דשרא – שיגלא בלשונם:
שבולי תעלא – אבינא:
(1) 
גּוּלְבָּא שִׁיפוֹן דִּישְׁרָא שִׁיבּוֹלֶת שׁוּעָל שֻׁבְולֵי תַּעֲלָא הָנֵי אִין אוֹרֶז וְדוֹחַן לָא.
גּוּלְבָּא שִׁיפוֹן דִּישְׁרָא שִׁיבּוֹלֶת שׁוּעָל שֻׁבְולֵי תַּעֲלָא הָנֵי אִין אוֹרֶז וְדוֹחַן לָא.gulva, rye is dishra, and oats are shibbolei ta’ala. The Gemara infers: With regard to these species, yes, the obligation of ḥalla applies to them, but concerning rice and millet, no, the obligation of ḥalla does not apply to them.
ערך גלב
ערך דשר
ערך דבר
דבר – ג(ברכות מא:) אמר רב פפא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהן בין לאחריהן פי׳ כל דבר הבא בתוך הסעודה מחמת הסעודה לאכול בהן פת כגון מירי תבשילין וכיוצא בהן דעבידי ללפת בהן אין טעונין ברכה לא לפניהן ונא לאחריהן יש מי שאומרי׳ ואפילו ענבים ותאנים ורמונים וכיוצא בהן שהרבה בני אדם אוכלין בהן פיתם בזמן שבאין בתוך הסעודה למלפת בהן פת הפת פוטרתן ואינן צריכין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ודייסא וכיוצא בהן ואף על גב דאמרי בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמ׳ אם נהמא ממש היא דברי הכל פת פוטרת את הפת ואם אינה פת הרי היא תבשיל ופת לדברי הכל פוטר׳ כל תבשיל הבא מחמת סעודה בסעודה אבל דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון מיני מתיקה חביצה ודובשא ופאלודג וכיוצא בהן שבאין למתיקה ולא ללפת טעונין ברכה לפניהן ולת לאחריהן פירוש פאלודג לשון ישמעאל הוא והוא מאכל שעושין מן בצים ושקדים ודבש. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה כגון אבטיחים וענבים ורימונים וכיוצא בהן שאינן באין ללפת בהן שכבר סילקו הפת מלפניהן ועדיין לא רחצו ידיהן הרי אלו טעונין ברכה בין לפניהן ובין לאחריהן שכיון שלא באו ללפת בהן אין ברכת המזון פוטרתן מלברך אחריהן הלכך צריכין ברכה לפניהן ולאחריהן זה פי׳ דברי רב פפא שפסק הלכה. דבר הגורם לממון כממון דמי (בבא קמא עא:) סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי דברים האמורין בפרשה (סוטה כד: יבמות לו) רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה פי׳ בגמר׳ דבני מערבא גרסי (בהבא על יבמתו) דברים האמורים בפרשה לאוסרה לאחיו ולירש נכסי המת ולהתיר צרתה לשוק רבי יוחנן אמר קנה לכל הדברים אמר רבי יצחק מה פליגין כשהערה בה אבל אם גמר את הביאה כולי עלמא מודו שקנה הוא לכל הדברים אמר רב מתנה מה פליגין כשבא עליה בבית אביה אבל אם בא עליה בבית בעלה כולי עלמא מודו שקנה לכל הדברים ש״מ לרבי יוחנן אפי׳ בהערא׳ בבית אביה קנה לכל הדברים ואסורה לבעלה נמי כיבמה ליבם יבמה לבעל אתיא ביאה ביאה אשה לבעלה אתיא קיחה קיחה: (נדרים מז) במשנת הריני עליך חרם ואת עלי שניהן מותרין בדבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והלשכות והבור שבאמצע הדרך ואסורין בדבר של אותה העיר כגון הרחבה המרחץ ובור הכנסת התיבה והספרים. שלשה דברים נחלקו בהן שמאי והלל נדה וחלה ומקוה וארבע שחזרו ב״ה להורות כדברי ב״ש האשה שבאה ממדינת הים ובכתובתה ומי שחציו עבד וחציו בן חורין וכלי חרס מציל על הכל (משנה עדיות ב) אוכלי דבר אחר פסולין לעדות (סנהדרין כו) פי׳ מקבלי צדקה מן הגוי. אי פגע בדבר אחר קשה לדבר אחר (שבת קכט) פי׳ אי פגע בחזיר קשה לצרעת (פסחים עו) מר בר אשי אמר אפילו למיכלה במלחא נמי אסור משום דקשה לריחא ולדבר אחר פי׳ אשה לריח הפה וצרעת. דבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון. מלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה (זבחים צב. שבת מא: שבת מו) הא שמעינן ליה לר׳ שמעון דאמר דב׳ שאין מתכוין מותר דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל. (שבת צג) אמר ריש לקיש פוטר היה רבי שמעון אף במוציא את המת לקוברו דכמלאכה שאינה צריכה לגופה היא ותנא קמא המחייב היינו רבי יהודה ומודה היה רבי שמעון במרא לחפור בו וספר תורה לקרות בו פשיט׳ דאיהו נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכו׳ סבירא לן מיהא שמעינן עיקר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה וכו׳ ור״ח ז״ל אמר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון בהדיא לא אשכחן היכא פליגי אלא מדיוקייהו. (שבת קה) הא רבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הא רבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ותו הא דתנא ועל עקרב שלא תשוך וכו׳ ואמרינן איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב מאן תנא אמר רב רבי שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכי אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר וחד מינייהו הצד נחש בשבת וממאי דפטור ומותר הוא דתנן ועל עקרב שלא תשוך שמע מינה כיפליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי וקשיא לן אי הכי חשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר דפטור ומותר וטעמא מכופין קערה על גבי הנר אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כרבי שמעון סבירא ליה והא קיימא לן דשמואל סבירא ליה כרבי יהודה דתנן המיחם שפינהו וכו׳ ואמרינן (שבת מו) דשמואל כרבי יהודה סבירא ליה. (בבא קמא נד) נפל לתוכו שור פירוש כגון בהמה וחיה דכתיב בהון בהדיא דמטמאין במגע ובמשא אבל עופות דאינן מטמאין במגע ובמשא אלא כגריס בבית הבליעה בדבר שמוסר עצמו עליו (בבא מציעא צב) פועל אוכל קישות פי׳ בדבר שמוסר נפשו עליו והוא כדי שכרו. בדבר שאין זרעו כלה (פסחים לד מנחות ע) מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמא אמר ליה דבר שזרעו כלה בהן כגון אלו לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה מאי תפשוט דאמר רב יצחק אמר רבי יוחנן ליטרא בצל שתקנו וכו׳ ש״מ חטים ושעורים וכיוצא בהן דבר שזרעו כלה בצל וכדומה לו דבר שאין זרעו כלה (נדרים נט) ודילמא בדבר שזרעו כלה הא תניא אלו הן חסיות הלוף והשום והבצלים. דבר שאין בו דעת לישאל בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים ספיקו טהור (סוטה כח) מה סוטה רשות היחיד אף שרץ רשות היחיד מה סוטה דב׳ שיש בו דעת לישאל אף שרץ שיש בו דעת לישאל. (נדה ג פסחים כ).
א. [איינע ארט פרוכט.]
ב. [קארן.]
ג. [ווארט, זאכע.]
גולבא – אשפיילט״א.
דישרא – סיגל״א.
שיבולי תעלא – אווינ״א.
הני אין – הני חמשת מינין מצטרפין וחייבין בחלה.
אורז ודוחן לא – יצא בהן ידי חובתו משום מצה.
קודם קצירת העומר אבל לאחר קצירה שרי לאכול חדש בהאיר המזרח. קודם הבאת העומר, אסור לאכול חדש, דהעומר מתיר בזמן שבמה״ק קיים ולא בהאיר המזרח. ל״ה:
וקשיא דא״כ דלאחר קצירה שרי גם בלילה לישתרי לאחר קצירה קודם שיאיר המזרח והרי פירש״י דר״ל דשרי בהאיר המזרח, ונר׳ דר״ל דקודם קצירה קודם שעת קצירה שאין אחריה עוד ראוית קצירה דהיינו שעה אחרונה שבלילה שלא יוכל לקצור אחרי כן שהרי אע״פי שקצירה נעשית בתחלת הלילה מ״מ כל הלילה היתה ראויה לקצירה שאם לא קצר בתחלת הלילה יכול לקצור כל הלילה ומשם ואילך שהוא האיר המזרח מותר. ומ״ד משעת הבאה לא שרי בהאיר המזרח כי אם עד הלילה עביד יום ששה עשר כלפני העומר דהא מותר להקריבו כל היום ומקרי קודם הבאה עד שעה שלא יוכל לבא אחר כן דהיינו תחלת ליל י״ז:
וקשיא דא״כ דלאחר קצירה שרי גם בלילה לישתרי לאחר קצירה קודם שיאיר המזרח והרי פירש״י דר״ל דשרי בהאיר המזרח, ונר׳ דר״ל דקודם קצירה קודם שעת קצירה שאין אחריה עוד ראוית קצירה דהיינו שעה אחרונה שבלילה שלא יוכל לקצור אחרי כן שהרי אע״פי שקצירה נעשית בתחלת הלילה מ״מ כל הלילה היתה ראויה לקצירה שאם לא קצר בתחלת הלילה יכול לקצור כל הלילה ומשם ואילך שהוא האיר המזרח מותר. ומ״ד משעת הבאה לא שרי בהאיר המזרח כי אם עד הלילה עביד יום ששה עשר כלפני העומר דהא מותר להקריבו כל היום ומקרי קודם הבאה עד שעה שלא יוכל לבא אחר כן דהיינו תחלת ליל י״ז:
קרויים בארמית גולבא, שיפון — הצמח הנקרא בארמית דישרא, שיבולת שועל — זו הקרויה אף בארמית שבולי תעלא [שיבולת שועל]. שנינו במשנה כי העיסה הנעשית מחמשת המינים הללו חייבת בהפרשת חלה, ומדייקים: דווקא זו הנעשית מהני [אלה] — אין [כן] חייבת בהפרשת חלה, אבל הנעשית מאורז ומדוחן — לא.
gulva, rye is dishra, and oats are shibbolei ta’ala. The Gemara infers: With regard to these species, yes, the obligation of ḥalla applies to them, but concerning rice and millet, no, the obligation of ḥalla does not apply to them.
הכל
(2) מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אָתְיָא לֶחֶם לֶחֶם מִמַּצָּה כְּתִיב הָכָא {במדבר ט״ו:י״ט} וְהָיָה בַּאֲכׇלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ וּכְתִיב הָתָם {דברים ט״ז:ג׳} לֶחֶם עוֹנִי.
The Gemara asks: From where is this matter, that only these five grains are obligated in the separations of ḥalla, derived? Reish Lakish said: This principle is derived by means of a verbal analogy between “bread” and “bread” from the case of matza. It is written here, with regard to ḥalla: “And it shall be that when you eat of the bread of the land, you shall set apart a portion for a gift to the Lord” (Numbers 15:19), and it is written there, with regard to matza: “Bread of affliction” (Deuteronomy 16:3). Just as matza can be prepared only from one of those five grains, so too the obligation of ḥalla applies only to bread from one of those five grains.
The Gemara asks: From where is this matter, that only these five grains are obligated in the separations of ḥalla, derived? Reish Lakish said: This principle is derived by means of a verbal analogy between “bread” and “bread” from the case of matza. It is written here, with regard to ḥalla: “And it shall be that when you eat of the bread of the land, you shall set apart a portion for a gift to the Lord” (Numbers 15:19), and it is written there, with regard to matza: “Bread of affliction” (Deuteronomy 16:3). Just as matza can be prepared only from one of those five grains, so too the obligation of ḥalla applies only to bread from one of those five grains.
ומבררים: מנא הני מילי [מנין אלה הדברים, מה מקורם]? אמר ריש לקיש: אתיא [בא, נלמד הדבר] בגזירה שווה של המלה ״לחם״ האמורה בתורה בדין הפרשת חלה, והמלה ״לחם״ מתוך הנאמר בתורה בדין אכילת מצה בפסח. ומפרטים: כתיב הכא [נאמר כאן, בחלה]: ״והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה׳. ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה... מראשית עריסותיכם תתנו לה׳ תרומה לדורותיכם״ (במדבר טו, יט— כא), וכתיב התם [ונאמר שם, במצות אכילת מצה בפסח]: ״לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים...״ (דברים טז, ג). ומתוך השוואת דין הפרשת חלה לדין אכילת מצה למדים אנו, כי כשם שאין המצה נאכלת בפסח אלא מחמשת מיני דגן אלה בלבד, אף הפרשת חלה אינה נעשית אלא מעיסה שנעשתה מחמשת מיני דגן אלה בלבד.
The Gemara asks: From where is this matter, that only these five grains are obligated in the separations of ḥalla, derived? Reish Lakish said: This principle is derived by means of a verbal analogy between “bread” and “bread” from the case of matza. It is written here, with regard to ḥalla: “And it shall be that when you eat of the bread of the land, you shall set apart a portion for a gift to the Lord” (Numbers 15:19), and it is written there, with regard to matza: “Bread of affliction” (Deuteronomy 16:3). Just as matza can be prepared only from one of those five grains, so too the obligation of ḥalla applies only to bread from one of those five grains.
הכל
(3) וְהָתָם גּוּפַהּ מְנָלַן אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וְכֵן תָּנָא דְּבֵי ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְכֵן תָּנָא דְּבֵי ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר קְרָא {דברים ט״ז:ג׳} לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עוֹנִי דְּבָרִים הַבָּאִים לִידֵי חִימּוּץ אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין בָּאִין לִידֵי חִימּוּץ אֶלָּא לִידֵי סֵירָחוֹן.:
The Gemara asks: And there, with regard to matza itself, from where do we derive that it must be from one of those five grains? The Gemara answers: Reish Lakish said, and likewise a Sage of the school of Rabbi Yishmael taught, and likewise a Sage of the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov taught, that the verse states: “You shall eat no leavened bread with it; seven days you shall eat with it matza, the bread of affliction” (Deuteronomy 16:3). This verse indicates that only with regard to substances that will come to a state of leavening does a person fulfill his obligation to eat matza by eating them on Passover, provided that he prevents them from becoming leavened. This serves to exclude these foods, i.e., rice, millet, and similar grains, which, even if flour is prepared from them and water is added to their flour, do not come to a state of leavening but to a state of decay [sirḥon].
The Gemara asks: And there, with regard to matza itself, from where do we derive that it must be from one of those five grains? The Gemara answers: Reish Lakish said, and likewise a Sage of the school of Rabbi Yishmael taught, and likewise a Sage of the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov taught, that the verse states: “You shall eat no leavened bread with it; seven days you shall eat with it matza, the bread of affliction” (Deuteronomy 16:3). This verse indicates that only with regard to substances that will come to a state of leavening does a person fulfill his obligation to eat matza by eating them on Passover, provided that he prevents them from becoming leavened. This serves to exclude these foods, i.e., rice, millet, and similar grains, which, even if flour is prepared from them and water is added to their flour, do not come to a state of leavening but to a state of decay [sirḥon].
ושואלים: והתם גופה מנלן [ושם במצה עצמה מנין לנו] שאין מצוותה אלא בחמשת מיני דגן אלה בלבד? אמר ריש לקיש, וכן תנא דבי [שנה החכם מבית המדרש] של ר׳ ישמעאל, וכן תנא דבי [שנה החכם מבית המדרש] של ר׳ אליעזר בן יעקב: אמר קרא [המקרא] בדין המצה: ״לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני״ — ומה שהוזכרו בכתוב אחד איסור אכילת חמץ ומצות אכילת מצה, הרי זה להורות כי רק בדברים הבאים (העלולים, שיש ביכולתם להגיע) לידי חימוץ (שהם חמשת מיני הדגן), אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח. יצאו מכלל זה אלו (אורז ודוחן) שאין הן באין לעולם לידי חימוץ אם באו במגע עם מים, אלא רק לידי סירחון (קלקול), שאין מקיימים בהם מצות אכילת מצה.
The Gemara asks: And there, with regard to matza itself, from where do we derive that it must be from one of those five grains? The Gemara answers: Reish Lakish said, and likewise a Sage of the school of Rabbi Yishmael taught, and likewise a Sage of the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov taught, that the verse states: “You shall eat no leavened bread with it; seven days you shall eat with it matza, the bread of affliction” (Deuteronomy 16:3). This verse indicates that only with regard to substances that will come to a state of leavening does a person fulfill his obligation to eat matza by eating them on Passover, provided that he prevents them from becoming leavened. This serves to exclude these foods, i.e., rice, millet, and similar grains, which, even if flour is prepared from them and water is added to their flour, do not come to a state of leavening but to a state of decay [sirḥon].
הכל
(4) וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.: תָּנָא הַתְּבוּאָה וְהַקְּמָחִים וְהַבְּצֵיקוֹת מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְמַאי הִלְכְתָא.
§ The mishna teaches that each one of the five types of grain joins together with the others to constitute the measure that obligates one to separate ḥalla. It was taught in a baraita: With regard to grain from produce and flours and pieces of dough, each one of these joins together with the others. The Gemara asks: With regard to what halakha was this taught?
§ The mishna teaches that each one of the five types of grain joins together with the others to constitute the measure that obligates one to separate ḥalla. It was taught in a baraita: With regard to grain from produce and flours and pieces of dough, each one of these joins together with the others. The Gemara asks: With regard to what halakha was this taught?
ב ועוד שנינו במשנתנו כי חמשת מיני הדגן הללו מצטרפין זה עם זה. ומציינים כי בענין זה עוד תנא [שנה החכם] בברייתא: גרגרי התבואה והקמחים הבאים מהם לאחר טחינתם, והבציקות הנעשות מהקמח — כל אלה מצטרפין זה עם זה לשיעור הנדרש כדין. ושואלים: למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה] נאמרו הדברים?
§ The mishna teaches that each one of the five types of grain joins together with the others to constitute the measure that obligates one to separate ḥalla. It was taught in a baraita: With regard to grain from produce and flours and pieces of dough, each one of these joins together with the others. The Gemara asks: With regard to what halakha was this taught?
הכל
(5) אָמַר רַב כָּהֲנָא לְעִנְיַן חָדָשׁ רַב יוֹסֵף אָמַר לְעִנְיַן חָמֵץ בַּפֶּסַח ר״פ רַב פָּפָּא אָמַר לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי דְּאִי אָכֵיל לֵיהּ חוּץ לַחוֹמָה לָקֵי.
Rav Kahana says: It was taught with regard to the prohibition of eating of the new crop prior to the sacrifice of the omer offering on the sixteenth of Nisan. If one ate grain, flour, and dough of the new crop that combined to equal the size of an olive-bulk, he is liable to receive lashes for transgressing a prohibition. Rav Yosef says: It was taught with regard to the prohibition of eating leavened bread on Passover. Rav Pappa says: It was taught with regard to the prohibition of eating second tithe outside the walls of Jerusalem. As, if one ate a combined olive-bulk’s worth of grain, flour and dough of the second tithe outside the wall of Jerusalem, he is flogged.
Rav Kahana says: It was taught with regard to the prohibition of eating of the new crop prior to the sacrifice of the omer offering on the sixteenth of Nisan. If one ate grain, flour, and dough of the new crop that combined to equal the size of an olive-bulk, he is liable to receive lashes for transgressing a prohibition. Rav Yosef says: It was taught with regard to the prohibition of eating leavened bread on Passover. Rav Pappa says: It was taught with regard to the prohibition of eating second tithe outside the walls of Jerusalem. As, if one ate a combined olive-bulk’s worth of grain, flour and dough of the second tithe outside the wall of Jerusalem, he is flogged.
אמר רב כהנא: נאמרו הדברים לענין איסור האכילה מן היבול החדש לפני התרתו בפסח, שאם אכל מן החדש כשיעור כזית המורכב מגרגרי תבואה ומקמח ומבצק, הריהו לוקה על כך. רב יוסף אמר: נאמרו הדברים לענין איסור אכילת חמץ בפסח, ולהשמיענו שאם אכל בפסח כזית חמץ המורכב מגרגרים ומקמח ומבצק שהוחמצו, הריהו נענש על כך ככל האוכל כזית חמץ. רב פפא אמר: נאמרו הדברים לענין איסור אכילת פירות מעשר שני מחוץ לחומת ירושלים, וללמדנו דאי אכיל ליה [שאם אוכל את אותו] מעשר שני בשיעור כזית המורכב מגרגרי תבואה ומקמח ומבצק של מעשר שני חוץ לחומה של ירושלים הריהו לקי [לוקה] על כך.
Rav Kahana says: It was taught with regard to the prohibition of eating of the new crop prior to the sacrifice of the omer offering on the sixteenth of Nisan. If one ate grain, flour, and dough of the new crop that combined to equal the size of an olive-bulk, he is liable to receive lashes for transgressing a prohibition. Rav Yosef says: It was taught with regard to the prohibition of eating leavened bread on Passover. Rav Pappa says: It was taught with regard to the prohibition of eating second tithe outside the walls of Jerusalem. As, if one ate a combined olive-bulk’s worth of grain, flour and dough of the second tithe outside the wall of Jerusalem, he is flogged.
הכל
(6) רָבָא אָמַר אלְעִנְיַן טוּמְאַת אוֹכָלִין וְהָא קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן דִּתְבוּאָה וּקְמָחִין דּוּמְיָא דִּבְצֵקוֹת מָה הָתָם אוּכְלָא בְּעֵינֵיהּ אַף הָכָא נָמֵי אוּכְלָא בְּעֵינֵיהּ.
Rava says: The baraita is referring to the matter of the ritual impurity of food; and this is what it teaches us: That grains of barley produce and flours are similar to pieces of dough. Just as there, concerning pieces of dough, they combine to form the minimal measure of ritually impure food only if the combination of food is as is, without other additives, so too here also, concerning grain and flour, they combine to form the minimal measure of ritually impure food only when the mixture is food as is, without any shell or other additives.
Rava says: The baraita is referring to the matter of the ritual impurity of food; and this is what it teaches us: That grains of barley produce and flours are similar to pieces of dough. Just as there, concerning pieces of dough, they combine to form the minimal measure of ritually impure food only if the combination of food is as is, without other additives, so too here also, concerning grain and flour, they combine to form the minimal measure of ritually impure food only when the mixture is food as is, without any shell or other additives.
מה התם בבציקות אוכלא בעיניה – דאין בה פסולת:
אף הכא נמי – בתבואה דאם היו שעורין בעינן שיהו קלופין שלא יהא בהן פסולת:
רבא אמר: נאמרו הדברים לענין צירוף כל אלה לכלל שיעור כביצה, ולטמא בטומאת אוכלין. ומסביר רבא את דבריו, כי הא קא משמע לן [דבר זה היא, הברייתא משמיעה, מחדשת לנו], שאין גרגרי התבואה (הבאים מן השעורים) והקמחין מצטרפים לשיעור המטמא אלא רק כשהם דומיא [בדומה] לבצקות: מה התם [שם, הבצקות] — הרי זה אוכלא בעיניה [אוכל בעינו, כשלעצמו, וללא תוספת וקליפה], אף הכא נמי [כאן, בתבואה ובקמחים גם כן] — אוכלא בעיניה [אוכל בעינו]!
Rava says: The baraita is referring to the matter of the ritual impurity of food; and this is what it teaches us: That grains of barley produce and flours are similar to pieces of dough. Just as there, concerning pieces of dough, they combine to form the minimal measure of ritually impure food only if the combination of food is as is, without other additives, so too here also, concerning grain and flour, they combine to form the minimal measure of ritually impure food only when the mixture is food as is, without any shell or other additives.
הכל
(7) וְהָתַנְיָא חִטָּה בֵּין קְלוּפָה בֵּין שֶׁאֵינָהּ קְלוּפָה מִצְטָרֶפֶת שְׂעוֹרָה קְלוּפָה מִצְטָרֶפֶת שֶׁאֵינָהּ קְלוּפָה אֵין מִצְטָרֶפֶת.
The Gemara cites support for this opinion, as it is taught in a baraita: Wheat, whether shelled or unshelled, combines to form the minimal measure of food that is susceptible to ritual impurity. But as for barley, it combines only when it is shelled. When it is not shelled, it does not combine together, as the inedible shell interposes between the different grains. This support Rava’s interpretation of the baraita, that it addresses barley in the form of grain, flour, and dough.
The Gemara cites support for this opinion, as it is taught in a baraita: Wheat, whether shelled or unshelled, combines to form the minimal measure of food that is susceptible to ritual impurity. But as for barley, it combines only when it is shelled. When it is not shelled, it does not combine together, as the inedible shell interposes between the different grains. This support Rava’s interpretation of the baraita, that it addresses barley in the form of grain, flour, and dough.
והתניא – בניחותא.
קליפת חטים דקה ורכה היא וראויה לאכול לפיכך מצטרפת.
שעורה שאינה קלופה אינה מצטרפת – עם שאר אוכלין לכביצה ואפי׳ אוכל שבתוכה משום דקליפה מפסקת ולא נוגעים אוכלין אהדדי להיות חיבור.
ומוסיף רבא עוד: והתניא [והרי כך גם שנויה ברייתא]: גרגר החטה הטמאה, בין שהיא קלופה, בין שאינה קלופה — מצטרפת החיטה בגרגריה ובקליפתם לאוכל אחר, להשלים לשיעור כביצה לענין טומאת אוכלין, ואין הדברים אמורים אלא בחיטה, מה שאין כן בשעורה, שהקלופה — מצטרפת לאוכל אחר לכלל שיעור כביצה. ואילו זו שאינה קלופה — אין מצטרפת. ואף הלכה זו אמורה בשעורה, ולכך אין מצטרפים הגרגרים והקמח אלא כשהם ללא קליפה, ובדומה לבצקות.
The Gemara cites support for this opinion, as it is taught in a baraita: Wheat, whether shelled or unshelled, combines to form the minimal measure of food that is susceptible to ritual impurity. But as for barley, it combines only when it is shelled. When it is not shelled, it does not combine together, as the inedible shell interposes between the different grains. This support Rava’s interpretation of the baraita, that it addresses barley in the form of grain, flour, and dough.
הכל
(8) אִינִי וְהָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל {ויקרא י״א:ל״ז} עַל כׇּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ בכְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מוֹצִיאִין לִזְרִיעָה חִטָּה בִּקְלִיפָּתָהּ וּשְׂעוֹרָה בִּקְלִיפָּתָהּ וַעֲדָשִׁים בִּקְלִיפָּתָן.
The Gemara asks: Is that so, that the shell of barley is not considered part of the grain with regard to combining for ritual impurity? But didn’t the school of Rabbi Yishmael teach in a baraita: Before a food item comes in contact with liquid it is not susceptible to ritual impurity, as the verse states: “And if anything falls from their carcasses upon any sowing seed that is sown, it is pure. But if water be put upon the seed, and any of the carcass fall thereon, it is impure unto you” (Leviticus 11:37–38). The baraita teaches that the term “that is sown” indicates that the entire seed is susceptible to ritual impurity when it is in a state where it is typical for people to take it out to the field for sowing. This applies to wheat in its shell, barley in its shell, and lentils in their shells. This demonstrates that shells are considered part of the grain with regard to ritual impurity.
The Gemara asks: Is that so, that the shell of barley is not considered part of the grain with regard to combining for ritual impurity? But didn’t the school of Rabbi Yishmael teach in a baraita: Before a food item comes in contact with liquid it is not susceptible to ritual impurity, as the verse states: “And if anything falls from their carcasses upon any sowing seed that is sown, it is pure. But if water be put upon the seed, and any of the carcass fall thereon, it is impure unto you” (Leviticus 11:37–38). The baraita teaches that the term “that is sown” indicates that the entire seed is susceptible to ritual impurity when it is in a state where it is typical for people to take it out to the field for sowing. This applies to wheat in its shell, barley in its shell, and lentils in their shells. This demonstrates that shells are considered part of the grain with regard to ritual impurity.
והתנא דבי רבי ישמעאל אשר יזרע משמע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה – שאין מקפידין אם קליפתן סובבתן כך הם מצטרפין לטומאה דשומר האוכל מצטרף עמו ומהאי קרא נפקא לן בהעור והרוטב (חולין קיז:).
כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה חיטה בקליפת׳ – והא דאמר בסוף כתובות (דף קיא:) ומה חטה שנקברת ערומה מוציאה כמה לבושין אומר ר״ת דהכי קאמר אפי׳ היתה נקברת ערומה יוצאה בכמה לבושים.
ותוהים: איני [כך הוא] הדין, שאין גרגרי השעורה מצטרפים לשיעור טומאה אלא בלא קליפתם? והא תנא דבי [והרי שנה החכם מבית המדרש] של ר׳ ישמעאל: נאמר בתורה לענין קבלת טומאה של דברי המאכל על ידי הדברים המטמאים בטומאת שרץ ״וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא״ (ויקרא יא, לז), שכל עוד לא הוכשרו הזרעים לקבל טומאה בנפילת מים (או שאר משקים המכשירים לקבל טומאה) אינם מקבלים טומאה. ואם הוכשרו — הריהם מקבלים טומאה, כנאמר בהמשך פסוק זה ״וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם״ (שם לח), ולמדנו מכאן שהאוכל המקבל טומאה הריהו כ״זרע זרוע אשר יזרע״, כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה, ובפועל: גרגרי חטה בקליפתה וגרגרי שעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן, משמע מכאן שלטומאת אוכלין נחשבות גם הקליפות של השעורים!
The Gemara asks: Is that so, that the shell of barley is not considered part of the grain with regard to combining for ritual impurity? But didn’t the school of Rabbi Yishmael teach in a baraita: Before a food item comes in contact with liquid it is not susceptible to ritual impurity, as the verse states: “And if anything falls from their carcasses upon any sowing seed that is sown, it is pure. But if water be put upon the seed, and any of the carcass fall thereon, it is impure unto you” (Leviticus 11:37–38). The baraita teaches that the term “that is sown” indicates that the entire seed is susceptible to ritual impurity when it is in a state where it is typical for people to take it out to the field for sowing. This applies to wheat in its shell, barley in its shell, and lentils in their shells. This demonstrates that shells are considered part of the grain with regard to ritual impurity.
הכל
(9) לָא קַשְׁיָא הָא בְּלַחוֹת הָא בִּיבֵשׁוֹת.:
The Gemara answers: It is not difficult. The ruling of this baraita, which teaches that the shells of kernels are considered part of it with regard to ritual impurity, is stated with regard to moist kernels, whereas the ruling of that baraita, which teaches that the shells are not part of the seed, is stated with regard to dry kernels, in which the shells crumble and fall away.
The Gemara answers: It is not difficult. The ruling of this baraita, which teaches that the shells of kernels are considered part of it with regard to ritual impurity, is stated with regard to moist kernels, whereas the ruling of that baraita, which teaches that the shells are not part of the seed, is stated with regard to dry kernels, in which the shells crumble and fall away.
לחות – מצטרפות דשומר הוא.
יבישות – לא הוי שומר דמיפרכי ונפלי. ע״א לחות חזיא קליפתן לאכול דעדיין רכות הן, וזה שמעתי. וללשון ששמעתי קשיא לי הא דקיימא לן (שם.) שומרין מצטרפין לטומאת אוכלין.
ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זה] שאמרנו שקליפת השעורים מצטרפת לקבלת הטומאה — הרי זה דווקא בשעורים לחות, ואילו הא [זה] שאמרנו שאין קליפת השעורים מצטרפת לקבלת טומאה — הרי זה בשעורים יבשות.
The Gemara answers: It is not difficult. The ruling of this baraita, which teaches that the shells of kernels are considered part of it with regard to ritual impurity, is stated with regard to moist kernels, whereas the ruling of that baraita, which teaches that the shells are not part of the seed, is stated with regard to dry kernels, in which the shells crumble and fall away.
הכל
(10) וַאֲסוּרִין בֶּחָדָשׁ מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח.: מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אָתְיָא לֶחֶם לֶחֶם מִמַּצָּה.:
§ The mishna teaches with regard to the five grains: And they are forbidden due to the prohibition of partaking of the new crop prior to the Passover festival. The Gemara asks: From where is this matter derived? Reish Lakish said: It is derived by means of a verbal analogy between “bread” written in connection with the prohibition of the new crop (see Leviticus 23:14), and “bread” written with regard to matza (see Deuteronomy 16:3). Just as matza can be prepared only from one of the five grains, so too the prohibition against eating of the new crop applies only to the five grains.
§ The mishna teaches with regard to the five grains: And they are forbidden due to the prohibition of partaking of the new crop prior to the Passover festival. The Gemara asks: From where is this matter derived? Reish Lakish said: It is derived by means of a verbal analogy between “bread” written in connection with the prohibition of the new crop (see Leviticus 23:14), and “bread” written with regard to matza (see Deuteronomy 16:3). Just as matza can be prepared only from one of the five grains, so too the prohibition against eating of the new crop applies only to the five grains.
מנא הני מילי – דכולהו חמשת המינים אסור לפני העומר:
אתיא לחם לחם ממצה – כתיב הכא ולחם וקלי וכרמל. וכתיב לחם במצה לחם עוני. ומצה אינה כשירה אלא מחמשת המינין:
אתיא לחם לחם ממצה – פי׳ בקונטרס מה מצה חמשת מינין ולא אורז ודוחן וקשה דהוה ליה למידק כדדייק לעיל הני אין אורז ודוחן לא אלא נראה דאיצטריך לרבות חמשת מינין דלא תימא דוקא שעורין דמייתי עומר מיניה.
ג ועוד נאמר במשנתנו בדינם של חמשת מיני הדגן הנזכרים, שכל אלה אסורין באכילה מן החדש מלפני הפסח, ואין שאר מינים אסורים באכילת החדש. ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו, מה מקורם] שאין איסור החדש אלא בחמשת המינים הללו בלבד? אמר ריש לקיש: אתיא [נלמד הדבר] בגזירה שווה ״לחם״ ״לחם״ ממצה, וכדרך שהתבאר למעלה שכשם שהמצה באה מחמשת המינים הללו בלבד, אף איסור אכילת חדש נוהג בחמשת המינים הללו בלבד.
§ The mishna teaches with regard to the five grains: And they are forbidden due to the prohibition of partaking of the new crop prior to the Passover festival. The Gemara asks: From where is this matter derived? Reish Lakish said: It is derived by means of a verbal analogy between “bread” written in connection with the prohibition of the new crop (see Leviticus 23:14), and “bread” written with regard to matza (see Deuteronomy 16:3). Just as matza can be prepared only from one of the five grains, so too the prohibition against eating of the new crop applies only to the five grains.
הכל
(11) וְלִקְצוֹר לִפְנֵי הָעוֹמֶר.: מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָתְיָא רֵאשִׁית רֵאשִׁית מֵחַלָּה.
§ The mishna further teaches with regard to the five grains: And it is prohibited to reap them prior to the omer offering. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan said: It is derived by means of a verbal analogy between “the first” written in conjunction with the new crop: “You shall bring the sheaf of the first fruits of your harvest to the priest” (Leviticus 23:10), and “the first” written with regard to ḥalla: “Of the first of your dough you shall set apart a cake for a gift” (Numbers 15:20). Just as the obligation to separate ḥalla applies only to bread prepared from the five grains, so too the prohibition against reaping the new crop prior to the omer offering applies only to crops of the five grains.
§ The mishna further teaches with regard to the five grains: And it is prohibited to reap them prior to the omer offering. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan said: It is derived by means of a verbal analogy between “the first” written in conjunction with the new crop: “You shall bring the sheaf of the first fruits of your harvest to the priest” (Leviticus 23:10), and “the first” written with regard to ḥalla: “Of the first of your dough you shall set apart a cake for a gift” (Numbers 15:20). Just as the obligation to separate ḥalla applies only to bread prepared from the five grains, so too the prohibition against reaping the new crop prior to the omer offering applies only to crops of the five grains.
ד ועוד שנינו במשנתנו בדינם של חמשת מיני דגן אלה שאסור לקצור אותם לפני העומר. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו, מה מקורם]? אמר ר׳ יוחנן: אתיא [בא, נלמד הדבר] בגזירה שווה של המלה ״ראשית״ האמורה בדין קצירת העומר (״...כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן״. ויקרא כג, י), והמלה ״ראשית״ מתוך הנאמר בדין הפרשת חלה (״ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה...״. במדבר טו, כ). וכשם, שאין החלה באה אלא מעיסה העשויה מחמשת מיני הדגן הללו, אף איסור קצירה לפני העומר אינו נוהג אלא באלה.
§ The mishna further teaches with regard to the five grains: And it is prohibited to reap them prior to the omer offering. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan said: It is derived by means of a verbal analogy between “the first” written in conjunction with the new crop: “You shall bring the sheaf of the first fruits of your harvest to the priest” (Leviticus 23:10), and “the first” written with regard to ḥalla: “Of the first of your dough you shall set apart a cake for a gift” (Numbers 15:20). Just as the obligation to separate ḥalla applies only to bread prepared from the five grains, so too the prohibition against reaping the new crop prior to the omer offering applies only to crops of the five grains.
הכל
(12) מַאי קוֹדֶם לָעוֹמֶר ר׳ רַבִּי יוֹנָה אָמַר קוֹדֶם גקְצִירַת הָעוֹמֶר רַבִּי יוֹסֵי בַּר זַבְדָּא אָמַר קוֹדֶם הֲבָאַת הָעוֹמֶר.
The Gemara asks: What does the mishna mean when it says: Prior to the omer? Does it mean prior to the reaping of the omer grain or prior to the sacrifice of the omer offering? Rabbi Yona says: It means prior to the reaping of the omer grain, i.e., the new crop is permitted at daybreak on the sixteenth of Nisan. Rabbi Yosei bar Zavda says: Prior to the bringing of the omer offering later that day.
The Gemara asks: What does the mishna mean when it says: Prior to the omer? Does it mean prior to the reaping of the omer grain or prior to the sacrifice of the omer offering? Rabbi Yona says: It means prior to the reaping of the omer grain, i.e., the new crop is permitted at daybreak on the sixteenth of Nisan. Rabbi Yosei bar Zavda says: Prior to the bringing of the omer offering later that day.
מאי קודם לעומר – דקתני מתניתין ואסורין בחדש לפני העומר.
קודם קצירת העומר – אבל לאחר קצירת העומר שרי לאכול חדש בהאיר המזרח.
קודם הבאת העומר – אסור לאכול חדש דעומר מתיר בזמן שהמקדש קיים ולא האיר המזרח.
מאי קודם לעומר – דקתני מתניתין אסורין בחדש קודם קצירת העומר אבל לאחר קצירה שרי לאכול חדש בהאיר מזרח כך פי׳ בקונטרס וזהו דוחק דכיון דבהאיר המזרח תליא מילתא למה לי למינקט קודם קצירה ועוד בתר הכי דקאמר בשלמא למ״ד קודם הבאת עומר היינו דלא עריב ותני להו דלא עריב אכילה וקצירה בהדדי משום דקצירה שריא ממוצאי יו״ט ואכילה לא מישתריא עד הקרבת העומר אלא למאן דאמר קודם קצירת עומר ליערבינהו וליתנינהו אסורים בחדש ולקצור לפני העומר והשתא לדידיה נמי אין זמנם שוה דלאחר קצירת העומר שריא קצירה לאלתר ואכילה מיתסרא עד האיר המזרח ודחק בקונטרס לפרש דמקצירה עד האיר המזרח לא חשיב דזימנין דנקצר סמוך לעלות השחר ועוד קשה אי הוה תני אסור בחדש ולקצור לפני הפסח הוה משמע דביום פסח שרי דבשלמא כי תני להגבי קצירה ניחא דביום הפסח יו״ט הוא ופשיטא דאסור לקצור אבל גבי אכילה לא מיתני ליה ונראה דגרס מאי קודם לפסח וקאי אהא דתנן ואסור לקצור קודם לפסח ר׳ יונה אמר קודם קצירת העומר והא דקתני קודם לפסח משום דבי״ט ליכא קצירה ומיד בליל ט״ז קוצרין העומר להכי קתני קודם לפסח רבי יוסי בר זבדא אומר קודם הבאת העומר ופריך תנן [אסורים בחדש מלפני העומר כו׳ בשלמא למ״ד קודם קצירת העומר היינו דלא קא עריב ותני להו אלא למ״ד קודם הבאת העומר לערבינהו ולתנינהו] אסור בחדש ולקצור לפני העומר.
ה שנינו במשנתנו שאסורים כל חמשת מיני הדגן הללו באיסור חדש קודם לעומר, ושואלים: מאי [מה הכוונה] בלשון זו ״קודם לעומר״, שהרי בהבאת העומר ישנם שלבים שונים, המתחילים בקצירתו בלילה, ולאחר מכן מאירים פני המזרח של יום הבאת העומר, ועד להנפתו של העומר במקדש, ולא פירשה המשנה למה כוונתה? ונחלקו חכמים בדבר, שר׳ יונה אמר כי הכוונה היא לזמן שקודם קצירת העומר, כלומר, בכל הלילה, שהוא הזמן הכשר לקצירה, ובהארת פני המזרח של יום ט״ז בניסן הותרה אכילת היבול החדש. ואילו ר׳ יוסי בר זבדא אמר שהכוונה היא לזמן שקודם הבאת העומר במקדש, שעדיין אסורה אכילת החדש, אף משהאירו פני מזרח של יום ט״ז בניסן, עד שיובא ממש העומר.
The Gemara asks: What does the mishna mean when it says: Prior to the omer? Does it mean prior to the reaping of the omer grain or prior to the sacrifice of the omer offering? Rabbi Yona says: It means prior to the reaping of the omer grain, i.e., the new crop is permitted at daybreak on the sixteenth of Nisan. Rabbi Yosei bar Zavda says: Prior to the bringing of the omer offering later that day.
הכל
(13) תְּנַן אֲסוּרִין בֶּחָדָשׁ לִפְנֵי פֶסַח וְלִקְצוֹר לִפְנֵי הָעוֹמֶר בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר קוֹדֶם הֲבָאַת הָעוֹמֶר הַיְינוּ דְּלָא קָא עָרֵיב לְהוּ וְתָנֵי לְהוּ.
The Gemara cites a proof from that which we learned in the mishna: And they are forbidden due to the prohibition of partaking of the new crop prior to the Passover Festival, and likewise it is prohibited to reap them prior to the sacrifice of the omer offering. Granted, according to the one who said that the prohibition applies prior to the bringing of the omer offering, this is the reason that the mishna did not combine the clauses together and teach them as one, since the time frame for each prohibition is different. The prohibition of harvesting the new crop is lifted at daybreak after the omer crop was harvested at night, whereas the prohibition against consuming the new crop ends only with the sacrifice of the omer offering later that day.
The Gemara cites a proof from that which we learned in the mishna: And they are forbidden due to the prohibition of partaking of the new crop prior to the Passover Festival, and likewise it is prohibited to reap them prior to the sacrifice of the omer offering. Granted, according to the one who said that the prohibition applies prior to the bringing of the omer offering, this is the reason that the mishna did not combine the clauses together and teach them as one, since the time frame for each prohibition is different. The prohibition of harvesting the new crop is lifted at daybreak after the omer crop was harvested at night, whereas the prohibition against consuming the new crop ends only with the sacrifice of the omer offering later that day.
ולקצור לפני הפסח – אבל לאחר יום טוב ראשון שרי דקצירת העומר במוצאי י״ט מתרת לקצור שאר קצירות.
בשלמא למ״ד אסורה באכילה עד הבאה – היינו דלא עריב אכילה וקצירה כי הדדי משום דקצירה שריא ממוצאי י״ט ואכילה לא שריא עד הקרבת העומר.
ודנים בשיטותיהם: תנן [שנינו במשנתנו] כי חמשת המינים הללו אסורין באכילת היבול החדש לפני פסח וכמו כן הריהם אסורים מלקצור לפני העומר. בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שהכוונה באיסור אכילת החדש לזמן שקודם הבאת העומר — היינו [זהו] הטעם לכך שהתנא במשנתנו לא קא עריב להו [אין הוא מערב אותם, את איסור אכילת החדש ואת איסור קצירתו] ותני להו [ושונה אותם יחד], שהרי אין האכילה אסורה עד הבאת העומר ביום השני של פסח, ואילו הקצירה אסורה רק עד תום זמן קצירת העומר בלילה.
The Gemara cites a proof from that which we learned in the mishna: And they are forbidden due to the prohibition of partaking of the new crop prior to the Passover Festival, and likewise it is prohibited to reap them prior to the sacrifice of the omer offering. Granted, according to the one who said that the prohibition applies prior to the bringing of the omer offering, this is the reason that the mishna did not combine the clauses together and teach them as one, since the time frame for each prohibition is different. The prohibition of harvesting the new crop is lifted at daybreak after the omer crop was harvested at night, whereas the prohibition against consuming the new crop ends only with the sacrifice of the omer offering later that day.
הכל
(14) אֶלָּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר קוֹדֶם קְצִירַת הָעוֹמֶר לִיעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ אֲסוּרִין בֶּחָדָשׁ וְלִקְצוֹר לִפְנֵי הַפֶּסַח.
But according to the one who said that the prohibition applies prior to the reaping of the omer grain, then both the consuming and the harvesting of the new crop are permitted at daybreak of the sixteenth of Nisan. If so, let the mishna combine them and teach them together, as follows: And they are forbidden due to the prohibition of partaking of the new crop, and likewise it is prohibited to reap them prior to the Passover Festival.
But according to the one who said that the prohibition applies prior to the reaping of the omer grain, then both the consuming and the harvesting of the new crop are permitted at daybreak of the sixteenth of Nisan. If so, let the mishna combine them and teach them together, as follows: And they are forbidden due to the prohibition of partaking of the new crop, and likewise it is prohibited to reap them prior to the Passover Festival.
ולקצור לפני הפסח – היינו לפני קצירת העומר אלא כיון דפסח י״ט הוא ולא קצרי משום הכי אמר לפני הפסח. אלא מדלא ערבינהו ש״מ דלאכול אסורה עד הבאת העומר ולקצור קודם קצירת העומר:
אלא לר׳ יונה לערבינהו וליתנינהו – תרוייהו לפני הפסח דמשמע לאחר הפסח שרי מיד דקצירת העומר שריא לאכילה והמתנה מקצירה ועד האיר המזרח לא חשיב משום דזימנין דנקצר סמוך לעלות השחר. ולי נראה דה״ג ליערבינהו וליתנינהו אסור בחדש ולקצור לפני העומר הואיל ותרווייהו אקודם קצירה קיימי וללשון שבספרים קשיא לי דאי הוי תני לפני הפסח הוה משמע דביום הפסח שרי ואף על גב דקודם קצירת העומר הוא דבשלמא כי תני לה גבי קצירה ניחא דביום הפסח יום טוב הוא ופשיטא דאסור לקצור אבל גבי אכילה לא מתני ליה.
אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שהכוונה באיסור אכילת החדש לזמן שקודם קצירת העומר — אם כן ליערבינהו וליתנינהו [שיערב אותם וישנה אותם] באופן זה: אסורין בחדש ולקצור לפני הפסח!
But according to the one who said that the prohibition applies prior to the reaping of the omer grain, then both the consuming and the harvesting of the new crop are permitted at daybreak of the sixteenth of Nisan. If so, let the mishna combine them and teach them together, as follows: And they are forbidden due to the prohibition of partaking of the new crop, and likewise it is prohibited to reap them prior to the Passover Festival.
הכל
(15) אֶלָּא אִי אִיתְּמַר אַסֵּיפָא אִיתְּמַר אִם הִשְׁרִישׁוּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר הָעוֹמֶר מַתִּירָן מַאי קוֹדֶם לָעוֹמֶר רַבִּי יוֹנָה אָמַר קוֹדֶם הֲבָאַת הָעוֹמֶר רַבִּי יוֹסֵי בַּר זַבְדָּא אוֹמֵר קוֹדֶם קְצִירַת הָעוֹמֶר.
The Gemara answers: Rather, if a dispute was stated in this matter, it was stated with regard to the latter clause of the mishna, which teaches: If these grains took root prior to the omer offering, the omer permits their consumption. What does the mishna mean when it says: Prior to the omer? Rabbi Yona says: Prior to the bringing of the omer sacrifice. Rabbi Yosei bar Zavda says: Prior to the harvesting of the omer grain.
The Gemara answers: Rather, if a dispute was stated in this matter, it was stated with regard to the latter clause of the mishna, which teaches: If these grains took root prior to the omer offering, the omer permits their consumption. What does the mishna mean when it says: Prior to the omer? Rabbi Yona says: Prior to the bringing of the omer sacrifice. Rabbi Yosei bar Zavda says: Prior to the harvesting of the omer grain.
אלא יש לומר שלא נחלקו ר׳ יונה ור׳ יוסי בר זבדא בפירוש כוונת תחילת דברי משנתנו אלא אי איתמר אסיפא איתמר [אם נאמרה מחלוקת זו, הרי שעל הדברים שבסוף משנתנו נאמרה], שכך שנינו במשנה: אם השרישו קודם לעומר — העומר מתירן. ובשאלה מאי [מה] הכוונה בביטוי ״קודם לעומר״, שר׳ יונה אמר שהכוונה היא לזמן שקודם הבאת העומר, ואילו ר׳ יוסי בר זבדא אומר שהכוונה היא לזמן שקודם קצירת העומר.
The Gemara answers: Rather, if a dispute was stated in this matter, it was stated with regard to the latter clause of the mishna, which teaches: If these grains took root prior to the omer offering, the omer permits their consumption. What does the mishna mean when it says: Prior to the omer? Rabbi Yona says: Prior to the bringing of the omer sacrifice. Rabbi Yosei bar Zavda says: Prior to the harvesting of the omer grain.
הכל
(16) אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר
Rabbi Elazar said to
Rabbi Elazar said to
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות ע: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות ע: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות ע:, הערוך על סדר הש"ס מנחות ע:, רש"י מנחות ע: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות ע:, ר׳ פרץ הכהן מנחות ע:, גליון הש"ס לרע"א מנחות ע:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות ע:
Menachot 70b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 70b, Attributed to R. Gershom Menachot 70b, Collected from HeArukh Menachot 70b, Rashi Menachot 70b, Tosafot Menachot 70b, R. Peretz HaKohen Menachot 70b, Gilyon HaShas Menachot 70b, Steinsaltz Commentary Menachot 70b