×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֶלָּא וַיַּקְרִיא מְלַמֵּד שֶׁהִקְרִיא אַבְרָהָם אָבִינוּ לִשְׁמוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּפֶה כׇּל עוֹבֵר וָשָׁב כֵּיצַד לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ עָמְדוּ לְבָרְכוֹ אָמַר לָהֶם וְכִי מִשֶּׁלִּי אֲכַלְתֶּם מִשֶּׁל אֱלֹהֵי עוֹלָם אֲכַלְתֶּם הוֹדוּ וְשַׁבְּחוּ וּבָרְכוּ לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.
but rather as vayyakri, and he caused others to call. This teaches that Abraham our forefather caused the name of the Holy One, Blessed be He, to be called out in the mouth of all passersby. How so? After the guests of Abraham ate and drank, they arose to bless him. He said to them: But did you eat from what is mine? Rather, you ate from the food of the God of the world. Therefore, you should thank and praise and bless the One Who spoke and the world was created. In this way, Abraham caused everyone to call out to God.
רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא ויקריא – למד לבריות לקרות שם בשם ה׳ אל עולם.
כיצד לאחר שאכלו ושתו – משלו היו עומדין לברכו לאברהם והוא אומר להם וכי משלי אכלתם.
וכי משלי אכלתם הודו וברכו למי שאמר והיה העולם. יש במדרש שלא רצו לברך ברצונם עד שאמר להם אברהם פרעו מה שאכלתם ושתיתם והיה אומר להם שהוא עולה למנין גדול כי היו במדבר והיה טורח גדול להביא שם המאכל והמשתה וכשראו כך כי היה רוצה אברהם שיפרעו הכל אז ברכו הקב״ה שלא ברצונם על מנת שלא יפרעו שום דבר:
גמ׳ נביאים מנ״ל נמחק מנלן:
והודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם. יש במדרש שלא רצו לברך ברצונם עד שאמר להם אברהם אבינו פרעו מה שאכלתם ושתיתם והיה אומר שעולה לממון גדול לפי שהיו במדבר והיה טורח גדול להם להביא לשם המאכל והמשקה. כשראו כך שהיה רוצה מהם שיפרעו הכל אז ברכו להקדוש ברוך הוא שלא כרצונם על מנת שלא יפרעו שום דבר. הרא״ש ז״ל בתוספותיו:
משום דכסתה פניה כו׳. דליכא למימר בהיפוך משום דכסתה עכשיו פניה ולא היה יכול לראותה ולהכירה שתמר היא חשבה לזונה דהא כיון דאין דרך הזונות לכסות פניהם אף אם לא הכיר בה שתמר היא מ״מ לא היה לו לחושבה לזונה ולכאורה גם לפירושם לא יהיה כי כסתה פניה טעם על ויחשבה לזונה אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה לא הכירה וטעם ויחשבה לזונה לפי שיושבת בפרשת דרכים כפירש״י בחומש לפי פשוטו ורש״י בחומש פי׳ לפי דרשה דהכא כי כסתה פניה כשהיתה בבית חמיה היתה צנועה לפיכך לא חשדה עכ״ל ולפ״ז ניחא דכי כסתה פניה הוה שפיר טעם לויחשבה לזונה משום דכסתה פניה בבית חמיה כדרך הצנועות והך אשה לא כסתה פניה כדרך הפרוצות לכך לא חשבה לתמר אלא שהיא זונה וק״ל (עי׳ בפ״ק דמגילה ע״ש):
בא גבריאל וקרבן. כי הוא מלאך הממונה על השריפה ומלמד זכות לישראל כדאי׳ פ׳ יוה״כ גבי נתנו לו גחלי אש לשרוף ירושלים כו׳ ובפ׳ ע״פ בהצלת חנניה מישאל ועזריה ע״ש ופי׳ הכתוב למנצח שנצח גבריאל לסמאל על תמר שהיתה אז כיונת אלם כשרחק סמאל סימניה בשביל דוד שיצא ממנה וק״ל:
למנצח על יונת אלם כו׳. קראה יונה ע״ש כ״י דמתילא ליונה ואמר שהיתה כאלם כדלקמן דלא בעי ליה למימר כדי שלא להלבינו אלא כאלם המרמז לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. ואמר ומך ותם תרוייהו כתיבי בדוד מך דכתיב כי יחיד ועני אני גו׳ ותם כי אני בתומי אלך. ואמר ד״א שנולד כשהוא מהול כו׳. והא דאמרינן פרק התכלת בדוד כיון שנסתכל במילה שבבשרו נתישבה דעתו כו׳ למ״ד בנולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית ניחא ולמ״ד דאין צריך להטיף כו׳ מ״מ שמח שלא היה ערל גם כי לא נתקיים בו בקום עשה:
כשם שבקטנותו כו׳ כך בגדולתו כו׳. בפ״ק דמגילה מפורש דוד הוא הקטן כו׳ כשם שבקטנותו כו׳ ע״ש בחידושינו וק״ל:
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן אש כו׳. מתוס׳ דפ׳ הזהב ומתוספות דכתובות היא מוצת בלא אל״ף כמו ויצת אש גו׳ עכ״ל וכתב הריטב״א דלא מצינו כן בכל הספרים כו׳ עכ״ל ואין מקום לתמיהתו דאין רצונם שהוא חסר אל״ף בכתוב אלא דר״ל שהוא חסר בקרי שהאל״ף נחה ואינה נקראת אלא מוצת בלא א׳ וכפירש״י בהדיא בב״ר ע״ש:
הכר נא כו׳ בהכר בישר לאביו בהכר כו׳. ר״ל שהקב״ה פרע לו במדה כשם שהוא רימה אביו ע״י כתונת זה שהיה חושב כי טורף יוסף והיה מצטער אביו על כך כך תמר רימתה אותו בכליו עד שנצטער יהודה למצאה כמ״ש פן נהיה לבוז וכיוצא בזה אמרו בב״ר אתה רמית לאביך בגדי עזים חייך כו׳ ואף שהכתוב הזה בלשון רבים נאמר זאת מצאנו הכר נא גו׳ תלוי בדרש הזה האמירה ביהודה כי הוא החשוב בהם ועל פיו עשו מה שעשו וק״ל:
אין נא אלא לשון בקשה כו׳ הכר פני בוראך כו׳. ר״ל שאף אם תכפור באותו מעשה גם בסימנין לפי שלא היו עדים באותו מעשה גם שלא הכירו הסימנין הכר פני בוראך שהוא היודע ועד ואל תעלם עיניך ממני ורש״י פי׳ בחומש ואל תאבד ג׳ נפשות שהם בכלל שאמרה ממני כי העובר ירך אמו והרי למפרע ב׳ עוברים היו לה וק״ל:
ויכר יהודה ויאמר צדקה גו׳ והיינו דא״ר חנין כו׳. נראה דקשיא ליה לתלמודא בקרא שאמר ברישא דקרא והיא שלחה אל חמיה גו׳ וסיים ויכר יהודה גו׳ וקראו בשמו דהוא יתורא דקרא דלא הול״ל לכתוב אלא ויכר ויאמר צדקה כו׳ דהא ודאי אחמיה דרישא דקרא קאי א״נ דלמה שינה הכא להזכירו בשמו והו״ל למיכתב נמי הכא ויכר חמיה גו׳ כמו ברישא דקרא וע״כ דרשו והיינו דא״ר חנין כו׳ שעל שם ההודאה הנזכרת כאן קראו יהודה בשמו ע״ש הקב״ה:
יוסף שקדש ש״ש כו׳ דכתיב עדות ביהוסף שמו כו׳. כמו שת״י סהדותא על יהוסף שויה דלא קירב לאיתת רבוניה כו׳ ונתוסף בו הה׳ מטעם שע״י אות הה׳ שנתוספה בו יש בו אותיות שם הוי״ה חוץ מה׳ אחרונה שבשם שהוא עיקר שם הוי״ה כי ה״א אחרונה היא ה״א נחה בשם וביקרא רבה עדות ביהוסף יה מעיד שלא נגע באשת פוטיפר כו׳ וכמ״ש שבטי יה עדות לישראל גו׳ כמ״ש לקמן בשם יה המחובר באיש ואשה ודו״ק:
יהודה שקידש ש״ש כו׳. דהיינו שקידש ש״ש בהודאתו כמ״ש לו הכר פני בוראך ועל תעלים כו׳ ודע דבפ׳ א״נ איתא נמי הך דרב חנא כו׳ דיהודה קדש ש״ש בפרהסיא כו׳ ומפרש לה בענין אחר דהיינו במה שירד נחשון תחלה לים כו׳ ע״ש וצ״ל דהא והא איתא וק״ל:
נקרא כולו על שם של הקב״ה כו׳. ואע״ג דבלידתו נתנה לו אמה לאה זה השם מטעם הפעם אודה את גו׳ לא היתה קורא אותו אלא אודה אבל הש״י שם בפיה לקרותו כולו על שמו של הקב״ה ע״ש יהודה שיש בו כל שם הוי״ה והד׳ נוספת להורות על לשון הודאה שע״י ההודאה שאמר צדקה ממני זכה לקרותו כולו על שם הקב״ה ולזה כיונו באמרם לאה תפסה הודאה ועמדו בניה בני הודאה יהודה כו׳ כמפורש פ״ק דברכות בחידושי אגדות דהיינו שלאה כמתנבאת שלא מדעת נתנה לו זה השם יהודה ודו״ק:
אתה הצלת תמר וב׳ בניה כו׳. הדמיון כשם שיהודה קידש ש״ש בהודאתו אשר ע״י זה ניצלה תמר וב׳ בניה מהשריפה ע״י גבריאל שהוא מלאך אש ע״י שקירב סימניה כדלעיל כך חנניה מישאל ועזריה קדשו ש״ש להודות לה׳ אשר עש״ז נקראו ישראל יהודה בעבור שהם מודים לה׳ והיה ג״כ הצלתם מן השריפה ע״י גבריאל מלאך הממונה על האש כמפורש פרק אע״פ:
צדקה ממני מנא ידע יצתה ב״ק כו׳ מפורש בשילהי מסכת מכות ע״ש:
ולא יסף עוד לדעתה כו׳ כיון שידעה שוב כו׳. פירש״י כיון שידעה שהיא צדקה ולש״ש נתכוונה עכ״ל נראה מפירושו שיהיה גם מלת לדעתה פי׳ כן שלא פסק ממנה בשביל שראה דעתה וכוונתה לש״ש אבל לא ידענא מי הכריחו לזה להוציא לשון לדעתה דקרא ומלת שידעה לגמרי ממשמעו לפי פשוטו מלשון והאדם ידע את חוה והרבה כמוהו כיון שידעה ובא עליה שוב לא פסק ולא היה גנאי בעיניו לבא עוד אליה וק״ל:
ע״ש וכתיב התם ולא יסף גו׳ הכי מפרש סוף פ״ק דסנהדרין ע״ש:
והפרד אשר תחתיו גו׳ תנא דבי ר״י באותה שעה נבקעה כו׳ ובגירסת הילקוט שקל ספסירא בעא למפסקיה תנא דבי ר״י כו׳ וכ״ה בע״י ונראה משום דהאי קרא יתורא הוא דמאי אשמועינן שהפרד עבר מתחתיו אלא דאי לאו הכי שהיה הפרד עמד במקומו ודאי דהיה פוסק עצמו בספסירא אבל הפרד עבר מתחתיו נבקע שאול מתחתיו ואילו היה חתך אבשלום את שערו בחרבו היה נופל לשם וכן נראה מפרש״י בספר שמואל וק״ל:
תמניא בני למה ז׳ דאסקיה מז׳ מדורי כו׳. יש לפרש דמשמע ליה הכי מהא דכתיב ברישא דעניינא ויעל על עליית השער גו׳ דמאי אשמועינן ביה לפי פשוטו וע״כ דרשו ביה דויעל על עליית גו׳ קאי אאבשלום דע״י שאמר דוד הני בני העלה אותו אביו עד שער העליון דמדורי הגיהנם וענין דז״פ שאמר בני העלהו ר״ל אע״ג דאבא לא מזכה ברא כדאמר פרק חלק וכמ״ש התוס׳ הכא ה״ק כיון דמעשה בת שבע גרמה לו כמ״ש הנני מקים גו׳ אמר כיון שבנו נענש על ידו יזכה נמי בשבילו להעלותו ממדורי גיהנם וז״ש מי יתן מותי אני תחתיך שהרי עוני גרמה לו זאת וק״ל:
ואידך א״ד דקריב רישא לגבי גופיה כו׳. בקרא אינו מפורש שהיה ראשו מושלך מגופו כפירש״י ואולי מדכתיב ויאחז ראשו באלה ולא כתיב ויאחז בשערות ראשו באלה כדקתני נתלה בשערו משמע להו דהובדל ראשו מגופו ע״י שנאחז באלה וק״ל:
ואבשלום לקח ויצב לו גו׳ מאי לקח אר״ל שלקח מקח רע כו׳. כה״ג דרש ר״ל בפרק חלק גבי ויקח קרח גו׳ ושם מפורש בחידושינו וכן יש לפרש הכא והוא המקח רע שהציב לעצמו בחייו נגד אביו כמו יצאו נצבים גו׳ וז״ש המצבת זו היא דבר שאינו הגון להיות הבן נצב נגד אביו אבל היה זה מעצה עמוקה בגזירת מלכו של עולם כו׳ ורש״י פי׳ בע״א ע״ש::
אלא ויקריא. מלמד שהקריא, כלומר, גרם אברהם אבינו לשמו של הקדוש ברוך הוא שיקרא בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאורחיו של אברהם אכלו ושתו, עמדו לברכו ולהודות לו. אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלהי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם. ועל ידי כך גרם לכולם להודות לה׳. ושוב לענין תמר.
but rather as vayyakri, and he caused others to call. This teaches that Abraham our forefather caused the name of the Holy One, Blessed be He, to be called out in the mouth of all passersby. How so? After the guests of Abraham ate and drank, they arose to bless him. He said to them: But did you eat from what is mine? Rather, you ate from the food of the God of the world. Therefore, you should thank and praise and bless the One Who spoke and the world was created. In this way, Abraham caused everyone to call out to God.
רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) {בראשית ל״ח:ט״ו} וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ מִשּׁוּם דְּכִסְּתָה פָּנֶיהָ חַשְּׁבַהּ לְזוֹנָה.

The Gemara continues its discussion of the incident of Judah and Tamar. It is written: “When Judah saw her, he thought her to be a prostitute, for she had covered her face” (Genesis 38:15). The Gemara asks: Because she had covered her face he thought her to be a prostitute? Prostitutes usually uncover their faces in order to attract men.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדת הצניעות משובחת לכל ובנשים משובחת ביותר דרך הערה אמרו כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים ר״ל או אנשים הגונים ראויים לכך:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום דכסתה פניה כו׳. דליכא למימר בהיפוך משום דכסתה עכשיו פניה ולא היה יכול לראותה ולהכירה שתמר היא חשבה לזונה דהא כיון דאין דרך הזונות לכסות פניהם אף אם לא הכיר בה שתמר היא מ״מ לא היה לו לחושבה לזונה ולכאורה גם לפירושם לא יהיה כי כסתה פניה טעם על ויחשבה לזונה אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה לא הכירה וטעם ויחשבה לזונה לפי שיושבת בפרשת דרכים כפירש״י בחומש לפי פשוטו ורש״י בחומש פי׳ לפי דרשה דהכא כי כסתה פניה כשהיתה בבית חמיה היתה צנועה לפיכך לא חשדה עכ״ל ולפ״ז ניחא דכי כסתה פניה הוה שפיר טעם לויחשבה לזונה משום דכסתה פניה בבית חמיה כדרך הצנועות והך אשה לא כסתה פניה כדרך הפרוצות לכך לא חשבה לתמר אלא שהיא זונה וק״ל (עי׳ בפ״ק דמגילה ע״ש):
נאמר ״ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה״ (בראשית לח, טו). ותוהים: משום שכסתה את פניה חשבה לזונה?! הלא דרך הזונות היא להיפך, שמגלות את פניהן!
The Gemara continues its discussion of the incident of Judah and Tamar. It is written: “When Judah saw her, he thought her to be a prostitute, for she had covered her face” (Genesis 38:15). The Gemara asks: Because she had covered her face he thought her to be a prostitute? Prostitutes usually uncover their faces in order to attract men.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁכִּסְּתָה פָּנֶיהָ בְּבֵית חָמִיהָ דא״רדְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן כׇּל כַּלָּה שֶׁהִיא צְנוּעָה בְּבֵית חָמִיהָ זוֹכָה וְיוֹצְאִין מִמֶּנָּה מְלָכִים וּנְבִיאִים מְנָלַן מִתָּמָר נְבִיאִים דִּכְתִיב {ישעיהו א׳:א׳} חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ מְלָכִים מִדָּוִד וְאָמַר רַבִּי לֵוִי דָּבָר זֶה מָסוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ אָמוֹץ וַאֲמַצְיָה אַחִים הֲווֹ.

Rabbi Elazar says: The verse means that Tamar covered her face in the home of her father-in-law, Judah. Therefore, he did not recognize her when her face was uncovered. As Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: Any daughter-in-law who is modest in the house of her father-in-law merits that kings and prophets emerge from her. From where do we derive this? From Tamar. Prophets emerged from her, as it is written: “The vision of Isaiah, the son of Amoz” (Isaiah 1:1). Kings emerged from her, as seen from David. And Rabbi Levi says: This matter is a tradition that we received from our ancestors: Amoz, father of Isaiah, and Amaziah, king of Judea, were brothers. This indi-cates that Isaiah was also from the house of David and therefore a descendant of Tamar.
רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכסתה פניה בבית חמיה – ולא ראה אותה כל הימים שגדלה בביתו לפיכך לא הכיר בה.
אמוץ – אביו של ישעיהו ואמציה מלך יהודה אחים הוו ואמציה מזרע דוד היה ואמוץ אחיו נביא היה אלמא נביאים נפיק מינה.
שכסתה פניה בבית חמיה אע״פ שהיה בלבו שהיה תמר טעה בכך לומר אחרת היא שהרי תמר צנועה היתה. ל״א שכיסתה פניה בבית חמיה לא ראה אותה כל הימים שגדלה בביתו לפי׳ לא הכירה:
יצאו כבושין דברים עלומים שנגזרו מלפני שיצאו מזו מלכים ואי אפשר לצאת אלא מיהודה כדכתיב גור אריה יהודה כבושין דברי סתר ל״ה. יעבץ אדם גדול היה בתורה. תרעתים מפרש בספרי ששמעו תרועה בהר סיני ל״א תרעתים על שם שהיו יושבין בשערי (ב״ד) [ירושלים] תרעתים זקני שער. שמעתים ששמעו מצות אביהם דבבני יונדב בן רכב משתעי [קרא] והם היו מבני בניו של יתרו. סוכתים על שהיו יושבין בסוכות כדכתיב ונשב באהלים. וקרי משפחות סופרים דהיינו סנהדרין ל״ה:
אמוץ ואמציה אחי כו׳. נ״ב ואמציה נביא היה כדאיתא בפ״ק דמגילה:
רש״י בד״ה אלא ויקריא [למד] לבריות לקרוא בשם ה׳ אל עולם כו׳ כצ״ל:
שכסתה פניה בבית חמיה. והכי קאמר אף על פי שהיה בלבו שהיא תמר טעה בכך לומר אחרת היא שהרי תמר צנועה היתה. וכן פירש רש״י בחומש אף על פי שבכאן פירש בענין אחר ודלא כהר״ב נחלת יעקב עיין שם. צעיר אי״ן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ אלעזר: משום שכסתה פניה בבית חמיה, כלומר, בביתו, מחמת צניעות, לכן לא הכירה עכשיו כשגילתה את פניה. שאמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה — זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים. מנלן [מניין לנו] דבר זה — מתמר. וכיצד אנו מוצאים שיצאו ממנה נביאים — דכתיב [שנאמר] ״חזון ישעיהו בן אמוץ״ (ישעיה א, א), מלכים — מדוד. ואמר ר׳ לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ אבי ישעיהו הנביא ואמציה מלך יהודה מזרע דוד אחים הוו [היו], הרי שגם ישעיה הנביא היה מבית דוד ומצאצאיה של תמר.
Rabbi Elazar says: The verse means that Tamar covered her face in the home of her father-in-law, Judah. Therefore, he did not recognize her when her face was uncovered. As Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: Any daughter-in-law who is modest in the house of her father-in-law merits that kings and prophets emerge from her. From where do we derive this? From Tamar. Prophets emerged from her, as it is written: “The vision of Isaiah, the son of Amoz” (Isaiah 1:1). Kings emerged from her, as seen from David. And Rabbi Levi says: This matter is a tradition that we received from our ancestors: Amoz, father of Isaiah, and Amaziah, king of Judea, were brothers. This indi-cates that Isaiah was also from the house of David and therefore a descendant of Tamar.
רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) {בראשית ל״ח:כ״ה} הִיא מוּצֵאת הִיא מִיתּוֹצֵאת מִיבְּעֵי לֵיהּ א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְאַחַר שֶׁנִּמְצְאוּ סִימָנֶיהָ בָּא סַמָּאֵל וְרִיחֲקָן בָּא גַּבְרִיאֵל וְקֵירְבָן.

The verse describes Tamar’s court hearing: “When she was brought forth [mutzet], she sent to her father-in-law, saying: By the man whose these are, am I with child” (Genesis 38:25). The Gemara comments: It should have stated: When she was mitutzet. The word mutzet also carries the implication of being found. What then, is taught by the use of that term? Rabbi Elazar says: After her signs, which she was using to prove that she was impregnated by Judah, were brought out, the evil angel Samael came and distanced them from each other in an attempt to prevent Judah’s admission and Tamar’s survival, which would enable the birth of King David. The angel Gabriel then came and moved the signs closer again. Therefore, the word mutzet is used, as it alludes to the signs being found again.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היא מיתוצאת – הוי משמע לשון הוצאה בעל כרחה היא מוצאת משמע לשון מציאה.
סימניה – חותמו ופתילים ומטה שבא סמאל שהוא שר של אדום וריחקן כדי שתשרף ולא יצא דוד ממנה המכה את אדום בגיא מלח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בא גבריאל וקרבן. כי הוא מלאך הממונה על השריפה ומלמד זכות לישראל כדאי׳ פ׳ יוה״כ גבי נתנו לו גחלי אש לשרוף ירושלים כו׳ ובפ׳ ע״פ בהצלת חנניה מישאל ועזריה ע״ש ופי׳ הכתוב למנצח שנצח גבריאל לסמאל על תמר שהיתה אז כיונת אלם כשרחק סמאל סימניה בשביל דוד שיצא ממנה וק״ל:
נאמר בתמר ״היא מוצאת״ (להישרף) (בראשית לח, כה) ושואלים: ״היא מיתוצאת״ שהיא לשון המורה על כך שהוצאה בעל כרחה מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! אמר ר׳ אלעזר: לאחר שנמצאו סימניה שמיהודה היא מעוברת, בא סמאל (השטן) וריחקן, בא גבריאל המלאך וקירבן, ולכן ״מוצאת״ רומז לשון מציאה, שנמצאו הסימנים.
The verse describes Tamar’s court hearing: “When she was brought forth [mutzet], she sent to her father-in-law, saying: By the man whose these are, am I with child” (Genesis 38:25). The Gemara comments: It should have stated: When she was mitutzet. The word mutzet also carries the implication of being found. What then, is taught by the use of that term? Rabbi Elazar says: After her signs, which she was using to prove that she was impregnated by Judah, were brought out, the evil angel Samael came and distanced them from each other in an attempt to prevent Judah’s admission and Tamar’s survival, which would enable the birth of King David. The angel Gabriel then came and moved the signs closer again. Therefore, the word mutzet is used, as it alludes to the signs being found again.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הַיְינוּ דִּכְתִיב {תהלים נ״ו:א׳} לִמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחוֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשָּׁעָה שֶׁנִּתְרַחֲקוּ סִימָנֶיהָ נַעֲשֵׂית כְּיוֹנָה אִילֶּמֶת לְדָוִד מִכְתָּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה דָּוִד שֶׁהָיָה מָךְ וְתָם לַכֹּל דָּבָר אַחֵר מִכְתָּם שֶׁהָיְתָה מַכָּתוֹ תַּמָּה שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל דָּבָר אַחֵר מִכְתָּם כְּשֵׁם שֶׁבְּקַטְנוּתוֹ הִקְטִין עַצְמוֹ אֵצֶל מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ לִלְמוֹד תּוֹרָה כָּךְ בִּגְדוּלָּתוֹ.

The Gemara comments: This is as it is written: “For the leader, upon yonat eilem reḥokim, a psalm [mikhtam] of David” (Psalms 56:1). Rabbi Yoḥanan says the verse means: From the moment that her signs were distanced [reḥokim], she became like a mute dove [yona illemet]. And the phrase “a psalm [mikhtam] of David” means: The one from whom David emerged, as he was modest [makh] and flawless [tam] with everyone. Alternatively, mikhtam indicates that makkato, the place on his body that would have required wounding [makka], was complete [tama], i.e., that David was born circumcised. Alternatively, mikhtam indicates that just as in his youth David made himself small in front of one who was greater than him in order to learn Torah from that person, so too, when he became great and was crowned king, he still behaved in this manner, so that his modesty, makh, was complete, tam, all of his life.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אלם
אלםאלמנצח על יונת אלם לדוד מכתם (סוטה י׳:) א״ר יוחנן בשעה שנתרחקו סימניה מתמר נעשית כיונה אלמת (חולין פט.) אמר רבי יצחק מאי דכתיב האמנם אלם צדק מה אומנתו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם וכו׳ פי׳ תולה ארץ על בלימה ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם ואנכי עפר ואפר ואנכי תולעת ולא איש. יש מפרשין תאלמנה שפתי שקר בשלשה ענינים מפורש בבראשית רבה איספרכן איתחרשן אישתקן. בילמדנו בריש פרשת אלה הדברים וכי יש כלב אלם וכלב פקח אלא א״ר שמואל ב״ר אמי אין לך פקח מן הכלב וכך שנו רבותינו רבי אליעזר בן יעקב מטהר משום שהוא פקח והוא אומר אלמים ומהו אלמים אלא מה טובו של כלב זה אדם משליך לו פרוסה סוכר את פיו כך היו דייני ישראל:
ערך מכתם
מכתםב(סוטה י:) לדוד מכתם שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם. ד״א שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ד״א כשם שבקטנותו הקטין וכו׳:
א. [פרשטומן.]
ב. [נידריג האלטען.]
יונת אלם רחוקים – על עסקי הרחקה שנעשו סימניה רחוקים.
לדוד מכתם – לאותה שהיתה ראויה ועומדת לצאת ממנה דוד.
שהוא מך – עניו.
ותם – תמים בדרכיו.
מכתו תמה – מקום מילה שהוא ראוי למכה היה תם ושלם שלא הוצרך לחסרו.
ד״א כשם שבקטנותו – קודם שמלך.
כך בגדולתו – לאחר שמלך ולשון מכתם שהיתה תמה מכתו מתחלתו ועד סופו לא נחסר ענוותנותו ולא נשתנית.
לעולם יזהר אדם שלא להלבין פני חברו ברבים דרך הערה אמרו נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים מנלן מתמר שנאמר היא מוצאת:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למנצח על יונת אלם כו׳. קראה יונה ע״ש כ״י דמתילא ליונה ואמר שהיתה כאלם כדלקמן דלא בעי ליה למימר כדי שלא להלבינו אלא כאלם המרמז לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. ואמר ומך ותם תרוייהו כתיבי בדוד מך דכתיב כי יחיד ועני אני גו׳ ותם כי אני בתומי אלך. ואמר ד״א שנולד כשהוא מהול כו׳. והא דאמרינן פרק התכלת בדוד כיון שנסתכל במילה שבבשרו נתישבה דעתו כו׳ למ״ד בנולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית ניחא ולמ״ד דאין צריך להטיף כו׳ מ״מ שמח שלא היה ערל גם כי לא נתקיים בו בקום עשה:
כשם שבקטנותו כו׳ כך בגדולתו כו׳. בפ״ק דמגילה מפורש דוד הוא הקטן כו׳ כשם שבקטנותו כו׳ ע״ש בחידושינו וק״ל:
ומעירים: היינו דכתיב [הוא שנאמר] ״למנצח על יונת אלם רחקים לדוד מכתם״ (תהלים נו, א), אמר ר׳ יוחנן: משעה שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אילמת. ״לדוד מכתם״ — שיצא ממנה דוד שהיה מך (נמוך ועניו) ותם לכל הבריות. דבר אחר: ״מכתם״ — שהיתה מכתו תמה (שלימה), שנולד כשהוא מהול, ולא היה צריך למול אותו. דבר אחר: ״מכתם״ — כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה ממנו, כך היה נוהג בגדולתו באופן שהיתה ענוותו (״מכ—) שלימה (— תם״) כל ימיו.
The Gemara comments: This is as it is written: “For the leader, upon yonat eilem reḥokim, a psalm [mikhtam] of David” (Psalms 56:1). Rabbi Yoḥanan says the verse means: From the moment that her signs were distanced [reḥokim], she became like a mute dove [yona illemet]. And the phrase “a psalm [mikhtam] of David” means: The one from whom David emerged, as he was modest [makh] and flawless [tam] with everyone. Alternatively, mikhtam indicates that makkato, the place on his body that would have required wounding [makka], was complete [tama], i.e., that David was born circumcised. Alternatively, mikhtam indicates that just as in his youth David made himself small in front of one who was greater than him in order to learn Torah from that person, so too, when he became great and was crowned king, he still behaved in this manner, so that his modesty, makh, was complete, tam, all of his life.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) {בראשית ל״ח:כ״ה} וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וְתֵימָא לֵיהּ מֵימָר אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ אוְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים מְנָלַן מִתָּמָר.

The verse concerning Tamar then states: “She sent to her father-in-law, saying: By the man whose these are, am I with child” (Genesis 38:25). The Gemara comments: And let her say to him explicitly that she was impregnated by him. Rav Zutra bar Tuviyya says that Rav says, and some say Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says, and some say that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: It is more amenable for a person to throw himself into a fiery furnace if faced with the choice of publicly embarrassing another or remaining silent even if it leads to being burned, and not humiliate another in public. From where do we derive this? From Tamar, as she was prepared to be burned if Judah did not confess, rather than humiliate him in public.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והיא שלחה וגו׳ לאיש אשר אלה לו – ולא שלחה לו לאמר ממך אני הרה והרי סימנין שלך.
ותימא ליה מימר – לשליח אמור לו שממנו אני הרה ואלו סימניו.
ואל ילבין כו׳ – אף זו נוח היה לה לישרף ואל תלבין פניו לפיכך שלחה לו אם יודה ויגלה הוא עצמו את הדבר יגלה ואם לאו תשרף ולא תגלה היא את הדבר.
נוח לו לאדם שיפיל את עצמו לתוך כבשן האש – כדאמר בפ׳ הזהב (ב״מ דף נח:) כל היורדין לגיהנם עולין חוץ משלשה וחד מינייהו המלבין פני חבירו ברבים ואומר נמי (שם נט.) נוח לו לאדם שיבעול ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מדוד ונראה האי דלא חשיב ליה (פסחים דף כה.) בהדי ג׳ עבירות שאין עומדים בפני פקוח נפש עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים משום דעבירת הלבנת פנים אינה מפורשת בתורה ולא נקט אלא עבירות המפורשות.
בד״ה ותימא ליה מימר לשליח אמור לו שממך אני כו׳ כצ״ל:
בד״ה ויאמר בת קול אמרה. נ״ב פי׳ ויאמר הנאמר במקרא ויאמר צדקה ממני זהו הב״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן אש כו׳. מתוס׳ דפ׳ הזהב ומתוספות דכתובות היא מוצת בלא אל״ף כמו ויצת אש גו׳ עכ״ל וכתב הריטב״א דלא מצינו כן בכל הספרים כו׳ עכ״ל ואין מקום לתמיהתו דאין רצונם שהוא חסר אל״ף בכתוב אלא דר״ל שהוא חסר בקרי שהאל״ף נחה ואינה נקראת אלא מוצת בלא א׳ וכפירש״י בהדיא בב״ר ע״ש:
נאמר ״והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה״ (בראשית לח, כה). ושואלים: ותימא ליה מימר [ושתאמר לו] במפורש, שלו היא הרה! אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה יש אומרים] שאמר זאת רב חנא בר ביזנא אמר ר׳ שמעון חסידא, ואמרי לה יש אומרים] אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחי: נוח לו (מוטב לו) לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש, ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנלן [מניין לנו] — מתמר, שאם לא היה יהודה מודה — היתה היא מוכנה להישרף, כדי לא לביישו ברבים.
The verse concerning Tamar then states: “She sent to her father-in-law, saying: By the man whose these are, am I with child” (Genesis 38:25). The Gemara comments: And let her say to him explicitly that she was impregnated by him. Rav Zutra bar Tuviyya says that Rav says, and some say Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says, and some say that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: It is more amenable for a person to throw himself into a fiery furnace if faced with the choice of publicly embarrassing another or remaining silent even if it leads to being burned, and not humiliate another in public. From where do we derive this? From Tamar, as she was prepared to be burned if Judah did not confess, rather than humiliate him in public.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) {בראשית ל״ח:כ״ה} הַכֶּר נָא א״ראָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא בְּהַכֶּר בִּישֵּׂר לְאָבִיו בְּהַכֶּר בִּישְּׂרוּהוּ בְּהַכֶּר בִּישֵּׂר {בראשית ל״ז:ל״ב} הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִיא בְּהַכֶּר בִּישְּׂרוּהוּ הַכֶּר נָא לְמִי.

The verse continues: “And she said: Discern, please, whose are these, the signet, and the cords, and the staff” (Genesis 38:25). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: With use of the word discern Judah informed his father that Joseph was lost, and also with use of the word discern they informed Judah about the signs. The Gemara explains: With the word discern he informed Jacob his father when he brought him the coat of Joseph and said to his father: “And they sent the coat of many colors, and they brought it to their father; and said: This have we found. Discern now whether it is your son’s coat or not” (Genesis 37:32). With the word discern they informed him: “And she said: Discern, please, whose are these.”
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בהכר בישר – אל אביו דבר שנצטער בו ובהכר בשרוהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכר נא כו׳ בהכר בישר לאביו בהכר כו׳. ר״ל שהקב״ה פרע לו במדה כשם שהוא רימה אביו ע״י כתונת זה שהיה חושב כי טורף יוסף והיה מצטער אביו על כך כך תמר רימתה אותו בכליו עד שנצטער יהודה למצאה כמ״ש פן נהיה לבוז וכיוצא בזה אמרו בב״ר אתה רמית לאביך בגדי עזים חייך כו׳ ואף שהכתוב הזה בלשון רבים נאמר זאת מצאנו הכר נא גו׳ תלוי בדרש הזה האמירה ביהודה כי הוא החשוב בהם ועל פיו עשו מה שעשו וק״ל:
גמ׳ בהכר בשרוהו. כעין זה לקמן דף יג ע״ב:
נאמר ״הכר נא״ (בראשית לח, כה). אמר ר׳ חמא ברבי חנינא: בלשון ״הכר״ בישר הודיע יהודה לאביו, ולכן ב״הכר״ בישרוהו. ומסבירים: ב״הכר״ בישר — שאמר לאביו על כתונת יוסף ״הכר נא הכתנת בנך היא״ (בראשית לז, לב), ב״הכר״ בישרוהו — ״הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה״ (בראשית לח, כה).
The verse continues: “And she said: Discern, please, whose are these, the signet, and the cords, and the staff” (Genesis 38:25). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: With use of the word discern Judah informed his father that Joseph was lost, and also with use of the word discern they informed Judah about the signs. The Gemara explains: With the word discern he informed Jacob his father when he brought him the coat of Joseph and said to his father: “And they sent the coat of many colors, and they brought it to their father; and said: This have we found. Discern now whether it is your son’s coat or not” (Genesis 37:32). With the word discern they informed him: “And she said: Discern, please, whose are these.”
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) נָא אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה אָמְרָה לֵיהּ בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ הַכֵּר פְּנֵי בּוֹרַאֲךָ וְאַל תַּעֲלִים עֵינֶיךָ מִמֶּנִּי.

It states: “Discern, please [na].” The word na is nothing other than a language of request. The Gemara explains: She said to him: I request of you: Discern the image of your Creator in every person, and do not avert your eyes from me.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין נא אלא לשון בקשה כו׳ הכר פני בוראך כו׳. ר״ל שאף אם תכפור באותו מעשה גם בסימנין לפי שלא היו עדים באותו מעשה גם שלא הכירו הסימנין הכר פני בוראך שהוא היודע ועד ואל תעלם עיניך ממני ורש״י פי׳ בחומש ואל תאבד ג׳ נפשות שהם בכלל שאמרה ממני כי העובר ירך אמו והרי למפרע ב׳ עוברים היו לה וק״ל:
נאמר ״הכר נא״, אין ״נא״ אלא לשון בקשה. ומסבירים: אמרה ליה [לו]: בבקשה ממך, הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני.
It states: “Discern, please [na].” The word na is nothing other than a language of request. The Gemara explains: She said to him: I request of you: Discern the image of your Creator in every person, and do not avert your eyes from me.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) {בראשית ל״ח:כ״ו} וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי הַיְינוּ דְּאָמַר רַב חָנִין בַּר בִּיזְנָא א״ראָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא יוֹסֵף שֶׁקִּדֵּשׁ ש״ששֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר זָכָה וְהוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּכְתִיב {תהלים פ״א:ו׳} עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ.

The verse states: “And Judah acknowledged them, and said: She is more righteous than I; forasmuch as I gave her not to Shelah my son” (Genesis 38:26). This is the same as Rav Ḥanin bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says: Joseph, who sanctified the name of Heaven in private by not committing adultery with the wife of Potiphar, merited that one letter from the name of the Holy One, Blessed be He, was added to his name, as it is written: “He appointed it in Joseph [bihosef] for a testimony in his name, when He went forth against the land of Egypt” (Psalms 81:6). In this verse the name Joseph is written with an additional letter heh, found in the ineffable name of God.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויכר יהודה ויאמר צדקה גו׳ והיינו דא״ר חנין כו׳. נראה דקשיא ליה לתלמודא בקרא שאמר ברישא דקרא והיא שלחה אל חמיה גו׳ וסיים ויכר יהודה גו׳ וקראו בשמו דהוא יתורא דקרא דלא הול״ל לכתוב אלא ויכר ויאמר צדקה כו׳ דהא ודאי אחמיה דרישא דקרא קאי א״נ דלמה שינה הכא להזכירו בשמו והו״ל למיכתב נמי הכא ויכר חמיה גו׳ כמו ברישא דקרא וע״כ דרשו והיינו דא״ר חנין כו׳ שעל שם ההודאה הנזכרת כאן קראו יהודה בשמו ע״ש הקב״ה:
יוסף שקדש ש״ש כו׳ דכתיב עדות ביהוסף שמו כו׳. כמו שת״י סהדותא על יהוסף שויה דלא קירב לאיתת רבוניה כו׳ ונתוסף בו הה׳ מטעם שע״י אות הה׳ שנתוספה בו יש בו אותיות שם הוי״ה חוץ מה׳ אחרונה שבשם שהוא עיקר שם הוי״ה כי ה״א אחרונה היא ה״א נחה בשם וביקרא רבה עדות ביהוסף יה מעיד שלא נגע באשת פוטיפר כו׳ וכמ״ש שבטי יה עדות לישראל גו׳ כמ״ש לקמן בשם יה המחובר באיש ואשה ודו״ק:
שם יוסף שקדש ש״ש. לקמן דף לו ע״ב:
״ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני״ (בראשית לח, כו). היינו [זהו] שאמר רב חנין בר ביזנא אמר ר׳ שמעון חסידא: יוסף שקדש שם שמים בסתר כשעמד בפיתויה של אשת פוטיפר — זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב [שנאמר]: ״עדות ביהוסף שמו״ (תהלים פא, ו) הרי שהוסיפו לשמו את האות ה״א משמו של הקדוש ברוך הוא.
The verse states: “And Judah acknowledged them, and said: She is more righteous than I; forasmuch as I gave her not to Shelah my son” (Genesis 38:26). This is the same as Rav Ḥanin bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says: Joseph, who sanctified the name of Heaven in private by not committing adultery with the wife of Potiphar, merited that one letter from the name of the Holy One, Blessed be He, was added to his name, as it is written: “He appointed it in Joseph [bihosef] for a testimony in his name, when He went forth against the land of Egypt” (Psalms 81:6). In this verse the name Joseph is written with an additional letter heh, found in the ineffable name of God.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) יְהוּדָה שֶׁקִּדֵּשׁ ש״ששֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא זָכָה וְנִקְרָא כּוּלּוֹ עַל שְׁמוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּיוָן שֶׁהוֹדָה וְאָמַר צָדְקָה מִמֶּנִּי יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה אַתָּה הִצַּלְתָּ תָּמָר וּשְׁנֵי בָּנֶיהָ מִן הָאוּר חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַצִּיל בִּזְכוּתְךָ ג׳שְׁלֹשָׁה מִבָּנֶיךָ מִן הָאוּר מַאן נִינְהוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה.

He continues: Judah, who sanctified the name of Heaven in public, merited that his entire name is called by the name of the Holy One, Blessed be He, for all the letters of the ineffable name of God are included within the name of Judah, with the addition of the letter dalet. When he confessed and said: “She is more righteous than I,” a Divine Voice went forth and said: You saved Tamar and her two children in her womb from being burned by the fire. By your life, i.e., in your merit, I will save three of your children from the fire. And who are they? Hananiah, Mishael, and Azariah (see Daniel, chapter 3).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יהודה שקידש ש״ש כו׳. דהיינו שקידש ש״ש בהודאתו כמ״ש לו הכר פני בוראך ועל תעלים כו׳ ודע דבפ׳ א״נ איתא נמי הך דרב חנא כו׳ דיהודה קדש ש״ש בפרהסיא כו׳ ומפרש לה בענין אחר דהיינו במה שירד נחשון תחלה לים כו׳ ע״ש וצ״ל דהא והא איתא וק״ל:
נקרא כולו על שם של הקב״ה כו׳. ואע״ג דבלידתו נתנה לו אמו לאה זה השם מטעם הפעם אודה את גו׳ לא היתה קורא אותו אלא אודה אבל הש״י שם בפיה לקרותו כולו על שמו של הקב״ה ע״ש יהודה שיש בו כל שם הוי״ה והד׳ נוספת להורות על לשון הודאה שע״י ההודאה שאמר צדקה ממני זכה לקרותו כולו על שם הקב״ה ולזה כיונו באמרם לאה תפסה הודאה ועמדו בניה בני הודאה יהודה כו׳ כמפורש פ״ק דברכות בחידושי אגדות דהיינו שלאה כמתנבאת שלא מדעת נתנה לו זה השם יהודה ודו״ק:
אתה הצלת תמר וב׳ בניה כו׳. הדמיון כשם שיהודה קידש ש״ש בהודאתו אשר ע״י זה ניצלה תמר וב׳ בניה מהשריפה ע״י גבריאל שהוא מלאך אש ע״י שקירב סימניה כדלעיל כך חנניה מישאל ועזריה קדשו ש״ש להודות לה׳ אשר עש״ז נקראו ישראל יהודה בעבור שהם מודים לה׳ והיה ג״כ הצלתם מן השריפה ע״י גבריאל מלאך הממונה על האש כמפורש פרק אע״פ:
יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא שהודה ברבים על חטאו — זכה ונקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא, שהרי כל השם המפורש כלול בתוך השם יהודה. כיון שהודה ואמר ״צדקה ממני״ (בראשית לח, כו) יצתה (יצאה) בת קול משמים ואמרה: אתה הצלת את תמר ושני בניה שהיתה מעוברת בהם מן האור (האש) — חייך שאני מציל בזכותך שלשה מבניך מן האור. מאן נינהו [מי הם] אותם שלושה — חנניה מישאל ועזריה.
He continues: Judah, who sanctified the name of Heaven in public, merited that his entire name is called by the name of the Holy One, Blessed be He, for all the letters of the ineffable name of God are included within the name of Judah, with the addition of the letter dalet. When he confessed and said: “She is more righteous than I,” a Divine Voice went forth and said: You saved Tamar and her two children in her womb from being burned by the fire. By your life, i.e., in your merit, I will save three of your children from the fire. And who are they? Hananiah, Mishael, and Azariah (see Daniel, chapter 3).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) צָדְקָה מִמֶּנִּי מְנָא יָדַע יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה מִמֶּנִּי יָצְאוּ כְּבוּשִׁים.

Judah said: “She is more righteous than I [mimmenni].” The word “mimmenni” can also be understood as “from me,” with Judah thereby admitting that he is the father. The Gemara asks: From where did he know that it was in fact from him that Tamar was pregnant? The Gemara answers: A Divine Voice went forth and said: From Me these hidden matters emerged, and this woman will be the mother of royalty, which requires that Judah be the father.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנא ידע – שממנו היא מעוברת שמא אף אחרים באו עליה.
ויאמר – בת קול אמרה.
כבושים – דברים עלומים שנגזרו מלפני שיצאו מזו מלכים ואי אפשר לצאת אלא מיהודה דכתיב (בראשית מט) גור אריה יהודה כבושים דברי סתר גזירת המלך כמו בהדי כבשי דקודשא בריך הוא למה לך בברכות (דף י.) גבי חזקיה.
יצאת בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים – בשלהי מסכת מכות (דף כג:) מסיק דהכי גמירי לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צדקה ממני מנא ידע יצתה ב״ק כו׳ מפורש בשילהי מסכת מכות ע״ש:
יהודה אמר ״צדקה ממני״. ושואלים: מנא [מניין] ידע שבאמת ממנו תמר מעוברת? ומשיבים: יצתה בת קול משמים ואמרה: ממני יצאו כבושים (סודות) אלה, ועל פי ה׳ היה המעשה.
Judah said: “She is more righteous than I [mimmenni].” The word “mimmenni” can also be understood as “from me,” with Judah thereby admitting that he is the father. The Gemara asks: From where did he know that it was in fact from him that Tamar was pregnant? The Gemara answers: A Divine Voice went forth and said: From Me these hidden matters emerged, and this woman will be the mother of royalty, which requires that Judah be the father.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) {בראשית ל״ח:כ״ו} וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה אָמַר שְׁמוּאֵל סָבָא חֲמוּהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי כֵּיוָן שֶׁיְּדָעָהּ שׁוּב לֹא פָּסַק מִמֶּנָּה כְּתִיב הָכָא וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה וּכְתִיב הָתָם {דברים ה׳:י״ח} קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף.:

The same verse continues: “And he knew her [leda’atah] again no more [velo yasaf],” seemingly indicating that Judah did not engage in sexual intercourse with Tamar again. Shmuel the Elder, father-in-law of Rav Shmuel bar Ami, says in the name of Rav Shmuel bar Ami: The verse actually means that once he knew of her that her intentions were for the sake of Heaven, he did not desist from engaging in sexual intercourse with her again, as it is written here: “Velo yasaf od leda’atah,” and it is written there at the giving of the Torah: “These words the Lord spoke unto all your assembly in the mount out of the midst of the fire, of the cloud, and of the thick darkness, with a great voice and it went on no more [velo yasaf]” (Deuteronomy 5:18), which is interpreted to mean: A great voice that did not cease.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון שידעה – שידע בה שהיא צדקת ולשם שמים נתכוונה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא יסף עוד לדעתה כו׳ כיון שידעה שוב כו׳. פירש״י כיון שידעה שהיא צדקה ולש״ש נתכוונה עכ״ל נראה מפירושו שיהיה גם מלת לדעתה פי׳ כן שלא פסק ממנה בשביל שראה דעתה וכוונתה לש״ש אבל לא ידענא מי הכריחו לזה להוציא לשון לדעתה דקרא ומלת שידעה לגמרי ממשמעו לפי פשוטו מלשון והאדם ידע את חוה והרבה כמוהו כיון שידעה ובא עליה שוב לא פסק ולא היה גנאי בעיניו לבא עוד אליה וק״ל:
ע״ש וכתיב התם ולא יסף גו׳ הכי מפרש סוף פ״ק דסנהדרין ע״ש:
נאמר אחר כך על יהודה ותמר ״ולא יסף עוד לדעתה״ (בראשית לח, כו). אמר שמואל סבא [הזקן] חמוה [חמיו] של רב שמואל בר אמי משמיה [משמו] של רב שמואל בר אמי: כיון שידעה שלשם שמים נתכוונה — שוב לא פסק ממנה; כתיב הכא [נאמר כאן]: ״ולא יסף עוד לדעתה״ וכתיב התם [ונאמר שם] במתן תורה: ״קול גדול ולא יסף״ (דברים ה, יט), שאנו מפרשים — לא פסק, לא נאסף ונגמר.
The same verse continues: “And he knew her [leda’atah] again no more [velo yasaf],” seemingly indicating that Judah did not engage in sexual intercourse with Tamar again. Shmuel the Elder, father-in-law of Rav Shmuel bar Ami, says in the name of Rav Shmuel bar Ami: The verse actually means that once he knew of her that her intentions were for the sake of Heaven, he did not desist from engaging in sexual intercourse with her again, as it is written here: “Velo yasaf od leda’atah,” and it is written there at the giving of the Torah: “These words the Lord spoke unto all your assembly in the mount out of the midst of the fire, of the cloud, and of the thick darkness, with a great voice and it went on no more [velo yasaf]” (Deuteronomy 5:18), which is interpreted to mean: A great voice that did not cease.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִּשְׂעָרוֹ וְכוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אַבְשָׁלוֹם בִּשְׂעָרוֹ מָרַד שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב י״ד:כ״ה} וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה וְגוֹ׳ וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ (וגו׳) וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ תָּנָא אֶבֶן שֶׁאַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְאַנְשֵׁי צִיפּוֹרִי שׁוֹקְלִים בָּהּ.

§ The mishna teaches: Absalom was excessively proud of his hair, and therefore he was hung by his hair. The Sages taught (Tosefta 3:16): Absalom rebelled and sinned due to his hair, as it is stated: “Now in all Israel there was none to be so much praised as Absalom for his beauty; from the sole of his foot even to the crown of his head there was no blemish in him. And when he shaved his head, as it was at every year’s end that he shaved it; because the hair was heavy on him, therefore he shaved it, and he weighed the hair of his head at two hundred shekels, by the king’s stone” (II Samuel 14:25–26). What is the king’s stone? The Sages taught: A stone with which the people of Tiberias and the people of Tzippori weigh items.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקץ ימים לימים – משנה לשנה שנזיר עולם היה ומגלח אחת לי״ב חודש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י ד״ה מקץ ימים כו׳ אחת לי״ב חדש. נזיר דף ד ע״א:
א שנינו במשנה: אבשלום נתגאה בשערו ובשערו נענש. תנו רבנן [שנו חכמים]: אבשלום בגלל שערו מרד וחטא, שנאמר: ״וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל... ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך״ (שמואל ב יד, כה-כו). ומהי אבן המלך? תנא [שנה החכם]: אבן שאנשי טבריא (טבריה) ואנשי ציפורי שוקלים בה.
§ The mishna teaches: Absalom was excessively proud of his hair, and therefore he was hung by his hair. The Sages taught (Tosefta 3:16): Absalom rebelled and sinned due to his hair, as it is stated: “Now in all Israel there was none to be so much praised as Absalom for his beauty; from the sole of his foot even to the crown of his head there was no blemish in him. And when he shaved his head, as it was at every year’s end that he shaved it; because the hair was heavy on him, therefore he shaved it, and he weighed the hair of his head at two hundred shekels, by the king’s stone” (II Samuel 14:25–26). What is the king’s stone? The Sages taught: A stone with which the people of Tiberias and the people of Tzippori weigh items.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לְפִיכָךְ נִתְלָה בִּשְׂעָרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב י״ח:ט׳} וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד וְאַבְשָׁלוֹם רוֹכֵב עַל הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה ויאחז רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיּוּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר [שְׁקַל סַפְסִירָא בְּעָא לְמִיפְסְקֵיהּ] תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִבְקַע שְׁאוֹל מִתַּחְתָּיו.

The baraita continues: And since he was proud of his hair, therefore, he was hung by his hair, as it is stated in the verse describing the battle between the forces of David and Absalom: “And Absalom chanced to meet the servants of David. And Absalom was riding upon his mule, and the mule went under the thick boughs of a great terebinth, and his head caught hold of the terebinth, and he was taken up between the heaven and the earth; and the mule that was under him went on” (II Samuel 18:9). After he was spotted by the opposing troops, Absalom took a sword [safseira] and wanted to cut his hair to save himself. The school of Rabbi Yishmael taught: At that moment, the gates of the netherworld opened beneath him and he was afraid to fall into it, so he did not cut his hair, and he was killed by the opposing troops.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והפרד אשר תחתיו גו׳ תנא דבי ר״י באותה שעה נבקעה כו׳ ובגירסת הילקוט שקל ספסירא בעא למפסקיה תנא דבי ר״י כו׳ וכ״ה בע״י ונראה משום דהאי קרא יתורא הוא דמאי אשמועינן שהפרד עבר מתחתיו אלא דאי לאו הכי שהיה הפרד עמד במקומו ודאי דהיה פוסק עצמו בספסירא אבל הפרד עבר מתחתיו נבקע שאול מתחתיו ואילו היה חתך אבשלום את שערו בחרבו היה נופל לשם וכן נראה מפרש״י בספר שמואל וק״ל:
ומפני שהיה שערו נאה ביותר ונתגאה בו לפיכך נתלה בשערו, שנאמר: ״ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על הפרד, ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר״ (שמואל ב יח, ט). שקל ספסירא בעא למיפסקיה [לקח אבשלום חרב ורצה לחתוך אותו את השיער] כדי להיחלץ. תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: באותה שעה נבקע שאול מתחתיו, ופחד ליפול בתוכו, ולא חתך את שערו.
The baraita continues: And since he was proud of his hair, therefore, he was hung by his hair, as it is stated in the verse describing the battle between the forces of David and Absalom: “And Absalom chanced to meet the servants of David. And Absalom was riding upon his mule, and the mule went under the thick boughs of a great terebinth, and his head caught hold of the terebinth, and he was taken up between the heaven and the earth; and the mule that was under him went on” (II Samuel 18:9). After he was spotted by the opposing troops, Absalom took a sword [safseira] and wanted to cut his hair to save himself. The school of Rabbi Yishmael taught: At that moment, the gates of the netherworld opened beneath him and he was afraid to fall into it, so he did not cut his hair, and he was killed by the opposing troops.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) {שמואל ב י״ט:א׳} וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּית הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי [אַבְשָׁלוֹם] מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת פָּנָיו וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל בְּנִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי הָנֵי תְּמָנְיָא בְּנִי לְמָה שִׁבְעָה דְּאַסְּקֵיהּ מִשִּׁבְעָה מְדוֹרֵי גֵיהִנָּם וְאִידַּךְ אִיכָּא דְּאָמְרִי דְּקָרֵיב רֵישֵׁיהּ לְגַבֵּי גוּפֵיהּ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי דְּאַיְיתֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

It is written with regard to David’s reaction after he learns of the death of Absalom: “And the king was much moved, and went up to the chamber over the gate, and wept; and as he went about he said: O my son Absalom, my son, my son Absalom! Would I had died in your place, O Absalom, my son, my son” (II Samuel 19:1), and a few verses later it adds: “And the king covered his face, and the king cried with a loud voice: O my son Absalom, O Absalom, my son, my son” (II Samuel 19:5). The Gemara asks: Why are there these eight mentions of “my son” by David, i.e., to what do they correspond? The Gemara answers: Seven times he said “my son,” by which he raised him up from the seven chambers of Gehenna. And as for the other, eighth, time, some say that David brought the head of Absalom close to Absalom’s body, and some say that with this eighth mention David brought Absalom to the World-to-Come.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך תב
תבא(סוטה י:) דקריב רישיה לגבי גופיה פי׳ חזר ראשו לגופו:
א. [צוריק קעהרען.]
דקריב רישיה לגבי גופיה – שהיה ראשו מושלך רחוק מגופו וקירבו.
דקרב רישא לגבי גופיה – תימה רבי מאיר דאמר בחלק (סנהדרין דף קג:) אבשלום אין לו חלק לעולם הבא א״כ סבירא ליה דקרב רישיה לגבי גופיה ולא סבירא ליה דאייתיה לעלמא דאתי מכל מקום אסקיה משבעה מדורי דגיהנם ואם כן אמאי לא חשיב ליה בהדי אחז ואחזיה דאמר (שם קג.) לא חיין ולא נידונין וי״ל דלא חשיב אלא מלכים.
דאייתיה לעלמא דאתי – ואי קשיא הא אמרו בחלק (סנהדרין דף קד.) ברא מזכי אבא אבא לא מזכי ברא כדכתיב ואין מידי מציל אין אברהם מציל את ישמעאל ולא יצחק את עשו אבל הבן מציל את האב כגון יאשיהו שלא מנו את אמון וי״ל משום דאבשלום נטל את שלו בעולם הזה שנהרג במיתה משונה הועילה לו תפלת אביו דומיא דיהויקים דאמר התם שהיה כתוב על גולגלתו זאת ועוד אחרת ונפרע ממנו לאחר מיתה לא מנו אותו ועוד אבשלום לא עבד עבודת כוכבים א״נ מצי למימר הא דאמר אבא לא מזכי ברא היינו משום כבוד האב אין מונעין מלמנותו עם רשעים בלא תפלה אבל תפלה מועלת ודוד התפלל על אבשלום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תמניא בני למה ז׳ דאסקיה מז׳ מדורי כו׳. יש לפרש דמשמע ליה הכי מהא דכתיב ברישא דעניינא ויעל על עליית השער גו׳ דמאי אשמועינן ביה לפי פשוטו וע״כ דרשו ביה דויעל על עליית גו׳ קאי אאבשלום דע״י שאמר דוד הני בני העלה אותו אביו עד שער העליון דמדורי הגיהנם וענין דז״פ שאמר בני העלהו ר״ל אע״ג דאבא לא מזכה ברא כדאמר פרק חלק וכמ״ש התוס׳ הכא ה״ק כיון דמעשה בת שבע גרמה לו כמ״ש הנני מקים גו׳ אמר כיון שבנו נענש על ידו יזכה נמי בשבילו להעלותו ממדורי גיהנם וז״ש מי יתן מותי אני תחתיך שהרי עוני גרמה לו זאת וק״ל:
ואידך א״ד דקריב רישא לגבי גופיה כו׳. בקרא אינו מפורש שהיה ראשו מושלך מגופו כפירש״י ואולי מדכתיב ויאחז ראשו באלה ולא כתיב ויאחז בשערות ראשו באלה כדקתני נתלה בשערו משמע להו דהובדל ראשו מגופו ע״י שנאחז באלה וק״ל:
נאמר ״וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך, וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני״ (שמואל ב יט, א) ״והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני״ (שמואל ב יט, ה). ושואלים: הני תמניא [אותם שמונה] פעמים ״בני״ שאמר דוד למה הם? ומסבירים: שבעה פעמים התפלל עליו ועל ידי כך פעל דאסקיה [שהעלה אותו] משבעה מדורי גיהנם? שהיה ראוי לו להיות בהם, ואידך [והאחרת, השמינית], איכא דאמרי [יש שאומרים] דקריב רישיה לגבי גופיה [שקירב את ראשו אל גופו], ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] דאייתיה לעלמא דאתי [שהביא אותו לחיי העולם הבא].
It is written with regard to David’s reaction after he learns of the death of Absalom: “And the king was much moved, and went up to the chamber over the gate, and wept; and as he went about he said: O my son Absalom, my son, my son Absalom! Would I had died in your place, O Absalom, my son, my son” (II Samuel 19:1), and a few verses later it adds: “And the king covered his face, and the king cried with a loud voice: O my son Absalom, O Absalom, my son, my son” (II Samuel 19:5). The Gemara asks: Why are there these eight mentions of “my son” by David, i.e., to what do they correspond? The Gemara answers: Seven times he said “my son,” by which he raised him up from the seven chambers of Gehenna. And as for the other, eighth, time, some say that David brought the head of Absalom close to Absalom’s body, and some say that with this eighth mention David brought Absalom to the World-to-Come.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) {שמואל ב י״ח:י״ח} וְאַבְשָׁלוֹם לָקַח וַיַּצֶּב לוֹ בְחַיָּיו מַאי לָקַח אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שֶׁלָּקַח מִקָּח רַע לְעַצְמוֹ אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ וְגוֹ׳ א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא בְּעֵצָה עֲמוּקָּה שֶׁל מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם

It is written there: “Now Absalom in his lifetime had taken and reared up for himself the pillar, which is in the king’s valley; for he said: I have no son to keep my name in remembrance” (II Samuel 18:18). The Gemara asks: What did Absalom take? Reish Lakish says: He engaged in a bad transaction for himself by accepting bad advice for which he was punished. The verse continues: “The pillar, which is in the king’s valley [be’emek hammelekh].” Rabbi Ḥanina bar Pappa says: This alludes to the pillar that is in the deep [amukka] counsel of the King [melekh] of the universe, as God had already decreed in the aftermath of the incident with Bathsheba that this would occur.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך עמק
עמקא(בראשית רבה מב׳ עמק השדים ג׳ שמות נקראו לו. עמק שדים שהיה מגדל סדנין שהיה עשוי שדים שדים שמניק את בניו כשדים עמק שוה ששם הושוו כל אומות העולם וקצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבוהו למעלה ממנה והיו מקלסין לפניו ואומר שמענו אדני סוכות שהיה מסוכך באילנות וכו׳. (בראשית רבה פ״א וישלחהו מעמק חברון) והלא אין חברון אלא בהר ואתה אמרת מעמק אמר רבי אחא הלך להשלים העצה העמוקה שנתן הקב״ה בינו ובין חבירו הנאה הקבור בחברון ועבדום וענו אותם וגו׳ (סוטה י:) את מצבת אשר בעמק המלך בעצה עמוקה של מלכו של עולם שנאמר הנני מקים עלך רעה מביתך כיוצא בדבר אתה אומר וישלחהו מעמק חברון וכו׳ בילמדנו וה׳ הולך לפניהם יומם וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי אתם על עבודה זרה ועל ג״ע ועל שפיכות דמים לא כתיב אלא על עמי ונחלתי ישראל:
ערך אן
אןבאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר (כתובות מג) (קידושין ד:) בכסף מנא לן שהיא לאב שנאמר ויצאה חנם אין כסף מכדי כתיב ויצאה חנם אנן ידעינן דבלא כסף משמע אין כסף דכתב רחמנא למה לי אלא ללמד אין כסף לאדון זה כשיוצאה מרשותו אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב ואסיקנא האי קרא יציאה דכוותה קא ממעט לה לזו הבת שלא תזכה בקידושיה פירוש כשם שיצאה מרשות אדון בימי הנעורים יוצאה וחוזרת לאביה כי עודה קטנה ואינה יוצאה וכשיוצאה בימי הנעורים ואין לאדוניה כסף כך כשיוצאה מרשות אביה בימי הנעורים כסף קדושיה לאביה ואקשינן והא לא דמיא יציאתה מרשות אדון היא יוצאה לגמרי לא נשארה לו ברשותו כלום ויציאתה מרשוב האב בקדושין עדיין נשאר לאב בה רשות מסירה לחופה ופרקינן מיהא מהא מלתא כבר נפקא לה לגמרי דאמר מר אין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות. וי״א מהכרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותו דתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה והאי אין כסף מיבעי ליה לכדתניא ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות ודייק רבינא מדכתב קרא אין ביוד ולא כתב אן חסר בלא יוד דרשינן ליה לאו והין לאו אין כסף לאדון זה וההין יש כסף לאדון אחר ומנו אב וכי האי תנא דתניא וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת״ל אין לה עיין עליה הנה דרש כיוצא בזה לאו והין אין לה זרע כשר יש לה זרע פסול אין לו עיין עליה אבל אם יש לה אפילו זרע פסול זה פירוש רבינו חננאל וק״ל. אין לו מוח בקדקדו (יבמות ט.) (מנחות פ) בשתיהן רבי אומר לו ללוי אין מוסיפין על המדות יותר משתות (בבא בתרא כ) וכן כל המימר׳ (מנחות טו) ה׳ סאין ירושלמיו׳ שהן ששה מדבריות ומסקנא מנה מאתן וארבעים הוו כיצד עשרים שקלים כ״ה שקלים חמשה עשר שקלים הא ששים שקלים וכל שקל ארבעה דינרים הא מאתן וארבעין ומנה אינו אלא מאה דינר אלא שמע מינה מנה של קודש כפול היה והוא ר׳ דינר והסיפו עליו שתות מלבד הקרן ועולין מאתן וארבעין. אין מלכות נוגעת בחברת׳ כמלא נימא (ברכות נ) פירוש שהיו מדברות אליו כל כך כדי שלא יהא אצל שמואל עדיין ויקבל המלכו׳ לפי שעדיין לא נפסקה מלכות שמואל ולא חלה מלכות שאול תניא אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע אתה לא שמעת אלא אחת אני שמעתי ארבע אין אומרין למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד (נדה ז) (סוטה י) בגמרא דאבשלום אין לו בן בעבור הזכיר שמו ולא הוי ליה בנין והכתיב ויולדו לאבשלום ב׳ בנים ובת אחת אמר רב חסדא בר אבדימי שלא היה בן ראוי למלכות:
ערך אנגריא
אנגריאג(נדרים לב.) מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו ר״י שנים מפני שעשה אנגריא בת״ח שנאמר וירק את חניכיו. או שנעשית אנגריא (בבא מציעא עא) (יומא ה) מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא (סנהדרין קא:) אמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה פירוש שהיתה היא יושבת בשער ולא היה לעם מקום אחר ליכנס בעיר אלא באותו השער ומשעבדן ומביאי׳ לה דורון (סוטה י) דרש רבא מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי מאי אין נקי אמר רב יהודה אמר רב אפי׳ חתן מחדרו וכלה מחופתה פי׳ וכל שכן תלמידי חכמים (א״ב: בלשון יוני ורומי עבודה נעשית באונס):
ערך עין
עיןד(יבמות כב:) ובן אין לו עיין עליו (קידושין ד.) מפורש מדכתיב קרא אין מלא ביוד ולא כתיב אן חסר דרשינן ליה לאו והין לאו אין כסף לאדון זה וכי האי תנא דתניא וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת״ל וזרע אין לה עיין עליה. הנה דרש כיוצא בו לאו והן אין לה זרע כשר אם יש לה אפי׳ זרע פסול זה פי׳ ר״ח ז״ל (בבא בתרא קטו) תנו רבנן בן אין לו אין לי אלא דלהוי קודם לנחלה בן הבן דלהוי קודם לאבי אביו והכי נמי בת הבן ובן בת הבת של בן שיהא יורש אבי אבי אמו מנין ת״ל אין לו כלומר מהאי אמר דאין עשה בו עין כלומר עיין עליו ומכל צדדין הבאים מכח כחו לו ירושתו והכי נמי דרשינן בת והוא הדין נמי לכל הני דקודמין לנחלה צריך לפשפש ולחקור ולעיין אחריהם אם יש להם יורשין הבאים מכח כחן וליתן להן ירושתו זה פי׳ רבי גרשם ז״ל (א״ב ובערך איין הביא מימרות אלו וגרס אין ותרגום בית אבנים יחזה בית אבניא יעוין) ת״ר מנין שאין מעיינין במקום שמכריעין פי׳ גבי משקל אין מוכרין עין בעין כלומר שוה בשוה במקום שמנהג ליתן הכרע. (בבא בתרא קסד) ג׳ עבירת אין אדם נצול מהם בכל יום קיר נטוי הרהור עבירה ועיון תפלה כלומר שמחשב בדעתו אכוין דעתי בתפלתי כדי שיעשו לי רצוני והיינו שדומה כמו מנטה לבוראו עין תלעג לאב (בפרק קמא בפיאה ירושלמי) עין תלעג על כיבוד אב וביזת על לא תקח האם על הבנים יבוא עורב שהוא אכזר ויקרנה ואל יהנה ממנה ויבא נשר שהוא רחמני ויאכלנה ויהנה ממנה (כלים פרק ח) שרץ שנמצא בעין של תנור בעין של כירה בעין של כופה פי׳ חלון של מטה עם הקרקע בתנור ליכנס בו הרוח כדי שיוסק שמו עין ולמה לא מפני שתמיד פתוח אלא פעמים סתום פעמים פתוח (כלים פכ״א) בעין ובעבות פי׳ טבעת של עץ בעול דתניא העין שבעץ והעין שבמחרישה ובעבות כמה וכעבות העגלה חטאה כבר פירשנו פ״א בערך עב. ועוד (כלים פכ״א) ובעין של מתכת פי׳ טבעת יש בה החבל שמושך הבהמה (חגיגה כה) ושייר קופה אחת יתננה לעיני הכהן פי׳ שמראה לו שלא נסחטו ואינן מקבלין טומאה אבל אם נסחטו אין נאמנין לומר טהורים אלמא דבשעת הגתות אין נאמנין הא דתני יתננה לעיני הכהן באפלי דהיינו בשאר ימות השנה אבל מתניתין דתני נאמנין בחרפי דבזמנן (כתובות סא) והוו ליה בני עינני פי׳ בנים גדולי עינים (מנחות סד) מעשה שבא עומר מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר ומפרש בגמ׳ שם (בבא קמא פב) ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפין וכו׳ (ברכות כח) רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה רב אמר מעין כל ברכה וברכה פי׳ מזכיר ג׳ ראשונות כסדרן ואומר ברכה רביעית חננו מאתך דיעה ובינה והשכל בא״י חונן הדעת. החזירנו בתשובה שלימה ברוך הרוצה בתשובה מחול לנו כי פשענו ברוך חנון המרבה לסלוח וגאלנו מלכנו למען שמך ברוך גואל ישראל וכן כל ברכה וברכה עד מלא רחמים רבים אתה בא״י שומע תפלה ואומר שלש אחרונות כתקנן אלו דברי רב ושמואל אמר הביננו פי׳ אומר ג׳ ברכות ראשונות כתקנן ואומר הביננו וכו׳ עד ברוך אתה ה׳ שומע תפלה ושלש האחרונות כתקנן ומצאנו טעם רב ושמואל מפורש בירושלמי בזה הענין שכתבנו רב אמר סוף כל ברכה וברכה ושמואל אמר ראש כל ברכה אית תנא תני ז׳ מעין י״ח ואית תנא תני י״ח מעין י״ח מאן דתני ז׳ מעין י״ח מסייע ליה לשמואל ג׳ ראשונות וג׳ אחרונות הרי שש הביננו ברכה אחרת שחתם בה בא״י שומע תפלה הרי ז׳ מעין י״ח מאן דתני י״ח מעין י״ח מסייע ליה לרב דאמר חתימה מעין כל ברכה וברכה כאשר פי׳ למעלה (סוטה י) ותשב בפתח עינים א״ר אלכסנדרי מלמד שהלכה וישבה בפתח אברהם אבינו שכל עינים מצפות לראותו שכל אורח ושב באין אצל פתח אברהם רבי חנין אמר מקום ששמו עינים כדכתיב תפוח והעינם ר׳ שמואל בר נחמני אמר שנתנה עינים לדבריה וכו׳:
ערך רפק
רפקה(תענית כג.) אשכחיה דקא רחיק רפקא (עירובין כה.) ואתא ישראל אחרינא ורפיק ביה פי׳ חופר (סוטה י) קמי רפוקא גריוא דחלפי פי׳ בפני חופרי שדות גדישי דשאים:
א. [טאהל.]
ב. [נישט.]
ג. [שווערע ארבייט, ראבאט.]
ד. [אויג. בעאויבארטען.]
ה. [גראבען.]
שלקח מקח רע לעצמו – והכי קאמר קרא ואבשלום לקח לו את המצבה הזאת בחייו ויצב לו את מצבת אשר בעמק המלך.
עצה עמוקה – של הקב״ה שהוא מלך עולם שגזר על דוד כן במעשה בת שבע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואבשלום לקח ויצב לו גו׳ מאי לקח אר״ל שלקח מקח רע כו׳. כה״ג דרש ר״ל בפרק חלק גבי ויקח קרח גו׳ ושם מפורש בחידושינו וכן יש לפרש הכא והוא המקח רע שהציב לעצמו בחייו נגד אביו כמו יצאו נצבים גו׳ וז״ש המצבת זו היא דבר שאינו הגון להיות הבן נצב נגד אביו אבל היה זה מעצה עמוקה בגזירת מלכו של עולם כו׳ ורש״י פי׳ בע״א ע״ש:
נאמר ״ואבשלם לקח ויצב לו בחיו״ (שמואל ב יח, יח) ושואלים: מאי [מה] לקח כאן, הרי לא נאמר מה לקח? אמר ריש לקיש: שלקח מקח רע לעצמו, ומשום שלקח לעצמו עצה רעה נענש. על הנאמר ״את מצבת אשר בעמק המלך״ (שמואל ב יח, יח) אמר ר׳ חנינא בר פפא, רמז הוא: בעצה עמוקה של מלכו של עולם (הקדוש ברוך הוא), והוא הנרמז בכתוב ״עמק המלך״.
It is written there: “Now Absalom in his lifetime had taken and reared up for himself the pillar, which is in the king’s valley; for he said: I have no son to keep my name in remembrance” (II Samuel 18:18). The Gemara asks: What did Absalom take? Reish Lakish says: He engaged in a bad transaction for himself by accepting bad advice for which he was punished. The verse continues: “The pillar, which is in the king’s valley [be’emek hammelekh].” Rabbi Ḥanina bar Pappa says: This alludes to the pillar that is in the deep [amukka] counsel of the King [melekh] of the universe, as God had already decreed in the aftermath of the incident with Bathsheba that this would occur.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה י: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוטה י:, הערוך על סדר הש"ס סוטה י:, רש"י סוטה י:, תוספות סוטה י:, תוספות איוורא סוטה י:, בית הבחירה למאירי סוטה י: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה י:, שיטה מקובצת סוטה י:, מהרש"א חידושי הלכות סוטה י:, מהרש"א חידושי אגדות סוטה י:, גליון הש"ס לרע"א סוטה י:, פירוש הרב שטיינזלץ סוטה י:

Sotah 10b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 10b, Collected from HeArukh Sotah 10b, Rashi Sotah 10b, Tosafot Sotah 10b, Tosefot Evreux Sotah 10b, Meiri Sotah 10b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 10b, Shitah Mekubetzet Sotah 10b, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 10b, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 10b, Gilyon HaShas Sotah 10b, Steinsaltz Commentary Sotah 10b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144