גמרא
פירוש
גּוּלְבָּא שִׁיפוֹן דִּישְׁרָא שִׁיבּוֹלֶת שׁוּעָל שֻׁבְולֵי תַּעֲלָא הָנֵי אִין אוֹרֶז וְדוֹחַן לָא.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אָתְיָא לֶחֶם לֶחֶם מִמַּצָּה כְּתִיב הָכָא {במדבר ט״ו:י״ט} וְהָיָה בַּאֲכׇלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ וּכְתִיב הָתָם {דברים ט״ז:ג׳} לֶחֶם עוֹנִי.
וְהָתָם גּוּפַהּ מְנָלַן אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וְכֵן תָּנָא דְּבֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
גולבא – אשפיילט״א.
דישרא – סיגל״א.
שיבולי תעלא – אווינ״א.
הני אין – הני חמשת מינין מצטרפין וחייבין בחלה.
אורז ודוחן לא – יצא בהן ידי חובתו משום מצה. התבואה – חיטים ממש קודם טחינה. לענין חמץ – מצטרפין לכזית דחיטין נמי מחמצין אם שראן במים. מה התם בצק אוכלא בעיניה – לאפוקי קליפת שעורים וסובין שבקמחין דלאו אוכלים נינהו ולא מצטרפי לכביצה. והתניא – בניחותא.
קליפת חטים דקה ורכה היא וראויה לאכול לפיכך מצטרפת.
שעורה שאינה קלופה אינה מצטרפת – עם שאר אוכלין לכביצה ואפי׳ אוכל שבתוכה משום דקליפה מפסקת ולא נוגעים אוכלין אהדדי להיות חיבור. והתנא דבי רבי ישמעאל אשר יזרע משמע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה – שאין מקפידין אם קליפתן סובבתן כך הם מצטרפין לטומאה דשומר האוכל מצטרף עמו ומהאי קרא נפקא לן בהעור והרוטב (חולין קיז:). לחות – מצטרפות דשומר הוא.
יבישות – לא הוי שומר דמיפרכי ונפלי. ע״א לחות חזיא קליפתן לאכול דעדיין רכות הן, וזה שמעתי. וללשון ששמעתי קשיא לי הא דקיימא לן (שם.) שומרין מצטרפין לטומאת אוכלין. לחם לחם – לחם קלי וכרמל (ויקרא כג) מה מצה חמשת מינין ולא אורז ודוחן אף חדש נמי חמשת מינין ותו לא. מאי קודם לעומר – דקתני מתניתין ואסורין בחדש לפני העומר.
קודם קצירת העומר – אבל לאחר קצירת העומר שרי לאכול חדש בהאיר המזרח.
קודם הבאת העומר – אסור לאכול חדש דעומר מתיר בזמן שהמקדש קיים ולא האיר המזרח. ולקצור לפני הפסח – אבל לאחר יום טוב ראשון שרי דקצירת העומר במוצאי י״ט מתרת לקצור שאר קצירות.
בשלמא למ״ד אסורה באכילה עד הבאה – היינו דלא עריב אכילה וקצירה כי הדדי משום דקצירה שריא ממוצאי י״ט ואכילה לא שריא עד הקרבת העומר. אלא לר׳ יונה לערבינהו וליתנינהו – תרוייהו לפני הפסח דמשמע לאחר הפסח שרי מיד דקצירת העומר שריא לאכילה והמתנה מקצירה ועד האיר המזרח לא חשיב משום דזימנין דנקצר סמוך לעלות השחר. ולי נראה דה״ג ליערבינהו וליתנינהו אסור בחדש ולקצור לפני העומר הואיל ותרווייהו אקודם קצירה קיימי וללשון שבספרים קשיא לי דאי הוי תני לפני הפסח הוה משמע דביום הפסח שרי ואף על גב דקודם קצירת העומר הוא דבשלמא כי תני לה גבי קצירה ניחא דביום הפסח יום טוב הוא ופשיטא דאסור לקצור אבל גבי אכילה לא מתני ליה.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
דישרא – סיגל״א.
שיבולי תעלא – אווינ״א.
הני אין – הני חמשת מינין מצטרפין וחייבין בחלה.
אורז ודוחן לא – יצא בהן ידי חובתו משום מצה. התבואה – חיטים ממש קודם טחינה. לענין חמץ – מצטרפין לכזית דחיטין נמי מחמצין אם שראן במים. מה התם בצק אוכלא בעיניה – לאפוקי קליפת שעורים וסובין שבקמחין דלאו אוכלים נינהו ולא מצטרפי לכביצה. והתניא – בניחותא.
קליפת חטים דקה ורכה היא וראויה לאכול לפיכך מצטרפת.
שעורה שאינה קלופה אינה מצטרפת – עם שאר אוכלין לכביצה ואפי׳ אוכל שבתוכה משום דקליפה מפסקת ולא נוגעים אוכלין אהדדי להיות חיבור. והתנא דבי רבי ישמעאל אשר יזרע משמע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה – שאין מקפידין אם קליפתן סובבתן כך הם מצטרפין לטומאה דשומר האוכל מצטרף עמו ומהאי קרא נפקא לן בהעור והרוטב (חולין קיז:). לחות – מצטרפות דשומר הוא.
יבישות – לא הוי שומר דמיפרכי ונפלי. ע״א לחות חזיא קליפתן לאכול דעדיין רכות הן, וזה שמעתי. וללשון ששמעתי קשיא לי הא דקיימא לן (שם.) שומרין מצטרפין לטומאת אוכלין. לחם לחם – לחם קלי וכרמל (ויקרא כג) מה מצה חמשת מינין ולא אורז ודוחן אף חדש נמי חמשת מינין ותו לא. מאי קודם לעומר – דקתני מתניתין ואסורין בחדש לפני העומר.
קודם קצירת העומר – אבל לאחר קצירת העומר שרי לאכול חדש בהאיר המזרח.
קודם הבאת העומר – אסור לאכול חדש דעומר מתיר בזמן שהמקדש קיים ולא האיר המזרח. ולקצור לפני הפסח – אבל לאחר יום טוב ראשון שרי דקצירת העומר במוצאי י״ט מתרת לקצור שאר קצירות.
בשלמא למ״ד אסורה באכילה עד הבאה – היינו דלא עריב אכילה וקצירה כי הדדי משום דקצירה שריא ממוצאי י״ט ואכילה לא שריא עד הקרבת העומר. אלא לר׳ יונה לערבינהו וליתנינהו – תרוייהו לפני הפסח דמשמע לאחר הפסח שרי מיד דקצירת העומר שריא לאכילה והמתנה מקצירה ועד האיר המזרח לא חשיב משום דזימנין דנקצר סמוך לעלות השחר. ולי נראה דה״ג ליערבינהו וליתנינהו אסור בחדש ולקצור לפני העומר הואיל ותרווייהו אקודם קצירה קיימי וללשון שבספרים קשיא לי דאי הוי תני לפני הפסח הוה משמע דביום הפסח שרי ואף על גב דקודם קצירת העומר הוא דבשלמא כי תני לה גבי קצירה ניחא דביום הפסח יום טוב הוא ופשיטא דאסור לקצור אבל גבי אכילה לא מתני ליה.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
הערות
הערות
Gemara
Peirush