דאית ביה רווחא שיכול לקרות פסוק אחד מפרשה אחרת אבל דלא מצי למקרי מפרשה אחרת דאית לה למיקרא למחר או דולג או פוסק. ובמנחה קורין על פיהן מה שקורין שחרית בספר כדרך שקורין כל השנה בספר:
(1) 
דְּאִית לֵיהּ רַוְוחָא.:
דְּאִית לֵיהּ רַוְוחָא.as the second reader has space, i.e., he has the option to read from the ensuing paragraph.
הכל
(2) פָּרָשָׁה גְּדוֹלָה קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף וּבַמִּנְחָה קוֹרִין עַל פִּיהֶן כּוּ׳.: אִיבַּעְיָא לְהוּ הֵיכִי קָאָמַר בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף קוֹרִין אוֹתָהּ בַּסֵּפֶר וּבַמִּנְחָה קוֹרִין אוֹתָהּ עַל פֶּה כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע אוֹ דִלְמָא הָכִי קָתָנֵי בַּשַּׁחֲרִית קוֹרִין אוֹתָהּ בַּסֵּפֶר וּבַמּוּסָף וּבַמִּנְחָה קוֹרִין אוֹתָהּ עַל פֶּה כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע.
§ The mishna taught: A long passage is read by two people, and they read from the Torah in the morning prayer and in the additional prayer. And in the afternoon prayer they read the daily portion by heart, just as one recites Shema. A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is the tanna speaking? Does he mean that in the morning prayer and in the additional prayer they read the portion from a Torah scroll, but in the afternoon prayer each individual reads by heart, just as one recites Shema? Or perhaps this is what is taught: In the morning prayer they read it from a Torah scroll, but in the additional prayer and in the afternoon prayer they read it by heart, just as one recites Shema.
פירוש: בשחרית במוסף כול׳ – תנא בשחרית ובמוסף נכנסין בכנסת וקורא בתורה בציבור, ערב שבת לא היו נכנסין מפני כבוד השבת.
במוסף במנחה וכו׳ ופי׳ בגמ׳ רב אמר דולג שראשון קורא ג׳ פסוקים ושמואל אמר פוסק שאינו דולג משום גזרה משום הנכנסין ומשום היוצאין שאם קורא ראשון ג׳ פסוקים שלמין א׳ היוצא לאחד כשסיים הראשון שלא נשתייר לשני לקרות אלא ב׳ פסוקין וכן אם מתחיל השני בפסוק הג׳ הנכנס לאחר שסיים הראשון כששומע ששני קורא הג׳ אומר לא קרא הראשון אלא ב׳ פסוקים:
קרבן מוסף אין במנחה כלומר מנחה קודם לנעילה ובשעת מנחה עוסקין במוסף ואין פנאי לקרות במעמדות:
פרשה גדולה קורין אותה בשנים וקטנה ביחיד בשחרית ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע – נראה לי דהכי גרסינן ולא גרסינן במוסף הכא מתרי טעמא חדא דאין קריאה במוסף אלא בשחרית ובמנחה ועוד דאמרינן לקמן דכל יום שיש בו מוסף אין בו מעמד לא מוסף ולא מנחה. משום הכי נראה לי דלא גרסינן הכא במוסף אלא שחרית ומנחה בלחוד ומאי דמביעיא לן עלה בגמ׳ הכין פירושה איבעיא להו היכי קתני בשחרית קורין הקריאות הללו בספר ובמנחה על פיהן או דילמא הכי קתני בשחרית ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן משום דהני פרשיות מיגרס גריסן ולא הצריכום ספר תורה ופשיט ליה דשחרית קורין אותם בספר תורה כדרך שקורין הציבור קריאותיהן כל השנה כולה בספר תורה ובמנחה קורין אותן על פיהן.
א שנינו במשנה: פרשה גדולה קורין אותה בשנים בשחרית ובמוסף ובמנחה קורין על פיהן כקוראים את שמע. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: היכי קאמר [כיצד אמר]? כלומר, כיצד יש לפסק ולהבין הלכה זו? האם בשחרית ובמוסף קורין אותה בספר, ובמנחה קורין אותה על פה כקורין את שמע, או דלמא הכי קתני [שמא כך שנה]: בשחרית קורין אותה בספר, ובמוסף ובמנחה קורין אותה על פה כקורין את שמע?
§ The mishna taught: A long passage is read by two people, and they read from the Torah in the morning prayer and in the additional prayer. And in the afternoon prayer they read the daily portion by heart, just as one recites Shema. A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is the tanna speaking? Does he mean that in the morning prayer and in the additional prayer they read the portion from a Torah scroll, but in the afternoon prayer each individual reads by heart, just as one recites Shema? Or perhaps this is what is taught: In the morning prayer they read it from a Torah scroll, but in the additional prayer and in the afternoon prayer they read it by heart, just as one recites Shema.
הכל
(3) תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף נִכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְקוֹרִין כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרִין כׇּל הַשָּׁנָה וּבַמִּנְחָה יָחִיד קוֹרֵא אוֹתָהּ עַל פֶּה אֲמַר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי וְכִי יָחִיד יָכוֹל לִקְרוֹת דִּבְרֵי תוֹרָה עַל פֶּה בְּצִבּוּר אֶלָּא אכּוּלָּן נִכְנָסִין וְקוֹרִין אוֹתָהּ עַל פֶּה כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע.:
The Gemara suggests: Come and hear, as it is taught in a baraita: In the morning prayer and in the additional prayer they would enter the synagogue and read from the Torah in the manner that they read all year. But in the afternoon prayer, a single individual would read the portion for that day by heart. Rabbi Yosei said: But can an individual read matters of Torah by heart in the presence of the community? Rather, they all enter and read that day’s portion together, just as one recites Shema. This baraita clearly indicates that they would read by heart only in the afternoon service.
ערב שבת במנחה לא היו נכנסין לקרות בפה לפי שהן עוסקין לכבוד שבת לטרוח בסעודת שבת והאי דקתני בששי ותצא וגו׳ היינו בשחרית בספר:
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: בשחרית ובמוסף נכנסין לבית הכנסת וקורין כדרך שקורין כל השנה בספר תורה, ובמנחה יחיד קורא אותה את פרשת היום על פה. אמר ר׳ יוסי: וכי יחיד יכול לקרות דברי תורה על פה בצבור? אלא כולן נכנסין וקורין אותה ביחד על פה כקורין את שמע. ומכל מקום למדנו מכאן שרק במנחה היו קוראים על פה.
The Gemara suggests: Come and hear, as it is taught in a baraita: In the morning prayer and in the additional prayer they would enter the synagogue and read from the Torah in the manner that they read all year. But in the afternoon prayer, a single individual would read the portion for that day by heart. Rabbi Yosei said: But can an individual read matters of Torah by heart in the presence of the community? Rather, they all enter and read that day’s portion together, just as one recites Shema. This baraita clearly indicates that they would read by heart only in the afternoon service.
הכל
(4) כׇּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַלֵּל אֵין בּוֹ מַעֲמָד כּוּ׳.: מָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה הַלָּלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה וְהַלָּלוּ דִּבְרֵי סוֹפְרִים.:
The mishna taught: On any day that has the recitation of hallel, but on which the additional offering was not sacrificed, it has no reading of the Torah by the non-priestly watch in the morning service. On days that have both hallel and an additional offering, there was no reading in the afternoon prayer. When a wood offering was brought, there was no reading in the closing prayer. The Gemara asks: What is the difference between this and that, a day on which an additional offering is sacrificed and a day on which a wood offering is brought? The Gemara explains: These days, on which an additional offering is brought, apply by Torah law, but these days, on which a wood offering is brought, apply by rabbinic law, and therefore it overrides only the closing prayer.
מתני׳ כל יום שיש בו הלל – ואין בו מוסף כגון חנוכה וכיוצא בו לא היה בו בשחרית כלומר לא היה בו מעמד, לא היו אנשי מעמד נכנסין בכנסת וקורין פרשיותיהן בשחרית.
וכל יום שיש בו קרבן מוסף – כגון ראש חדש וחולו של מועד אין בו לאנשי מעמד קריאה במנחה.
ואמרינן מה הפרש בין זה לזה? ופרקינן הללו דברי תורה – כלומר הימים שיש בהם קרבן מוסף כגון ראש חדש וחולו של מועד מן התורה אסורין בתענית. ואין צריכין [חיזוק] אלא דוחין המעמד שבנעילה, ואף על פי שאינה תדירה ואינו דבר ידוע. אבל זמן עצי הכהנים שהוא אסור בתענית מדרבנן צריך חיזוק, לפיכך אין מעמד במנחה שהוא תדיר והוא ידוע, וכיון שרואין כי דוחה את המנחה נוהגין בו יום טוב. כדתניא [במגלת תענית] ואלו ימים זמן עצי הכהנים והעם אסורין בהספד ובתענית.
אין בו מעמד שחרית כלומר אין קורין מה שקורין במעמדות לפי שעוסקין בהלל. קרבן מוסף אין בו נעילה כלומר שיש בו קרבן מוסף אין בו תפלת נעילה ואין קורין במעמדות לפי שעוסקין בקרבן וקסבר דתפלת נעילה קודם לתפלת מנחה ולפי שתפלת מוסף עד הערב עוסקין במוסף בשעת נעילה. קרבן עצים אין במנחה כלומר ביום שמביאין קרבן עצים אין קוראין במעמדות במנחה. לפי שעוסקין בקרבן עצים:
מה הפרש בין זה לזה כלומר מ״ש דמוסף דוחה מנחה ואין דוחה נעילה וקרבן עצים דוחה אפי׳ נעילה:
הללו קרבן מוסף דברי תורה ואין צריכין חיזוק ואין צריך שיהא דוחה אלא מנחה שסמוך לו אבל קרבן עצים שהן מדברי סופרים וצריכין חיזוק לפיכך עשו בו חיזוק שדוחה אפי׳ נעילה שאינו סמוך לו:
מה הפרש בין זה לזה – מאי שנא דקרבן עצים דחי מעמד דנעילה ומעמד דמנחה לא דחי.
הללו דברי תורה – מנחה כדאמרי׳ בברכות (דף כו.) יצחק אבינו תיקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ודנעילה מדברי סופרים. וצריכין חיזוק לא גרסינן הכא.
מה הפרש בין זה לזה – כלומר מה הפרש בין קרבן מוסף לקרבן עצים דקרבן מוסף דוחה מנחה וקרבן עצים לא דחי מנחה.
הללו דברי תורה – מוסף ולהכי קדחי מנחה דהוי מדברי תורה אבל קרבן עצים דהוי מדברי סופרים והלכך לא דחיא אלא נעילה דהויא מדברי סופרים אבל לא דחיא מנחה דהויא מדברי תורה.
כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית קרבן מוסף אין בו נעילה – פירש המורה: אותם שהיו בירושלם לא היו מתפללין על קרבן אחיהם בשחרית לפי שאין פנאי לעשות מעמדם שקורים ההלל ומפני ההלל היו דוחים את המעמד. קרבן מוסף יום שיש בו קרבן מוסף אין בו מעמד בירושלם בנעילה וכל שכן במנחה הסמוכה למוסף לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מבתמיד שהוא אחד אין לך מוסף בלא שתי בהמות ולא היה להן פנאי כלל שהכהנים של משמר טרודין במוסף. וישראלים שבהן היו טרודין לחטוב עצים ולשאוב מים ודוחה אפילו מעמד דנעילה ואמר ל״ש מעמד של נעילה.
וקשה בעיני מאד פתרון זה לומר שעל אותם של ירושלם מדברת המשנה והטעם מפני שהיו טרודין בקרבן מוסף וקרבן עצים דהא שחרית נמי ומנחה איכא תמידין ומאי שנא קרבן עצים מן התמידין. ועוד דעד השתא איירינן וישראל שבאותו מעמד מתקבצים בעריהם והשתא אמרינן דעל אותן שהיו עומדין בירושלם קאי, ואילו כן היכי לא מפרש התנא בפירוש בירושלם. השתא דתני סתם משמע דארישא קאי.
וכך נראה לי דאמעמדות דלעיל קאי דאילו בירושלם לא היו עושים מעמדות כלל אלא היו עומדים בעזרה על קרבן ושם מתפללין שיתקבל ברצון והמעמדות לא היו נעשין אלא בערי ישראל והתם קאי והכין פירושה כל יום שיש בו הלל כגון חנוכה אין בו מעמד שחרית שכבוד ההלל דוחה את המעמד כאילו היה יום טוב ואינו דוחה אלא שחרית שלא היו מתקבצין בשחרית אבל היו מתקבצין במנחה ובנעילה ומתפללין כדפרישית בריש פרקין שהיו מתפללין נעילה בתעניות ובמעמדות וכבוד ההלל היה מעמד אחד של שחרית.
ונראה לי שהמעמדות היו מתענין בחנוכה דהא תנן לעיל (בבלי תענית ט״ו:) ואם התחילו אין מפסיקין ולא גריעי מעמדות מתעניות דמטר ולפיכך היו מתפללין נעילה. קרבן מוסף אין בו נעילה בעבור כבוד קרבן מוסף שהוא כמו יום טוב לא היו עושין מעמד כל עת תפילת מוסף שתפילת המוספין והקרבת המוספין כל היום והילכך היה דוחה מעמד דמוסף דידיה ומעמד דנעילה וכל שכן דמנחה הקודמת לנעילה ויום שיש בו קרבן עצים דוחה מעמד דמנחה. מקריבין קרבן עצים סמוך למנחה וקרבן עצים הוא כמו יום טוב ודוחה המעמד שלו וחזר ר׳ עקיבה להיות שונה כבן עזיי1 דקרבן מוסף אינו דוחה אלא מעמד דמנחה וקרבן עצים דוחה מנחה ונעילה מפני שראש חדש דאיכא קרבן מוסף הוא מדאורייתא ואין צריך חיזוק לדחות יותר מן המעמד שלו אבל קרבן עצים שהוא מדרבנן צריך חיזוק ודוחה מעמדות של מנחה ושל נעילת שערים כך נראה בעיני פתרון משנה זו.
1. כן בכ״י ששון 557, וכן בתוספתא בהרבה מקומות. בכ״י ניו יורק 6501: ״עזאי״.
ב שנינו במשנה שכל יום שיש בו הלל — אין בו מעמד בשחרית, ושיש בו קרבן מוסף — אין במנחה, ושיש בו קרבן עצים — אין בנעילה. ושואלים: מה הפרש בין זה לזה, בין יום שיש בו מוסף ליום שיש בו? ומשיבים: הללו, כלומר, ימים שמקריבים קרבן מוסף, הם מדברי תורה, והללו זמני קרבן עצים הם מדברי סופרים ואינם דוחים אלא נעילה.
The mishna taught: On any day that has the recitation of hallel, but on which the additional offering was not sacrificed, it has no reading of the Torah by the non-priestly watch in the morning service. On days that have both hallel and an additional offering, there was no reading in the afternoon prayer. When a wood offering was brought, there was no reading in the closing prayer. The Gemara asks: What is the difference between this and that, a day on which an additional offering is sacrificed and a day on which a wood offering is brought? The Gemara explains: These days, on which an additional offering is brought, apply by Torah law, but these days, on which a wood offering is brought, apply by rabbinic law, and therefore it overrides only the closing prayer.
הכל
(5) זְמַן עֲצֵי כֹהֲנִים וְהָעָם כּוּ׳.: ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן לָמָּה הוּצְרְכוּ לוֹמַר זְמַן עֲצֵי כֹהֲנִים וְהָעָם אָמְרוּ כְּשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה לֹא מָצְאוּ עֵצִים בַּלִּשְׁכָּה וְעָמְדוּ אֵלּוּ וְהִתְנַדְּבוּ מִשֶּׁלָּהֶם.
The mishna continues with a list of the times for the wood offering of priests and the people. The Sages taught: Why was it necessary to state the times for the wood offering of priests and the people? They said in response that this is what happened: When the people of the exile ascended to Jerusalem in the beginning of the Second Temple period, they did not find enough wood in the Temple chamber for the needs of the altar. And these families arose and donated from their own wood to the Temple.
תנו רבנן: למה הוזכרו זמן עצי הכהנים והעם להימנות? כשעלו ישראל מן הגולה לא מצאו עצים למערכה ועמדו אילו והתנדבו משלהם.
זמן עצי הכהנים והעם תשעה באחד בניסן בני ארח בן יהודה כול׳. מני מתני׳ אינה לר׳ מאיר – דאמר בני פחת מואב הן הן בני דוד בן יהודה. דאי ר׳ מאיר היא כיון שהקריבו בני דוד בן יהודה (כ״ג) [כ׳] בתמוז ובאו בני פחת מואב להקריב בכ׳ באב, היה לו לומר אם בני פחת מואב הן בני דוד בן יהודה שבו בני פחת מואב שנייה כמו שאמר בני פרעוש שניה. אי מתני׳ ר׳ יהודה היא – כיון דאמר בני עדיין בן יהודה הן בני דוד בן יהודה היה לו לומר שבו בני עדיין בן יהודה שנייה. אי ר׳ יוסי – כיון דאמר בני פחת מואב בן יהודה בני יואב בן צרוייה הן, ובני עדין הן הן בני יואב בן צרויה, היה לו לומר שבו בני עדיין שנייה. ואוקמיה לר׳ יוסי ותרי תנאי אליבא דר׳ יוסי.
עמדו אלו – זמן דקתני במתני׳ אהכי הוצרכו למנות משום ההיא תקנה דעבוד להו הנך נביאים כי היכי דלא לידחינהו מאתרייהו.
ג שנינו במשנה רשימת ימים שהם זמן עצי כהנים והעם וכו׳. תנו רבנן [שנו חכמים]: למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם? אמרו: כך היה מעשה, כשעלו בני הגולה בימי הבית השני לא מצאו עצים בלשכה די הצורך עבור המזבח ועמדו משפחות אלו והתנדבו משלהן להביא את העצים למזבח.
The mishna continues with a list of the times for the wood offering of priests and the people. The Sages taught: Why was it necessary to state the times for the wood offering of priests and the people? They said in response that this is what happened: When the people of the exile ascended to Jerusalem in the beginning of the Second Temple period, they did not find enough wood in the Temple chamber for the needs of the altar. And these families arose and donated from their own wood to the Temple.
הכל
(6) וְכָךְ הִתְנוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶן שאפי׳ שֶׁאֲפִילּוּ לִשְׁכָּה מְלֵאָה עֵצִים יִהְיוּ אֵלּוּ מִתְנַדְּבִין מִשֶּׁלָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר {נחמיה י׳:ל״ה} וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית אֲבוֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזוּמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח ה׳ אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה.:
And the prophets among them stipulated as follows, that even if the entire chamber were full of wood, the descendants of these families would donate wood from their own property on these specific days, as it is stated: “And we cast lots, the priests, the Levites and the people, for the wood offering, to bring it into the house of our God, according to our fathers’ houses, at appointed times year by year, to burn upon the altar of the Lord our God, as it is written in the Torah” (Nehemiah 10:35). Although these donations were not always necessary, it was established that all generations would observe these days.
כל יום שיש בו קרבן עצים – כגון אלו ט׳ ימים שאנו עתידין לפרשם כדתנן: זמן עצי הכהנים והעם תשעה אין לאנשי המעמד תפילה בנעילה. אמר בן עזאי משום ר׳ יהושע כל יום שיש בו קרבן מוסף אין מעמד בנעילה, קרבן עצים אין במנחה.
וכך התנו נביאים שביניהם: שאפילו לשכה המיועדת לכך במקדש מלאה עצים — יהיו אלו מתנדבים משלהם בימים הללו, שנאמר: ״והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבותינו לעתים מזמנים שנה בשנה לבער על מזבח ה׳ אלהינו ככתוב בתורה״ (נחמיה י, לה), ואף שלאחר זמן שוב לא הוצרכו לנדבת היחידים, תיקנו לדורות הבאים לשמור זמנים אלה.
And the prophets among them stipulated as follows, that even if the entire chamber were full of wood, the descendants of these families would donate wood from their own property on these specific days, as it is stated: “And we cast lots, the priests, the Levites and the people, for the wood offering, to bring it into the house of our God, according to our fathers’ houses, at appointed times year by year, to burn upon the altar of the Lord our God, as it is written in the Torah” (Nehemiah 10:35). Although these donations were not always necessary, it was established that all generations would observe these days.
הכל
(7) וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְכׇל מִי כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן מָה הָיוּ בְּנֵי גּוֹנְבֵי עֱלִי וּבְנֵי קוֹצְעֵי קְצִיעוֹת.
The mishna further taught that on the fifteenth of Av, wood was brought by the descendants of Zattu ben Yehuda, and with this group were other priests and Levites, and anyone who erred with regard to his tribe, i.e., Israelites who did not know which tribe they were from, and the descendants of those who deceived the authorities with a pestle, and the descendants of those who packed dried figs. The Sages taught: Who were the descendants of those who deceived the authorities with a pestle and the descendants of those who packed dried figs?
פירוש גונבין עלי וקוצעי קציעות – גונבין דעת יושבי פרדסיאות באמרם להם כי התאנים הבכורות הללו אנו הולכים בהן לכתוש במכתש שלפנינו, ובעלי שעל כתפנו לעשותן קציעה של דבילה. פירוש עלי – יד המכתש כדכתיב אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי, דברים פשוטים הם.
בני גונבי עלי כו׳ מפי׳ הרע״ב במתני׳ נראה דע״ש שהיו גונבין לב השומרים ע״י העלי להביא בכורים היו קורין אותם גונבי עלי ודחשיב להו בכלל מתעסקים בעצי קרבן משום שהם בעצמן בני סלמאי שהביאו סולמות כו׳. ע״כ תוכן דבריו ואין נראה כן מפרש״י אלא דמה שאמרו הן הן בני סלמאי דכעין מעשה זה עשו ונראה לפרש דאלו בני גונבי עלי נחשבין בכלל גוזרי עצים משום מעשה זה גופיה שהיו גונבי עלי דהיינו לשאת גם העלי לירושלים לבקעו שם לגזרי עצים למערכה וכן משמע מדקאמר בהך עובדא גופיה שלא יביאו עצים כו׳ ולא יביאו בכורים כו׳ דהיינו דתרתי עבדי בהא שהם הביאו בכורים וגם העלי לקרבן עצים ולכך נמי נקט בהאי עובדא קמא לשון כפול כשרין שבאותו דור ויראי חטא דהיינו כשרין להביא בכורים ויראי חטא להביא עצים שלא תיבטל עבודת קרבנות המכפרין על החטא אבל באידך עובדא לא קאמר אלא יראי חטא דלא איירי רק בקרבן עצים:
ד שנינו במשנה שחמישה עשר באב היה יום זמן קרבן העצים של משפחת זתוא בן יהודה ועמהם כהנים ולוים וכל מי שלא ידע את שבטו ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות. כדי להסביר את הכינוי הלא מובן של משפחות אלה מביאים ברייתא, תנו רבנן [שנו חכמים]: מה היו אותן משפחות של בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות?
The mishna further taught that on the fifteenth of Av, wood was brought by the descendants of Zattu ben Yehuda, and with this group were other priests and Levites, and anyone who erred with regard to his tribe, i.e., Israelites who did not know which tribe they were from, and the descendants of those who deceived the authorities with a pestle, and the descendants of those who packed dried figs. The Sages taught: Who were the descendants of those who deceived the authorities with a pestle and the descendants of those who packed dried figs?
הכל
(8) אָמְרוּ פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה 1 שְׁמָד 2 עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָבִיאוּ עֵצִים לַמַּעֲרָכָה וְשֶׁלֹּא יָבִיאוּ בִּכּוּרִים לִירוּשָׁלַיִם וְהוֹשִׁיבוּ פְּרוֹזְדָאוֹת עַל הַדְּרָכִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהוֹשִׁיב יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל.
They said in explanation: Once, the evil kingdom of Greece issued a decree of apostasy against the Jews, that they may not bring wood for the arrangement of the altar and that they may not bring first fruits to Jerusalem. And they placed guards [prozda’ot] on the roads, in the manner that Jeroboam, son of Nevat, placed guards, so that the Jews could not ascend for the pilgrim Festival.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "מַלְכוּת הָרְשָׁעָה") מופיע הטקסט המצונזר: "המלכות".
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "גזירה".
פרוזדאות – שומרים.
בכורים – אדם נכנס לתוך שדהו ורואה אשכול שביכר תאנה שביכרה קושר עליה גמי ועושה אותה בכורים.
פעם אחת נגזרה כו׳ שלא יביאו עצים כו׳ ושלא יביאו בכורים כו׳. יש לתת טעם שגזרו על ב׳ דברים אלו לפי ששני דברים האלו היו מביאין בשמחה דבקרבן עצים כ״א עשה ביומו יום שמחה ויו״ט וכן בכורים היו מביאין בשמחה כמו ששנינו בספ״ב דבכורים החליל היה מכה כו׳ וע״כ גזרה אז מלכות יון לבטל מהם השמחה והיה זה בבית שני שידם היה תקיפה עלינו כדאמרינן פ״ק דע״ז ק״פ שנים קודם שנחרב הבית פשטה מלכות יון כו׳ ולא היה להם עדיין יד וכח לבטל עבודת קרבן בירושלים אבל מחוץ לירושלים על הדרכים רצו לבטל ב׳ דברים אלו לגמרי:
אמרו: פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה, ושלא יביאו בכורים לירושלים, והושיבו פרוזדאות (משמרות) על הדרכים, כדרך שהושיב ירבעם בן נבט כאשר רצה שלא יעלו ישראל לרגל.
They said in explanation: Once, the evil kingdom of Greece issued a decree of apostasy against the Jews, that they may not bring wood for the arrangement of the altar and that they may not bring first fruits to Jerusalem. And they placed guards [prozda’ot] on the roads, in the manner that Jeroboam, son of Nevat, placed guards, so that the Jews could not ascend for the pilgrim Festival.
הכל
(9) מָה עָשׂוּ כְּשֵׁרִין (שבאותו הדור ויראי חטא) הֵבִיאוּ סַלֵּי בִכּוּרִים וְחִיפּוּם בִּקְצִיעוֹת וּנְטָלוּם וֶעֱלִי עַל כִּתְפֵיהֶן וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ אֵצֶל פְּרוֹזְדָאוֹת אָמְרוּ לָהֶם לְהֵיכָן אַתֶּם הוֹלְכִין אוֹמְרִין לָהֶם לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי עִיגּוּלֵי דְבֵילָה בַּמַּכְתֶּשֶׁת שֶׁלְּפָנֵינוּ וּבָעֱלִי שֶׁעַל כְּתֵפֵינוּ כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ מֵהֶן עִיטְּרוּם בְּסַלִּים וֶהֱבִיאוּם לִירוּשָׁלַיִם.
What did the worthy and sin-fearing individuals of that generation do? They brought baskets of first fruits, and covered them with dried figs, and took them with a pestle on their shoulders. And when they reached the guards, the guards said to them: Where are you going? They said to them: We are going to prepare two round cakes of pressed figs with the mortar that is down the road before us and with the pestle that we are carrying on our shoulders. As soon as they passed the guards, they decorated the baskets of first fruits and brought them to Jerusalem.
בקציעות – של דבילה:
עיטרום בסלים כמצוה דכתיב ונתת בטנא – פרקום והביאום. עצים של סולמות לירושלים לקרבן עצים. בני פחת מואב הן בני דוד ולהכי קרי ליה מואב משום דאתי מרות המואביה הן בני יואב דאתי נמי ממואב מאמו:
ערך מכתש
מכתש – א(בבא בתרא סה.) מכר את המכתש הקבועה אבל לא את המיטלטלת (תענית כח.) במכתשת שלפנינו בעלי שעל כתפינו (ערכין י) מכתשת היתה במקדש כבר פי׳ בערך אסייתא.
א. [מערזער.]
בקציעות – תאנים יבשים כותשין אותן ועושין מהן עגולין.
ה״ג: והעלי על כתפיהן – (בוכיא).
במכתשת שלפנינו – שהוא במקום אחר לפני בסמוך וזהו גונבי עלי על שם שמתגנבין מן הפרוזדאות על עסקי עלי.
מה עשו כשרין שבאותו הדור ויראי חטא? הביאו סלי בכורים וחיפום (כיסו אותם) בקציעות (תאנים יבשות) ונטלום, ונשאו עלי על כתפיהן. וכיון שהגיעו אצל פרוזדאות, אמרו להם השומרים: להיכן אתם הולכין? היו אומרין להם: לעשות שני עגולי דבילה שכובשים את הקציעות במכתשת שלפנינו ובעלי, שאנחנו נושאים על כתפינו. כיון שעברו מהן מהמשמרות — עיטרום את הביכורים בסלים הללו, והביאום לירושלים.
What did the worthy and sin-fearing individuals of that generation do? They brought baskets of first fruits, and covered them with dried figs, and took them with a pestle on their shoulders. And when they reached the guards, the guards said to them: Where are you going? They said to them: We are going to prepare two round cakes of pressed figs with the mortar that is down the road before us and with the pestle that we are carrying on our shoulders. As soon as they passed the guards, they decorated the baskets of first fruits and brought them to Jerusalem.
הכל
(10) תָּנָא הֵן הֵן בְּנֵי סַלְמַאי הַנְּתוֹפָתִי ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן מָה הֵן בְּנֵי סַלְמַאי הַנְּתוֹפָתִי אָמְרוּ פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה 1 שְׁמָד 2 עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָבִיאוּ עֵצִים לַמַּעֲרָכָה וְהוֹשִׁיבוּ פְּרוֹזְדָאוֹת עַל הַדְּרָכִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהוֹשִׁיב יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט עַל הַדְּרָכִים שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל.
A Sage taught: This was something that was performed in a similar manner by the descendants of Salmai of Netophat. The Gemara explains this comment by quoting a baraita. The Sages taught: Who are the descendants of Salmai of Netophat? They said in explanation: Once, the evil kingdom of Greece issued a decree of apostasy against the Jews, that they may not bring wood for the arrangement of the altar and that they may not bring first fruits to Jerusalem. And they placed guards on the roads, in the manner that Jeroboam, son of Nevat, placed guards, so that the Jews could not ascend for the pilgrim Festival.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "מַלְכוּת הָרְשָׁעָה") מופיע הטקסט המצונזר: "המלכות".
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "גזירה".
תנא [שנה] החכם: הן הן בני סלמאי הנתופתי. ומסבירים עניינם בברייתא, תנו רבנן [שנו חכמים]: מה הן בני סלמאי הנתופתי? אמרו: פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה, והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל.
A Sage taught: This was something that was performed in a similar manner by the descendants of Salmai of Netophat. The Gemara explains this comment by quoting a baraita. The Sages taught: Who are the descendants of Salmai of Netophat? They said in explanation: Once, the evil kingdom of Greece issued a decree of apostasy against the Jews, that they may not bring wood for the arrangement of the altar and that they may not bring first fruits to Jerusalem. And they placed guards on the roads, in the manner that Jeroboam, son of Nevat, placed guards, so that the Jews could not ascend for the pilgrim Festival.
הכל
(11) מָה עָשׂוּ יִרְאֵי חֵטְא שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר הֵבִיאוּ גְּזִירֵיהֶן וְעָשׂוּ סוּלָּמוֹת וְהִנִּיחוּ עַל כִּתְפֵיהֶם וְהָלְכוּ לָהֶם כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ אֶצְלָן אָמְרוּ לָהֶם לְהֵיכָן אַתֶּם הוֹלְכִין אָמְרוּ לָהֶם לְהָבִיא גּוֹזָלוֹת מִשּׁוֹבָךְ שֶׁלְּפָנֵינוּ וּבַסּוּלָּמוֹת שֶׁעַל כְּתֵפֵינוּ כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ מֵהֶן פֵּירְקוּם וֶהֱבִיאוּם וְהֶעֱלוּם לִירוּשָׁלַיִם.
What did the sin-fearing individuals of that generation do? They brought their pieces of wood and prepared ladders [sulamot], and they placed the ladders on their shoulders and went off to Jerusalem. When they reached the guards, the guards said to them: Where are you going? They said to them: We are going to bring down doves from the dovecote that is located down the road before us and with these ladders that are on our shoulders. As soon as they had passed the guards, they dismantled the ladders and took them up to Jerusalem. The name Salmai alludes to the Hebrew word for ladder, sulam.
מה עשו יראי חטא שבאותו הדור? הביאו גזיריהן (גזרי, חתיכות עצים) למערכה ועשו מהם סולמות, והניחו על כתפיהם והלכו להם. כיון שהגיעו אצלן אל המשמרות, אמרו להם השומרים: להיכן אתם הולכין? אמרו להם: להביא גוזלות משובך שלפנינו ובסולמות שעל כתפינו. כיון שעברו מהן פירקום והעלום לירושלים. ולכן קוראים להם בני סלמאי, על שם הסולמות שעשו.
What did the sin-fearing individuals of that generation do? They brought their pieces of wood and prepared ladders [sulamot], and they placed the ladders on their shoulders and went off to Jerusalem. When they reached the guards, the guards said to them: Where are you going? They said to them: We are going to bring down doves from the dovecote that is located down the road before us and with these ladders that are on our shoulders. As soon as they had passed the guards, they dismantled the ladders and took them up to Jerusalem. The name Salmai alludes to the Hebrew word for ladder, sulam.
הכל
(12) וַעֲלֵיהֶם וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם הוּא אוֹמֵר {משלי י׳:ז׳} זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְעַל יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵרָיו נֶאֱמַר וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב.:
And about these families who provided these donations and others like them, the verse says: “The memory of the righteous shall be for a blessing” (Proverbs 10:7), as they are remembered for the good throughout the generations. And about Jeroboam, son of Nevat, and his ilk, it is stated: “But the name of the wicked shall rot” (Proverbs 10:7).
הוא אומר זכר צדיק לברכה ושם וגו׳. מלת זכר נופל ע״ש הכינוי ושם נופל על שם העצם כמ״ש זה שמי בי״ה וזה זכרי בא״ד שאינו רק כינוי השם ולזה קאמר אלו שנקראו בשם כינוי בני גונבי עלי ובני סלמאי זה זכרם לברכה ולשבח להם אבל ברשעים גם שם עצם שלהם ירקב שאסור לקרוא אדם בשמם כדאמרינן ביומא גבי דואג:
And about these families who provided these donations and others like them, the verse says: “The memory of the righteous shall be for a blessing” (Proverbs 10:7), as they are remembered for the good throughout the generations. And about Jeroboam, son of Nevat, and his ilk, it is stated: “But the name of the wicked shall rot” (Proverbs 10:7).
הכל
(13) בְּעֶשְׂרִים בּוֹ בְּנֵי פַּחַת מוֹאָב בֶּן יְהוּדָה.: תָּנָא בְּנֵי פַּחַת מוֹאָב בֶּן יְהוּדָה הֵן הֵן בְּנֵי דָוִד בֶּן יְהוּדָה דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הֵן הֵן בְּנֵי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה.:
§ The mishna taught: On the twentieth of Av, the wood offering was brought by the descendants of Pahath Moab ben Yehuda. A tanna taught: The descendants of Pahath Moab ben Yehuda are the descendants of David ben Yehuda. He is called Moab because Ruth the Moabite was the grandmother of David’s father, Yishai. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: These are the descendants of Joab, son of Zeruiah, whose mother was the daughter of Yishai and therefore also descended from Ruth.
הן בני דוד ועל שם עדינו העצני קרי ליה בני עדין – הן בני יואב ועל שם דוד שהיה ראש משפחותם קרי להו בני עדין על שם דוד. אי ר״מ ליתני נמי שבו בני דוד שניה דר״מ קאמר הני פחת מואב הן בני דוד כיון דתרוייהו קתני להו במתניתין כדתני בני דוד איבעי להו למיתני שבו שניה דכבר קתני דבאו פעם ראשונה דקתני באו בני פחת מואב. אי ר׳ יהודה ליתני שבו בני דוד שניה נמי דהא תני במתניתין שתי פעמים בני דוד דר׳ יהודה אמר דבני עדין הן בני דוד אי ר׳ יוסי ליתני שבו בני יואב שניה. תרי תנאי אליבא דר׳ יוסי דהאי תנא דאמר אליבא דר׳ יוסי בני פחת מואב הני בני יואב לא אמר דר׳ יוסי אמר בני עדין הן בני יואב ומאן דאמר אליבא דר׳ יוסי בני עדין הן בני יואב לא אמר דר׳ יוסי אמר בני פחת מואב הן בני יואב ולא תני במתניתין בני יואב אלא פעם אחת להכי לא קתני שבו בני יואב שניה:
הן הן בני דוד בן יהודה – דוד מלך ישראל ואהכי קרו ליה פחת מואב שבא מרות המואביה.
יואב בן צרויה – שבא מרות המואביה כי צרויה אם יואב אחות דוד היתה שנאמר (דברי הימים א ב) ואחיותיהם צרויה ואביגיל.
בני פחת מואב וכו׳ הן הן בני דוד – ולכך נקראו בני פחת שבאו מרות המואביה.
הן הן בני יואב בן צרויה – פירוש דצרויה היתה אחות דוד כדכתיב (דברי הימים א ב) ואחיותיהם צרויה והם באים מזרע רות המואביה.
ה שנינו במשנה: ״בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה״. תנא [שנה] החכם: בני פחת מואב בן יהודה — הן הן בעצם בני דוד בן יהודה, שנקרא על שם מואב משום שרות אמה של משפחת ישי ממואב היתה, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יוסי אומר: הן הן בני יואב בן צרויה, שהרי צרויה אמו אף היא היתה בת ישי וממשפחת רות.
§ The mishna taught: On the twentieth of Av, the wood offering was brought by the descendants of Pahath Moab ben Yehuda. A tanna taught: The descendants of Pahath Moab ben Yehuda are the descendants of David ben Yehuda. He is called Moab because Ruth the Moabite was the grandmother of David’s father, Yishai. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: These are the descendants of Joab, son of Zeruiah, whose mother was the daughter of Yishai and therefore also descended from Ruth.
הכל
(14) בְּעֶשְׂרִים בֶּאֱלוּל בְּנֵי עָדִין בֶּן יְהוּדָה וְכוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן בְּנֵי עָדִין בֶּן יְהוּדָה הֵן הֵן בְּנֵי דָוִד בֶּן יְהוּדָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הֵן הֵן בְּנֵי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה.:
The mishna further taught: On the twentieth of Elul, the descendants of Adin ben Yehuda brought their wood offering. The Sages taught: The descendants of Adin ben Yehuda are the descendants of David ben Yehuda, who was called Adin. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: These are the descendants of Joab, son of Zeruiah.
בני עדין הן הן בני דוד – להכי קרי ליה בספר שמואל (ב כג) עדינו העצני שבשעה שעוסק בתורה מעדן עצמו כתולעת וכשיוצא למלחמה מתקשה כעץ.
הן הן בני יואב בן צרויה – פלוגתא היא (במס׳ חגיגה) חד אמר עדינו העצני זה דוד וחד אמר זה יואב.
ו שנינו במשנה: בעשרים באלול בני עדין בן יהודה וכו׳. תנו רבנן [שנו חכמים]: בני עדין בן יהודה — הן הן בני דוד בן יהודה שדוד נקרא בכינוי זה, אלו דברי ר׳ יהודה, ר׳ יוסי אומר: הן הן בני יואב בן צרויה.
The mishna further taught: On the twentieth of Elul, the descendants of Adin ben Yehuda brought their wood offering. The Sages taught: The descendants of Adin ben Yehuda are the descendants of David ben Yehuda, who was called Adin. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: These are the descendants of Joab, son of Zeruiah.
הכל
(15) בְּאֶחָד בְּטֵבֵת שָׁבוּ בְּנֵי פַרְעוֹשׁ שְׁנִיָּה כּוּ׳.: מַנִּי מתני׳ מַתְנִי לָא ר׳ רַבִּי מֵאִיר וְלָא רַבִּי יְהוּדָה וְלָא רַבִּי יוֹסֵי אִי ר״מ רַבִּי מֵאִיר לִיתְנֵי שָׁבוּ בְּנֵי דָוִד בֶּן יְהוּדָה שְׁנִיָּה.
The mishna taught: On the first of Tevet, the descendants of Parosh returned to bring wood for a second time. The Gemara asks: Who is the author of this opinion of the mishna? It is not the opinion of Rabbi Meir, nor that of Rabbi Yehuda, nor that of Rabbi Yosei. The Gemara elaborates: If it represents the opinion of Rabbi Meir, let him teach, with regard to the twentieth of Av, that the descendants of David ben Yehuda returned for a second time. According to Rabbi Meir, the descendants of Pahath Moab are the descendants of David, and consequently they would return for a second time on that date.
שבו בני פרעוש שניה – הן הולכין פעם שניה להביא עצים. באחד בטבת לא היה בו מעמד כל היום שהיה בו הלל בשחרית וקרבן מוסף במנחה וקרבן עצים בנעילה:
אי ר״מ – דקאמר בני פחת מואב בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה ליתני במתניתין כי קאמר בעשרים כו׳ בני פחת מואב בן יהודה היה ה״ל למיתני בני דוד בן יהודה שבו שניה כמו שאומר שבו בני פרעוש שניה אי ר׳ יהודה דקאמר בני עדין בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה ליתני שבו בני דוד בן יהודה שניה אי ר׳ יוסי ליתני שבו בני יואב שניה ומשני תרי תנאי ואליבא דר׳ יוסי וקשיא אמאי לא מוקי אליבא דר״מ ותרי תנאי אליבא דר״מ שהרי טפי יש לן לאוקמא כר״מ דסתמא דמתני׳ כר׳ מאיר ונראה לי דלהכי מוקי לה כרבי יוסי משום דרבי יוסי נימוקו עמו ומסתברא כוותיה בכל מקום ואפילו מחביריו.
ז שנינו במשנה שבאחד בטבת שבו בני פרעוש שניה. ושואלים: מני מתניתין [של מי כדעת מי משנתנו]? לא כשיטת ר׳ מאיר, ולא כשיטת ר׳ יהודה, ולא כשיטת ר׳ יוסי. ומסבירים: אי [אם] כשיטת ר׳ מאיר, אם כן ליתני שישנה לגבי עשרים באב שבו בני דוד בן יהודה שניה, שהרי לדעתו בני פחת מואב הם בני דוד.
The mishna taught: On the first of Tevet, the descendants of Parosh returned to bring wood for a second time. The Gemara asks: Who is the author of this opinion of the mishna? It is not the opinion of Rabbi Meir, nor that of Rabbi Yehuda, nor that of Rabbi Yosei. The Gemara elaborates: If it represents the opinion of Rabbi Meir, let him teach, with regard to the twentieth of Av, that the descendants of David ben Yehuda returned for a second time. According to Rabbi Meir, the descendants of Pahath Moab are the descendants of David, and consequently they would return for a second time on that date.
הכל
(16) אִי רַבִּי יְהוּדָה לִיתְנֵי שָׁבוּ בְּנֵי דָוִד בֶּן יְהוּדָה שְׁנִיָּה אִי רַבִּי יוֹסֵי לִיתְנֵי שָׁבוּ בְּנֵי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה שְׁנִיָּה.
The Gemara continues: If it represents the opinion of Rabbi Yehuda, let him teach that the descendants of David ben Yehuda returned for a second time on a different date, the twentieth of Elul, as he contends that the descendants of Adin ben Yehuda are the descendants of David. And if the mishna represents the opinion of Rabbi Yosei, let him teach that the descendants of Joab, son of Zeruiah, returned for a second time, as he maintains that the descendants of Pahath Moab and the descendants of Adin ben Yehuda are both the descendants of Joab.
ולר׳ יהודה – בני עדין היינו דוד ובמתניתין קתני בהדיא בני דוד והדר קתני בני פחת מואב דלר״מ ול׳ יהודה בני עדין היינו דוד שבו שניה מיבעי ליה.
ולר׳ יוסי – דאמר פחת מואב ועדין היינו יואב שבו שניה מיבעי ליה.
אי [אם] כשיטת ר׳ יהודה, אם כן ליתני [שישנה] בעשרים באלול שבו בני דוד בן יהודה שניה, שהרי לדעתו בני עדין הם בני דוד, ואי [אם] כשיטת ר׳ יוסי, אם כן ליתני שבו בני יואב בן צרויה שניה, שהרי לשיטתו בני עדין הם בני יואב!
The Gemara continues: If it represents the opinion of Rabbi Yehuda, let him teach that the descendants of David ben Yehuda returned for a second time on a different date, the twentieth of Elul, as he contends that the descendants of Adin ben Yehuda are the descendants of David. And if the mishna represents the opinion of Rabbi Yosei, let him teach that the descendants of Joab, son of Zeruiah, returned for a second time, as he maintains that the descendants of Pahath Moab and the descendants of Adin ben Yehuda are both the descendants of Joab.
הכל
(17) לְעוֹלָם ר׳ רַבִּי יוֹסֵי וּתְרֵי תַנָּאֵי אַלִּיבָּא דר׳ דְּרַבִּי יוֹסֵי.:
The Gemara answers: Actually, the mishna represents the opinion of Rabbi Yosei, and there are two tanna’im whose opinion is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. One tanna maintains that only the descendants of Pahath Moab are the descendants of Joab, while the other claims that only the descendants of Adin ben Yehuda are the descendants of Joab. According to both opinions, neither group was repeated a second time, and therefore the mishna does not pose a difficulty to either of them.
לעולם ר׳ יוסי ותרי תנאי אליבא דר׳ יוסי – דמאן דאמר בני עדין בן יהודה היינו בני יואב לא סבר לה דבני פחת מואב היינו יואב ולהכי לא קתני שבו בני יואב שניה ולא סבירא ליה נמי דהן הן בני דוד דאם כן שבו בני דוד שניה מיבעי ליה למיתני אלא משפחה אחרת הן ומאן דאמר בני פחת מואב היינו בני יואב לא סבירא ליה דבני עדין היינו יואב אלא משפחה אחרת הן.
תרי תנאי ואליבא דרבי יוסי כו׳. היינו תרי תנאי דברייתא אבל אי הוה מוקים לים כר״מ ותרי תנאי אליביה הוה ליה ברייתא דלא כמתניתין והתוספות תירצו משום דר״י נימוקו עמו מוקי ליה כר״י הוא דחוק דמ״מ טפי ה״ל לאוקמי כר״מ דכל סתמא דמתני׳ כר״מ מוקמינן כוותיה ולא כר״י אע״ג דנימוקו עמו:
ומשיבים: לעולם תפרש שמשנתנו כשיטת ר׳ יוסי היא, אלא ותרי תנאי אליבא [ושני תנאים נחלקו לשיטת] ר׳ יוסי, שאחד מהם סבור שבני פחת מואב הם בני יואב, ולשיטה אחרת בני עדין בני יהודה הם בני מואב. ולפיכך לא קבעו את הדברים בודאות במשנה אלא השאירו את כינוי המשפחה בלא להכריע בדבר.
The Gemara answers: Actually, the mishna represents the opinion of Rabbi Yosei, and there are two tanna’im whose opinion is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. One tanna maintains that only the descendants of Pahath Moab are the descendants of Joab, while the other claims that only the descendants of Adin ben Yehuda are the descendants of Joab. According to both opinions, neither group was repeated a second time, and therefore the mishna does not pose a difficulty to either of them.
הכל
(18) בְּאֶחָד בְּטֵבֵת לֹא הָיָה בּוֹ מַעֲמָד כּוּ׳.: אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי
§ The mishna taught that on the first of Tevet there was no non-priestly watch at all, as there was an additional offering, hallel, and a wood offering. Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi:
ח שנינו במשנה: באחד בטבת לא היה בו מעמד כלל, משום שהיו בו מוסף והלל וקרבן עצים. אמר ליה [לו] מר קשישא [הזקן] בריה [בנו] של רב חסדא לרב אשי:
§ The mishna taught that on the first of Tevet there was no non-priestly watch at all, as there was an additional offering, hallel, and a wood offering. Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.