×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּפָרָשַׁת שְׁתוּיֵי יַיִן וּפָרָשַׁת נֵרוֹת וּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדוּמָּה.
the section dealing with priests who have become intoxicated with wine (Leviticus 10:8–11); the section of the lamps (Numbers 8:1–7); and the section of the red heifer (Numbers, chapter 19), as all of these sections are necessary for service in the Tabernacle.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין ס ע״ב} בור הקרוב לאמה1: איתמר בני נהרא רב אמר תתאי שתו ברישא ושמואל אמר עילאי שתו ברישא כי מיזיל2 כולי עלמא לא פליגי כי פליגי במיסכר ואשקויי והשתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר מאן דאלים גבר:
{בבלי גיטין ס ע״ב-סא ע״א} מצודות חיה ועופות ודגים יש בהן גזל3 [מפני דרכי שלום ר׳ יוסי אומר גזל גמור]⁠4: באוזלי ואוהרי כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בלוחי5 וקוקרי ר׳ יוסי סבר גזל גמור [הוא]⁠6 אף7 על גב דמדבריהם הוא8 מוציאין אותו בדיינין ורבנן סברי לא והלכתא9 כרבנן:
1. גח, כ״י נ ממשיכים: ״מתמלא ראשון וכול׳⁠ ⁠״.
2. כי מיזיל: וכן ספה״ב. ואפשר שכן היה לפני גיג, שם: ״ממיזל״. כ״י נ: ״בדמיזל״, כברא״ש. דפוסים: במיזל, כבר״ן.
3. גזל: כ״י נ: ״משום גזל״, ראה משנה.
4. מצודות חיה ועופות ודגים יש בהן... גזל גמור: גח גיג, ספה״ב. כ״י נ עד: ״דרכי שלום״. כ״י בהמ״ל 695 עד:״גזל וכו׳⁠ ⁠״. דפוסים רק: מצודות חיה.
5. בלוחי: דפוסים: בלחי.
6. גזל גמור הוא: כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695, גיג ״גזל גמור״, כבמשנה. חסר בספה״ב.
7. אף: וכן ספה״ב. גיג, כ״י נ, דפוסים: ״ואף״
8. הוא: חסר בכ״י נ.
9. והילכתא: גיג: ״והלכה״.
ופרשת שתויי יין – לפי שמאותו היום ואילך נאסרו דהא בביאת אהל מועד תלה רחמנא.
ופרשת נרות – בהעלותך לפי שבו ביום התחילו להדליק.
ופרשת פרה אדומה – לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן וקודם לכן לא יכלו לעשותה דבעינן והזה אל נכח פני אהל מועד (במדבר יט) והכי אמרינן במסכת מגילה ירושלמי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה.
תוס׳ בד״ה שיפורא לפי כו׳ דחזן הכנסת היה מניחו בראש גגו ועוד דרבי יהודה כו׳ עכ״ל ר״ל דהיה החזן מניחו בראש גגו ולא הוציאו מביתו ועוד דרב יהודה היה בפומבדיתא כו׳ ובודאי בכל עיר היה להם שופר לתקוע בע״ש ואותו דפומבדיתא בבית רב יהודה לא בא למחוזא לבית רבא אבל בשופר של נדבה ניחא שבא מעיר לעיר לריש בית מתיבתא כמ״ש לקמן וק״ק דאי נמי טעמא דעירוב משום כבוד של בעה״ב הוא בשופר נדבה מאי כבוד שייך ביה כיון שהכל יודעין שמניחין אצל ריש מתיבתא וק״ל:
בד״ה במיזל כ״ע לא פליגי אפילו בנהר קטן שמימיו פוסקין כו׳ עכ״ל דבנהר גדול שאין פוסקין מימיו מלתא דפשיטא הוא שכל הרוצה לדלות ידלה וק״ל:
ופ׳ נרות כו׳. פרש״י בפ׳ בהעלותך לפי שבו ביום התחילו להדליק עכ״ל ק״ק אמאי לא נקט נמי שאר עבודות תמידים כגון פרשח תמיד שבודאי בו ביום ג״כ התחילו וק״ל:
ופרשת שתויי יין (ויקרא י, ח-יא), ופרשת נרות (במדבר ח, א-ז), ופרשת פרה אדומה (במדבר פרק יט), שכל אלו נצרכו לעבודת המשכן כתיקונה.
the section dealing with priests who have become intoxicated with wine (Leviticus 10:8–11); the section of the lamps (Numbers 8:1–7); and the section of the red heifer (Numbers, chapter 19), as all of these sections are necessary for service in the Tabernacle.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר תּוֹרָה רוֹב בִּכְתָב וּמִיעוּט עַל פֶּה שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {הושע ח׳:י״ב} אֶכְתּוֹב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רוֹב עַל פֶּה וּמִיעוּט בִּכְתָב שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל״ד:כ״ז} כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

§ The Gemara continues its discussion concerning the writing of the Torah: Rabbi Elazar says: The majority of the Torah was transmitted in writing, while the minority was transmitted orally, as it is stated: “I wrote for him the greater part of My Torah; they were reckoned a strange thing” (Hosea 8:12), meaning that the majority of the Torah was transmitted in written form. And Rabbi Yoḥanan says: The majority of the Torah was transmitted orally [al peh], while the minority was transmitted in writing, as it is stated with regard to the giving of the Torah to Moses on Mount Sinai: “For on the basis of [al pi] these matters I have made a covenant with you and with Israel” (Exodus 34:27), which indicates that the greater part of the Sinaitic covenant was taught orally.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רוב בכתב – רוב התורה תלויה במדרש שכתובה למידרש בכלל ופרט וגזירה שוה ושאר מדות שהתורה נדרשת בהן.
ומיעוטה על פה – שאין רמז ללמוד לה בתורה אלא למשה נאמר על פה.
כי על פי וגו׳ – על שבעל פה נכרת ברית אלמא איהי הואי רובא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רובה בכתב ומיעוט כו׳ פרש״י רובה בכתב רוב התורה כו׳ בכלל ופרט וג״ש כו׳ ומיעוטה ע״פ שאין רמז כו׳ למשה נאמר ע״פ עכ״ל ולא ידענא לפי זה מאי פליג ר׳ יוחנן וקאמר רובה ע״פ כו׳ דהא ודאי מיעוטים הן אלא לגבי כלל התורה עם מה שנדרש במדות ואפשר דע״פ מיקרי גם מה שחידש כל חכם שבדורו כמ״ש במדרשות ולולי פירושו נראה דכל מה שיוצא במדרש המדות מקרי בע״פ כמו שאמרו בג״ש דאין אדם דן ג״ש מעצמו אא״כ קבלה מרבו עד משה ותו לא מידי ודו״ק:
גמ׳ תורה רוב בכתב. עי׳ בבאר שבע הוריות פ״א בד״ה אבל בדבר שהצדוקים מודים בו:
א ועוד מוסיפים דברים בענין כתיבת התורה, אמר ר׳ אלעזר: תורהרוב שבה הוא בכתב ומיעוט שבה הוא על פה, שנאמר: ״אכתב לו רבי תורתי כמו זר נחשבו״ (הושע ח, יב), משמע שרוב התורה כתוב. ור׳ יוחנן אמר: רוב התורה הוא על פה ומיעוט בכתב, שנאמר בנתינת התורה למשה בסיני: ״כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל״ (שמות לד, כז). משמע שעיקר הברית היא בדברים שבעל פה (״על פי״).
§ The Gemara continues its discussion concerning the writing of the Torah: Rabbi Elazar says: The majority of the Torah was transmitted in writing, while the minority was transmitted orally, as it is stated: “I wrote for him the greater part of My Torah; they were reckoned a strange thing” (Hosea 8:12), meaning that the majority of the Torah was transmitted in written form. And Rabbi Yoḥanan says: The majority of the Torah was transmitted orally [al peh], while the minority was transmitted in writing, as it is stated with regard to the giving of the Torah to Moses on Mount Sinai: “For on the basis of [al pi] these matters I have made a covenant with you and with Israel” (Exodus 34:27), which indicates that the greater part of the Sinaitic covenant was taught orally.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב אֶכְתּוֹב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי הָהוּא אַתְמוֹהֵי קָא מַתְמַהּ אֶכְתּוֹב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי הֲלֹא כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ.

The Gemara asks: And according to the other Sage, Rabbi Yoḥanan, as well, isn’t it written: “I wrote for him the greater part of My Torah”? How does he understand this verse? The Gemara answers: This verse is not a statement, but rather a rhetorical question expressing bewilderment: For did I write for him the greater part of My Torah? In that case they, the Jewish people, would be reckoned as strangers, meaning that there would be no difference between them and the nations of the world if everything was written down. Rather, the majority of the Torah must remain an oral tradition.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתמוהי מתמה – וכי רובי תורתי היה לי לכתוב להם והלא באותה שכתבתי להם כמו זר נחשבו.
כתיב כתוב לך – אלמא נכתבה.
וכתיב ע״פ – אלמא לא נכתבה.
אתמוהי קא מתמה – במדרש (שמות רבה פ׳ תשא) אמרינן כמו זר נחשבו שעובדי כוכבים כתבו את התורה ואם היה נכתב הכל לישראל היו עובדי כוכבים הכל כותבין ולהכי קאמר רחמנא אכתוב לו רובי תורה והלא מה שכתבתי להם כמו זר נחשבו שהעתיקו זרים ובקונטרס פירש בענין אחר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואידך נמי [והאחר, ר׳ יוחנן, גם כן] הכתיב [הרי נאמר] ״אכתב לו רבי תורתי״! ומשיבים: ההוא, דבר זה, לא נאמר כמשפט חיווי אלא כשאלה, אתמוהי קא מתמה [תמה הוא]: וכי אכתב לו רבי תורתי? הלא ״כמו זר נחשבו״ — לא יהא הבדל בינם ובין האומות אם הכל היה כתוב! אלא הרוב צריך להישאר בעל פה.
The Gemara asks: And according to the other Sage, Rabbi Yoḥanan, as well, isn’t it written: “I wrote for him the greater part of My Torah”? How does he understand this verse? The Gemara answers: This verse is not a statement, but rather a rhetorical question expressing bewilderment: For did I write for him the greater part of My Torah? In that case they, the Jewish people, would be reckoned as strangers, meaning that there would be no difference between them and the nations of the world if everything was written down. Rather, the majority of the Torah must remain an oral tradition.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַהוּא מִשּׁוּם דְּתַקִּיפִי לְמִיגְמְרִינְהוּ.

The Gemara asks: And according to the other Sage, Rabbi Elazar, as well, isn’t it written: “For on the basis of these matters I have made a covenant with you and with Israel”? How does he understand this verse? The Gemara answers: That verse, which indicates that the covenant was based on that which was taught by oral tradition, is stated due to the fact that it is more difficult to learn matters transmitted orally, but not because these matters are more numerous than those committed to writing.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואידך נמי [והאחר, ר׳ אלעזר, גם כן] הכתיב [הרי נאמר] ״כי על פי הדברים האלה״! ומשיבים: ההוא [אותו כתוב] ממנו משמע שעיקר הברית הוא על דברים שבעל פה — הרי זה משום דתקיפי למיגמרינהו דברים שבעל פה קשים ללמוד אותם] יותר מן התורה שבכתב, ולא משום שהם מרובים יותר.
The Gemara asks: And according to the other Sage, Rabbi Elazar, as well, isn’t it written: “For on the basis of these matters I have made a covenant with you and with Israel”? How does he understand this verse? The Gemara answers: That verse, which indicates that the covenant was based on that which was taught by oral tradition, is stated due to the fact that it is more difficult to learn matters transmitted orally, but not because these matters are more numerous than those committed to writing.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּתִיב {שמות ל״ד:כ״ז} כְּתוֹב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְתִיב {שמות ל״ד:כ״ז} כִּי ע״פעַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָא כֵּיצַד דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאוֹמְרָן עַל פֶּה דְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאוֹמְרָן בִּכְתָב דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא אֵלֶּה אֵלֶּה אַתָּה כּוֹתֵב וְאִי אַתָּה כּוֹתֵב הֲלָכוֹת.

Rabbi Yehuda bar Naḥmani, the disseminator for Rabbi Shimon ben Lakish, expounded as follows: It is written: “Write you these matters” (Exodus 34:27), and it is written later in that same verse: “For on the basis of [al pi] these matters.” How can these texts be reconciled? They mean to teach: Matters that were written you may not express them orally [al peh], and matters that were taught orally you may not express them in writing. The school of Rabbi Yishmael taught: The word “these” in the mitzva recorded in the verse “Write you these matters” is used here in an emphatic sense: These matters, i.e., those recorded in the Written Law, you may write, but you may not write halakhot, i.e., the mishnayot and the rest of the Oral Law.
רי״ףרש״יראב״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דברים – שאמרתי לך בכתב אי אתה רשאי למוסרם לישראל על פה.
ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן – מכאן אתה למד שהתלמוד לא ניתן לכתוב אלא מפני שהתורה משתכחת.
דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, כבר ביארתי בשאילת חתני ר׳ שמואל בזה הספר (תשובות הראב״ן מ״ב).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא כיצד דברים שבכתב אי אתה רשאי כו׳ לכאורה מהני קראי אינו מוכח אלא שיש דברים בכתב ויש דברים בע״פ אבל מה שאי אתה רשאי כו׳ אינו מוכח מנייהו וי״ל דמהאלה דכתיב בכל חדא דייק ליה וכדמייתי מתנא דבי ר״י וחדא מנייהו נקט תנא דבי ר״י:
דרש ר׳ יהודה בר נחמני מתורגמניה [מתורגמנו] של ר׳ שמעון בן לקיש, כתיב [נאמר]: ״כתב לך את הדברים האלה״ (שמות לד, כז), וכתיב [ונאמר] באותו פסוק: ״כי על פי הדברים האלה״ (שמות לד, כז), הא כיצד? — לומר: דברים שבכתב אי (אין) אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב. דבי [בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל תנא [שנה]: ״אלה״ בציווי ״כתוב לך את הדברים האלה״ — הרי הוא הדגשה: אלה, דברים אלה של תורה שבכתב, אתה כותב, ואי אתה כותב הלכות (משניות, תורה שבעל פה).
Rabbi Yehuda bar Naḥmani, the disseminator for Rabbi Shimon ben Lakish, expounded as follows: It is written: “Write you these matters” (Exodus 34:27), and it is written later in that same verse: “For on the basis of [al pi] these matters.” How can these texts be reconciled? They mean to teach: Matters that were written you may not express them orally [al peh], and matters that were taught orally you may not express them in writing. The school of Rabbi Yishmael taught: The word “these” in the mitzva recorded in the verse “Write you these matters” is used here in an emphatic sense: These matters, i.e., those recorded in the Written Law, you may write, but you may not write halakhot, i.e., the mishnayot and the rest of the Oral Law.
רי״ףרש״יראב״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא כָּרַת הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִית עִם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל״ד:כ״ז} כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל.:

Rabbi Yoḥanan says: The Holy One, Blessed be He, made a covenant with the Jewish people only for the sake of the matters that were transmitted orally [be’al peh], as it is stated: “For on the basis of [al pi] these matters I have made a covenant with you and with Israel” (Exodus 34:27).
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אר״י לא כרת הקב״ה ברית עם כו׳. שנאמר כי על פי הדברים גו׳ יש לדקדק מלשון כי דמשמע נתינת טעם הוא אכתוב לך את הדברים גו׳ וי״ל לפי שהשכחה מצויה בדבר שבע״פ אם לא שזכרון דברים שבכתב וכמה דברים שיוצאים מרמז שבכתב ולהכי קאמר לכך כתוב לך את הדברים משום שעל דברים שבע״פ כרתי אתך ברית ואי אפשר שיעלה זכרונם על לבך כ״א בתורה שבכתב וק״ל:
אמר ר׳ יוחנן: לא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר: ״כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל״ (שמות לד, כז).
Rabbi Yoḥanan says: The Holy One, Blessed be He, made a covenant with the Jewish people only for the sake of the matters that were transmitted orally [be’al peh], as it is stated: “For on the basis of [al pi] these matters I have made a covenant with you and with Israel” (Exodus 34:27).
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.: מַאי טַעְמָא אִילֵּימָא מִשּׁוּם כָּבוֹד וְהָא הָהוּא שִׁיפּוּרָא דַּהֲוָה מֵעִיקָּרָא בֵּי רַב יְהוּדָה וּלְבַסּוֹף בֵּי רַבָּה וּלְבַסּוֹף בֵּי רַב יוֹסֵף וּלְבַסּוֹף בֵּי אַבָּיֵי וּלְבַסּוֹף בֵּי רָבָא.

§ The mishna teaches that the Sages enacted that a joining of courtyards [eiruv] is placed in an old house where it had regularly been placed on account of the ways of peace. The Gemara asks: What is the reason for this? If we say that it is to show respect to the owner of that house, but wasn’t it related about a certain charity box, which was fashioned for the benefit of the community and brought honor to the person in whose house it was placed, that initially it was placed in Rav Yehuda’s house, and afterward it was moved to Rabba’s house, and afterward it was transferred to Rav Yosef’s house, and afterward it was moved to Abaye’s house, and afterward it was moved to Rava’s house. This teaches that there is no issue here of respect, and that such items would ordinarily be moved from place to place.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפסקי רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שופר
שופרא(שקלים יא) י״ג שופרות היו במקדש פי׳ תיבות היו שמניחין בהן המעות. (גיטין ס:) ההוא שיפורא דמעיקרא הוה בי רב יהודה פי׳ תיבה שנותנין בה המעות המתקבצות בישיבה וכשמת עלה רבה במקומו ראש ישיבה ונעתקה התיבה לביתו וכן כולם. (עירובין לג) עד שיכלו כל מעות שבשופר פי׳ גם זו תיבה שנותנין בה מעות:
א. [הארן. געלד ביקסעל.]
אילימא משום כבוד – של בעל הבית.
והא שופר – של תקיעת ע״ש דמעיקרא הוי בי רב יהודה שהיה ראש ישיבה בפומבדיתא ולבסוף כשנפטר ומלך רבה נתנוהו בביתו ובתר רבה מלך רב יוסף והדר מלך אביי והדר מלך רבא ורב שרירא גאון פירש בכתב תשובתו שיפורא שופר של נדבה שהיו נותנין לתוכו נדבה השלוחה לבני הישיבה כמו י״ג שופרות היו במקדש (שקלים דף ח).
שיפורא – לפי מה שפי׳ בקונט׳ שתוקעין בע״ש קשה דבסוף פ׳ במה מדליקין (שבת דף לה:) משמע דחזן הכנסת היה מניחו בראש הגג ועוד דרב יהודה היה בפומבדיתא ורבא במחוזא אלא נראה כלשון אחר שפירש שופר שבו נותנין נדבה לתלמידים.
ומערבין בבית ישן וכו׳ פי׳ בני החצר שהיו מערבין ביניהן והיו רגילין לתת עירובן בבית אחד אל ישנו ויתנוהו בבית אחרים אלא בבית ישן שהורגלו לשומו. ומפרש בגמ׳ משום חשדא שבני אדם הנכנסים שם באותו חצר ואין רואין עירובן בבית הרגיל להן יחשדום שהן מטלטלים בחצר בלא עירוב ואתי לאינצויי בהדייהו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה שמערבין בבית ישן, מפני דרכי שלום. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? אילימא [אם תאמר] משום כבוד שיש בכך לבעליו של אותו הבית, והא [והרי] מסופר מעשה בההוא שיפורא [אותו שופר, קופה של צדקה], שאף הוא דבר הנעשה לצורכו של הציבור ומתכבד בו הבית שהוא שם, דהוה מעיקרא [שהיה מתחילה] בי [בבית] רב יהודה, ולבסוף (ואחרי כן) העבירוהו לבי [בית] רבה, ולבסוף העבירוהו לבי [בית] רב יוסף, ולבסוף העבירוהו לבי [בית] אביי, ולבסוף עוד העבירוהו לבי [בית] רבא! משמע שאין זה ענין של כבוד, ונוטלים את הדבר ממקום למקום!
§ The mishna teaches that the Sages enacted that a joining of courtyards [eiruv] is placed in an old house where it had regularly been placed on account of the ways of peace. The Gemara asks: What is the reason for this? If we say that it is to show respect to the owner of that house, but wasn’t it related about a certain charity box, which was fashioned for the benefit of the community and brought honor to the person in whose house it was placed, that initially it was placed in Rav Yehuda’s house, and afterward it was moved to Rabba’s house, and afterward it was transferred to Rav Yosef’s house, and afterward it was moved to Abaye’s house, and afterward it was moved to Rava’s house. This teaches that there is no issue here of respect, and that such items would ordinarily be moved from place to place.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפסקי רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא מִשּׁוּם חֲשָׁדָא.:

Rather, say instead that the Sages instituted this enactment to avoid arousing suspicion. Since the eiruv had regularly been placed in a particular house, were it to be moved, people might think that the residents of the alleyway suspected that the owner of the house was stealing from them, and therefore they put it somewhere else.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום חשדא – הואיל והורגל העירוב בתוך אותו הבית אם באת לשנות את מקומו הנכנסין לאותו הבית ולא יראו שם את העירוב יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב.
אלא משום חשדא – פירש ר״ת שלא יאמרו מפני החשד שחושדים אותו לגנוב פת של עירוב אין מניחים אותו שם אבל בשיפורא ליכא חשדא שיודעין שמניחים אצל ריש מתיבתא לחלק לתלמידים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא יש לומר שהוא משום חשדא [חשד], שכיון שהם רגילים עד כה לשים את העירוב באותו מקום, אם יוציאו אותו משם ויניחוהו במקום אחר, יאמרו אנשים שחשדו בני המבוי בבעל הבית שהוא גונב ממנו, ולכן הוציאוהו מידו.
Rather, say instead that the Sages instituted this enactment to avoid arousing suspicion. Since the eiruv had regularly been placed in a particular house, were it to be moved, people might think that the residents of the alleyway suspected that the owner of the house was stealing from them, and therefore they put it somewhere else.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה וְכוּ׳.: אִיתְּמַר בְּנֵי נַהֲרָא רַב אָמַר תַּתָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא וּשְׁמוּאֵל אֲמַר עִילָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא.

§ The mishna teaches that the Sages enacted that the pit that is nearest to the irrigation channel that supplies water to several pits or fields is filled first on account of the ways of peace. It was stated that the amora’im disagree about the following issue: When people own fields along a river and they irrigate their fields with water that is redirected from it, who among them enjoys first rights to irrigate his field? Rav said: The owners of the lowermost fields drink the water, i.e., irrigate their fields, first. And Shmuel said: The owners of the uppermost fields drink the water first.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בני נהרא – שדות שעל שפת הנהר.
בני בקעה שבאו קצתם לשנות במהלך הנהר עד שמתוך מעשיהם הנהר מתקלקל לחבריהם מוחין בידם מן הדין וזהו שאמרו בבני הרמך דאזול כרו בריש שניא והוא שם נהר ואהדרוה ושדיוה בשילהי נהרא והענין הוא על דרך משל שהנהר היה הולך מדרום לצפון בצד רוח מזרחי ושדותיהם של בני הרמך לא היו עומדים על שפת הנהר מפני ששדות אחרים מצרנים להם לצד המזרח והיו שדותיהם פנימיים להם ושפת שדותיהם לשביל שבמערב שלא היה שם נהר והלכו לתחלת בקעה שלהם וחפרו בצד צפון ובצד מערב ובצד דרום והמשיכו הנהר באותם חפירות והיה הנהר בא מכח חפירתם ממקומו שברוח מזרח לצד צפון וממנו למערב ומשם היו משקין שדותיהם וממנו הולך לצד הדרום וחוזר במקומו למזרח והולך במקומו והתחתונים אין להם קפידא בזה שהרי משחזר הנהר למקומו הולך הוא ברגילות שלו אבל העליונים היו קובלים עליהם שמתוך שהמים אינן נמשכות יפה באותן החפירות חוזרות לאחוריהן ונכנסות לשדותיהן וכשאמרו להם להעמיק בחפירה עמהם כנגד שדותיהם שלא יכנסו המים לתוכם חששו לפסידא אחרת והוא שאמרו יבשי פירין ר״ל חריצין שלנו שלא ינבעו המים לתוכם ומתוך כך אמר להו לבני הרמך סליקו נפשייכו מהכא ר״ל שיסתמו חפירותיהן וכן פירשוה גדולי הרבנים ומכל מקום גאוני ספרד מפרשים שלעילאי אמר שיסלקו עבדותיהם משם ולא יקבלו שם אריסות דקיימא לן כל דאלים גבר ואין הדברים נראין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה שבור שהוא קרוב לאמה מתמלא תחילה מפני דרכי שלום. איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה הזו: בני נהרא [הנהר] ששדותיהם ליד הנהר ומשקים אותם מתעלות הבאות מן הנהר, מי מהם משקה תחילה את שדותיו? רב אמר: תתאי שתו מיא ברישא [התחתונים, במורד הנהר, שותים את המים, משקים בתחילה], ושמואל אמר: עילאי שתו מיא ברישא [העליונים שותים מים בתחילה].
§ The mishna teaches that the Sages enacted that the pit that is nearest to the irrigation channel that supplies water to several pits or fields is filled first on account of the ways of peace. It was stated that the amora’im disagree about the following issue: When people own fields along a river and they irrigate their fields with water that is redirected from it, who among them enjoys first rights to irrigate his field? Rav said: The owners of the lowermost fields drink the water, i.e., irrigate their fields, first. And Shmuel said: The owners of the uppermost fields drink the water first.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בִּדְמֵיזַל כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי כִּי פְלִיגִי בְּמִיסְכַּר וְאַשְׁקוֹיֵי שְׁמוּאֵל אָמַר עִילָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא דְּאָמְרִי אֲנַן מְקָרְבִינַן טְפֵי וְרַב אָמַר תַּתָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא דְּאָמְרִי נַהֲרָא כִּפְשָׁטֵיהּ לֵיזִיל.

The Gemara explains: With regard to a case where the water flows on its own, everyone agrees that whoever wishes to irrigate may do so as he wishes. When they disagree, it is with regard to a case where they need to dam the river and irrigate through channels. Shmuel said: The owners of the uppermost fields drink the water first because they can say: We are nearer to the river’s headwaters. And Rav said: The owners of the lowermost fields drink the water first because they can say: Let the river go its natural way and after we take what we need, dam it as you please.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במיזל כ״ע לא פליגי – אם אינן סוכרים את הנהר אלא דולין והולכים והנהר מושך כפשטו כ״ע לא פליגי שכל הרוצה לדלות ידלה.
כי פליגי במיסכר ואשקויי – שאין בו כדי לדלות כולן יחד ורוצין העליונים לסוכרו שלא ירדו המים למטה ולהמשיך הנהר דרך נגרים קטנים עד שישתו כל שדותיהן ותחתונים מעכבין עליהם אלא א״כ נשקה אנחנו תחילה.
במיזל כולי עלמא לא פליגי – אפילו נהר קטן שמימיו פוסקין כל הרוצה לדלות ידלה כיון שמושך הנהר כפשטו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: בדמיזל כולי עלמא לא פליגי מצב שבו המים הולכים מעצמם הכל אינם חלוקים] שכל הרוצה להשקות — ישקה כפי שהוא רוצה, כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה במיסכר ואשקויי מקום שצריכים לסכור את הנהר ולהשקות בתעלות]; שמואל אמר: עילאי שתו מיא ברישא [העליונים שותים מים בתחילה], משום דאמרי הם אומרים, שהם יכולים לטעון]: אנן מקרבינן טפי [אנו קרובים יותר] לראשיתו של הנהר. ורב אמר: תתאי שתו מיא ברישא [התחתונים שותים מים בתחילה], משום דאמרי הם אומרים]: נהרא כפשטיה ליזיל [הנהר כדרכו ילך] ואתם תסכרו אותו אחרינו.
The Gemara explains: With regard to a case where the water flows on its own, everyone agrees that whoever wishes to irrigate may do so as he wishes. When they disagree, it is with regard to a case where they need to dam the river and irrigate through channels. Shmuel said: The owners of the uppermost fields drink the water first because they can say: We are nearer to the river’s headwaters. And Rav said: The owners of the lowermost fields drink the water first because they can say: Let the river go its natural way and after we take what we need, dam it as you please.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תְּנַן בּוֹר הַקָּרוֹב לָאַמָּה מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם תַּרְגְּמַהּ שְׁמוּאֵל אַלִּיבָּא דְּרַב בְּאַמָּה הַמִּתְהַלֶּכֶת ע״פעַל פִּי בוֹרוֹ.

We learned in the mishna that the Sages enacted that the pit that is nearest to the irrigation channel that supplies water to several pits or fields is filled first on account of the ways of peace. This teaches that the party who is nearest to the water’s source enjoys first rights, and it supports Shmuel’s opinion and is difficult for Rav. Shmuel interpreted the mishna in accordance with the opinion of Rav: The mishna refers here to an irrigation channel that passes the mouth of the pit, so that the pit fills with water on its own, even without damming.
רי״ףרש״יפסקי רי״דרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הקרוב לאמה – היינו עילאי.
באמה המתהלכת ע״פ בורו – שמתמלא מאיליו כדרך הילוכו ואין צריך לסכור הנהר.
בור הקרוב לאמה וכו׳. פי׳ אמת המים המביאה מים מן הנהר לשדות והיו עושין בורות שאם תיבש האמה ימלאו מן הבור וישקו השדות ותקנו חכמים שימלאו הבורות שבשדות העליונות הקרובות למוצא המים ואח״כ ימלאו התחתונות מפני דרכי שלום שלא יעשו מריבה:
איתמר בני נהרא רב אמר תתאי שתו מיא ברישא ושמואל אמר עילאי שתו מיא ברישא פי׳ שדות העומדות על שפת הנהר ומסתפקין ממימיו רב סבר התחתונים ישקו תחילה ושמואל סבר העליונים ישקו תחילה במיזל כ״ע לא פליגי פי׳ אם אינן סוכרים את הנהר אלא הנהר הולך כפשוטו והן דולין ומשקין והנהר מושך כדרכו כ״ע לא פליגי שכל הרוצה לדלות ידלה כי פליגי במיסכר ואשקויי פי׳ שאין מי הנהר מספיקין לכולן אם יניחוהו ללכת כדרכו ורוצים העליונים לסוכרו שלא ירדו המים למטה ולהמשיך מי הנהר על ידי נגרים קטנים לתוך שדותיהן והתחתונים מעכבין עליהם לומר אל תסכרהו עד שנשקה אנחנו תחילה שמואל אמר [עילאי] שתו מיא ברישא דאמרי אנן קדמי׳ טפי ורב אמר תתאי שתו מיא דאמרי נהרא כפשטי׳ ליזיל. תנן בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום ק׳ לרב תרגמה שמואל אליבא דרב באמה המהלכת ע״פ בורו מים שמתמלא מאליו בדרך הילוכו ואין צריך לסכור הנהר אי הכי מאי למימרא פשיטא מ״ד מצי אמרי ליה מיסכר ואשקיה בהגריזא קמ״ל פי׳ הייתי אומר שיאמרו לו התחתונים הסכיר פי בורך ומלא מן הנהר כמונו כפי מה שיעלה לך במזלך:
הא דתרגם שמואל אליבא דרב באמה המהלכת על פי בורו. פירש שמורי הרב ז״ל שהיה הבור חפור שם מתחילה קודם שהעבירו שם האמה, שאם לא כן אכתי עשו לאי שלא כדין לתתאי שלא היה להם חפור שם בור שיתמלא מן האמה קודם שתגיע להם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנן [שנינו במשנתנו]: בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום! משמע שהקרוב קודם, כלומר, העליונים, כשיטתו של שמואל, והרי זה קשה לרב. תרגמה [הסביר אותה] שמואל אליבא [על פי שיטתו] של רב: מדובר כאן באמה (תעלה) המתהלכת על פי בורו, שהוא מתמלא מאליו, ואין צריך לעשות בו דבר.
We learned in the mishna that the Sages enacted that the pit that is nearest to the irrigation channel that supplies water to several pits or fields is filled first on account of the ways of peace. This teaches that the party who is nearest to the water’s source enjoys first rights, and it supports Shmuel’s opinion and is difficult for Rav. Shmuel interpreted the mishna in accordance with the opinion of Rav: The mishna refers here to an irrigation channel that passes the mouth of the pit, so that the pit fills with water on its own, even without damming.
רי״ףרש״יפסקי רי״דרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא מָצֵי אָמְרִי לֵיהּ סְכַר מִיסְכָּר וְאַשְׁקִי בְּהִינְדָּזָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating this? It is obvious. The Gemara answers: Lest you say that the owners of the other fields can say to the owner of the pit: Dam your pit as well so that water not enter it, and irrigate your fields in proportion [hindeza], just like the rest of us. The mishna therefore teaches us that the owner of the pit is not required to do this, and consequently his pit is filled first.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך הנדז
הנדזא(גיטין ס:) מהו דתימא מצי א״ל סכר מסכר ואשקי בהנדזא קא מ״ל פירוש סתום בורך ואשקי בהנדזא בשוה בדוולא אתה כמו אני (בבא בתרא פט:) ובאתרא דלא חתמי נמי לא אמרן אלא באתרא דלא מהנדזי אבל באתרא דמהנדזי כמה דלא מהנדזי לא שקיל פי׳ שמשוין המדה ומודדין ועל זה נקרא ספר הנדזא ששם מכוין כל דבר והישמעאלים למי שמשוה מעשיו ומפלס דרכיו קורין לו פלוני מהנדס ז׳ וס׳ אחד הן כמו יעלוז יעלוס פי׳ אחר מהנדזי משערין:
ערך אהרי
אהריב(מועד קטן יא.) בסוף גמרא דמשקין למגדל אוהרי. (גיטין ס) אוזלי ואוהרי פי׳ כמו אוחרי הן עשויין מן חריות של דקל כדכתיב סלי חורי והם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה ועשוין כמין מסגרת בפיהם וכשמתנדנדים הדגים או העופות בתוכן נסגרים וכיון שהם כלים קנאום בעלים ויש בהן גזל:
ערך נתק
נתקג(גיטין ס) הנתק והבובייה פי׳ נתק צרעת:
ערך סרג
סרגד(מגילה יז.) קראה סירוגין ומתנמנם יצא סירוסין לא יצא פי׳ סירוגין פיסקי פיסקי כגון שקרא ומפסיק ביני וביני חוזר ומתחיל ממקום שפסק סירוגין לא פי׳ בתלמודינו אבל בירושלמי סירוסין קטועין סירוגין חדא חדא פי׳ אחר זולתי אחד כגון שקרא פסוק ומניח פסוק וקורא פסוק ג׳ וחוזר וקורא פסוק שני שהניח. לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין פירשנו בערך חלג (יומא לז: גיטין ס) מה כתיב בטבלא אם שכב ואם לא שכב הכא במאי עסקינן בסירוגין פירוש כותב מקצת מן הפסוק ומשייר מקצת (בבא בתרא סב) איבעיא להו סיים את הקרנות מהו כמין גמא מהו כסירוגין מהו פירוש כגון שהיו עומדין על המצרים ראובן שמעון לוי על רוח מזרחית יהודה יששכר וזבולון על רוח דרומית בנימין דן ונפתלי על רוח מערבית גד ואשר ויוסף על רוח צפונית ובין הני מצרים מכר לו שדה וכתב לו מצר ראובן ולא כתב לו מצר שמעון וכתב לו מצר לוי וכן לכל רוח דילג מצר האמצעי מהו מי אמרינן הואיל דמכר לו מצרים לכל רוח קנה כולה או דלמא לא קנה אלא כנגד המצרים דמאי דמצר לו קנה ומאי דלא מצר לו לא קנה תיקו כבר פירשנו בערך גם:
ערך עדן
עדןה(פסחים ד.) צורבא מרבנן לא ליפתח בעידנא (ברכות נג.) אבל קביע ליה עידנא מידע ידיע דלעידנא קא אזיל (שבת לג) שאני רבא דאנסו ליה עידניה בעל כרחו (חולין קלג) ולפרוס ידיה אנסו ליה עידניה פי׳ לא היו מניחין אותו לעמוד לפי שהיה לומדם (גיטין ס) רב שימי בר אשי אתא לקמיה דאביי אמר ליה לותבן מר בעידנא אמר ליה אית לי עידנא לדידי פי׳ עת ללמד כמו קבעת עתים לתורה (נדה יב.) וזהו עידן של צנועות (א״ב בדניאל שבע עדנין ענין עת וזמן):
א. [געאמטריא.]
ב. [גפלאכטנר קארב.]
ג. [גרינד.]
ד. [איבער געהיפט.]
ה. [צייט.]
סכר מיסכר – פי בורך שלא ירדו המים לתוכו שממעט משיכת הנהר.
ואשקי בהנדזא – אוינטור״א כפי מה שיעלה לך לדלות מן משיכת הנהר כמונו כמו דמהנדזי להדדי בשחיטת חולין (דף מג.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אי הכי מאי למימרא [אם כך מה בא לומר]? הרי פשוט הוא! ומשיבים: חידוש יש בדבר, שכן מהו דתימא [שתאמר], מצי אמרי ליה [יכולים לומר לו] שאר בעלי השדות לבעל הבור: סכר מיסכר [תסכור] גם אתה את בורך, שלא יכנסו המים לתוכו, ואשקי בהינדזא [ותשקה לפי התור], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאינו צריך לעשות כן, וממילא הוא מתמלא ראשון.
The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating this? It is obvious. The Gemara answers: Lest you say that the owners of the other fields can say to the owner of the pit: Dam your pit as well so that water not enter it, and irrigate your fields in proportion [hindeza], just like the rest of us. The mishna therefore teaches us that the owner of the pit is not required to do this, and consequently his pit is filled first.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַב הוּנָא בַּר תַּחְלִיפָא אהַשְׁתָּא דְּלָא אִיתְּמַר הִלְכְתָא לָא כְּמָר וְלָא כְּמָר כֹּל דְּאַלִּים גָּבַר.

Rav Huna bar Taḥalifa said: Now that the halakha was stated neither in accordance with the opinion of this Sage, Rav, nor in accordance with the opinion of that Sage, Shmuel, whoever is stronger prevails. Since the halakha has not been decided, the court refuses to judge the case and leaves the claimants to settle the matter themselves, in the hope that the rightful party will exert himself and prevail.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל דאלים גבר – ולית ליה דהלכתא כשמואל בדיני.
והשתא דלא איתמר כו׳ – לית ליה הא דאמר בפ׳ יש בכור (בכורות דף מט:) הלכתא כשמואל בדיני וכרב באיסורי א״נ הכא מסתבר טעמא דרב אע״ג דדחקינן מתניתין אליביה.
אמר רב הונא בר תחליפא השתא דלא איתמר הלכתא לא כרב ולא כשמואל כל דאלים גבר:
אמר רב הונא בר תחליפא השתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר כל דאלים גבר. וכן פסקו הגאונים ז״ל ואף על גב דקיימא לן דהילכתא כשמואל בדיני הני מילי היכא דלא אסתפקא להו בגמרא הילכתא כמאן אבל הכא דאסתפקו בהא הילכתא כמאן ואמרו מדלא איתמר בה בהדיא הלכתא כמאן כל דאלים גבר אנן נמי מספקא לא פסקינן אלא כמאי דאיתמר בה בגמרא, אבל רש״י ז״ל כתב דרב הונא בר תחליפא לא סבירא ליה הילכתא כשמואל בדיני. משמע דסבירא ליה דאנן דקיימא לן הילכתא כשמואל בדיני הכא נמי כשמואל עבדינן ועלאי שתו מיא ברישא, ולדידיה הא דלא טעמינהו אביי לכולהו פירי דההיא שתא אתי שפיר דהא עבדי להו לעלאי שלא כדין אבל אי סבירא ליה כל דאלים גבר אמאי לא טעמינהו. ואיכא למימר דמכל מקום דינא או כמר או כמר ומאן דעביד כתרוייהו מיגזל גזיל לחד מינייהו או לעלאי או לתתאי וכאותה שאמרו בפרק חזקת זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי כל דאלים גבר אמרי נהרדעי אם בא אחד מן השוק והחזיק בה אין מוציאין אותה מידו דתני רבי חייא גזלן של רבים לא שמיה גזלן ואסקא רב אשי לעולם שמיה גזלן ומאי לא שמיה גזלן שלא ניתן להשבון. והא דאמר להו אביי לבני חרמך זילו סליקו נפשייהו מהתם פירש רש״י ז״ל לתתאי אמר להו דלאו כל כמינייהו לאתקוי נהרא, ולפי פירושו שפירש דרב הונא לא סבירא ליה הלכתא כשמואל אתי שפיר דאביי סבירא ליה דעלאי שו ברישא כשמואל ולאו כל כמינייהו דתתאי לאקולי נהרא. וראיתי בתוספות דאפילו למאן דאמר כל דאלים גבר לית להו לבני חרמק לאתקולי נהרא ולהוליכו דרך אחרת לסבבו סביב שדותיהן אלא אם ירצו סוכרין ומשקין ודיין בכך. ורבינו חננאל ז״ל פירש דאבני באגא קאמר דליסלקו משום אם ירצו דמשום שדותיהן לא יניחו התחתונים את מסבתן דכל דאלים גבר, וכן פירשו מקצת רבותינו הצרפתים ז״ל.
המשנה התשיעית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה רחיים ותנור אבל לא תבור ולא תטחן עמה אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה אבל משתטיל את המים לא תגע אצלה שאין מחזקין ידי עוברי עבירה וכולם לא אמרו אלא מפני דרכי שלום ומחזקין ידי גוים בשביעית אבל לא ידי ישראל ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום אמר הר״ם כבר קדם לנו באור זאת ההלכה בסוף פרק ה׳ משביעית אבל אזכור גם כן באורה הנה האשה שהתירו להשאיל מה שהוזכר לחברתה החשודה על השביעית לפי שהכלים אינם מיוחדים לעבירה לפי שנאמר פעמים יבקש הנפה לרקד בהם הדברים והרחיים לטחון בהם העקרים והסמים והתנור לאפות בו את הפת ולזה אם באה אליה ואמרה להשאיל נפה לרקד חטה או תנור לאפות בו לא תשאילנה כלום ואמרו אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ אין בזה דבר מענין שביעית ואמנם זה מותר לפי שהעקר אצלינו רוב עמי הארץ מעשרים הם ולזה בוררת וטוחנת ומרקדת עמה ואמרו משתטיל מים לעיסה לא תגע אצלה הוא מקום ענין טומאה וטהרה וזה שעם הארץ אשתו ובניו בחזקת טומאה כמו שיתבאר במקומו ממסכת טהרות והעקר אצלנו שהאוכלים כלם לא יטמאו אלא אחר ההכשר באחד משבעה משקין כמו שיתבאר במסכת מכשירין ובעבור העקרים כלם התחייבה להפרד ממנה בעת שפיכת המים על הקמח לפי שהיא מקבלת את טומאה ויהיה עובר עבירה לטמא את התרומה ואפי׳ על העקר האחרון אשר הוא מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל לפי שזאת העיסה בה חיוב התרומה והיו קדש זרע זה עוד אמר שכל מה שזכרנו מהתרת ההשאלה אמנם על הספק והעזר למלאכתה אמנם זה מפני דרכי שלום ומחזקין ידי גוים בשביעית במרמה לבד כמו שאם נראה עובד אדמה נאמר אליהם יעזרכם השם או יצליח מעשיכם והדומה לזה ממה שיגיע לנו תועלת בהצלחת המעשה ההוא ושואלין בשלומן ואפי׳ ביום אידם:
אמר המאירי פירשו בירושלמי מתניתין בסתם אבל במפרש לא ר״ל אם שאלה אותם בהדיא נפה לנפות בה את הקמח וכברה לכבור בה את התבואה וריחים לטחון ותנור לאפות ושאל בה וסתמן לאו כפירושן כלומר שהרי אין תשמישם של כלים אלו אלא לאותם הדברים ותירץ שאני אומר נפה למיפזר בה מעות כברה למיכבר בה חול ריחים לטחון בהם סמנים תנור לטמון בו אונין של פשתן ואם כן טעם היתר זה משום דאיכא למיתלי להיתרא ושמא תאמר אם כן למה אמרו מפני דרכי שלום והלא מן הדין הוא דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן וכדאמרינן במסכת ע״ז לא ימכור אדם לישראל החשוד על השביעית פרה החורשת בשביעית ובית הלל מתירין שיכול לומר לשחיטה מכרתיה תירצו מגדולי הדורות שבמכירה כשהתירו לצורך עצמו של מוכר התירו הואיל ויש שם כדי לתלות כגון שהלוקח עשוי ליקח לשחיטה גם כן אבל שאלה שאין כאן צורך למשאיל כלל אלמלא מפני דרכי שלום לא התירו אף בדאיכא למיתלי אבל כל שאין לתלות אסור אף במכירה וכמו שאמרו אסור למכור להם כלים העשויים לעבודה כגון העול והמחרישה והמזרה וכל שכן שאסור להשאיל וכן יש לפרש שבמכירה נעשו הכלים של לוקח וכל היכא דאיכא למיתלי תלינן אבל שאלה שעדין שם המשאיל עליהם הרי זה גורם למלאכה בשלו ואי לאו דרכי שלום אף בדאיכא למיתלי אסור ומקצת רבנים פירשו משנתנו בדליכא למיתלי וכנגד הירושלמי שהזכרנו ואעפ״כ משאלת דאע״ג דבמכירה אסור מכירה אין בה איבה שאין אדם עשוי למכור כליו אבל שאלה אי מימנעה איכא איבה ואע״ג דליכא למיתלי שרי ואף הירושלמי איפשר לפרשו לשיטה זו ר״ל להיות המכירה חמורה מן השאלה כלומר שלא אמרו להתיר אלא בסתם ובשאלה ולהודיע שמאחר שיש כאן איבה תולין בה אף על צד רחוק כגון אלו שהזכרנו אבל מה שאין בו צד איבה כגון מכירה אין תולין בו על צדדים רחוקים כאלו שאם כן אף מחרישה וחברותיה איפשר לתלות בהם לקצת דברים רחוקים אלא שכל שאין שם איבה אין תולין אלא בדברים המצויים וכן כתבנוה במסכת ע״ז:
אבל לא תבור ולא תטחן עמה שהרי נמצאת מסייעת בגוף העבירה משאלת אשת חבר לאשת עם הארץ נפה וכברה וריחים ותנור ר״ל אפי׳ במפרש ולא עוד אלא שבוררת וטוחנת ומרקדת עמה ודבר זה לא בשביעית אלא כל השנים שאם תאמר שיש כאן סיוע לעוברי עבירה ומצד שהם חשודים על המעשרות אנו סומכין על מה שאמרו רוב עמי הארץ מעשרים הם ומאחר שכן מפני דרכי שלום ראוי לסמוך על טעם זה אבל משתטיל מים אסור שנמצא הקמח מוכשר וכשתגלגל תתחייב בחלה ונמצאת מסייעת לטמא את החלה שהרי עם הארץ ואשתו וכליו מטמאין ומשום חלין מיהא לא דקיימא לן מותר לגרום טומאה לחלין שבארץ ישראל אלא משום חלה אתי עלה:
מחזיקין ידי גויים בשביעית פירשו בגמרא לא לסייעם במלאכה אלא לומר להם הוחזקו כלומר כשיראו אותם עובדי אדמה אומרין להם שיוחזקו בכך מאת השם או שיצליחם בכך וכיוצא בזה הואיל ואין בה עבירה אצלו ושואלין בשלומן של גוים אפי׳ ביום אידם שהוא באדיקותו בעבדת האלילים ואפי׳ בהזכרת השם וכמו שכתבו גדולי הרבנים שהשלום שמו של הב״ה הוא:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב הונא בר תחליפא: השתא [עכשיו] שלא איתמר הלכתא [נאמרה הלכה] לא כמר [כחכם זה] ולא כמר [כחכם זה], לא כרב ולא כשמואל, כל דאלים [שחזק יותר] גבר [גובר] ואין אנו מתערבים בענין זה, אלא אנשים יסתדרו ביניהם.
Rav Huna bar Taḥalifa said: Now that the halakha was stated neither in accordance with the opinion of this Sage, Rav, nor in accordance with the opinion of that Sage, Shmuel, whoever is stronger prevails. Since the halakha has not been decided, the court refuses to judge the case and leaves the claimants to settle the matter themselves, in the hope that the rightful party will exert himself and prevail.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ לוֹתְבַן מָר בְּעִידָּנָא אֲמַר לֵיהּ אִית לִי עִידָּנָא לְדִידִי וְלוֹתְבַן מָר בְּלֵילְיָא א״לאֲמַר לֵיהּ אִית לִי מַיָּא לְאַשְׁקוֹיֵי א״לאֲמַר לֵיהּ אֲנָא מַשְׁקֵינָא לֵיהּ לְמָר מַיָּא בִּימָמָא וְלוֹתְבַן מָר בְּלֵילְיָא א״לאֲמַר לֵיהּ לְחַיֵּי.

Rav Shimi bar Ashi came before Abaye and said to him: Master, set a time for me to study with you. Abaye said to him: I have a set time for myself, and I cannot devote it to you. Rav Shimi bar Ashi said to him: Master, set a time for me at night, and we can study then. Abaye said to him: I have to bring water at night with which to irrigate my fields. Rav Shimi bar Ashi said to him: I will irrigate for Master during the day, and then Master can set a time for me at night to study with him. Abaye said to him: Very well; this is an acceptable arrangement.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לותבן מר בעידנא – יושיבני אדוני ללמוד בעת קבוע.
לדידי – לגירסא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב שימי בר אשי אתא לקמיה [בא לפני] אביי, אמר ליה [לו]: לותבן מר בעידנא [יושיבני, יקבע לי, אדוני זמן ללמוד]! אמר ליה [לו]: אית לי עידנא לדידי [יש לי זמן קבוע בשבילי] ואיני יכול להקדיש אותו עבורך. אמר לו: ולותבן מר בליליא [ויושיב אותי אדוני בלילה] ואז נלמד! אמר ליה [לו]: אית [יש] לי, אני צריך מיא לאשקויי [מים להשקות] את שדותי. אמר ליה [לו]: אנא משקינא ליה למר מיא ביממא, ולותבן מר בליליא [אני אשקה לאדוני את המים ביום, ויושיב אותי אדוני בלילה ונלמד]! אמר ליה [לו]: לחיי [לחיים], כלומר, בסדר. מה עשה רב שימי בר אשי?
Rav Shimi bar Ashi came before Abaye and said to him: Master, set a time for me to study with you. Abaye said to him: I have a set time for myself, and I cannot devote it to you. Rav Shimi bar Ashi said to him: Master, set a time for me at night, and we can study then. Abaye said to him: I have to bring water at night with which to irrigate my fields. Rav Shimi bar Ashi said to him: I will irrigate for Master during the day, and then Master can set a time for me at night to study with him. Abaye said to him: Very well; this is an acceptable arrangement.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֲזַל לְעִילָּאֵי אֲמַר לְהוּ תַּתָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא אֲזַל לְתַתָּאֵי אֲמַר לְהוּ עִילָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא אַדְּהָכִי סְכַר מִיסְכָּר וְאַשְׁקִי כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ כְּבֵי תְרֵי עֲבַדְתְּ לִי וְלָא טַעְמִינְהוּ אַבָּיֵי לְפֵירֵי דְּהַהִיא שַׁתָּא.

What did Rav Shimi bar Ashi do? He first went to the owners of the uppermost fields, and said to them: The owners of the lowermost fields drink the water first, in accordance with the opinion of Rav. He then went to the owners of the lowermost fields, and said to them: The owners of the uppermost fields drink the water first, in accordance with the opinion of Shmuel. In the meantime, while the owners of the upper fields and the lower fields were arguing over who has first rights to the water, Rav Shimi bar Ashi dammed the river and irrigated Abaye’s fields. When he came before Abaye, the latter said to him: You have acted for me in accordance with two opposing opinions. And Abaye would not even taste the produce of that year because he thought that the water had reached his field in an unlawful manner.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תתאי שתו ברישא – ואין אתם רשאין לסוכרו.
כבי תרי – רב ושמואל.
כבי תרי עבדת לי – והוא סבר כיון דאמר כל דאלים גבר יכול להערים עליהם ולא דמי דמה נפשך מיצעי לא שתו ואעילאי ותתאי הוא דשייך כל דאלים גבר.
לא טעמינהו – להודיע שלא על פיו עשה ושמא מכרם דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום בעלמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אזל לעילאי [הלך לאלה שהיו למעלה ממנו] במעלה הנהר, אמר להו [להם]: תתאי שתו מיא ברישא [התחתונים שותים מים בתחילה] כדברי רב, אזל לתתאי [הלך לאלה שהיו תחתונים ממנו], אמר להו [להם]: עילאי שתו מיא ברישא [העליונים שותים מים בתחילה] כדברי שמואל, אדהכי [בינתיים] עד שדנו בדבר התחתונים והעליונים מי ישקה סכר מיסכר ואשקי [סכר את הנהר והשקה] את שדותיו של אביי. כי אתא לקמיה [כאשר בא לפני] אביי, אמר ליה [לו]: כבי תרי עבדת לי [כמו שתי שיטות הפוכות עשית לי]! ולא טעמינהו [טעם אותם] אביי לפירי דההיא שתא [את הפירות של אותה שנה], מפני שחשב שהמים הגיעו אליו שלא כדין.
What did Rav Shimi bar Ashi do? He first went to the owners of the uppermost fields, and said to them: The owners of the lowermost fields drink the water first, in accordance with the opinion of Rav. He then went to the owners of the lowermost fields, and said to them: The owners of the uppermost fields drink the water first, in accordance with the opinion of Shmuel. In the meantime, while the owners of the upper fields and the lower fields were arguing over who has first rights to the water, Rav Shimi bar Ashi dammed the river and irrigated Abaye’s fields. When he came before Abaye, the latter said to him: You have acted for me in accordance with two opposing opinions. And Abaye would not even taste the produce of that year because he thought that the water had reached his field in an unlawful manner.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) הָנְהוּ בְּנֵי בֵּי חַרְמָךְ דַּאֲזוּל כְּרוֹ בְּרֵישָׁא דְשַׁנְוָותָא וְאַהְדְּרוּהּ וְשַׁדְיוּהּ בְּשִׁילְהֵי נַהֲרָא אֲתוֹ עִילָּאֵי לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי אֲמַרוּ לֵיהּ קָא מַתְקֵיל לְנַהֲרִין אֲמַר לְהוּ כְּרוֹ בַּהֲדַיְיהוּ טְפֵי פּוּרְתָּא אֲמַרוּ לֵיהּ קָא יָבְשִׁי פֵּירִין אֲמַר לְהוּ זִילוּ סַלִּיקוּ נַפְשַׁיְיכוּ מֵהָתָם.:

It is related that there were certain residents of a place called Bei Ḥarmakh who went and dug a channel at the head of the Shanvata River in order to divert the water and allow it to circle their fields, and then they returned the water to the river further downstream. Those who owned fields further upstream came before Abaye, and said to him: This damages our river, as the water is not flowing as it once had. Abaye said to them: Dig a little deeper with them, and that should solve the problem. They said to him: If we do that, our pits will become dry. Once Abaye heard this he said to the residents of Bei Ḥarmakh: Go remove yourselves from there, and dam the diversion that you made for the river.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חרמך – שם העיר.
שנוותא – שם הנהר.
כרו ברישא דשנוותא ואהדרוה בשלהי נהרא – רצו להקיף את שדותיהן במי הנהר וכרו מלמעלה לשדותיהן לצד ראש העליון של הנהר והסיבו מקצתן סביב שדותיהן ובסוף שדותיהן הסיבוהו עד שחזר ונפל לתוך הנהר (כזה).
קא מתקיל לנהרין – נהר שלנו נתקל מפני שהסיבוהו ואינו נמשך מהר וצפין המים דרך שדותינו שכן דרך הנהר המיסב אין מימיו קלין לרוץ מפני העקמומית.
כרו בהדייהו טפי פורתא – העמיקו המים אצלכם בראש המסיבה כדי שישטפו המים במרוצה.
קא יבשי פירין – אם נעמיק ייבשו חריצין שלנו כשלא יתברכו מימי הנהר יעמיקו המים ויחדל הלחלוחית ולא ינבעו המים לחריצין שיש לנו.
פירין – כמו פירא דכוורי (כתובות דף עט.).
אמר להו – אביי לבני חרמך.
סליקו נפשייכו – וסתמו את מסיבתכם.
סליקו נפשייכו מהכא – פי׳ ר״ח דלעילאי אמר שאין יכול למחות בהן משום דכל דאלים גבר וקצת משמע כן שהרי להן היה מדבר ומ״מ נראה כפירוש הקונטרס דלבני חרמך היה מדבר שיסתמו את מסיבתם ולא דמי לדרב ושמואל כלל.
אמר לה זילו וסליקו נפשייכו מהתם – פי׳ רש״י ז״לא לבני חרמך קאמר, וכן נראה הדין, דלאו כל כמינייהו לאתקולי נהראב. ור״ח ז״ל פי׳ג לעילאי אמר לא תקבלו אריסות וחכירות באותו מקום, וקי״ל דכל דאלים גבר, ולישנא דגמרא הכי משמע דבהדי עילאי היה מדבר אבייד.
א. בד״ה אמר להו.
ב. וכ״כ התוס׳ ד״ה סליקו בפי׳ רש״י, ובמאירי.
ג. הובא בתוס׳ ברשב״א ובריטב״א.
ד. ועיין בתוס׳ שהכריע כפי׳ רש״י, ובריטב״א הכריע כפירוש ר״ח, וכתב בטעמו של ר״ח דפטורין כיון דהוי גרמא בנזקין.
רש״י בד״ה כרו ברישא כו׳ ונפל לתוך הנהר כזה כצ״ל:
תוס׳ בד״ה לא כו׳ שלא על פיו עשה כו׳. נ״ב ודומה לזה מיתת אבנר והבן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: הנהו [אנשים מסויימים] שהיו בני המקום הנקרא בי חרמך דאזול [שהלכו] וכרו תעלה ברישא [בתחילת] נהר שנוותא כדי שתקיף את שדותיהם ואהדרוה ושדיוה בשילהי נהרא [והחזירוה בסוף הנהר]. אתו עילאי לקמיה [באו אלה שהיו למעלה מהם לפני] אביי, אמרו ליה [לו]: קא מתקיל לנהרין [זה יוצר תקלה, עיכוב, לנהר שלנו]! אמר להו [להם]: כרו בהדייהו טפי פורתא [העמיקו יחד איתם קצת יותר] ואז יהיה מספיק מים. אמרו ליה [לו]: קא יבשי פירין [הבורות שלנו מתייבשים] על ידי כך. כיון ששמע כך אמר להו [להם] לבני חרמך: זילו סליקו נפשייכו מהתם [סלקו את עצמכם משם] וסכרו את הדרך החדשה שעשיתם לנהר.
It is related that there were certain residents of a place called Bei Ḥarmakh who went and dug a channel at the head of the Shanvata River in order to divert the water and allow it to circle their fields, and then they returned the water to the river further downstream. Those who owned fields further upstream came before Abaye, and said to him: This damages our river, as the water is not flowing as it once had. Abaye said to them: Dig a little deeper with them, and that should solve the problem. They said to him: If we do that, our pits will become dry. Once Abaye heard this he said to the residents of Bei Ḥarmakh: Go remove yourselves from there, and dam the diversion that you made for the river.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת ודגי׳וְדָגִים יֵשׁ בָּהֶן וְכוּ׳.: בבְּאוּזְלֵי וְאוֹהָרֵי

§ The mishna teaches: Taking animals, birds, or fish that were caught in traps belonging to another person is considered robbery on account of the ways of peace. And Rabbi Yosei says that this is full-fledged robbery. The Gemara comments: With regard to nets [uzlei] and woven traps [oharei],
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אוזלי – רשתות של חוטין שיש להם תוך.
אוהרי – של גמי יונקייר״ש.
מצודות חיות ועופות כו׳ – ולא דמי למרחיקין מצודות הדג מן הדג דפרק לא יחפור (ב״ב דף כא:) דהתם אומנתו בכך ומן הדין הוא שירחיק משם דא״ל קא פסקת לחיותי אבל הכא דאין אומנתו בכך לא הוי גזל אלא מפני דרכי שלום.
מצודות חיות ועופות ודגים יש בהם גזל מפני דרכי שלום פי׳ מדאורייתא עד דלא אתי לידיה לא קנייה הילכך כל הקודם זכה ואע״פ שהוא בתוך מצודתו אבל מפני דרכי שלום דלא ליתו לאינצויי תקנו חכמים שיהיה בהן גזל וקנאתם בעל המצודה ור׳ יוסי אומר גזל גמור יש בהן ואוזלי ואוהרי כ״ע לא פליגי כי פליגי בלוחי וקוקרי. פי׳ אוזלי ואוהרי הן מצודות שיש להן תוך והלכך מודה ת״ק דקנה כליו שכל שבכליו של אדם קונה לו וגזל גמור הוא אבל לוחי וקוקרי הם מצודות שאין להן תוך שאין לומר שם כליו קנה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנה: מצודות חיה ועופות ודגים יש בהן משום גזל משום דרכי שלום, ור׳ יוסי אומר שגזל גמור הוא. ומעירים: באוזלי ואוהרי [ברשתות ומלכודות]
§ The mishna teaches: Taking animals, birds, or fish that were caught in traps belonging to another person is considered robbery on account of the ways of peace. And Rabbi Yosei says that this is full-fledged robbery. The Gemara comments: With regard to nets [uzlei] and woven traps [oharei],
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין ס: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין ס:, רי"ף גיטין ס: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין ס:, רש"י גיטין ס:, ראב"ן גיטין ס: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין ס:, פסקי רי"ד גיטין ס:, רמב"ן גיטין ס: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין ס: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין ס: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין ס:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין ס:, מהרש"א חידושי אגדות גיטין ס:, גליון הש"ס לרע"א גיטין ס:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין ס:, אסופת מאמרים גיטין ס:

Gittin 60b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 60b, Rif by Bavli Gittin 60b, Collected from HeArukh Gittin 60b, Rashi Gittin 60b, Raavan Gittin 60b, Tosafot Gittin 60b, Piskei Rid Gittin 60b, Ramban Gittin 60b, Rashba Gittin 60b, Meiri Gittin 60b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 60b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 60b, Maharsha Chidushei Aggadot Gittin 60b, Gilyon HaShas Gittin 60b, Steinsaltz Commentary Gittin 60b, Collected Articles Gittin 60b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144