×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת מַשְׁמַע מַשְׁמַע דְּבָטֵל וּמַשְׁמַע דְּלִיבְּטִיל גַּבֵּי גֵּט לִישָּׁנָא דְּמַהֲנֵי בֵּיהּ קָאָמַר גַּבֵּי מַתָּנָה לִישָּׁנָא דְּמַהֲנֵי בַּהּ קָאָמַר.
has two potential meanings, depending on the context. It means that it was void already, and it also means that it will become void in the future. With regard to a bill of divorce, he stated the formulation that is effective with regard to it, and since his statement can be understood to mean that the bill of divorce should be void from that point onward, it is interpreted as such. With regard to a gift, he stated the formulation that is effective with regard to it, and since one cannot nullify the acquisition of a gift after taking possession of it, his intention was that the gift was void from the outset, and his statement is interpreted as such.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין לב ע״ב} אמר רב ששת ואמרי לה במתניתא1 גט זה לא יועיל לא2 יתיר3 לא יעזיב4 לא ישלח5 לא יגרש יהא חרס יהא כחרס6 דבריו קיימין אינו מועיל אינו מתיר אינו מעזיב אינו מגרש7 אינו משלח8 חרס הוא כחרס הוא לא אמר כלום: איבעיא להו הרי הוא חרס מהו אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מאי שנא מהרי הוא הקדש הרי הוא הפקר:
{בבלי גיטין לב ע״ב} אמר אביי9 נקיטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכה10.
איבעיא להו11 גט שביטלו12 חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו רב נחמן [אמר]⁠13 חוזר ומגרש בו
ורב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו14 והילכתא כרב נחמן:
{בבלי גיטין לב ע״ב} איתמר בפני כמה מבטלו רב נחמן אמר בפני שנים ורב ששת אמר בפני שלשה רב ששת אמר בפני שלשה בית דין קתאני ורב נחמן אמר בפני שנים לבי תרי נמי בית דין קרי ליה והלכתא כרב נחמן דקאי רבי יוחנן15 כוואתיה:
1. במתניתא: דפוסים: במתניתא תנא
2. לא: גח, דפוסים: ״ולא״. וכן בכל המשך המשפט.
3. יתיר: גח: ״יתר״.
4. יעזיב: דפוסים: ״יעזוב״.
5. ישלח: גח: ״ישליח״.
6. יהא: גח: ״או״.
7. אינו מגרש: בכ״י נ מקומו בסוף הרשימה, אחרי ״כחרס הוא״.
8. אינו משלח: חסר ב-גח. .
9. לא אמר כלום בטלה היא אינה מתנה דבריו קיימין אמר אביי: חסר ב-גח.
10. כזכה: דפוסים: ״כזכי״.
11. איבעיא להו: אינו מלשון התלמוד שלפנינו, אך ישנו בר״ח.
12. גט שביטלו: אינו מלשון התלמוד שלפנינו, אך ישנו בה״ג.
13. אמר: גה, גח, גכב, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״אומר״.
14. נחמן אומר חוזר, ששת אמר אינו חוזר: וכן גה. ב-גח, גכב, דפוסים חלוף הסדר: ״רב ששת אמ׳ אינו חוזר, רב נחמן אמ׳ חוזר״. בכ״י נ גם חלוף השיטות: ״רב ששת אמ׳ חוזר, רב נחמן אמ׳ אינו חוזר״ (וא״כ המסקנה אינו חוזר, בניגוד לבה״ג. בתלמוד בדרך כלל, במחלוקת בין השנים, דברי רב נחמן מוצגים ראשונה).
15. יוחנן: חסר בכ״י נ.
שתי לשונות משמע – וכיון דהכי הוא סתמא דמילתא כי טעין איניש מילתא דמהניא במילתיה קא טעין.
כבר ביארנו בפרק ראשון שאע״פ שבהלואה או פקדון הולך כזכי ואינו יכול לחזור במתנה מיהא הולך לאו כזכי ואם רצה נותן לחזור קודם שיגיע ליד המקבל רשאי אלא אם כן אמר לו בהדיא זכה ששליח מתנה כשליח הגט וכבר התבאר שבגט אין הולך כזכה ר״ל שאם מינתה היא שליח קבלה ואמר לו זכה לה הועיל שאין כאן חוב לה הואיל ובשליחותה הוא בא הא אם אמר הולך אינו כזכה ובשליח הולכה מיהא אין מקום להולך כזכה שאף בזכה בהדיא לא זכה לה דחוב הוא לה ומכל מקום במקום יבם ובמקום קטטה שבזכה לה זכה לה מספק כמו שיתבאר ביבמות (קי״ח.) שנשאלה שם ועלתה בתיקו בהולך מיהא אינו כלום:
מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מתנה זו מבוטלת היא תבטל אי אפשי בה לא אמר כלום שכל אלו לשון עתיד הם כלומר שהוא רוצה לבטלה ואחר שקבלה והוא מודה שזכה בה אין בידו לבטלה ואף המחזיק לא זכה וחוזר ומוציאה מידו וכל שכן שאינה חוזרת לבעלים בטלה היא אינה מתנה הרי הודה שלא זכה בה ודבריו קיימים ולא שתחזור לבעליה אלא שהמחזיק זכה במקום שאינו חב לאחרים ויש לערער בשמועה זו מצד שהיא מוחלפת בקצת ספרים באחרון של כריתות אלא שלגדולי הפוסקים ראינו שכתבו אותה שבכריתות בנוסח שבכאן ולפי מה שפירשנו בדבריהם בבתרא פרק נחלה אנו פוסקים כאן בהפך והוא שכל שאינו חב לאחרים באי איפשי בה וחביריו כל המחזיק זכה ובבטלה היא אינה מתנה וחוזרת לבעליה והוא הוא עיקר הדברים וכבר כתבנוה בארכה והשוינו בה המדה בכדי היכולת במסכת בבא בתרא פרק נחלה בסוגית המשנה העשירית ומ״מ לדברי הכל כל שצווח מעיקרו בטלה היא בכל לשון אף במקום שחב לאחרים כמו שכתבנו שם:
לפי דרכך למדת שלשון בטל הוא לענין גט אנו מפרשים אותו על העתיד ובמתנה על זמן שעבר ודבר זה הוא מפני שלשון זה שתי לשונות במשמע ואתה מפרש בכל אחד את שמועיל בו והוא שאמרו גבי גט לישנא דמהני קאמר גבי מתנה לישנא דמהני קאמר כלומר שאנו מפרשים את המלה במה שהיא רוצה לאמרה ואע״פ שבלשון מסופק אומרין בעלמא יד בעל השטר על התחתונה בדברים שבעל פה אינו כן אלא הולכין אחר מה שאומדין בכונת דבורו ועוד שאין זה לשון מסופק אלא ששתיהן במשמע וראוי לדונם כפי מה שאנו אומדים בכונתו וכן כל כיוצא בזו:
בא״ד אלא מסיפא פריך דקתני בטילה כו׳ ומשני לא דבריו קיימין ולא הדרא למרה כו׳ עכ״ל צ״ע (ג) דא״כ אמאי לא משני נמי הכא הכי בשמעתין הא דבטילה היא ודבריו קיימין היינו דלא הדרא למרה והוי הפקר ולא תקשי מידי אבטל הוא דהכא לענין גט וכעין שכתבו לעיל דלא תקשי מאי אפשי אאי אפשי ודו״ק:
בא״ד ורש״י פי׳ בכריתות כו׳ אלא מסיפא פריך כו׳ אלמא היכא דאהני דבריו הדרא למרא כו׳ עכ״ל. ולא זכיתי להבין דבריו בזה דאכתי מאי קשיא עליה דר״ל דנהי דבטילה היא דאהני דבריו והדרא למרא מ״מ הא קתני רישא להדיא דאי אפשי בה לא אמר כלום אלמא דאי אפשי אפי׳ במתנת מקרקע לא שייך לומר דהדרא למרא וכ״ש במטלטלין שכבר זכה וא״כ שפיר קאמר ר״ל דהוי הפקר כיון דלשון הפקר הוא פשיטא דכל הקודם זכה וכבר חזרתי על כל הצדדין ליישב על הדרך שכתבתי בסמוך ולא יכולתי להעמידו והנלע״ד דהכי קשיא ליה כיון דחזינן דבטילה היא הדרא למרא ולא אמרינן דהוי הפקר מחמת לתא דראשון שהרי נתייאש ונסתלק ממנה שהרי כבר באתה לידו של השני איירי רב ששת אע״כ דאפילו הכי לא הוי הפקר כיון שלא הפקירה הראשון בפירוש וא״כ מקשה שפיר לר״ל דבאי אפשי אמאי כל הקודם זכה דפשיטא ליה לתלמודא דל׳ אי אפשי בה אינו לשון הפקר גמור אלא לשון סילוק דהכי קושטא דמילתא אלא דר״ל סבר דלשון סילוק סגי דממילא הוי הפקר וא״כ מקשה שפיר דחזינן דסילוק מנכסיו אינו כהפקר ובזה נתיישב ג״כ מ״ש רש״י ז״ל וה״ה דמצי לשנויי כו׳ אלא דבלא״ה השתא משני שפיר וזה תימה דהיאך משני שפיר דהא דבר והיפוכו הוא דהשתא משני דבטילה היא כל הקודם זכה וע״כ היינו משום לתא דראשון שנסתלק ממנה דאי משום דמשמע לשון הפקר שהפקיר השני א״כ באי אפשי בה ומבוטלת ותיבטל אמאי לא אמר כלום דכל הני הוי יותר לשון הפקר דלהבא משמע אע״כ דבטילה היא הוי הפקר משום לתא דראשון וזה אינו לפי מאי דמסיק שם כי יהיב אינש אדעתיה דלקבלי מיניה כו׳ ולמאי דפרישית א״ש דהאי סברא אליבא דרשב״ג היא כמ״ש לעיל בשם הגאונים ורשב״ם ז״ל אבל מעיקרא משני הש״ס למאי דקס״ד דר״ל לית ליה דרשב״ג דלדידיה ע״כ הא דקתני דבריו קיימין בבטילה היא היינו דכל הקודם זכה משום לתא דראשון שנסתלק ממנה וסילוק הוי כהפקר לר״ל משא״כ לרשב״ג ויש לי להאריך בזה אלא שאין כאן עיקר מקומו. מיהו מתוך מ״ש ממילא אין כאן שום מקום לקושית מהרש״א ז״ל שהבין דלשון בטילה היא היינו ל׳ הפקר וזה א״א דא״כ תיקשי אי אפשי ומבוטלת אמאי קתני לא אמר כלום אלא ע״כ דהא דלשיטת רש״י ז״ל כל הקודם זכה בבטילה היא היינו משום לתא דראשון כדפרישית וא״כ מקשה שפיר בשמעתין דאלמא בטל מעיקרא משמע ודוק היטב:
שתי לשונות משמע, ושתיהן כלולות במלה זו, ואכן משמע שבטל כבר מתחילה, ומשמע גם דליבטיל [שיתבטל] בעתיד. ואולם המשמעות משתנה ביחס לכל אחד מן הדברים; גבי [אצל] גט לישנא דמהני ביה קאמר [לשון שמועילה בו אמר] וכוונתו לפיכך שיתבטל בעתיד, מאותו רגע והלאה, ואף גבי [אצל] מתנה לישנא דמהני [לשון שמועילה] בה קאמר [אמר] שאינו יכול לבטל אותה מכאן ולהבא לאחר שכבר זכה בה, ומשום כך כוונתו שבטלה מתחילתה.
has two potential meanings, depending on the context. It means that it was void already, and it also means that it will become void in the future. With regard to a bill of divorce, he stated the formulation that is effective with regard to it, and since his statement can be understood to mean that the bill of divorce should be void from that point onward, it is interpreted as such. With regard to a gift, he stated the formulation that is effective with regard to it, and since one cannot nullify the acquisition of a gift after taking possession of it, his intention was that the gift was void from the outset, and his statement is interpreted as such.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר אַבָּיֵי אנְקִיטִינַן שְׁלִיחַ מַתָּנָה הֲרֵי הוּא כִּשְׁלִיחַ הַגֵּט נָפְקָא מִינַּהּ בלְהוֹלֵךְ לָאו כִּזְכִי דָּמֵי.

Additionally Abaye said with regard to the relationship between a bill of divorce and a gift that we have a tradition: An agent sent to deliver a gift is considered like an agent sent to deliver a bill of divorce. The Gemara explains: The practical difference that is learned from this is that if one says to his agent: Take this gift to so-and-so, it is not considered as if he said to him: Acquire the gift on his behalf. Therefore, as long as the gift has not yet reached the intended recipient, the one who sent the gift can retract it, and it is not as if the intended recipient had taken possession of the gift from the moment that it was given to the agent.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרי הוא כשליח הגט – ואם ביטלה הנותן קודם שתגיע ליד המקבל הרי היא בטלה.
ה״ג: נפקא מינה להולך לאו כזכי דמי – ואע״ג דמתנה זכות הוא מצי למיהדר דהולך לאו כזכי דמי.
להולך לאו כזכי דמי – בגט לא שייך לומר הולך לאו כזכי דאפילו זכי נמי לא מהני ולא נקטיה אלא לסימנא בעלמא לומר כי היכי דלא מהניא הולך בגט לא מהני נמי במתנה.
שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט. ואם בטלה הנותן קודם שהגיע ליד המקבל, הרי היא בטילה.
נפקא מינה להולך לאו כזכי דמי. דאע״ג דמתנה דזכות הוא מצי למהדר, דהולך [לאו] כזכי דמי, כדאמרי׳ גבי שליח הגט [ש]⁠הוא חוב לאשה.
שליח מתנה כשליח גט למאי נפקא מינא להולך לאו כזכי – קשיא לןא, היכי תלה הא בהא, שליח מתנה אי אמר זכי קנה לו מיד, שליח גט אע״ג דאמר זכה לאו כלום היא, שאין חבין לו לאדם שלא בפניו, ולאו משוםב הולך לאו כאומר זכי הוא ולאו מילתא היא, דהכי פירשו בשליח הגט אע״פ שאמרה לו התקבל לי גיטיג, אם אמר הבעל הולך ורצה לחזור חוזר, ואלו אמר זכה ורצה לחזור אינו חוזר, ולפי׳ הביא ממנה רבינו הגדול ז״לד ראיה בפרק התקבל׳ה, ויפה כיון.
א. וכן הק׳ התוס׳ בד״ה להולך ובשא״ר.
ב. בנדפס: דאמר לאו כזוכה.
ג. והיינו דבכה״ג הוי גם בגט זכות, ובריטב״א הקשה על רבינו מהגמ׳ ביבמות קיח ב דאסיקנא דלאו זכות הוא. ועיין בשו״ת עונג יו״ט סי׳ קנח דבכה״ג שעשתה שליח הוי זכות.
ד. הרי״ף בסוגיין, ועיין נמו״י.
ה. לקמן סב ב.
שליח מתנה כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכה. איכא דמקשו ובגט מאי הולך לאו כזכה שייך ביה, דאפילו אמר לו זכה בגט זה לאשתי לא אמר כלום וכדתנן לעיל בפרק קמא (גיטין יא:) חוזר הוא באשה שאין חבין לאדם שלא בפניו. ואם תאמר דהכא בשעשאתו האשה שליח לקבלה, והוא אמר לו הולך ותן לה, דאי הוי אמרינן הולך כזכה הויא מגורשת, ומשום הכי איצטריך ליה לאשמועינן דהולך לאו כזכה ואינה מגורשת, הא ליכא למימר הכי דהא ספוקי מספקא לן לקמן בפרק (התקבל) [האומר] (גיטין סב:) אי הוי הולך כזכה בכי האי גוונא אי לא, ורבי נמי דאית ליה הכין בהדיא (גיטין סג.) דהולך בכי האי גונא כזכה. ואם כן היכי תלי לה להדיא בגט דלאו כזכה. ועוד היכי תלי מתנה בגט דאדרבה טפי פשיטא להו במתנה דהולך לאו כזכה מבגט, דהתם קאמר רב (סג:) בכי הא נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת דאלמא מספקא ליה אי הולך כזכה או לא, ובשילהי פרק קמא (גיטין יד:) אסיקנא דבמתנה הולך לאו כזכה. ומיהו זה אינו קשה כל כך דאיכא למימר דהתם הוא דמספקא ליה לרב בגט משום דלטובתה מתכוון דבמקום יבם הוא ושמא מתכוון כדי שלא תפול לפני יבם אבל בעלמא בין בגט ובין במתנה הולך לאו כזכה. ומכל מקום עדיין אינו מחוור, דכיון דאייתי הא דאביי בשמעתין דהכא אלמא בשאר שלוחין דלאו לקבלה נינהו קאמר דומיא דשליח דמתניתין ושמעתין דהכא. ורבותינו בעלי התוספות תירצו דהכא לסימנא בעלמא נקטיה דכי היכי דהולך לא מהנה בגט הכי נמי לא מהנה במתנה, ולאו מחד טעמא נינהו דבגט אפילו הולך כזכה לאו מהנה, אלא דטעמא דמתנה הוא דמפרש משום דהולך לאו כזכה. ונראה לי דנפקא מינה במקום יבם כגון שעשה הבעל שליח לקבלה שיקבל לה גיטה ואמר ליה הולך גט זה לאשתי, דאילו אמר לה זכה בגט זה לאשתי הויא ספק מגורשת וחולצת ולא מתיבמת כדאיתא ביבמות פרק האשה שלם בסופו (יבמות קיח:) דבעי רבא מרב נחמן המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו וכו׳ ופשיט ליה דחולצת ולא מתיבמת, אבל השתא דאמר לה הולך גט זה לאשתי אפילו ריח הגט אין בו דהולך לאו כזכה.
וסבור הייתי לפרש דהכא ודאי בשלוחין דעלמא כשליח דמתניתין אלא בשגלתה האשה דעתה דרוצה היא להתגרש, דהתם אפשר לומר דזכות הוא לה ואי הולך כזכה אם בא לחזור אינו חוזר, אלא שמצאתי בירושלמי בריש פרק (התקבל) [האומר], בכל אתר אתמר התקבל כזכה והכא אתמר התקבל כהולך שנייא הוא שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו. מתיב רבי שמיי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה, ואפילו היתה אשתו של מוכה שחין ומחזרת להתגרש דאנן סהדי דאינה חוזרת בה אפילו הכי יכול הוא לחזור בו מדגרסינן בירושלמי בפרק קמא דמכילתין גבי מתניתין דחוזר הוא באשה וקתני טעמא דאין חבין לאדם שלא בפניו, (רבי חייא בר בא) [חברייא] אמרי אמר רבי יוחנן הגע עצמך כשהיתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות הוא לאשה, לית לך אלא כהדא אילו המוכר את עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור, אילו המגרש את אשתו שלא מדעתה, שמא מגורשת היא, כלומר אין עיקר הטעם אלא מפני שאינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה או ליד שליח קבלה שעשאתו היא מדעתה, וכיון שאינה מתגרשת בו עד שיגיע גט לידה יכול הוא לחזור בו כל שלא מסר⁠(ו) לה שליח אלמא אף במקום דאפשר לומר דזכות הוא לה לא אמרינן ביה הולך כזכה וטעמא דמילתא דכל שעומדת תחת בעלה איזה שיהיה, זכות הוא לה, משום דמזנות ותולות בבעליהן כדאמרינן ביבמות פרק האשה (יבמות קיח:) המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו כיון דלית ליה [במקור: דאית לה] קטטה בהדיה זכות הוא לה, או דילמא נייחא דגופא עדיף לה תא שמע דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו אביי אמר דשומשמנא גברא כורסיא בי חרתא רמו לה, רב פפא אמר דנפפא גברא תיקרי בסופי בבא ותתיב רב אשי אמר דקולסא גברא לא בעיא טלפחא לקדרה. תנא וכולן מזנות ותולות בבעליהן. והא דאיבעי לן לקמן (גיטין סד:) גבי גט הולך כזכה או לא, ורבי נמי דקאמר התם (סג.) הולך כזכה לא למימרא דמטעם זכייה גרידא קאמרי כלומר דהאומר [בנדפס: דהא אומר] זכה בגט זה לאשתי זכה לה. אלא הכי פירושו בדשויתיה איהי שליח לקבל ואמר לו אשתך אמרה התקבל גיטי ואמר לו הבעל הולך בכי הא מספקא להו אי הולך דוקא קאמר כלומר אי אפשר שתהא שליח קבלה אלא שליח הולכה דידי או דילמא זכה לה כמו שאמרה היא קאמר.
ונראה שהירושלמי שהבאנו הוא שלא כדברי רבינו אלפאסי ז״ל שכתב פרק קמא גבי מתניתין דתן שטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה דאף על גב דתן כזכה היינו שאינו יכול לחזור בו אבל לחרות לא יצא עד שיגיע שטר שחרורו לידו דמהא דגרסינן בירושלמי משמע דכל שאינו גומר עד שיגיע גט לידו כגט אשה אף על גב דאמר זכה יכול הוא לחזור בו, ואם איתא דבעבד נמי לא יצא לחירות עד שיגיע גט לידו אף על גב דאמר תנו ותן כזכה יכול היה לחזור בו. ושם הארכתי בה יותר בסייעתא דשמיא.
ועוד אמר אביי ביחס שבין גט למתנה: נקיטינן [מחזיקים אנו] בכלל הזה: שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט. ומסבירים: נפקא מינה [יוצאת מכאן, נלמדת] מסקנה להלכה שאם אדם אומר לשליחו ״הולך מתנה זו לפלוני ״לאו כ״זכי״ דמי [אינו נחשב כאומר לו ״זכה״] ולכן כל עוד לא הגיעה המתנה לידי המקבל, יכול השולח לחזור בו, ואין אומרים שזכה המקבל במתנה מרגע שניתנה לשליח.
Additionally Abaye said with regard to the relationship between a bill of divorce and a gift that we have a tradition: An agent sent to deliver a gift is considered like an agent sent to deliver a bill of divorce. The Gemara explains: The practical difference that is learned from this is that if one says to his agent: Take this gift to so-and-so, it is not considered as if he said to him: Acquire the gift on his behalf. Therefore, as long as the gift has not yet reached the intended recipient, the one who sent the gift can retract it, and it is not as if the intended recipient had taken possession of the gift from the moment that it was given to the agent.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רָבִינָא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דִּתְלֵי וְקָאֵי בְּעִיבְרָא דְּדַשָּׁא וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ בָּטֵל מַהוּ גתֵּיקוּ.

The Gemara relates: Ravina found Rav Naḥman bar Yitzḥak as he was leaning on the bar of a door deep in thought, and Rav Naḥman bar Yitzḥak was considering the following dilemma: What is the halakha if a husband said only: This bill of divorce is void, but did not say: This bill of divorce, it is void? Does he mean to render the bill of divorce void from that point onward, which he has the ability to do, or is he merely noting the fact that this bill of divorce is void, in which case his statement does not affect the validity of the document? No answer is given to this question and therefore the dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתלי – נשען.
בטל מהו – אם אמר בטל ולא אמר הוא מהו לשעבר משמע ואין בדבריו כלום כיון דלא אמר הוא או דילמא בלא הוא נמי ב׳ לשונות משמע ולישנא דאהני ביה קאמר.
גמרא רבינא אשכחיה לרב נחמן בר יצחק וקא מיבעיא ליה בטל מאי. ויש לדקדק לפי גירסת ר״י דמבוטלת דבריו קיימין לענין מתנה ובטילה היא לא אמר כלום אם כן משמע דאדרבא לשון היא מגרע ואפשר לחלק בין מבוטלת לבטל מיהו לפי שיטת הרמב״ם ז״ל א״ש טפי שמחלק דהא דמבעיא ליה בבטל היינו כשאומר הטי״ת בפתח דמשמע לשון עבר אבל בבטל בציר״י הטי״ת מהני א״כ לק״מ ונתיישב ג״כ לפי זה תמיהת התוספות בד״ה מ״ש מהרי הוא הקדש ודו״ק:
מסופר: רבינא אשכחיה [מצא אותו], את רב נחמן בר יצחק דתלי וקאי בעיברא דדשא [שהיה תלוי ועומד, נשען, על בריח הדלת] ומהרהר, וקא מיבעיא ליה [והיה מסופק] בשאלה הזו: אם הבעל אמר רק ״גט זה בטל״ ולא אמר ״בטל הוא״, מהו הדין? האם כוונתו לבטל את הגט מאותה שעה, ובטל הגט על ידי כך, או שהוא רק כמציין עובדה שגט זה אינו כשר ובטל, ולא בטל הגט בכך? לשאלה זו לא נמצאה תשובה ועל כן תיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
The Gemara relates: Ravina found Rav Naḥman bar Yitzḥak as he was leaning on the bar of a door deep in thought, and Rav Naḥman bar Yitzḥak was considering the following dilemma: What is the halakha if a husband said only: This bill of divorce is void, but did not say: This bill of divorce, it is void? Does he mean to render the bill of divorce void from that point onward, which he has the ability to do, or is he merely noting the fact that this bill of divorce is void, in which case his statement does not affect the validity of the document? No answer is given to this question and therefore the dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב שֵׁשֶׁת וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא דגֵּט זֶה לֹא יוֹעִיל לֹא יַתִּיר לֹא יַעֲזִיב לֹא יְשַׁלַּח ולא יְגָרֵשׁ יְהֵא חֶרֶס יְהֵא כְּחֶרֶס דְּבָרָיו קַיָּימִין.

Rav Sheshet says, and some say that it was taught in a baraita, that if the husband said one of these phrases: This bill of divorce shall not be effective, shall not release, shall not cause to leave, shall not send away, shall not divorce, shall be pottery, or shall be like pottery, in all of these cases his statement is effective, and the bill of divorce is rendered void.
עין משפט נר מצוהרי״ףר״י מלונילפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גט זה לא יועיל ולא יתיר וכו׳ דבריו קיימין וכו׳. לפי שאלו הלשונות להבא משמע, אבל אינו מועיל וכל הדומה לו, משמע שהוא אינו מבטלו, אלא מעיד שהוא (פוסל) [פסול], ואנן לא חזינן ביה שום פסול, תתקיים בחותמיו אם נתנו לה השליח.
אמר רב ששת ואמרי לה במתניתא תנא גט זה לא יועיל לא יתיר לא יעזיב לא ישלח לא יגרש יהי חרש יהי כחרש דבריו קיימין אינו מועיל אינו מתיר אינו מעזיב אינו משלח אינו מגרש חרש הוא כחרש הוא לא אמר כלום. פי׳ אותן שהן לשון ביטול הן לעתיד ואלה שאינן לשון ביטול אינן לעתיד אלא כמוציא עליו לעז שאינו כשר והרי אנו רואים שהוא כשר הילכך לא אמר כלום איבעיא להו הרי הוא כחרש מהו פי׳ האי לישנא להבא משמע או לשעבר א״ל רבינא לרב אחא מ״ש מהרי הוא הקדש הרי הוא הפקר פי׳ דמשמע להבא כאילו אמר יהא הקדש יהא הפקר ודבריו קיימין וה״ה הכא נמי הרי הוא כחרש להבא משמע ודבריו קיימין:
אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה זו לידו מתנה זו מבוטלת תבטל לא אמר כלום פי׳ דהני לישני להבא משמע וכיון שכבר זכה בה שלו היא ואינו יכול להוציאה מרשותו עד שיקננה לאחר ואם יש לו בעל חוב גובה ממנה בטלה היא אינה מתנה אי אפשי בה דבריו קיימין פי׳ שלשונות לשעבר משמע שהיא בטלה מקודם לכן משעה שקבלת׳ אינה מתנה ואי (אתנהו) אפשי לקבלה וכגון שהיה צווח מעיקרו אבל אם שתק ולבסוף צווח נמלך הוא וכבר קנה המקבל ואינו יכול להוציאה מרשותו כ״א שיקננה לאחרים בקנין גמור וב״ח גובה ממנה אמר אביי נקיטי׳ שליח מתנה כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכה דמי פי׳ והנותן מתנה יכול לבטלה עד שלא תגיע ליד המקבל דאע״ג במתנה זכות היא לו וזכין לו לאדם שלא בפניו הולך לאו כזכה דמי דדוקא במנה שחייב לחבירו או שהיה פקדון בידו אמרי׳ בפ״ק דהולך או תן כזכה דמי אבל במנה מתנה הולך לאו כזכה דמי ועד שלא בא ליד המקבל יכול לבטל מתנתו כמו שיכול לבטל הגט עד שיגיע ליד אשתו:
אמר רב ששת, ואמרי לה במתניתא תנא [ויש אומרים שבברייתא היא שנויה], אם אמר: ״גט זה לא יועיל״, או ״לא יתיר״, או ״לא יעזיב״ (יגרש), או ״לא ישלח״, או ״לא יגרש״, או ״יהא חרס״, או ״יהא כחרס״ — בכל אלה הלשונות דבריו קיימין, והגט בטל.
Rav Sheshet says, and some say that it was taught in a baraita, that if the husband said one of these phrases: This bill of divorce shall not be effective, shall not release, shall not cause to leave, shall not send away, shall not divorce, shall be pottery, or shall be like pottery, in all of these cases his statement is effective, and the bill of divorce is rendered void.
עין משפט נר מצוהרי״ףר״י מלונילפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֵינוֹ מוֹעִיל אֵינוֹ מַתִּיר אֵינוֹ מַעֲזִיב אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ אֵינוֹ מְגָרֵשׁ חֶרֶס הוּא כְּחֶרֶס הוּא לֹא אָמַר כְּלוּם.

If, however, the husband used one of the following formulations: This bill of divorce has no effect, does not release, does not cause to leave, does not send away, does not divorce, it is pottery, or it is like pottery, then it is as though he said nothing. The husband has the authority only to render the bill of divorce void. However, his descriptive statements with regard to the legal standing of the bill of divorce are meaningless.
רי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אינו מועיל – משמע דהוא אינו מבטלו אלא מעיד בו שהוא פסול והא לא חזינן ביה פסול ויתקיים בחותמיו.
חרס הוא כחרס הוא לא אמר כלום – דכל לשונות הללו לשעבר הוא.
חרס הוא כחרס הוא לא אמ׳ כלום. (ככל) [דכל] לשונות הללו לשעבר הם, וכיון שלא הזכיר בלשון בטול, משתמען לשעבר פסול בעלמ׳. וה⁠(ו)⁠א לא מיירי שהוא [אמר] בטל הוא, [ד]⁠מזה אמדי׳ דעתי׳ [שרוצה] לבטל להבא, (כתובה) משמע קצת ליבטל, וכי קאמ׳ בטל הוא, אין ספיקא בדבר דודאי דליבטיל משמע.
אם אמר בלשון: ״גט זה אינו מועיל״, או ״אינו מתיר״, או ״אינו מעזיב״, או ״אינו משלח״, או ״אינו מגרש״, או ״חרס הוא״, או ״כחרס הוא״לא אמר כלום, שהרי בכוחו רק לבטל את תוקפו של הגט על ידי החלטתו, אבל אם רק אומר דברים על מהותו של הגט — אין להם כל משמעות.
If, however, the husband used one of the following formulations: This bill of divorce has no effect, does not release, does not cause to leave, does not send away, does not divorce, it is pottery, or it is like pottery, then it is as though he said nothing. The husband has the authority only to render the bill of divorce void. However, his descriptive statements with regard to the legal standing of the bill of divorce are meaningless.
רי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִיבַּעְיָא לְהוּ הֲרֵי הוּא חֶרֶס מַהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא וְאָמְרִי לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי המַאי שְׁנָא מֵהֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ הֲרֵי הוּא הֶפְקֵר.

A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha if he said: It is hereby pottery? Is his intention to make a descriptive statement, that the bill of divorce is not valid, or does he intend to render it void? Ravina said to Rav Aḥa, son of Rava, and some say that Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: In what way is this formulation different from saying about one’s property: It is hereby consecrated property, or: It is hereby ownerless property, where it is clear that his intention is to designate the items as consecrated or ownerless property? With regard to bills of divorce as well, his statement is effective and it renders the bill of divorce void.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילפסקי רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרי הוא חרס מהו – להבא משמע או לשעבר משמע.
מאי שנא מהרי הוא הקדש – דקי״ל דהוי הקדש בכמה דוכתי דתנן בנדרים (דף מח.) אם שלי הן הרי הן מוקדשים לשמים ובהפקר נמי תנן בה הרי הוא מופקר לכל מי שאחפוץ אלמא להבא משמע.
מאי שנא מהרי הוא הקדש – תימה דבריש אין בין המודר (נדרים דף לד:) משמע דככר זה הקדש מועיל וגט זה חרס ודאי לא אמר כלום דגרע מגט זה חרס הוא דאמר דלא אמר כלום דהא בטל הוא דבריו קיימין וכי אמר גט זה בטל ולא אמר הוא מיבעיא לן ועמד בתיקו.
הרי הוא חרס (משמע) [מהו]. כלומ׳ הרי הוא להבא משמע (אי) [או] לשעבר משמע.
מאי שנא מהרי הוא הקדש. דקיימא לן דהוי הקדש בכמה דוכתי, דתני בנדרים אם שלי הם הרי הם מוקדשין לשמים, ובהפקר נמי תנן (הוא) הרי הוא הפקר לכל מי שיחפוץ, אלמא להבא משמע. ואינו רשאי השליח ליתנו לה, ואם נתנו לה אינה (נתגרשת) [מתגרשת] בו כלל, ואם [הוא] כהן מותרת לחזור לו, ואפי׳ ריח הגט אין בו.
מקבל מתנה שאמר לאחר שבאה מתנה לידו מתנה זו מבוטלת הוא וכו׳ לא אמ׳ כלום. וזכה בה בעל כרחו. ואם יש לו בעל חוב גובה אותו בשבילו. אי נמי אם רבו כהן אינו מאכיל⁠[ו] בתרומה. לפי שכל הלשונות הללו לשון עתיד הוא, והואיל וקבלה כבר אינו יכול לחזור בו, וזכה בו שני ונסתלק ממנו ראשון. ובמסכת כריתות בפרק בתרא משמע שאם זה הוה כהן, ואע״פ שזכה בו לגמרי, בדיבור לשונו שאמ׳ עכשיו מסתלק ממנו לגמרי, דקא אמרי׳ התם האומ׳ אי איפשי בה לאחר [שבא מתנה לידו], משמע בטילה היתה מקודם (מ)⁠שקיבלתיה, והודאת בעל דין כמאה עדים [דמי], והוי [כ]⁠אומ׳ שלא זכה בה, וחוזרת לאותו [נותן] מתנה, לפי שלא נסתלק ממנו זכותו עדיין כלל. ובגמ׳ מקשי׳ (אמרי׳) [אלמא] בטל הוא (דהוי) [מעיקרא] משמע. ומשני אמ׳ אביי בטל שני לשונות [משמע, משמע] דליבטל ומשמע דלבטל, [גבי] גט לישנא דמהני בה קאמ׳, דהיינו להבא, גבי מתנה לישני דמהני בה [קאמ׳], דזהו לשון עבר.
איבעיא להו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו. פי׳ השולח גט לאשתו ובטלו קודם שיגיע לידה ועכשיו נמלך ורוצה לגרשה באותו גט עצמו חוזר ומגרש או לא מי אמרי׳ בטל גיטא וה״ל כחספא בעלמא או דלמא שליחותא דשליח הוא דבטל עד דהדר ומשוי שליחא אחרינא אבל גיטא לא ביטל רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו רב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו והלכתא דחוזר ומגרש בו דנהי דבטליה לשליחותיה דשליח גט גופיה מי קבטיל פי׳ שליחות השליח בטל דאתי דבור ומבטל דבור אבל הגט שהוא בעין וכשר אינו מתבטל ועי׳ בפ׳ האומר בקידושין:
בד״ה מ״ש מהרי הוא הקדש כו׳ משמע דככר זה הקדש מועיל וגט זה כו׳ עכ״ל לכאורה בפשיטות ה״ל לתמוה למאי דמדמה הקדש לגט אמאי לא פשיט מככר זה הקדש אגט זה בטל דעמד בתיקו ויש ליישב דאפשר לומר דלשון בטל בגט גרוע מהקדש אבל לשון חרס בגט אינו גרוע כ״כ ומהני כמו לשון הקדש ולכך פשיט מהקדש אחרס דגט ולא מהקדש אבטל דגט אבל השתא קשיא להו במכ״ש דע״כ לשון חרס גרוע מבטל דהא חרס הוא קתני בהדיא בברייתא דלא אמר כלום ובטל הוא דבריו קיימים וא״כ כיון דכי אמר גט זה בטל כו׳ מבעיא לן ולא תפשוט ליה מהקדש מכ״ש דלא תפשוט חרס מהקדש ודו״ק:
איבעיא להו [נשאלה להם] לחכמים שאלה זו: אם אומר: ״הרי הוא חרס״, מהו? האם כוונתו לקבוע דברים לגבי הגט ולומר שאינו גט כשר, או שמביע את רצונו לבטל אותו? אמר ליה [לו] רבינא לרב אחא בריה [בנו] של רבא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: מאי שנא [במה שונה] הלשון מ״הרי הוא הקדש״, או ״הרי הוא הפקר״, שבודאי כוונתו לעשות אותו מכאן ולהלאה הקדש או הפקר? ואף כאן יועילו דבריו לבטל הגט.
A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha if he said: It is hereby pottery? Is his intention to make a descriptive statement, that the bill of divorce is not valid, or does he intend to render it void? Ravina said to Rav Aḥa, son of Rava, and some say that Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: In what way is this formulation different from saying about one’s property: It is hereby consecrated property, or: It is hereby ownerless property, where it is clear that his intention is to designate the items as consecrated or ownerless property? With regard to bills of divorce as well, his statement is effective and it renders the bill of divorce void.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילפסקי רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ אוֹ אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ רַב נַחְמָן אָמַר חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ ווְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב נַחְמָן.

§ The Gemara asks: If the husband rendered void a bill of divorce, can he go back and divorce his wife with it, since perhaps he did not actually render void the bill of divorce but only nullified the agency for its delivery, so it can be used again in the future; or may he not go back and divorce with it, as the bill of divorce itself was rendered void? Rav Naḥman says: He may go back and divorce with it, and Rav Sheshet says: He may not go back and divorce with it. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Naḥman, that the bill of divorce may be used.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חוזר ומגרש בו – אם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שביטלו.
או אינו חוזר ומגרש – מי אמרינן בטל גיטא והוה ליה כחספא או דילמא שליחותא דשליח הוא דבטיל ליה עד דהדר ומשוי ליה שליח אבל גיטא לא בטיל.
רב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו – תימה והא ריש לקיש ור׳ יוחנן דפליגי בריש האומר בקידושין (דף נט.) משמע דמודו דלא אתי דיבור ומבטל מעשה כמו שמוכיח שם ממתני׳ דכל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה כו׳ וכתיבת גט לשמה הוי מעשה דאם כתב אדם ס״ת לשמה אינו יכול לחזור ולבטל וי״ל דכל זמן שלא הגיע ליד האשה לא חשיב גמר מעשה.
חוזר ומגרש בו. [כ]⁠לומ׳ ואם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שבטלו, יכול לגרש בו, משום דאמרי׳ שליחותיה הוא דבטיל עד דהדר ומשוי שליח, אבל גיטא לא בטיל.
אינו חוזר ומגרש בו. [דבטל גיטא והוי כחספא.
רב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו. והלכתא כרב נחמן. דחוזר ומגרש בו], שלא נתכוון אלא לבטל שליחותו, ואתי דיבור (מ)[ה]⁠אחרון שאינו רוצה שיהיה שלוחו ומבטל לדיבורו הראשון שצוה אותו להיות שליח, אבל גוף הגט לא בטל הוא. והכי נמי פסקי׳ (ד)[כ]⁠ר׳ יוחנן גבי קידושין דאמ׳ חוזרת אם אמ׳ לאשה התקדש⁠(ת)⁠י לי במעות הללו לאחר שלשים יום, וחזרה בה בתוך שלשים יום חוזרת, ובטלו הקידושין, כלומ׳ אתי דיבור של חזרה ומבטל דיבור של קידושין, ומיהו המעות לא בטלו, שאם חזר וקדשה בהן מדעתה מקודשת.
איבעיא להו חוזר ומגרש בו אינו חוזר ומגרש בו רב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו ורב נחמן אמר חוזר ומגרש בו והלכתא כוותיה דרב נחמן. והא קיימא לן הלכתא כוותיה דרבי יוחנן, בחוזרת. כלומר באומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום בא אחר וקדשה מקודשת לשני ואיבעיא לן עלה לא בא אחר וקדש וחזרה בה מהו ואיפלגו בה רבי יוחנן וריש לקיש רבי יוחנן אמר חוזרת וריש לקיש אמר אינה חוזרת כך היא הגירסא כאן בכל הספרים.
זה שביטל הגט בלשון הראוי לבטול על הדרך שביארנו לא נפסל גופו של גט בכך שלא להיות חוזר ומגרש בו אם נמלך אלא חוזר ומגרש בו כל שאין בו משום גט ישן כגון שלא נתיחד שלא נתכון לבטל גופו של גט אלא לבטלו בשליחות זו והוא שאמרו נהי דבטליה מתורת שליחות מתורת גט מי בטליה וזו היא גירסת ראשוני הגאונים ולדעת זה אם פירש ואמר גט זה בטל שלא להיות גט לעולם אינו חוזר ומגרש בו וכן אם לא היה ביד השליח אלא שהוא עדין ביד הבעל או לאחר שהחזירו השליח לידו ואמר גט זה בטל הרי על כל פנים מתורת גט ביטלו וטעם הדברים לשיטה זו שכתיבת הגט כנתינת מעות ליד האשה הוא שאינו נקרא מעשה וכמו שאמרו בשלישי של קדושין בהתקדשי לי לאחר שלשים שיכולה לחזור בה בתוך שלשים דאתי דבור ומבטל דבור וכן פסקוה גדולי המחברים ומ״מ יש גורסין נהי דבטליה מתורת שליחות גיטא גופיה מי בטיל ליה כלומר שבשום פנים אין הגט עצמו בטל הואיל ונכתב ונחתם לשמה וכראוי על כרחו כשר הוא להתגרש בו ואין יכול לפסלו אין זה אלא כמקדשה בכסף לאחר שלשים וחזרה בה בתוך שלשים ואמרה שלא להתקדש באותו כסף לעולם שאם חזר וקדשה בו ודאי מקדשת וכן הלשון מוכיח שכשהקשו בגמרא הא קיימא לן הלכתא כר׳ יוחנן דאמר חוזרת תירץ לו הכי השתא התם דבור ודבור הוא דאתי דבור ומבטל דבור כלומר מה שאין כן בגט ולדברי הראשונים אף בגט דבור ודבור הוא אלא שאנו באים עליה מצד שאינו מבטל גופו של גט והיה לו לומר אי דבטליה לגיטא הכי נמי אלא הכא שליחותא הוא דבטיל אלא ודאי עיקר הדברים כדעת אחרון ופירושו התם דבור ודבור הוא ואתי דבור כו׳ ואף בזו לענין השליחות אתי דבור כו׳ הא גיטא גופיה לא מיפסיל שאין זה דבור ודבור אלא מעשה גמור וכן פירשוה גדולי הרבנים ומה שאמרו למטה בההוא דאשקליה גיטא בעל כרחה ובטליה ואצרכוה גיטא אחרינא לדעת רב ששת נאמרה שאמר אינו חוזר ומגרש בו וכן מה שאמרו פרק ניזקין (גיטין נ״ה.) מהו דתימא בטולי בטליה קמ״ל דאי איתא דבטליה לעדים הוה אמר דמשמע שאלו ביטלו בטל והרי בזו שגירש וקאמר דאי לאו טעמא דלעדים הוה אמר היה בטל מלגרש בו כך פירושו בטולי בטלה להך נתינה שלא תהא מגורשת בו שאף כל הלשונות בלשון בטול הגט עצמו הם אמורים כענין גט שנתתי לך בטל הוא ואתה צריך לפרשם לענין נתינה זו וכן עיקר ואף גדולי קדמונינו כתבו שכך הסכימו בה על ידי מעשה בנרבונא במעמד חמשה סבי סמכי וכן כתבוה חכמי הדורות כשלישי של קדושין כמו שביארנו שם:
בד״ה רב ששת כו׳ דמודו דלא אתי דיבור ומבטל מעשה כו׳ עכ״ל במעשה גמור מודו כ״ע דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אלא דבנתינת מעות קידושין ליד האשה התם פליגי אי דמי למעשה או לא וק״ל:
תוספות בד״ה ור״נ כו׳ וא״ת ומאי נ״מ השתא בפלוגתא כו׳ עכ״ל. ואף ע״ג דבדוכתי טובא מצינו דפליגי אמוראי אליבא דמשנה ראשונה כדאשכחן לקמן בפירקין דף מ״ב גבי נגחו שור בחצי עבד וחצי ב״ח יום של רבו לרבו וע״ש בתוספות והיינו כמשנה ראשונה וכה״ג טובא מ״מ נראה דעיקר קושייתם כאן מדאיפסקא לקמן הלכתא כר״נ והיינו לענין דסגי בשנים אם כן מקשו שפיר הלכתא ל״ל כיון דלא נ״מ השתא בפלוגתייהו והאמת שר״ת מפרש מחמת קושיא זו דהא דאיפסק לקמן הילכתא כרב נחמן לא איירי לענין זה אלא לענין יתומים שחלקו כ״כ הרשב״א ז״ל בחידושיו וכ״כ המרדכי שהיא ג״כ שיטת רבינו חננאל אבל התוס׳ כאן לא ניחא להו לפרש דלענין יתומים שחלקו איירי לקמן כיון דלא מייתי לה בשמעתין אלא אגב גררא ועיקר מקומו בכתובות ועוד דלענין יתומים שחלקו לא הוצרך סתמא דתלמודא למיפסק כר״נ דהא בכל דוכתי קי״ל כר״נ בדיני אע״כ דלענין ביטול בשנים איירי ומקשה שפיר ולפי זה נראה דקושייתם בזה דוקא לדבריהם הקודמים דבלא״ה לא הוי קשה מידי דהא נ״מ בהא דהלכתא כוותיה דר״נ לענין דתרי בי דינא קרי להו ונ״מ לענין שנים שדנו ולענין פרוזבול דהא בהא תליא משא״כ למה שפירשו דלאו בהכי תליא מילתא אלא כל חד למילתא קרי ב״ד מקשו שפיר ולכאורה היה נ״ל לפרש בדרך אחר דודאי למאי דס״ד מעיקרא דבין לרב נחמן ובין לר״ש בעינן ב״ד לענין ביטול שלא בפניו אלא דפליגי כמה מיקרי ב״ד וא״כ לא היה מקום לקושייתם דלפי סברא זו נראה פשוט דנ״מ עכשיו דאפילו לרבי דאמר בטלו מבוטל היינו דוקא היכא שנעשה בפני ב״ד אבל שלא בב״ד אין הביטול כלום מחדא מתרי טעמי אי משום דהו״ל דברים בעלמא ואין דיבור מבטל דיבור שלא בפניו אלא כשנעשה בב״ד וכן איתא להדיא בירושלמי בשמעתין אליבא דר״ל ע״ש או משום דאפשר דרבי גופא סובר בעלמא כרשב״ג דאמרינן מה כח ב״ד יפה כדאשכחן לרבי שחזר בו לענין שום הדיינים כדאיתא לקמן בסוגיא והא דקאמר בטלו מבוטל היינו משום שנעשה בב״ד ומהאי סברא גופא דמה כח בית דין האחרון יפה וכמ״ש מהרש״א ז״ל לקמן בלשון התוספות בד״ה וחזר רבי ע״ש. אבל לדבריהם הקודמים שכתבו כאן דהא דקי״ל בפני שנים ע״כ לאו משום דאיקרי ב״ד וא״כ ע״כ דלר״ש נמי לא הוי טעמא משום ב״ד דאלת״ה א״כ לקמן דאמרינן הלכתא כרב נחמן לא הו״ל למימר אלא הלכתא כרבי יוחנן דהא בדר״נ איכא למיטעי דבעינן דוקא שנים שהם ב״ד במקום אחר ובאמת אליבא דר״י סגי בחד לסברת התוספות עכשיו דלמאן דלא בעי ב״ד ל״ש תרי ל״ש חד אע״כ דפשיטא ליה לתלמודא שאין שום סברא כלל לטעות דבעינן ב״ד דוקא ואפילו ר״ש גופא דאמר בפני ג׳ לאו משום כח ב״ד הוא אלא משום דג׳ אית להו קלא וממילא דלר״נ דלא חייש לקלא מדסגי ליה בשנים א״כ ה״ה לחד לסברת התוספות עכשיו וכמו שאפרש בסמוך וא״כ א״ש דר״י סבירא ליה לגמרי כר״נ וא״כ לפ״ז ליתא לסברת הירושלמי וליתא לסברת מהרש״א ז״ל שהבאתי א״כ מקשו התוספות שפיר מאי נ״מ עכשיו דהלכתא כר״נ כיון דלרבי דאמר בטלו מבוטל דלית ליה טעמא דמה כח ב״ד יפה א״כ ר״ש נמי מודה דבדיעבד מבוטל אפילו בב׳ ואפילו בחד כנ״ל נכון ודוק היטב. ואפשר לפרש עוד בפשיטות דהא דקשיא להו לתוספות מאי נ״מ עכשיו היינו דדייקו לישנא דגמרא דקאמר בפני כמה הוא מבטלו ולא קתני בפני כמה היה מבטלו אע״כ דעכשיו נמי שייך פלוגתייהו וק״ל:
א שואלים: גט שביטלו, האם הבעל חוזר ומגרש בו, שלא ביטל את הגט לחלוטין, אלא רק את מתן הגט בשעה מסויימת, או אינו חוזר ומגרש בו, שכל הגט הזה בטל? רב נחמן אמר: חוזר ומגרש בו, ורב ששת אמר: אינו חוזר ומגרש בו. ומסכמים: והלכתא כוותיה [והלכה כשיטתו] של רב נחמן שחוזר ומגרש בו.
§ The Gemara asks: If the husband rendered void a bill of divorce, can he go back and divorce his wife with it, since perhaps he did not actually render void the bill of divorce but only nullified the agency for its delivery, so it can be used again in the future; or may he not go back and divorce with it, as the bill of divorce itself was rendered void? Rav Naḥman says: He may go back and divorce with it, and Rav Sheshet says: He may not go back and divorce with it. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Naḥman, that the bill of divorce may be used.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִינִי וְהָא קי״לקַיְימָא לַן זהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר חוֹזֶרֶת.

The Gemara asks: Is that so? But don’t we maintain that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said: If a man gives a woman money for betrothal and says that the betrothal will take effect after thirty days, the woman can retract her agreement within the thirty days and decide that she does not wish to be betrothed. Rabbi Yoḥanan holds that as long as the change in status had not yet taken effect, she may nullify her earlier agreement by stating a retraction. Therefore, here too, when the husband states that the bill of divorce should be rendered void, since the divorce had not taken effect, it should be rendered void.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כר׳ יוחנן דאמר חוזרת – בקדושין בפרק האומר לחברו אמר לאשה התקדשי לי במעות הללו לאחר שלשים וחזרה בה בתוך שלשים בטלו הקדושין הואיל ובטלתן קודם שיהו חלין ה״נ ליבטיל גיטא.
גמ׳ הלכתא כוותיה דרבי יוחנן דאמר חוזרת כו׳. נ״ב פי׳ מאחר דחוזרת אף ע״פ שכבר קבלה הקדושין אלמא דאתי דבור ומבטל הקדושין מעיקרא וכאילו לא היו קדושין מעולם הכי נמי לימא גבי גט ודו״ק:
תוס׳ בד״ה התם כו׳ אין ראיה כדפירשנו בפרק ב׳ כו׳. נ״ב דהתם איירי שחתמו שלא מדעתו כו׳:
תוס׳ בד״ה וחזר ר׳ כו׳ דמי טפי כו׳. נ״ב ממה שנדמה למבטל בב״ד דלמא אלים ביטולא דבפני ב״ד דלא אמרינן מה כח ב״ד יפה שהרי על כרחך אלים ביטול בפני ב״ד שהרי שלא בפני בית דין כגון בפני אחד לרב נחמן או בפני שנים לרב ששת מודה ר׳ כו׳ כדלעיל ודו״ק:
ושואלים: איני [וכי כן הוא]? והא קיימא לן [והרי מוחזק לנו] כי הלכתא כוותיה [הלכה כמו, כשיטתו] של ר׳ יוחנן, שאמר: חוזרת. שאם נותן אדם לאשה המביעה הסכמה להתקדש לו מעות לשם קידושין ואומר לה שיחולו הקידושין לאחר שלושים יום, בתוך שלושים יום אלו יכולה היא לחזור בה ולומר שאינה רוצה בקידושין. ומכאן שיכול אדם לבטל את דבריו הקודמים על ידי אמירה אחרת כל עוד לא חל הדבר. ואף כאן נאמר, שכיון שהגט לא חל עדיין, כשהוא אומר שהוא בטל — הרי הגט מתבטל מעיקרו!
The Gemara asks: Is that so? But don’t we maintain that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said: If a man gives a woman money for betrothal and says that the betrothal will take effect after thirty days, the woman can retract her agreement within the thirty days and decide that she does not wish to be betrothed. Rabbi Yoḥanan holds that as long as the change in status had not yet taken effect, she may nullify her earlier agreement by stating a retraction. Therefore, here too, when the husband states that the bill of divorce should be rendered void, since the divorce had not taken effect, it should be rendered void.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם דִּיבּוּר וְדִיבּוּר הוּא אָתֵי דִּיבּוּר וּמְבַטֵּל דִּיבּוּר וְהָכָא נְהִי דְּבַטְּלֵיהּ לִשְׁלִיחוּתָא דְּשָׁלִיחַ חגִּיטָּא גּוּפֵיהּ מִי קָא בָטֵיל.:

The Gemara rejects this argument: How can these cases be compared? There, in the case of betrothal, it is speech that accepts the betrothal and speech that retracts her acceptance; therefore, her speech comes and nullifies her previous speech, as the woman first stated that she agreed and then stated afterward that she retracted her agreement. But here, even though it is true that the husband rendered void the agency of the agent, does he also render void the bill of divorce itself? Since the bill of divorce is a tangible object, it cannot be made void through speech alone.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דיבור ודיבור הוא – מתחילה היתה מתקדשת על ידי הדיבור שנתרצתה בקדושין אתי דיבור של חזרה ומבטל דיבור ומיהו המעות לא בטלו שאם חזר וקדשה בהן מדעתה מקודשת.
והכא נהי – האי דאמר בטל הוא לשליח הוא דבטליה שלא יהא שלוחו לגרשה בגט זה דאתי דיבור ומבטל דיבור אבל גט שהוא בעין אינו נפסל.
התם דיבור ודיבור הוא – מתוך הלשון משמע דאפי׳ ביטלו בפירוש אינו מבוטל מדקאמר התם דיבור ודיבור הוא משמע דהכא לאו דיבור ודיבור הוא אלא דיבור ומעשה וגם מדקאמר גט גופיה מי קא בטיל משמע דאין לו כח לבטל אבל בקידושין בריש האומר (דף נט.) אין שם כל זה האריכות וכתוב בכל הספרים נהי דבטליה מתורת שליחות מתורת גט לא בטליה משמע דאם ביטלו בפירוש מודה רב נחמן דבטל וכן צריך לומר דגט לא חשיב מעשה כל זמן שלא הגיע ליד האשה דאי לאו הכי תקשי לרב ששת כדפירשנו לעיל ומדקאמר בפ״ב (לעיל דף יח.) גבי נכתב ביום ונחתם בלילה דלא הכשיר ר״ש מיכן עד עשרה ימים דחיישינן שמא פייס פי׳ שמא ביטל את הגט כדפי׳ ר״ת אין ראיה כדפרי׳ בפ״ב ועוד דשמא התם לא נחתם לא חשיב גמר מעשה.
נהי דבטליה מתורת שליח מתורת גט לא בטליה – זו היא גרסתו של ר״חא ז״ל, ויש גורסין, גיטא גופיה מיבטל. ולפי גרסתו של ר״ח ז״ל, משמע שאם אמר בפיו הרי הגט עצמו בטל, או לאחר שהחזירו שליח לידו אמר יהא כחרם, שהוא בטל, דכתיבת הגט כנתינת מעות ליד האשה דמי, ולאו מעשה הוא, ואתי דבור ומבטל דבור. ולא מסתבר ליב, משום דלגבי גט גופיה לא שייך בטול, כיון שנכתב ונחתם לשמה, על כרחך כשר הוא להתגרש בו, למה זה דומה, למי שכתב ספר תורה לשמו וחזר ומבטל, שלא כל הימנו לפסול מה שנעשה כבר בהכשר, א״נ דמיא לכסף קדושין שאם אמרה חזרני בי ולא אתקדש בכסף זה לעולם לפלוני, שלא אמרה כלום, ואם חזרה וקבלה ממנו מקודשת. ועוד שא״ת בטל הוא, אם כן היכי אמרינן בגמ׳, מי דמי התם דבור ודבורג הוא אתי דבור ומבטל דבור, דמשמע מה שאין כן גבי גט, והלא אף בגט הוא כן דדבור ודבור הוא ולא אתי דבור ומבטל דבור, אלא שאתה אומר שלא ביטל הבעל אלא לשליחות השליח, וכך הוה ליה למימר, אי דבטליה לגיטא ה״ג, אלא הכא שליחותיה דשליח בטליה, לגיטא גופיה לא בטיל.
ולפיכך נראה כגירסת הנוסחאות שכתוב בהן, גיטא גופיה מי קא בטיל, ומקצת נוסחאות שכתוב בהם מי קא מבטל גרסי׳, לומר שאינו בטל לעולם, וכן פי׳ רש״י ז״לד, שליח הוא דבטליה, שלא יהא שלוחו לגרשה בגט זה, אבל הגט שהוא בעין אינו נפסל משמע שכיון שהוא בעין אינו נפסל לעולם, וכן עיקר, דאדרבא בטל הוא, וכן יהא כחרס, טפי משמע לי לישנא דבטול הגט עצמו, מלשון ביטול השליחות השליח, ואלמלא אפשר היה שיפסול לעולם אף בזה אינו חוזר ומגרש, שהרי אמר בטל הוא, אלא מפני שא״א לגט ליבטל לעולם, אמרינן שליחותו של שליח בטל, שאין דבריו לבטלה, והא דאמרינן בפרק הניזקיןה, מהו דתימא בטולי בטליה קמ״ל אם איתא דבטליה לעדים הוה אמר, דמשמע שאלו בטליה אע״פ שהוא מגרש בו, ה״ק כיון דלא אמר ליה הרי זה גיטך, משמע דבטולי מבטלא להך נתינה שלא תהא מגורשת בו, שאינו נותנו לשם גירושין שלא יגרש בגט חוב, קמ״ל דכיון דאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי, לשם גירושין נתן, שאלו לא נתן לשם גירושין, לעדים הוה אמרו.
והר״ם הספרדי ז״ל כתב בחיבורוז, השולח גט ביד השליח וביטל הגט, הרי זה חוזר ומגרש בו כשירצה, שלא ביטלו מתורת גט אלא מתורת שליחות, לפיכך אם היה הגט ביד הבעל וביטלוח, וכן אם פירש בעת שביטלו והוא ביד השליח. ואומר גט ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט, אינו מגרש בו לעולם. ויש לחוש לדברט. ועוד כתבי, וכן מי שאמר לב׳ גט שאני כותב לאשתי בטל הוא, וכתב אחרי כן ונתן להכ הרי זה גט בטל, וזו היא מסירת מודעא על הגט, וכן אם אמרל כל גט שיכתב לי פלוני, או שאכתוב מכאן ועד כ׳ שנה בטל הרי זה גט בטל, וזה אמתמ ואין בו בית מיחוש.
א. וכן הגירסא לפנינו בגמ׳ קידושין נט ב, והובא בתוד״ה התם, ועיין תוס׳ הרא״ש ובאוצה״ג בליקוטי פר״ח עמ׳ 21.
ב. וכ״כ רבינו לעיל יח ב, ובקידושין שם, ובב״ב מ א, ובראשונים האריכו בזה.
ג. מתיבת ודבור עד ולא אתי, נשמט בנדפס.
ד. ד״ה הכא.
ה. לקמן נה א.
ו. בריטב״א בר״ן ובמאירי כתבו ברבינו.
ז. פ״ו מהלכות גירושין הלכה כא.
ח. רבינו קיצר מלשון הרמב״ם שם: כגון שאמר גט זה בטל הוא אינו מגרש בו לעולם והרי היא כחרס הנשבר ואם גירש בו אינה מגורשת וכן אם פירש וכו׳.
ט. וכ״כ הרשב״א בשם חכמי הצרפתים, והובא בשו״ת הריב״ש סי׳ רלב.
י. שם הלכה יט.
כ. ברמב״ם לפנינו: ונתן לה בפני שנים אחרים.
ל. ברמב״ם לפנינו: אמר להם כל גט שיכתוב לי פלוני בטל, או כל גט שאכתוב בבית דינו של פלוני הרי זה גט בטל, או כל גט שאכתוב מכאן ועד עשרים שנה בטל הרי גט בטל.
מ. וכ״כ רבינו לעיל יח ב (ובב״ב לא כתב כן, ועמד בזה בשו״ת ריב״ש סי׳ רלב), וכ״ה בריטב״א ובר״ן.
הכי השתא התם דבור ודבור אתי דבור ומבטל דבור הכא נהי דבטליה לשליחותיה דשליח גיטא גופיה מי קא בטיל ושמעינן מינה דאפילו בטליה בפירוש כגון שאמר גט זה והא גופו כחרס או גופו של גט זה יהא בטל אפילו הכי חוזר ומגרש בו. ולישנא נמי דקאמר התם דבור ודבור הוא מוכיח כן כלומר התם גבי קידושין דבור לבדו הוא ואתי דיבור דחזרתה ומבטל דיבורו, אבל הכא לא אתי דבורו שמבטל את הגט בדבור בעלמא ומבטל מעשה דהיינו גופו של גט שנכתב לשמו ולשמה. והגע עצמך, התם נמי גבי קידושין אי מבטל ליה לכסף קדושיה מי איכא למימר דאינו חוזור ומקדש באותו כסף עצמו. והכא דכותיה היא, אבל בקידושין בריש פרק האומר (קידושין נט.) לא גרסינן כל אריכות זה. אלא הכי גרסינן שם בכל הספרים נהי דבטליה מתורת שליח מתורת גט לא בטליה ולפי אותה גירסא אפשר היה לפרש דהיכא דבטליה בפירוש מתורת גט אינו חוזר ומגרש בו. וכן דעת הרמב״ם ז״ל. אלא מיהו נראה כמו שכתבנו דאין סברא לומר שיהא הגט עצמו בטל לדעת רב נחמן לעולם כמו שאין כסף קידושין בטלין שלא יחזור ומקדש בהם, ועוד דשמעתין כולה בביטולו של גט עצמו קא מיירי כדתניא בטל הוא אי אפשי בו, וכדתנא במתניתא גט זה לא יועיל ולא יתיר לא ישלח לא יעזוב לא יגרש. וההוא ודאי גופו של גט הוא מבטל דהא לא קאמר שליחות זה בטל אי אפשי בו ועלה קאמר רב נחמן דחוזר ומגרש בו. וכן דעת רבותינו הצפרתים ז״ל אלא שחשו להן ואמרו דלמעשה אין להקל בדבר אלא חוששין לו ולכתחילה לא יגרש בו.
תוס׳ ד״ה התם דיבור ודיבור וכו׳ דאם ביטלו בפירוש. וכן נראה דעת הרשב״ם ב״ב ד׳ מ ע״ב ד״ה גילוי מלתא בסוף הדיבור:
בא״ד בסופו לא חשיב גמר מעשה. ועי׳ לקמן ד׳ פב ע״א תד״ה צא והשלם וד׳ פח ע״א תוס׳ ד״ה ודלמא אמלוכי:
ודוחים: הכי השתא [כיצד אתה משווה] בין הדברים?! התם [שם] בענין קידושין, דיבור ודיבור הוא, שקודם אמרה שמסכימה ואחר כך חזרה בה, ואם כן אתי [בא] דיבור אחרון ומבטל דיבור ראשון, והכא, נהי דבטליה לשליחותא דשליח [וכאן, אם אמנם שביטל את שליחותו של השליח], גיטא גופיה מי קא בטיל [את הגט עצמו האם גם כן ביטל]? שהרי הגט הוא דבר של ממש, ולכן אי אפשר לומר שמבטלו באמירה בלבד.
The Gemara rejects this argument: How can these cases be compared? There, in the case of betrothal, it is speech that accepts the betrothal and speech that retracts her acceptance; therefore, her speech comes and nullifies her previous speech, as the woman first stated that she agreed and then stated afterward that she retracted her agreement. But here, even though it is true that the husband rendered void the agency of the agent, does he also render void the bill of divorce itself? Since the bill of divorce is a tangible object, it cannot be made void through speech alone.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה עוֹשֶׂה.: אִיתְּמַר בִּפְנֵי כַּמָּה הוּא מְבַטְּלוֹ רַב נַחְמָן אָמַר טבִּפְנֵי ב׳שְׁנַיִם רַב שֵׁשֶׁת אָמַר בִּפְנֵי ג׳שְׁלֹשָׁה.

§ The mishna taught that initially a husband who wished to render void the bill of divorce would convene a court, even if he had already sent the document with an agent, and render the bill of divorce void in the presence of the court. It was stated: When the husband would state that the bill of divorce should be void, in the presence of how many people must he render it void? Rav Naḥman says: He must render it void in the presence of two people. Rav Sheshet says: He must render it void in the presence of three people.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילפסקי רי״דרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפני כמה הוא מבטלו – קודם תקנת רבן גמליאל.
בפני שנים – דבשלמא גבי דינא דממונא בעי׳ שלשה אבל הכא אודועי בעלמא הוא ובתרי סגי.
ורב נחמן אמר בפני שנים דלתרי נמי ב״ד קרי להו – אין לומר דרב נחמן לטעמיה דאמר בפ״ק דסנהדרין (דף ה:) משמיה דשמואל שנים שדנו דיניהם דין דהא רבא לית ליה התם (דף ג.) דשמואל ועל כרחך רבא אית ליה הכא כרב נחמן דאמר בפני שנים דהא פליגי ר׳ יוחנן ור״ל בסמוך בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת ורבא פסיק בריש החולץ (יבמות דף לו.) בכולי הש״ס כר׳ יוחנן לגבי דר״ל לבר מתלת ור׳ יוחנן קאי כרב נחמן ועוד אמר בירושלמי דסנהדרין רבי יוחנן ור״ל דאמרי תרוייהו שנים שדנו אין דיניהם דין ובהחולץ (שם דף מו:) נמי א״ר יוחנן גר צריך שלשה משפט כתיב ביה וע״כ צריך לומר אף ע״ג דתרי אין דיניהם דין כיון דפרוזבול סגי בתרי קרי להו בית דין ואם תאמר בפ׳ זה בורר (סנהדרין דף ל.) דפריך גבי אודיתא דילמא ב״ד חצוף כדשמואל דאמר שנים שדנו כו׳ בלאו שמואל נמי איכא למיפרך דהא ר׳ יוחנן ורבא לית להו דשמואל וקא סברי דלתרי בית דין קרי להו וכי האי גוונא נמי פריך גבי קיום שטרות בפ״ב דכתובות (דף כב.). וי״ל דהתם כיון דבעינן שלשה באודיתא וקיום שטרות אין שייך לגבי ההוא מילתא לקרות לתרי ב״ד מש״ה קאמר דלמא לא בעי התם ג׳ כדשמואל. ואם תאמר ומאי נפקא מינה השתא בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת בפני כמה מבטלו הא תיקן רבן גמליאל שלא יהו עושין כן ואומר ר״י דנ״מ לרבי דאמר לקמן אם ביטלו מבוטל ופסק לקמן רב נחמן כוותיה ומודה רבי דאם ביטלו בפני ב׳ לרב ששת או בפני אחד אפי׳ לרב נחמן דאינו מבוטל דאפילו קודם תקנת רבן גמליאל לא היה מבוטל דדוקא בפני ג׳ לרב ששת מבוטל דליכא למיחש לממזרות אבל בפני שנים דאיכא למיחש לממזרות לא ולרב נחמן אע״ג דבפני שנים איכא למיחש לממזרות כדאמרינן בסמוך ואפ״ה הוי מבוטל מ״מ בפחות משנים דאיכא למיחש טפי אינו מבוטל ובהא אפילו רבי מודה דאמרינן מה כח ב״ד יפה.
בפני כמה מבטלו. כלומ׳ [קודם] תקנת [רבן גמליאל].
בפני (ם) שנים. דבשלמא גבי דינא דממונא בעינן שלשה, אבל הכא אודועי בעלמא הוא ובתרי סגי. ויש (לומ׳) לפרשה אפי׳ לאחר תקנה, דהא קיימ׳ לן דהכי הלכה כר׳ דאמ׳ בטלו מבוטל, כלומ׳ בטלו לאחר תקנת ר״ג בפני ב״ד מבוטל, דאע״ג [דעבר] אתקנתא בטל שליח שליחותא.
מתני׳ בראשונה היה עושה ב״ד במקום אחר ומבטלו התקין ר״ג הזקן שלא יהא עושה כן מפני תיקון העולם:
איתמר בפני כמה מבטלו. פי׳ השולח גט לאשתו ומבטלו שלא בפני השליח קודם תקנת ר״ג בפני כמה מבטלו רב ששת אמר בפני ג׳ ורב נחמן אמר בפני שנים רב ששת אמר בפני ג׳ ב״ד קתני ורב נחמן אמר בפני ב׳ בי תרי נמי ב״ד קרי להו:
הא דתנן בראשונה היה עושה ב״ד ממקום אחר ומבטלו ופליגי רב נחמן ור״ש אי בב׳ אי בג׳ – תמהני בה, אפילו בינוא לבין עצמו למה לא יבטל, דאי ידעינן ביה ליהוי ביטול. וי״לב, שהדין נותן ששליחות השליח כיון שבפניו היה, אין מבטלים אותו שלא בפניו, דלא אתי דבור שלא בפניו שהוא גרוע ומבטל דבור שהוא בפניו, כענין שאמרוג, כל מילתא דעבידא באפי בי עשרה צריכי בי י׳ למשלפה, ואע״גד דלא קיימא לן הכי, הכא כולי עלמא מודו דצריכי או שנים או שלשה למשלפי, והיינו נמי דאמרינן לקמןה, אותיבו קרי באודנייכו וכו׳, אע״ג דודאי קא מבטל ליה, כיון דלא שמעי לא הוי בטול.
ואפשר דמ״ד בפני ב׳, דינא קאמר, דלא הוי ביטול, כדפרישית דהויא דבר שבערוהו ואינה פחות מב׳, אבל מ״ד בפני ג׳, לומר דמעיקרא היו נותניןז בג׳, דחוששין לתקנת ממזרים, ובא ר״ג וחשש נמי לתקנת עגונות, וסוגיא דמייתי לה משביעית דייקא דלרב ששת בפני ב׳ לא הוי ביטול. ויפה פי׳ רש״י ז״לח בדרב נחמן דאע״ג דגבי דיני ממונות בעינן ג׳ אבל הכא אודועי בעלמ׳ הוא ובתריט סגיאי, וכן בשמיטה גלויי מילתא דאפקועי ממונא הוא, והואיל והתקין הלל אפילו בתרי נמי סגיא, כדאמרינן לקמןכ דאפילו במסירת מילי סגי, דהלל הפקיע ממון בני אדם בפרוזבול ובכל דהוא סגיל, וקי״ל נמי הכא כר׳ נחמןמ ור׳ יוחנן, וקי״ל בעלמא שנים שדנו אין דיניהם דין, דבכל מילתא דחיוב ופטור אין בית דין שקול, וכן פסק רבינו הגדולנ ז״ל, וראיה גדולה אמר, ממה שאמרוס ודילמ׳ בי דינא דרבנאע אשי כשמואל סבירא להו. ומה שפסק רב אחא משבחא גאון ז״לפ כר׳ אבהו בשנים שדנו דיניהם דין, דרב נחמן דהכא קאי כוותיה, ליתא, וסוגיין בפרק חזקת הבתיםצ כדרבאק אמר ר׳ נחמן, דמעשה ב״ד בג׳ וכן בפרק יש נוחליןר.
א. בנדפס: אפילו ביטלו בין עצמו.
ב. וכ״ה בר״ן, ובאבנ״מ סי׳ קמא סק״ו הביא כן מהירושלמי, ועיין שו״ת עונג יו״ט סי׳ קמח.
ג. לקמן לג ב.
ד. בנדפס חסר מתיבת ואע״ג עד למשלפי. והושלם ע״פ כת״י.
ה. לד א.
ו. וכ״כ בחי׳ הר״ן והריטב״א. ועיין בתוס׳ ד״ה רבי מ״ש בענין זה אי הוי דבר שבערוה.
ז. בנדפס: היה מנוהגין.
ח. בד״ה בפני.
ט. בנדפס חסר מתיבת ובתרי עד ממונא הוא, והושלם ע״פ כת״י.
י. וכ״כ רבינו לקמן לו בספר הזכות, ובחידושיו שם ד״ה והא.
כ. לז א.
ל. וכ״ד הר״ן בחידושיו דבפרוזבול סגי בשנים, וכ״כ רבינו בספר הזכות שם, ורבינו תם בספר הישר סי׳ קלח. אבל הטור חו״מ סי׳ סז כתב דבעינן שלשה ועיין ב״י דכ״כ בספר התרומות, ובאו״ת כתב דרוב הפוסקים ס״ל דסגי בשנים.
מ. לקמן לד א, והלכתא.
נ. הרי״ף בסנהדרין.
ע. במ׳ שם לפנינו: ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל וכו׳. ובנדפס: בי דינא דרבינא ורב אשי.
פ. שאלתות משפטים נח. ועיי״ש בהעמק שאלה ס״ק יד מ״ש בזה.
צ. מ א.
ק. בנדפס: כדרבה.
ר. ב״ב קיג א.
איתמר בפני כמה מבטלו רב נחמן אמר בפני שנים רב ששת אמר בפני שלשה. מסתברא דנפקא מינה לרבי דאמר (לג.) בטלו מבוטל. אלא דקשיא לי, דאם כן הוה ליה לבעל הגמרא לסדורי האי פלוגתא דרב ששת ורב נחמן בתר פלוגתא דרבי ורבי שמעון בן גמליאל (לג.). ורש״י ז״ל פירש בפני כמה מבטלו קודם תקנת רבן גמליאל. ותמיהא לי קודם תקנה מאי דהוה הוה. ויש לומר דנפקא מינה לדידן לרבי דאמר דאין כח בית דין יפה ואם בטלו מבוטל כקודם תקנה.
בד״ה ורב נחמן כו׳ מ״מ פחות משנים דאיכא למיחש כו׳ ובהא אפילו רבי מודה דאמרינן מה כח ב״ד יפה עכ״ל יש לדקדק מה שייך בזה מה כח ב״ד יפה דהא קודם תקנת ר״ג נמי לרב ששת בפני שנים ולרב נחמן בפני א׳ לא היה מבוטל כמ״ש לעיל בסמוך ויש ליישב לרב ששת דבפני שנים קודם תקנת ר״ג נמי לאו מדינא אינו מבוטל בפני שנים אלא משום תקנת ממזרות אבל בפני ג׳ לא חשו לתקנות עגונות כלל ואתא תקנת ר״ג משום תקנת עגונות דאפילו בפני שלשה לא יבטל לכתחלה לרבי ולרב נחמן נמי איכא לפרושי דקודם תקנת ר״ג בפני אחד נמי לא היה מבוטל לאו מדינא אלא משום תקנת ממזרים אבל בפני שנים לא חשו כל כך לתקנת ממזרים אפילו לכתחלה ואתא תקנת ר״ג דאפילו בפני שנים איכא למיחש לממזרים דתרי נמי לית להו קלא כ״כ ולא יבטל לכתחלה והשתא ניחא שכתבו התוספות דאפילו רבי מודה דאמרינן מה כח בית דין יפה דהיינו הך תקנה דקודם תקנת ר״ג לרב ששת בפני שנים ולרב נחמן בפני אחד דאינו מבוטל משום מה כח בית דין יפה מיהו לקמן (גיטין ד) בתוספות משמע דלפני אחד אם אינו שליח מדינא אינו מבוטל משום דאין דבר שבערוה בפחות משנים וצ״ע בדבריהם דלעיל שכתבו ועדיפא מינה אמרינן בביטול שלא בב״ד דמשמע פשט ההלכה דלא הוי ביטול כו׳ עכ״ל דמשמע מדבריהם אלו (דלא) מדינא לא הוי ביטול אפילו בפני אחד וצ״ע:
בא״ד ולר״נ אע״ג דבפני שנים כו׳ מ״מ בפחות משנים דאיכא למיחש טפי עכ״ל. מה שהוצרכו לזה דבחד פסול לר״נ משום חשש ממזרות ולא כתבו משום דחד לא מהימן היינו משום דזימנין לא שייך ה״ט כגון אם הגט עדיין ביד שליח ונודע לו שביטל הבעל בפני אחד דבכה״ג הוי מהימן אפילו עד אחד כיון שהאשה עדיין בחזקת א״א וטעמא דאין דבר שבערוה פחות משנים נמי לא ברירא להו בכה״ג כמו שאפרש לקמן בלשון התוספות בד״ה רבי סבר לכך הוצרכו לפרש כאן דהא דפסול לר״נ בחד היינו משום שהביטול היה שלא כדין כיון דשייך חשש ממזרות טפי. ועוד נראה לי שהוצרכו לטעם זה משום דלישנא דמתניתין דקתני בפני בית דין משמע דבעינן שיהיו שניהם ביחד דוקא דאל״כ לא שייך לקרותם ב״ד כלל ואי משום טעמא דדבר שבערוה או משום נאמנות אפילו אם אינם ביחד נמי מועיל אע״כ דטעמא משום חשש ממזרות ומשו״ה צריכין שיהיו שניהם ביחד דאיכא קצת קול כמ״ש התוס׳ בד״ה ורבי סבר כנ״ל נכון ודו״ק:
ב שנינו במשנה שבראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטל את הגט. איתמר [נאמר]: בפני כמה הוא מבטלו, בכל מקרה שהוא מבטל גט? רב נחמן אמר: מבטלו בפני שנים, רב ששת אמר: בפני שלשה.
§ The mishna taught that initially a husband who wished to render void the bill of divorce would convene a court, even if he had already sent the document with an agent, and render the bill of divorce void in the presence of the court. It was stated: When the husband would state that the bill of divorce should be void, in the presence of how many people must he render it void? Rav Naḥman says: He must render it void in the presence of two people. Rav Sheshet says: He must render it void in the presence of three people.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילפסקי רי״דרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַב שֵׁשֶׁת אָמַר בִּפְנֵי ג׳שְׁלֹשָׁה ב״דבֵּית דִּין קָתָנֵי וְרַב נַחְמָן אָמַר בִּפְנֵי ב׳שְׁנַיִם לְבֵי תְרֵי נָמֵי ב״דבֵּית דִּין קָרֵי לְהוּ אָמַר רַב נַחְמָן מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּתְנַן ימוֹסְרַנִי לִפְנֵיכֶם

The Gemara explains the reasoning of each amora: Rav Sheshet said that he must do so in the presence of three people, because the mishna teaches that this takes place in the presence of a court, and a court consists of three judges. And Rav Naḥman said that it may be done in the presence of two people, as two people are also called a court, and in exigent circumstances one may rely on this. Rav Naḥman said: From where do I say that two people are also called a court? As we learned in a mishna (Shevi’it 10:4): When one creates a document that prevents the Sabbatical Year from abrogating an outstanding debt [prosbol], he states: I transfer to you in your presence,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מוסרני לכם – לקמן (דף לו.) הוא בפרקין גבי פרוזבול שהוא מוסר שטרותיו לב״ד דאיהו לא תבע ליה לב״ח אלא הב״ד והן יורדין לנכסיו ולא קרינא ביה לא יגוש.
לתרי נמי ב״ד קרי להו – וא״ת דבספ״ב דיבמות (דף כה:) גבי מיאנה או חלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב״ד ודייק טעמא דב״ד הוא הא בי תרי לא והא אמר הכא דלתרי נמי ב״ד קרי להו ואור״י דהתם דייק מדלא קאמר מפני שהם שנים אלא תלי טעמא בב״ד ש״מ דלא סגי התם בתרי א״נ מיאון דומיא דחליצה וב״ד דחליצה היינו ג׳ ולא אתי כמאן דמכשיר חליצה ביחיד דחד לא מקרי ב״ד ואיכא נמי רננה.
רב נחמן אמר בפני שנים לשנים נמי בית דין קרו להו. אי אפשר לפרש דרב נחמן דהכא אזיל לטעמיה דאמר בריש פרק קמא דסנהדרין (סנהדרין ב:) משמיה דשמואל שנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראין בית דין חצוף, משום דקיימא לן בהא כרב נחמן וכדפסק תלמודא (לד.) והלכתא כרב נחמן. ואנן בההיא שנים שדנו קיימא לן כרבא בריש פרק קמא דסנהדרין דלית ליה הא דשמואל אלא אף על פי שדנו אין דיניהן דין. ועוד, דבסמוך איפליגו רבי יוחנן וריש לקיש בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת, רבי יוחנן כרב נחמן וריש לקיש כרב ששת, והתם בסנהדרין גרסינן בירושלמי רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו שנים שדנו אין דיניהן דין וביבמות פרק החולץ (יבמות מו:) נמי אמר רבי יוחנן גר צריך שלשה משפט כתיב ביה אלא הכי קאמר לשנים נמי בית דין קרו להו, וגבי בטול הגט וגבי פרוזבול דאינן צריכין לישא וליתן בדבר בשנים סגי להו.
ומסבירים את טעמיהם, רב ששת אמר: בפני שלשה, כי ״בית דין״ קתני [שנה] במשנה, ובית דין אינו אלא שלושה. ורב נחמן אמר: בפני שנים, ומדוע? — כי לבי תרי נמי [לשניים גם כן] ״בית דין״ קרי להו [קוראים להם], שבדוחק אפשר לסמוך גם על כך. אמר רב נחמן: מנא אמינא לה [מניין אני אומר זאת] ששניים גם הם קרויים בית דין? דתנן כן שנינו במשנה]: שבזמן שאדם עושה פרוזבול אומר: ״מוסרני לפניכם
The Gemara explains the reasoning of each amora: Rav Sheshet said that he must do so in the presence of three people, because the mishna teaches that this takes place in the presence of a court, and a court consists of three judges. And Rav Naḥman said that it may be done in the presence of two people, as two people are also called a court, and in exigent circumstances one may rely on this. Rav Naḥman said: From where do I say that two people are also called a court? As we learned in a mishna (Shevi’it 10:4): When one creates a document that prevents the Sabbatical Year from abrogating an outstanding debt [prosbol], he states: I transfer to you in your presence,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין לב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין לב:, רי"ף גיטין לב: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י גיטין לב:, תוספות גיטין לב:, ר"י מלוניל גיטין לב: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר והרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד גיטין לב:, רמב"ן גיטין לב: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין לב: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין לב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין לב:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין לב:, פני יהושע גיטין לב:, גליון הש"ס לרע"א גיטין לב:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין לב:, אסופת מאמרים גיטין לב:

Gittin 32b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 32b, Rif by Bavli Gittin 32b, Rashi Gittin 32b, Tosafot Gittin 32b, Ri MiLunel Gittin 32b, Piskei Rid Gittin 32b, Ramban Gittin 32b, Rashba Gittin 32b, Meiri Gittin 32b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 32b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 32b, Penei Yehoshua Gittin 32b, Gilyon HaShas Gittin 32b, Steinsaltz Commentary Gittin 32b, Collected Articles Gittin 32b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144