×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִי קוֹרְאִין לָא הֲוָה בִּידֵיהּ אֲתָא וְשַׁיְילֵיהּ לְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא א״לאָמַר לֵיהּ אאַחֲרֵיהֶן קוֹרְאִין ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְמוּנִּין פַּרְנָסִים עַל הַצִּבּוּר וְאַחֲרֵיהֶן ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָרְאוּיִין לְמַנּוֹתָם פַּרְנָסִים עַל הַצִּיבּוּר וְאַחֲרֵיהֶן בְּנֵי ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֲבוֹתֵיהֶן מְמוּנִּים פַּרְנָסִים עַל הַצִּבּוּר וְאַחֲרֵיהֶן רָאשֵׁי כְנֵסִיּוֹת וְכׇל אָדָם.
who reads from the Torah? An answer was not readily available to him. He came and asked Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, who said to him: After them read the Torah scholars who are appointed as leaders [parnasim] of the community. And after them read Torah scholars who are fit to be appointed as leaders of the community, even if in practice they received no such appointment. The Sages said that a Torah scholar who knows how to answer any question asked of him is fit to be appointed as leader of the community. And after them read the sons of Torah scholars whose fathers were appointed as leaders of the community. And after them read the heads of synagogues, and after them any person.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין ס ע״א} רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין קורין בחומשין בבית הכנסת מפני כבוד הציבור1 רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו האי ספר אפטרתא2 אסור למיקרי ביה בשבתא מאי טעמא דלא ניתן ליכתב מר בר רב אשי אמר לטלטוליה3 נמי אסור מאי טעמא דלא חזי למקרא ביה בשבתא ולא היא שרי למיקרא4 ביה ושרי לטלטוליה דר׳ יוחנן ור׳ שמעון בן לקיש5 מעייני בספרא דאגדתא בשבתא6 והא לא ניתן ליכתב אלא כיון דלא איפשר {תהלים קיט:קכו} עת לעשות לי׳י הפרו תורתך הכי נמי כיון דלא איפשר עת
לעשות לי׳י הפרו תורתך7. כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה וכן הילכ׳8
{בבלי גיטין ס ע״א} גרסינן בפרק הניזקין א״ר שמואל9 בר נחמני אמר ר׳ יוחנן10 כל11 ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו12.
1. הציבור: כ״י נ: ״צבור״, ראה נוסחאות ברי״ף מגילה שם.
2. ספר אפטרתא: כ״י נ: ״ספרא דאפטרתא״.
3. לטלטוליה: גוכן ח, גיג, כ״י נ. דפוסים: לטלטולי.
4. למיקרי, למקרא למיקרא: ראה בבא בתרא כ ע״ב. כ״י נ: ״למקרי, למקרי, למקרי״. דפוס קושטא: למקרי למיקרי למיקרי. ספה״ב, דפוסים: ״למיקרי, למיקרי, למקרי״. גח: ״[...]⁠קרי, למיקרי, למיקרי״.
5. ורשב״ל: גיג, כ״י נ: ״וריש לקיש״.
6. בשבתא: דפוסים: בשבת.
7. הכי נמי כיון דלא איפשר עת לעשות לי׳י הפרו תורתך: כ״י נ: ״קרינן ביה״.
8. הילכ׳: גיג, כ״י נ, דפוסים: ״הלכה״.
9. א״ר שמואל: אשכול שם: ״ואמר ר׳⁠ ⁠״.
10. יוחנן: וכן דפוסים. ויש כמותו בערובין ק ע״ב. כ״י נ, כ״י בהמ״ל 6853, אשכול שם, דפוס קושטא: ״יונתן״.
11. כל: חסר באשכול שם.
12. בו: אשכול שם: ״בה״.
מי קוראין – כלומר תיקנו שום סדר לישראל בשבתות משום דרכי שלום.
הראויין לימנות כו׳ – דאמרינן במסכת שבת [באלו קשרים] (דף קיד.) איזהו תלמיד חכם שראוי למנותו פרנס על הצבור כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה.
ואחרי הכהן והלוי יקראו תלמידי חכמים הממונים פרנסין על הצבור. ואם אין מהם כדיי קורין תלמידי חכמים הראויין למנותן פרנסין על הצבור. ואם אין כדיי קורין בני תלמידי חכמים שאביהן ממונין פרנסין על הציבור ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם.
[ומה] שאנו רגילין במקום שאין כהן לקרות ישראל ראשון עמוד פלוני במקום כהן, משום דהרואהו קורא ואינו מכירו יהא סבור שהוא כהן ואם יכנס לביתו שלא יאכילנו חלות. אבל לישראל שיני הקורא במקום לוי אין צריך לקרותו ולהזכיר במקום לוי, שאפילו יהא הרואה סבור שהוא לוי אין כאן בית מיחוש לתקלה דאין מעשר בזמן הזה, ואפילו היה מעשר מותר הוא לזריםא.
א. וכ״ה בטור סי׳ קלה ס״ו. ומהשואת הלשונות נראה שכאן מקורו.
קראו כהן ולוי קורין אחריהם תלמידי חכמים הממונים פרנסים על הצבור ואחריהם תלמידי חכמים הראויים למנותם פרנסים על הצבור ואחריהם בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים פרנסים על הצבור ואחריהם ראשי כנסיאות וכל אדם ומכל מקום אנו נוהגים לחזר במסיים אחר אחד מן הגדולים שבבית הכנסת:
מי קוראין? לא הוה בידיה [היה בידו] מענה. אתא ושייליה [בא ושאלו] את ר׳ יצחק נפחא, אמר ליה [לו] ר׳ יצחק נפחא: אחריהן קוראין תלמידי חכמים הממונין פרנסים (מנהיגים) על הצבור, ואחריהן תלמידי חכמים הראויין למנותם פרנסים על הציבור אף על פי שלא נתמנו בפועל. שאמרו חכמים שתלמיד חכם ששואלים אותו הלכה בכל מקום ויודע לענות הוא הראוי למנותו פרנס על הציבור. ואחריהן בני תלמידי חכמים שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור, ואחריהן ראשי כנסיות ואחריהם כל אדם.
who reads from the Torah? An answer was not readily available to him. He came and asked Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, who said to him: After them read the Torah scholars who are appointed as leaders [parnasim] of the community. And after them read Torah scholars who are fit to be appointed as leaders of the community, even if in practice they received no such appointment. The Sages said that a Torah scholar who knows how to answer any question asked of him is fit to be appointed as leader of the community. And after them read the sons of Torah scholars whose fathers were appointed as leaders of the community. And after them read the heads of synagogues, and after them any person.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) שְׁלַחוּ לֵיהּ בְּנֵי גָלִיל לר׳לְרַבִּי חֶלְבּוֹ מַהוּ לִקְרוֹת בְּחוּמָּשִׁים בבהכ״נבְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּצִיבּוּר לָא הֲוָה בִּידֵיהּ אֲתָא שַׁיְילֵיהּ לר׳לְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא לָא הֲוָה בִּידֵיהּ אֲתָא שְׁאֵיל בֵּי מִדְרְשָׁא וּפַשְׁטוּהָ מֵהָא דא״רדְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ס״תסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁחָסַר יְרִיעָה אַחַת אֵין קוֹרִין בּוֹ.

The people of the Galilee sent a question to Rabbi Ḥelbo: What is the halakha with regard to reading from ḥumashim, i.e., scrolls containing only one of the five books of the Torah, in the synagogue in public? Is this permitted, or is it necessary to read from a complete Torah scroll? An answer was not readily available to him. He came and asked Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, but an answer was not readily available to him either. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa came and asked this question in the study hall, and they resolved the difficulty from that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to a Torah scroll that is missing even one sheet of parchment, one may not read from it in public. This indicates that an incomplete Torah scroll may not be used for a public Torah reading.
רי״ףרש״יראב״ןפסקי רי״דרשב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בחומשין – שיש שכותבין להן חמשה חומשין כל חומש אחד שלם לעצמו וכל ספריהם היו במגילה כס״ת שלנו.
וספר תורה שחסרה יריעה אחת אין קורין בו בבית הכנסת. ואפילו שלם ויש בו ג׳ הגאות בדף אחד דמיחזי כמנומר אין קורין בוא. ומקום שאין ספר תורה שלם ויש חומש בראשית שלם או חומש אלה שמות או אחד מחמשה חומשי תורה ועשוי כעין ספר תורה, נראה לי שקורין בו משום עת לעשות לי״י הפרו תורתךב. ונראה דבחומשין שלנו שאינן עשויין כעין ספרי התורה אין קורין אע״ג דעת לעשות וגו׳, משום דמיחסר במילתיה שאינו נגלל כספר תורהג.
א. במנחות כט ע״ב איתא שלש יתקן ארבע יגנז. וכ״ה בכל הראשונים. וצ״ע.
ב. וכ״כ בתשו׳ הר״ש משאנץ שהובאה במרדכי ר׳ תסג ובעוד מקומות: מוטב ידחה כבוד צבור היכא דלא אפשר קודם שתדחה תק״ח שנתקן מימי משה לקרות בתורה. ועי״ש דכ״כ גם לענין ס״ת שחסרה בו יריעה. וע״ע מקורות באוצר מה״ת עמ׳ תצא.
ג. וכ״ד ר״ת כמובא במג״ע פ״ט מהל׳ ס״ת הי״ד [ונחלק שם על רבינו משולם שהתיר]. וכ״כ ראבי״ה סי׳ תקנד [ואפילו בספר הכולל כל התורה כמבואר בשמו במרדכי במכילתין ר׳ תו]. וע״ע מקורות באוצר מה״ת עמ׳ תצב.
שלחו ליה בני גלילא לר׳ חלבו מהו לקרות בחומשין בב״ה פי׳ כל ספר וספר כתוב לעצמו כעין ס״ת ואסיקנא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין קורין בחומשין בב״ה מפני כבוד הצבור:
[בנדפס: ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו. נראה לי דיריעה אחת לא דוקא דאפילו כתב אחד מעכב קל וחומר מתפילין דתנן במנחות (מנחות לד.) דכתב אחד מעכב. ועוד דהא אקשינן אפילו כתב אחד מעכב פשיטא והוצרכו לתרץ לא צריכא אלא לקוצו של יו״ד, ואי בספר החמור אינו מעכב אלא יריעה אחת היאך הקשו להדיא בתפילין דלא חמירי כספר תורה, כתב אחד מעכב פשיטא, ועוד דעל כרחין אפילו טעות אחד מעכב דבמסכת סופרים אמרו דאפילו תיבה אחת נראית כשתים פסול ואין קורין בו, ויש מרבותינו שאמרו דחסר בסופו אינו נפסל בפחות מיריעה אחת אבל באמצעיתו אפילו כתב אחד מעכב, ואינו מחוור בעיני, כי בראשו ובסופו מעכב יותר לפי שחסרונו ניכר, והראיה שהרי במגילה אפילו היו בה אותיות מקורעות או מטושטשות אפילו אין רישומו ניכר אסיקנא התם דכשר עד רובה ואילו בראשה אמרינן אפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה, אלא נראה לי דהכא נמי אפילו כתב אחד מעכב בכל מקום אלא דרבי שמואל בר נחמני למעוטי חומשין קאתי וכדפשטוה מינה ביה מדרשא ודרך התלמוד כן לקרב הענינים ושלא יאמר זה אפילו חסר ארבעה חומשין קורין בו וזה יאמר אפילו חסר כתב אחד אין קורין בו, ולפיכך אמר אפילו חסר יריעה אחת אין קורין בו ואסיקנא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אין קורין בחומשין משום כבוד הצבור. ונראה לי להלכה דכיון שכן כל שלם רצה לומר חמשה חומשין אפילו נמצאו טעיות [טעויות] באחד מן החומשין כל שאינו קורא באותו החומש קורא בשאר החומשין ואינו חושש שאין טעות חומש פוסל את השאר שהרי אין מעכבים זה את זה אלא לכבוד בעלמא שלא יראה מעשיו כעושה מעשיו בעניות שאין צבור עני ומשום דמסתר במילתיה נמי ליכא דהא במילתא דההוא חומש שאין קורין בו לא מחסר כלום. כן נראה לי].
גמ׳ ס״ת שחסר יריעה אחת. ע׳ מגילה דף ט ע״א תד״ה בשלמא תורה:
א שלחו ליה [לו] בני גליל לר׳ חלבו: מהו הדין, האם מותר לקרות (לקרוא) בחומשים בבית הכנסת בציבור, או שצריך לקרוא דווקא בספר תורה שלם? לא הוה בידיה [היה בידו] מענה. אתא שייליה [בא ושאלו] שאלה זו לר׳ יצחק נפחא, לא הוה בידיה [היה בידו] מענה. אתא שאיל בי מדרשא [בא ושאל בבית המדרש], ופשטוה [ופתרוה] את השאלה הזו מהא הלכה זו] שאמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יוחנן: ספר תורה שחסר יריעה אחתאין קורין בו, משמע שאין קוראים בציבור בדבר חסר.
The people of the Galilee sent a question to Rabbi Ḥelbo: What is the halakha with regard to reading from ḥumashim, i.e., scrolls containing only one of the five books of the Torah, in the synagogue in public? Is this permitted, or is it necessary to read from a complete Torah scroll? An answer was not readily available to him. He came and asked Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, but an answer was not readily available to him either. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa came and asked this question in the study hall, and they resolved the difficulty from that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to a Torah scroll that is missing even one sheet of parchment, one may not read from it in public. This indicates that an incomplete Torah scroll may not be used for a public Torah reading.
רי״ףרש״יראב״ןפסקי רי״דרשב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְלָא הִיא הָתָם מְחַסַּר בְּמִילְּתֵיהּ הָכָא לָא מְחַסַּר בְּמִילְּתֵיהּ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ באֵין קוֹרְאִין בְּחוּמָּשִׁין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִשּׁוּם כְּבוֹד צִבּוּר.

The Gemara rejects this argument: But that is not so, i.e., this cannot serve as a proof to the matter at hand. There, it is lacking part of the matter it is addressing, as a sheet of parchment is missing, whereas here, it is not lacking part of the matter it is addressing, as it contains a complete book. Rabba and Rav Yosef both say: One does not read from ḥumashim in the synagogue out of respect for the community.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחסר במילתיה – שקורין לו ס״ת וחסר הוא.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו האי ספר אפטרתא אסור למקרא ביה בשבת׳ מ״ט לא ניתן ליכתב שאין כותבים אלא כל הנביאים ביחד ולא מגילה מגילה כמו שכתובים בספר ההפטרות. מר בר רב אשי אמר אפילו לטלטולה נמי אסור דהא לא חזי למיקרי ביה ולא היא שרי למיקרי ביה ושרי לטלטולי דר׳ יוחנן ור״ל מעייני בספרא דאגדתא בשבתא והא לא ניתן ליכתב דדברים שבע״פ אי אתה רשאי לכותבן בספר אלא כיון דלא אפשר עת לעשות לה׳ הפרו תורתך שהתורה משתכחת ואם לא יכתבו תורה שבע״פ תשתכח לגמרי הילכך מותר להפר ד״ת מפני תיקון שמים הכא נמי כיון דלא אפשר עת לעשות לה׳ הפרו תורתך שאין כל צבור וצבור יכולין ליכתוב כל הנביאים הילכך מותר ללקט כל ההפטרות ולכתבן בספר א׳:
ודוחים: ולא היא (ואינו כן), אין מכאן ראיה; התם מחסר במילתיה [שם הוא חסר בעניינו], שהרי חסרה בו יריעה, ואולם הכא לא מחסר במילתיה [כאן אינו חסר בעניינו], שהרי הוא חומש שלם. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד הצבור.
The Gemara rejects this argument: But that is not so, i.e., this cannot serve as a proof to the matter at hand. There, it is lacking part of the matter it is addressing, as a sheet of parchment is missing, whereas here, it is not lacking part of the matter it is addressing, as it contains a complete book. Rabba and Rav Yosef both say: One does not read from ḥumashim in the synagogue out of respect for the community.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְרַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ הַאי סֵפֶר אַפְטָרָתָא אָסוּר לְמִקְרֵי בֵּיהּ בְּשַׁבָּת מַאי טַעְמָא דְּלֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב.

And Rabba and Rav Yosef both say: It is prohibited to publicly read the haftara, the portion from the Prophets that is read after the weekly Torah portion, on Shabbat, from a scroll containing only the haftarot. What is the reason for this? It is because this type of scroll may not be written, as the words of the Prophets must also be written as complete books.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלא ניתן ליכתב – פחות מספר אחד שלם לעצמו.
ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: האי ספר אפטרתא [הפטרות] שכתובות בו כל ההפטרות — אסור למקרי ביה [לקרוא בו] בשבת. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? שלא ניתן דבר כזה ליכתב [להיכתב] אלא כותבים ספר מקרא שלם.
And Rabba and Rav Yosef both say: It is prohibited to publicly read the haftara, the portion from the Prophets that is read after the weekly Torah portion, on Shabbat, from a scroll containing only the haftarot. What is the reason for this? It is because this type of scroll may not be written, as the words of the Prophets must also be written as complete books.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר לְטַלְטוֹלֵי נָמֵי אָסוּר מ״טמַאי טַעְמָא דְּהָא לָא חֲזֵי לְמִיקְרֵי בֵּיהּ וְלָא הִיא שְׁרֵי לְטַלְטוֹלֵי וּשְׁרֵי לְמִיקְרֵי בֵּיהּ.

Mar bar Rav Ashi said: To handle such a scroll on Shabbat is also prohibited. What is the reason for this? It is because it is not fit to be read. Consequently, it is treated as set-aside [muktze] on Shabbat. The Gemara rejects this argument: But that is not so; rather, it is permitted to handle such a scroll and it is permitted to read from it.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מר בר רב אשי אמר: לטלטולי נמי [לטלטל אותו גם כן] אסור. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? דהא [שהרי] לא חזי למיקרי ביה [אינו ראוי לקרוא בו], וכיון שכך הריהו כמוקצה בשבת. ודוחים: ולא היא (ואינו כן), אלא שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה [מותר לטלטלו ומותר לקרוא בו],
Mar bar Rav Ashi said: To handle such a scroll on Shabbat is also prohibited. What is the reason for this? It is because it is not fit to be read. Consequently, it is treated as set-aside [muktze] on Shabbat. The Gemara rejects this argument: But that is not so; rather, it is permitted to handle such a scroll and it is permitted to read from it.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מְעַיְּינִי בְּסִפְרָא דְאַגַּדְתָּא בְּשַׁבְּתָא וְהָא לֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב אֶלָּא כֵּיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר {תהלים קי״ט:קכ״ו} עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ ה״נהָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.

And a proof for this is that Rabbi Yoḥanan and Rabbi Shimon ben Lakish used to read from a scroll of aggada containing the words of the Sages on Shabbat. But such a scroll may not be written, for in principle, the statements of the Oral Law may not be committed to writing. Rather, since it is not possible to remember the Oral Law without writing it down, it is permitted to violate the halakha, as indicated by the verse: “It is time to act for the Lord; they have nullified your Torah” (Psalms 119:126). Here too, in the case of a haftara scroll, since it is not always possible to write complete books of the Bible, due to the expense, it is permitted to apply the reasoning of “It is time to act for the Lord; they have nullified your Torah.”
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא לא ניתן ליכתב – שום דבר גמרא והלכה ואגדה כדאמרינן לקמן אלה אתה כותב כו׳.
כיון דלא אפשר – מליכתב שנתמעט הלב והתורה משתכחת.
עת לעשות לה׳ – ואם בא עת לעשות תקנה לשם שמים הפרו דברי תורה לשעה הצריכה.
ה״נ כיון דלא אפשר – שאין לכל צבור וצבור יכולת לכתוב נביאים שלם.
והא לא ניתן לכתוב אלא כיון דלא אפשר עת לעשות גו׳. נראה בזה דלא ניתן לכתוב משום דלא יסמוך האדם על הכתיבה ולא ילמוד יותר ובודאי דא״א לכתוב כל הדברים שהפה יוכל לדבר בדברי תורה ולכך בדורות הראשונים שהיה לבבם רחבה מני ים אמר לא ניתן לכתוב כדי שיחזור על תלמודו ומשנתו תמיד ויהיו סדורים לו תמיד ללמוד ולהביאו לידי עשיה אבל עתה עת שנתמעטו הלבבות וא״א לזכרם ע״י הלימוד בע״פ מרבו ומשתכחת ממנו בע״פ אדרבה עת הוא להביאו לידי עשיה ע״י שיהיו המצות סדורים לו בכתובה אע״פ שע״י זה הפרו תורתך שלא יחזור על משנתו ותלמודו תמיד כי יסמוך על הכתיבה ודו״ק:
והראיה לדבר: שר׳ יוחנן ור׳ שמעון בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא [היו מעיינים בספר של אגדה] שהיו כתובים בו דברי חכמים בשבתא [בשבת], והא [והרי] לא ניתן ליכתב, שמעיקר הדין אין כותבים דברי תורה שבעל פה. אלא כיון שלא אפשר בלי כתיבה, אנו כותבים דברי תורה שבעל פה משום ״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״ (תהלים קיט, קכו), הכא נמי [כאן גם כן] בספר הפטרות כיון שלא אפשר לכתוב תמיד ספרי מקרא שלמים — יש להשתמש באותו נימוק — ״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״.
And a proof for this is that Rabbi Yoḥanan and Rabbi Shimon ben Lakish used to read from a scroll of aggada containing the words of the Sages on Shabbat. But such a scroll may not be written, for in principle, the statements of the Oral Law may not be committed to writing. Rather, since it is not possible to remember the Oral Law without writing it down, it is permitted to violate the halakha, as indicated by the verse: “It is time to act for the Lord; they have nullified your Torah” (Psalms 119:126). Here too, in the case of a haftara scroll, since it is not always possible to write complete books of the Bible, due to the expense, it is permitted to apply the reasoning of “It is time to act for the Lord; they have nullified your Torah.”
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה מַהוּ לִכְתּוֹב מְגִילָּה לְתִינוֹק לְהִתְלַמֵּד בָּהּ תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר תּוֹרָה מְגִילָּה מְגִילָּה נִיתְּנָה תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר תּוֹרָה חֲתוּמָה נִיתְּנָה.

Abaye raised a dilemma before Rabba: What is the halakha with regard to whether it is permitted to write a scroll containing only one portion of the Torah for the purpose of enabling a child to study it? The Gemara notes: Let the dilemma be raised according to the one who says that the Torah was given from the outset scroll by scroll, meaning that Moses would teach the Jewish people one portion of the Torah, and then write it down, and then teach them the next portion of the Torah, and then write that down, and continue in this way until he committed the entire Torah to writing. And let the dilemma also be raised according to the one who says that the Torah was given as a complete book, meaning that the Torah was not written down incrementally, but rather, after teaching the Jewish people the entire Torah, Moses committed it to writing all at once.
רי״ףרש״יפסקי רי״דמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מגילה – פרשה לבדה של תורה או שתים.
בעא מיניה אביי מרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה א״ל אין כותבין ומיתוקמא כתנאי וי״ל דגם זה עת לעשות לה׳ וכותבין:
למ״ד תורה מגילה כו׳ למ״ד תורה חתומה ניתנה כו׳. מהידוע כי התורה אחת גמורה היא לפי הנותן יתברך ב״ה אמנם לפי המקבלים יש בה שינוים מחולקים והוא כי סוד ונסתר של התורה מורה על שמו המיוחד כמ״ש מי שיודע לצרף אותיות שבתורה כו׳ והננלה של התורה הוא מבואר שהן מצות האדם וז״ש מגילה ניתנה מחולקים בשינוי ענינים לפי המקבל ושאמר חתומה היינו חתומה וסתומה בחיבור אחד לפי הנותן ית׳ ב״ה וק״ל:
ב בעא מיניה [שאל אותו] אביי מרבה: מהו לכתוב מגילה שכתוב בה רק חלק מן התורה לצורך תינוק כדי להתלמד בה? ומעירים: תיבעי [תישאל השאלה] הן למאן דאמר דעת מי שאומר] תורה מגילה מגילה ניתנה מתחילתה, שמשה היה אומר לישראל פרשה מסויימת וכותבה, ואחר כך פרשה אחרת, עד שנגמרו כל הפרשיות, וכן תיבעי למאן דאמר [תישאל השאלה לדעת מי שאומר] תורה חתומה ניתנה, שלא היתה התורה כתובה קודם חלק אחר חלק, אלא לבסוף כתבה משה כולה כאחת.
Abaye raised a dilemma before Rabba: What is the halakha with regard to whether it is permitted to write a scroll containing only one portion of the Torah for the purpose of enabling a child to study it? The Gemara notes: Let the dilemma be raised according to the one who says that the Torah was given from the outset scroll by scroll, meaning that Moses would teach the Jewish people one portion of the Torah, and then write it down, and then teach them the next portion of the Torah, and then write that down, and continue in this way until he committed the entire Torah to writing. And let the dilemma also be raised according to the one who says that the Torah was given as a complete book, meaning that the Torah was not written down incrementally, but rather, after teaching the Jewish people the entire Torah, Moses committed it to writing all at once.
רי״ףרש״יפסקי רי״דמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תִּיבְּעֵי למ״דלְמַאן דְּאָמַר תּוֹרָה מְגִילָּה מְגִילָּה נִיתְּנָה כֵּיוָן דִּמְגִילָּה מְגִילָּה נִיתְּנָה כּוֹתְבִין אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּאִידְּבַק אִידְּבַק.

The Gemara explains the two sides of the dilemma according to each opinion: Let the dilemma be raised according to the one who says that the Torah was given scroll by scroll. On the one hand it is possible to say that since the Torah was originally given scroll by scroll, today as well one may write the Torah in separate scrolls. Or on the other hand, perhaps one should say that since it was ultimately joined together to form a single scroll, it was joined together and can no longer be written in separate scrolls.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למ״ד – לקמן בשמעתין.
מגילה מגילה ניתנה – כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף מ׳ שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן.
ומפרטים: תיבעי למאן דאמר [תישאל השאלה לדעת מי שאומר] תורה מגילה מגילה ניתנה, וצדדי השאלה: מן הצד האחד אפשר לומר כיון שמגילה מגילה ניתנה גם עתה כותבין מגילה מן התורה, או דילמא [שמא] נאמר: כיון דאידבק אידבק [שהודבק הודבק], שהרי תורה שניתנה לישראל תורה שלימה ניתנה, ולא הותר לכתוב מגילות.
The Gemara explains the two sides of the dilemma according to each opinion: Let the dilemma be raised according to the one who says that the Torah was given scroll by scroll. On the one hand it is possible to say that since the Torah was originally given scroll by scroll, today as well one may write the Torah in separate scrolls. Or on the other hand, perhaps one should say that since it was ultimately joined together to form a single scroll, it was joined together and can no longer be written in separate scrolls.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תִּיבְּעֵי למ״דלְמַאן דְּאָמַר תּוֹרָה חֲתוּמָה נִיתְּנָה כֵּיוָן דַּחֲתוּמָה נִיתְּנָה אֵין כּוֹתְבִין אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר כָּתְבִינַן א״לאֲמַר לֵיהּ גאֵין כּוֹתְבִין וּמָה טַעַם לְפִי שֶׁאֵין כּוֹתְבִין.

And let the dilemma also be raised according to the one who says that the Torah was given as a complete book. On the one hand it is possible to say that since it was given from the outset as a complete book, one may not write it today in separate scrolls. Or on the other hand, perhaps one could say that since it is not always possible to write a complete Torah, one may write it in separate scrolls. Rabba said to him: One may not write the Torah in separate scrolls. And what is the reason? Because one may not write a scroll that is only part of the Torah.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך לפי
לפיא(שבת כא.) מה טעם אין מדליקין לפי שאין מדליקין. (גיטין ס.) א״ל אין כותבין ומה טעם לפי שאין כותבין פי׳ בעא מיניה טעם ולא נתן לו אלא אמר לו כי אין כותבין כלומר קבלה היה לבני אדם לכתוב הכי:
א. [דארום, ווייל.]
חתומה ניתנה – לא נכתבה עד סוף מ׳ לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן.
לפי שאין כותבין – ואפי׳ למ״ד מגילה מגילה ניתנה כיון דאידבק אידבק.
ואין כותבין פרשה לתינוק להתלמד בה. נראה לי דוקא מגילה שהוא פרשה אבל פסוק אחד או ב׳ או ג׳ כותבין דהא בתלמוד כתבי׳נן פסוק או שנים וגם בפיוטים וגם באגדה של פסחא. וכי כתבינן לא כתבינן בלא שירטוט.
א. עי׳ בס׳ בני יונה סי׳ רפג שהוכיח דלא כרבינו ממה שהקשתה הגמ׳ בסוגיין מטבלא של זהב שפרשת סוטה כתוב עליה, והרי לא היה כתוב על הטבלא פרשה כי אם פסוקים. וכן הקשה ממה שאמרו ביבמות קו ע״ב דלכתוב בגט חליצה מאן יבמי וגו׳ ה״ז ככתיבת פרשה. והביא שכ״כ הרמב״ם לאסור בתשו׳ פאה״ד סי׳ ז. ועמש״כ רבינו להוכיח ממה דכתבינן בתלמוד וכו׳, כת׳ לדחות דאחרי שהתירו לכתוב תורה שבע״פ התירו גם הפסוקים שבה. ובתשובה מאהבה ח״א סי׳ סז כתב לישב דברי רבינו דלא תקשי מפרשת סוטה וגט חליצה דכל הענין מבואר שם והוי כפרשה שלמה ויש בזה משום איסור מגילה. ורבינו מיירי במקום שאין כל הענין מבואר מתוכו.
שם א״ל אין כותבין ומה טעם לפי שאין כותבין. כעין זה שבת דף כ״א ע״א וש״נ:
וכן תיבעי למאן דאמר [תישאל השאלה לדעת מי שאומר] תורה חתומה ניתנה. וצדדי השאלה: האם נאמר כיון שחתומה ניתנה אין כותבין, או דילמא [שמא] כיון שלא אפשר באופן אחר כתבינן [כותבים אנו]? אמר ליה [לו] רבה: אין כותבין מגילה כזו, ומה טעם? לפי שאין כותבין, כלומר, שלפי שאסור לכתוב דבר שהוא רק חלק מן התורה.
And let the dilemma also be raised according to the one who says that the Torah was given as a complete book. On the one hand it is possible to say that since it was given from the outset as a complete book, one may not write it today in separate scrolls. Or on the other hand, perhaps one could say that since it is not always possible to write a complete Torah, one may write it in separate scrolls. Rabba said to him: One may not write the Torah in separate scrolls. And what is the reason? Because one may not write a scroll that is only part of the Torah.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֵיתִיבֵיהּ אַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָא שֶׁל זָהָב שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְּתוּבָה עָלֶיהָ א״ראָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יַנַּאי באל״ףבְּאָלֶף בי״תבֵּית.

Abaye raised an objection to his opinion from a mishna (Yoma 37b) where it was taught: Queen Helene also fashioned a golden tablet as a gift for the Temple on which the Torah portion discussing a sota was written. When the priest would write the scroll of a sota in the Temple, he would copy this Torah portion from the tablet, so that a Torah scroll need not be taken out for that purpose. This indicates that it is permitted for one to write a single portion of the Torah. Rabbi Shimon ben Lakish says in the name of Rabbi Yannai: There is no proof from this mishna, as the tablet prepared by Queen Helene was not written in an ordinary manner, but rather it consisted of the letters of the alef-beit, i.e., only the first letter of each word was written on the tablet, and by looking at it the priest writing the sota scroll would remember what to write.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אלף
אלףא(גיטין ס.) אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה אמר ריש לקיש משום ר׳ ינאי באלף בית פי׳ מכל מלה אות אחת א׳ מאם ל׳ מלא ש׳ משכב והכותב רואה האות וכותב המלה כולה:
א. [טויזנד.]
אף היא – הילני המלכה במסכת יומא (דף לז.).
פרשת סוטה – לכתוב משם פרשיות לסוטות הבאות.
באל״ף בי״ת – כלומר ראשי התיבות.
איתיביה [הקשה לו] אביי: הרי שנינו, אף היא הילני המלכה עשתה למקדש במתנה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה, חקוקה, עליה, משמע שאפשר לכתוב חלק מן התורה! אמר ר׳ שמעון בן לקיש משום (בשם) ר׳ ינאי: לא היתה טבלה זו כתובה כדרכה אלא באל״ף בי״ת, כלומר, רק ראשי תיבות, שלפיהן היה הכהן הכותב את מגילת הסוטה זוכר ויודע מה לכתוב.
Abaye raised an objection to his opinion from a mishna (Yoma 37b) where it was taught: Queen Helene also fashioned a golden tablet as a gift for the Temple on which the Torah portion discussing a sota was written. When the priest would write the scroll of a sota in the Temple, he would copy this Torah portion from the tablet, so that a Torah scroll need not be taken out for that purpose. This indicates that it is permitted for one to write a single portion of the Torah. Rabbi Shimon ben Lakish says in the name of Rabbi Yannai: There is no proof from this mishna, as the tablet prepared by Queen Helene was not written in an ordinary manner, but rather it consisted of the letters of the alef-beit, i.e., only the first letter of each word was written on the tablet, and by looking at it the priest writing the sota scroll would remember what to write.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֵיתִיבֵיהּ כְּשֶׁהוּא כּוֹתֵב רוֹאֶה וְכוֹתֵב מַה שֶּׁכָּתוּב בַּטַּבְלָא אֵימָא כְּמָה שֶׁכָּתוּב בַּטַּבְלָא.

The Gemara raised an objection from a baraita that teaches: When the priest writes the sota scroll, he looks at and writes that which is written on the tablet, which indicates that the full text of the passage was written on the tablet. The Gemara rejects this argument: Emend the baraita and say that it should read as follows: He looks at and writes like that which is written on the tablet. The tablet aids the priest in remembering the text that must actually be written.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כשהוא כותב – כהן הכותב פרשת סוטה.
כמה שכתוב – לפי הסימנים היה מבין וכותב.
איתיביה [הקשה לו], הרי שנינו בברייתא: כשהוא, הכהן, כותב את הכתוב במגילת הסוטה, הריהו רואה בטבלא וכותב מה שכתוב בטבלא, משמע שבטבלא כתובה הפרשה עצמה כפי שהיא! ודוחים: אימא [אמור] ותקן בלשון: לא ״מה שכתוב״ אלא ״כמה (כמו, כעין מה) שכתוב בטבלא״.
The Gemara raised an objection from a baraita that teaches: When the priest writes the sota scroll, he looks at and writes that which is written on the tablet, which indicates that the full text of the passage was written on the tablet. The Gemara rejects this argument: Emend the baraita and say that it should read as follows: He looks at and writes like that which is written on the tablet. The tablet aids the priest in remembering the text that must actually be written.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֵיתִיבֵיהּ כְּשֶׁהוּא כּוֹתֵב רוֹאֶה בַּטַּבְלָא וְכוֹתֵב מַה שֶּׁכָּתוּב בַּטַּבְלָא מָה הוּא כָּתוּב בַּטַּבְלָא {במדבר ה׳:י״ט} אִם שָׁכַב אִם לֹא שָׁכַב הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דבְּסֵירוּגִין.

The Gemara raised an objection from a different baraita: When he writes, he looks at the tablet and writes that which is written on the tablet. And what is written on the tablet? “If a man lay with you…and if he did not lay with you” (see Numbers 5:19). Apparently, the full text of the passage was written on the tablet. The Gemara answers: With what are we dealing here? The tablet fashioned by Queen Helene was written by alternating complete words and initials. The first words of each verse were written there, but the rest of the words in the verse were represented by initials. Therefore, this contribution of Queen Helene does not resolve the question of whether writing a scroll for a child is permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם שכב – כלומר ואת כי שטית וגו׳.
בסירוגין – תחילת המקרא היה כתוב תיבה שלימה ולבסוף ראשי תיבות.
אם שכב אם לא שכב – אם שכב לא כתיב כלל אלא אם לא שכב כתיב אלא דבתר הכי כתיב ואת כי שטית.
איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו בברייתא במפורש: כשהוא כותב, רואה בטבלא וכותב מה שכתוב בטבלא, מה הוא כתוב בטבלא? ״אם שכב... אם לא שכב״ (ראה במדבר ה, יט)! והשיב לו: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? בסירוגין, שלא היה הדבר כתוב בשלימות אלא בדילוגים.
The Gemara raised an objection from a different baraita: When he writes, he looks at the tablet and writes that which is written on the tablet. And what is written on the tablet? “If a man lay with you…and if he did not lay with you” (see Numbers 5:19). Apparently, the full text of the passage was written on the tablet. The Gemara answers: With what are we dealing here? The tablet fashioned by Queen Helene was written by alternating complete words and initials. The first words of each verse were written there, but the rest of the words in the verse were represented by initials. Therefore, this contribution of Queen Helene does not resolve the question of whether writing a scroll for a child is permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) כְּתַנָּאֵי אֵין כּוֹתְבִין מְגִילָּה לְתִינוֹק לְהִתְלַמֵּד בָּהּ וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַשְׁלִים מוּתָּר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּבְרֵאשִׁית עַד דּוֹר הַמַּבּוּל בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים עַד וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי.

The Gemara comments: The question of whether or not writing a scroll for a child is permitted is subject to a dispute between tanna’im, as it is taught in the following baraita: One may not write a scroll containing only one portion of the Torah for the purpose of enabling a child to study, but if the writer’s intention is to complete the scroll, it is permitted. Rabbi Yehuda says: In the book of Genesis he may write a scroll from the beginning until the generation of the flood. In Torat Kohanim, the book of Leviticus, he may write a scroll from the beginning until “And it came to pass on the eighth day” (Leviticus 9:1).
רי״ףרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד ויהי ביום השמיני – שהוא גמר צווי הקרבנות.
דרש רב יהודה בר נחמני מתורגמניה דר״ל כתוב א׳ אומר כי על פי הדברים האלה וכתוב א׳ אומר כתב לך הדברים האלה הא כיצד אמר הקב״ה למשה דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה על פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב דבי ר׳ ישמעאל תנא כתוב לך את הדברים האלה אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות פי׳ אבל משום עת לעשות לה׳ התירו חכמים לכתוב ובזה סמך ר׳ שכתב המשנה ואחריו כתבו הברייתות ורבינא ורב אשי כתבו התלמוד וכן כל חכמי הדורות כותבין פירושיהן:
ומעירים: מחלוקת זו אם מותר לכתוב מגילה לתינוק על מנת להתלמד בה היא כתנאי מחלוקת תנאים] ששנינו בברייתא: אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו של הכותב להשלים ולהוסיף על המגילה עד שייכתב ספר שלם — מותר. ר׳ יהודה אומר: בספר בראשית — כותב מגילה אחת עד דור המבול. בתורת כהנים (ספר ויקרא) — עד ״ויהי ביום השמיני״ (ויקרא ט, א).
The Gemara comments: The question of whether or not writing a scroll for a child is permitted is subject to a dispute between tanna’im, as it is taught in the following baraita: One may not write a scroll containing only one portion of the Torah for the purpose of enabling a child to study, but if the writer’s intention is to complete the scroll, it is permitted. Rabbi Yehuda says: In the book of Genesis he may write a scroll from the beginning until the generation of the flood. In Torat Kohanim, the book of Leviticus, he may write a scroll from the beginning until “And it came to pass on the eighth day” (Leviticus 9:1).
רי״ףרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי בְּנָאָה תּוֹרָה מְגִילָּה מְגִילָּה נִיתְּנָה שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים מ׳:ח׳} אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִילַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר תּוֹרָה חֲתוּמָה נִיתְּנָה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ל״א:כ״ו} לָקוֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

The Gemara returns to discuss the previously mentioned dispute. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Bana’a: The Torah was given from the outset scroll by scroll, as it is stated: “Then I said, behold, I come with the scroll of the book that is written for me” (Psalms 40:8). King David is saying about himself that there is a section of the Torah, “the scroll of the book,” that alludes to him, i.e., “that is written for me.” This indicates that each portion of the Torah constitutes a separate scroll. Rabbi Shimon ben Lakish says: The Torah was given as a complete book, as it is stated: “Take this scroll of the Torah” (Deuteronomy 31:26), which teaches that from the outset the Torah was given as a complete unit.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אז אמרתי – כך אמר דוד אז אמרתי כשערערו עלי שאול ודואג לפוסלני מלבא בקהל והועד בבית המדרש עמוני ולא עמונית כדאמרינן ביבמות (דף עז.).
הנה באתי – עכשיו באתי לכלל.
כתוב עלי – מאז ניתנה התורה הוזכרתי בה ואת שתי בנותיך הנמצאות (בראשית יט) בזכות דוד שעתיד לצאת מרות המואביה ונעמה העמונית אמו של רחבעם כתיב הכא הנמצאות וכתיב התם (תהלים פט) מצאתי דוד עבדי אלמא מגילה איקרי משום דמתחילה נכתבה מגילת בראשית והדר מגילת נח והדר מגילת אברהם והיינו דקאמר במגילת אברהם כתוב עלי.
חתומה – גמורה ומסויימה ושלימה.
תורה חתומה ניתנה – תימה דכתיב (שמות כד) ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ופרש״י בפי׳ חומש דהיינו מבראשית ועד כאן ונראה לפרש דלא קאמר חתומה ניתנה שלא נכתבה עד לבסוף אלא שעל הסדר נכתבה דיש פרשיות שנאמרו תחילה לפני אותם הכתובים לפניהם ולא נכתבה עד שנאמר לו אותה שכתובה לפניה וכותב זאת אחריה ועל זה מייתי מדרבי לוי שאותם לא נאמרו על הסדר והיה יכול להוכיח זה מכמה מקראות דאין מוקדם ומאוחר בתורה אלא הואיל ומשכח דרבי לוי מייתי לה ור״ת גריס א״ר לוי מילתא באפי נפשה.
רבי שמעון בן לקיש אומר תורה חתומה נתונה. הקשה הר״א אב בית דין דהא כתוב בסוף ואלה המשפטים ויקח את ספר הברית ויקרא באזני העם וגו׳ וזה היה לפני מתן תורה, והא נמי דקאמר אי נמי לכדרבי לוי לא ברור לן. עד כאן. ואילו נאמר דאפילו ריש לקיש לא אמר אלא שלא היה כותב כל פרשה ופרשה כמו שנאמרה לו אלא סודרה על פה עד גמר התורה, אלא פרשיות שהיו צריכות לשעה היה כותבן כדי שיראו וילמדו מתוך הכתב.
ספר תורה העשויה כהלכתה בגליון ובתפירת גידין אלא שלא נכתבה כלה אלא ספר ספר כגון שעשאה חמשין חמשין ר״ל ספר בראשית לבד ספר ואלה שמות לבד וכן כלם אין קורין לכתחלה באחת מהן בבית הכנסת מפני שאין כבוד הצבור בכך ומכל מקום בדיעבד יצא ואע״פ שבחסר יריעה אחת או אפי׳ אות אחת פסולה התם מיחסר במילתיה הכא לא מיחסר במילתיה:
ספר הפטרות הואיל ואין שם ספר שלם אלא פרשה מכאן ופרשה מכאן מן הדין לא היה ראוי ליכתב ומאחר שכן מן הדין היה אסור לקרות בו וכן לטלטלו בשבת וכן בספרי הגדה שהרי דברים שבעל פה הם ומכל מקום סמכו לכתבם מצד שנתמעטו הלבבות והתורה משתכחת וכל שבא זמן שצריך לעשות תקנה לשם שמים מוחלין על כבוד התורה לשעה וכמו שאמרו עת לעשות ליי׳ הפרו תורתיך והילכך מותר לטלטלם ולקרות בהם בשבת וכן אע״פ שמן הדין אין כותבין מגלה לתינוק להתלמד בה אלא אם כן דעתו להשלים עד סוף הענין כגון מבראשית עד נח ומתורת כהנים עד ויהי ביום השמיני שהוא גמר ספור הקרבנות אעפ״כ עת לעשות ליי׳ וכו׳ וזהו שגדולי הפוסקים הביאו כותבין מגלה לתינוק וכו׳ ושמא תאמר והלא אף מן התורה ראוי להתיר שהרי תורה לא חתומה נתנה ר״ל שלא בנתינת פרשה פרשה אלא שכלם היו סדורות לו על פה עד שכתבם ביחד בסוף ארבעים שנה אלא מגלה מגלה נתנה ר״ל כשנאמרה הפרשה למשה היה כותבה ונותנה וכן כלם אחת אחת אעפ״כ כיון דאידבק אידבק ואין לכתבה פרשיות פרשיות אלא אם כן כותבה דרך נוטריקון בא״ב או בתיבות פרוסות והוא הנקרא כאן סירוגין ויש מפרשין שלש תיבות בשיטה אחת ושלש כאן בשיטה אחת עד שישלם כל הענין ומאחר ששלש תיבות נכתבות בלא שרטוט אינו קרוי ספר ועל דרך זה אמרו בהילנאי המלכה שעשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה שתהא מזומנת להעתיק ממנה פרשת סוטה לסוטות הצריכות לשתות ולא יהו צריכים להוציא עליהן ספר תורה:
בד״ה תורה חתומה כו׳ וע״ז מייתי מדרבי לוי שאותם לא נאמרו על הסדר כו׳ עכ״ל לא ניחא להו כפרש״י דמה נשתנו אלו ח׳ פרשיות שנאמרו מגילה מגילה יותר משאר פרשיות שנאמרו גם כן באותו יום שנאמרו ולא נכתבו עד לבסוף אלא דודאי אלו פרשיות לא נשתנו אלא דה״ק דתורה חתומה ניתנה לכדרבי לוי שאלו ח׳ פרשיות לא נכתבו כסדר ונאמרו לפני אותן הכתובים לפניהם אלא שלא נכתבה עד שנכתבה אותה שלפניה וזה היה יכול להוכיח מכמה מקראות כו׳ וק״ל:
אמר רבי ינאי באל״ף בי״ת כו׳. פרש״י כלומר ר״ת עכ״ל ולשון באל״ף בי״ת לא משמע כן ויותר יש לפרש דר״ל שלא היו האותיות מחוברין בתיבות אלא כמו אל״ף בי״ת שאינן רק אותיות בעלמא וכמו שכתוב בטבלא לפי האותיות היה מבין לכתוב התיבות וכן בסירוגין תחלת המקרא היה כותב תיבה שלימה ואח״כ אותיות שאינן מחוברין ודו״ק..
אז אמרתי הנה באתי במגילת כו׳. עיין פרש״י ומפורש בחידושינו ביבמות:
ומביאים את המחלוקת שהזכרנו לעיל, אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ בנאה: תורהמגילה מגילה ניתנה, שנאמר: ״אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי״ (תהלים מ, ח), שאמר דוד המלך על עצמו שיש פרשה בתורה (״מגילת ספר״) שנרמז בה עניינו (״כתוב עלי״), משמע שכל חלק בתורה הוא מגילה לעצמה. ר׳ שמעון בן לקיש אומר: תורהחתומה ובשלימותה ניתנה, שנאמר: ״לקח את ספר התורה הזאת״ (דברים לא, כו), הרי שספר שלם ניתן.
The Gemara returns to discuss the previously mentioned dispute. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Bana’a: The Torah was given from the outset scroll by scroll, as it is stated: “Then I said, behold, I come with the scroll of the book that is written for me” (Psalms 40:8). King David is saying about himself that there is a section of the Torah, “the scroll of the book,” that alludes to him, i.e., “that is written for me.” This indicates that each portion of the Torah constitutes a separate scroll. Rabbi Shimon ben Lakish says: The Torah was given as a complete book, as it is stated: “Take this scroll of the Torah” (Deuteronomy 31:26), which teaches that from the outset the Torah was given as a complete unit.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב לָקוֹחַ הָהוּא לְבָתַר דְּאִידְּבַק.

The Gemara asks: And according to the other Sage, Rabbi Yoḥanan, as well, isn’t it written “take,” indicating that the Torah scroll was given whole? How does he explain this verse? The Gemara answers: That verse is speaking about the Torah after it was joined together to form a single unit.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואידך נמי [והאחר, ר׳ יוחנן, גם כן] מה יפרש בכתוב זה? הכתיב [הרי נאמר] ״לקח״, לומר שספר תורה שלם ניתן! ומשיבים: הפסוק ההוא מדבר לבתר דאידבק [לאחר שהספר נדבק, הושלם].
The Gemara asks: And according to the other Sage, Rabbi Yoḥanan, as well, isn’t it written “take,” indicating that the Torah scroll was given whole? How does he explain this verse? The Gemara answers: That verse is speaking about the Torah after it was joined together to form a single unit.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב בִּמְגִילַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי הַהוּא דְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ אִיקְּרִי מְגִילָּה דִּכְתִיב {זכריה ה׳:ב׳} וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רוֹאֶה וָאוֹמַר אֲנִי רוֹאֶה מְגִילָּה עָפָה.

The Gemara asks: And according to the other Sage, Reish Lakish, as well, isn’t it written: “With the scroll of the book that is written for me,” indicating that the Torah was given scroll by scroll? How does he explain this verse? The Gemara answers: That verse teaches that the entire Torah is called a scroll. This is indicated in another verse as well, as it is written: “And He said to me: What do you see? And I said: I see a flying scroll” (Zechariah 5:2).
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואידך נמי [והאחר, ריש לקיש, גם כן] הכתיב [הרי נאמר] ״במגלת ספר כתוב עלי״, הרי שמגילה מגילה ניתנה! ומשיבים: הפסוק ההוא בא ללמדנו שכל התורה כולה איקרי [נקראת] מגילה, דכתיב [שנאמר]: ״ויאמר אלי מה אתה רואה ואמר אני ראה מגלה עפה״ (זכריה ה, ב).
The Gemara asks: And according to the other Sage, Reish Lakish, as well, isn’t it written: “With the scroll of the book that is written for me,” indicating that the Torah was given scroll by scroll? How does he explain this verse? The Gemara answers: That verse teaches that the entire Torah is called a scroll. This is indicated in another verse as well, as it is written: “And He said to me: What do you see? And I said: I see a flying scroll” (Zechariah 5:2).
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִי נָמֵי לְכִדְרַבִּי לֵוִי דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי שְׁמֹנֶה פָּרָשִׁיּוֹת נֶאֶמְרוּ בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם בּוֹ הַמִּשְׁכָּן אֵלּוּ הֵן פָּרָשַׁת כֹּהֲנִים וּפָרָשַׁת לְוִיִּם וּפָרָשַׁת טְמֵאִים וּפָרָשַׁת שִׁילּוּחַ טְמֵאִים וּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת

Alternatively, this verse serves to allude to the sections of the Torah discussed in that statement of Rabbi Levi, as Rabbi Levi says: Eight sections were said on the day that the Tabernacle was erected, on the first of Nisan. They are: The section of the priests (Leviticus 21:1–22:26); the section of the Levites (Numbers 8:5–26); the section of the impure (Leviticus 13:1– 14:57); the section of the sending away of the impure (Numbers 5:1–4); the section beginning with the words “After the death” (Leviticus, chapter 16);
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״נ לכדרבי לוי – איקראי מגילה אותן ח׳ פרשיות שהוצרכו ליום נאמרו ונכתבו ונמסרו בו ביום ונכתבו כל אחת במגילה לבדה לפי שמובדלות ורחוקות זו מזו הלכך קרי לשאר נמי מגילה משום דכשחזר והשלימה הוצרך לכתוב מבראשית עד פרשת כהנים לבד ודילג פרשת כהנים הכתובה כבר וכתב מפרשת כהנים עד פרשת שילוח טמאים וכן כולם.
פרשת כהנים – אמור אל הכהנים שהלכות כהנים כתובות בה לא יטמא לא יקח מום בו לא יגש ומפני שבו ביום הוזקק לעבודה הוצרכה קדושתן להודיעם.
פרשת לוים – קח (נא) את הלוים דבהעלותך שבה הל כות לוים וי״א ואל הלוים תדבר ואינו כן כי מה עניינם אצל הקמת המשכן מעשר ראשון לא נהגה עד סוף חמשים וארבעה שנה ועוד פרשת מעשר מיקריא.
פרשת לוים – הוצרכה לבו ביום שנזקקו לשיר.
פרשת טמאים – ויהי אנשים וגו׳ משום הלכות הפסח והמשכן הוקם באחד בניסן והוזהרה להם פרשת שילוח טמאים וישלחו מן המחנה שבו ביום הוקבעו שלש מחנות מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל והוזקקו להשתלח ומתוך כך הוזקקו טמאים לישאל הואיל וצריכין שילוח ולא יוכלו ליכנס למשכן היאך יעשו פסחיהם ולרבי לוי יכולים היו ליטהר עד ט״ו ולא נזקקו לפסח שני אלא א״כ לא יטהרו.
ופרשת שילוח טמאים – וישלחו מן המחנה שבאותו היום הוקבעו המחנות וכשנגללים הפרוכת בכל סילוק מסעות הותרו זבין ומצורעים ליכנס לשם.
ופרשת אחרי מות – אע״פ שהיא של יום הכפורים בו ביום נאמרה כדכתיב אחרי מות ומפני שמתו בני אהרן בשביל ביאה שלא לצורך נאמרה אותה אזהרה לאהרן אל יבא בכל עת.
פרשת טמאים – פי׳ בקונטרס ויהי אנשים וקשה לפירושו דאמר בפ״ק דפסחים (דף ו.) שואלים בהלכות פסח קודם הפסח ל׳ יום שהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ולפ״ז איכא חדש וחצי כיון שנאמר בראש חדש ניסן ועוד דלא יתכן לרבי יוסי הגלילי דאמר נושאי ארונו של יוסף היו ולרבי יצחק דאמר למת מצוה נטמאו וחל שביעי שלהם בערב פסח ונראה דפרשת טמאים היינו פרשת וינזרו (ויקרא כב) דכתיב ביה טומאת שרץ ונבילה וכל הצריך לטומאת מקדש וקדשיו.
ופרשת אחרי מות – בבראשית רבה איכא פלוגתא גבי אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אברם (בראשית טו) דאיכא למ״ד אחר סמוך ואחרי מופלג ואיכא למ״ד איפכא וקשה מאחרי מות דבו ביום היה ושמא נאמר אחר כל הפרשיות לכך חשיב מופלג.
שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן לצורך היום ואח״כ נכתבו כל אחת במקומה ואלו הן א׳ פרשת כהנים ר״ל פרשת אמור אל הכהנים שהלכות כהנים תלויות בה ומפני שהוזקקו לעבודה הוצרך להודיעם הלכותיהם ב׳ פרשת לוים שבהעלותך לצורך טהרתם ג׳ פרשת טמאים לדחותם לפסח שני שהרי באחד בניסן הוקם המשכן והיו דורשים בהלכות הפסח ד׳ פרשת שלוח טמאים ר״ל וישלחו מן המחנה שבו ביום הובדלו המחנות ה׳ פרשת אחרי מות ואע״פ שלצורך יום כפור היא אמורה ומה צורך בה לאותו היום מכל מקום אחר שבאותו היום מתו בני אהרן בשביל ביאתם שלא כראוי נאמרה להם אזהרת ואל יבא בכל עת ו׳ פרשת שתויי יין שמאותו היום נאסרו ז׳ פרשת נרות ר״ל בהעלותך שהיה צורך היום ח׳ פרשת פרה שהרי מחרתו נשרפה הפרה:
רש״י בד״ה פרשת טמאים כו׳ ולרבי לוי כו׳. נ״ב נ״ל שהם לא ידעו אם יגיעו לטהרה קודם עשיית פסח שעדיין לא ידעו דין טומאת מת וטהרתו באיזה יום יהא ראוי לחזור לשוב למחנה שכינה שהרי היום נצטוו על השילוח ולכן שאלו והקב״ה השיב מי שיהיה טמא שלא יכול להטהר יעשה פסח ב׳ ומי שיכול לטהר לא יעשה אלא במועדו וצ״ל לפרש״י מה דכתיב ויהי אנשים טמאים וגו׳ ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ויקרבו וגו׳ היינו פי׳ שבאותו יום לא היו ראוים לעשותו שהיו טמאים וחששו שלא תפסוק טומאתן קודם פסח ע״כ שאלו צ״ע (ועיין במהרש״א):
בפרש״י בד״ה פרשת טמאים ויהי אנשים כו׳ ולר״ל יכולים היו לטהר עד ט״ו ולא נזקקו לפסח שני אא״כ לא יטהרו עכ״ל וזו היא כדעת ר״י הגלילי בפרק הישן דנושאי ארונו של יוסף היו א״נ כר״ע דמישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא ושם הקשה להו רבי יצחק אי נושאי ארונו של יוסף היו כרבי יוסי הגלילי אי נמי מישאל ואלצפן כר״ע הרי היו יכולין ליטהר אלא כו׳ ע״ש והתוס׳ שהקשו לפרש״י דלא יתכן לר״י הגלילי דנושאי ארונו של יוסף היו כו׳ צ״ע אם רצונם אמאי לא הטהרו קודם הפסח הרי זו הקושיא הקשה ר׳ יצחק שם לרבי יוסי הגלילי ולר״ע ויש ליישב דודאי אם נאמר שלא נאמר פרשת ויהי אנשים וגו׳ גם לר״י הגלילי ולר״ע עד ע״פ לא הקשה להו רבי יצחק אלא למה לא נאמר מקודם זה כדי שיוכלו ליטהר אבל לפרש״י הוסיפו בקושיא זו כיון דנאמר להם פרשת ויהי אנשים בר״ח וידעו שיוכלו ליטהר אמאי לא הטהרו כדי שיוכלו להביא פסח דאית ביה כרת ומיהו לפי זה קשה אמאי לא נקטו נמי התוס׳ בדבריהם דלא יתכן נמי לר״ע דאמר מישאל ואלצפן היו אמאי לא הטהרו קודם הפסח וע״כ נראה דלא ניחא להו כפרש״י דמשום דהוזקקו טמאים להשתלח מתוך כך הוזקקו טמאים באותו יום לישאל כו׳ אלא דלר״ע ניחא כיון דבאותו יום בר״ח הוטמאו הוזקק להודיע אותן בו ביום בראש חדש דין פסח שני על ידי טומאה אבל לרבי יוסי הגלילי דנושאי כו׳ לא הוזקק להודיען באותו יום בר״ח טפי משאר כל הימים ומהרש״ל הקשה לפרש״י מדכתיב ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא וגו׳ ונדחק לפרש פי׳ שבאותו יום כו׳ ע״ש והנראה דאין להוציא מלת ביום ההוא מפשטיה דקאי אדכתיב לעיל מיניה ויעשו את הפסח בראשון בי״ד וגו׳ דהיינו בע״פ וה״ק בר״ח נאמר אם לא יוכלו לעשות ביום ההוא בע״פ אם לא יטהרו מקודם וכן פרש״י בשמעתין ותו לא מידי וק״ל:
פרשת טמאים כו׳. כתבו התוס׳ פי׳ בקונטרס ויהי אנשים גו׳ וקשה לפי׳ דאמר בפ״ק דפסחים שואלין ודורשין בהלכות פסח ל׳ יום כו׳ שהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ולפי זה איכא חודש וחצי כיון שבר״ח ניסן היה כו׳ וכן הקשו התוספות בפ״ק ופירשו הם פ׳ טמאים טומאת שרץ ונבילה כו׳ עכ״ל ע״ש והוא דחוק דכיון דטומאת מת היה בכלל פ׳ כהנים שהזכיר למה לא נאמר דטומאת שרץ ונבילה נמי הוו בכלל פ׳ כהנים דהא בסדר אחד נאמרו כל פ׳ כהנים זה אחר זה בפ׳ אמור אבל הנראה לקיים פרש״י ולפו מה שהזכרנו כבר לפי דעת רשב״ג דס״ל פ״ק דפסחים דשואלין בהלכות פסח קודם פסח ב׳ שבתות ויליף לה מפ׳ החודש והשתא ר״ל דהבא אזיל בשיטתיה דרשב״ג ולכך ביום שהוקם המשכן בר״ח שהיו ב׳ שבתות קודם פסח נאמר ויהי אנשים משום הלכות פסח ראשון מסיק לכולה מלתא דפסחא דהיינו גם דפסח ב׳ כדמשני התם ורשב״ג איידי דאיירי במילי דפסחא מסיק לה לכולה מלתא דפסחא ובזה ראיה שגם לפסח דורות יש לשאול בהלכות פסח ב׳ שבתות כדיליף רשב״ג מהחודש הזה וגו׳ שהוה בפסח מצרים ודו״ק.
אי נמי [או גם כן], לכמו שאמר ר׳ לוי, שאמר ר׳ לוי: שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, כלומר, באחד בניסן. אלו הן: פרשת כהנים שבפרשת ״אמור״ (ויקרא כא, א ואילך), ופרשת לוים (במדבר ח, א ואילך), ופרשת טמאים (״תזריע״ ו״מצורע״ בויקרא), ופרשת שילוח טמאים (במדבר ה, א – ד), ופרשת ״אחרי מות״ (ויקרא פרק טז),
Alternatively, this verse serves to allude to the sections of the Torah discussed in that statement of Rabbi Levi, as Rabbi Levi says: Eight sections were said on the day that the Tabernacle was erected, on the first of Nisan. They are: The section of the priests (Leviticus 21:1–22:26); the section of the Levites (Numbers 8:5–26); the section of the impure (Leviticus 13:1– 14:57); the section of the sending away of the impure (Numbers 5:1–4); the section beginning with the words “After the death” (Leviticus, chapter 16);
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין ס. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין ס., רי"ף גיטין ס. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין ס., רש"י גיטין ס., ראב"ן גיטין ס. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין ס., פסקי רי"ד גיטין ס., רשב"א גיטין ס. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין ס. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין ס., מהרש"א חידושי הלכות גיטין ס., מהרש"א חידושי אגדות גיטין ס., גליון הש"ס לרע"א גיטין ס., פירוש הרב שטיינזלץ גיטין ס., אסופת מאמרים גיטין ס.

Gittin 60a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 60a, Rif by Bavli Gittin 60a, Collected from HeArukh Gittin 60a, Rashi Gittin 60a, Raavan Gittin 60a, Tosafot Gittin 60a, Piskei Rid Gittin 60a, Rashba Gittin 60a, Meiri Gittin 60a, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 60a, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 60a, Maharsha Chidushei Aggadot Gittin 60a, Gilyon HaShas Gittin 60a, Steinsaltz Commentary Gittin 60a, Collected Articles Gittin 60a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144