×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְּאִי דְּרַב קַשְׁיָא דְּרַב אַדְּרַב בְּתַרְתֵּי דְּאָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב אמָבוֹי שֶׁנִּפְרַץ בִּמְלוֹאוֹ לֶחָצֵר וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ חָצֵר מוּתֶּרֶת וּמָבוֹי אָסוּר וְאַמַּאי לֶיהֱוֵי כְּמָבוֹי שֶׁכָּלֶה לִרְחָבָה.
For if it is a ruling of Rav, the apparent contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav poses a difficulty in two ways. The first is with regard to the fact that this alleyway opens into the public domain on two opposite sides, and the second is based on that which Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: If an alleyway was breached along the entire length of its back wall into a courtyard, and likewise the courtyard was breached opposite it into the public domain, it is permitted to carry in the courtyard, and it is prohibited to carry in the alleyway, since this alleyway is now open on two opposite sides to the public domain. Why should this be the ruling? In this case, let it be like an alleyway that terminates in a backyard, where Rav Yehuda ruled that nothing further is needed to permit carrying.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אמאי אסור וליהוי כמבוי שכלה לרחבה אלא אינה כרב אלא כשמואל וא״ל אנא עובדא חזיתי לרב יהודה דלא אצטריך למבוי שכלה לרחבה ולא כלום ואי קשיא משמיה דרב ליהוי כשמואל ולא היא לרב נמי לא קשיא כיון דפרשה רב ששת הא דאמר רב חצר מותרת ומבוי אסור בשלא עירבו בני חצר עם בני מבוי. אבל אם עירבו מבוי נמי מותר.
{בבלי עירובין ז ע״ב-ח ע״א} אמר רב מבוי שנפרץ במלואו1 לחצר ונפרצה חצר כנגדו לרשות הרבים חצר מותרת ומבוי אסור {על פי ר״ח} חצר מותרת אע״ג2 דבקיעי3 בה רבים דתניא חצר שהרבים4 נכנסין בזו ויוצאין בזו רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה ומבוי אסור משום דהוה ליה מבוי המפולש לרשות הרבים:
1. ב-גא נוסף כאן ציור:
2. אע״ג: כ״י נ: ״ואע״ג״.
3. דבקיעי: כבר״ח: ״בוקעין״. עיתים (סי׳ צג): דקביעי.
4. שהרבים: דפוסים: שרבים.
במלואו – כותל אמצעי על פני כולו.
ונפרצה חצר כנגדו – בפחות מעשר.
חצר מותרת – דלדידה לא הוי במלואה ונשתיירו בה גיפופין מכאן ומכאן לפיכך לגבי דידה פתחים נינהו ולא אסרי עלה בני מבוי שאין מבוי אוסר על חצירות הפתוחין לו אבל חצירות אוסרין במבוי שהרי דריסת רגליהם עליו ורה״ר נמי לא אסר עלה דחצר הפתוח לו כפתח הוא.
ומבוי אסור – קס״ד מדנקט ונפרצה חצר כנגדו משום דמיחזי כמבוי מפולש קא אסר ליה ולאו משום דנפרץ לחצר ורב יהודה מדנקט רחבה אשמעינן דמשום מפולש לא מיתסר וברחבה ליכא דיורין דליתסרו עליה אבל אי הוה כלה לחצר אסרי עליה ולקמן מפרש טעמייהו והיינו דקשיא דרב אדרב בתרתי אי משום מפולש אי משום הנפרץ לחצר ואסרי עליה בני חצר דנפרץ המבוי במלואו לרשות האסורה לו.
דאי דרב קשיא דרב אדרב בתרתי דאמר רב מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת – דבני מבוי לא אסרי עלה דאין דריסתם עלה ורשות הרבים נמי לא אסרה דלא הוי פרצה יותר מעשר והוי פתח ומבוי אסור משום פילוש דהעומד במבוי רואה רשות הרבים כנגדו ואינו רואה שיכול לנטות לכאן ולכאן ומדנקט נפרצה חצר כנגדו משמע דוקא שנפרצה חצר כנגדו אסור משום דהוי כמפולש אבל אם לא נפרצה אפילו אם לא עירבו מותר אע״ג דנפרץ המבוי במלואו לחצר משום דקסבר נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי ופתח ומתני׳ דגדולה מותרת וקטנה אסורה מוקי לה בנכנסין כותלי קטנה לגדולה וליכא למימר דאסור משום מפולש ומשום שנפרץ במלואו ולא עירבו קאמר דא״כ הוה ליה למינקט רחבה דהוה משמע דאסור משום מפולש וגם הוה משמע מדנקט רחבה ולא נקט חצר מכלל דבחצר יש עוד איסור אחר דהיינו משום שלא עירבו אבל השתא דנקט חצר משמע אפילו איסור דלא עירבו דשייך בחצר ליכא אלא משום שנפרצה חצר כנגדו והיינו דקשיא דרב אדרב בתרתי דרב סבר נידון משום לחי ופתח ואסור משום מפולש ורב יהודה סבר דאין אסור משום מפולש ונראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי ופתח אסברא לך כאן שעירבו כלומר רב לא אסר מטעם מפולש ולא נקט נפרצה חצר כנגדו אלא משום שריותא דחצר אע״ג דרבים נכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו שריא אבל מבוי אסור אפילו לא נפרצה חצר כנגדו משום דנפרץ במלואו לחצר ולא עירבו וסבר נראה מבחוץ אינו נידון משום לחי ופתח ודווקא נפרץ במלואו אבל אי לא הוה נפרץ במלואו שרי אע״ג דלא עירבו כיון דאינה רגילה בו כדאמר ונפרץ משמע דאינה רגילה בו והוא הדין דהוה מצי למינקט במבוי פתוח לחצר דאסור כיון דרגילה בו אע״ג דלא הוי במלואו אלא אי נקט הכי לא הוה קמ״ל רב מידי דכיון דפתח גמור הוא פשיטא דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא אי נמי לא הוה מצי למינקט בפתוח לחצר דאע״ג דרגילה בו הוה שרי הואיל ולבני חצר יש להם דרך לרה״ר בלא מבוי דכגון זו כופין אותו על מדת סדום כדאמרינן במי שהוציאוהו (לקמן דף מט.) גבי חצר שבין שני מבואות.
[ז, ב; רי״ף שם]
אמ׳ רב,⁠1 מבוי שנפרץ במלאו לחצר ונפרצה חצר כנגדו לרשות הרבים,⁠2 כגון זה:
חצר מותרת, פיר׳ דנעשית [כחצר3 שיש לה ב׳ פתחים.⁠4 ומבוי אסור. פיר׳5 דמבוי נעשה כמפולש ולא נשאר כנגד פירצתן בחצר מחצה שמכשירתו, ולפיכ׳ אסור. חצר6 מותרת, אע״ג (דקביעי) [דבקעי]⁠7 בה רבים וכו׳.]
1. כ״ה ברי״ף. ובגמ׳: ׳דאמר רב ירמיה בר אבא אמר רב׳.
2. כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳ ליתא ׳לרה״ר׳.
3. הקטע המוקף לא נכתב כאן, שהוא מקומו, אלא להלן, אחרי המלים: ׳עד הנה מדברי רשצז״ל׳ (ותי׳ ׳דנעשית׳ נכפלה והובאה גם שם), לפני ׳איתמ׳.. פיר׳ ר׳ נסי׳ ז״ל׳.
4. ראה תוספות רי״ד (שבת ח, א) שכתב: ׳חצר שיש לה שני פתחים זה כנגד זה והרבים בוקעין בה, רה״י גמורה היא ואין הילוך הרבים מבטל מחיצותי׳, וכדאמרן נמי גבי פסי ביראות שאין דרך הרבים מפסיקתה לבטל מחיצתא׳. וכ״כ הרמב״ם (הל׳ שבת פי״ז הי״ח): ׳והחצר מותרת, שהחצר שרבים בוקעין בה ...הרי היא רה״י׳ .
5. כעי״ז ברי״ף: ׳ומבוי אסור משום דהו״ל מבוי המפולש לרה״ר׳ (וכן ברמב״ם שם: ׳נפרץ המבוי ..ה״ז אסור מפני שהוא מבוי מפולש׳.
6. לשון הרי״ף (ומדרש שכל טוב, שמות פט״ז).
7. כ״ה ברי״ף.
מבוי שנפרץ במלואו לחצר ר״ל כותל אמצעי על פני כלו ונפרצה חצר כנגדו בעשר או בפחות מעשר מבוי אסור וחצר מותרת אע״פ שלא עירבה עם המבוי שהרי החצר אינה נפרצת במלואה שרחבה היא מן המבוי ונשתיירו שם גיפופין מכאן ומכאן שהם לחיים אצלו ומתירין אותה אפי׳ לא נשאר אלא משהו מכאן ומכאן ואם לא נשאר אלא מרוח אחת כגון שנפרץ המבוי מצדה של חצר דוקא בשנשאר שם פס ארבעה ואפי׳ דורסין בה רבים ועוברים בה מכאן ויוצאים מכאן וכמו שאמרו למטה לאו מתני׳ היא וכו׳ אי מהתם הוה אמינא דוקא היכא דלא דרסי בה רבים אבל דרסי בה רבים לא קמ״ל ואין בני מבוי אוסרין עליה שאין מבוי אוסר על חצרות אבל חצרות אוסרות במבוי שדריסת רגליהן עליו וכן רה״ר אינו אוסר בחצר שהרי פתח הוא והמבוי מ״מ אסור:
ולענין ביאור הסוגיא סבור היה שאיסורו מפני שהוא כמפולש מצד פרצת החצר לרה״ר ולא משום דריסת רגלי בני חצר ואם כן איסורו אפילו בעירבו בני חצר עם בני המבוי עד שיכשירוהו עד שהקשו ממנה לכלה ברחבה שהזכרנו שאם כן יהא מבוי זה שנפרץ לחצר כפתוח לרחבה שהרי חצר זה מקום המותר כרחבה וכמו שביארנו ותירץ שלא מצד הפרצה נאסר שאין הפרצה אוסרת כלום כמו שביארנו ברחבה אלא מצד שהחצר אוסרת למבוי מצד דריסת רגלי בני החצר למבוי ולא נאסר אלא בשלא עירבו הא עירבו מותר והחצר מותרת אף בלא עירבו שאין מבוי אוסר על חצר אבל מבוי שכלה לרחבה הרי הם כעירבו כמו שכתבנו למעלה לשטת גדולי הרבנים הואיל ואין בה דיורין ולשטת גדולי המפרשים דוקא בעירבו ונמצא כלה לרחבה או לחצר הכל אחד ואין הפרצה אוסרת כלום אלא שצריך שתדע רוב מפרשים שזה שאנו מצריכים עירבו במבוי דוקא בשכותלי המבוי נכנסין לחצר ונמשכין שלשה טפחים או יותר לתוך החצר וכן מופלגים מכותל החצר שבצדדין שלשה שיצאו מתורת לבוד וכדתנן חצר קטנה שנפרצה לגדולה קטנה אסורה וגדולה מותרת והעמידוה בשכותלי קטנה נכנסים לגדולה ופירשוה במופלגין מן הכותל שלשה אבל אם אין כותלי המבוי נכנסין לחצר ביתר משלשה אף בלא עירוב מבני חצר למבוי מותר החצר והמבוי הואיל והמבוי נשאר בהכשרו באותם הגפופין מתורת נראה מבחוץ ושכבר עירבו לעצמן ולא הוצרך עירוב אלא למבוי שלא נשארו שם גדודים כגון שנכנסו כותליו לחצר בשמה שנמצא הוא צריך הכשר אלא שיש חולקים לומר שאף בזו צריך עירבו וסוגיא זו מוכחת להדיא שלא כדבריהם כמו שיתבאר וגדולי הראשונים אשר בגירונד״א פירשו בה בהפך שבשלא עירבו מותר מפני שאחר שלא עירבו נעשו חצר ומבוי כל אחד בפני עצמו ואין פרצת החצר נחשבה כאילו היא במבוי והרי היא כמבוי שכלה לרחבה אבל כשעירבו הרי הם כאחד ורואין פרצת החצר כאילו היא במבוי עצמו והרי הוא מבוי [מפולש] לרה״ר ואסור:
ואמרי׳ הא דרב יהודא דשמואל היא – דאי דרב קשיא דרב אדרב דאמר רב מבוי סתום שנפרץ במלואו כלומ׳ על פני כולו לחצר ונפרצה חצר כנגדו לרשות הרבים חצר מותרת ומבוי אסור. פי׳ חצר מותר׳ לגמרי דאי משום פרצה דלרשות הרבים מיירי כשאין שם עשר ופתח׳ בעלמא הוא דאי משום דפתח למבוי אין המבוי אוסר עליו שאין המבוי אוסר על החצרות אדרבה חצרותיהן האוסרות על המבוי ומבוי אסור: ועל כרחין איסור מבוי זה או מפני הפרצה של רשות הרבי׳ או מפני דיורי החצר שאוסרי׳ עליו וקס״ד השת׳ דטעמ׳ דמבוי אסור אינו משום דיורי החצר דא״כ מאי קשיא לדרב יהודא אלא ודאי ס״ד דחצר נמי אין דיורין אוסרין על המבוי בכאן וטעמ׳ כדמפ׳ בסמוך דהאיכא גפופי ונראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי אלא ודאי אסורא משום פלוש חצר דחשיב בפלוש מבוי עצמו. וא״ת הא מנא ליה יש לומר דדייק לה מדקאמר ונפרצ׳ חצר כנגדו אלמא פרצ׳ זו אוסרתו ולא דיורי חצר דאי לא אמאי נקט לה דלאסור חצר על המבוי אם לא עירבו עמהם. בלא נפרצה חצר אמרינן לה. וא״ת ודילמא איסורא משום חצר דגפופי לא חשיבי לסיים כיון דאינו נראה מבפנים הא כרחבה אין פרצה אוסרת ומשו׳ רבותא דחצר מותרת ואף על פי שמפולש׳ נקט נפרצה חצר כנגדו. י״ל דהשתא קס״ד דאי משום רבותא דחצר לא איצטריך ליה דהא תניא גדולה מזו לקמן חצר שהרבים נכנסין בה בזו ויוצאין בה בזו רשות היחיד וכדפריך לקמן. וא״ת וכיון דאיסו׳ מבוי קס״ד השתא שאינו אלא משום פרצת חצר לרשות הרבים אמאי נקט שנפרץ מבוי במלואו. י״ל שאלו לא נפרץ במלואו לא היה נדון כמפולש לרשות הרבים דהא אית ליה גפופי דידיה שנרא׳ מפני׳ וגפופי חצי. דנראין מבחוץ וכיון שכן הכל רואין שהוא פתח לחצר ולא לרשות הרבים. ואסיקנא דלעולם אפי׳ כרב אתיא ולא קשיא. כאן שעירבו כאן שלא עירבו פי׳ רב יוסף הוא דמשוי חילוקין כמימרא דרב. ומבוי אסור פי׳ דאיסור מבוי איני משום פרצה אלא משום דיורי חצר שלא עירבו עם בני המבוי דנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינן נדון משום לחי והיינו דווקא נפרץ במלואו דלית ליה גפופי להצילו מאיסור דיורי החצר ונפרצה דנקט משום רבותא דחצר. וכי תימא פשיטא הא לקמן בשמעתא אמרינן בה צריכותא ורבותא. כאן כשעירבו פי׳ דעירבו חצר עם בני מבוי לא היה אוסר ולשון כאן וכאן דאמר רב ששת לאו דוקא דהא על חדא מימרא דרב בלחוד דלעיל דמבוי אסור אמרה תורה אלא שמברר אותה ועושה בה חלוקין וכן פרש״י ז״ל והיינו דאמרי׳ הכא נמי מיתרצא הא דרב ודרב יהודא כאן כשעירבו כו׳ פי׳ דהא דרב כשלא עירבו כדאמרן והא דרב יהודא כשערבו ולאו דוקא אלא שעירבו ונקט לישנא דרב ששת אגב ריהטא.
רש״י בד״ה ונפרצה כו׳ נפחות מעשר. נ״ב פי׳ מדין עשר דהיינו יתר מעשר ודו״ק:
בד״ה חצר מותרת כו׳ אבל חצרות אוסרים במבוי כו׳. נ״נ פי׳ בדוכתא אחריתי ועל כן אמר חצרות ולא חצר וק״ל וטעמא דשרי הכא אליבא דרב לפי הסלקא דעתא מפרש חלמודא לקמן בשלא עירבו במאי פליגי ודו״ק:
תוס׳ בד״ה דאי דרב כו׳ שני מבואות בעירבו כו׳ כצ״ל והד״א עד סוף העמוד:
בד״ה דאי דרב כו׳ ולא נקט חצר מכלל דבחצר יש עוד איסור כו׳ עכ״ל ק״ק דמשמע דאי הוה נקט חצר לא הוה משמע שיש עוד איסור אחר וזה אינו לפי עיקר תחלת קושייתן השתא דנקט חצר ליכא למימר דאסור משום מפולש ומשום שנפרץ במלואו ולא עירבו כו׳ [א] ויש ליישב בדוחק ודו״ק:
בא״ד ודוקא נפרץ במלואו אבל אי לא הוה נפרץ במלואו כו׳ עכ״ל רצה לומר נפרץ במלואו ולא עירבו הוה איסורו משום נפרץ למקום האסור אבל אי לא הוה נפרץ במלואו ליכא לאוסרו אלא משום דריסת רגל שלהם דרך המבוי וכיון דאין רגילין בה כו׳ וק״ל:
בא״ד לא הוה קמ״ל רב מידי כו׳ פשיטא דלא אתו רבים ומבטלו מחיצתא כו׳ עכ״ל דבריהם צריכין ביאור ור״ל דהא דנקט נפרצה חצר כנגדו משום שריותא דחצר כו׳ כמ״ש התוס׳ לעיל השתא בפתח גמור דלא נפרץ המבוי במלואו לא הוה חידוש כלל דודאי לא אתו רבים הנכנסין בזו ויוצאין בזו לבטל מחיצה גמורה שאין כאן אלא פתח במבוי אבל בנפרץ המבוי במלואו ואין כאן מחיצה במבוי אצטריך שפיר לאשמועי׳ שריותא דחצר אע״ג דרבים כו׳ וק״ל:
בד״ה בעירבו קמיפלגי כו׳ ותירוץ כאן בעירבו לא תירצו בימי רב יוסף וסבר כו׳ עכ״ל ר״ל לשיטת רש״י שפיר קאמר רב יוסף לא שנו למילתיה דרב יהודה למאי דלא אסיק אדעתיה האי תירוצא כאן בעירבו כו׳ ולא תירצו כן בימי רב יוסף כלל אלא דהוא הוה סבר דפליגי בעירבו וכלה לאמצע רחבה דלרב יהודה שרי ולרב אסור והוה סבר נמי דפליגי בלא עירבו וסבר רב יוסף לרב דנראה מבחוץ נידון משום לחי אבל לפר״י לקמן דלמאי דס״ד פליגי בכלה לצידי רחבה דלר״י שרי ולרב אסור ע״כ מה שתירץ כאן בעירבו כו׳ היה בימי רב יוסף דהא איהו גופיה קאמר לא שנו לרב יהודה דדוקא בכלה לאמצע אבל כלה לצידי רחבה אסור אלא ע״כ דרב יוסף שמע האי תירוצא בעירבו ולא שנו הוי לפי המסקנא כמ״ש התוס׳ לקמן וק״ל:
בא״ד אפילו כלה לצידי רחבה ונפרצה חצר כנגדו כו׳ ועוד מדאיירי רב יהודה בנפרצה עכ״ל לרב יהודה דנקט רחבה במלתיה הל״ל ונפרצה רחבה כנגדו אלא משום דגבי חצר קאמר הכי לרב נקטו נמי האי לישנא הכא לרב יהודה ודע דלשיטת ר״י ליכא לפרושי דמשמע להו דאיירי רב יהודה בנפרצה רחבה כפרש״י לעיל דאי ברחבה סתומה פשיטא כו׳ דהא לשיטת ר״י לא הוה פשיטא דהא איירי ברחבה דאית ביה דיורין אלא דמשמע להו דאיירי בנפרצה כאידך פירושא דמשמע דא״צ כלום קאי אאיסור פילוש דאיירי ביה לעיל וק״ל:
בא״ד חצר מותרת ומבוי אסור השתא ס״ד אסור כו׳ עכ״ל אין זה מדוקדק דהא לתירוצא דמוקי לה בלא עירבו מצי קאי כולה מלתא כדס״ד:
בא״ד דאי בנפרצה בלא עירבו כו׳ ר״ל דאפי׳ בלא עירבו ליכא איסורא אלא משום דנפרצה דהיינו איסור מפולש:
תוס׳ ד״ה בעירבו ור״י מפרש. בחידושי כתבתי דלא זכיתי להבין הא באמת דההיא עובדא היה בכלה לאמצע רחבה דהא למסקנא בכלה לצידי לכ״ע אסור ואיך לא אצרכה ר״י ולא מידי וכיון שכן למה דהיה סבר ר״י תחלה דפלוגתייהו רק בצידי דבאמצע ליכא חידוש ושריא לכ״ע איך הביא ראי׳ מההוא עובדא הא שם היה בכלה באמצע וה׳ יאיר עיני:
בא״ד אפי׳ לא נפרץ במלואו נמי הוי כמפולש. וק״ל הא כמו דהרחבה וחצר לא הוי כמפולש מכח הגיפופין שלהן ה״נ המבוי בלא נפרץ במלואו:
דאי [שאם] תאמר שאמר זאת משם רב — קשיא [קשה] מדברי רב אדרב בתרתי [על דברי רב עצמו בשתיים] אם משום שיש כאן מבוי המפולש לרשות הרבים משני צדיו, וכן ממה שאמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מבוי שנפרץ במלואו כלומר, בכל ארכו של הכותל האמצעי לחצר, וכן נפרצה חצר כנגדו בצידה האחר אל רשות הרבים — חצר מותרת בטלטול ומבוי אסור, שהרי מבוי זה מפולש עתה משני צדדיו לרשות הרבים. ואמאי [ומדוע] נאמר כך? שאם כפי שאמרנו, ליהוי [שיהיה] כמבוי שכלה לרחבה! והרי אמרנו מדברי רב יהודה שמבוי כזה אינו צריך תיקון?!
For if it is a ruling of Rav, the apparent contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav poses a difficulty in two ways. The first is with regard to the fact that this alleyway opens into the public domain on two opposite sides, and the second is based on that which Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: If an alleyway was breached along the entire length of its back wall into a courtyard, and likewise the courtyard was breached opposite it into the public domain, it is permitted to carry in the courtyard, and it is prohibited to carry in the alleyway, since this alleyway is now open on two opposite sides to the public domain. Why should this be the ruling? In this case, let it be like an alleyway that terminates in a backyard, where Rav Yehuda ruled that nothing further is needed to permit carrying.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲמַר לֵיהּ אֲנָא לָא יָדַעְנָא עוֹבָדָא הֲוָה בְּדוּרָא דְּרָעֲוָתָא מָבוֹי שֶׁכָּלֶה לִרְחָבָה הֲוָה וַאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְלָא אַצְרְכֵיהּ וְלָא מִידֵּי וְאִי קַשְׁיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב תֶּיהְוֵי מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלָא קַשְׁיָא מִידֵּי.

Rav Yosef said to Abaye: I do not know in accordance with which of his teachers Rav Yehuda issued this ruling. All I know is that there was an incident in a shepherds’ village where an alleyway terminated in a backyard, and the matter came before Rav Yehuda for a ruling, and he did not require anything to render it permitted to carry in the alleyway. And if, as you say, it is difficult if we say that he issued his ruling in the name of Rav, let it be suggested that he issued it in the name of his other teacher, Shmuel, and then there will be no difficulty.
רי״ףרש״יריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא ידענא – ממאן גמרה.
בדורא דרעותא – כפר רועים.
שכלה לרחבה – ורחבה נפרצה בכותל שכנגדה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אנא לא ידענא עובדא הוי. לקמן דף יב ע״א ב״ב דף נד ע״ב ושם דף פב ע״ב:
אמר ליה: אנא לא ידענא [אמר לו: אני איני יודע], עובדא הוה בדורא דרעותא [מעשה היה בכפר של רועים] מבוי שכלה לרחבה הוה, ואתא לקמיה דרב יהודה ולא אצרכיה ולא מידי [ובא הדבר לפני רב יהודה ולא הצריכו דבר]. ואי קשיא [ואם קשה] לומר שאמר משמיה [משמו] של רב — תיהוי משמיה [שיהיה שאמר משמו] של שמואל, ולא קשיא מידי [ולא קשה דבר], שהרי רב יוסף לא שמע מפי רב יהודה מקור לדבריו בדברי רבותיו שלו, אלא פסק הלכה סתם, ויתכן מאד שפסק כדעת שמואל.
Rav Yosef said to Abaye: I do not know in accordance with which of his teachers Rav Yehuda issued this ruling. All I know is that there was an incident in a shepherds’ village where an alleyway terminated in a backyard, and the matter came before Rav Yehuda for a ruling, and he did not require anything to render it permitted to carry in the alleyway. And if, as you say, it is difficult if we say that he issued his ruling in the name of Rav, let it be suggested that he issued it in the name of his other teacher, Shmuel, and then there will be no difficulty.
רי״ףרש״יריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הַשְׁתָּא דַּאֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא וְאָמְרִי לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף בַּר אַבָּא אַסְבְּרָא לָךְ כָּאן שֶׁעֵירְבוּ כָּאן שֶׁלֹּא עֵירְבוּ.

The Gemara comments: Now that Rav Sheshet said to Rav Shmuel bar Abba, and some say that he said to Rav Yosef bar Abba: I will explain to you Rav’s statement with regard to an alleyway that was breached along the entire length of its back wall into a courtyard. One must make a distinction based on the nature of the case: Here it is referring to a case where the residents of the courtyard established an eiruv together. In that case, Rav permits carrying in the alleyway and is not concerned with the breach into the courtyard, as the courtyard and the alleyway are treated as a single domain. There it is referring to a case where the residents did not establish an eiruv together. In that case, Rav prohibits carrying in the alleyway, because the alleyway now has new residents, i.e., the residents of the courtyard, who did not participate in the eiruv, and they prevent the residents of the alleyway from carrying.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פי׳ רחבה זו יש בה בתים ודיורין והיא מפולשת לרשות הרבים א״ל אביי לרב יוסף הא דרב יהודה אינה כרב דכיון דאמר רב מבוי שנפרץ במילואו לחצר ונפרצה כנגדו חצר לרשות הרבים החצר מותרת ומבוי אסור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אסברא לך – מילתיה דרב דגמירנא לה מיניה.
כאן שעירבו כאן שלא עירבו – כלומר האי מבוי אסור דקאמר רב יש חילוק בדבר שפעמים אסור ופעמים מותר עירבו בני החצר עם בני מבוי בני מבוי מותרין דהא דאסר ליה רב לאו משום מפולש קאסר ליה כדמוקמינן לקמן בזה שלא כנגד זה והאי נפרצה חצר כנגדו משום רבותא דחצר נקט דאע״ג דרבים נכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו אפילו הכי שריא הואיל ונפרצה בפחות מעשר דחשיב כפתח חצר אבל איסור מבוי לאו משום [פירצה] דכותל שכנגדו הוא אלא משום דבני חצר אסרי עליה כי לא עירבו דכיון דלדידיה הוי מלואו פירצה הוא ודיורי חצר אוסרין עליו והוא אינו אוסר עליהן כדאמרינן בפרק כל גגות העיר (לקמן דף צב.) גבי חצר גדולה שנפרצה לקטנה דיורי גדולה בקטנה כלומר אוסרים בקטנה דדידהו הוא דבטלה לגבה ואין דיורי קטנה בגדולה דלגבי גדולה פתח הוא ושתי חצירות שיש ביניהן פתח לא אסרן אהדדי כדאמרינן בפרק חלון (לקמן דף עו:) נפרץ הכותל עד עשרה אמות אם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד מפני שהוא כפתח ושניהם מותרין זה בזה.
{שמעתא דמבוי שכלה לרחבה או לחצר}
והא דאמר ליה רב ששת לרב יוסף, אסברה לך − כאן שעירבו כאן שלא עירבו – פירוש: אם לא עירבו בני חצר עם מבוי, כל חד וחד מינייהו קאי באפי נפשיה, ולא חשבינן לה לפרצת החצר כאילו היא במבוי, וה״ל כמבוי שכלה לרחבה ואינו צריך כלום. ואם עירבו בני חצר עם מבוי, רואין את פרצת החצר כאילו היא במבוי עצמו, וה״ל כמבוי מפולש לרה״ר ואסור.
וה״ר שלמה ז״ל מפרש בחלוף.
והרי״ף ז״ל לא כתב כלום במבוי שכלה לרחבה או שכלה לצדי הרחבה וכל הענין התלוי בו, כמו שמפורש בגמ׳, והכל צריך תלמוד.
והשתא [ד]⁠אמר ליה רב ששת לרב יוסף בר אבא אסברא לך כאן שעירבו בני חצר עם בני מבוי כאן שלא עירבו, דרב אדרב ל״ק כאן שעירבו כאן שלא עירבו. פירוש הא דקא תני מבוי אסור, משום דבני חצר אסרי ליה ובשלא עירבו. והא דנקט נפרצה חצר כנגדו, רבותא נקט דאפילו נפרצה חצר כנגדו חצר מותרת. אבל לעולם מבוי אסור אפילו בשלא נפרצה חצר כנגדו משום דבני חצר אסרי ליה. אבל בשעירבו, דבני חצר לא אסרי ליה, אפילו (הכי) [הך] מותרת, דלא דיינינן ליה כמפולש. ולפיכך כשכלה לרחבה, שאין בה דיורין אין צריך כלום, דהו״ל כעירבו.
והשתא דאמר ליה רב ששת כאן שעירבו בני חצר עם בני מבוי וכאן שלא עירבו דרב אדרב נמי לא קשיא כאן שעירבו כאן שלא עירבו – פירוש: האי כאן וכאן אמילתיה דרב קיימי שבא רב ששת לסלק כדברי רב דהיכא אמר רב ונפרצה חצר כנגדו דמשמע דוקא כשנפרצה חצר כנגדו אסור המבוי אבל אם לא נפרצה חצר כנגדו משום פרצת מבוי לא מיתסר האי מיירי כשעירבו אבל אם לא עירבו פרצת החצר אוסרתו ואף על פי שלא נפרצה חצר כנגדו, והאי וכאן לאו דוקא.
דרב אדרב נמי לא קשיא כאן שעירבו וכאן כשלא עירבו – פירוש: אפילו אי איתמר ההוא סיומא משמיה דרב לא קשיא הא דאמר רב ונפרצה חצר כנגדו דדיקינן מינה דפרצת חצר לא אסרה הוא כשעירבו והאי דאמר כלה לרחבה דדיקינן מינה דוקא רחבה אבל חצר אסרה ליה למבוי הוא כשלא עירבו וכשלא נפרצה רחבה כנגדו קאמר ולדיוקא דידה איצטריך דדוקא רחבה לא אסרה ליה למבוי משום דלית בה דיורין הא חצר דאית בה דיורין אוסרת ולא כדקא סלקא דעתך מעיקרא דבנפרצה רחבה כנגדו מיירי ופליגי בפרצת רשות הרבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בא״ד דהא רב יוסף אסר בצידי רחבה לכ״ע אפילו למ״ד נידון משום לחי כו׳ עכ״ל לפום סברת המקשה ליכא ראייה דהא לרב יהודה דס״ל דנידון משום לחי קושטא דס״ל נמי דשרי אפי׳ בצידי רחבה אלא עיקר ראייתם מדרב יוסף גופיה דס״ל בצידי רחבה אסור כדאמר בלא שנו וס״ל דנידון משום לחי כדדייק לקמן מרב הונא וק״ל:
בא״ד אע״ג דלא מפליג בשריותי׳ אין לחוש כו׳ עכ״ל ולא חשו לתרץ הוכחה שניה של המקשה מדאיירי רב יהודה בנפרצה כנגדו ואצטריך לאשמועי׳ דלא הוי מפולש כו׳ דלאמצע רחבה פשיטא דלא הוי מפולש כו׳ כמ״ש לעיל ויש ליישב דה״נ ברחבה איכא למימר משום שריותא דרחבה נקט רב יהודה נפרצה כעין שפרש״י לעיל גבי חצר לרב דלשיטת ר״י איכא דיורין ברחבה כמו בחצר ודו״ק:
בא״ד אע״ג דרב יוסף כו׳ מ״מ אוקי מילתא דרב יהודה בעירבו משום כו׳ עכ״ל ר״ל כיון דאית ליה נידון משום לחי טפי ה״ל לאוקמא מילתא דרב יהודה כדס״ד מעיקרא ואפי׳ בלא עירבו ולא משמיה דרב קאמר לה אלא משום דתחלת כו׳ וק״ל:
ומעירים כי השתא [עכשיו] שאמר ליה [לו] רב ששת לרב שמואל בר אבא, ואמרי ליה [ויש אומרים] שאמר לרב יוסף בר אבא: אסברא [אסביר] לך את דברי רב בענין מבוי שנפרץ לחצר, שיש בכך חילוקי דינים שונים; כאן, שמתיר רב לטלטל במבוי ואינו חושש לפריצתו אל החצר — שעירבו בני החצר עם בני המבוי והריהם כרשות אחת. כאן — שלא עירבו בני החצר עם בני המבוי, ומעתה מתברר שיש במבוי דיירים חדשים (בני החצר) שלא עירבו והרי הם אוסרים על המבוי כולו.
The Gemara comments: Now that Rav Sheshet said to Rav Shmuel bar Abba, and some say that he said to Rav Yosef bar Abba: I will explain to you Rav’s statement with regard to an alleyway that was breached along the entire length of its back wall into a courtyard. One must make a distinction based on the nature of the case: Here it is referring to a case where the residents of the courtyard established an eiruv together. In that case, Rav permits carrying in the alleyway and is not concerned with the breach into the courtyard, as the courtyard and the alleyway are treated as a single domain. There it is referring to a case where the residents did not establish an eiruv together. In that case, Rav prohibits carrying in the alleyway, because the alleyway now has new residents, i.e., the residents of the courtyard, who did not participate in the eiruv, and they prevent the residents of the alleyway from carrying.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דְּרַב אַדְּרַב נָמֵי לָא קַשְׁיָא בכָּאן שֶׁעֵירְבוּ בְּנֵי חָצֵר עִם בְּנֵי מָבוֹי כָּאן שֶׁלֹּא עֵירְבוּ

Consequently, it can be said that Rav Yehuda’s statement with regard to an alleyway that terminates in a backyard is in accordance with the opinion of Rav, as the apparent contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav also poses no difficulty. Here, where Rav Yehuda permits carrying in an alleyway that terminates in a backyard, he is referring to a case where the residents of the courtyard and the residents of the alleyway established a joint eiruv, whereas here, where Rav prohibits carrying in an alleyway that was breached along the entire length of its back wall into a courtyard, he is referring to a case where the residents of the courtyard and the residents of the alleyway did not establish a joint eiruv.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דרב אדרב נמי לא תיקשי – כלומר מהשתא מצינן למימר דרב יהודה בדורא דרעותא כרב עבדוה כדאמרינן כאן שעירבו וכאן שלא עירבו וברחבה ליכא דיורין למיסרי אמבוי.
אסברה לך כאן שעירבו בני חצר עם בני מבוי כאן שלא עירבו. ונפרצה חצר כנגדו דנקט משום שריותא דחצר נקטינן דאצטריך כדאיתא לקמן (עירובין עח.). ונפרץ במלואו דנקט דוקא נקט דאי לאו הכי מבוי נמי שרי, ולאו משום דסבירא ליה השתא לרב דנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי אלא בשכותלי מבוי נכנסין לחצר, והכי קאמר, כאן בשצריך עירוב ולא עירבו כאן בשעירבו ואין צריך עירוב דהוה ליה כעירבו, הכא נמי כאן כשעירבו כאן שלא עירבו. ועירבו לאו דוקא דהא רחבה לית בה דיורין, אלא כיון דאינו צריך עירוב הרי הוא כעירבו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם כן הרי אפשר לומר שדברי רב יהודה בענין מבוי הכלה לרחבה היו על פי שיטת רב, דרב אדרב נמי לא קשיא [דברי רב על דברי רב גם כן אינם קשים] כי כאן כשהתיר רב יהודה במבוי הכלה לרחבה — שעירבו בני חצר עם בני מבוי, כאן — שלא עירבו.
Consequently, it can be said that Rav Yehuda’s statement with regard to an alleyway that terminates in a backyard is in accordance with the opinion of Rav, as the apparent contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav also poses no difficulty. Here, where Rav Yehuda permits carrying in an alleyway that terminates in a backyard, he is referring to a case where the residents of the courtyard and the residents of the alleyway established a joint eiruv, whereas here, where Rav prohibits carrying in an alleyway that was breached along the entire length of its back wall into a courtyard, he is referring to a case where the residents of the courtyard and the residents of the alleyway did not establish a joint eiruv.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין ז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין ז:, ר׳ חננאל ערובין ז:, רי"ף ערובין ז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י ערובין ז:, תוספות ערובין ז:, בעל המאור ערובין ז: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר ערובין ז: – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), ההשלמה ערובין ז: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תנינא ערובין ז:, רשב"א ערובין ז: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין ז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין ז:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין ז:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין ז:, גליון הש"ס לרע"א ערובין ז:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין ז:, אסופת מאמרים ערובין ז:

Eiruvin 7b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 7b, R. Chananel Eiruvin 7b, Rif by Bavli Eiruvin 7b, Rashi Eiruvin 7b, Tosafot Eiruvin 7b, Baal HaMaor Eiruvin 7b, Sefer HaNer Eiruvin 7b, HaHashlamah Eiruvin 7b, Tosefot Rid Second Recension Eiruvin 7b, Rashba Eiruvin 7b, Meiri Eiruvin 7b, Ritva Eiruvin 7b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 7b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 7b, Gilyon HaShas Eiruvin 7b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 7b, Collected Articles Eiruvin 7b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144