×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה עַל יְדֵי בַּעְלָהּ אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל אאֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה כְּלָל שְׁלַחָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ שְׁרִי לֵיהּ תִּגְרֵיהּ דְּלָא נִישַׁוְּויָךְ כִּשְׁאָר עַם הָאָרֶץ.
One may not send greetings to a woman even with a messenger, as this may cause the messenger and the woman to relate to each other inappropriately. Rav Naḥman countered by suggesting that he send his greetings with her husband, which would remove all concerns. Rav Yehuda said to him: This is what Shmuel says: One may not send greetings to a woman at all. Yalta, his wife, who overheard that Rav Yehuda was getting the better of the exchange, sent a message to him: Release him and conclude your business with him, so that he not equate you with another ignoramus.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי קידושין ע ע״ב} אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב״ה מעיד על השבטים אין1 מעיד עליו שנאמר {תהלים קכב:ד} ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל אמר ר׳ חמא בר חנינה כשהקב״ה משרה שכינתו אין משרה אותה אלא על משפחות מיוחסות2 שבישראל שנאמר {ירמיהו ל:כה} בעת ההיא נאם י׳י אהיה לאלהים3 לכל משפחות ישראל [והמה יהיו לי לעם]⁠4:
1. אין: כ״י נ: ״אינו״.
2. מיוחסות: כ״י נ: ״המיוחסות״.
3. לאלהים: חסר בכ״י נ.
4. בעת...לעם: גח, כ״י נ. גיד עד: ״ישראל וגו׳⁠ ⁠״. כ״י בהמ״ל 695, דפוסים עד: ״ישראל״.
אין שואלין בשלום אשה – שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה ע״י שלוחם ויבואו לידי חיבה.
אמר ליה רב נחמן ע״י בעלה – אהיה אני שליח לדבר.
אין שואלין בשלום אשה כלל – שמרגיל לבה ודעתה אצלו.
שלחה ליה – ילתא לרב נחמן.
שרי ליה תיגריה – פטור אותו מלפניך זה לשון הגמרא לומר מישרי ליה תיגריה כשממהר לעשות בקשת האיש או דינו כדי להפטר ממנו.
אין שואלין בשלום אשה כלל – והא דאמר בהשוכר את הפועלים (ב״מ דף פז.) איה שרה אשתך ששואלין בשלום האשה על ידי בעלה היינו דוקא בשאילת שלום אבל לשלוח לה בשלום אפילו ע״י בעלה אסור.
אין שואלין בשלום אשה כלל. שמתוך שאלת שלום יבואו לידי חבה.
ואפי׳ ע״י שליח. שאינה מתכבדת כל כך, אפ״ה אסור שמרגיל דעתה למשוך אצלו.
ואשת איש אפילו שאילת שלום ואפילו על ידי שליח ואפילו על ידי בעלה אסור אלא למי שיודע בעצמו שאין תרבות יצרו חשוד בסרך הרהור על דברים אלו כלל על זה ועל כיוצא בו נאמר ויראת מאלהיך אני יי:
הא דאמר שמואל כל מ״ד מבית חשמונאי אתינא עבדא הוא לא עבדא ממש שהרי נתייאשו מהם אדוניהם והפקירום וסבר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור והוי בן חורין גמור אלא ה״ק דלאו כהן הוא אלא עבד כהן דעבדי בני חשמונאי היו כדאיתא בפרק השותפין מיהו אליבא דהילכתא דקי״ל דמפקיר עבדו צריך גט שחרור כל האומר מבית חשמונאי אתינא עבד ממש הוא והיינו דאכריז רב יהודה על ההוא גברא שהוא עבד ואיקרעין כמה כתובת׳ בנהרדעא וכמה פירושי׳ נאמרו בזה וזה הנכון. וכ״ת דנהי דעבדי חשמונאי הראשונים היו עבדים מתחלה מ״מ בניהם כשרים דהא קיי״ל עכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אלא שמזוהם לכהונה וא״ל דאיכא מנייהו שנשאו מינן והוו להו עיסה שהי׳ פסולה בשיש בה עבדות כדאית׳ בכתוב׳.
בד״ה מצער שליחא כו׳ את שלוחו לפניו כו׳ דעדיפא מיניה חומרא כו׳ עכ״ל כן הוא בפי׳ ישן ור״ל שביזה אותו במה שהוא שלוחי והייתי נבזה בעיניו והיה ראוי למלקות דמנגיד רב אפילו מאן דמצער כו׳ ואני שמתיהו דחומרא מיניה כדאמרינן בעלמא דשמתא חמירא מנגידא ועשיתי כן לקונסו על שפגע גם בכבודי במה שביזה אותי בפני שלוחי וק״ל:
[אין שואלין בשלום כו׳. מפורש פ׳ הפועלים בחידושי אגדות ע״ש]:
אין שואלין בשלום אשה. אמר לו רב נחמן: יש דרך אחרת, שתעשה שליחות זו על ידי בעלה ואין לחשוש עוד! אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר שמואל: אין שואלין בשלום אשה כלל. שלחה ליה [לו] לרב נחמן דביתהו [אשתו] שהקשיבה לחילופי הדברים: שרי ליה תגריה דלא נישוויך [התר, גמור, לו את עניינו שלא יעשה אותך] כשאר עם הארץ, שהרי כל דבר שאתה אומר הוא סותר אותו, ומראה מקור לדבריו.
One may not send greetings to a woman even with a messenger, as this may cause the messenger and the woman to relate to each other inappropriately. Rav Naḥman countered by suggesting that he send his greetings with her husband, which would remove all concerns. Rav Yehuda said to him: This is what Shmuel says: One may not send greetings to a woman at all. Yalta, his wife, who overheard that Rav Yehuda was getting the better of the exchange, sent a message to him: Release him and conclude your business with him, so that he not equate you with another ignoramus.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי שְׁיָאטֵיהּ דְּמָר הָכָא אֲמַר לֵיהּ טַסְקָא דְהַזְמָנוּתָא שַׁדַּר מָר אַבָּתְרַאי אֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא שׁוּתָא דְמָר לָא גְּמִירְנָא טַסְקָא דְהַזְמָנוּתָא מְשַׁדַּרְנָא לְמָר אַפֵּיק דִּיסְקָא דְהַזְמָנוּתָא מִבֵּי חָדֵיהּ וְאַחְזִי לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ הָא גַּבְרָא וְהָא דִּסְקָא אֲמַר לֵיהּ הוֹאִיל וַאֲתָא מָר לְהָכָא לִישְׁתַּעֵי מִילֵּיהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵימְרוּ מְחַנְּפִי רַבָּנַן אַהֲדָדֵי.

Desiring to release Rav Yehuda, Rav Naḥman said to him: What is the reason that the Master is here? Rav Yehuda said to him: The Master sent me a summons. Rav Naḥman said to him: Now that I have not even learned the Master’s form of speech, as you have demonstrated your superiority to me by reproving me even over such matters, could I have sent a summons to the Master? Rav Yehuda removed the summons from his bosom and showed it to him. While doing so, Rav Yehuda said to him: Here is the man and here is the document. Rav Naḥman said to him: Since the Master has come here, let him present his statement, in order that people should not say: The Sages flatter one another and do not judge each other according to the letter of the law.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דסק
דסקא(קידושין ע:) אייתו עליה דסקא דזמינותא. (בבא קמא קיב:) כגון דנקיט דסקא מבית דין הגדול (גיטין לו.) במאי אפקעינהו בדייסקי. (גיטין פח.) אלא רב בדייסקי הוא דהוה חתים פירוש רב בדייסקי הוה חתם מן צד הכתב והן אגרות של רשות שאינן לראיית עדות אבל בשאר שטרות תחת הכתב היה חותם רב ולא מן הצד הלכך כל מן הצד בין גגו לגבי הכתב בין רגליו כלפי הכתב לא חיישינן להו אלא שניהן פסולין וכן אחורי הגט אם הוא גט פשוט ואם נקרין העדים בסוף אחד מהן שאינו סופו של אחד בין גגו כלפי הכתב בין רגליו כלפי הכתב הוא כשר:
א. [בריף עדיקט פאהרלאדונג.]
מאי שיאטיה דמר הכא – מה דרכו של אדוני לשוט הלום כלומר למה בא אדוני הנה.
שותא דמר לא ידענא – שיחתו של אדוני איני מבין לדבר בצחות לשונו.
לדינא מזמינא ליה – בתמיה.
אפיק דיסקא דאזמנותא – הוציא שטר הזמנה מחיקו ששלח לו רב נחמן שיבא לפניו.
מבי חדיה – מתוך חיקו.
לימא מר מיליה – ידבר דבר זכותו על ריבו של אותו האיש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל מאי שיאטיה דמר הכא כו׳. אפשר ששכח בהזמנותו דמלתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה ודביתהו דא״ל שרי ליה תיגרא ברישא אמרה כן דודאי אית ליה מלתא הכא ודרך לומר כן לעשות בקשת איש כו׳ כפרש״י וק״ל:
מ״ט שמתיה מר ציער שלוחא דרבנן כו׳. ולעיל משמע דשמתיה משום דביזה את רב יהודה ומנדין משום כבוד הרב כפרש״י לעיל ואפשר שרב יהודה מדרך ענוה לא תלה השמתא בכבודו דהא קושטא נמי דציער שלוחא דרבנן וק״ל:
רש״י ד״ה שותא דמר כו׳ שיחתו. ע׳ רש״י סוכה נו ע״ב ד״ה שותא דינוקא:
אמר ליה [לו] רב נחמן: מאי שיאטיה דמר הכא [מה טעם ביקורו של אדוני כאן]? אמר ליה [לו]: טסקא דהזמנותא שדר מר אבתראי [טופס הזמנה שלח אדוני אחרי]. אמר ליה [לו] רב נחמן בהתנצלות: השתא שותא דמר לא גמירנא [עכשיו הרי מתברר שאפילו את שיחת אדוני לא למדתי], שאף בדברי שיחה ששוחחנו אתה מוכיח לי שאיני יודע כמוך, טסקא דהזמנותא משדרנא למר [טופס הזמנה אשלח לאדוני]?! אפיק דיסקא דהזמנותא מבי חדיה ואחזי ליה [הוציא רב יהודה את טופס ההזמנה מבית חזהו, מתוך חיקו, והראה לו], ואמר ליה [לו]: הא גברא והא דסקא [הרי האיש והרי הטופס]. אמר ליה [לו] רב נחמן: הואיל ואתא מר להכא לישתעי מיליה [ובא אדוני לכאן יאמר את דבריו באותו ענין] כי היכי [כדי] שלא לימרו [יאמרו] אנשים מחנפי רבנן אהדדי [מחניפים חכמים זה לזה] ואינם ממצים זה עם זה את הדין.
Desiring to release Rav Yehuda, Rav Naḥman said to him: What is the reason that the Master is here? Rav Yehuda said to him: The Master sent me a summons. Rav Naḥman said to him: Now that I have not even learned the Master’s form of speech, as you have demonstrated your superiority to me by reproving me even over such matters, could I have sent a summons to the Master? Rav Yehuda removed the summons from his bosom and showed it to him. While doing so, Rav Yehuda said to him: Here is the man and here is the document. Rav Naḥman said to him: Since the Master has come here, let him present his statement, in order that people should not say: The Sages flatter one another and do not judge each other according to the letter of the law.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא שַׁמְּתֵיהּ מָר לְהָהוּא גַּבְרָא בצַיעַר שְׁלִיחָא דְרַבָּנַן וְנַגְּדֵיהּ מָר דְּרַב מְנַגֵּיד עַל מַאן דִּמְצַעַר שְׁלוּחָא דְרַבָּנַן דַּעֲדִיף מִינֵּיהּ עֲבַדִי לֵיהּ.

Rav Naḥman commenced the deliberation, and said to him: What is the reason that the Master excommunicated that man? Rav Yehuda replied: He caused discomfort to an agent of one of the Sages, and therefore he deserved the punishment of one who causes discomfort to a Torah scholar. Rav Naḥman challenged this answer: If so, let the Master flog him, as Rav would flog one who causes discomfort to an agent of the Sages. Rav Yehuda responded: I punished him more severely than that. Rabbi Yehuda held that excommunication is a more severe punishment than flogging.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ציער שליחא דרבנן – ביזה את שלוחו לפניו וחייב מלקות.
דרב מנגיד אמאן דמצער שליח דרבנן – כדאמר בפ׳ קמא (לעיל דף יב:).
דעדיפא מיניה – חמורה ממנה עשיתי לו לקנסו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פתח רב נחמן בדיון, ואמר ליה [לו]: מאי טעמא שמתיה מר לההוא גברא [מה טעם החרים אדוני את האיש ההוא]? השיב לו: ציער שליחא דרבנן [שליח של חכמים] והיה צריך לעונשו משום שהוא כמבזה תלמיד חכם. אמר לו: אם כן, ונגדיה מר [וילקנו אדוני], שהרי רב מנגיד על מאן דמצער שלוחא דרבנן [היה מלקה מי שציער שליח חכמים]. אמר לו רב יהודה: דעדיף מיניה עבדי ליה [דבר שעדיף, חמור, ממנו עשיתי לו כקנס], שלדעתו נידוי חמור ממלקות.
Rav Naḥman commenced the deliberation, and said to him: What is the reason that the Master excommunicated that man? Rav Yehuda replied: He caused discomfort to an agent of one of the Sages, and therefore he deserved the punishment of one who causes discomfort to a Torah scholar. Rav Naḥman challenged this answer: If so, let the Master flog him, as Rav would flog one who causes discomfort to an agent of the Sages. Rav Yehuda responded: I punished him more severely than that. Rabbi Yehuda held that excommunication is a more severe punishment than flogging.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי טַעְמָא אַכְרֵיז מָר עֲלֵיהּ דְּעַבְדָּא הוּא אֲמַר לֵיהּ דִּרְגִיל דְּקָרֵי אִינָשֵׁי עַבְדֵי וְתָנֵי גכׇּל הַפּוֹסֵל פָּסוּל וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בִּשְׁבָחָא לְעוֹלָם וְאָמַר שְׁמוּאֵל דבְּמוּמוֹ פּוֹסֵל אֵימַר דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לְמֵיחַשׁ לֵיהּ לְאַכְרוֹזֵי עֲלֵיהּ מִי אָמַר.

Rav Naḥman further inquired: What is the reason that the Master proclaimed about him that he is a slave? Rav Yehuda said to him: Because he is in the habit of calling people slaves, and it is taught: Anyone who disqualifies others by stating that their lineage is flawed, that is a sign that he himself is of flawed lineage. Another indication of his lineage being flawed is that he never speaks in praise of others. And Shmuel said: He disqualifies with his own flaw. Rav Naḥman retorted: You can say that Shmuel said this halakha only to the degree that one should suspect him of being of flawed lineage. But did he actually say this to the extent that one could proclaim about him that he is of flawed lineage?
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאכרוזי עליה מי אמר אדהכי והכי כו׳. ר״ל אדהכי והכי שהיו נושאין ונותנין בדבר אם אמרה שמואל גם לאכרוזי [לרב יהודה ודאי אמר שמואל אפי׳ לאכרוזי] וק״ל:
שאל עוד רב נחמן: מאי טעמא אכריז מר עליה דעבדא [מה טעם הכריז אדוני עליו שעבד] הוא? אמר ליה [לו]: שהוא רגיל דקרי אינשי ״עבדי״ [לקרוא לאנשים עבדים] ותני [ושנה החכם]: כל הפוסלפסול, ואינו מדבר בשבחא [בשבח] לעולם. וכן אמר שמואל: כל הפוסל אחרים — במומו שלו הוא פוסל. אמר לו רב נחמן: אימר [אמור] שאמר שמואל דבר זה שבמומו פוסל רק בכדי למיחש ליה [לחשוש לו] שהוא פסול, ואולם לאכרוזי עליה [להכריז עליו] בפועל, בפסק הלכה, מי [האם] אמר? וכי אפשר לסמוך על כך?
Rav Naḥman further inquired: What is the reason that the Master proclaimed about him that he is a slave? Rav Yehuda said to him: Because he is in the habit of calling people slaves, and it is taught: Anyone who disqualifies others by stating that their lineage is flawed, that is a sign that he himself is of flawed lineage. Another indication of his lineage being flawed is that he never speaks in praise of others. And Shmuel said: He disqualifies with his own flaw. Rav Naḥman retorted: You can say that Shmuel said this halakha only to the degree that one should suspect him of being of flawed lineage. But did he actually say this to the extent that one could proclaim about him that he is of flawed lineage?
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אַדְּהָכִי וְהָכִי (אֲתָא הַהוּא בַּר דִּינֵיהּ מִנְּהַרְדָּעֵי) א״לאֲמַר לֵיהּ הָהוּא בַּר דִּינֵיהּ לְרַב יְהוּדָה לְדִידִי קָרֵית לִי עַבְדָּא דְּאָתֵינָא מִבֵּית חַשְׁמוֹנַאי מַלְכָּא אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל כֹּל דְּאָמַר מִדְּבֵית חַשְׁמוֹנַאי קָאָתֵינָא עַבְדָּא הוּא.

The Gemara continues the story: Meanwhile, that litigant arrived from Neharde’a. That litigant said to Rav Yehuda: You call me a slave? I, who come from the house of the Hasmonean kings? Rav Yehuda said to him: This is what Shmuel says: Anyone who says: I come from the house of the Hasmonean kings, is a slave. As will be explained, only slaves remained of their descendants.
רי״ףרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אדהכי אמר ההוא בר דיניה לרב יהודה לדידי – דאתינא מבית חשמונאי קרית לי עבד.
כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבד הוא – שכל זרעו הרגם הורדוס ועבד היה ומלך תחתיהן וקרא בניו על שם בית חשמונאי ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב דנזהרים הם להשיא בנותם לעבדים והוו להו כולם עבדים.
גמרא הכי אמר שמואל כל דאמר מדבית חשמונאי קא אתינא עבדא הוא – פירוש דלא אשתייר מנייהו אפילו חד והעבדים קורין (אותם) עצמןא בשמם ממעשה דהורדוס בריש פרק השותפיןב (ב״ב ג׳:). ואיכא דקשיא ליה והא אמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור וכן המתיאש מעבדו כדאיתא בפרק השולח (גיטין מ׳.)ג והניד נמי בודאיה נתיאשו מהם בעלים משעה שמלכוו, וניחא ליה שמא לא נתיאשו שהיו סבורים שתבא השעה שתחזור מלכותםז לכשעבר וישתעבדו בהן שמצוים הן בעלי זרוע ליפולח. ואחרים אמרו משום שיורשיהם של בני חשמונאי אינן ידועים כאן שהם הרגו כל מי שהוא ידוע להם ושמא יש קטן במדינת הים שאינו מתיאש או גדול שלא נתיאש שאינו יודע בהן לפיכך פסלום והעמידום בחזקתן עד שיודעט לך שנתשחררו. ולי נראה דהנך אמוראי לא סבירא להו כשמואל במפקיר ומתיאש מעבדו דקיימא לן צריך גט שחרורי דכי אמר שמואל כל מאן דאמר מבית חשמונאי קא אתינא עבדא הוא לאו למפסלינהוכ אלאל 1 לומר שאינן כהנים אלא עבדי כהנים הם. ואי קשיא נמי הרי אמרומ גוי עבדנ הבא על בת ישראל הולד כשר ושמואל הוא דסבר הכיס ואם כן למה פסלום הרי נשאו בנות ישראלע משמלכופ. לא קשיא שאי אפשר שאין בהן אחד שנשא אשה כיוצא בו מקרובותיו ונמצא שנטמעו בהם עבדים ועיסה כיוצא בזו אסורה לבא בקהל ולא עוד אלא דאפשר דרובייהו נמי נשאו כיוצא בהם ומשעה שפסקה מלכותםצ לא רצו ישראל לדבק בהםק:
א. ע״פ כת״י, ובנדפס:אותם.
ב. ב״ב.
ג. בנדפס: מ׳ ע״א, ושם מדובר במפקיר ובנתייאש הוא בדף לח ע״א גבי עבד שנשבה.
ד. ע״פ כת״י, ובנדפס: וכן.
ה. נוסף ע״פ כת״י לונדון.
ו. כנ״ל.
ז. נוסף ע״פ כת״י.
ח. המקנה והחזו״א אה״ע סי׳ קמז בענין עבדים ס״ק יב כתבו, שצריך לומר שגם דורות האחרונים לא זכו עצמן בני חורין דהוי יאוש שלא מדעת שאין היורשים של בית חשמונאי יודעים מי הם יוצאי הורדוס. והמקנה כתב שאינם יודעים שיש להם עבדים.
ט. ע״פ כת״י, ובנדפס: שידוע.
י. נוסף ע״פ כת״י.
כ. ע״פ כת״י, ובנדפס: למפסלי בהו.
ל. נוסף ע״פ כת״י.
נ. ע״פ כת״י, ובנדפס: עבד.
ס. שם.
ע. וכן הקשו התוס׳ ב״ב ג ע״ב. ובקובץ שיעורים שם אות כב העיר שמשמע מדבריהם שלמאן דאמר הולד ממזר מובן למה זרע בית חשמונאי עבדים, והרי כל שכן שלמאן דאמר ממזר שאינו עבד אלא ממזר. ועוד העיר על דבריהם שאם הולד כשר אינו עבד, שלדעת הראשונים שגוי ועבד שבא על בת ישראל הולד כשר שמתייחס אחר אביו והוא גוי, הוא הדין עבד שבא על בת ישראל מתייחס אחר אביו והוא עבד, אך כתב שיש לחלק שגוי שיש לו חייס והבן מתייחס אחריו לכך כשנושא ישראלית הבן גוי, אבל עבד שאין בנו מתייחס אחריו לא יהיה עבד אלא ישראל מחמת אמו.
פ. נוסף ע״פ כת״י.
צ. ע״פ כת״י, ובנדפס: גדולתם.
ק. ע״פ כת״י, ובנדפס: לא רצו לדבק בהם ישראל.
1. הגהת הגרא״ז: אלא. .
תלמיד חכם שבא אי זה ענין של עצמו לידו אין ראוי לו שיאמר דבר בשם רבו או בשם אחרים כדי ללמוד ממנו אותו דבר שהוא אומרו לראיה או עדות על מה שהוא רוצה ודורש לעצמו שמא יחשדוהו שאינו כן אלא שהוא אומרו מעצמו בשם אחרים להנאתו והוא שאמרו כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ר״ל קודם מעשה שנזדמן לו ואם לאחר מעשה אמרה אין שומעין לו ואם היה עמו אחר שמקובל בכך שומעין לו:
כבר ביארנו שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר מעתה צריך לשאול היאך אמרו כל דאמר מבית חשמונאי קא אתינא עבדא הוא והלא שמא אע״פ שבאותו זמן היו עבדים ועשו עצמם מבית חשמונאי מכל מקום אחר כך נשאו נשים מבנות ישראל ונעשו כשירים פירשו גדולי הרבנים שבאותו זמן הכירו בהם שאר העם ונזהרו שלא לדבק עמהן וסתם הדברים שלא נתערבו אלא הם בהם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא אדהכי והכי א״ל ההוא בר דיניה לרב יהודה לדידי כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה ציער כו׳ את שלוחו לפניו וחייב מלקות הס״ד ונ״ב טי׳ בפני השליח ויותר נראה שהיה מבזה שולחו בפניו ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסופר: אדהכי והכי אתא ההוא בר דיניה מנהרדעי [בין כך וכך בא אותו אדם שהיה בעל דינו מנהרדעא]. אמר ליה [לו] ההוא בר דיניה [אותו בעל הדין] לרב יהודה: לדידי קרית לי ״עבדא״ [לי אתה קורא ״עבד״], דאתינא [שאני בא] מבית חשמונאי מלכא [המלך]?! אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר שמואל: כל דאמר [שאומר] מדבית חשמונאי קאתינא [אני בא]עבדא [עבד] הוא. כי כאשר יבואר, לא נשארו מצאצאיהם אלא עבדים.
The Gemara continues the story: Meanwhile, that litigant arrived from Neharde’a. That litigant said to Rav Yehuda: You call me a slave? I, who come from the house of the Hasmonean kings? Rav Yehuda said to him: This is what Shmuel says: Anyone who says: I come from the house of the Hasmonean kings, is a slave. As will be explained, only slaves remained of their descendants.
רי״ףרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״לאֲמַר לֵיהּ לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דא״רדְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב הכׇּל ת״חתַּלְמִיד חָכָם שֶׁמּוֹרֶה הֲלָכָה וּבָא אִם קוֹדֶם מַעֲשֶׂה אֲמָרָהּ שׁוֹמְעִין לוֹ וְאִם לָאו אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ אֲמַר לֵיהּ הָא אִיכָּא רַב מַתְנָה דְּקָאֵי כְּוָותִי.

Rav Naḥman, who heard this exchange, said to Rav Yehuda: Does the Master not hold in accordance with this halakha that Rabbi Abba says that Rav Huna says that Rav says: With regard to any Torah scholar who proceeds to teach a ruling of halakha with regard to a particular issue, if he said it before an action that concerns himself occurred, they should listen to him, and his ruling is accepted. But if not, if he quoted the halakha only after he was involved in an incident related to the halakha he is quoting, they do not listen to him, due to his personal involvement? Your testimony with regard to what Shmuel ruled should be ignored, as you stated it only after the incident. Rav Yehuda said to Rav Naḥman: There is Rav Mattana, who stands by my report, since he has also heard this ruling of Shmuel.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם קודם שבא מעשה לידו אמרה – להאי שמועה לתלמידיו בשם רבו נאמן לאומרה בשעת מעשה ואם לאו אינו נאמן להעיד בשם רבו שמא מחמת מעשה הבא לידו הוא אמר כן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב נחמן: לא סבר לה מר [האם אין אדוני סבור] להא הלכה זו] שאמר ר׳ אבא אמר רב הונא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא באיזה ענין, אם קודם מעשה שהוא עצמו נוגע בו אמרהשומעין לו באותה הלכה, ואם לאו [לא], שאמר את ההלכה אחר המעשה שאירע — אין שומעין לו, שהרי הוא נוגע בדבר. ואם כן אי אפשר לסמוך על עדותך, שהרי אמרת את ההלכה הזו שאינה ידועה אלא רק לאחר מעשה. אמר ליה [לו] רב יהודה לרב נחמן: הא איכא [הרי ישנו] רב מתנה דקאי כוותי [שעומד בשיטתי], שגם הוא יודע שמועה זו של שמואל.
Rav Naḥman, who heard this exchange, said to Rav Yehuda: Does the Master not hold in accordance with this halakha that Rabbi Abba says that Rav Huna says that Rav says: With regard to any Torah scholar who proceeds to teach a ruling of halakha with regard to a particular issue, if he said it before an action that concerns himself occurred, they should listen to him, and his ruling is accepted. But if not, if he quoted the halakha only after he was involved in an incident related to the halakha he is quoting, they do not listen to him, due to his personal involvement? Your testimony with regard to what Shmuel ruled should be ignored, as you stated it only after the incident. Rav Yehuda said to Rav Naḥman: There is Rav Mattana, who stands by my report, since he has also heard this ruling of Shmuel.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַב מַתְנָה לָא חַזְיַיהּ לִנְהַרְדְּעָא תְּלֵיסַר שְׁנֵי הָהוּא יוֹמָא אֲתָא אֲמַר לֵיהּ דְּכִיר מָר מַאי אֲמַר שְׁמוּאֵל כִּי קָאֵי חֲדָא כַּרְעָא אַגּוּדָּא וַחֲדָא כַּרְעָא בְּמַבָּרָא א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל כֹּל דְּאָמַר מִדְּבֵית חַשְׁמוֹנַאי מַלְכָּא קָאָתֵינָא עַבְדָּא הוּא דְּלָא אִישְׁתְּיוּר מִינַּיְיהוּ אֶלָּא הַהִיא רְבִיתָא דְּסָלְקָא לְאִיגָּרָא וְרָמְיָא קָלָא וְאָמְרָה כֹּל דְּאָמַר מִבֵּית חַשְׁמוֹנַאי אֲנָא עַבְדָּא הוּא.

The Gemara continues: Rav Mattana had not seen the city of Neharde’a for thirteen years. That very day he arrived. Rav Yehuda said to him: Does the Master remember what Shmuel said when he was standing with one foot on the bank and one foot on the ferry? Rav Mattana said to him: This is what Shmuel said at that time: Anyone who says: I come from the house of the Hasmonean kings, is a slave, as none remained of them except for that young girl who ascended to the roof and raised her voice and said: From now on, anyone who says: I come from the house of the Hasmonean kings, is a slave. Other than this girl, the only members of the family who remained were descendants of Herod, and he was an Edomite slave.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אגודא – שפת הנהר.
אמברא – על הגשר אי נמי בתוך הספינה לעבור הנהר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא ההיא רביתא דסלקא לאיגרא ורמיא קלא כו׳. משום צער דנהרגו כולם ע״י הורדוס עבדת הכי וברפ״ק דב״ב קאמר דהורדוס בעא למינסבה כדי שתהא משפחתו נקראת ע״ש חשמונאי ופרש״י הכא ומסתמא לאו בנות ישראל נשא דנזהרין הם להשיא כו׳ לשמואל דקסבר בפ׳ החולץ עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר הוצרך למימר הכי ומיהו בפ׳ אלו נאמרין פרש״י גבי אגריפס המלך שהיה מזרע הורדוס וא״ל אחינו אתה שהיתה אמו מישראל ועיין בזה בתוס׳ רפ״ק דב״ב ודו״ק:
הכי אמר שמואל כל דאמר מבית חשמונאי מלכא קאתינא עבדא הוא. עיין בחידושי הריטב״א ז״ל שכתב דלשמואל גופא לאו עבדא ממש דמסתמא נתייאשו הבעלים מהם ושמואל ס״ל המפקיר עבדו אינו צריך גט שיחרור אלא דר׳ יהודה ס״ל כוותיה בחדא ופליג בחדא:
מסופר: רב מתנה לא חזייה [ראה אותה], את העיר נהרדעא במשך תליסר שני [שלוש עשרה שנה], שלא הזדמן לו לבוא לשם. ההוא יומא אתא [אותו יום בדיוק בא]. אמר ליה [לו] רב יהודה: דכיר מר [האם זוכר אדוני] מאי [מה] אמר שמואל כי קאי חדא כרעא אגודא וחדא כרעא במברא [כאשר היה עומד ברגל אחת על החוף ורגל אחת במעבורת]? נזכר רב מתנה ואמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר שמואל: כל דאמר [שאומר] מדבית חשמונאי מלכא קאתינא [מבית מלכי חשמונאי אני בא]עבדא [עבד] הוא, משום שלא אישתיור מינייהו [נשאר מהם], מבית חשמונאי אלא ההיא רביתא [נערה אחת] דסלקא לאיגרא ורמיא קלא [שעלתה על הגג והרימה קולה] ואמרה: מכאן והלאה כל דאמר [שאומר] מבית חשמונאי אנא [אני]עבדא [עבד] הוא, כי כל שנשאר הוא מצאצאי הורדוס שהיה עבד אדומי.
The Gemara continues: Rav Mattana had not seen the city of Neharde’a for thirteen years. That very day he arrived. Rav Yehuda said to him: Does the Master remember what Shmuel said when he was standing with one foot on the bank and one foot on the ferry? Rav Mattana said to him: This is what Shmuel said at that time: Anyone who says: I come from the house of the Hasmonean kings, is a slave, as none remained of them except for that young girl who ascended to the roof and raised her voice and said: From now on, anyone who says: I come from the house of the Hasmonean kings, is a slave. Other than this girl, the only members of the family who remained were descendants of Herod, and he was an Edomite slave.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) נְפַלָה מֵאִיגָּרָא וּמִיתָה אַכְרוּז עֲלֵיהּ דְּעַבְדָּא הוּא.

The girl then fell from the roof and died, leaving only slaves from the Hasmoneans. With the confirmation of the report of the statement of Shmuel, they also publicized in Neharde’a about him, i.e., that man who claimed to come from the Hasmonean kings, that he was a slave.
רי״ףריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נפלה הנערה מאיגרא ומיתה [מן הגג ומתה] ולא נשאר מבית חשמונאי אחד שאיננו עבד. כיון שהיה אישור לשמועה זו בשם שמואל, ואותו האיש העיד על עצמו שמבית חשמונאי הוא, אכרוז עליה [הכריזו עליו] גם בנהרדעא דעבדא [שעבד] הוא.
The girl then fell from the roof and died, leaving only slaves from the Hasmoneans. With the confirmation of the report of the statement of Shmuel, they also publicized in Neharde’a about him, i.e., that man who claimed to come from the Hasmonean kings, that he was a slave.
רי״ףריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָהוּא יוֹמָא אִקַּרְעָן כַּמָּה כְּתוּבָּתָא בִּנְהַרְדְּעָא כִּי קָא נָפֵיק נָפְקִי אַבָּתְרֵיהּ לְמִירְגְּמֵיהּ אֲמַר לְהוּ אִי שְׁתִיקוּ שְׁתִיקוּ וְאִי לָא מְגַלֵּינָא עֲלַיְיכוּ הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל תַּרְתֵּי זַרְעֲיָיתָא אִיכָּא בִּנְהַרְדְּעָא חֲדָא מִיקַּרְיָא דְּבֵי יוֹנָה וַחֲדָא מִיקַּרְיָא דְּבֵי עוֹרַבְתִּי וְסִימָנָיךְ טָמֵא טָמֵא טָהוֹר טָהוֹר שַׁדְיוּהּ לְהָהוּא רִיגְמָא מִידַיְיהוּ וְקָם אַטְמָא בִּנְהַר מַלְכָּא.

The Gemara relates: On that day, several marriage contracts were torn up in Neharde’a, as many had their marriages annulled after having discovered that they had married slaves. When Rav Yehuda was leaving Neharde’a, they pursued him, seeking to stone him, as because of him it was publicized that their lineage was flawed. Rav Yehuda said to them: If you are silent, remain silent. And if you will not remain silent, I will reveal about you this statement that Shmuel said: There are two lines of offspring in Neharde’a. One is called the dove’s house, and one is called the raven’s house. And your mnemonic with regard to lineage is: The impure bird, the raven, is impure, meaning flawed, and the pure one, the dove, is pure, meaning unflawed. Upon hearing this, they threw all those stones that they were intending to stone him with from their hands, as they did not want him to reveal who had a flawed lineage. And as a result of all of the stones thrown into the river, a dam arose in the Malka River.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איקרע׳ כמה כתובתא – מנשי אותה המשפחה.
כי קא נפיק – רב יהודה.
למירגמיה – לפי שגילה את פסולם.
זרעייתא – משפחות.
וקם אטמא בנהר מלכא – באותן האבנים שהשליכום בנהר עמד מכשול סתימה במי הנהר ומנע את מהלך המים.
אטמא – סתימה כדמתרגם סתמום טמונון (בראשית כו).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איקרען כמה כתובות כו׳. פרש״י מנשי אותה המשפחה עכ״ל נראה דר״ל דהנשים שלהן היו ג״כ מאותה משפחה דאל״כ הל״ל דכמה נשים נאסרו לבעליהן מאותה משפחה ודו״ק:
ואי לא מגלינא כו׳ תרתי זרעייתא כו׳ וחדא מקרייא דבי עורבתי כו׳ וסימנא טמא טמא כו׳ רב יהודה לא קא״ל אלא דרבינא ורב אשי שסדרו תלמודא קא״ל דאל״כ הא גילה רב יהודה פסולייהו ולמה חזרו מרגמייהו א״נ דלא הוו ידעי השתא כלל בשמותן איזה מהן דבי יונה ואיזה דבי עורבתי אלא דרב יהודה קאמר דהוה ידע לגלות איזה דבי יונה ואיזה דבי עורבתי וק״ל:
ומספ רים: ההוא יומא אקרען [אותו יום נקרעו] כמה כתובתא [כתובות] בנהרדעא, שביטלו כמה אנשים קשרי נישואין, משום שנודע שאותה משפחה היא משפחת עבדים. מסופר: כי קא נפיק [כאשר יצא] רב יהודה, נפקי אבתריה למירגמיה [יצאו אחריו אנשים שנפגעו בדבר ורצו לרגום אותו], שגרם להודיע ברבים שהם פסולים. אמר להו [להם] לאנשי העיר: אי שתיקו [אם אתם שותקים]שתיקו [שתקו] והניחו לי, ואי [ואם] לא תשתקו — מגלינא עלייכו הא [אגלה עליכם הלכה זו] שאמר שמואל: תרתי זרעייתא איכא [שתי משפחות יש] בנהרדעא, חדא מיקריא ״דבי יונה״ וחדא מיקריא ״דבי עורבתי״ [אחת נקראת בפי אנשים ״של בית היונה״ ואחת נקראת ״של בית העורב״], וסימניך [וסימנך] לענין יוחסין: טמא (עורב) — טמא (פסול), טהור (יונה) — טהור (כשר). כיון ששמעו זאת שדיוה לההוא ריגמא מידייהו [השליכו את כל האבנים הללו שבאו לרגום אותו בהם מידיהם]. ומסופר שהיו כל כך הרבה אבנים עד וקם אטמא [נעשה סכר] בנהר מלכא מרוב האבנים.
The Gemara relates: On that day, several marriage contracts were torn up in Neharde’a, as many had their marriages annulled after having discovered that they had married slaves. When Rav Yehuda was leaving Neharde’a, they pursued him, seeking to stone him, as because of him it was publicized that their lineage was flawed. Rav Yehuda said to them: If you are silent, remain silent. And if you will not remain silent, I will reveal about you this statement that Shmuel said: There are two lines of offspring in Neharde’a. One is called the dove’s house, and one is called the raven’s house. And your mnemonic with regard to lineage is: The impure bird, the raven, is impure, meaning flawed, and the pure one, the dove, is pure, meaning unflawed. Upon hearing this, they threw all those stones that they were intending to stone him with from their hands, as they did not want him to reveal who had a flawed lineage. And as a result of all of the stones thrown into the river, a dam arose in the Malka River.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַכְרִיז רַב יְהוּדָה בְּפוּמְבְּדִיתָא אַדָּא וְיוֹנָתָן עַבְדֵי יְהוּדָה בַּר פָּפָּא מַמְזֵירָא בָּטִי בַּר טוֹבִיָּה בְּרָמוּת רוּחָא לָא שָׁקֵיל גִּיטָּא דְחֵירוּתָא מַכְרֵיז רָבָא בְּמָחוֹזָא בַּלָּאֵי דַּנָּאֵי טַלָּאֵי מַלָּאֵי זַגָּאֵי כּוּלָּם לִפְסוּל אָמַר רַב יְהוּדָה גּוֹבָאֵי גִּבְעוֹנָאֵי דּוּרְנוּנִיתָא דָּרָאֵי נְתִינָאֵי אָמַר רַב יוֹסֵף הַאי בֵּי כוּבֵּי דְפוּמְבְּדִיתָא כּוּלָּם דְּעַבְדֵי.

§ The Gemara continues the discussion of those with a flawed lineage: Rav Yehuda proclaimed in Pumbedita: Adda and Yonatan, known residents of that town, are slaves; Yehuda bar Pappa is a mamzer; Bati bar Tuviyya, in his arrogance, did not accept a bill of manumission and is still a slave. Rava proclaimed in his city of Meḥoza: Balla’ai, Danna’ai, Talla’ai, Malla’ai, Zagga’ai: All these families are of flawed lineage. Rav Yehuda likewise says: Gova’ai, the inhabitants of a place called Gova, are in fact Gibeonites, and their name has been corrupted. Similarly, those people known as Dorenunita are from the village of Gibeonites, and they may not marry Jews with unflawed lineage. Rav Yosef says: With regard to this place called Bei Kuvei of Pumbedita, its residents are all descendants of slaves.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך טלאי
טלאיא(קידושין ע:) טלאי דנאי בלאי זגני כולם לפסול פי׳ מקומות הן ויש אומרים על שם מלאכתן נקראו:
ערך אנפק
אנפקבאנבג אנטל (בבא בתרא נח:) אנפקא דחמרא (גיטין סט:) אנפקא אמר ליה אשקייה ואשקיה חמרא מזוגא אנפקא חמרא חייא משמע (חולין צד.) דשולח אדם אמר ליה לישתי מר אנבג אמר ליה מי סאני ליה למר למימר אספרגוס כדאמו׳ רבנן או אנפק כדאמרי אינשי (קידושין ע) פירוש כלי מחזיק רביעית:
ערך דנג
דנגגחשקינן דונג (קידושין ע׳) פי׳ בת רב נחמן קטנה דינג שמה:
ערך ערקמא
ערקמאדדמיא ביומא דפסיזא (מגילה כח:) ריש לקיש הוה אזיל באורחא מטא ערקומא דמיא אתא ההוא גברא ארכביה אכתפיה (קידושין ע) וקא מעבר ליה ערקומא (חולין עו.) ואלו הן צומת הגידין אמר רב אשי דעילוי ערקומ׳ (א״ב פי׳ ערגמא בלשון יוני שחת בור ובין השוק והירך יש כמו חפירה בצד הפנימי ורש״י פי׳ עצם קטן מחבר את הפרקים):
ערך קף
קףה(בבא מציעא יב:) כגון דאקפאי אגמא בכוורי פי׳ גדל הנהר ויצא חוץ לתחומו ובאו לאגם עם הדגים ולבסוף נתמעט הנהר ונתייבש האגם ונותרו בו הדגים (קידושין ע) דאקפי פירא דכוורא פי׳ שהיתה חפירה סמוך לנהר וגדל הנהר נתמלאת החפירה מים ודגים וחזרו המים למקומן בשבת ונשתיירו דגים בחפירה וצדום בשבת פירוש אחר דאקפי פירא דכוורי לבאי פי׳ קפיצה שקופצין הדגים ועולין ליבשה פי׳ פירא חפירה גדולה שקופצים בה הדגים וצדין אותם מתוכה דאקפי פירא קפאו תהומות ויש אומרים שהקיפו רשתות וצדו הדגים בשבת וכיוצא בו גרסינן בדיתא לבאי:
ערך תגר
תגרו(נדרים סב.) שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרי תיגראי ברישא (קידושין ע) שרי ליה תיגרא דלא לשוויך עם הארץ (סנהדרין ה) האי תיגרא דמי לצינורא דבידקא (יבמות סג.) מגריא ליה ארעא ומרמיא להתיגריה פי׳ משכיבתו בשדה על הקרקע ומביאה לו עסקין דברי ריבות מדנים ישלח תרגומו תיגרי דמי ת׳ אינה יסוד ויש מהן בערך גר:
א. [פאלקס נאמע.]
ב. [איין קוואטירל.]
ג. [נאהמע איינע פרויא.]
ד. [זומפף, שלאסביין.]
ה. [פערזאממלען.]
ו. [שטרייט זאכע. צאנק.]
מכריז רב יהודה בפומבדיתא – שם היה יושב.
בלאי דנאי טלאי מלאי זגאי – שמות מקומות או משפחות.
גובאי – גבעוני כלומר על שם שהיו גבעונים נקראו בבבל גובאי קרוב לגבעונים בשמן.
דורנונית דרא דנתינאי – כפר נתינים היה דורא כפר כדאמר (עירובין דף ז:) דורא דרעותא א״ל מרי דוראי (פסחים דף כה:) ועל שם שהוא כפר נתיני נקרא דורנינות.
בי כובי דפומבדיתא – כפר הסמוך אל פומבדיתא דמקרי בי כובי.
בטי בר טוביה ברמות רוחא דאית ביה לא שקיל גיטא דחירותא – והוא בטי בר טובי׳ הנזכר בשלהי מסכת עבודה זרה שהיה עם מר יהודה קמיה דשבור מלכא ואמר ליה מלכא אידכר מה עבדת באורתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בטי בר טוביה ברמות רוחא לא שקיל גיטא כו׳. משמע דאכרוז עליו כדי שלא ישא בת חורין וכמ״ד בפרק השולח דמעוכב גט שיחרור אסור בבת חורין ובתוס׳ סוף מסכת ע״ז כתבו שהיה מותר בשפחה ע״ש ודו״ק:
ד״ה כי כובי כו׳ כפר הסמוך. עי׳ בתשובת נודע ביהודה מהדורא תנינא חלק או״ח סי׳ כ:
א אגב כך מספרים: היה מכריז רב יהודה בפומבדיתא: אדא ויונתן, שהיו אנשים ידועים אז — עבדי [עבדים] הם, יהודה בר פפאממזירא [ממזר] הוא, בטי בר טוביה ברמות רוחא [בגבהות רוחו] לא שקיל גיטא דחירותא [נטל, קיבל, גט שטר שחרור] ולפיכך הוא עבד, שעדיין לא נשתחרר. היה מכריז רבא בעירו מחוזא: בלאי, דנאי, טלאי, מלאי, זגאי, כל המשפחות הללו — כולם לפסול. אמר רב יהודה גם כן: גובאי (בני המקום גובא) — הם בעצם גבעונאי (גבעונים) שנשתבש שמם, וכן אנשים שנקראים דורנוניתא — כוונת השם היא דראי נתינאי [כפר הנתינים] ולכן אנשי המקום הם פסולים מלבוא בקהל. אמר רב יוסף: האי [זה] המקום בי כובי שליד פומבדיתא, האנשים הגרים שם כולם דעבדי [צאצאים של עבדים].
§ The Gemara continues the discussion of those with a flawed lineage: Rav Yehuda proclaimed in Pumbedita: Adda and Yonatan, known residents of that town, are slaves; Yehuda bar Pappa is a mamzer; Bati bar Tuviyya, in his arrogance, did not accept a bill of manumission and is still a slave. Rava proclaimed in his city of Meḥoza: Balla’ai, Danna’ai, Talla’ai, Malla’ai, Zagga’ai: All these families are of flawed lineage. Rav Yehuda likewise says: Gova’ai, the inhabitants of a place called Gova, are in fact Gibeonites, and their name has been corrupted. Similarly, those people known as Dorenunita are from the village of Gibeonites, and they may not marry Jews with unflawed lineage. Rav Yosef says: With regard to this place called Bei Kuvei of Pumbedita, its residents are all descendants of slaves.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת עֲבָדִים וְאָמְרִי לַהּ אַרְבַּעַת אֲלָפִים עֲבָדִים הָיוּ לוֹ לְפַשְׁחוּר בֶּן אִימֵּר וְכוּלָּם נִטְמְעוּ בַּכְּהוּנָּה וְכׇל כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים אֵינוֹ אֶלָּא מֵהֶם אָמַר אַבָּיֵי כּוּלְּהוּ יָתְבָן בְּשׁוּרָא דְבִנְהַרְדְּעָא וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אִם רָאִיתָ כֹּהֵן בְּעַזּוּת מֵצַח אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {הושע ד׳:ד׳} וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן.

Rav Yehuda says that Shmuel says: Four hundred slaves, and some say four thousand slaves, were owned by Pashḥur ben Immer, a priest in the time of Jeremiah, and due to their greatness they were assimilated into the priesthood and became known as priests. And any priest who has the trait of insolence is only from them. Abaye said: They all sit in the rows of honor that are in the city of Neharde’a. The Gemara comments: And this statement disagrees with the statement of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: If you see an insolent priest, do not speculate about him that he may be of flawed lineage, since it is stated: “For your people are as those who strive with a priest” (Hosea 4:4), which indicates that priests had a reputation for being cantankerous.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פשחור בן אימר – בימי ירמיה היה.
וכולן נטמעו בכהונה – ול״ג גדולה.
נטמעו – נדמעו נשאו בנות כהנים שהיו מחזיקין עצמן בכהנים מתוך שהיו אוכלים תרומה מחמת [שהיו] עבדי כהנים.
אל תהרהר אחריו – אחר משפחתם שהם בני מריבה כדכתיב כמריבי כהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד׳ מאות עבדים כו׳ היו לו לפשחור בן אימר וכולם נטמעו כו׳. זה פשחור כהן היה והיה פקיד ונגיד בבית ה׳ כמפורש בירמיה וע״י שאכלו אצלו תרומה היו מחזיקים עצמן לכהנים ונשאו נשים כשרות ורש״י פי׳ נשאו בנות כהנים כו׳ ולא ידענא מי הכריחו לכך ואמר וכל כהן שיש בו עזות כו׳ כדלקמן דיחוסא דבבל שתיקותא ואמר אביי וכולן יתבי בשורא דבנהרדעי כו׳ דמפורש בירמיה שגלו דכתיב ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי וגו׳ ע״ש וק״ל:
אם ראית כהן בעזות כו׳ שנאמר ועמך כמריבי כהן ר״ל דמתוך יחוסו וחשיבותו של כהן הוא עומד במריבה ואינו שותק שלפי דעתו מתוך חשיבותו אין ראוי לעבור על מדותיו וזה כוונת הכתוב איש אל יריב וגו׳ אלא ישתוק במריבה וזהו ייחוסו כדלקמן אבל עמך שהוא גם ההמון אין עושין כן אלא שהם עושין כמריבי כהן כאילו הוא מיוחס וחשוב ככהן שאינו שותק במריבה ודו״ק:
אמר רב יהודה אמר שמואל: ארבע מאות עבדים, ואמרי לה יש אומרים] ארבעת אלפים עבדים היו לו לכהן פשחור בן אימר שהיה בימי ירמיהו, וכולם מחמת גדולתם נטמעו בכהונה ונחשבים לכהנים. וכל כהן שיש בו עזות פנים דע לך שאינו אלא מהם. אמר אביי: כולהו יתבן בשורא [כולם יושבים בשורת הכבוד] שבעיר נהרדעא. ומעירים: ופליגא [וחלוקה] דעה זו על דעת ר׳ אלעזר, שאמר ר׳ אלעזר: אם ראית כהן בעזות מצחאל תהרהר אחריו שמא הוא פסול, שנאמר: ״ועמך כמריבי כהן״ (הושע ד, ד), משמע שעוד בזמנים ההם ידעו שהכהנים הם בעלי מריבה.
Rav Yehuda says that Shmuel says: Four hundred slaves, and some say four thousand slaves, were owned by Pashḥur ben Immer, a priest in the time of Jeremiah, and due to their greatness they were assimilated into the priesthood and became known as priests. And any priest who has the trait of insolence is only from them. Abaye said: They all sit in the rows of honor that are in the city of Neharde’a. The Gemara comments: And this statement disagrees with the statement of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: If you see an insolent priest, do not speculate about him that he may be of flawed lineage, since it is stated: “For your people are as those who strive with a priest” (Hosea 4:4), which indicates that priests had a reputation for being cantankerous.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַב כׇּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ כשהקב״הכְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ מֵעִיד עַל כׇּל הַשְּׁבָטִים וְאֵין מֵעִיד עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קכ״ב:ד׳} שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל אֵימָתַי הָוֵי עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ.

§ The Gemara discusses an idea raised earlier. Rabbi Avin bar Rav Adda says that Rav says: Concerning anyone who marries a woman who is not suited for him to marry, when the Holy One, Blessed be He, rests His Divine Presence upon the Jewish people, He testifies with regard to all the tribes that they are His people, but He does not testify with regard to he who married improperly, as it is stated: “The tribes of the Lord, as a testimony to Israel” (Psalms 122:4). When is it a testimony to Israel? When the tribes are the tribes of the Lord, but not when their lineage is flawed.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עדות לישראל – אותן שהן ישראל הוא מעיד עליהן שהן משלו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ואין מעיד עליו שנאמר שבטי יה עדות לישראל כו׳ מבואר בסוטה איש ואשה אם זוכין י״ה ביניהן י׳ מאיש וה׳ מאשה ואם לאו שאין זוכין כה״ג שאינה הוגנת לו אש אוכלתן והיינו שם י״ה המעיד עליהן דקאמר הכא וק״ל]:
שם א״ר אבין בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כו׳ אימתי הוי עדות בישראל בזמן שהשבטים שבטי יה. ופירש״י ז״ל אותן שהן ישראל הוא מעיד עליהן שהן שלו עכ״ל. ואף על גב דבכל דוכתי אמרינן דאע״פ שחטא ישראל הוא אפ״ה אין הקב״ה רוצה להעיד עליו בפירוש שהוא ישראל כן נראה מפרש״י ז״ל ולא ידעתי למה הוצרך לפרש כן דבפשיטות מצינן לפרש שאין הקב״ה מעיד עליו שהוא ממשפחה כשירה כדאשכחן בכל השבטים שנמנו במדבר שהטיל הקב״ה שם יה עליהם החנוכי הפלואי וזה היה עדות שכשירים הם וה״נ אף ע״ג דזרעו פסול והוא אינו פסול אפ״ה אין הקב״ה מעיד עליו כיון שבמזיד פוסל את זרעו אלא דלכאורה לשון הגמ׳ דחקו לרש״י ז״ל לפרש כן מדקאמר אימתי הוי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי יה משמע דתרי מילי נינהו ולמאי דפרישית עיקר העדות היא ע״י שם יה ועוד איפכא מיבעי ליה אימתי הן שבטי יה בזמן שמעיד על ישראל אבל לפירש״י ז״ל אתי שפיר וכוונתו להא דאמרינן בעלמא איש ואשה זכו שכינה ביניהם והיינו שם יה וכל זה היינו בנושא אשה הגונה אבל בנושא אשה פסולה ודאי אין לך לא זכו יותר מזה וא״כ אין נקרא שבטי יה ומש״ה אין הקב״ה מעיד עליו כלל שהוא מזרע ישראל וכדפרישי׳:
ב אמר ר׳ אבין בר רב אדא אמר רב: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, כשהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל מעיד על כל השבטים שהם עמו, ואין מעיד עליו, שנאמר: ״שבטי יה עדות לישראל״ (תהלים קכב, ד), אימתי הוי [מתי הוא] עדות לישראלבזמן שהשבטים שבטי יה, ולא כשהם פסולים.
§ The Gemara discusses an idea raised earlier. Rabbi Avin bar Rav Adda says that Rav says: Concerning anyone who marries a woman who is not suited for him to marry, when the Holy One, Blessed be He, rests His Divine Presence upon the Jewish people, He testifies with regard to all the tribes that they are His people, but He does not testify with regard to he who married improperly, as it is stated: “The tribes of the Lord, as a testimony to Israel” (Psalms 122:4). When is it a testimony to Israel? When the tribes are the tribes of the Lord, but not when their lineage is flawed.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר ר׳רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא כשהקב״הכְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ אֵין מַשְׁרֶה אֶלָּא עַל מִשְׁפָּחוֹת מְיוּחָסוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ל׳:כ״ה} בָּעֵת הַהִיא נְאֻם ה׳ אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל לְכׇל יִשְׂרָאֵל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת.

Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: When the Holy One, Blessed be He, rests His Divine Presence, He rests it only upon families of unflawed lineage among Israel, as it is stated: “At that time, says the Lord, will I be the God of all the families of Israel” (Jeremiah 30:25). Of all Israel, is not stated, but “of all the families,” which includes only those of unflawed lineage, the renowned families of Israel.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משפחות ישראל – משפחות שהם ישראל גמורים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין משרה שכינתו כו׳ שנאמר אהיה להם לאלהים לכל משפחות כו׳ לפי מה שדרשו פרק נושאין להיות לך לאלהים ולזרעך וגו׳ בזרעך מיוחס אחריך מהאי קרא דאורייתא ה״מ לאתויי דאין שכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל אלא דהאי קרא דמייתי הכא הוא מפורש טפי לפי פשוטו דלשון משפחות הוא מלשון ייחוס של זרע וק״ל:
אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: כשהקדוש ברוך הוא משרה שכינתואין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל, שנאמר ״בעת ההיא נאם ה׳ אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל״ (ירמיה ל, כה), ״לכל ישראל״ לא נאמר, אלא ״לכל משפחות״, כלומר, דווקא המיוחסים, השייכים למשפחות ידועות מישראל.
Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: When the Holy One, Blessed be He, rests His Divine Presence, He rests it only upon families of unflawed lineage among Israel, as it is stated: “At that time, says the Lord, will I be the God of all the families of Israel” (Jeremiah 30:25). Of all Israel, is not stated, but “of all the families,” which includes only those of unflawed lineage, the renowned families of Israel.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) [וְהֵמָּה] יִהְיוּ לִי לְעָם אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא זוֹ מַעֲלָה יְתֵירָה יֵשׁ בֵּין יִשְׂרָאֵל לְגֵרִים דְּאִילּוּ בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב בְּהוּ {יחזקאל ל״ז:כ״ז} וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים [וְהֵמָּה] יִהְיוּ לִי לְעָם וְאִילּוּ בְּגֵרִים כְּתִיב {ירמיהו ל׳:כ״א} מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם ה׳ וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.

The verse from Jeremiah ends with the words “And they shall be my people.” Rabba bar Rav Huna says: This is a higher standard that differentiates between those born as Jews and converts, as with regard to those born as Jews it is written about them: “And I will be their God, and they shall be My people” (Ezekiel 37:27), whereas with regard to converts it is written: “For who is he that has pledged his heart to approach unto Me? says the Lord. And you shall be My people, and I will be your God” (Jeremiah 30:21–22). This teaches that converts are not drawn close to God, as indicated by the words “And I will be your God,” until they first draw themselves near to God, as indicated by the subsequent phrase “And you shall be my people.”
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בישראל כתיב – והייתי להם לאלהים אע״פ שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר בסוף הפסוק ״והמה יהיו לי לעם״. אמר רבה בר רב הונא: זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים. דאילו בישראל כתיב בהו [כתוב בהם] ״והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם״ (יחזקאל לז, כז), ואילו בגרים כתיב [נאמר] ״מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה׳. והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים״ (ירמיה ל, כא–כב), משמע שאין מקרבים אותם מן השמים (״ואנכי אהיה להם לאלהים״) עד שיתקרבו הם (והייתם לי לעם).
The verse from Jeremiah ends with the words “And they shall be my people.” Rabba bar Rav Huna says: This is a higher standard that differentiates between those born as Jews and converts, as with regard to those born as Jews it is written about them: “And I will be their God, and they shall be My people” (Ezekiel 37:27), whereas with regard to converts it is written: “For who is he that has pledged his heart to approach unto Me? says the Lord. And you shall be My people, and I will be your God” (Jeremiah 30:21–22). This teaches that converts are not drawn close to God, as indicated by the words “And I will be your God,” until they first draw themselves near to God, as indicated by the subsequent phrase “And you shall be my people.”
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ וקָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו י״ד:א׳} וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב כְּתִיב הָכָא וְנִסְפְּחוּ וּכְתִיב הָתָם {ויקרא י״ד:נ״ו} לַשְּׂאֵת וְלַסַּפַּחַת.

Rabbi Ḥelbo says: Converts are as difficult for the Jewish people as a scab. The proof is that it is stated: “And the convert shall join himself with them, and they shall cleave [venispeḥu] to the house of Jacob” (Isaiah 14:1). It is written here “venispeḥu,” and it is written there, among the types of leprosy: “And for a sore and for a scab [sappaḥat]” (Leviticus 14:56). The use of a term with a similar root indicates that converts are like a scab for the Jewish people.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קשין גרים – שאינם זהירים במצות והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים מן מעשיהם.
קשין גרים לישראל כספחת. שמעכבין את המשיח. ועל גרים שעתידין להתגייר קאמר דקשים ולא על אותן שנתגיירו כברא. כדתניא הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח, ומפרש בנדהב דנסבי קטנות דלאו בני אולודי נינהו, דכת׳ כי רוח מלפני יעטוף, הוא משיח דכת׳ רוח אפינו משיח י״י, יעטוף, מתאחר, כמו העטופים ללבןג, בשביל נשמות שאני עשיתי ועתידין להבראות, כדאמרינן אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, מחיצה ששמה גוף.
א. כונת רבינו למה שהביאו תוס׳ בשם יש מפרשים, שע״י הגרים שעדיין לא נתגיירו ישראל בגלות כדי שיתוספו עליהם גרים. (אב״ש). ומה שאמר רבינו ׳כדתניא׳ קאי על עיקר הדבר שקשין ולא על פירושו.
ב. (יג ע״ב) גרים דא״ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת תינוקות דנסבי וכו׳. כ״ה בגמ׳ ועד״ז יש להגיה.
ג. בראשית ל מב. וכ״פ רש״י ותוס׳ ע״ז ה ע״א.
קשים גרים – פי׳ בקונטרס לפי שאינם בקיאים במצות ומביאים פורענות ועוד שמלמדים את ישראל ממעשיהם וכו׳ וי״מ לפי שכל ישראל ערבין זה בזה ולאו מילתא היא דהא לא נתערבו בשביל הגרים כשקבלו התורה כדאמרינן בסוטה (דף לז:) נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף וג׳ אלפים [ותק״ן בריתות] שכולן נתערבו זה בזה אלמא לא נתערבו מן הגרים שהרי הרבה ערב רב עלה אתם ויש מפרשים דקשין גרים לישראל כספחת לפי שהזהיר הקב״ה עליהם בכ״ד מקומות שלא להונות אותם ואי אפשר שלא יצערום ויש מפרשים לפי שע״י הגרים ישראל בגלות כדאמר (פסחים דף פז:) מפני מה ישראל מפוזרים בכל ארצות יותר משאר עובדי כוכבים כדי שיתוספו עליהם גרים ולא נהירא דהא אמר ביבמות (דף מז.) עובד כוכבים הבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר תדע שישראל דווים דחופים ואמרי׳ התם משום דיפרוש הוא דאמר מר קשין גרים לישראל כספחת אלמא דבתר שיתגיירו קשים הם וה״ר אברהם גר פירש לפי שהגרין בקיאין במצות ומדקדקין בהם קשים הם לישראל כספחת דמתוך כן הקב״ה מזכיר עונותיהם של ישראל כשאין עושין רצונו וכה״ג מצינו גבי הצרפית (מלכים א יז) שאמרה מה לי ולך איש האלהים (כי) באת אלי להזכיר [את] עוני שמתוך שהוא צדיק גמור היה נראה לה שמזכיר השם עונה ור״י פירש דלפיכך קשים שנטמעו בישראל ואין השכינה שורה אלא על משפחה מיוחסת וכן נראה דמשום הכי מייתי הא דרבי חלבו על הא מילתא דר׳ חמא בר חנינא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה קשים גרים פירש בקונטרס כו׳ נ״ב ריש פרק כל היד:
בא״ד עלה אתם עכ״ל ויש מפרשים כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קשים גרים לישראל כספחת כו׳ מפורש ביבמות פרק החולץ ע״ש:
אמר ר׳ חלבו: קשים גרים לישראל כספחת, וראיה לדבר ממה שנאמר: ״ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב״ (ישעיה יד, א); כתיב הכא [נאמר כאן] ״ונספחו״, וכתיב התם [ונאמר שם] בדיני נגעים ״ו לשאת ולספחת״ (ויקרא יד, נו), הרי ששימוש לשון זה מלמד שתוספת הגרים אינה טובה לישראל.
Rabbi Ḥelbo says: Converts are as difficult for the Jewish people as a scab. The proof is that it is stated: “And the convert shall join himself with them, and they shall cleave [venispeḥu] to the house of Jacob” (Isaiah 14:1). It is written here “venispeḥu,” and it is written there, among the types of leprosy: “And for a sore and for a scab [sappaḥat]” (Leviticus 14:56). The use of a term with a similar root indicates that converts are like a scab for the Jewish people.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

Rabbi Ḥama bar Ḥanina says: When the Holy One, Blessed be He,
רי״ףריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ חמא בר חנינא: כשהקדוש ברוך הוא
Rabbi Ḥama bar Ḥanina says: When the Holy One, Blessed be He,
רי״ףריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

קידושין ע: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה קידושין ע:, רי"ף קידושין ע: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס קידושין ע:, רש"י קידושין ע:, ראב"ן קידושין ע: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות קידושין ע:, ר"י מלוניל קידושין ע: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד קידושין ע:, רמב"ן קידושין ע: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב פנחס מרקסון. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי קידושין ע: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א קידושין ע:, מהרש"ל חכמת שלמה קידושין ע:, מהרש"א חידושי הלכות קידושין ע:, מהרש"א חידושי אגדות קידושין ע:, פני יהושע קידושין ע:, גליון הש"ס לרע"א קידושין ע:, פירוש הרב שטיינזלץ קידושין ע:, אסופת מאמרים קידושין ע:

Kiddushin 70b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Kiddushin 70b, Rif by Bavli Kiddushin 70b, Collected from HeArukh Kiddushin 70b, Rashi Kiddushin 70b, Raavan Kiddushin 70b, Tosafot Kiddushin 70b, Ri MiLunel Kiddushin 70b, Tosefot Rid Kiddushin 70b, Ramban Kiddushin 70b, Meiri Kiddushin 70b, Ritva Kiddushin 70b, Maharshal Chokhmat Shelomo Kiddushin 70b, Maharsha Chidushei Halakhot Kiddushin 70b, Maharsha Chidushei Aggadot Kiddushin 70b, Penei Yehoshua Kiddushin 70b, Gilyon HaShas Kiddushin 70b, Steinsaltz Commentary Kiddushin 70b, Collected Articles Kiddushin 70b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144