×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאָמַר רַחֲמָנָא אִישׁ אאִישׁ אַתָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר עָלָיו אִם יֵשׁ לוֹ גּוֹאֲלִין וְאִם לָאו קָטָן אִי אַתָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר עָלָיו בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִין.
And the Merciful One states: “But if the man has no relative,” teaching that it is only in the case of a convert who is a man that you must go around seeking whether or not he has relatives, i.e., children who were born to him after his conversion. But in the case of a convert who is a minor, you do not have to go around searching for relatives; it is known that he has no relative, since a minor cannot father a child.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ואמר רחמנא איש – ולא כתיב ואם אין לו גואל מאי טעמא כתיב איש אלא משום דכתיב ואם דמשמע פעמים שיש לו יורשים ולהכי כתיב איש ללמדך איש הוא דאיכא לספוקי שמא יוליד בנים משנתגייר ואינך רשאי להפקיע קרן שלו ולתתו לכהן עד שתדע שאין לו יורשים אבל קטן גר מסתמא גזל שלו שנשבע עליו ישראל לשקר לכהן הוא בידוע שאין לו גואלים.
איש – גבי שפחה חרופה כתיב (ויקרא יט) ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע וגו׳.
קטן אי אתה צריך לחזור כו׳ – וא״ת ומנא ליה להאי קטן ממונא האמרי׳ בפרק מי שמת (ב״ב דף קנז.) אין זכייה לקטן ואי בשזיכו לו ע״י אחר הא איכא למ״ד בפ׳ מי שמת זכין לגדול ואין זכין לקטן ואפי׳ למ״ד זכין לקטן היינו מדרבנן ולא מדאורייתא דזכייה מתורת שליחות כדמוכח בפ״ק דבבא מציעא (דף י. ע״ש) דאמרי׳ חצר משום ידה איתרבי ולא גרע משליחות וקטן לאו בר שליחות הוא ומיהו בפ׳ התקבל (גיטין דף סד: ושם) גבי צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים משמע דהיינו מדאורייתא מדפריך למ״ד אחד זה וא׳ זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים מההיא דמערימין על מעשר שני דמשמע דזוכה לאחרים מדאורייתא והא דתנן בהנזקין (שם דף נט:) מציאת חרש וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום אבל מדאורייתא לא דעת אחרת מקנה אותן שאני והשתא ניחא הא דאמר בפ׳ לולב וערבה (סוכה דף מו:) לא ליקני איניש לוליביה לינוקא דינוקא מיקנא קני אקנויי לא מקני דמיקנא קני אפילו מדאורייתא דע״י דעת אחר׳ מקנה אותן זוכה מדאורייתא לאחרים לרב אסי דגיטין ולעצמו לכולי עלמא והא דאמר בריש פ״ב דקידושין (דף מב. ושם) איש זוכה ואין קטן זוכה היינו דאין ממנה אחרים על פסחו אי נמי שאין זוכה לאחרים קאמר אע״ג דדעת אחרים מקנה אותן ודלא כרב אסי וא״ת והיאך מדקדק בגיטין דזוכה לאחרים מדפודה מעשר שני לאחרים והלא אפי׳ לעצמו לא זכי מדאורייתא כשאין דעת אחרים מקנה אותן ובחילול מעשר מי איכא דעת אחרת מקנה לאחרים ע״י זכיית קטן וי״ל דקסבר המקשה דכמו שזוכה לעצמו בחילול מעשר מן התורה מחמת דמופלא סמוך לאיש דאורייתא כמו כן זוכה לאחרים מן התורה וקצת משמע בירושלמי בפרק חלון דאם הוא בן דעת אית ליה זכייה מדאורייתא דאמרינן רבנן דקיסרי אמרי כאן בתינוק שיש בו דעת כאן בתינוק שאין בו דעת ובאיזהו נשך (ב״מ דף עא) משמע דלית ליה זכייה מדאורייתא דגרסי׳ ברוב ספרים קטן נהי דשליחות לית ליה זכייה מדרבנן אית ליה ויש ספרים דלא גרסי׳ מדרבנן ועוד משכחת לה שיש לו ממון לקטן כגון שירש את אביו קודם שנתגייר כדאמרינן בפ״ק דקידושין (דף יח.) דעובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה שנא׳ כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר אי נמי במעשה ידיו דמלאכתו ושכר טרחו שלו מדאורייתא וא״ת היאך יתחייב אדם אשם על גזילו הא אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן כדדרשינן בהגוזל קמא (ב״ק דף קו:) ובפרק שבועת הדיינים (שבועות דף מב.) כי יתן איש ואין נתינת קטן כלום וי״ל דהני מילי בטענת כפירה והודאה אבל ע״פ עד אחד נשבעים אי נמי בקופץ ונשבע וא״ת והיאך נתגייר כי אמרינן נמי דקטן אית ליה זכייה מדאורייתא ה״מ ישראל אבל עובד כוכבים אמרינן באיזהו נשך (ב״מ דף עב.) דכיון דלא אתי לכלל שליחות לית ליה זכייה אפי׳ מדרבנן ומיהו הא לאו קושיא היא דא״כ תיקשי לן כל גרים היאך מטבילין אותן אלא כיון דזכייתו וידו באין כאחד שאני אבל אי קטן לית ליה זכייה מדאורייתא ודאי קשה היאך נתגייר וי״ל כגון שנתגיירה אמו כשהיא מעוברת כדאמרי׳ בפרק הערל (יבמות דף עח. ושם) אשת עובד כוכבים מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ואפשר השתא דאחרי כן יורש את אמו ומיהו קשה מההיא דפ״ק דכתובות (דף יא. ושם) דאמרי׳ גר קטן מטבילין אותו ע״ד ב״ד ולכל מילי חשיב גר להתירו בבת ישראל וקידושיו קדושין ובניו חולצין ומייבמין ולכל מילי דאורייתא ולא משמע שיהא מטעם דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה חדא דה״מ בשב ואל תעשה והאי קום עשה הוא ועוד מדפריך מאי קמ״ל תנינא זכין לאדם שלא בפניו ונראה דזכייה דגירות לא דמי לשאר זכיות דמה שב״ד מטבילין אותו אינם זוכין בעבורו אלא הוא זוכה בעצמו ובגופו שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה והא דפריך בכתובות (שם) תנינא זכין לאדם שלא בפניו ומשני מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה היינו משום דאם היתה חובתו לא היה לב״ד להתמצע להכניס גופו בדבר שיש לו חובה ואפילו בתינוק דלאו בר דעת חשיב גר מדמייתי מקטנה פחותה מבת שלשה שהזכייה בעצמו הוא כדפרישית שהמילה והטבילה בגופו וגם מצינו שאבותינו נכנסו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים וכמה קטנים היו בשעת מתן תורה ובפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עד.) אמר ר״ש דגיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש כשירה לכהונה שנזרעו בתוליה בישראל ומייתי ראיה מדכתיב בשלל מדין וכל הטף בנשים וגו׳ והרי פנחס היה עמהן ואע״ג דאמרינן בכתובות (דף יא.) הגדילו יכולין למחות הא אמרינן דכשגדלו שעה אחת ולא מיחו שוב אין יכולין למחות דמועיל להו מילה וטבילה של קטנות שהיתה בגופם ואין חסירים אלא קבלת מצות ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה.
בידוע שאין לו גואלים – וא״ת דמשמע דקטן בידוע שאין לו גואלים משום דאינו מוליד וכן בפ׳ אין בין המודר (נדרים דף לה:) זאת תורת היולדת בין גדולה בין קטנה ופריך קטנה בת לידה היא מאי קושיא הא אמרינן לקמן בשמעתין דורות הראשונים היו מולידין בח׳ שנים ויש לומר דאף ע״פ שבדורות האחרונים נתנו חכמים סימן להבאת שערות לקטנה בת י״ב שנה ויום אחד ולקטן בן י״ג שנה ויום אחד בדורות הראשונים שהיו ממהרים להביא שערות היה זמן גדלות מקודם הרבה והא דקאמר לקמן וכי עבד בצלאל משכן בר י״ג שנה הוה דכתיב איש איש ממלאכתו התם רוצה להוכיח על דורות הראשונים דאפילו כי אזלת בתר דורות דהשתא לפי שלא תרצה להוכיח שנחשבים גדולים בפחות א״כ בעל כרחיך בר תליסר שנין הוה.
תוס׳ בד״ה בידוע שאין כו׳ התם רוצין להוכיח על דורות ראשונים דאפילו כי אזלת כו׳ עכ״ל לכאורה דבריהם תמוהים דמכל מקום מאי אולמיה ליה טפי לאתויי מהך דבצלאל ממאי דאייתי מבת שבע דאימא דה״נ גבי בצלאל בט׳ אולידו ולא היה לו לבצלאל י״ג שנים לפי דורות הראשונים שהיה להם אז זמן גדלות מקודם הרבה כמה שכתבו התוספות לעיל מכח קושיא ויש לומר דלא כ״כ דלפי דורות הראשונים היה להם זמן גדלות לח׳ שנים אלא למ״ד דאין קטן מוליד אבל לרב חסדא דאית ליה דקטן מוליד ודאי דאית לן למימר דבדורות הראשונים נמי היה זמן גדלות כדהשתא והך סוגיא דלקמן אליבא דרב חסדא אזלא דהוא מרא דשמעתין לקמן והשתא ניחא שכתבו דהתם רוצה להוכיח על דורות הראשונים דאפי׳ כי אזלת בתר דורות דהשתא דהיינו כסברת רב חסדא ולא תרצה להוכיח כמו שהוכחנו הכא לרבה דאין קטן מוליד שנחשבים כדורות הראשונים גדולים בפחות א״כ בע״כ בר י״ג שנין הוה בצלאל ואשתכח דכל חד וחד בח׳ אוליד וק״ל:
ואמר רחמנא [ואמרה התורה]: ״איש״, ללמד: איש גר אתה צריך לחזור עליו ולבדוק אחריו אם יש לו גואלין, בנים שנולדו לו לאחר שהתגייר, ואם לאו [לא], ואולם גר קטןאי (אין) אתה צריך לחזור עליו, כי בידוע שאין לו גואלין, לפי שקטן אינו מוליד.
And the Merciful One states: “But if the man has no relative,” teaching that it is only in the case of a convert who is a man that you must go around seeking whether or not he has relatives, i.e., children who were born to him after his conversion. But in the case of a convert who is a minor, you do not have to go around searching for relatives; it is known that he has no relative, since a minor cannot father a child.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי אִישׁ אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ בֶּן ט׳תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁרָאוּי לְבִיאָה מִנַּיִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְאִישׁ.

Abaye raised an objection to Rabba from a baraita discussing a designated maidservant, about whom the verse states: “And if a man lies carnally with a woman who is a maidservant designated to a man, and not fully redeemed, nor freedom given her, inquiry shall be made; they shall not be put to death, because she was not free” (Leviticus 19:20). From the word “man,” I have derived only that this halakha applies to an adult man. But as for a minor aged nine years and one day, who is fit for engaging in intercourse, from where is it derived that he too is subject to this halakha? The verse states: “And if a man.” The extraneous letter vav, meaning “and,” serves to include a minor who is nine years old, as already at that age he can perform complete intercourse.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איתיביה אביי לרבה איש כי תצא ממנו אין לי אלא איש שראוי לביאה שהרי קראה תורה לדבר היוצא ממנו שכבת זרע כלומר זרע הראוי לשכיבה בן תשע שנים ויום אחד מנין שראוי לביאה ת״ל ואיש מדהוה ליה למכתב איש בלא וא״ו וכתב ואיש וא״ו יתירה ריבויא הוא לרבות בן תשע שנים ויום אחד לביאה ואית דגרסי ואיש אשר ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה כו׳ אין לי שראוי לביאה אלא איש בן תשע שנים ויום אחד מנין שראוי לביאה ת״ל ואיש כדפרשי׳. וכתב הרב רבי יצחק בר׳ הלוי נ״ע לביאה מנין נראה בעיני דלא גרסינן ולאו בשפחה חרופה עסקינן דהא אמרי׳ בכריתות בפ׳ שני (י״א.) על כל עריות שבתורה אחד גדול ואחד קטן גדול חייב וקטן פטור וכאן גדול נמי פטור דהא מקשיין להדדי אלא לענין שכבת זרע בן ט׳ שנים ויום אחד שראוי לביאה שכבת זרעו מטמא אבל פחות מכאן לא ואע״ג דלענין זיבה מטמא אפי׳ בן יום אחד במסכת נדה בפרק בנות כותיים (ל״ב:) אמרי׳ הילכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי. אלמא קטן אין לו שכבת זרע. ופריק יש לו ואינה מזרעת כתבואה שלא הביאה שליש בישולה שאם זורעים אותה בקרקע אינה צומחת ומהאי טעמא נפקא לן בירושלמי (מעשרות פ״א) שאין חייבת במעשר שנאמר תבואת זרעך דבר שנזרע ומצמיח יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח. דבי חזקיה תאנא וכי יזיד איש מדלא כתיב כי ירשיע אלא נקט לשון יזיד מילתא אגב אורחא קמ״ל דאיש מזיד שכבת זרעו מתבשלת ומזרעת קטן אין מזיד ומזריע. ירושלמי אימתי נעשה איש משיזיד ומאימתי הוא מזיד משיתפשט הכף משל בשל הזרע מבפנים השחירה קדרה מבחוץ. וקי״ל כרבא וכדתנא דבי חזקיה חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ותו דבהכי סלקא שמעתא והא דאמרינן לקמן גבי דורות הראשונים דאוליד בתמני תמני ההיא סייעתא דשמיא הואי ולא גמרי׳ מינה. ומקשי׳ תו איני דקטן אינו מוליד והא תנא דבי רבי ישמעאל וכי יהיה לאיש בן ולא אב כלומר שאם הוליד אינו נעשה בן סורר ומורה היכי דמי אילימא דאיעבר איתתיה בתר דאייתי איהו שתי שערות ויליד מקמי דלקיף זקן התחתון וקמ״ל קרא דאע״ג דראוי הוא ליעשות בן סורר ומורה נפטר לפי שנולד לו בן ומי איכא שהות משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן התחתון כוליה האי כשיעור ימי הריון ולידה והאמר ר׳ כרוספדאי כל ימיו של בן סורר ומורה שראויים לעשות בהם בן סורר ומורה אינן אלא שלשה חדשים בלבד דמי הריון ולידה לא סגיא בבציר משבעה ירחי והשתא לא דייק אטעמא דר׳ כרוספדאי מנא ליה ולקמיה ידעינן לה מיהו השתא מיהו למאי דס״ד דבאב ממש קא מיירי שפיר קא מקשי ליה דבתלתא ירחי לא משכחת לה ולא מנינן לאוקומה בדיליד לאחר שהקיף זקן דא״כ מאי איריא דהוליד כי לא הוליד נמי הא כתיב בן ולא איש (ותו אף בתלתא ירחי לא משכחת לה) ולמאי איצטריך קרא למעוטי אלא דאיעבר מיניה מקמי דליתי שתי שערות טפי מארבעה ירחי ואיתילד מקמי דאקיף אבוה זקן התחתון דאע״ג דתנן ראוי לעשותו בן סורר ומורה דלאו איש הוא פטור מאחר דאוליד ושמע מינה קטן מוליד ודחינן לא לעולם דאיעבר בתר דאייתי שתי שערות ויליד בתר דאקיף זקן התחתון ודקא קשיא לך דר׳ כרוספדאי דאמר כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג׳ חדשים בלבד אלמא לית בהו שיעור הריון ולידה ולא משכחת לה דלהוי אב בגוייהו כי היכי דלצטריך קרא למפטריה לא תימא בן ולא אב דמשמע אב ממש דיליד ביומיה חייביה אלא כדפרשוה במערבא דכי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא בן ולא הראוי לקראו אב וזה הואיל ועוברו ניכר בסוף שלש הרי הוא ראוי לקראו אב לכשיוליד אבל קודם דיביא שתי שערות אין שכבת זרעו מזרעת כדאמרינן:
איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו בברייתא לענין שפחה חרופה: נאמר ״ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש״ (ויקרא יט, כ), וממה שאמר הכתוב ״איש״ אין לי, איני למד אלא איש שהוא גדול, ואולם בן תשע שנים ויום אחד שראוי לביאה מניין שאף הוא בכלל זה? — תלמוד לומר: ״ואיש״ שהוא״ו באה לרבות לענין זה אף את הקטן בן תשע שנים שכבר בגיל כזה יכול הוא לבעול ביאה גמורה!
Abaye raised an objection to Rabba from a baraita discussing a designated maidservant, about whom the verse states: “And if a man lies carnally with a woman who is a maidservant designated to a man, and not fully redeemed, nor freedom given her, inquiry shall be made; they shall not be put to death, because she was not free” (Leviticus 19:20). From the word “man,” I have derived only that this halakha applies to an adult man. But as for a minor aged nine years and one day, who is fit for engaging in intercourse, from where is it derived that he too is subject to this halakha? The verse states: “And if a man.” The extraneous letter vav, meaning “and,” serves to include a minor who is nine years old, as already at that age he can perform complete intercourse.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לֵיהּ יֵשׁ לוֹ וְאֵינוֹ מוֹלִיד כִּתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ דָּמֵי.

Rabba said to Abaye: There is no proof from here, as even though a nine-year-old boy has sperm, he cannot father a child. His sperm is like the seed of grain that was cut even though it had not yet reached one-third of its growth. Such seed, even if planted, will not grow.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא הביאה שליש – שאם אתה זורעה אינה מצמחת.
אמר ליה [לו]: מכאן אין ראיה, שאמנם יש לו שכבת זרע ואולם אינו מוליד, כתבואה שלא הביאה שליש דמי, שנקצרה לפני שהגיעה לשליש בישולה, שאף שנראית כתבואה גמורה, אם זורעים אותה אינה מצמחת.
Rabba said to Abaye: There is no proof from here, as even though a nine-year-old boy has sperm, he cannot father a child. His sperm is like the seed of grain that was cut even though it had not yet reached one-third of its growth. Such seed, even if planted, will not grow.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דְּבֵי חִזְקִיָּה תָּנָא {שמות כ״א:י״ד} וְכִי יָזִיד אִישׁ אִישׁ מֵזִיד וּמַזְרִיעַ וְאֵין קָטָן מֵזִיד וּמַזְרִיעַ א״לאֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי מֵזִיד לִישָּׁנָא דְּבַשּׁוֹלֵי הוּא דִּכְתִיב {בראשית כ״ה:כ״ט} וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד.

A Sage of the school of Ḥizkiyya taught: The verse states: “But if a man comes intentionally [yazid] against his neighbor, to slay him with guile, you shall take him from My altar, that he may die” (Exodus 21:14). The use of the term yazid in this context and its juxtaposition to the word “man” teaches that a man can heat [mezid] himself up and produce viable sperm, but a minor cannot heat himself up and produce viable sperm. Therefore, even though a minor can engage in full intercourse with a woman, he cannot father a child. Rav Mordekhai said to Rav Ashi: From where may it be inferred that this word mezid is a term meaning heating up? As it is written in a different verse: “And Jacob cooked [vayyazed] pottage” (Genesis 25:29).
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך זד
זדא(סוטה יא.) מאי דכתיב כי בדבר אשר זדו עליהם בקדרה שבשלו בה נתבשלו מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוה דכתיב ויזד יעקב נזיד. (סנהדרין סט.) דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש אמר ליה רב מרדכי לרב אשי מאי משמע דהאי נזיד לישנא דבשלי הוא דכתיב ויזד יעקב נזיד. (חולין לד) איתיביה רב המנונא לעולא מיהא דתנן (פרק ב׳ דטהרות) הראשון שבחולין טמא ומטמא השני פסול ולא מטמא הג׳ נאכל בנזיד הדמע פי׳ תבשיל שיש בו שמן של תרומה כי התרומה שנתערבה בחולין נקראה דמע:
א. [קאכין צו ברייטען.]
וכי יזיד – מדאפקיה בלשון מזיד ולא כתוב וכי ירשיע איש למימר דרוש ביה נמי האי מזיד מבשל.
דבי [בבית מדרשו] של חזקיה תנא [שנו]: נאמר ״וכי יזד איש״ (שמות כא, יד), ומלשון זה של מזיד למדים בדרך אגב כי איש מזיד ומזריע (מבשיל זרעו) ואין קטן מזיד ומזריע, ואף שיכול לבוא על אשה אינו יכול להוליד! אמר ליה [לו] רב מרדכי לרב אשי: מאי [מה] משמע, כיצד מובן דהאי [שזה] לשון ״מזיד״ לישנא דבשולי [לשון של בישול] הוא?דכתיב [שנאמר]: ״ויזד יעקב נזיד״ (בראשית כה, כט), שמשמעו — בישול תבשיל.
A Sage of the school of Ḥizkiyya taught: The verse states: “But if a man comes intentionally [yazid] against his neighbor, to slay him with guile, you shall take him from My altar, that he may die” (Exodus 21:14). The use of the term yazid in this context and its juxtaposition to the word “man” teaches that a man can heat [mezid] himself up and produce viable sperm, but a minor cannot heat himself up and produce viable sperm. Therefore, even though a minor can engage in full intercourse with a woman, he cannot father a child. Rav Mordekhai said to Rav Ashi: From where may it be inferred that this word mezid is a term meaning heating up? As it is written in a different verse: “And Jacob cooked [vayyazed] pottage” (Genesis 25:29).
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְהָא תָּנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּן וְלֹא אָב.

The Gemara asks: But didn’t the school of Rabbi Yishmael teach the following baraita concerning a stubborn and rebellious son: The verse that states: “If a man has a stubborn and rebellious son,” teaches that a son can become a stubborn and rebellious son, but not a father, so that one who has a child cannot be sentenced as a stubborn and rebellious son.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בן ולא אב – לגבי בן סורר ומורה בן ולא אב וקס״ד דממעיט בן שכבר נולד לו בן דשוב אינו נעשה בן סורר ומורה ואי קטן לא מוליד ה״ד דאיצטריך למעוטי.
גמרא איני והא תנא דבי רבי ישמעאל כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה ש״מ כו׳ ג׳ חדשים ש״מ כו׳ הד״א:
לגוף הענין שואלים: והא תנא דבי [והרי שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל לדרוש את הדברים בדין סורר ומורה: מה שנאמר ״בן״, הרי זה בא ללמד: ולא אב, שאם לבן הסורר היה בן אינו נידון כסורר ומורה,
The Gemara asks: But didn’t the school of Rabbi Yishmael teach the following baraita concerning a stubborn and rebellious son: The verse that states: “If a man has a stubborn and rebellious son,” teaches that a son can become a stubborn and rebellious son, but not a father, so that one who has a child cannot be sentenced as a stubborn and rebellious son.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּאִיעַבַּר בָּתַר דְּאַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְאוֹלֵיד מִקַּמֵּי דְּלַקֵּיף זָקָן מִי אִיכָּא שְׁהוּת כּוּלֵּי הַאי וְהָא א״ראָמַר רַבִּי כְּרוּסְפָּדַאי בכׇּל יָמָיו שֶׁל בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינוֹ אֶלָּא ג׳שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בִּלְבַד אֶלָּא לָאו דְּאִיעַבַּר מִקַּמֵּי דְּלַיְיתֵי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְאוֹלֵיד מִקַּמֵּיהּ דְּלַקֵּיף זָקָן וש״מוּשְׁמַע מִינַּהּ קָטָן מוֹלֵיד.

The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that his wife conceived after he grew two pubic hairs and the baby was born before he grew a beard around his genitals, is there such a long interval between these two times to allow for carrying the child to term? But doesn’t Rabbi Kruspedai say: The entire time during which it is possible to judge and sentence a stubborn and rebellious son is only three months, the time between the appearance of two pubic hairs and the growth of a beard around the genitals? Consequently, it is impossible for a child to be born to the stubborn and rebellious son during this period. Rather, is it not that his wife conceived before he grew two pubic hairs, and the baby was born before he grew a beard around his genitals? And you can learn from it that a minor can, in fact, father a child.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי נימא דאיעברא – אמיה מהאי בתר דאייתי שתי שערות ושיהה בו ט׳ חדשים להקיף זקן ובתוך כך נולד בן וקא ממעט קרא דאע״ג דראוי הוא לבן סורר ומורה נפטר בשביל שנולד לו בן.
והא א״ר כרוספדאי – כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא שלשה חדשים בלבד ואע״ג דלא הקיף זקן אינו נעשה בן סורר ומורה לאחר ג׳ חדשים לאחר שהביא שתי שערות והשתא לא דייק טעמא דרבי כרוספדאי מהיכא ולקמן בעינן ליה מיהו קרא לא צריך למעוטי דאפילו לא אב הוא יהא מפטר בג׳ חדשים.
אלא לאו – כי איצטריך למעוטי כגון דאוליד מקמי ג׳ חדשים בתר שתי שערות ועל כרחיך איעברא ו׳ חדשים מקמי דאייתי ב׳ שערות ואוליד מקמי דאקיף זקן וג׳ חדשים נמי לא עברו עליו ושמע מינה קטן מוליד.
גופא א״ר כרוספדאי כו׳ ומקשינן והאנן תנן עד שיקיף זקן התחתון לא שנא כי מקיף לאחר שלשה חדשים ולא שנא תוך ג׳ חדשים ולא מצית למימר דאידי ואידי חד שיעורא הוא דהא ודאי לא שוו כולהו אינשי להדדי דאיכא דקדים ואיכא דמתאחר ותו היכי שביק תנא לשעורי במידי דקיץ וקא משער במידי דלא קיץ ומפרקינן הקיף פטור אע״ג דלא מלו ג׳ חדשים כי מלו ג׳ חדשים פטור אע״ג דלא הקיף והאי דקתני במתני׳ עד שיקיף זקן התחתון לאו למימרא דאי מלו ג׳ חדשים מקמי הכין לא מיפטר אלא דאי הקיף מקמי דמלו ג׳ חדשים פטור דהוה ליה איש ואשמועינן רבי כרוספדאי דאי מלו ג׳ חדשים אע״ג דלא הקיף פטור הואיל ועוברו ניכר לג׳ חדשים וראוי לקראו אב כו׳:
היכי דמי [כיצד בדיוק היה]? אילימא דאיעבר בתר דאייתי [אם תאמר שהתעברה אשתו אחרי שהביא] שתי שערות, ואוליד מקמי דלקיף [והוליד לפני שהקיף] זקן מי איכא [האם יש] שהות כולי האי [כל כך] להוליד? והא [והרי] אמר ר׳ כרוספדאי: כל ימיו של בן סורר ומורה שבהם אפשר לדונו ולחייבו אינן אלא שלשה חדשים בלבד שזהו הזמן העובר בין הבאת שתי שערות להקפת זקן. ולא יתכן שבפרק זמן זה נולד לסורר ומורה בן. אלא לאו [האם לא] הכוונה דאיעבר מקמי דלייתי [שהתעברה אשתו לפני שהביא] שתי שערות ואוליד מקמיה דלקיף [והולידה לפני שהקיף] זקן, ושמע מינה [ולמד מכאן] כי קטן מוליד!
The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that his wife conceived after he grew two pubic hairs and the baby was born before he grew a beard around his genitals, is there such a long interval between these two times to allow for carrying the child to term? But doesn’t Rabbi Kruspedai say: The entire time during which it is possible to judge and sentence a stubborn and rebellious son is only three months, the time between the appearance of two pubic hairs and the growth of a beard around the genitals? Consequently, it is impossible for a child to be born to the stubborn and rebellious son during this period. Rather, is it not that his wife conceived before he grew two pubic hairs, and the baby was born before he grew a beard around his genitals? And you can learn from it that a minor can, in fact, father a child.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לָא לְעוֹלָם דְּאִיעַבַּר בָּתַר דְּאַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְאוֹלִיד בָּתַר דְּאַקֵּיף זָקָן וּדְקָא קַשְׁיָא דְּרַבִּי כְּרוּסְפָּדַאי כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר אָמְרִי בְּמַעְרְבָא בֵּן וְלֹא הָרָאוּי לִקְרוֹתוֹ אָב.

The Gemara rejects this reasoning: No, actually, you can explain that his wife conceived only after he grew two pubic hairs, and the baby was born after he grew a beard around his genitals. And as for that which is difficult for you based on the statement of Rabbi Kruspedai that the halakha governing a stubborn and rebellious son applies for only three months, it can be explained as follows: When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that they say in the West, Eretz Yisrael, that the term “son” teaches that only a son can become a stubborn and rebellious son, but not one who is fit to be called a father. That is to say, the verse does not exclude someone whose child was born during this period, but rather one whose wife conceived during this time, so that he is fit to be called a father.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא לעולם דאיעבר בתר דאייתי שתי שערות וכו׳ – והאי דקאמר רבי ישמעאל בן ולא אב לא כשילדתו אמו כבר לבנו קא ממעט דבלאו הכי מפטר מדין בן סורר ומורה או בג׳ חדשים או בהקפת זקן.
אלא כי אתא רב דימי – פרשה לדתנא דבי רבי ישמעאל דאתא לאשמועינן האי דרבי כרוספדאי דמי שעברו עליו ג׳ חדשים לאחר שהביא שתי שערות פטור וה״ק בן ולא הראוי להיות אב והיינו לאחר ג׳ חדשים אחר שהביא שערות שראוי להיות העובר ניכר אם היה בא על האשה משהביא שתי שערות והיא מתעברת.
גמרא לעולם דאיעבר בתר דאייתי שתי שערות ואוליד בתר דאקיף כו׳ בגמרא ישנה אינו אלא הכי איתא הגירסא שם אלא לעולם בתר דאייתי ב׳ שערות ודקא קשיא לך דר׳ כרוספדאי כו׳ ויש ליישב גירסת הספרים דלרבותא נקט בכהאי גוונא דאפילו באוליד בתר דאקיף זקן אצטריך האי קרא דבן ולא אב לפוטרו קודם דאקיף זקן וקודם דאוליד דהיינו בג׳ חדשים דהוא ראוי לאב וק״ל:
בפירש״י בד״ה והאמר ר׳ כרוספדאי כו׳ והשתא לא דייק טעמא דר׳ כרוספדאי מהיכא כו׳ עכ״ל רצה לומר ולהכי פריך מיניה למ״ד אין קטן מוליד דלא אסיק אדעתיה דאיכא מאן דפליג עליה אבל למאי דמסיק טעמא דרבי כרוספדאי מהך ברייתא דר״י בן ולא אב ופירושו בן ולא הראוי לקרותו אב ע״כ דהיינו למאן דאמר דקטן אינו מוליד אבל למ״ד דקטן מוליד הרי מקודם שתי שערות נמי ראוי לקרותו אב וההיא דרבי ישמעאל מתפרש כפשטיה בבן שנולד לו בקטנותו וכן מוכח גם מדברי התוספות דלעיל כמ״ש שם:
ודוחים: לא, לעולם תפרש דאיעבר בתר דאייתי [שהתעברה אשתו אחר שהביא] שתי שערות, ואוליד בתר דאקיף [והוליד אחר שהקיף] זקן, ודקא קשיא [ומה שקשה] מדברי ר׳ כרוספדאי האומר כי דין סורר ומורה חל רק בשלושה חדשים יש לפרשו כך: כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: אמרי במערבא [אומרים בארץ ישראל] כי הכוונה היא שמהמלה ״בן״ למדים כי דין זה הוא דווקא בבן ולא בזה הראוי לקרותו אב, שלאו דווקא באותם חדשים יוולד לו בן, אלא שתהא אשתו בהריון ויהא ראוי לקרותו אב.
The Gemara rejects this reasoning: No, actually, you can explain that his wife conceived only after he grew two pubic hairs, and the baby was born after he grew a beard around his genitals. And as for that which is difficult for you based on the statement of Rabbi Kruspedai that the halakha governing a stubborn and rebellious son applies for only three months, it can be explained as follows: When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that they say in the West, Eretz Yisrael, that the term “son” teaches that only a son can become a stubborn and rebellious son, but not one who is fit to be called a father. That is to say, the verse does not exclude someone whose child was born during this period, but rather one whose wife conceived during this time, so that he is fit to be called a father.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גּוּפָא אָמַר ר׳רַבִּי כְּרוּסְפָּדַאי א״ראָמַר רַבִּי שַׁבְּתַי כׇּל יָמָיו שֶׁל בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינָן אֶלָּא ג׳שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בִּלְבַד וְהָאֲנַן תְּנַן מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן גהִקִּיף זָקָן אע״גאַף עַל גַּב דְּלָא מְלוֹ ג׳שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מְלוֹ ג׳שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אע״גאַף עַל גַּב דְּלֹא הִקִּיף.

§ Returning to the matter itself: Rabbi Kruspedai says that Rabbi Shabbtai says: The entire time during which it is possible to judge and sentence a stubborn and rebellious son is only three months. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that a boy can be judged as a stubborn and rebellious son from when he grows two pubic hairs until he grows a beard around his genitals? This seems to indicate that his liability depends on his physical maturity, and not on any specific time period. The Gemara answers: If he grew a beard around his genitals, then even if three months have not passed, he can no longer become liable as a stubborn and rebellious son. And if three months passed, then even if he has not grown a beard around his genitals, he is similarly exempt.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא אנן תנן עד שיקיף – אבל בג׳ חדשים לא מיפטר.
הקיף – אשמועינן מתני׳ דמפטר אפי׳ ממהר להקיף מקמי דמלוי ורבי כרוספדאי אשמעינן מלוי אע״ג דלא הקיף ונפקא לן מדתנא דבי ר׳ ישמעאל בן ולא הראוי להיות אב.
א גופא [לגוף אותה הלכה] שהזכרנו, אמר ר׳ כרוספדאי אמר ר׳ שבתי: כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא שלשה חדשים בלבד. ומקשים: והאנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה] משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן משמע שזוהי הגדרת הדברים, ואין הדבר תלוי בזמן! ומשיבים: הקיף זקןאף על גב [אף על פי] שלא מלו (מלאו) שלשה חדשים הריהו פטור, וכן אם מלו שלשה חדשים אף על גב [אף על פי] שלא הקיף — פטור.
§ Returning to the matter itself: Rabbi Kruspedai says that Rabbi Shabbtai says: The entire time during which it is possible to judge and sentence a stubborn and rebellious son is only three months. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that a boy can be judged as a stubborn and rebellious son from when he grows two pubic hairs until he grows a beard around his genitals? This seems to indicate that his liability depends on his physical maturity, and not on any specific time period. The Gemara answers: If he grew a beard around his genitals, then even if three months have not passed, he can no longer become liable as a stubborn and rebellious son. And if three months passed, then even if he has not grown a beard around his genitals, he is similarly exempt.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) יָתֵיב רַבִּי יַעֲקֹב מִנְּהַר פְּקוֹד קַמֵּיהּ דְּרָבִינָא וְיָתֵיב וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ ש״משְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַבִּי כְּרוּסְפָּדַאי א״ראָמַר רַבִּי שַׁבְּתַי יוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה אֵין עוּבָּרָהּ נִיכָּר לִשְׁלִישׁ יָמֶיהָ.

Rabbi Ya’akov from Nehar Pekod sat before Ravina and sat and said in the name of Rav Huna, son of Rav Yehoshua: Learn from the statement that Rabbi Kruspedai says that Rabbi Shabbtai says that when a woman gives birth at seven months, her fetus cannot yet be discerned after one-third of her days of pregnancy. In a nine-month pregnancy, the fetus can be discerned after three months, which is one-third of the pregnancy. In the case of a pregnancy that lasts seven months, the fetus cannot be discerned at the end of one-third of the pregnancy, i.e., after two and one-third months, but after three months, as in a standard nine-month pregnancy.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ש״מ – מדלא קרי ליה ראוי לקרותו אב עד ג׳ חדשים ש״מ אפי׳ אשתו היתה יולדת לשבעה אינו ניכר בפחות מג׳ חדשים דאי לשליש ימים ניכר בתרי ירחי ותילתא נפטר כל אדם מדין סורר ומורה דהא ראוי לקרותו אב ונפקא מינה לאשה שלא שהתה אחר בעלה ג׳ חדשים ונשאת ונתעברה ספק מן הראשון ספק מן האחרון אם הוכר עוברה לב׳ חדשים ושליש לנשואי האחרון ודאי מן הראשון דאפילו היא עתידה לילד לשבעה לאחרון לא היה ניכר לשליש ימיה.
יתיב [ישב] ר׳ יעקב מנהר פקוד קמיה [לפני] רבינא ויתיב וקאמר משמיה [והיה יושב ואומר משמו] של רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: שמע מינה [למד ממנו] מדברי ר׳ כרוספדאי שאמר בשם ר׳ שבתי: זו היולדת לשבעה חודשים — אין עוברה ניכר לשליש ימיה (שני חודשים ושליש), כשם שהיולדת כרגיל, לתשעה, מכירים שהיא מעוברת לשלושה חודשים שהם שליש ימי הריונה.
Rabbi Ya’akov from Nehar Pekod sat before Ravina and sat and said in the name of Rav Huna, son of Rav Yehoshua: Learn from the statement that Rabbi Kruspedai says that Rabbi Shabbtai says that when a woman gives birth at seven months, her fetus cannot yet be discerned after one-third of her days of pregnancy. In a nine-month pregnancy, the fetus can be discerned after three months, which is one-third of the pregnancy. In the case of a pregnancy that lasts seven months, the fetus cannot be discerned at the end of one-third of the pregnancy, i.e., after two and one-third months, but after three months, as in a standard nine-month pregnancy.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דְּאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ עוּבָּרָהּ נִיכָּר לִשְׁלִישׁ יָמֶיהָ לְמָה לִי ג׳שְׁלֹשָׁה בִּתְרֵי וְתִילְתָּא סַגִּיא.

Rabbi Ya’akov explains the inference: As if it enters your mind that when a woman gives birth at seven months, her fetus can already be discerned after one-third of her days of pregnancy, i.e., after two and one-third months, why do I need three months from the time the boy reaches adulthood until the end of the time that he can become liable as a stubborn and rebellious son? A period of two and one-third months should suffice. If he engaged in intercourse with a woman immediately upon reaching adulthood and the intercourse resulted in a seven-month pregnancy, the fetus would be able to be discerned after two and one-third months, and he would be fit to be called a father already from then. From the statement of Rabbi Kruspedai, citing Rabbi Shabbtai, it is clear that the earliest time the fetus can be discerned is after three months of the pregnancy have passed.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] שאף זו היולדת לשבעה עוברה ניכר לשליש ימיה, למה לי שלשה חדשים בין זמן גדלות לסוף זמן סורר ומורה? הלא בשליש משבעה חדשים, שהוא בתרי ותילתא, סגיא [בשני חדשים ושליש, די]. שאם בא על אשה משהגדיל, יכול העובר להיות ניכר אף בתוך זמן זה!
Rabbi Ya’akov explains the inference: As if it enters your mind that when a woman gives birth at seven months, her fetus can already be discerned after one-third of her days of pregnancy, i.e., after two and one-third months, why do I need three months from the time the boy reaches adulthood until the end of the time that he can become liable as a stubborn and rebellious son? A period of two and one-third months should suffice. If he engaged in intercourse with a woman immediately upon reaching adulthood and the intercourse resulted in a seven-month pregnancy, the fetus would be able to be discerned after two and one-third months, and he would be fit to be called a father already from then. From the statement of Rabbi Kruspedai, citing Rabbi Shabbtai, it is clear that the earliest time the fetus can be discerned is after three months of the pregnancy have passed.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״לאֲמַר לֵיהּ לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ עוּבָּרָהּ נִיכָּר לִשְׁלִישׁ יָמֶיהָ זִיל בָּתַר רוּבָּא.

Ravina said to Rabbi Ya’akov: Actually, I could say to you that even when a woman gives birth at seven months, her fetus can already be discerned after one-third of her days of pregnancy. But the halakha with regard to a stubborn and rebellious son was not adjusted accordingly because of the principle that one follows the majority. Most women give birth at nine months, and their fetuses are discernible only after three months. Therefore, the fact that one would be fit to be called a father in the case of a seven-month pregnancy is disregarded.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זיל בתר רובא – להכי לא מפטר כל אדם בתרי ירחי ותילתא לאחר הבאת שתי שערות דלא קרינן ביה ראוי דאזלינן בתר רוב נשים שיולדות לט׳ ואין עוברה ניכר בפחות מג׳ חדשים.
אמר ליה [לו] רבינא לר׳ יעקב: לעולם אימא [יכול אני לומר] לך כי אף זו היולדת לשבעה עוברה ניכר לשליש ימיה, ומה שלא קבעו הלכה כן, הטעם הוא משום הכלל הנקוט בידינו כי זיל בתר רובא [לך אחר הרוב] ורוב נשים יולדות לתשעה, ועוברן ניכר בשלושה.
Ravina said to Rabbi Ya’akov: Actually, I could say to you that even when a woman gives birth at seven months, her fetus can already be discerned after one-third of her days of pregnancy. But the halakha with regard to a stubborn and rebellious son was not adjusted accordingly because of the principle that one follows the majority. Most women give birth at nine months, and their fetuses are discernible only after three months. Therefore, the fact that one would be fit to be called a father in the case of a seven-month pregnancy is disregarded.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לֵיהּ וּבְדִינֵי נְפָשׁוֹת מִי אָזְלִינַן בָּתַר רוּבָּא הַתּוֹרָה אָמְרָה {במדבר ל״ה:כ״ד} וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה וְאַתְּ אָמְרַתְּ זִיל בָּתַר רוּבָּא.

The Sages stated this answer before Rav Huna, son of Rav Yehoshua, whereupon he said to them: But do we blindly follow the majority in cases of capital law and not judge each case on its own merits? Doesn’t the Torah state: “And the congregation shall judge…and the congregation shall deliver” (Numbers 35:24–25), from which it is derived that the court must make every effort to find exculpatory arguments in support of the accused; and yet you say that one follows the majority? If it is possible that already after two and one-third months the stubborn and rebellious son will be fit to be called a father, from that time on he should be exempt from punishment.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והצילו העדה – לדונו לזכות ואנן מצינן למפטריה משום האי טעמא דראוי להיות אב ביולדת לז׳ ואת אמרת זיל בתר רובא ולא מפטר עד שראוי לקרותו אב ביולדת לט׳ כרוב נשים.
בד״ה והצילו העדה כו׳ רובא ולא מיפטר כו׳ הד״א:
אמרוה למשא ומתן זה קמיה [לפני] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע, אמר ליה [לו] לזה שהביאה לפניו: ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא [האם הולכים אנו אחר הרוב], ואין בודקים כל מקרה לגופו? והלא התורה אמרה: ״ושפטו העדה... והצילו העדה״ (במדבר לה, כד–כה), ומכאן שחייב בית הדין להשתדל למצוא כל צד זכות שיש לנאשם ואת אמרת זיל בתר רובא [ואתה אומר לך אחר הרוב]?! והרי אם יש אפשרות שתוך חודשיים ושליש יהא ראוי לאבהות אם כן יפטרוהו כבר אז מעונש!
The Sages stated this answer before Rav Huna, son of Rav Yehoshua, whereupon he said to them: But do we blindly follow the majority in cases of capital law and not judge each case on its own merits? Doesn’t the Torah state: “And the congregation shall judge…and the congregation shall deliver” (Numbers 35:24–25), from which it is derived that the court must make every effort to find exculpatory arguments in support of the accused; and yet you say that one follows the majority? If it is possible that already after two and one-third months the stubborn and rebellious son will be fit to be called a father, from that time on he should be exempt from punishment.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אַהְדְּרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרָבִינָא א״לאֲמַר לֵיהּ וּבְדִינֵי נְפָשׁוֹת לָא אָזְלִינַן בָּתַר רוּבָּא וְהָתְנַן אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁנַיִם בַּחֹדֶשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בג׳בִּשְׁלֹשָׁה עֵדוּתָן קַיֶּימֶת שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ בְּעִיבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ.

The Sages then brought Rav Huna’s analysis back to Ravina and presented it before him. Ravina said to them: And do we not follow the majority in cases of capital law? But didn’t we learn in the mishna (Sanhedrin 40a): If one witness says that the event occurred on the second of the month, and one witness says that the event occurred on the third of the month, this is not regarded as a contradiction and their testimony stands, since it is possible to say that this witness knows of the addition of a day to the previous month, and according to his tally the event occurred on the second of the month, and that witness does not know of the addition of a day to the previous month, and according to his tally the event occurred on the third of the month.
רש״יתוספותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעבורו של חדש – שהיה חדש שעבר מלא ור״ח ביום ל״א וזה שאמר בג׳ סבור שהחדש שעבר חסר וחשב ר״ח מיום ל׳.
אחד אומר בשנים בחדש – פירשתיה לעיל בפרק היו בודקין (סנהדרין מא:) ד״ה שזה.
גמ׳. ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא התורה אמרה ושפטו העדה, והצילו העדה, ואת אמרת זיל בתר רובא, אהדרוה קמיה דרבינא. אמר ליה ובדיני נפשות לא אזלינן בתר רובא והתנן אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה עדותן קיימת, שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע. ואי סלקא דעתך לא אמרינן זיל בתר רובא נימא הני דוקא קא מסהדי, ואכחושי הוא דקא מכחשי אהדדי. אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא, ורובא דאינשי עבדי דטעו בעיבורא דירחא. אמר רבי ירמיה מדפתי אף אנן נמי תנינא בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם קנאה, וחייבין עליה משום אשת איש, ומטמאה את בועלה לטמא משכב התחתון כעליון. נישאת לכהן אוכלת בתרומה, בא עליה אחד מן הפסולין ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין עליה, והיא פטורה. ואמאי אימא איילונית היא, ואדעתא דהכי לא קדיש אלא לאו דאמרינן זיל בתר רובא, ורוב נשים לאו איילונית נינהו פסלה מן הכהונה.
עיין בחידושי הר״ן (ד״ה ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא) שהקשה וז״ל וא״ת והא בפ״ק דחולין ילפינן מדיני נפשות דאזלינן בתר רובא משום דלא חיישינן דילמא טריפה הרג, י״ל דהתם מיירי היכא דאי אפשר למיבדקה להרוג אי חיישינן למימר שמא במקום נקב נקב ובכה״ג כיון דאמר רחמנא דנקטול רוצח על כרחין סבירא לן דאזלינן בתר רובא דאינשי דלא הוו טריפות. אבל היכא שאפשר לקיים את הדין במקום שיש לפטור אחד מפני חשש היה ראוי לחוש בו כגון זה שאפשר שיהא ראוי לקרותו אב דמכיון ששהה שנים וג׳ חדשים משהביא שתי שערות והיינו דמקשי׳ מושפטו העדה והצילו העדה עכ״ל.
ולכאורה עוד יתכן לתרץ את קושיית הר״ן דבחולין מיירי באופן שסומכים על הרוב כדי לברר את המציאות אם היה טריפה או לא, משא״כ כאן בסוגיין מיירי לענין קביעות השיעור דבן סורר ומורה באיזה זמן הוא נחשב ראוי להיות אב, וע״ז מחדשת הגמ׳ דאף לענין קביעת שיעורים אזלינן בתר רוב בדיני נפשות, ומאחר דרוב נשים יולדות לט׳ חדשים אמרינן דלא הוי ראוי להיות אב עד ג׳ חדשים. אולם לפי״ז צ״ב בהמשך הגמ׳ דמייתי ראיה דבדיני נפשות אזלינן בתר רובא מהדין דא׳ אומר בשנים בחודש ואחד אומר בשלשה עדותן קיימת דאזלינן בתר רוב ורובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא, והרי התם הוי רוב דעלמא ואין מזה הוכחה לאזלינן בתר רוב לגבי קביעות שיעורים. וי״ל דאף כאן חל הרוב לקבוע מהו שיעור הזמן שעדים טועין בעדות החודש, דבאמת איני יודע בחקירות פסול, וא״כ צ״ע למה אם עד א׳ אומר בב׳ בחודש וא׳ אומר בג׳ בחודש עדותן קיימת והרי העדים לא קבעו את הזמן בעדותן באיזה יום אירע המעשה, וי״ל דחז״ל קבעו שיעור זמן דחשיב שיודעים העדים את הזמן של המעשה, דסמכו על הרוב דרוב אינשי טעו ביום א׳ בעיבור החודש ולכן חל שיעור טעות בזמן – דאם טעו ביום אחד עדותן קיימת, וחשיב דשפיר קבעו את הזמן בעדותן. ולפי״ז אף בזה סמכינן על הרוב לקבוע שיעור, ושפיר יש ראייה מכאן אף לענין בן סורר ומורה. אלא דצ״ע לפי״ז מהי הוכחת הגמ׳ מאיילונית והרי התם מיירי דסמכינן על רוב לברר את המציאות שאינה איילונית ולא לענין קביעות שיעורים.
ועוד יש לתרץ דיש לחקור בדין דאזלינן בתר רוב ברובא דליתא קמן האם הרוב מברר דליכא כאן לידת הספק כלל או דיש לידת הספק אלא דהרוב מכריע את הספק. ולכאורה תהיה נפ״מ בזה לענין בהמה שנשחטה ויש שאלה האם היא כשרה או לא ויש רוב דכשרה דאם הרוב חל מדין בירור, דהרוב מברר שהמציאות היא דכשרה וליכא אפילו לידת הספק דשמא אינה כשירה אזי א״צ בדיקה. משא״כ אם הרוב חל מדין הכרעה והנהגה דאזלינן בתר רוב אם אפשר לבדוק ולא לסמוך על הרוב חייבים לבדוק. ועיין ברמב״ן (חולין דף ג. ד״ה בודק) שחילק בין מיעוט המצוי למיעוט שאינו מצוי, דבמיעוט המצוי צריך לבדוק משא״כ במיעוט שאינו מצוי א״צ לבדוק, ונראה דכשיש מיעוט המצוי אזי חל לידת הספק אלא דהרוב חל מדין הכרעה והנהגה, ומשו״ה היכא דאפשר לבדוק בדקינן ולא סמכינן על הרוב. משא״כ היכא דהוי מיעוט שאינו מצוי ליכא כלל לידת הספק ומשו״ה קיי״ל שא״צ בדיקה. ולפי״ז צ״ע למה אמרינן בגמ׳ דהבא על הקטנה מומתין על ידה והורגין אותו מיד, והרי יתכן שהיא איילונית ואמרינן בגמ׳ דאזלינן בתר רוב דלאו איילונית היא והורגין אותו מיד, וצ״ע דהרי יכולים להמתין לה שתגדל ולראות אם היא איילונית או לא, וא״כ אפשר לבדוק אם היא מהרוב או לא. וצ״ל דרוב נשים לאו איילונית נינהו הוי רוב שחל מדין בירור, דהרוב מברר דליכא אפילו לידת הספק דשמא איילונית היא, דהוי מיעוט שאינו מצוי. ולפי״ז י״ל דהגמ׳ מוכיחה דכמו שלגבי איילונית חל הרוב מדין בירור דליכא אפילו לידת הספק דשמא היא איילונית, ומשו״ה א״צ לעשות בדיקה לברר שאינה איילונית כמו״כ אף לגבי קביעת שיעורים דבן סורר ומורה חל הרוב מדין בירור דליכא אפילו לידת הספק דהוי ראוי להיות אב לפני ג׳ חדשים, דיש מיעוט שאינו מצוי שתלד לשבעה חדשים, והרוב חל מדין בירור וליכא לידת הספק כלל, ומשו״ה בן סורר ומורה אינו ראוי להיות אב עד ג׳ חדשים. ומבואר דרוב שחל בתורת מברר דמפקיע את לידת הספק מועיל אף לקביעת שיעורים, משא״כ אם הרוב היה חל מדין הכרעה והנהגה אך חל לידת הספק אזי י״ל דיתכן לקבוע השיעור דראוי להיות אב בשני חדשים ושליש חודש כפי המיעוט דהרי חל לידת הספק כמו המיעוט.
אהדרוה קמיה [החזירוה לתשובה זו לפני] רבינא אמר להו [להם], למביאי השמועה: וכי בדיני נפשות לא אזלינן בתר רובא [אין אנו הולכים אחר הרוב]? והתנן [והרי שנינו במשנה] בפירוש: אחד העדים אומר שהמאורע היה בשנים בחדש ואחד אומר שהמאורע היה בשלשה בחודש — עדותן קיימת, שאנו אומרים שזה יודע בעיבורו של חדש ויודע שעיברו את החודש הקודם ולפיכך היה הוא בן שלושים יום, ובשל כך החודש שאחריו, אותו חודש בו אירע המאורע, נכנס באיחור יום, ולכך אכן היה זה רק ביום שני בחודש, וזה אינו יודע בעיבורו של חודש, וסבור שהחודש הקודם היה רק בן עשרים ותשעה ימים, ויום זה הוא איפוא כבר שלישי בחודש הוא.
The Sages then brought Rav Huna’s analysis back to Ravina and presented it before him. Ravina said to them: And do we not follow the majority in cases of capital law? But didn’t we learn in the mishna (Sanhedrin 40a): If one witness says that the event occurred on the second of the month, and one witness says that the event occurred on the third of the month, this is not regarded as a contradiction and their testimony stands, since it is possible to say that this witness knows of the addition of a day to the previous month, and according to his tally the event occurred on the second of the month, and that witness does not know of the addition of a day to the previous month, and according to his tally the event occurred on the third of the month.
רש״יתוספותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאִי ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ לָא אָמְרִינַן זִיל בָּתַר רוּבָּא נֵימָא הָנֵי דַּוְקָא קָא מַסְהֲדִי וְאַכְחוֹשֵׁי הוּא דְּקָא מַכְחֲשִׁי אַהֲדָדֵי אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן זִיל בָּתַר רוּבָּא וְרוּבָּא דְאִינָשֵׁי עֲבִדִי דְּטָעוּ בְּעִיבּוּרָא דְּיַרְחָא.

And if it enters your mind that we do not say that one follows the majority in cases of capital law, let us then say that these witnesses are testifying with precision, and that they contradict each other, and therefore the accused should be acquitted. Rather, is it not because we say that one follows the majority, and the majority of people are apt to err with regard to the addition of an extra day to the month?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי לא אזלינן בתר רובא – דאינשי דעבידי דטעו בעבורא דירחא אמאי מצרפין לסהדותייהו וקטלינן ליה להאי נימא לא טעה אלא האי דוקא ג׳ אמר והאי דוקא אמר שנים ואין עדותן מכוונת ליום אחד.
הבא על שפחה חרופה והיא חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לעבד עברי שאינה מקודשת גמורה בין במזיד בין בשוגג היא לוקה והוא מביא אשם ודוקא שהיא גדולה ומזידה אבל אם היא קטנה אע״פ שהיא ראויה לביאה והוא גדול פטור שכך למדוה במקומו בזמן שהיא לוקה הוא מביא קרבן היא פטורה מן המלקות הוא פטור מן הקרבן וכן התבאר במקומו דוקא שבא עליה כדרכה ושגמר ביאתו ולא בהעראה לבד בא עליה בן תשע שנים ויום אחד שהוא ראוי לביאה והיא גדולה גדולי המחברים כתבו שהיא לוקה והוא מביא קרבן לכשיגדל ויש חולקין בקרבן שלו שאין לקטן שום חיוב אבל היא מ״מ חייבת שלא נתלה חיובה בחיוב שלו כלל אע״פ שחיוב שלו נתלה בשלה וכן יראה מתורת כהנים ויש נוטים לדעת שלישית במסכת כריתות לומר שאף חיובה נתלה בחיובו ואף היא פטורה ואמצעי משובח וזהו לשון האמור כאן איש אין לי אלא איש בן תשע שנים ויום אחד מנין תלמוד לומר ואיש ויש שאין מפרשים בשמועה זו ענין שפחה חרופה כלל אלא ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע אין לי אלא איש בן תשע וכו׳ מנין ששכבת זרעו מטמא ת״ל ואיש ולגירסא זו אתה צריך לפסוק ששכבת זרע של קטן אינו מטמא עד שיהא בן תשע ויום אחד הא מבן תשע ויום אחד ולמעלה שכבת זרע שלו מטמא כגדול ובזיבה אף בן יום אחד:
כבר ביארנו שהבן משעה שהוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד הוא מתחיל בדין סורר ומורה עד שיקיף זקן התחתון הא הקיף אפילו ביומו אינו נעשה עוד בן סורר ומורה הגע עצמך שלא הקיף אחר כמה שמא אתה סבור שכל אותן הימים הוא בדין זה אינו כן אלא כל ימיו של בן סורר ומורה אף בלא הקיף אינן אלא שלשה חדשים שמשהביא שתי שערות והוא בן י״ג שנה ויום אחד ראוי להזריע זרע המוליד ונמצא שאם יעבר את אשתו באותה שעה יהא ניכר עוברה לשלשה חדשים וכל שעוברה ניכר העולם מחזיקו באב ובן אמר רחמנא ולא אב ולא הראוי לקרותו אב ואע״פ שאין לו אשה ולא בעל מימיו הואיל וראוי לכך ונמצא שיעורו מי״ג ויום אחד עד שיקיף אם הקיף בתוך שלשה חדשים שכל שהקיף והוא בזמנו זרעו מוכן להולדה ובתלמוד המערב אמרו בשל התבשיל מבפנים ר״ל הזרע השחירה הקדירה מבחוץ ואם לא הקיף שיעורו עד שלשה חדשים:
ושמא תאמר נחוש ליולדת לשבעה ויהא עוברה ניכר לשליש ימיה שהרי בספק נפשות להקל שתי תשובות בדבר חדא שהולכין אחר הרוב שחזקה עמו אף בדיני נפשות וכמו שבארנו באחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה שעדותן קיימת הואיל ושוים ביום פלוני מפני שרוב בני אדם טועים בעבורו של חדש וכן שבת שלש שנים ויום אחד ממיתין על ידה אם היא אשת איש ואע״פ שמא תמצא אילונית ונמצאו קדושיה טעות אא״כ קבלה עליו ר״ל אפילו תמצא אילונית וכן הרבה כמו שכתבנו במסכת חולין והוא שאמרו סוקלין ושורפין על החזקות ועוד שאף יולדת לשבעה אין עוברה ניכר עד שלשה חדשים אלא שאין סומכין עליה למעשה ר״ל שאם לא שהתה אחר מיתת בעלה שלשה חדשים אלא שנשאת מיד והוכר עוברה לשני חדשים ושליש השלישי אין אומרין ודאי לראשון הוא אלא הרי הוא ספק לראשון ספק לאחרון ויש פוסקין לסמוך עליה ולא יראה לי כן:
בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה על ידי אביה ואם בא עליה יבם קנאה בביאה וחייבים עליה משום אשת איש ומטמאה את בועלה לטמא משכב התחתון כעליון נשאת לכהן אוכלת בתרומה בא עליה אחד מן הפסולים פסולה לכהונה בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידה והיא פטורה וכבר ביארנו ענינים אלו בפרק שביעי:
ואי סלקא דעתך לא אמרינן זיל בתר רובא [ואם עולה על דעתך לומר כי אין אנו אומרים לך אחר הרוב] בדיני נפשות, נימא [נאמר] כי הני [אלה] דוקא (בדיוק) קא מסהדי [הם מעידים] כפי שאמרו ואכחושי [ולהכחיש] הוא דקא מכחשי אהדדי [שהם מכחישים זה את זה] ועל ידי כך ייפטר הנאשם! אלא לאו [האם לא] משום דאמרינן [שאנו אומרים]: זיל בתר רובא [לך אחר הרוב], ורובא דאינשי עבדי דטעו בעיבורא דירחא [ורוב האנשים עשויים שיטעו בעיבור החודש]!
And if it enters your mind that we do not say that one follows the majority in cases of capital law, let us then say that these witnesses are testifying with precision, and that they contradict each other, and therefore the accused should be acquitted. Rather, is it not because we say that one follows the majority, and the majority of people are apt to err with regard to the addition of an extra day to the month?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה וְאִם בָּא עָלֶיהָ יָבָם קְנָאָהּ וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ.

Rabbi Yirmeya of Difti says: We learn in another mishna (Nidda 44b) as well that one follows the majority even in cases of capital law: A girl who is three years and one day old whose father arranged her betrothal can be betrothed with intercourse, as, despite her age, the legal status of intercourse with her is that of full-fledged intercourse. And in a case where the childless husband of a girl three years and one day old dies, if his brother, the yavam, engages in intercourse with her, he acquires her as his wife. And if a girl of that age is married, a man other than her husband is liable for engaging in intercourse with her due to violation of the prohibition against adultery, as despite her age she is legally considered to be a married woman.
רש״יתוספותרמ״המהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף אנן נמי תנינא – דאזלינן בתר רובא וקטלינן.
מתקדשת בביאה – אם מסרה אביה לאחד לבא עליה לשום קדושין אבל לא מדעת עצמה דאין מעשה קטנה כלום.
קנאה – ליורשה וליטמא לה ולצאת בגט ובלא חליצה ובלבד שיקבל אביה את גיטה.
וחייבין עליה משום אשת איש – אם קבל אביה קדושיה מאיש אחד ובא עליה איש אחר.
בת ג׳ שנים ויום אחד – פירשתי בפ׳ ארבע מיתות (לעיל נה:).
יתיב רבי יעקב כו׳ ויתיב וקאמר ש״מ מדר׳ כרוספדאי יולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימיה נפקא מינה לספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון שאם היה עוברה ניכר לפחות מג׳ חדשים לנישואי האחרון בידוע שבנו של ראשון הוא שאם היה בנו של אחרון אפי׳ היה עתיד ליולד לשבעה נמי לא היה ניכר בפחות משלשה דאי ס״ד עוברה ניכר לשליש ימיה למה לי שלשה חדשים למיפטריה הואיל וראוי לקראו אב בתרי ותילתא סגיא דהא אפשר דמתרמיא ליה איתתא דילדה לשבעה ומינכר עובר דילד בשני חדשים ושליש וראוי לקראו אב ודחי רבינא לעולם אימא לך יולדת לשבעה עוברה ניכר לשליש ימיה ודקא קשיא לך בתרי ותילתא סגיא זיל בתר רובא ורובא דנשי לא ילדן אלא לתשעה הילכך ההיא איתתא נמי דמסקת אדעתך דהוה מתרמיא ליה בתר רובא שדינן לה דלא ילדן אלא לתשעה ולא מינכר עובר דילה אלא לשלשה חדשים והני מילי היכא דלא נסיב דאיכא למימר אלו הוה נסיב לא הויא מתרמיא ליה איתתא אלא מרובא אבל אי נסיב ואינכר עובר בבציר מתלתא ירחי נמי מיפטר לרבינא דעל כרחיך הא אינכר וראוי לקראו אב.
אמרוה רבנן להא דרבינא קמיה דרב הונא בריה דרב יהושע אמר להו בדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא לחיובא רחמנא אמר והצילו העדה לחזר אחר זכותו ואת אמרת זיל בתר רובא ולא מיפטריה אהדרוה קמיה דרבינא אמר להו ובדיני נפשות לא אזלינן בתר רובא וקטלינן והא תנן אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה עדותן קיימת שזה שהעיד בשנים ידע בעיבורו של חדש שעבר ומנה לחדש זה מיום שלשים ואחד וזה שהעיד בשלשה לא ידע בעיבורו של חדש שעבר ומנה לחדש זה מיום שלשים ואשתכח דתרווייהו איום שלשים ושנים קא מסהדי ומצרפינן ליה לסהדותייהו וקטלינן אפומייהו ואי ס״ד לא אזלינן בתר רובא אפי׳ לחיובא לימא הני דוקא קא מסהדי כלומר לימא תרווייהו ידעי בעיבורו של חדש ותרווייהו כי קא מאנו מיום ל׳ ואחד קא מאנו והאי דקא מסהיד בשנים בחדש דוקא קא מסהיד איום שלשים ושנים והאי דקא מסהיד בשלש דוקא קא מסהיד איום שלשים ושלש והויא לה עדות מוכחשת וליבטלא לסהדותייהו ולא ליקטליה לגברא אלא מאי טעמא לא אמרינן הכי משום דאמרי׳ זיל בתר רובא ורובא דאינשי עבידי דטעו בעיבורא דירחא וסלקא הכין. ואם תשאל נהי נמי דאזלינן בתר רובא מאי שנא דאזנינן בתר רובא לחיובא אדרבא ליזיל בתר רובא לפיטורא ולימא דתרווייהו טעו בעיבורא דירחא ותרווייהו כי קא מאנו [מיום שלשים קא מנו] ואשתכח דהאי דקאמר בשנים בחדש ביום שלשים ואחד קאמר והאיך דקאמר בשלשה ביום שלשים ושנים קאמר לא סלקא דעתך דכי תלינן טעותא בסהדותא דסהדי היכא דיש רגלים לדבר אבל היכא דאין רגלים לדבר לא תלינן דאם כן בכל עדיות דעלמא נמי נתלי טעותא וכי אמרי תרווייהו בשנים בחדש נימא חד מינייהו טעי בעיבורא דירחא וקא מני מיום שלשים וכי קאמר שנים איום שלשים ואחד קאמר ואידך לא טעי וקא מני מיום שלשים ואחד וכי קאמר שנים איום שלשים ושנים קאמר אלא כיון דאין רגלים לדבר לא אמרינן הכא נמי כל היכא דיש רגלים לדבר תלי׳ טעותא כל היכא דאין רגלים לדבר לא תלי׳ הילכך כי אמר חד בשנים ואידך בשלשה כיון דלא מוכחא מילתא דאיכא שיקרא ולא טעותא אלא בחד מינייהו לא תלינן טעותא אלא בחד מינייהו:
ואמר רב ירמיה מדפתי אף אנן נמי תנינא בת שלש שנים ויום אחד כו׳ כבר פירשנוה בפרק ארבע מיתות קתני מיהת חייבים עליה משום אשת איש ואמאי חייב ליחוש דילמא אילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש בעל ואשתכח דלאו אשת איש היא אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא ורוב נשים לאו אילונית נינהו ודחינן מי סברת מאי חייבין עליה מיתה לא מאי חייבין עליה קרבן כגון שבא עליה בשוגג אבל לענין קטלא לא משמע מהכא דאזלינן בתר רובא. ומקשינן והא ממיתין על ידיה קתני דאלמא מיקטל נמי קטלינן וסברינן לשנויי בבא עליה אביה דחיובא לאו משום אישות דידה הוא והא קמ״ל דביאה דידה ביאה היא. ומקשי׳ והא אם בא עליה אחת מכל העריות האמורות בתורה קתני ואפילו הנך דאתיאן מחמת אישות כגון חמיה וחורגה ואמאי נימא אילונית היא והוה ליה מקח טעות וליכא קורבא דאישות כלל וליפטר אלא משום דאזלינן בתר רובא אלמא גבי קטלא נמי אזלינן בתר רובא וקטלינן ומפרקי׳ הכא במאי עסקי׳ דקבלה בעל עילויה אדעתא דהויא אילונית דאי נמי משתכחת אילונית לאו מקח טעות ולהאי פירוקא לא צריך לאוקומי חייבים עליה משום אשת איש קרבן אלא כולה לענין קטלא קא מיירי וכגון דקבלה עילויה ואידחיא ליה סייעתיה דרב אחא מדפתי ואפילו הכי הילכתא כרבינא דבתרא הוא ותו דמתני׳ מסייעא ליה:
בד״ה קנאה ליורשה וליטמא לה ולצאת בגט כו׳ כצ״ל:
בד״ה לטמא משכב כו׳ מטמא אפילו אוכלין ומשקין ואפילו נגע בו כו׳ כצ״ל:
רש״י ד״ה קנאה וכו׳ שיקבל אביה את גיטה. עיין יבמות דף קט ע״א ברש״י ד״ה קטנה שהשיאה ובקידושין דף מג ע״ב ברש״י ד״ה היא ואביה. ובקידושין דף י ע״א תוס׳ ד״ה ומקבל:
אמר ר׳ ירמיה מדפתי: אף אנן נמי תנינא [אף אנו גם כן שנינו] הוכחה אחרת שאף בדיני נפשות הולכים אחר הרוב. כיצד, ששנינו: ילדה בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת גם על ידי ביאה שכן היא נחשבת מגיל זה כראוייה לביאה. ואם אחר שמת בעלה בלא בנים ונזקקה לייבום בא עליה יבם (אחי בעלה) — קנאה להיות אשתו, כדין יבם הבא על יבמתו, וחייבין עליה, על ביאתה, משום אשת איש, אם היה כזו.
Rabbi Yirmeya of Difti says: We learn in another mishna (Nidda 44b) as well that one follows the majority even in cases of capital law: A girl who is three years and one day old whose father arranged her betrothal can be betrothed with intercourse, as, despite her age, the legal status of intercourse with her is that of full-fledged intercourse. And in a case where the childless husband of a girl three years and one day old dies, if his brother, the yavam, engages in intercourse with her, he acquires her as his wife. And if a girl of that age is married, a man other than her husband is liable for engaging in intercourse with her due to violation of the prohibition against adultery, as despite her age she is legally considered to be a married woman.
רש״יתוספותרמ״המהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) ומטמא אֶת בּוֹעֲלָהּ לְטַמֵּא מִשְׁכָּב הַתַּחְתּוֹן כְּעֶלְיוֹן נִישֵּׂאת לַכֹּהֵן אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַפְּסוּלִין פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה וְאִם בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִכׇּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּתוֹרָה מוּמָתִין עָלֶיהָ וְהִיא פְּטוּרָה

The mishna continues: And if she is impure due to menstruation, she transmits impurity to one who engages in intercourse with her, who then renders all the items designated for lying beneath him impure like the items designated for lying above him. If she marries a priest, she may partake of teruma like any other wife of a priest. If she is unmarried and one of the men who is unfit for the priesthood, e.g., a mamzer or ḥalal, engaged in intercourse with her, he has disqualified her from marrying into the priesthood, and if she is the daughter of a priest, she is disqualified from partaking of teruma. And if one of any of those with whom relations are forbidden, which are enumerated in the Torah, engaged in intercourse with her, e.g., her father or father-in-law, the man is executed by the court for engaging in intercourse with her, and she is exempt because she is a minor.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומטמא את בועלה – בנדתה.
לטמא משכב התחתון כעליון – כבר פירשתיו בפ׳ ד׳ מיתות (דף נה:) שיהא תחתונו כעליונו של זב שמטמא אוכלין ומשקין אפילו לא נגע בו מפני ששכב עליו אבל פחותה מבת שלש הבא עליה בנדותה אינו כבועל נדה אלא כנוגע בנדה ואין משכבו מטמא אפילו אוכלין ומשקין אפילו נגע בו דנוגע בנדה אינו אלא ראשון לטומאה ואינו מטמא כלים ואפילו נגע וכ״ש דאינו מטמא משכב בלא נגיעה.
נשאת לכהן – ע״י קדושי אביה ואמרו רבנן אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה וזו אם נכנסה לחופה אוכלת אבל פחותה מכן אפילו נכנסה לחופה אינה אוכלת אע״ג דגדולה כיון שנכנסה לחופה אע״פ שלא נבעלה אוכלת אלמא לאו בביאה תליא מילתא אלא בחופה מיהו ראויה לביאה בעינן וכל שאין לה ביאה אין לה חופה.
בא עליה אחד מן הפסולין – כגון כותי חלל נתין וממזר עשאה חללה ופסלה כדאמרינן ביבמות (דף סח.) כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה.
והיא פטורה – מפני שהיא קטנה ואינה בת עונשין קתני מיהא חייבין עליה משום אשת איש וקס״ד חייבין מיתה קאמר ובמזיד.
בד״ה נשאת לכהן כו׳ לחופה וזו אם כו׳ הד״א:
ואם היתה נדה — מטמאה את בועלה כבא על הנדה לטמא משכב התחתון כעליון, שכל מצע ששוכב עליו (״התחתון״) גם אם אינו נוגע בו, נעשה טמא כבגדו של זב (״עליון״). ואם בא על קטנה פחות מבת שלוש דינו רק כנוגע בנדה שמטמא רק במגע לא במשכב. ואם נישאת לכהןאוכלת בתרומה כאשת כהן לכל דבר. ואם היתה בת כהן ובא עליה אחד מן הפסולין, כגון כותי, חלל, נתין, או ממזר — פסלה מן הכהונה. ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין הם עליה, שהרי ביאתה ביאה, והיא עצמה פטורה שהרי אינה בת עונשים.
The mishna continues: And if she is impure due to menstruation, she transmits impurity to one who engages in intercourse with her, who then renders all the items designated for lying beneath him impure like the items designated for lying above him. If she marries a priest, she may partake of teruma like any other wife of a priest. If she is unmarried and one of the men who is unfit for the priesthood, e.g., a mamzer or ḥalal, engaged in intercourse with her, he has disqualified her from marrying into the priesthood, and if she is the daughter of a priest, she is disqualified from partaking of teruma. And if one of any of those with whom relations are forbidden, which are enumerated in the Torah, engaged in intercourse with her, e.g., her father or father-in-law, the man is executed by the court for engaging in intercourse with her, and she is exempt because she is a minor.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין סט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין סט., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין סט., רש"י סנהדרין סט., תוספות סנהדרין סט., רמ"ה סנהדרין סט., בית הבחירה למאירי סנהדרין סט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין סט., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין סט., גליון הש"ס לרע"א סנהדרין סט., רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין סט. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין סט., אסופת מאמרים סנהדרין סט.

Sanhedrin 69a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 69a, Collected from HeArukh Sanhedrin 69a, Rashi Sanhedrin 69a, Tosafot Sanhedrin 69a, Ramah Sanhedrin 69a, Meiri Sanhedrin 69a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 69a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 69a, Gilyon HaShas Sanhedrin 69a, Reshimot Shiurim Sanhedrin 69a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 69a, Collected Articles Sanhedrin 69a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144