×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כּוֹי בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי הָא דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אַף כׇּל לְאֵתוֹיֵי כּוֹי כּוֹי סְפֵיקָא הוּא אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיֵי סְפֵיקָא אֶלָּא בְּרִיָּה שָׁאנֵי הָכָא נָמֵי בְּרִיָּה שָׁאנֵי.
that a koy is its own species, and the uncertainty pertains not only to whether it is a wild or domestic animal, but also to whether it even can fit into one of those two categories. For if you do not say so and maintain that it might be its own species, how can we understand that which Rav Idi bar Avin said, that also the word “all” stated in the verse: “All blood you may not eat, whether of birds or of beasts” (Leviticus 7:26), comes to include the koy. Now, if you say that the koy is case of uncertainty, is a verse necessary to include an uncertainty? Rather, the koy is obviously its own species, and therefore it is different and needs a special verse to include it. Here too, in the case of the forbidden fat, we could say that the koy is its own species, and therefore it is different. Consequently, Reish Lakish’s opinion cannot be rejected.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
הא דרב אידי בר אבין דאמר כל לאתויי כוי מפורש בכריתות פרק דם שחיטה בבהמה ובחיה כו׳ – בתחלתו ואסיקנא קסבר האי תנא כוי בריה בפ״ע הוא.
{בבלי יומא עד ע״ב} אכילה ושתיה מנא לן דאיקרו עינוי1 כת׳ הכא2 {ויקרא טז:כט} תענו את נפשותיכם ותאנא דבי ר׳ ישמעאל נאמר כאן תענו את נפשותיכם3 ונאמר להלן4 {דברים ח:ג} ויענך וירעיבך מה להלן עינוי דרעבון אף כאן עינוי דרעבון5.
1. מנא לן דאיקרו עינוי: וכן ב-גב, כבר״ח. אשכול: ״מנין דאקרי עינוי״. גא, גג רק: ״מנא לן״. דפוס קושטא: דאיקרו ענוי מנא לן, דפוסים: דאיקרו עינוי מנלן.
2. כת׳ הכא: וכן גב. גא, גג גיח, אשכול, דפוסים: ״דכתיב״.
3. ותאנא דבי...נפשותיכם: חסר ב-גב. גיח, כ״י נ עד: ״תענו״.
4. נאמר כאן...ונאמר להלן: דפוסים: כתיב הכא...וכתיב התם.
5. דרעבון, דרעבון: גיח: ״דריעבון, דריעבון״. אשכול, דפוסים: ״רעבון, רעבון״.
אתא קרא לרבויי ספיקא – בתמיה אטו קמי שמיא ספיקא הוא אי בהמה הוי אי חיה הוי.
הא דאמר רב אידי בר אבין – בכריתות בפרק דם שחיטה (דף כא.) אף כל לאתויי כוי דקתני התם כל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדים וכו׳.
כוי בריה בפני עצמו הוא – האי בריה בפני עצמו דהכא היינו שאינו ספק חיה או בהמה אבל הא דאמר רבי יוסי בפרק אותו ואת בנו (חולין דף פ.) כוי בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אי מין חיה או מין בהמה ההוא הוי פירוש שהוא ספק חיה ספק בהמה דהא שמעינן לרבי יוסי דאמר בפרק כסוי הדם (שם דף פד:) כוי אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו ואי הוה בריר לן שהוא בריה ולא הוה לא חיה ולא בהמה יהא מותר לשחטו לכתחילה דהא לאו בר כיסוי הוא.
קסבר בריה בפני עצמה היא. לא הוי כמו ההיא דר׳ יוסי בפ׳ אותו ואת בנו (דף פ.) דכוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו עליה חכמים כו׳ דההוא בריה דהתם ספיקא הוי כדפי׳ בפרק אותו ואת בנו בחולין ובנדה בפרק המפלת (דף כח:) וביבמות פרק הערל (דף פג.):
דאי לא תימא הכי הא דאמר רב אידי בר אבין כו׳ – פירוש: האי דמייתי ראיה מדרב אידי משום דמיירי אדם ואי ספיקא הוא כגון תיש הבא על הצביה מאי איצטריך קרא לריבוייה אי חיה הוא אסור ואי בהמה הוא אסור. אלא ודאי קסבר בריה בפני עצמו הוא והוה אמינא לאו בכלל בהמה הוא להכי איצטריך קרא לרבוייה שגם דמו הוא אסור והכא נמי בריה הוא.
כוי בריה בפני עצמה היא – פי׳ ולא חשיב ספיק׳ אלא שגזירת הכתוב שיהא דינה כבהמה לענין זה.
בא״ד אצטריך כו׳ דממעטינן מערך איש ומערך אשה טומטום כו׳ מאי קשקשת סנפיר ואפי׳ דג טמא כו׳ כצ״ל:
גמ׳ אף כל לאתויי כוי כוי ספיקא הוא אצטריך כו׳ דהכא ליכא למימר מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא דהא בין שהוא בהמה ובין שהוא חיה דמו אסור ולא אצטריך קרא לאסמכתא אי לאו דבריה הוה וק״ל:
כוי בריה בפני עצמה היא שאין הדבר רק בגדר ספק אם חיה או בהמה הוא, אלא מין יצור מיוחד הוא, שאין שייכותו להגדרת חיה ובהמה ברורה כל עיקר. דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך] שיש להבין שכוי נחשב לפי דעה מסויימת כבריה בפני עצמה, הא [זו] שאמר רב אידי בר אבין כי אף ״כל״ שנאמר באיסור אכילת דם (״כל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה״) בא לאתויי [להביא, לרבות] את הכוי, והלא כוי ספיקא [ספק] הוא, וכי איצטריך קרא לרבויי ספיקא [הצטרך הכתוב לרבות את הספק]? אלא ודאי היא נחשבת כבריה בפני עצמה ולכך שאני [שונה] ולכן צריך מקרא מיוחד כדי לרבותה, הכא נמי [כאן גם כן] יכול אתה לומר שבריה שאני [שונה]. ולכן אין לדחות מכאן את דברי ריש לקיש.
that a koy is its own species, and the uncertainty pertains not only to whether it is a wild or domestic animal, but also to whether it even can fit into one of those two categories. For if you do not say so and maintain that it might be its own species, how can we understand that which Rav Idi bar Avin said, that also the word “all” stated in the verse: “All blood you may not eat, whether of birds or of beasts” (Leviticus 7:26), comes to include the koy. Now, if you say that the koy is case of uncertainty, is a verse necessary to include an uncertainty? Rather, the koy is obviously its own species, and therefore it is different and needs a special verse to include it. Here too, in the case of the forbidden fat, we could say that the koy is its own species, and therefore it is different. Consequently, Reish Lakish’s opinion cannot be rejected.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ט״ז:כ״ט} תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם יָכוֹל יֵשֵׁב בַּחַמָּה אוֹ בַּצִּנָּה כְּדֵי שֶׁיִּצְטַעֵר תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ט״ז:כ״ט} וְכׇל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ מָה מְלָאכָה שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה אַף עִנּוּי נֶפֶשׁ שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה.

§ After clarifying the wording of the mishna, the Gemara brings a halakhic midrash to analyze the mishna’s laws. The Sages taught: The verse states: “And this shall be a statute to you forever: In the seventh month on the tenth day of the month you shall afflict your souls” (Leviticus 16:29). I might have thought that one should sit in the sun or in the cold to suffer and afflict his soul; therefore the continuation of the verse states: “And you shall not do any labor, the home-born, or the stranger that lives among you” (Leviticus 16:29). This teaches that just as prohibited labor is a mitzva that requires one to sit and do nothing, as one is commanded to refrain from action, so too, affliction of one’s soul is also a mitzva requiring one to sit and do nothing. One is not commanded to be proactive in order to afflict his soul. Rather, one must refrain from specified actions such as eating and drinking.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה ובצנה כדי שיצטער ת״ל כל מלאכה לא תעשו מלאכה ועינוי אסרתי לה מה מלאכה שחייבין עליה ממקום אחר ואיזה זה פיגול ונותר כו׳. עד אם נפשך לומר בעריות משתעי קרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה – מצות מלאכת שבת שב ואל תעשה הוא אף מצות עינוי שב ואל תעשה דבר המבטל ממך את העינוי הוא ואין זו אלא כגון הני דמתניתין לא יאכל ולא ישתה ולא ירחץ.
יש אכילות שאדם מוזהר על אכילתם בעון חמור ויש אכילות שאדם מוזהר על אכילתם בעון קל ויש שאדם מורשה על אכילתם ויש שאדם מצווה על אכילתם כיצד הפיגול והנותר הרי הם בכרת הטבל הרי הוא במיתה בידי שמים הנבילות ודומיהן בלאו החולין הרי אכילתם רשות התרומה והמעשרות יש מצוה על אכילתם אלא שאינם בבל תותיר הקדשים יש מצוה באכילתם והם בבל תותיר וכל אכילה בכלל ענוי וענוי סתם על אכילה ושתיה הוא נאמר כמו שביארנו ויש ענויים שמדברי סופרים כמו שביארנו במשנה והם דברים שמניעתם הפסק תענוג ושמצינו בהם לשון ענוי אבל שיתחייב לענות עצמו בישיבת חמה אם העת חם או בישיבת צנה אם העת קר אע״פ שזה הוא בודאי ענוי לא מפני שלא מצינו בו לשון ענוי אין זה חייב בו שהרי הכתוב הקיש תענית למלאכה מדכתיב תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה בשב ואל תעשה אף ענוי בשב ואל תעשה ר״ל במניעת תענוג ולא בהבאת צער:
לעולם יזיר אדם עצמו מן היין שכל הנמשך אחריו יותר מדאי ומשתכר תמיד מאבד את הדעת ומשתבש וכל העבירות נעשות לו כהתר דרך צחות אמרו כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים כל הנותן עינו בכוס כל העריות ושאר עבירות דומות עליו למישור:
א לאחר בירור לשון המשנה באים למדרש הלכה המבסס את עיקרי הדינים הכתובים בה. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: ״והיתה לכם לחוקת עולם בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשתיכם״ (ויקרא טז, כט). יכול ישב בחמה או בצנה כדי שיצטער ויענה את נפשו — תלמוד לומר: ״וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם״ (ויקרא טז, כט). ללמדנו: מה מלאכה שב ואל תעשה, שלא נצטוינו לעשות מעשה כלשהו, אלא להימנע ממעשה — אף ענוי נפש שב ואל תעשה, שאין אדם מחוייב לעשות דבר כדי לענות את נפשו אלא רק להימנע ממעשה, כגון מאכילה ושתיה.
§ After clarifying the wording of the mishna, the Gemara brings a halakhic midrash to analyze the mishna’s laws. The Sages taught: The verse states: “And this shall be a statute to you forever: In the seventh month on the tenth day of the month you shall afflict your souls” (Leviticus 16:29). I might have thought that one should sit in the sun or in the cold to suffer and afflict his soul; therefore the continuation of the verse states: “And you shall not do any labor, the home-born, or the stranger that lives among you” (Leviticus 16:29). This teaches that just as prohibited labor is a mitzva that requires one to sit and do nothing, as one is commanded to refrain from action, so too, affliction of one’s soul is also a mitzva requiring one to sit and do nothing. One is not commanded to be proactive in order to afflict his soul. Rather, one must refrain from specified actions such as eating and drinking.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאֵימָא הֵיכָא דְּיָתֵיב בְּשִׁימְשָׁא וְחָיֵים לֵיהּ לָא נֵימָא לֵיהּ קוּם תּוּב בְּטוּלָּא יָתֵיב בְּטוּלָּא וְקָרֵיר לֵיהּ לָא נֵימָא לֵיהּ קוּם תּוּב בְּשִׁימְשָׁא דֻּומְיָא דִּמְלָאכָה מָה מְלָאכָה לֹא חִלַּקְתָּ בָּהּ אַף עִנּוּי לֹא תַּחְלוֹק בּוֹ.

The Gemara asks: And say that it means that when one sits in the sun and it is too hot for him, we do not say to him: Get up and sit in the shade. Or, if one sits in the shade and it is too cold for him, we do not say to him: Get up and sit in the sun. These are also cases of affliction involving sitting and doing nothing. The Gemara rejects this: It must be similar to the prohibition of labor. Just as with regard to prohibited labor you did not distinguish between situations, since the prohibition is independent of one’s personal circumstance, so too, you do not distinguish with regard to affliction, which is not affected by one’s circumstance.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה מלאכה לא חלקת בה – בכל צדדיה אסורה אף עינוי נמי שאיסורו בכל צדדיו קאמר יצאו חמה וצנה שאם ישב הרי הוא בעינוי ואם לא ישב אינו מצוה לישב.
ושואלים: ואימא [ואמור]: היכא דיתיב בשימשא וחיים ליה [היכן שיושב אדם בשמש וחם לו] לא נימא ליה קום תוב בטולא [נאמר לו קום שב בצל], אי יתיב בטולא וקריר ליה [אם יושב בצל וקר לו] לא נימא ליה קום תוב בשימשא [נאמר לו קום שב בשמש], שיש כאן שב ואל תעשה, ונאמר שהוא בכלל חובת העינוי! ודוחים: לא! דומיא [בדומה] לאיסור מלאכה, מה איסור מלאכה לא חלקת בה שמהות מלאכה היא האסורה ואין הדבר תלוי במצבו באותה שעה — אף ענוי לא תחלוק בו שעינוי זה הוא בדבר שממהותו הוא שב ואל תעשה, ולא במקרה מיוחד כלשהו.
The Gemara asks: And say that it means that when one sits in the sun and it is too hot for him, we do not say to him: Get up and sit in the shade. Or, if one sits in the shade and it is too cold for him, we do not say to him: Get up and sit in the sun. These are also cases of affliction involving sitting and doing nothing. The Gemara rejects this: It must be similar to the prohibition of labor. Just as with regard to prohibited labor you did not distinguish between situations, since the prohibition is independent of one’s personal circumstance, so too, you do not distinguish with regard to affliction, which is not affected by one’s circumstance.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תַּנְיָא אִידַּךְ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם יָכוֹל יֵשֵׁב בַּחַמָּה וּבַצִּנָּה וְיִצְטַעֵר ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְכׇל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ מָה מְלָאכָה דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו בִּמְקוֹם אַחֵר אַף עִנּוּי נֶפֶשׁ שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו בִּמְקוֹם אַחֵר וְאִי זֶה זֶה זֶה פִּגּוּל וְנוֹתָר.

It was taught in another baraita that as the verse states: “You shall afflict your souls” (Leviticus 16:29), I might have thought that one must sit in the sun or the cold and be uncomfortable; therefore, the continuation of the verse states: “And you shall not do any labor” (Leviticus 16:29). Just as prohibited labor is something that incurs karet in other circumstances, like Shabbat, so too, affliction relates to acts that in other circumstances incur karet. And what is that circumstance? That is referring to piggul and notar, which lead to karet if eaten, and which therefore may not be eaten on Yom Kippur.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום אחר – כרת כי הכא כגון בשבת אף עינוי בדבר אכילה קאמר שמצינו שחייב עליו במקום אחר כגון פיגול ונותר.
תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת] נאמר: ״תענו את נפשתיכם״ (ויקרא טז, כט), יכול ישב בחמה ובצנה ויצטער — תלמוד לומר: ״וכל מלאכה לא תעשו״ (ויקרא טז, כט), מה מלאכה דבר שחייבין עליו כרת במקום אחר כגון בשבת, אף ענוי נפש חייבים להתענות מדבר שחייבין עליו כרת במקום אחר, ואי זה זה? זה פגול ונותר שיש חיוב כרת באכילתם, ועליהם נאמר שצריך להתענות מהם ביום הכיפורים.
It was taught in another baraita that as the verse states: “You shall afflict your souls” (Leviticus 16:29), I might have thought that one must sit in the sun or the cold and be uncomfortable; therefore, the continuation of the verse states: “And you shall not do any labor” (Leviticus 16:29). Just as prohibited labor is something that incurs karet in other circumstances, like Shabbat, so too, affliction relates to acts that in other circumstances incur karet. And what is that circumstance? That is referring to piggul and notar, which lead to karet if eaten, and which therefore may not be eaten on Yom Kippur.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָבִיא פִּגּוּל וְנוֹתָר שֶׁהֵן בְּכָרֵת וְלֹא אָבִיא אֶת הַטֶּבֶל שֶׁאֵינוֹ בְּכָרֵת ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּוּ וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם רִיבָּה.

The baraita continues: I will include the categories of piggul and notar, for which one is punished with karet if eaten during the year, but I will not include untithed produce, which does not cause one to incur the punishment of karet if eaten. Therefore, the verse states: “You shall afflict” (Leviticus 16:29), and it also states: “And you shall afflict your souls” (Leviticus 16:31). The Torah comes to include another affliction of a serious eating prohibition, i.e. untithed produce.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומרחיבים את הלימוד: אביא פגול ונותר שהן באיסור כרת לאוכל אותם בכל ימות השנה, ולא אביא את הטבל שאינו בכרת לזה שאוכלו, תלמוד לומר: נאמר: ״תענו״ (ויקרא טז, כט), ונאמר: ״ועניתם את נפשתיכם״ (ויקרא טז, לא), ריבה לעוד עינויי נפש שיש באכילתם איסור חמור.
The baraita continues: I will include the categories of piggul and notar, for which one is punished with karet if eaten during the year, but I will not include untithed produce, which does not cause one to incur the punishment of karet if eaten. Therefore, the verse states: “You shall afflict” (Leviticus 16:29), and it also states: “And you shall afflict your souls” (Leviticus 16:31). The Torah comes to include another affliction of a serious eating prohibition, i.e. untithed produce.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָבִיא הַטֶּבֶל שֶׁהוּא בְּמִיתָה וְלֹא אָבִיא אֶת הַנְּבֵילָה שֶׁאֵינָהּ בְּמִיתָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּוּ וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם רִיבָּה.

The baraita continues: I will include untithed produce, for which one receives death at the hand of Heaven; but I will not include an unslaughtered animal carcass, which, although it is prohibited for consumption, one who eats it is not punishable by death at the hands of Heaven. Therefore, the verse states “you shall afflict” and also “and you shall afflict your souls.” The Torah includes foods that are associated with a prohibition even if one who eats them is not punishable by death.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד: אביא הטבל שהוא במיתה שהאוכלו חייב מיתה בידי שמים ולא אביא את הנבילה שאינה במיתה לזה שאוכלה — תלמוד לומר ״תענו״ ״ועניתם את נפשתיכם״ — ריבה אף אלה שיש בהם איסור ואין חייבים עליו מיתה.
The baraita continues: I will include untithed produce, for which one receives death at the hand of Heaven; but I will not include an unslaughtered animal carcass, which, although it is prohibited for consumption, one who eats it is not punishable by death at the hands of Heaven. Therefore, the verse states “you shall afflict” and also “and you shall afflict your souls.” The Torah includes foods that are associated with a prohibition even if one who eats them is not punishable by death.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָבִיא אֶת הַנְּבֵילָה שֶׁהוּא בְּלָאו וְלֹא אָבִיא אֶת הַחוּלִּין שֶׁאֵינָן בְּלָאו ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּוּ וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם רִיבָּה.

The baraita continues: I will include an unslaughtered animal carcass, which is prohibited by a negative mitzva, but I will not include non-sacred, regular food, which is not prohibited by a negative mitzva. Therefore, the verse states both “you shall afflict” and “and you shall afflict your souls.” Although non-sacred food is not prohibited in general, the Torah includes it in the prohibition of eating on Yom Kippur.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ולא אביא את החולין שאינן בלאו ת״ל תענו ועניתם את כו׳ שהן בבל תותירו ת״ל תענו ועניתם את נפשותיכם וגו׳ אם נפשך כו׳ כצ״ל נ״ל:
אביא את הנבילה, שהוא על כל פנים באיסור לאו (לא תעשה) ולא אביא את החולין סתם מאכלים שאין בהם כל איסור, שאינן בלאו? תלמוד לומר: ״תענו״ ״ועניתם את נפשתיכם״ — ריבה, שיש להתענות אף מחולין שאין בהם כל איסור.
The baraita continues: I will include an unslaughtered animal carcass, which is prohibited by a negative mitzva, but I will not include non-sacred, regular food, which is not prohibited by a negative mitzva. Therefore, the verse states both “you shall afflict” and “and you shall afflict your souls.” Although non-sacred food is not prohibited in general, the Torah includes it in the prohibition of eating on Yom Kippur.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָבִיא הַחוּלִּין שֶׁאֵינָן בְּקוּם אֱכוֹל וְלֹא אָבִיא אֶת הַתְּרוּמָה שֶׁהִיא בְּקוּם אֱכוֹל ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּוּ וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם רִיבָּה אָבִיא אֶת הַתְּרוּמָה שֶׁאֵינָהּ בְּבַל תּוֹתִירוּ וְלֹא אָבִיא אֶת הַקֳּדָשִׁים שֶׁהֵן בְּבַל תּוֹתִירוּ תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּוּ וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם רִיבָּה.

The baraita continues: I will include non-sacred food, which is not associated with any positive mitzva to arise and eat, i.e., there is no obligation to eat non-sacred food; but I will not include teruma, which one is required to arise and eat, as priests are commanded to eat teruma. Therefore, the verse states “you shall afflict” and “and you shall afflict your souls.” The Torah includes teruma as well in the foods one is prohibited to eat on Yom Kippur. I will include teruma, which is not subject to the command: “You shall not leave over” (Leviticus 22:30), since teruma need not be consumed within a specific time, but I will not include sacred food, which is subject to the command “you shall not leave over”; it is prohibited to leave the meat uneaten after a certain amount of time. Therefore, the verse states “you shall afflict” and “and you shall afflict your souls,” to include the category of sacred food in the prohibition of eating on Yom Kippur. Consequently, the Gemara has demonstrated that it is prohibited to eat any type of food on Yom Kippur.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד נרחיב: אביא את החולין שאינן בכל מקום בקום אכול, שאין מצוה מיוחדת על האדם לאכול חולין, ולא אביא את התרומה שהיא בקום אכול, שהרי מצווים הכהנים על אכילתה — תלמוד לומר: ״תענו״ ״ועניתם את נפשתיכם״ — ריבה. אביא את התרומה שאינה ב״בל תותירו״ שאינו חייב לאכלה דווקא בתוך זמן מוגדר, ולא אביא את הקדשים שלא רק שיש מצוה באכילתן אלא גם הן ב״בל תותירו״, שיש איסור אם הוא מותיר מהם לאחר הזמן הראוי להם. — תלמוד לומר ״תענו״ ״ועניתם את נפשתיכם״ — ריבה. הרי בדרך של ריבוי בשלבים למדים אנו שכל מיני אוכל אסורים ביום הכיפורים.
The baraita continues: I will include non-sacred food, which is not associated with any positive mitzva to arise and eat, i.e., there is no obligation to eat non-sacred food; but I will not include teruma, which one is required to arise and eat, as priests are commanded to eat teruma. Therefore, the verse states “you shall afflict” and “and you shall afflict your souls.” The Torah includes teruma as well in the foods one is prohibited to eat on Yom Kippur. I will include teruma, which is not subject to the command: “You shall not leave over” (Leviticus 22:30), since teruma need not be consumed within a specific time, but I will not include sacred food, which is subject to the command “you shall not leave over”; it is prohibited to leave the meat uneaten after a certain amount of time. Therefore, the verse states “you shall afflict” and “and you shall afflict your souls,” to include the category of sacred food in the prohibition of eating on Yom Kippur. Consequently, the Gemara has demonstrated that it is prohibited to eat any type of food on Yom Kippur.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {ויקרא כ״ג:ל׳} וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עִנּוּי שֶׁהוּא אֲבֵידַת הַנֶּפֶשׁ וְאֵי זֶה זֶה זֶה אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

And if it is your wish to say something to challenge this reasoning, the Gemara brings an additional proof: Surely, the verse states with regard to one who violates Yom Kippur: “I will destroy that soul from among his people” (Leviticus 23:30). Therefore, affliction is something that destroys a soul. And what is that? That is refraining from eating and drinking, since someone who does not eat and drink at all will die. The Torah is not referring to other afflictions that do not lead to death. These are the words of the baraita.
ר׳ חננאלרי״ףגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הרי הוא אומר והאבדתי את הנפש ההיא איזהו דבר שיש בו איבוד נפש הוי אומר זו אכילה ושתיה דבי ר׳ ישמעאל תנא כאן תענו את נפשותיכם ונאמר ויענך וירעיבך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא עינוי שהוא אבידת הנפש. עיין נדרים דף פ ע״ב ובר״ן שם ד״ה כי רחיץ:
ואם נפשך לומר דבר כדי להקשות על לימוד זה, אביא לך ראיה אחרת: הרי הוא אומר במחלל יום הכיפורים: ״והאבדתי את הנפש ההוא״ (ויקרא כג, ל), הרי שמהות העינוי הוא ענוי שהוא אבידת הנפש, ואי זה זה — זה אכילה ושתיה, שאם אינו אוכל ושותה כלל הריהו מת, ואין מדובר בעינויים אחרים שאין בהם משום איבוד נפש. עד כאן לשון הברייתא.
And if it is your wish to say something to challenge this reasoning, the Gemara brings an additional proof: Surely, the verse states with regard to one who violates Yom Kippur: “I will destroy that soul from among his people” (Leviticus 23:30). Therefore, affliction is something that destroys a soul. And what is that? That is refraining from eating and drinking, since someone who does not eat and drink at all will die. The Torah is not referring to other afflictions that do not lead to death. These are the words of the baraita.
ר׳ חננאלרי״ףגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר וְכִי תֵּימָא בַּעֲרָיוֹת קָא מִישְׁתַּעֵי קְרָא הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וְהַאֲבַדְתִּי הַנֶּפֶשׁ עִנּוּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲבֵידַת נֶפֶשׁ וְאִי זֶה זֶה זֶה אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

The Gemara explains: What is meant by: And if it is your wish to say? What flaw did the first proof have? The Gemara explains: And if you say the verse is discussing relations with those with whom relations are forbidden, avoidance of which is also called affliction, and it is not discussing eating and drinking, the verse states: I will destroy that soul, meaning an affliction that can cause death. And what is that? That is refraining from eating and drinking.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם נפשך לומר – ואם יש בידך להשיב על זה הרי ראיה אחרת דקרא של תענו את נפשותיכם עינוי שהוא אבידת הנפש בתוך חלל הגוף מיירי.
וכי תימא בעריות קמשתעי קרא – כלומר עינוי דתשמיש קא משתעי קרא דתשמיש נמי אקרי עינוי כדלקמן (דף עז.) וחייבין עליו כרת במקום אחר כגון עריות.
בפרש״י בד״ה ואם נפשך כו׳ עינוי שהוא אבידת נפש בתוך כו׳ כצ״ל:
ומבארים: מאי [מה הוא] ״ואם נפשך לומר״, כלומר: מה היתה אותה טענה שאפשר לטעון כנגד המדרש הראשון? וכך יש לבאר: וכי תימא [ואם תאמר]: הרי בעריות קא מישתעי קרא [מדבר הכתוב], שאין הכתוב מדבר כלל בעינוי מאכילה ושתיה, אלא בהמנעות מתשמיש שאף הוא קרוי עינוי — לכך הרי הוא אומר: ״והאבדתי את הנפש״, לומר: ענוי שיש בו אבידת נפש, ואי זה זה — זה המנעות מאכילה ושתיה.
The Gemara explains: What is meant by: And if it is your wish to say? What flaw did the first proof have? The Gemara explains: And if you say the verse is discussing relations with those with whom relations are forbidden, avoidance of which is also called affliction, and it is not discussing eating and drinking, the verse states: I will destroy that soul, meaning an affliction that can cause death. And what is that? That is refraining from eating and drinking.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא נֶאֱמַר כָּאן עִנּוּי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עִנּוּי מָה לְהַלָּן עִנּוּי רְעָבוֹן אַף כָּאן עִנּוּי רְעָבוֹן.

The school of Rabbi Yishmael taught the following concerning the nature of Yom Kippur: The word affliction is stated here with regard to Yom Kippur, and the word affliction is stated further on in a different place, concerning the Jews in the desert: “And He afflicted you and caused you to hunger” (Deuteronomy 8:3). Just as further on the meaning of affliction is hunger, so too, here, the meaning of the word affliction is hunger.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה להלן עינוי רעבון אף כאן ביום הכיפורים עינוי רעבון כתיב ביום הכיפורים תענו את נפשותיכם וכתיב [תהילים לה] עניתי בצום נפשי ועוד כתיב [ישעיה נח] למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע. מיכן שהצום נקרא עינוי נפש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונאמר להלן עינוי – ויענך וירעיבך (דברים ח).
דבי [בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל תנא [שנה החכם] ולמד את מהות בעינוי ביום הכיפורים באופן זה: נאמר כאן ביום הכיפורים מצות ״ענוי״ ונאמר להלן במקום אחר ״ענוי״ (״ויענך וירעיבך״. דברים ח, ג) מה להלן ענוי הכוונה לעינוי של רעבון — אף כאן מדובר בענוי רעבון.
The school of Rabbi Yishmael taught the following concerning the nature of Yom Kippur: The word affliction is stated here with regard to Yom Kippur, and the word affliction is stated further on in a different place, concerning the Jews in the desert: “And He afflicted you and caused you to hunger” (Deuteronomy 8:3). Just as further on the meaning of affliction is hunger, so too, here, the meaning of the word affliction is hunger.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְנֵילַף {בראשית ל״א:נ׳} מֵאִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנוֹתַי דָּנִין עִנּוּי דְּרַבִּים מֵעִנּוּי דְּרַבִּים וְאֵין דָּנִין עִנּוּי דְּרַבִּים מֵעִנּוּי דְּיָחִיד.

The Gemara asks: And let us derive it not from the verse that indicates affliction of hunger but from the verse where Laban warns Jacob: “If you shall afflict my daughters” (Genesis 31:50), which is referring not to hunger but to marital relations. The Gemara answers: We derive affliction commanded to the public on Yom Kippur from affliction relating to the public, i.e., the Jewish people in the desert, and we do not derive affliction of the public from affliction of an individual, as in the case of Jacob’s wives.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונילף מואם תענה את בנותי – דמוקי ליה לקמן (שם.) אתשמיש.
עינוי דרבים – יוה״כ לכל ישראל ואכילת המן לכל ישראל.
ונגמר מאם תענה את בנותי – פי׳ דההוא נמי עינוי באזהרת שמים שנכנס בו לברית אלהים שלא יענה אותם דומיא דעינוי יום הכפורים שהוזהרנו בידי שמים.
ושואלים: ונילף [ונלמד] לא מן המקרא שמשמעותו עינוי של רעב, אלא ממה שנאמר: ״אם תענה את בנתי״ (בראשית לא, נ), שלפי עניינו אינו ענין של רעב אלא בענייני תשמיש? ומשיבים: דנין ולמדים ענוי שנאמר לרבים (עינוי יום הכיפורים) מענוי שנאמר לרבים לעם ישראל במדבר, ואין דנין ענוי של רבים מענוי של יחיד שנאמר בנשי יעקב.
The Gemara asks: And let us derive it not from the verse that indicates affliction of hunger but from the verse where Laban warns Jacob: “If you shall afflict my daughters” (Genesis 31:50), which is referring not to hunger but to marital relations. The Gemara answers: We derive affliction commanded to the public on Yom Kippur from affliction relating to the public, i.e., the Jewish people in the desert, and we do not derive affliction of the public from affliction of an individual, as in the case of Jacob’s wives.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְנֵילַף מֵעִנּוּי דְּמִצְרַיִם דִּכְתִיב {דברים כ״ו:ז׳} וַיַּרְא אֶת עׇנְיֵנוּ וְאָמְרִינַן זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֶלָּא דָּנִין עִנּוּי בִּידֵי שָׁמַיִם מֵעִנּוּי בִּידֵי שָׁמַיִם וְאֵין דָּנִין עִנּוּי בִּידֵי שָׁמַיִם מֵעִנּוּי בִּידֵי אָדָם.

The Gemara continues to challenge the view of Rabbi Yishmael: And let us derive it from affliction stated with regard to Egypt, as it is written: “And He saw our affliction” (Deuteronomy 26:7). We say that this verse is referring to abstinence from conjugal relations. The Egyptians prevented the Jewish people from having relations. This affliction is an example of public affliction that is not abstention from eating or drinking. Rather, the prohibition to eat or drink on Yom Kippur should not be learned as stated previously, but as follows: We derive affliction by the hand of God from affliction by the hand of God, i.e., affliction caused directly by God or through His mitzvot; and we do not derive affliction by the hand of God from affliction by the hand of man.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עינוי בידי שמים – יום הכפורים מצות מלך היא וכן עינוי המן.
ומקשים מצד אחר: אם כן ונילף [שנלמד] מענוי שנאמר במצרים, דכתיב [שנאמר]: ״וירא את ענינו״ (דברים כו, ז) ואמרינן [ואמרנו] בפירוש הביטוי: זו פרישות דרך ארץ, כלומר: פרישות מתשמיש, שנכפתה על ישראל בידי המצריים, ואם כן הרי לנו עינוי של רבים שאינו בהמנעות מאכילה! אלא יש ללמוד לא כפי שאמרנו, ולומר כך: דנין ענוי בידי שמים מענוי בידי שמים שבשניהם הדבר בא מידי או בציווי הקדוש ברוך הוא, ואין דנין ענוי בידי שמים מענוי שבידי אדם.
The Gemara continues to challenge the view of Rabbi Yishmael: And let us derive it from affliction stated with regard to Egypt, as it is written: “And He saw our affliction” (Deuteronomy 26:7). We say that this verse is referring to abstinence from conjugal relations. The Egyptians prevented the Jewish people from having relations. This affliction is an example of public affliction that is not abstention from eating or drinking. Rather, the prohibition to eat or drink on Yom Kippur should not be learned as stated previously, but as follows: We derive affliction by the hand of God from affliction by the hand of God, i.e., affliction caused directly by God or through His mitzvot; and we do not derive affliction by the hand of God from affliction by the hand of man.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) {דברים ח׳:ט״ז} הַמַּאֲכִילְךָ מָן בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנּוֹתְךָ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי חַד אָמַר אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ וְחַד אָמַר אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁרוֹאֶה וְאוֹכֵל לְמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה וְאוֹכֵל.

§ Apropos the verse: “And he afflicted you and caused you to hunger, and fed you with manna” (Deuteronomy 8:3), the Gemara expounds related verses. The Torah states: “Who feeds you manna in the desert which your fathers did not know, in order to afflict you” (Deuteronomy 8:16). What affliction was there in eating the manna? Rabbi Ami and Rabbi Asi disagreed on the matter. One said: There is no comparison between one who has bread in his basket and one who does not have bread in his basket. The affliction in eating the manna lay in there being no leftover food for the next day. Each day the people worried that they might not have any food to eat the next day. And one said: There is no comparison between one who sees the food and eats it and one who does not see the food and eats it. Though the manna could taste like anything, it always looked the same and did not look as it tasted. Being unable to see the food that they tasted was an affliction.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב המאכילך מן למען ענותך. פי׳ כיון שאינו ניתן לו המן אלא יום ביום אף על פי שעתה אוכל אכילתו עינוי הוא לו. ללמדך כל מי שאין לו פת בסלו לעולם אינו שבע כאילו בעינוי הוא וכן כל שאינו רואה מה שאוכל אינו שבע מיכן לסומים שאוכלין ואינן שביעים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג: המאכילך מן במדבר וגו׳ רבי אמי ורבי אסי וכו׳ – ולית הכא רומיא דקראי אלא קרא מפרש המאכילך למען ענותך אוכל ומעונה.
אין לו פת בסלו – אוכל היום ודואג על למחר.
אינו רואה ואוכל – אכילת המן טועם טעם כל המינים ואינו רואה אלא מן.
ב כיון שהבאנו את הפסוק ״ויענך וירעיבך ויאכילך את המן״ מפרשים את המקראות בענין זה בכמה פנים. נאמר: ״המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענתך״ (דברים ח, טז) והתמיהה ברורה: מה עינוי יש באכילת המן? ר׳ אמי ור׳ אסי נחלקו בדבר, חד [אחד] מהם אמר: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו, והעינוי שבאכילת המן היה בכך שלא היה מן מוכן למחרת, והיה כל אדם דואג למה שיהיה למחר, והוא העינוי שבמן. וחד [ואחד] מהם אמר: אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל. שאף שניתן היה לחוש במן כל טעם שרצו, אך כיון שלמראה עיניהם היה כל הזמן רק מן, היה בכך משום עינוי.
§ Apropos the verse: “And he afflicted you and caused you to hunger, and fed you with manna” (Deuteronomy 8:3), the Gemara expounds related verses. The Torah states: “Who feeds you manna in the desert which your fathers did not know, in order to afflict you” (Deuteronomy 8:16). What affliction was there in eating the manna? Rabbi Ami and Rabbi Asi disagreed on the matter. One said: There is no comparison between one who has bread in his basket and one who does not have bread in his basket. The affliction in eating the manna lay in there being no leftover food for the next day. Each day the people worried that they might not have any food to eat the next day. And one said: There is no comparison between one who sees the food and eats it and one who does not see the food and eats it. Though the manna could taste like anything, it always looked the same and did not look as it tasted. Being unable to see the food that they tasted was an affliction.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַב יוֹסֵף מִכָּאן רֶמֶז לְסוֹמִין שֶׁאוֹכְלִין וְאֵין שְׂבֵעִין אָמַר אַבָּיֵי הִלְכָּךְ מַאן דְּאִית לֵיהּ סְעוֹדְתָּא לָא לֵיכְלַהּ אֶלָּא בִּימָמָא א״ראֲמַר רַבִּי זֵירָא מַאי קְרָא {קהלת ו׳:ט׳} טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלׇךְ נָפֶשׁ אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם בְּאִשָּׁה יוֹתֵר מִגּוּפוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלׇךְ נָפֶשׁ.

Rav Yosef said: From here there is an allusion to the idea that blind people eat but are not fully satisfied when they eat because they cannot see their food. Seeing the food contributes to the enjoyment of eating. Abaye said: Therefore, from what we have just learned, one who has a meal should eat it only during daytime, when there is light to see the food that is being eaten. Rabbi Zeira said: What is the verse that alludes to this? “Better is the seeing of the eyes than the wandering of the desire” (Ecclesiastes 6:9). On the same verse, Reish Lakish said: The sight of a woman is better than the actual act of relations, as it is stated: “Better is the seeing of the eyes than the wandering of the desire.”
רי״ףתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מרבה את הפיגולין והנותרות כו׳. פי׳ ה״ר יוסף דהני חמשה עינויים דמייתי הכא חמש פעמים תענו את נפשותיכם ריבה לאו1 היינו חמשה עינויים דאמר לקמן (דף עו.) הני חמשה עינויים כנגד מי וקאמר כנגד חמשה עינויים שבתורה אלא כולהו מלשון ועניתם קאמר לחודיה והוה מצי למימר ולמיפרך דלאו שיתא כתיבי אלא חמשה אלא דלא רצה לדקדק דעיקרייהו צריכי לדרשא דלקמן דהני ה׳ עינויים כנגד מי כו׳ ואומר רבי כי אין צריך לכך דמתענו ועניתם נפקי כולהו ובכי האי גוונא איכא במעילה פרק הנהנה מההקדש דמפיק מתמעול מעל ריבה דרשות טובא. מ״ר:
איזה דבר שיש בו איבוד נשמה כו׳. מדכתיב ל׳ איבוד ולא כתיב היכרת:
טוב מראה עינים באשה יותר כו׳. הילכך צריך ליזהר מאד ממנו:
1. להו היינו חמשה כו׳ ולא כולה בלשון תענו אלא קמא לחודי׳ וכו׳ אלא לא חש לדקדק וכו׳ ואומר ר׳ כי אין צורך לפירושו דמתענו קמא נפקי כלהו ובכה״ג וכו׳ כצ״ל ועי׳ ש״י.
לא ליכלה אלא ביממא כו׳. ואפי׳ בלילה לאור הנר כדלקמן כעין יממא בודאי בלילה נמי אדם נשבע כדאמרי׳ גבי פסח שהוא נאכל על השובע:
אמר רב יוסף: מכאן, מדברי חכמים אלה, רמז לסומין (לעוורים) שאוכלין ואין שבעין לגמרי, משום שאינם רואים את מאכלם. שאף בראיית המאכל יש כדי לגרום לתחושת השובע בנוסף לאכילתו. אמר אביי: הלכך (על כן) מכל הדברים שלמדנו, מאן דאית ליה סעודתא [מי שיש לו סעודה] מצומצמת לא ליכלה [יאכלנה] אלא ביממא [ביום], שאוכל הנאכל באור וניתן לראותו משביע יותר מזה הנאכל בחשיכה. אמר ר׳ זירא: מאי קרא [מהו הכתוב] המרמז על רעיון זה — ״טוב מראה עינים מהלך נפש״ (קהלת ו, ט). על אותו פסוק אמר ריש לקיש: טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה (תשמיש), שנאמר: ״טוב מראה עינים מהלך נפש״.
Rav Yosef said: From here there is an allusion to the idea that blind people eat but are not fully satisfied when they eat because they cannot see their food. Seeing the food contributes to the enjoyment of eating. Abaye said: Therefore, from what we have just learned, one who has a meal should eat it only during daytime, when there is light to see the food that is being eaten. Rabbi Zeira said: What is the verse that alludes to this? “Better is the seeing of the eyes than the wandering of the desire” (Ecclesiastes 6:9). On the same verse, Reish Lakish said: The sight of a woman is better than the actual act of relations, as it is stated: “Better is the seeing of the eyes than the wandering of the desire.”
רי״ףתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) {משלי כ״ג:ל״א} כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים ר׳רַבִּי אַמֵּי ור׳וְרַבִּי אַסִּי חַד אָמַר כׇּל הַנּוֹתֵן

§ Apropos the dispute between Rabbi Ami and Rabbi Asi, the Gemara continues with another dispute they had with regard to the correct interpretation of a verse. It is stated: “Do not look upon the wine when it is red, when it gives its color in the cup, when it glides down smoothly [bemeisharim]” (Proverbs 23:31). Rabbi Ami and Rabbi Asi disagreed. One said: Whoever casts
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון שהבאנו כאן מחלוקת בפירוש הפסוק של שני האמוראים החברים ר׳ אמי ור׳ אסי, מביאים עוד מחלוקת דומה: נאמר: ״כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים״ (משלי כג, לא) ר׳ אמי ור׳ אסי נחלקו; חד [אחד] מהם אמר: כל הנותן
§ Apropos the dispute between Rabbi Ami and Rabbi Asi, the Gemara continues with another dispute they had with regard to the correct interpretation of a verse. It is stated: “Do not look upon the wine when it is red, when it gives its color in the cup, when it glides down smoothly [bemeisharim]” (Proverbs 23:31). Rabbi Ami and Rabbi Asi disagreed. One said: Whoever casts
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל יומא עד:, רי"ף יומא עד: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יומא עד:, תוספות יומא עד:, תוספות ישנים יומא עד:, תוספות רי"ד יומא עד:, בית הבחירה למאירי יומא עד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא עד:, מהרש"א חידושי הלכות יומא עד:, מהרש"א חידושי אגדות יומא עד:, גליון הש"ס לרע"א יומא עד:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא עד:, אסופת מאמרים יומא עד:

Yoma 74b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Yoma 74b, Rif by Bavli Yoma 74b, Rashi Yoma 74b, Tosafot Yoma 74b, Tosefot Yeshanim Yoma 74b, Tosefot Rid Yoma 74b, Meiri Yoma 74b, Ritva Yoma 74b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 74b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 74b, Gilyon HaShas Yoma 74b, Steinsaltz Commentary Yoma 74b, Collected Articles Yoma 74b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144