×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה {יחזקאל ח׳:ט״ז} וַיָּבֵא אוֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה׳ הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה׳ בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה׳ וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה׳ אֶלָּא מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה׳ מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ פּוֹרְעִין עַצְמָן וְהָיוּ מַתְרִיזִין כְּלַפֵּי מַטָּה.
there was the seat of the image of jealousy, which provokes jealousy” (Ezekiel 8:3). “And he brought me into the inner court of the Lord’s House, and behold at the opening of the Entrance Hall of the Sanctuary of God, between the porch and the altar were about twenty-five men with their backs toward the Temple of the Lord, and their faces toward the east, and they worshipped the sun toward the east” (Ezekiel 8:16). The Gemara explains: From the fact that it is stated “and their faces toward the east,” is it not clear that their backs were to the Sanctuary, which is in the west? Rather, what is the meaning when the verse states “their backs toward the Temple of the Lord”? This teaches that they would uncover themselves and defecate downward, toward the Divine Presence. The verse used a euphemism to refrain from vulgar language.
רי״ףתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יומא עז ע״א-ע״ב} רחיצה דאיקרי עינוי מנא לן דכתיב {מלכים א ב:כו} ולאביתר הכהן אמר המלך ענתות לך וג׳1 וכי התענית בכל אשר התענה אבי וכתיב {שמואל ב יז:כט} כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר רעב מלחם וצמא ממים ועיף ממאי לאו מרחיצה ודלמא מנעילת הסנדל אמר רב נחמן בר יצחק מהכא {משלי כה:כה} מים קרים על נפש עיפה ואימא משתיה מי כתיב בנפש על נפש כתיב [אלמא]⁠2 עיף מרחיצה הוא3 וכתיב וכי התענית בכל אשר התענה אבי נעילת הסנדל4 מנא לן דכתיב {שמואל ב טו:ל} ודוד עולה במעלה הזתים עולה ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יחף5 וכתיב וכי התענית בכל אשר התענה אבי.
תשמיש המטה [מנא לן]⁠6 דכתיב {בראשית לא:נ} אם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנותי אם תענה מתשמיש ואם תקח מצרות.
תנו רבנן אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם היה מלוכלך7 בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם היה חולה או שהיו8 לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. תאנא דבי מנשה רבן שמעון בן9 גמליאל אומר מדיחה אשה ידה אחת10 במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה11 להאכיל בידו אחת וגזרו [עליו]⁠12 שיאכיל בשתי ידיו מאי טעמ׳ אמר אביי13 משום [שיבתא]⁠14 {פי׳ ר״ח} פיר׳ רוח רעה.
תנו רבנן ההולך להקביל פני רבו או פני אביו15 או פני מי שהוא גדול ממנו בחכמה עובר במים עד צוארו ואינו חושש איבעיא להו הרב אצל תלמיד16 מאי {פי׳ ר״ח} ולא איפשיט17 הילכך אסור:
רבא18 שרא להו לבני עבר ימינה למעבר19 לנטורי פירי אמ׳ ליה אביי [לרבא]⁠20 תניא דמסייעא לך שומרי פירות עוברין [עד צוארן במים]⁠21 ואינן חוששין. רב יוסף שרא להו22 לבני בי תרכו23
למעבר24 למתא25 לפירקא ולמיזל אמ׳ ליה אביי נהי דלמיתי מצוה [קא] עבדי26 למיזל מאי מצוה קא עבדי27 אמר ליה שלא תהא מכשלן28 לעתיד לבא {כפי׳ ר״ח} שאם לא תתיר להם לחזור לבתיהן לא יבואו למצוה.
1. וג׳: גב: ״אל שדך וג׳⁠ ⁠״. כ״י נ: ״אל שדך״. גג גיח, דפוסים ממשיכים: ״על שדך כי איש מות אתה והיום הזה לא אמיתך כי נשאת את ארון יי׳ אלהים לפני דוד אבי״.
2. אלמא: גב, גג, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״אלא״.
3. הוא: חסר בכ״י נ.
4. הסנדל: כ״י נ: ״סנדל״.
5. גיח: ״וגו׳⁠ ⁠״.
6. מנא לן: וכן ב-גד, גג, גיח, כ״י נ. כ״י א: ״מנין״. חסר ב-גב.
7. מלוכלך: וכן בערוך (לכלוך). גב: ״מתלכלך״. (שאילתות ליוה״כ סי׳ קפו, בה״ג, ר״ח, אשכול: ״ידיו מלוכלכות״).
8. או שהיו: וכן בשאילתות שם ובר״ח. גה רק: ״שהיו״. דפוסים: או שיש כבהל׳ ריצ״ג, וברמב״ם משנ״ת הל׳ שביתת העשור (ג:ט).
9. שמעון בן: חסר בכ״י נ.
10. אחת: וכן בה״ג. חסר ב-גב, גיח, כפי שחסר בר״ח.
11. רצה: גד גיח: ״היה רוצה״.
12. עליו: גב, גד, גה, גיח, כ״י נ, דפוסים, וכן בר״ח. חסר בכ״י א.
13. אמר אביי: כ״י נ: ״אביי אמ׳⁠ ⁠״.
14. שיבתא: גב, גד, גה, גיח, דפוסים, ר״ח. כ״י א: ״שבתא״.
15. רבו...אביו: כבר״ח. וכן רמב״ם שביתת העשור ג:ו. כ״י נ: ״אביו...רבו״ כבה״ג.
16. תלמיד: וכן ב-גב, גד, גה, גיח, כ״י נ, ר״ח. דפוסים: התלמיד.
17. איפשיט: וכן ב-גב, גד, גה, גיח, כ״י נ. דפוסים: איפשיטא.
18. רבא: וכן ב-גב, גה, גיח, כ״י נ, ר״ח, דפוסים. גד, דפוס קושטא: ״רבה״.
19. למעבר: וכן ב-גד, כ״י נ. גב: ״למעבד״ וכן בכל ההמשך שם. גה: ״למיעבד״. גיח, דפוסים: ״למיעבר״.
20. לרבא: גב גה, גיח, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״לרבה״, וכן גד, אלא שם הוא גם בעל המאמר הקודם.
21. עד צוארן במים: גב, גד, גה, גיח, כ״י נ, דפוסים, ר״ח. כ״י א: ״במים עד צוארן״.
22. להו: חסר בדפוסים (כאן).
23. לבני בי תרכו: וכן ב-גד. כ״י נ, דפוס קושטא: ״לבני תרבו״. דפוסים: תרבא. חסר ב-גב. (ר״ח: ״בני בי רב״).
24. למעבר: גב: ״למעבד״ כבמאמר הקודם שם. חסר ב-גד.
25. למתא: כ״י נ: ״ולמיתי״. גב, גד, דפוסים: ״למיתי״. (ר״ח: ״למיתא״).
26. קא עבדי: כ״י נ. גב, גד, דפוסים: ״קא עביד״. כ״י א (כאן) רק: ״עבדי״.
27. קא עבדי: כ״י נ (כאן) רק: ״עבדי״. גד, דפוסים: ״קא עביד״. בגב חסר סוף הקושיא: ״למיזל מאי קא עבדי״.
28. מכשלן: וכן ב-גב, גד, גה, כ״י נ, ר״ח. דפוסים: מכשילן.
1
1. בדפוס וילנא נדפסו כאן ד״ה ששייכים לדף ע״ו:, והם מופיעים שם במהדורתנו.
תוס׳ ד״ה דתנן וכו׳ דהאמר לקמן ואם היה מלוכלך. עי׳ ברבינו יונה פ״ב דברכות סי׳ נ׳ ד״ה מתני׳ רחץ בלילה כו׳:
שם מושב סמל הקנאה המקנה״ (יחזקאל ח, ג), ״ויבא אתי אל חצר בית ה׳ הפנימית והנה פתח היכל ה׳ בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחריהם אל היכל ה׳ ופניהם קדמה והמה משתחוים קדמה לשמש״ (יחזקאל ח, טז) ואומרים: ממשמע שנאמר ״ופניהם קדמה״ איני יודע שאחוריהם אל היכל ה׳ שהוא במערב? אלא מה תלמוד לומר ״אחריהם אל היכל ה׳⁠ ⁠״ — הרי זה מלמד ברמז שהיו פורעין (מגלין) עצמם והיו מתריזין (מוציאין רעי) כלפי מטה, כלומר: כלפי שכינה (ושינה בלשונו כדי שלא לאמר לשון מגונה).
there was the seat of the image of jealousy, which provokes jealousy” (Ezekiel 8:3). “And he brought me into the inner court of the Lord’s House, and behold at the opening of the Entrance Hall of the Sanctuary of God, between the porch and the altar were about twenty-five men with their backs toward the Temple of the Lord, and their faces toward the east, and they worshipped the sun toward the east” (Ezekiel 8:16). The Gemara explains: From the fact that it is stated “and their faces toward the east,” is it not clear that their backs were to the Sanctuary, which is in the west? Rather, what is the meaning when the verse states “their backs toward the Temple of the Lord”? This teaches that they would uncover themselves and defecate downward, toward the Divine Presence. The verse used a euphemism to refrain from vulgar language.
רי״ףתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִיכָאֵל מִיכָאֵל סָרְחָה אוּמָּתֶךָ אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דיו לַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם אָמַר לוֹ אֲנִי שׂוֹרֵף אוֹתָם וְלַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם מִיָּד {יחזקאל י׳:ב׳} וַיֹּאמֶר (לָאִישׁ) לְבוּשׁ הַבַּדִּים וַיֹּאמֶר בּוֹא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל תַּחַת לַכְּרוּב וּמַלֵּא חׇפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים וּזְרוֹק עַל הָעִיר וַיָּבֹא לְעֵינָי מִיָּד {יחזקאל י׳:ז׳} וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרוּבִים וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חׇפְנֵי לְבוּשׁ הַבַּדִּים וַיִּקַּח וַיֵּצֵא.

The Holy One, Blessed be He, said to Michael, the ministering angel of the Jewish people: Michael, your nation has sinned (see Daniel 10:21). He replied: Master of the Universe, may it be enough for the good people among them to save them from destruction. He said to him: I will burn them and the good among them because the good do not rebuke the wicked. Immediately, God spoke to Gabriel: “He spoke to the man clothed in linen and said: Go in between the wheelwork and beneath the cherub, and fill your hands with coals of fire from between the cherubs, and scatter them over the city; and he came before my eyes” (Ezekiel 10:2). Immediately: “And the cherub stretched out his hand from between the cherubs into the fire that was between the cherubs, and took and put it into the hands of him that was clothed in linen, who took it and went out” (Ezekiel 10:7).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיכאל סרחה אומתך אמר לפניו רבונו של עולם דיי הטובים שבהם. א״ל ומפני מה לא מיחו הריני שורף הכל. מיד אמר אל האיש לבוש הבדים בוא אל בינות לגלגל [וגו׳] וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לבוש הבדים – הוא גבריאל בספר דניאל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הריני שורף את הטובים שבהם. לפי שלא מיחו כדאמרינן בבמה בהמה (דף נה.) שנענשו על שהיה בידם למחות:
מיכאל סרחה אומתך כו׳. שהוא שר של ישראל כדכתיב בדניאל מיכאל שרכם וגו׳. וא״ל די לטובים שבהם שהם יהיו ניצולים וא״ל אני שורף ולטובים כו׳ הטעם שהיה להם למחות כדאיתא בפ׳ במה בהמה:
לבוש הבדים וגו׳. הוא גבריאל כפרש״י והוא מלאך ממונה על האש כמפורש בפ׳ ע״פ ובכמה דוכתין וגם הוא מהפך בזכות ישראל כמפורש שם ולכך לא לקחם בעצמו רק ע״י הכרוב כדי שיצטננו הגחלים ואלמלא כו׳ לא נשתיירו כו׳ כי האש הוא הפורענות הגדול שבכל הפורעניות כמ״ש ברפ״ק דב״ק ואילו לא נצטננו הגחלים היה האש מכלה הכל ולא היה נשתייר כו׳ וכמ״ש מזמור לאסף וגו׳ קינה מיבעי ליה וקאמר שאמר שירה על שכלה חמתו על העצים ואבנים והותיר לנו שריד ופליט שנאמר ויצת אש בציון וגו׳ וז״ש כמעט כסדום היינו וגו׳ אלמלא שנצטננו הגחלים היינו ח״ו כלים באש כסדום שנאמר בהם וה׳ המטיר גפרית ואש וגו׳ וע״י שנצטננו לא כלו באש רק עצים ואבנים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לו הקדוש ברוך הוא למיכאל שהוא שר ישראל (ראה דניאל י, כא): מיכאל! סרחה (חטאה) אומתך. אמר לפניו: רבונו של עולם דיו לטובים שבהם, שהרי יש בהם גם אנשים טובים ויתקיים העולם באלה! אמר לו: אני שורף אותם ולטובים שבהם שאינם מוחים ברשעים (תו״י) מיד: ״ויאמר אל האיש לבש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרבים וזרק על העיר ויבא לעיני״ (יחזקאל י, ב). מיד: ״וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל האש אשר בינות הכרבים וישא ויתן אל חפני לבש הבדים ויקח ויצא״ (יחזקאל י, ז).
The Holy One, Blessed be He, said to Michael, the ministering angel of the Jewish people: Michael, your nation has sinned (see Daniel 10:21). He replied: Master of the Universe, may it be enough for the good people among them to save them from destruction. He said to him: I will burn them and the good among them because the good do not rebuke the wicked. Immediately, God spoke to Gabriel: “He spoke to the man clothed in linen and said: Go in between the wheelwork and beneath the cherub, and fill your hands with coals of fire from between the cherubs, and scatter them over the city; and he came before my eyes” (Ezekiel 10:2). Immediately: “And the cherub stretched out his hand from between the cherubs into the fire that was between the cherubs, and took and put it into the hands of him that was clothed in linen, who took it and went out” (Ezekiel 10:7).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא אִילְמָלֵא לֹא נִצְטַנְּנוּ גֶּחָלִים מִיָּדוֹ שֶׁל כְּרוּב לְיָדוֹ שֶׁל גַּבְרִיאֵל לֹא נִשְׁתַּיְּירוּ מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט.

Rav Ḥana bar Bizna said that Rabbi Shimon Ḥasida said: If it were not for the fact that the embers cooled as they were passed from the hand of the cherub to the hand of Gabriel, instead of Gabriel taking the embers directly himself as he had been told, not a remnant or a refugee of the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves, would have survived. The cooling of the embers limited the punishment.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אילו לא נצטננו הגחלים מיד הכרוב לידו של גבריאל לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר׳ שמעון חסידא: אילמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל והיה גבריאל נוטל את הגחלים בעצמו לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט ועל ידי צינון זה קטנה הפורענות.
Rav Ḥana bar Bizna said that Rabbi Shimon Ḥasida said: If it were not for the fact that the embers cooled as they were passed from the hand of the cherub to the hand of Gabriel, instead of Gabriel taking the embers directly himself as he had been told, not a remnant or a refugee of the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves, would have survived. The cooling of the embers limited the punishment.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּכְתִיב {יחזקאל ט׳:י״א} וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמׇתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי [א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוֹצִיאוּ לְגַבְרִיאֵל מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד וּמַחְיוּהוּ שִׁיתִּין פּוּלְסֵי דְנוּרָא אֲמַרוּ לֵיהּ אִי לָא עֲבַדְתְּ לָא עֲבַדְתְּ אִי עֲבַדְתְּ אַמַּאי לָא עֲבַדְתְּ כִּדְפַקְּדוּךְ וְעוֹד דַּעֲבַדְתְּ לֵית לָךְ אֵין מְשִׁיבִין עַל הַקַּלְקָלָה.

The Gemara continues. And it is written: “And behold, the man clothed in linen with the slate by his side, reported the matter saying: I have done as You have commanded me” (Ezekiel 9:11). Rabbi Yoḥanan said: At that moment, they cast out Gabriel from behind the curtain [pargod], where the inner angels reside, and they struck him with sixty blows [pulsei] of fire. They said to him: If you did not do it, you did not do it; if you did do it, why did you not do it according to what you were commanded but deviated from what you were instructed to do? Moreover, after you already did it, do you not have knowledge of the principle: One should not deliver a report about destruction? If one is sent on a mission of destruction, he should not deliver a detailed report of its success but should only hint at it.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והנה האיש לבוש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי ככל אשר צויתני א״ר יוחנן באותה שעה אפיקו גבריאל לאחורי הפרגוד ומחיוה כו׳. אמרו ליה אי לא עבדת שפיר ואי עבדת אמאי לא עבדת כדפקדוך. ותוב לית לך אין משיבין על הקלקלה אוקמוה לדוביאל שר פרס בדוכתיה כ״א יום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פלס
פלסא(בבא מציעא פה:) אתיוה לאליהו ומחיוה שיתין פולסי דנורא. (יומא עז.) הוציאוה לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיוה שיתין פולסי דנורא פירוש פילסי כגון השוטין שמכין בהן השלטונין פי׳ הגאון ח״ו שיש עליו דין למטטרון אלא להראות לאלישע שיש לו אדון שהוא עליו (בבא מציעא מז) אי הוה לוי הוי מפיק לאפך פולסי דנורא (א״ב פי׳ בלשון רומי מכה בכח):
א. [שלאגע.]
פולסא דנורא – מקלות של אור.
אי לא עבדת – כלל.
לא עבדת – והיינו מצדיקים אותך לומר דוחה הוא את הדבר אולי ישוב הקב״ה מחרונו ויתרצה להם.
כדפקדוך – שתהא אתה נוטל הגחלים מבינות לכרובים ואתה אמרת אל הכרוב לתתם לך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומחיה ס׳ פולסין דנורא כו׳. כתבנו טעם בשיעור זה בפ׳ הפועלים וע״ש:
א״ל אי עבדת כו׳. נראה לפרש כמפורש בקרא וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ואחז״ל וכי יש שמאל למעלה כו׳ אלא מימינים מלמדים זכות ומשמאילים מלמדים חובה וה״נ מלמדים זכות על ישראל הוו אומרים אי לא עבדת וכו׳ ומלמדים חובה היו אומרים אמאי לא עבדת כדפקדוך ושקר אמרת עשיתי ככל אשר צויתני ונמצא כל צבא השמים הסכימו להוציאו מאחורי הפרגוד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכתיב [ונאמר]: ״והנה האיש לבוש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי כאשר צויתני״ (יחזקאל ט, יא). אמר ר׳ יוחנן: באותה שעה הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד (המסך) שמעבר לו נמצאים המלאכים הפנימיים, ומחיוהו שיתין פולסי דנורא [והכוהו בשישים שבטים של אש] אמרו ליה [לו]: אי [אם] לא עבדת [עשית] — לא עבדת [עשית] אי עבדת אמאי לא עבדת כדפקדוך [ואם עשית מדוע לא עשית כמו שציווך], אלא שינית? ועוד: דעבדת, לית לך [ואחרי שכבר עשית וכי אין לך], אינך יודע את הכלל: אין משיבין על הקלקלה, כלומר: אין מוסרין דין וחשבון שנתבצעה שליחות של פורענות וקלקלה, אלא אומרים אותו ברמז בלבד.
The Gemara continues. And it is written: “And behold, the man clothed in linen with the slate by his side, reported the matter saying: I have done as You have commanded me” (Ezekiel 9:11). Rabbi Yoḥanan said: At that moment, they cast out Gabriel from behind the curtain [pargod], where the inner angels reside, and they struck him with sixty blows [pulsei] of fire. They said to him: If you did not do it, you did not do it; if you did do it, why did you not do it according to what you were commanded but deviated from what you were instructed to do? Moreover, after you already did it, do you not have knowledge of the principle: One should not deliver a report about destruction? If one is sent on a mission of destruction, he should not deliver a detailed report of its success but should only hint at it.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אַיְיתוּהּ לְדוּבִּיאֵל שָׂרָא דְפָרְסָאֵי ואוקמיה בַּחֲרִיקֵיהּ וְשַׁמֵּשׁ עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם הַיְינוּ דִּכְתִיב {דניאל י׳:י״ג} וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עוֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשׁוֹנִים בָּא לְעׇזְרֵנִי וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס יְהַבוּ לֵיהּ עֶשְׂרִין וְחַד מַלְכֵי וּפַרְוָותָא דְּמַשְׁהִיג.

They then brought Dubiel, the ministering angel of the Persians and put him in the place of [baḥarikei] Gabriel and he served for twenty-one days. As it is written: “But the prince of the kingdom of Persia stood opposed to me for twenty-one days, but, lo, Michael, one of the chief princes, came to help me and I remained there beside the kings of Persia” (Daniel 10:13). Corresponding to those twenty-one days, they gave him, the ministering angel of Persia, twenty-one kings who ruled and the seaport of Mashhig.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדכתיב ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך משמהיג
משמהיגא(יומא עז.) והבו ליה עשרין וחד מלכי ופרוותא דמשמהיג (א״ב (ראש השנה כג.) מסכן מרגניתא ומיקרייא פרוותא דמשמהיג פירש רש״י נמל של מלוכה):
א. [שיף האפען.]
בחריקיה – במקומו.
עומד לנגדי – גבריאל אמר כן לדניאל.
ופרוותא דמשמהיג – נמל שקורין פורט.
דמשמהיג – דבר מלכות בלשון פרסי לפי שהוא מעלה שם מרגליות כדאמרינן בר״ה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יהבי ליה עשרים וחד מלכי. כנגד כ״א יום ששימש:
ועיילו לדוביאל שרא דפרסאי כו׳. נקרא דוביאל ע״פ מ״ש במס׳ ע״ז פ״ק ובפ׳ עשרה יוחסין שהפרסיים דומין לדוב שהם מסורבלים כדוב כו׳. ואמר
ואוקמיה בחריקיה כו׳ עומד לנגדי כ״א יום וגו׳. לנגדי כמו במקומי או מנגד וענין כ״א יום יש לכוין כי הצרה שעל שונאי ישראל הם במספר כ״א יום כמ״ש מקל שקד אני רואה וגו׳ שגידולו כ״א יום כשיעור הימים שבין י״ז בתמוז לט״ב. ואמר
ואני נותרתי שם וגו׳. הוא הוראה שיהיו ישראל משועבדים תחת יד מלכי פרס. ואמר
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואז אייתוה [הביאו] את דוביאל שרא דפרסאי [שר הפרסיים] ואוקמיה בחריקיה [והעמידו אותו במקומו של גבריאל] ושמש עשרים ואחד יום. היינו דכתיב [הוא שנאמר]: ״ושר מלכות פרס עמד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשנים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס״ (דניאל י, יג) וכנגד אותו עשרים ואחד יום יהבו ליה [נתנו לו] לשר הפרסיים עשרין וחד מלכי [עשרים ואחד מלכים] שימלכו להם ופרוותא [ונמלי הים] של משהיג.
They then brought Dubiel, the ministering angel of the Persians and put him in the place of [baḥarikei] Gabriel and he served for twenty-one days. As it is written: “But the prince of the kingdom of Persia stood opposed to me for twenty-one days, but, lo, Michael, one of the chief princes, came to help me and I remained there beside the kings of Persia” (Daniel 10:13). Corresponding to those twenty-one days, they gave him, the ministering angel of Persia, twenty-one kings who ruled and the seaport of Mashhig.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר כְּתִיבוּ לִי לְיִשְׂרָאֵל בְּאַכְּרָגָא כְּתַבוּ לֵיהּ כְּתִיבוּ לִי רַבָּנַן בְּאַכְּרָגָא כְּתַבוּ לֵיהּ בְּעִידָּנָא דְּבָעוּ לְמִיחְתַּם עָמַד גַּבְרִיאֵל מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד וְאָמַר {תהלים קכ״ז:ב׳} שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שְׁנָא מַאי כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵלּוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּנַדְּדוֹת שֵׁינָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְזוֹכוֹת לָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו.

The ministering angel of the Persians said: Write for me that the Jews must pay taxes [akarga] to the Persians. They wrote it for him as he asked. He said: Write for me that the Sages must pay taxes. They wrote this for him. When they wanted to sign the documents, Gabriel stood from behind the curtain and said: “It is vain for you who rise early who sit up late to eat the bread of sorrow, for He gives His beloved sleep” (Psalms 127:2). What does “for He gives His beloved sleep” mean? Rav Yitzḥak said: These are the wives of Torah scholars who disturb their sleep in this world by staying up waiting for their husbands, who rise early and return late from learning Torah, and they thereby merit the World-to-Come. Gabriel asked: Is this the reward they deserve, to pay more taxes? They did not listen to Gabriel.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר להן כתיבו לי ישראל וכולהו רבנן באכרגא כתבו ליה כי מטא למחתם פתח גבריאל ואמר שוא לכם משכימי קום וגו׳ ולא אשגחו ביה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אכרגא – כסף גולגלתא.
שוא לכם וכו׳ – כלומר כלום הגונים האומות להיות החכמים מסורים בידם והלא המקרא משבחן שאף נשותיהם מנדדות שינה מעיניהן שוא לכם בעלי אומנות המשכימים ומאחרים למלאכתם אוכלי לחם בעצב וביגיעה כן יתן הזן את העולם מזונות ופרנסה לידידו שנא למי שנדד שינה בשבילו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פתח גבריאל ואמר שוא לכם משכימי קום – פרש״י ז״ל שוא לכם בעלי אומניות המשכימים ומאחרים במלאכתם וטורחין כל היום ואוכלין לחמם בעמל וביגיעה כן יתן הזן את העולם מזונות ופרנסה לידידו שינה למי שמנדד שינה בשבילו. ותימה מה ענין זה בכאן. לכך פר״י ז״ל שוא לכם אומות העולם שאתם רוצים לשעבד בישראל שהם משכימים ומעריבים לעסוק בתורה ומנדדין שינה מעיניהם. ועוד יש לפרש שאמר גבריאל לפי הענין שוא לכם השרים המשכימין ומעריבין לקטרג על ישראל. ולהיות לו קטיגורין ואתם חושבין שיקיים הב״ה ויתן כן למנדדין שינה מעיניהם לעסוק בתורה.
עמד גבריאל ואמר שוא לכם משכימי וגו׳ אלו נשותיהן של ת״ח כו׳. מפורש פ׳ אע״פ ומייתי ליה הכא דר״ל דאינו ראוי שיכתבו גם רבנן בכרגא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר שר הפרסיים: כתיבו לי לישראל באכרגא [כתבו עבורי כי יהודים יהיו צריכים לשלם את המיסים]. ואכן כתבו ליה [כתבו לו] כבקשתו. אמר: כתיבו לי רבנן באכרגא [תכתבו לי כי גם החכמים יהיו צריכים לשלם את המיסים] וכתבו ליה [כתבו לו]. בעידנא דבעו למיחתם [בזמן שרצו לחתום] את הדבר, עמד גבריאל מאחורי הפרגוד ואמר כלשון הכתוב: ״שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא״ (תהלים קכז, ב), מאי [מה הפירוש] ״כן יתן לידידו שנא״ אמר ר׳ יצחק: אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה בעולם הזה מעיניהן ומחכות לבעליהן שהם משכימי קום ומאחרי שבת לעסוק בתורה וזוכות לעולם הבא, וזה יהיה שכרם שיגבו מהם עוד מיסים? ולא השגיחו עליו, על גבריאל ומאמרו.
The ministering angel of the Persians said: Write for me that the Jews must pay taxes [akarga] to the Persians. They wrote it for him as he asked. He said: Write for me that the Sages must pay taxes. They wrote this for him. When they wanted to sign the documents, Gabriel stood from behind the curtain and said: “It is vain for you who rise early who sit up late to eat the bread of sorrow, for He gives His beloved sleep” (Psalms 127:2). What does “for He gives His beloved sleep” mean? Rav Yitzḥak said: These are the wives of Torah scholars who disturb their sleep in this world by staying up waiting for their husbands, who rise early and return late from learning Torah, and they thereby merit the World-to-Come. Gabriel asked: Is this the reward they deserve, to pay more taxes? They did not listen to Gabriel.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם יִהְיוּ כׇּל חַכְמֵי או״האוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּכַף מֹאזְנַיִם וְדָנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת בְּכַף שְׁנִיָּה לֹא נִמְצָא מַכְרִיעַ אֶת כּוּלָּם אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי הוּא זֶה שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל בָּנַי אָמְרוּ לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם גַּבְרִיאֵל אָמַר לָהֶם יָבֹא שֶׁנֶּאֱמַר {דניאל י׳:י״ב} וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ אֲמַר לְהוּ לֵיעוּל אַעַיְילוּהוּ.

He said before Him: Master of the Universe, if all the wise men of other nations were placed on one side of the scale, and Daniel the beloved man were on the other side, would he not outweigh them? The Holy One, Blessed be He, said: Who is the one who teaches the virtue of My children? They said to Him: Master of the Universe, it is Gabriel. He said to them: Let him come from behind the partition, as it is stated: “And I have come due to your words” (Daniel 10:12), meaning that Gabriel was permitted to enter from behind the partition because he mentioned Daniel’s name. God then said to the other angels: Let him ascend. They brought him up.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באתי בדבריך – על שדברתי בך: אשכחיה לדוביאל דהוה נקט איגרתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל יבא שנאמר ואני באתי בדבריך כו׳. האי קרא מקמי קרא דמייתי לעיל ושר מלכות פרס עומד וגו׳. ולפי הדרש דהכא צ״ל דאין מוקדם ומאוחר וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לפניו: רבונו של עולם! אם יהיו כל חכמי אומות העולם בכף מאזנים ודניאל איש חמודות בכף שניה לא נמצא מכריע את כולם?! אמר הקדוש ברוך הוא: מי הוא זה שמלמד זכות על בני? אמרו לפניו: רבונו של עולם, גבריאל הוא. אמר להם: יבא ויכנס שוב לפנים מן המחיצה. וזהו שנאמר: ״ואני באתי בדבריך״ (דניאל י, יב), כלומר: בגללך, בגלל שהזכרתיך זכיתי לבוא פנימה. אמר להו [אמר להם] הקדוש ברוך הוא: ליעול [שיכנס]. אעיילוהו [הכניסוהו].
He said before Him: Master of the Universe, if all the wise men of other nations were placed on one side of the scale, and Daniel the beloved man were on the other side, would he not outweigh them? The Holy One, Blessed be He, said: Who is the one who teaches the virtue of My children? They said to Him: Master of the Universe, it is Gabriel. He said to them: Let him come from behind the partition, as it is stated: “And I have come due to your words” (Daniel 10:12), meaning that Gabriel was permitted to enter from behind the partition because he mentioned Daniel’s name. God then said to the other angels: Let him ascend. They brought him up.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲתָא אַשְׁכְּחֵיהּ לְדוּבִּיאֵל דְּנָקֵט לֵיהּ לְאִיגַּרְתֵּיהּ בִּידֵיהּ בְּעָא לְמִרְמַא מִינֵּיהּ בַּלְעַהּ אִיכָּא דְּאָמְרִי מִיכְתָּב הֲוָה כְּתִיבָא מִיחְתָּם לָא הוי חֲתִמָא אִיכָּא דְּאָמְרִי אַף מִיחְתָּם נָמֵי הֲוָה חֲתִמָא כדבלעיה מְחֵיק לַהּ מִינֵּיהּ הַיְינוּ דִּבְמַלְכוּתָא דְפָרַס אִיכָּא דְּיָהֵיב כְּרָגָא וְאִיכָּא דְּלָא יָהֵיב כְּרָגָא {דניאל י׳:כ׳} וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא עַוִּי עַוִּי וְלֵיכָּא דְּאַשְׁגַּח בֵּיהּ].:

He came and found Dubiel the ministering angel of the Persians holding the letter in his hand. Gabriel wanted to take the letter from him, but Dubiel swallowed it. Some say the letter was written, but it was not signed. Some say it was also signed, but when he swallowed it, the signature was erased. The Gemara comments: This is why, in the kingdom of Persia, there are those who pay taxes and there are those who do not pay taxes, as the decree was not finalized. It also states there: “And when I depart from him, the prince of Greece comes” (Daniel 10:20). Gabriel screamed and screamed that the kings of Greece should not rule over the Jews, but no one listened to him.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואני יוצא והנה שר יון בא – וכשהגיע זמן מלכות יון לבא אצא על כרחי שכבר נגזרה גזרה ושר יון יבא במקומי.
עוי עוי – צעק וצוח גבריאל על זאת שלא ימשלו מלכי יון בישראל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בלעה כו׳. יש לזה רמז ג״כ בקרא דכתיב סוף הענין ועתה שבאתי תוך הפרגוד אשוב להלחם עם דוביאל שר פרס למרמא הכתב מידיה ומסיים בענינא ואני יוצא והנה שר יון וגו׳ גם שהועילה מלחמתי נגד שר פרס נגד שר יון לא הועילה ועל זאת נפק וצוח עוי עוי כו׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתא אשכחיה [בא ומצא] את דוביאל שר הפרסיים דנקט ליה לאיגרתיה בידיה [שהוא מחזיק את כתבו בידו], בעא למרמא מיניה [רצה לתלוש ממנו] את הכתב, בלעה [בלע אותו] דוביאל. איכא דאמרי מיכתב הוה כתיבא מיחתם לא הוי חתמא [יש אומרים שהכתב כתוב היה ולא היה חתום], איכא דאמרי אף מיחתם נמי הוה חתמא [יש אומרים גם כן חתום היה], אולם כדבלעיה מחיק לה מיניה [כשנבלע נמחק ממנו]. ומעירים: היינו דבמלכותא דפרס [וזהו שבמלכות פרס], איכא דיהיב כרגא ואיכא דלא יהיב כרגא [יש מי שנותן, משלם מיסים ויש מי שאינו נותן, משלם מיסים], שהגזירה לא נגמרה בשלימות. ועוד נאמר שם: ״ואני יוצא והנה שר יון בא״ (דניאל י, כ) עוי עוי [צווח וצווח] גבריאל שלא ישלטו מלכי יוון על ישראל וליכא דאשגח ביה [ולא היה מי שישגיח בו].
He came and found Dubiel the ministering angel of the Persians holding the letter in his hand. Gabriel wanted to take the letter from him, but Dubiel swallowed it. Some say the letter was written, but it was not signed. Some say it was also signed, but when he swallowed it, the signature was erased. The Gemara comments: This is why, in the kingdom of Persia, there are those who pay taxes and there are those who do not pay taxes, as the decree was not finalized. It also states there: “And when I depart from him, the prince of Greece comes” (Daniel 10:20). Gabriel screamed and screamed that the kings of Greece should not rule over the Jews, but no one listened to him.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאִי בָּעֵית אֵימָא רְחִיצָה דְּאִיקְּרִי עִנּוּי מְנָא לַן מֵהָכָא דִּכְתִיב {מלכים א ב׳:כ״ו} וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲנָתוֹת לֵךְ עַל שָׂדְךָ כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי נָשָׂאתָ [אֶת] אֲרוֹן ה׳ לִפְנֵי דָּוִד אָבִי וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי וּכְתִיב בֵּיהּ בְּדָוִד {שמואל ב י״ז:כ״ט} כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר רָעֵב מִלֶּחֶם וְצָמֵא מִמַּיִם עָיֵף מִמַּאי לָאו מֵרְחִיצָה וְדִילְמָא מִנְּעִילַת הַסַּנְדָּל.

§ The Gemara returns to the issue of whether refraining from bathing is considered affliction. If you wish, say instead: The fact that bathing is considered affliction, from where do we derive this? As it is written: “And to Ebiathar the priest the king said: Get to Anatoth to your fields, for you are deserving of death. But I will not put you to death today, because you carried the Ark of the Lord God before David my father, and because you have been afflicted in all that my father was afflicted” (I Kings 2:26). And it is written with regard to David: “For they said the people is hungry, and weary, and thirsty in the wilderness” (II Samuel 17:29). Hunger means from lack of bread to eat, and thirst means from lack of water to drink. The word weary means lack from what? Is it not from bathing? The comparison of the verses suggests that that too is affliction. The Gemara challenges: And perhaps “weary” means from lack of wearing shoes? Therefore, this does not teach us that refraining from bathing is considered an affliction.
רי״ףרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולאביתר הכהן וגו׳ כי נשאת את ארון ה׳ לפני דוד אבי – כשהיה בורח מפני אבשלום.
וכי התענית בכל אשר התענה אבי – למדנו שנקראת בריחתו של דוד מפני אבשלום עינוי וכתיב כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי התענית׳ בכל אשר התענה אבי. כשהיה בורח מפני אבשלום למדנו שהבריחה נקרא עינוי1.
ודילמ׳ מנעילת הסנדל. גיר׳ הגמר׳ ודילמ׳ מחולש׳ דאורחא2.
וכי התענית׳ בכל אשר התענה אבי3. אלמ׳ דמניעת רחיצה נקרא עינוי.
1. כ״פ רש״י ד״ה ולאביתר, וד״ה וכי התענית.
2. אולי כונת רבינו לדברי הגמ׳ ודילמא מסוסיא ומרטקא. ועיין בתו״י (ד״ה מאי לאו) שגרסו מיסתוא ומיטרא. ואולי זהו כונת רבינו לדברי הגמ׳ מטורח הדרך.
3. הולך על לשון הרי״ף (דף א,ב) מים קרים על נפש עיפה וכו׳ אלמא עיף מרחיצה וכתיב וכי התענית בכל אשר התענה אבי וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ומכאן חוזרים אנו שוב לפירוש ענין ראשון, שמניעת רחיצה קרויה עינוי. ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] רחיצה דאיקרי ענוי מנא לן [שקרויה עינוי מנין לנו] — מכאן, דכתיב [שנאמר]: ״ולאביתר הכהן אמר המלך ענתת לך על שדיך כי איש מות אתה וביום הזה לא אמיתך כי נשאת את ארון ה׳ אלהים לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר התענה אבי״ (מלכים א׳ ב, כו). וכתיב ביה [ונאמר בו] בדוד: ״כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר״ (שמואל ב׳ יז, כט). והנה רעב פירושו מחוסר אכילת לחם, וצמא — ממים, עיף ממאי [ממה] לאו [האם לא] מרחיצה? שהרי מהשוואת הכתובים נראה שהוא עינוי! ומקשים: ודילמא [ושמא] הכוונה היא עייף — מנעילת הסנדל?
§ The Gemara returns to the issue of whether refraining from bathing is considered affliction. If you wish, say instead: The fact that bathing is considered affliction, from where do we derive this? As it is written: “And to Ebiathar the priest the king said: Get to Anatoth to your fields, for you are deserving of death. But I will not put you to death today, because you carried the Ark of the Lord God before David my father, and because you have been afflicted in all that my father was afflicted” (I Kings 2:26). And it is written with regard to David: “For they said the people is hungry, and weary, and thirsty in the wilderness” (II Samuel 17:29). Hunger means from lack of bread to eat, and thirst means from lack of water to drink. The word weary means lack from what? Is it not from bathing? The comparison of the verses suggests that that too is affliction. The Gemara challenges: And perhaps “weary” means from lack of wearing shoes? Therefore, this does not teach us that refraining from bathing is considered an affliction.
רי״ףרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֶלָּא אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק מֵהָכָא {משלי כ״ה:כ״ה} מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְדִילְמָא מִשְּׁתִיָּה מִי כְּתִיב בְּנֶפֶשׁ עֲיֵפָה עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה כְּתִיב.

Rather, another source needs to be found. Rav Yitzḥak said: It can be derived from here: “As cold water on a weary soul, so is good news from a far country” (Proverbs 25:25). This implies that the word weary is used to describe someone who has not bathed. The Gemara asks: But perhaps the verse is referring to weariness from not drinking? The Gemara rejects this: Is it written: As cold water in a weary soul? That would mean that it entered one like a drink. Rather, “on a weary soul” is written, which implies bathing.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבון כל העולמים אם יהיו כל חכמי אומות העולם בכף מאזנים ודניאל בכף שניה לא נמצא מכריע את כולם. אמר הקב״ה מי הוא המלמד זכות על בניי [א״ל] גבריאל [א״ל] יבא מיד בא היינו דכתיב ואני באתי בדבריך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מים קרים על נפש עיפה – אלמא מרחיצה מיקרי עיף ולא מנעילת הסנדל וקרי ליה עינוי דכתיב בכל אשר התענה אבי.
רחיצה דאיקרי עינוי מהכא מים קרים על נפש עייפה ועייף ועינוי חד הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודילמא משתיה. צריך עיון דא״כ לא הוי מים קרים על נפש עיפה כמו עיף דדוד דהתם ליכא לפרושי דילמא משתיה דהא כתיב וצמא ומסתמא בחד גוונא נינהו:
על נפש עיפ׳. אלמ׳ מרחיצ׳ נקרא עיף ולא מנעילת סנדל1.
1. כ״פ רש״י ד״ה מים קרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא יש למצוא מקור אחר. אמר ר׳ יצחק: מהכא [מכאן] נלמד ״מים קרים על נפש עיפה״ (משלי כה, כה) משמע שעייף פירושו זה שלא רחץ. ושואלים: ודילמא [ושמא הכוונה היא לעינוי] משתיה? ודוחים: מי כתיב [האם נאמר]: ״מים קרים בנפש עיפה״, שמשמעותו שבא לתוכו, כשתיה? הרי ״על נפש עיפה כתיב״ [נאמר], משמע שהוא לשון רחיצה.
Rather, another source needs to be found. Rav Yitzḥak said: It can be derived from here: “As cold water on a weary soul, so is good news from a far country” (Proverbs 25:25). This implies that the word weary is used to describe someone who has not bathed. The Gemara asks: But perhaps the verse is referring to weariness from not drinking? The Gemara rejects this: Is it written: As cold water in a weary soul? That would mean that it entered one like a drink. Rather, “on a weary soul” is written, which implies bathing.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל מְנָא לַן דִּכְתִיב {שמואל ב ט״ו:ל׳} וְדָוִד עוֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עוֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי (וְהוֹלֵךְ) יָחֵף יָחֵף מִמַּאי לָאו מִנְּעִילַת הַסַּנְדָּל וְדִילְמָא מִסּוּסְיָא וּמַרְטְקָא.

§ The Gemara clarifies the next point in the mishna: The fact that not wearing shoes is considered an affliction, from where do we derive this? As it is written: “And David went up by the ascent of the Mount of Olives, and wept as he went up, and he had his head covered, and was walking barefoot” (II Samuel 15:30). Barefoot implies a lack of what? Is it not a lack of wearing shoes? All these deprivations are described as affliction. The Gemara rejects this: No, perhaps he was barefoot from a horse and whip. Even if he was wearing shoes, a king without a horse and whip was considered as if he were going barefoot.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נעילת הסנדל מנ״ל דאיקרי ענוי ופשטנא מהכא מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה. איתקש יחיפה לצמאה. ובצמאה כתיב כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר. ומצאנו שאמר שלמה לאביתר כי התענית בכל אשר התענה אבי. נמצאת הצמאה שנקרית ענוי ויחיפה כיוצא בה. וזה מדרש הוא. אמר נביא לכנסת ישראל מנעי רגלך מחטא כדי שלא תבא לידי יחוף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מטרקא
מטרקאא(יומא כג.) מטרקא קטילא דטייע דפסיק רישיה פי׳ פקיע מדוורתא והיא מטרקא והיא כמין חבל מפתיל תלוי במקל כגון הרצועה שמכין בית דין בה ופירשנו בערך דר (יומא עז.) ודילמא מסוסיא ומטרקא:
א. [בייטש.]
מרטקא – שוט הסוס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי לאו מנעילת הסנדל. וליכא למימר מסיתוא ומיטרא דהא כתיב ונעלך תחלוץ מעל רגלך ודלא כפירוש רש״י שפירש דישעיה לא היה רגיל במרכבת סוסים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומבררים עוד: ונעילת הסנדל מנא לן [מניין לנו] שמניעתה קרויה עינוי? דכתיב [שנאמר]: ״ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה וראש לו חפוי והוא הלך יחף״ (שמואל ב׳ טו, ל), יחף ממאי [ממה], כלומר: מה הפירוש ״יחף״, לאו [האם לא] מנעילת הסנדל? והרי אמרנו שכל אלה נקראו עינוי. ודוחים: לא, ודילמא [ושמא] הכוונה לכך שהוא יחף מסוסיא ומרטקא [מסוס ושוט], שאף שאכן הוא נעול מנעלים, אולם מאחר ואין לו סוס ושוט, לגבי מלך נחשב הדבר כאילו הוא הולך יחף.
§ The Gemara clarifies the next point in the mishna: The fact that not wearing shoes is considered an affliction, from where do we derive this? As it is written: “And David went up by the ascent of the Mount of Olives, and wept as he went up, and he had his head covered, and was walking barefoot” (II Samuel 15:30). Barefoot implies a lack of what? Is it not a lack of wearing shoes? All these deprivations are described as affliction. The Gemara rejects this: No, perhaps he was barefoot from a horse and whip. Even if he was wearing shoes, a king without a horse and whip was considered as if he were going barefoot.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מֵהָכָא {ישעיהו כ׳:ב׳} לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מׇתְנֶיךָ וְנַעַלְךָ תַחֲלוֹץ מֵעַל רַגְלֶךָ וּכְתִיב {ישעיהו כ׳:ב׳} וַיַּעַשׂ כֵּן הָלוֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף יָחֵף מִמַּאי לָאו מִנְּעִילַת הַסַּנְדָּל וְאֵימָא בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי עָרוֹם עָרוֹם מַמָּשׁ אֶלָּא בִּבְגָדִים בְּלוּיִים הָכָא נָמֵי בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים.

Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We learn it from here, as it states: “Go and loose the sackcloth from your loins, and remove your shoe from your foot” (Isaiah 20:2). And it is written: “And he did so, walking naked and barefoot” (Isaiah 20:2). Barefoot implies a lack of what? Is it not a lack of wearing shoes? The Gemara challenges: And say that perhaps the meaning of barefoot is that Isaiah walked with patched shoes. Because if you do not say this, but you claim that the verse is to be understood literally, does “naked” mean actually naked? Rather, the meaning is that Isaiah walked in ragged garments. Here too, the meaning is that he walked in patched shoes.
רי״ףרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויעש כן – בישעיה כתיב ישעיה לא היה רגיל במרכבת סוסים ויחף דידיה בנעילת סנדל הוא והוא יגלה על יחוף דדוד נמי דמנעילת הסנדל הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמ׳ רב נחמן בר יצחק מהכ׳. פי׳ מהכ׳ גמרינ׳ דעיף מרחיצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא [מכאן] נלמד הדבר, שנאמר: ״לך ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלץ מעל רגלך״ (ישעיה כ, ב) וכתיב [ונאמר]: ״ויעש כן הלך ערום ויחף״ (ישעיה כ, ב). יחף ממאי [ממה] לאו [האם לא] מנעילת הסנדל? ומשיבים: ואימא [ואמור] ש״יחף״ פירושו שהלך במנעלים המטולאים בטלאים? דאי [שאם] לא תימא הכי [תאמר כך] שאין להבין את הדברים כמשמען ממש, אם כן ״ערום״ שנאמר שם, וכי כונתו ערום ממש? אלא ודאי הכוונה שהלך בבגדים בלויים, הכא נמי [כאן גם כן] הכוונה שהלך במנעלים המטולאים.
Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We learn it from here, as it states: “Go and loose the sackcloth from your loins, and remove your shoe from your foot” (Isaiah 20:2). And it is written: “And he did so, walking naked and barefoot” (Isaiah 20:2). Barefoot implies a lack of what? Is it not a lack of wearing shoes? The Gemara challenges: And say that perhaps the meaning of barefoot is that Isaiah walked with patched shoes. Because if you do not say this, but you claim that the verse is to be understood literally, does “naked” mean actually naked? Rather, the meaning is that Isaiah walked in ragged garments. Here too, the meaning is that he walked in patched shoes.
רי״ףרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מֵהָכָא {ירמיהו ב׳:כ״ה} מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וּגְרוֹנֵךְ מִצִּמְאָה מִנְעִי עַצְמְךָ מִן הַחֵטְא כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא רַגְלְךָ לִידֵי יִחוּף מִנְעִי לְשׁוֹנֵךְ מִדְּבָרִים בְּטֵלִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא גְּרוֹנֵךְ לִידֵי צִמְאָה.

Rather, a different source must be found. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that we derive it from here: It states: “Withhold your foot from being barefoot, and your throat from thirst” (Jeremiah 2:25), meaning: Keep yourself from sin, so that your feet will not come to be barefoot; keep your tongue from idle talk, so that your throat will not come to be thirsty. Consequently, we learn that being barefoot is considered an affliction.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וסור מדברים בטלים כדי שלא יבא גרונך לצמאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך יחף
יחףא(יומא עז.) יחף מאי מנעי רגלך מיחף מנעי עצמך מחטא כדי שלא תבוא רגלך לידי יחוף. (מכשירין פרק ג) בשעת הדייש והיחף לעולם טמא פי׳ אם היה שעת הקציר רוצה הוא לרחוץ רגליו בשביל שיהו נקיים לדוש התבואה:
א. [בארפוס.]
שלא יבוא רגלך לידי יחוף – בצאתך בגולה.
נעילת הסנדל דכת׳ מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה ואיתקשא יחף לצמאה דתרווייהו עינוי איקרי.
א. ואיתקש יחף לצמאה ליתא לפנינו. ואולם כ״ה בפי׳ ר״ח עי״ש וכנראה הכי גריס בגמרא. ולגירסתנו שליתא כ״ז ואחר הפסוק הובא המדרש מנעי עצמך מן החטא וכו׳ – נתחבטו המפרשים מהי הילפותא. עי׳ מהרש״א ושיח יצחק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלא יבואו רגליך לידי יחוף. כהולכי גולה דגולים הולכים יחפים לגמרי:
גמ׳ כדי שלא יבוא רגליך לידי יחוף כו׳ דדחוק לאוקמא במנעלים המטולאים משא״כ לעיל דמוכח כן דומיא דערום וק״ל:
תוס׳ בד״ה דתנן מנין כו׳ בשבת קאמר עלה אע״פ שאין ראיה כו׳ מדבריהם נראה דבשמעתין לא הוו גרסינן אע״פ שאין ראיה כו׳:
בא״ד דאינו בשביל תענוג שרי הס״ד ואח״כ מה״ד מנין לסיכה כו׳ כצ״ל:
מנעי עצמך מן החטא כדי כו׳. נראה לפרש העונש מן הדומה שאמר מנעי מן החטא הוא חטא של ג״ע שכינה הכתוב ע״ש הרגל כמ״ש בפ׳ המוצא תפילין אקרא דאץ ברגלים חוטא כדי שלא תבא לעונש שיבאו רגליך לידי יחוף ומנעי לשונך שהוא כלל הדבור מדברים בטלים שלא תבא לעונש הגרון שהוא אחד מכלי הדבור וכן פי׳ הרי״ף בע״י ודייק דלא שייך מניעה ברגל או בגרון שהם עומדין באדם והכי הל״ל מנעי יחף מרגליך וק״ל:
שעינה מביאות אחרות כו׳ מפורש בח״ה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא חייבים למצוא מקור אחר. אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא [מכאן], נאמר: ״מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה״ (ירמיה ב, כה) ופירשוהו: מנעי עצמך מן החטא כדי שלא יבא רגלך לידי יחוף, מנעי לשונך מדברים בטלים — כדי שלא יבא גרונך לידי צמאה, ואם כן למדנו שההולך יחף קרוי מתענה. ועוד לבירור הלכה.
Rather, a different source must be found. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that we derive it from here: It states: “Withhold your foot from being barefoot, and your throat from thirst” (Jeremiah 2:25), meaning: Keep yourself from sin, so that your feet will not come to be barefoot; keep your tongue from idle talk, so that your throat will not come to be thirsty. Consequently, we learn that being barefoot is considered an affliction.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה דְּאִיקְּרִי עִנּוּי מְנָא לַן דִּכְתִיב {בראשית ל״א:נ׳} אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנוֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים

§ The Gemara continues to clarify another of the afflictions of Yom Kippur: From where do we derive the halakha that refraining from conjugal relations is called affliction? As it is written, Laban said to Jacob: “If you shall afflict my daughters, and if you shall take other wives beside my daughters” (Genesis 31:50).
ר׳ חננאלרי״ףראב״ןתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מניעת תשמיש המטה מנ״ל דהוא ענוי שנאמר אם תענה את בנותי שלא תתן להן העונה שלהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותשמיש המיטה מאם תענה את בנותיי מתשמיש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מניעת תשמיש המטה דאיקרי [שנקרא] ענוי מנא לן [מניין לנו]? דכתיב [שנאמר]: ״אם תענה את בנתי ואם תקח נשים על בנותי״ (בראשית לא, נ).
§ The Gemara continues to clarify another of the afflictions of Yom Kippur: From where do we derive the halakha that refraining from conjugal relations is called affliction? As it is written, Laban said to Jacob: “If you shall afflict my daughters, and if you shall take other wives beside my daughters” (Genesis 31:50).
ר׳ חננאלרי״ףראב״ןתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל יומא עז., רי"ף יומא עז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יומא עז., רש"י יומא עז., ראב"ן יומא עז. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יומא עז., תוספות ישנים יומא עז., ר׳ יהודה אלמדארי יומא עז. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), ריטב"א יומא עז., מהרש"א חידושי הלכות יומא עז., מהרש"א חידושי אגדות יומא עז., גליון הש"ס לרע"א יומא עז., פירוש הרב שטיינזלץ יומא עז., אסופת מאמרים יומא עז.

Yoma 77a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Yoma 77a, Rif by Bavli Yoma 77a, Collected from HeArukh Yoma 77a, Rashi Yoma 77a, Raavan Yoma 77a, Tosafot Yoma 77a, Tosefot Yeshanim Yoma 77a, R. Yehuda Almadari Yoma 77a, Ritva Yoma 77a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 77a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 77a, Gilyon HaShas Yoma 77a, Steinsaltz Commentary Yoma 77a, Collected Articles Yoma 77a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144