×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אִם תְּעַנֶּה מִתַּשְׁמִישׁ וְאִם תִּקַּח מִצָּרוֹת וְאֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי מִצָּרוֹת מִי כְּתִיב אִם תִּקַּח וְאִם תִּקַּח כְּתִיב.
This can be explained as: “If you shall afflict my daughters” by refraining from conjugal relations, “and if you shall take other wives” causing them to suffer from additional rival wives. The Gemara objects: And say that this phrase and that phrase are both referring to taking rival wives. The Gemara rejects this: Is it written: If you take? “And if you shall take” is written. Therefore, the clauses must be referring to two different kinds of affliction.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ואם תקח נשים שתביא עליהן צרות.
{בבלי יומא עז ע״ב} רב יהודה ורב שמואל בר יהודה1 הוו קימי אגודא דנהר פפא אמעברא דבי חצדד2 [הוה]⁠3 קאיי ראמי בר פפא בהך4 גיסא רמא בהו קלא מהו למיעבר5 למיתי6 קמי רבנן למשאל שמעתא אמ׳ ליה רב יהודה רב ושמואל7 דאמרי תרויהו עובר8 ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת9 חלוקו איכא דאמרי אמ׳ להו10 [רב יהודה ורב]⁠11 שמואל בר יהודה12 תנינא13 ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת14 חלוקו15.
1. בר יהודה: חסר ב-גה.
2. דבי חצדד: דפוסים: דחצדד, וכן בערוך (חצדד). גה, גיח, כ״י נ, דפוס קושטא: ״דהצדד״. גב: ״דהצידר״.
3. הוה: גב, גה, גיח, כ״י נ, דפוס קושטא. כ״י א: ״הוו״. דפוסים: הוי.
4. בהך: וכן ב-גה, גיח, כ״י נ. גב: ״בהאי״. דפוסים: להך.
5. למיעבר: גב: ״למעבד״ כבמאמרים הקודמים שם.
6. למיתי: גב, גה, דפוסים. גיח: ״ומיתי״ (כבר״ח: ״ומיתו״). כ״י נ: ״ולמיתי״. כ״י א: ״למתי״.
7. רב ושמואל: גה, דפוס קושטא: ״ורב שמואל״.
8. רב יהודה...תרויהו עובר: כ״י נ: ״תניא״. גב עד ״רב יהודה...תרויהו״.
9. מתחת חפת: וכן ב-גטז, גיח, דפוסים. וכן ר״ח ובערוך (חפת). כ״י נ רק: ״מחפת״. גב: ״מתחת שפת״. גה לפני הגהה רק: ״מתחת״ כבה״ג.
10. להו: גה, גטז, גיח: ״ליה״.
11. רב יהודה ורב: חסר בכ״י א.
12. שמואל בר יהודה: גה מוסיף: ״שמואל בר רב יהודה לרב״.
13. תנינא: וכן ב-גה, גטז, גיח. חסר בכ״י נ.
14. מתחת חפת: וכן ב-גיח, גה אחר הגהה. גטז: ״מתחת שפת״. וכן גה לפני הגהה. כ״י נ רק: ״מחפת״.
15. איכא דאמרי...חלוקו: חסר ב-גב, כפי שחסר בה״ג ובר״ח.
אם תענה מתשמיש – להשבית עונתן.
ואם תקח מצרות – השביעו כמשמעו שלא יוסיף להן צרות.
ה״ג: ואימא אידי ואידי מצרות מי כתיב אם תקח ואם תקח כתיב ואימא אידי ואידי מצרות חד לצרות דידיה וחד לצרות דאתיין ליה מעלמא דומיא דואם תקח מי כתיב אם תקח ואם תענה אם תענה ואם תקח כתיב – הכי פירושא ואימא אידי ואידי מצרות וה״ק אם תענה את בנותי ליקח נשים עליהן מי כתיב אם תענה אם תקח דליהוי אם תקא פי׳ דאם תענה ואם תקח כתיב מילתא אחריתי היא.
(ו)⁠אם תענה. מתשמיש להשבית עונתן1.
ואם תיקח נשים כמשמעו מצרות. שלא יוסיף להם צרות2.
1. כ״פ רש״י ד״ה אם תענה.
2. כ״פ רש״י ד״ה ואם תקח.
גרש״י ז״ל ואימא אידי ואידי מצרות חד לצרות דידיה וחד לצרות דעלמא דומיא דאם תקח מי כתיב אם תקח ואם תענה אם תענה ואם תקח כתיב. ופירש״י ז״ל ודי׳ אידי ואידי מצרות חד לצרות דידיה דהיינו בלהה וזלפה וחד לצרות דאתיין ליה לבתר הכי מעלמא והכי מסתברא למימר דהאי אם תענה דומיא דאם תקח ופרקי׳ מי כתי׳ אם תקח ואם תענה צרות דעלמא קשות מן הראשונות וברישא הוה ליה לאשבועיה מצרות דעלמא והדר הוה ליה לאשבועיה מצרות דידיה דלא משתעי איניש הכי להזהירו על הקל תחל׳ ואחר כך על הקשה ויש בספרים גרסא אחרת ואינה נכונה.
שעינה מביאות אחרות יש שפירשו שבא עליה שלא כדרכה אבל תשמיש כדרכה אינו עינוי. ורש״י ז״ל פי׳ מלשון עינוי הדין כי אחר ששכב עמה והבעיר בה יצר הרע היתה מתאוה לו ולא בא עליה בימים שעמדה עמו והראשון יותר נכון. וא״ת ודילמא עינוי דהכא בביאה שלא כדרכה. הא ליתא דמסתמא לא משתעי קרא דיוה״כ בביאה שלא כדרכה דלא שכיחא. וכל משא ומתן שבשמועה זו אינה אלא להגדיל תורה ולהאדיר דהא איסור תשמיש המטה אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא.
ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש וכן הנפנה לנקביו רוחץ כדרכו שאין לכלוך גדול מזה וכ״ש אם רוצה לעסוק בתורה או בתפלה שהוא מותר שהרי להקביל פני רבו התירו לעבור במים עד צוארו וכ״ש להקביל פני שכינה וכן הסכימו בתוספות והרמב״ן ז״ל. ואין להרהר בדבר ומה שאמרו לקמן במטפחת של רבי יהושע ולמחר מקנח בה פניו התם להסיר לכלוך שבעיניו ולמאן דגריס מקנח בה פניו ידיו ורגליו היינו באין ידיו ורגליו מלוכלכות ואינו יוצא מבית הכסא אלא שרוצה לקררם ויש בזה להרמב״ם ז״ל דברים שאינם מחוורי׳.
״אם תענה״ — מתשמיש, כלומר: שתמנע מהן עונתן, ״ואם תקח״ — מצרות, שלא ישא עליהן נשים אחרות. ומקשים: ואימא [ואמור] אידי ואידי [זה וזה] מצרות, שהזהירו שלא יקח עליהן נשים אחרות? ודוחים: מי כתיב [האם נאמר] ״אם תקח״? הלא ״ואם תקח״ כתיב [נאמר], משמע ששני דברים נפרדים הם.
This can be explained as: “If you shall afflict my daughters” by refraining from conjugal relations, “and if you shall take other wives” causing them to suffer from additional rival wives. The Gemara objects: And say that this phrase and that phrase are both referring to taking rival wives. The Gemara rejects this: Is it written: If you take? “And if you shall take” is written. Therefore, the clauses must be referring to two different kinds of affliction.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי מִצָּרוֹת חַד לְצָרוֹת דִּידֵיהּ וְחַד לְצָרוֹת דְּאָתְיָין לֵיהּ מֵעָלְמָא דֻּומְיָא דְּאִם תִּקַּח מִי כְּתִיב אִם תִּקַּח וְאִם תְּעַנֶּה אִם תְּעַנֶּה וְאִם תִּקַּח כְּתִיב.

The Gemara challenges further: And say that this phrase and that phrase are referring to taking rival wives. One phrase is referring to his wives’ current rivals. “If you shall afflict” means that Jacob should not elevate the position of the two maidservants, Bilhah and Zilpah, to the status of wife, which would make them co-wives with Laban’s daughters. And one phrase is referring to rivals who might come to him from the world at large, which would be similar in meaning to “if you shall take.” The Gemara rejects this: Is it written: If you take and if you afflict? It is logical to first state the more severe warning and then the less severe one. But according to this proposed reading that “take” refers to rivals from the world at large and “afflict” refers to elevating the status of maidservants, the text would have first mentioned the less painful affliction of elevating the maidservants and then followed it with a warning about taking new rival wives, as “if you shall afflict and if you shall take” is written.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואימא אידי ואידי מצרות חד לצרות דידיה – שלא יעשה בלהה וזלפה גבירות שוות להן והדר אשבעיה אם תקח נשים דהיינו צרות דאתיין להו לבתר הכי מעלמא והכי מסתברא דומיא דואם תקח.
מי כתיב אם תקח ואם תענה – צרות דעלמא קשות להן מן הראשונות וברישא הוה ליה לאשבועיה אצרות דעלמא והדר הוה ליה לאשבועיה אצרות דידיה דלא מישתעי איניש הכי להזהירו תחילה על הקל ולבסוף על הקשה.
ומקשים עוד: ואימא [ואמור] אידי ואידי [זה וזה] מצרות, חד [אחד] הכוונה לצרות דידיה [משלו], כלומר: שלא יעלה את שתי השפחות בלהה וזלפה למדריגת גבירות, שתהיינה צרות לבנותיו, ועל זה אמר ״אם תענה״, וחד [ואחד] אמר לגבי צרות דאתיין ליה מעלמא [שיכולות לבוא מן העולם], שלא ישא נשים אחרות נוספות, דומיא [בדומה] ל״אם תקח״! ודוחים: מי כתיב [האם נאמר] ״אם תקח ואם תענה״? שכן מן הדרך להזהיר בתחילה מפני הדבר הקשה יותר ורק אחריו על הדבר הקל, ולפי סדר הכתוב הזהירו קודם מפני הדבר הקל שהוא מן הצרות שלו ורק אחר כך מפני לקיחת צרות מן העולם, שכן ״אם תענה ואם תקח״ כתיב [נאמר].
The Gemara challenges further: And say that this phrase and that phrase are referring to taking rival wives. One phrase is referring to his wives’ current rivals. “If you shall afflict” means that Jacob should not elevate the position of the two maidservants, Bilhah and Zilpah, to the status of wife, which would make them co-wives with Laban’s daughters. And one phrase is referring to rivals who might come to him from the world at large, which would be similar in meaning to “if you shall take.” The Gemara rejects this: Is it written: If you take and if you afflict? It is logical to first state the more severe warning and then the less severe one. But according to this proposed reading that “take” refers to rivals from the world at large and “afflict” refers to elevating the status of maidservants, the text would have first mentioned the less painful affliction of elevating the maidservants and then followed it with a warning about taking new rival wives, as “if you shall afflict and if you shall take” is written.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי הָא תַּשְׁמִישׁ גּוּפֵהּ אִיקְּרִי עִנּוּי דִּכְתִיב {בראשית ל״ד:ב׳} וַיִּשְׁכַּב אוֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ א״לאֲמַר לֵיהּ הָתָם שֶׁעִינָּהּ מִבִּיאוֹת אֲחֵרוֹת.

Rav Pappa said to Abaye: But conjugal relations themselves are called affliction, as it is written: “And Shechem the son of Hamor the Hivite, the prince of the land, saw her; and he took her, and he lay with her and afflicted her” (Genesis 34:2). If so, how can it be said that the affliction is in withholding conjugal relations? He said to him: There, Shechem afflicted her from different relations, meaning he slept with her in an unnatural way. That type of relations is clearly an affliction.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מביאות אחרות – שהיתה מתאוה לו ולא בא עליה בעונתה בימים שעמדה אצלו ואני שמעתי שעינה מביאות אחרות שבא עליה שלא כדרכה וקשיא לי א״כ אימא אם תענה את בנותי נמי הכי אשבעיה שלא יענה אותן מביאות אחרות ועוד שעינה בביאות אחרות מיבעי ליה.
רחיצה שאמרו לא סוף דבר בכל גופו אלא אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם היה מלוכלך בטיט או צואה רוחץ מקום הטינופת כדרכו ואינו חושש ואם היה כל גופו מלוכלך טובל כל גופו ואינו חושש שאין האיסור אלא במתכוין להנאה ותענוג וכן הדין בסיכה אע״פ שאסור לסוך מקצת גופו ככל גופו אם היה חולה אפילו חולי שאין בו סכנה או שיש לו חטטין בראשו סך במקומות הצריכים לכך ואינו חושש ואין אוסרים לו סיכה מחשש שחיקת סמנין שהדברים אמורים בשמנים שאף הבריאים דרכם לסוך בהם שמותר לסוך בהם אף בשבת כמו שהתבאר במקומו:
בפרש״י בד״ה מביאות אחרות שהיתה מתאוה לו ולא כו׳ עכ״ל וקשה לפירושו דאכתי הא מצינו בכמה כתובים דתשמיש מקרי עינוי כגון אשר ענה את אשת רעהו ותחת אשר עניתה וכמוהו רבים ומדברי הרמב״ם נראה לפרש דביאה האסורה לה מקרי ביאות אחרות ותו לא מידי ודו״ק:
אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: הא [הרי] תשמיש גופה איקרי [נקרא] ענוי, דכתיב [שנאמר]: ״וישכב אתה ויענה״ (בראשית לד, ב), ואם כן כיצד יכול אתה לומר שהעינוי הוא דווקא במניעתו! אמר ליה [לו]: התם [שם] שעינה מביאות אחרות כלומר: שבא עליה שלא כדרכה, וביאה כזו ודאי קרויה עינוי.
Rav Pappa said to Abaye: But conjugal relations themselves are called affliction, as it is written: “And Shechem the son of Hamor the Hivite, the prince of the land, saw her; and he took her, and he lay with her and afflicted her” (Genesis 34:2). If so, how can it be said that the affliction is in withholding conjugal relations? He said to him: There, Shechem afflicted her from different relations, meaning he slept with her in an unnatural way. That type of relations is clearly an affliction.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אאָסוּר לִרְחוֹץ מִקְצָת גּוּפוֹ כְּכׇל גּוּפוֹ בוְאִם הָיָה מְלוּכְלָךְ בְּטִיט וּבְצוֹאָה רוֹחֵץ כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ גאָסוּר לָסוּךְ מִקְצָת גּוּפוֹ כְּכׇל גּוּפוֹ דוְאִם הָיָה חוֹלֶה אוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ חֲטָטִין בְּרֹאשׁוֹ סָךְ כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

§ The Gemara clarifies some of the prohibitions relating to Yom Kippur. The Sages taught: It is prohibited to bathe part of the body just as it is prohibited to bathe the whole body. But if one is dirty from mud or excrement, he may bathe in his usual manner, and he need not be concerned about transgressing, since his goal is not pleasure. Similarly, it is prohibited to smear oil on part of the body just as it is prohibited to smear oil on the whole body. But if one was sick and needed to smear oil on his body for medicinal purposes, or if one had scabs on his head that would hurt if he did not smear oil on himself, he may smear oil in his usual manner, and he need not be concerned about transgressing.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףראב״ןתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן אסור לאדם לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש. ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ת״ר אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו. ואם היה מלוכלך בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש. ונ״ל אם הוצרך לגדולים או לקטנים דהוי כמלוכלך בטיט ובצואה ורוחץ כדרכו שצריך לנקות עצמו לתפילהא. אבל פניו לא ירחץ. וכי אמרינן אסור לרחוץ מקצת גופו דלא צריך לנקות עצמו. ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו, ואם היה חולה או שיש חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש.
א. כלשון הזה גם בראבי״ה סי׳ תקלח אות לג: וה״ה לגדולים או לקטנים שרי לרחוץ. וז״ל הגמ״י פ״ג מהל׳ ש״ע הג׳ ב: פירש רשב״ם וריב״א שאם הסיך רגליו מותר לרחוץ ידיו משום הכון לקראת וגו׳ ונראה לראב״ן ולר״ש ולרבינו יהודה דאף בקטנים אף אם לא שפשף דשייך ביה נמי הכון. ועי׳ ב״י סי׳ תריג ס״ע תכ ובד״מ שם דמשמע שהבינו בדברי הגמ״י [דגם בלא שפשף] ברוצה להתפלל. אבל בפר״ח סק״ג ובמחצה״ש הבינו שגם משום אשר יצר שייך הכון.
סך כדרכו ואינו חושש. כיון שיש בו רפואה קצת כדתנן בפרק שמונה שרצים (דף קיא.) החושש במתניו לא יסוך בהן יין וחומץ אבל סך הוא את השמן מיהו משום שחיקת סממנין ליכא למיגזר מידי. להאכיל בידו אחת. פירוש ליטול ידו אחת להאכיל לתינוק וגזרו עליו שיאכיל בשתי ידיו משום שיבתא:
חטטין.1 גומות מכאב2.
1. בכי״מ בתר״ב לשון ערבי קרוי חטא״ט.
2. ועיין ערוך ערך חט מש״כ בזה.
מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת ודבר זה מקצת חכמי צרפת פירשוהו אף בנטלה ידיה שחרית ולא עוד אלא שהם מתירים ליטול את הידים בשחרית משום רוח רעה ששורה על הידים ומביאים ראיה שהרי התירו להדיח ידה כשנותנת פת לתינוק משום שיבתא קל וחומר שאנו מתירין לו מסכנת עצמו והרי אמרו (שבת ק״ח:) יד לעין תקצץ יד לפה תקצץ ומה שהוצרכו להתיר בהדחת ידה פירושו משום שיבתא מועטת שאע״פ שנטל בשחרית מ״מ אחר שהסיח דעתו יש לחוש משום שיבתא מועטת שהיא כדאי להזיק לקטן ולא לגדול ומה שפירשו באוכל מחמת מאכיל שאין המאכיל צריך נטילת ידים פי׳ במאכיל לגדול שאין שיבתא מועטת מזקת לו ומ״מ יש להקשות בזה ממה שאמרו בפ׳ כל הבשר (חולין ק״ז:) אבוה דשמואל אשכחיה לשמואל בריה דהוה בכי אמ׳ ליה אמאי קא בכית אמר ליה דמחיין רבאי אמ׳ ליה ואמאי מחייך א״ל דאמך לי ספית אומצא לבראי כי לא משית ידך אמר ליה ואת אמאי לא משית ידך אמ׳ ליה הוא אכיל ואנא משינא אמ׳ לא מסתייא דלא גמירי אלא דמימחא נמי מחו דהא אוכל מחמת מאכיל אין מאכיל צריך נטילת ידים אלא אוכל והרי אוכל זה קטן היה ואעפ״כ אמרו שאין המאכיל צריך נטילת ידים אלא זו שבכאן בשלא נטלה ידיה שחרית אבל בנטלה שחרית אינה צריכה ליטול בשעה שנותנת פת לתינוק וא״כ למדנו שלא היתה רשאה ליטול שחרית שאם כן תיטול שתי ידיה מצד עצמה אלא ודאי אין התר נטילה משום שיבתא אלא לצריך להאכיל ומה שאמרו יד לעין תיקצץ קללה היא להזהיר על הנקיות ואף לבודק עצמו הם אומרים שלא ליטול ידיו אלא יתפלל כדרך הטמאים שמתפללים או יתנקה בעפר צרורות ואף גדולי המחברים נראה דעתם שאף לבודק עצמו אסור לו ליטול:
א ומעתה באים לבאר מקצת מן הדברים האסורים ביום הכיפורים. תנו רבנן [שנו חכמים]: אסור לרחוץ מקצת גופו כשם שאסור לרחוץ את כל גופו, ואם היה מלוכלך בטיט או בצואה — רוחץ כדרכו ואינו חושש, לפי שאינו מתכוון להנאה. וכן אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו, ואם היה חולה וצריך לסוך לרפואה, או שהיו לו חטטין בראשו ומכאיבים לו אם לא יסוך — סך כדרכו ואינו חושש.
§ The Gemara clarifies some of the prohibitions relating to Yom Kippur. The Sages taught: It is prohibited to bathe part of the body just as it is prohibited to bathe the whole body. But if one is dirty from mud or excrement, he may bathe in his usual manner, and he need not be concerned about transgressing, since his goal is not pleasure. Similarly, it is prohibited to smear oil on part of the body just as it is prohibited to smear oil on the whole body. But if one was sick and needed to smear oil on his body for medicinal purposes, or if one had scabs on his head that would hurt if he did not smear oil on himself, he may smear oil in his usual manner, and he need not be concerned about transgressing.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףראב״ןתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תְּנָא דְּבֵי מְנַשֶּׁה רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר המְדִיחָה אִשָּׁה יָדָהּ אַחַת בְּמַיִם וְנוֹתֶנֶת פַּת לַתִּינוֹק וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.

The school of Menashe taught that Rabban Shimon ben Gamliel says: A woman may rinse one hand in water, so that she does not touch food before she has washed her hands in the morning, and give bread to her child, and she need not be concerned about violating the prohibition of bathing on Yom Kippur.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא דבי מנשה רשבג״א מדיחה ידה אשה במים ונותנת פת לתינוק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מדיחה את ידה – לפי שרוח רעה שורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלן שחרית ושם השד שיבתא.
ותנא דבי מנשה אשה מדיחה ידה במים ואינה חוששת ונותנת פת לבנה קטן.
מדיחה ידה1. לפי שרוח רע שורה על הלחם הניקח ביד שלא ניטלה שחרית ושם השד שיבת׳2.
ואינה חוששת. משו׳ רחיצה3.
1. בכי״מ מדיחה האשה ידה אחת בשינוי לפי שרוח כו׳.
2. כ״פ רש״י ד״ה מדיחה.
3. כ״פ רש״י ד׳⁠ ⁠״ה ואינו חושש.
תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של מנשה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: מדיחה (רוחצת) אשה ידה אחת במים, כדי שלא יגעו ידיה במזון לפני נטילת ידים שחרית, ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת משום איסור רחיצה ביום הכיפורים.
The school of Menashe taught that Rabban Shimon ben Gamliel says: A woman may rinse one hand in water, so that she does not touch food before she has washed her hands in the morning, and give bread to her child, and she need not be concerned about violating the prohibition of bathing on Yom Kippur.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמְרוּ עָלָיו עַל שַׁמַּאי הַזָּקֵן שֶׁלֹּא רָצָה לְהַאֲכִיל בְּיָדוֹ אַחַת וְגָזְרוּ עָלָיו לְהַאֲכִיל בִּשְׁתֵּי יָדַיִם מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר אַבָּיֵי מִשּׁוּם שִׁיבְתָּא.

They said about Shammai the Elder that he did not want to feed his children with one hand, to avoid having to wash it. This prevented the children from eating during all of Yom Kippur. Due to concerns about the health and the suffering of his children, they decreed that he must feed them with two hands, forcing him to wash both hands. What is the reason that they also said in general that one must wash his hands before touching food? Abaye said: Due to an evil spirit named Shivta, who resides on hands that have not been washed in the morning.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמאי הזקן לא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו להאכילו בשתי ידיו. מאי טעמא משום שיבתא פי׳ רוח רעה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שיבתא
שיבתאא(יומא עז: חולין קז:) וגזרו עליו שיאכל בשתי ידיו מ״ט אמר אביי משום שיבתא (תענית כ) איכא דאמרי מילתא דשיבתא הוה גמיר פירוש בתשובות רוח רעם האוחזת התינוקות בצואר במפרקו בגידים שאחורי הצואר ומייבשת אותם מתנוונה והולך עד שימו׳ ושמה בלשון ארמית שיבתא וזמנה מבן שתי חדשים ומתירא ממנה עד ז׳ שנה וממה היה בשעה שאמו באה מבית הכסא או מנהר ומניקה בנה לאלתר פ״א בהלכות גדולות ושיבתא רוחא היא דשריא על ידא דאנשי בליליא ומאן דנגע במיכלא ולא מימשי ידוהי שריא ההוא רוחא על מיכלא ומסכנא ומשום הכי שתו רבנן למימשא ומיספא ליניקא וי״מ מילתא דשיבתא דתעניות משקה של רפואה:
א. [איין שלעכטער גייסט.]
שלא רצה להאכיל בידו אחת – אפי׳ ידו אחת לא היה נוטל לתת פת לבנו קטן ביום הכפורים.
אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להדיח ידו אחת ולהאכיל וגזרו עליו להאכיל בשתי ידיו ולהדיחם, מ״ט אמר אביי משום שיבתא, רוח רעה השורה על הידים שלא הדיחן שחריתא. ואם להאכיל מדיחן, קל וחומר לצורך תפילה.
א. ועי׳ מה שפירש רבינו לעיל סי׳ רעא.
משום שיבתא – פרש״י רוח רעה השורה על הידים שלא נטלן שחרית ור״ת מפרש דבלא נתינת פת לתינוק מותר ליטול ידיו שחרית ביום הכפורים דלא גרע ממלוכלכות בטיט ובצואה דאמרינן שרוחץ כדרכו ואינו חושש ואין לך מלוכלך בטיט ובצואה יותר מזה שלא נטל ידיו שחרית שאינו רשאי ליגע לפיו ולחוטמו ולאזניו ולעיניו כדאמר בפרק שמונה שרצים (שבת דף קח:) יד לפה תקצץ וכו׳ משום בת מלך ושיבתא דהכא ענין אחר הואי ששורה על האוכל כשבא ליתן פת לתינוק בן ד׳ וה׳ שנים וחונקתו אם לא נטל ידיו באותה שעה אף על פי שכבר נטלן שחרית ומה שהעולם אין נזהרין עכשיו בזה לפי שאין אותה רוח רעה שורה באלו המלכיות כמו שאין נזהרין על הגילוי ועל הזוגות.
משום שיבתא. אומר ר״ת נראה לו כפירוש הערוך שפירש שהוא רוח רעה שהיא חונקת התינוק כשנותנין לו לחם בלא נטילת ידים ובימי חכמים היה קשה לתינוק ועכשיו אין נזהרין בכך ולאו היינו בת מלך דשמונה שרצים (דף קט.) דהתם איירי בנטילת שחרית והכא מיירי כל שעה אפילו בחצי היום ונראה לר״ת שמותר ליטול ידיו ביוה״כ כדאמר הכא היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ואמרינן נמי בפרק שמונה שרצים (דף קח:) דהיכא שלא נטל ידיו שחרית יד לפה תקצץ יד לעיניו תקצץ כו׳ ואמרינן נמי התם בת מלך היא זו ומקפדת עד ג״פ וגם יש סכנה שאי אפשר שלא יגע כל היום באחד מאלה וכן אם הסיך (מי) רגליו מותר לרחוץ ידיו משום הכון לקראת אלהיך ישראל והיינו כמו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה וכן פירש רבינו שמואל וריב״א מיהו היכא שהוצרך לקטנים ולא שפשף בידיו שאין צריך לנטילת ידים כדפרישית לא ידע ה״ר אלחנן אי חשבינן ליה כידיו מלוכלכות בטיט ומסתברא לי דיכול ליטול דכיון שמנקה עצמו שוב שייך בהו הכון והא דאמרינן לקמן (דף עח.) שורין לה מפה במים לאו היינו נטילת ידים לשחרית אלא לקרר בעלמא ולהעבירה על גבי עיניו ולקמן לא איירי אלא בהכי ולא לנטילת ידים ואם תאמר כיון דשרינן הכא לרחוץ היכא דידיו ורגליו מלוכלכות בטיט ובצואה אם כן חילקת ברחיצה ואמרינן לעיל (דף עד:) גבי עינוי דומיא דמלאכה מה מלאכה לא חילקת בה אף עינוי לא תחלוק בו וי״ל דהיכא שרוחץ בשביל טינוף אין זו רחיצה כלל דרחיצה של עונג בעינן ולמאי דפרישית לעיל (בריש פירקין) דרחיצה אינה אסורה אלא מדרבנן אתי שפיר דלא מדמי התם לענין שלא תחלוק בו אלא עינוי אכילה ומלאכה דתרווייהו דאורייתא:
שלא רצה להאכיל. אפי׳1 בידו אחת לא היה נוטל2 לתת פת לבנו קטן ביום הכיפורים3.
ה״ג4 שיבתא שמא דרוח רעה דשרי על ידי דאינשי בליליא ומאן דנגע במידי דמיכלא ולא משי ידא שרי עליה דההוא מיכלא הך רוח רעה [ומסכנ׳ ליה5] ומשו׳ הכי שרו רבנן למימשא ידא ומיספא לינוק׳.
1. בכי״מ אפי׳ ידו אחת משום דאסור להטביל אצבעו במים.
2. ועיין בריטב״א שהביא יש שפירשו שהיה חושש שמא יגע בלחם בידו האחרת ולפיכך גזרו עליו והתירו לו לרחוץ שתי ידיו [וכעי״ז כתב הר״י מלוניל דף א,ב]. ודחה הריטב״א דמלשון הגמ׳ משמע שהיה חולק על דברי חכמים וסבור שאסור לרחוץ להאכיל לתינוק וגזרו עליו כנגד המשחיתים שיטול ויאכיל בשתי ידיו.
3. לבנו קטן ביום הכיפורים. כ״פ רש״י ד״ה שלא רצה. אמנם התוס׳ (ד״ה משום שיבתא) כתבו בשם ר״ת דבלא פת לתינוק נמי מותר ליטול ידיו שחרית ביוה״כ דלא גרע ממלוכלכות בטיט ובצואה שרוחץ כדרכו אלא שיבתא דהכא הוא רוח ששורה על האוכל וחונקת לתינוק בן ד׳ וה׳ אם לא נטל ידיו באותה שעה אע״פ שכבר נטלן שחרית. ועיין במאירי שדחה פי׳ זה דהא משום רוח רעה זו אין המאכיל לקטן צריך ליטול ידים אלא הקטן עצמו. ועיי״ש במאירי שהביא לפרש שמ״מ לא הוצרכו להתיר באשה בהדחת ידה אחת אלא בנותנת פת לתינוק בלילה קודם שחרית שאין עדיין חובת נטילה עליה אלא שהיא צריכה להדחת יד אחת משום שיבתא וכל שמחצי הלילה ואילך יש שם שיבתא אבל בשחרית נוטלת היא מצד עצמה שהנטילה מצוה היא ועיי״ש שדחה דעה זו.
4. בכי״מ הלכות גדולות והוא בהלכות יוה״כ.
5. כ״ה בגליון. והנה מדברי רבינו משמע שמסכנת לכל אחד. אמנם עיין תוס׳ (ד״ה משום שיבתא) שכתבו שמסכנת לתינוק בן ד׳ וה׳ שנים ועיין גליון הש״ס בשם הערוך.
ובתלמוד המערב אמרו ר׳ יוסה בריה דר׳ יהושע בן לוי בתענית צבור מרחיץ ידיו ופניו כדרכו בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירם על עיניו ביום הכפורים מרחיץ ידיו ומקנחם ומעביר את המפה על פניו:
ההולך להקביל פני אביו או פני רבו או פני מי שהוא גדול ממנו עובר במים עד צוארו ואינו חושש שהרי אין כאן כוונת הנאה ויש בו סרך מצוה ואף רב אצל תלמיד אע״פ שבגמ׳ נשאר בספק יראה שכל שמתכוין בה למצוה או לצד מוסר שמותר ולא עוד אלא אף במקום שאין שם צד מצוה אחר שהדבר ידוע שאין שם כוונת הנאה ויש חשש פסידא מותר והוא שהתירו לשומרי פירות לעבור במים עד צוארם ומ״מ החזרה אסורה להם שהרי אין כאן פסידא יתר עליו ההולך לדבר מצוה שאף החזרה הותרה לו שאם לא כן נמצאת מכשילו לעתיד לבא שלא יבאו למצוה:
כל שהתרנו לו לעבור במים צריך להזהר שלא להוציא ידו מתחת חפת חלוקו ר״ל מתחת שולי בגדיו עד שיגביה שולי החלוק על זרועותיו שאין זה נראה כמלבוש אלא כמי שנושאה על כתפו וכבר אמרו (שבת קמ״ז.) היוצא בטלית מקופלת בשבת חייב חטאת:
שלא רצה להאכיל בידו אחת – יש שפירשו שהיה חושש שמא יגע בלחם בידו האחרת ולפיכך גזרו עליו והתירו לו לרחוץ שתי ידיו ולישנא דגזרו עליו לא דייק להאי פרושא. אלא הנכון שהיה חולק על דברי חכמים וסבור שאסור׳ לרחוץ להאכיל לתינוק וגזרו עליו כנגד המשחיתים שיטול ויאכיל בשתי ידיו.
משום שבתא – פרש״י ז״ל שרוח רעה שורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלם שחרית ושם השד שבתא ולפי׳ זה כל שנטל ידיו שחרית ובא להאכיל אינו צריך נטילת ידים. ור״ת ז״ל הקשה שאותה רוח רעה בת מלך שמה כדאיתא בפרק שמונה שרצים ועוד דהכא סתמא מיירי ואפילו בחצי היום לכך נראה לו כפי׳ הערוך דשבתא היא רוח רעה ששורה על התינוק וחונקת אותו כשמאכילין אותו בלא נטילת ידים. ובזמן הזה אין נזהרין בו שאין רוח רעה ההיא מצויה בינינו ש״ל.
עובר במים עד צואריו ואינו חושש והא דלא חיישי׳ שמא יבא לידי סחיטה כדחיישי׳ בפרק אלו קשרים גבי מי שפגע באמת המים. פי׳ ר״י ז״ל דלאו משום דהוי לדבר מצוה דהא בסמוך שרינן לנטורי פירי למעבד הכי אלא טעמא דהכא כיון שלא התרת לו אלא על ידי מלבוש זכור הוא וכדאמרי׳ בפ״ב דביצה גבי נדה הטובלות בבגדה. ומשום שריתו של בגד זהו כבוסו שאמרו בפר׳ דם חטאת ליכא בכיוצא בזה שאין בו לכלוך וכדפריש׳ התם ובמסכת שבת בס״ד: שומרי פירות עוברין עד צוארן ואינם חוששין פי׳ דאע״ג דבעלמא לא דחי׳ איסורא דרבנן משום ממונא שאני הכא דכיון דאין איסור זה אלא משום הנאה וזה עובר דרך מלבוש ואינו מכוין ליהנות מוכחא מילתא דלא להנאה עביד
גמרא אמר אביי משום שיבתא. עיין תענית דף כ ע״ב ברש״י ד״ה מילתא דשיבתא:
תוס׳ ד״ה משום שיבתא וכו׳ בן ד׳ וה׳ שנים וחונקתו. בערוך איתא מבן ב׳ חדשים עד ז׳ שנים והרוח רעה אוחזת התינוק בצוארו במפרקת בגידים שאחורי הצואר ומייבשת אותם ומתנוונה והולך עד שימות וממה היא בשעה שאמו באה מבית הכסא או מנהר ומינקת לבנה לאלתר:
אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת שלא יצטרך לרחוץ אותה, ובשל כך מנע את התינוקות ממזון בכל יום הכיפורים, ומפני בריאות וצער התינוקות גזרו עליו להאכיל בשתי ידים, ונאלץ בשל כך ליטול את שתי ידיו. ושאלו: מאי טעמא [מה הטעם] אמרו שיש לרחוץ את הידים? אמר אביי: משום שיבתא [רוח רעה] השורה על ידים שלא נרחצו שחרית.
They said about Shammai the Elder that he did not want to feed his children with one hand, to avoid having to wash it. This prevented the children from eating during all of Yom Kippur. Due to concerns about the health and the suffering of his children, they decreed that he must feed them with two hands, forcing him to wash both hands. What is the reason that they also said in general that one must wash his hands before touching food? Abaye said: Due to an evil spirit named Shivta, who resides on hands that have not been washed in the morning.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן והַהוֹלֵךְ לְהַקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו אוֹ פְּנֵי רַבּוֹ אוֹ פְּנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ עוֹבֵר עַד צַוָּארוֹ בְּמַיִם וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

§ The Sages taught: One who goes to greet his father or his teacher, or to greet one who is greater than him in wisdom, and has to cross a river on the way, may cross the water until his neck is in the water, and he need not be concerned that he is violating the prohibition against bathing on Yom Kippur.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן ההולך להקביל פני רבו או אביו או מי שגדול ממנו עובר עד צוארו במי׳ ואינו חושש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואינו חושש – משום רחיצה.
עובר עד צוארו במים ואינו חושש. ולא חיישינן לסחיטה כמו דאמרינן באלו קשרים (דף קיג:) גבי מהלך בדרך ופגע באמת המים כו׳ היכי ליעבד לינחות במיא איתווסן מאניה ואתי לידי סחיטה דמשום מצוה או לנטורי פירי שרו רבנן והתם מיירי לדבר הרשות אך קשה קצת דאין לך דבר הרשות יותר מלנטורי פירי וכי משום הפסד יש לך להתיר אלא נראה לרבי דהואיל ולא היתרת לו אלא על ידי מלבוש זכור הוא כדאמר לקמן ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו וכי האי גוונא אמרינן בפרק שני דביצה (דף יח.) גבי נדה דהואיל ולא היתרת לה אלא ע״י מלבוש זכורה היא. מ״ר. אך קשה לרבי דנהי דלא גזרינן משום סחיטה הא איכא כיבוס וליבון כדאמר בזבחים פרק דם חטאת דבגד שרייתו זהו כיבוסו ואין לומר דהכא ודביצה בבגדים של עור דשרייתו לאו היינו כיבוסו כדמוכח התם פרק דם חטאת (דף צד:) וכדתנן נמי בפרק נוטל (דף קמב:) היתה עליו לשלשת על הכר מקנחה בסמרטוט היתה של עור מניח מים עליה עד שתכלה ולא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו זה אין לומר דסתם בגדים לאו עור נינהו ואומר רבי דהיכא דאיכא דם או דבר טינוף על הבגד התם דוקא שרייתו זהו כיבוסו דבטניפת דם מיירי התם בפרק דם חטאת אבל היכא שהבגד שחור מחמת שנלבש בו או מחמת שנשתמשו בו או שהיה לבן לגמרי ואין בו שום טינוף אלא שצריך ללבן עדיין לא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו וצ״ע פרק דם חטאת דלא תיקשי מידי אהאי תירוצא ולפי מה שפירש בספר הישר שיש חילוק בבגדים שיש שמתכבסין מהרה ויש שצריך לטרוח בהם הרבה כעין שלנו לפי זה היינו יכולין להעמיד הך דהכא בבגדים שאינם מתלבנים מהרה כעין שלנו ועוד מצא רבי מוגה בספר הישר דלא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו (אלא) בדבר שהוא כעין לכלוך כמו ספוג ואלונטית וקינוח ידים במפה וכמו כן זה אינו אלא דרך לכלוך שהולכין במים לבושים ואין שרייה זו דרך נקיון וליבון וגם אינו מתכוין לנקות ולהסיר הטינוף על ידי מים ופעמים שמתלכלך עוד בכך. מ״ר. ולפי זה היה נראה שהרוחץ בשבת בנהר מותר לרחוץ בבגדיו וליכא למיחש לליבון מיהו יש לאסור משום סחיטה דהא פרישית לעיל [ד״ה משום] דלא שרינן אלא משום מצוה או משום טעם הואיל ולא התרת לו אלא על ידי מלבוש זכור הוא והאי טעמא לא שייך הכא ועל תינוק שלכלך בגדי אמו במי רגלים שמע רבי מרבינו יעקב שהתיר להאם לקנח בגדיה כדי שתוכל להתפלל בהן מטעמא שפירשתי לעיל שמותר לקנח ידים במפה לפי שהוא דרך לכלוך ולא נראה לרבי דכיון שמתכוונת לטהר הלכלוך לרחיצה וליבון היא מתכוונת. מ״ר:
ואינו חושש. משו׳ רחיצה.
תנו רבנן [שנו חכמים]: ההלך להקביל (לפגוש) פני אביו או פני רבו, או פני מי שגדול ממנו בחכמה, וצריך לעבור נהר בדרכו — עובר עד צוארו במים ואינו חושש משום איסור רחיצה ביום הכיפורים.
§ The Sages taught: One who goes to greet his father or his teacher, or to greet one who is greater than him in wisdom, and has to cross a river on the way, may cross the water until his neck is in the water, and he need not be concerned that he is violating the prohibition against bathing on Yom Kippur.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִיבַּעְיָא לְהוּ זהָרַב אֵצֶל תַּלְמִיד מַאי ת״שתָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב יִצְחָק בַּר בַּר חָנָה אֲנָא חֲזֵיתֵיהּ לִזְעֵירִי דַּאֲזַל לְגַבֵּי רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי תַּלְמִידֵיהּ רַב אָשֵׁי אָמַר הָהוּא רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי הוּא דַּאֲזַל לְגַבֵּיהּ דִּזְעֵירִי רַבֵּיהּ.

A dilemma was raised before them, i.e., the students discussing this question: What is the law concerning a teacher going to visit his student? May he enter the water in order to teach his student? The Gemara tries to bring a proof: Come and hear from what Rav Yitzḥak bar bar Ḥana said: I saw Ze’iri, who went through a river on his way to Rav Ḥiyya bar Ashi, his student. Rav Ashi said: This was not the case. Rather, in that case, it was the student Rav Ḥiyya bar Ashi who went to Ze’iri, his teacher. Therefore, this incident does not answer the question.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אצל תלמיד מאי ולא איפשיטא בהדיא דהא רב אשי [אמר] דרב חייא בר אשי הוא דאזל לגביה זעירי רביה רבא שרא להו לבני עבר ימינה למעבר לנטורי פירי. תניא כוותיה שומרי פירות עוברים עד צוארם במים ואינם חוששין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים שאלה זו: הרב אצל תלמיד מאי [מה דינו], המותר לו לעבור במים כדי ללמד את תלמידו? ומנסים להביא ראיה, תא שמע [בוא ושמע] ממה שאמר רב יצחק בר בר חנה: אנא חזיתיה [אני ראיתי] את זעירי דאזל לגבי [שהלך ועבר נהר בדרכו אל] רב חייא בר אשי תלמידיה [תלמידו]. רב אשי אמר: לא כך היה המעשה, אלא המעשה ההוא היה דווקא שהתלמיד רב חייא בר אשי הוא דאזל לגביה [שהלך אל] זעירי רביה [רבו], ואם כן אין לפתור מכאן את שאלתנו.
A dilemma was raised before them, i.e., the students discussing this question: What is the law concerning a teacher going to visit his student? May he enter the water in order to teach his student? The Gemara tries to bring a proof: Come and hear from what Rav Yitzḥak bar bar Ḥana said: I saw Ze’iri, who went through a river on his way to Rav Ḥiyya bar Ashi, his student. Rav Ashi said: This was not the case. Rather, in that case, it was the student Rav Ḥiyya bar Ashi who went to Ze’iri, his teacher. Therefore, this incident does not answer the question.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רָבָא שְׁרָא לִבְנֵי עֲבַר יַמִּינָא לְמֶעְבַּר בְּמַיָּא לְנַטּוֹרֵי פֵּירֵי א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ חשׁוֹמְרֵי פֵּׂירוֹת עוֹבְרִין עַד צַוָּארָן בְּמַיִם וְאֵין חוֹשְׁשִׁין.

Rava permitted those who lived on the right side of the Euphrates to pass through the water to guard the fruit in their fields on Yom Kippur. Abaye said to Rava: A baraita was taught that supports your opinion. We learned: Guards of fruit may cross the river until their necks are in the water, and they need not be concerned that they are violating the prohibition against bathing on Yom Kippur.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לנטורי פירי – שהיו להם פרדסים בעבר הנהר.
עבר ימינא. שם מקום1.
למינטר פירי. שהיו להם פרדסים2.
1. עיין רש״י ברכות (דף נד,א) שהוא שם מדינה בדרומו של פרת. וכעי״ז בפי׳ רבינו אליקים מקום שברוח דרום.
2. כ״פ רש״י ד״ה לנטורי פירי. ובהא דפירש שהיו להם פרדסים ולא כתב שהיו שומרי פרדסים סתם דהיינו אפילו של אחרים. שמא משום שכר שבת ויו״ט דאין היתר אלא בהבלעה ולכן ניחא ליה לרש״י לאוקמיה דשומרים פירות של עצמם. ועיין רבינו מנוח (פ״ג מהל׳ שבי״ע ה״ו) שכתב דמאי דשרי היינו דוקא שהיה שומר אותם קודם יוה״כ דאגלאי מילתא דלאו משום תענוג עביד הכי דהא כו״ע ידעי דרגיל לעבור במים לנטורי פירי ואפשר שלכך אוקמיה רש״י בשומרי פירות של עצמם שכולם יודעים שיש להם פרדסים שם ולכך הולכים. ועיין עוד במאירי שכתב שמה שהתירו לשומרי פירות הוא משום חשש פסידא. ולפ״ז אפשר דדוקא אם הפרדס שלו דאיכא פסידא דממונא שרי אבל על מנת להרויח ממון ע״י שמירת פרדס של אחר אפשר דלא חשיב פסידא דממון.
מסופר, כי רבא שרא לבני עבר ימינא למעבר במיא לנטורי פירי [התיר לבני עבר הימין של הפרת לעבור במים כדי לשמור את הפירות] שבשדותיהם ביום הכיפורים. אמר ליה [לו] אביי לרבא: תניא דמסייע [יש ברייתא המסייעת] לך. ששנו בה: שומרי פירות — עוברין עד צוארן במים ואין חוששין משום איסור יום הכיפורים.
Rava permitted those who lived on the right side of the Euphrates to pass through the water to guard the fruit in their fields on Yom Kippur. Abaye said to Rava: A baraita was taught that supports your opinion. We learned: Guards of fruit may cross the river until their necks are in the water, and they need not be concerned that they are violating the prohibition against bathing on Yom Kippur.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַב יוֹסֵף שְׁרָא לְהוּ לִבְנֵי בֵּי תַרְבּוּ לְמִיעְבַּר בְּמַיָּא לְמֵיתֵי לְפִירְקָא לְמֵיזַל לָא שְׁרָא לְהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי א״כאִם כֵּן אַתָּה מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא אִיכָּא דְּאָמְרִי שְׁרָא לְהוּ לְמֵיתֵי טוּשְׁרָא לְהוּ לְמֵיזַל א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי בִּשְׁלָמָא לְמֵיתֵי לְחַיֵּי אֶלָּא לְמֵיזַל מַאי טַעְמָא כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא.

Rav Yosef permitted the people of the village of Bei Tarbu to cross in the water to come to the lecture he delivered on Yom Kippur. He did not, however, permit them to go back home through the water. Abaye said to him: If so, you are obstructing them from coming in the future. They will not come to the lecture knowing they will be prohibited from returning home. Some say the incident happened differently: Rav Yosef permitted them to come and permitted them to go back through the water. Abaye said to him: Granted, you allow them to come, that is well. But what is the reason you allow them to go back? He said to him: So as not to obstruct them from coming in the future.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב יוסף שרא להו לבני בי רב למעבר כדי למיתא בפירקא. ושרא להו נמי למיהדר כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבא. כלומר אם תאסרהו לחזור לביתו לא יבא פעם אחרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בי תרבו – שם הכפר.
לפירקא – שהיו דורשין ביוה״כ.
לעתיד לבא – לשנה אחרת לא יבואו הואיל ולא התרת׳ לעבור את המים ולחזור.
ובי תרבו. שם הכפר1.
לפירק׳. שהיו דורשין ביום הכיפורים2.
לעתיד לבא. לשנה אחרת לא יבואו הואיל ולא3 התרת׳ לילך ולחזור4 (ב)[ל]⁠ביתם.
1. כ״פ רש״י ד״ה בי תרבו.
2. כ״פ רש״י ד״ה לפירקא.
3. בכי״מ ולא התרת׳ לעבור את המים לחזור בביתם וכ״ה בפירש״י.
4. כ״פ רש״י ד״ה לעתיד לבא.
מסופר עוד: רב יוסף שרא להו [התיר להם] לבני הכפר בי תרבו למיעבר במיא למיתי לפירקא [לעבור במים כדי לבוא למקום הדרשה] הנאמרת ביום הכיפורים, אולם למיזל [ללכת] חזרה במים לא שרא להו [התיר להם], אמר ליה [לו] אביי: אם כן אתה מכשילן לעתיד לבא, ששוב לא יבואו לשמוע את הדרשה, אם יודעים הם שאסורים לחזור למקומם. איכא דאמרי [יש אומרים] שהמעשה היה בנוסח אחר: רב יוסף שרא להו למיתי ושרא להו למיזל [התיר להם לבוא והתיר להם לחזור בתוך המים], אמר ליה [לו] אביי: בשלמא [נניח] שאתה מתיר להם למיתי [לבוא] — לחיי [יפה], אלא למיזל מאי טעמא [לחזור מה טעם] התרת להם? אמר לו: כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבא.
Rav Yosef permitted the people of the village of Bei Tarbu to cross in the water to come to the lecture he delivered on Yom Kippur. He did not, however, permit them to go back home through the water. Abaye said to him: If so, you are obstructing them from coming in the future. They will not come to the lecture knowing they will be prohibited from returning home. Some say the incident happened differently: Rav Yosef permitted them to come and permitted them to go back through the water. Abaye said to him: Granted, you allow them to come, that is well. But what is the reason you allow them to go back? He said to him: So as not to obstruct them from coming in the future.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַב יְהוּדָה וְרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יְהוּדָה הֲווֹ קָיְימִי אַגּוּדָּא דִּנְהַר (פָּפָּא) אַמַּבָּרָא דְחַצְדַּד וַהֲוָה קָאֵי רָמֵי בַּר פָּפָּא מֵהָךְ גִּיסָא רְמָא לְהוּ קָלָא מַהוּ לְמִיעְבַּר לְמֵיתֵי לְגַבַּיְיכוּ לְמִשְׁאַל שְׁמַעְתָּא א״לאֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ יעוֹבֵר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא יָדוֹ מִתַּחַת חֵפֶת חֲלוּקוֹ אִיכָּא דְּאָמְרִי א״לאֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יְהוּדָה תְּנֵינָא עוֹבֵר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא יָדוֹ מִתַּחַת חֵפֶת חֲלוּקוֹ.

It is told: Rav Yehuda and Rav Shmuel bar Rav Yehuda were standing on the bank of the Pappa River next to the Ḥatzdad crossing, and Rami bar Pappa was standing on the other side of the river. He raised his voice to them and asked: What is the ruling with regard to crossing over to come to you to ask a halakha? Rav Yehuda said to him: It is Rav and Shmuel who both say: One may cross in the water, provided that he does not remove his hand from under the hem of his cloak. One may not raise the hems of his cloak to his shoulders to keep them dry, since this form of carrying renders one liable to bring a sin-offering. Rather, one should walk normally and get his clothes wet in the water. Some say this is not how the incident happened. Rather, Rav Shmuel bar Rav Yehuda said to him: We learned in a baraita: One may cross over, provided that he does not remove his hand from the hem of his cloak.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רמי בר פפא לרב יהודה ולרב שמואל מהו למעבר במיא ומיתו קמי רבנן למשאל בשמעתא אמרו ליה תנינא עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו ומתמהינן וכי האי גוונא בחול מי שרי והכתיב וימד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חצדד
חצדדא(יומא עז:) הוו קיימי אגודא דנהר פפא אמעברא דחצדד פי׳ מקום שמו חצדד והמי׳ היו שם קלים שהיו יכולי׳ לעבור ברגל משם:
א. [ארטם נאמע.]
אמברא דחצדד – מקום מעבר הנהר מול חצדד.
מתחת חפת – שפת חלוקו להגביה שולי חלוקו על זרועו דאינו נראה כמלבוש אלא כנושא על כתיפו ואמר מר (שבת דף קמז.) היוצא בטלית מקופלת על כתיפו בשבת חייב חטאת.
אגודא דנהר פפא. על שפת אותו נהר.
אמעבר׳ דחצדד. מקום מעבר1 מול חצדד2.
מתחת חפת חלוקו. להגביה שולי חלוקו על זרועו דאינו נרא׳ כמלבוש כ״א כנושאו על כתיפו ואמרינ׳3 היוצ׳ בטל⁠[י]⁠ת מקופלת על כתיפו בשבת חיי׳ חטאת4.
ריצב״א5 י״מ דלא ליתי לידי שט דהוי משו׳ שבות דתנן6 ולא שטין על פני המים7 ואית דמפר׳ שלא יבא ליטול חלוקו.
וה״מ במיי׳ דלא רדיפי ושטפי אבל במייא דנחלי8 דרדיפי ושטפי כה״ג אפי׳ בחול9 אסור דלא ליתי לידי סכנה.
1. בכי״מ מעבר הנהר וכ״ה בפירש״י.
2. כ״פ רש״י ד״ה אמברא דחצדד. ועיין קדושין דף ע,ב רש״י ד״ה אמברא שהוא גשר או ספינה.
4. כ״פ רש״י ד״ה מתחת חפת וכ״כ המאירי. ובתו״י (ד״ה עובר) כתב דהיינו טעמא כדי שע״י כן יזכור ולא יבא לידי סחיטה. ובריטב״א כתב טעם נוסף בשם התוס׳ כדי שלא יהיה נראה כנהנה מן המים [וכ״כ הר״י מלוניל דף א,ב]. ועיין ב״י סימן תרי״ג מש״כ בזה. ובפי׳ רבינו אליקים כתב שלא יהו המים עמוקים כל כך שיהא צריך להוציא ידו דרך בית צוארו להגביה חלוקו עד בית צוארו שלא ישרה במים אבל אם אין מגיעין עד בית צוארו מותר.
5. לכאו׳ צ״ל ריצב״ג וכ״ה בכי״מ רי״ב יהודה זצ״ל וכונתו לרי״ץ גיאות (ח״א הלכ׳ יוה״כ עמ׳ נג) וז״ל ואית דמפרש דלא ליתי לידי סיחוי האסור משום שבות דתנן ולא שטין על פני המים ואית דסבר שלא יבא לטלטל חלוקו והני מילי במיא דלא רדפי ושטפי אבל במיא דנהרא כיון דרדפי ושטפי כי האי גוונא ואפילו בחול אסור דלא ליתי לידי סכנה עכ״ל. והביאו רבנו מנוח (פ״ג מהל׳ שבי״ע ה״ה). וכעי״ז כתב בה״ג (הביאו הטור סימן תרי״ג) דדוקא עד צוארו אבל מעבר לשוט אסור. והקשה הטור דאם התירו רחיצה חמורה כ״ש שיטה דקילא. ובב״י כתב לבאר דרחיצה שאינה אסורה אלא ביוה״כ התירו משא״כ לשוט דאסור בכל שבתות השנה א״נ רחיצה שהיא אסורה מאסמכתא דקרא התירו אבל מעבר לשוט שהוא דרבנן אסור שחכמים עשו חיזוק לדבריהם. ועיין דרכ״מ שם.
7. ועיין בספר המכתם שכתב דלא נהירא דהא הוי גזירה לגזירה.
8. וכ״כ הר״ח והמאירי. ומשמע דבכל נחל דרדיף ושטיף אסור. אמנם בפירש״י כתב שאני נחל היוצא מבית קה״ק שהיו מימיו רודפים והולכים מהר. משמע דדוקא בנהר זה שיוצא מבית קה״ק אסור. ועיין יד דוד מש״כ בזה.
9. בכי״מ אפי׳ בחול נמי.
ומ״מ רוב גאונים מתירים והדבר נאה להיות תפלת יום הכפורים בטהרה ואף גדולי המפרשים מתירים נטילה אף למי שלא בדק עצמו ולא עוד אלא שמצריכים לה שהרי מצוה היא שמברכין עליה ולא הוצרכו להתיר באשה בהדחת ידה אחת אלא בנותנת פת לתינוק בלילה קודם שחרית שאין עדיין חובת נטילה עליה אלא שהיא צריכה להדחת יד אחת משום שיבתא וכל שמחצי הלילה ואילך יש שם שיבתא אבל בשחרית נוטלת היא מצד עצמה שהנטילה מצוה היא והרי כל טבילת מצוה הותרה כמו שיתבאר ואם בדק עצמו אפילו בשאר שעות היום נוטל אע״פ שאין צריך לתפלה שכל שאינו מתכוין להנאה מותר כל שכן במקום שיש שם נדנוד מצוה כזה שבדק עצמו שבודאי מצוה עליו להיות כל שעה מוכן לתורה ולתפלה וכן שיש שם סרך נקיות וכמו שאמרו (יומא כ״ח.) זה [ה]⁠כלל במקדש כל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים והוא הדין אם ראה קרי ורצה לטבול שמותר אע״פ שאמרו (ברכות כ״ב.) בטלוה לטבילותא מ״מ הואיל ואין כוונתו להקר אלא לטהרה ונקיות ושתהא תפלתו עריבה עליו כשהיא בטהרה מותר:
אלא שקשה לי לשטה זו היאך נאמר ששמאי הזקן היה מאכיל את בנו קודם שחרית ואין הדבר נאה לומר שיהא הוא זקוק לכך אלא בבן הכרוך אחריו ושהיה הוא מחנכו אף קודם זמנו ומאכילו אחר שהגיעה שעה הראויה לו אלא שנראה לי שזו שבפרק כל הבשר עדיין נטילת המאכיל לא נתרחקה כל כך שתתחדש שם רוח רעה וזוהמא שבשחרית היה אבל זו שבכאן היה הענין בתינוקות שמתחילין לחנכם אף קודם זמנם ונטילת ידים שבשחרית כבר נתרחקה הרבה ונתחדשה שם רוח רעה וזוהמא אם מתוך שינה אם מתוך היסח הדעת ארוך ומתוך כך הוצרכו להדחת יד אחת או שמא זו שבפרק כל הבשר אף המאכיל קטן היה והולך לבית הספר ואין זוהמא מצויה בו כל כך לחוש בה כבגדול שהוצרכנו להתיר בו הדחת יד אחת ומ״מ רחיצת הפנים אין ספק באיסורה אלא שמי שעיניו נוזלות או איזו ליחה מתקבצת בעיניו הרי היא כמקום טנופת ומותר להעביר היד טופחת עליהם אבל פנים עצמן לא התירו בהם אלא העברת מפה מצוננת כמו שיתבאר:
ובלבד שלא יוציא ידיו מתחת חפת חלוקו – פרש״י ז״ל שלא יגביה שולי חלוקו על זרועו שאינו נראה כמלבוש אלא כנושא על כתפו שחייב חטאת עכ״ל. ולפי׳ זה אפילו ההולך חוץ לנהר אסור להוציא ידו מתחת חפת חלוקו משום משוי והכא נקט לה תלמודא משום דאורחא למעבד הכי בחול. ובתוס׳ פירשו שאין הטעם אלא שלא יראה כמי שמתהנה מן המים וגם שיהא זכור שלא יבא לידי סחיטה כלל. ואעפ״כ ראוי לחוש לדברי רש״י ז״ל.
מסופר: רב יהודה ורב שמואל בר יהודה הוו קיימי אגודא [היו עומדים על שפת] נהר פפא אמברא [ליד המעבורת] במקום של חצדד והוה קאי [והיה עומד] רמי בר פפא מהך גיסא [מצדו האחר של הנהר] רמא להו קלא [הרים להם קולו] ושאל: מהו, האם מותר, למיעבר למיתי לגבייכו למשאל שמעתא [לעבור ולבוא אליכם לשאול הלכה]? אמר ליה [לו] רב יהודה: רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] עובר במים, ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת (שולי) חלוקו, כלומר: שלא ירים את שולי חלוקו על כתיפו כדי שלא ירטבו, שזאת אחת מצורות הטלטול שמתחייב עליהם חטאת, אלא ימשיך וילך כדרכו וירטבו בגדיו במים. איכא דאמרי [יש אומרים] לא כך היה, אלא אמר ליה [לו] רב שמואל בר רב יהודה: תנינא [שנינו בברייתא]: עובר, ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו.
It is told: Rav Yehuda and Rav Shmuel bar Rav Yehuda were standing on the bank of the Pappa River next to the Ḥatzdad crossing, and Rami bar Pappa was standing on the other side of the river. He raised his voice to them and asked: What is the ruling with regard to crossing over to come to you to ask a halakha? Rav Yehuda said to him: It is Rav and Shmuel who both say: One may cross in the water, provided that he does not remove his hand from under the hem of his cloak. One may not raise the hems of his cloak to his shoulders to keep them dry, since this form of carrying renders one liable to bring a sin-offering. Rather, one should walk normally and get his clothes wet in the water. Some say this is not how the incident happened. Rather, Rav Shmuel bar Rav Yehuda said to him: We learned in a baraita: One may cross over, provided that he does not remove his hand from the hem of his cloak.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף וּבְחוֹל כִּי הַאי גַּוְנָא מִי שְׁרֵי וְהָכְתִיב {יחזקאל מ״ז:ג׳} וַיָּמׇד אֶלֶף בָּאַמָּה וַיַּעֲבִירֵנִי בַמַּיִם מֵי אׇפְסָיִם מִכָּאן שֶׁמּוּתָּר לַעֲבוֹר עַד אׇפְסַיִים.

Rav Yosef strongly objects to this: And on a weekday is it permitted to walk in such deep water that it presents a danger of drowning? But isn’t it written with regard to the river that, in the future, will issue forth from the Holy of Holies: “He measured a thousand cubits, and he led me through the water; the water was ankle deep” (Ezekiel 47:3); from here it is derived that one is permitted to pass through water that reaches up to the ankles.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיכן שמותר לעבור עד אפסים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי האי גוונא – דקתני לעיל עד צוארו במים והאיכא סכנה שלא ישטפוהו המים.
וימד אלף – המלאך הראה ליחזקאל נחל היוצא מבית קה״ק תחילתו כחוט והולך וגדל וכל אלף אמה אורך משיצא חוץ לירושלים לא היה עמוק אלא מי אפסים מי קרצולין.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב יוסף: וביום חול כי האי גונא מי שרי [בכעין זה האם מותר] ללכת במים עמוקים כל כך? והרי יש בכך סכנת טביעה! והכתיב [והרי נאמר] בענין הנחל העתיד לצאת מבית קודש הקדשים: ״וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים״ (יחזקאל מז, ג), ולמדו מכאן בדרך אגב — מכאן שמותר לעבור עד אפסיים (קרסוליים).
Rav Yosef strongly objects to this: And on a weekday is it permitted to walk in such deep water that it presents a danger of drowning? But isn’t it written with regard to the river that, in the future, will issue forth from the Holy of Holies: “He measured a thousand cubits, and he led me through the water; the water was ankle deep” (Ezekiel 47:3); from here it is derived that one is permitted to pass through water that reaches up to the ankles.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וַיָּמׇד אֶלֶף וַיַּעֲבִירֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם מִכָּאן שֶׁמּוּתָּר לַעֲבוֹר עַד בִּרְכַּיִם וַיָּמׇד אֶלֶף וַיַּעֲבִירֵנִי מֵי מׇתְנָיִם מִכָּאן שֶׁמּוּתָּר לַעֲבוֹר עַד מׇתְנַיִם מִכָּאן וְאֵילָךְ וַיָּמׇד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבוֹר.

Rav Yosef continues explaining the verse: “Again he measured a thousand and he led me through the water, the water was knee deep” (Ezekiel 47:4); from here it is derived that one is permitted to pass through water that reaches up to the knees. “He measured a thousand and led me through the water up to the waist” (Ezekiel 47:4); from here it is derived that one is permitted to pass through water that reaches up to the waist. From this point forward: “And he measured a thousand, a river that I could not pass through” (Ezekiel 47:5). This implies that one is never permitted to pass through water that is more than waist high, because it is dangerous.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וימד אלף ויעבירני במים מים ברכים מיכן שמותר לעבור עד ברכים. וימד אלף ויעבירני (במים) מי מתנים. מיכן שמותר לעבור עד מתנים. מיכן ואילך נחל אשר לא יעבור. כלומר (לא) [אם] יהיו מים למעלה ממתנים נקראין נחל אשר לא יעבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וימד אלף – שניות והעמיקו עד ברכים.
מכאן ואילך – קרי ליה אשר לא אוכל לעבור אלמא אסור לעבור למעלה ממתנים.
מכאן ואילך כו׳ לא אוכל לעבור כו׳. מדלא ניתן שיעור לאותן האלף כמו שניתן להאלפים שנאמרו כבר משמע דמיד למעלה ממתנים הוא שיעור שלא אוכל לעבור:
״וימד אלף ויעברני במים מים ברכים״ (יחזקאל מז, ד)מכאן שמותר לעבור במים שמגיעים עד לברכים. ״וימד אלף ויעברני מי מתנים״ (יחזקאל מז, ד)מכאן שמותר לעבור עד מתנים. מכאן ואילך — ״וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבר״ (יחזקאל מז, ה), הרי שבמים המגיעים למעלה מן המתנים אין לעבור אף בימות החול, מפני הסכנה!
Rav Yosef continues explaining the verse: “Again he measured a thousand and he led me through the water, the water was knee deep” (Ezekiel 47:4); from here it is derived that one is permitted to pass through water that reaches up to the knees. “He measured a thousand and led me through the water up to the waist” (Ezekiel 47:4); from here it is derived that one is permitted to pass through water that reaches up to the waist. From this point forward: “And he measured a thousand, a river that I could not pass through” (Ezekiel 47:5). This implies that one is never permitted to pass through water that is more than waist high, because it is dangerous.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר אַבָּיֵי שָׁאנֵי כנַחַל דִּרְדִיפִי מַיָּא.

Abaye said: That is not a proof, because a river with fast flowing water is different. If it is higher than one’s waist, he could drown. However, one is permitted to cross still water even if it is deeper than that.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאני נחל – היוצא מבית קה״ק שהיו מימיו רודפים הולכים מהר ושוטפים.
אמר אביי: משם אין ראיה, שאני [שונה] נחל דרדיפי מיא [שהמים בו זורמים] במהירות, ומשום כך יש לחשוש שבמים עמוקים ממתניו יפילוהו המים, אבל במים שקטים מותר לעבור אפילו היו עמוקים יותר.
Abaye said: That is not a proof, because a river with fast flowing water is different. If it is higher than one’s waist, he could drown. However, one is permitted to cross still water even if it is deeper than that.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) יָכוֹל יַעֲבִירֶנּוּ בְּסִיחוּי ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {יחזקאל מ״ז:ה׳} כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ מַאי מֵי שָׂחוּ שִׁיּוּטָא שֶׁכֵּן קוֹרִין לְשַׁיָּיטָא סַיָּיחָא יָכוֹל יַעֲבִירֶנּוּ בְּבוּרְנִי קְטַנָּה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ישעיהו ל״ג:כ״א} בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט יָכוֹל יַעֲבִירֶנּוּ בְּבוּרְנִי גְּדוֹלָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ישעיהו ל״ג:כ״א} וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ מַאי מַשְׁמַע כְּדִמְתַרְגֵּם רַב יוֹסֵף לָא תֵּזִיל בֵּיהּ בִּסְפִינַת צַיָּידִין וּבוּרְנִי רַבְּתִי לֹא תְּגוּזִינֵּהּ.

§ Apropos the river that will flow in the future, the Gemara explains additional verses in Ezekiel. One might think that Ezekiel could cross the river by swimming. The verse states: “For the water had swollen into saḥu waters” (Ezekiel 47:5). What does saḥu waters” mean? Water that can be traversed only with a boat [shiyuta], as sailing [shayta] is sometimes called swimming [sayḥa]. I might have thought Ezekiel could pass across in a small boat [burni]. Therefore, the verse states: “No galley with oars shall go” (Isaiah 33:21). I might have thought he could pass through in a large boat. Therefore, the verse states: “Neither shall a fishing boat [tzi adir] be able to cross it” (Isaiah 33:21). The Gemara asks: From where can it be inferred that the words tzi adir mean fishing boat? The Gemara explains: This is how Rav Yosef translated this verse: A fishing boat [sfinat tzayyadin] will not travel on it and a large ship will not cross it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ברן
ברןא(יומא עז:) יכול יעבירנו בברני קטנה. (ראש השנה כג. פרק אם אינן מכירין) וצי אדיר לא יעברנו אמר רב יהודה אמר רב זו בורני גדולה ותרגום וצי אדיר ובורני רבתי לא תגוזיניה. והשיבך ה׳ מצרים באניות תרגום יונתן בורניא ואלפיא (א״ב: פי׳ בלשון יוני ספינה):
ערך סווח
סווחב(יומא עז:) קורין לשייטא סוותי (א״ב בנוסחא כתוב סייחא):
א. [קליינע שיף.]
ב. [שוויממער.]
בסיחוי – בשייט.
ת״ל כי גאו המים מי שחו – ראויות לשוט.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״לפתח״ שמופיע במהדורתנו בדף ע״ח.
יכול יעבירנו כו׳ ת״ל בל תלך בו אני שיט כו׳. הנך קראי דלעיל ביחזקאל הם והאי קרא בישעיה כתיב ולא דמשמע ליה בהנך מיא דמשתעי ביה קרא דיחזקאל משתעי ביה נמי קרא דישעיה דהיינו במים דלעתיד שיוצאים מבית קדשי קדשים כמפורש לקמן מיהו ביחזקאל משמע שיהו שפה לנחל הזה אחר האלף הרביעי ובישעיה מפורש וצי אדיר לא יעברנו דהיינו בבורני גדולה ואנן חזינן דבורני גדולה עוברת בים כמה אלפים פרסאות ואפשר משום דרדיפי מיא כ״כ כדאמרי׳ לעיל:
ב כיון שהבאנו את הדברים שנאמרו בנחל העתיד לצאת לעתיד לבוא, מסבירים את המשך הכתובים שם ביחזקאל. יכול יעבירנו בסיחוי (בשחייה) — תלמוד לומר: ״כי גאו המים מי שחו״ (יחזקאל מז, ה) מאי [מה פירוש] ״מי שחו״ — שיוטא (שייט, שחיה), שכן קורין לשייטא [לשייט] סייחא [שחייה]. יכול יעבירנו בבורני (ספינה) קטנה — תלמוד לומר: ״בל תלך בו אני שיט״ (ישעיה לג, כא). יכול יעבירנו בבורני גדולה — תלמוד לומר: ״וצי אדיר לא יעברנו״ (ישעיה לג, כא). ושואלים: מאי משמע [מה משמע] כיצד לומד אתה מלשון ״צי אדיר״? ומסבירים: כמו שהיה מתרגם רב יוסף פסוק זה: לא תזיל ביה [תלך בו] בספינת ציידין ובורני רבתי [ואניה גדולה] לא תגוזינה [תעבור בו].
§ Apropos the river that will flow in the future, the Gemara explains additional verses in Ezekiel. One might think that Ezekiel could cross the river by swimming. The verse states: “For the water had swollen into saḥu waters” (Ezekiel 47:5). What does saḥu waters” mean? Water that can be traversed only with a boat [shiyuta], as sailing [shayta] is sometimes called swimming [sayḥa]. I might have thought Ezekiel could pass across in a small boat [burni]. Therefore, the verse states: “No galley with oars shall go” (Isaiah 33:21). I might have thought he could pass through in a large boat. Therefore, the verse states: “Neither shall a fishing boat [tzi adir] be able to cross it” (Isaiah 33:21). The Gemara asks: From where can it be inferred that the words tzi adir mean fishing boat? The Gemara explains: This is how Rav Yosef translated this verse: A fishing boat [sfinat tzayyadin] will not travel on it and a large ship will not cross it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר ר׳רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פַּזִּי אַף מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲבוֹר בְּתוֹכוֹ כְּתִיב הָכָא בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט וּכְתִיב הָתָם {איוב א׳:ז׳} מִשּׁוּט בָּאָרֶץ.

The Gemara continues its discussion of the river that will in the future come out of the Holy of Holies. Rabbi Yehuda ben Pazi said: Even the Angel of Death does not have permission to pass through it to the other side of this river, and proof of this is in the verse, as it is written here: “No galley with oars [ani shayt] can travel” and as it was written there: “Then Satan answered the Lord and said: From going to and fro [mishut] the earth and from walking up and down in it” (Job 1:7). Even Satan, who is also the Angel of Death, cannot cross through this river.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל שהתרנו לעבור במים עד צווארו פירושו שלא לחוש לאיסור ומ״מ לענין שמירת נפש כל שיש בו לחוש לסכנה יזהר בעצמו ולא יהא אדם מוסר עצמו לסכנות וכל מסירה לסכנות אסור ודרך כלל אסרו לעבור בנחל שוטף כל שמימיו ממתניו ולמעלה ובאמת המים מיהא ר״ל שאינם מים שוטפים אף עד צוארו מותר שאין כאן סכנה:
אף מלאך המות אין לו רשות כו׳. לא קאמר הכא דלא יכול לעבור כדקאמר לעיל דודאי מלאך המות יוכל לעבור אלא שלא ניתן לו רשות לעבור והיינו דהמים אלו באו ממקום קדוש וכבר סיפר ביחזקאל ג״כ במעלות אלו המים שמרפאין הימים המלוחים ודריש ליה מדכתיב אני שיט דהלשון כפול דהיינו אני היינו שיט שהוא בורני קטנה:
אמר ר׳ יהודה בן פזי: אף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכו מעבר לתחום נהר זה, וראיה לדבר כתיב הכא [נאמר כאן] ״בל תלך בו אני שיט״ וכתיב התם [ונאמר שם] ״ויען השטן את ה׳ ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה״ (איוב א, ז), שאף זה השטן בארץ לא יעבור נהר זה.
The Gemara continues its discussion of the river that will in the future come out of the Holy of Holies. Rabbi Yehuda ben Pazi said: Even the Angel of Death does not have permission to pass through it to the other side of this river, and proof of this is in the verse, as it is written here: “No galley with oars [ani shayt] can travel” and as it was written there: “Then Satan answered the Lord and said: From going to and fro [mishut] the earth and from walking up and down in it” (Job 1:7). Even Satan, who is also the Angel of Death, cannot cross through this river.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר ר׳רַבִּי פִּנְחָס מִשּׁוּם רַב הוּנָא צִפּוֹרָאָה מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים בַּתְּחִילָּה דּוֹמֶה לְקַרְנֵי חֲגָבִים כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח הֵיכָל נַעֲשֶׂה כְּחוּט שֶׁל שֶׁתִי כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לָאוּלָם נַעֲשֶׂה כְּחוּט שֶׁל עֵרֶב כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶל פֶּתַח עֲזָרָה נַעֲשֶׂה כְּפִי פַּךְ קָטָן וְהַיְינוּ דִּתְנַן ראב״ירַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מַיִם

The Gemara cites more midrashim about the river that will flow from the Holy of Holies. Rabbi Pineḥas said in the name of Rav Huna of Tzippori: The spring that comes forth from inside the Holy of Holies is at first very narrow and resembles grasshoppers’ antennae in width. Once it reaches the opening of the Sanctuary it becomes as thick as the thread of the warp; once it reaches the Entrance Hall of the Sanctuary, it becomes as thick as the thread of the woof, which is wider than the warp thread. Once it reaches the opening of the Temple courtyard it becomes like the mouth of a small jug. This is as we learned in a mishna: Rav Eliezer ben Ya’akov says: Water,
רי״ףהערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סלעם
סלעםא(יומא עז:) מעין היוצא מבית קודש הקדשים בתחילה דומה כמין קרני סלעם פי׳ חגב (א״ב לשון מקרא זה את הסלעם):
ערך חט
חטב(סוכה טו.) החוטט בגדיש לעשות לו סוכה. ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן (ובפרק ד׳ דמקואות) החוטט בצינור (בבא קמא יז:) תרנגולין שהיו מחטטין בחבל הדלי. (יבמות סג) קא מחטטי שכבי. (חולין כה) מחוסר חטיטה טהור פשיטא לא צריכא דחט קפיזא בקבא פי׳ זה העץ כוונתו לחקוק בו קב וחקק בו קפיזא ורוצה להשלימו לקב כיון שאין רצונו לקפיז׳ אנא לקב אחר כוונתו הולכין וחטיטת קפיזא אינה חשובה חטיטה. (חולין צב) מחטט אחריו פי׳ חותך וחופר. שנחטטה עינה בערך גף. (שבת קט) רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום אעפ״י שיש לו חטטין בראשו. (יומא עז) ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. (בבא בתרא יט) לא היו ראויין אומות העולם שיהא בהן מעלה חטטין. (ובפרשת צנומות דקות שדופות קדים צומחות אחריהן) בעת שהשנים רעות גופן של בריות מעלה חטטין (א״ב תרגום אם בפידו להם שוע אין בחטטי ישוי להון אספלעיתא):
ערך שחל
שחלגמשחילין פירות דרך ארובה (גמ׳) מאן דתני משחילין לא משתבש דתנן (בכורות מ.) השחול והכסול שחול כל שנשמטה ירכו כלומר נמשכה ממקומה (סוכה כט.) חצבא ושחול (יומא עז) מ״ט משחול שחול פי׳ שואבין המים ומקיאין אותו לחוץ ונמצא המצטנן רוחץ גופו במים כמשחל ביניתא מחלבא עיין בערך בין פי׳ כמשיכת נימא של שיער מתוך החלב (כלים פי״א) מן המשחולת ומן הגרודת פי׳ מה שנשתייר והשחיל מן הכלי:
ערך שעם
שעםד(כלים פי״ד) סנדלי בהמה של מתכת טמאין של עם הארץ טהורין (סוכה כ:) של שעם ושל גמי (יומא עז יבמות כ) סנדל שעם פי׳ קליפי עץ והוא שגמין שפירשנו:
א. [היישריק.]
ב. [גראבען אויס שלאג.]
ג. [הרויף ציאהען.]
ד. [קארק פאנטאפעלהאלץ.]
דומה לקרני כו׳. נראה דמשמע ליה מקרא דבר גדול ונתרבו המים במקומות שזכר והיינו מדכתיב והנה המים יוצאים מתחת מפתן הבית וגו׳ והמים יורדים מתחת מכתף וגו׳ מנגב למזבח וגו׳ והנה המים מפכים וגו׳ שזכר בזה ד׳ מקומות משתנים דהיינו המים בתחלה מים כל שהן יוצאים מתחת מפתן הבית דהיינו ק״ק ואמר שוב המים יורדין להתרבות בפתח היכל ואמר מנגב למזבח היינו מנג׳ למזבח החיצון דהיינו באולם נתרבה עוד ואמר והנה מים מפכים וגו׳ היינו על פתח העזרה שנעשה ונתרבה כפי פך קטן:
ועוד במדרשי חכמים בענין נחל זה היוצא מקודש הקדשים: אמר ר׳ פנחס משום רב הונא צפוראה [מציפורי]: מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה כשיוצא צר הוא מאוד ודומה לקרני חגבים, כיון שהגיע לפתח היכל — נעשה עבה כחוט של שתי, כיון שהגיע לאולם נעשה כחוט של ערב שהוא עבה יותר משל שתי, כיון שהגיע אל פתח עזרה — נעשה כפי פך קטן, והיינו דתנן [וזהו ששנינו במשנה :] ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: מים
The Gemara cites more midrashim about the river that will flow from the Holy of Holies. Rabbi Pineḥas said in the name of Rav Huna of Tzippori: The spring that comes forth from inside the Holy of Holies is at first very narrow and resembles grasshoppers’ antennae in width. Once it reaches the opening of the Sanctuary it becomes as thick as the thread of the warp; once it reaches the Entrance Hall of the Sanctuary, it becomes as thick as the thread of the woof, which is wider than the warp thread. Once it reaches the opening of the Temple courtyard it becomes like the mouth of a small jug. This is as we learned in a mishna: Rav Eliezer ben Ya’akov says: Water,
רי״ףהערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא עז:, ר׳ חננאל יומא עז:, רי"ף יומא עז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יומא עז:, רש"י יומא עז:, ראב"ן יומא עז: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יומא עז:, תוספות ישנים יומא עז:, ר׳ יהודה אלמדארי יומא עז: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יומא עז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא עז:, מהרש"א חידושי הלכות יומא עז:, מהרש"א חידושי אגדות יומא עז:, גליון הש"ס לרע"א יומא עז:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא עז:, אסופת מאמרים יומא עז:

Yoma 77b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 77b, R. Chananel Yoma 77b, Rif by Bavli Yoma 77b, Collected from HeArukh Yoma 77b, Rashi Yoma 77b, Raavan Yoma 77b, Tosafot Yoma 77b, Tosefot Yeshanim Yoma 77b, R. Yehuda Almadari Yoma 77b, Meiri Yoma 77b, Ritva Yoma 77b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 77b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 77b, Gilyon HaShas Yoma 77b, Steinsaltz Commentary Yoma 77b, Collected Articles Yoma 77b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144