(1) 
אכׇּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה וּמוּתָּר בַּחוּלִּין וּבַמַּעֲשֵׂר דִּבְרֵי ר״מ רַבִּי מֵאִיר .
אכׇּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה וּמוּתָּר בַּחוּלִּין וּבַמַּעֲשֵׂר דִּבְרֵי With regard to anything that by rabbinic law requires entry into water, i.e., either immersion or ritual washing of the hands, although it is pure by Torah law, it is accorded second-degree impurity. Therefore, such an item renders sacrificial food impure, meaning that the sacrificial food becomes impure and transmits impurity to other sacrificial food, and disqualifies teruma, meaning that it renders the teruma itself impure, but not to the extent that the teruma can render other teruma impure. And it is permitted for non-sacred food and for second-tithe produce to come in contact with such an item, and no impurity is thereby transmitted. This is the statement of Rabbi Meir.
כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים – כל שהוא מן התורה טהור וסופרים גזרו עליו טומאה כגון הידים והכלים שנטמאו במשקין והבא ראשו ורובו במים שאובין וכל האמורים ביציאות השבת אצל שמונה עשר דבר כולם טומאת שני לטומאה גזרו עליהם ומטמא את הקדש עד שעושהו שלישי וטמא הוא שעושה רביעי.
ופוסל את התרומה – דשלישי בתרומה פסול ולא עביד רביעי. במסכת סוטה נפקא לן מטבול יום בקל וחומר.
ואוקמה ר׳ אושעיא בחולין שנעשו על טהרת הקדש, שקבל עליו לוכל הבשר כבשר קדשים כדי שיהא רגיל להיזהר בטהרת הקדשים, וחולין שנעשו על טהרת הקדש שיני עושה בהן שלישי.
ר׳ שמעון אומ׳ הוכשרו בשחיטה. פי׳, מיגו דשחיטה משויא להו אוכלא ומפקא להו מידי אבר מן החי, הם הכי נמי משויא להו אוכלא לענין טומאה, ואסור לאכלן בידים מסואבות.
כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים ר״ל שהוא טהור מן התורה וחכמים גזרו בו טומאה כגון ידים וכלים שנטמאו במשקין והבא ראשו ורובו (בסוכה) במים שאובין כלם גזרו עליהם טומאה שניה לטמא את הקדש לעשותו שלישי לפסול את הרביעי וכן לפסול את התרומה ליעשות שלישי לפסלה אבל לא שתעשה היא רביעי שהשני עושה שלישי בתרומה והשלישי עושה רביעי בקדש וכן פוסלין במעשר שני ובחולין שלקחן בירושלים בכסף מעשר שני ובחולין הנאכלין בטהרת תרומה כמו שיתבאר וגדולי המחברים פוסקין שחולין ומעשר אין נפסלין בשני כלל אלא ראשון עושה אותן שני לפסול ואין שני עושה בהן שלישי כלל כדין חולין גמורים ויש פוסקים שהם אוסרין את המעשר מליאכל לזה אבל לא שיפסלנו במגעו וכדעת האומר בסוגיא זו עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר׳ מאיר אלא באכילה אבל בנגיעה לא ולשתי שטות אלו אי אפשר לפרש משנתנו לענין פסק שהרי משנתנו בנגיעה היא מתפרשת ממה שנאמר בה ונאכלין ולא אמר ואוכלין כלומר שנאכלין לזה על ידי מי שידיו מסואבות שנתן לו וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה:
מה שביארנו שאין השני עושה שלישי בחולין לא סוף דבר בטומאה של סופרים אלא אף בטומאה חמורה של תורה אין שני עושה שלישי בחולין כלל:
כל הטעון ביאת מים, טבילה או נטילת ידים, מדברי סופרים, אף שמן התורה הוא טהור — הריהו שני לטומאה, שמטמא את הקדש, כגון בשר קדשים, ופוסל את התרומה, והיא עצמה טמאה, אבל אינה מטמאה תרומה אחרת שנגעה בה, ומותר בחולין ובמעשר שני, אלו דברי ר׳ מאיר,
With regard to anything that by rabbinic law requires entry into water, i.e., either immersion or ritual washing of the hands, although it is pure by Torah law, it is accorded second-degree impurity. Therefore, such an item renders sacrificial food impure, meaning that the sacrificial food becomes impure and transmits impurity to other sacrificial food, and disqualifies teruma, meaning that it renders the teruma itself impure, but not to the extent that the teruma can render other teruma impure. And it is permitted for non-sacred food and for second-tithe produce to come in contact with such an item, and no impurity is thereby transmitted. This is the statement of Rabbi Meir.
הכל
(2) וַחֲכָמִים באוֹסְרִים בַּמַּעֲשֵׂר.
And the Rabbis prohibit items that require entry into water from coming in contact with second-tithe produce, as they hold that the produce is thereby rendered impure. According to the Rabbis, the status of second-tithe produce is more stringent than that of non-sacred food, and second-tithe produce assumes third-degree impurity upon contact with an item of second-degree impurity, which is in accordance with the opinion of the mishna.
וחכמים אוסרים במעשר. פי׳ משום מעלה דעבוד רבנן מעשר כתרומה ואחמור בטומאה של דבריהם, אבל לא שהשני עושה שלישי במעשר, דמעשר כחולין הוא לגבי טומאה כדאמרינןא גבי טבול יום, דטבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה, כדמפקינן לה מקראי ביבמות בפ׳ הערלב, ומשום הכי אסיקנא בסמוך דלא עבוד רבנן מעלה אלא באכילה דמעשר אבל בנגיעה דמעשר לא, ואע״פ שכל הטעון ביאת מים מדברי סופרים שני הואג, דאלמא אין שני עושה שלישי במעשר.
וחכמים אוסרים במעשר. ומכאן שלשיטתם מעשר חמור מן החולין, ושני שנגע במעשר עושה אותו שלישי, וכשיטת משנתנו.
And the Rabbis prohibit items that require entry into water from coming in contact with second-tithe produce, as they hold that the produce is thereby rendered impure. According to the Rabbis, the status of second-tithe produce is more stringent than that of non-sacred food, and second-tithe produce assumes third-degree impurity upon contact with an item of second-degree impurity, which is in accordance with the opinion of the mishna.
הכל
(3) מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי מִמַּאי דִּלְמָא עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר אֶלָּא בַּאֲכִילַת מַעֲשֵׂר אֲבָל בִּנְגִיעָה דְּמַעֲשֵׂר וַאֲכִילָה דְחוּלִּין לָא פְּלִיגִי.
Rav Shimi bar Ashi objects to this interpretation of that mishna. From where is it clear that it is contact that the Rabbis prohibit? Perhaps the Rabbis disagree with Rabbi Meir only with regard to a person with second-degree impurity partaking of second-tithe produce. But with regard to contact of an individual with second-degree impurity with second-tithe produce or his eating non-sacred food, they do not disagree.
ממאי – ילפת מדרבנן דשני עושה שלישי במעשר.
דלמא עד כאן – לא קאסרי רבנן אלא דאסור לאכול מי שידיו מסואבות או הבא במים שאובים לא יאכל במעשר דאסורין במעשר אכילה משמע אבל באכילה דחולין מודו ובנגיעה דמעשר נמי לא אסרי ומתניתין אסר להו אפילו בנגיעה.
ודלמא עד כאן לא פליגי אלא באכילה – אע״ג דנקט לשון דלמא נראה שכן הוא האמת וברייתא מוכחת כן דאסורין במעשר משמע באכילה ובפרק חומר בקדש (חגיגה דף יח:) לא גריס ודלמא בשום ספר.
ובאכילה דחולין לא פליגי – לא היה צריך כאן לאכילה דחולין אלא אגב דנקטיה במס׳ חגיגה (חגיגה דף יח:) נקטיה הכא.
דילמא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר אלא באכילה דמעשר. פירשו בתוס׳ דהאי דילמא עיקר הוא דהכין משמע מלשון הברייתא דקתני וחכמים אוסרין, ולשון אוסרין ומתירין לא שייך אלא באכילה, והכין הוא מוכרח בעיני, דהא אמרינן בפרק קמא (חולין יח.) גמרא השוחט במגל קציר פוסלים ומכשירים אוסרים ומתירים חדא מילתא היא, עוד הביאו ראיה מדפרכינן הכי להדיא הכא ובחגיגה (חגיגה יח:) ואי לאו דעיקר הוא לא הוה פריך מינה כל הכי להדיא. ועוד דהתם לא גרסי בשום ספר דילמא אלא מתקיף לה רב שימי בר אשי, ע״כ לא פליגי רבנן וכהאי יש לנו אחרים בתלמוד דילמא שהן נאמרין בעיקר בנדרים (נדרים מז:) אמר רבא [דלמא] לכתחלה הוא דלא הא עבד עבד. וההוא על כרחין לאו בספק קאמר, דליכא מאן דאמר שיכול להחליף לכתחלה איסורי הנאה וליהנות בחליפים וכמו שכתבתי שם, ועוד בפרק אלו נדרים (נדרים פג.) דלמא מיין הוא דהפר לה מחרצן וזוג לא הפר לה שאינו מתענה.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב שימי בר אשי: ממאי [ממה, מנין] מסיק אתה שכך היא דעת חכמים? דלמא [שמא] עד כאן לא שמענו כי פליגי רבנן עליה [חלוקים חכמים עליו] על רבי מאיר אלא ביחס לאכילת מעשר, שאסור לשני לטומאה לאכול מעשר, אבל בנגיעה במעשר וכן באכילה של חולין לא פליגי [אינם חולקים], וגם הם מתירים, שלדעתם אין שני שנגע במעשר עושה אותו שלישי לפוסלו.
Rav Shimi bar Ashi objects to this interpretation of that mishna. From where is it clear that it is contact that the Rabbis prohibit? Perhaps the Rabbis disagree with Rabbi Meir only with regard to a person with second-degree impurity partaking of second-tithe produce. But with regard to contact of an individual with second-degree impurity with second-tithe produce or his eating non-sacred food, they do not disagree.
הכל
(4) וְהָא נְגִיעָה הִיא מִדְּקָתָנֵי נֶאֱכָלִין בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת מִי לָא עָסְקִינַן דְּקָא סָפֵי לֵיהּ חַבְרֵיהּ.
And this case in the mishna is a case involving contact with the flesh of the slaughtered animal, from the fact that it teaches: They may be eaten with ritually impure hands, in the passive form, and not: One may eat them with impure hands. Are we not dealing with a case where another with impure hands fed him, but the one eating it was ritually pure and did not touch it? Therefore, the case in the mishna here, which indicates that it is forbidden for one with impure hands to touch the flesh if it has come in contact with the blood, cannot be referring to an animal purchased in Jerusalem with second-tithe money. The reason is that in that case, the Rabbis concede that contact with second-tithe produce, even produce rendered susceptible to ritual impurity by the blood, is permitted for one whose hands are impure with second-degree ritual impurity.
מי לא עסקי׳ דקא ספי ליה לחבריה – כלומר שאינו אלא נגיעה וקא תני דאין נאכלין כלומר שאינו יכול אפי׳ להאכיל ולא מוקמת ליה1 אליבא דרבנן סברי אפי׳ יצא מהם דם נאכלים בידים מסואבות דמוקמינן מתניתין דלכול בנגיעה:
1. נראה דצ״ל ולא מוקמת לה גם אליבא דרבנן דסברי דביצא מהן דם אינן נאכלין בידים מסואבין דהא מתני׳ לא מיירי באכילה רק בנגיעה.
מדקתני נאכלין – ולא קתני אוכלין מי שידיו מסואבות דנידוק מינה הא יצא דם לא יאכלם אלא נאכלין לאחרים על ידי מי שידיו מסואבות.
דקספי ליה חבריה – ובהא דייקינן הא הוכשרו אין נאכלין לאחרים אלמא פסלא בהו נגיעת שני והא ליכא למאן דאמר.
מי לא עסקינן כו׳ – כלומר מי לא משמע נמי נאכלין לאחרים ואפילו הכי דייק מתניתין הא יצא מהן דם אין נאכלין.
והא נגיעה היא מדקתני ונאכלין – וא״ת ואפילו אם היה תנן אוכלין יכול לדקדק דבנגיעה איירי דאי בנגיעה שרי אמאי לא יאכל כשיצא מהן דם כיון דאין גופו טמא ומותר ליגע ויש לומר דהחמירו חכמים שלא לאכול כשיש לו ידים מסואבות אף על גב דמותר ליגע.
בד״ה והא נגיעה כו׳ וא״ת ואפילו אם היה תנן אוכלין כו׳ דאי בנגיעה שרי כו׳ עכ״ל יש לדקדק בדבריהם (א) אמאי לא תקשי להו הכי בפשיטות לעיל דקאמר ע״כ [לא פליגי] רבנן כו׳ אלא באכילה דמעשר אבל בנגיעה כו׳ דאי בנגיעה שרי אמאי לא יאכל כשיצא מהן דם כיון דאין גופו טמא ומותר ליגע ויש לומר דלעיל איכא לפרושי נגיעה דשרי היינו דמותר ליגע במעשר שאינו עושה איסור בנגיעה כמו בתרומה דיש בה שלישי ואסור לפוסלה כיון שהוא שני ומיהו בנגיעתו במעשר נמי בין הוא בין אחר אסור לאוכלו ולכך סמכו קושייתם הכא דהך נגיעה דקאמר הכא היינו שאסור לאכול אחר אם כן בלאו הא דקתני ונאכלין אי הוה קתני אוכלין נמי היה יכול לדקדק דבנגיעה אסור לאכול אפי׳ לאחר וצ״ע:
והא [והרי זו] ששנינו במשנתנו — בענין נגיעה היא, מדקתני [ממה שהוא שונה] בלשון ״נאכלין בידים מסואבות״, ולא ״אוכלים אותם בידים מסואבות״; מי לא עסקינן [האם אין אנו עוסקים] במקרה דקא ספי ליה חבריה [שמאכיל אותו חבירו] שידיו מסואבות, והאוכל עצמו אינו נוגע בהם? ודווקא מפני שלא הוכשרו בדם הותר לגעת בהם בידים מסואבות, אבל אם הוכשרו בדם — אסור לנגוע בהם בידים מסואבות! ואם כן לא ניתן להעמיד את משנתנו בבשר שנקנה בכסף מעשר שני.
And this case in the mishna is a case involving contact with the flesh of the slaughtered animal, from the fact that it teaches: They may be eaten with ritually impure hands, in the passive form, and not: One may eat them with impure hands. Are we not dealing with a case where another with impure hands fed him, but the one eating it was ritually pure and did not touch it? Therefore, the case in the mishna here, which indicates that it is forbidden for one with impure hands to touch the flesh if it has come in contact with the blood, cannot be referring to an animal purchased in Jerusalem with second-tithe money. The reason is that in that case, the Rabbis concede that contact with second-tithe produce, even produce rendered susceptible to ritual impurity by the blood, is permitted for one whose hands are impure with second-degree ritual impurity.
הכל
(5) אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא הָכָא בְּיָדַיִם תְּחִלּוֹת עָסְקִינַן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הִיא דְּתַנְיָא אֵין יָדַיִם תְּחִלּוֹת לַחוּלִּין רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר יָדַיִם תְּחִלּוֹת לַחוּלִּין וּשְׁנִיּוֹת לַתְּרוּמָה.
Rather Rav Pappa said: Here, in the mishna, we are dealing with hands that are impure with first-degree ritual impurity, which render even non-sacred food impure. And the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, as it is taught in a baraita: In those cases where hands have first-degree impurity, it is not that they render non-sacred food impure; rather, it means that they impart to teruma and sacrificial food second-degree impurity rather than third-degree impurity. Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Meir: In those cases where hands have first-degree impurity, it means that they render non-sacred food impure. And in those cases where hands have second-degree impurity it means that they invalidate teruma and impart to it third-degree impurity.
אלא אמר רב פפא הכא בידים תחילות עסקינן – כלומר מתניתין דקתני הא יצא מהם דם אין נאכלין בידים מסואבות בידים תחילות כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע כדבעינן לפרושי ור׳ שמעון בן אלעזר היא דאמר תחילות לחולין ומטמאות חולין:
הכא – מתניתין דדייק הא הוכשרו פסלא בהו נגיעת ידים מסואבות לאו בידים שניות קאמר אלא בידים תחלות ולקמיה מפרש הי נינהו ידים תחלות ומתניתין דקאמר דידים תחלות הוזכרו אף להיות ראשונות לחולין רבי שמעון בן אלעזר היא.
דתניא אין ידים תחלות לחולין – במקום שהוזכר ידים תחלות כגון ידים שהוכנסו לבית המנוגע דמיקרו תחלות לא הוזכרו אצל חולין דבחולין לא הוו אלא שניות אלא לענין תרומה וקדשים שווינהו תחלות משא״כ בשאר ידים דאפילו לתרומה שניות הויין.
רבי שמעון בן אלעזר אומר ידים תחלות – הוזכרו אצל חולין וידים שניות כגון סתם ידים הוזכרו אצל תרומה לעשותה שלישי ולפוסלה.
הכי גרסינן: רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי שמעון ידים תחלות לחולין. ולא גרסינן משום ר׳ מאיר דגרסי בספרים דאי ר׳ מאיר כיון דרוב סתמי ר׳ מאיר נינהו לא הוה להו למימר ורבי שמעון בן אליעזר היא אלא ר׳ מאיר היא.
אלא אמר רב פפא: הכא [כאן] במשנתנו, בידים שהן תחלות (בדרגת ראשון) לטומאה עסקינן [עוסקים אנו], שמטמאות את החולין (אם הוכשרו), ומשנתנו שיטת ר׳ שמעון בן אלעזר היא, הסבור שיש ידים שהן נחשבות תחילה לטמא את החולין. דתניא [ששנויה ברייתא]: כשאמרו חכמים שידים נחשבות תחלות לטומאה, אין אומרים שהידים תחלות לענין חולין, אלא רק לענין תרומה וקדשים. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר משום (בשם) ר׳ מאיר: כשאמרו חכמים שידים הן תחלות, לטמא אוכלים — הרי זה לחולין, וכשאמרו שהן שניות — הרי זה לתרומה לפוסלה.
Rather Rav Pappa said: Here, in the mishna, we are dealing with hands that are impure with first-degree ritual impurity, which render even non-sacred food impure. And the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, as it is taught in a baraita: In those cases where hands have first-degree impurity, it is not that they render non-sacred food impure; rather, it means that they impart to teruma and sacrificial food second-degree impurity rather than third-degree impurity. Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Meir: In those cases where hands have first-degree impurity, it means that they render non-sacred food impure. And in those cases where hands have second-degree impurity it means that they invalidate teruma and impart to it third-degree impurity.
הכל
(6) תְּחִלּוֹת לְחוּלִּין אִין לִתְרוּמָה לָא הָכִי קָאָמַר תְּחִלּוֹת אַף לְחוּלִּין שְׁנִיּוֹת לִתְרוּמָה אִין לְחוּלִּין לָא.
The Gemara asks: Did Rabbi Shimon ben Elazar say that in those cases where hands have first-degree impurity, with regard to non-sacred food, yes, they render it impure, but with regard to teruma, hands do not render it impure? The Gemara answers: This is what Rabbi Shimon ben Elazar is saying: In those cases where hands have first-degree impurity, it means that they render even non-sacred food impure, and all the more so they render teruma impure. But in those cases where hands have second-degree impurity, it means that with regard to teruma, yes, the hands invalidate teruma and impart third-degree impurity, but with regard to non-sacred food, hands do not render it impure.
ותוהים: תחלות לחולין — אין [כן], לתרומה — לא? כיצד אפשר לומר שראשון לטומאה לא יטמא את התרומה? אלא הכי קאמר [כך הוא אומר]: כשאמרו שהן תחלות — אף לחולין נאמר הדבר, אבל כשגזרו עליהן שתהיינה שניות — לתרומה אין [כן] נאמר הדבר, שהן פוסלות אותה, לחולין — לא, שאין שני עושה שלישי בחולין.
The Gemara asks: Did Rabbi Shimon ben Elazar say that in those cases where hands have first-degree impurity, with regard to non-sacred food, yes, they render it impure, but with regard to teruma, hands do not render it impure? The Gemara answers: This is what Rabbi Shimon ben Elazar is saying: In those cases where hands have first-degree impurity, it means that they render even non-sacred food impure, and all the more so they render teruma impure. But in those cases where hands have second-degree impurity, it means that with regard to teruma, yes, the hands invalidate teruma and impart third-degree impurity, but with regard to non-sacred food, hands do not render it impure.
הכל
(7) וּמִי אִיכָּא יָדַיִם תְּחִלּוֹת אִין דְּתַנְיָא הִכְנִיס יָדָיו לְבַיִת הַמְנוּגָּע יָדָיו תְּחִלּוֹת דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים גיָדָיו שְׁנִיּוֹת.
The Gemara asks: And are there cases where hands assume first-degree impurity? The Gemara answers: Yes, as it is taught in a mishna (Yadayim 3:1): If one inserts his hands into a leprous house (see Leviticus 14:33–53) his hands assume first-degree impurity as though his entire body entered the house; this is the statement of Rabbi Akiva. And the Rabbis say: His hands assume second-degree impurity.
מי שהכניס ידיו לבית המנוגע גופו טהור שביאה במקצת אינה קרויה ביאה לענין זה ומ״מ ידיו טמאות מגזרת חכמים אע״פ שהיו טהורות בשעה שהכניסן וטומאה זו אינה אלא טומאה שניה וכלל הדברים בטומאת ידים שאינן תחלות לעולם אא״כ בטומאת הגוף כמו שביארנו אע״פ שביארנו בחולין שנעשו על טהרת הקדש שהן כחולין גמורים לענין מדרגות הטומאה ושאין שלישי שבהם פסול לעולם ואין צריך לומר רביעי מ״מ חולין שנעשו על טהרת תרומה הרי הן כתרומה לענין זה ושני עושה בהן שלישי ושמא תאמר היאך אפשר להחמיר בחולין שנעשו על טהרת תרומה יותר מאותן שנעשו על טהרת הקדש מתוך שטהרת הקדש בחולין לא היתה מצויה אלא בזריזים ואנשי מעלה יתרה לא החמירו בה אבל טהרת תרומה היתה מצויה אצל הכל והחמירו בה כדי להזהר בה ביותר:
ושואלים: ומי איכא [והאם יש] ידים שהן תחלות לטומאה? ומשיבים: אין [כן], דתניא [ששנויה משנה]: הכניס ידיו בלבד לבית המנוגע בנגע צרעת — ידיו תחלות לטומאה, כאילו היה נכנס כולו לבית, שנאמר בו שהוא טמא (ויקרא יד, מו), אלו דברי ר׳ עקיבא, וחכמים אומרים: ידיו שניות.
The Gemara asks: And are there cases where hands assume first-degree impurity? The Gemara answers: Yes, as it is taught in a mishna (Yadayim 3:1): If one inserts his hands into a leprous house (see Leviticus 14:33–53) his hands assume first-degree impurity as though his entire body entered the house; this is the statement of Rabbi Akiva. And the Rabbis say: His hands assume second-degree impurity.
הכל
(8) דְּכוּלֵּי עָלְמָא בִּיאָה בְּמִקְצָת לֹא שְׁמָהּ בִּיאָה וְהָכָא בִּגְזֵירָה יָדָיו אַטּוּ גּוּפוֹ קָא מִיפַּלְגִי.
The Gemara elaborates: Everyone agrees that in principle, partial entry into a leprous house is not characterized as entry in terms of rendering one who enters impure. Therefore, one who inserted his hands into the house is not impure by Torah law. And here, it is with regard to a rabbinic decree that renders his hands impure that they disagree: The Sages issued a decree that if one inserted his hands into a leprous house, his hands are impure due to the impurity by Torah law that one assumes when he enters the house with his entire body. The objective of the decree is to prevent him from entering the leprous house.
ביאה במקצת לא שמה ביאה – דאי שמה ביאה הוי כל גופו טמא ובעי טבילה משום והבא אל הבית (ויקרא יד) ואנן ידים הוא דמטמינן. וטעמא דתרוייהו משום דגזרו ידיו אטו ביאת כל גופו ובההיא גזרה פליגי איזו טומאה גזרו על ידיו ר״ע סבר ידיו גזרו רבנן שיהו תחלות כגופו אם נכנס שם דהוי ראשון מדאורייתא.
דכולי עלמא ביאה במקצת לא שמה ביאה – ואפילו לריש לקיש דאמר (זבחים דף לב:) טמא שהכניס ידו לפנים לוקה היינו דוקא במקדש דדרשינן מדכתיב בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה מה נגיעה במקצת שמה נגיעה אף ביאה במקצת במקדש שמה ביאה.
ומסבירים את המחלוקת: דכולי עלמא [לדעת הכל] ביאה במקצת לבית המנוגע — לא שמה (אינה נקראת) ביאה, לטמא את הנכנס, ולכן מי שהכניס רק ידיו לבית אינו נטמא כלל מדין תורה. והכא [וכאן] בגזירה שגזרו חכמים לטמא את ידיו כשהכניסם לבית המנוגע, אטו [משום] כל גופו, כדי שלא יבוא להיכנס כל גופו לבית המנוגע, קא מיפלגי [חלוקים הם],
The Gemara elaborates: Everyone agrees that in principle, partial entry into a leprous house is not characterized as entry in terms of rendering one who enters impure. Therefore, one who inserted his hands into the house is not impure by Torah law. And here, it is with regard to a rabbinic decree that renders his hands impure that they disagree: The Sages issued a decree that if one inserted his hands into a leprous house, his hands are impure due to the impurity by Torah law that one assumes when he enters the house with his entire body. The objective of the decree is to prevent him from entering the leprous house.
הכל
(9) מָר סָבַר יָדָיו כְּגוּפוֹ שַׁוִּינְהוּ רַבָּנַן וּמָר סָבַר יָדַיִם כְּיָדַיִם דְּעָלְמָא שַׁוִּינְהוּ רַבָּנַן.
One Sage, Rabbi Akiva, holds that when the Sages issued the decree they determined that the status of his hands inserted into the house is like the status of his body that enters the house, first-degree impurity. And one Sage, the Rabbis, holds that the Sages rendered the status of hands inserted into the house like the status of hands in general, with regard to which they issued a decree of second-degree impurity, even if they had been washed.
כידים דעלמא שוינהו רבנן – כלומר מה ידים דעלמא שהגוף טהור אין ידיו אלא שניות (אף הכא שנגעו באוכלין טמאין שהאוכל ראשון וידים שניות) אף הכא נמי כיון שהגוף טהור כידים דעלמא שוינהו רבנן ואינן אלא שניות:
מר [חכם זה, ר׳ עקיבא] סבר [סבור]: כשגזרו על ידיו — כגופו שוינהו רבנן [עשו אותם חכמים], ולכן הן תחילות לטומאה, ומר [וחכם זה, חכמים] סבר [סבור]: ידים שנכנסו לבית המנוגע — כידים דעלמא [בכלל] שוינהו רבנן [עשו אותם חכמים], ככל ידים שגזרו עליהם חכמים טומאה, שהן שניות לטומאה.
One Sage, Rabbi Akiva, holds that when the Sages issued the decree they determined that the status of his hands inserted into the house is like the status of his body that enters the house, first-degree impurity. And one Sage, the Rabbis, holds that the Sages rendered the status of hands inserted into the house like the status of hands in general, with regard to which they issued a decree of second-degree impurity, even if they had been washed.
הכל
(10) וְלוֹקְמַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר יָדָיו תְּחִלּוֹת הָוְיָין דִּלְמָא כִּי קָאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא הָנֵי מִילֵּי בִּתְרוּמָה וְקָדָשִׁים דַּחֲמִירִי אֲבָל לְחוּלִּין שְׁנִיּוֹת הָוְיָין.
The Gemara asks: And why did Rav Pappa interpret the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar? Let Rav Pappa interpret the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says: If one inserts his hands into a leprous house, his hands assume first-degree impurity. The Gemara answers: Perhaps when Rabbi Akiva says that one’s hands assume first-degree impurity, that statement applies only in cases of teruma and sacrificial food, which are stringent. But with regard to non-sacred food, perhaps hands are impure only with second-degree impurity.
ונוקמה כר׳ עקיבא – כלומר ונוקמה מתניתין דקתני הא יצא מהם דם אין נאכלים בידים מסואבות כר׳ עקיבא דאמר דידים חשובות תחילות ומטמאות לחולין:
ונוקמה – למתניתין כר״ע דהא סתימתאה הוא ורובא דסתמי אליבא דר״ע דסתם משנה רבי מאיר וסתם ספרא רבי יהודה וכולהו אליבא דרבי עקיבא וכיון דשמעת לרבי עקיבא דאמר ידיו תחלות אוקי למתניתין בדידיה.
אבל לחולין שניות הויין – הלכך מוקי לה כרבי שמעון בן אלעזר דאמר בהדיא אף לחולין הן תחלות.
ושואלים: אם כן, מדוע מעמידים את משנתנו כר׳ אלעזר בר׳ שמעון? ולוקמה [ושיעמיד אותה] את משנתנו כר׳ עקיבא, שאמר: ידיו תחלות הויין [הן]! ומשיבים: דלמא כי קאמר [שמא כאשר אומר] ר׳ עקיבא שידים תחילות לטומאה — הני מילי [דברים אלה אמורים] בתרומה וקדשים, דחמירי [שהם חמורים], אבל לענין חולין אף הוא מודה ששניות הויין [הן].
The Gemara asks: And why did Rav Pappa interpret the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar? Let Rav Pappa interpret the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says: If one inserts his hands into a leprous house, his hands assume first-degree impurity. The Gemara answers: Perhaps when Rabbi Akiva says that one’s hands assume first-degree impurity, that statement applies only in cases of teruma and sacrificial food, which are stringent. But with regard to non-sacred food, perhaps hands are impure only with second-degree impurity.
הכל
(11) וְלִיהֶוְיָין נָמֵי שְׁנִיּוֹת דְּהָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לר״ע לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחוּלִּין.
The Gemara objects: And let hands also be impure only with second-degree impurity and the mishna could still be in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. As we heard that Rabbi Akiva says: An item of second-degree impurity imparts third-degree impurity to non-sacred items.
וליהויין נמי שניות – וכרבי עקיבא מתוקמא שפיר.
דהא שמעינן ליה דאמר שני עושה שלישי בחולין – הלכך יצא מהם דם פסלו בהו ידים.
ומקשים: וליהויין נמי [ואף אם יהיו גם כן] שניות, נוכל להעמיד את משנתנו כדעתו, דהא שמעינן ליה [שהרי כבר שמענו אותו] את ר׳ עקיבא שאמר: שני עושה שלישי בחולין. ולפי שיטתו, אם היה הבשר מוכשר בדם אינו רשאי לאוכלו בידים מסואבות, שהן שניות לטומאה!
The Gemara objects: And let hands also be impure only with second-degree impurity and the mishna could still be in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. As we heard that Rabbi Akiva says: An item of second-degree impurity imparts third-degree impurity to non-sacred items.
הכל
(12) דִּתְנַן בּוֹ בְּיוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא {ויקרא י״א:ל״ג} וְכׇל כְּלִי חֶרֶשׂ וְגוֹ׳ יִטְמָא טָמֵא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יִטְמָא לְטַמֵּא אֲחֵרִים לִימֵּד עַל כִּכָּר שֵׁנִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחוּלִּין.
As we learned in a mishna (Sota 27b): On that day, when Rabbi Elazar ben Azarya was appointed Nasi in Yavne, Rabbi Akiva taught: “And every earthenware vessel into which any of them falls, whatever is in it shall be impure, and you shall break it” (Leviticus 11:33). With regard to the item rendered impure in the vessel, it is not stated: It is impure [tameh]; rather, the term “it shall be impure [yitma]” is stated, indicating that the item has the capacity to transmit impurity to other items. This verse teaches about a loaf with second-degree impurity that had been rendered impure in the airspace of an earthenware vessel in which there was a creeping animal, that through contact it renders non-sacred food impure with third-degree ritual impurity.
דתנן – בפרק כשם שהמים (סוטה דף כז:).
בו ביום – יום שמינו את רבי אלעזר בן עזריה נשיא וכל היכא דתני בו ביום סתמא ההוא יומא הוה והכי אמרינן בברכות (דף כח.).
שרץ שנפל לאויר תנור והרי הוא ראשון והתנור מטמא מה שבתוכו והוי שני וכתיב יטמא ומשמע יטמא אלמא עביד שלישי.
שרץ שנפל לאויר תנור והרי הוא ראשון והתנור מטמא מה שבתוכו והוי שני וכתיב יטמא ומשמע יטמא אלמא עביד שלישי.
על ככר – דסתם תנור ככרות בתוכו.
שמטמא את השלישי – וקרא משמע בין חולין ובין תרומה.
דתנן [ששנינו במשנה], בו ביום שמינו את ר׳ אלעזר בן עזריה לראשות הישיבה ביבנה, דרש ר׳ עקיבא: מה שנאמר בטומאת השרצים ״וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא״ (ויקרא יא, לו), יש לדייק בו: ״טמא״ לא נאמר על מה שבתוך הכלי, אלא ״יטמא״ — לטמא אחרים, לימד על ככר שבתוך הכלי שהשרץ נפל לתוכו, שהוא שני לטומאה, שהוא עושה שלישי בחולין!
As we learned in a mishna (Sota 27b): On that day, when Rabbi Elazar ben Azarya was appointed Nasi in Yavne, Rabbi Akiva taught: “And every earthenware vessel into which any of them falls, whatever is in it shall be impure, and you shall break it” (Leviticus 11:33). With regard to the item rendered impure in the vessel, it is not stated: It is impure [tameh]; rather, the term “it shall be impure [yitma]” is stated, indicating that the item has the capacity to transmit impurity to other items. This verse teaches about a loaf with second-degree impurity that had been rendered impure in the airspace of an earthenware vessel in which there was a creeping animal, that through contact it renders non-sacred food impure with third-degree ritual impurity.
הכל
(13) דִּלְמָא הָנֵי מִילֵּי בְּטוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא אֲבָל בִּדְרַבָּנַן לָא.
The Gemara explains: Perhaps this statement, that non-sacred food becomes impure with third-degree ritual impurity, applies only with regard to impurity by Torah law, e.g., a creeping animal; but with regard to impurity by rabbinic law, e.g., impurity of hands, that is not the halakha.
הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא – כלומר בטומאה דאורייתא כגון שרץ אבל בדרבנן כגון נטילת ידים לא אמר שעושה שלישי:
הני מילי בטומאה דאורייתא אבל בטומאה דרבנן לא – תימה דבפרק ה׳ דסוטה (סוטה ל.) א״ר אסי רבי מאיר ורבי יהושע סברי אין שני עושה שלישי בחולין רבי מאיר דתנן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים כו׳ ומותר בחולין ומאי ראיה מייתי מיניה הא רבי עקיבא מודה בטומאה דרבנן כדאמר הכא דמשמע דאתא לאפוקי מדר׳ עקיבא דאמר התם לעיל שני עושה שלישי בחולין וי״ל דרבי אסי לית ליה דיחוי דהכא והשתא לרבי אסי ההיא דפרק קמא דשבת (שבת יג:) דאלו פוסלין את התרומה דמשמע תרומה ולא חולין אתא דלא כר״ע דאפילו בטומאה דרבנן סבר דשני עושה שלישי בחולין.
ומשיבים: דלמא הני מילי [שמא דברים אלה], ששני עושה שלישי, נאמרו בטומאה דאורייתא [שמן התורה], כגון שרץ, אבל בדרבנן [בטומאה שמ דברי סופרים] לא, וטומאת סתם ידים שבמשנתנו מדברי סופרים היא.
The Gemara explains: Perhaps this statement, that non-sacred food becomes impure with third-degree ritual impurity, applies only with regard to impurity by Torah law, e.g., a creeping animal; but with regard to impurity by rabbinic law, e.g., impurity of hands, that is not the halakha.
הכל
(14) אָמַר ר״א רַבִּי אֶלְעָזָר א״ר אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא הָכָא בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקֹּדֶשׁ עָסְקִינַן וּדְלָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָאוֹכֵל אוֹכֶל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן שֵׁנִי שֵׁנִי שְׁלִישִׁי שְׁלִישִׁי.
Rabbi Elazar said that Rabbi Hoshaya said a third explanation of the mishna: Here we are dealing with a case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food. And the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, as it is taught in a mishna (Teharot 2:2): Rabbi Eliezer says: One who eats food with first-degree ritual impurity assumes first-degree impurity. One who eats food with second-degree ritual impurity assumes second-degree impurity. One who eats food with third-degree impurity assumes third-degree impurity.
ור׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא הכא בחולין כו׳ – כלומר מתני׳ דקתני הא יצא מהם דם אין נאכלין בידים מסואבות (הכא) בחולין שנעשו על טהרת הקדש [מיירי]:
ודלא כר׳ יהושע כו׳ כלומר ר׳ יהושע אומר האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני. כלומר בין שאוכל אוכל ראשון בין שאוכל אוכל שני שני:
על טהרת הקדש – כגון אדם הרגיל לאכול קדשים ורוצה להיות רגיל תדיר בשמירת טהרתן ושומר אף חולין מכל טומאות הפוסלות בקדש ואשמעינן דשני עביד בהו שלישי.
ודלא כרבי יהושע – דאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש לא פסיל בהו שלישי דבטלה דעתו ואין יכול להתפיס על חולין טהרת הקדש.
האוכל אוכל ראשון – נעשה גופו ראשון להיות מגעו שני והאוכל אוכל שני נעשה גופו שני להיות מגעו שלישי והאוכל שלישי שלישי. ולקמיה מפרש טעמא דר״א דמשוי אוכל כמאכל עצמו. ודוקא שאכל חצי פרס שזהו שיעור אוכלין טמאין לפסול את הגוייה והן שתי ביצים כדאמר בעירובין (דף פב:) אבל בנגיעה לא מטמא אוכל אדם שאין אדם וכלים מיטמאין אלא מאב הטומאה.
האוכל אוכל ראשון ראשון – בפ״ק דשבת (דף יד.) מפרש טעמא משום דזימנין דאכיל אוכלין טמאים ושקיל משקין דתרומה ושדי בפומיה וא״ת ואמאי הוי ראשון בשני סגי וכ״ת משום מעשר שני דאין שני פוסלו והלא אפילו משקים חולין נעשים ראשונים על ידי שני ויש לומר דרבי אליעזר משוה מדותיו לעשות אוכל כמאכל לגמרי.
הכא בחולין שנעשו על טהרת הקדש עסקינן ודלא כר׳ יהושע. כלומר דלא כרבי יהושע אבל לר׳ אליעזר אתיא מדלא מסיים בה בחולין שנעשו על טהרת תרומה כדמסיים בה ר׳ יהושע, ומשום דרבי יהושע מתלמידי בית הלל ורבי אליעזר מתלמידי בית שמאי וכדאמרינן ר׳ אליעזר שמותי הוא ניחא ליה לאוקומי כר׳ יהושע כל היכא דמצי לאוקומי כותיה, אבל כר׳ אליעזר לא מוקי אלא מדוחק, ולפיכך (לא) קאמר הכא ודלא כר׳ יהושע ולא קאמר ור׳ אליעזר היא, ואי נמי מסתברא דמשום דרבי אליעזר לא קאמר בהדיא לא מצי מוקי כר׳ אליעזר, דדילמא הא דקאמר בסיפא בחולין שנעשו על טהרת תרומה אתרווייהו קאי, או דילמא לאו אתרווייהו אבל דלא כרבי יהושע ודאי אתיא.
בד״ה האוכל אוכל ראשון כו׳ ושקיל משקין דתרומה כו׳ ואם תאמר ואמאי הוה ראשון בשני סגי כו׳ עכ״ל אבל שני ודאי ניחא מטעמא דקאמר התם דשקיל משקין דתרומה כו׳ ואין להקשות דאכתי למה לי האי טעמא הא אי נמי דהאוכל שני הוי הוא שלישי דהא אמרינן לקמן דגופו נפסל מלאכול בתרומה דיש לומר באוכל ג׳ של חולין עט״ת כיון דאיכא ג׳ בתרומה בג׳ האוכל שלישי של טהרת תרומה נמי גופו פסול לתרומה אבל התם לשני של חולין גרידא קמיירי דלית בהוא ג׳ כלל אי הוה הגוף ג׳ לא הוה פסול גופו מלאכול תרומה לכך הוצרכו למיעבדיה שני מהאי טעמא דקאמר דשקיל משקין דתרומה כו׳ ובהכי ניחא נמי בתוס׳ בד״ה שני שני למה כו׳ שכתבו התוספות דאיכא למיגזר כו׳ שדי לפיו משקין דמעשר כו׳ דנקטו מעשר ושבקו לישנא דתלמודא דפ׳ קמא דשבת דנקט משקין דתרומה יש לומר נמי דלקמן שני שני למה כו׳ אליבא דרבי יהושע קיימינן דאיירי דוקא בחולין על טהרת תרומה דשלישי דידיה נעי נפסל גופיה מלאכול בתרומה ולא הוצרכו לעשותו שני אלא משום מעשר ודו״ק:
הסבר אחר למשנתנו אמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ הושעיא: הכא [כאן] שדייקנו כי בשר חולין שהוכשר בדם השחיטה אינו נאכל בידים מסואבות, שהן שניות לטומאה, מפני שהן גורמות לו טומאה — בחולין שנעשו על טהרת הקדש עסקינן [עוסקים אנו], שנוהגים בה דיני טהרה כאילו היו קדשים, ויש בהם שלישי לטומאה. ומשנתנו היא שלא כדעת ר׳ יהושע, שהוא סבור שאין שני עושה בהם שלישי. דתניא [ששנויה משנה], ר׳ אליעזר אומר: האדם האוכל אוכל (מאכל) שהוא ראשון לטומאה — נעשה הוא עצמו ראשון לטומאה, וכן האוכל אוכל שני — נעשה שני, וכן האוכל שלישי — נעשה שלישי.
Rabbi Elazar said that Rabbi Hoshaya said a third explanation of the mishna: Here we are dealing with a case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food. And the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, as it is taught in a mishna (Teharot 2:2): Rabbi Eliezer says: One who eats food with first-degree ritual impurity assumes first-degree impurity. One who eats food with second-degree ritual impurity assumes second-degree impurity. One who eats food with third-degree impurity assumes third-degree impurity.
הכל
(15) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר דהָאוֹכֵל אוֹכֶל רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי שֵׁנִי ה שְׁלִישִׁי שֵׁנִי לַקֹּדֶשׁ וְאֵין שֵׁנִי לַתְּרוּמָה.
The mishna continues: Rabbi Yehoshua says: One who eats food with first-degree or second-degree impurity assumes second-degree impurity. One with second-degree impurity who comes into contact with teruma disqualifies it, but does not render it impure. One who eats food with third-degree impurity assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food, i.e., his contact with sacrificial food renders it impure with the capacity to transmit impurity to other sacrificial food, but does not assume second-degree impurity vis-à-vis teruma, and his contact with teruma does not disqualify it.
רבי יהושע אומר האוכל אוכל ראשון – או אוכל שני הוי שני דסבירא ליה לרבי יהושע דלא משוינן אוכל כמאכל. ולקמיה מפרש כי אכיל אוכל שני אמאי משוי ליה שני.
שלישי שני לקדש – האוכל מאכל שלישי נעשה גופו שני לקדש ועביד שלישי ורביעי. ולקמיה מפרש טעמא.
ואין שני לתרומה – דאי נגע לתרומה לא פסל לה אבל מיכל תרומה אסור דשלישי מיהא הוי ליאסר באכילה. דאף ע״ג דאמר רבי יהושע אין אוכל נעשה כמאכל ה״מ באוכל אוכל ראשון דלא הוי ראשון למיעבד שני אבל לאיתסורי באכילה מודה דשלישי עביד האוכלו שלישי וה״נ אמרינן לקמן (דף לד:) בשמעתין.
ר׳ יהושע אומר: האוכל אוכל שהוא ראשון, וכן האוכל אוכל שהוא שני — הריהו נעשה שני לטומאה. אם אכל מאכל שהוא שלישי — הריהו נעשה עצמו שני לקדש, ועושה שלישי ורביעי בקודש. ואולם אין הוא נעשה שני לתרומה, ואם נגע בתרומה — אינו פוסל אותה.
The mishna continues: Rabbi Yehoshua says: One who eats food with first-degree or second-degree impurity assumes second-degree impurity. One with second-degree impurity who comes into contact with teruma disqualifies it, but does not render it impure. One who eats food with third-degree impurity assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food, i.e., his contact with sacrificial food renders it impure with the capacity to transmit impurity to other sacrificial food, but does not assume second-degree impurity vis-à-vis teruma, and his contact with teruma does not disqualify it.
הכל
(16) ובְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה.
Eating an item that has third-degree impurity is feasible only in the case of non-sacred food, as partaking of impure teruma or sacrificial food is prohibited. Generic non-sacred food cannot contract third-degree impurity at all. Therefore, the case of one who eats food that has third-degree impurity is referring specifically to non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma.
בחולין שנעשו על טהרת תרומה – כלומר באיזה אוכל אמרינן דאם אכל אוכל שלישי דחשוב גופו שני לקדש ומטמא קדש שאכל אוכל שלישי חולין שנעשו על טהרת תרומה אבל אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש אין חשוב גופו שני לקדש ואין עושה שלישי בקדש קסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש לית בהו שלישי כלו׳ לית בהו דין שלישי דאין עושין שלישי ואין מקבלין שלישי ולדבריו דר׳ יהושע כיון דידיו שניות יכול לאכול חולין שנעשו על טהרת הקדש בידים מסואבות:
1בחולין שנעשו על טהרת תרומה – כלומר האי אוכל ראשון ושני ושלישי דקתני בחולין מיירי במסכת טהרות (משנה טהרות ב׳:ב׳) ובאיזו אוכל חולין אתה מוצא שלישי הא שני לא עביד שלישי בחולין אתה מוצאו בחולין שנעשו על טהרת תרומה.
1. שני ד״ה אלו מופיעים בדפוס וילנא בתחילת דף ל״ד.
Eating an item that has third-degree impurity is feasible only in the case of non-sacred food, as partaking of impure teruma or sacrificial food is prohibited. Generic non-sacred food cannot contract third-degree impurity at all. Therefore, the case of one who eats food that has third-degree impurity is referring specifically to non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma.
הכל
(17) עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה אִין עַל טׇהֳרַת הַקֹּדֶשׁ לָא קָסָבַר זחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקֹּדֶשׁ לֵית בְּהוּ שְׁלִישִׁי.
The Gemara infers from Rabbi Yehoshua’s statement that if one prepares items as if their level of purity were on the level of purity of teruma, then yes, they have the status like teruma, but if one prepares items as if their level of purity were on the level of purity of sacrificial food, they do not have the status like sacrificial food, and such items would not contract third-degree impurity. This indicates that Rabbi Yehoshua holds that non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food do not assume third-degree impurity.
על טהרת תרומה אין על טהרת הקדש לא – דבטלה דעתו ואין שם טהרת הקדש נתפסת עליהם אבל בטהרת תרומה נתפסין אלמא מתניתין דלא כרבי יהושע אבל כר״א אתיא דהא סתם קאמר שלישי שלישי אפילו בחולין שנעשו על טהרת הקדש.
ונדייק מכאן: בחולין שנעשו על טהרת תרומה — אין [כן], אבל בחולין שנעשו על טהרת הקדש — לא, משמע שקסבר [סבור הוא] ר׳ יהושע: חולין שנעשו על טהרת הקדש לית בהו [אין בהם] שלישי.
The Gemara infers from Rabbi Yehoshua’s statement that if one prepares items as if their level of purity were on the level of purity of teruma, then yes, they have the status like teruma, but if one prepares items as if their level of purity were on the level of purity of sacrificial food, they do not have the status like sacrificial food, and such items would not contract third-degree impurity. This indicates that Rabbi Yehoshua holds that non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food do not assume third-degree impurity.
הכל
(18) וְלוֹקְמַהּ
The Gemara objects: Let us interpret the mishna
The Gemara objects: Let us interpret the mishna
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.