×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֵׁם לְוַוי אֲבָל אִית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי אע״גאַף עַל גַּב דְּלֹא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּלָא הָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת.:
a modifier, meaning that this board is not referred to by a unique name. But if it has a modifier, even though it is not ten handbreadths higher than the courtyard, and even though the board did not have an area of four cubits, it is still considered to be a separate domain, and it would therefore not be an effective divorce.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין עח ע״א} אפילו עמה1 במטה אינה מגורשת: אמר רבא לא שנו אלא במטה שלו אבל במטה שלה מגורשת שמעת מינה כליו של-לוקח ברשות מוכר קנה לוקח לא צריכה במטה דגבוהה2 עשרה ואף על גב דאיכא מקום כרעי המטה ברשותיה3 דבעל מקום כרעי המטה לא קפדי אינשי:
לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת: מאי טעמא לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה ולא על דבר שהוא כקלתה מאי היא טיפקא דאכלה בה4 תמרי:
{משנה גיטין ח:ב-ג} מתני׳ אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו5 קורא6 והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הוא7 גטיך נתן בידה והיא ישינה ונעורה8 קורא והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הוא9 גיטך היתה עומדת ברשות הרבים וזורקו10 לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה למחצה מגורשת ואינה מגורשת11 וכן לענין קידושין ולענין12 החוב אמר לו זרוק לי חובי וזרקו [לו]⁠13 קרוב למלוה זכה הלוה קרוב ללוה הלוה חייב מחצה למחצה14 שניהם15 יחלוקו:
{בבלי גיטין עח ע״א} או שמצאתו16 מאחוריו: וכי17 אמר [לה]⁠18 הוא19 גטיך מאי20 הוי [גט]⁠21 הוה ליה טלי גטיך מעל גבי קרקע22 ואמר רבא טלי גטיך מעל גבי קרקע
לא אמר כלום אימא שלפתו23 מאחוריו והא בעינא ונתן בידה וליכא לא צריכה דעייק24 ליה25 חרציה [ושקלתיה]⁠26:
{בבלי גיטין עח ע״א-ע״ב} היתה עומדת ברשות הרבים [וזרקו לה] וכול׳27. היכי דאמי קרוב לה אמר ליה שמואל לרב יהודה כדי [שתשוח]⁠28 ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמאטי גיטא לידה אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הוה29 עובדא ואצרכוה חליצה:
1. עמה: וכן גז. דפוס קושטא: עמו. כ״י נ: ״הוא עמה״. דפוסים: ״היא עמו״. ראה משנה.
2. דגבוהה: כ״י נ: ״דגביהא״.
3. ברשותיה: כ״י נ: ״ברשותא״.
4. בה: דפוסים: ביה.
5. מאחוריו: וכן גז. כ״י נ, דפוסים: ״מאחריו״, וכן בגמ׳ שם.
6. קורא: מנוקד ברמב״ם פיהמ״ש: ״קורָא״. דפוסים: קוראה. וכן בהמשך.
7. הוא: דפוסים: הא. וכן בהמשך.
8. נעורה: גז, כ״י נ, דפוסים. גז: ״ניעורה״. כ״י בהמ״ל 695: ״ונעורה״.
9. הוא: דפוסים: הא.
10. וזורקו: גז, כ״י נ, דפוסים: ״וזרקו״.
11. מחצה למחצה מגורשת ואינה מגורשת: חסר בכ״י נ.
12. ולענין: כ״י נ: ״וכן לענין״.
13. לו: כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
14. למחצה: וכן גז. כ״י נ, דפוסים: ״על מחצה״.
15. שניהם: וכן ברמב״ם פיהמ״ש. חסר ב-גז, כ״י נ, דפוסים.
16. או שמצאתו: כ״י נ: ״מצאתי״. דפוס קושטא: או מצאתו.
17. וכי: כ״י נ: ״כי״.
18. לה: גז, דפוסם. כ״י בהמ״ל 695: ״ליה״. כ״י נ: ״לו״.
19. הוא: דפוסים: הא כבמשנה שם.
20. מאי: כ״י נ, דפוס קושטא: ״מי״.
21. גט: גז, כ״י נ, דפוס קושטא. חסר בכ״י בהמ״ל 695, דפוסים.
22. קרקע: כ״י נ: ״הקרקע״.
23. שלפתו: דפוסים: ששלפתו.
24. דעייק: דפוסים: דעריק.
25. ליה: וכן כ״י נ. גז, דפוסים: ״לה״.
26. ושקלתיה: גז, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״ושקלתה״.
27. היתה...וזרקו לה וכול׳: גז, דפוסים. כ״י נ עד: ״הרבים״. כ״י בהמ״ל 695 עד: ״הרבין וכול׳⁠ ⁠״.
28. שתשוח: גז, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״שתשוה״. וניתן לקרוא כן גם בכ״י נ.
29. הוה: דפוסים: הוי.
ערך שלף
שלףא(שבת פב. חולין קה:) ולא שלף לכו ירק׳ ואכל מכישא דאסר גינאה (עירובין יא) זיל שלוף שדינהו (שבת קנא) שליפא תוכחה פי׳ סריס שנשלפו ונתקו ביציו אתה מוכיחני יש אומרים הכי אמר לו סריס תוכחה אני עושה עמך ולא מצות (בבא קמא צג) שינוי דהדר למילתיה הוא דאיבעי משלף להו (בבא מציעא פט.) אף על גב דקא משליף קטיני מביני אלימי (יבמות קב) שלפתיה לעילאי וקאי לתתאי (גיטין לג) כל מילתא דמתעבדא בבי עשרה צריכא בי עשרה למשלפה (גיטין עח.) דעייק לה חרציה ושלפתיה וחלצה נעלו תרגומו ותשלוף סנדליה (נדה סא) רישא דגניא בצבא סיפא דמשלפי שלופי פי׳ רישא במשולבות כמו מצאן צבותין סיפא כשאינן משולבות (יבמות קט) בערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ פי׳ הנתק מזה והנעץ לזה כלו׳ עזוב הלוה ותפוש הערב:
א. [אוים ציהען.]
שם לווי – כולהו פיסלא מיקרו ואי הוי להאי שם לעצמו הוה ליה חשוב ולא בטיל.
זה שביארנו במשנה שכל שזרק הגט בחצרו אפי׳ היתה עמו במטה אינו כלום פירשוה במטה שלו אבל אם היתה המטה שלה על צד שאין לבעל רשות בו קנתה ולא משום כליה שהרי כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח אלא שמן הסתם המטה עשרה גבוהה ואין אויר שלמעלה מעשרה חשוב רשות מוכר להפקיע רשות הכלי ואע״פ שהכרעים מונחים בארץ הואיל וגבוהה עשרה ונוחה להשתמש תחתיה אמקום כרעי לא קפדי אינשי ויש ללמוד מכאן שכליו של לוקח המונח על גבי קונדיסין ברשות מוכר למעלה מעשרה קנה לוקח אלא שאני אומר דוקא באשתו אמרו שאדם עשוי למחול לה כמה דברים:
שם לווי, שלחתיכת העץ הזו אין שם או כינוי המיוחד לעצמה, אבל אם אית ליה [יש לו] שם לווי, אף על גב [אף על פי] שלא גבוה עשרה טפחים מן החצר, ואף על גב [ואף על פי] דלא הוי [שאינו] ארבע אמות הרי הוא כרשות לעצמה ואין האשה מתגרשת בו.
a modifier, meaning that this board is not referred to by a unique name. But if it has a modifier, even though it is not ten handbreadths higher than the courtyard, and even though the board did not have an area of four cubits, it is still considered to be a separate domain, and it would therefore not be an effective divorce.
מאמרים באתר אסיף
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲפִילּוּ הוּא עִמָּהּ בַּמִּטָּה כּוּ׳.: אָמַר רָבָא אלֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּמִטָּה שֶׁלּוֹ אֲבָל בְּמִטָּה שֶׁלָּהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

§ It was taught in the mishna that if he throws a bill of divorce to his wife while she is in his house, she is not divorced, even if the bill of divorce is with her in the bed, i.e., he throws it onto the bed in which she is sitting or lying. Rava says: They taught this only in a case where he throws the bill of divorce to her and it is with her in his bed. But if he throws the bill of divorce to her and it is with her in her bed, then she is divorced.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל במטה שלה – אע״פ שבתוך ביתו מגורשת וקא סלקא דעתין טעמא משום דקסבר כליו של לוקח ברשות מוכר קונה חפץ הנתון לתוכו לבעליו ופלוגתא היא בב״ב (פה:).
א שנינו במשנה שאם נתן לה את הגט סמוך לה אפילו הוא עמה במטה אינה מגורשת. אמר רבא: לא שנו אלא שנתן את הגט במטה שלו, אבל אם נתן את הגט במטה שלהמגורשת.
§ It was taught in the mishna that if he throws a bill of divorce to his wife while she is in his house, she is not divorced, even if the bill of divorce is with her in the bed, i.e., he throws it onto the bed in which she is sitting or lying. Rava says: They taught this only in a case where he throws the bill of divorce to her and it is with her in his bed. But if he throws the bill of divorce to her and it is with her in her bed, then she is divorced.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּמִטָּה שֶׁלּוֹ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת בְּמִטָּה שֶׁלָּהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

This is also taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: If he throws the bill of divorce to her when she is in his bed, she is not divorced; if he throws it to her when she is in her bed, she is divorced.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], ר׳ אליעזר אומר: אם נתן את הגט במטה שלואינה מגורשת, במטה שלהמגורשת.
This is also taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: If he throws the bill of divorce to her when she is in his bed, she is not divorced; if he throws it to her when she is in her bed, she is divorced.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּבְמִטָּה שֶׁלָּהּ מְגוֹרֶשֶׁת.: כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר הוּא שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר קָנָה לוֹקֵחַ.

The Gemara asks: And if he throws the bill of divorce to her in her bed, is she divorced? But the bed is like vessels of a buyer that are in the domain of the seller, since the bed that belongs to her is in the house of the husband. Can you conclude from here that even if the vessels of a buyer are in the domain of the seller, the buyer acquires anything that is deposited into his vessels? This issue is disputed elsewhere. Some hold that when a vessel of the buyer is in the domain of the seller, the vessel cannot serve to acquire an item on behalf of the buyer.
רי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(4-5) שמעת מינה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח לא צריכא דגבוה עשרה. פירש רש״י ז״ל: דהוי רשותא לנפשיה ולא חשיב ההוא אוירא רשות מוכר לבטל רשות הכלי. וקשיא לי דאם כן מאי קא פריך והא איכא מקום כרעי המטה כלומר דקפיד בהו דהא מכל מקום כי קליט ליה מאויר שלמעלה לעשרה קליט ליה דלית ליה חשיבות לבטוליה לכלי של לוקח וכי קפיד אכרעי המטה מאי הוי, ועוד דלכאורה מדקא מקשה והא איכא מקום כרעי המטה כלומר דקפיד בהו משמע דכולה מילתא משום דקפיד בהו ולא קפיד הוא, ועוד דמאי שנא עשרה אי משום לבוד כיון דגבוה שלשה נפיק ליה מתורת לבוד וליקני ואי משום זכיית אויר חצרו הא ודאי אויר חצרו אפילו למעלה מעשרה כל שבתוך מחיצותיו קונה לו ואויר חצרו כחצרו כדתנן היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת, הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף הרי זו מגורשת, ואי משום דמפסיק כלי ואין סופו לנוח כדאמר רבא במציעא פרק השואל גמרא אין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירה בלבד מאי שנא עשרה אפילו חמשה וארבעה כל שאין הכלי מונח בקרקע, ומלשון רבינו אלפאסי ז״ל נראה שהוא מפרש כדברי רש״י ז״ל וזהו לשונו: לא צריכא במטה דגבוה עשרה ואף על גב דאיכא מקום כרעי המטה ברשותיה דבעל אמקום כרעי המטה לא קפדי אינשי, והרמב״ם ז״ל פירש: מפני שחלקה רשות לעצמה, ומסתברא דהכי [בנדפס: פרכינן] פירושא לא צריכא דגביה עשרה ויכול להשתמש תחתיו הלכך לא קפיד ביה והוה ליה כאומר לה קני דהתם קני כליו של לוקח ברשות מוכר, ומשום הכי פריך כי גביהה עשרה מאי הוי אכתי איכא מקום כרעי המטה דקפיד בהו והוה ליה כליו של לוקח ברשות מוכר ולא קנה לוקח ולא אמרו קולט מן האויר דקונה אלא בדלא מנח אארעא אבל מנח אארעא כליו של לוקח ברשות מוכר קרי ביה ולא קנה לוקח, ופריך אמקום כרעי המטה לא קפדי אינשי כלומר אמקום כרעי המטה של אשתו, כך נראה לי.
ותוהים: ואם נתן את הגט במטה שלה האם היא מגורשת?! הלא כליו של לוקח (קונה) ברשות מוכר הוא! שאף שהמיטה היא שלה, מכל מקום המיטה עצמה נמצאת ברשות הבעל. האם שמעת מינה [למד אתה מכאן]: שכליו של לוקח ברשות מוכרקנה לוקח? והלא דבר זה שנוי במחלוקת, ויש אומרים שדבר הנכנס בכליו של הלוקח כשהיו הכלים מונחים ברשות המוכר — לא קנה הלוקח!
The Gemara asks: And if he throws the bill of divorce to her in her bed, is she divorced? But the bed is like vessels of a buyer that are in the domain of the seller, since the bed that belongs to her is in the house of the husband. Can you conclude from here that even if the vessels of a buyer are in the domain of the seller, the buyer acquires anything that is deposited into his vessels? This issue is disputed elsewhere. Some hold that when a vessel of the buyer is in the domain of the seller, the vessel cannot serve to acquire an item on behalf of the buyer.
רי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לָא צְרִיכָא בדְּגָבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְהָאִיכָּא מְקוֹם כַּרְעֵי אַמְּקוֹם כַּרְעֵי לָא קָפְדִי אִינָשֵׁי.:

The Gemara answers: No, it is necessary to state this halakha in a case where the bed is ten handbreadths high, as then the bed is considered to be its own domain. The Gemara challenges this: But there is the place on which the legs of the bed are standing; the legs are standing in the husband’s domain. The Gemara answers: People are not particular about the place of the legs of the bed since it is so small. Therefore, since the bed is considered to be its own domain, it is not considered to be within the domain of the husband.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דגבוה י׳ – דהוי רשותא לנפשיה ולא חשיב ההוא אוירא רשות מוכר לבטל את רשות הכלי.
והא איכא מקום כרעי – שמונחים לארץ.
ה״ג: אמקום כרעי לא קפדי אינשי – הואיל וגבוה מן הארץ עשרה שנוחה להשתמש תחתיה.
אמקום כרעי לא קפדי אינשי – לכל הפחות באשתו וכן באויר המטה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 4]

תוס׳ בד״ה אמקום כרעי כו׳ לכל הפחות באשתו וכן באויר המטה עכ״ל וכ״כ הרא״ש פי׳ באשתו דפסיקא להו לגבי שאר אינשי ודאי דקפדי אכרעי מטה וגם אאוירא וק״ל:
ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו אלא במקרה שגבוה, כלומר, גבוהה המיטה עשרה טפחים, שאז היא נחשבת כרשות לעצמה. ומקשים: והאיכא [והרי יש] מקום כרעי [הרגליים של המיטה] שהוא ברשותו של הבעל! ומשיבים: על מקום כרעי [רגלי המיטה] לא קפדי אינשי [מקפידים אנשים] מפני שהוא מקום קטן ביותר, וכיון שהמיטה היא כרשות לעצמה, אינה נחשבת כמצויה ברשות הבעל.
The Gemara answers: No, it is necessary to state this halakha in a case where the bed is ten handbreadths high, as then the bed is considered to be its own domain. The Gemara challenges this: But there is the place on which the legs of the bed are standing; the legs are standing in the husband’s domain. The Gemara answers: People are not particular about the place of the legs of the bed since it is so small. Therefore, since the bed is considered to be its own domain, it is not considered to be within the domain of the husband.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קַלְתָּהּ מְגוֹרֶשֶׁת.: אַמַּאי כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר הוּא.

§ It was taught in the mishna that if the husband threw the bill of divorce into her lap, or into her basket, then she is divorced, even if she is in her husband’s house at that time. The Gemara asks: Why is she divorced? Is this not like a case of the vessels of a buyer that are in the domain of the seller, with regard to which there is a dispute concerning whether the vessels can serve to acquire an item on the buyer’s behalf?
רי״ףפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתוך ביתו או בתוך חצרו אפילו עמה במטה וכו׳ אמר רבא ל״ש אלא במטה שלו אבל במטה שלה מגורשת תניא נמי הכי ר׳ אליעזר אומר במטה שלה מגורשת ש״מ כלי של לוקח ברשות מוכר קני פי׳ ופלוגתא היא בפ׳ המוכר את הספינה וא״כ תקשה מהכא למ״ד לא קנה לא צריכא במטה דגבוהה עשרה פי׳ דהוי רשותא לנפשיה ולא חשיב ההוא אוירא רשות מוכר לבטל את הכלי:
ב שנינו במשנה שאם זרק את הגט לתוך חיקה או לתוך קלתה אפילו היתה בתוך ביתו או חצירו — הריהי מגורשת. ומקשים: אמאי [מדוע] מגורשת אם נתן את הגט לתוך קלתה? הלא מקרה זה כליו של לוקח ברשות מוכר הוא, והרי דבר זה שנוי במחלוקת אם כליו של קונה ברשות מוכר קונים לו!
§ It was taught in the mishna that if the husband threw the bill of divorce into her lap, or into her basket, then she is divorced, even if she is in her husband’s house at that time. The Gemara asks: Why is she divorced? Is this not like a case of the vessels of a buyer that are in the domain of the seller, with regard to which there is a dispute concerning whether the vessels can serve to acquire an item on the buyer’s behalf?
רי״ףפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה קַלְתָּהּ תְּלוּיָה בָּהּ וְכֵן אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה קַלְתָּהּ תְּלוּיָה בָּהּ ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר קְשׁוּרָה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה.

Rav Yehuda says that Shmuel says: The mishna is referring to a case where her basket was hanging from her body, and therefore it is not considered to be within the domain of the husband. And so Rabbi Elazar says that Rabbi Oshaya says: The mishna is referring to a case where her basket was hanging from her body. And Rabbi Shimon ben Lakish says: If it was tied to her then that is enough, even though it is not hanging from her body.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קשורה אע״פ שאינה תלויה – אלא נגררת בקרקע וקשור בה ולא גרסי׳ תלויה אע״פ שאינה קשורה.
כגון שקלתה תלויה בה – וא״ת ותיפשוט איפכא מדמתרצי כל הני אמוראי. ובהמוכר את הספינה (ב״ב דף פה:) רוצה לפשוט מדברי אמוראי ואינו יכול ויש לומר דהכא לכולהו מספקא להו אלא דדחו למתני׳ דלא נפשוט מינה א״נ אפי׳ בעלמא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה הכא לענין גט דלרחוקה קאתי לא קנה.
כבר ביארנו במשנה שאם זרקו לתוך קלתה אף במונחת בקרקע קנתה שאין אדם קפיד על מקום קלתה מכל מקום דוקא בקלתה וכיוצא בה שהם כלים דקים אבל אם היתה גדולה שמן הסתם אדם מקפיד עליה לא זכת בגיטה ומכל מקום אם היתה קשורה בה אע״פ שאינה קשורה בחבל קצר בכדי שאם תעמד תהא קלתה תלויה בה ולא תגרר בארץ אלא בחבל ארוך שכשהיא עומדת נמצאת קלתה נגררת בארץ אעפ״כ מגורשת אף בגדולה וגירסא הנכונה בזה אמר רב יהודה כגון שהיתה קלתה תלויה בה ריש לקיש אמר קשורה אע״פ שאינה תלויה ואין גורסין אחריה ותלויה אע״פ שאינה קשורה וכן אם היתה קלתה מונחת בין ירכותיה בקרקע אע״פ שאינה קשורה בה זכת שאין אדם מקפיד על מקום מושבה וכן אם היה בעלה מוכר קלתות בכל פנים זכת מפני שמאחר שאומנותו בכך אינו מקפיד על מקומם נמצא שבקטנה אין צריכין בה לשום דבר ומגורשת ובגדולה אתה צריך לאחד מן הדרכים שהוזכרו:
אמר רב יהודה אמר שמואל: במשנתנו מדובר כגון שהיתה קלתה תלויה בה, על גופה של האשה, ואז אינה מונחת ברשותו של הבעל. וכן אמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא: כגון שהיתה קלתה תלויה בה. ור׳ שמעון בן לקיש אמר: אם היתה קשורה בה, אף על פי שאינה תלויה — דיו.
Rav Yehuda says that Shmuel says: The mishna is referring to a case where her basket was hanging from her body, and therefore it is not considered to be within the domain of the husband. And so Rabbi Elazar says that Rabbi Oshaya says: The mishna is referring to a case where her basket was hanging from her body. And Rabbi Shimon ben Lakish says: If it was tied to her then that is enough, even though it is not hanging from her body.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה קַלְתָּהּ מוּנַּחַת לָהּ בֵּין יַרְכוֹתֶיהָ רַב מְשַׁרְשְׁיָא בַּר רַב דִּימִי אָמַר כְּגוֹן שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ מוֹכֵר קְלָתוֹת.

Rav Adda bar Ahava says: The mishna is referring to a case where her basket was placed between her thighs and is therefore in the place where she is sitting, and since her husband is not particular about the place in which she is sitting, it is considered her domain. Rav Mesharshiyya bar Rav Dimi says: The mishna is referring to a case where her husband was a basket seller, and therefore is not particular about the place where the basket is since his whole courtyard is full of baskets, and it is therefore considered to be her domain.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בין ירכותיה – ואע״פ שמונח בקרקע אין אדם מקפיד על כל מקום מושב אשתו ועד עכשיו היה אותו מקום קנוי לה.
מוכר קלתות – לכך אינו מקפיד על מקומה שיש לו בית לכך.
רב אדא בר אהבה אמר: כגון שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה (רגליה) שאז מונחת הקלת במקום מושבה של האשה עצמה, ועל כך אינו מקפיד. רב משרשיא בר רב דימי אמר: כגון שהיה בעלה מוכר קלתות (סלים), ולכן איננו מקפיד על מקום הקלת, לפי שכל חצרו עשויה לכך.
Rav Adda bar Ahava says: The mishna is referring to a case where her basket was placed between her thighs and is therefore in the place where she is sitting, and since her husband is not particular about the place in which she is sitting, it is considered her domain. Rav Mesharshiyya bar Rav Dimi says: The mishna is referring to a case where her husband was a basket seller, and therefore is not particular about the place where the basket is since his whole courtyard is full of baskets, and it is therefore considered to be her domain.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מְקוֹם חֵיקָהּ קָנוּי לָהּ מְקוֹם קַלְתָּהּ קָנוּי לָהּ אָמַר רָבָא מ״טמַאי טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן גלְפִי שֶׁאֵין אָדָם מַקְפִּיד לֹא עַל מְקוֹם חֵיקָהּ וְלֹא עַל מְקוֹם קַלְתָּהּ.

Rabbi Yoḥanan says: There is no need for these explanations, since the place of her lap belongs to her, and the place of her basket belongs to her. Rava said: What is the reasoning of Rabbi Yoḥanan’s statement? Because a person is not particular, not about the place of his wife’s lap, nor about the place of her basket, it is as though he transferred ownership of the place to her for her use.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקום חיקה קנוי לה – וא״ת פשיטא דהא חיקה הוי ממש כידה ואומר ר״י דר׳ יוחנן קשורה ותלויה בעי ומיירי כשבגדיה נגררין בארץ והשתא אי לאו טעמא דמקום חיקה קנוי לה לא הוי מהני מידי כיון דאינה קשורה ותלויה.
בד״ה מקום חיקה כו׳ דר״י קשורה ותלויה בעי ומיירי כשבגדיה נגררין כו׳ דאינה קשורה ותלויה עכ״ל ר״ל דסתמא בגדיה נגררין ואינן תלויין ולא ניחא ליה לאוקמא בין חיקה ובין קלתה בקשורה ותלויה כדאוקמא לעיל וק״ל:
ר׳ יוחנן אמר: אין צורך בהסברים אלה, אלא מקום חיקה קנוי לה, מקום קלתה קנוי לה. אמר רבא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ יוחנן?לפי שאין אדם מקפיד על אשתו לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה, והרי זה כאילו הקנה אותם לה לכל שימוש.
Rabbi Yoḥanan says: There is no need for these explanations, since the place of her lap belongs to her, and the place of her basket belongs to her. Rava said: What is the reasoning of Rabbi Yoḥanan’s statement? Because a person is not particular, not about the place of his wife’s lap, nor about the place of her basket, it is as though he transferred ownership of the place to her for her use.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי זְרָקוֹ לָהּ לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קַלְתָּהּ אוֹ לְתוֹךְ כׇּל דָּבָר שֶׁהוּא כְּקַלְתָּהּ הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.

This is also taught in a baraita: If he threw the bill of divorce to her into her lap, or into her basket, or into anything that is like her basket, then she is divorced.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא נמי הכי – דמשום דאינו מקפיד הוא מדקתני או בכל דבר שהוא כקלתה שמיוחד לתשמישה תמיד שהמכניס אשתו לתוך ביתו על מנת להיות כלי תשמישיה קטנים עמה הוא מכניסה.
תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: אם זרקו, את הגט, לה לתוך חיקה או לתוך קלתה, או לתוך כל דבר שהוא כקלתההרי זו מגורשת.
This is also taught in a baraita: If he threw the bill of divorce to her into her lap, or into her basket, or into anything that is like her basket, then she is divorced.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כׇּל דָּבָר שֶׁהוּא כְּקַלְתָּהּ לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי טַסְקָא דְּאָכְלָה בַּהּ תַּמְרֵי.:

The Gemara analyzes the wording of the baraita: What is included by the expansive term: Anything that is like her basket? It serves to include the basket [taska] from which she eats dates, as he is not particular about its place as well.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך טסקא
טסקאא(מגילה ז:) מלא טסקא קשבא מלא טסקא זנגבילא. (גיטין עח.) כל דבר שהוא בקלתא לאתויי מאי לאתויי טסקא דאכלא בה תמרי פי׳ כלי כעין קלת ובלעז טסקא:
א. [באטיל, סאקווע.]
טסקא – טשק״א בלעז.
ומתוך שהבאנו ברייתא זו מדייקים בלשונה: ״כל דבר שהוא כקלתה״ לאיתויי מאי [להביא, להוסיף, את מה]?לאיתויי [להביא] טסקא דאכלה בה תמרי [סל שהיא אוכלת בו תמרים] שגם על מקומו אינו מקפיד.
The Gemara analyzes the wording of the baraita: What is included by the expansive term: Anything that is like her basket? It serves to include the basket [taska] from which she eats dates, as he is not particular about its place as well.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מתני׳מַתְנִיתִין: דאָמַר לָהּ כִּנְסִי שְׁטַר חוֹב זֶה אוֹ שֶׁמְּצָאַתּוּ מֵאֲחוֹרָיו קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּיטָּהּ אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיֹּאמַר לַהּ הֵא גִּיטִּיךְ.

MISHNA: If he said to his wife: Take this promissory note, and it was a bill of divorce, or she found it behind him and he did not tell her what it was but she reads what is written in it and discovers that it is her bill of divorce, it is not a valid bill of divorce until he says to her: This is your bill of divorce.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםפסקי רי״דרמב״ןרמב״ן מלחמות ה'רשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ עד שיאמר לה הא גיטיך – ואפי׳ לאחר שבא לידה אומר לה כן ודיו.
קוראה והרי הוא גיטה – כשהיא קוראה בו רואה שהוא גיטה.
אאפילו נתנו בידה שלא לשום גט, או שמצאתו היא ולקחה או׳ב עריק לה חלציה ושלפתו, ואפילו נתנו בידה כשהיא ישינה, אינו גט עד שיאמר לה זה גיטיך.
א. עח ע״א.
ב. כך בד״פ. ואפשר לפרש לשון זה ולקחה או⁠[תו] עריק לה וכו׳. וכ״ה בגמרא דמצאתו היינו דוקא בגונא דעריק לה. בכת״י: ולקחו או עריק לה וכו׳. ולפי״ז במצאתו לבד נמי הוי גט. ולא יתכן, דבגמ׳ אמרינן דהוי מע״ג קרקע.
אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך – ר״י היה מצריך לנותן גט לאשתו לומר הי גיטיך וגם הרי את מותרת לכל אדם כדמשמע בהמגרש (לקמן דף פה:) שהיו רגילים לומר ג״כ ודן ומיהו קשה דבהניזקין (לעיל דף נה.) משמע דאפילו לא אמר כשר גבי מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא נשמע אמר לעדים ראו גט זה וכו׳ וי״ל דהתם נמי אחר כך יגידו לה העדים שהיא מגורשת אף על פי דהאשה מתגרשת בעל כרחה מכל מקום צריך לומר לה הי גיטיך והרי את מותרת לכל אדם שתדע שהיא מגורשת ולא תהא חוזרת דבעינן שיהא משלחה ואינה חוזרת.

הזורק

{שמעתא דאמירה בגיטין}
מתני׳: אמר לה, כנסי שט״ח זה, או שמצאתו מאחריו, קוראה והרי הוא גיטה, אינו גט עד שיאמר לה, הא גיטיך – ואיכא דקשיא ליה הא דגרסי׳ בפ׳ הניזקין (בבלי גיטין נ״ה.) וביבמות, בפ׳ חרש שנשא פקחת (בבלי יבמות קי״ג:): אמר רבא: מעדותו של ר״י בן גודגדא נלמוד, אמר לעדים, ראו גט זה שאני נותן לאשתי, וחזר ואמר לה, כנסי שט״ח זה, הרי זו מגורשת. לאו אמר רבי יוחנן, לא בעינן דעתה, ה״נ לא בעינן דעתה.
ויש להשיב: נהי דלא בעינן דעתה, אבל בעינן שיוציא הבעל השלוחין בפיו לאחר כתיבת הגט, בענין שיתבונן הדבר או לעדים או לאשה. וכיון שפירש הדבר לעדים אין צריך דעת האשה בגירושין. וכן בקידושין צריך שיוציא בפיו הקידושין בענין שיתבונן לעדים ולאשה, כדאמרי׳ התם (בבלי קידושין ו׳.): גבי קידושין כתיב, כי יקח - ולא שיקח את עצמו, גבי גירושין כתיב, ושלחה - ולא שישלח את עצמו. וגרסי׳ תו התם (בבלי קידושין ו׳.): היה מדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה, ונתן לה ולא פירש. רבי יוסי אומר: דיו. ר׳ יהודה אומר: צריך לפרש. אלמא, בעינן שיוציא בפיו דברי השלוחין והקידושין.
ואמרי׳1, נתן בידה והיא ישנה לאו בת איגרושי היא, מפני שאין הגט שמור בידה ולא משום דבעינן דעתה.
וחרשת שהשיאה אביה, אף על פי שיודעת בשמירת גיטה ושמירת עצמה, שאלמלא כן לא היתה מתגרשת, אינה שומעת מה שאומר לה בפיו, הא גיטיך. ומש״ה שמעינן מינה דלא בעינן דעתה, שתתבונן היא בשלוחין שמוציא מפיו, ודי לנו בשמיעת העדים.
וה״ר אברהם ז״ל כתב: כנסי שט״ח זה, דאמרי׳: אינו גט, משום דחיישי׳ דלמא גברא גופיה בטליה לגיטא ואין דעתו לגרשה בהא נתינה, עד שיאמר לה, הא גיטך.
וקשיא לן על הדין פירוש. א״ה, נימא תהוי תיובתא דרב ששת, דאמר (בבלי גיטין ל״ב:), אינו חוזר ומגרש בו.
ועוד כתב ה״ר אברהם ז״ל דמאי דמקשינן בקידושין - במאי עסקינן. אילימא בשאין מדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה, מנא ידעה מאי קאמר לה - לא מקשינן אלא על עסקי גירושין2 בלבד, דבקידושין ודאי בעינן דעתה דאינתתא.
ולדברינו אנו, ה״ה לגירושין דבעינן שידעו העדים במאי דקאמר. ואין בין קידושין לגירושין אלא שבקידושין בעינן דעת העדים ודעת האשה ובגירושין די לנו בדעת העדים ואין לנו צורך בדעת האשה, שתשמע ודעת3 השלוחין שמוציא הבעל מפיו.
1. נראה דצ״ל: ודאמרינן
2. נראה דצ״ל: קידושין
3. שמא צ״ל: ותדע
פרק הזורק1
[במאור דף מ. ד״ה אמר לה. לרי״ף סי׳ תקמד (גיטין דף עח.)]
כתוב שם: אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו, קוראה והרי היא גיטה, אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך.
אמר אברהם: ואפילו במדבר עמה על עיסקי גיטה.
[במאור שם.]
כתוב שם: ואיכא דקשיא ליה הא דגרסינן בפרק הניזקין [דף נה.] וביבמות בפרק חרש שנשא פקחת [יבמות דף קיג:] אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא נלמוד [אמר] לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זו מגורשת, לאו אמר רבי יוחנן בן [גודגדא] לא בעינן דעתא הכא נמי לא בעינן דעתא.
אמר אברהם: דברים שהם פשוטים בגמרא איך בלבל אותם, כי זה שאמר לה כנסי שטר חוב זה חיישינן דילמא בטולי בטליה, ואפילו היה מדבר עמה מתחלה על עסקי גיטה ואפילו הכי כי שקיל מניה ואמר לה הא גיטיך היא מגורשת, דספיקא בעלמא הוא דהוי והשתא הוא דמגלי דעתיה דלא בטליה אלא משום כיסופא הוא דאמר לה הכי. אבל כי אמר לעדים דאזמין ליה מעיקרא [ראו גט זה שאני נותן לאשתי אע״פ שאמר לה כנסי שטר חוב זה הוי גט, אם איתא דבטליה לעדים הוה אמר להו והאי דאמר לה הכי משום כיסופא הוא דאמר לה [הכי], והכי איתא ביבמות [דף קיג:]. והא דאמרינן בקידושין [דף ו.] אילימא כשאין מדבר עמה על עסקי גיטה [וקידושיה] מנא ידעה לה מאי קאמר לה, אני אומר שאף על הגירושין הוא מקשה, ולא כדברי בעל החיבור הזה, אלא כיון שהוא [אמר לה] בלשונות זרות שאין להם משמעות על הגירושין הויא לה כמאן דמחייך בהדה ובטולי בטליה לגיטא. והאי דקאמרינן מנא ידעה הא ודאי משום קידושיה נקט להאי לישנא, [מיהו] משום גירושין נמי איכא לאקשויי מהיכן נודע שלשם גירושין נתן לה הואיל ובלשונות זרות אמר לה דילמא אחוכי קא מחייך בה. ותריץ ליה לעולם במדבר עמה על עסקי גיטה וקידושה ואי דיהיב לה סתם הכי נמי [דהוי גט והוו קידושין], וכי איבעיא לן דאמר בהני לישני וכו׳. מיהו אע״ג דלא בעינן דעתה שום רמז מיהא בעינן. ובחרשת בעינן רמיזה או שיאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה, ובפיקחת שיהא מדבר עמה על עסקי גיטה או שיאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה, דפשטה דמתניתין [מע״ש פ״ד מ״ז] היה מדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה וכו׳ קתני גיטה דומיא דקידושיה דנהי דדעתה דאשה לא בעינן אבל דעת האיש מיהא בעינן.
[במאור שם (דף מ:)]
כתוב שם: ולדברינו אנו הוא הדין לגירושין דבעינן שידעו העדים במאי דקאמר, ואין בין קידושין לגירושין אלא שבקידושין בעינן דעת העדים ודעת האשה ובגירושין די לנו בדעת העדים.
אמר אברהם: או שיהא מדבר עמה על עסקי גיטה ולא יאמר לה דבר שנראה כמבטלו.
1. בכ״י כתוב פרק זה לפני פ׳ הניזקין.
והא איכא מקום כרעיים פי׳ כרעי המטה שהן מונחים בבית הבעל אמקום כרעים לא קפדי אינשי שהואיל והיא גבוהה י׳ נוח להשתמש תחתיה:
לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת קלתה כליו של לוקח ברשות מוכר הוא א״ר יוחנן מקום חיקה קנוי לה מקום קלתה קנוי לה אמר רבא מ״ט דר׳ יוחנן לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה:
מתני׳ אמר לה כנסי שטר חוב זה וכו׳ – פירוש, לפי שכיון שלא אמר לעדים בתורת גירושין אני נותנו לה, לא על מנת לגרש נתן אלא רצה לשחק בה, ובטולי בטלה להך נתינה שתהא לה כשטר חובא. ומיהו גיטא גופיה לא מבטילב, דלא אמר כלום בגט אלא לדידה קאמר כנסי, וישנה נמי לאו בת איגרושי היא שאין לה יד לזכות בגטג, ולא דמיא לחרשת דהתם יודעת לשמור את גיטה ויש לה יד.
והרמב״ם ז״ל כתב בחיבורוד כלשון הזה, ומנין שאינו נותנו לה אלא בתורת גירושין שנאמר ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותו בתורת ספר כריתות, אבל אם נתנו לה בתורת שטר חוב וכו׳. וברייתא היא שנויה בספריה כלשון הזה, ונתן בידה ושלחה מביתו מכאן אמרו כתב גט לאשתו ואמר לה כנסי שטר חוב זה וכו׳. וכן הוא מוכח בתוספתאו.
וא״ת ותיפוק ליה משום דילמא בטוליה בטליהז, לא קשיא דאם איתא דבטליה לעדים הוה אמרח כדאמרינן בפרק הנזקיןט, ולאו טעמא התם משום דאמר להו מעיקרא ראו גט זה שאני נותן לאשתי דוקא, אלא משום דלעדים הוה מודע להוי בינו לבינם, דהאי דאמר הכי בפניה משום כסופא דידיה הוא לעולם [אינו בטלכ] עד דמפרש בטול.
ויש לומר דטעמא דרישא משום ביטול נתינהל ומשום סיפא נקיט ליה קרא בספרי ושלחה. [ומתניתין תרתי קא משמע לן, רישא דחוזר ומגרש בו, וסיפא דאע״ג דערק ליה חרציה והוי נתינה כיון דלא אמר לה כלום אינו גט וצריך לפרש, וכדתניא פרק קמא דקידושיןמ נתן לה גיטה וקדושיה וכו׳נ].
א. וכ״כ רבינו במלחמות הרשב״א הריטב״א המאירי והר״ן, וכן בבעה״מ שכתב דאע״ג דלא בעינן דעתה צריך שיוציא הבעל השילוחין מפיו בענין שיתבונן הדבר או לעדים או לאשה.
ב. ולפי״ז לא קשה קושית הראב״ד שמביא בעל המאור דמקשה דאיכא תיובתא לרב ששת שאמר אינו חוזר ומגרש וכאן חוזר ומגרש, דכאן לא ביטל הגט אלא הנתינה.
ג. וכ״כ הרא״ש דישנה לית בה דעת כלל, אולם הרשב״א הריטב״א והר״ן כתבו דהטעם הוא משום שאינה משמרתו, והמאירי כתב את ב׳ הטעמים שאינה בת קבלה ואינה בת שמירה.
ד. פ״א מהל׳ גירושין ה״ט.
ה. פרשת כי תצא פי׳ רסט.
ו. פ״ו ה״ט הוליך אשתו אצל לבלר, והביאה רבינו במלחמות וכ״ה ברשב״א, דטעמא משום דבעינן נתינה לשם גירושין ולאו משום דילמא בטליה.
ז. וכדכתב רבינו בתחילת הדיבור דביטל הנתינה, וכה״ק ותי׳ הרשב״א.
ח. בנדפס חסר מכאן ועד ״הוו מודע״.
ט. לעיל נה א.
י. בנדפס ובכתי״ו: בפירוש בינו לבינם, ועיין במשכנות יעקב שכתב דמרבינו כאן ובמלחמות משמע דדווקא הכא צ״ל בפירוש, אבל שלא בפניה אפי׳ לשון שאינו מפורש הוה ביטול.
כ. התיבות ״אינו בטל״ אינם בכתי״נג והשארנום ע״פ הנדפס.
ל. וכ״כ הרשב״א. וכתב עוד שלטעם זה דווקא בהניזקין אמרינן דאם איתא דבטליה לעדים הוה מודע, משום שקודם אמר להם ראו גט, אבל כאן שלא אמר לעדים קודם כלום לא צריך לבטל בפניהם.
מ. ו א.
נ. קטע זה ישנו בנדפס וחסר בכתה״י.

הזורק

{שמעתא דאמירה בגיטין}
כתוב בספר המאור: מתני׳, אמר לה, כנסי שט״ח זה, או שמצאתו מאחוריו וכו׳, ואיכא דקשיא ליה הא דגרסי׳ בפ׳ הניזקין, אמר רבא, מעדותו וכו׳, עד ה״ז מגורשת.
אמר הכותב: דברי תורה עניים במקומם, ועשירים במקום אחר. דתניא בספרי (ספרי כי תצא רס״ט): ונתן בידה ושלחה מביתו. מכאן אמרו: כתב גט לאשתו ואמר לה, כנסי שט״ח זה וכו׳.
ושנו עוד בתוספתא (תוספתא גיטין ו׳:ט׳): הוליך אשתו אצל לבלר ונטל גיטה ונתנו לה, ולא אמר לה, הא גיטך. רבי יוסי אומר: אם עסוקין באותו ענין, מגורשת, ואם לאו, אינה מגורשת.
ולפי זה, הא דקתני מתני׳, כנסי שטר חוב זה, לא נצרכה אלא אפי׳ במדבר עמה על עסקי גיטה, דאי יהיב לה ושתיק או דאמר לה, כנסי זה, הוי גט. וכיון דיהיב לה בהאי לישנא, לאו לגירושין משמע, ובעינן, ושלחה.
וכן סיפא, מצאתו מאחוריו, כיון דאיהי הוא דשדיא ביה ידא, אינו גט. דכל שמדבר עמה, אתן לך גט, ונתן לה שטר סתם, הוכיח תחלתו על סופו שהוא הגט והם הגירושין, דמשלים דבורו הוא. אבל זו שתפסה לעצמה שטר ממנו, אף על פי שמדבר עמה, אינו גט.
ובכולהו לא חיישי׳ לבטול. דאם איתא דבטליה, לעדים הוה אמר. ואף על גב דלא אמר להו מעיקרא, ראו גט זה שאני נותן לאשתי. דכל לשון סתום בפניה אינו אלא משום כסופא.
מתני׳: אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה עכשיו הא גיטך. ולא שיאמר לה בשעת נתינה קאמר אלא עד שיאמר לה עכשיו הא גיטך והכי מוכח בגמרא, והא דאמרינן דבדאמר לה כנסי שטר חוב זה דאינה מגורשת, דוקא בשלא אמר לעדים מעיקרא ראו גט שאני נותן לאשתי אבל אי אמר להו לסהדי מעיקרא ראו גט שאני נותן לה אף על גב דאמר לה כנסי שטר חוב זה מגורשת דמשום כסופא הוא דאמר לה הכי וכדאיתא בפרק הניזקין, והוא הדין נמי בדלא אמר לה כנסי שטר חוב זה אלא דיהיב לה סתם אינה מגורשת אלא אם כן עסוקים באותו ענין וכדאמרינן בפרק קמא דקדושין היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש רבי יוסי אומר דיו רבי יהודה אומר צריך לפרש אמר רב הונא אמר רב הלכה כרבי יוסי והוא שעסוקין באותו ענין, [בנדפס: ותמיהא לי אמאי נקט לה באומר לה כנסי שטר חוב, לישמעיה בנותן לה סתם דאינו גט וכל שכן באומר לה כנסי שטר חוב, ויש לומר דהכא אפילו בשעסוקין באותו ענין ובפלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי לא מיירי, ואי נמי יש לומר דעיקרא משום דהיתרא דרבי אתא לאשמועינן דאפילו באומר כנסי שטר חוב אינו צריך ליטלו ממנה אלא באומר לה הא גיטיך סגיא, כך נראה לי].
וטעמא דמתניתין דקתני אמר לה כנסי שטר חוב זה אינו גט, יש לפרש משום דבטוליה בטלי כלומר בטל נתינה זו שלא תהא כנתינת גט אלא רצה לשחק בה שתהא לה כנתינת שטר חוב דאינו מגרש והכי נמי משמע בפרק הניזקין דאמרינן מדעתו של רבי יוחנן בן גודגדה נלמוד אמר לעדים ראו גט שאני נותן לאשתי וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זה גט, ואמרינן פשיטא מהו דתימא בטולי בטליה קא משמע לן אם איתא דבטליה לסהדי הוה אמר והאי דקאמר לה הכי משום כיסופא הוא, אלמא כי אמר להו לסהדי מעיקרא ראו גט שאני נותן לאשתי הוא דאמרינן דלא בטליה דאם איתא כיון דאמר להו לסהדי מעיקרא ראו גט שאני נותן לאשתי הוה מודע להו לית אנא יהיב ליה בתורת גט כדאמרי להו אלא כנתינת שטר חוב לחוכא בעלמא, הא לאו הכי כי אמר לה כנסי שטר חוב זה בטליה בטלי, ומיהו לא בטליה מתורת גט שלא יהא כשר לגרש בו דהא לא אמר כלום בגופו של גט אלא לדידה קאמר כנסי שטר חוב והלכך כי אמר לה הא גיטך מתגרשת בו, והרמב״ם ז״ל כתב כלשון הזה מנין שאינו נותנו לה אלא בתורת גירושין שנאמר ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותו בתורת ספר כריתות אבל נתנו לה בתורת שטר חוב או מזוזה וכו׳ אינו גט, ובסיפרי תניא ונתן בידה ושלחה מביתו מכאן אמרו כתב גט לאשתו ואמר לה כנסי שטר חוב זה אינו גט. ואם תאמר ותיפוק לן משום דלמא בטולי בטליה, איכא למימר אם איתא בבטלי לסהדי הוה אמר וכדאמרינן בפרק הניזקין ולא טעמא התם משום דמעיקרא אמר להו ראו גט שאני נותן לאשתי דוקא, אלא משום דכיון דאיכא סהדי לסהודי הוה מודע בינו לבינם, והא דאמר לה הכי משום כיסופא דידה היא לעולם עד דמפרש דמבטל ליה.
המשנה השנית והכונה בה במה שנתגלגל בחלק הראשון מענין כנסי שטר חוב זה וכו׳ והוא שאמר אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו קורא והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הוא גיטך נתן בידה והיא ישנה ניעורה קורא והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הוא גיטך אמר הר״ם פ׳ אמרו מצאתו מאחוריו אינו גט עד שיאמר לה הרי זה גיטיך בתנאי שיהיה כבר רמז אליה בלקיחתו והוא בידה או קשור על גופה לא שיהיה על גבי קרקע אולם אחר הגעתו לידה לא יועיל אמרו דבר שהוא לעולם צריכה חליצה מדרבנן עד שיגיע גט לידה או לרשותה:
בד״ה אינו גט כו׳ ר״י היה מצריך כו׳ לומר הי גיטך כו׳ ומיהו קשה דבהניזקין משמע דאפילו לא אמר כו׳ עכ״ל לכאורה קשה לדבריהם אמאי לא תקשו להו בפשיטות מהך דהכא דאמר בכנסי שט״ח זה דאינו גט והתם בהנזקין קאמר דהוי גט וכך היא הקושיא בדברי הרז״ה וע״ש ובספר מלחמות ונראה ליישב דבריהם דלהכי לא קשיא להו אהך דהניזקין כיון דאמר מקודם זה לעדים ראו גט זה כו׳ מסתמא על דעת זה בתורת גט נותן אותו לידה ודקאמר כנסי שט״ח אינו אלא כמשחק בה משא״כ הכא דלית לן למימר הכי כיון דא״ל כנסי שט״ח כו׳ ולא אמר כן לעדים מקודם שבתורת גט נותן לה אבל אהאי פיסקא שכתב ר״י היכא דסתמא ניתן לה גט ולא אמר לה כלום מסתמא נמי דבתורת גט נתן לידה ולא גרע מהך דפרק הניזקין דאמר לה בהדיא דבתורת שטר חוב נתן לידה ואהא תירצו דבעדים תליא כולה מלתא התם וכדי שתדע שהיא מגורשת כו׳ ולא משום שנדע שבתורת גט נתן לה וק״ל:
תוספות בד״ה אינו גט עד שיאמר הא גיטך ר״י היה מצריך כו׳ כדמשמע בהמגרש שהיו רגילין לומר גם ודין עכ״ל. ולכאורה יש לתמוה דהתם אגופו של גט קאי שצריך לכתוב אלו הלשונות בגט ואפשר דר״י סובר מדאמרינן התם פשיטא אמר לאשה הרי את בת חורין לא אמר כלום אמר לה הרי את לעצמך מאי ופשיט רבינא מדתנן גופו של גט הרי את מותרת כו׳ ומדקבעי בגמרא אמר לאשתו ופשיט לה מדתנן גופו של גט משמע דחדא מילתא היא לפי שהבעל צריך לומר בע״פ מה שכתוב בגופו של גט כן נ״ל ולפ״ז היה נראה דאפילו בדיעבד מצריך ר״י לומר כן ובזה נמשך היטב לשון התוס׳ שכתבו ומיהו קשה אלא שלא ראיתי לא׳ מהפוסקים לחוש לזה בדיעבד אלא באומר הרי זה גיטך לחוד סגי וע״כ לצדדין קאמר ר״י דלענין ה״ז גיטך היינו אפילו בדיעבד ומה שהצריך לומר ג״כ הרי את מותרת היינו לכתחלה כנ״ל והמשך לשון קושיית התוס׳ שכתבו ומיהו קשה היינו כמ״ש מהרש״א ז״ל ע״ש וע׳ בסמוך:
בא״ד ומיהו קשה דבהניזקין משמע דאפילו לא אמר כשר כו׳ עכ״ל. ולכאורה יש לדקדק במאי איירי אי במדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה הא קי״ל כר״י בפ״ק דקידושין דאפילו נתן לה הגט בשתיקה ולא אמר כלום דיו ואי באין מדבר עמה פשיטא דצריך לומר ה״ז גיטך כדאמר שמואל התם להדיא הלכה כר׳ יוסי והוא שעסוקין באותו ענין ומשמע התם דאפי׳ בדיעבד פסול דמסיק התם ע״ז מי שא״י בטיב גיטין וקידושין אל יהא לו עסק וקשין יותר מדור המבול אלא דאיכא למימר דהתם נמי אעדים קאי שאם עוסק באותו ענין אין צריך לפרש כלל ואם אינו עוסק באותו ענין צריך לומר להעדים ראו גט זה שאני נותן אבל במה שצריך להודיע להאשה לא שמעינן מהתם אלא דמיסודו של ר״י שהיה מצריך לכל נותני גיטין שיאמרו כן להאשה מקשו שפיר כנ״ל ואע״ג דבקידושין מייתי לפלוגתא דר״י ור׳ יהודא אהני לישני דהרי את מיוחדת מיועדת כו׳ ומקשי ואי דאין מדבר עמה מנא ידעה א״כ משמע בפשיטות שצריך שיאמר להאשה עצמה בשעת הקידושין יש לומר דשאני קידושין כיון דבעינן דעת אשה פשיטא שצריך לומר אם אינו עוסק באותו ענין ולא מהני כלל מה שאומר לעדים משא״כ בגיטין דלא בעינן דעתה סגי במה שאומר לעדים ובלבד שיודיעו לה אח״כ דאל״כ הו״ל משלחה וחוזרת כנ״ל ועיין בחידושי הרשב״א ז״ל:
ג משנה אמר לה לאשתו ״כנסי (קחי) שטר חוב זה״ והיה זה גט, או שמצאתו מאחוריו, ולא אמר לה מה הוא ורק כשהיא קוראה מה שכתוב בו והרי הוא גיטהאינו גט, עד שיאמר לה ״הא גיטיך״.
MISHNA: If he said to his wife: Take this promissory note, and it was a bill of divorce, or she found it behind him and he did not tell her what it was but she reads what is written in it and discovers that it is her bill of divorce, it is not a valid bill of divorce until he says to her: This is your bill of divorce.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםפסקי רי״דרמב״ןרמב״ן מלחמות ה'רשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הנָתַן בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁנָה נֵיעוֹרָה קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּיטָּהּ אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ הֵא גִּיטִּיךְ.:

If he gave it to her in her hand and she was sleeping, and he then woke her, and when she reads what is written in it, she finds that it is her bill of divorce, it is not a valid bill of divorce until he says to her: This is your bill of divorce.
עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נתן גט בידה והיא ישנה נעורה קוראה והרי הוא גיטה אינו גט. פירוש: אף על פי שאמר להם לעדים ראו גט שאני נותן לה משום דלאו בת איגרושי היא לפי שאין הגט שמור בידה כדאמרינן בגמרא, אבל אי לא אמר להו לעדים ראו גט שאני נותן לה למה לי ישנה דנקט אפילו נתן בידה והיא נעורה נמי אינו גט כדאמרינן בפירקא קמא דקידושין (קידושין ז.) דבזמן שאין עסוקים באותו ענין צריך לפרש וזו אינה עסוקה באותו ענין שהרי ישנה היא ודכותה בנעורה שאינן עסוקין באותו ענין צריך לפרש [בנדפס: ומתניתין תרתי אשמועינן בכנסי שטר חוב אשמעינן דוקא בשלא אמר לעדים ראו גט שאני נותן, והדר אשמעינן דבישנה אפילו אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה אינו גט] ותניא בתוספתא דמכלתין הוליך אשתו אצל לבלר ונטל גיטה ונתנו לה ולא אמר לה הא גיטך רבי יוסי אומר מגורשת רבי יהודה אומר אינה מגורשת רבי אומר עסוקין באותו ענין מגורשת ואם לאו אינה מגורשת, אלא ודאי ישנה אפילו אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה אינה מגורשת מה שאין כן בנעורה דהתם ודאי הויא מגורשת דהא יהיב לה לשם כריתות לדעת העדים אף על פי שנתן לה סתם ולא פירש קל וחומר מאמר לה כנסי שטר חוב זה דגריע טפי מנותן סתם כדאמרינן בפרק קמא דקדושין דיהיב לה סתם הכי נמי במאי עסקינן דיהיב לה ואמר לה בהני לישני ואפילו הכי בזמן שאמר לעדים ראו גט שאני נותן לה מגורשת וכל שכן בנותן סתם דהויא מגורשת, וחרשת נמי כנותן לה סתם דמי דאף על פי שהגט שמור בידה מכל מקום כשאמר לה הא גיטך אינה שומעת מה שאומר לה בפיו ואפילו הכי כי אמר להו לעדים מגורשת, אלמא אמר לעדים ונתן לה סתם מגורשת, אבל בישנה אינה מגורשת דלא בת איגרושי היא ולא משום דבעינן דעתה אלא שאין גיטה שמור בידה כדאמרן וגריעה מחרשת דחרשת יודעת לשמור גיטה ומשום הכי יש לה יד להתגרש אבל זו אין לה יד כלל כל זמן שהיא ישנה.
והר״א אב בי״ד זצ״ל הקשה דמההיא דצריך לפרש ומיהא דנתן בידה והיא ישנה משמע דבעינן דעתה וגבי חרשת שהשיאה אביה ובאמר לעדים ראו גט שאני נותן לה, ובהיא בטבריה וחצרה בציפורי אם נתקרע הגט קודם שתדע דמגורשת ואם היתה ישנה בשעת זריקת הגט ונאבד או שנתקרע קודם שנעורה מכולהו משמע דלא בעינן דעת דהא משמע דאף בזו שנתקרע אחר זריקה קודם שנעורה מסתברא דמגורשת דאינו עולה על דעת שאם נתקרע הגט מיד לאחר זריקתו לחצרה בפני עדים שיהו עדים אומרים נעורה היתה בשעת זריקת הגט, אלו דברי הרב זצ״ל, ועלה כל זה בידו בספק, ומסתברא דאין כאן קושיא ותיובתא לא חזינא דלעולם דעת בעינן אבל דעתה דוקא לא בעינן אלא או דעתה או דעת העדים דטעמא משום דכתיב ספר כריתות ונתן בידה שיהא נותן בידה לדעת שהוא ספר כריתותיה ולא הקפיד הכתוב בידיעתה דוקא אלא כיון שנודע לעדים הרי כאן דעת שהוא נותן לה לכריתות והיינו אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה אף על פי שחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה דמגורשת אבל כי לא אמר לא לה ולא לעדים ולא היו עסוקין באותו ענין אינה מגורשת והיינו מתניתין אמר לה כנסי שטר חוב זה ונתן לה סתם דאינה מגורשת דאין כאן דעת נתינת גירושין כלל, וישנה אף על פי שיש כאן דעת העדים דאינה מגורשת אין הענין משום דעת אלא לפי שאין לה יד כלל והרי זו כנשטית או שאינה יודעת לשמור את גיטה דאינה יכולה להתגרש, וזרק לה גיטה בחצרה והיא בטבריא וחצרה בציפורי אף על פי שאינה יודעת בשעת זריקתו דהויא מגורשת לרבי הושעיא או בחצרה הסמוכה לה אליבא דעולא כמו שכתבתי למעלה התם היינו טעמא משום דחצרה משום ידה איתרבאי וכיון שהיא יכולה להתגרש על ידה בכענין זה שאם נתנו בידה סתם והיא נעורה ואמר לעדים ראו גט שאני נותן לה מגורשת כמו שכתבתי למעלה הכי נמי בחצרה מגורשת שהרי יש כאן דעת העדים ודיו, אבל מה שכתב רבנו ז״ל דאפילו זרקו לה בחצרה והיא ישנה דמגורשת הא ודאי צריכא עיונא ומסתברא דלעולם אינה מגורשת דלא עדיפא חצרה מידה דנתנו בידה והיא ישנה אינה מגורשת כל שכן חצרה דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ועוד דאתו עדים ואמרי בההיא שעתה נעורה היתה אינה מגורשת, ותדע לך דכל שאין לה יד אין לה חצר ועוד ראיה שוטה שאין לה לא יד ולא חצר וזו הואיל ואין לה יד היאך יש לה חצר כך נראה לי מיהו [בנדפס: ומיהו אף] ואף כשתמצא לומר דחצרה כיון שהיא משתמרת לדעתה אף על גב דהיא ישנה בשעת זריקת הגט הרי זו מגורשת דמכל מקום בחצר המשתמרת זרקו לה, ולא דמי לישנה דהתם אינו משתמר כלל, ולשוטה לא דמיא דהתם כיון שאין לה יד כלל דמחוסר מעשה ולאו סמיה בידן כדאמרינן בריש מי שאחזו הלכך אין לה חצר, אבל ישנה אף על גב דהשתא אין לה יד מכל מקום ראויה להיות לה יד דלאו מחוסרת מעשה וסמיה בידן הילכך אפילו השתא יש לה חצר כיון שהיא משתמרת, מכל מקום אכתי לא תיקשי לן דכיון שהיא משתמרת ואיכא דעת העדים הרי זו מגורשת.
אם נתן בידה והיא היתה אז ישנה, וניעורה, וקוראה והרי הוא גיטהאינו גט, עד שיאמר לה ״הא גיטיך״.
If he gave it to her in her hand and she was sleeping, and he then woke her, and when she reads what is written in it, she finds that it is her bill of divorce, it is not a valid bill of divorce until he says to her: This is your bill of divorce.
עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גמ׳גְּמָרָא: כִּי אָמַר לַהּ הֵא גִּיטִּיךְ מַאי הָוֵי הָוֵה לֵיהּ טְלִי גִּיטִּיךְ מֵעַל גַּבֵּי קַרְקַע.

GEMARA: Apropos the mishna’s statement that if she found the bill of divorce behind him, it is not a valid bill of divorce until he says: This is your bill of divorce, the Gemara asks: And when he says to her: This is your bill of divorce, what of it? Why is it considered to be a valid bill of divorce if it was not given to her in the proper manner, being that it is as though he told her: Take your bill of divorce from where it is placed on the ground?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד גמרא על האמור במשנה שאם מצאה את הגט מאחוריו אינו גט עד שיאמר לה ״הא גיטיך״, שואלים: כי אמר [כאשר יאמר] לה ״הא גיטיך״ מאי הוי [מה יהיה] על ידי כך? הרי אין זו נתינת גט כהלכתה, והוה ליה [הרי זה] כאילו היה אומר לה ״טלי גיטיך מעל גבי קרקע״,
GEMARA: Apropos the mishna’s statement that if she found the bill of divorce behind him, it is not a valid bill of divorce until he says: This is your bill of divorce, the Gemara asks: And when he says to her: This is your bill of divorce, what of it? Why is it considered to be a valid bill of divorce if it was not given to her in the proper manner, being that it is as though he told her: Take your bill of divorce from where it is placed on the ground?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאָמַר רָבָא וטְלִי גִּיטִּיךְ מֵעַל גַּבֵּי קַרְקַע לֹא אָמַר כְּלוּם אֵימָא שֶׁשְּׁלָפַתּוּ מֵאֲחוֹרָיו.

And Rava says that if one says to his wife: Take your bill of divorce from where it is placed on the ground, it is as though he didn’t say anything and it is not a valid bill of divorce, since a woman is divorced only when the bill of divorce is given to her by her husband. The Gemara answers: Say that the bill of divorce was not placed on the ground behind him, but rather she pulled it out from behind him. In other words, the bill of divorce was tucked into his belt and she pulled it out. Consequently, she received the bill of divorce from him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ טלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום – דבעינן ונתן.
שלפתו – שהיה תחוב בין חגורו למתניו ושלפתו משם.
ואמר רבא: האומר לאשתו ״טלי גיטיך מעל גבי קרקע״לא אמר כלום שאינה מגורשת אלא כאשר ניתן לה מן הבעל! ומשיבים: אימא [אמור]: לא שהיה הגט מונח על הקרקע מאחוריו, אלא ששלפתו (הוציאה אותו) מאחוריו שהיה תחוב בחגורתו, והרי ניתן לה הגט ממנו.
And Rava says that if one says to his wife: Take your bill of divorce from where it is placed on the ground, it is as though he didn’t say anything and it is not a valid bill of divorce, since a woman is divorced only when the bill of divorce is given to her by her husband. The Gemara answers: Say that the bill of divorce was not placed on the ground behind him, but rather she pulled it out from behind him. In other words, the bill of divorce was tucked into his belt and she pulled it out. Consequently, she received the bill of divorce from him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) שְׁלָפַתּוּ נָמֵי הָא בָּעֵינָא וְנָתַן בְּיָדָהּ זוְלֵיכָּא לָא צְרִיכָא חדַּעֲרַק לַהּ חַרְצֵיהּ וּשְׁלַפְתֵּיהּ.

The Gemara challenges this: If she pulled it out, it is also not a valid bill of divorce, since it is required that the directive: “And gives it in her hand” (Deuteronomy 24:1), be fulfilled, and in this case it is not fulfilled, since he did not give it to her; rather, she took it. The Gemara answers: No, it is necessary in a case where he bent [da’arak] his waist over toward her and she pulled it out, and by extending his waist to her, it is as though he gave the bill of divorce to her.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דעריק לה חרציה – עקם לה מתניו להקריב לה הגט.
גמרא: אימא שלפתו והיא בעינן ונתן בידה וליכא לא צריכא דעריק לה חרציה. כלומר וכיון שהוא מקרבו לה [בנדפס: ומסייעה] ומסייעא בלקיחתו ונתן בידה קרינן ביה, ומדפרכינן והא בעינא ונתן בידה שמעינן שאם תפס הבעל הגט ופתח ידו ולקחתו מתוך ידו לא קרינא ביה ונתן אלא אם כן נתנו הוא לתוך ידה או שיקרבהו לה שהוא מסייע בלקיחתו.
ומקשים: במקרה ששלפתו נמי [גם כן] אינו גט, שכן הא בעינא [הרי צריכים] שיתקיים ״ונתן בידה״ (דברים כד, ב) וליכא [ואין כאן], שהרי אף על פי שהגט בידה — לא הוא שנתנו לה! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו אלא במקרה דערק [שכפף, פשט] לה את חרציה [מותניו] ושלפתיה [ושלפה אותו], משום שפשיטת מותניו הרי היא כמעשה של נתינת הגט מצידו.
The Gemara challenges this: If she pulled it out, it is also not a valid bill of divorce, since it is required that the directive: “And gives it in her hand” (Deuteronomy 24:1), be fulfilled, and in this case it is not fulfilled, since he did not give it to her; rather, she took it. The Gemara answers: No, it is necessary in a case where he bent [da’arak] his waist over toward her and she pulled it out, and by extending his waist to her, it is as though he gave the bill of divorce to her.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אָמַר לָהּ כִּנְסִי שְׁטַר חוֹב זֶה אוֹ שֶׁשְּׁלָפַתּוּ מֵאֲחוֹרָיו קְרָאַתּוּ וַהֲרֵי הוּא גִּיטָּהּ אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ הֵא גִּיטִּיךְ דִּבְרֵי רַבִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ וְיֹאמַר לָהּ הֵא גִּיטִּיךְ.

This is also taught in a baraita (Tosefta 8:1): If he said to his wife: Take this promissory note, or if she pulled it out from behind him, read it, and saw that it is her bill of divorce; it is not a valid bill of divorce until he says to her: This is your bill of divorce. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Shimon ben Elazar says: Actually, it is not a valid bill of divorce until he takes it from her and gives it to her again, and says to her: This is your bill of divorce.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלפתו – גרס בברייתא.
לעולם אינו גט – הואיל ובא לידה שלא בהכשר עד שיטלנו כו׳.
תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: אמר לה לאשתו ״כנסי שטר חוב זה״, או ששלפתו מאחוריו, קראתו והרי הוא גיטהאינו גט, עד שיאמר לה ״הא גיטיך״, אלו דברי רבי. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: לעולם אינו גט, עד שיטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה ״הא גיטיך״.
This is also taught in a baraita (Tosefta 8:1): If he said to his wife: Take this promissory note, or if she pulled it out from behind him, read it, and saw that it is her bill of divorce; it is not a valid bill of divorce until he says to her: This is your bill of divorce. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Shimon ben Elazar says: Actually, it is not a valid bill of divorce until he takes it from her and gives it to her again, and says to her: This is your bill of divorce.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) נְתָנוֹ בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁנָה נֵיעוֹרָה וְקוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּיטָּהּ אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ הֵא גִּיטִּיךְ דִּבְרֵי רַבִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ וְיֹאמַר לָהּ הֵא גִּיטִּיךְ.

The baraita continues: If he gave it to her in her hand, and she was sleeping, and he then woke her, and when she reads what is written in it, she finds that it is her bill of divorce; it is not a valid bill of divorce until he says to her: This is your bill of divorce. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Shimon ben Elazar says: It is not a valid bill of divorce until he takes it from her and gives it to her again, and says to her: This is your bill of divorce.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר המאירי אמר לה ר״ל בפני עדים כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו ופירשו בגמרא לא מאחוריו בקרקע שהרי זהו טלי גיטיך מעל גבי קרקע אלא שהיה תחוב עמו במתניו ושלפתו משם ואע״פ שזו אינה נתינה פירשוה שעיקם אצלה את מתניו להקריב לה את הגט והיא סבורה שדבר אחר הוא וכשמשתדלת לקראו היא מוצאה שהוא גט אינו כלום עד שיאמר לה הא גיטיך ומכל מקום כל שאומר לה הא גיטיך אף לאחר שבא לידה הרי זה גט ואין צריך ליטלו הימנה ולחזור וליתנו לה לומר לה בשעת נתינה הא גיטיך וכן אם נתן לה בעדים והיא ישנה שאינה בת קבלה ובת שמירה וניעורה ומצאה גיטה עמה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך הא כל שאומר לה כן אף לאחר שניעורה הרי זה גט אע״פ שלא אמר כן בשעת נתינה ואין צריך ליטלו הימנה ולחזור וליתנו לה לומר לה בשעת נתינה הא גיטיך על הדרך שביארנו בראשונה ואע״פ שבאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה ובשעת נתינה אמר לה בפניהם כנסי שטר חוב זה התבאר בפרק הניזקין שמגורשת ומפני שאין אנו צריכים לדעתה התם משום דאמר לעדים הוא אבל זו שלא אמר לעדים כלל בתורת גירושין אני נותנו או על מנת לגרש אני נותן או ראו גט זה שאני נותן לה אינה מגורשת דאע״ג דדעתה מיהא לא בעינן מכל מקום מדקאמר הכי ולא אמר תחלה לעדים ראו גט זה וכו׳ אין דעתו לגרשה בנתינה זו ובטלה לנתינה עד שיאמר לה הא גיטיך אבל גיטא גופיה לא בטיל ומה שיש להקשות עליה ממה שאמרו במסכת קדושין (ו׳.) אילימא בשאין מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה מנא ידעא דאלמא בעינן דעתה אף בשעת נתינה כבר כתבנוה בפרק הניזקין ולא עוד אלא שאף לאחר נתינה כתבו אחרוני הרבנים שלא הצריכו לומר הא גיטיך אלא בכנסי ובנתן לה כשהיא ישנה וניעורה אבל בנותן גט ממש בנתינה מעליא אין צריך לומר הא גיטיך כלל ואע״ג דבעקים חרציה הוי כאלו נתנו ואפי׳ הכי בעינן הא גיטיך התם משום דלאו נתינה מעליתא היא אבל בנתינה מעליא לא צריך אע״פ שלא היה מדבר עמה על עסקי גיטה ומכל מקום גדולי המחברים כתבו שאף בכל אדם כן אא״כ היה מדבר עמה על עסקי גיטה ושעוסקים באותו ענין שכתבו אלא שאם לא אמר כן גט פסול מיהא הוי ויש אומרים שאינו גט וכן נראה בראשון של קדושין שהוזכרו שם הגט והקדושין כאחד אלמא שדינם שוה אלא שיש דוחקים לפרשה כדעת ראשון וכבר כתבנוה שם:
כיוצא בו אם נתנו בידה והיא ישנה, ואחר כך ניעורה וקוראה והרי הוא גיטהאינו גט, עד שיאמר לה ״הא גיטיך״, אלו דברי רבי. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: אינו גט עד שיטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה ״הא גיטיך״.
The baraita continues: If he gave it to her in her hand, and she was sleeping, and he then woke her, and when she reads what is written in it, she finds that it is her bill of divorce; it is not a valid bill of divorce until he says to her: This is your bill of divorce. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Shimon ben Elazar says: It is not a valid bill of divorce until he takes it from her and gives it to her again, and says to her: This is your bill of divorce.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וּצְרִיכָא דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָךְ קַמַּיְיתָא בְּהַהִיא קָאָמַר רַבִּי מִשּׁוּם דְּבַת אִיגָּרוֹשֵׁי הִיא אֲבָל נָתַן בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁנָה דְּלָאו בַּת אִיגָּרוֹשֵׁי הִיא אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.

The Gemara notes: And it is necessary to mention this dispute in both cases. As if this dispute would have been stated only with regard to the cases in the first clause, one could assume that Rabbi Yehuda HaNasi is saying his opinion specifically with regard to the cases in this clause, because she is subject to being divorced, since she is awake and able to receive a bill of divorce, even though he did not tell her that this is a bill of divorce. But if he gave it to her in her hand and she was sleeping, she is not subject to being divorced since while she is sleeping she is a person who lacks the halakhic competence required to receive a bill of divorce. Therefore, one could say that Rabbi Yehuda HaNasi concedes to Rabbi Shimon ben Elazar that giving the bill of divorce while she was sleeping is totally not valid. It was therefore necessary to mention that Rabbi Yehuda HaNasi disagrees in this case, as well.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבת איגרושי היא – שהרי ניעורה ולא מיחסרא אלא אמירת הי גיטך הלכך כי אמר לה בתר הכי שפיר דמי שקבלתה הוגנת.
ומעירים וצריכא [וצריך] שתיאמר מחלוקת זו בשני המקרים, דאי איתמר בהך קמייתא [שאילו היה נאמר רק בזו הראשונה], היינו אומרים כך: בההיא קאמר [בזו אמר] רבי, משום שבת איגרושי [גירושין] היא, שהרי היא ערה ומבינה וראויה לקבל גט אף שלא פירש לה שזה גיטה, אבל כאשר נתן בידה והיא ישנה דלאו [שלא] בת איגרושי [גירושין] היא, שהרי עכשיו הריהי כחסרת דעת שאינה יכולה לקבל גט — אימא מודי ליה [אמור, שמודה לו] רבי לר׳ שמעון בן אלעזר שנתינה ראשונה אינה נחשבת נתינה כלל, לכן הוצרך הדבר להיאמר שאף בזו רבי חולק עליו.
The Gemara notes: And it is necessary to mention this dispute in both cases. As if this dispute would have been stated only with regard to the cases in the first clause, one could assume that Rabbi Yehuda HaNasi is saying his opinion specifically with regard to the cases in this clause, because she is subject to being divorced, since she is awake and able to receive a bill of divorce, even though he did not tell her that this is a bill of divorce. But if he gave it to her in her hand and she was sleeping, she is not subject to being divorced since while she is sleeping she is a person who lacks the halakhic competence required to receive a bill of divorce. Therefore, one could say that Rabbi Yehuda HaNasi concedes to Rabbi Shimon ben Elazar that giving the bill of divorce while she was sleeping is totally not valid. It was therefore necessary to mention that Rabbi Yehuda HaNasi disagrees in this case, as well.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא בְּהָא קָאָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אֲבָל בְּהָךְ אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי צְרִיכָא.

And if this dispute would have been stated only with regard to this case, where she was sleeping, one could assume that specifically with regard to this case Rabbi Shimon ben Elazar is saying that he must give her the bill of divorce a second time. But in the other case, in which she was awake, one could say that he concedes to Rabbi Yehuda HaNasi. Therefore, it is necessary to mention this dispute in both cases.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובגמרא פירשו בכתב לה גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו אינו גט שהרי היא חצר מהלכת ואע״פ שישן הוא כבר אמרו כל שאלו שהלך לא קנה אף עומד ויושב לא קנה ומכל מקום אם הוא כפות קנתה שהרי אינו יכול לילך ופירושה בישן וכפות הא ישן ואינו כפות או כפות וניעור אינו גט שהישן אע״פ שאינו כפות הואיל ומעצמו ניעור הרי הוא כיושב וכל שאלו מהלך לא קנה בעומד ויושב לא קנה וניעור לא קנה אע״פ שהוא כפות דחצר המשתמרת שלא לדעתה הוא ויש מפרשין דבכפות לא בעינן ישן ואינו נראה דהא ודאי חצר המשתמרת לדעתה נמי בעינן וגדולי המחברים כתבו שבניעור אפי׳ היה כפות אינו גט ובישן ומשמרתו ואינו כפות גט פסול והדברים מתמיהים וכבר כתבנו מענין זה בפרק שני:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
אמר המאירי היתה עומדת ברשות הרבים והוא הדין בכל רשות שאינה של שניהם וזרק לה את הגט קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת שאלו בגמרא היכי דמי קרוב לו ופירש תחלה שאם הוא בתוך ארבע אמות שלו זהו קרוב לו ואם הוא בתוך ארבע אמת שלה זהו קרוב לה וכששניהם עומדים בארבע אמות לגט זה מכאן וזה מכאן זהו מחצה על מחצה הא כל שאינו בארבע אמות לא לזה ולא לזה אינו כלום ואינה מגורשת כלל כדין קרוב לו ושאלו בזו של מחצה על מחצה וליחזי הי מינייהו קדים ר״ל לבא באותם ארבע אמות ואם הוא קדם זכה וכשבאת היא לשם לא תכנס זכותה ברשות הבעל כלל ואם קדמה היא לא יכנס זכות הבעל שם שהרי אי אפשר לומר שבשעת זריקה היו שניהם בתוך אותם ארבע אמות שאם כן לא זז הגט מתוך ארבע אמותיו ואינה מגורשת ועל כל פנים רחוקים היו וקפצו שניהם קודם שינוח הגט ובאו לשם וא״כ ניחזי מאן קדים וא״ת שבאו שניהם כאחד והא קיימא לן אי אפשר לצמצם ועל כל פנים האחד קדם וא״ת שלא נודע והרי עדים יש לשם ומסתמא דייקי והעמידוה בשהיו בשעת זריקה שניהם עומדים בשמנה אמות מצומצמות וגט יוצא מסוף ארבע אמות שלו לתחלת ארבע אמות שלה שנמצא הגט בתוך ארבע אמות לכל אחד ואף בזו הקשה שאם כן אינה מגורשת כלל דהא אגיד גביה הואיל וקצתו בתוך ארבע אמותיו והרי צריך שיהא כלו ברשותה ומתוך כך נדחה טעם זה ומכל מקום אע״פ שנדחתה לא נדחה אלא מתורת מחצה על מחצה ומצד הביאור ר״ל שלא יכול לפרשו כראוי הא מכל מקום כל שזרקו בארבע אמות שלה ואמר לה הא גיטיך ואינו בארבע אמות שלו מגורשת ומכל מקום דוקא בסימטא אבל ברשות הרבים גמורה לא שהרי אין ארבע אמות של אדם קונות לו ברשות הרבים אלא בצדי רשות הרבים ובסימטא ואע״ג דמתניתין רשות הרבים תנינן בה אין הלכה כן ברשות הרבים אלא בסימטא או שמא מתניתין בסימטא וכל שאינו רשות היחיד הוא קוראו רשות הרבים אלא שלדעת זה יש לומר שאף בחצר שאינה של שניהם אין ארבע אמות קונות לה דלא עדיפא חצר שאינה של שניהם מרשות הרבים דאדרבה איכא למימר רשות הרבים עדיפא שיד הכל שולטת בו אלא שיש מפרשים שאף ברשות הרבים לענין גט ארבע אמות קונות וכן בחצר שאינה של שניהם דמסתמא לא קפדי אינשי ואע״פ שיש מפקפקים לומר שתהא לו שום קניה בחצר של אחרים אינו כלום שכך מצינו (ב״ב ע״ו:) בענין הקניות שהמסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם:
ונראה שכלל הדברים שכל שקונה ברשות הרבים קונה בחצר שאינה של שניהם וכן במשיכה אמרו שם שאינה קונה אלא בסימטא ובחצר של שניהם אלמא רשות הרבים וחצר שאינה של שניהם דבר אחד וסימטא וחצר של שניהם גם כן דבר אחד וכל שנפרש לענין גט רשות הרבים ממש הוא הדין לחצר שאינו של שניהם וכל שתפרשהו בסימטא אף אתה צריך לחצר של שניהם ונראין לי הדברים כסתם משנתנו שאף רשות הרבים גמורה במשמע ולענין גט שמאחר שעל כרחה מתגרשת בקניה קלה קונתהו:
ולהיפך, ואי איתמר בהא [ואילו היה נאמר רק בזו בישנה], היינו אומרים: בהא קאמר [בזו אמר] ר׳ שמעון בן אלעזר שצריך לחזור ולתת לה את הגט, אבל בהך [באחרת] כשהיא ערה — אימא מודי ליה [אמור שהוא מודה לו] לרבי, על כן צריכא [צריך] שתיאמר המחלוקת בשני המקרים.
And if this dispute would have been stated only with regard to this case, where she was sleeping, one could assume that specifically with regard to this case Rabbi Shimon ben Elazar is saying that he must give her the bill of divorce a second time. But in the other case, in which she was awake, one could say that he concedes to Rabbi Yehuda HaNasi. Therefore, it is necessary to mention this dispute in both cases.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר רָבָא כָּתַב לָהּ גֵּט וּנְתָנוֹ בְּיַד עַבְדָּהּ יָשֵׁן וּמְשַׁמַּרְתּוֹ ה״זהֲרֵי זֶה גֵּט נֵיעוֹר אֵינוֹ גֵּט דְּהָוְיָא לַיהּ חָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ.

Rava says: If he wrote a bill of divorce for her, and he placed it in the hand of her slave when he is sleeping and she is guarding him, it is a valid bill of divorce. Within the context of the halakhot of divorce, a slave has the same status as land, in the sense that both belong to their owner. Therefore, when the husband places the bill of divorce in the slave’s hand, it is as though he placed it into her courtyard. If her slave was awake, it is not a valid bill of divorce because he is like a courtyard that is not consciously secured by her. Since he guards himself, he therefore does not acquire it on her behalf.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרי זה גט – דהוי חצרה המשתמרת לדעתה הואיל והוא ישן אינו משתמר אלא על ידה.
ניעור אינו גט – שהעבד משמר את עצמו ואת מה שבידו והויא לה חצרה המשתמרת שלא לדעתה.
מתני׳ אמר לה כנסי שט״ח זה או שמצאתו מאחוריו קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הרי זה גיטך נתן בידה והיא ישנה ונתעוררה קוראה והרי היא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הרי זה גיטך:
וראשוני הגאונים כתבו שאפי׳ זרקו בחצרה אין להתירה עד דמטי גיטא לידה ולא עוד אלא שאף הם פירשו עד שיתננו לידה וכן היא בתלמוד המערב שאמרו שם המחוור שבכלם עד שיתננו לידה ומכל מקום קשה לפרש ההוא עובדא דלעיל דשכיב מרע דאקנייה לביתא וכו׳ שאין להפקיע קדושין מכל וכל אלא במקום הדחק ואי הוה צריכה חליצה מה הועילו ושמא לפסלה ליבמים באו ולכופם לחלוץ ואין הדברים נראין שהרי כל שבסוגיא זו בהיתה עומדת על ראש הגג והוא מלמעלה וכו׳ ושלש מדות בגיטין כלם מוכיחות שמגורשת למעשה אלא לא נאמר כן אלא ברשות הרבים לדעת קצת או בסימטא לדעת אחר שכתבנו:
משנה וכן לענין הקדושין וכן לענין החוב אמר לו זרוק לי את חובי וזרקו לו קרוב למלוה זכה הלווה קרוב ללוה הלווה חייב מחצה למחצה שניהם יחלוקו היתה עומדת בראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת הוא מלמעלן והיא מלמטן וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג ונמחק או נשרף הרי זו מגורשת אמר הר״ם פי׳ ובתנאי שיאמר לה זרוק לי חובי בתורת גיטין פי׳ ולזה הגיע הממון בקרוב מן המלוה ופטר הלוה לפי שכבר הפסיק ממנו בלקיחת הממון בזה התאר אולם אם אמר לו זרוק לי חובי ותפטר ולא אמר לו בתורת גיטין לא נפטר הלווה עד שיגיע הממון ליד מלוה ואמרו כיון שהגיע לאויר הגג ירצה לומר פחות לשלשה לפי שכל פחות משלשה כלבוד דמי וכאלו נח בשטח המקום אשר הוא עומד בו ואמר כיון שיצא מרשות הגג ירצה בו ממחיצת הגג ונכנס במחיצת המקום שהיא עומדת בו ואמרו נשרף בתנאי שיתחדש האש בזה המקום קודם שיצא הגט מידו אולם כאשר היה האש שם והשליכתו על האש אינו גט:
אמר המאירי וכך לענין קדושין ר״ל שכל שביארנו בו בגט שהיא מגורשת כיוצא בו בקדושין ואע״פ שבדיני ממונות אינו כן הואיל ובגיטין אמרוה ומשום עגונא כמו שביארנו גלגלוה אף בקדושין מדין היקש הויה ליציאה ולענין החוב אמר לו מלוה זרוק לי חובי וזרקו לו קרוב למלוה נסתלק הלווה קרוב ללוה לא נסתלק מחצה על מחצה שניהם יחלוקו ופירשוה בגמרא בשאמר לו זרוק לי בתורת גיטין כלומר שכל שתזרקהו קרוב לי על הצדדין שבאשה מגורשת תהא פטור ואין צריך לומר אם אמר לו זרוק לי חובי והפטר ומכל מקום בזרוק לי חובי סתמא אינו כלום שאין דנין דין קרוב לו אלא לגיטין וקדושין ומכל מקום אף בזרוק לי והפטר יראה שלא נסתלק עד שתהא זריקתו בדרך שכיוצא בה בגט מגורשת ומכל מקום לקצת מפרשים ראיתי שכתבו ההפך וכן ראיתי לקצת גאונים שלא הצריכו הפטר אלא בספק אבוד כגון זריקה אבל אם אמר מנה לי בידך אם תמצא פלני תנהו לו שיביאהו לידי נסתלק ואין צריך לומר לו והפטר:
אמר רבא: כתב לה גט ונתנו ביד עבדה שהיה ישן והיא משמרתוהרי זה גט, שהעבד נחשב כקרקע השייכת לבעלים, והנותן לידו כנותן בחצרה. ואם היה עבדה ניעוראינו גט, משום דהויא ליה [שהרי הוא] כחצר המשתמרת שלא לדעתה שאינה קונה לה, שהרי הוא שומר את עצמו.
Rava says: If he wrote a bill of divorce for her, and he placed it in the hand of her slave when he is sleeping and she is guarding him, it is a valid bill of divorce. Within the context of the halakhot of divorce, a slave has the same status as land, in the sense that both belong to their owner. Therefore, when the husband places the bill of divorce in the slave’s hand, it is as though he placed it into her courtyard. If her slave was awake, it is not a valid bill of divorce because he is like a courtyard that is not consciously secured by her. Since he guards himself, he therefore does not acquire it on her behalf.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) יָשֵׁן וּמְשַׁמַּרְתּוֹ הֲרֵי זֶה גֵּט אַמַּאי חָצֵר מְהַלֶּכֶת הִיא וְחָצֵר מְהַלֶּכֶת לֹא קָנָה.

Rava continues: If he is sleeping and she is guarding him, it is a valid bill of divorce. The Gemara asks: But why; isn’t it true that the slave is like a mobile courtyard, and a mobile courtyard does not acquire items on behalf of its owner?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חצר מהלכת לא קנה – רבא גופיה אמרה בשנים אוחזין בטלית.
וכן במחצה על מחצה כל שזרקו לה וקפצו שניהם קודם שינוח הגט ובאו ולא דקדקו העדים אי זה קדם מגורשת מספק ומ״מ יש מפרשים למעלה וליחזי מאן קדים כלומר ואם תמצא לומר דלא דייקי עדים הוה ליה ספיקא דרבנן דהא ארבע אמות גופייהו אין קונות מן התורה אלא מתקנת עגונות אמרוה ומפורש בפרק ארבע אחים דכל ספיקא דרבנן אוקי איתתא אחזקה ואם כן מחצה על מחצה על דרך זה אינה מגורשת וחזרו לפרש מחצה על מחצה בשתי כתי עדים אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה ואע״פ שהיה לנו לומר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא אחזקה הא הויא לה ספיקא דאוריתא ובספיקא דאוריתא לא אמרינן הכי ור׳ יוחנן פירש משנתנו שאף בחוץ לארבע אמות שלה פעמים שמגורשת שקרוב לו שנינו אפי׳ מאה אמה כל שהוא קרוב לו מלה וקרוב לה שנינו אפי׳ מאה אמה כל שקרוב לה מלו ולא קורבת מקום שכל שהוא חוץ לארבע אמות לשניהם אין הקורבה כלום אלא כל ששמירתו נוחה לזה יותר מזה נקרא קרוב אצלו מעתה כל שזרקו לה והיא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו כגון שהיה תל או נהר מפסיק בינו לבין הגט זהו קרוב לה אע״פ שמקומו קרוב לבעל יותר וההפך בהפך שניהם יכולים לשמרו אע״פ שקרוב לאחד מחברו הואיל וחוץ לארבע אמות לשניהם הוא מגורשת ואינה מגורשת ויש אומרין כן בשניהם אין יכולין לשמרו ולא עוד אלא שגורסין כן בהדיא בגמרא ויש לתמוה מאחר שאין היא יכולה לשמרו היאך מגורשת ופירשוה בתוספות שניהם אין יכולין לשמרו כל אחד לבד הא שניהם כאחד יכולים לשמרו ואיני מבין שאף זו אחר שהדבר תלוי בשמירה אגיד גביה הוא ויש מפרשים אותה בשהיא בתוך ארבע אמות שלה אלא שאינה יכולה לשמרו:
ומכל מקום נראה לי שכל שבתוך ארבע אמותיה מגורשת שתחומה קנה לה ובמקום הראוי על הדרך שפירשנו ואע״פ שהלכה כר׳ יוחנן וכדתניא כותיה כמו שאמרנו כל שקרוב לה מלו ובא כלב ונטלו אינה מגורשת וודאי זו אינה שמאחר שזרקו קרוב לה נתגרשה ומה לנו עוד באבידתו אלא שכך פירושו כל שקרוב לה מלו אלא שמכל מקום אלו בא כלב לנטלו הוא יכול לשמור והיא אינה יכולה אינה מגורשת כמו שכתבנו מכל מקום טעם ראשון לא נדחה מכל וכל על הדרך שהתבאר ואף שמואל פירש בקרוב לה כל שתשוח ותהא יכולה ליטלו אלא שפסק למעשה שלא להחזיקה במגורשת גמורה עד שיגיע לידה ואחר שיגיע לידה אף מאותו מקום תנשא בו לכתחלה והוה עובדא ואצרכוה חליצה ומכל מקום טעמי קמאי לא אידחו אלא קמו להו ולחומרא:
ושואלים: אם ישן ומשמרתוהרי זה גט, אמאי [מדוע]? הלא חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה!
Rava continues: If he is sleeping and she is guarding him, it is a valid bill of divorce. The Gemara asks: But why; isn’t it true that the slave is like a mobile courtyard, and a mobile courtyard does not acquire items on behalf of its owner?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) וְכִי תֵּימָא יָשֵׁן שָׁאנֵי וְהָא אָמַר רָבָא כׇּל שֶׁאִילּוּ מְהַלֵּךְ לֹא קָנָה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב לֹא קָנָה טוְהִלְכְתָא בְּכָפוּת.:

And if you would say that a case in which he is sleeping is different because he is currently not moving, but didn’t Rava say: In any case in which if he would be moving he would not acquire items, then even if he is standing or sitting, he also does not acquire items? The Gemara concludes: And this halakha that Rava said, indicating that it is a valid bill of divorce, applies only where the slave is bound and sleeping, since in that case placing the bill of divorce in his hand is like placing it in her hand.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל שאילו מהלך כו׳ – רבא נמי אמרה התם היה מהלך בספינה וקפצו דגים לתוך הספינה כו׳.
בכפות – שאינו ראוי להלך בההוא קאמר רבא דהוי גט.
והלכתא בכפות – כי קאמר רבא ישן ומשמרתו בכפות קאמר שאינו יכול להלך, אבל ישן שאינו כפות לא, משום שכיון שהוא מעצמו יעור משנתו וילך כיושב דמי, וכל אלו מהלך לא קנה לא קני, אבל כפות אינו יכול לילך שהרי מחוסר התר. ודכוותה ניעור לא קנה אף על פי שהוא כפות דחצר המשתמרת שלא לדעתה הוא, ובפרק המביא תנייןא דאמרינן כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו, ואוקימנא בכפות ולא מסיימינן בה בישן משמע דלא בעינן ישןב.
ובעל הלכות ז״ל כתבג ובכפות נמי ה״מ היכא דניים היא ויתבא איהי וקא מנטרא ליה אבל היכא דתיר לא. ולפי דבריו הא דלא מסיימי׳ התם בפרק המביא ישן, דמאי דפרכינן חצר מהלכת מתרץ אבל משתמרת לדעתה, שמעתא דרבא בהדיא היא דבעינן ישן, וכן עיקרד.
יש מפרשים דה״ק, והלכתא דישן לא קני אלא בכפות קנה, ואימא הכי כפות ומשמרתו הרי זה גט ואינו כפות אין זה גט, הלכך כפות בין ניעור בין ישן הוי גט, אינו כפותה בין ניעור בין ישן אינו גט, וכן כתב הרב ר׳ משה הספרדי ז״ל בחבורוו. וקשיא לי דהא ודאי משתמרת לדעתה בעינן כדאמרן לעיל, וניעור אפילו כפות משתמרת לדעתו הואז, דאטו אשה כפותה מי לא מגרשה בין בידה בין בחצרה שאינה משתמרת אלאח משום שעומדת בצד חצרה, ועוד דהא משום חצרה משתמרת שלא לדעתה נסיב לה טעמא, ולא משמע דסתיר לכולה שמעתא דרבא ומשבש לה לגמרי.
א. לעיל כא א. ועיי״ש בתוס׳ ד״ה והילכתא וברשב״א.
ב. וכה״ק ותי׳ שאר הראשונים, והרא״ש הקשה דמכמה מקומות מוכח דמספיק כפות.
ג. [בנדפס: בה״ג], הלכות גיטין⁠(ד״ו דף עז ב).
ד. וכן דעת תוס׳ לעיל כא א, הרשב״א הריטב״א והר״ן.
ה. בנדפס נשמט מחמת הדומות מ״ואינו כפות אין זה גט״ עד כאן.
ו. בפ״ה מהל׳ גירושין הי״ז. ועיין טור סי׳ קלט דגרס בשיטת הרמב״ם דבעינן כפות וישן.
ז. וכה״ק הרשב״א לעיל והריטב״א כאן.
ח. בכתי״נג במקום ״אלא״ איתא ״ולא״.
והלכתא בכפות. פירוש: כי קאמר רבא ישן ומשמרתו בכפות קאמר שאינו יכול להלך ושמעינן מינה דנעור אף על פי שכפות ומשמרתו אינו גט דתרוייהו בעינן, והא דאמרינן בפרק המביא (גיטין כא.) תניין כתב לה גט ונתן ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו ואוקימנא בכפות ולא מסיימינן בה בישן, התם משום דמאי דפרכינן חצר המהלכת היא מתרץ אבל משתמרת לדעתה שמעתא דרבא בהדיא היא, וכן עיקר ושם הארכתי יותר בסיעתא דשמיא.
וכי תימא [ואם תאמר] ישן שאני [שונה], שהרי עכשיו אינו מהלך, והא [והרי] אמר רבא: כל מקרה שאילו היה מהלך לא קנה, גם אם הוא עומד או יושבלא קנה! ומסכמים: והלכתא [והלכה] זו שאמר רבא שהרי זה גט אינה אלא בעבד כפות (קשור) וישן, שאז הנותן בידו הרי זה כנותן בידה.
And if you would say that a case in which he is sleeping is different because he is currently not moving, but didn’t Rava say: In any case in which if he would be moving he would not acquire items, then even if he is standing or sitting, he also does not acquire items? The Gemara concludes: And this halakha that Rava said, indicating that it is a valid bill of divorce, applies only where the slave is bound and sleeping, since in that case placing the bill of divorce in his hand is like placing it in her hand.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) מתני׳מַתְנִיתִין: יהָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּזְרָקוֹ לָהּ קָרוֹב לָהּ מְגוֹרֶשֶׁת קָרוֹב לוֹ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת כוְכֵן לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין.

MISHNA: If the woman was standing in the public domain and her husband took the bill of divorce and threw it to her, if it fell closer to her, she is divorced, and if it fell closer to him, she is not divorced. If it is equally balanced, there is uncertainty as to whether she is divorced or whether she is not divorced. And the same halakhot apply with regard to betrothal.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גט
גטא(גיטין עז.) הזורק גט לאשתו והוא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת (גיטין ע״ח.) היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת וכו׳ פי׳ ר״ח קיבלנו מרבותינו אפילו זרקו לה בחצרה לא משתריא לעלמא עד דמטי גיטא לידה דגרסי׳ בירי׳ המחוור מכול׳ עד שיתננו לידה (בבא בתרא ס) גט פשוט עדיו מתוכו ומקושר מאחוריו פי׳ גט פשוט שטר פשוט כגון שטרות שלנו והאי גט אפילו בשאר שטרות מיירי דכל שטרות איקרי גט כדאמרן וגט חוב שאין בו אחריות פי׳ עדיו מתוכו במקום כתיבה תחת הכתיבה פי׳ מקושר הוא עשוי כקישורין ותפירות וכך היו רגילין לעשות בראש הקלף היו כותבין שיטה אחת זכרון עדות שהיתה בפנינו ואחר כך היו מניחין חלק כשיעור שיטה אחת והיו מקפלים שיטה הכתובה על שאינה כתובה ותופרין אותה ואחר כך כותבין בשיטה שלישית בירח פלוני בכך וכך בו ומניחין שיטה ד׳ חלק וחוזרין ומקפלין שיטה הכתובה על החלק ותופרין אותן ביחד ושוב כותבין בשיטה השנית כך וכך לבריאת עולם ומניחין שיטה ו׳ חלק ומקפלין ותופרין הכתוב על החלק ובין אלו הקשרים משלימין כל הזמן ושאר כל השטר כותבין פשוט כשאר כל השטרות וזהו פשוט שבמקושר. והמפורש בגמרא טעמא מאי עבדו מקושר אתר׳ דכהני הוה ודינו של מקושר שיהיו עדיו חתומין מאחוריו מאחרי הכתיבה בין הקשרי׳ כדמפורש בגמרא מפני שיכול לעשותו פשוט שיקרע התפירות ויתפשט כל הכתב ואותן ג׳ שורות העליונות שיש בין שורה לשורה ריוח שורה אחת לא חיישינן (א״ב: תרגום ספר כריתות גט פטורין) (שבת פא) איזהו גט קרח כל שקשריו מרובין מעדיו (סנהדרין צא) אב שכ׳ לגטון לבניו פי׳ שטר צווא׳ (בראשית רבה פ״ב) ויוסף אברהם והיאך הוא לוקטור אמר לו ולבני הפלגשי׳ (א״ב: לגטון בלשון רומי מתנת שכיב מרע ולקטור מצוה מחמת מיתה לתת מתנה):
א. [שיידע בריף.]
מתני׳ קרוב לה – מפרש בגמ׳.
ואם עומדת ברשות הרבים וזרקו לה ואמר זה גיטיך, קרוב לה או בתוך ארבע אמות שלה מגורשת, בארבע אמות שלו אינה מגורשת, מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת.
או שמצאתו מאחוריו וכי אמר לה הרי הוא גיטך מאי הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע הוא ואמר רבא טלי גיטך מע״ג קרקע לא אמר כלום דבעינן ונתן בידה וליכא והכא נמי לא איהו יהיב לה אימא שלפתו מאחוריו ואכתי הא בעינן ונתן בידה וליכא לא צריכא דעייק לה חרציה ושלפתיה ועקימת מתניו שעיקם לה חשיבה נתינה תניא נמי הכי אמר לה כנסי ש״ח או ששלפתו מאחוריו קוראה והרי היא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הרי הוא גיטך דברי ר׳ ר״ש בן אלעזר אומר אינו גט עד שיטלנו ממנה ויחזיר ויתננו לה ויאמר לה הרי זה גיטך וקי״ל הלכה כרבי מחברו וכ״ש דהיא סתם מתני׳ ומחלוקת דברייתא דהלכה כסתם ודוקא בכנסי שט״ח זה ונתן בידה והיא ישנה שהבעל נותנו לה לשם גירושין והיא לא הרגישה בדבר ואילו היה מודיע לעדים קודם לכך שלשם גירושין הוא נותנו לה אע״פ שאמר לאשה כנסי שט״ח זה היתה מגורשת כדילפינן מעדותו של ר׳ יוחנן בן גודגודא דלא בעינן דעת אשה בגט אלא כיון שלא הודיע לעדים אלא אמר לה עכשיו הרי זה גיטך וכן כשנתן בידה והיא ישנה יש כאן נתינה אלא מפני שאינה יכולה לשומרו אומר לה כשניעורה הרי זה גיטך ודי לו אבל אילו נתנו לה מתחלה לשם פקדון נתינה זו אינה כלום ולא די שיחזיר ויאמר לה הרי זה גיטך ומפני זה (עשה) [תנא] התנא זה (הסבוב) אמר לה כנסי שט״ח זה (ול״ש) [ולא תנא] הנותן גט לאשתו לשומרו ואח״כ אמר לה הרי זה גיטך מגורשת שאילו היה כן היה צריך ליטלו ממנה ולחזור וליתנו לשם גירושין:
אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו ה״ז גט נעור ומשמרתו אינו גט דהוה לה חצר המשתמרת שלא לדעתה ישן ומשמרתו הרי זה גט אמאי חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה וכ״ת ישן שאני האמר רבא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה והלכתא בכפות:
מתני׳ היתה עומדת ברה״ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת וכן לענין קדושין ולענין החוב אמר לו זרוק לי חובי וזרקו לו קרוב למלוה זכה הלוה קרוב ללוה הלוה חייב מחצה על מחצה שניהם יחלוקו היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג נשרף או נמחק הרי זו מגורשת היכי דמי קרוב לו והיכי דמי קרוב לה אמר רבא ד׳ אמות שלה הוא קרוב לה ד׳ אמות שלו הוא קרוב לו. היכי דמי מחצה על מחצה ואסיק הכא בשתי כתי עדים עסקינן אחת אומר׳ קרוב לה ואחת אומרת קרוב לו ור׳ יוחנן אמר קרוב לה שנינו אפילו ק׳ אמה קרוב לו שנינו אפי׳ ק׳ אמה ה״ד מחצה על מחצה הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו זה הוא קרוב לו היא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו זהו קרוב לה שניהם יכולין לשמרו שניהם אינן יכולין לשמרו זהו מחצה על מחצה א״ל רב שמואל לרב יהודה שיננא איזהו קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה א״ל רב מרדכי לרב אשי הוה עובדא ואצרכוה חליצה פי׳ הוה עובדא שזרק הגט קרוב לה ולא מטיא גיטא לידה ומת ואצריכוה חליצה. כתב ר״ח ז״ל ואנו קבלנו מרבותינו אפילו זרקו לה בחצרה לא משתריא לעלמא עד דמטי גיטא לידה דגרסי׳ בתלמוד א״י המחוור מכלן עד שיתנו לה. ואינו נראה לי דהאי דאמר שמואל ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה דוקא כשזרקו לה ברה״ר שאין לאשה זכות בו אבל כשזרקו לה בתוך חצרה יש לגמגם בדבר שלא יהיה גט והלכך אע״ג דלא מטי גיטא לידה הויא מגורשת וחצרה קני לה:
המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה למחצה מגורשת ואינה מגורשת מבואר לר״ם:
היתה עומדת על ראש הגג שלה וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת ואם העלתהו רוח והפריחתו אין לנו שכבר נתגרשה והוא הדין לנמחק או נשרף ושאלו בגמרא והא לא מינטר שהרי הרוח מצויה להפריחו קודם שינוח ואין אויר זוכה אלא אויר שסופו לנוח בודאי ואע״פ שבראשון של מציעא אמרו שכל שהוא בתוך ביתה אין צורך לחצר המשתמרת התם משום דאיהי מנטרא אבל זו שבכאן אף היא אינה יכולה לשמור ופירשוה בגג שיש לו מעקה וכבר נקלט באויר שבין מחיצות המעקה ומפרשים בו במעקה גבוה עשרה ואין הכרח בכך וכן תירצוה בפחות משלשה כלבוד דמי וכמי שכבר נח ושתיהן הלכה וגדולי המחברים כתבו בזו ובלבד שיהא הולך לנוח אבל אם נמחק או נשרף קודם שיגיע לשם אע״פ שכבר הגיע לאויר מחיצות או בפחות משלשה כגון שנשבה הרוח והעלתהו ונמחק או נשרף הואיל ואינו הולך לנוח אינו גט והדברים זרים:
הוא למעלה והיא למטה ר״ל שהגג שלו והוא בתוכו והיא למטה בחצרה כיון שיצא מרשות הגג מגורשת אפי׳ נמחק או נשרף וקס״ד אף קודם שהגיע לאויר מחיצות שלה ושאלו בגמרא והא לא מינטר ופירשוה בשמחיצות החצר גבוהות על הגג ואם אינן גבוהות לא נתגרשה עד שיכנס לאויר אותם המחיצות הא בשנכנס שם נתגרשה ואע״פ שלענין שבת קלוטה לאו כמי שהונחה הכא משום אינטורי הוא והא מינטר ומה שאמרו בנמחק פירשוהו בגמרא דוקא בנמחק דרך ירידה ר״ל שהדבר המושלך בכח מרשות שיש בו מחיצות לרשות אחר תחלה אדם זורקו דרך עליה להעביר את המחיצות ואחר כך יורד למקום שהכונה בו לזרקו וסתם גג יש לו מעקה וכל שעבר המעקה והתחיל לירד בחצר משנכנס באויר המחיצות נתגרשה אע״פ שנמחק קודם שינוח אבל אם נמחק דרך עליה ר״ל קודם שיתחיל לירד אע״פ שהוא באויר מחיצות החצר כגון שהם גבוהות מן הגג על הדרך שפירשנו אינה מגורשת שכל דרך עליה לאו נתינה היא וכן בשנשרף דוקא שקדם הגט לאור ר״ל שקדמה זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר אבל אם היתה הדליקה קודמת אינו גט שהרי הוא כמשליכו לאור בידים וכן הדין במים שהוא נמחק בהם:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
ה משנה היתה האשה עומדת ברשות הרבים ונטל הבעל גט וזרקו לה, אם נפל הגט קרוב להמגורשת, אם נפל קרוב לואינה מגורשת. אם היה מחצה על מחצהמגורשת ואינה מגורשת. וכן לענין קדושין שזרק לה.
MISHNA: If the woman was standing in the public domain and her husband took the bill of divorce and threw it to her, if it fell closer to her, she is divorced, and if it fell closer to him, she is not divorced. If it is equally balanced, there is uncertainty as to whether she is divorced or whether she is not divorced. And the same halakhot apply with regard to betrothal.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) לוְכֵן לְעִנְיַן הַחוֹב אָמַר לוֹ בַּעַל חוֹבוֹ זְרוֹק לִי חוֹבִי וּזְרָקוֹ לוֹ קָרוֹב לַמַּלְוֶה זָכָה הַמַּלְוֶה קָרוֹב לַלֹּוֶה הַלֹּוֶה חַיָּיב מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה שְׁנֵיהֶם יַחְלוֹקוּ.:

And the same halakhot apply with regard to a debt. If his creditor said to him: Throw the payment for my debt to me, and he threw it to him and the money fell closer to the creditor, the creditor acquired the payment. The debtor is absolved of his obligation to pay even if the money did not reach the creditor’s hand, e.g., it was stolen or lost after it was thrown and before the creditor was able to take it. If it fell closer to the debtor and the money was lost, the debtor is still obligated to pay. If it was equally balanced and was lost, the two of them divide it, i.e., the debtor owes half of the amount.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לו – מלוה ללוה.
זרוק לי חובי – ברה״ר.
וזרקו לו – ואבד.
1מחצה על מחצה שניהם יחלוקו – הכא לא שייך לומר המוציא מחבירו עליו הראיה דאין כאן ספק.
1. תוס׳ ד״ה ״מחצה״ מופיע בדפוס וילנא בדף ע״ח:.
גמ׳ זכה המלוה קרוב כו׳ כצ״ל:
וכן לענין החוב, אם אמר לו בעל חובו (המלווה) ״זרוק לי פרעון חובי״ וזרקו לו, אם נפל החוב קרוב למלוהזכה המלוה ונפטר הלווה, גם אם משום מה לא הגיע אחרי כן הכסף לידי המלווה (כגון שנגנב או אבד הכסף לאחר הזריקה, לפני שנטלו המלווה). ואם היה קרוב ללוה ואבד הכסף — הלוה עדיין חייב. ואם היה מחצה על מחצהשניהם יחלוקו.
And the same halakhot apply with regard to a debt. If his creditor said to him: Throw the payment for my debt to me, and he threw it to him and the money fell closer to the creditor, the creditor acquired the payment. The debtor is absolved of his obligation to pay even if the money did not reach the creditor’s hand, e.g., it was stolen or lost after it was thrown and before the creditor was able to take it. If it fell closer to the debtor and the money was lost, the debtor is still obligated to pay. If it was equally balanced and was lost, the two of them divide it, i.e., the debtor owes half of the amount.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) גמ׳גְּמָרָא: הֵיכִי דָמֵי קָרוֹב לָהּ וְהֵיכִי דָּמֵי קָרוֹב לוֹ אָמַר רַב אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהּ זֶהוּ קָרוֹב לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ זֶהוּ קָרוֹב לוֹ.

GEMARA: The Gemara clarifies that which was taught in the mishna: What is considered closer to her, and what is considered closer to him? Rav says: If it fell within four cubits of her, this is what was meant by the mishna’s statement: Closer to her; if it fell within four cubits of him, this is what was meant by: Closer to him.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ד׳ אמות שלו – שאין בינו לגט ד׳ אמות דאמרינן בשנים אוחזין (ב״מ דף י.) דד׳ אמות של אדם קונות לו.
ארבע אמות שלה זהו קרוב לה – איכא דקשיא ליהא והא ארבע אמות של אדם אינן קונות לו ברשות הרביםב, ולאו קושיא היא, דהתם פלוגתא היא ודילמא סבר רב קונות לו בכל מקוםג, ומאן דאמר התם לא קנו מוקי לה למתניתין כדר׳ יוחנן. אי נמי מוקי לה בסימטאד, ואמאי קרי לה רשות הרבים מפני שאינה רשות היחיד, כדמתרץ בכמה דוכתיה. וטעמא דמתניתין בין לרב בין לר׳ יוחנן משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדשו, דהא ארבע אמות גופייהו בכל מקום דבר תורה אינן קונות, ואין צריך לומר כל שיכולה לשמור שאינו קונה לה אלא מדבריהם ותקנת עגונות היתה להם, וכדאמרי׳ז לגיטין אמרו ולא לדבר אחר, אלמא תקנתא דרבנן הוא בגיטיןח, ומשום לתא דידהו תקינו בקידושין משום ויצאה ומשום והיתהט. ומשום הכי אמר ליה שמואל לרב יהודה דלא ליעבד עובדא משום דלא תקון לאפקועי קידושין אלא במקום שיש לחוש לקלקול, ושמא משנתינו הוראת שעה היתה, או משום שעת השמד נשנית.
וכתב רבנו חננאל ז״לי ואת לא תעבד בהא תורה ושיהא מגורשת לגמרי עד דמטא גיטא לידה לגמרי וכו׳, ואנו קבלנו מרבותינו שאפילו זרקו לה לחצרה לא משתריא ליה לעלמא עד דמטי גיטא לידה דגרסינן בירושלמיכ המחוור מכולם עד שיתננו לה בידה, אלו דברי ר״ח ז״ל ודברי קבלה הן וראוין לחושל. אבל רבא ודאי עבד עובדא בההוא גיטא דההוא דשכיב מרע בריש פרקיןמ, דאי הוות צריכה חליצה מה הועילו בתקנתם, ושמא לפוסלה על האחין שיהו כופין אותם לחלוץנ, ולא דאיק. ורבינו הגדול ז״ל כתב הלכות הללו ולמעשה כתבןס, ואעפ״כ הוא מקפץ ומדלג בהם דלא לפרסם בהם קולא כמנהגו בכל מקום הראוי להחמיר.
א. וכה״ק תוס׳ ד״ה ר׳ יוחנן ובשאר הראשונים.
ב. כדאיתא בב״מ י ב.
ג. וכן תי׳ הרשב״א והריטב״א.
ד. וכן תי׳ בתוס׳ ד״ה ר׳ יוחנן ועו״ר. ותוס׳ בתירוצו הראשון חילקו בין היכא דיכול לשמור דקונה ברה״ר לאינו יכול לשמור, ועיין ברשב״א ובחי׳ מכ״י דתי׳ דיש לחלק בין גט למציאה דמשום עיגונא אקילו בה רבנן.
ה. ב״ב פה א, גבי כליו של אדם וכו׳.
ו. וכ״כ הרשב״א הריטב״א והרא״ש.
ז. בסמוך עמוד ב.
ח. עיין ריטב״א בתירוצו השני ובר״ן דתירצו דהפקר ב״ד הפקר, ולפי״ז מגורשת מדינא, ובשיטת הרא״ש כתב בשו״ת רעק״א סי׳ רכב אות כ דס״ל כהריטב״א והר״ן.
ט. באבני מילואים סי׳ ל סק״ה תמה איך מהני תקנתא דרבנן בקידושין, וכתב דהרמב״ן למד שרבנן הפקירו את החפץ שבתוך הד״א ולא את הד״א עצמם כמו שכתבו הריטב״א והר״ן, ועיי״ש שלפי״ז מחלק בין קידושי שטר לקידושי כסף. ועיין אמרי בינה דיני קנינים סי׳ יד מש״כ בדברי רבינו.
י. הובא בהעיטור אות ג׳ גט, ברשב״א ברא״ש ובעוד ראשונים, ובתוס׳ ד״ה ואת כתבו זה בשם הערוך, וכ״פ הרמ״א בסי׳ קלט סי״ד.
כ. בפירקין ה״ב.
ל. עיין בראשונים הנ״ל שתמהו על דברי ר״ח ז״ל וכתבו עוד דגם מהירושלמי לא מוכח כן, ומ״מ כתבו הרשב״א והר״ן לחוש לדברי הר״ח, ועיין באבנ״מ סי׳ קלט ס״ק יא שביאר מחלוקתם.
מ. לעיל עז ב.
נ. וכ״כ המאירי.
ס. וכ״כ הריטב״א. והרשב״א כתב: אבל הרי״ף ז״ל כתב הלכות הללו דזרקו לה בתוך חצרה ופלוגתא דעולא ורבי הושעיא זורקו במטה שלה, ודאי למעשה כתבן. והר״ן כתב: והרי״ף ז״ל שכתב בהלכות האי עובדא דרבא נראה שלהלכה כתבו.
[בנדפס: ארבע אמות שלה זהו קרוב לה. ואף על גב דאסיקנא בבבא מציעא גמרא, ראה אותן רצין אחר המציאה דאינן קונות לה ברשות הרבים אמר ליה מאי רשות הרבים דהכא סימטא ואמאי קרי ליה רשות הרבים לפי שאינו רשות היחיד ודכותה אמרינן בבבא בתרא גבי כליו של אדם קונה לו בכל מקום ואמר רבי יוחנן אמר רבי שמעון בן לקיש אפילו ברשות הרבים ואסיקנא מאי רשות הרבים סימטא ואמאי קרי ליה רשות הרבים לפי שאינו רשות היחיד אי נמי הכא צידי רשות הרבים וכדאמר רב ששת התם בפרק קמא דמציעא אי נמי איכא למימר דרב סבירא ליה כמאן דאמר התם קונות לו אפילו ברשות הרבים אי נמי גט שאני דתקינו לה רבנן אפילו ברשות הרבים משום תקנת עגונות, ומיהו צריך עיון לפירוש זה דמשמע דלא מחלק בין גיטין לשאר דברים אלא רבי יוחנן בלחוד מדאקשינן עליה והא וכן לקדושין קתני ולא אקשי לכולהו אינך אמוראי, ושמא יש לומר משום דרבי יוחנן אמר בהדיא לגיטין אמרו ולא לדבר אחר.
ארבע אמות שלו זהו קרוב לו. ואם תאמר לא הוה ליה למימר אלא ארבע אמות שלה זהו קרוב לה כלומר מגורשת חוץ לארבע אמות לא, ובמתניתין נמי אמאי איצטריך למתני קרוב לו כלל לא הוה ליה למיתני אלא קרוב לה מגורשת אינו קרוב לה אינה מגורשת, ותירצו בתוספות דחידושא אשמעינן דאי קדם איהו אף על גב דאיהי נכנסת בתוך ארבע אמות דידיה לא חשבינן אותן ארבע אמות שיהא לה בהן חלק ואפילו מגורשת ואינה מגורשת לא הויא אלא כיון דאיהו קדים כדידיה חשבינן להו לגמרי, וכן כתב הרמב״ם ז״ל וזהו לשונו שכתב בפ״ה (בפירוש המשניות) הוא בא תחלה ועמד ואחר כך עמדה היא כנגדו וזרקו לה אם היה גט בתוך ארבע אמות שלו אינה מגורשת אף על פי שאם תשוח תטלנו, עמדה היא תחלה ובא הוא ועמד כנגדה וזרקו לה אף על פי שהוא מחצה על מחצה הואיל והוא בא בתוך ארבע אמות שלה הרי זה [בנדפס: גט] פסול עד שיגיע הגט לידה. עד כאן.
ו גמראומבררים את האמור במשנה: היכי דמי [כיצד בדיוק הוא] קרוב לה, והיכי דמי [וכיצד בדיוק הוא] קרוב לו? אמר רב: אם נפל בתוך ארבע אמות שלהזהו קרוב לה, בתוך ארבע אמות שלוזהו קרוב לו.
GEMARA: The Gemara clarifies that which was taught in the mishna: What is considered closer to her, and what is considered closer to him? Rav says: If it fell within four cubits of her, this is what was meant by the mishna’s statement: Closer to her; if it fell within four cubits of him, this is what was meant by: Closer to him.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) הֵיכִי דָּמֵי מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה אָמַר ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן עוֹמְדִין בְּאַרְבַּע אַמּוֹת.

The Gemara asks: What is considered midway? Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak says: Such as when the two of them were standing within the same four cubits.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כגון שהיו שניהם עומדים בד׳ אמות – לגט זו מכאן וזה מכאן שכל הגט מונח בתוך ארבע אמות שלו ובתוך ארבע אמות שלה ולא גרסינן מצומצמות.
ושואלים: אם כן היכי דמי [כיצד בדיוק הוא] מחצה על מחצה? אמר ר׳ שמואל בר רב יצחק: כגון שהיו שניהן עומדין בתוך אותן ארבע אמות.
The Gemara asks: What is considered midway? Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak says: Such as when the two of them were standing within the same four cubits.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(28) מוְלִיחְזֵי הֵי מִינַּיְיהוּ קְדֵים וְכִי תֵּימָא דַּאֲתוֹ תַּרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וְהָא אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם.

The Gemara asks: And let us see which of them preceded the other into these four cubits, and the four cubits would then be considered as belonging to that person. And if you would say that both of them came simultaneously, but isn’t there a principle that it is impossible to be so precise? It is not possible that both events occurred at exactly the same time, and it is certain that one of them arrived there before the other.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וליחזי הי מינייהו קדים – לבא במעמדו אם קדם הוא לבא זכה בכל ארבע אמות ואם קדמה היא לבא זכתה בכל ד׳ אמות הסמוכות לה ושוב לא נכנסה זכותו לתוכו.
א״א לצמצם – שלא יקדים האחר.
1והא א״א לצמצם – וא״ת ולישני כגון דלא ידעינן הי מינייהו קדים ולכך הוי ספיקא וי״ל דלישנא דמחצה על מחצה לא משמע הכי ולכך מוקי לה בשתי כיתי עדים כו׳ וא״ת ונימא אוקי תרי בהדי תרי ואוקי איתתא בחזקת אשת איש ולא תהא מגורשת כלל וי״ל כיון דספיקא דרבנן היא כדאמרינן בפ׳ ארבעה אחין (יבמות דף לא.) נתנו לה דין מגורשת ואינה מגורשת.
1. תוס׳ ד״ה ״והא א״א״ מופיע בדפוס וילנא בדף ע״ח:.
הא דאמרינן: והא אי אפשר לצמצם – קשיא לןא ודילמא דלא חזינן מאן קדים, א״נ חזינן אפשר דלא קים לן בהו שאע״פ שאי אפשר להם לצמצם אם באים כאחד אין אנו יכולין לכוין. וי״לב דאי לא ידעי׳ הוה ליה ספיקא דרבנן ומוקמינן איתתא אחזקתה ולא אמרינן בה מגורשת ואינה מגורשתג, ואם מתה צרתה דערוה חולצת דגזרינן אם אתה אומר חולצת מתיבמת. ולפיכך אוקימנא בשתי כיתי עדים דהויא לה ספיקא דאורייתא כדאיתא בפרק ארבעה אחיםד.
ולהך סברא דרב יוסף ההיא דתנן לעילה באידך פירקין ואם אינו ידוע זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת, ה״נ מתוקמא בשתי כיתי עדים כנ״ל, וי״לו דמתניתין קשיתיה דקתני מחצה על מחצה דהויא ליה למיתני ספק זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת.
א. וכה״ק תוס׳ ד״ה והא, הרשב״א ריטב״א ובחידושי הר״ן.
ב. וכן תירץ המאירי.
ג. ובתוס׳ ד״ה והא כתבו דרבנן נתנו לה דין מגורשת ואינה מגורשת. ועיין בהערה הבאה. [מקטע זה חסר בכתי״ו עד דף פא א].
ד. יבמות לא א. ובתוס׳ שם ד״ה שתי הקשה דלמסקנא דבשתי כיתי עדים הוה ספיקא דרבנן למה דחקו להעמיד כאן בשתי כיתי עדים, ותי׳ כתירוצו הב׳ של רבינו כאן, ועיי״ש בר״ן.
ה. עו ב במשנה.
ו. וכן תירצו בתוס׳ ושאר ראשונים.
וליחזי הי מינייהו קדים. הא דלא פריך הכא והא אגיד ביה כדפריך בסמוך משום דכיון דקאי כוליה בתוך ארבע אמות דידה כמו בארבע אמות דידיה דין הוא דתיהוי מגורשת ואינה מגורשת אבל לקמן דקאי מקצתו חוץ לארבע אמות דידה וקאי בארבע אמות דידיה שייך למיפרך והא אגיד גביה.
והא אי אפשר לצמצם. קשיא לי מאי קושיא אדרבה היא הנותנת דכיון דאי אפשר לצמצם הרי זו מגורשת ואינה מגורשת, ויש לומר דלישנא דמתניתין בלחוד היא דקשיא ליה היכי קתני מחצה על מחצה דהא אי אפשר לעמוד עליו והוה ליה למיתני ספק קרוב לו ספק קרוב לה כדתניא ביבמות פרק כיצד (יבמות ל:) כך נראה לי.
בד״ה והא א״א כו׳ וא״ת ולישני כגון דלא ידעינן הי מנייהו כו׳ וי״ל דלישנא דמחצה כו׳ עכ״ל יש לפרש דבריהם דלישנא דמחצה על מחצה לא משמע הכי משום דודאי לא הוי מחצה על מחצה דא״א לצמצם והוה קרוב לו או לה אלא דאנן לא ידעינן ליה אבל קשה דא״כ אמאי קאמרי דלכך מוקי לה בב׳ כיתי עדים כו׳ דמה תיקן בזה דהא ודאי בכה״ג נמי לא הוי מחצה על מחצה שהרי הם מכחישים זה את זה ואנן לא ידעינן הי מנייהו אומר אמת ויש ליישב דבתרי כיתי עדים לפי הנראה הוא מחצה על מחצה דב׳ אמרי קרוב לו וב׳ אמרי קרוב לה ואוקי תרי בהדי תרי והוה כמחצה על מחצה ודוחק ודו״ק:
בד״ה מחצה על מחצה שניהם יחלוקו הכא לא שייך למימר המע״ה כו׳ עכ״ל לר״י דמוקי מתני׳ מחצה על מחצה דהיינו בששניהם יכולין לשומרו ניחא דלאו משום ספיקא הוא דיחלוקו אלא דקושטא הוא כן דהוא ברשות שניהם אבל לרבה ורב יוסף דמוקי לה בתרי כיתי עדים ספיקא ממש הוא ונימא המע״ה ודוחק הוא לאוקמא מתני׳ כסומכוס דס״ל בכל ספק יחלוקו כדאמרינן בפרק הפרה ויש ליישב דרבה ורב יוסף לא פירשו מתני׳ בנאבד כפרש״י אלא כמ״ש המרדכי וז״ל מחצה על מחצה יחלוקו מה שפרש״י וזרקו ואבד החוב לא נראה דאמאי לא אמרינן המע״ה ונראה כפי׳ ר״י שפירש שהמלוה בעין וה״פ קרוב למלוה הלוה אמר החזר לי מעותי ואפרע לך לזמן כי זמני לא הגיע עדיין והמלוה אומר לא כי מאחר שזרקת לי זכיתי בו עכ״ל ודו״ק:
ושואלים: וליחזי הי מינייהו קדים [ונראה מי מהם קדם] לאותם ארבע אמות? שזה שקדם — ארבע אמות אלה נחשבות כשלו, והוא הקונה בהן. וכי תימא דאתו תרוייהו בהדי הדדי [ואם תאמר שבאו שניהם בבת אחת], והא [והרי] כלל הוא שאי אפשר לצמצם (לדייק) עד כדי כך שיהיו שני דברים בזמן אחד ממש, אלא ודאי אחד מהם קדם!
The Gemara asks: And let us see which of them preceded the other into these four cubits, and the four cubits would then be considered as belonging to that person. And if you would say that both of them came simultaneously, but isn’t there a principle that it is impossible to be so precise? It is not possible that both events occurred at exactly the same time, and it is certain that one of them arrived there before the other.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(29) אֶלָּא אָמַר רַב כָּהֲנָא הָכָא בח׳בִּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת מְצוּמְצָמוֹת עָסְקִינַן

Rather, Rav Kahana said: Here we are dealing with a case of precisely eight cubits, where his four cubits are adjacent to her four cubits,
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מצומצמות – שהיו שניהם עומדים בח׳ אמות מצומצמות לא פחות ולא יותר יש בין שניהם.
אלא אמר רב כהנא: הכא [כאן] בשמונה אמות מצומצמות (במדוייק) עסקינן [עוסקים אנו], שארבע אמות שלה וארבע אמות שלו צמודים אלו לאלו,
Rather, Rav Kahana said: Here we are dealing with a case of precisely eight cubits, where his four cubits are adjacent to her four cubits,
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין עח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים גיטין עח., עין משפט נר מצוה גיטין עח., רי"ף גיטין עח. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין עח., רש"י גיטין עח., ראב"ן גיטין עח. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין עח., בעל המאור גיטין עח. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם גיטין עח. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), פסקי רי"ד גיטין עח., רמב"ן גיטין עח. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מלחמות ה' גיטין עח. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין עח. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין עח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין עח., מהרש"א חידושי הלכות גיטין עח., פני יהושע גיטין עח., פירוש הרב שטיינזלץ גיטין עח., אסופת מאמרים גיטין עח.

Gittin 78a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Gittin 78a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 78a, Rif by Bavli Gittin 78a, Collected from HeArukh Gittin 78a, Rashi Gittin 78a, Raavan Gittin 78a, Tosafot Gittin 78a, Baal HaMaor Gittin 78a, Raavad Katuv Sham Gittin 78a, Piskei Rid Gittin 78a, Ramban Gittin 78a, Ramban Milchamot HaShem Gittin 78a, Rashba Gittin 78a, Meiri Gittin 78a, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 78a, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 78a, Penei Yehoshua Gittin 78a, Steinsaltz Commentary Gittin 78a, Collected Articles Gittin 78a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144