×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אלְכִי נָפְקָא קָאָמַר לָהּ וְכִי מָיֵית בְּלֵילְיָא הָוֵי גֵּט לְאַחַר מִיתָה.
he is saying to her that it will be valid once the sun comes out in the morning. And if the husband dies during the night, before sunrise, then this will be a bill of divorce after his death and is therefore invalid.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין עז ע״א} אמר ליה רב יימר1 לרב אשי לימא קא-סבר ר׳ יוסי כתב2 גט על תנאי כשר לא לעולם אימא לך פסול ושאני הכא מדהוה ליה למימר אם לא באתי כתבו ותנו ואמר כתבו ותנו אם לא באתי שמע מינה הכי קאמר כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי ורבנן לא שנא הכי ולא שנא הכי והילכתא כרבנן.⁠3
תנו רבנן לאחר שבוע4 שנה לאחר שנה חדש לאחר [חדש]⁠5 שבת לאחר שבת מאי יתיב ר׳ זירא קמיה דרב יוסף ואמרי לה קמיה דר׳ יוחנן ויתיב קאמ׳6 חד בשבא ותרין7 בשבא ותלתא בשבא8 בתר שבא9 ארבעה וחמשה10 ומעלי11
קמי12 שבתא. תניא רבי אומר לאחר הרגל שלשים יום נפק ר׳ חייא דרשה משמא דרבי וקלסוה משמיהו דרבים ולא קלסוה אלמא לית הילכתא כואתיה דרבי:
סליק פירקא
פרק ח – הזורק
{משנה גיטין ח:א} הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת זרקו13 לה לתוך ביתו או לתוך חצרו אפילו היא עמו14 במטה אינה מגורשת לתוך חיקה או לתוך קלתה [הרי זו]⁠15 מגורשת:
1. יימר: כ״י נ: ״יהודה״.
2. כתב: דפוסים: כתבו.
3. וכן פסקו בה״ג ור׳ צמח גאון, ראה אוצה״ג סי׳ תטו-תטז.
4. לאחר שבוע: דפוס קושטא: שבוע לאחר שבוע.
5. חדש: גז, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
6. קאמ׳: וכן גז, דפוס קושטא. כ״י נ, דפוסים: ״וקאמר״.
7. ותרין: גז, דפוסים: ״ותרי״.
8. ותרין בשבא ותלתא בשבא: כ״י נ: ״ותלת״.
9. שבא: דפוסים: שבתא.
10. וחמשה: גז, כ״י נ: ״חמשה״.
11. ומעלי: דפוסים בסוגריים: ומעלי שבתא.
12. קמי: גז, כ״י נ: ״קמיה״.
13. זרקו: כ״י נ: ״זרק״.
14. היא עמו: וכן גז, כ״י נ. דפוסים: ״הוא עמה״, כברמב״ם פיהמ״ש: ״עמה״. ראה בגמ׳ כאן.
15. הרי זו: גז, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״אינה״.
לכי נפקא קאמר לה – ואי מיית בלילה לא הוי גיטא וגבי מתני׳ נמי הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר שנים עשר חדש לאו גט הוא וליכא למיסמך אזמנו של שטר מוכיח עליו דהא בהדיא אמר לכשלא אבא יהא גט אבל לא מעכשיו.
תוספות בד״ה והתניא כו׳ או שנתן לה הבעל במתנה כו׳ עכ״ל דלא כפי׳ ר״ת לקמן דבמתנה אע״ג דאין אוכל פירות מכל מקום אם מכרה ונתנה אינו קיים ואין הדבר תלוי באכילת פירות אלא כפי׳ ר״י כמ״ש התוספות כל זה לקמן ומיהו קשה היאך מתוקמא מתני׳ במתנה דא״כ דומיא דהכי בחצרו אמאי אינה מגורשת אבל השתא דמוקי ליה בדין ודברים אין לי כו׳ וכדמסיק בכותב לה ועודה ארוסה ניחא דבחצרו כה״ג לא אמר כלום וכדמסיק ודו״ק:
רש״י בד״ה לכי נפקא קאמר לה כו׳ לאו גיטא הוא כלל וליכא למיסמך אזמנו של שטר מוכיח דהא בהדיא קאמר כשלא אבא עכ״ל. משמע מפירושו להדיא דלרבי יוסי נמי פשיטא ליה בכה״ג דלא הוי גט כלל ודלא כמ״ש התוס׳ בד״ה הכל מודים דלרבי יוסי הוי גט ואינו גט ובמסכת עבודת כוכבים בפר׳ אין מעמידין דף ל״ז כתב רש״י ז״ל כמ״ש התוס׳ כאן ולמאי דפרישית לעיל דף ע״ד ע״ב אפשר לומר דאלו ואלו דברי אלקים חיים דמה שפירש״י כאן היינו ללישנא קמא דרב הונא לעיל דמתני ארישא משמע דבסיפא רבי יוסי נמי מודה דלא הוי גט ומה שפרש״י באין מעמידין היינו ללישנא בתרא דרב הונא לעיל דבלאחר נמי פליג רבי יוסי והו״ל כמהיום ולאחר דגט ואינו גט מיהו כבר הארכתי שם בסתירת זו הסברא וכאן אין להאריך ע״ש ובחידושי הרשב״א כאן ובלשון הר״ן ז״ל:
סליק פרק מי שאחזו
הזורק פרק שמיני
לכי נפקא קאמר [לכשתצא השמש אמר] לה, וכי מיית בליליא [וכאשר מת בלילה] לפני שיצאה השמש הוי [יהא] זה גט לאחר מיתה ואינו כשר.
he is saying to her that it will be valid once the sun comes out in the morning. And if the husband dies during the night, before sunrise, then this will be a bill of divorce after his death and is therefore invalid.
מאמרים באתר אסיף
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בעַל מְנָת שֶׁתֵּצֵא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ מֵעַכְשָׁיו קָאָמַר לַהּ דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב כׇּל הָאוֹמֵר עַל מְנָת כְּאוֹמֵר מֵעַכְשָׁיו דָּמֵי.

But if he said to her: On the condition that the sun will emerge from its sheath, then he is saying to his wife that the bill of divorce will take effect retroactively from now once the sun emerges. As Rav Huna says that Rav says: Anyone who states a condition employing the language: On the condition, is like one who states: The agreement will take effect retroactively from now.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סראב״ןפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך נרתק
נרתקא(יומא נד.) משניטל הארון בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהן (גיטין עז.) לכשתצא חמה מנרתקה פי׳ מנושתקה דתנן בכל יום לא היה לה נושתיק (א״ב פי׳ בלשון יוני בית הרפואות ולפעמים שם כללי לכל תיק תרגום וישלוף נעלו וטלע בועז ית נרתק יד ימיניה):
א. [שאכטיל.]
ואם אמר על מנת אם לא אבוא דהוי גט דהאומר על מנת כאומר מעכשיו.
מתני׳ הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש ומת בתוך שנים עשר חודש אינו גט. מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י״ב חדש ומת בתוך י״ב חדש הרי זה גט. תנא רבותינו התירוה לינשא פי׳ אע״ג דלא אמר לה מעכשיו. מאן רבותינו אמר רב יהודה אמר שמואל בי דינא דשרו משחא פי׳ הוא ר׳ יהודה נשיאה בן בנו של רבינו הקדוש דתנן בפ׳ אין מעמידין רבי יהודה הנשיא ובית דינו התירו השמן. וסבר לה כר׳ יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו פי׳ דתנן בבבא בתרא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה רבי יוסי אומר אינו צריך:
אמר ר׳ אבא בריה דר׳ חייא בר אבא א״ר יוחנן ר׳ יהודה הנשיא בנו של ר״ג בר רבי התירה לינשא ולא הודו לו כל שעתו ואמרי לה כל סייעתו למימרא דלית הלכתא כותיה. א״ל רבי אלעזר לההוא סבא כי שריתוה לאלתר שריתוה או לאחר י״ב חדש שריתוה לאלת׳ שריתוה דהא לא אתי או דלמא לאחר י״ב חדש שריתוה דאיקיים לה תנאיה א״ל ותבעי לך מתני׳ מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י״ב חדש ומת בתוך י״ב חדש הרי זה גט לאלתר הוי גט דהא לא אתי או דלמא לאחר י״ב חדש דאיקיים תנאה. א״ל אין הכי נמי דמתני׳ קא מיבעיא לי ודקא שאילנא לך בה משום דהוית בההוא מנינא ולא איפשטא ולחומרא עבדי׳ עד שישלימו י״ב חדש:
ואם אמר לה ״על מנת שתצא חמה מנרתיקה״מעכשיו קאמר [אמר] לה שיחול הגט למפרע כאשר תצא החמה, שאמר רב הונא אמר רב: כל האומר ״על מנת״ כאומר ״מעכשיו״ דמי [נחשב].
But if he said to her: On the condition that the sun will emerge from its sheath, then he is saying to his wife that the bill of divorce will take effect retroactively from now once the sun emerges. As Rav Huna says that Rav says: Anyone who states a condition employing the language: On the condition, is like one who states: The agreement will take effect retroactively from now.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סראב״ןפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גלֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּאִם תֵּצֵא מָר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו וְהָוֵה לֵיהּ כְּמֵהַיּוֹם אִם מַתִּי כְּמֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי מָר לָא סָבַר כְּרַבִּי יוֹסֵי וְהָוֵה לֵיהּ כְּאִם מַתִּי גְּרֵידָא.:

The tanna’im disagreed only in the case of one who said to his wife: This will be your bill of divorce if the sun emerges from its sheath, and the husband died during the night. One Sage, referred to as: Our Rabbis, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who says that the date written in a document proves when it takes effect, and it is as if the husband said: From today if I die, or as if he said: From now if I die. And one Sage, the unattributed tanna of the mishna, does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and it is as if the husband said only: If I die, in which case the bill of divorce is not valid because it cannot take effect after the husband’s death.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באם תצא – ודכוותה אם לא באתי ואמרי׳ לעיל בפירקין (גיטין עב.) גבי אם מתי אם שתי לשונות משמע משמע מעכשיו ומשמע לכשיגיע אמר מהיום הוי מעכשיו לא אמר מהיום הוי לכשיגיע הלכך רבותינו סברי לה כרבי יוסי כו׳.
כאם מתי גרידא – ואמרן לעיל דלאחר מיתה הוא לכשאמות והכא נמי משמע לכשלא אבא לאחר שנים עשר חודש.
לא נחלקו אלא באם לא אבוא, רבותינו סבירא להו כר׳ יוסי כיון דזמן השטר מוכיח הוה ליה כמהיום אם לא אבוא והוי גט. ונראה ליא דאע״ג דהוי כמהיום אם לא אבוא, דלא תינשא עד לאחר י״ב חודש אע״ג דמית ולא יבא ודאי, דלא יהא אלא תנאי מי לא בעי לקיימי תנאה.
א. דברי רבינו צ״ת מאי ונ״ל דקאמר, הא מפורש כן בגמ׳ דהויא בעיא דלא איפשיטא. ונקטינן לחומרא כמש״כ הראשונים. ועי׳ באוצה״ג עמ׳ 175 סי׳ תיב. [ופסק רבינו כר׳ יוסי דזמנו של גט מוכיח עליו. וכדלעיל עמ׳ תרמט].
לא נחלקו אלא באם תצא מר סבר לה כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוה ליה כמהיום אם מתי כמעכשיו אם מתי ומר לא סבר לה כרבי יוסי והוה ליה כאם מתי גרידא. וכתוב בהלכות והלכתא כרבנן, ובבבא בתרא פרק נוחלין גבי הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך לכתוב לו מהיום ורבי יוסי אומר אינו צריך ופסק רב התם כרבי יוסי, כתב הלכות חזינן למקצת מרבוותא ז״ל דאמרי לא דמי מתנה לגט דהכא ממונא והכא איסורא וטעמא דמסתבר הוא כי היכי דלא תקשי דרב אדרב, ולהאי סברא ודאי משמע דמידי ספק מיהא לא נפיק וחולצת ולא מתיבמת, והאי דכתב הכא והלכתא כרבנן לאו דוקא כרבנן ומתיבמת נמי אלא הילכתא כרבנן דאינה מגורשת ודאית וחולצת, והראב״ד ז״ל פסק כרבי יוסי ומתירין אותה לינשא כרבותינו שהתירוה לינשא משום דרבותינו בתר רב הוו דהיינו רבי יהודה הנשיא בנו של רבן גמליאל ברבי ועבדי עובדא כותיה דרבי יוסי בגיטין ומעשה רב ואי משום תקנת רב בגיטין לא איריא דהכי סבר דילמא איכא בי דינא דלא סבירא ליה כרבי יוסי ואתי לקלקולה משום הכי תקין לכתחילה כליכתבו הכי בגופא דגיטא, ואי משום דאמרינן מיומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי משום דהאי תקנתא לדעתא דמאן דפליג עליה דרבי יוסי הוא ומשום חששא דבר פלוגתיה הוא, והר״ז הלוי ז״ל כן כתב בפרק המגרש דתקנת רב בגיטין תקנתא היא לשופרא דגיטי להרחיק מן הלעז אבל בדיעבד לא פסלי ליה לגיטה דהא רב גופיה הוא דאמר הלכה כרבי יוסי הלכך בזה גיטיך אם מתי עבדינן כלישנא קמא דרב הונא דאמר חולצת וכן נראה מדברי רש״י ז״ל שכן כתב בפרק המגרש מן יומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי דאמר אין צריך לכתוב מהיום בגט דשכיב מרע דזמנו של שטר מוכיח ולא הוי הגט לאחר מיתה לכך תיקון רב בכל הגיטין להיות סופרין רגילין בו, ואף על גב דקיימא לן כרבי יוסי בעינן לאפוקי נפשין מפלוגתא שיצא הדבר בהיתר, עד כאן. וכן דעת רבותינו בעלי התוספות ז״ל ורבנו תם ז״ל כן כתב דתקנת רב בגיטין לאו משום דלית הלכתא כרבי יוסי אלא להחמיר דשופרא דשטרא הוי לברר הדבר ולכתוב בפירוש וכן מצינו בהרבה מקומות, ורבנו יצחק ז״ל בעל התוספות כתב דאפשר דלא קיימא לן כרבי יוסי מדקאמר לאפוקי מדרבי יוסי, ומדפסק רב כרבי יוסי אין ראיה דאיכא למימר דהיינו דוקא שכתב אבל לא בעל פה, ומסתברא ודאי דרב לשופרא דגיטא תקין הכי דהא רב הונא תלמידי דרב הוה וממאי [בנדפס: ומאי] דפסק רב כרבי יוסי הוא דיליף איהו גבי הרי זה גיטיך אם מתי דחולצת, אלמא רב ודאי כרבי יוסי סבירא ליה בין בשטרות בין בגיטין ומאי דתקין לשופרא דגיטי תקין, והרמב״ן נ״ר כתב כיון דאשכחן לרבי יוחנן דפליג דאמר דחלוקין עליו חביריו על רבי יהודה הנשיא כדאמר לא הודו לא כל סיעתו כלומר בית דינו כדאיתא בירושלמי, אי נמי לא הודו כל שעתו כלומר לא בית דינו ולא בית דין אחר לו הודו לו כל ימיו אנן ודאי כותיה עבדינן דאפילו תימא דרב ורבי יוחנן פליגי אי הלכה כרבי יוסי או לא אנן כרבי יוחנן עבדין דכל רב ורבי יוחנן קיימא לן כרבי יוחנן וכל שכן דרב לא סמך אסבריה ותקין בגיטין מיומא דנא ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי, אבל ודאי אין יוצאין מידי ספק הילכך חולצת, והרמב״ם ז״ל כתב שאינו גט כלל לומר שמתיבמת, נראה שהוא ז״ל מפרש לאפוקי מדרבי יוסי שאינו גט כלל וכרבי יוחנן דאמר לא הודו לו כל סיעתו ולומר שחלוקין עליו חביריו לגבי גיטין שאינה מתגרשת דבר תורה, וצריך עיון.
לא נחלקו אלא באומר ״אם תצא חמה מנרתיקה״, מר סבר לה [חכם זה ״רבותינו״ סבור] כשיטת ר׳ יוסי, שאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו, והוה ליה [והרי זה] כאומר ״מהיום אם מתי״, או כאומר ״מעכשיו אם מתי״. ואילו מר [חכם זה, סתם משנתנו] לא סבר כשיטת ר׳ יוסי, והוה ליה [והרי זה] כאומר ״אם מתי״ גרידא [בלבד], שמשמעותו לאחר מיתה.
The tanna’im disagreed only in the case of one who said to his wife: This will be your bill of divorce if the sun emerges from its sheath, and the husband died during the night. One Sage, referred to as: Our Rabbis, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who says that the date written in a document proves when it takes effect, and it is as if the husband said: From today if I die, or as if he said: From now if I die. And one Sage, the unattributed tanna of the mishna, does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and it is as if the husband said only: If I die, in which case the bill of divorce is not valid because it cannot take effect after the husband’s death.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כָּתְבוּ כּוּ׳.:

§ The mishna states that if a husband says to others: Write and give a bill of divorce to my wife if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and they wrote it within the twelve months but gave it to her after twelve months, it is not a valid bill of divorce. Rabbi Yosei disagrees and says: It is a valid bill of divorce.
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי הכל מודים היכא דאמר לה לכשתצא חמה מנרתקה לכי נפק קא״ל וכי מיית בליליא הוי גט לאחר מיתה פי׳ ודכוותא גבי מתני׳ נמי אם אמר לה הרי זה גיטיך לכשלא אבא לאחר י״ב חדש לאו גיטא הוא וליכא למיסמך אזמנו של גט מוכיח עליו. על מנת שתצא חמה מנרתקה מעכשיו קא״ל דאמר רב הונא כל האומר ע״מ כאומר מעכשיו דמי. לא נחלקו אלא באם תצא חמה מנרתקה מר סבר לה כר׳ יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוה ליה כמהיום אם מתי כמעכשיו אם מתי ומר לא סבר לה כר׳ יוסי והוה ליה כאם מתי גרידה:
מי שאמר הרי זה גיטיך אם לא באתי לאחר שבוע ר״ל לאחר השמטה ממתינין אותו כל שנה שמינית שכל שנה שמינית קרויה אחר שבוע וכן אם אמר כתבו לאחר שבוע כותבין אותו כל שנה שאחר השבוע וכן בכלם ואם כתבו אחר הזמן המיועד להם הרי זה גט פסול וכן כתבו גדולי המחברים לאחר שנה חדש לאחר חדש שבת אחת לאחר שבת ממתינין אותו שלשה ימים וכמו שאמרו חד בשבא תרין בשבא תלת בשבא בתר שבא ארבעה וחמשא ושיתא קמי שבא לאחר הרגל אמרה רב שלשים יום ואמרו עליו לית הלכתא כותיה וכתבו בה גאוני הראשונים שממתינין אותו חמשה עשר יום ונראה הטעם ממה שאמרו (בכורות נ״ח.) פרס הפסח שהוא ט״ו לפניו וכן בזו ט״ו לאחריו ובכל אלו כתבו גדולי המחברים שאם נתיחד עמה אחר שאמר לכתוב ולחתום וליתן לא יכתובו שהרי אף בגט שהגיע לידה ר״ל בלא על מנת לדעתנו כשנתיחד עמה נפסל הגט שמא בעל קל וחומר בזה שלא נכתב ואם כתבו ונתנו אחר שנתיחד אינו גט:
פרק שמיני בעזרת השם ובישועתו אמן:
הזורק גט לאשתו וכו׳ זה הפרק הכונה בו לבאר קצת מה שנכלל בחלק החמשי ובפרט בעניני נתינת הגט דרך זריקה או הנחה ברשותה וקצת מה שיכללהו החלק הששי בעניני גופו של גט ותכונתו ודרך כתיבת זמן שבו לאיזה זמן מונין לו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון בזריקת הגט לרשותה או לכליה על איזה צד מועיל ויתגלגל בזה דין כנסי שטר חוב זה והרי הוא גיטה ודין נתן בידה ישנה וניעורה וכן הדין זריקת קדושין ודין זריקת חוב למלוה השני בדין גט ישן השלישי בזמן הגט לאיזה זמן מונין לו וכשמנה למה שאינו ראוי למנות הימנו וכן כשנזדמנו קצת טעות בגט הן בשנוי שם עיר או שם הבעל והאשה וכיוצא באלו כיצד דנין בהם ונתגלגל מזה לקצת דברים שאינם מכונת המסכתא שדינם שוה לענין זה לצאת מזה ומזה ולשאר הדרכים שהוזכרו בה הרביעי בכתב לגרש ונמלך או בנותן גט על תנאי אם פוסל לכהנה אם לאו החמשי בדין מגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי אם צריכה גט אחר אם לאו הששי בדין גט קרח זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצירו אפילו עמה במטה אינה מגורשת בתוך חיקה או בתוך קלתה הרי זו מגורשת אמר הר״ם פי׳ קלתה הוא כלי יתנו לה בו הנשים מה שהם טוות ואין הבעל מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה ולזה יקנה לה ואע״פ שהיא ברשות הבעל ואמרו לתוך ביתה או לתוך חצרה מגורשת ובתנאי שתהיה עומדת תוך ביתה או תוך חצרה מגורשת:
אמר המאירי בא ללמד דרך כלל שזה שנאמר בתורה ונתן בידה לא סוף דבר ידה ממש אלא אף גגה וחצרה וקרפיפה בכלל שכל שנתנו ברשותה הרי הוא כנתנו בידה והוא שאמרו ונתן בידה אין לי אלא ידה גגה וכו׳ מנין ת״ל ונתן בידה כלומר תרי זימני והאחד מותיר לדרשא ומתוך כך אמרו הזורק לאשתו גט לתוך ביתה או לתוך חצרה הרי זו מגורשת ובלבד שתהא היא בצד ביתה או חצרה אבל אם אינה לשם לא נתגרשה אע״פ שהגט משתמר בתוכה שאע״פ שחצרו של אדם זוכה לו בענין ממון בזו מיהא חוב הוא לה וכן התבאר הטעם בראשון של מציעא זרקו לה בתוך ביתו שלו או בתוך חצרו הואיל ולא הגיע לידה אינה מגורשת אפי׳ זרקו למטה שהיא יושבת עליה עמו ומ״מ אם זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה והוא כעין סל שהאשה נותנת בו המטוה וכלים הצריכים לה למטה מגורשת ופירשו בגמרא הטעם מפני שאין הבעל מקפיד על מקום קלתה והרי מקום קלתה כשאול לה וכן הדין לכל דבר שהוא כקלתה ר״ל שהוא כלי קטן ומדברים הרגילים לה עד שאין הבעל מקפיד על מקומם ואינו צריך שתהא קלתה קשורה בה כלל ומ״מ אם היתה קלתה גדולה עד שמן הסתם הבעל מקפיד על מקומה אינה מגורשת אא״כ בדרכים אחרים כמו שיתבאר בגמרא:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
אף לענין גניבה להתחייב בתשלומי כפל לא סוף דבר בשגנב בידו אלא אף אם גנב בגגו וחצרו וקרפפו כגון שנכנסה הבהמה לשם ונעל בפניה לגנבה חייב וכבר ביארנוה במקומה בבבא קמא:
חצרה שכתבנו במשנתנו שכל שזרק הגט לתוכה מגורשת שאלו עליה בגמ׳ והלא מה שקנתה אשה קנה בעלה והיאך אתה מוצא חצרה שלה ופירשוה בנכסי מלוג ובכתב לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך שנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר ר״ל מצד אשתו אדם מתנה עליה קודם שיזכה בה ר״ל באירוסין שלא יירשנה אע״פ שהוא דבר שלא בא לעולם מפני שירושת הבעל דרבנן ולא עשו בה חזוק שלא להפקיעה בתנאי אלא משזכה בה ר״ל משעת נשואין ומאחר שחכמים תקנוה לתועלתו יכול להפקיעה אף בלשון פחות על הדרך שאמרו באיני נזונת ואיני עושה שמאחר שתקנתה היא להתקין לה מזונות תחת מעשה ידיה מחשש שלא יספיקו מעשי ידיה למזונות יכולה לומר כן אף בלשון אי אפשי כמו שביארנו בפרק הכותב הא כל שלא כתב לה כן בעודה ארוסה לדעת זה אינו כלום ואינו קרוי חצרה שמה שקנתה אשה קנה בעלה ואע״פ שאף יד האשה קנויה היא לבעלה ואפי׳ הכי כי נתנו לידה מגורשת ומשום דגיטה וידה באין כאחת ידה מ״מ לא מיקניא ליה לבעל לגופה אלא למעשי ידיה ומ״מ לענין פסק אי אתה צריך לכך אלא להעמידה בחצר של נכסי מלוג ומשום דגיטה וחצרה באין כאחת שהרי עבד כנעני קונה עצמו בשטר על ידי עצמו ומשום דגיטו וידו באין כאחת אע״פ שיד העבד קנויה לו לגופו:
שנים שהיו שותפין בשדה ואמר או כתב אחד לחברו שדה זה דין ודברים אין לי עליו או אין לי עסק בה או ידי מסולקות ממנה לא אמר כלום שאין זה לשון הקנאה ואם כן לא מגוף הקרקע סלק עצמו אלא מדין ודברים וכבר ביארנוה בפרק הכותב:
זה שהעמדנו משנתנו תחלה בכתב לה דין ודברים אין בנכסיך פירושו בנכסיך ובפירותיהם דאי בנכסיך לבד הרי כשכתב לה כן בעודה ארוסה אוכל הוא פירות כמו שביארנו בפרק הכותב ועדין (חצרה) [חצרו] היא לדעת ראשון שכתבנו ומכל מקום כל שכתב ובפירותיהן אע״פ שלא כתב ובפירי פירותיהן חצרה היא ואע״פ שהוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב עד עולם כמו שביארנו שם הואיל ומ״מ אם לא הותירה בפירות קרקע אין מחייבין אותה לאו קנה בעלה מיקרי וכן אע״פ שלא כתב לה בחייך ובמותיך שנמצא הואיל ולא כתב לה כן שאם מתה יורשה לאו קנה בעלה הוא דלא גרע ממשאיל ומשכיר ויש חולקין בזה כמו שיתבאר למטה וא״כ כשאמר בשמועה זו דין ודברים אין לי בנכסיך לישנא קייטא נקט ופירושך ובפירותיהן ומצינו כיוצא בו בשלישי של בתרא (ב״ב מ״ט.) בענין אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ששאלו שם פשיטא כיון דאית ליה פירי פירי הוא דקא אכיל ותירץ בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ואתה צריך לפרש בנכסיך ובפירותיהן וכן כתבוה גדולי המפרשים בתשובת שאלה ומ״מ אף לדעת זה היה יכול להעמידה בנתנו לה על מנת שאין לבעל רשות בהן על צד המועיל כגון למה שאת עושה לפיך לדעת קצת על הדרכים שביארנו בראשון של קדושין ובכמה מקומות או שנתן לה הבעל במתנה שאין לו אפי׳ פירות כמו שביארנו בשלישי של בתרא אי נמי דקנו מידו על דעת קצת כמו שביארנו בפרק הכותב אלא דחדא מינייהו נקט:
א שנינו במשנה, האומר ״כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש״, אם כתבו את הגט בתוך שנים עשר חודש, אף שנתנוהו לאחר שנים עשר חודש — לדעת חכמים הגט פסול, ולדעת ר׳ יוסי כשר הוא.
§ The mishna states that if a husband says to others: Write and give a bill of divorce to my wife if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and they wrote it within the twelve months but gave it to her after twelve months, it is not a valid bill of divorce. Rabbi Yosei disagrees and says: It is a valid bill of divorce.
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב אָשֵׁי לֵימָא קָסָבַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי כָּתַב גֵּט עַל תְּנַאי כָּשֵׁר לָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ פָּסוּל וְשָׁאנֵי הָכָא מִדַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר אִם לֹא בָּאתִי כִּתְבוּ וּתְנוּ וְאָמַר כִּתְבוּ וּתְנוּ אִם לֹא בָּאתִי הָכִי קָאָמַר כִּתְבוּ מֵעַכְשָׁיו וּתְנוּ אִם לֹא בָּאתִי וְרַבָּנַן לָא שְׁנָא הָכִי וְלָא שְׁנָא הָכִי.

Rav Yeimar said to Rav Ashi: Shall we say that Rabbi Yosei holds that in general, if he wrote a bill of divorce on condition then it is valid, even if the condition was not fulfilled? Rav Ashi replied: No, actually I could say to you that according to Rabbi Yosei it is invalid if the condition is not fulfilled, and here it is different. Since he could have said: If I do not come back within twelve months, write and give the bill of divorce to my wife, which would emphasize that they may write the document only if he does not come; but instead he said: Write and give a bill of divorce if I do not come back, this is what the husband is saying: Write the bill of divorce from now, and give it to my wife if I do not come back within twelve months. And what do the Rabbis hold? They hold that it is no different whether the husband formulates his instructions like this and it is no different if the husband formulates his instructions like that. The court cannot differentiate based on the minor differences in the formulation.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתב גט על תנאי כשר – ואפילו לא נתקיים התנאי דהא הכא הוא צוה לכתוב לאחר י״ב חדש והם קדמו וכתבוהו ומכשר רבי יוסי ונימא נמי דארישא פליג.
מדהוה ליה למימר כו׳ – אבל ברישא מודה.
ורבנן – דפליגי עליה סברי ל״ש אמר כתבו אם לא באתי ל״ש אם לא באתי כתבו לא צוה לכותבו אלא לאחר י״ב חדש.
אמר ליה [לו] רב יימר לרב אשי: לימא קסבר [האם לומר שסבור] ר׳ יוסי בכלל שאם כתב גט על תנאיכשר? ודוחים: לא, לעולם אימא [אומר] לך שפסול, ושאני הכא [ושונה כאן], מדהוה ליה למימר תוך שהיה לו לומר] ״אם לא באתי בתוך שנים עשר חודש כתבו ותנו״ להדגיש שגם הכתיבה תיעשה רק אם לא בא, ואמר בלשון אחרת ״כתבו ותנו אם לא באתי״, משמע שהכי קאמר [כך אמר], כך נתכוון לומר: כתבו מעכשיו, ותנו אם לא באתי. ורבנן [חכמים] מה הם סבורים? לא שנא הכי ולא שנא הכי [אינו שונה כך ואינו שונה כך], ואין לחלק לפי דיוקי הלשון הללו.
Rav Yeimar said to Rav Ashi: Shall we say that Rabbi Yosei holds that in general, if he wrote a bill of divorce on condition then it is valid, even if the condition was not fulfilled? Rav Ashi replied: No, actually I could say to you that according to Rabbi Yosei it is invalid if the condition is not fulfilled, and here it is different. Since he could have said: If I do not come back within twelve months, write and give the bill of divorce to my wife, which would emphasize that they may write the document only if he does not come; but instead he said: Write and give a bill of divorce if I do not come back, this is what the husband is saying: Write the bill of divorce from now, and give it to my wife if I do not come back within twelve months. And what do the Rabbis hold? They hold that it is no different whether the husband formulates his instructions like this and it is no different if the husband formulates his instructions like that. The court cannot differentiate based on the minor differences in the formulation.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן דלְאַחַר שָׁבוּעַ שָׁנָה לְאַחַר שָׁנָה חֹדֶשׁ לְאַחַר חֹדֶשׁ שַׁבָּת.

§ Since the mishna discussed conditions dependent on time, the Gemara cites a baraita on a similar topic. The Sages taught: If the husband said to his wife: This is your bill of divorce if I do not come back after a seven-year Sabbatical cycle, the word after means that the bill of divorce is not valid until a full year after the conclusion of the seven-year cycle. If he said: This is your bill of divorce if I do not come back after one year, it is not valid until one month after the end of that year. If he said: This is your bill of divorce if I do not come back after one month, it is not valid until one week after the end of the month.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותפסקי רי״דרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאחר שבוע שנה – זה גיטך אם לא אבא לאחר שבוע זו שמטה זו ממתינים לו שנה שמינית דכל שנה שמינית קרויה אחר שבוע.
ת״ר האומר זהא גיטיך לאחר שמיטה אינו חל הגט עד כלות כל השנה שלאחר שמיטה. ואם אומר אחר שנה לא חל עד כלות חדש שלאחר השנה. לאחר חדש לא חל עד שבוע אחר החדש.
א. בד״פ הרי זה.
לאחר שבוע שנה – נראה דאפילו עומד בסוף שבוע הוי שנה כיון שהזכיר לשון שבוע.
מתני׳ אם לא באתי מכאן ועד י״ב חדש כתבו גט ותנו לאשתי כתבו בתוך י״ב חדש ונתנו לאחר י״ב חדש אינו גט פי׳ שהוא לא הרשה אותם לכתוב אלא אם לא יבא לאחר י״ב חדש ולא בתוך י״ב חדש כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי [מכאן] ועד י״ב חדש כתבו בתוך י״ב חדש ונתנו לאחר י״ב חדש אינן גט ר׳ יוסי אומר כזה גט פי׳ ת״ק סבר אע״פ שאמר תחילה כתבו ותנו גט לאשתי ה״ק כתבו ותנו אם לא באתי וכו׳ אבל קודם לכן לא הרשה אותם ואלה שכתבו בתוך י״ב חדש שלא ברשות עשו ואינו גט ור׳ יוסי סבר כזה גט דמדהוה ליה למימר אם לא באתי כתבו ותנו ואמר כתבו ותנו אם לא באתי ה״ק כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי ורבנן סברי לא שנא הכי ול״ש הכי וקי״ל כרבנן ובעל כרחין דוקא קתני מדפליג ר׳ יוסי בסיפא ולא פליג ברישא וקשה לי ואמאי הוי תנאה כלל והא הוי מעשה קודם לתנאי שאמר כתבו ותנו שהוא מעשה קודם ואח״כ אמר אם לא באתי שהוא תנאי אלא ודאי מכאן מוכיח דלא בעי תנאי קודם למעשה אלא ר׳ מאיר מדיליף מבני גד ובני ראובן אבל רבנן כי היכי דלא בעו תנאי כפול הכי נמי לא בעו תנאי קודם למעשה אלא אפילו מעשה קודם לתנאי נמי תנאו קיים. וסתמא זו דלא כר׳ מאיר וא״כ הלכה כרבנן ואע״ג דתנן סתמא כר׳ מאיר בשלהי פרק השוכר את הפועלים. כתבו לאחר י״ב חדש ונתנו לאחר י״ב חדש ומת אם גט קודם למיתה הרי זה גט ואם מיתה קדמה לגט אינו גט אין ידוע זהו שאמרו מגורשת ואינה מגורשת:
ת״ר לאחר שבוע שנה לאחר שנה חדש לאחר חדש שבת. פי׳ זה גיטיך אם לא אבא לאחר שבוע של שמיטה זו ממתינים לו שנה שמינית דכל שנה שמינית קרויה אחר שבוע. אבל אם אמר לה לאחר שבע שנים כיון שהזכיר המנין מיד משמע וכיון שהשלימו ז׳ שנים מיד הוי גט וכן אם אמר לה לאחר י״ב חדש וכן לאחר ז׳ ימים אבל כשאמר לאחר שבוע אנו דנין דבריו כאילו אמר מוצאי השבוע וכל שנה שמינית קרי מוצאי שביעית וכן לאחר השנה כל החדש יקרא לאחר שנה וכל לאחר חדש כל שבוע הבא יקרא לאחר חדש וכן לאחר השבת יקרא עד חצי השבוע אבל כשהזכיר המנין בין בשנים בין בחדשים בין בימים מיד הוא גט לאחר שבת מאי יתיב ר׳ זירא קמיה דרבי אסי ואמרי לה ר׳ אסי קמיה דר׳ יוחנן ויתיב וקאמר חד בשבא תרי ותלתא בתר שבתא ארבעה חמשה ומעלי שבתא קמי שבתא תניא רבי אומר לאחר הרגל ל׳ יום נפק ר׳ חייא דרשה משמי׳ דרבי׳ ולא קלסוה אלמא דלית הלכתא כותיה:
פ״ח הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה הרי זו מגורשת זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו אפילו עמו במטה אינה מגורשת לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת. פי׳ הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה של נכסי מלוג וזרקו לה ע״ג קרקע הרי זו מגורשת אבל בתוך ביתו או בתוך חצרו אפילו הוא עמה במטה וזרקו שם אינה מגורשת ואם זרקו לה בתוך חיקה או בתוך קלתה שהוא סל שהנשים נותנות בתוכו מחטים וצנורות אפילו בתוך ביתו הרי זו מגורשת מנא ה״מ דת״ר ידה אין לי אלא ידה גגה חצרה וקרפיפה מניין ת״ל ונתן בידה מ״מ. פי׳ תרי ונתן בידה כתיב. ומקשה חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה פי׳ שכל נכסי האשה קנויין לו לבעל הפירות וכיון שפירות החצר הוא של בעל מה כח יש לאשה באותו חצר שיקנה לה הגט:
לאחר יובל שבוע לאחר שבוע שנה לאחר שנה חדש לאחר חדש שבת לאחר שבת מאי יתיב רבי זירא קמיה דרבי אסי ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב וקאמר חד בשבתא ותרי ותלתא בתר שבתא ארבעה וחמשה ומעלי שבתא קמי שבתא. וכתבו בתוספות דלא מיבעיא אם עומד בתחלת השבוע אלא אפילו באמצע או בסוף יכול להיות דכיון שמזכיר שבוע מכל מקום שנה מיקרי לאחר שבוע.
ב מתוך שדנים במשנה על קביעת זמנים, מביאים מה שתנו רבנן [שנו חכמים]: אמר ״לאחר שבוע (שמיטה, שבע שנים) ״— ״לאחר״ משמעו לפחות שנה אחרי סוף אותו שבוע, אם אמר ״לאחר שנה״ כוונתו — חדש לאחר גמר השנה, ״לאחר חדש״ פירושו — שבת (שבוע ימים).
§ Since the mishna discussed conditions dependent on time, the Gemara cites a baraita on a similar topic. The Sages taught: If the husband said to his wife: This is your bill of divorce if I do not come back after a seven-year Sabbatical cycle, the word after means that the bill of divorce is not valid until a full year after the conclusion of the seven-year cycle. If he said: This is your bill of divorce if I do not come back after one year, it is not valid until one month after the end of that year. If he said: This is your bill of divorce if I do not come back after one month, it is not valid until one week after the end of the month.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותפסקי רי״דרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לְאַחַר שַׁבָּת מַאי יָתֵיב ר׳רַבִּי זֵירָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַסִּי וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי אַסִּי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְקָאָמַר החַד בְּשַׁבָּא וּתְרֵי וּתְלָתָא בָּתַר שַׁבְּתָא אַרְבְּעָה וְחַמְשָׁא וּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא קַמֵּי שַׁבְּתָא.

The Gemara clarifies other similar cases not mentioned in the baraita. If the husband said: This is your bill of divorce if I do not come back after a week, then what is the halakha? The Gemara answers: Rabbi Zeira sat before Rabbi Asi, and some say that it was Rabbi Asi who sat before Rabbi Yoḥanan, and he said the following: Sunday and Monday and Tuesday are called after Shabbat. Wednesday and Thursday and Friday are all called prior to Shabbat.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חד בשבא תרי בשבא ותלת בשבא – קרי בתר שבת שעברה אבל רביעי חמישי וששי נקראין על שם שבת הבאה.
קמי שבתא – האי שבת דקאמר יום שבת ממש קאמר.
זה גיטיך לאחר שבת אחד בשבת ושיני ושלישי בכללא לאחר שבת, ורביעי וחמישי וערב שבת קורין לפני השבת.
א. בכת״י: ואז חל ורביעי וכו׳.
ומתוך כך שואלים: אם אמר ״לאחר שבת״, מאי [מה הכוונה]? מספרים: יתיב [ישב] ר׳ זירא קמיה [לפני] ר׳ אסי, ואמרי לה [ויש אומרים] שהיה זה ר׳ אסי שישב קמיה [לפני] ר׳ יוחנן, וקאמר [ואמר] כך: חד בשבא, ותרי, ותלתא[אחד יום ראשון בשבת, ושני ושלישי] — נקראים בתר שבתא [אחר השבת]. ארבעה, וחמשה ומעלי שבתא [רביעי וחמישי וערב שבת] נקראים קמי שבתא [לפני שבת].
The Gemara clarifies other similar cases not mentioned in the baraita. If the husband said: This is your bill of divorce if I do not come back after a week, then what is the halakha? The Gemara answers: Rabbi Zeira sat before Rabbi Asi, and some say that it was Rabbi Asi who sat before Rabbi Yoḥanan, and he said the following: Sunday and Monday and Tuesday are called after Shabbat. Wednesday and Thursday and Friday are all called prior to Shabbat.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר לְאַחַר הָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם נְפַק ר׳רַבִּי חִיָּיא דַּרְשַׁהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי וְקַלְּסוּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּים וְלָא קַלְּסוּהּ אַלְמָא לֵית הִילְכְתָא כְּוָותֵיהּ.:

It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: If a man says: This is your bill of divorce if I do not come back after the pilgrimage Festival, then the document is valid only thirty days after the festival. Rabbi Ḥiyya went out and taught this halakha in public in the name of Rabbi Yehuda HaNasi, and they praised it. He then taught it in the name of the majority, as an unattributed opinion, and they did not praise it. Apparently, the halakha is not in accordance with this ruling. Consequently, the Sages did not praise Rabbi Ḥiyya when he taught it as if it were a majority ruling, as that would cause it to be accepted as halakha.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאחר הרגל – אם לא אבא לאחר הרגל צריך להמתין ל׳ יום.
וקלסוה – יפה אמרת דודאי יחידאה אמרה.
ולא קלסוה – לא הודו לו שנאמרה מפי רבים משום דלית הלכתא כוותיה.
אלמא לית הלכת׳ כוותיה – כתב ר״ח ז״לא הלכך אפילו לא עברו עליו אלא ט״ו יום דיו. ואיני יודע מנין לו, ואפשר שכשם שאמרו בשבת מחצה לאחר ומחצה לפני אף כאן חצי החדש שהוא שלשיםב לאחרג, ואינו מחוורד.
סליק פרק מי שאחזו
פרק שמיני: הזורק
א. הובא ברשב״א בריטב״א בר״ן וברא״ש.
ב. בנדפס במקום שלשים כתוב ט״ו.
ג. וכ״כ הרא״ש, והמאירי כתב דמקור דברי ר״ח מהא דאמרינן דפרוס החג הוא ט״ו יום לפני החג. וא״כ אפשר דגם לאחריו הוא ט״ו יום.
ד. והר״ן הביא דעה דאחר הרגל כלאחר שבת דהיינו שלשה ימים. ועוד כתב הר״ן דדעת הרמ״ה והרי״ף שכמו שבשבת חולקים את הזמן שבין שבת לשבת כך גם לאחר הרגל הזמן הוא מחצית הזמן בין הרגל לרגל הבא אחריו, ודעת הריא״ז הובא בשלטי גבורים דלאחר הרגל כלאחר חודש ונותנים לו שבוע. הטור בסי׳ קמד (סה ב) פסק דלאחר הרגל ממתינים ט״ו יום, וכתב שם הב״ח דאע״פ שלא נתברר לרא״ש טעמו של ר״ח וגם הרמב״ן כתב ואינו מחוור, מ״מ כיון דדבריו דברי קבלה הכי נקטינן.
תניא רבי אומר לאחר הרגל שלשים יום נפק רבי חייא ודרשה משמיה דרבי וקלסוה משמיה דרבים ולא קלסוה אלמא לית הלכתא כותיה. וכתב רבינו חננאל ז״ל אפילו לא עברו עליו אלא חמשה עשר יום דיו, והרמב״ן נ״ר כתב עליו איני יודע מנין לו זה ואפשר שכשם שאמרו בשבת מחצה לאחר ומחצה לפני אף כאן חצי חדש שהיא שלשים לאחר ואינו מחוור, עד כאן. ולפני שבוע ושנה וחדש צריך עיון אם כלאחר הוא דאפשר לומר דילפינן משבת דכשם דלפני שבת כלאחר שבת אף לפני שבוע ושנה וחדש כלאחר, אבל בירושלמי מצאתי רבי בון בר חייא בעי קמי רבי זעירא הרי גיטיך ערב הפסח אמר ליה אפילו כמאן דאמר כל שלשים שלאחר החג כלאחר החג הוא מודה כל שלשים שלפני הפסח שאינן כלפני הפסח, אלמא אין למדין לפני מלאחר, וצריך עיון.
תניא [שנויה ברייתא], רבי אומר: אם אדם אומר ״לאחר הרגל״ — משמעו שלשים יום לאחר הרגל. נפק [יצא] ר׳ חייא דרשה את ההלכה הזו בציבור משמיה [משמו] של רבי וקלסוה [ושיבחו אותו], דרשה משמיה דרבים, כלומר, דרשה סתם ולא אמר שהיא דעת היחיד של רבי — ולא קלסוה [שיבחו אותו], אלמא לית הילכתא כוותיה [מכאן שאין הלכה כמותו] בענין זה, ולכן לא הודו חכמים לר׳ חייא כשאמרה כהלכה סתם.
It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: If a man says: This is your bill of divorce if I do not come back after the pilgrimage Festival, then the document is valid only thirty days after the festival. Rabbi Ḥiyya went out and taught this halakha in public in the name of Rabbi Yehuda HaNasi, and they praised it. He then taught it in the name of the majority, as an unattributed opinion, and they did not praise it. Apparently, the halakha is not in accordance with this ruling. Consequently, the Sages did not praise Rabbi Ḥiyya when he taught it as if it were a majority ruling, as that would cause it to be accepted as halakha.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ח – הזורק
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: והַזּוֹרֵק גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְהִיא בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרָהּ הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת זזְרָקוֹ לָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ אֲפִילּוּ הוּא עִמָּהּ בַּמִּטָּה אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קַלְתָּהּ הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.:

Chapter 8
MISHNA: In a case of one who throws a bill of divorce to his wife, and she is in her house or in her courtyard at the time, then she is divorced as though he placed the bill of divorce in her hand. If he threw it to her in his house or in his courtyard, even if the bill of divorce is with her in the bed, she is not divorced. If he threw the bill of divorce into her lap, or into her basket [kaltah], she is divorced, even if she was in her husband’s house at the time.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גט
גטא(גיטין עז.) הזורק גט לאשתו והוא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת (גיטין ע״ח.) היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת וכו׳ פי׳ ר״ח קיבלנו מרבותינו אפילו זרקו לה בחצרה לא משתריא לעלמא עד דמטי גיטא לידה דגרסי׳ בירי׳ המחוור מכול׳ עד שיתננו לידה (בבא בתרא ס) גט פשוט עדיו מתוכו ומקושר מאחוריו פי׳ גט פשוט שטר פשוט כגון שטרות שלנו והאי גט אפילו בשאר שטרות מיירי דכל שטרות איקרי גט כדאמרן וגט חוב שאין בו אחריות פי׳ עדיו מתוכו במקום כתיבה תחת הכתיבה פי׳ מקושר הוא עשוי כקישורין ותפירות וכך היו רגילין לעשות בראש הקלף היו כותבין שיטה אחת זכרון עדות שהיתה בפנינו ואחר כך היו מניחין חלק כשיעור שיטה אחת והיו מקפלים שיטה הכתובה על שאינה כתובה ותופרין אותה ואחר כך כותבין בשיטה שלישית בירח פלוני בכך וכך בו ומניחין שיטה ד׳ חלק וחוזרין ומקפלין שיטה הכתובה על החלק ותופרין אותן ביחד ושוב כותבין בשיטה השנית כך וכך לבריאת עולם ומניחין שיטה ו׳ חלק ומקפלין ותופרין הכתוב על החלק ובין אלו הקשרים משלימין כל הזמן ושאר כל השטר כותבין פשוט כשאר כל השטרות וזהו פשוט שבמקושר. והמפורש בגמרא טעמא מאי עבדו מקושר אתר׳ דכהני הוה ודינו של מקושר שיהיו עדיו חתומין מאחוריו מאחרי הכתיבה בין הקשרי׳ כדמפורש בגמרא מפני שיכול לעשותו פשוט שיקרע התפירות ויתפשט כל הכתב ואותן ג׳ שורות העליונות שיש בין שורה לשורה ריוח שורה אחת לא חיישינן (א״ב: תרגום ספר כריתות גט פטורין) (שבת פא) איזהו גט קרח כל שקשריו מרובין מעדיו (סנהדרין צא) אב שכ׳ לגטון לבניו פי׳ שטר צווא׳ (בראשית רבה פ״ב) ויוסף אברהם והיאך הוא לוקטור אמר לו ולבני הפלגשי׳ (א״ב: לגטון בלשון רומי מתנת שכיב מרע ולקטור מצוה מחמת מיתה לתת מתנה):
א. [שיידע בריף.]
מתני׳ הזורק גט והיא בתוך ביתה – של נכסי מלוג וזרקו לה ע״ג קרקע.
הרי זו מגורשת – דקנתה לה חצרה כאילו נתנו בידה כדמפרש בגמ׳.
לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת – ואפילו היא בתוך ביתו וטעמא מפרש בגמ׳.
קלתה – סל שהנשים נותנות לתוכו מחטין וצנוריות.
מתני׳ הזורקת״ל ונתן – וא״ת ונימא ונתן כלל בידה פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט וי״ל ושלחה חזר וכלל ודיינינן כעין הפרט וכן י״ל בסמוך גבי המצא תמצא דהוי כלל ופרט וכלל דשדי ידו בין המצא תמצא וא״ת א״כ היכי פריך בריש מרובה (ב״ק סד:) גבי שדי חמור בין המצא תמצא והא מיבעי ליה לכדתניא אין לי אלא ידו כו׳ ומאי פריך כיון דהכא נמי שדינן ידו בין המצא תמצא הכי נמי נישדי חמור וי״ל כיון דשדינן ידו דאיירי ברשות ודמי להמצא תמצא תו לא נישדי חמור דהוי דבר הנגנב.
ונשלם הפרק תהלה לאל:
רש״י בד״ה לתוך חיקה כו׳ בגמרא קלתה הד״א:
תוספות בד״ה תלמוד לומר ונתן בידה וא״ת ונימא ונתן כלל בידה פרט כו׳ וי״ל ושלחה חזר וכלל עכ״ל. ויש לתמוה דלא מייתי כלל בגמרא קרא דושלחה ועוד קשה דלקמן בשמעתין בפלוגתא דעולא ורבי אושעיא מסיק הש״ס ואידך אי מה ידה בדבוקה ואי לפי׳ התוס׳ דכלל ופרט וכלל הוא לא שייך כלל לומר אי מה ידה בדבוקה דהא בכל כלל ופרט וכלל לא בעינן שיהא הכלל דומה לפרט בכל מילי אלא בחד צד למ״ד כללא בתרא דוקא או בשני צדדין למ״ד כללא קמא דוקא כדאיתא בר״פ בכל מערבין וא״כ היינו פלוגתא דעולא ורבי אושעיא דלר׳ אושעיא סגי בחד צד דומיא דידה דמשתמר לדעתה ולעולא בעינן שני צדדין סמוכה ומשתמר לדעתה לכך נראה כמ״ש הרשב״א ז״ל בחידושיו בשם הירושלמי דתרי קראי כתיבי ונתן בידה וא״כ ונתן יתירא דרשינן ריבויא דאע״ג דכתיב נמי תרי זימני בידה אפשר דבידה לאו יתורא הוא דאיצטריך לכדדרשינן מי שיש לה יד יצאה שוטה וקטנה שאין להם יד והיינו כדפרישית לעיל דף ס״ד ע״ב דאפי׳ מאן דיליף מושלחה מי שמשלחה וחוזרת אפ״ה לא פליג אהאי דרשא דמי שיש לה יד וכמ״ש שם דתרוייהו צריכי ע״ש. ובאמת בתחילת העיון היה נ״ל לפרש בענין אחר ע״פ הסוגיא דפרק הזהב דף נ״ו דמסקינן התם דכל ידו ידו ממש הוא לבר מהיכא דליכא למימר ידו ממש דרשינן ידו ברשותו וא״כ ה״נ כיון דליכא למימר ידה ממש דהא כתיב ונתן לריבויא אע״כ דידה היינו רשותה ומהכא מרבינן חצירה ובהכי הוי א״ש הא דאמרינן ונתן בידה מכל מקום ולא אמרינן ונתן מ״מ אלא ע״כ דעיקר ילפותא דחצירה מבידה ילפינן וכן משמע מלשון הירושלמי אלא שהוא מגומגם שם וכן מצאתי בלשון הב״י בישוב לשון רבינו בעל הטורים באה״ע סי׳ קל״ח אלא דלפ״ז תיקשי הא דאמר עולא דבעינן עומדת בצד חצירה והכי קי״ל ואמאי הא כל היכא דדרשינן ידו ברשותו לא בעינן עומד בצדו כדדרשינן מקרא דויקח את כל ארצו מידו דע״כ היינו מרשותו והתם לאו עומד בצידו הוי אע״כ כדפרישית דונתן ריבויא הוא אלא דאפ״ה מדכתיב ידה דרשינן דבעינן חצר המשתמרת לדעתה דומיא דידה ולעולא בעינן נמי עומדת בצידה דומיא דידה וכ״נ להדיא מדקדוק ל׳ רש״י ז״ל בשמעתין ומשמע נמי דל״ג ונתן בידה מ״מ אלא ת״ל ונתן מ״מ וכן הוא בגמרא דפ״ק דב״מ. ולפי מאי דפרישית ומדקדוק לשון רש״י ז״ל היה נ״ל ליישב דהא דתנינן לקמן היתה עומדת בר״ה וזרק לה תוך ארבע אמות מגורשת וכתבו התוס׳ דאע״ג דהא דד׳ אמות קונות אינן אלא מדבריהם ה״נ היינו מדבריהם משום תקנת ענוגות וכ״ש לרב אשי דאמר בפ״ק דמציעא דבר״ה לא תקנו כלל ד׳ אמות אלא בסימטא ע״כ הכא היינו משום תקנת עגונות כ״כ שם התוס׳ וכן בהא דקאמר ר״י קרוב לה שנינו אפילו מאה אמה הוצרכו הפוסקים לפרש דהיינו משום תקנת עגונות וזה תימה שלא נזכר טעם זה כלל בש״ס אבל לפי דרכינו היה באפשר לומר מדאורייתא נמי מהני דונתן ריבויא הוא דמשמע נתינה כל דהו כמ״ש רש״י ז״ל להדיא אלא מדכתיב נמי בידה מצרכינן שיהא הגט משתמר לדעתה א״כ כל היכא דמשתמר לדעתה בלבד אפילו אין הגט ברשותה נמי מהני כן נ״ל לכאורה לולא שלא מלאני לבי לפרש בדבר שהוא נגד סברת הקדמונים ועוד אפרש בזה בסוגיות הבאות לפנינו בפירקין אי״ה:
בא״ד וכן י״ל בסמוך גבי אם המצא תמצא דהוי כלל ופרט כו׳ וא״ת א״כ היאך פריך במרובה כו׳ עכ״ל. באמת דמה שכתבו דהמצא תמצא דרשינן בכופו״כ ליתא לפי המסקנא דפ׳ מרובה אלא דהמצא תמצא הוי תרי כללי דסמיכי להדדי ודרשינן להו בריבה ומיעט וריבה והתוספות לא נחתו הכא לדקדק בין כלל ופו״כ לריבה ומיעט וריבה ומייתי למאי דס״ד מעיקרא. מיהו קושייתם דאם כן מאי פריך במרובה שייך אף למאי דמסקינן דריבה ומיעט וריבה הוא ואפ״ה מצינן נמי לרבויי גגה חצירה מהאי ריבויא גופא מהמצא תמצא מיהו נראה מזה סיוע קצת למה שכתבתי בסמוך דגבי גט נמי דרשינן ונתן מ״מ היינו דונתן ריבויא הוא דומיא דהמצא תמצא דריבויא הוא למסקנא דפ׳ מרובה ואע״ג דלפמ״ש בסמוך גבי גט מרבינן כל היכא שמשתמר לדעתה בלבד אפי׳ ברשות הרבים וגבי גנב לא אמרינן הכי כדאמר רבי יוחנן לקמן בהדיא לגיטין אמרו ולא לד״א אפ״ה לא קשה מידי דגבי גנב מילתא דפשיטא היא דלא מיקרי גנב כלל אא״כ שקנה הגניבה באחד מדרכי הקניות ומש״ה בעינן שתמצא מיהו ברשותו דוקא משא״כ בגט דמהני בעל כרחה אין לחלק אלא בכ״מ שמשתמר לדעתה אפשר דמהני לפמ״ש בסמוך אלא דלפ״ז צ״ל דהא דאמרינן בשמעתין וצריכא לאו אקראי קאי דהא לא דמו אלא אילפותא דברייתא קאי דמרבה גגה וחצירה בגט ובגנב ע״ז קאמר דצריכא למיתני תרוייהו כנ״ל לפמ״ש בסמוך בשיטת רש״י ז״ל ודו״ק:

פרק ח

(10) א משנה הזורק גט לאשתו, והיא נמצאת אז בתוך ביתה או בתוך חצרההרי זו מגורשת, ונחשב הדבר כאילו נתנו לה בידה. זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו שלו, אפילו הוא (הגט) עמה במטהאינה מגורשת. זרקו ונפל הגט לתוך חיקה או לתוך קלתה (הסל שלה) — הרי זו מגורשת גם אם היא באותה שעה בביתו של בעלה.

Chapter 8

(10) MISHNA: In a case of one who throws a bill of divorce to his wife, and she is in her house or in her courtyard at the time, then she is divorced as though he placed the bill of divorce in her hand. If he threw it to her in his house or in his courtyard, even if the bill of divorce is with her in the bed, she is not divorced. If he threw the bill of divorce into her lap, or into her basket [kaltah], she is divorced, even if she was in her husband’s house at the time.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גמ׳גְּמָרָא: מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן {דברים כ״ד:א׳,ג׳} וְנָתַן בְּיָדָהּ אֵין לִי אֶלָּא יָדָהּ גַּגָּהּ חֲצֵרָהּ וְקַרְפֵּיפָהּ מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְנָתַן מִכׇּל מָקוֹם.

GEMARA: From where are these matters derived? What is the basis for the halakha that when the husband throws the bill of divorce into his wife’s house or courtyard, the divorce takes effect? The Gemara answers: It is as the Sages taught: The verse states with regard to a bill of divorce: “And gives it in her hand” (Deuteronomy 24:1), from which I have derived that she is divorced only if he actually places it in her hand. But from where do I derive that she is divorced even if he places it on her roof, in her courtyard, or in her enclosure? The verse states: “And gives it,” indicating that she is divorced in any case, regardless of the manner in which he gives her the bill of divorce.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ת״ל ונתן מ״מ – ודרשי׳ ליה באנפי נפשיה מדלא כתיב ובידה יתננו משמע לן נתינה כל דהוא וידה דכתב רחמנא דבעינן דומיא דידה דמשתמרת לדעתה כדמפרש לקמיה.
ת״ל ונתן בידהא מכל מקום – פירש רש״י ז״לב מדלא כתיב ובידה יתנהו. ואינו נכון, שאין בונתן בידה לשון מיותר יותר מבידה יתנהו, אלא תרי ונתן בידה כתיבי בפרשה, והשני מיותר לדרשאג.
א. לפנינו: ונתן מ״מ, ועיין דק״ס.
ב. ד״ה ת״ל, ושם: ובידה יתננו.
ג. כ״ה בראשונים כאן והוא בירושלמי בסוגיין, והריטב״א והר״ן כתבו עוד דהוי תרי מיעוטי ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, וכן מפרש הבה״ג (הל׳ גיטין עז ב). ועיין גרש ירחים שהקשה ע״ז, וראה בטור סי׳ קלח (מ א) שפירש באופר אחר, וע״ע חת״ס תפארת יעקב וחידושי הרי״ם שהאריכו בזה.
גגה וחצרה וקרפיפה מנין תלמוד לומר ונתן בידה מכל מקום. פירש רש״י ז״ל מדכתב ונתן בידה ולא כתב בידה יתננו, ואינו מחוור דאין שום ייתור בונתן בידה מבידה יתננו, ור״ש ז״ל פירש דמכלל ופרט וכלל דריש לה ונתן כלל בידה פרט ושלחה חזר וכלל הילכך מרבינן מונתן כל דבר שדומה לידה דהיינו כעין הפרט, ואין צורך לכל זה אלא ונתן יתירא קא דריש דתרי כתיבי בפרשה, והכי איתא בירושלמי בגינתה וחצרה מנין תלמוד לומר ונתן ונתן.
בד״ה ת״ל כו׳ מדלא כתיב ובידה כו׳. נ״ב אבל הר״ן פי׳ דיליף מונתן בתרא דכתיב בקרא דיתורא הוא ע״ש:
ב גמרא ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] ששנינו במשנה שאם נפל הגט בביתה או בחצירה הרי אלו גירושין? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: נאמר בגט ״ונתן בידה״ (דברים כד, א), אין לי אלא שנתן בתוך ידה ממש. אם נתן גט בתוך גגה, או חצרה וכן קרפיפה (מגרש מגודר שלה), מנין שגם כן הוא גט? — תלמוד לומר: ״ונתן״ — משמע: מכל מקום, בכל אופן שנתן.
GEMARA: From where are these matters derived? What is the basis for the halakha that when the husband throws the bill of divorce into his wife’s house or courtyard, the divorce takes effect? The Gemara answers: It is as the Sages taught: The verse states with regard to a bill of divorce: “And gives it in her hand” (Deuteronomy 24:1), from which I have derived that she is divorced only if he actually places it in her hand. But from where do I derive that she is divorced even if he places it on her roof, in her courtyard, or in her enclosure? The verse states: “And gives it,” indicating that she is divorced in any case, regardless of the manner in which he gives her the bill of divorce.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְתַנְיָא נָמֵי הָכִי גַּבֵּי גַנָּב יָדוֹ אֵין לִי אֶלָּא יָדוֹ גַּגּוֹ חֲצֵרוֹ וְקַרְפֵּיפוֹ מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {שמות כ״ב:ג׳} הִמָּצֵא תִמָּצֵא מִכׇּל מָקוֹם.

And that is also taught in a baraita with regard to a thief. It is written: “If the theft be found in his hand” (Exodus 22:3), from which I have derived that one is liable for theft only when the stolen item was found in his hand. But from where do I derive that one is liable for theft even if it was found on his roof, in his courtyard, or in his enclosure, i.e., if the item reached his domain and he secured it with the intent to steal it? The verse states: “If the theft be found,” indicating that he is liable in any case, whether it was found in his hand or in his domain.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותניא נמי הכי [ושנויה ברייתא גם כן כך] גבי [אצל] גנב: נאמר בתורה ״אם המצא תמצא בידו הגנבה״ (שמות כב, ג), ממה שנאמר ״ידו״אין לי אלא שנמצאה ממש בידו לאחר הגניבה. אבל אם נמצאה בגגו, חצרו וקרפיפו, שהגיע חפץ לרשותו ונעל אותו מתוך כוונה לגנוב, מנין שהוא חייב? — תלמוד לומר: ״המצא תמצא״, מכל מקום.
And that is also taught in a baraita with regard to a thief. It is written: “If the theft be found in his hand” (Exodus 22:3), from which I have derived that one is liable for theft only when the stolen item was found in his hand. But from where do I derive that one is liable for theft even if it was found on his roof, in his courtyard, or in his enclosure, i.e., if the item reached his domain and he secured it with the intent to steal it? The verse states: “If the theft be found,” indicating that he is liable in any case, whether it was found in his hand or in his domain.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּצְרִיכָא דְּאִי אשמועי׳אַשְׁמוֹעִינַן גֵּט מִשּׁוּם דִּבְעַל כֻּרְחַהּ מִגָּרְשָׁה אֲבָל גַּנָּב דְּלֵיתֵיהּ בְּעַל כּוּרְחֵיהּ אֵימָא לָא.

The Gemara comments: And it is necessary to teach this halakha in both cases. As if the Torah had taught us only with regard to a bill of divorce, one could have said: Because a husband divorces his wife against her will, the divorce is effective regardless of how the husband places the document in her possession. But a thief, who is not accountable for theft that he performs against his will, say no, he is liable only when he actually steals the item with his hand, and not when it enters his domain by other means.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום דבעל כרחה – כלומר דכי יהיב ליה נמי בידה על כרחה היא ואפילו הכי אמר רחמנא דתתגרש הלכך חצרה נמי קני לה.
אבל גנב – דלא מיחייב אי שדייה איניש על כרחיה.
אימא – מדעתיה נמי לא תיקני ליה חצרו אם לא משך כגון נכנסה לחצרו ונעל בפניה.
ומעירים: וצריכא [וצריך] לחזור ולומר דין זה בשתי ההלכות הללו, משום דאי אשמועינן [שאם היה משמיע לנו] רק בגט היינו אומרים משום שבעל כרחה מגרשה [היא מתגרשת] לכן נתינה כל שהיא תועיל, אבל גנב דליתיה בעל כורחיה [שאינו בעל כורחו], שהרי מתחייב רק על מה שגונב מרצונו — אימא [אמור] שלא, ודווקא אם גנב בידו ממש מתחייב, אבל אם רק הגיע הדבר לחצירו והוא מתכוון לגונבו יהיה פטור.
The Gemara comments: And it is necessary to teach this halakha in both cases. As if the Torah had taught us only with regard to a bill of divorce, one could have said: Because a husband divorces his wife against her will, the divorce is effective regardless of how the husband places the document in her possession. But a thief, who is not accountable for theft that he performs against his will, say no, he is liable only when he actually steals the item with his hand, and not when it enters his domain by other means.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן גַּנָּב מִשּׁוּם דְּקַנְסֵיהּ רַחֲמָנָא אֲבָל גֵּט אֵימָא לָא צְרִיכָא.

And if the Torah had taught us only with regard to a thief, one could have said: Because the Merciful One penalized the thief, obligating him to pay double the value of the item, it is clear that the Torah is strict with a thief. Similarly, the Torah also deemed him responsible for an item that was not actually in his hand. But with regard to a bill of divorce, say no, the divorce is not effective unless the husband places the document in her hand. Therefore, it is necessary to teach this halakha in both cases.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי אשמועינן [ואם היה משמיע לנו] רק בגנב היינו אומרים שזה דינו של גנב משום דקנסיה רחמנא [שקנסה אותו התורה] על הגניבה ומענישים אותו גם על מה שאינו בידו ממש, אבל גטאימא [אמור] שלא יחול הגט אלא אם כן ניתן בידיה ממש, על כן צריכא [צריך הדבר להיאמר] בשתי ההלכות.
And if the Torah had taught us only with regard to a thief, one could have said: Because the Merciful One penalized the thief, obligating him to pay double the value of the item, it is clear that the Torah is strict with a thief. Similarly, the Torah also deemed him responsible for an item that was not actually in his hand. But with regard to a bill of divorce, say no, the divorce is not effective unless the husband places the document in her hand. Therefore, it is necessary to teach this halakha in both cases.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) חֲצֵרָהּ מָה שֶׁקָּנְתָה אִשָּׁה חקָנָה בַּעְלָהּ.

§ It was taught in the mishna that if the husband threw the bill of divorce into his wife’s courtyard, she is divorced. The Gemara asks: How can she own a courtyard of her own? There is a principle: That which a woman acquired is acquired by her husband, which indicates that the husband has the rights to all profits generated by his wife’s property. Therefore, for all intents and purposes, the courtyard belongs to him for the duration of their marriage.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קנה בעלה – לפירות להשתמש בה ואכתי לא נפיק גט מידיה דבעל.
גמרא חצירה מה שקנתה האשה קנה בעלה. לאו אריבויא דקרא קמקשה דא״כ לא הוי מקשה מידי כיון דגזירת הכתוב הוא אלא דבאמת הא דמה שקנתה אשה קנה בעלה לאו מדאורייתא הוא אלא מתקנת חכמים שתקנו שיאכל פירות בחייה תחת פרקונה ומש״ה אם מכרה ונתנה אינו קיים והבעל מוציא הפירות ומתקנת אושא ואילך קונה נמי הגוף ומוציא מיד הלקוחות לאחר מיתה כדמסקינן ריש פרק האשה שנפלו לה נכסים והכא אמתניתין קשיא ליה דקתני זרקו לתוך חצירה מגורשת ואמאי הא משועבד החצר לבעל מתקנת חכמים וק״ל ועיין בסמוך:
ג עד כאן בבירור מקור הדברים בתורה, ומעתה באים לברר את הצד המשפטי שבהלכה. נאמר במשנה שאם זרק לה בתוך חצרה הריהו גט. ויש לשאול: כיצד יכולה להיות לה חצר משלה? והלא כל מה שקנתה אשה קנה בעלה, והוא זכאי להשתמש בכל רווחיהם (פירותיהם) של נכסיה, ואם כן בהיותה נשואה חצירו היא!
§ It was taught in the mishna that if the husband threw the bill of divorce into his wife’s courtyard, she is divorced. The Gemara asks: How can she own a courtyard of her own? There is a principle: That which a woman acquired is acquired by her husband, which indicates that the husband has the rights to all profits generated by his wife’s property. Therefore, for all intents and purposes, the courtyard belongs to him for the duration of their marriage.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּכוֹתֵב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ.

Rabbi Elazar says: The mishna is referring to a case where the husband writes to his wife: I have no legal dealings or involvement in your property, thereby relinquishing any ownership rights to her property.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דכתב לה כו׳ – השתא משמע דכתב לה כן לאחר שכנסה.
בכותב לה דין ודברים כו׳ – וא״ת והא אכתי אית ליה לבעל פירי כדאמרינן בהכותב (כתובות פג.) שהבעל אוכל פירות בחייה וי״ל דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן דאז לית ליה כדאמרי׳ התם ולר״ת דמפרש בסמוך דלא תלי באכילת פירות אתי שפיר כמו שאפרש בסמוך.
בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך – פי׳ לישנא קיטא נקטא, והכי כתב לה אין לי בנכסיך ובפירותיהן, דאי לא הרי אוכל פירות בחייה. ומיהו לא צריך למיכתב ובפירי פירותיהן, שאע״פ שאוכל פירי פירות כיון שאם לא הותירה ולקחה בפירות קרקע אין מחייבין אותה, כדמוכח בפרק הכותבב לאו מה שקנתה אשה קנה בעלה הוא, ואף על פי שלא כתב לה נמי בחייך ובמותך קונה לה, ואף על פי שיורשה לא גרעה ממשאיל ומשכיר דקני להג בפרק חזקת הבתיםד כיוצא בזו גבי אין לאיש חזקה בנכסי אשתו, פשיטא כיון דאית ליה פיריה הוא דקא אכיל, בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך, וצריך לומר ובפירותיהןו.
א. וכ״כ הרשב״א הריטב״א ועו״ר. ובתוד״ה בכותב כתבו דר״ת פליג, ותוס׳ בסמוך בע״ב ד״ה מה שקנתה כתבו דמהירושלמי משמע דלא כר״ת, ועיין משה״ק רבינו בחידו׳ לב״ב נא ב על שיטת ר״ת.
ג. הרשב״א הביא דברי רבינו וכ״ה בחידושי הר״ן, והמאירי כתב דיש חולקים וס״ל דכל שלא כתב בחייך ובמותך אין לה חצר לקבל הגט, והמאירי בדף עז ב כתב דהוא שיטת ר״ת עיי״ש.
ד. ב״ב מט א.
ה. לפנינו בגמ׳: דאית ליה לפירא פירא הוא דקא אכיל.
ו. וכ״כ שם תוס׳ ד״ה דכתב לה.
בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך. והכא לשון קצר קתני, והכי קאמר בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן דאי לא הרי אוכל פירות בחייה, ואכתי תיקשי לן דלא נפיק מרשותיה דבעל ובבבא בתרא פרק חזקת (בבא בתרא מט.) נמי גבי אין לאיש חזקה בנכסי אשתו כי האי גונא וכן מנהג התלמוד במקצת המקומות כיון שנתפרש דינו במקום אחר, ובפרושי הרמב״ן נ״ר דאינו צריך לכתוב ובפירי פירותיהן דאף על פי שאוכל [בנדפס: פירי] פירות כיון דלית ליה אלא בדשיירה כדמוכח בכתובות פרק הכותב (כתובות פג:) לא מה שקנתה אשה קנה בעלה קרי ביה הוא, ואף על פי שלא כתב לה נמי בחייך ובמותיך קונה ליה ואף על פי שיורשה לא גרע ממשאיל ומשכיר דקני לה, והוא הדין דהוה מצי לאוקמה הכא בשנתן לה אחר על מנת שלא יהא לבעלה רשות בהן אלא מה שהיא נותנת לתוך פיה והכי איתא בירושלמי נתן לה אחר מתנה ואמר לה על מנת שלא יהא לבעליך רשות הן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך אפילו לא כתב כמי שכתב ואי נמי בשנתן לה הבעל וכדקיימא לן במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות כדאיתא בפרק חזקת, והכא חד מתרי תלת אוקימאתא קא נסיב. ובסנהדרין פרק בן סורר גבי עד שיאכל משל אביו ומשל אמו נסיב ליה אוקמתא אחרינא דפרכינן התם משל אמו מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני דאקני לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בהן.
תוספות בד״ה בכותב לה דין ודברים כו׳ וא״ת והא אכתי אית ליה לבעל פירי כו׳ עכ״ל. קושייתם אליבא דרבי יוחנן לעיל דף י״ח דמסקינן אליביה דיש לבעל פירות עד שעת נתינת הגט משא״כ לריש לקיש דאמר משעת חתימה אין לבעל פירות אם כן לא מקשו מידי דקודם נתינת הגט הוי חצירה לגמרי מכיון שכתב לה דין ודברים אין לי בגוף החצר ופירות נמי לית ליה משעת החתימה אלא משום דמרא דשמעתא דהכא ר׳ אלעזר הוא דמוקי לה בכותב דין ודברים אין לי ור״א תלמידיה דר׳ יוחנן הוא ומסתמא כוותיה ס״ל והיינו לשיטת התוספות לעיל דף י״ח דהא דמשני שם איפוך אברייתא קאי ודלא כבעל העיטור וסייעתו שכתבו דאיפוך קמייתא ור׳ יוחנן סובר משעת חתימה וק״ל:
אמר ר׳ אלעזר, מדובר בכותב לה: ״דין ודברים אין לי בנכסיך״, שסילק עצמו מבעלות על רכושה.
Rabbi Elazar says: The mishna is referring to a case where the husband writes to his wife: I have no legal dealings or involvement in your property, thereby relinquishing any ownership rights to her property.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְכִי כְּתַב לַהּ הָכִי מַאי הָוֵי וְהָתַנְיָא הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עַל שָׂדֶה זוֹ וְאֵין לִי עֵסֶק בָּהּ וְיָדַי מְסוּלָּקֹת הֵימֶנָּה לֹא אָמַר כְּלוּם.

The Gemara asks: And when he writes this to her, what of it? But isn’t it taught in a baraita: One who says to another with whom he owns a field in a partnership: I have no rights and claims to this field, or: I have no involvement with it, or: My hand is removed from it; it is as though he said nothing, since these expressions are not considered to be a withdrawal of his rights to the field.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על שדה זו – שהיתה לו עמו שותפות בה.
ואין לי עסק בה – אחת מכל לשונות הללו.
לא אמר כלום – דמאחר שהיא שלו צריך לכתוב לשון מתנה.
והתניא האומר לחבירו כו׳ – הוה מצי לשנויי בשכותב לה בלשון טוב המועיל או שנתן לה הבעל במתנה דאמרינן בחזקת הבתים (ב״ב דף נא:) דקנתה ואין הבעל אוכל פירות אלא משום דבפרק הכותב (כתובות פג.) אצטריך לשנויי הכי משני נמי הכא.
דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום – כל הני לישני לא מהני כלום משום דמדין ודברים ומעסק ידיו ורגליו סליק נפשיה ולא מגופה דשדה כדאמרינן בפ״ב דכריתות (דף כד:) והא דמהני גבי עבד אין לי עסק בך לא כמו שמפרש ר״ת דזכו ביה שמיא דא״כ היכי מייתי ראיה לקמן בפ״ב (דף פה.) דבאשה מהני הרי את לעצמך מק״ו מעבד אלא היינו טעמא דאין לי עסק בך משמע אלא תהא לעצמך וזה לא שייך בשדה.
והא דאקשינן: כי כתב לה מאי הוי והתניא וכו׳ – בדין הוא דהוה ליה לאוקומה כגון שנתן לה הבעל [במתנהא], דאמרינן בחזקתב במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. ולר׳ אלעזר גופיה מתוקמא אפילו במוכר, דאיהו אמר התם אחד מכר ואחד מתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. אי נמי כגון שנתן לה אחר על מנת שאין לבעל רשות בה, כדאיתא בקידושיןג ובנדריםד. אי נמי בשקנו מידוה, דקימא לן מגופה של קרקע קנו מידוו, אלא אגב דמוקמינן הכי דמתניתין דהכותבז ושבמקומות אחרים, מתרץ נמי הך מתני׳ בהכי, וחד מתרי ותלת וארבע טעמי נקט.
א. בכתי״נג ליתא לתיבת במתנה ובכת״י ובנדפס איתא. וכה״ק ותי׳ תוס׳ ד״ה והתניא ועו״ר.
ב. ב״ב נא ב.
ג. כג ב, וכ״כ רבינו שם דלהלכה קנתה בע״מ שאין לבעלך רשות, אבל הרמב״ם בפ״ג מזכיה הי״ג חולק דקנה הבעל.
ד. פח א.
ה. וכ״כ המאירי.
ו. כדאיתא בכתובות פג ב.
בד״ה והתניא האומר לחבירו כו׳ הוי מצי לשנויי כו׳ או שנתן לה במתנה דאמרינן בפרק חזקת קנתה ואין הבעל אוכל פירות כו׳ עכ״ל. וכתב מהרש״א ז״ל דלפירוש רבינו תם לא שייך לומר כן דאכתי יש לבעל זכות בחצר שאם מכרה ונתנה מוציא מיד הלקוחות ולר״ת בהכי תליא מילתא ודברי התוספות כאן דוקא לפירוש ר״י. ולענ״ד מסתימת לשון התוספות לא משמע כן תו קשיא דלפי פירושו א״כ מי הכריחו לר״ת בשמעתין בד״ה בכותב ובד״ה מה שקנתה לפרש דלא תליא כלל באכילת פירות וזה דלא כשיטת הירושלמי כמו שהביא ר״י בשמעתין לקמן בד״ה מה שקנתה דהא שפיר הוי מצי ר״ת ז״ל לפרש כל הסוגיא בפשיטות ולומר דבחד מינייהו סגי דמיקרי חצר הבעל או במה שאוכל הפירות אע״ג דאם מכרה ונתנה קיים או היכא דאם מכרה אינו קיים אע״ג שאינו אוכל הפירות ולפ״ז א״ש שיטת הירושלמי דמקשה אמתני׳ מאכילת פירות ולקמן נמי בעובדא דרבא דאיכסיף היינו משום דנהי דבמתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות אכתי מיקרי חצר הבעל משום שאם מכרה אינו קיים והכא דמקשה הש״ס בפשיטות אמתני׳ חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה היינו דנהי דמוקמת למתניתין שנתן לה הבעל החצר במתנה אכתי מיקרי חצר הבעל כיון שאם מכרה אינו קיים ועל זה מוקי לה רבי אלעזר שפיר בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ולא הוצרך לפרש ובפירותיהן דלעולם מיתוקמא מתניתין שנתן לה הבעל החצר במתנה שאין לו פירות אלא שיש לו זכות להוציא מיד הלקוחות אם מכרה ומכיון שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך נסתלק ג״כ מאותו זכות שאם מכרה ונתנה קיים והו״ל חצירה לגמרי. אלא דבאמת אחר העיון מצאתי דליתנהו לדברי מהרש״א ז״ל כלל ודברי התוס׳ כאן היינו אף לפר״ת משום דבפרק האשה שנפלו מסקינן להדיא שמה ששנינו שם במשנה נפלו משניסת הבעל מוציא מיד הלקוחות מקשה הש״ס שם לימא תנינא לתקנת אושא ומשני הש״ס מתניתין בחייה ולפירות ותקנת אושא לגופה של קרקע ולאחר מיתה ולפ״ז ע״כ הא דפשיטא ליה לר״ת לקמן בד״ה מה שקנתה דבמתנה אם מכרה ונתנה אינו קיים ליתא לפי דין המשנה שלא תקנו כלל לבעל אלא אכילת פירות וא״כ כיון דבמתנה אינו אוכל פירות מהיכי תיתי יוכל להוציא מיד הלקוחות אלא משום דר״ת לקמן אעובדא דרבא קאי דהוה בתר תקנת אושא מש״ה משמע ליה דאם מכרה ונתנה הבעל מוציא אף במתנה והיינו משום תקנת אושא והכי משמע ליה מסוגיא דפ׳ חזקת הבתים דמימרא דאמוראי היא דהוו בתר תקנת אושא ואף בזה יש לפקפק כמו שאבאר שם בסמוך משא״כ הכא דמקשה הש״ס אמתניתין חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה כתבו התוס׳ שפיר דלכל הפירושים הוי מצי לאוקמי בנתן לה הבעל החצר במתנה דאין אוכל פירות וממילא שאם מכרה ונתנה קיים לדינא דמתניתין דהוי קודם תקנת אושא כדמשמע בפ׳ האשה שנפלו וכדפרישית ולא הוי צריך לאוקמי כלל בכותב לה דין ודברים אין לי אלא משום דבפ׳ הכותב איצטריך לאוקמי בהכי ולפ״ז דלא משמע ליה הכא לאוקמי במתנה אלא בכותב לה דין ודברים שפיר קשיא להו לעיל בד״ה בכותב דאכתי הבעל אוכל פירות והוצרך ר״י ז״ל לפרש דאיירי שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ור״ת הוצרך לפרש דלא תלי כלל באכילת פירות כנ״ל נכון ודוק היטב ומה שהקשה מהרש״א ז״ל על דברי התוס׳ היאך אפשר לאוקמי במתנה דאם כן בחצירו נמי הוי מצי למיתני דמגורשת בכה״ג ולכאורה דבריו נפלאים דודאי כה״ג שנתן לה במתנה לא מיקרי חצירו אלא חצירה ועל זה כתבו דחצירה דמתניתין איירי בכה״ג וכבר עמד על זה בספר קיקיון דיונה והנלע״ד בכוונת מהרש״א ז״ל דממה שכתבו התוס׳ כן אמקשה דהכא וכי כתב לה מאי הוי ולא סמכו קושייתם להמקשה דלעיל מיניה דמקשה חצירה מה שקנתה אשה כו׳ הו״ל לאקשויי דאיכא לאוקמי במתנה וזה הכריחו למהרש״א ז״ל דאין כוונת התוס׳ כלל לומר שנתן לה חצר שלו במתנה אלא עיקר קושיית התוס׳ במאי דמקשה הכא וכי כתב לה מאי הוי והתניא לא אמר כלום ופירש״י דמאחר שהוא שלו צריך לכתוב לשון מתנה וע״ז הקשו התוס׳ דאכתי אמאי לא מוקי בהכי שכתב לה לשון מתנה ולעולם בחצר שהוא שלה איירי והיינו דקשיא ליה למהרש״א ז״ל דא״כ הוי מצי למיתני כה״ג בחצירו זה נ״ל ברור בכוונת מהרש״א ז״ל אלא שאין זה כדי להוציא דברי תוספות ממשמעותן ומה שלא הקשו כן מעיקרא יש ליישב לפי הדרך שכתבתי בסמוך ואין להאריך דקושטא דמילתא דעיקר כוונת התוס׳ להקשות דה״מ לשנויי שכתב לה בלשון טוב וע״ז כתבו אגב גררא דה״ה דה״מ לאוקמי מעיקרא כשנתן לה חצירו במתנה אע״כ דמשום דבפרק הכותב מוקי לה בהכי משני נמי הכי. ועוד נראה בכוונת מהרש״א ז״ל דבכה״ג שנתן לה במתנה אפילו בחצירו ממש נמי מהני וכגון שאחר שזרק הגט לחצירו נתן לה החצר במתנה דכה״ג הוי גט מעליא כדאמר רבא לעיל בפ״ב דף כ״א כנ״ל נכון ודו״ק:
ושואלים: וכי כתב לה הכי מאי הוי [וכאשר כותב לה כך מה יש בזה]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: האומר לחבירו שותפו בבעלות על שדה: ״דין ודברים אין לי על שדה זו״, וכן ״אין לי עסק בה״, וכן ״ידי מסולקת הימנה״לא אמר כלום, שאין לשונות אלה מועילות להיחשב כוויתור על זכותו בשדה!
The Gemara asks: And when he writes this to her, what of it? But isn’t it taught in a baraita: One who says to another with whom he owns a field in a partnership: I have no rights and claims to this field, or: I have no involvement with it, or: My hand is removed from it; it is as though he said nothing, since these expressions are not considered to be a withdrawal of his rights to the field.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמְרִי דְּבֵי ר׳רַבִּי יַנַּאי טבְּכוֹתֵב לָהּ וְעוֹדָהּ אֲרוּסָה וְכִדְרַב כָּהֲנָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא נַחֲלָה הַבָּאָה לוֹ לְאָדָם מִמָּקוֹם אַחֵר אָדָם מַתְנֶה עָלֶיהָ שֶׁלֹּא יִרָשֶׁנָּה.

The Gemara answers: They say in the school of Rabbi Yannai: The case is one where he writes to her and she is still only betrothed; he has yet to obtain ownership of her property, being that his rights to his wife’s property are only actuated at the time of the marriage. And this is in accordance with the statement of Rav Kahana, as Rav Kahana says: With regard to an inheritance that comes to a person from another place, i.e., it is not an inheritance from his father, a person can stipulate about it from the outset that he should not inherit it, and this condition is effective in annulling his rights to the inheritance. This teaches that as long as the property has not yet entered his possession, he can withdraw his rights to it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בכותב לה – דין ודברים כו׳ בעודה ארוסה קודם שזכה בנכסים וא״צ לכתוב לשון מתנה דיכול להתנות כדרב כהנא.
ממקום אחר – שאינה ירושת אבותיו מן התורה.
מתנה עליה – קודם שזכה.
וכדרב כהנא דאמר רב כהנא נחלה כו׳ – אהא לא מייתי ראיה כיון דעדיין לא זכה בנכסים שיכול לסלק עצמו אפילו בלשון גרוע דהא בהנהו דמייתי לא איירי בלשון דין ודברים ועוד דאי אפשי דמייתי הוי לשון טוב טפי מדין ודברים כדמשמע בכריתות (דף כד:) אלא מייתי דלא תיקשי היכי יכול להתנות שלא יירשנה הואיל שלא בא לעולם עדיין כמו שאינו יכול להתנות על נחלת אביו ואפילו לר״מ דאמר בעל מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה תנאו בטל משום דמתנה על מה שכתוב בתורה הא בדרבנן תנאו קיים שאני התם שהוא עושה תנאי גמור אבל הכא אין עושה כל כך תנאי ועוד דאמרינן באיזהו נשך (ב״מ דף סו.) דבעינן שיעשה התנאי אותו שצריך לתנאי והכא עושהו הבעל שאינו צריך לתנאי ומביא שפיר מדרב כהנא דאדם מתנה עליה שלא יירשנה וכי תימא מאי שנא מנחלת אביו שאינו יכול להתנות לא דמי שהרי הכא תקנת חכמים היא וכדרבא דאמר האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו דכלום עשו אלא להנאתו אי אפשי לו באותה הנאה ואע״ג דלרב אית ליה בהכותב (כתובות פג.) דאפילו בדאורייתא יכול להתנות הש״ס דהכא לא סבר הכי ועוד דמסקנא דהתם לא קאי הכי.
בד״ה וכדרב כהנא כו׳ היכי יכול להתנות שלא יירשנה הואיל כו׳ עכ״ל הלשון מגומגם דבהאי תנאי נמי דאין לי בנכסייך ובפירותיהן דמוקי לה כמ״ש התוספות מ״מ אם מתה יורשה כדקתני בהדיא בריש פרק הכותב עד שיאמר בחייך ובמותך ע״ש:
בא״ד ומביא שפיר מדרב כהנא דאדם מתנה כו׳ עכ״ל מה שיש לדקדק בזה על דבריהם עיין בחידושינו ר״פ הכותב וק״ל:
בא״ד אע״ג דלרב אית ליה בהכותב דאפילו בדאורייתא כו׳ עכ״ל רבי יהודה נמי ס״ל בכל דבר שבממון תנאו קיים אפילו בדאורייתא אלא דהיינו בתנאי גמור כמ״ש התוספות לעיל אבל רב קאי התם אמתני׳ דאיירי בתנאי כעין דהכא דגרוע וק״ל:
בד״ה וכדרב כהנא כו׳ אהא לא מייתי ראיה כו׳ אלא מייתי דלא תיקשי היאך יכול להתנות כו׳ הואיל שלא בא לעולם כו׳ עכ״ל. פירוש דאהא מילתא שיכול להסתלק בכה״ג אפילו בלשון גרוע לא צריך לאתויי ראיה דעיקר גריעות הלשון דדין ודברים אינו אלא דמאחר שהוא שלו צריך לכתוב לשון מתנה א״כ מילתא דפשיטא היא דהיכא שעדיין לא בא לידו הוי דין ודברים אין לי לשון טוב אלא עיקר הראיה לענין שיכול להסתלק מדבר שלא בא לעולם וכן מבואר בלשון התוס׳ בפרק חזקת הבתים ואין להקשות א״כ אמאי איצטריך לאוקמי בכותב לה ועודה ארוסה אפילו כשהיא נשואה נמי הוי מצי לאוקמי שמסתלק מאכילת פירות לחוד לשיטת ר״י ז״ל דהכל תלוי באכילת פירות וכיון דאכילת פירות דבר שלא בא עולם הוא שפיר יכול להסתלק אפילו בלשון דין ודברים והא דאמרינן התם לא אמר כלום היינו שגוף הקרקע היא שלו אלא דלאו מילתא היא דנהי דפירות דקל מיקרי דבר שלא בא לעולם מ״מ כשמקנה דקל לפירותיו אמרינן דמיקרי דבר שבא לעולם והכא נמי גוף השדה קנוי לבעל לפירותיו כנ״ל וכן מצאתי בלשון מהרש״א ז״ל בפרק הכותב כיוצא בזה וק״ל:
ומתרצים: אמרי דבי [אומרים בבית מדרשו] של ר׳ ינאי: מדובר בכותב לה ועודה ארוסה, לפני שהיתה לו בעלות על רכושה, כי זכותו ליהנות מרכוש אשתו מתחילה רק מזמן הנישואין ואילך. וכדברי רב כהנא, שאמר רב כהנא: נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר ואינה ממש ירושת אבותיו — אדם מתנה עליה מראש שלא ירשנה, ותנאי זה מועיל לבטל את זכותו. משמע שכל עוד לא הגיע הרכוש לידו יכול הוא לוותר על זכותו בו.
The Gemara answers: They say in the school of Rabbi Yannai: The case is one where he writes to her and she is still only betrothed; he has yet to obtain ownership of her property, being that his rights to his wife’s property are only actuated at the time of the marriage. And this is in accordance with the statement of Rav Kahana, as Rav Kahana says: With regard to an inheritance that comes to a person from another place, i.e., it is not an inheritance from his father, a person can stipulate about it from the outset that he should not inherit it, and this condition is effective in annulling his rights to the inheritance. This teaches that as long as the property has not yet entered his possession, he can withdraw his rights to it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְכִדְרָבָא דְּאָמַר רָבָא הָאוֹמֵר

And this is in accordance with the statement of Rava, as Rava says: One who says:
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכדברי רבא, שאמר רבא, האומר:
And this is in accordance with the statement of Rava, as Rava says: One who says:
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין עז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים גיטין עז., עין משפט נר מצוה גיטין עז., רי"ף גיטין עז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין עז., רש"י גיטין עז., ראב"ן גיטין עז. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין עז., פסקי רי"ד גיטין עז., רמב"ן גיטין עז. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין עז. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין עז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין עז., מהרש"א חידושי הלכות גיטין עז., פני יהושע גיטין עז., פירוש הרב שטיינזלץ גיטין עז., אסופת מאמרים גיטין עז.

Gittin 77a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Gittin 77a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 77a, Rif by Bavli Gittin 77a, Collected from HeArukh Gittin 77a, Rashi Gittin 77a, Raavan Gittin 77a, Tosafot Gittin 77a, Piskei Rid Gittin 77a, Ramban Gittin 77a, Rashba Gittin 77a, Meiri Gittin 77a, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 77a, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 77a, Penei Yehoshua Gittin 77a, Steinsaltz Commentary Gittin 77a, Collected Articles Gittin 77a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144