא בֶּן עֶשְׂרִים אִי הָכִי נִפְרָעִין מִשֶּׁל עֲשָׂרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ מִיבְּעֵי לֵיהּ.

The Gemara asks: If so, then say the latter clause of the mishna: If the one who bid ten reneged on his offer, the treasurer sells the field at its value and collects the remainder from the property of the one who bid ten, to complete the sum of ten sela. Why is payment collected only from the one who offered ten? Let the one who offered twenty give together with him. And if you would say that here too, there is no one who offered twenty sela, then if so, why does the mishna state: And collects from the one who bid ten? The mishna should have stated simply: And collects from him, as there is no one else who submitted an offer.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי הכי – כדאמר רב חסדא:
אימא סיפא חזר בו של עשר כו׳:
אי הכי – אי דליכא אלא עשר [לחודיה] אמאי איצטריך למימר נפרעין משל עשר נפרעין ממנו מבעי ליה. אלא מדקתני נפרעין משל עשר ש״מ דאיכא נמי של בן עשרים ולא קתני משלשין ביניהם וקשיא לרב חסדא:
ליתיב בר עשרים בהדיה – דאיהו נמי בעשר אירצי.
[משל י׳ – ] מדקתני משל י׳ מכלל דאיכא אחרינא.
ואומרים: אי הכי אימא סיפא [אם כך אמור את סופה] של הלכה זו: חזר בו של עשרמוכרין אותה בשויה ונפרעין משל עשר את המותר, ומדוע רק ממנו? ליתב דבן עשרים בהדיה [שיתן בן העשרים יחד אתו]! וכי תימא [ואם תאמר] הכא נמי דליכא [כאן גם כן מדובר שאין] בן עשרים עמו, אי הכי [אם כך], מה ששנינו: ״נפרעין משל עשרה״ אינו מתאים, אלא ״נפרעין ממנו״ מיבעי ליה [צריך היה לומר], שהרי אין כלל מציע אחר!
The Gemara asks: If so, then say the latter clause of the mishna: If the one who bid ten reneged on his offer, the treasurer sells the field at its value and collects the remainder from the property of the one who bid ten, to complete the sum of ten sela. Why is payment collected only from the one who offered ten? Let the one who offered twenty give together with him. And if you would say that here too, there is no one who offered twenty sela, then if so, why does the mishna state: And collects from the one who bid ten? The mishna should have stated simply: And collects from him, as there is no one else who submitted an offer.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּבַת אַחַת כָּאן בְּזֶה אַחַר זֶה תַּנְיָא נָמֵי הָכִי גחָזְרוּ כּוּלָּן כְּאֶחָד מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם וְהָא אֲנַן תְּנַן מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עֶשֶׂר אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ כִּדְרַב חִסְדָּא שְׁמַע מִינַּהּ.

Rather, Rav Ḥisda said: This is not difficult. Here, when the potential loss incurred by the Temple treasury is divided, they reneged on their offers simultaneously; whereas there, in the mishna, where only one individual must cover the loss, two individuals reneged one after the other. The Gemara notes that this is also taught in a baraita: If all of them reneged at once they divide the potential loss incurred by the Temple treasury between them. Now didn’t we learn in the mishna: The treasurer repossesses from his property up to ten sela, without any mention of a division? Rather, must one not conclude from the baraita that the halakha is in accordance with the statement of Rav Ḥisda, who holds that when two individuals renege on their offers simultaneously they divide the loss between them? The Gemara comments: Indeed, conclude from it that this is the case.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לא קשיא כאן שחזרו כולן בבת אחת משלשין [ביניהן] אבל חזרו בזה אחר זה נפרעין מכל אחד תוספתו:
תניא נמי הכי – דכי חזרו כולן כאחד משלשין ביניהן כיצד של חמשים יתן ט״ו ושל ארבעים ה׳ מתוספתו וה׳ [מתוספת] בן שלשים ובן שלשים יתן חצי תוספתו [וחצי תוספתו מבן כ׳ ובן כ׳ יתן חצי תוספתו] וחצי מן המותר שנפרעין מבן עשר:
[והאנן תנן ממשכנין מנכסי של כל אחד עד עשר אלא לאו ש״מ כדרב חסדא כדמתרצינן כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה:
חזרו בהן בבת אחת משלשין ביניהן – כדרב חסדא ומתני׳ כגון שחזרו בהן בזה אחר זה דהשתא אמר בן נ׳ לגזבר כי הדרי בי שבקי לך בר מ׳.
משלשין ביניהן – שנים ושלשה ראשונים נשכרין ושנים אחרונים נפסדין שאם חזרו כולם ומכרה גזבר בשוויה חמש סלעים נמצאו פחותין מ״ה סלעים יתן בן נ׳ הי׳ שלו לבדו ומעשר של בן מ׳ יתן החצי ששניהם נתרצו בהן ומעשר של בן שלשים יתן השליש ובן מ׳ השליש ובן שלשים השליש ששלשתן שלשים אמרו והעשר של בן עשרים יתנו בין ארבעתם והחמש שפחתו מבן עשר יתנו חמשתן.
אלא אמר רב חסדא, לא קשיא [אין זה קשה]: כאן, שמשתתפים יחד בהפסד שנגרם להקדש, מדובר כשחזרו בהם מהצעותיהם בבת אחת, כאן, ששנינו במשנתנו שאין משתתפים יחד בהפסד ההקדש, מדובר כשחזרו בהם בזה אחר זה. ומעירים, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: חזרו כולן כאחדמשלשין (מחלקים) ביניהם את הפסד ההקדש. ויש להקשות על כך, והא אנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה]: ממשכנין מנכסיו עד עשר, ולא הוזכר שמשלשים ביניהם! אלא לאו שמע מינה [האם לא נלמד מכאן] כדברי רב חסדא, שיש הבדל בין חזרה בבת אחת לבין חזרה בזה אחר זה. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
Rather, Rav Ḥisda said: This is not difficult. Here, when the potential loss incurred by the Temple treasury is divided, they reneged on their offers simultaneously; whereas there, in the mishna, where only one individual must cover the loss, two individuals reneged one after the other. The Gemara notes that this is also taught in a baraita: If all of them reneged at once they divide the potential loss incurred by the Temple treasury between them. Now didn’t we learn in the mishna: The treasurer repossesses from his property up to ten sela, without any mention of a division? Rather, must one not conclude from the baraita that the halakha is in accordance with the statement of Rav Ḥisda, who holds that when two individuals renege on their offers simultaneously they divide the loss between them? The Gemara comments: Indeed, conclude from it that this is the case.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִיכָּא דְּרָמֵי לְהוּ מִירְמָא תְּנַן חָזַר בּוֹ שֶׁל עֶשֶׂר מוֹכְרִין אוֹתָהּ בְּשׇׁוְיָהּ וְנִפְרָעִין מִשֶּׁל עֶשֶׂר אֶת הַמּוֹתָר וְהָתַנְיָא מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם אָמַר רַב חִסְדָּא לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּבַת אַחַת כָּאן בְּזֶה אַחַר זֶה.:

The Gemara notes that there are those who raise this baraita as a contradiction: We learned in the mishna that if the one who bid ten reneged on his offer, the treasurer sells the field at its value and collects the remainder from the property of the one who bid ten. But isn’t it taught in a baraita that they divide the potential loss to the Temple treasury between them? Rav Ḥisda said: This is not difficult. Here in the baraita they reneged on their offers simultaneously, whereas there, in the mishna, two individuals reneged one after the other.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא דרמי להו מירמא – ולא תני להא דרב חסדא באנפי נפשה אלא ע״י תירוץ דמתני׳ וברייתא דרמו אהדדי.
ומעירים: משנתנו וברייתא זו, איכא דרמי להו מירמא [יש מי שהשליך אותן זו על זו], הראה סתירה ביניהן, שכך תנן [שנינו במשנתנו]: חזר בו של עשרמוכרין אותה בשויה ונפרעין משל עשר את המותר. והתניא [והרי שנויה ברייתא]: משלשין ביניהם! ועל כך אמר רב חסדא, לא קשיא [אין זה קשה]: כאן, בברייתא, מדובר כשחזרו בבת אחת, כאן, במשנה, מדובר כשחזרו בזה אחר זה.
The Gemara notes that there are those who raise this baraita as a contradiction: We learned in the mishna that if the one who bid ten reneged on his offer, the treasurer sells the field at its value and collects the remainder from the property of the one who bid ten. But isn’t it taught in a baraita that they divide the potential loss to the Temple treasury between them? Rav Ḥisda said: This is not difficult. Here in the baraita they reneged on their offers simultaneously, whereas there, in the mishna, two individuals reneged one after the other.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הַבְּעָלִים אוֹמְרִים בְּעֶשְׂרִים וְכׇל אָדָם בְּעֶשְׂרִים וְכוּ׳.: לְמֵימְרָא דְּחוֹמֶשׁ עֲדִיף וּרְמִינְהוּ בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאֶחָד אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאִיסָּר שֶׁל סֶלַע וְאִיסָּר קוֹדֵם מִפְּנֵי שֶׁמּוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן.

§ The mishna teaches: If the owner says he will pay twenty sela and any other person says he will pay twenty sela, the owner’s offer takes precedence because he adds one-fifth. The Gemara asks: Is this to say that an offer of the owner, which perforce includes an additional one-fifth, is preferable to a higher offer for the principal submitted by another? And the Gemara raises a contradiction from a mishna (Ma’aser Sheni 4:3): If one is unable to transport his second-tithe produce to Jerusalem to consume it there, the produce is redeemed and the redemption money is spent on food in Jerusalem. If the owner of second tithe says he will redeem it for one sela and one other says he will redeem it for one sela and one issar, the offer of one sela and one issar takes precedence, because he adds to the principal.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחד סלעין הבעלים נותנין עשרים ושש – לפי שהבעלים אמרו בעשרים ומוסיפין עוד חומש על עשרים הרי כ״ו וכן לעולם כופין הבעלים שיפדוה הן בשביל שמוסיפין חומש ויתנו עוד גם התוספת שמוסיף אחד על העשרים אבל אין מוסיפין הבעלים חומש על אותו עילוי שמעלה אחד על העשרים אלא יתנו התוס׳ לבדו על חומש שלהן כגון אמר אחד הרי היא שלי בכ״ה הבעלים יתנו ל׳ ולא יותר חמש בשביל חומש שלהן וחמש בשביל תוספת של זה אבל] אמר אחד הרי היא שלי בכ״ו. אין כופין את הבעלים לפדותה כדאמרינן בגמ׳ דמצי אמרי אתא גברא בחריקין שהוסיף על הכ׳ כנגד החומש שאנו חייבין להוסיף מעתה אין אנו חייבין לפדות אא״כ רצו הבעלים עדיין לפדותה:
ובעל הבית אומר – לפדות מעשר שני שלו בסלע ואחד אומר תנהו לי ואני אתן בשבילו סלע ואיסר קודם של סלע ואיסר לבעל הבית ויהיה המעשר שלו מפני שמוסיף על הקרן איסר יותר מבעה״ב ואע״ג דכי פריק ליה בעה״ב מחוייב להוסיף חומש כדכתיב ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יוסף עליו ואחר אין מוסיף חומש אפי׳ הכי של סלע ואיסר קודם לבעה״ב:
[בעה״ב אומר בסלע – ] בעה״ב הפודה מעשר שני שלו מוסיף חומש דכתיב (ויקרא כז) ואם גאל יגאל איש ממעשרו וגו׳ ואחר הפודה אין מוסיף חומש. בעה״ב אומר בסלע ואחר אומר בסלע ואיסר כו׳ שמוסיף על הקרן ואע״ג דבעל הבית בעי למיתב טפי דחומש סלע הוי דינר ודינר הוי עשרים וד׳ איסרין בפ״ק דקדושין (דף יב.).
למימרא דחומש עדיף ורמינהי בעל הבית אומר בסלע – תימה לר׳ אלחנן מאי פריך דהא ליכא למיפרך דהבעלים אומרים בעשרים וכל אדם בעשרים הבעלים קודמים כו׳ והכא תניא דאחר קודם ומאי קושיא דהא דהבעלים קודמין זהו כשאין אחר פודהו ביותר ומסיפא נמי ליכא למיפרך דתניא אחד אומר הרי הוא שלי בעשרים ואחד הבעלים קודמין ונותן כ״ו והכא תניא דאחר קודם הכי נמי לא קשיא דמידי הוא טעמא אלא מפני שמוסיף על הקרן שהוא עשרים ה״נ במתני׳ דין הוא שיקדמו הבעלים שגם הם מוסיפין על הקרן כשנותנין עשרים ושש שנותנין האחד יותר על העשרים והחומש בשביל (חומש) הקרן שהוא עשרים ואחת ושמא הוא מקשה כך מאי שנא שכופין הבעלים לתת דמים שאמר האחר וחומשו על מה שאמר הוא דקתני שהבעלים נותנין כ״ו כ״ז והכא תניא כשהבעלים אומרים בסלע והאחר אומר בסלע ואיסר [של סלע ואיסר] קודם ואין אנו כופין את הבעלים שיתנו סלע ואיסר עם החומש דקתני של סלע ואיסר קודם ולא קתני הבעלים נותנין חמשה דינרים שהוא קרן וחומש ואיסר ומשני הכא חומשא רווחא דהקדש חומש עדיף הלכך כופין את הבעלים התם דחומשא רווחא דבעל הבית כו׳.
ב שנינו במשנה: הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם אומרים בעשרים — הבעלים קודמים, מפני שהם מוסיפים חומש. ומעירים: למימרא [יש לומר, ללמוד מכאן] שחישוב התוספת של החומש שנותנים הבעלים עדיף על פני הצעה גבוהה יותר של הקרן עצמה. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו לענין פדיון מעשר שני: בעל הבית אומר בסלע, ואחד אומר בסלע ואיסרשל סלע ואיסר קודם, מפני שמוסיף על הקרן!
§ The mishna teaches: If the owner says he will pay twenty sela and any other person says he will pay twenty sela, the owner’s offer takes precedence because he adds one-fifth. The Gemara asks: Is this to say that an offer of the owner, which perforce includes an additional one-fifth, is preferable to a higher offer for the principal submitted by another? And the Gemara raises a contradiction from a mishna (Ma’aser Sheni 4:3): If one is unable to transport his second-tithe produce to Jerusalem to consume it there, the produce is redeemed and the redemption money is spent on food in Jerusalem. If the owner of second tithe says he will redeem it for one sela and one other says he will redeem it for one sela and one issar, the offer of one sela and one issar takes precedence, because he adds to the principal.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הָכָא דְּחוּמְשָׁא רַוְוחָא דְּהֶקְדֵּשׁ הוּא חוֹמֶשׁ עֲדִיף הָתָם דְּחוּמְשָׁא רַוְוחָא דְּבַעַל הַבַּיִת קַרְנָא תִּיפְרוֹק שַׁפִּיר חוּמְשָׁא לָא אִיכְפַּת לַן.:

The Gemara answers: Here, where the additional one-fifth is a gain of the Temple treasury, a calculation that includes the one-fifth is preferable. By contrast, there, where the additional one-fifth belongs to the owner, i.e., the Temple treasury gains nothing from it, as the redemption money for second-tithe produce belongs to the owner and must be taken to Jerusalem for him to spend it there, let the principal be redeemed for a proper sum, and we do not care about the additional one-fifth.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומתרץ לא קשיא דהכא בגואל שדהו דחומש דמוסיפין בעלים רווחא דהקדש הוא שהקרן והחומש בא ליד הגזבר משום הכי ההוא דיהיב חומש להקדש עדיף:
הכא – גבי מעשר שני דחומשא שמוסיף רווחא דבעה״ב הוא שהקרן והחומש של בעה״ב הוא ומעלהו ואוכלו בירושלים בתורת מעשר וכשמוסיף חומש זהו ריוח שלו שיש לו יותר מעות ממה לקנות כל צורכו בירושלם משו״ה ההוא דפריק הקרן שפיר שמוסיף בפדייתו יותר מבעה״ב איסר הוא קודם לבעה״ב ואע״פ שהבעל הבית מוסיף חומש כיון שאינו בא ליד הקדש לא הקרן ולא החומש אלא ליד בעה״ב לית לן בה בההוא חומש אלא ההוא דפריק קרנא שפיר טפי מחבריה איהו קדים:
התם – גבי מעשר שני חומש רווחא דבעל הבית הוא שהרי בין קרן בין חומש הכל שלו והוא יאכל הכל בירושלים ואין לנו בו אלא מצות פדייה שלא יאכלנו בגבולין בלא פדיון ועיקר פדייתו בקרן היא ואע״ג דבצרי דמי לא איכפת לן שהרי ביתירות דמיו אין נהנה אלא הוא.
ומשיבים: הכא דחומשא רווחא [כאן שתוספת החומש רווח] של הקדש הוא — חישוב התוספת של חומש עדיף, התם דחומשא רווחא [שם שהחומש הוא רווח] של בעל הבית, כלומר, שאין להקדש רווח בדבר, שהרי מעשר שני (או פדיונו) של הבעלים הוא, אלא שצריך להעלותו לירושלים ולהשתמש בו שם — קרנא תיפרוק שפיר [הקרן תיפדה יפה, כראוי] על ידי מי שהציע יותר, וחומשא לא איכפת לן [והחומש לא אכפת לנו ממנו].
The Gemara answers: Here, where the additional one-fifth is a gain of the Temple treasury, a calculation that includes the one-fifth is preferable. By contrast, there, where the additional one-fifth belongs to the owner, i.e., the Temple treasury gains nothing from it, as the redemption money for second-tithe produce belongs to the owner and must be taken to Jerusalem for him to spend it there, let the principal be redeemed for a proper sum, and we do not care about the additional one-fifth.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר אֶחָד הֲרֵי הוּא שֶׁלִּי כּוּ׳.: בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ נוֹתְנִין שְׁלֹשִׁים וְלֵימְרוּ הַבְּעָלִים אֲתָא גַּבְרָא בַּחֲרִיקִין דַּאֲמוּר בְּעָלִים דִּינָר.

§ The mishna teaches that if the owner says he will pay twenty sela and one other person said: The field is hereby mine for a payment of twenty-five sela, the owner gives thirty sela. The Gemara suggests: And let the owner say: A man has come in my place [baḥarikin] to redeem the field, as even when accounting for the one-fifth that I must add, my offer stands at twenty-five sela, identical to this man’s offer. Why, then, am I forced to redeem the field for a greater sum? The Gemara responds: The mishna is referring to a case where the owner initially said he would pay twenty sela and an additional dinar, one-quarter of one sela. When the additional one-fifth is taken into account, the owner’s offer is greater than twenty-five sela.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולימרו בעלים אתא גברא בחריקין – במקומינו שרוצה ליתן כמותינו בשלמא עד השתא הדריתו עלן משום פסידא דהקדש אבל השתא אמאי בעיתו למיכפיין.
דאמור בעלים – ברישא דינר יותר על עשרים דמטי חושבנא דקרן וחומש לכ״ה ודינר ואי יהבינן להאי איכא פסידא להקדש הלכך הדרינן אבעלים על כרחייהו.
ג שנינו במשנה שאם לאחר שאמרו הבעלים: הרי היא שלי בעשרים, אמר אחד: הרי הוא שלי בעשרים וחמש — הבעלים נותנין שלשים. ושואלים, ולימרו [ושיאמרו] הבעלים: הרי העשרים שהצענו בתוספת החומש עולים לעשרים וחמש, ואם כן אתא גברא בחריקין [בא אדם אחר במקומנו], שמציע סכום זהה, ומדוע לכפות אותנו לשלם יותר? ומשיבים: מדובר דאמור [שאמרו] הבעלים מתחילה שהם נותנים עשרים סלעים ודינר נוסף (רבע סלע), ונמצא שהחומש על הצעה זו יתר על עשרים וחמישה סלעים שהציע האחר.
§ The mishna teaches that if the owner says he will pay twenty sela and one other person said: The field is hereby mine for a payment of twenty-five sela, the owner gives thirty sela. The Gemara suggests: And let the owner say: A man has come in my place [baḥarikin] to redeem the field, as even when accounting for the one-fifth that I must add, my offer stands at twenty-five sela, identical to this man’s offer. Why, then, am I forced to redeem the field for a greater sum? The Gemara responds: The mishna is referring to a case where the owner initially said he would pay twenty sela and an additional dinar, one-quarter of one sela. When the additional one-fifth is taken into account, the owner’s offer is greater than twenty-five sela.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְלִיתְנֵי דִּינָר לָא דָּק וְלָא וְהָא קָתָנֵי אִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִיתֵּן שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד וְדִינָר בְּעָלִים קוֹדְמִין אֶלָּא אָמַר רָבָא דדַּאֲמוּר בְּעָלִים פְּרוּטָה וְלָא דָּק.:

The Gemara asks: But if so, let the mishna teach explicitly that he offered an additional dinar. The Gemara responds: The tanna was not meticulous with regard to the mention of small sums of money such as one dinar. The Gemara asks: And was the tanna not meticulous? But isn’t it taught in the mishna that in a case where one said: The field is hereby mine for a payment of twenty-six sela, if the owner wished to pay thirty-one sela and a dinar the owner takes precedence? Rather, Rava said: The mishna is referring to a case where the owner said he would redeem it for twenty sela and one peruta, and the tanna was not meticulous with regard to mentioning such a tiny sum.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמאי הבעלים נותנין שלשים ולימרו בעלים כבר אתא גברא בהריקין במקומינו שרוצה ליתן כנגד הקרן והחומש שלנו ומעתה נפטרנו:
לא – לא מצו למימר הכי כגון דאמור בעלים בעשרים ודינר דחייבין ליתן כ״ה ודינר והאי גברא לא אמר אלא כ״ה הלכך ליכא למימר אתא גברא בהריקין:
אי הכי אמאי לא תני בעלים אומרים עשרים ודינר ליתני דינר:
לא דק – [תנא] דלא רצה לשנות (לבר) [דינר] שהוא פחות משקל:
[ולא והקתני בסיפא דינר:
אלא אמר רבא – כגון דאמור בעלים בעשרים ופרוטה דחייבין ליתן כ״ה ופרוטה ואידך גברא לא אמר אלא בכ״ה לחוד ולא מצי למימר אתא גברא בהריקין. וכיון דאמרי בעלים פרוטה ופרוטה לא הוי דבר חשוב ולא רצה התנא לשנותה:
וליתני – ברישא דמתני׳ הבעלים אומרים בעשרים ודינר.
לא דק – למתני דינר אלא חשבון הסלעים.
והא קתני – דינר בסיפא אלמא דק בדינרין.
אלא אמר רבא דאמור בעלים – ברישא פרוטה ובפרוטות לא דק.
ושואלים: וליתני [ושישנה] במפורש דינר זה! ומשיבים: לא דק [דקדק] התנא להזכיר סכום קטן כדינר. ושואלים: ולא? והא קתני [והרי שנינו] בהמשך המשנה, שאם אמר אחד: הריהי שלי בעשרים ושש, אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד סלעים ודינרבעלים קודמין! אלא אמר רבא: מדובר דאמור [שאמרו] בעלים עשרים סלעים ופרוטה, ובמקרה כזה אומרים אנו שלא דק [דקדק] התנא להזכיר סכום פעוט כזה.
The Gemara asks: But if so, let the mishna teach explicitly that he offered an additional dinar. The Gemara responds: The tanna was not meticulous with regard to the mention of small sums of money such as one dinar. The Gemara asks: And was the tanna not meticulous? But isn’t it taught in the mishna that in a case where one said: The field is hereby mine for a payment of twenty-six sela, if the owner wished to pay thirty-one sela and a dinar the owner takes precedence? Rather, Rava said: The mishna is referring to a case where the owner said he would redeem it for twenty sela and one peruta, and the tanna was not meticulous with regard to mentioning such a tiny sum.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) שֶׁאֵין מוֹסִיפִין חוֹמֶשׁ עַל עִלּוּיוֹ כּוּ׳.: האָמַר רַב חִסְדָּא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא נִישּׁוֹם הֶקְדֵּשׁ בג׳בִּשְׁלֹשָׁה אֲבָל נִישּׁוֹם הֶקְדֵּשׁ בג׳בִּשְׁלֹשָׁה מוֹסִיפִין.

§ The mishna teaches that even when the owner must give the amount offered by the second person for the field, he adds one-fifth only to the amount that he himself bid, as he does not add one-fifth to the addition of the other person. Rav Ḥisda says: The mishna taught that the owner does not add one-fifth to the addition of the other person only when the consecrated property was not appraised by three people. But if the consecrated property was appraised by three people, and the field was found to be worth the amount offered by the other person, the owner does add one-fifth to the addition of the other person.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא שנו – דאין מוסיפין חומש על עילוי של זה אלא שלא נישום הקדש בג׳ בני אדם:
אבל – אם שמאה אותו אחר לדעת ג׳ בני אדם ששוה כך וכך על עשרים מוסיפין הבעלים נמי חומש אף על אותו עילוי:
שלא נישום הקדש בשלשה – שלא שמו שלשה בני אדם את הקרקע כמה שאמר זה האחר.
אבל – שמאוה שלשה כדבריו של זה מוסיפין בעלים חומש על עילויו בעל כרחו ולא בעינן עשרה. ואע״ג דשומא דהקדש בעי עשרה כדאמרינן בסנהדרין (דף ב.) הקרקעות תשעה וכהן הכא רבותא קא משמע לן דכיון דאמרי תלתא לא מהדרינן אעשרה ויוסיפו חומש על העילוי.
ד שנינו במשנה שאף שהבעלים צריכים לתת להקדש מה שהעלה השני בערכה של השדה, אין הם מוסיפין חומש על עלויו של זה, אלא רק על המחיר שהציעו הם עצמם. אמר רב חסדא: לא שנו אלא שלא נישום ההקדש בשלשה אנשים, אבל נישום ההקדש בשלשה, והשומה שווה להצעתו של האחר — מוסיפין הבעלים חומש על עילויו של זה. ומעירים: תניא
§ The mishna teaches that even when the owner must give the amount offered by the second person for the field, he adds one-fifth only to the amount that he himself bid, as he does not add one-fifth to the addition of the other person. Rav Ḥisda says: The mishna taught that the owner does not add one-fifth to the addition of the other person only when the consecrated property was not appraised by three people. But if the consecrated property was appraised by three people, and the field was found to be worth the amount offered by the other person, the owner does add one-fifth to the addition of the other person.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מוֹסִיפִין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין מוֹסִיפִין הֵיכִי דָּמֵי אִי לָא נִישּׁוֹם מַאי טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי אֶלָּא דְּנִישּׁוֹם.

The Gemara notes that this is also taught in a baraita: Beit Shammai say the owner adds one-fifth to the addition of the other person and Beit Hillel say the owner does not add that one-fifth. The Gemara explains: What are the circumstances of this baraita? If it is discussing a case where the field was not appraised by three people, then what is the reasoning of Beit Shammai for their ruling that the owner must add one-fifth to the addition of the other person? Rather, the baraita must be referring to a case where the field was appraised by three people and the appraisal matched the offer of the other person. The owner must therefore add one-fifth to the addition of that other person.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא נמי הכי כו׳]:
תניא בית שמאי אומרים מוסיפין – ה״ג וכן כתוב בספר ר״ת ול״ג תניא נמי הכי ואי גרסי׳ ליה יש לפרשו כן תניא נמי הכי דאיכא מאן דסבר דמוסיפין בנישום אי כב״ש אי כב״ה ומדקדק הש״ס למצוא אליבא דרב חסדא ומיהו נראה יותר דגרס תניא בלא נמי הכי.
נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], בית שמאי אומרים: מוסיפין חומש על עלויו של זה, ובית הלל אומרים: אין מוסיפין. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר] בברייתא זו? אי [אם] במקרה שלא נישום השדה על ידי שלושה, מאי טעמא [מה טעמם] של בית שמאי, שאמרו שצריכים הבעלים להוסיף חומש? אלא צריך לומר שמדובר כשנישום, ועלתה השומה כהצעתו של זה, ולפיכך צריכים להוסיף חומש על כך.
The Gemara notes that this is also taught in a baraita: Beit Shammai say the owner adds one-fifth to the addition of the other person and Beit Hillel say the owner does not add that one-fifth. The Gemara explains: What are the circumstances of this baraita? If it is discussing a case where the field was not appraised by three people, then what is the reasoning of Beit Shammai for their ruling that the owner must add one-fifth to the addition of the other person? Rather, the baraita must be referring to a case where the field was appraised by three people and the appraisal matched the offer of the other person. The owner must therefore add one-fifth to the addition of that other person.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) לֵימָא רַב חִסְדָּא דְּאָמַר כְּבֵית שַׁמַּאי לְעוֹלָם דְּלָא נִישּׁוֹם וּבֵית שַׁמַּאי מַחְמִירִין.

The Gemara asks: Shall we say that Rav Ḥisda says his statement in accordance with the opinion of Beit Shammai? This is difficult, as there is a principle that the halakha is ruled in accordance with the opinion of Beit Hillel. The Gemara responds: Actually, the baraita is referring to a case where the field was not appraised by three people, and Beit Shammai are stringent and rule that the owner must nevertheless add one-fifth to the addition of the other person. Rav Ḥisda rules in accordance with the opinion of Beit Hillel that the owner adds one-fifth to the addition of the other person only when the field was appraised by three people.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לעולם דלא נישום – הא נישום אפי׳ ב״ה מודו דמוסיפין. (וא״כ) [ודקשיא לך] מ״ט דב״ש דאמרי מוסיפין:
ב״ש מחמירי – משום חומרא בעלמא הוא דקאמרי הכי (כיון דאמרת) ואיב״א דנישום ואיפוך ורב חסדא כב״ה דאמרי מוסיפין:
ואולם לימא [האם נאמר] כי רב חסדא דאמר [שאומר] כשיטת בית שמאי? והרי מקובלנו שהלכה כבית הלל! ודוחים: לעולם תפרש שמדובר כשלא נישום, ובית שמאי מחמירין, שאפילו כך צריך להוסיף חומש על עילוי של השני. ואילו לבית הלל יש להוסיף חומש רק כשנישום בסכום זה, וכדברי רב חסדא.
The Gemara asks: Shall we say that Rav Ḥisda says his statement in accordance with the opinion of Beit Shammai? This is difficult, as there is a principle that the halakha is ruled in accordance with the opinion of Beit Hillel. The Gemara responds: Actually, the baraita is referring to a case where the field was not appraised by three people, and Beit Shammai are stringent and rule that the owner must nevertheless add one-fifth to the addition of the other person. Rav Ḥisda rules in accordance with the opinion of Beit Hillel that the owner adds one-fifth to the addition of the other person only when the field was appraised by three people.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אִי בָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם דְּנִישּׁוֹם וְאֵיפוֹךְ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹסִיף וְלִיתְנְיַהּ גַּבֵּי קוּלֵּי ב״שבֵּית שַׁמַּאי וְחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל אֶלָּא לְעוֹלָם דְּלֹא נִישּׁוֹם וב״שוּבֵית שַׁמַּאי מַחְמִירִין.:

And if you wish, say instead: Actually, the baraita is referring to a case where the field was appraised by three people and the appraisal matched the offer of the other person; and one should reverse the opinions, i.e., Beit Shammai say that even in such a case the owner does not add one-fifth to the addition of the other person. The Gemara asks: But according to this interpretation, let the dispute be taught alongside the other rare instances of leniencies of Beit Shammai and stringencies of Beit Hillel (see tractate Eiduyot, chapters 4 and 5). Yet, this dispute does not appear there. Rather, one must accept the previous answer, that the baraita is actually discussing a case where the field was not appraised by three people, and Beit Shammai are stringent.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״כ דב״ה מחמירי דאמרי מוסיפין חומש על עילוי ליתנייה גבי קולי ב״ש וחומרי ב״ה – אלא לעולם כדאמרינן מעיקרא דלא נישום [ואפי׳ הכי ב״ש מחמרי דאמרי מוסיפין] אבל נישום אפי׳ ב״ה סברי דמוסיפין ורב חסדא דאמר (אפי׳) כב״ה:
ששה דברים מקולי ב״ש ומחומרי בית הלל.
אי בעית אימא [אם תרצה אמור]: לעולם מדובר כשנישום בשלושה כהצעת האחר, ואיפוך [והפוך] את השיטות, ומעתה בית שמאי אומרים: אפילו כך אין הבעלים מוסיף חומש על עילויו של זה. ומקשים: לדבריך, וליתניה [ושישנה] הלכה זו גבי [אצל] קולי בית שמאי וחומרי בית הלל, רשימת הדברים שבהם בית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים (בפרק הרביעי והחמישי של מסכת עדויות)! אלא לעולם תאמר שלא נישום, ובית שמאי מחמירין, וכפי שהסברנו לפני כן.
And if you wish, say instead: Actually, the baraita is referring to a case where the field was appraised by three people and the appraisal matched the offer of the other person; and one should reverse the opinions, i.e., Beit Shammai say that even in such a case the owner does not add one-fifth to the addition of the other person. The Gemara asks: But according to this interpretation, let the dispute be taught alongside the other rare instances of leniencies of Beit Shammai and stringencies of Beit Hillel (see tractate Eiduyot, chapters 4 and 5). Yet, this dispute does not appear there. Rather, one must accept the previous answer, that the baraita is actually discussing a case where the field was not appraised by three people, and Beit Shammai are stringent.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר אֶחָד הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְּעֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ כּוּ׳.: רָצוּ אִין לֹא רָצוּ לָא.

§ The mishna teaches that in a case where the owner offers to pay twenty sela and one other person said: The field is hereby mine for twenty-six sela, if the owner wished to pay thirty-one sela and a dinar, the owner takes precedence. The Gemara elaborates: If the owner wished to pay the additional sum, then yes, he redeems the field, but if the owner did not wish to do so, no, he is not forced to redeem it.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רצו אין לא רצו לא – [דאין כופין אותן] מ״ט דמצי אמרי אתא גברא בהריקין:
ה שנינו במשנה כי אם הציעו הבעלים בעשרים, ואמר אחד: הרי היא שלי בעשרים ושש, אם רצו הבעלים ליתן שלושים ואחד סלע ודינר — הבעלים קודמים. ומסבירים: רצו להוסיף — אין [כן] יפדו, אם לא רצו לא כופים אותם, מפני שהבעלים
§ The mishna teaches that in a case where the owner offers to pay twenty sela and one other person said: The field is hereby mine for twenty-six sela, if the owner wished to pay thirty-one sela and a dinar, the owner takes precedence. The Gemara elaborates: If the owner wished to pay the additional sum, then yes, he redeems the field, but if the owner did not wish to do so, no, he is not forced to redeem it.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמְרִי אֲתָא גַּבְרָא בַּחֲרִיקִין.

The Gemara explains that the reason is that the owner can say: A man has come in my place to redeem the field for a higher sum, since even when accounting for the additional one-fifth that I must give, my offer amounts to a total of only twenty-five sela, whereas this other person has offered to pay twenty-six. Nevertheless, if the owner chooses to redeem the field, he gives the other person’s offer, twenty-six sela, plus an additional one-fifth of his initial offer, for a total of thirty-one sela.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרי [אומרים]: אתא גברא בחריקין [בא אדם במקומנו], שנותן מחיר גבוה יותר להקדש, שהרי אנו היינו נותנים יחד עם החומש עשרים וחמישה סלעים, וזה מציע עשרים וששה. ומכל מקום, אם רוצים הם לפדות — עליהם ליתן קרן וחומש שהציעו מתחילה (עשרים וחמש) ועוד ששה סלעים שהוסיף האחר בהצעתו, שהם שלושים ואחד סלעים.
The Gemara explains that the reason is that the owner can say: A man has come in my place to redeem the field for a higher sum, since even when accounting for the additional one-fifth that I must give, my offer amounts to a total of only twenty-five sela, whereas this other person has offered to pay twenty-six. Nevertheless, if the owner chooses to redeem the field, he gives the other person’s offer, twenty-six sela, plus an additional one-fifth of his initial offer, for a total of thirty-one sela.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְדִינָר מַאי עֲבִידְתֵּיהּ אָמַר רַב שֵׁשֶׁת ה״קהָכִי קָאָמַר אִם רָצוּ בְּעָלִים מֵעִיקָּרָא לִיתֵּן חֶשְׁבּוֹן הַמַּגִּיעַ לְאֶחָד וּשְׁלֹשִׁים וְדִינָר

The Gemara asks: And the additional dinar that the owner gives, what is its purpose? Rav Sheshet said this is what the mishna is saying: If the owner wished from the outset to give based on a calculation that reaches thirty-one sela and one dinar, the owner takes precedence.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האי דינר מאי עבידתיה – הא [כבר תנא] (אמרת) דאין מוסיפין חומש על עילוי של זה והאי דינר מיחזי כחומש מן ההוא (סלע) [דינר] ששי שעל עשרים:
אמר רב ששת הכי קאמר – כיון שאמר בעלים הרי היא שלי בכ״א קודם שאמר זה ועכשיו מגיע להן ליתן בין קרן וחומש כ״ו שקלים ודינר אם רצו ליתן כך הן הבעלים קודמין:
ודינר מאי עבידתיה – הא אמרת אין מוסיפין חומש על עילויו של זה.
מעיקרא – בשפתחו ראשון.
ליתן חשבון המגיע – על עילויו של זה לשלשים ואחד ודינר.
ושואלים: ולפי זה, דינר נוסף שהזכירה המשנה מאי עבידתיה [מה מעשהו פה]? אמר רב ששת, הכי קאמר [כך הוא אומר] התנא: אם רצו בעלים מעיקרא [מתחילה] ליתן חשבון המגיע לאחד ושלשים סלעים ודינר;
The Gemara asks: And the additional dinar that the owner gives, what is its purpose? Rav Sheshet said this is what the mishna is saying: If the owner wished from the outset to give based on a calculation that reaches thirty-one sela and one dinar, the owner takes precedence.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערכין כז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערכין כז:, מיוחס לר׳ גרשום ערכין כז:, רש"י ערכין כז:, תוספות ערכין כז:, פירוש הרב שטיינזלץ ערכין כז:

Arakhin 27b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Arakhin 27b, Attributed to R. Gershom Arakhin 27b, Rashi Arakhin 27b, Tosafot Arakhin 27b, Steinsaltz Commentary Arakhin 27b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144