×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי אַחַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְבֵית הַכִּסֵּא, וְלָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ, ג׳שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: לָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִפְנִין מִזְרָח וּמַעֲרָב אֶלָּא צָפוֹן וְדָרוֹם, אוְלָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִפְרָעִין מְעוּמָּד אֶלָּא מְיוּשָּׁב, בוְלָמַדְתִּי שֶׁאֵין מְקַנְּחִין בְּיָמִין אֶלָּא בִּשְׂמֹאל. אָמַר לֵיהּ בֶּן עַזַּאי: עַד כָּאן הֵעַזְתָּ פָּנֶיךָ בְּרַבְּךָ?! א״לאָמַר לוֹ תּוֹרָה הִיא, וְלִלְמוֹד אֲנִי צָרִיךְ.
It was taught in a baraita in tractate Derekh Eretz that Rabbi Akiva said: I once entered the bathroom after my teacher Rabbi Yehoshua, and I learned three things from observing his behavior: I learned that one should not defecate while facing east and west, but rather while facing north and south; I learned that one should not uncover himself while standing, but while sitting, in the interest of modesty; and I learned that one should not wipe with his right hand, but with his left. Ben Azzai, a student of Rabbi Akiva, said to him: You were impertinent to your teacher to that extent that you observed that much? He replied: It is Torah, and I must learn.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירא״המהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי ברכות סב ע״א} איזהו צנוע זה הנפנה1 בלילה כדרך2 שנפנה3 ביום.
{בבלי ברכות סב ע״א} אמר עולא אחורי גדר נפנה4 מיד ובבקעה כל זמן שמתעטש ואין קולו נשמע רב אשי אמר כל זמן שאין חבירו5 רואה את פירועו.
1. הנפנה: גפא: ״שנפנה״.
2. כדרך: וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ דעות (ה:ו). כ״י פריס 312: ״במקום״ כבפי׳ ר״ח.
3. שנפנה: כ״י נ: ״כשהוא נפנה״.
4. נפנה: כ״י פריס 312: ״יפנה״.
5. שאין חבירו: כ״י נ: ״שחברו״, וכן כ״י קרפנטרץ לפני הגהה.
אחר רבי יהושע וכו׳ – וביהודה הוה.
עד כאן – כלומר כל זה העזת פניך בפני רבך שנסתכלת בכל אלו.
[רי״ף מה, א] תניא אמר ר׳ עקיבא פעם אחת נכנסתי אחורי ר׳ יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו שלשה [דברים] למדתי שלא יפרע עד שישב ולמדתי שלא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר לו בן עזאי עד כאן העזת ברבך אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך.
ולמדתי ממנו שאין נפנין מזרח כו׳. צ״ל דראה בו שהיה לו מקום לפנות מזרח ומערב יותר בקל מצפון ודרום אי לאו דאין נפנין מזרח ומערב וכן צ״ל בהא דאין נפרעין מעומד כו׳ דיותר בנקל לאדם לפרוע מעומד אי לאו דבעי מיושב וכן שאין מקנחין בימין כו׳ דאי לאו הכי ודאי הוה מקנח בימין שהוא עיקר תשמישו של אדם בכל מילי כדלקמן וק״ל:
העזת כו׳ א״ל תורה היא כו׳ ואין להקשות דאכתי מי הכריחו להעיז פניו היה לו לשאול על דברים אלו מרבו וי״ל דלא אסיק אדעתיה בהני מילי דאית בהו חשש איסור לשאול עליהם ותורה היא וללמוד כו׳ דקאמר היינו לידע מה שיש שם ללמוד ממנו דודאי יש שם ללמוד דבר מה בדיני בהכ״ס וכן צ״ל בהך דרב כהנא דגנא תותי פוריא כו׳ אמר כו׳ תורה היא כו׳ וק״ל:

קינוח בשמאל ולא בימין

ציון ב.
גמרא. ...ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל... מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל? אמר רבא: מפני שהתורה ניתנה בימין, שנאמר: ״מימינו אש דת למו״. רבה בר בר חנה אמר: מפני שהיא קרובה לפה, ורבי שמעון בן לקיש אמר: מפני שקושר בה תפילין. רב נחמן בר יצחק אמר: מפני שמראה בה טעמי תורה. כתנאי: רבי אליעזר אומר: מפני שאוכל בה, רבי יהושע אומר: מפני שכותב בה, רבי עקיבא אומר: מפני שמראה בה טעמי תורה.
...ולא יקנח בימין, וכו׳.(רמב״ם דעות ה, ו)
לא יקנח ביד ימין.(שו״ע אורח חיים ג, י)
הט״ז (סק״ט), המגן אברהם (סק״ח) והגר״א (באמרי נועם) כותבים שיש הבדל בין כל הטעמים לבין טעמו של רבא בדין של איטר, שלפי כל הטעמים נקבע הדין לפי פעילותו של האדם ביד ימין שלו, והאיטר עושה את הכל ביד שמאל שלו, אבל לפי רבא נקבע הדין מצד החשיבות שיש לימין שבה ניתנה תורה, ולכן ראוי שגם האיטר יקפיד שלא לקנח בימין.
להלכה מסיק המגן אברהם שלא כרבא, כיון שיש הרבה דעות כנגדו. המלבי״ם (בארצות החיים) מכריע כמגן אברהם על פי מה שמצא בהלכות גדולות שגורס רבה במקום רבא, ומרן הרב זצ״ל (מצות ראיה או״ח סי׳ ג) כותב שאפילו לרבא אין להסיק בודאות שהאיטר מקנח בשמאל, כמו שמצינו במסכת חולין (צב, ב) שיש ספק בגיד הנשה האם יש לקובעו לפי כל העולם או לפי האדם לבדו, לפיכך להלכה אין הספק בדעת רבא מוציא מידי ודאי שלפי הדעות האחרות.
הרשב״ץ כותב שאפשר שכל האמור כאן הוא במקנח בידו ולא במקנח על ידי דבר אחר, וכמוהו כותב גם הגר״ז. אולם בהערות פאת השלחן לקיצור שלחן ערוך חולק עליו, מפני שמצינו שגם בזמן הקדום היו מקנחים על ידי דבר אחר כמו צרור וכיוצא בו, ואם כן מנין שהדיון שבסוגייתנו נוגע רק למקנח בידו.

המרחק שצריך להתרחק כשנפנה

ציון ג.ד.ז.
גמרא. אמר עולא: אחורי הגדר - נפנה מיד, ובבקעה - כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע. איסי בר נתן מתני הכי: אחורי הגדר - כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע, ובבקעה - כל זמן שאין חברו רואהו. מיתיבי: יוצאין מפתח בית הבד ונפנין לאחורי הגדר והן טהורין! בטהרות הקלו. תא שמע: כמה ירחקו ויהיו טהורין? כדי שיהא רואהו! שאני אוכלי טהרות, דאקילו בהו רבנן. רב אשי אמר: מאי כל זמן שאין חברו רואה דקאמר איסי בר נתן? כל זמן שאין חברו רואה את פרועו, אבל לדידיה חזי ליה.
...ואם נפנה אחורי הגדר - יתרחק כדי שלא ישמע חבירו קולו אם נתעטש, ואם נפנה בבקעה - ירחיק כדי שלא יראה חבירו פירועו. וכו׳.(רמב״ם דעות ה, ו)
כשנפנה בשדה, אם הוא אחורי הגדר - יפנה מיד, ובבקעה - יתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות פירועו.(שו״ע אורח חיים ג, ח)
הרי״ף (דף מה, א) והרא״ש (סי׳ כח) מביאים את דברי עולא ואת דברי רב אשי שמסביר את מה שאמר איסי בר נתן לגבי הנפנה בבקעה שעיקר ההקפדה שלא יראו את פירועו. לפי זה משמע שהם פוסקים כעולא שהנפנה מאחורי הגדר נפנה מיד, וכרב אשי שבבקעה יקפיד שלא יראו את פירועו.
הבית יוסף מסביר את שיטתם שהלכה כעולא במחלוקתו עם איסי בר נתן אך לא במחלוקתו עם רב אשי. הב״ח מסביר את הפסיקה לגבי הנפנה מאחורי הכותל כעולא מפני שכך משמע מהמעשה המובא לפני כן בבתו של רב חסדא, ובעל שלטי הגבורים (אות ב) כותב שרב אשי עצמו לא חלק על עולא במה שאמר על הנפנה מאחורי הגדר. כך כותב הגר״א (אמרי נועם ובביאורו לשו״ע סקי״ד) שרב אשי סובר כאיסי בר נתן רק במה שאמר על הנפנה בבקעה, שהרי אינו סובר את התירוץ שבגמרא שהקלו בטהרות. לפיכך כשם שאינו מקבל את התירוץ הזה על הקושיה מהברייתא השניה, כך אינו מקבל את התירוץ הזה על הקושיה מהברייתא הראשונה, נמצא שבודאי הלכה כעולא שהנפנה מאחורי הגדר נפנה מיד.
אחרת היא דעת הרמב״ם שפוסק כאיסי לגמרי, כנראה משום שרב אשי סובר כמותו, ומפרש שסובר כמותו בכל, גם לגבי הנפנה מאחורי הגדר שצריך להתרחק כדי שלא ישמעו את קול עיטושו.
רבינו ירוחם (ח״ב נתיב יג), המאירי, בעל האגודה ובעל המאורות כותבים שהלכה כעולא לגבי הנפנה מאחורי הגדר, ולגבי הנפנה בבקעה צריך שלא ישמעו את עיטושו וגם לא יראו את פירועו. הבית יוסף מביא את השיטה הזו ומסביר שיש ספק בדברי רב אשי האם מסביר את מה שאמר איסי בר נתן מפני שסובר כמותו. נראה שצריך להוסיף שכנראה שני השיעורים האלה קרובים זה לזה, לכן אין מניעה לומר את שניהם.
בשלחן ערוך פוסק המחבר כדברי הרי״ף והרא״ש.
יש לדון מה הדין כאשר מתרחק עד שלא רואה את פירועו אך עדיין שומע את עיטושו, כי מצד אחד אפשר לומר שכיון שכאשר נפנה מאחורי הגדר נפנה מיד ואינו חושש שישמעו את עיטושו - ממילא הוא הדין כשנפנה בבקעה. מצד שני, ממהלך הסוגיה משמע שאיסי בר נתן חולק על עולא לחומרא, ומחייב הרחקה גדולה יותר שלא יראוהו, אבל מסכים עמו שצריך להתרחק שלא ישמעו את עיטושו, וכיון שפוסקים כמותו - איך אפשר להתיר כשעדיין שומעים.
למעשה פוסקים בעל הלבוש והט״ז (סק״ז) לקולא, והפרי מגדים מסבירם לפי מה שהתבאר בשיטת הרי״ף והרא״ש שאין הלכה כאיסי בר נתן לגמרי אלא רק במה שפירשו רב אשי, שצריך להתרחק בבקעה שלא יראו את פירועו, ולא בדין של הנפנה מאחורי הגדר, שבזה הלכה שנפנה מיד ומכאן שאין חוששים שישמעו את עיטושו, ואם כן הוא הדין שמותר בבקעה כשמתרחק באופן שלא רואים אותו ועדיין שומעים את עיטושו.
לגופם של דברים כותב הלבוש שבכל אופן היתר זה נוהג רק בשדה ולא בעיר, במקום שהרבים מצויים.

הוספת דברים שאינם אמת בהספד

ציון ח.
גמרא. ההוא ספדנא דנחית קמיה דרב נחמן, אמר: האי צנוע באורחותיו הוה. אמר ליה רב נחמן: את עיילת בהדיה לבית הכסא וידעת אי צנוע אי לא?! ...ורב נחמן, מאי נפקא ליה מיניה? משום דתניא: כשם שנפרעין מן המתים - כך נפרעין מן הספדנין ומן העונין אחריהן.
...ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי, אלא מזכירין מדות טובות שבו, ומוסיפין בהם קצת, רק שלא יפליג, ואם לא היו בו מדות טובות כלל - לא יזכיר עליו... וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל או שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו - גורם רעה לעצמו ולמת.(שו״ע יורה דעה שדמ, א)
לעומת האמור בסוגייתנו שאסור להוסיף שום דבר שבח על המת כשאינו אמת, למדנו במסכת שמחות (ג, ה) שאין מוסיפים בתחילה אבל מוסיפים על העיקר. הרא״ש (מועד קטן פ״ג, סי׳ סג) והרמב״ן (בספר תורת האדם עמ׳ פב, מובא בבית יוסף) פוסקים ומביאים את שתי הסוגיות ומשמע שסוברים שאין מחלוקת בדבר, וכנראה מפרשים שבסוגייתנו מדובר על העקרון שאסור לומר דבר שקר, ובמסכת שמחות ביארו שבכל זאת מותר לשקר בדרך של הגזמה כתוספת על העיקר.
הט״ז (סקי״א) מקשה איך אפשר שמותר לומר דברים שאינם של אמת אפילו כשהם מועטים ובאים רק כתוספת לעיקר, ומתרץ שההגזמה מותרת מפני שאפשר להניח שהיה נוהג כך אילו היו הדברים מזדמנים. על דבריו יש להעיר מסוגייתנו, מדוע הקפיד רב נחמן על הספדן, ומה בכך שלא ראה את הנפטר בהתנהגותו בבית הכסא כשאפשר להניח שהיה נוהג גם שם בצניעות, כפי שהיה ידוע בכל הליכותיו. יתכן שרב נחמן סבר שכל שאין רואים את התנהגותו בבית הכסא - אי אפשר לקרותו צנוע, כי דוקא שם נבחן האדם בצניעותו האמיתית.
מאידך גיסא אפשר אולי לומר שיש באמת מחלוקת בין הסוגיה שבבבלי לבין הברייתא שבמסכת שמחות, ויתכן שזו הסיבה להשמטת הרמב״ם את ההלכה היוצאת מסוגייתנו, שפוסק כברייתא שמותר להוסיף על נפטר גם דברים שאינם ידועים לגמרי כאמת מוחלטת.
מלבד זה ראוי לציין שבמסכת שמחות עצמה מובא שיש הבדלים בין המקומות לגבי ההפלגה בהספד, שבירושלים לא היו אומרים לפני מיטתו של מת אלא דבריו של מת, וביהודה היו אומרים דברים שיש בו ודברים שאין בו, ואולי זו הסיבה להשמטת הרמב״ם אשר סובר שבכל מקום ינהגו לפי המנהג.
השלחן ערוך פוסק את ההלכה כפי שעולה מדברי הרא״ש, שאסור להפליג הרבה אלא קצת.

הזמנים שירגיל עצמו להתפנות

ציון ט.
גמרא. והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית, כדי שלא יהא צריך להתרחק.
...ולעולם ילמד אדם עצמו להפנות שחרית וערבית בלבד, כדי שלא יתרחק.(רמב״ם דעות ה, ו)
...הגה. וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב, שהוא זריזות ונקיות.(הגהת הרמ״א, אורח חיים ב, ו)
מלשון הגמרא שבסוגייתנו משמע שלא מדובר כאן על הלכה אלא על עצה טובה שלא יצטרך להתרחק, אולם במסכת הוריות (יג, ב) מובאים הדברים בתוך מכלול הנהגות של דרך ארץ לחכם בכניסתו לציבור ויציאתו מהם, ושם משמע שנחשב פושע אם לא הרגיל את עצמו להתפנות רק בשחרית וערבית.
אכן, בגמרא שם מסיק רבא שכיון שנחלשו - שוב אין קפידא, ואפשר אם כן שחזר הענין להיות רק בתור עצה טובה, כלשון הגמרא בסוגייתנו.
הרמב״ם כותב את לשון הגמרא כפי שהיא בסוגייתנו.
הטור (סי׳ ב) כותב רק שצריך שיבדוק את נקביו, ואולי מכיון שאין זו הלכה גמורה די לו בהדרכה הכללית הזו. גם המחבר בשלחן ערוך כותב כלשון הטור, אבל הרמ״א מוסיף במפורט את המימרא שבסוגייתנו, אלא שמנמק אותה בטעם כללי שהיא משום זריזות ונקיות. נימוק זה מובא על ידי בעל הגהות מיימוניות (אות ד) אשר כותב שהטעם שבגמרא אין לו מקום בימינו כשיש בתי כסאות סמוכים, ויתכן איפוא שזו סיבה נוספת להשמטת הטור את המימרא שבסוגייתנו.
מלבד זה כותב מרן הרב זצ״ל (מצות ראיה או״ח ב, ו) שהטעם של בעל הגהות מיימוניות בא לחייב יותר את ההרגל להתפנות בבקר ובערב, בעוד שלפי הטעם שבגמרא ניתן להבין שמי שיכול להרגיל את עצמו להתפנות רק פעם אחת ביום - הרי זה עדיף.

חיוב ההרחקה כשנפנה בלילה

ציון י.
גמרא. תנו רבנן: איזהו צנוע? זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום. איני? והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית כדי שלא יהא צריך להתרחק! ותו, רבא ביממא הוה אזיל עד מיל ובליליא אמר ליה לשמעיה פנו לי דוכתא ברחובה דמתא! וכן אמר ליה רבי זירא לשמעיה: חזי מאן דאיכא אחורי בית חבריא, דבעינא למפני! לא תימא במקום, אלא אימא כדרך שנפנה ביום. רב אשי אמר: אפילו תימא במקום, לא נצרכה אלא לקרן זוית.
...וכדרך שנוהג צניעות ביום בבית הכסא - כך נוהג בלילה, וכו׳.(רמב״ם דעות ה, ו)
יפנה בצניעות בלילה, כמו ביום.(שו״ע אורח חיים ג, יב)
הביאור הראשון של הגמרא לברייתא הוא שיש להתרחק בלילה כמו ביום, אולם בהמשך מבארת הגמרא שהברייתא מכוונת לענין אחר, ומביאה שרבא היה נוהג שלא להתרחק בלילה והיה מתפנה אפילו ברחוב העיר. מאידך גיסא, לפי רב אשי יש חיוב הרחקה מסויים גם בלילה וזו כוונת הברייתא, שצריך להתפנות בקרן זוית ולא בגלוי.
לשון הרמב״ם היא שיפנה בלילה כדרך שנפנה ביום, דהיינו כביאור הגמרא שלא מדובר בברייתא על המקום ולא כדברי רב אשי, מכאן שאין צורך להתרחק בלילה כלל, אפילו לא לקרן זוית. כך מודגש במגן אברהם (סקי״ב), ומסביר הפרי מגדים (אשל אברהם ומשבצות זהב) שאין הלכה כרב אשי, כנראה מפני שגם התירוץ הראשון נאמר על ידי מסדר הגמרא שהיה אף לאחר רב אשי.
לשון השלחן ערוך שונה קצת מלשון הרמב״ם, שכותב שיפנה בצניעות בלילה כמו ביום, וניתן להבין שמתכוון בלשון זו לכלול את הכל, גם שיתרחק למקום אחר או שלכל הפחות ילך לקרן זוית.

משמוש בפי הטבעת

גמרא. תניא נמי הכי, בן עזאי אומר: השכם וצא הערב וצא, כדי שלא תתרחק; משמש ושב ואל תשב ותמשמש, שכל היושב וממשמש, אפילו עושין כשפים באספמיא - באין עליו, ואי אנשי ויתיב ואחר כך משמש מאי תקנתיה? כי קאי - לימא הכי: ׳לא לי לא לי לא תחים ולא תחתים לא הני ולא מהני לא חרשי דחרשא ולא חרשי דחרשתא׳.
אם רוצה למשמש בפי הטבעת בצרור או בקיסם לפתוח נקביו - ימשמש קודם שישב, ולא ימשמש אחר שישב, מפני שקשה לכשפים.(שו״ע אורח חיים ג, ג)
השלחן ערוך כותב את ההלכה על פי מה שנאמר כאן בגמרא, והרמב״ם לא כתבה, כנראה מפני שאין דרכו להביא ענינים הקשורים בחשש מפני הכשפים.
הפרי מגדים (א״א סק״ג) מקשה על הלבוש שכותב שחובה למשמש, אולם דברי הלבוש מבוססים על הגמרא במסכת שבת (פב, א), שם אמרו שצריך לעשות דברים מעין אלה כשאינו יכול להתפנות ויכול לבוא לידי סכנה.
א תניא [שנינו] בברייתא במסכת דרך ארץ, אמר ר׳ עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר ר׳ יהושע, שהיה רבו, לבית הכסא, ולמדתי ממנו, מהתבוננות בהנהגתו שם, שלשה דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין (מתפשטים) מעומד אלא מיושב מתוך צניעות, ולמדתי שאין מקנחין ביד ימין אלא בשמאל. אמר ליה [לו] בן עזאי תלמידו של ר׳ עקיבא: עד כאן העזת פניך ברבך להתבונן כל כך?! אמר ליה [לו]: תורה היא, וללמוד אני צריך.
It was taught in a baraita in tractate Derekh Eretz that Rabbi Akiva said: I once entered the bathroom after my teacher Rabbi Yehoshua, and I learned three things from observing his behavior: I learned that one should not defecate while facing east and west, but rather while facing north and south; I learned that one should not uncover himself while standing, but while sitting, in the interest of modesty; and I learned that one should not wipe with his right hand, but with his left. Ben Azzai, a student of Rabbi Akiva, said to him: You were impertinent to your teacher to that extent that you observed that much? He replied: It is Torah, and I must learn.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירא״המהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תַּנְיָא, בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי אַחַר רַבִּי עֲקִיבָא לְבֵית הַכִּסֵּא, וְלָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ, ג׳שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: לָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִפְנִין מִזְרָח וּמַעֲרָב אֶלָּא צָפוֹן וְדָרוֹם, וְלָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִפְרָעִין מְעוּמָּד אֶלָּא מְיוּשָּׁב, וְלָמַדְתִּי שֶׁאֵין מְקַנְּחִין בְּיָמִין אֶלָּא בִּשְׂמֹאל. אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יְהוּדָה: עַד כָּאן הֵעַזְתָּ פָּנֶיךָ בְּרַבְּךָ?! אָמַר לוֹ: תּוֹרָה הִיא, וְלִלְמוֹד אֲנִי צָרִיךְ.

Similarly, we learned in a baraita: Ben Azzai said: I once entered a bathroom after Rabbi Akiva, and I learned three things from observing his behavior: I learned that one should not defecate while facing east and west, but rather while facing north and south; I learned that one should not uncover himself while standing, but while sitting; and I learned that one should not wipe with his right hand, but with his left. Rabbi Yehuda said to him: You were impertinent to your teacher to that extent? He replied: It is Torah, and I must learn.
רי״ףבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכעין זה תניא [שנינו בברייתא], בן עזאי אומר: פעם אחת נכנסתי אחר ר׳ עקיבא לבית הכסא, ולמדתי ממנו, מהתבוננות בהנהגתו שם, שלשה דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר לו ר׳ יהודה: וכי עד כאן העזת פניך ברבך?! אמר לו: תורה היא, וללמוד אני צריך.
Similarly, we learned in a baraita: Ben Azzai said: I once entered a bathroom after Rabbi Akiva, and I learned three things from observing his behavior: I learned that one should not defecate while facing east and west, but rather while facing north and south; I learned that one should not uncover himself while standing, but while sitting; and I learned that one should not wipe with his right hand, but with his left. Rabbi Yehuda said to him: You were impertinent to your teacher to that extent? He replied: It is Torah, and I must learn.
רי״ףבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַב כָּהֲנָא עָל, גְּנָא תּוּתֵיהּ פּוּרְיֵיהּ דְּרַב. שַׁמְעֵיהּ דְּשָׂח, וְשָׂחַק, וְעָשָׂה צְרָכָיו. אֲמַר לֵיהּ: דָּמֵי פּוּמֵּיהּ דְּאַבָּא, כִּדְלָא שָׂרֵיף תַּבְשִׁילָא. א״לאֲמַר לֵיהּ: כָּהֲנָא, הָכָא אַתְּ? פּוּק, דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא. אֲמַר לוֹ: תּוֹרָה הִיא, וְלִלְמוֹד אֲנִי צָרִיךְ.

On a similar note, the Gemara relates that Rav Kahana entered and lay beneath Rav’s bed. He heard Rav chatting and laughing with his wife, and seeing to his needs, i.e., having relations with her. Rav Kahana said to Rav: The mouth of Abba, Rav, is like one whom has never eaten a cooked dish, i.e., his behavior was lustful. Rav said to him: Kahana, you are here? Leave, as this is an undesirable mode of behavior. Rav Kahana said to him: It is Torah, and I must learn.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גרב
גרבא(ברכות סב.) אמר ליה אתא גורבא הליליא וגרבה למתא פירש שודד בלילה ושדד העיר. (שבת קמח.) אמר ליה זיל גרביה פי׳ משכיה הוא תנא דידן והא שמואל דידן ולא שמיע׳ לן ואת שמיע לך ולא אתית הכא למימר ומבדינא גרבאה. פי׳ אחר של ר״ח ז״ל משכהו והביאהו מלשון פרץ נחל מעם גר כלומר הכריחהו כדאמרינן (נידה לו) שילא בר אבינא עבד עובדא ברב וכו׳ עד אי לא צאית גרבי׳ הוא סבר אמר גרייה ופי׳ הכהו. (חגיגה ה) שדור בי שבור מלכא וגרבוה. (גיטין מה) איבעי׳ להו מפני תקון העולם משום דוחקא דצבורא או דלמא דלא נגרבי בהו. (גיטין מו) אתו קא גרבי להו:
א. [רויבען.]
דשח ושחק – עם אשתו שיחה בטלה של ריצוי תשמיש.
ועשה צרכיו – ושימש מטתו.
כדלא שריף תבשילא – כאדם רעב כמו שלא שמשת מטתך מעולם שאתה נוהג קלות ראש זה לתאותך.
שריף – הומי״ר בלעז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכעין זה מסופר שרב כהנא על, גנא תותיה פורייה [נכנס, ושכב תחת מיטתו] של רב. שמעיה [שמע אותו] את רב שהוא שח עם אשתו, ושחק עמה, ועשה צרכיו (שימש מטתו). אמר ליה [לו] רב כהנא לרב: דמי פומיה [דומה פיו] של אבא, רב, כמי שלא שריף תבשילא [אכל תבשיל], שנראה שהוא מתנהג בחמדנות. אמר ליה [לו]: כהנא, הכא את [כאן אתה]? פוק, דלאו ארח ארעא [צא, שאין זה דרך ארץ]. אמר לו רב כהנא: תורה היא, וללמוד אני צריך.
On a similar note, the Gemara relates that Rav Kahana entered and lay beneath Rav’s bed. He heard Rav chatting and laughing with his wife, and seeing to his needs, i.e., having relations with her. Rav Kahana said to Rav: The mouth of Abba, Rav, is like one whom has never eaten a cooked dish, i.e., his behavior was lustful. Rav said to him: Kahana, you are here? Leave, as this is an undesirable mode of behavior. Rav Kahana said to him: It is Torah, and I must learn.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מִפְּנֵי מָה אֵין מְקַנְּחִין בְּיָמִין אֶלָּא בִּשְׂמֹאל? אָמַר רָבָא: מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה נִיתְּנָה בְּיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים ל״ג:ב׳} ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״. רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהִיא קְרוֹבָה לַפֶּה. ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ תְּפִילִּין. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁמַּרְאֶה בָּהּ טַעֲמֵי תוֹרָה.

The Gemara asks: Why must one not wipe himself with his right hand, but with his left? Rava said: Because the Torah was given with the right hand, as it is stated: “At His right hand was a fiery law unto them” (Deuteronomy 33:2). Rabba bar bar Ḥana said: Because the right hand is close to the mouth, i.e., people eat with the right hand. And Rabbi Shimon ben Lakish said: Because one ties the phylacteries onto his left hand with his right hand. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Because one points to the cantillation notes of the Torah with his right hand.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שקרובה לפה – רגילין להושיטה לפה.
שקושר בה תפילין – בזרוע שמאלו.
טעמי תורה – נגינות טעמי מקרא של תורה נביאים וכתובים בין בניקוד שבספר בין בהגבהת קול ובצלצול נעימות הנגינה של פשטא ודרגא ושופר מהפך מוליך ידו לפי טעם הנגינה ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל.
מפני שקושר בה תפילין כו׳. יש לדקדק דאדרבה מה״ט דתפילין נימא דשמאל חשיבא טפי כדאמרינן פ׳ במה אשה (שבת סא.) כתפילין כך מנעלין מה תפילין שמאל תחלה אף מנעלין של שמאל תחלה וי״ל דכ״א במילתיה דהכא מעשה שעושה יד ימין חשיבא דקושר בה תפילין לכך לא יעשה בה מעשה בזיון דהיינו לא יקנח בה אבל התם מעשה הנעשה ביד שמאל חשיבא דהיינו הנחתן של תפילין תהיה חשיבה נמי של שמאל במעשה נעילה הנעשה בה וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב ושואלים: מפני מה אין מקנחין ביד ימין אלא בשמאל? אמר רבא: מפני שהתורה ניתנה בימין, וכפי שנאמר: ״מימינו אש דת למו״ (דברים לג, ב). רבה בר בר חנה אמר: הטעם הוא מפני שהיא, יד ימין קרובה לפה. שהאדם רגיל להשתמש בה לאכילה. ור׳ שמעון בן לקיש אמר: מפני שקושר בה את התפילין על ידו השמאלית. ורב נחמן בר יצחק אמר: מפני שמראה בה טעמי תורה, שבשעה שקורא בתורה הוא מחווה בידו ומוליך אותה לפי טעם הנגינה.
The Gemara asks: Why must one not wipe himself with his right hand, but with his left? Rava said: Because the Torah was given with the right hand, as it is stated: “At His right hand was a fiery law unto them” (Deuteronomy 33:2). Rabba bar bar Ḥana said: Because the right hand is close to the mouth, i.e., people eat with the right hand. And Rabbi Shimon ben Lakish said: Because one ties the phylacteries onto his left hand with his right hand. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Because one points to the cantillation notes of the Torah with his right hand.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כְּתַנָּאֵי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁאוֹכֵל בָּהּ. ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁכּוֹתֵב בָּהּ. ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁמַּרְאֶה בָּהּ טַעֲמֵי תוֹרָה.

The Gemara notes that this is parallel to a tannaitic dispute: Rabbi Eliezer says: One is forbidden to wipe himself with his right hand because he eats with it. Rabbi Yehoshua says: Because he writes with it. Rabbi Akiva says: Because he points to the notes of the Torah with it.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני שאוכל בה כו׳. רוב תשמישי אדם בימין הם באינו אטר ולא תלה אלא באוכל בה דהיינו דחיותו תלוי בה אי נמי מטעם שאוכל בה ראויה להיות נקיה ביותר שלא תמאס לו המאכל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים כי דברים אלה הם כתנאי מחלוקת תנאים] שכבר עסקו בענין דומה. ששנינו, ר׳ אליעזר אומר: הקינוח ביד ימין אסור מפני שאוכל בה. ר׳ יהושע אומר: מפני שכותב בה. ר׳ עקיבא אומר: מפני שמראה בה טעמי תורה.
The Gemara notes that this is parallel to a tannaitic dispute: Rabbi Eliezer says: One is forbidden to wipe himself with his right hand because he eats with it. Rabbi Yehoshua says: Because he writes with it. Rabbi Akiva says: Because he points to the notes of the Torah with it.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: כׇּל הַצָּנוּעַ בְּבֵית הַכִּסֵּא נִצּוֹל מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים – מִן הַנְּחָשִׁים, וּמִן הָעַקְרַבִּים, וּמִן הַמַּזִּיקִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף חֲלוֹמוֹתָיו מְיוּשָּׁבִים עָלָיו.

Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai said: Anyone who is modest in the bathroom will be saved from three things: From snakes, from scorpions and from demons. And some say that even his dreams will be settling for him.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקין – דמתוך צניעתו מתנהג בנחת ובשתיקה ואין הנחשים מרגישים להתקנאות בו ואף המזיקין חסין עליו.
חלומותיו מיושבין עליו – שאין המזיקין מבהילין אותו.
לעולם יהא אדם צנוע בכל מקום וכ״ש בבית הכסא ואם היה אחר עמו אם הוא במקום שאחורי הגדר הואיל ואין חברו רואהו יפנה ואם היה בבקעה שחברו רואהו שיעור הדבר כל זמן שמתעטש ואין קולו נשמע או כל זמן שחברו אינו רואה את פירועו ואפי׳ בלילה לא יפנה אלא כדרך שנפנה ביום:
לענין טהרות ששומרי שמן בית הבד אם הוצרכו להפנות יוצאין מפתח בית הבד ונפנין מיד אחורי הגדר שלפני הפתח ואין חוששין שבתוך שיעור זה יכנס עם הארץ ויגע ואם היו בבקעה שיעורן עד שלא תפקע ראייתם מהם:
הספדנים שסופדין את המת ראוי להם שלא להאריך בשבחיו של מת אלא במה שברור להם שראוי לשבחו באותו דבר כבר אמרו כשם שנפרעין מן המתים כך נפרעין מן הספדנין ומן העונין אחריהן וצא ולמד כמה ראוי לאדם להיות צנוע בכל דבריו ובפרט במקומות אלו וכיוצא בהם שעל דבר זה אמרו שאין מיחסים שם צנוע אלא לאדם שידוע בו שהוא צנוע בבית הכסא:
כל הצנוע בבהכ״ס כו׳ מן הנחשים כו׳. עיין פירש״י ועי״ל משום דמזיקין שכיחי ומצוים בבה״כ כדאמרי׳ לקמן ובנחש אמרי׳ לקמן נמי דאתא דרקונא שמטיה לכרכשיה וע״י שהוא צנוע המלאכים שומרים אותו מכל הני כדמסיק אביי לעיל דבאזיל לב״ה נמי א״ל שמרוני עזרוני כו׳ ובאינו צנוע ודאי דשבקי ליה ואזלי ולית ליה מי שישמור אותו מכל הני מזיקין ומטעם זה נמי אמר חלומותיו מיושבים שאין המזיקין מתדבקין בו ואין מבהילין אותו בחלומות רעים וכפירש״י וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ תנחום בר חנילאי: כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דבריםמן הנחשים, ומן העקרבים, ומן המזיקין. ויש אומרים שאף חלומותיו מיושבים עליו.
Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai said: Anyone who is modest in the bathroom will be saved from three things: From snakes, from scorpions and from demons. And some say that even his dreams will be settling for him.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הַהוּא בֵּית הַכִּסֵּא דַּהֲוָה בִּטְבֶרְיָא, כִּי הֲווֹ עָיְילִי בֵּיהּ בֵּי תְרֵי – אפי׳אֲפִילּוּ בִּימָמָא מִתַּזְּקִי. רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי הֲווֹ עָיְילִי בֵּיהּ חַד וְחַד לְחוֹדֵיהּ – וְלָא מִתַּזְּקִי. אָמְרִי לְהוּ רַבָּנַן: לָא מִסְתְּפֵיתוּ? אָמְרִי לְהוּ: אֲנַן קַבָּלָה גְּמִירִינַן, קַבָּלָה דְּבֵית הַכִּסֵּא – צְנִיעוּתָא וּשְׁתִיקוּתָא. קַבָּלָה דְיִסּוּרֵי – שְׁתִיקוּתָא וּמִבְעֵי רַחֲמֵי.

The Gemara relates: There was a particular bathroom in the city of Tiberias, where, when two would enter it, even during the day, they would be harmed by demons. When Rabbi Ami and Rabbi Asi would each enter alone, they were not harmed. The Sages said to them: Aren’t you afraid? Rabbi Ami and Rabbi Asi said to them: We have learned through tradition: The tradition to avoid danger in the bathroom is to conduct oneself with modesty and silence. The tradition to end suffering is with silence and prayer.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קבלה – מסורת ומנהג שקבלנו מרבותינו בבית הכסא.
קבלה דיסורי שתיקותא – שלא יבעט ביסורין הבאים עליו.
קבלה דבהכ״ס צניעותא ושתיקותא כו׳. ומה״ט אנן ניעול חד חד דהוו טפי צניעותא ושתיקותא דאי מעיילי בי תרי דשכיחי דאחד רואה את פרועו של חברו לא הוה צניעות ואתו ג״כ לידי ספור דברים ולא הוי שתיקותא וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: ההוא [אותו] בית הכסא דהוה [שהיה] בעיר טבריא (טבריה), כי הוו עיילי ביה בי תרי [כאשר היו נכנסים בו שניים]אפילו ביממא [ביום] מתזקי [היו ניזוקים] על ידי השדים. ואילו כאשר ר׳ אמי ור׳ אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה [היו נכנסים בו כל אחד ואחד לבדו]ולא מתזקי [היו ניזוקים]. אמרי להו רבנן [אמרו להם חכמים]: וכי לא מסתפיתו [אין אתם מפחדים]? אמרי להו [אמרו להם] ר׳ אמי ור׳ אסי: אנן קבלה גמירינן [אנחנו, למודים אנו בקבלה] כי קבלה של בית הכסא — לנהוג שם בצניעותא ושתיקותא [בצניעות ושתיקה]. קבלה דיסורי [של יסורים]שתיקותא ומבעי רחמי [שתיקה ובקשת רחמים].
The Gemara relates: There was a particular bathroom in the city of Tiberias, where, when two would enter it, even during the day, they would be harmed by demons. When Rabbi Ami and Rabbi Asi would each enter alone, they were not harmed. The Sages said to them: Aren’t you afraid? Rabbi Ami and Rabbi Asi said to them: We have learned through tradition: The tradition to avoid danger in the bathroom is to conduct oneself with modesty and silence. The tradition to end suffering is with silence and prayer.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אַבָּיֵי מְרַבְּיָא לֵיהּ [אִמֵּיהּ] אִמְּרָא לְמֵיעַל בַּהֲדֵיהּ לְבֵית הַכִּסֵּא. ולרביא לֵיהּ גַּדְיָא! שָׂעִיר בְּשָׂעִיר מִיחַלַּף.

Because fear of demons in bathrooms was pervasive, the Gemara relates: Abaye’s mother raised a lamb to accompany him to the bathroom. The Gemara objects: She should have raised a goat for him. The Gemara responds: A goat could be interchanged with a goat-demon. Since both the demon and the goat are called sa’ir, they were afraid to bring a goat to a place frequented by demons.
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מרביה ליה אימרא – מגדלת לו שה ומלמדתו שהולך עמו תמיד.
שעיר – שד של בית הכסא דומה לשעיר ועליהם נאמר (ישעיהו יג) ושעירים ירקדו שם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיון שמחשש המזיקים בבית הכסא דאגו רבים, מסופר כי אביי מרביא ליה אמיה אמרא למיעל בהדיה [מגדלת היתה אומנתו טלה שיכנס עמו] לבית הכסא, כדי שלא יהיה שם לבדו. ושואלים: ולרביא ליה גדיא, [ושתגדל לו גדי]! ומשיבים: שעיר בשעיר מיחלף [מתחלף], מאחר שגם השד וגם הגדי נקראים ״שעיר״ חששו להכניס אותו במקום המזיקים.
Because fear of demons in bathrooms was pervasive, the Gemara relates: Abaye’s mother raised a lamb to accompany him to the bathroom. The Gemara objects: She should have raised a goat for him. The Gemara responds: A goat could be interchanged with a goat-demon. Since both the demon and the goat are called sa’ir, they were afraid to bring a goat to a place frequented by demons.
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רָבָא, מִקַּמֵּי דַּהֲוָה רֵישָׁא, מְקַרְקְשָׁא לֵיהּ בַּת רַב חִסְדָּא אַמְגּוּזָא בְּלָקָנָא. בָּתַר דִּמְלַךְ, עֲבַדָא לֵיהּ כַּוְּותָא, וּמַנְּחָא לֵיהּ יְדָא אַרֵישֵׁיהּ.

Before Rava became the head of the yeshiva, his wife, the daughter of Rav Ḥisda, would rattle a nut in a copper vessel for him. This was in order to fend off demons when he was in the bathroom. After he was chosen to preside as head of the yeshiva, he required an additional degree of protection, so she constructed a window for him, opposite where he would defecate, and placed her hand upon his head.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קרקש
קרקשא(ברכות סב.) מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזי בלקני (פסחים קיא:) ואי לא נקרקיש נכתמא אחצבא (כתובות פה) אי פקח הוא מקרקיש ליה זוזי וכתב ליה שטרא בשמיה (גיטין מ) מוקמינן ליה אפיטרופא ומקרקיש ליה זוזי וכתב ליה גיטא דחרותא על שמיה (א״ב ענין מותר נקישה וקשקוש):
א. [שלאגען, קלינגטי.]
אמגוזא בלקנא – נותנת אגוז בספל של נחשת ומקרקשת בו מבית והוא נפנה כנגדה מבחוץ.
בתר דמלך – ונעשה ראש ישיבה צריך שימור טפי מפני המזיקים שמתקנאים השדים בתלמידי חכמים יותר משאר בני אדם.
כוותא – חלון כנגד מקום שהוא נפנה שם אחורי הבית.
רבא מקמי דהוה רישא כו׳ בתר דמלך עבדה ליה כוותא ומנחא ליה ידא כו׳ – תימה דע״כ לא מלך רבא עד אחר פטירתו של אביי כדמשמע לעיל בעובדא דבר הדיא וכן בכתובות דקאמר חומה דביתהו דאביי אתיא לקמיה דרבא בסוף פרק אע״פ (כתובות סה.) וזהו תימה דלעיל (דף נו.) משמע דראה בחלום פטירתה קודם פטירתו דאביי וי״ל מכל מקום לא נפטרה עד אחר אביי.
סליקו תוספות דמסכת ברכות
תוס׳ בד״ה רבא מקמי כו׳ וזהו תימה דלעיל משמע כו׳ וי״ל מ״מ לא נפטרה עד כו׳ עכ״ל כצ״ל ופירוש לדבריהם דע״כ לא מלך עד אחר פטירתו של אביי כו׳ וא״כ ע״כ מוכח דבת רב חסדא חיתה אחר פטירתו של אביי כדקאמר הכא דבתר דמלך עבדה ליה כוותא כו׳ וכן בכתובות מוכח דחיתה בת רב חסדא אחר פטירתו של אביי דקאמר חומה דביתהו כו׳ דאלמנת אביי חומה אתיא לקמיה דרבא ובת רב חסדא חיתה אז כדקאמר התם בההוא עובדא וזהו תימה לב׳ המאמרים דלעיל משמע כו׳ וק״ל:
מקרקשא ליה כו׳. דהנחש ירא מלבא שם כההיא דעושה טיף טיף (ע״ז ל:) אין בו משום גילוי ולגבי מזיקין נמי אמרי׳ בכה״ג בפ׳ ע״פ (קיב.) אי איכא איניש בהדיה נתעריה ואי לא מקרקש נכתמ׳ אחצבא והדר נשתי כו׳ וע״ש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו רבא, מקמי דהוה רישא [לפני שהיה ראש ישיבה], מקרקשא ליה [היתה מקשקשת לו] בת רב חסדא, אשתו, אמגוזא בלקנא [אגוז בתוך ספל]. בתר [אחרי] שמלך, נעשה ראש ישיבה, והיה צריך יותר שימור מפני חשיבותו, עבדא ליה כוותא, ומנחא ליה ידא ארישיה [עשתה לו חלון מול המקום בו היה נפנה לצרכיו, והיתה מניחה יד על ראשו].
Before Rava became the head of the yeshiva, his wife, the daughter of Rav Ḥisda, would rattle a nut in a copper vessel for him. This was in order to fend off demons when he was in the bathroom. After he was chosen to preside as head of the yeshiva, he required an additional degree of protection, so she constructed a window for him, opposite where he would defecate, and placed her hand upon his head.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר עוּלָּא: גאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר – נִפְנֶה מִיָּד. וּבַבִּקְעָה, כׇּל זְמַן שֶׁמִּתְעַטֵּשׁ וְאֵין חֲבֵרוֹ שׁוֹמֵעַ. אִיסִי בַּר נָתָן מַתְנֵי הָכִי: (ג)אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, כׇּל זְמַן שֶׁמִּתְעַטֵּשׁ וְאֵין חֲבֵרוֹ שׁוֹמֵעַ, דוּבַבִּקְעָה – כׇּל זְמַן שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ רוֹאֵהוּ.

With regard to where one may or may not go to defecate, Ulla said: Behind a fence, one need not distance himself from people and may defecate immediately. In a valley or open field, one must distance himself sufficiently so that if he passes wind, no one will hear him. Isi bar Natan taught as follows: Behind a fence one must distance himself sufficiently so that if he passes wind another does not hear him, and in a valley, one must distance himself sufficiently so that no one can see him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אחורי הגדר נפנה מיד – ואין צריך להתרחק כלום.
ובבקעה – צריך להתרחק כדי שלא ישמע חברו עטושים של מטה אבל אין צריך להתרחק עד כדי שלא יראנו.
רב אשי אמר וכו׳ – לא גרסינן עד לקמן דמוקי לדאיסי בר נתן בהכי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג בענין זה אמר עולא: אחורי הגדרנפנה מיד, ואינו צריך להתרחק מבני אדם. ובבקעה, בשדה פתוח, צריך להתרחק כל זמן (עד) שמתעטש משמיע קול הפחה ואין חברו שומע. איסי בר נתן מתני הכי [שנה כך]: אחורי הגדר יש להתרחק כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע, ובבקעהכל זמן שאין חברו רואהו.
With regard to where one may or may not go to defecate, Ulla said: Behind a fence, one need not distance himself from people and may defecate immediately. In a valley or open field, one must distance himself sufficiently so that if he passes wind, no one will hear him. Isi bar Natan taught as follows: Behind a fence one must distance himself sufficiently so that if he passes wind another does not hear him, and in a valley, one must distance himself sufficiently so that no one can see him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מֵיתִיבִי: היוֹצְאִין מִפֶּתַח בֵּית הַבַּד, וְנִפְנִין לַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, וְהֵן טְהוֹרִין!

The Gemara raises an objection based on what we learned in a mishna in Teharot: Physical laborers, who usually fall into the category of am ha’aretz and are not generally cautious with regard to the laws of ritual purity, exit from the entrance of the olive press, defecate behind the fence, and are ritually pure. There is no reason to be concerned that they might become impure in the interim. This indicates that a greater distance is unnecessary.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יוצאין מפתח בית הבד – משמרי טהרות של שמן בית הבד אם הוצרכו לפנות יוצאים מפתח בית הבד ונפנין לאחורי הגדר שלפני הפתח ואין חוששין שמא בתוך כך יכנס עם הארץ ויגע אלמא נפנין לאחורי הגדר מיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו במשנה בטהרות: הפועלים שהם בדרך כלל עמי הארץ ואינם נזהרים כראוי בדיני טהרה, יוצאין מפתח בית הבד, ונפנין לאחורי הגדר, והן טהורין, ואין לחשוש שמא נטמאו בינתיים. והרי שאין צורך להתרחק יותר!
The Gemara raises an objection based on what we learned in a mishna in Teharot: Physical laborers, who usually fall into the category of am ha’aretz and are not generally cautious with regard to the laws of ritual purity, exit from the entrance of the olive press, defecate behind the fence, and are ritually pure. There is no reason to be concerned that they might become impure in the interim. This indicates that a greater distance is unnecessary.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בִּטְהָרוֹת הֵקֵלּוּ.

The Gemara responds: With regard to the laws of ritual purity, they were lenient. To ensure maintenance of purity, they were lenient and did not require a greater distance.
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בטהרות הקלו – בשביל שמירת טהרות הקלו בבית הכסא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: בטהרות הקלו, כלומר, כדי לשמור את הטהרות, הקלו בהלכות בית הכסא ולא הצריכו להתרחק.
The Gemara responds: With regard to the laws of ritual purity, they were lenient. To ensure maintenance of purity, they were lenient and did not require a greater distance.
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ת״שתָּא שְׁמַע: וכַּמָּה יַרְחִקוּ וְיִהְיוּ טְהוֹרִין – כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאֵהוּ! שָׁאנֵי אוֹכְלֵי טְהָרוֹת, דַּאֲקִילּוּ בְּהוּ רַבָּנַן.

Come and hear from what we learned: How far may workers distance themselves, and the fruit and oil will remain pure? They may distance themselves only so far that he still sees him. This contradicts the opinion of Isi bar Natan, who required them to distance themselves sufficiently that they may not be seen. The Gemara responds: Those who eat in purity are different, as the Sages were lenient with them.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמה ירחקו – שומרי טהרות.
כדי שיהא רואהו – וכיון דאינו יכול להתרחק יותר על כרחך אם הוצרך לפנות יפנה תיובתא דאיסי דבעי שלא יראנו.
דאקילו בהו רבנן – בשביל שמירתן הקלו בבית הכסא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: כמה ירחקו הפועלים ויהיו הפירות והשמן טהוריןכדי שיהא רואהו, והרי זה בניגוד לדברי איסי בר נתן המחייב להתרחק יותר משיעור ראיה! ומשיבים: שאני [שונים] הם אוכלי טהרות, דאקילו בהו רבנן [שהקלו בהם חכמים].
Come and hear from what we learned: How far may workers distance themselves, and the fruit and oil will remain pure? They may distance themselves only so far that he still sees him. This contradicts the opinion of Isi bar Natan, who required them to distance themselves sufficiently that they may not be seen. The Gemara responds: Those who eat in purity are different, as the Sages were lenient with them.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַב אָשֵׁי אָמַר: זמַאי ״כׇּל זְמַן שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ רוֹאֶה״ דְּקָאָמַר אִיסִי בַּר נָתָן – כׇּל זְמַן שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ רוֹאֶה אֶת פֵּרוּעוֹ, אֲבָל לְדִידֵיהּ חָזֵי לֵיהּ.

Rav Ashi said: What is the meaning of: So long as another does not see him, which was the standard that Isi bar Natan said? Sufficient that another person cannot see his nakedness, although he does see him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל לדידיה חזי ליה – אבל הוא עצמו את חברו יכול לראות ולא ירחיק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמר: מאי [מה פירוש] ״כל זמן שאין חברו רואה״ דקאמר [שאמר] איסי בר נתןכל זמן שאין חברו רואה את פרועו כלומר, את עירומו, אבל לדידיה חזי ליה [אותו עצמו הוא רואה].
Rav Ashi said: What is the meaning of: So long as another does not see him, which was the standard that Isi bar Natan said? Sufficient that another person cannot see his nakedness, although he does see him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הַהוּא סַפְדָנָא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר: ״הַאי צָנוּעַ בְּאוֹרְחוֹתָיו הֲוָה״. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: אַתְּ עֲיַילְתְּ בַּהֲדֵיהּ לְבֵית הַכִּסֵּא וְיָדְעַתְּ אִי צָנוּעַ אִי לָא? דְּתַנְיָא: אֵין קוֹרִין ״צָנוּעַ״ אֶלָּא לְמִי שֶׁצָּנוּעַ בְּבֵית הַכִּסֵּא.

The Gemara relates: There was a particular eulogizer who went to eulogize an important person in the presence of Rav Naḥman. Of the deceased, he said: This man was modest in his ways. Rav Naḥman said to him: Did you go to the bathroom with him and know whether or not he was modest? As we learned in a baraita: One can only describe as modest one who is modest even in the bathroom, when no one else is there.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבה״כ כו׳ ודשנינו בלשון המשנה והוי צנוע כו׳ יש לפרש בענין זה וכן ההיא דפרק אע״פ (כתובות סב:) ברע״ק שהיה צנוע ומעלי כו׳ כמ״ש שם אבל קראי דכתיב ואת צנועים חכמה וגו׳ והצנע לכת עם ה׳ אלהיך וגו׳ דוחק לפרש בהכי ואפשר לומר בהא דלישנא דרבנן לחוד ולישנא דתורה לחוד וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: ההוא ספדנא דנחית קמיה [ספדן אחד שירד להספיד אדם חשוב לפני] רב נחמן, ואמר על הנפטר: ״האי [אדם זה] צנוע באורחותיו הוה [היה]״. אמר ליה [לו] רב נחמן: וכי את עיילת בהדיה [אתה נכנסת אתו] לבית הכסא וידעת אי [אם] צנוע הוא אי [אם] לא? דתניא כן שנינו בברייתא]: אין קורין (קוראים) ״צנוע״ אלא למי שצנוע בבית הכסא, אף כשאין שם אדם אחר.
The Gemara relates: There was a particular eulogizer who went to eulogize an important person in the presence of Rav Naḥman. Of the deceased, he said: This man was modest in his ways. Rav Naḥman said to him: Did you go to the bathroom with him and know whether or not he was modest? As we learned in a baraita: One can only describe as modest one who is modest even in the bathroom, when no one else is there.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְרַב נַחְמָן מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינֵּיהּ? מִשּׁוּם דְּתַנְיָא: חכְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הַמֵּתִים כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַסַּפְדָנִין, וּמִן הָעוֹנִין אַחֲרֵיהֶן.

The Gemara asks: And what difference did it make to Rav Naḥman, that he was so insistent upon the details of whether or not this man was modest? The Gemara answers: Because it was taught in a baraita: Just as the deceased are punished, so too are the eulogizers and those who answer after them. The deceased are punished for transgressions committed in their lifetimes. The eulogizers and those who answer are punished for accepting the attribution of virtues that the deceased did not possess.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כשם שנפרעין מן המתים כו׳. ר״ל שנפרעין ממנו על דבר מצוה שלא היה בו כך נפרעין מן הספדנין שמספרין עליו דבר טוב שלא היה בו וכן מן העונין כו׳ שעונין אמן ומודים בדבר ולכך היה ר״נ מקפיד שלא היה רוצה להיות מן העונין ומודין בדבר וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורב נחמן מאי נפקא ליה מיניה [מה יוצא לו מזה] שהעמיד את הדברים במקרה זה על דיוקם? ומשיבים: משום דתניא [ששנינו בברייתא]: כשם שנפרעין מן המתים על עוונות שעשו בחייהם כך נפרעין מן הספדנין המייחסים למתים מעלות שלא היו בהם, וכן מן העונין אחריהן אחרי הספדנים, המסכימים לשמוע דברים אלה.
The Gemara asks: And what difference did it make to Rav Naḥman, that he was so insistent upon the details of whether or not this man was modest? The Gemara answers: Because it was taught in a baraita: Just as the deceased are punished, so too are the eulogizers and those who answer after them. The deceased are punished for transgressions committed in their lifetimes. The eulogizers and those who answer are punished for accepting the attribution of virtues that the deceased did not possess.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ צָנוּעַ – זֶה הַנִּפְנֶה בַּלַּיְלָה בַּמָּקוֹם שֶׁנִּפְנָה בַּיּוֹם.

The Sages taught in a baraita: Who is a modest person? One who defecates at night where he defecates during the day, i.e., who distances himself at night, in order to relieve himself, no less than he distances himself during the day.
רי״ףרש״ירא״הבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במקום שנפנה ביום – מתרחק מבני אדם בלילה כביום.
איזהו צנוע זה הנפנה בלילה כדרך שנפנה ביום. פי׳ שלא יגלה פירועו בלילה אלא כדרך שהוא מגלה ביום. אמר עולא אחורי הגדר נפנה מיד. פי׳ ואין צריך להתרחק עד שלא יראנו. ובבקעה כל זמן שמתעטש ואין קולו נשמע רב אשי אמר כל זמן שאין חבירו רואה את פירועו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד תנו רבנן שנו חכמים] בברייתא: איזהו צנועזה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום, שמתרחק כשנפנה בלילה כמו שמתרחק ביום.
The Sages taught in a baraita: Who is a modest person? One who defecates at night where he defecates during the day, i.e., who distances himself at night, in order to relieve himself, no less than he distances himself during the day.
רי״ףרש״ירא״הבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אִינִי?! וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: טלְעוֹלָם יַנְהִיג אָדָם אֶת עַצְמוֹ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק! וְתוּ, רָבָא בִּימָמָא הֲוָה אָזֵיל עַד מִיל, וּבְלֵילְיָא א״לאָמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: פַּנּוֹ לִי דּוּכְתָּא בִּרְחוֹבָא דְמָתָא. וְכֵן אָמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְשַׁמָּעֵיהּ: חֲזִי מַאן דְּאִיכָּא אֲחוֹרֵי בֵּית חֶבְרַיָּא, דְּבָעֵינָא לְמִפְנֵי! לָא תֵּימָא בַּמָּקוֹם, אֶלָּא אֵימָא: יכְּדֶרֶךְ שֶׁנִּפְנָה בַּיּוֹם.

The Gemara challenges: Is that so? Didn’t Rav Yehuda say that Rav said: One must always accustom himself to defecate in the morning and at night, when it is dark, so that he will not need to distance himself? Moreover, during the day, Rava would go up to a mil outside the city, and at night he would tell his servant: Clear a place for me in the city street. And so too, Rabbi Zeira told his servant: See who is behind the study hall, as I need to defecate. These Sages did not defecate at night in the same place where they defecated during the day. Rather, emend the statement and say as follows: In the manner that one defecates during the day, i.e. he should conduct himself at night with the same degree of modesty with which he removes his clothing when defecating during the day.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חשך
חשךא(בילמדנו בקח את המטה) ביום הראשון נברא מלאך המות שנאמר וחשך על פני תהום הוא מלאך המות שמתשיך עיניהן של בריות. מדוע אתה ככה דל בן המלך תרגום חשיך בר מלכא דלת עם הארץ חשיכי עמא דארעא (במגלת איכה זכור תזכור ותשוח עלי נפשי) מתלא אמר עד דשמינא חשיך חשיכא מיית. ספר אחר עד דשמינא כחיש כחישנא מיית. (תמיד כז:) חשיך תקין נפש׳ קדים תקין נפשך כי היכי דלא תתרחק פי׳ למד עצמך שתהא רגיל להקדים בשחרית להפנות עד שבני אדם ישנים וכן נמי חשיך לערב יצא בשעה שאין בני אדם מצויין חוצה שאם לא תעשה כן תצטרך להתרחק מבני אדם עד כדי שלא יראו פירועך וכשאתה מקדים ומחשיך תוכל להפנות באיזה מקום שתרצה ולא תצטרך להתרחק. (ברכות סב.) השכב ושב כדי שלא תתרחק וי״מ שילמד את עצמו בבית הכסא שחרית וערבית וטוב לו להשכים כדי שלא יתרחק מצרכיו. (בכורות סב) כל שמראיו חשוכין פי׳ מי שיש לו מרוח לעולם פניו חשוכין. פי׳ אחר והוא בערך אשך:
ערך שמע
שמעב(ברכות מא:) מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך (ברכות סב.) א״ל לשמעיה פני לי דוכסא פי׳ כמו שמש:
א. [דונקעל.]
ב. [בעדיהנען.]
ינהיג אדם עצמו – לפנות.
שחרית – קודם היום.
וערבית – משחשכה.
כדי שלא יהא צריך להתרחק – אלמא אין מתרחקין בלילה.
פנו לי דוכתא – מבני אדם.
כדרך שנפנה ביום – לענין פרוע טפח וטפחיים כדאמרינן בפרקי קמאי (ברכות דף כג:) ומיושב כדאמרינן לעיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: איני [וכן הוא]?! והאמר [והרי אמר] רב יהודה אמר רב: לעולם ינהיג אדם את עצמו להפנות שחרית וערבית בשעות החושך, כדי שלא יהא צריך להתרחק! ותו [ועוד], הרי ידוע שרבא ביממא הוה אזיל [ביום היה הולך] ומתרחק עד מיל מחוץ לעיר, ובליליא אמר ליה לשמעיה [ובלילה היה אומר לשמשו]: פנו לי דוכתא ברחובא דמתא [מקום ברחוב העיר]. וכן ידוע שאמר ליה [לו] ר׳ זירא לשמעיה [לשמשו]: חזי מאן דאיכא [ראה מי נמצא] אחורי בית חבריא [החברים], בית המדרש, דבעינא למפני [שרוצה אני להפנות], הרי שאף חכמים אלה לא נפנו בלילה במקום שנפנו ביום! אלא אימא [אמור] וגרוס כך: כדרך שנפנה ביום, כלומר, שנוהג הוא בפשיטת בגדו וכיוצא בזה באותה מדת צניעות.
The Gemara challenges: Is that so? Didn’t Rav Yehuda say that Rav said: One must always accustom himself to defecate in the morning and at night, when it is dark, so that he will not need to distance himself? Moreover, during the day, Rava would go up to a mil outside the city, and at night he would tell his servant: Clear a place for me in the city street. And so too, Rabbi Zeira told his servant: See who is behind the study hall, as I need to defecate. These Sages did not defecate at night in the same place where they defecated during the day. Rather, emend the statement and say as follows: In the manner that one defecates during the day, i.e. he should conduct himself at night with the same degree of modesty with which he removes his clothing when defecating during the day.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא, בַּמָּקוֹם לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְקֶרֶן זָוִית.

Rav Ashi said: Even if you say that the text can remain as it was: Where he defecates during the day, it was only necessary in the case of a corner, where one may conceal himself. In the interest of modesty, he should go around the corner at night, just as he does during the day.
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לקרן זוית – אם יש קרן זוית סמוך צריך להסתלק שם בלילה כביום ולא יפנה בגלוי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמר: אפילו תימא [תאמר] שהגרסה נשארת כמות שהיא, לא נצרכה לומר דבר זה אלא למקרה שיש שם קרן זוית, שאם יש קרן זוית להסתר בה — צריך הוא ללכת לשם בלילה כמו ביום.
Rav Ashi said: Even if you say that the text can remain as it was: Where he defecates during the day, it was only necessary in the case of a corner, where one may conceal himself. In the interest of modesty, he should go around the corner at night, just as he does during the day.
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) גּוּפָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַנְהִיג אָדָם אֶת עַצְמוֹ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק.

The Gemara discusses the matter itself. Rav Yehuda said that Rav said: One must always accustom himself to defecate early in the morning and late at night so that he will not need to distance himself.
רי״ףבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גופא [לגוף] הדברים שנינו שאמר רב יהודה אמר רב: לעולם ראוי שינהיג אדם את עצמו להפנות שחרית, מוקדם בבוקר, וערבית, מאוחר בערב, כדי שלא יהא צריך להתרחק.
The Gemara discusses the matter itself. Rav Yehuda said that Rav said: One must always accustom himself to defecate early in the morning and late at night so that he will not need to distance himself.
רי״ףבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הַשְׁכֵּם וָצֵא, הַעֲרֵב וָצֵא, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְרַחֵק. מַשְׁמֵשׁ וָשֵׁב, וְאַל תֵּשֵׁב וּתְמַשְׁמֵשׁ, שֶׁכָּל הַיּוֹשֵׁב וּמְמַשְׁמֵשׁ – אפי׳אֲפִילּוּ עוֹשִׂין כְּשָׁפִים בְּאַסְפַּמְיָא, בָּאִין עָלָיו.

That opinion was also taught in a baraita: Ben Azzai said: Rise early in the morning and go defecate, wait for evening and go defecate, so that you will not need to distance yourself. He also said: Touch around the anus first to assist in the opening of orifices and then sit; do not sit and then touch, for anyone who sits and then touches, even if sorcery is performed in a distant place like Aspamia, the sorcery will come upon him.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שב
שבא(במכילתא בא על פרעה) תושב ושכיר לא יאכלבו תושב זה גר שכיר זה הגוי (בספרי אמור אל הכהנים) וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים ואלו ישראל ומפורש (יבמות ע. ברכות סב.) משמש ושב ואל תשב ותמשמש פי׳ כשאדם רוצה לעשות צרכיו ומשמש תחילה באותו מקום אם יש בו צרור או טינופת יסירנה ואחר ישב ואל ישב במקום ואח״כ ימשמש תחתיו וגמירי דהא מילתא מהניא בכשפים על כל מושב שב חוץ מן הקורה גם זו מפי השמועה אמרוה שהישיבה על הקורה והשכיבה על הקרקע בזמן שאין שם מחצלת ולא מצע חוצץ יש בה דבר רע ואמר הגאון ולא פורש לנו מהו מי לאו דקאמרי משום זוגי שתי בצים וב׳ קשואין ושני אגוזים ודבר אחר הלכה למשה מסיני וגזרו רבותינו על כולהו זוגי משום ד״א להודיעך דהני מילי דאית בהו מפי נביאים ואית בהו הלכה למשה מסיני (ברכות כ.) שב ואל תעשה שאני פי׳ לא ענש הקב״ה מטמא ובטל מלעשות פסח אלא ענש כרת לטהור ולמי שלא היה בדרך רחוקה ובטל ולא עשה פסח ולא עבר המטמא אלא מפני שגרם לבטל הפסח ויכול לעשות פסח שני וזהו שב ואל תעשה שאני כלומר קל הוא זה ומפרי כך דחאו כבוד מת מצוה אבל לאו דכלאים כיוצא בו שהוא לאו גמור אינו נדחה מפני כבוד הבריות וקיימא לן דסדין בציצית וכבשי עצרת ולולב ושופר והזאה וערל ואיזמל הני כולהו שב ואל תעשה ננהו וכן בסוף (פסחים צב יבמות צ) זה פי׳ ר״ח ורב האי גאון פי׳ האי בריתא של הולך לשחוט את פסחו אינו מיירי בנזיר אלא בשאר אדם והוה ליה פסח מצות עשה ולענין מת ממה נאמר לו שב ואל תעשה פסח ולפי שהיא מצות עשה שהיא קלה דחינן לה בשביל כבוד הבריות אבל כלאים שהיא לא תעשה לא דחינן בשביל כבוד הבריות ומפורש (יבמות צ) דסדין בציצית וכבשי עצרת וכו׳ שב ואל תעשה אינון ולא קשין על מצות לא תעשה פי׳ מגנצא שב ואל תעשה שאני להכי יכול נבטל מצות פסח משום כבוד מת מצוה דלאו איסור גמור דעביד בידים הוא דלא עביד כלום אלא יושב ומתבטל ממצות עשה דפסח אבל כלאים דעביד בידים אין דוחין אותו משום כבודו (בבא קמא כ) רבי חייא בר אבא נתיישב בדבר פי׳ ישב ועיין בדבר ולא עמד על בירור אמר עדיין צריך עיון:
א. [זיטצען׳ וואהנען.]
משמש – בצרור או בקיסם לפתוח נקבים כדאמרינן במסכת שבת (דף פב.) לשון אחר משמש המושב שלא יהא מלוכלך ולשון ראשון הגון דא״כ למה לי משום כשפים תיפוק לי כיון שישב כבר מלוכלכים בגדיו ומה יועיל משמושו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], בן עזאי אומר: השכם בבוקר וצא להפנות, הערב וצא, כדי שלא תתרחק. ועוד אמר: משמש תחילה בפי הטבעת לסייע בפתיחת הנקבים, ואחר כך שב, ואל תשב ותמשמש, שכל היושב וממשמשאפילו עושין כשפים במקום רחוק כמו אספמיא, באין עליו הכשפים.
That opinion was also taught in a baraita: Ben Azzai said: Rise early in the morning and go defecate, wait for evening and go defecate, so that you will not need to distance yourself. He also said: Touch around the anus first to assist in the opening of orifices and then sit; do not sit and then touch, for anyone who sits and then touches, even if sorcery is performed in a distant place like Aspamia, the sorcery will come upon him.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְאִי אִנְּשִׁי וִיתִיב ואח״כוְאַחַר כָּךְ מַשְׁמֵשׁ, מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? – כִּי קָאֵי, לֵימָא הָכִי: ״לָא לִי לָא לִי לָא תַּחִים וְלָא תַּחְתִּים לָא הָנֵי וְלָא מֵהָנֵי, לָא חַרְשֵׁי דְחַרָּשָׁא וְלָא חַרְשֵׁי דְחַרָּשְׁתָא״.

The Gemara says: And if one forgets and sits and then touches, what is his remedy? When he stands, he should recite the following incantation: Not for me, not for me, neither taḥim nor taḥtim, types of sorcery, neither these nor from these, neither the sorcery of a sorcerer nor the sorcery of a sorceress.
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא לי לא לי – לא תוכלו לי.
לא תחים ולא תחתים – הם שמות הכשפים העשויים ע״י תחתוניות.
לא הני ולא מהני – לא כולן ולא מקצתן.
לא חרשי דחרשא ולא חרשי דחרשתא – ולא מכשפות מכשף זכר ולא מכשפות מכשפה נקבה לשון אחר לא הני ולא מהני לא יצלח ולא יועיל עוד מכשפות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואומרים: ואי אנשי ויתיב [ואם שכח והתיישב] ואחר כך משמש, מאי תקנתיה [מה תקנתו]?כי קאי, לימא הכי [כאשר הוא נעמד, יאמר כך], לחש זה: ״לא לי לא לי לא תחים ולא תחתים (שהם מיני כשפים הקשורים לכך) לא הני [הועילו] ולא מהני [יועילו], לא חרשי דחרשא [כשפי מכשף] ולא חרשי דחרשתא [כשפי מכשפת]״.
The Gemara says: And if one forgets and sits and then touches, what is his remedy? When he stands, he should recite the following incantation: Not for me, not for me, neither taḥim nor taḥtim, types of sorcery, neither these nor from these, neither the sorcery of a sorcerer nor the sorcery of a sorceress.
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ברכות סב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ברכות סב., רי"ף ברכות סב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ברכות סב., רש"י ברכות סב., תוספות ברכות סב., רא"ה ברכות סב. – מהדורת תלמיד חכם החפץ בעילום שמו, ברשותו האדיבה. להארות והערות ניתן לכתוב לדוא"ל D0504128915@gmail.com (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ברכות סב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות ברכות סב., מהרש"א חידושי אגדות ברכות סב., בירור הלכה ברכות סב., פירוש הרב שטיינזלץ ברכות סב., אסופת מאמרים ברכות סב.

Berakhot 62a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Berakhot 62a, Rif by Bavli Berakhot 62a, Collected from HeArukh Berakhot 62a, Rashi Berakhot 62a, Tosafot Berakhot 62a, Raah Berakhot 62a, Meiri Berakhot 62a, Maharsha Chidushei Halakhot Berakhot 62a, Maharsha Chidushei Aggadot Berakhot 62a, Beirur Halakhah Berakhot 62a, Steinsaltz Commentary Berakhot 62a, Collected Articles Berakhot 62a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144