×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא קידושין י״ב:גמרא
;?!
אָ
לָאו הַיְינוּ דִּיהוּדִית דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי חִיָּיא דַּהֲוֵית לַהּ צַעַר לֵידָה אֲמַרָה לֵיהּ אֲמַרָה לִי אֵם קיבל בִּיךְ אֲבוּךְ קִידּוּשֵׁי כִּי זוּטְרַתְּ אֲמַר לַהּ לָאו כָּל כְּמִינַּהּ דְּאִימָּךְ דאסרת לִיךְ עִילָּוַאי. אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב חִסְדָּא אַמַּאי הָא אִיכָּא סָהֲדִי בְּאִידִית דְּיָדְעִי דִּבְהָהוּא יוֹמָא הֲוָה בַּיהּ ש״פשָׁוֶה פְּרוּטָה הַשְׁתָּא מִיהָא לָא לֵיתַנְהוּ קַמַּן. לָאו הַיְינוּ דר׳דְּרַבִּי חֲנִינָא דא״רדְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא עֵידֶיהָ בְּצַד אַסְתָּן וְתֵיאָסֵר. אַבָּיֵי וְרָבָא לָא סְבִירָא לְהוּ לְהָא דְּרַב חִסְדָּא אִם הֵקֵילּוּ בִּשְׁבוּיָה דִּמְנַוְּולָה נַפְשַׁהּ גַּבֵּי שַׁבַּאי נָיקֵיל בְּאֵשֶׁת אִישׁ. אִישְׁתְּאַר מֵהַהִיא מִשְׁפָּחָה בְּסוּרָא וּפְרַשׁוּ רַבָּנַן מִינַּהּ וְלָאו מִשּׁוּם דִּסְבִירָא לְהוּ דִּשְׁמוּאֵל אֶלָּא מִשּׁוּם דִּסְבִירָא לְהוּ כְּאַבָּיֵי וְרָבָא. הָהוּא גַּבְרָא דְּאקַדֵּישׁ בְּשׁוּטִיתָא דְאָסָא בְּשׁוּקָא שַׁלְחַהּ רַב אַחָא בַּר הוּנָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף כה״גכְּהַאי גַּוְונָא מַאי שְׁלַח לֵיהּ נַגְּדֵיהּ כְּרַב ואצטריך גִּיטָּא כִּשְׁמוּאֵל. דְּרַב אמְנַגֵּיד עַל דִּמְקַדֵּשׁ בְּשׁוּקָא בוְעַל דִּמְקַדֵּשׁ בְּבִיאָה גוְעַל דִּמְקַדֵּשׁ בְּלָא שִׁידּוּכֵי. דוְעַל דִּמְבַטֵּיל גִּיטָּא הוְעַל דְּמָסַר מוֹדָעָא אַגִּיטָּא ווְעַל דִּמְצַעַר שְׁלוּחָא דְרַבָּנַן זוְעַל דְּחָלָה שַׁמְתָּא עִילָּוֵיהּ תְּלָתִין יוֹמִין. חוְעַל חַתְנָא דְּדָיַיר בֵּי חֲמוּהּ דְּדָיַיר אִין חָלֵיף לָא וְהָא הָהוּא חַתְנָא דַּחֲלֵיף אַבָּבָא דְּבֵי חֲמוּהּ וְנַגְּדֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת טהָהוּא מֵידָם הֲוָת דָּיְימָא חֲמָתֵיהּ מִינֵּיהּ. נְהַרְדָּעֵי אָמְרִי בְּכוּלְּהוּ לָא מְנַגֵּיד רַב אֶלָּא עַל דִּמְקַדֵּשׁ בְּבִיאָה בְּלָא שִׁידּוּכֵי וְאִיכָּא דְּאָמְרִי וַאֲפִילּוּ בְּשִׁידּוּכֵי נָמֵי מִשּׁוּם פְּרִיצוּתָא. הָהוּא גַּבְרָא ידְּקַדֵּישׁ בְּצִיפְּתָא דְאָסָא אֲמַרוּ לֵיהּ וְהָא לֵית בַּהּ ש״פשָׁוֶה פְּרוּטָה אֲמַר לְהוּ תִּיקְדּוֹשׁ בְּאַרְבַּע זוּזֵי דְּאִית בַּהּ שְׁקַלְתַּא וְאִישְׁתִּיקָא אָמַר רָבָא הָוֵה שְׁתִיקוּתָא דִּלְאַחַר מַתַּן מָעוֹת וְכֹל שְׁתִיקוּתָא דִּלְאַחַר מַתַּן מָעוֹת לָאו כְּלוּם הִיא. אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא אָמַר לָהּ ככִּנְסִי סֶלַע זוֹ בְּפִקָּדוֹן וְחָזַר וְאָמַר לָהּ הִתְקַדְּשִׁי לִי בּוֹ בִּשְׁעַת מַתַּן מָעוֹת מְקוּדֶּשֶׁת לְאַחַר מַתַּן מָעוֹת רָצְתָה מְקוּדֶּשֶׁת לֹא רָצְתָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מַאי רָצְתָה וּמַאי לֹא רָצְתָה אִילֵימָא רָצְתָה דְּאָמְרָה אִין לֹא רָצְתָה דְּאָמְרָה לָא מִכְּלָל דְּרֵישָׁאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
לאו היינו [האם אין זה] אותו מעשה של יהודית דביתהו [אשתו] של ר׳ חייא, דהוית [שהיה] לה צער לידה, שהיתה יולדת בכאבים, ורצתה לצאת בשל כך מר׳ חייא, אמרה ליה [לו]: אמרה לי אם (אמי): קיבל ביך אבוך קידושי כי זוטרת [קיבל בך, עבורך, אביך קידושין מאחר כאשר היית קטנה] ויש לחשוש שמא היתה מקודשת מקודם לאיש אחר, ואסורה היא לר׳ חייא. אמר לה: לאו כל כמינה דאימך דאסרת ליך עילואי [אין זה בכוחה של אמך שתאסור אותך עלי], שאין זו עדות שלימה. אמרי ליה רבנן [אמרו לו חכמים] לרב חסדא: אמאי [מדוע] אתה אומר שאינה מקודשת אם אין בה עכשיו שווה פרוטה? הא איכא סהדי [הרי יש עדים] במקום אידית דידעי דבההוא יומא הוה ביה [שיודעים שבאותו יום היה בו] שוה פרוטה? אמר להם: השתא מיהא לא ליתנהו קמן [עכשיו על כל פנים אין הם לפנינו] ואין אנו צריכים לחשוש לעדותם. והביא ראיה לדבריו, לאו היינו [האם אין זו] כשיטת ר׳ חנינא, שבאה אשה לפני בית דין ואמרה שנשבתה אבל טהורה היא, ואף שאמרו שהיו עדים במקום אחר המעידים שנשבתה, ואם כן אין לסמוך על דבריה שאמר ר׳ חנינא: וכי אם עידיה נמצאים בצד אסתן (צפון) אי שם, ומשום כך תיאסר?! ומעירים: אביי ורבא לא סבירא להו להא [לא סברו, לא קיבלו את דעתו זו] של רב חסדא בקידושין, שלדעתם אין ללמוד מדברי ר׳ חנינא, שכן יש להבדיל בין המקרים: אם בדינו של ר׳ חנינא הקילו בשבויה דמנוולה נפשה גבי שבאי [שמנוולת את עצמה אצל השבאי] ומשתדלת להיראות בפניו דוחה כדי שלא יאנוס אותה, ולכן יש סברה שלא נאנסה ומשום כך לא חשש ר׳ חנינא לעדי שבייה הנמצאים במקום אחר, והתירה — האם ניקיל [נקל] באיסור חמור של אשת איש?! מספרים: אישתאר מההיא [נשאר מאותה] משפחה בסורא, שאותה בת שפסק רב חסדא שאין קידושיה הראשונים קידושין נישאה לאחר, והיו להם צאצאים, ופרשו רבנן מינה [והיו חכמים פורשים ממנה], מאותה משפחה, מלהתחתן בה, שחששו משום ממזרות. ומעירים: ולאו [ולא] משום דסבירא להו [שהם סבורים] כדעת שמואל שחוששים בכל דבר שמא הוא שווה פרוטה במקום אחר, אלא משום דסבירא להו [שסבורים הם] כאביי ורבא האומרים: שכיון שהיו עדים במקום אחר — צריך היה לחשוש להם. א מסופר: ההוא גברא דאקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא [מעשה באדם אחד שקידש אשה בענף הדס בשוק]; שלחה לבעיה הזו רב אחא בר הונא לקמיה [לפני] רב יוסף: כהאי גוונא מאי [כגון זה מה עושים]? שלח ליה [לו] כתשובה: נגדיה [הלקה אותו] כדרך שנהג בענין זה רב, ואצטריך גיטא [והצרך גט] לאשה זו כדברי שמואל שחוששים שמא שווה פרוטה במקום אחר. ומבארים: שרב מנגיד [היה מלקה] על מי שהיה מקדש אשה בשוקא [בשוק] שהוא דרך הפקרות וזלזול, ועל מי שהיה מקדש אשה בביאה שמגונה הדבר שמעמיד עדים לבעילה, ועל מי שהיה מקדש אשה בלא שידוכי [שידוך], בלי שדיברו עם האשה קודם לכן, שכל אלה הם מדרכי פריצות. וכן היה מלקה על מי דמבטיל גיטא היה מבטל גט] ששלח לאשתו, ולאחר מכן היה מודיע שהוא בטל. ועל זה דמסר מודעא אגיטא [שהיה מוסר מודעה על גט], שלפני שהיה נותן את הגט היה מוסר מודעה בפני עדים שהוא מגרשה שלא מרצונו, ומבטל איפוא את תוקפו של הגט. שעל ידי ביטול גט ומסירת מודעה על גט עלולה האשה להיכשל באיסור חמור, שתחשוב שהיא פנויה ותינשא לאחר בעוד שבאמת היא עדיין אשת איש. וכן על מי שהיה מצער שלוחא דרבנן [שליח של חכמים], שכל המבזה אותו הריהו כפוגע בכבוד החכמים עצמם, ועל זה דחלה שמתא עילויה תלתין יומין [שחל נידוי עליו שלושים יום] ולא הלך לחכמים לבקש מחילה ולהתיר את הנידוי, ועל חתנא דדייר בי חמוה [חתן שגר בבית חמיו], שיש לחשוש שמא ייכשל בעבירה בחמותו. ומעירים: זה דדייר [שדר] שם בקביעות — אין [כן] מלקים אותו, ואולם זה שרק חליף [עובר] ליד בית חמיו — לא?! ושואלים: והא ההוא חתנא דחליף אבבא דבי חמוה [והרי מעשה היה בחתן אחד שהיה עובר על פתח בית חמיו] ונגדיה [והלקה אותו] רב ששת, משום חשש זימה! ומשיבים: ההוא מידם הות דיימא חמתיה מיניה [אותו אדם חשודה היתה חמותו עליו] שהיתה שמועה שיש ביניהם יחסי קירבה, וכשעובר על פתח הבית הרי הוא מחזק בכך את החשד, ומשום כך הלקה אותו. נהרדעי אמרי [חכמי נהרדעא אומרים]: בכולהו [בכולם], בכל המקרים שהוזכרו לא היה מנגיד [מלקה] רב אלא על דבר אחד — מי שמקדש אשה בביאה בלא שידוכי [שידוכים] קודם לכן. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: ואפילו בשידוכי נמי [בשידוכים גם כן] היה מלקה את המקדש בביאה משום שיש פריצותא [פריצות] בדבר, שמעמיד עדים לבעילתו. ב מסופר: ההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא [אדם אחד שקידש אשה במחצלת של הדסים], אמרו ליה [לו]: והא לית [והרי אין] בה שוה פרוטה! אמר להו [להם]: אם כן תיקדוש [שתתקדש] בארבע זוזי דאית [דינרים שיש] בה, שהיו כרוכים בתוך המחצלת. שקלתא ואישתיקא [לקחה האשה את המחצלת ושתקה]. אמר רבא: הוה שתיקותא [הרי זו שתיקה] שלאחר מתן מעות, וכל שתיקותא [שתיקה] שלאחר מתן מעות, לאו [לא] כלום היא, שכיון שבשעת מתן מעות לא היה בה שווה פרוטה אין הוכחה שהסכימה למה שאמר אחר כך, ויתכן שלא שמה לב לדבריו, ולא התכוונה להתקדש. אמר רבא: מנא אמינא לה [מנין אומר אני אותה], את סברתי זו — דתניא כן שנינו בברייתא], אמר לה לאשה: כנסי (קחי) סלע זו בפקדון, וחזר ואמר לה: התקדשי לי בו. אם אמר כן בשעת מתן מעותמקודשת, ואם אמר כן לאחר מתן מעות, אם רצתהמקודשת, לא רצתהאינה מקודשת. ונברר תחילה: מאי [מה] משמעות ״רצתה״ ומאי [ומה] פירוש ״לא רצתה״? אילימא [אם תאמר] ״רצתה״ — שאמרה אין [כן], שמוכנה להתקדש, ו״לא רצתה״ כוונתו שאמרה במפורש לא, אם כן מכלל הדברים תלמד דרישא [שתחילת הברייתא] כשאמר לה בשעת מתן מעות, ולא חילקנו בין רצתה ולא רצתה,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144