×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר אוְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת הַיְּתוֹמָה וְהֶחְזִירָהּ מוּתֶּרֶת לַיָּבָם וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה כִּיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב בוְהֶחְזִירָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל אֲסוּרָה לַיָּבָם.:
but Rabbi Elazar prohibits this. Likewise, with regard to one who divorces an orphaned minor girl whose mother and brothers married her off and remarries her and subsequently dies, she is permitted to the yavam in levirate marriage, and Rabbi Elazar prohibits it. A minor girl whose father married her off, in which case the marriage is valid by Torah law, and who was subsequently divorced while she was still a minor is like an orphan during the lifetime of her father, as he no longer has the right to marry her off, and she cannot become fully married because she is a minor. And if the husband remarries her while she is still a minor and then dies childless, everyone agrees that she is forbidden to the yavam and may not enter into levirate marriage.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יבמות קט ע״א} גמ׳ מאי טעמיה1 דר׳ אלעזר דגזר הני2 אטו3 יתומה בחיי האב וקיימא לן כרבנן. תניא מודים חכמים לר׳ אלעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה יתומה בחיי האב והחזירה שאסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה4 במה דברים אמורים בזמן שגרשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה או שגירשה5 כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה6 וגדלה אצלו ומת או חולצת או מתיבמת משום ר׳ אלעזר אמרו חולצת ולא מתיבמת. בעא מיניה רבא מרב נחמן צרתה מה היא7 ומסקנה צרתה8 או חולצת או מתיבמת והוא הדין לצרתה של יתומה בחיי האב לרבנן:
{משנה יבמות יג:ז} מתני׳ שני אחין נשואין שתי אחיות יתומות קטנות ומת בעלה של אחת מהן תצא משום אחות אשה9 וכן שתי חרשות [גדולה וקטנה]⁠10 ומת11 בעלה של קטנה יוצאה משום אחות אשה מת בעלה של גדולה ר׳ אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו רבן (שמעון בן12) גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלז13 משום אחות אשה ר׳ יהושע אומר אי לו14 על אשתו ואי לו15 על אשת16 אחיו מוציא את אשתו בגט ואת אשת17 אחיו בחליצה:
1. טעמיה: כ״י נ: ״טעמא״.
2. הני: כ״י פרמה: ״הכי״.
3. אטו: כ״י נ: ״אטו הני״.
4. גמורה: חסר בדפוסים.
5. שגירשה: כ״י נ: ״גרשה״.
6. והחזירה כשהיא קטנה: חסר בכ״י פרמה.
7. מה היא: כ״י נ, כ״י רומא 81: ״מהו״.
8. צרתה: חסר בכ״י נ.
9. משום אחות אשה: חסר בכ״י פרמה.
10. גדולה וקטנה: כ״י נ, כ״י פרמה, כ״י רומא 81, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״אחת גדולה ואחת קטנה״.
11. ומת: כ״י נ, כ״י פרמה, כ״י רומא 81, דפוסים: ״מת״.
12. שמעון בן: רק כ״י בהמ״ל 695, כבתוספתא (יג:ה), אלא שם אינו בר פלוגתא דר׳ יהושע. חסר בכ״י נ, כ״י פרמה, כ״י רומא 81, דפוסים.
13. הלז: כ״י נ, דפוסים: ״הלזו״.
14. אי לו: כגירסה (והגיה) שבירושלמי בכמה מקומות. כ״י נ: ״אוי לו, ואוי לו״. כ״י פרמה: ״אלו״, כברמב״ם פיהמ״ש: ״אילו, ואילו״. מדרשת ר׳ שמעון בן פזי (ברכות סא ע״א) משמע יש להגות: ״וי לו״, וכן בדרשת ר׳ מאיר ברכות מ ע״א, ודרשת עובר גלילאה סנהדרין ע ע״א.
15. ואי לו: כ״י נ: ״ואוי לו״.
16. ואי לו על אשת: חסר בכ״י פרמה.
17. ואת אשת: כ״י נ, כ״י פרמה: ״ואשת״.
ורבי אלעזר אוסר – מפרש טעמא בגמ׳.
וכן המגרש היתומה – קטנה שהשיאוה אמה ואחיה והחזירה בין בקטנותה בין בגדלותה מותרת ליבם כדאמר דמיתה מפלת ובשעת מיתה היתה אשתו.
קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה – בקטנותה וקבל אביה גיטה כדאמר בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מו:) ומקבל את גיטה הרי היא כיתומה בחיי האב אע״פ שאביה חי הוא היא כיתומה לענין קידושין דשוב אין לו כח לקבל קידושיה כדאמר התם אם משהשיאה אין לאביה רשות בה.
והחזירה בקטנותה אסורה ליבם – אם מת בקטנותה ואפי׳ לרבנן דגירושיה גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה דקידושי קטנה אינן כלום הואיל ופקע זכות אב והיא אין לה יד והויא לה כגרושה ועומדת.
וכן המגרשה את היתומה והחזירה מותרת ליבם ור״א וסר. קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב. החזירה אסורה ליבם פי׳ אם החזירוה מותרת ליבם ול״א נשואין הראשונים מפילים יבמה לפני יבם והרי נאסרו עליו אותן נשואים משעה שגירשה אחיו וה״ל גרושת אחיו אלא מיתה מפלת ומשעת המיתה הויא אשת אח ומתיבמת, ור״א אוסר כדפרשי׳ טעמא לקמן, וכן המגרשה את היתומה והחזירה בין בקטנותה בין בגדלותה מותרת ליבם דמיתה מפלת ור״א ואסר כדבעי למימר טעמא, טעמא שהשיאוה אבי׳ בקטנותה ונתגרשה בקטנותה ה״ה כיתומה בחיי האב. שאעפ״י שאביה חי הויא כיתומה לען קדושין דשוב אין לה כח לקבל קדושי׳ כדאמרינן בפ׳ נערה כיון שהשיאה אין לאביה רשות בה אם החזירה בקטנותה אסורה ליבם אם מת בקטנותה ואפילו לרבנן דגירושיה גירושין גמורים ואין חזרתה חזרה גמורה דקדושי חזרה אין כלום הואיל ופקע זכות אב והיא אין לה יד מפני שהיא קטנה והו״ל כגרושה עומדת וקיים עלי׳ בכרת, ואע״ד דהיא בכתר גמור אפ״ה לא מצי למיפק בלא חליצה דכיון דחל עלי׳ קדושין מדרבנן היכי תיפוק יבמה לשוק באל חליצה. ואע״ג דתנן בפ׳ כיצד כלל אמרו ביבמה כל שאסורה איסור ערוה לא חולצת לא מתיבמת. דוקא בערוה המיוחדת לכל כגון ט״ו שנים השנויות בפ״ק אבל זאת יסברו העולם שהחזרתה התירה גרושי׳ וזאת הוא ערוה שהוא בכרת וחולצת:
מ״ט דר״א ומסיק ר״א ה״ט דר״א דגזור הנך אטו יתומה בחיי האב הנ״מ מדקתני סיפא קטנה שהשיאוה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב. החזירה אסורה ליבם. האי מאי למימרא פשיטא. אלא לאו הא קמ״ל טעמא דר״א דגזור הנך אטו יתומה בחיי האב ש״מ. ואין הל׳ כר״א דיחיד ורבים הלכה כרבים. תנאי אמור חכמים לר״א בקטנה שהשיאוה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי אב והחזירה שאסורה ליבם מפני שגירושי׳ גירושין גמורים ואין חזרתה חזרה גמורה. בד״א כשגירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה אבל גירשה כשהאי קטנה והחזירה כשהיא גדו׳ או שגירשה כשהיא קטנה וגדלה אצלו ומת חולצת וא מתיבמ׳ משום ר״א אמרו חולצת ולא מתיבמת:
וכן המגרש את היתומה ר״ל שהיתה בת מיאון והחזירה מותרת ליבם שהרי גירושיה וחזרתה במדה אחת הם וזו וזו אינן גמורין וכל שכן אם החזירה משגדלה ור׳ אליעזר אוסר אף בהחזירה כשהיא גדולה ומשום גזירה דהחזירה כשהיא קטנה והלכה כתנא קמא אבל קטנה שהשיאה אביה וגירשה שנעשית עכשו יתומה בחיי האב והחזירה כשהיא קטנה ומת בעודה קטנה אסורה ליבם שהרי גירושיה היו גירושין גמורין וחזרת נשואיה אינן נשואין גמורים והרי מדת גרושת אח שבה מרובה על מצות יבום וחולצת ולא מתיבמת והוא שאמרו בבריתא מודים חכמים לר׳ אליעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי האב והחזירה שאסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורין ונעשית אשת אח גמורה וחזרתה אינה חזרה גמורה להזקיקה ליבום גמור ודוקא בגירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה אבל אם החזירה כשהיא גדולה שנמצאת אף חזרתה חזרה גמורה או החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו שנמצא אישות שלה גמור בשעת מיתה מותרת ליבם ששעת מיתה מפלת ליבום כמו שהתבאר ואע״פ שר׳ אליעזר חולק אף בזו לומר שחולצת ולא מתיבמת הלכה כרבנן ובגמרא שאלו בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והחזירה שאסורה ליבם לרבנן בשהחזירה כשהיא קטנה ולר׳ אליעזר אף בהחזירה כשהיא גדולה צרתה מהו ולא נשאלה אלא לר׳ אליעזר שגזר החזירה כשהיא גדולה אטו החזירה כשהיא קטנה ושאל בה אם צרתה מיהא מותרת להתיבם והשיבו היא גופה גזירה כלומר שלא נאסרה אלא מגזירת החזירה כשהיא קטנה והיאך נגזור בצרתה אטו דידה אלא צרתה מותרת ויש פוסקים דדכותה לרבנן בהחזירה כשהיא קטנה אע״פ שאסורה מפני שגירושיה גמורין וחזרתה אינה גמורה שצרתה מותרת ואע״ג דהכא ליכא למימר היא גופה גזירה דאיהי גופה מן התורה אסירא ובכרת היא מכל מקום כל דשרי ר׳ אליעזר בהחזירה כשהיא גדולה שרו רבנן בהחזירה כשהיא קטנה וכן נראה דעת גדולי הפוסקים ובקצת הלכות נמצאת כן להדיא ואף לגדולי הדורות ראיתיה כן בשם תלמוד המערב אלא שלא נתחוורו לי הדברים ומכל מקום עקר הדברים ומה שהסכימו בו רוב מפרשים הוא שכל שהחזירה כשהיא קטנה צרתה חולצת ולא מתיבמת חולצת דהא מדאוריתא כמאן דלא אהדרה היא וצרתה מדאוריתא בת חליצה ויבום היא ואין להתירה לשוק בלא חליצה אבל לא מתיבמת הואיל והיא גופה אסורה ליבם מן התורה אחר שגירושיה גמורין ואין חזרתה גמורה גזרינן צרתה אטו היא ואין כאן אלא חדא גזירה אלא שחליצת הצרה פוטרת את היתומה אבל אין חליצת היתומה פוטרת את הצרה ולענין ביאור יש שואלים לר׳ אליעזר אף כשהיא גופה אינה אלא מדרבנן צרתה היאך מתיבמת והרי זיקת שני יבמין אין איסורה אלא מדברי סופרים ואעפ״כ צרתה אינה מתיבמת ואיפשר שבזו הואיל ואיהי גופה לרבנן מיבמא צרתה לדידיה דין הוא שתיבם ובלקוטי גאונים ראיתי שנסתפקו בצרת שניה אם מתיבמת הואיל ואיהי גופה לא מיתסרא אלא מדרבנן או אינה מתיבמת כדין צרת זיקת שני יבמים ומכריעים בה שמותרת וכן כתבוה גדולי המחברים והדברים נראין דהא צרת מחזיר גרושתו מותרת והיאך מחמירין בצרת איסורי סופרים יותר מצרת חייבי לאוין ואע״פ שבצרת זיקת שני יבמים החמירו אין לנו בגזירותיהם אלא מה שנתגלה לנו והדברים רופפים:
זהו ביאור המשנה וכבר למדת פסק שבה מתוך דברינו ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר שני אחים נשואים שתי אחיות קטנות מת בעלה של אחת מהן תצא משם אחות אשה וכן שתי חרשות גדולה וקטנה מת בעלה של קטנה תצא משם אחות אשה מת בעלה של גדולה ר׳ אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן רבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלז משום אחות אשה ר׳ יהושע אומר אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה אמר הר״ם הלכה כר׳ אליעזר:
אמר המאירי שני אחים נשואים שתי אחיות קטנות ר״ל שהם ראויות למיאון ומת בעלה של אחת מהן תצא אלמנתו מזיקתו של זה משום אחות אשה שאם תאמר שאיסור אחות אשה שבה אינו איסור גמור הואיל וקטנה יתומה נשאת לו אף זיקתה של זו אינה זיקה גמורה והרי איסור אחות אשה שבה וחיוב זיקתה במדה אחת הן וכל שהם שוים אתי איסור אחות אשה ודוחה מצות יבום לגמרי וכן הדין בשתי חרשות ר״ל שנתקדשו לשני אחים שהרי נשואי שתיהן שוים ושתיהן אין נשואיהן של תורה וכן הלכה:
גדולה וקטנה ר״ל שהיו שתי אחיות יתומות אחת גדולה שנשואיה נשואי תורה ואחת קטנה שנשואיה אינן נשואי תורה ונישאו לשני אחים אם מת בעלה של קטנה תצא אלמנתו משום אחות אשה דהא אלימא איסור אחות אשה שבה טפי ממצות יבום אבל אם מת בעלה של גדולה שנמצאת עכשו הזיקה זיקה של תורה ואיסור אחות אשה אינו אלא מדרבנן ונשואי קטנה דרבנן לא אלימי לאפקועי זיקה דאוריתא והויא לה זו שתחתיו אחות זקוקה וכן ליבם את הגדולה בעוד שאחותה הקטנה תחתיו לא דהויא לה אחות אשה דרבנן ולחלוץ לה גם כן אי אפשר שהרי יאסרו שתיהן זו משום חלוצה וזו משום אחות חלוצה ולהוציא את הקטנה בגט וליבם את הגדולה גם כן אי אפשר דהויא לה אחות גרושה דרבנן ר׳ אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן ותעקור נשואיה לגמרי עד שפרח במיאוניה איסור אחות אשה מזו הגדולה ומיבם לה ואע״פ שאמרו לעולם יתרחק אדם מן המיאונין מיאון של מצוה שאני ואין אומרין הרי מכל מקום בשעת נפילה נראית כאחות אשתו שאין אומרין כן אלא באשה שלא מיאנה בבעלה ומת לו ואחר כך ממאנת ביבם שנראית כערוה בשעת נפילה אחר שלא מיאנה בבעלה כל ימי חייו אבל זו שממאנת בבעלה עוקרת היא נשואיה לגמרי ואם לא מיאנה עד שהגדילה הויא לה אחות זקוקה ומוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה רבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין הגדולה עד שתגדיל הקטנה ותדור הקטנה עמו בהיתר ולכשתגדיל נעשו נשואיה נשואי תורה תצא אחותה משום אחות אשה וזה שמתירה לדור עמו ואינו חושש בה לאחות זקוקה אחר שאין זיקת אחותה נפקעת מפני שהוא סובר אין זיקה כלומר דלא אלימא זיקה ליאסר הקרובות מכח הזיקה כמו שהן אסורות מכח קדושין ומה שאמר שאחר שתגדיל תצא אחותה משום אחות אשה פירשוה בגמרא לכשתגדיל ותבעל ומפני שהוא סובר שהמקדש אחותה של יבמה נפטרה היבמה והלכה לה ואף זה כיון שבעל לאחר גדלותה נפטרה הגדולה ור׳ יהושע אומר אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו מפני שהוא סובר יש זיקה לאסור את שתחתיו מזיקת אחותה אחר שלא נפקעה זיקת אחותה ואי אפשר לבא עליה משתגדיל עד שתעשה באותה ביאה נשואה מן התורה שהרי אחות זקוקה וביאתה אסורה לעולם ואם שתמתין עד שתגדיל ולא תבעל אף זו אע״פ שהגדילה כל שלא בעל נשואין דרבנן נינהו אלא שאין יוצאה במיאון ואינם מפקיעים זיקה וליבם לגדולה או לחלוץ או להוציא את הקטנה בגט אי אפשר כמו שביארנו וללמדה שתמאן אין לו אי משום דסבירא ליה אפילו בכי הא דבשעת נפילה נעשית כאחות אשתו אי משום דמיאון ראוי להתרחק ממנו אף לדבר מצוה הילכך על כרחו מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה על זו אמרו אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו והלכה כר׳ אליעזר וכבר ביארנו שאם לא מיאנה הקטנה והגדילה בין שבעל אחר שהגדילה בין שלא בעל מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה שלא אמר ר׳ אליעזר מלמדין וכו׳ אלא היכא דאיפשר אבל הגדילה שאי אפשר במיאון אף הוא מודה לדברי ר׳ יהושע וכן כתבוה גאוני ספרד אבל כשהיא קטנה מלמדין אותה שתמאן ואם אינה ממאנת מוציאין אותה שהרי באיסור אחות זקוקה היא עומדת תחתיו ומכל מקום אין כופין אותו להוציא שמא תמאן ויותר בקרובותיה אבל אם הגדילה קודם שתמאן כופין אותו להוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה שהרי אין לה עוד תקנה במיאון ואם מתה היבמה קודם שתחלוץ מותר להחזיר את אשתו כמו שביארנו בפרק החולץ והמקדש אחות יבמה נאסרה לו הואיל ויש זיקה ומוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה וזה שאמרו בשומרת יבם שקדש אחיו את אחותה שאומרין לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה ומשום דקא סבר יש זיקה וכל שלא עשה אחיו מעשה הויא לה אחות זקוקתו ואעפ״כ כל שעשה אחיו מעשה מותרת לו התם הוא דאיכא תקנתא להאי במעשה של אחיו וכשעשה אחיו מעשה נפקעה זיקתו והותרה אחותה אבל כל שאין שם מי שיפקיע את הזיקה מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
כבר ידעת שמצות יבום קודמת למצות חליצה ואם כן זו שאמרו כאן לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ואחת מהן החליצה לדעת אבא שאול נאמרה שהיה אומר הכונס את יבמתו לשום נוי או לשום ממון או לשום דבר אחר ר״ל שלא לכונת קיום המצוה הרי הוא כאלו פגע בערוה ומתוך כך היא חושש שמא יכניסנה לשום אחת מאלו ואין הלכה כמותו כמו שהתבאר (יבמות ל״ט:):
לעולם יהא אדם משתדל בהבאת שלום שבין אדם לחבירו וכמו שאמר דוד בקש שלום ורדפהו כלומר שיהא משתדל עליו הרבה וכדכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד:
רש״י בד״ה קטנה כו׳ ומשקבל את גיטה כו׳ כצ״ל:
לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ויתרחק כו׳ בהבאת שלום דכתיב בקש שלום ורדפהו וא״ר אבהו אתיא רדיפה כו׳. עיין פרש״י ואהכי מייתי ליה הך ג״ש בספ״ק דקידושין לענין תשלום שכר כפרש״י אבל לא ידעתי אמאי הוצרך לכך הכא דאי נמי לא הוה ביה בהבאת שלום שכר כ״כ יש לידבק בו מהאי קרא דבקש שלום גו׳ דמזהיר על כך כמו שיש לידבק בחליצה ובהפרת נדרים דלא אשכחן בהו שכר כ״כ ועוד דאי משום דיש בו שכר כ״כ יש לידבק בו בשלום אמאי שביק ג״ח גופיה ולימא ביה נמי דיש לידבק בו מה״ט ונראה דכל הני ג׳ דחשיב לידבק בהן היינו אע״פ דפעמים יש לצדד גם בהיפך דהיינו בחליצה כגון בידוע לנו שמייבם לשם מצוה דאפילו לאבא שאול מצות יבום קודמת ביה דדוקא קאמר הכונס את יבמתו לשום נוי כו׳ וכן בהפרת נדרים הנודר לשם מצוה ונודר בעת צרה כמו שמצינו ביעקב וידר יעקב נדר גו׳ וכן בהבאת שלום שאסור לעשות שלום באויבי ה׳ כמ״ש הלא משנאיך ה׳ אשנא ומתקוממיך /ובתקוממיך/ אתקוטט ואעפ״כ אמר לידבק על הרוב בג׳ אלו שזכר דהמיעוט הוא שמייבמין לשם מצוה וכן בנדרים המיעוט הוא למצוה וכן בשלום שיש לידבק עם רובא דעלמא בהבאת שלום ויליף ליה מלשון ורדפהו דמשמע שיש לידבק בו ולזה הוצרך הכא לג״ש דהאי כינוי דורדפהו קאי על השלום כמו רודף צדקה וחסד גו׳ דהרדיפה קאי על הצדקה וחסד ואי לאו ג״ש לא הוה מפרשינן כינוי דורדפהו על השלום אלא על השונא וה״ק קרא בקש שלום משונאיך ואם לא ירצה בו ורדפהו דהיינו רדוף אותו שלא תהא אתה נרדף ממנו כמ״ש אם בא להורגך השכם להורגו. ואמר בהפרת נדרים הנודר כאילו בנה כו׳. עיין הדמיון בזה בר״ן פרק ד׳ נדרים ועי״ל דכמו בבונה במה גופה ליכא איסורא אלא שמביא לידי גוף איסור ההקרבה כן בנודר ליכא גוף האיסור אלא שמביא את המקיימו לידי איסור ובספר יפה מראה הקשה בזה דבשבועה אמרו היפך זה דטוב לקיימה כדאמר בעובדא דריב״ל אי איתשיל אשבועתיה נהדר ואי לא לא נהדר ואיך יתכן שיתחלפו מן הקצה אל הקצה דבנדרים תיחשב השאלה לצדקה ובשבועות לעבירה ושמא י״ל משום דנדר חל על דבר מצוה ועוד דרוב נדרים לאסור על נפשו חיי נפש כו׳ אבל שבועות לא עבידי אלא במשא ומתן או לקיים המצוה טוב שלא להתיר כו׳ עכ״ל והאריך ע״ש ועי״ל דשבועה מצינו בתורה לעשות כן כגון שבועת הפקדון ושבועת העדות וקבלת כל התורה ע״י שבועה היה והיינו טעמא דשבועה היא לאסור עצמו על הדבר משא״כ נדרים שהדבר נאסר עליו ולא מצינו בשום מקום בתורה לעשות כן. ואמר שיתרחק מג׳ דברים כו׳ הוא ג״כ בדרך הזה שאמרנו הגם שיש לצדד בהיפך לפעמים במיאונין כהך דתנן דמלמדין אותה למאן וכן בפקדון דודאי הוא ג״ח לשמור פקדון חבירו ולהתערב בעדו במקום שלא יבא נזק לו אבל אמר להתרחק מהן על הרוב. ואמר מן הפקדונות בבר מתא דבייתא כו׳. עיין בפרש״י והוא דחוק ונראה לפרש דודאי יש לאדם לשמור פקדון חבירו אורח או בשאינו שמור בבית המפקיד כמו בבית הנפקד אבל בבר מתא דבייתא כי בייתיה שהוא שמור בבית המפקיד כמו בבית הנפקד אין לקבל ממנו. ואמר בערבי שלציון כו׳ פרש״י שם מקום כו׳. ואולי שהוא שני תיבות של ציון ולא מדינא קאמר אלא שכן היה מנהגם בציון להיות ערב קבלן או לוה לו ואני פורע דמדינא הוה שלוף ודו״ק. ואמר רע ירוע כי ערב זר כו׳ למקבלי גרים פרש״י המערב זרים בגרים והנכנס בערבון כו׳ עכ״ל ולולי פירושו לענין גרים נמי מתפרש בלשון ערבות כמ״ש כל ישראל ערבים זה בזה והמקבל הגר להיות מכלל ישראל הרי הוא נעשה ערב גם בעדו והיינו כספחת שהוא נספח להיות ערב גם בעדו:
רש״י ד״ה קטנה שהשיאה וכו׳ וקבל אביה גיטה וכו׳. ע׳ קדושין מג ע״ב ברש״י ד״ה היא ואביה ובסנהדרין סט ע״א ברש״י ד״ה קנאה. וע׳ קידושין דף י ע״א תוד״ה ומקבל ושם מג ע״ב תוד״ה תנן התם:
ור׳ אלעזר אוסר. וכן המגרש את היתומה הקטנה שהשיאו אותה אימה או אחיה והחזירה ומת — מותרת ליבם. ור׳ אלעזר אוסר. קטנה שהשיאה אביה, שנישואין אלה יש להם תוקף מן התורה ונתגרשה עוד בהיותה קטנה — הרי דינה כיתומה בחיי האב, ששוב אין זכות לאביה להשיא אותה, וכיון שקטנה היא, אינה יכולה להינשא נישואין גמורים. ואם החזירה בעלה בעודה קטנה ומת — דברי הכל אסורה ליבם.
but Rabbi Elazar prohibits this. Likewise, with regard to one who divorces an orphaned minor girl whose mother and brothers married her off and remarries her and subsequently dies, she is permitted to the yavam in levirate marriage, and Rabbi Elazar prohibits it. A minor girl whose father married her off, in which case the marriage is valid by Torah law, and who was subsequently divorced while she was still a minor is like an orphan during the lifetime of her father, as he no longer has the right to marry her off, and she cannot become fully married because she is a minor. And if the husband remarries her while she is still a minor and then dies childless, everyone agrees that she is forbidden to the yavam and may not enter into levirate marriage.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר עֵיפָה מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הוֹאִיל וְעָמְדָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת בְּאִיסּוּרָא אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְעֵיפָה אִי הָכִי חֲלִיצָה נָמֵי לָא תִּיבְעֵי.

GEMARA: The Sage Eifa said: What is the reasoning of Rabbi Elazar, who prohibits a man from entering into levirate marriage with a woman whom his brother had divorced and remarried? It is because she was forbidden to him at one time; when the first brother divorced her, she became forbidden to the second brother due to her status as the first brother’s ex-wife. A husband’s relatives are forbidden to the wife even after death or divorce. However, the mitzva of levirate marriage grants a special exemption from the prohibition against marrying one’s brother’s wife. In this case, if the first brother had died while they were still divorced, the mitzva of levirate marriage would not have applied, and she would have been forbidden to him. The Sages said to Eifa: If that is so, she should also not require ḥalitza, since she is a forbidden relative.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ עיפה – שם חכם.
שעה אחת – באיסור גרושת אחיו שהיא בכרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א גמרא אמר החכם עיפה: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ אלעזר שאוסר לייבם אשה שגירשה בעלה והחזירה — הואיל ועמדה עליו, על היבם, שעה אחת באיסורא [באיסור]. כי בשעה שגירש אחיו את האשה נאסרה זו ליבם משום גרושת אחיו (שכן אשת אח אסורה גם לאחר שבטל קשר הנישואין), וכיון שאז היתה אסורה עליו — שוב אין נישואי אחיו השניים יכולים להתירה. אמרו ליה רבנן [לו חכמים] לעיפה: אי הכי [אם כך] מטעם זה, חליצה נמי [גם כן] לא תיבעי [תצטרך], שהרי חל עליה איסור ערוה (אשת אח) ונעקרה חובת ייבום ממנה!
GEMARA: The Sage Eifa said: What is the reasoning of Rabbi Elazar, who prohibits a man from entering into levirate marriage with a woman whom his brother had divorced and remarried? It is because she was forbidden to him at one time; when the first brother divorced her, she became forbidden to the second brother due to her status as the first brother’s ex-wife. A husband’s relatives are forbidden to the wife even after death or divorce. However, the mitzva of levirate marriage grants a special exemption from the prohibition against marrying one’s brother’s wife. In this case, if the first brother had died while they were still divorced, the mitzva of levirate marriage would not have applied, and she would have been forbidden to him. The Sages said to Eifa: If that is so, she should also not require ḥalitza, since she is a forbidden relative.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי וְהָתַנְיָא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ חוֹלֶצֶת אֶלָּא אָמַר עֵיפָה ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר לָא יָדַעְנָא מַאי טַעְמָא.

And if you would say: Indeed, Rabbi Elazar also exempts her from ḥalitza, isn’t it taught in a baraita: It was said in the name of Rabbi Elazar that she performs ḥalitza? Rather, Eifa said: I do not know the reason for the opinion of Rabbi Elazar.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא [ואם תאמר]: הכי נמי [כך הוא גם כן], שר׳ אלעזר פוטרה אף מן החליצה, והתניא [והרי שנינו בברייתא], משום ר׳ אלעזר אמרו: חולצת! אלא אמר עיפה: ר׳ אלעזר לא ידענא מאי טעמא [איני יודע מה טעם דבריו].
And if you would say: Indeed, Rabbi Elazar also exempts her from ḥalitza, isn’t it taught in a baraita: It was said in the name of Rabbi Elazar that she performs ḥalitza? Rather, Eifa said: I do not know the reason for the opinion of Rabbi Elazar.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר אַבָּיֵי הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי מִיתָה מַפֶּלֶת אִי נִשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים מַפִּילִים אִי מִיתָה מַפֶּלֶת הָא רַמְיָא קַמֵּיהּ לְיִיבּוּם אִי נִשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים מַפִּילִים הָא עָמְדָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת בְּאִיסּוּר.

Abaye said: This is the reasoning of Rabbi Elazar: He is uncertain whether the death of the husband determines that she is a candidate for levirate marriage, or whether the original marriage determines it. In other words, he is uncertain as to whether the obligation to perform levirate marriage is established only at the death of one’s brother or already from the beginning of the brother’s marriage. If death determines that she is a candidate for levirate marriage, then she has happened before him for levirate marriage, as she is the wife of his childless brother who died. If the original marriage determines that she is a candidate for levirate marriage, then she was forbidden to him for a time as his brother’s ex-wife and is consequently exempt from levirate marriage. According to Rabbi Elazar, it is due to this uncertainty that the brother may not enter into levirate marriage yet must perform ḥalitza.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי מיתת בעל מפלת – לייבום או כח נישואין הראשונים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי: היינו טעמא [זהו הטעם] של ר׳ אלעזר: מספקא ליה [מסופק לו] אי [אם] מיתה מפלת, כלומר, האם חיוב הייבום חל עם מיתת הבעל, והמצב בזמן המיתה הוא הקובע, אי [או] נשואין הראשונים מפילים, ולפיהם נקבעת חובת הייבום. ולענייננו: אי [אם] מיתה מפלת — הא רמיא קמיה [הרי היא מוטלת לפניו] לייבום, שהיא אשת אחיו שמת בלא בנים, אי [אם] נשואין הראשונים מפילים — הא [הרי] עמדה עליו שעה אחת באיסור גרושת אחיו, ואז היתה צריכה להיות פטורה לגמרי. ומחמת ספק זה הריהו מצריכה חליצה בלא ייבום.
Abaye said: This is the reasoning of Rabbi Elazar: He is uncertain whether the death of the husband determines that she is a candidate for levirate marriage, or whether the original marriage determines it. In other words, he is uncertain as to whether the obligation to perform levirate marriage is established only at the death of one’s brother or already from the beginning of the brother’s marriage. If death determines that she is a candidate for levirate marriage, then she has happened before him for levirate marriage, as she is the wife of his childless brother who died. If the original marriage determines that she is a candidate for levirate marriage, then she was forbidden to him for a time as his brother’s ex-wife and is consequently exempt from levirate marriage. According to Rabbi Elazar, it is due to this uncertainty that the brother may not enter into levirate marriage yet must perform ḥalitza.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רָבָא אָמַר לְעוֹלָם פְּשִׁיטָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּמִיתָה מַפֶּלֶת וּמִיהוּ הַכֹּל בְּקִיאִין בְּגֵירוּשִׁין וְאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין בַּחֲזָרָה.

Rava said: Actually, it is obvious to Rabbi Elazar that death determines that she is a candidate for levirate marriage. However, everyone is well informed with regard to divorces. Everyone knows that the woman was divorced, while not everyone is well informed with regard to remarriage, and they do not necessarily know that she remarried him. Therefore, there is concern that people will mistakenly think that one entered into levirate marriage with his brother’s ex-wife.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בקיאים בגירושין – הכל רואין שגרשה דגירושין קלא אית להו אבל חזרה לית ליה קלא דזימנין דקא מהדר לה באורתא ושכיב בצפרא דלא חזו אינשי בחזרתה ואמרי זה מייבם גרושת אחיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל שישנו בעשייה ישנו בלמידה כו׳. הכא מרישא לסיפא דריש וגבי וקשרתם וכתבתם גו׳ דריש ליה מסיפא לרישא כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה ויש לפרש דהכא א״א למדרש מסיפא לרישא כל שישנו בלמידה ישנו בעשייה וכל שאינו כו׳ לענין שכר דודאי מי שאינו בלמידה אינו כלל בעשייה כמ״ש שהתלמוד מביא לידי מעשה ואמרו אין בור ירא חטא ולא ע״ה חסיד וקרוב לזה כתבו התוס׳ ספ״ק דקידושין ע״ש ודו״ק:
ששים גבורים כו׳ כתבו התוספות פירש בקונטרס בסנהדרין דאלשכת הגזית קאי וקשה דהל״ל ע׳ כו׳ עכ״ל ובחידושינו פ״ק דסנהדרין כתבנו דכפירוש הקונטרס איתא בב״ר וע״ש פי׳ דברי המאמר:
רבא אמר: לעולם פשיטא [פשוט] לו לר׳ אלעזר שמיתה מפלת, ומיהו [ואולם] הכל בקיאין בגירושין, כלומר, הכל יודעים שאשה זו נתגרשה בזמנו, ואין הכל בקיאין בחזרה שלה לבעלה לאחר מכן, ולכן יש חשש שאנשים יטעו ויחשבו שמותר לייבם את אשת אחיו שנתגרשה.
Rava said: Actually, it is obvious to Rabbi Elazar that death determines that she is a candidate for levirate marriage. However, everyone is well informed with regard to divorces. Everyone knows that the woman was divorced, while not everyone is well informed with regard to remarriage, and they do not necessarily know that she remarried him. Therefore, there is concern that people will mistakenly think that one entered into levirate marriage with his brother’s ex-wife.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אַדְּרַבָּה חֲזָרָה כֵּיוָן דְּיָתְבָא תּוּתֵיהּ אִית לֵיהּ קָלָא מִי לָא עָסְקִינַן דְּאַהְדְּרַהּ בְּאוּרְתָּא וּשְׁכֵיב בְּצַפְרָא.

The Gemara argues against this point: On the contrary, her return to her former husband, since she is living with him, generates publicity, so that it is known that they are remarried. The Gemara answers: Are we not dealing even with a case in which he remarried her in the evening and died in the morning? In this instance and others like it, not everyone would know that he remarried her, and they will think that the brother took his deceased brother’s ex-wife in levirate marriage. In order to avoid such situations, Rabbi Elazar decreed that she is always forbidden.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי לא עסקינן – מי ליכא לאוקומי נמי מתני׳ בהכי דזימנין דהוי הכי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: אדרבה (להיפך), חזרה, כיון דיתבא תותיה [שיושבת תחתיו], אית ליה קלא [יש לה קול], והכל יודעים שהיא אשתו! ומשיבים: מי [האם] לא עסקינן [עוסקים אנו] אפילו במקרה דאהדרה באורתא ושכיב בצפרא [שהחזירה בערב ומת בבוקר], ובמקרה זה וכיוצא בו אין הכל יודעים שהחזירה וסבורים שייבם את גרושת אחיו, ולכן גזר ר׳ אלעזר שאסורה.
The Gemara argues against this point: On the contrary, her return to her former husband, since she is living with him, generates publicity, so that it is known that they are remarried. The Gemara answers: Are we not dealing even with a case in which he remarried her in the evening and died in the morning? In this instance and others like it, not everyone would know that he remarried her, and they will think that the brother took his deceased brother’s ex-wife in levirate marriage. In order to avoid such situations, Rabbi Elazar decreed that she is always forbidden.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַב אָשֵׁי אָמַר הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּגָזַר הָנֵי מִשּׁוּם יְתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב וְהֶחְזִירָהּ הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה כִּיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב וְהֶחְזִירָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל שֶׁאֲסוּרָה לַיָּבָם.

Rav Ashi said: This is the reasoning of Rabbi Elazar: He decreed to prohibit levirate marriage with these, i.e., women who were divorced and remarried, due to the case of a girl who is considered an orphan in the lifetime of her father, who was divorced by her husband and he subsequently remarried her. If a minor girl was married off by her father and was subsequently divorced, she is no longer subject to her father with regard to marriage and divorce, but because she is a minor, any marriage she enters into is by rabbinic rather than by Torah law. The Gemara comments: So too, this is reasonable based on what was taught in the latter clause of the mishna: A minor girl whose father married her off and who was subsequently divorced while she was still a minor, is like an orphan during her father’s lifetime. And if the husband remarries her while she is still a minor and then dies, everyone agrees that she is forbidden to the yavam and may not enter into levirate marriage.
רי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמר היינו טעמא דר׳ אלעזר דגזר הנך אטו יתומה בחיי האב. כלומר, שהשיאה אביה בעודה קטנה ונתגרשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלה, דקסבר ר׳ אלעזר דעל דעת קדושין הראשונים הוא בועל, ומדינא אינה מתיבמת, דגירושיה גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה. והלכך גזר גדולה שנתגרשה והחזירה אטו הא, דתרוייהו בשעת נפילה גדולות נינהו, וגדולה אטו גדולה מיחלפא. אבל ודאי משום יתומה בחיי האב והחזירה כשהיא קטנה ועדיין קטנה היא לא גזר, דגדולה אטו קטנה לא מיחלפא. אף על פי שרש״י ז״ל לא פירש כן בכתובות פרק המדיר (רש״י כתובות עד. ד״ה משום) גבי קדשה על תנאי וכנסה סתם ושם (בד״ה ה״ג) הארכתי יותר בס״ד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמ׳ היינו טעמא דר׳ אליעזר דגזר אטו יתומה בחיי האב – פירוש שהיא אסורה לאחיו מן התורה דגרושה גמורה היא מן התורה דאין קדושי׳ חזרתה שלמים וכדפרי׳ לעיל ומיהו אין גזרה זו אטו כשהחזי׳ כשהי׳ קטנה ומת בעודה קטנה דהיכי שייך למגזר זו שהיא גדולה אטו שהיא קטנה אלא גזירה דר׳ אליעזר היינו אטו יתומה בחיי האב שהחזיר׳ כשהי׳ קטנ׳ וגדלה אצלו ומת דסבר ר׳ אליעזר דעל קדושין הראשוני׳ הוא בועל ואין חזרתה גמורה כ״פ בתוס׳ אבל מדברי רש״י ז״ל בפ׳ המדיר נר׳ שמפרש גזירה אטו יתומה בחיי האב שהחזירה כשהיא קטנה ומת והראשון יותר נכון בעיני רבותי׳ ז״ל.
רב אשי אמר: היינו טעמא [זהו הטעם] של ר׳ אלעזר, שגזר על הני [אלה] שהתגרשו ואחר כך חזרו, משום זו שהיא ״יתומה בחיי האב״ שהתגרשה מבעלה והחזירה כשהיא קטנה. ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר, מדקתני סיפא מה ששנה בסופה] של משנה זו: קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב, והחזירה — דברי הכל שאסורה ליבם.
Rav Ashi said: This is the reasoning of Rabbi Elazar: He decreed to prohibit levirate marriage with these, i.e., women who were divorced and remarried, due to the case of a girl who is considered an orphan in the lifetime of her father, who was divorced by her husband and he subsequently remarried her. If a minor girl was married off by her father and was subsequently divorced, she is no longer subject to her father with regard to marriage and divorce, but because she is a minor, any marriage she enters into is by rabbinic rather than by Torah law. The Gemara comments: So too, this is reasonable based on what was taught in the latter clause of the mishna: A minor girl whose father married her off and who was subsequently divorced while she was still a minor, is like an orphan during her father’s lifetime. And if the husband remarries her while she is still a minor and then dies, everyone agrees that she is forbidden to the yavam and may not enter into levirate marriage.
רי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הַאי מַאי לְמֵימְרָא פְּשִׁיטָא אֶלָּא לָאו הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּגָזַר הָנָךְ מִשּׁוּם הַאי שְׁמַע מִינַּהּ.

What is the purpose of stating this halakha? It is obvious. Rather, is it not teaching us Rabbi Elazar’s reason for decreeing that these women who were divorced and remarried are forbidden due to that woman, the girl who is considered an orphan in the lifetime of her father? The Gemara concludes: Learn from here that this is his reason.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דגזר הנך – כל מוחזרת גזר משום יתומה בחיי האב דאמרי׳ במתני׳ דלאחר חזרתה הרי היא כגרושה.
פשיטא – דהואיל ואין לאביה רשות בה והיא קטנה אין חזרתה חזרה והרי היא כגרושה אלא להכי תנייה במתני׳ לאשמועינן דטעמא דקמייתא משום הא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם לצורך הלכה זו גופה — האי מאי למימרא [זו מה בא לומר בה]? הלא פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא! אלא לאו הא קא משמע לן [האם לא זה השמיע לנו] כי טעמא [הטעם] של ר׳ אלעזר שגזר על הנך [אלה] משום האי [זה]. ומסכמים, אכן שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא הטעם.
What is the purpose of stating this halakha? It is obvious. Rather, is it not teaching us Rabbi Elazar’s reason for decreeing that these women who were divorced and remarried are forbidden due to that woman, the girl who is considered an orphan in the lifetime of her father? The Gemara concludes: Learn from here that this is his reason.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי מוֹדִים חֲכָמִים לר׳לְרַבִּי אֶלְעָזָר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה הֲרֵי הִיא כִּיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב וְהֶחְזִירָהּ שֶׁאֲסוּרָה לַיָּבָם מִפְּנֵי שֶׁגֵּירוּשֶׁיהָ גֵּירוּשִׁין גְּמוּרִין וְאֵין חֲזָרָתָהּ חֲזָרָה גְּמוּרָה.

The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ashi: The Rabbis concede to Rabbi Elazar concerning a minor girl whose father married her off and who was divorced, that she is like an orphan in the lifetime of her father, and that if her husband remarried her, she is forbidden to the yavam, because her divorce was a full-fledged divorce by Torah law while her remarriage was not a full-fledged remarriage, as she was still a minor. This implies that Rabbi Elazar’s ruling is prompted by the case of a girl who is like an orphan in her father’s lifetime and that this was the reason for his decree.
רי״ףבעל המאורראב״ד כתוב שםההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

{שמעתא דטעמא דר״א לאסור ייבום גרושה שהוחזרה}
תניא כותיה דרב אשי: מודים חכמים לרבי אליעזר וכו׳ – פירוש: סייעתיה דרב אשי מדפתח תנא במודים ואח״כ הזכיר המחלוקת. אלמא, דהיא עיקר גזירה.
[במאור דף לז: ד״ה תניא. לרי״ף סי׳ קלב (יבמות דף קט.)]
כתוב שם: תניא כותיה דרב אשי מודים חכמים לרבי אליעזר1 וכו׳. פירוש, סיעתיה דרב אשי מדפתח תנא בתי׳ מודים ואחר כך הזכיר המחלוקת אלמא דהיא עיקר גזירה.
אמר אברהם: עיקר הסיוע מאותה הברייתא יותר מן המשנה, לפי שהטעם לר׳ אליעזר דסבירא ליה בקטנה וגדלה אצלו על דעת קידושין ראשונים הוא בועל כדאיתא בכתובות [דף עד.], הילכך קטנה שקדשה אביה ונתגרשה והחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו אין חזרתה גמורה ואסורה ליבום מפני שגירושיה גמורים, וכיון דבהך גדולה אסורה ליבום גזרינן גדולה דעלמא אטו הך, דאי לא משכחינן גדולה דאסורה ממתני׳ [לא גזרינן קטנה אטו גדולה]⁠2 דהא מילתא ליתא במתני׳ כלל. וכך כתבתי בפירוש כתובות זה כמה ימים3, ועל הפירוש הזה מתקיימת הגירסא שם בכתובות, כי יש שמוחקין מן הגירסא ההיא מחסרון דעת.
1. כן הגירסא במשניות יבמות פי״ג מ״ו, ע״ש במלאכת שלמה, אבל בגמרא שם דף קט. אלעזר.
2. כנדצ״ל, עיין ברמב״ן כתובות בשם הראב״ד, ובתוס׳ חד מקמאי [=ספר ההשלמה] יבמות דף קט: ד״ה איתמר.
3. הובא ברמב״ן כתובות דף עד. ובש״מ שם, ועיין להלן כתובות פ׳ המדיר בהשגה על המאור דף לג. ד״ה איתיביה.
תניא מודים [חכמים] לר״א (ביבמה) [בקטנה] שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא יתומה בחיי האב והחזירה שאסורה ליבם מפני שגירושיה גירושים גמורים ואין חזרתה חזרה גמורה לכאורה משמע שמותרת לעלמא בלא חליצה מפני שהיא ערוה מן התורה אלא דבירושלמי משמע שיתומה בחיי האב צריכה חליצה וטעמא דמילתא אע״פ שהיא ערוה מן התורה אין הכל בקיאים בחזרתה שאין חזרתה חזרה גמורה ולפיכך צריכה חליצה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא מודים חכמים לר״א כו׳ הרי היא כיתומה כו׳ והחזירה שאסורה ליבם מפני שגירושיה כו׳ עכ״ל בפ׳ המדיר מייתי תלמודא הך ברייתא וגרסינן בה והרי היא יתומה בחיי אב והחזירה שחולצת ולא מתייבמת מפני שגירושיה כו׳ והרא״ש כתב בשמעתין דהכי איתא הגירסא בתוספתא וכן כתב הראב״ד דבעיא חליצה ואע״ג דאסורה ליה מן התורה מ״מ בעיא חליצה משום דאיכא מאן דלא ידע בגירושין ואתי למשרי יבמה לשוק וסברא גדולה הוא כו׳ עכ״ל ויש לתמוה לפ״ז אמאי דחי תלמודא הא דקאמר עיפא טעמא דר״א הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסור מדתני ר״א אומר חולצת דהא איכא למימר לר״א נמי דחולצת משום דאיכא מאן דלא ידע בגירושין ואתי למשרי יבמה לשוק (א) דמהאי טעמא חולצת נמי יתומה בחיי אב לרבנן אע״ג דהויא ערוה דאורייתא וצ״ע:
ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב אשי: מודים חכמים לר׳ אלעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה — הרי היא כיתומה בחיי האב, ואם החזירה — שאסורה ליבם, מפני שגירושיה היו גירושין גמורין מן התורה ואין חזרתה חזרה גמורה, שכן היא עדיין קטנה, ואין בה נישואין מן התורה. משמע שגם ר׳ אלעזר מתייחס ליתומה בחיי האב וזו היתה סיבת גזירתו.
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ashi: The Rabbis concede to Rabbi Elazar concerning a minor girl whose father married her off and who was divorced, that she is like an orphan in the lifetime of her father, and that if her husband remarried her, she is forbidden to the yavam, because her divorce was a full-fledged divorce by Torah law while her remarriage was not a full-fledged remarriage, as she was still a minor. This implies that Rabbi Elazar’s ruling is prompted by the case of a girl who is like an orphan in her father’s lifetime and that this was the reason for his decree.
רי״ףבעל המאורראב״ד כתוב שםההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁגֵּירְשָׁהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וְהֶחְזִירָהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה גאֲבָל גֵּירְשָׁהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וְהֶחְזִירָהּ כְּשֶׁהִיא גְּדוֹלָה אִי נָמֵי הֶחְזִירָהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וְגָדְלָה אֶצְלוֹ וָמֵת אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.

The baraita continues: In what case is this statement said? In a case where he divorced her while she was a minor and he remarried her while she was still a minor. But if he divorced her while she was a minor and remarried her when she was already an adult, or if he remarried her while she was a minor and she matured to legal adulthood while with him, and he subsequently died, she may either perform ḥalitza or enter into levirate marriage. It was said in the name of Rabbi Elazar: She must perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage, since he decreed that all remarried women may not enter into levirate marriage due to the case of one who is like an orphan in her father’s lifetime.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״א – דחכמים מודים כשגירשה כשהיא קטנה וקבל אביה גיטה והחזירה כשהיא קטנה דאין כח לא לאביה ולא לה לקדשה ומת כשהיא קטנה דלא בעלה משגדלה דתהוי ביאה משגדלה קידושין.
וגדלה אצלו – אמרי׳ סתם ביאה ראשונה משגדלה קידושין הן.
משום ר׳ אלעזר אמרו כו׳ – ומדקתני לעיל ומודים חכמים לרבי אלעזר ביתומה בחיי האב אלמא איירי בה רבי אלעזר דטעמא דבאחרנייתא משום הא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד״ה וגדלה אצלו דאמרי׳ סתם כו׳ כצ״ל:
ומעירים: במה דברים אמורים — שגירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה עדיין, אבל אם גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה, אי נמי [או גם כן] במקרה שהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו והתבגרה בעודה נשואה לו ומת, הרי אז או חולצת או מתייבמת. משום ר׳ אלעזר אמרו: חולצת ולא מתייבמת, שגזר בכל אשה משום יתומה בחיי האב שהחזירה כשהיא קטנה ומת לפני שגדלה.
The baraita continues: In what case is this statement said? In a case where he divorced her while she was a minor and he remarried her while she was still a minor. But if he divorced her while she was a minor and remarried her when she was already an adult, or if he remarried her while she was a minor and she matured to legal adulthood while with him, and he subsequently died, she may either perform ḥalitza or enter into levirate marriage. It was said in the name of Rabbi Elazar: She must perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage, since he decreed that all remarried women may not enter into levirate marriage due to the case of one who is like an orphan in her father’s lifetime.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן צָרָתָהּ מַהוּ אֲמַר לֵיהּ הִיא גּוּפַהּ גְּזֵירָה וַאֲנַן נֵיקוּם וְנִיגְזוֹר גְּזֵירָה לִגְזֵירָה.

Rava asked Rav Naḥman: What is the halakha with regard to the rival wife of a girl whose husband remarried her, according to Rabbi Elazar? Is the girl regarded as a forbidden relative to the extent that even her rival wife may not enter into levirate marriage? He said to him: She herself is forbidden due to a rabbinic decree, as explained already. And will we then proceed to issue a decree to prevent violation of a decree? Accordingly, her rival wife is permitted to enter into levirate marriage.
רי״ףרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםההשלמהרמב״ן מלחמות ה'רשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צרתה – דמוחזרת גדולה לר״א מהו.
היא גופא גזירה – משום יתומה בחיי האב.
גזירה לגזירה – צרתה אטו היא.
היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה – פי׳ בקונטרס היא גופה גזירה משום יתומה בחיי האב ואין נראה לר״י דהא רב אשי הוא דאמר להאי טעמא ולא רבא אלא יש לפרש היא גופה גזירה שמא יאמרו העולם ייבם גרושת אחיו לפי שהכל בקיאין בגירושין ואין הכל בקיאין בחזרה כדאמר רבא לעיל ולאו דוקא קאמר גזירה לגזירה דלא שייך הכא אלא כלומר אינה אלא איסורא דרבנן.
{שמעתא דדין צרת יתומה בחיי האב שהחזירה בעלה}
והא דבעא מיניה רבא מרב נחמן, צרתה מהו, ואסיקנא: היא חולצת, צרתה או חולצת או מתיבמת – לרבי אלעזר איבעיא ולית הלכתא כותיה. אף על פי שהביאה הרי״ף ז״ל בהלכותיו, ליתא כלל, דקי״ל כרבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר.
וביתומה בחיי האב, מסתברא, ל״ש היא ול״ש צרתה, חולצת ולא מתיבמת. אלא שחליצת הצרה פוטרת את היתומה, ואין חליצת היתומה פוטרת את הצרה.
ואל תתמה, היאך יתומה זו חולצת והיא ערוה מן התורה. הרי לך דוגמתה בפ׳ ד׳ אחין (בבלי יבמות כ״ח:), איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתיבמת, דאוקימנא לרבי שמעון (בבלי יבמות כ״ט.), ואף על גב דאמר רבי שמעון: שתי אחיות לא חולצות ולא מתיבמות, גזרה משום איסור מצוה דעלמא. ומפורש בתוספתא (תוספתא יבמות י״ג:ג׳): ומודים חכמים לרבי אלעזר בקטנה שהשיאה אביה וגרשה והחזירה ומת, שחולצת ולא מתייבמת. וכך היא שנויה בגמרא דכתובות (בבלי כתובות ע״ג:) בפרק המדיר.
ויש לנו ללמוד דין הצרה שחולצת ולא מתייבמת, גזרה צרה אטו היא, דלא גרעה מצרת זיקת שני יבמין.
[במאור דף לז: ד״ה איבעי. לרי״ף סי׳ קלג (יבמות דף קט.)]
כתוב שם: וביתומה בחיי אביה מסתבר לא שנא היא ולא שנא צרתה חולצת ולא מתיבמת וכו׳.
אמר אברהם: אף אני כך כתבתי בהלכות1 מכמה שנים. והתימה שתמה אמאי בעיא חליצה משום דאהדרה ונשואין אחרונים מפילין, ומשום גזירה לא פטרינן לה (לא) בחליצה. והיא נמי אע״ג דגירושיה גמורין וחזרתה אינה גמורה, גזרינן חזרה אטו חזרה גמורה ובעיא חליצה.
[במאור דף לז: ד״ה והא דבעי. לרי״ף סי׳ קלב (יבמות דף קט.)]
כתוב שם: איתמר קטנה שלא מיאנה וכו׳. מה שכתב הריא״ף ז״ל בשמעתא דקטנה שלא מיאנה וכו׳ עד [דברים] מעורבבים הם בעיני מאי קא מיבעיא ליה ומאי פסק הלכה קא בעי וכו׳.
אמר אברהם: אף אני כתבתי בהלכות הרב ז״ל2. ומאי דכתב דשינויא דשני לא סמכינן עליה, באמת סמכינן עליה, דהא רב ששת גופיה דאותבה [דף קט:] לההיא מתנית׳ שבחיה לההוא תירוצא ואמר3 אנא אמרי עדיפא מיניה והוא עדיף מינאי, כלומר הייתי סבור שאני חכם ממנו, והוא חכם ממני שהוא יודע לתרץ לדעת רב. מכל מקום לא חלק רב מעולם שתצא מן הראשון בלא גט הואיל וגדולה. ומיהו כיון דמדרבנן הוא הואיל ובעל דוחה את אחותה מחליצה לדעת ר״ג [דף קט.]. ואם הגדילה ועמדה ונישאת והראשון לא בעל צריכה גט מראשון מדרבנן, ומשני מן התורה. כך כתבתי ועיקר.
[במאור דף לז: ודף מ. ד״ה כתב הרי״ף. לרי״ף סי׳ קלח (נדה דף מז.)]
כתוב שם: כתב הרי״ף ז״ל הלכות מיאון בכל הפרק הזה וכו׳, עד ולענין מיאון אינו כן אלא אשה נאמנת להחמיר אבל לא להקל עד שיבדקו שני עדים כשרים.
אמר אברהם: משום הא לא איריא, אינה נאמנת להקל בדבר תורה שאינה נאמנת לאחר הפרק לומר הביאה סימנין וחולצת בנישואי תורה, ור׳ שמעון קתני לה דלית [ליה]⁠4 חזקה כרבא [נדה דף מט.], ולית הלכתא כותיה5. ואי ר׳ יהודה קתני לה ואתוך הפרק הוא [נדה דף מח:], נמי לית הלכתא כותיה. אבל בנישואין דרבנן ואפילו רבי שמעון לית ליה חזקה דרבא נאמנת אף להקל וכן לרבי יהודה ותוך הפרק, ומשום דהיא מילתא (חסר), אלא על פי נשים, הילכך נישואין דרבנן לאחר הפרק ובדקוה נשים ולא מצאו לה שתי שערות ממאנת שהרי אין חוששין שמא נשא בנישואין דרבנן שלא בעל אחר זמן, וכן כתב הרב ז״ל.
1. ספר הזכות יבמות פי״ג דף לז:
2. ספר הזכות שם דף לח.
3. שם דף קט:, דלא כפי׳ רש״י ותוס׳ ד״ה הוא עדיף
4. כנדצ״ל, ובכ״י לה.
5. רי״ף יבמות דף מ:
בעא מניה רבא מרב נחמן צרתה מהו א״ל היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה הלכך צרתה או חולצת או מתיבמת אליבא דר״א הוא דדייק וקמבעיא ליה הכי דאילו לרבנן אם אינה יתומה בחיי האב אפי׳ היא מותרת ליבם. ואם היא יתומה בחיי האב כיון דהיא ערוה מן התורה פשיטא שצרתה [צרת] ערוה היא ואינה מתיבמת אלא ודאי אליבא דר״א קא מבעיא ליה וה״ר אלפס שכתב לא ירדנו לסוף דעתו וכתב והא זיקת ב׳ יבמין דרבנן היא משום גזרת ב׳ יבמות הבאות מבית אחד ומ״ש התם דצרתה אינה מתיבמת אע״ג דאיהי גופה גזירה (גזרי׳) [ואנן ניקום ונגזור] גזירה לגזירה והכא צרתה מותרת דלא גזרי׳ גזירה לגזירה. איכא למימר האי דגזרי׳ גזירה לגזירה דגזר ר״א משום יתומה בחיי האב קלישה ליה דהא כולה לרבנן לא גזרי׳ [ולכן] אפי׳ לר״א לא גזר בצרתה:
{שמעתא דדין צרת יתומה בחיי האב שהחזירה בעלה}
ועוד, והא דבעא מיניה רבא מרב נחמן, צרתה מהו, ואסיקנא, היא חולצת וכו׳, לרבי אלעזר איבעיא ולית הלכתא כותיה, אף על פי שהביאה הרי״ף בהלכותיו, ליתא כלל וכו׳, וביתומה בחיי האב, מסתברא, לא שנא היא ולא שנא צרתה, חולצת ולא מתיבמת.
אמר הכותב: אדרבה. מסתברא צרה1 קטנה לרבנן מתייבמת. דכיון דלא גזרי רבנן אפי׳ החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו אטו לא גדלה עדיין אצלו, משום דקסברי אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום, כדמפרש בהמדיר (כתובות ע״ד.), אף צרתה של קטנה אין גוזרין בה כלום, שאדם יודע שזו ערוה מפני שאין קדושיה כלום.
ויותר היה קרוב לאוסרה2 בחליצה, משום שאם אתה אומר חולצת מתייבמת. אלא לפי שא״א להפקיע נשואי חכמים בולא כלום לא גזרו בה.
הלכך, ביאת גדולה פוטרת את הקטנה. ואין לחוש בה, שהרי אף בשלא גרש כן, כדתנן (בבלי יבמות קי״א:): בא יבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה פסל את הקטנה. ואתמר בירושלמי (ירושלמי יבמות י״ג:י״ג) שאפילו לא בא על הגדולה פסל את הקטנה, לפי שהגדולה צריכה לחלוץ. וכיון שאפי׳ בשאר כל הנשים, גדולה וקטנה דרכן של מיבמין לבא על הגדולה, אף כאן אין חוששין שמא יבא על הקטנה. ועוד, שהדבר ידוע, לדברי חכמים, שהיא ערוה. ולפיכך לא גזרו משום ליתה, כמו שפירשנו.
ומש״ה בעא מיניה רבא מרב נחמן לדברי ר׳ אליעזר, שמחמיר לגזור בגדולה, אם גזר בצרה של גדולה. שאילו בצרה של קטנה ודאי סבירא ליה דגזר. אבל לדברי חכמים, כשם שלא גזרו בגדלה אצלו, כך לא גזרו בצרה.
וזה שכתב רבינו ז״ל בעיא דרבא, לא שהיא כהלכה בגמרא, אלא שזה מנהג ידוע בהלכותיו, לתפוס לעצמו ענין שהוא כהלכה ולכתבו בלשון הגמרא. וראיתי נוסחא שכתוב בה: ומסקנא, או חולצת או מתיבמת, וה״ה בצרתה של יתומה בחיי האב לרבנן.
ומה שכתב בעל המאור ז״ל: ויש לנו ללמוד דין הצרה שחולצת ולא מתיבמת, גזירה צרה אטו היא, דלא גרעה מצרת שני יבמין – אינו כלום. שצרת3 שני יבמין, כל עצמה לא גזרו על אשת שני יבמין אלא מחמתה, ושלא במקום צרה הוצרך רבא להביא אסורא בשלהי פרק האשה קמא (בבלי יבמות צ״ו:). ואפילו כדבריו אין אומרים בדברים אלו זו דומה לזו. שאין אדם טועה בקדושי קטנה כמו שאדם טועה בזיקת שני יבמין, ואדם יודע שאין חזרתה חזרה גמורה ושהיא אסורה ליבם דבר תורה.
ובירושלמי (ירושלמי יבמות י״ג:ו׳) מצינו מחלוקת בזו. וכן גורסין שם: מה טעמא דר׳ אליעזר. מפני שעמדה עליו באיסור שעה אחת. מודים חכמים לר׳ אליעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה, שהיא כיתומה בחיי אביה, קדושיה וגרושיה תורה חזרתה אינה תורה. צרתה מהו. רב4 אמר, צרתה אסורה. ר׳ יוחנן אמר, צרתה אסורה. ריש לקיש אמר, צרתה מותרת. אמר רבי אלעזר: חזרית בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן, ולא אשכחית בר נש דכותי אלא ריש לקיש, דאמר, צרתה מותרת. רב המנונא הוה יתיב קמיה רב אחא בר אחוה. אמר ליה, צרתה מהו. אמר ליה, מותרת. אמר רבי אבא בר ממל: מסתברא כמאן דאמר, מותרת. ברם, כמאן דאמר, צרתה אסורה, מה נפשך, צד שקנה בו – כנגדו מותר בצרתה, צד שלא קנה בו – כנגדו התיר בצרה. אמר ר׳ שמאי: וכי יש מה נפשך בעריות. מהו5 כדון. כל יבמה שאינה כלה לחוץ, צד הקנוי שבה ידון לשום ערוה וערוה פוטרת צרתה.
הא אין הכרע בתלמוד זה, אלא שרבו המתירין. ומ״מ, לא אסרום משום גזרה, אלא טעמא קאמרי. משום צד הקנוי והצד שאינו קנוי עשאוה כקנויה ומשוירת. וקי״ל קטנה קנויה ואינה קנויה. הלכך אזלא ליה טעמא דר׳ שמאי ומותרת ממה נפשך (בבלי יבמות ק״י:).
1. נראה דצ״ל: דצרת
2. ר״ל: הקטנה
3. נראה דצ״ל: שבצרת
4. בדפ״ר: רבא
5. בדפ״ר: מיי
בעא מיניה רבא מרב נחמן צרתה מהו. ומסקנא היא חולצת צרתה או חולצת או מתיבמת. כלומר, לר׳ אלעזר ומינה לרבנן ליתומה בחיי האב ועדיין קטנה היא, דהיא חולצת וצרתה או חולצת או מתיבמת. וכן כתב הרב אלפסי בהלכות. אבל הראב״ד (בהשגות על הרי״ף מובא בספר הזכות להרמב״ן) כתב דצרתה נמי חולצת ולא מתיבמת, דעד כאן לא אמר ר׳ אלעזר בצרה שמתיבמת אלא משום דגרושה עצמה אינה תורה אלא גזרה ולא גזרינן גזרה לגזרה, אבל יתומה בחיי האב דלכולי עלמא ערוה היא, ודאי גזרינן צרתה אטו היא והלכך שתיהן חולצות ולא מתיבמות. ויש לומר דלר׳ אלעזר ודאי איכא למגזר צרת קטנה אטו היא, משום דקסבר דאין אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום, והלכך אי שרית ליה בצרה אתי ליבומי היא גופא. אבל לרבנן ליכא למיחש למידי, דהא לדידהו אין אדם טועה בקדושי קטנה, והלכך אי גדלה אצלו ובעל אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קדושין. ואפילו היא גופה שריא לאחין דסמכינן בהא, וכל שכן דלא גזרינן צרתה אטו היא ואי עדיין קטנה היא דהא כולי עלמא ידעי שאין קדושי קטנה כלום וגירושה גרושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה והלכך צרתה מתיבמת כדברי רבינו אלפסי ז״ל ושפיר דמי. ופלוגתא היא בירושלמי דגרסינן התם (ה״ו) מודים חכמים לר׳ אלעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי אביה קדושיה וגירושה תורה חזרתה אינה תורה, צרתה מהו, רב אמר אסורה ר׳ יוחנן אמר צרתה אסורה ר״ל אמר צרתה מותרת, אמר ר׳ אלעזר חזרתי בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן ולא אשכחית בר נש דכותי אלא ר״ל דאמר צרתה מותרת. רב המנונא הוה יתיב קמיה דרב אחא בר אחוה אמר ליה צרתה מהו אמר ליה מותרת, אמר ר׳ אבא בר ממל מסתברא כמאן דאמר צרתה מותרת ברם כמאן דאמר צרתה אסורה מה נפשך צד שקנה בה כנגדו מותר בצרה צד שלא קנה בה קנה כנגדה היתר בצרה. אמר רב שימי וכי יש מה נפשך בעריות. מאי כדון כל יבמה שאינה כולה לחוץ צד הקנוי שבה ידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה. הנה שרבו שם המתירין ועוד שאפילו האוסרין, לא אסרוה משום גזרה, אלא משום צד קנוי וצד שאינו קנוי ועשאוה קנויה ומשויירת. ואנן הא אסיקנא לקמן (יבמות קי:) דקטנה קנויה ואינה קנויה, הלכך אפילו לטעמיה דר׳ שימי יש מה נפשך בעריות. כ״כ הרמב״ן ז״ל (בספר הזכות).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעא מינ׳ ר״א מרב נחמן צרתה מהו – פרש״י ז״ל הנוש׳ את הגדול׳ וגרשה והחזירה ר אליעזר אוסר ליבם צרתה מהו שתתיבם מי גזר ר׳ אלעזר בצרתה נמי שתחלוץ או לא א״ל היא גופה גזיר׳ ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה. ואסיקנא הכי שהיא עצמה חולצת ולא מתיבמ׳ אבל צרתה או חולצת או מתייבמת הילכך אם חולץ לה נפטרה אף צרתה או אם רצה חולץ או מייבם לצרתה ותפטר היא ונראי׳ דברים שאין זה אלא בגדולה לר׳ אליעזר דהי׳ גופא גזירה אבל הנושא את הקטנה שהשיאה אביה וגרשה והחזיר׳ שהי׳ אסורה ליבם מן התורה מפני שגירושיה גמורי׳ ואין חזרתה גמורה צרת׳ נמי אסורה וחולצת ולא מתייבמת דחדא גזירה היא וכן דעת התוס׳ והראב״ד ז״ל ומהר״ם אבל רא״ם ז״ל כתב דה״ה במחזיר את הקטנה צרתה חולצת או מתיבמת לרבנן.
ויש נותנים טעם לדבריהם ז״ל דר׳ אליעזר דגזר לעיל גדולה אטו קטנה היינו משום דסבר דחזרת קטנה שהגדילה אינה חזרה דאין אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום וכשבועל על דעת קדושי׳ הראשונ׳ בועל ומ״ה גזר בגדולה דעלמא והוה ס״ד לגזור צרתה אמטולת׳ אי לאו דהוי גזירה לגזירה אבל כרבנן לית׳ להאי חששא דאינהו סברי אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קידושין ולדידי׳ ליכא למיגזר כלום לא בדידה ולא בצרתה וה״ה בגדול׳ ליכא לגזור בצרתה כלום כדברי רב אלפ״ס ז״ל וזו מחלוקת בירושלמי ורבו שם המתירי׳ ואפי׳ האוסרי׳ שם לא אסרו משום גזירה כלום אלא מפני שעשו קטנה קנוייה ומשויירת ואנן הא אסיקנ׳ לקמן דקטנה קנויי׳ ואינה קנוייה הילכך לד״ה מותרת אפי׳ בקטנה וכ״ש צרתה וכ״ש צרת גדולה.
בעא מיניה [שאל אותו] רבא מרב נחמן: צרתה של יתומה שהחזירה, לדעת ר׳ אלעזר, מהו דינה? האם נאמר כי מאחר שהיא נאסרת עליו משום ערוה (אשת אח שאין לה היתר), אף צרתה תיאסר כצרת ערוה? אמר ליה [לו]: היא גופה [עצמה] מפני גזירה בלבד היא אסורה, כפי שהסברנו, ואנן ניקום [ואנו נעמוד] וניגזור גזירה לגזירה? וצרתה מותרת איפוא לייבום.
Rava asked Rav Naḥman: What is the halakha with regard to the rival wife of a girl whose husband remarried her, according to Rabbi Elazar? Is the girl regarded as a forbidden relative to the extent that even her rival wife may not enter into levirate marriage? He said to him: She herself is forbidden due to a rabbinic decree, as explained already. And will we then proceed to issue a decree to prevent violation of a decree? Accordingly, her rival wife is permitted to enter into levirate marriage.
רי״ףרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםההשלמהרמב״ן מלחמות ה'רשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהָא תַּנְיָא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ הִיא וְצָרָתָהּ חוֹלֶצֶת הִיא וְצָרָתָהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא לָאו אוֹ הִיא אוֹ צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת לָאו תָּרוֹצֵי קָמְתָרְצַתְּ תָּרֵיץ הָכִי הִיא חוֹלֶצֶת צָרָתָהּ אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת.:

The Gemara challenges: Isn’t it taught in a baraita: It was said in the name of Rabbi Elazar: Both she and her rival wife must perform ḥalitza? The Gemara asks: Would it enter your mind to say: She and her rival wife? Why should two women from the same household perform ḥalitza? Ḥalitza performed by one of them exempts the other. Rather, should it not say: Either she or her rival wife must perform ḥalitza, but even the rival wife may not enter into levirate marriage. The Gemara responds: Are you not emending the mishna? If so, emend it as follows: She can only perform ḥalitza; her rival wife may either perform ḥalitza or enter into levirate marriage.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היא חולצת – אם בא יבם להזקק לה חולצת ופוטרת צרתה ולא מתייבמת אבל אם נזקק לצרתה או חולצת או מתייבמת והיא נפטרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והא תניא [והרי שנינו בברייתא] בנושא זה, משום ר׳ אלעזר אמרו: היא וצרתה חולצת. ותחילה יש לתקן את הלשון היא וצרתה סלקא דעתך [עולה על דעתך לומר]?! מדוע צריכות שתי נשים מבית אחד לחלוץ? הרי חליצה של אחת פוטרת את השניה! אלא לאו [האם לא] הכוונה היא: או היא או צרתה חולצת? ודוחים: לאו תרוצי קמתרצת [וכי אין אתה מתרץ ומיישב את המשנה] ומשנה בתוך כך את לשונה כדי ליישבה, אם כן תריץ הכי [תרץ, תקן אותה כך]: היא לעולם חולצת, צרתה — או חולצת או מתייבמת, ואם כן אין להוכיח מכאן דבר.
The Gemara challenges: Isn’t it taught in a baraita: It was said in the name of Rabbi Elazar: Both she and her rival wife must perform ḥalitza? The Gemara asks: Would it enter your mind to say: She and her rival wife? Why should two women from the same household perform ḥalitza? Ḥalitza performed by one of them exempts the other. Rather, should it not say: Either she or her rival wife must perform ḥalitza, but even the rival wife may not enter into levirate marriage. The Gemara responds: Are you not emending the mishna? If so, emend it as follows: She can only perform ḥalitza; her rival wife may either perform ḥalitza or enter into levirate marriage.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מתני׳מַתְנִיתִין: דשְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת קְטַנּוֹת וּמֵת בַּעְלָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן הַלֵּזוּ תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל קְטַנָּה תֵּצֵא הַקְּטַנָּה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

MISHNA: If two brothers are married to two minor sisters, and the husband of one of them dies childless, this widowed girl shall be exempt from levirate marriage due to her status as a forbidden relative, as one is prohibited from marrying the sister of his wife. The same halakha applies to two deaf-mute women, whose status is like that of two minors in this matter, as their marriages are valid by rabbinic law. And if two brothers were married to two sisters, one of them an adult and the other a minor, and the husband of the minor dies, the minor shall leave due to her status as the sister of a wife, as in the first case in the mishna.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןההשלמהפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ תצא משום אחות אשה – ופטורה מחליצה ומייבום.
שני אחין נשואין שתי אחיות יתומות קטנות מת בעלה של אחת מהן תצא משום אחות אשה. גדולה וקטנה מת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה.
תניא ב׳ אחים נשואים ב׳ אחיות קטנה וחרשת מת בעלה דקטנה חרשת יוצא׳ בגט וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ מת בעלה של חרשת קטנה יוצאה בגט וחרשת אסורה לעולם ואם בא על חרשת נותן לה גט והותרה אלמא חרשת קנויה ומשויירת וקטנה קנויה ואינה קנויה וה״ל ביאת קטנה ביאה פסולה ולא (פנויה) [פטרה]:
מתניתין שני אחין נשואין שתי אחיות יתומות קטנות ומת בעלה של א׳ מהן תצא משום אחות אשה וכן שתי חרשות גדולה וקטנה מת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה מת בעלה של גדולה מלמדים את הקטנה שתמאן בו. רג״א אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשתו ר״י אומר אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו מוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה. פי׳ תצא משום אחות אשה ופטורה מחליצה ומיבום דאף קדושי גדולה מדחי לזיקה דקטנה. מת בעלה של גדולה ונפלה לפני בעל הקטנה זיקה של גדולה שהאי מה״ת אוסרת הקנטה עליו דנשואי׳ מדרבנן ולא אלימי לאפקועי זיקא מדאורייתא והו״ל אחות זקוקתו. ולייבם את הגדולה א״א דהו״ל אחות אשתו דקטנה האי אשתו מדרבנן ומה יעשו. ר״א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו ותיעקר נשואי׳ והוא מיבם את הגדולה. רג״א אין זיקתה אוסרת את זו דר״ג בבר אי זיקתה אוסתר כלומר לא אלימא זיקה למיסרי׳ הלכך אם מיאנה מיאנה ותתיבם הגדולה ואם לא תמתין קטנה אצלו עד שתגדיל והי׳ נשואיה גמורים ותצא הגדולה משום אחות אשה אבל מיחלץ לגדולה לא דפוסל הקטנה עליו מושם אחות חלוצתו ומוציא את אשתו בגט ואין מלמדין אותה למאן דקסבר יתרחק אדם מן המיאנוין ומיתב נמי לא יתבה תותי׳. דקסבר יש זיקה. אלא תצא בגט וזו לא תתיבם משום אחות גרושתו אלא תצא בחליצה:
ר״א אומר מלמדים וכו׳. ומי שרי למאן והא תני ב״ק לעולם ידבק אדם בג׳ דברים ויתרחק מג׳ דברים. בחליצה והבאת שלום והפ״נ. ויתרחק מן ג׳ מן המיאונים ומן הפקדונות ומן הערבנות. ומהדר מיאון דמצוה שאני. אר״י א״ש הל׳ כר״א וכן אמר ר׳ אלעזר הל׳ כר״א:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב משנה שני אחין הנשואין לשתי אחיות קטנות, ומת בעלה של אחת מהן ונפלה השניה לפניו לייבום — הלזו היבמה תצא ותיפטר מייבום משום אחות אשה. שכן חובת הייבום במקרה זה היא רק מדברי סופרים וכן נישואיו של היבם עם אשתו הם מדברי סופרים. ומדברי סופרים היא אחות אשתו, ופטורה מייבום וחליצה. וכן שתי חרשות דינן מבחינה זו כשתי קטנות, שכן נישואיהן הם מדברי סופרים כנישואי קטנות. אבל אם היו שני אחים נישואין לשתי אחיות, אחת גדולה ואחת קטנה, אם מת בעלה של קטנה — תצא הקטנה משום אחות אשה.
MISHNA: If two brothers are married to two minor sisters, and the husband of one of them dies childless, this widowed girl shall be exempt from levirate marriage due to her status as a forbidden relative, as one is prohibited from marrying the sister of his wife. The same halakha applies to two deaf-mute women, whose status is like that of two minors in this matter, as their marriages are valid by rabbinic law. And if two brothers were married to two sisters, one of them an adult and the other a minor, and the husband of the minor dies, the minor shall leave due to her status as the sister of a wife, as in the first case in the mishna.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןההשלמהפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר המְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ.

But if the husband of the adult dies, it generates a Torah obligation of levirate marriage, which is not abrogated by the rabbinic prohibition proscribing the yevama as his wife’s sister. This prohibition is by rabbinic law, because marriage to a minor is rabbinic in origin. What does one do under such circumstances? Rabbi Eliezer says: We instruct the minor, i.e., his wife, to refuse him, so that her marriage is dissolved and he may then enter into levirate marriage with her adult sister, the widow of his childless brother.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מת בעלה של גדולה – ונפלה לפני בעל הקטנה זיקתה של גדולה שהיא מן התורה אוסרת הקטנה עליו דנישואיה מדרבנן ולא אלימא לאפקועי זיקה דאורייתא והויא לה אחות זקוקתו ומה יעשו.
רבי אליעזר אומר מלמדין הקטנה שתמאן בו – ותעקור נישואיה ויהא מייבם את הגדולה.
מת בעלה של גדולה מלמדין את הקטנה שתמאן ומייבם את הגדולה. וכן הלכה. ויתומה שגדלה תחת בעלה וגדלה ובעל משגדלה ומיאנה אינו מיאון, וצריכה גט דבעילתןא משגדלה לשם קידושין.
א. דבעילתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מת בעלה כו׳ הקטנה וזיקתה כו׳ כצ״ל:
מת בעלה של גדולה מה עושים אז? ר׳ אליעזר אומר: מלמדין את הקטנה שתמאן בו ויתבטלו נישואיה לגמרי, ויוכל איפוא לייבם את הגדולה, שהיא יבמתו הגמורה מן התורה.
But if the husband of the adult dies, it generates a Torah obligation of levirate marriage, which is not abrogated by the rabbinic prohibition proscribing the yevama as his wife’s sister. This prohibition is by rabbinic law, because marriage to a minor is rabbinic in origin. What does one do under such circumstances? Rabbi Eliezer says: We instruct the minor, i.e., his wife, to refuse him, so that her marriage is dissolved and he may then enter into levirate marriage with her adult sister, the widow of his childless brother.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם מֵיאֲנָה מֵיאֲנָה וְאִם לָאו תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֵצֵא הַלֵּזוּ מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

Rabban Gamliel says: If the minor refuses of her own accord, her refusal is valid. And if not, she should wait until she reaches majority, whereupon her marriage is valid by Torah law, and that widowed adult sister shall be exempt from levirate marriage due to her status as the sister of a wife.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר״ג אומר – אין זיקתה אוסרת את זו דר״ג סובר אין זיקה כלומר לא אלימא זיקה כדפי׳ בפ׳ ר״ג (לעיל נא.) הלכך אם מיאנה מיאנה ותתייבם גדולה ואם לאו תמתין קטנה אצלו עד שתגדיל ויהיו נישואיה גמורין ותצא הלזו משום אחות אשה אבל מיחלץ לגדולה לא דפסל את הקטנה עליו משום אחות חלוצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עוד כתבו התוספות אחוזי חרב משמע ליה מזויינין בדין כדדרשינן כו׳ עכ״ל ונראה דלענין הדין נקט יש ליזהר ביותר לשאל מרבו ולא יסמוך על שכלו כמ״ש ספ״ב דב״ב הרוצה שיחכים יעסוק בד״מ כו׳ והרוצה שיעסוק בד״מ ישמש שמעון בן ננס גם בד״מ אפשר שהמתחייב ילך וישאל את רבו אם טעה זה וע״כ ישאל הוא מקודם לזה ודו״ק:
סליק פרק בית שמאי
רבן גמליאל אומר: אם מיאנה הקטנה מעצמה — מיאנה, ואם לאו [לא] — תמתין הקטנה עד שתגדיל אצלו, ויהיו נשואיה מן התורה, ותצא הלזו (היבמה) משום אחות אשה.
Rabban Gamliel says: If the minor refuses of her own accord, her refusal is valid. And if not, she should wait until she reaches majority, whereupon her marriage is valid by Torah law, and that widowed adult sister shall be exempt from levirate marriage due to her status as the sister of a wife.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ אִי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.:

Rabbi Yehoshua says: When the brother married to the adult sister dies, leaving the brother married to the minor, woe [ee] to him for his wife, woe to him for his brother’s wife. Under these circumstances, he loses both women: He must release his own wife with a bill of divorce and his brother’s wife by performing ḥalitza. He cannot stay married to his wife because she is the sister of his yevama, and he cannot enter into levirate marriage with the yevama even after divorcing his wife, because the yevama is his wife’s sister. The principle that one is completely absolved from levirate marriage when the potential yevama is a forbidden relative does not apply because Torah law does not recognize his marriage to his minor wife. That marriage’s rabbinic sanction does not suffice to render the yevama, his wife’s sister, a forbidden relative who is not a candidate for levirate marriage.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי לו – אוי לו.
מוציא את אשתו בגט – ואין מלמדין אותה למאן כדאמר בגמ׳ יתרחק אדם מן המיאונין ומיתב נמי לא יתבה תותיה דקסבר יש זיקה אלא תצא בגט וזו לא תתייבם משום אחות גרושה אלא תצא בחליצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהושע אומר: לא כן, ואם יארע כך, אז אי (אוי) לו על אשתו, אי לו על אשת אחיו. שכן במקרה כזה מוציא את אשתו בגט, שמאחר שנישואיה הם רק מדברי סופרים — נעשית כצרה ליבמתו המוטלת לפניו לייבום מן התורה, ואת אשת אחיו מוציא בחליצה, ואינו יכול ליבמה, שכן היא אחות גרושתו מדברי סופרים.
Rabbi Yehoshua says: When the brother married to the adult sister dies, leaving the brother married to the minor, woe [ee] to him for his wife, woe to him for his brother’s wife. Under these circumstances, he loses both women: He must release his own wife with a bill of divorce and his brother’s wife by performing ḥalitza. He cannot stay married to his wife because she is the sister of his yevama, and he cannot enter into levirate marriage with the yevama even after divorcing his wife, because the yevama is his wife’s sister. The principle that one is completely absolved from levirate marriage when the potential yevama is a forbidden relative does not apply because Torah law does not recognize his marriage to his minor wife. That marriage’s rabbinic sanction does not suffice to render the yevama, his wife’s sister, a forbidden relative who is not a candidate for levirate marriage.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) גמ׳גְּמָרָא: וּמִי שְׁרֵי וְהָתָנֵי בַּר קַפָּרָא לְעוֹלָם יִדְבַּק אָדָם בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְיִתְרַחֵק מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים יִדְבַּק בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים ובַּחֲלִיצָה וּבַהֲבָאַת שָׁלוֹם וּבַהֲפָרַת נְדָרִים וְיִתְרַחֵק מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים זמִן הַמֵּיאוּן וּמִן הַפִּקְדוֹנוֹת וּמִן הָעֵרְבוֹנוֹת מֵיאוּן דְּמִצְוָה שָׁאנֵי.:

GEMARA: The Gemara inquires about Rabbi Eliezer’s suggestion to instruct the minor to refuse: Is it permitted to instruct her to refuse? Doesn’t bar Kappara teach: A person should always cling to three things and distance himself from three things. He should cling to three things: To ḥalitza rather than levirate marriage, to bringing about peace, and to the nullification of vows. And he should distance himself from three things: From refusal; and from accepting deposits, as he is then responsible for them; and from serving as a guarantor. The Gemara answers: A refusal for a mitzva is different, as this refusal is performed to allow the mitzva of levirate marriage to be fulfilled with the other sister.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ומי שרי – ללמד קטנה שתמאן.
ידבק אדם כו׳ – מפרש טעמא דכולהו לקמן.
מן ערבון – שלא יהא ערב.
לעולם ידבק אדם בשלשה דברים, בחליצה, דמצות חליצה קודם למצות יבום, ובהבאת שלום בין אדם לחבירו, דכתיב בקש שלום ורדפהו, בהפרת נדרים כדרבי נתן דתניא רבי נתן אומר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן.
ויתרחק מן המיאונים – פר״ח בריש פירקין (יבמות קז:) בשם גאון דאין לקדש יתומה עד שיביאו ראיה שהיא בוגרת כדי להתרחק מן המיאונים והא דתקינו לה רבנן נישואין כדאמר לקמן (דף קיב:) צריך לומר לדברי הגאון דהיינו דוקא היכא שיש לחוש שלא ינהגו בה מנהג הפקר ומיהו מהכא אין לו ראיה אלא שלא ילמדוה למאן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ומי שרי והתני בר קפרא לעולם כו׳ מהא דירחיק אדם מן המיאון פריך אבל מהא דידבק בחליצה לא פריך דאל״כ מאי קא משני מיאון דמצוה שאני והיינו משום דאיכא מאן דפליג אאבא שאול בפרק החולץ וסבר דמצות יבום קודמת למצות חליצה:
ג גמרא על העצה שייעץ ר׳ אליעזר שילמדו אותה למאן שואלים: ומי שרי [והאם מותר] ללמד אותה למאן? והתני [והרי שנה] בר קפרא: לעולם ידבק אדם בשלשה דברים, ויתרחק משלשה דברים. ומפרטים: ידבק בשלשה דברים: בחליצה ולא בייבום, ובהבאת שלום, ובהפרת נדרים. ויתרחק משלשה דברים: מן המיאון, ומן הפקדונות, שרצוי שלא יקבל, ומן הערבונות, שלא יהיה ערב לחובות של אחרים! ומשיבים: אין זה קשה, מיאון שיש בו משום מצוה מטעם כלשהו, שאני [שונה] שהרי מיאון זה נעשה לשם קיום מצות ייבום באחותה.
GEMARA: The Gemara inquires about Rabbi Eliezer’s suggestion to instruct the minor to refuse: Is it permitted to instruct her to refuse? Doesn’t bar Kappara teach: A person should always cling to three things and distance himself from three things. He should cling to three things: To ḥalitza rather than levirate marriage, to bringing about peace, and to the nullification of vows. And he should distance himself from three things: From refusal; and from accepting deposits, as he is then responsible for them; and from serving as a guarantor. The Gemara answers: A refusal for a mitzva is different, as this refusal is performed to allow the mitzva of levirate marriage to be fulfilled with the other sister.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) גּוּפָא תָּנֵי בַּר קַפָּרָא לְעוֹלָם יִדְבַּק אָדָם בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים בַּחֲלִיצָה כְּאַבָּא שָׁאוּל דְּתַנְיָא אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ לְשֵׁם נוֹי לְשֵׁם אִישׁוּת לְשֵׁם דָּבָר אַחֵר כְּאִילּוּ פּוֹגֵעַ בְּעֶרְוָה וְקָרוֹב בְּעֵינַי לִהְיוֹת הַוָּלָד מַמְזֵר.

§ The Gemara explains the details of the matter itself. Bar Kappara taught: A person should always cling to three things: To ḥalitza; this is in accordance with the opinion of Abba Shaul, as it is taught in a baraita: Abba Shaul said: One who marries his yevama for her beauty, or for the sake of matrimony because he wants to be married to her, or for some other reason, such as her money, it is as if he is having intercourse with a woman forbidden to him, and in my eyes it is almost as if his offspring were a mamzer. Therefore, it is preferable that one performs ḥalitza and avoids sin.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך יבם
יבםא(יבמות לט) פי׳ ר״ח השתא קיימא לן כרבא דאוקמה למתניתין לרבנן דאמרי על איזה דרך כונסה קיים מצות ייבום ואף על פי שאין הלכה כאבא שאול עדיף לעשות כמותו כדגרסינן (יבמות קט.) לעולם ידבק אדם בשלשה דברים וחד מינייהו בחליצה כאבא שאול:
א. [פפליכט עהע.]
כאבא שאול – פרק החולץ הכונס יבמתו לשם נוי וכו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה כאבא שאול בפ׳ החולץ הס״ד:
תוס׳ בד״ה ויתרחק כו׳ ראיה שהיא בוגרת כו׳. נ״ב לאו דוקא אלא גדולה קאמר וכן בפסקי תוס׳ כתוב גדולה:
ד גופא [לגופו של דבר] שהבאנו, מבארים אותו לפרטיו. תני [שנה] בר קפרא: לעולם ידבק אדם בשלשה דברים: בחליצה — דבר זה הוא כדעת אבא שאול, דתניא כן שנינו בברייתא], אבא שאול אומר: הכונס את יבמתו לשם נוי משום שהיא יפה, או לשם אישות שרוצה להיות נשוי לאשה זו, או לשם דבר אחר, כגון ממון שיש לה — כאילו פוגע באיסור ערוה, וקרוב בעיני להיות הולד ממזר. ולכן מוטב שיחלוץ ולא יבוא לחטא זה.
§ The Gemara explains the details of the matter itself. Bar Kappara taught: A person should always cling to three things: To ḥalitza; this is in accordance with the opinion of Abba Shaul, as it is taught in a baraita: Abba Shaul said: One who marries his yevama for her beauty, or for the sake of matrimony because he wants to be married to her, or for some other reason, such as her money, it is as if he is having intercourse with a woman forbidden to him, and in my eyes it is almost as if his offspring were a mamzer. Therefore, it is preferable that one performs ḥalitza and avoids sin.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) בַּהֲבָאַת שָׁלוֹם דִּכְתִיב {תהלים ל״ד:ט״ו} בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרׇדְפֵהוּ

One should cling to bringing about peace, as it is written “Seek peace and pursue it” (Psalms 34:15).
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וידבק בהבאת שלום — דכתיב [שנאמר]: ״בקש שלום ורדפהו״ (תהלים לד, טו),
One should cling to bringing about peace, as it is written “Seek peace and pursue it” (Psalms 34:15).
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות קט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יבמות קט., עין משפט נר מצוה יבמות קט., רי"ף יבמות קט. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יבמות קט., רש"י יבמות קט., ראב"ן יבמות קט. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות קט., בעל המאור יבמות קט. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם יבמות קט. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההשלמה יבמות קט., פסקי רי"ד יבמות קט., רמב"ן מלחמות ה' יבמות קט. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות קט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות קט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יבמות קט., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות קט., מהרש"א חידושי הלכות יבמות קט., מהרש"א חידושי אגדות יבמות קט., גליון הש"ס לרע"א יבמות קט., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות קט., אסופת מאמרים יבמות קט.

Yevamot 109a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yevamot 109a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 109a, Rif by Bavli Yevamot 109a, Collected from HeArukh Yevamot 109a, Rashi Yevamot 109a, Raavan Yevamot 109a, Tosafot Yevamot 109a, Baal HaMaor Yevamot 109a, Raavad Katuv Sham Yevamot 109a, HaHashlamah Yevamot 109a, Piskei Rid Yevamot 109a, Ramban Milchamot HaShem Yevamot 109a, Rashba Yevamot 109a, Meiri Yevamot 109a, Ritva Yevamot 109a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 109a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 109a, Maharsha Chidushei Aggadot Yevamot 109a, Gilyon HaShas Yevamot 109a, Steinsaltz Commentary Yevamot 109a, Collected Articles Yevamot 109a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144