×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) נִזְדַּמֵּן לוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְכוֹעָר בְּיוֹתֵר אָמַר לוֹ שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וְלֹא הֶחְזִיר לוֹ אָמַר לוֹ רֵיקָה כַּמָּה מְכוֹעָר אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁמָּא כׇּל בְּנֵי עִירֶךָ מְכוֹעָרִין כְּמוֹתְךָ אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ אֶלָּא לֵךְ וֶאֱמוֹר לָאוּמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי כַּמָּה מְכוֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ כֵּיוָן שֶׁיָּדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא יָרַד מִן הַחֲמוֹר וְנִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ נַעֲנֵיתִי לְךָ מְחוֹל לִי אָמַר לוֹ אֵינִי מוֹחֵל לְךָ עַד שֶׁתֵּלֵךְ לָאוּמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי וֶאֱמוֹר לוֹ כַּמָּה מְכוֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ.
He happened upon an exceedingly ugly person, who said to him: Greetings to you, my rabbi, but Rabbi Elazar did not return his greeting. Instead, Rabbi Elazar said to him: Worthless [reika] person, how ugly is that man. Are all the people of your city as ugly as you? The man said to him: I do not know, but you should go and say to the Craftsman Who made me: How ugly is the vessel you made. When Rabbi Elazar realized that he had sinned and insulted this man merely on account of his appearance, he descended from his donkey and prostrated himself before him, and he said to the man: I have sinned against you; forgive me. The man said to him: I will not forgive you go until you go to the Craftsman Who made me and say: How ugly is the vessel you made.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
תנו רבנן מעשה בר׳ שמעון בן אלעזר שפגע באחד ואמר כמה מכוער כלי זה שמא כל בני עירך מכוערים כמותך. כיון שידע שחטא התחיל לבקש מחילה. נפק ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.
מלתא דשיבתא פי׳ משקה של רפואה.
{בבלי תענית כ ע״ב} תאנא1 מפולת שאמרו בריאות ולא רעועות2:
1. תאנא: כ״י נ: ״תניא״.
2. בריאות ולא רעועות: כ״י נ: ״בבריאות ולא ברעועות״.
נזדמן לו אדם – יש ספרים שכתוב בהן אליהו זכור לטוב והוא נתכוון להוכיחו שלא ירגיל בדבר.
נזדמן לו אדם אחד שהוא מכוער ביותר – במסכת דרך ארץ מפרש דאותו אדם היינו אליהו ולטוב נתכוין כדי שלא ירגיל בדבר.
א״ל ריקה כמה מכוער כו׳. מה שקראו ריקה אפשר שהיה נדמה לו כנכרי מבני כוש לפי שהיה מכוער ושחור ביותר וז״ש לו
שמא כל בני עירך מכוערין כו׳. דהיינו מארץ כוש וא״ל איני יודע כו׳ ר״ל שאיני יודע לומר לך שהם מכוערין כדאמרינן פ׳ י״נ אפילו בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב והטעם משום שנותן חסרון ביצירה אבל אתה שאמרת עלי כמה מכוער כו׳. אתה נותן חסרון ביצירה:
לך לאומן שעשאני. כי זה גם כן חסרון הוא לאומן שעושה כלי מכוער. ושא״ל נענתי לך מחול לי כו׳. היינו שאני מתודה שלא יפה דברתי והוא מחל לו גם חלק היוצר והאומן שחטא נגדו גם כן מחול:
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו אותו אדם: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו ר׳ אלעזר שלום. ואמר לו ר׳ אלעזר: ריקה (ברנש) כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו האיש: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני: ״כמה מכוער כלי זה שעשית״. כיון שידע ר׳ אלעזר בעצמו שחטא והעליב את האיש לחינם על מום שנולד עמו, ירד מן החמור ונשתטח לפניו לפני האיש, ואמר לו: נעניתי לך (חטאתי כנגדך), מחול לי! אמר לו: איני מוחל לך, עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו: כמה מכוער כלי זה שעשית.
He happened upon an exceedingly ugly person, who said to him: Greetings to you, my rabbi, but Rabbi Elazar did not return his greeting. Instead, Rabbi Elazar said to him: Worthless [reika] person, how ugly is that man. Are all the people of your city as ugly as you? The man said to him: I do not know, but you should go and say to the Craftsman Who made me: How ugly is the vessel you made. When Rabbi Elazar realized that he had sinned and insulted this man merely on account of his appearance, he descended from his donkey and prostrated himself before him, and he said to the man: I have sinned against you; forgive me. The man said to him: I will not forgive you go until you go to the Craftsman Who made me and say: How ugly is the vessel you made.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הָיָה מְטַיֵּיל אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעִירוֹ יָצְאוּ בְּנֵי עִירוֹ לִקְרָאתוֹ וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי רַבִּי מוֹרִי מוֹרִי אָמַר לָהֶם לְמִי אַתֶּם קוֹרִין רַבִּי רַבִּי אָמְרוּ לוֹ לְזֶה שֶׁמְּטַיֵּיל אַחֲרֶיךָ אָמַר לָהֶם אִם זֶה רַבִּי אַל יִרְבּוּ כְּמוֹתוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה אָמַר לָהֶם כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה לִי אָמְרוּ לוֹ אעפ״כאַף עַל פִּי כֵּן מְחוֹל לוֹ שֶׁאָדָם גָּדוֹל בְּתוֹרָה הוּא.

He walked behind the man, trying to appease him, until they reached Rabbi Elazar’s city. The people of his city came out to greet him, saying to him: Greetings to you, my rabbi, my rabbi, my master, my master. The man said to them: Who are you calling my rabbi, my rabbi? They said to him: To this man, who is walking behind you. He said to them: If this man is a rabbi, may there not be many like him among the Jewish people. They asked him: For what reason do you say this? He said to them: He did such and such to me. They said to him: Even so, forgive him, as he is a great Torah scholar.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אע״פ שמצות הצדקה גדולה ביותר וכל שכן בערבי שבתות וימים טובים ראוי לחסיד להמנע שלא ליתן לעניים בחק ידוע בערבי שבתות וימים טובים שום דבר מוכן אא״כ יודע בעצמו שבכל יום מהם יזדמן לו כן שמא פעמים לא יזדמן לו והעני סומך על אותה הכנה ונמצא שבתו עומד ובטל והוא שאמר כאן וליתבה לעניי והשיב זמנין דסמכי עליה ולא אתו למזבן:
היה ר׳ אלעזר מטייל אחריו אחרי אותו איש ומנסה לפייסו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו של ר׳ אלעזר לקראתו, והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי! אמר להם האיש: למי אתם קורין רבי רבי? אמרו לו: לזה שמטייל אחריך. אמר להם: אם זה רבי — אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו: מפני מה אומר אתה כך? אמר להם: כך וכך עשה לי ואמר לי. אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, כיון שאדם גדול בתורה הוא.
He walked behind the man, trying to appease him, until they reached Rabbi Elazar’s city. The people of his city came out to greet him, saying to him: Greetings to you, my rabbi, my rabbi, my master, my master. The man said to them: Who are you calling my rabbi, my rabbi? They said to him: To this man, who is walking behind you. He said to them: If this man is a rabbi, may there not be many like him among the Jewish people. They asked him: For what reason do you say this? He said to them: He did such and such to me. They said to him: Even so, forgive him, as he is a great Torah scholar.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר לָהֶם בִּשְׁבִילְכֶם הֲרֵינִי מוֹחֵל לוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן מִיָּד נִכְנַס רַבִּי אֶלְעָזָר בן רבי שִׁמְעוֹן וְדָרַשׁ לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כְּקָנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כְּאֶרֶז וּלְפִיכָךְ זָכָה קָנֶה לִיטּוֹל הימנה קוּלְמוֹס לִכְתּוֹב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת.:

He said to them: For your sakes I forgive him, provided that he accepts upon himself not to become accustomed to behave like this. Immediately, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, entered the study hall and taught: A person should always be soft like a reed and he should not be stiff like a cedar, as one who is proud like a cedar is likely to sin. And therefore, due to its gentle qualities, the reed merited that a quill is taken from it to write with it a Torah scroll, phylacteries, and mezuzot.
רי״ףר׳ אליקיםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא שזכה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה. מפני שהוא רך.
גמרא ואל יהא קשה כארז ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ס״ת תפילין ומזוזות כו׳ כצ״ל:
ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כו׳. לכאורה דהכי הל״ל ובלבד שלא יעשה עוד כן אבל מלשון שלא יהא רגיל כו׳ משמע דלפעמים יעשה כן י״ל דה״ק ובלבד שלא יהא עושה דבר המרגיל אותו לעשות כן דהיינו שלא יהא דעתו גסה שהוא מרגילו לעשות כן לספר בגנות בני אדם כמו שעשה ואמר כמה מכוער כו׳ וק״ל:
אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו, ובלבד שיקבל על עצמו שלא יהא רגיל לעשות כן. מיד נכנס ר׳ אלעזר בן ר׳ שמעון לבית המדרש, ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, שגסות הרוח גורמת לו לאדם לחטוא. ולפיכך, לפי שהקנה רך וכנוע זכה קנה [עט] ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות.
He said to them: For your sakes I forgive him, provided that he accepts upon himself not to become accustomed to behave like this. Immediately, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, entered the study hall and taught: A person should always be soft like a reed and he should not be stiff like a cedar, as one who is proud like a cedar is likely to sin. And therefore, due to its gentle qualities, the reed merited that a quill is taken from it to write with it a Torah scroll, phylacteries, and mezuzot.
רי״ףר׳ אליקיםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְכֵן עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דֶּבֶר אוֹ מַפּוֹלֶת כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן מַפּוֹלֶת שֶׁאָמְרוּ בְּרִיאוֹת וְלֹא רְעוּעוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לִיפּוֹל וְלֹא הָרְאוּיוֹת לִיפּוֹל.

§ The mishna taught: And likewise, if a city is afflicted by pestilence or collapsing buildings, that city fasts and sounds the alarm, and all of its surrounding areas fast but they do not sound the alarm. Rabbi Akiva says: They sound the alarm but they do not fast. The Sages taught: These collapsing buildings to which the Sages referred are those of sturdy and not dilapidated walls; they have walls that are not ready to fall, and not those that are ready to fall.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בריאות נופלות – מתענין:
ה״ג: מפולת שאמרו בריאות ולא רעועות שאינן ראויות ליפול ולא שראויות ליפול הי ניהו בריאות והי ניהו שאינן ראויות ליפול הי ניהו רעועות והי ניהו ראויות ליפול לא צריכא דקיימן אגודא דנהרא – מפולת שיש שם רוח חזק שמפיל החומות מפולת שאמרו מתריעין עליהן בבריאות קאמרינן שיהו החומות בריאות ואף על פי כן נופלות מכח נשיבת הרוח אבל אם היו החומות הנופלות רעועות אין מתריעין עליהן וכשאינן ראויות ליפול מתריעין עליהן ולא בראויות ליפול.
(4,8) קיר נטוי אסור לעבור תחתיו ואפילו עמד לו זמן רב בנטיה אין סומכים על זה וכל מקום סכנה אל יהא אדם עומד לשם וסומך שעושים לו נס שמא אין עושים לו נס ואם עושים לו נס מנכין לו מזכיותיו:
וכן עיר שיש עליה דבר או מפולת כת׳ הרמב״ם ז״ל על המפולת כיצד הרי שרבתה העיר מפולת כותלים בריאים שאין עומדים בצד הנהר הרי זו צרה ומתענין ומתריעים עליה וכן על הרעש ועל הרוחות שהן מפילין את הבנין מתענין ומתריעין ע״כ ולא נתן הרב שיעור למפולת אלא שאמר הרי שרבתה מפולת ואפשר דשיעור׳ בג׳ בתים דומיא דדבר דהוי בג׳ מתים אלא דהכא דליכא הפרישא בין עיר גדולה לעיר קטנה ולא בקיום א׳ לג׳ ימים ועוד כתב הרב ז״ל שאם נפל חולי א׳ מבני העיר לאנשים הרבה כגון אסכרה וכיוצא בהן ומתי׳ מאותו חולי מתריעים ומתענין עליהם ונפקא ליה לרב ז״ל מיהא דתניא לעיל ואסכרה בזמן שיש בה מיתה מתריעים עליה ולא נתפ׳ בש״ס גם בדברי הרב ז״ל כמה מתים ימותו ובכמ׳ ימים אם הוא כעין דבר אם לאו ונרא׳ שבענין זה שהחולי נתפשט בעיר כבר מכיון שמתו מחמת חולי זה עצמו ג׳ אנשים בין ביום א׳ או יותר מתעני׳ ומתריעי׳ עליו ולא אמרו בדבר אותו שיעור אלא כשאין חולי שלהם שוה.
בפרש״י בד״ה ה״ג מפולת כו׳ נשיבת הרוח אבל אם היו כו׳ כצ״ל:
א שנינו במשנה: ״וכן עיר שיש בה דבר או מפולת״, היא עצמה מתרעת ומתענה והערים שסביבותיה רק מתענות ולא מתריעות ולדברי ר׳ עקיבא הריהן מתריעות ולא מתענות. תנו רבנן [שנו חכמים]: מפולת שאמרו שנפלו כתלים וגדרות בריאות (חזקות) ולא רעועות, שנפלו אלה שאינן ראויות ליפול, ולא הראויות ליפול.
§ The mishna taught: And likewise, if a city is afflicted by pestilence or collapsing buildings, that city fasts and sounds the alarm, and all of its surrounding areas fast but they do not sound the alarm. Rabbi Akiva says: They sound the alarm but they do not fast. The Sages taught: These collapsing buildings to which the Sages referred are those of sturdy and not dilapidated walls; they have walls that are not ready to fall, and not those that are ready to fall.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הֵי נִיהוּ בְּרִיאוֹת הֵי נִיהוּ שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לִיפּוֹל הֵי נִיהוּ רְעוּעוֹת הֵי נִיהוּ רְאוּיוֹת לִיפּוֹל לָא צְרִיכָא דִּנְפַלוּ מֵחֲמַת גּוּבְהַיְיהוּ אאִי נָמֵי דְּקָיְימָן אַגּוּדָּא דְנַהֲרָא.

The Gemara expresses puzzlement with regard to the wording of the baraita: What are sound walls; what are walls that are not ready to fall; what are dilapidated walls; what are those that are ready to fall? The elements in each pair of walls are apparently the same, and the baraita is repetitive. The Gemara answers: No, it is necessary to specify that in the case of walls that fell due to their height, i.e., they are sound but also ready to fall, due to their excessive height. Alternatively, the baraita is referring to a case where the walls were positioned on a riverbank, as they are likely to fall despite the fact that they are not dilapidated, as the riverbank itself is unstable.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דקמו אגודא דנהרא וה״ק (רעועות) [בריאות] ולא ראויות ליפול לאפוקי דקאי אגודא דנהרא דאע״ג דאין רעועות הואיל וראויות ליפול דאכלה להו מיא אין מתענין עליהן והויא לה1 נמי בריאות ראויות ליפול דקאי באתרא לאחר שהיתה רעועה דהא כיון דקם באתרא הויא כבריאה וכיון דהויא רעועה הויא ראויה ליפול. קטנתי מכל החסדים כלומר נתמעטו הזכיות בשביל נסים כי במקלי וגו׳. בהכינתו שכבר קוראין לו ולא2 בחכינתי שאני קריתי לו שם. ביומא דעיבא ודזיקא3 זבין להו דאי יתרי ומפסדי לא הוו מייתי בערב שבת אחר:
1. נראה מזה דרבינו היה גורס אי נמי כההיא אשיתא וכו׳ והוא נמי פירוש על בריאות וראויות ליפול ולא כפרש״י.
2. גי׳ רבינו בחניכתי ביו״ד לבסוף וכ״ה בערוך ערך חנך ולפיכך פי׳ רבינו שאני קריתי וכו׳ ובערוך כתוב שלא כניתי לו שם ואולי דגם בדברי רבינו צריך להגיה כן וצ״ע.
3. נראה דחסר כאן וצ״ל ודזיקא הוה סייר לכלהו מתא וכו׳ וכל ירקא דהוו פייש להו לגינאי זבין להו וכו׳.
לא צריכא – הא דקתני שאינן רעועות וראויות ליפול אלא כגון דקאי אגודא דנהרא על שפת הנהר שאע״פ שהיא בריאה ראויה היא ליפול שהמים מפילין אותה שמקלקלין את הקרקע ושוחקין את היסוד.
לא צריכא. האי דאמ׳ ולא הראויות ליפול, לאו רעועות, אלא הנך דקיימי אגודא דנהרא דבריאות נינהו, אבל ראויות ליפול דאכיל להו מיא מתתאי ונפלי. אי נמי דגבוהי טפי, דבריאות נינהו אבל ראויות ליפול, דמחמת דגבהי טפי נפלי.
לא צריכא דנפלי מחמת גובהייהו – פי׳ דהוו בריאות ולא היו ראויות ליפול אלא מחמת גובהן.
על לשון זה של הברייתא שואלים: הי ניהו [אלו הן] בריאות, הי ניהו [אלו הן] שאינן ראויות ליפול, הי נינהו [אלו הן] רעועות הי ניהו [אלו הן] ראויות ליפול, ולכאורה יש כאן כפל דברים בלבד! ומשיבים: ראויות ליפול אינן דווקא רעועות, ולא צריכא [נצרכה] שנפלו מחמת גובהייהו [גובהן], שהיו אכן בריאות אבל עם כל זה היו ראויות ליפול, משום שהיו גבוהות מדי. אי נמי דקיימן אגודא דנהרא [או גם כן שהיו עומדות על שפת הנהר] שאף שהן כשלעצמן בריאות, מכל מקום הן ראויות ליפול, ששפת הנהר איננה יציבה וגורמת שיפלו בנינים הבנויים שם.
The Gemara expresses puzzlement with regard to the wording of the baraita: What are sound walls; what are walls that are not ready to fall; what are dilapidated walls; what are those that are ready to fall? The elements in each pair of walls are apparently the same, and the baraita is repetitive. The Gemara answers: No, it is necessary to specify that in the case of walls that fell due to their height, i.e., they are sound but also ready to fall, due to their excessive height. Alternatively, the baraita is referring to a case where the walls were positioned on a riverbank, as they are likely to fall despite the fact that they are not dilapidated, as the riverbank itself is unstable.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כִּי הַהִיא אֲשִׁיתָא רעועה דַּהֲוַאי בִּנְהַרְדְּעָא דְּלָא הֲוָה חָלֵיף רַב וּשְׁמוּאֵל תּוּתַהּ אע״גאַף עַל גַּב דְּקַיְימָא בְּאַתְרַהּ תְּלֵיסַר שְׁנִין יוֹמָא חַד אִיקְּלַע רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְהָתָם אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב נֵיתֵי מָר נַקֵּיף אֲמַר לֵיהּ לָא צְרִיכְנָא הָאִידָּנָא דְּאִיכָּא רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה בַּהֲדַן דנפיש זְכוּתֵיהּ וְלָא מִסְתְּפֵינָא.

The Gemara relates: This is like that dilapidated wall that was in Neharde’a, under which Rav and Shmuel would not pass, although it stood in place thirteen years. One day Rav Adda bar Ahava happened to come there and walked with them. As they passed the wall, Shmuel said to Rav: Come, Master, let us circumvent this wall, so that we do not stand beneath it. Rav said to him: It is not necessary to do so today, as Rav Adda bar Ahava is with us, whose merit is great, and therefore I am not afraid of its collapse.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי ההיא אשיתא רעועה כו׳.
באתרה – במקומה אף על גב דאינה ראויה ליפול דהא קמה באתרה כולי האי אפילו הכי כיון דרעועה היא לא הוו חלפי תותה אלא היה מקיף סביבותיה.
אשיתא. כותל.
ניתי מר נקיף. ולא ניזיל תותי ההיא אשיתא.
אמר ליה דאיכא רב אדא בהדן דנפיש זכותיה – וצ״ל דתרי רב אדא הוו דהא רב אדא בר אהבה הוה בימי רבא דמצינו בכמה מקומות אמר רב אדא בר אהבה אמר רבא והא רב אדא בר אהבה דהכא משמע דהוה חבר לרב ולשמואל מדקאמר ליה שמואל לרב וקאמר ליה הא איכא רב אדא בהדן ואנן ידענא דרב יהודה היה תלמיד דרב ושמואל ורבא הוה נולד ביום שמת רב יהודה ורב אדא היה תלמיד דרבא א״כ ע״כ צ״ל דתרי רב אדא הוו.
ומסופר: כי ההיא אשיתא רעועה דהואי [כמו אותו כותל רעוע שהיה] בנהרדעא שלא הוה חליף [שלא היו עוברים] רב ושמואל תותה [תחתיו] אף על גב דקיימא באתרה תליסר שנין [אף על פי שעמד במקומו שלוש עשרה שנה] שסברו שכיון שהוא רעוע — מקום סכנה הוא. מסופר: יומא חד איקלע [יום אחד הזדמן] רב אדא בר אהבה להתם [לשם] והלך איתם, אמר ליה [לו] שמואל לרב כשעברו שם: ניתי מר נקיף [יבוא אדוני ויקיף] את המקום, שלא נעבור תחת תיקרה זו! אמר ליה: לא צריכנא האידנא [אין אנו צריכים לזה עכשיו] משום דאיכא [שיש, שנמצא] רב אדא בר אהבה בהדן [איתנו] דנפיש זכותיה, ולא מסתפינא [שמרובה זכותו, ואינני מתיירא] מפני המפולת.
The Gemara relates: This is like that dilapidated wall that was in Neharde’a, under which Rav and Shmuel would not pass, although it stood in place thirteen years. One day Rav Adda bar Ahava happened to come there and walked with them. As they passed the wall, Shmuel said to Rav: Come, Master, let us circumvent this wall, so that we do not stand beneath it. Rav said to him: It is not necessary to do so today, as Rav Adda bar Ahava is with us, whose merit is great, and therefore I am not afraid of its collapse.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַב הוּנָא הֲוָה לֵיהּ הָהוּא חַמְרָא בְּהָהוּא בֵּיתָא רְעִיעָא ובעי לְפַנּוֹיֵיהּ עַיְּילֵיהּ לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְהָתָם משכי׳מַשְׁכֵיהּ בִּשְׁמַעְתָּא עַד דְּפַנְּיֵיהּ בָּתַר דִּנְפַק נְפַל בֵּיתָא אַרְגֵּישׁ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אִיקְּפַד.

The Gemara relates another incident. Rav Huna had a certain quantity of wine in a certain dilapidated house and he wanted to move it, but he was afraid that the building would collapse upon his entry. He brought Rav Adda bar Ahava to there, to the ramshackle house, and he dragged out a discussion with him concerning a matter of halakha until they had removed all the wine. As soon as they exited, the building collapsed. Rav Adda bar Ahava realized what had happened and became angry.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיוצא בזה מסופר: רב הונא הוה ליה ההוא חמרא בההוא ביתא רעיעא, ובעי לפנוייה [היה לו יין בבית רעוע אחד, ורצה לפנותו] משם, אבל פחד מפני המפולת, עייליה [הכניס] את רב אדא בר אהבה להתם [לשם] לאותו בית, משכיה בשמעתא עד דפנייה [ומשך אותו בשיחה בדבר הלכה עד שבינתיים פינו] את כל היין משם, ואכן בתר דנפק נפל ביתא [אחרי שיצא משם נפל הבית]. ארגיש [הרגיש] רב אדא בר אהבה בכל מה שנעשה איקפד [והקפיד] על כך.
The Gemara relates another incident. Rav Huna had a certain quantity of wine in a certain dilapidated house and he wanted to move it, but he was afraid that the building would collapse upon his entry. He brought Rav Adda bar Ahava to there, to the ramshackle house, and he dragged out a discussion with him concerning a matter of halakha until they had removed all the wine. As soon as they exited, the building collapsed. Rav Adda bar Ahava realized what had happened and became angry.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי לְעוֹלָם אַל יַעֲמוֹד אָדָם בְּמָקוֹם סַכָּנָה וְיֹאמַר עוֹשִׂין לִי נֵס שֶׁמָּא אֵין עוֹשִׂין לוֹ נֵס וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר עוֹשִׂין לוֹ נֵס מְנַכִּין לוֹ מִזְּכִיּוֹתָיו אָמַר רַב חָנָן מַאי קְרָא דִּכְתִיב {בראשית ל״ב:י״א} קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכׇּל הָאֱמֶת.

The Gemara explains: Rav Adda bar Ahava holds in accordance with this statement, as Rabbi Yannai said: A person should never stand in a place of danger and say: A miracle will be performed for me, and I will escape unharmed, lest a miracle is not performed for him. And if you say that a miracle will be performed for him, they will deduct it from his merits. Rav Ḥanan said: What is the verse that alludes to this idea? As it is written: “I have become small from all the mercies and all the truth that You have showed Your servant” (Genesis 32:11). In other words, the more benevolence one receives from God, the more his merit is reduced.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנכין – ממעטין.
קטנתי מכל החסדים. מפני ניסים שעשית עמדי, קטנתי מזכיותי.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 4]

שמא אין עושין לו נס כו׳. דשמא יגרום החטא כדאמרי׳ פ״ק דברכות דלא היה מחזיק עצמו לצדיק אבל רב הונא לא היה חש לכך שהיה מחשיבו לצדיק גמור:
מאי קרא דכתיב קטונתי מכל החסדים כו׳. מפורש פרק ב״ש:
ומסבירים: סבר לה כי הא [סבור היה כמו זו] שאמר ר׳ ינאי: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר: עושין לי נס, ולא יקרה לי דבר שמא אין עושין לו נס. ואם תימצי (תמצא) לומר שעושין לו נס — מכל מקום מנכין לו מזכיותיו כנגד נס זה שנעשה לו. אמר רב חנן: מאי קרא [מהו הכתוב] המרמז על כך — דכתיב [שנאמר]: ״קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך״ (בראשית לב, י), כלומר, ככל שנעשו לאדם חסדים מרובים יותר — הרי זכויותיו קטנות ומתמעטות.
The Gemara explains: Rav Adda bar Ahava holds in accordance with this statement, as Rabbi Yannai said: A person should never stand in a place of danger and say: A miracle will be performed for me, and I will escape unharmed, lest a miracle is not performed for him. And if you say that a miracle will be performed for him, they will deduct it from his merits. Rav Ḥanan said: What is the verse that alludes to this idea? As it is written: “I have become small from all the mercies and all the truth that You have showed Your servant” (Genesis 32:11). In other words, the more benevolence one receives from God, the more his merit is reduced.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאי הֲוָה עוֹבָדֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה כִּי הָא דְּאִתְּמַר שָׁאֲלוּ תלמידיו (את רבי זירא ואמרי לה) לרב אַדָּא בַּר אַהֲבָה בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים אָמַר לָהֶם מִיָּמַי לֹא הִקְפַּדְתִּי בְּתוֹךְ בֵּיתִי וְלֹא צָעַדְתִּי בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנִּי.

After recounting stories that reflect Rav Adda bar Ahava’s great merit, the Gemara asks: What were the exceptional deeds of Rav Adda bar Ahava? The Gemara reports that they are as it is stated: The students of Rabbi Zeira asked him, and some say that the students of Rav Adda bar Ahava asked him: To what do you attribute your longevity? He said to them: In all my days I did not become angry with my household, and I never walked before someone greater than myself; rather, I always gave him the honor of walking before me.
רי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג: לא הקפדתי בתוך ביתי ולא הלכתי בלא תורה – דכל שעתא הוה גריס.
תלמיד חכם ראוי לו לעטר עצמו במדות הגונות יתר על כל שאר בני אדם כמו שבארנו המהדרין מן המהדרין ראוי להם להזהר ממדת הכעס אפילו בתוך ביתם ולהיות מהלכו בצניעות וענוה בפני גדולים ממנו ושלא יראה עצמו שמח בתקלת חבירו ולא יבזה את חבירו לקראו בכנוי הן כנוי עצמו הן כנוי משפחתו ואם הוא מן התלמידים ראוי לו שלא ילך ד׳ אמות בלא תורה ובלא תפלין ושלא יישן בבית המדרש אלא שמ״מ יזהר שלא להרהר במבואות המטונפות בדברי תורה ואין צריך לומר שלא ידבר בהם ואם הוא ממונה במנהיג ראוי לו לפשפש בכל עניני העיר ולהשתדל בכל מיני תקון הצריכים בה הן תקון מדיני הן תקון נפשיי הן במניעת היזק הן בהשתדלות תועלת:
תוס׳ בד״ה בהכינתו פירוש כו׳ חניכת אבות בגיטין עד עשרה כו׳ עכ״ל:
מימי לא הקפדתי כו׳. כדאמרינן אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו:
ולא צעדתי בפני כו׳. ר״ל דאפי׳ כשהלכתי בצידי הגדול ממני כדאמרי׳ ביומא בג׳ שהולכין שהגדול באמצע ואח״כ הגדול שבשנים מימין והג׳ הקטן מכלם משמאל מ״מ אמר ראיתי שלא הקדמתי אפילו בצעד אחד לפני הגדול ממני כדאמרי׳ דבעי לצדד אצדודי:
ב כיון שסופרו מעשים שמהם נראתה גדלותו של רב אדא בר אהבה, — שואלים: מאי הוה עובדיה [מה היו מעשיו הגדולים] של רב אדא בר אהבה? ומסופר: כי הא דאתמר [כמו זו שנאמרה] במקום אחר, שאלו תלמידיו (את ר׳ זירא, ואמרי לה [ויש אומרים] ששאלו זאת) לרב אדא בר אהבה: במה בזכות מה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא הקפדתי בתוך ביתי על בני ביתי, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני, אלא נתתי כבוד לגדול ללכת לפני,
After recounting stories that reflect Rav Adda bar Ahava’s great merit, the Gemara asks: What were the exceptional deeds of Rav Adda bar Ahava? The Gemara reports that they are as it is stated: The students of Rabbi Zeira asked him, and some say that the students of Rav Adda bar Ahava asked him: To what do you attribute your longevity? He said to them: In all my days I did not become angry with my household, and I never walked before someone greater than myself; rather, I always gave him the honor of walking before me.
רי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְלֹא הִרְהַרְתִּי בִּמְבוֹאוֹת הַמְטוּנָּפוֹת וְלֹא הָלַכְתִּי ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִילִּין וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְלֹא שֵׁינַת עֲרַאי וְלֹא שַׂשְׂתִּי בְּתַקָּלַת חֲבֵרַי וְלֹא קָרָאתִי לַחֲבֵירִי בַּהֲכִינָתוֹ וְאָמְרִי לַהּ בַּחֲנִיכָתוֹ.

Rav Adda bar Ahava continued: And I did not think about matters of Torah in filthy alleyways; and I did not walk four cubits without engaging in Torah and without donning phylacteries; and I would not fall asleep in the study hall, neither a deep sleep nor a brief nap; and I would not rejoice in the mishap of my colleague; and I would not call my colleague by his nickname. And some say that he said: I would not call my colleague by his derogatory family name.
רי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חנך
חנךא(תענית כ: מגילה כח.) ולא קראתי לחבירי בחניכתי ואמרי לה בחניכתו פי׳ חניכתי שלא כניתי לו שם ולא בחניכתו שאפילו שם שכינו לו אחרים לא קראתיו. (גיטין פז) כתב חניכתו וחניכתה כשר פי׳ שם לווי ולא הזכיר שמו ממש:
א. [בייאנאמע.]
בהכינתו – שמכנים לו בני אדם כגון שם לווי.
חניכתו – כמו חניכת אבות בגיטין עד י׳ דורות (גיטין דף פח.).
בחכינתו. כלומ׳ שאם היו קורין שום [אדם] בכינוי לשם ליצנות, לא היה קורא אותו באותו שם.
ואמ׳ לה בחביאתו. כלומ׳ אפילו אם היה לו שם אחר, שלא לשום ליצנות בעולם, אלא שהיו קורין אותו בשם אחר משום אהבה, כגון ששמו ראובן וקורין אותו חיים, אפי׳ באותו שם לא היה קורא אותו.
בהכינתו – פירוש בכינוי שמכנין אותו בן אדם לגנאי בחניכתו פי׳ כינוי שם משפחתו שם לווי כמו שם חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות (גיטין דף פח.) כגון רבי אברהם אבן עזרא שכל בני משפחתו היו נקראים כך ודוקא לגנאי אבל לשבח מותר.
ולא הרהרתי במבואות כו׳ כדאמרי׳ פרק מי שמתו דת״ח אסור לעמוד במבואות המטונפות לפי שא״א לעמוד בלא הרהור ומשום דהילוך שרי בה כדמשמע התם דאפשר להלוך בלא הרהור אמר דאעפ״כ נזהרתי מלילך בה משום דלא הלכתי ד׳ אמות בלא תורה ואילו הלכתי שם הייתי מוכרח להלוך ד׳ אמות בלא תורה. ואמר ולא ישנתי בבהמ״ד כו׳. כדאמרי׳ וקרעים תלביש נומה זה הישן בבהמ״ד תורתו נעשית קרעים:
ולא ששתי בתקלת חברי כו׳. כמ״ש בנפול אויבך אל תשמח וגו׳:
ולא קראתי לחברי כו׳. עיין פרש״י ובערוך גריס ולא קראתי לחברי בחניכתי וא״ל בחניכתו פי׳ בחניכתי שלא כניתי לו שם ולא בחניכתו שאפילו שם שכינו לו אחרים לא קראתיו עכ״ל ובפ׳ הזהב חשיב המכנה שם לחברו שהוא אחד מיורדי גיהנם ורובן דחשיב הכא עברות גדולות אלא משום דרובא דעלמא נכשלים באלו דברים התפאר הוא בהם שלא נכשל בהם:
ולא הרהרתי בדברי תורה במבואות המטונפות, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת ארעי, ולא ששתי בתקלת חברי, ולא קראתי לחבירי בהכינתו בכינוי שיש לו, ואמרי לה [ויש אומרים] בחניכתו בכינוי משפחתו.
Rav Adda bar Ahava continued: And I did not think about matters of Torah in filthy alleyways; and I did not walk four cubits without engaging in Torah and without donning phylacteries; and I would not fall asleep in the study hall, neither a deep sleep nor a brief nap; and I would not rejoice in the mishap of my colleague; and I would not call my colleague by his nickname. And some say that he said: I would not call my colleague by his derogatory family name.
רי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַפְרָם בַּר פָּפָּא לֵימָא לַן מָר מֵהָנֵי מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא דַּהֲוָה עָבֵיד רַב הוּנָא אֲמַר לֵיהּ בְּיַנְקוּתֵיהּ לָא דְּכִירְנָא בְּסֵיבוּתֵיהּ דְּכִירְנָא דְּכֹל יוֹמָא דְעֵיבָא הֲווֹ מַפְּקִין לֵיהּ בְּגוּהַרְקָא דְּדַהֲבָא וְסָיַיר לַהּ לְכוּלַּהּ מָתָא וְכֹל אֲשִׁיתָא דַּהֲוָות רְעִיעֲתָא הֲוָה סָתַר לַהּ אִי אֶפְשָׁר לְמָרַהּ בָּנֵי לַהּ וְאִי לָא אֶפְשָׁר בָּנֵי לַהּ אִיהוּ מִדִּידֵיהּ.

§ The Gemara relates another story about the righteous deeds of the Sages involving a dilapidated wall. Rava said to Rafram bar Pappa: Let the Master tell us some of those fine deeds that Rav Huna performed. He said to him: I do not remember what he did in his youth, but the deeds of his old age I remember. As on every cloudy day they would take him out in a golden carriage [guharka], and he would survey the entire city. And he would command that every unstable wall be torn down, lest it fall in the rain and hurt someone. If its owner was able to build another, Rav Huna would instruct him to rebuild it. And if he was unable to rebuild it, Rav Huna would build it himself with his own money.
רי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יר׳ אליקיםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גהרק
גהרקא(תענית כ:) ביומא דעיבא מפקי לי׳ בגורהקא דדהבא. (בבא מציעא עג:) בגמרא אין פוסקין רב סעורים אחוה דרבא הוה תקיף אנשי דלא מעלו ומעיל להו בגוהרק׳ דרבא (בבא מציעא פה) בגוהרקי דכולהו הסתכל לבר מגוהרקיה דרבי חייא דלא תסתכל אמר ליה מאי סימניה אמר ליה כולהו יתב׳ בגוהרקי דדהבא ואסקי להו מלאכי לבר מגוהרקיה דרבי חייא ומנפשיה נחית (גיטין לא) חליף ואזיל רב אחא בר יעקב כי יתיב בגוהרק׳ דדהבא ופריס עליה סרבלא דכרתי פי׳ כסא של זהב:
ערך גז
גזב(שבת קלט. סנהדרין צח.) אי בטלי דייני בטלי גאזי דפאטי דכתיב הסיר ה׳ משפטיך פנה אוביך פי׳ שוטרי׳ שחובשין בני אדם ולוקחין ממונן. (תענית כ) גמ׳ דפרק סדר תעניות אלו וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים אמר רב יהודה אמר רב לברכה דלא מוקמן מינן לא רישי נהרי ולא גזי דפטי ולא רישי כרכי (א״ב: כבר פירשתי שבלשון יוני איפטי הם שרים ובערך גאז פי׳ בעל הערוך שהוא שוטר וסריס אם כן גאזי דפאטי פי׳ סריסי ושוטרי השרים ובנוסחאות גרסינן גזרפתין):
ערך שיבתא
שיבתאג(יומא עז: חולין קז:) וגזרו עליו שיאכל בשתי ידיו מ״ט אמר אביי משום שיבתא (תענית כ) איכא דאמרי מילתא דשיבתא הוה גמיר פירוש בתשובות רוח רעם האוחזת התינוקות בצואר במפרקו בגידים שאחורי הצואר ומייבשת אותם מתנוונה והולך עד שימו׳ ושמה בלשון ארמית שיבתא וזמנה מבן שתי חדשים ומתירא ממנה עד ז׳ שנה וממה היה בשעה שאמו באה מבית הכסא או מנהר ומניקה בנה לאלתר פ״א בהלכות גדולות ושיבתא רוחא היא דשריא על ידא דאנשי בליליא ומאן דנגע במיכלא ולא מימשי ידוהי שריא ההוא רוחא על מיכלא ומסכנא ומשום הכי שתו רבנן למימשא ומיספא ליניקא וי״מ מילתא דשיבתא דתעניות משקה של רפואה:
א. [טרהאן. רייטוואגן.]
ב. [קערקיר מיינסטר.]
ג. [איין שלעכטער גייסט.]
ביומא דעיבא – יום המעונן דהוי רוח מנשבת ומסתפי דלא תפיל חומות.
בגוהרקא – תיבה תלויה בעגלה ושרות יושבות בהן.
וסייר – בודק תרגום פוקד (שמות לד) מסער כמו האי טבחא דלא סר סכינא קמיה חכם.
כי הוה ליה מילתא דאסותא רמי ליה אכוזא דמיא כו׳ לא גרסינן.
בגוהרקא. כסא שקורין גוים וולשטול.
וכל אשיתא דהוה רעועא, ומיסתפי דילמא כי נחתי עלה גשמים מפלי לה על בני אדם, הוה סתר לה.
וכל אשיתא דהוה רעיעתא כו׳. נראה אם הוית רעיעתא ממש אינו נראה שיהא בונה למאן דלא אפשר ליה דטבא ליה הוה עבדי שיהא סותר לו שלא ישב העני בבית רעוע כ״כ שראוי ליפול אלא מיירי באינו רעוע כ״כ אלא דהוה אפשר שיעמוד הבית זמן מה כההיא דלעיל דקיימה באתרי י״ג שנין דהשתא העני היה מתרעם על סותרו עכשיו ואפשר עוד דמצד צדקה שנתן לעני הוה בני לה שלא היה לו מקום דירה:
ועוד מעשה בשבח גדולי הדור הקשור בכותל רעוע: אמר ליה [לו] רבא לרפרם בר פפא: לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דהוה עביד [יאמר לנו אדוני מאותם דברים טובים שהיה עושה] רב הונא! אמר ליה [לו]: בינקותיה לא דכירנא, בסיבותיה דכירנא [בצעירותו אינני זוכר מה עשה, אבל בזיקנותו אני זוכר], דכל יומא דעיבא הוו מפקין ליה בגהרקא דדהבא, וסייר לה לכולה מתא [שכל יום מעונן היו מוציאים אותו באפריון של זהב, והיה מסייר בכל העיר]. וכל אשיתא דהוות רעיעתא, הוה סתר לה [כותל שהיה רעוע, היה מצווה לסתור אותו], שחשש שלכאשר יירדו גשמים עלול ליפול ולהזיק. אי אפשר למרה [אם אפשר לבעליו] — בני לה [היה הוא בונה אותו], ואי [ואם] לא אפשר — בני לה איהו מדידיה [היה בונה אותו רב הונא משלו].
§ The Gemara relates another story about the righteous deeds of the Sages involving a dilapidated wall. Rava said to Rafram bar Pappa: Let the Master tell us some of those fine deeds that Rav Huna performed. He said to him: I do not remember what he did in his youth, but the deeds of his old age I remember. As on every cloudy day they would take him out in a golden carriage [guharka], and he would survey the entire city. And he would command that every unstable wall be torn down, lest it fall in the rain and hurt someone. If its owner was able to build another, Rav Huna would instruct him to rebuild it. And if he was unable to rebuild it, Rav Huna would build it himself with his own money.
רי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יר׳ אליקיםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְכֹל פַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא הֲוָה מְשַׁדַּר שְׁלוּחָא לְשׁוּקָא וְכֹל יַרְקָא דַּהֲוָה פָּיֵישׁ לְהוּ לְגִינָּאֵי זַבֵּין לֵיהּ וְשָׁדֵי לֵיהּ לְנַהֲרָא וְלִיתְּבֵיהּ לַעֲנִיִּים זִמְנִין דְּסָמְכָא דַּעְתַּיְיהוּ וְלָא אָתוּ לְמִיזְבַּן וְלִשְׁדְּיֵיהּ לִבְהֵמָה קָסָבַר מַאֲכַל אָדָם אֵין מַאֲכִילִין לִבְהֵמָה.

Rafram bar Pappa further relates: And every Shabbat eve, in the afternoon, Rav Huna would send a messenger to the marketplace, and he would purchase all the vegetables that were left with the gardeners who sold their crops, and throw them into the river. The Gemara asks: But why did he throw out the vegetables? Let him give them to the poor. The Gemara answers: If he did this, the poor would sometimes rely on the fact that Rav Huna would hand out vegetables, and they would not come to purchase any. This would ruin the gardeners’ livelihood. The Gemara further asks: And let him throw them to the animals. The Gemara answers: He holds that human food may not be fed to animals, as this is a display of contempt for the food.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא אתו למיזבן וזימנין דלא יתרי להו כלום וסמכו עליה ולא הוה להן מאכל. לשיבתא מילתא דשיבתא הוה גמיר שהיה יודע שרוח רעה שורה (על המים) [על הידים]. ותלי כוזא דמיא (נמי) [כלי] שנוטלין בה את ידיהן ונכנסין. בר מהא דהוה פתח לבבא:
זבין ליה ושדי ליה בנהרא – להכי זבין להו דאי הוה משתייר מידי לגננין אזלא לאיבוד דמכמשא בשבת ונמצא מכשילן לעתיד לבא דלא מייתי ירקי לסעודת שבת.
דסמכא דעתייהו – שנסמכין עניים לאותו ירק ואומרים אין אנו צריכין לקנות ושמא ישתייר שם כלום ואין להם מה לאכול בשבת.
אין מאכילין אותן לבהמה – משום ביזוי אוכלין ומחזי כבועט בטובה שהשפיע הקב״ה בעולם אי נמי משום דחסה תורה על ממונן של ישראל וזרק לנהר והולכין למקום אחר ומוצאין אותם בני אדם ואוכלין אותן כך שמעתי.
זבין להו ושדי לנהרא. אהכי זבין להו, דאי לא הוו גינאי מזבני לכל ירקא דמייתו לשוקא, לערב שבת אחרינא לא הוו מייתו כלום, דאמרי למה לן לאיתויי הואיל ולא מזבנינן לכולהו ואזלי לאיבוד.
סמכו עליה ולא זבני. ודילמ׳ לא פייש להו לגינאי כלום ולא משכח היכא למיזבן, מייתו להו.
אוכלי אדם אין מאכילין אותם לבהמה ופי׳ גדולי המחברים מפני בזוי אוכלים ואע״פ שבמעשה זה אמרו שהיה משליכם בנהר הם סוברים שההשלכה בנהר אין בה בזוי שבני אדם מוצאים אותם ואוכלים או שמא תולין הם באיזו סבה ומ״מ גדולי המפרשים והרי אמרו מחתכים את הדלועים לפני הבהמה אע״פ שהם מאכל אדם ואף בשנשרפה בשאין ראויות לאדם או שאינו מוצא מי יקנם ואינם צריכות לו והותר בכך שלא להביאם להפסד אבל לקנות ולהאכיל לבהמה לא אטו תמרים וחרובין אין נותנים אותם לבהמה או אפילו פת עד שהם תירצוה שלא נאסר אלא בדבר מרבה אבל בדבר מועט מותר ואין הדברים נראים שאם מטעם זלזול הוא מה לי מרבה מה לי מועט וי״מ שלא אסרוה אלא בשיש לו להאכילה מצד אחר אבל אין לו מותר וכמו שאמרו במסכת שבת האי דאפשר ליה בדשערי ואכיל בדחיטי עובר משום בל תשחית ואף זה אין נראה לי דודאי במעשה זה הרבה היה להאכיל לבהמה אלא יראה לי שלא על כל אוכלי אדם אנו אוסרים שהרי התמרים והדלועים אוכלי אדם הן וכן החרובים ואין נמנעים מלתתם לפני בהמה ולא אף הפת כמו שכתבו גדולי המפרשים אלא לא נאמר אלא על מאכל שסתמו ומינו מאכל אדם ושהוכן למאכל אדם בפרט בשעה זו אבל הוכן לבהמה אע״פ שסתמו מאכל אדם אין חוששים לו:
זימנא דסמכא דעתייהו כו׳. עיין פרש״י ועי״ל דסמכא דעתייהו של כל עניים ולא יקנו כלל וגם מאן דאפשר לו לקנות יעשה עצמו עני לסמוך על רב הונא:
גמ׳ קסבר מאכל אדם אין מאכילים לבהמה. מג״א סימן קעא ס״ק א:
וכל פניא דמעלי שבתא הוה משדר שלוחא לשוקא [ובכל יום שישי אחר הצהריים היה שולח שליח לשוק] וכל ירקא דהוה פייש להו לגינאי זבין ליה ושדי ליה לנהרא [וכל ירק שהיה משתייר אצל הגננים שמכרו ירקותיהם, היה קונה אותו וזורק אותו לנהר]. ושואלים: וליתביה [ושיתן אותו] לעניים! ומשיבים: אם היה עושה כן זמנין דסמכא דעתייהו ולא אתו למיזבן [פעמים שתסמוך דעתם על כך שרב הונא מחלק להם ירקות ולא יבואו לקנות] ובדיוק באותו שבוע לא ישארו ירקות בידי מוכרי הירק ולא יהיה לו מה לתת להם ונמצא מקפח את פרנסת העניים שלא יהיה להם מה לאכול. ושואלים: ולשדייה [ושיזרקם] לבהמה! ומסבירים: קסבר [סבור הוא]: מאכל אדם אין מאכילים לבהמה, משום ביזוי אוכלים.
Rafram bar Pappa further relates: And every Shabbat eve, in the afternoon, Rav Huna would send a messenger to the marketplace, and he would purchase all the vegetables that were left with the gardeners who sold their crops, and throw them into the river. The Gemara asks: But why did he throw out the vegetables? Let him give them to the poor. The Gemara answers: If he did this, the poor would sometimes rely on the fact that Rav Huna would hand out vegetables, and they would not come to purchase any. This would ruin the gardeners’ livelihood. The Gemara further asks: And let him throw them to the animals. The Gemara answers: He holds that human food may not be fed to animals, as this is a display of contempt for the food.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְלָא לִיזְבְּנֵיהּ כְּלָל נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא.

The Gemara objects: But if Rav Huna could not use them in any way, he should not purchase the vegetables at all. The Gemara answers: If nothing is done, you would have been found to have caused a stumbling block for them in the future. If the vegetable sellers see that some of their produce is left unsold, the next week they will not bring enough for Shabbat. Therefore, Rav Huna made sure that the vegetables were all bought, so that the sellers would continue to bring them.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אם כן ושלא ליזבניה [שלא יקנה אותו], את הירק כלל? ומשיבים: נמצאת מכשילן לעתיד לבא שאם יראו הגננים שאינם מוכרים את סחורתם לא יביאו ירקות לשבת, ולכן דאג שתמיד יהיה מי שיקנה מהם ירקות שלא יפסידו וימשיכו להביא.
The Gemara objects: But if Rav Huna could not use them in any way, he should not purchase the vegetables at all. The Gemara answers: If nothing is done, you would have been found to have caused a stumbling block for them in the future. If the vegetable sellers see that some of their produce is left unsold, the next week they will not bring enough for Shabbat. Therefore, Rav Huna made sure that the vegetables were all bought, so that the sellers would continue to bring them.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) כִּי הֲוָה לֵיהּ מִילְּתָא דְאָסוּתָא הוי מָלֵי כּוּזָא דְמַיָּא וְתָלֵי לֵיהּ בְּסִיפָּא דְבֵיתָא וְאָמַר כׇּל דְּבָעֵי לֵיתֵי וְלִישְׁקוֹל וְאִיכָּא דְּאָמְרִי מִילְּתָא דְשִׁיבְתָּא הֲוָה גְּמִיר וַהֲוָה מַנַּח כּוּזָא דְמַיָּא וְדָלֵי לֵיהּ וְאָמַר כׇּל דִּצְרִיךְ לֵיתֵי וְלֵיעוּל דְּלָא לִסְתַּכַּן.

Another custom of Rav Huna was that when he had a new medicine, he would fill a water jug with the medicine and hang it from the doorpost of his house, saying: All who need, let him come and take from this new medicine. And there are those say: He had a remedy against the demon Shivta that he knew by tradition, that one must wash his hands for protection against this evil spirit. And to this end, he would place a water jug and hang it by the door, saying: Anyone who needs, let him come to the house and wash his hands, so that he will not be in danger.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מילתא דשיבתא – מנהג שדים שמזיקין למי שיאכל ואינו נוטל ידיו דשיבתא כהך דגרסינן במסכת יומא (דף עז:) אמר אביי משום שיבתא והוה תלי ליה לההוא כוזא דמיא כי היכי דלימשו ידייהו מינה.
מילת׳ דשיבתא. רוח רעה השורה על הידים.
הוה גמיר. דכל דאכיל בלא נטילת ידים שרי⁠[א] עליה רוח רעה. ואהכי הוה מלי אסווא דמיא ותלי אבבא וכו׳.
לבר מיהא. למיפתח בבא ולמימר כל דצריך ליתי.
ועוד היה מנהג לרב הונא, כי הוה ליה מילתא דאסותא [כאשר היה לו דבר של רפואה], כלומר, כשהגיעה אליו רפואה חדשה הוי מלי כוזא דמיא, ותלי ליה בסיפא דביתא [היה ממלא כד מים ותולה אותו על סף הבית] ואמר: כל דבעי ליתי ולישקול [כל מי שצריך לכך שיבוא ויקח] מרפואה זו. ואיכא דאמרי [יש אומרים]: מילתא דשיבתא הוה גמיר [דבר סגולה, הצלה ממזיקים היה למוד במסורת], שצריך לרחוץ ידים כדי להנצל והוה מנח כוזא דמיא ודלי ליה [והיה מניח כד מים ותולה אותו] ואמר: כל מי שצריך — ליתי וליעול דלא לסתכן [יכנס וירחץ כדי שלא יסתכן].
Another custom of Rav Huna was that when he had a new medicine, he would fill a water jug with the medicine and hang it from the doorpost of his house, saying: All who need, let him come and take from this new medicine. And there are those say: He had a remedy against the demon Shivta that he knew by tradition, that one must wash his hands for protection against this evil spirit. And to this end, he would place a water jug and hang it by the door, saying: Anyone who needs, let him come to the house and wash his hands, so that he will not be in danger.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כִּי הֲוָה כָּרֵךְ רִיפְתָּא הֲוָה פָּתַח לְבָבֵיהּ וְאָמַר כׇּל מַאן דִּצְרִיךְ לֵיתֵי וְלֵיכוֹל אָמַר רָבָא כּוּלְּהוּ מָצֵינָא מְקַיַּימְנָא לְבַר מֵהָא דְּלָא מָצֵינָא לְמִיעְבַּד

The Gemara further relates: When Rav Huna would eat bread, he would open the doors to his house, saying: Whoever needs, let him come in and eat. Rava said: I can fulfill all these customs of Rav Huna, except for this one, which I cannot do,
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בר מהא – חוץ מזו דכל מאן דבעי הוה עייל ואכל.
כי הוה כרך ריפתא הוה פתח לבביה [כאשר היה בא לסעוד היה פותח את דלתותיו] ואמר: כל מאן דצריך ליתי וליכול [כל מי שצריך שיבוא ויאכל] אמר רבא: כולהו מצינא מקיימנא, לבר מהא דלא מצינא למיעבד [את כולם, כל מנהגי רב הונא, שאר הדברים שאמרת יכול גם אני לקיים, חוץ מזו שאין אני יכול לעשות]
The Gemara further relates: When Rav Huna would eat bread, he would open the doors to his house, saying: Whoever needs, let him come in and eat. Rava said: I can fulfill all these customs of Rav Huna, except for this one, which I cannot do,
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית כ: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תענית כ:, ר׳ חננאל תענית כ:, רי"ף תענית כ: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית כ:, הערוך על סדר הש"ס תענית כ:, מיוחס לרש"י תענית כ:, ר׳ אליקים תענית כ: – מהדורת הרב אשר זינגר, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתבי יד מינכן 436 וכתבי יד נוספים, תוספות תענית כ:, בית הבחירה למאירי תענית כ: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית כ:, מהרש"א חידושי הלכות תענית כ:, מהרש"א חידושי אגדות תענית כ:, גליון הש"ס לרע"א תענית כ:, פירוש הרב שטיינזלץ תענית כ:, אסופת מאמרים תענית כ:

Taanit 20b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 20b, R. Chananel Taanit 20b, Rif by Bavli Taanit 20b, Attributed to R. Gershom Taanit 20b, Collected from HeArukh Taanit 20b, Attributed to Rashi Taanit 20b, R. Elyakim Taanit 20b, Tosafot Taanit 20b, Meiri Taanit 20b, Ritva Taanit 20b, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 20b, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 20b, Gilyon HaShas Taanit 20b, Steinsaltz Commentary Taanit 20b, Collected Articles Taanit 20b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144