×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַרְבַּע אַרְבַּע וְאַרְבַּע הֲרֵי שְׁמוֹנֶה שְׁמוֹנֶה וּשְׁמוֹנֶה הֲרֵי שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וְכֵן בְּסִינַי וְכֵן בְּעַרְבוֹת מוֹאָב שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״ח:ס״ט} אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה וְגוֹ׳ וּכְתִיב {דברים כ״ט:ח׳} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ׳ נִמְצָא מ״חאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּרִיתוֹת עַל כׇּל מִצְוָה וּמִצְוָה.
every mitzva contains four aspects. Four general aspects and four specific aspects add up to eight. Eight blessings and eight curses add up to sixteen. And so too at Mount Sinai, and so too at the plains of Moab, as it is stated: “These are the words of the covenant that the Lord commanded Moses to make with the children of Israel in the land of Moab, besides the covenant that He made with them in Horeb” (Deuteronomy 28:69). And it is written: “Observe therefore the words of this covenant” (Deuteronomy 29:8). It follows that between the three events where sixteen covenants were made, God established forty-eight covenants for each and every mitzva.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה סוטה ז:ו1} וצריכין הכהנים לשאת ידיהן כנגד כתפותיהן כדתנן במדינה נושאין2 ידיהן כנגד כתפותיהן ובמקדש על גבי ראשיהן חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ:
2. נושאין: כ״י נ: ״הכהנים נושאין״.
1ארבע וארבע – ארבע בריתות ללמוד וארבע ללמד הרי שמנה.
שמנה ושמנה – הא איכא עוד שמנה לשמור ולעשות.
וכן בסיני – כשנאמרו כל המצות למשה נתנו כולן בארור וברוך בכלל ופרט.
וכן בערבות מואב – כשאמרה לישראל כדכתיב (דברים א) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה וגו׳.
שנאמר אלה דברי הברית וגו׳ – בתר קללות וברכות כתיב מלבד הברית וגו׳ אלמא כברית ערבות מואב בברכות וקללות כך ברית בחורב דהר גריזים ודהר עיבל לא איצטריך לאתויי קרא דעלה קאי ובה איירי ושמרתם את דברי הברית הזאת לא גרס ליה הכא.
ארבעים ושמנה בריתות – לכל אחד מישראל שש עשרה תלתא זימני מ״ח הוי.
1. חמשת ד״ה אלו מופיעים בדפוס וילנא בסוף דף ל״ז.
גמרא שמונה ושמונה הרי שש עשרה כו׳ של זה שכך גרמו לי כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה ארבעים כו׳ תלתא זימני הוי מ״ח מוציא כו׳ כצ״ל:
ארבע וארבע הרי שמונה כו׳. פירש״י ד׳ בריתות ללמוד וד׳ ללמד הרי שמונה כו׳ ע״ש וק״ק לפירושו למה חלקן כך בללמוד וללמד ח׳ ועוד בלשמור ולעשות ח׳ הל״ל ד׳ בכ״א הרי ששה עשר ויותר נראה לפרש ארבע ברוך בכלל וד׳ ברוך בפרט הרי ח׳ ברוך ועוד ח׳ ד׳ ארור בכלל וד׳ ארור בפרט הרי ח׳ ארור וניחא השתא דחילק תחלה ברוך בכלל מברוך בפרט ואח״כ חילק ח׳ ברוך מח׳ ארור והענין מבואר שהיה צריך כריתות ברית בכלל ארור אשר לא יקים גו׳ והיה צריך עוד כריתות ברית בפרט לכל מצוה ומצוה כי הוא ידוע כי מצד הנותן שהוא האחד האמיתי כל התורה היא כמצוה א׳ ויסוד א׳ לכל התורה והיא האמונה כמ״ש ספ״ב דמכות בא (מיכה) [חבקוק] והעמידה על אחת כמ״ש וצדיק באמונתו יחיה כמפורש שם וע״כ בא כריתות ברית ברוך א׳ בכלל מצד הנותן ולפי שנתרבו המצות מצד המקבלים כמנין תרי״ג ע״כ בא גם הברוך וכריתות הברית לכל מצוה ומצוה בפרט:
וכן בסיני וכן בערבות מואב שנאמר גו׳. הכי משמע ליה דכל הני הוא בענין זה ברוך וארור בכלל ובפרט דבהר גריזים ודהר עיבל מפורש בפרשת כי תבא ומדנסמך ליה הנהו קללות דמשנה תורה שהיו בערבות מואב כדמסיים בהו אלה דברי הברית אשר צוה גו׳ בארץ מואב משמע ליה מתוך הסמיכות שהיו ג״כ כעין דהר גריזים ודהר עיבל בברוך וארור בכלל ופרט ומדכתיב שם מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב משמע ליה דאותם דחורב שהיו ג״כ כעין זה בברוך וארור בכלל ופרט אבל דאהל מועד להאי תנא לא חשיב דהיינו בסיני היינו דאוהל מועד גם שנזכרו קללות בת״כ שהיה באהל מועד רש״י בחומש גבי מלבד הברית פי׳ היינו קללות שבת״כ שנאמרו בסיני עכ״ל ואין צ״ל דאין מוקדם ומאוחר בתורה אלא כמ״ד דסיני ואהל מועד חדא הוא ודו״ק:
ארבע, מצוות נפרדות לכל מצוה ומצוה, ארבע וארבע שבכלל שבפרט הרי שמונה, שמונה ושמונה של ״ברוך״ ושל ״ארור״ הרי שש עשרה. וכן בסיני, וכן בערבות מואב שנאמר: ״אלה דברי הברית אשר צוה ה׳ את משה... בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת איתם בחורב״ (דברים כח, סט), וכתיב [ונאמר]: ״ושמרתם את דברי הברית הזאת״ וגו׳ (דברים כט, ח). נמצא כי בכל המקומות יחד כרת עימם ארבעים ושמונה בריתות (שלוש פעמים שש עשרה) על כל מצוה ומצוה.
every mitzva contains four aspects. Four general aspects and four specific aspects add up to eight. Eight blessings and eight curses add up to sixteen. And so too at Mount Sinai, and so too at the plains of Moab, as it is stated: “These are the words of the covenant that the Lord commanded Moses to make with the children of Israel in the land of Moab, besides the covenant that He made with them in Horeb” (Deuteronomy 28:69). And it is written: “Observe therefore the words of this covenant” (Deuteronomy 29:8). It follows that between the three events where sixteen covenants were made, God established forty-eight covenants for each and every mitzva.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹצִיא הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל וּמַכְנִיס אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר.

Rabbi Shimon excludes Mount Gerizim and Mount Ebal from this list because only some of the mitzvot were mentioned there, and he includes instead the covenant at the Tent of Meeting in the desert.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מוציא הר גריזים – לפי שלא אמר יהושע עליהן כל התורה אלא מצות שבפרשה.
ומכניס אהל מועד – שלאחר שהוקם המשכן נדבר הקב״ה עם משה בישוב ולמדו כל התורה כדכתיב וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמר (ויקרא א).
רבי שמעון מוציא הר גריזים – הכי מסיים לה בירושלמי וכן היה ר״ש אומר אין לך כל דבר ודבר מן התורה שאין כרות עליה תקע״ו בריתות שתים עשרה בברוך ולא ידענא אמאי י״ב ושמא ברית כנגד כל שבט ושבט וי״ב בארור י״ב בכלל וי״ב בפרט הרי מ״ח בריתות ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי קצ״ב בריתות וכן בהר סיני וכן בערבות מואב הרי תקע״ו בריתות.
ר׳ שמעון מוציא ממנין זה את הר גריזים והר עיבל, שלא נאמרו שם אלא חלק מן המצוות, ומכניס אהל מועד שבמדבר.
Rabbi Shimon excludes Mount Gerizim and Mount Ebal from this list because only some of the mitzvot were mentioned there, and he includes instead the covenant at the Tent of Meeting in the desert.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כְּלָלוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי וּפְרָטוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי וְנִשְׁנוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְנִשְׁתַּלְּשׁוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב.

The Gemara explains: And it is in the dispute between these tanna’im that they disagree, as it is taught in a baraita (Tosefta 8:11): Rabbi Yishmael says: General statements were said at Sinai, i.e., Moses received general mitzvot at Sinai, including the Ten Commandments. And the details of the mitzvot were explained to Moses at a later time in the Tent of Meeting. Rabbi Akiva says: Both general statements and the details of mitzvot were said at Sinai, and later repeated in the Tent of Meeting, and reiterated a third time by Moses to the Jewish people in the plains of Moab. Rabbi Shimon holds in accordance with his teacher, Rabbi Akiva, and counts Mount Sinai and the Tent of Meeting Tent as two distinct places where all of the mitzvot were given.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כללות נאמרו בסיני – בסתם נאמרה תורה בסיני ולא נתפרשה לו כגון בסיני נאמר (שמות כ) וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך ולא פירש מתן דמים כיצד הקטרת אימורים והפשט ונתוח וכליל של עולה ובספר ויקרא באהל מועד פירשה.
ונשתלשו בערבות מואב – מפי משה לישראל ת״ק סבירא ליה כר׳ ישמעאל הלכך הר סיני ואהל מועד חדא היא ור׳ שמעון ס״ל כר״ע הלכך תרי נינהו.
ונשתלשו בערבות מואב – וא״ת מאי איצטריך למימר שלישי דערבות מואב והא לא איירי ר׳ ישמעאל בערבות מואב כלל יש לומר משום סיפא נקט לה דבעי למימר אין לך כל דבר מצוה ומצוה.
ונשתלשו בערבות מואב. פירש״י מפי משה לישראל עכ״ל דקדק בפירושו מפי משה כו׳ דלמ״ד נמי שנשתלשו בערבות מואב הא דקרי ליה הכא אותן דערבות מואב משנה תורה היינו משום דמפי משה היו משא״כ דסיני ודאהל מועד ודו״ק:
ומעירים שחולקים הם בפלוגתא דהני תנאי [במחלוקתם של תנאים אלה] דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ ישמעאל אומר: כללות (צוויים כלליים) נאמרו בסיני ופרטות (פרטי המצוות) באהל מועד. ר׳ עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו (נאמרו פעם שלישית) בערבות מואב. ור׳ שמעון סבור כר׳ עקיבא רבו, שיש למנות את הר סיני ואהל מועד כשני מקומות שבהם ניתנו כל המצוות.
The Gemara explains: And it is in the dispute between these tanna’im that they disagree, as it is taught in a baraita (Tosefta 8:11): Rabbi Yishmael says: General statements were said at Sinai, i.e., Moses received general mitzvot at Sinai, including the Ten Commandments. And the details of the mitzvot were explained to Moses at a later time in the Tent of Meeting. Rabbi Akiva says: Both general statements and the details of mitzvot were said at Sinai, and later repeated in the Tent of Meeting, and reiterated a third time by Moses to the Jewish people in the plains of Moab. Rabbi Shimon holds in accordance with his teacher, Rabbi Akiva, and counts Mount Sinai and the Tent of Meeting Tent as two distinct places where all of the mitzvot were given.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאֵין לָךְ כׇּל דְּבַר מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּרִיתוֹת.

The baraita concludes: And there is no mitzva written in the Torah for which forty-eight covenants were not established.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות.
The baraita concludes: And there is no mitzva written in the Torah for which forty-eight covenants were not established.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵין לְךָ מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּרִיתוֹת שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.

Rabbi Shimon ben Yehuda Ish Kefar Akko said in the name of Rabbi Shimon: There is no mitzva written in the Torah for which forty-eight covenants were not established 603,550 times, corresponding to the population of the Jewish people in the desert. This is because each member of the Jewish people received the covenant both for himself and as a guarantor for the rest of the Jewish people.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר״ש ברבי יהודה אומר ארבעים ושמנה בריתות – לכל אחד של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים כמנין שהיו (בסיני) [במדבר] שכל אחד נעשה ערב על כל אחיו ה״ג בתוספתא (פ״ח ע״ש) א״ר לדברי ר״ש בן יהודה אין לנו כל מצוה ומצוה שלא נכרתו עליה מ״ח בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים ויש בכל אחת שש מאות אלף ושלשת אלפים חמש מאות וחמשים.
רבי שמעון בן יהודה אומר – ירושלמי עד כדון דברים שנכללו ונפרטו דברים שנכללו ולא נפרטו [אמר ליה] כן אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ ישמעאל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא אמר לו לא בדבר אחד דילמא בשני דברים בתמיה והכא בשני דברים אנן קיימין אמר ר׳ תנחומא מכיון דכתיב בסוף אמן כמו שכולו דבר אחד כתיב אשר לא יקים את דברי התורה וכי יש תורה נופלת רבי שמעון בן אליקים אומר זה החזן שהוא עומד רבי שמעון בן חלפתא אמר זה הבית שלמטה דאמר רב הונא בר יהודה בשם שמואל דעל הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים ר׳ אחא בשם ר׳ תנחום בר׳ חייא למד ולימד שמר ועשה והיתה סיפקו בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור ר׳ ירמיה בשם רבי חייא בר׳ אבא לא למד ולא לימד לא שמר ולא עשה ולא היתה סיפקו בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך דאמר רבי חנא א״ר ירמיה עתיד הקב״ה לעשות צל לבעלי מצות בצילן של בעלי תורה שנא׳ (קהלת ז) כי בצל החכמה בצל הכסף ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג).
בד״ה ר״ש כו׳ כמנין שהיו במדבר שכל אחד כו׳ כצ״ל. ונ״ב כך נ״ל להגיה והיינו בסוף מ׳ שנה:
תוס׳ בד״ה ר״ש בן יהודה כו׳ שנכללו ונפרטו דברים שנכללו ולא נפרטו א״ל כן א״ר יוחנן כו׳ זה החזן שהוא עומד כו׳ שלמטה דאמר רב הונא כו׳ קרע יאשיהו ואמר עלי להקים אמר רבי אחא כו׳ לא למד ולא לימד כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ר״ש בן יהודה אומר כו׳ דברים שנכללו ונפרטו שנכללו ולא נפרטו כו׳ וכ״ה בב׳ דברים אנן קיימין כו׳ עכ״ל כצ״ל ופי׳ דכן הוא המדה דדבר שיצא מן הכלל על הכלל כולו יצא אבל ב׳ דברים שיצאו מן הכלל ה״ל ב׳ כתובים ואין מלמדין וכאן נמי י״א דברים שבארור יצאו מן הכלל ואין ללמוד מהן ומשני כיון דכתיב בסוף ארור אשר לא יקים ה״ל כאילו דבר אחד וק״ל:
בא״ד זה החזן שעומד כו׳ זה הבית שלמטה כו׳ קרע יאשיהו ואמר כו׳ עכ״ל והרמב״ן בפי׳ החומש גורס זה הב״ד של מטה כו׳ וע״ש בפירוש ביאור דברי המאמר ועוד נ״ל לפרש זה החזן שעומד היינו החזן הקורא בס״ת שצריך לעמוד בשעת קריאתו וק״ל:
אין לך כל מצוה כו׳ מ״ח בריתות של שש מאות אלף כו׳. משמע מזה דהעונש דהעבירות היה גם בסיני ובערבות מואב ואתיא הך סוגיא כר״י דסבר הכי בפ׳ נ״ה דעל הנגלות נענשו אחרים קודם שעברו את הירדן אבל לר״נ אף על הנגלות לא נענשו אחרים עד שעברו את הירדן לא הוי בכל מצוה אלא ט״ז בריתות של שש מאות אלף כו׳ ורש״י פירש בחומש נקוד על לנו ולבנינו לדרוש אף על הנגלות לא ענש כו׳ בהר גריזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה עכ״ל כל זה כולו כר׳ נחמיה כמ״ש הרא״ם ודו״ק:
ר׳ שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר משום (בשם) ר׳ שמעון: אין לך מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים (כמניינם של בני ישראל במדבר), שכל אחד מישראל קיבל על עצמו את דברי הברית לעצמו וכערב לכל ישראל.
Rabbi Shimon ben Yehuda Ish Kefar Akko said in the name of Rabbi Shimon: There is no mitzva written in the Torah for which forty-eight covenants were not established 603,550 times, corresponding to the population of the Jewish people in the desert. This is because each member of the Jewish people received the covenant both for himself and as a guarantor for the rest of the Jewish people.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַבִּי לְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵין לְךָ כׇּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּרִיתוֹת שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים נִמְצָא לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.

Rabbi Yehuda HaNasi says: According to the statement of Rabbi Shimon ben Yehuda Ish Kefar Akko, who spoke in the name of Rabbi Shimon, there is no mitzva in the Torah for which forty-eight covenants were not established 603,550 times; it follows that for every one of the Jewish people there were 603,550 covenants.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבי: לדברי ר׳ שמעון בן יהודה איש כפר עכו שאמר משום (בשם) ר׳ שמעון, אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. נמצא לכל אחד ואחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים.
Rabbi Yehuda HaNasi says: According to the statement of Rabbi Shimon ben Yehuda Ish Kefar Akko, who spoke in the name of Rabbi Shimon, there is no mitzva in the Torah for which forty-eight covenants were not established 603,550 times; it follows that for every one of the Jewish people there were 603,550 covenants.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא עָרְבָא וְעָרְבָא דְעָרְבָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

The Gemara asks: What is the difference between the statements of Rabbi Shimon ben Yehuda Ish Kefar Akko and Rabbi Yehuda HaNasi? What does the statement of Rabbi Yehuda HaNasi add? Rav Mesharshiyya said: The matter of a guarantor and a guarantor for a guarantor is the difference between them. According to Rabbi Yehuda HaNasi, every Jew is not only rendered a guarantor for every other Jew, but he is also rendered a guarantor for every other Jew’s responsibility as a guarantor. Therefore, according to his calculation, the number of covenants is multiplied again by 603,550.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי בינייהו – מאי מוסיף רבי ובמאי פליגי.
אמר רב משרשיא ערבא וערבא דערבא – אם נעשה כל אחד ערב על ערבותו של חבירו או לא רבי שמעון בן יהודה סבר לא נעשה כל אחד ערב על חבירו אלא שישמרו את המצות נמצא כל אחד ואחד ערב על מ״ח בריתות של כל אחד ואחד אבל לא נעשה כל אחד ואחד ערב על ערבות של חבירו אלא על חובתו של חבירו ואתא רבי למימר לדברי ר׳ שמעון שבא למנות את בריתות הערבות יש לו למנות ארבעים ושמנה בריתות של ששים ריבוא לכל אחד ובכל אחד האלה יש ששים ריבוא שכולם נתערבו זה בזה על חובותם ועל ערבותם נמצא כל אחד מקבל עליו ערבות של ששים ריבוא בשביל חובות של חבירו וכל אחד מששים ריבוא הללו קבל עליו בריתות ששים ריבוא בשביל ערבות שנתערבו אחיו על חביריהם וזה קבל עליו אף ערבות של ערבים.
אמר רב משרשיא ערבא וערבא דערבא – כמדומה דהכי בעי למימר דלר״ש בן יהודה קבל עליו כל אחד מישראל לתרי״ג מצות קצ״ח ריבוא ריבואות וח׳ אלפים ריבואות ותי״ג ריבואות ושבע אלפים ומאתים בריתות לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמשים וחמש מאות בשביל ערבותן אם יעברו עליהן ולרבי אליבא דרבי שמעון ששים ריבוא פעמים ושלשת אלפים ותקנ״ה פעמים חשבון זה בריתות קיבלו עליהן.
בד״ה מאי בינייהו כו׳ ובמאי פליגי הס״ד:
בד״ה א״ר משרשיה כו׳ וכל אחד מששים רבוא הללו קיבל עליו בריתות ששים רבוא כו׳ כצ״ל. ונ״ב נ״ל:
בד״ה אמר רב משרשיא כו׳ לתרי״ג מצות קע״ג ריבוא ריבואות וחמשה אלפים ריבואות ות״ת ריבואות ועוד שלשים ריבואות וחמשים אלפים וחמשה אלפים ומאתים בריתות כו׳ כצ״ל. ונ״ב דע שאלף פעמים מאה אלפים הוא אלף ריבוא פעמים ריבוא ונמצא שהוא קע״ז אלפים פעמים מאה אלפים וחמש מאות פעמים מאה אלפים ופ״ג פעמים מאה אלפים ונ״ה אלפים ושני מאות ושורש החשבון הוא בענין זה תרי״ג פעמים מ״ח הוא כ״ט אלף וד׳ מאות וכ״ד וישראלים היו ס׳ ריבוא דהיינו שש מאות אלף ועוד שלשת אלפים וה׳ מאות וחמשים כ״ט אלף פעמים שש מאות אלף הוא קע״ד אלף פעמים מאות אלפים וד׳ מאות פעמים שש מאות אלף הוא שני אלפים פעמים מאת אלף ועוד ד׳ מאות פעמים מאת אלף וכ״ד פעמים שש מאות אלף הוא קמ״ד פעמים מאת אלף ושוב תחשוב כ״ט אלף פעמים שלש אלפים הוא פ״ז אלף פעמים אלף שהוא שמנה מאות פעמים מאה אלפים ושבעים פעמים מאה אלפים וארבע מאות פעמים שלשת אלפים הוא י״ב פעמים מאת אלף וכ״ד פעמים שלשה אלפים הוא ע״ב אלפים שוב חשוב כ״ט אלף פעמים חמשה מאות הוא י״ד אלף פעמים אלף וחמשה מאות אלפים דהיינו מאה פעמים מאת אלף וארבעים וחמשה פעמים מאת אלף וארבע מאות פעמים חמשה מאות הוא שני פעמים מאת אלף וכ״ד פעמים חמשה מאות הוא י״ב אלפים שוב חשוב כ״ט אלף פעמים חמשים הוא י״ד אלפים פעמים אלף ונ׳ אלף דהיינו י״ד פעמים מאת אלפים ונ׳ אלף וארבע מאות פעמים חמשים הוא עשרים אלפים וכ״ד פעמים חמשים הוא י״ב מאות סכום הכל קע״ז אלף פעמים מאת אלף וה׳ מאות פעמים מאת אלף ושמונים פעמים מאת אלף וג׳ פעמים מאת אלף ונ״ה אלפים ושני מאות. סליק:
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] בין דברי ר׳ שמעון איש כפר עכו ודברי רבי? שנראה שבא רבי להוסיף דברים ואין התוספת בדבריו ברורה. אמר רב משרשיא: ערבא וערבא דערבא [ערב וערב לערב] של חבירו איכא בינייהו [יש ביניהם], שלדעת רבי כל אחד לא רק ערב לחבירו אלא אף ערב לשמירת אותה ערבות שחלה על חבירו, ונמצא מספר הבריתות מוכפל במספר כל ישראל פעם נוספת.
The Gemara asks: What is the difference between the statements of Rabbi Shimon ben Yehuda Ish Kefar Akko and Rabbi Yehuda HaNasi? What does the statement of Rabbi Yehuda HaNasi add? Rav Mesharshiyya said: The matter of a guarantor and a guarantor for a guarantor is the difference between them. According to Rabbi Yehuda HaNasi, every Jew is not only rendered a guarantor for every other Jew, but he is also rendered a guarantor for every other Jew’s responsibility as a guarantor. Therefore, according to his calculation, the number of covenants is multiplied again by 603,550.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ לֹא נֶאֶמְרָה אֶלָּא בְּנוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת.

§ Rabbi Yehuda ben Naḥmani, the disseminator of Rabbi Shimon ben Lakish, taught: The entire passage of the blessings and curses is stated only in reference to an adulterer and adulteress.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל הפרשה – של הר גריזים לא נאמרה אלא בנואף ונואפת.
א דרש ר׳ יהודה בן נחמני מתורגמניה [מתורגמנו] של ר׳ שמעון בן לקיש: כל הפרשה כולה של ברכות וקללות לא נאמרה אלא בנואף ונואפת,
§ Rabbi Yehuda ben Naḥmani, the disseminator of Rabbi Shimon ben Lakish, taught: The entire passage of the blessings and curses is stated only in reference to an adulterer and adulteress.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) {דברים כ״ז:ט״ו} אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה וְגוֹ׳ בְּאָרוּר סַגִּי לֵיהּ אֶלָּא זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד בֵּן וְהָלַךְ לְבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם1 וְעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה2 אֲרוּרִין אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁכָּךְ גָּרְמוּ לוֹ.

This is proved from the verse: “Cursed is the man who makes a graven or molten image” (Deuteronomy 27:15). Is a curse a sufficient consequence for the actions of an idol worshipper? He has rebelled against the fundamental tenet of the Torah. Rather, this is referring to one who engaged in sexual intercourse with a forbidden relative and bore her a mamzer son. And the son, who is not allowed to marry a Jew of unflawed lineage, went to live among the other nations of the world and engaged in idol worship. His father and mother are cursed for causing him to worship idols. Likewise, the rest of the curses refer to sins that are the result of adultery.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
רי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בארור סגי ליה – בתמיה כופר בעיקר הוא וסגי ליה בארור.
אלא זה הבא על הערוה – אשת איש והוליד ממזר ומתוך בושתו שאסור לבא בקהל ואינו מוצא אשה הוא הולך לבין העובדי כוכבים ועובד עבודת כוכבים ארורים אלה שעשאוהו לעבוד פסל ומסכה וכן דורש את כולן כל אחת לפי פשטה אותו של עריות כגון שוכב עם חותנתו ואשת אביו ועם אחותו כולם באשת איש ולמיקם בתרי ארורי שוכב עם כל בהמה אשת איש שעשתה מעשה בהמה שמנאפת מקלל אביו ואמו הבא על אשת איש מזלזל באביו ובאמו שגידלו גידולין רעים בביתם משגה עור מפתה אשת איש שהיא סומא בדבר ואינה יודעת עונשו כמוהו משיג גבול רעהו בא על אשתו הרי הוא השיג גבול מכה רעהו בסתר גורם לו בלחש סתריו שתמות בבדיקת מים המרים לוקח שוחד להכות נפש לוקח שוחד להיות עוקב אחר המנאף ולפתות לו אשת איש וגורם לו מיתה מטה משפט גר יתום איני יודע לדורשו.
אלא זה הבא על הערוה אשת איש והוליד ממזר ומתוך בושתו שאסור לבא בקהל ואינו מוצא אשה הולך לבין העמים ועובד עבודת כוכבים. וארורים אלו שעשאוהו לעבוד פסל ומסכה וכן דורש כלם כל אחת לפי פשטה אותן של עריות כגון שוכב עם חותנתו ואשת אביו ועם אחותו כלם באשת איש ולמיקם בתרי ארורי שוכב עם כל בהמה זו אשת איש שעשתה מעשה בהמה שמנאפת. מקלל אביו ואמו בא על אשת איש מזלזל באביו ואמו שגידלו למעשה רעים. משגה עור מפתה אשת רעהו שהיא סומא בדבר ואינה יודעת העונש כמוהו. משיג גבול רעהו בא על אשת רעהו הרי הוא מסיג גבול רעהו שנאסרה אשתו לו. מכה רעהו בסתר לוקח שוחד להרוג נפש להיות עוקבת אחר המנאף ולפתות לו אשת איש וגורם לו מיתה. מטה משפט גר יתום פ״ה איני יודע לדרשו. ורבינו שמשון מקוצי מפרש זה הבא על אשת איש והוליד ממנה בן ממזר ומתוך שבנו ממזר הולך לדור בעיר אחרת בארץ מרחק באשר ימצא. ונמצא שהוא גר ויתום שהוא כגר שאין לו אב שזה שהולידו אינו מודה שהוא בנו וגם אמו אלמנה שנאסרה על בעלה ויושבת עגונה כאלמנות חיות:
בד״ה אלא זה כו׳ עבודת כוכבים ארורים כו׳ ואמו הבא על אשת איש כו׳ כצ״ל והד״א:
כל הפ׳ כולה כו׳ בארור סגי ליה אלא כו׳. אין לפרש וכי בארור סגי ליה דהא עובד עבודת כוכבים חייב סקילה דא״כ תקשי ליה נמי בשוכב עם אשת אביו ובשוכב עם חותנתו דחייבים נמי מיתה חמורה ולמאי דאוקי ליה בנואף ונואפת דא״א הא חייב מיהת מיתת חנק אלא דר״ל וכי סגי בארור דמשמע ארור בעוה״ז הא אין לו חלק גם לעוה״ב דמומר לעבודת כוכבים הוא מומר לכל התורה ואין לו חלק לעוה״ב משא״כ בבא על א״א יש לו חלק לעוה״ב כדאמרי׳ פ׳ הזהב וה״ה בבא על שאר עריות אך קשה וכי משום דקשיא ליה בהאי קרא דעבודת כוכבים וכי בארור סגי ליה הוצרך למדחק דכולה פרשתא (בארור) [בא״א] כפרש״י וכן דורש את כולן כו׳ עכ״ל ע״ש ואין להאריך בדחוקיו בכל זה ולולי פירושו נראה דלא נתכוין לומר כולה פרשתא אכל י״א ארורים אלא אפסוק זה לחוד שהוא נקרא פרשה כולה דסתומה לפניו וסתומה מלאחריו:
שהרי נאמר שם ״ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה״ וגו׳ (דברים כז, טו), וכי ב״ארור״ בלבד סגי ליה [די לו]? והרי הוא כופר בעיקר! אלא: זה הבא על הערוה והוליד ממנה בן ממזר, והלך הבן שלא יכול היה לבוא בקהל לבין אומות העולם ועבד עבודה זרה — ארורין אביו ואמו של זה שכך גרמו לו. וכך כל האמור בקללות מתייחס רק לעבירות הנובעות מתוך הניאוף.
This is proved from the verse: “Cursed is the man who makes a graven or molten image” (Deuteronomy 27:15). Is a curse a sufficient consequence for the actions of an idol worshipper? He has rebelled against the fundamental tenet of the Torah. Rather, this is referring to one who engaged in sexual intercourse with a forbidden relative and bore her a mamzer son. And the son, who is not allowed to marry a Jew of unflawed lineage, went to live among the other nations of the world and engaged in idol worship. His father and mother are cursed for causing him to worship idols. Likewise, the rest of the curses refer to sins that are the result of adultery.
רי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {דברים י״א:כ״ט} וְנָתַתָּ אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִיזִים וְאֶת הַקְּלָלָה וְגוֹ׳ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אִם לְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה עַל הַר גְּרִיזִים וּקְלָלָה עַל הַר עֵיבָל הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר {דברים כ״ז:י״ב} אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִיזִים וּכְתִיב {דברים כ״ז:י״ג} וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל אֶלָּא לְהַקְדִּים בְּרָכָה לִקְלָלָה.

The Sages taught: “And you shall give the blessing on Mount Gerizim and the curse on Mount Ebal” (Deuteronomy 11:29). Why must the verse state this? If it is to teach that the blessing must be given on Mount Gerizim and the curse on Mount Ebal, it is already stated: “These shall stand on Mount Gerizim to bless the people” (Deuteronomy 27:12), and it is written: “And these shall stand on Mount Ebal for the curse” (Deuteronomy 27:13). Rather, the verse teaches that the proclamation of the blessing must precede the curse.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר ״ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל״ (דברים יא, כט), מה תלמוד לומר? אם ללמד שתהא ברכה על הר גריזים וקללה על הר עיבל — הרי כבר נאמר ״אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים״ (דברים כז, יב), וכתיב ונאמר] ״ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל״ (דברים כז, יג)! אלא להקדים אמירת הברכה לאמירת הקללה.
The Sages taught: “And you shall give the blessing on Mount Gerizim and the curse on Mount Ebal” (Deuteronomy 11:29). Why must the verse state this? If it is to teach that the blessing must be given on Mount Gerizim and the curse on Mount Ebal, it is already stated: “These shall stand on Mount Gerizim to bless the people” (Deuteronomy 27:12), and it is written: “And these shall stand on Mount Ebal for the curse” (Deuteronomy 27:13). Rather, the verse teaches that the proclamation of the blessing must precede the curse.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) יָכוֹל יִהְיוּ כׇּל הַבְּרָכוֹת קוֹדְמוֹת לַקְּלָלוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר בְּרָכָה וּקְלָלָה בְּרָכָה אַחַת קוֹדֶמֶת לִקְלָלָה וְאֵין כׇּל הַבְּרָכוֹת קוֹדְמוֹת לַקְּלָלוֹת.

One might have thought that all of the blessings should precede the curses. Therefore, the verse states “blessing” and “curse” in the singular, to teach that one blessing precedes each curse, but all of the blessings do not precede the curses. The blessings and curses were recited alternately, first one blessing and then one curse.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יכול כל הברכות כולן קודמות לקללות – שיגמרו כל הברכות תחילה עד ברוך אשר יקים וגו׳ ואח״כ יפתחו בקללה.
ברכה אחת קודמת לקללה – ירושלמי יכול משהיו אומרים ברכות היו אומרים קללות תלמוד לומר הברכה והקללה קללה באחת וברכה באחת.
יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות — תלמוד לומר: ״ברכה״ ו״קללה״ בלשון יחיד — ברכה אחת קודמת לקללה, ואין כל הברכות קודמות לקללות, אלא לפי הסדר; ברכה וקללה, ברכה וקללה.
One might have thought that all of the blessings should precede the curses. Therefore, the verse states “blessing” and “curse” in the singular, to teach that one blessing precedes each curse, but all of the blessings do not precede the curses. The blessings and curses were recited alternately, first one blessing and then one curse.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּלְהַקִּישׁ בְּרָכָה לִקְלָלָה לוֹמַר לָךְ מָה קְלָלָה בִּלְוִיִּם אַף בְּרָכָה בִּלְוִיִּם וּמָה קְלָלָה בְּקוֹל רָם אַף בְּרָכָה בְּקוֹל רָם וּמָה קְלָלָה בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף בְּרָכָה בלה״קבִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ וּמָה קְלָלָה בִּכְלָל וּפְרָט אַף בְּרָכָה בִּכְלָל וּפְרָט וּמָה קְלָלָה אֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין וְאוֹמְרִים אָמֵן אַף בְּרָכָה אֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין וְאוֹמְרִים אָמֵן.:

And furthermore, the verse comes to juxtapose the blessing with the curse, to say to you that just as the curse is recited by the Levites, so too, the blessing is uttered by the Levites; and just as the curse is proclaimed loudly, so too, the blessing is proclaimed loudly; and just as the curse is proclaimed in the sacred tongue, Hebrew, so too, the blessing is proclaimed in the sacred tongue; and just as the curse is proclaimed both in general and in detail, so too, the blessing is proclaimed in general and in detail. And just as after the curse is uttered, both groups of people on each mountain respond and say amen, so too, after the blessing is uttered, both groups respond and say amen.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בלשון הקודש – כדילפינן קול קול ממשה.
ולהקיש ברכה לקללה, לומר לך: מה קללה נאמרה בלוים — אף ברכה בלוים, ומה קללה בקול רם — אף ברכה בקול רם, ומה קללה בלשון הקודש — אף ברכה בלשון הקודש. ומה קללה בכלל ופרט — אף ברכה בכלל ופרט, ומה קללה אלו ואלו על שני ההרים עונין ואומרים ״אמן״ — אף ברכה אלו ואלו עונין ואומרים ״אמן״.
And furthermore, the verse comes to juxtapose the blessing with the curse, to say to you that just as the curse is recited by the Levites, so too, the blessing is uttered by the Levites; and just as the curse is proclaimed loudly, so too, the blessing is proclaimed loudly; and just as the curse is proclaimed in the sacred tongue, Hebrew, so too, the blessing is proclaimed in the sacred tongue; and just as the curse is proclaimed both in general and in detail, so too, the blessing is proclaimed in general and in detail. And just as after the curse is uttered, both groups of people on each mountain respond and say amen, so too, after the blessing is uttered, both groups respond and say amen.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מתני׳מַתְנִיתִין: בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד אבַּמְּדִינָה אוֹמֵר אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת בוּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת גבַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם

MISHNA: How is the Priestly Benediction recited? In the country, i.e., outside the Temple, the priest recites the verses as three blessings, pausing between each verse while the people respond amen. And in the Temple, the priests recite all three verses as one blessing, after which the people respond: Blessed be the Lord, God, the God of Israel, from eternity to eternity, as is the customary response to blessings in the Temple. In the Temple, the priest utters the name of God
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ הכי גרסינן במתני׳ ברכת כהנים כיצד כו׳ במדינה אומר אותה שלש ברכות – שמפסיקין הכהנים בין פסוק לפסוק ועונין הציבור אמן.
במקדש ברכה אחת – לפי שאין עונין אמן במקדש ואין צריך כאן שום הפסק והכי מפרש בגמרא.
ב משנה ברכת כהנים כיצד היתה נעשית? — במדינה (מחוץ למקדש) אומר אותה שלש ברכות, שמפסיקים בין פסוק לפסוק והקהל עונה ״אמן״ ביניהם, ובמקדש אומר אותה כברכה אחת והעם עונה אחר כולן ״ברוך ה׳ אלקים אלקי ישראל מן העולם ועד העולם״, כדרך שאומרים במקדש. במקדש אומר את השם
MISHNA: How is the Priestly Benediction recited? In the country, i.e., outside the Temple, the priest recites the verses as three blessings, pausing between each verse while the people respond amen. And in the Temple, the priests recite all three verses as one blessing, after which the people respond: Blessed be the Lord, God, the God of Israel, from eternity to eternity, as is the customary response to blessings in the Temple. In the Temple, the priest utters the name of God
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה לז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוטה לז:, עין משפט נר מצוה סוטה לז:, רי"ף סוטה לז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י סוטה לז:, תוספות סוטה לז:, תוספות איוורא סוטה לז:, מהרש"ל חכמת שלמה סוטה לז:, מהרש"א חידושי הלכות סוטה לז:, מהרש"א חידושי אגדות סוטה לז:, פירוש הרב שטיינזלץ סוטה לז:, אסופת מאמרים סוטה לז:

Sotah 37b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sotah 37b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 37b, Rif by Bavli Sotah 37b, Rashi Sotah 37b, Tosafot Sotah 37b, Tosefot Evreux Sotah 37b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 37b, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 37b, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 37b, Steinsaltz Commentary Sotah 37b, Collected Articles Sotah 37b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144