×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הַדַּיָּינִין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי.
so-and-so and so-and-so the judges, in such and such a place, in order that I will collect any debt that I am owed by so-and-so whenever I wish. Despite the fact that the prosbol mentions only two people, it nevertheless refers to them as judges, in accordance with the statement of Rav Naḥman.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין לג ע״א} ת״ר בטלו מבוטל דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו יכול לבטלו ולא1 להוסיף על תנאו2:
{בבלי גיטין לג ע״א-לד ע״א} תנו רבנן אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל3 זה שלא בפני זה דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה. אמר4 רבא אמר רב נחמן הלכה5 כרבי בשתיהן ולית ליה לדרב6 נחמן מה כח בית דין יפה והא אמר רב נחמן יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן בית דין מעמידין להן אפטרופוס7 ובוררין להן חלק יפה ואם הגדילו יכולין למחות ורב נחמן דידיה אמר8 אין יכולין למחות9 דאם כן מה כח בית דין יפה התם ממונא הכא איסורא:
1. לבטלו ולא: חסר בכ״י נ לפני הגהה.
2. בדפוסים נוסף כאן: שאם כן מה כח ב״ד יפה. מובא בר״ח.
3. לבטל: גח: ״לבטלו״.
4. אמר: חסר בכ״י נ.
5. הלכה: דפוסים: הלכתא. וכן בר״ח.
6. לרב: דפוסים: לדרב.
7. אפטרופוס: דפוסים: ״אפוטרופוס״.
8. אמר: גה: ״אמר הגדילו״.
9. יכולין למחות ורב נחמן דידיה אמר אין יכולין למחות: וכן גה, כבגמ׳ כאן, ובקידושין מב ע״א, שאילתות (סי׳ קנז) ובה״ג (הל׳ כתובות). גח, ספה״ב, דפוסים מקוצר: ״אינן יכולין למחות״, כ״י נ: ״אין יכולין למחות״.
ערך שלף
שלףא(שבת פב. חולין קה:) ולא שלף לכו ירק׳ ואכל מכישא דאסר גינאה (עירובין יא) זיל שלוף שדינהו (שבת קנא) שליפא תוכחה פי׳ סריס שנשלפו ונתקו ביציו אתה מוכיחני יש אומרים הכי אמר לו סריס תוכחה אני עושה עמך ולא מצות (בבא קמא צג) שינוי דהדר למילתיה הוא דאיבעי משלף להו (בבא מציעא פט.) אף על גב דקא משליף קטיני מביני אלימי (יבמות קב) שלפתיה לעילאי וקאי לתתאי (גיטין לג) כל מילתא דמתעבדא בבי עשרה צריכא בי עשרה למשלפה (גיטין עח.) דעייק לה חרציה ושלפתיה וחלצה נעלו תרגומו ותשלוף סנדליה (נדה סא) רישא דגניא בצבא סיפא דמשלפי שלופי פי׳ רישא במשולבות כמו מצאן צבותין סיפא כשאינן משולבות (יבמות קט) בערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ פי׳ הנתק מזה והנעץ לזה כלו׳ עזוב הלוה ותפוש הערב:
א. [אוים ציהען.]
פלוני ופלוני – תרי משמע וקרי להו דיינים.
תוספות בד״ה ובי תרי וא״ת וליתקנו כו׳ כבר כתבתי בזה בלשון רש״י ז״ל במשנתינו דלשיטתו מיפרשא כולא מילתא משום חשש ממזרות ע״ש:
פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה״. וכיון שהזכיר רק ״פלוני ופלוני הדיינים״ משמע ששניים הם, ובכל זאת הם קרויים דיינים.
so-and-so and so-and-so the judges, in such and such a place, in order that I will collect any debt that I am owed by so-and-so whenever I wish. Despite the fact that the prosbol mentions only two people, it nevertheless refers to them as judges, in accordance with the statement of Rav Naḥman.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְרַב שֵׁשֶׁת אַטּוּ תַּנָּא כִּי רוֹכְלָא לִיחְשֹׁיב וְלֵיזִיל.

And Rav Sheshet would respond to this: Is that to say that the tanna should have continued counting judges like a peddler? The tanna twice used the expression so-and-so because he wished to note that one should mention the judges’ names; he did not intend to teach anything about the number of judges.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רוכל – מוכר צרורות של בשמים.
ורב ששת טוען כנגד זה: אטו [וכי] התנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל [כרוכל ימנה וילך] את כל הפרטים? ומה שאמר ״פלוני ופלוני״, משום שרצה להגיד שיש להזכיר את שמות כל הדיינים, אבל לא התכוון להשמיע בכך את מניינם של הדיינים.
And Rav Sheshet would respond to this: Is that to say that the tanna should have continued counting judges like a peddler? The tanna twice used the expression so-and-so because he wished to note that one should mention the judges’ names; he did not intend to teach anything about the number of judges.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב נַחְמָן מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּתְנַן אהַדַּיָּינִים חוֹתְמִין לְמַטָּה אוֹ הָעֵדִים מַאי לָאו דַּיָּינִים דֻּומְיָא דְּעֵדִים מָה עֵדִים שְׁנַיִם אַף דַּיָּינִים נָמֵי שְׁנַיִם וְרַב שֵׁשֶׁת מִידֵּי אִירְיָא הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא.

Rav Naḥman said: From where do I say that two judges are also considered a court? As we learned in a mishna with regard to a prosbol (Shevi’it 10:4): The judges sign below the text of the prosbol, or the witnesses do so. What, is it not possible to deduce: The mishna means that judges are similar to witnesses? Just as there are two witnesses, so too, there are also two judges. And Rav Sheshet would respond to this: Are the cases comparable? This case of the judges is as it is, and that case of the witnesses is as it is, each one with its respective requirement of three or two members.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חותמין למטה – גבי פרוזבול תנן לה במסכת שביעית (פ״י מ״ד).
האא דאמרי׳ מאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו וכו׳ – כבר מפורש בפרק ראשון של מסכת כתובות בס״דב.
א. קטע זה ליתא בנדפס והושלם ע״פ כת״י.
ב. ג א, ועיין בחידושי רבינו שם (ברשב״א).
אמר רב נחמן: מנא אמינא לה [מניין אומר אני אותה] ששניים אף הם קרויים בית דין? דתנן כן שנינו במשנה] לענין פרוזבול: הדיינים חותמין בשטר הפרוזבול למטה, או העדים. מאי לאו [האם לא] נוכל לדייק בלשון המשנה ולומר: דיינים דומיא [בדומה] לעדים, מה עדים שניםאף דיינים נמי [גם כן] שנים? ורב ששת טוען לעומת זאת: מידי איריא [וכי שייכים הדברים]? הא כדאיתא, והא כדאיתא [זה כפי שהוא, וזה כפי שהוא], שדיינים הם שלושה דווקא, ועדים שניים.
Rav Naḥman said: From where do I say that two judges are also considered a court? As we learned in a mishna with regard to a prosbol (Shevi’it 10:4): The judges sign below the text of the prosbol, or the witnesses do so. What, is it not possible to deduce: The mishna means that judges are similar to witnesses? Just as there are two witnesses, so too, there are also two judges. And Rav Sheshet would respond to this: Are the cases comparable? This case of the judges is as it is, and that case of the witnesses is as it is, each one with its respective requirement of three or two members.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ל״ללְמָה לִי לְמִיתְנֵא דַּיָּינִים ל״ללְמָה לִי לְמִיתְנֵא עֵדִים הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא שְׁנָא כָּתוּב בִּלְשׁוֹן דַּיָּינִים וְחָתְמִי עֵדִים וְלָא שְׁנָא כָּתוּב בִּלְשׁוֹן עֵדִים וְחָתְמִי דַּיָּינִים.:

The Gemara asks with regard to the mishna in Shevi’it: Why do I need the tanna to teach that it can be signed by judges, and why do I need him to teach that it can be signed by witnesses as well? Why is it necessary to mention both? The Gemara answers: This teaches us that there is no difference if the prosbol is written in the terminology of judges and witnesses sign it, and there is no difference if it is written in the terminology of witnesses and judges sign it. What is important is that the prosbol was written and then signed by the court, and the precise wording is not important.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למה לי למיתני דיינים או עדים – פשיטא דסגי בהני או בהני וליתני עדים והוא הדין אי חתמי דיינין.
בלשון דיינים – כגון בי דינא הוינא ואתא פלוני ואמר לנא מוסרני לכם פלוני ופלוני כו׳.
וחתמי עדים – בלשון עדות כגון איש פלוני עד.
ול״ש כתוב בלשון עדות – כגון דוכרן סהדותא דהוה באנפנא כו׳ וחתמי למטה אני פלוני דיין.
ה״ג: ל״ש כתוב בלשון עדים וחתמי דיינים ול״ש כתוב בלשון דיינים וחתמי עדים.
לא שנא כתוב בלשון דיינים וחתימי עדים – כמו שכתוב בפרוזבול בי דינא הוינא אנא פלוני בר פלוני ונזכרין שם הדיינים בתוך התורף ולמטה חותמים עדים להעיד על הפרוזבול שהוא אמת וקמשמע לן דחשיב פרוזבול אע״פ שלא חתמו בו הדיינים עצמם לא שנא כתוב בלשון עדים שאין דיינין נזכרים בתוך התורף של פרוזבול דכתיב ביה הכי בי דינא הוינא ואתא פלוני ואמר לנא מוסרני לכם כל חוב שיש לי ביד פלוני ופלוני ופלוני עדים וחתומים למטה הדיינים ובקונטרס פי׳ בענין אחר.
פרוזבל האמור לענין שביעית עיקר ענינו שיהא מסור לבית דין ושיהו בית דין כותבין וחותמין לו ומכל מקום כל שנמסר לדיינים אפי׳ לא כתבו לו אלא עדים דיו וכשהם כותבין בלשון דיינין הם כותבין אנו בית דין חתומי מטה כך היה שבא לפנינו פלני ואמר לנו רבותי הרי שיש לי חוב כך וכך אצל פלני כו׳ והריני מוסר לכם כל שטרותי שיש לי עליו שתגבו ותקבלו בשבילי כו׳ כפי מה שירצה הסופר ליפות בשטרו כו׳ עד ואנו בית דין ראוני את דבריו ומדמסר לנא פרוזבל כתיבנא וחתימנא בזמן פלני שטר פרוזבל זה דלא לשמט להדין פלני כו׳ להיות בידו לראיה ולזכות וכשנמסר לבית דין והעדים כותבין וחותמים במצותם כך הם כותבין בפנינו עדים חתומי מטה בא פלני לפני הדיינין פלני ופלני ואמר להם רבותי וכו׳ וראו בית דין את דבריו ומסר להון פרוזבל וכו׳ ויפו את כחו דלא תשמט וכו׳ ומה שהיה בפנינו ומסר פלני את פרוזבלו לדיינין כתבנו וחתמנו וכו׳ ועל שיטה זו אנו גורסין כך לא שנא כתוב בלשון דיינים וחתימי דיינין לא שנא כתוב בלשון עדים וחתימי עדים כלומר שיכתבו לו שראו שבא לבית דין ומסר להם שטרותיו על הדרך שביארנו ויש גורסין לא שנא כתוב בלשון דיינין וחתימי עדים לא שנא כתוב בלשון עדים וחתימי דיינין ויש מפרשים בו לא שנא כתוב בלשון דיינין על הדרך שהזכרני וחתימי עדים ר״ל דיינין כעין עדים כגון שלא חתמו אלא שנים ולא שנא כתוב בלשון עדים על הדרך שהזכרנו וחתימי דיינים ר״ל עדים כעין דיינין כגון שחתמו שלשה ואע״פ שלענין פסק כך הוא לדעתינו כמו שנבאר לענין פירוש מיהא אין זה כלום שהרי לדעת רב ששת אמרוה שהרי מה ששאלו למה לי למיתנא לא הוצרך לרב נחמן דלדידיה הא אשמעינן דדיינין כעדים אלא לרב ששת שאלוה והרי רב ששת מצריך בה שלשה דיינים אלא שהם חוזרים ומפרשים לא שנא כתוב בלשון דיינין ר״ל בפנינו בית דין וכו׳ וחתימי עדים שראו הענין הכתוב למעלה וכתבו וחתמו לא שנא כתוב בלשון עדים שראו שזה בא לבית דין ומסר כו׳ ושבית דין יפו את כחו וחתמו הדיינים שכך הם הדברים מהני ועיקר הדברים כגירסא ראשונה ולענין פסק מיהא כל שנמסר בתורת דיינין אף בשנים דיו וכמו שאמר מוסרני לכם פלני ופלני הדיינין כו׳ ואע״פ שאיפשר דלאו פלני ופלני דוקא דלאו כי רוכלא חשיב ואזיל ומתלתא קאמר מכל מקום הלכה כרב נחמן ואף בית דין חצוף אין כאן שאין זה אלא כעין הודעה:
כבר ביארנו שאף לאחר התקנה כל שבטלו בפני שנים הרי הוא מבוטל וכן הדין אם רצה להוסיף על תנאו שהוא רשאי ואין אומרין מה כח בית דין יפה באיסורין ואע״פ שאמרו כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושי היכא דאיתמר איתמר ואע״פ שהזכירוהו לדעת ר״ג וראוי לשאול מפני מה פסקו בה כר׳ ולא פסקו כרשב״ג ומשום כל דמקדש כו׳ הואיל ופסקנוה במקומות כמו שהזכרנוה בראש כתבות יראה לי הטעם שבטול הגט דבר מצוי הוא שאדם מתחרט ונח מרתיחתו ורוב פעמים מבטלו בכונה טובה ואין ראוי בכך להפקיע קדושיו והראיה שאף רשב״ג לא היה בא בכאן מטעם עשיית זה שלא כהוגן אלא מטעם כח בית דין יפה ורבנו הקדוש לא חס על כבוד בית אבותיו להיות תקנתם עומדת על כל פנים באיסורין שאין כח בית דין מפקיע את האיסור וכמו שאמרו למטה בסמוך התם ממונא הכא איסורא ומה שפירשו רבים בענין האמור תינח דקדיש בכספא מפני שהכסף קדושי סופרים הם אינו כלום וכבר ביארנוהו בראש כתבות:
לגופו של דבר שואלים: למה ליה למיתנא [לו לתנא במשנה לשנות] גם דיינים, ולמה ליה למיתנא [לו לשנות] גם עדים? ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו] שלא שנא [שונה] אם כתוב הפרוזבול בלשון דיינים וחתמי [וחתומים] עליו עדים, ולא שנא [שונה] אם כתוב בלשון עדים וחתמי [וחתומים] דיינים, שעיקר הדבר הוא שימסור את הפרוזבול לבית דין, ואין זה משנה באיזה לשון בדיוק נכתב הדבר.
The Gemara asks with regard to the mishna in Shevi’it: Why do I need the tanna to teach that it can be signed by judges, and why do I need him to teach that it can be signed by witnesses as well? Why is it necessary to mention both? The Gemara answers: This teaches us that there is no difference if the prosbol is written in the terminology of judges and witnesses sign it, and there is no difference if it is written in the terminology of witnesses and judges sign it. What is important is that the prosbol was written and then signed by the court, and the precise wording is not important.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם.: מַאי מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִפְּנֵי תַּקָּנַת מַמְזֵרִים רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִפְּנֵי תַּקָּנַת עֲגוּנוֹת.

§ The mishna taught that Rabban Gamliel the Elder instituted that one may not render a bill of divorce void in a court elsewhere for the betterment of the world. The Gemara asks: What problem did Rabban Gamliel ameliorate that this is considered to be for the betterment of the world? Rabbi Yoḥanan says: This is for the benefit of potential children born from an adulterous relationship [mamzerim], as the husband might render a bill of divorce void unbeknownst to his wife. She might remarry after having received the void bill of divorce, when in fact she is still married to her first husband, and children born from the second marriage will be mamzerim. To prevent this, Rabban Gamliel instituted that one may not render the bill of divorce void when not in the location of his wife. Reish Lakish says: For the betterment of deserted wives, lest women who received their bill of divorce by means of the husband’s agent refrain from remarrying out of the concern that perhaps their husband rendered the bill of divorce void.
רי״ףרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תקנת ממזרים – כלומר שלא יהו ממזרים בישראל.
מאי מפני תקון העולם ר׳ יוחנן אמר מפני תקון ממזרים וסבר ליה כרב נחמן דאמר בפני שנים מבטלו ובי תרי לית להו קלא ולא שמעה ואזלה ומינסבא ואיכא תקון ממזרים. ור״ל אמר מפני תקון עגונות סבר לה כרב ששת דאמר בפני ג׳ ובג׳ אית להו קלא ושמעה וידעה ולא מינסבא ומיעגנה ויתבה. וקי״ל ר״ל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן:
א שנינו במשנה שתיקן רבן גמליאל הזקן שלא יבטלו את הגט בבית דין במקום אחר מפני תיקון העולם. ושואלים: מאי [מה] פירוש ״מפני תיקון העולם״? ר׳ יוחנן אמר: מפני תקנת ממזרים, שהרי ייתכן שיבטל הבעל את הגט והאשה לא תדע זאת, ותינשא לאחר (בעודה בעצם נשואה) ותלד ילדים ויהיו אלה ממזרים. ריש לקיש אמר: מפני תקנת עגונות, שמא תחשושנה נשים לאחר שקיבלו גט לידן שאולי ביטל הבעל את הגט, ולא תינשאנה על סמך גט זה, ותישארנה עגונות.
§ The mishna taught that Rabban Gamliel the Elder instituted that one may not render a bill of divorce void in a court elsewhere for the betterment of the world. The Gemara asks: What problem did Rabban Gamliel ameliorate that this is considered to be for the betterment of the world? Rabbi Yoḥanan says: This is for the benefit of potential children born from an adulterous relationship [mamzerim], as the husband might render a bill of divorce void unbeknownst to his wife. She might remarry after having received the void bill of divorce, when in fact she is still married to her first husband, and children born from the second marriage will be mamzerim. To prevent this, Rabban Gamliel instituted that one may not render the bill of divorce void when not in the location of his wife. Reish Lakish says: For the betterment of deserted wives, lest women who received their bill of divorce by means of the husband’s agent refrain from remarrying out of the concern that perhaps their husband rendered the bill of divorce void.
רי״ףרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִפְּנֵי תַּקָּנַת מַמְזֵרִים סָבַר לַהּ כְּרַב נַחְמָן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם וּבֵי תְרֵי לֵית לְהוּ קָלָא וְהִיא לָא שָׁמְעָה וְלָא יָדְעָה וְאָזְלָה וּמִינַּסְבָא וְאִיכָּא מַמְזֵרִים.

The Gemara explains the two opinions: Rabbi Yoḥanan, who says the reason for this ordinance is for the betterment of potential mamzerim, holds in accordance with the opinion of Rav Naḥman, who says that the husband can render void the bill of divorce even in the presence of two people. And since matters that occur in the presence of two people do not generate publicity, it is possible that she does not hear that the bill of divorce was rendered void. And since she does not know that her husband rendered the bill of divorce void, she will go and marry, and there are mamzerim as a result of second marriages like these.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפני שנים – היה מבטלו קודם תקנה.
ה״ג: ובי תרי לית להו קלא ולא ידעה דבטליה ואזלה ומינסבא.
ובי תרי לית להו קלא – וא״ת ולתקנו שיבטל בפני ג׳ וי״ל מפני תקנת עגונות.
ובתרי לית להו קלא. ואף על גב דקיימא לן כרב דאמר בבבא בתרא פרק חזקת הבתים (בבא בתרא מא:) המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים. לומר דשנים יש להם קול. התם הוא דלוקח מוציא קול ומפרסמו כדי שיתברר הענין אם יש עליו עסיקין, וכדאמרינן התם מאן דזבין בפרהסיא זבין, אי נמי דהכא בעינן גלויי מילתא טפי משום תקנת ממזרין ובעינן קלא סגי, והא דאמרינן נמי וריש לקיש סבר לה כרב ששת דאמר בפני שלשה ובי תלתא אית להו קלא, הכי קאמר אית להו קלא סגי ומגליא מילתא שיר, וכדאמרינן התם גבי מחאה דמאן דאמר בני שלשה גלויי מילתא בעינן ובאפי תלתא מיפרסמא מילתא שיר, וכדאמרינן כל מילתא דמתאמרה בי תלתא לית בה משום לישנא בישא, ואף על גב דלגבי מלוה על פה אפילו הלוהו באפי עשרה לא גביא ממשעבדי וטעמא משום דלית לה קלא, התם היינו טעמא משום דמאן דיזיף בצינעא יזיף ומכחש בשואלים לאמר שלא לוה כלום, ואף במלוה אינו חושש לפרסם דסבר לא מזבין ואי מזבין איהו טרח ופרע.
כבר ביארנו בפרק שני במי שאמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי שאחד כותב ושנים חותמין ואפי׳ אחד מן השנים החתומים יכול לכתבו ואם אמר כלכם אחד כותב וכלן חותמין ואף הכותב צריך לחתום לענין בטול כל שאמר לעשרה כתבו גט לאשתי שאחד כותב ושנים חותמין נחלקו בה ר׳ ורשב״ג שלדעת ר׳ יכול לבטל זה שלא בפני זה ולומר להם אל תכתובו ולדעת רשב״ג אין יכול לבטלם אלא זה בפני זה ונאמרו במחלוקתם שני לשונות האחד שבעדות שבטלה מקצתה נחלקו אם בטלה כלה אם לאו ואנו קורין בכאן שבטלה מבנין הדגוש כלומר אע״פ שר׳ סובר בעלמא בעדות שבטלה מקצתה מחמת פסול כגון נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטלה כלה כל שהוא מכל מקום מבטל מקצתה לא ביטל את כלה אלא רוצה הוא בזה שיעיד ולא בזה והילכך אפי׳ לכתחלה יכול לבטלן זה שלא בפני זה שאף כשביטל מקצתם לא ביטל הגט עד שיבטל את כלם ואם נתנו האחרים אחר בטול מקצתם הרי זה גט וזהו שאמרו אי אזלי הנך וכתבי ויהבי לית לן בה והילכך אף לכתחלה יכול לבטלן זה שלא בפני זה והוא הדין אם ביטלן בפני אחרים שמבוטלים הם כמו שכתבנו ולרשב״ג ביטלה כלה ונמצא דהנך דלא בטיל להו אזלי וכתבי ואתי למישרא אשת איש והילכך אף בדיעבד אינו כלום לדעתו דהא קסבר ביטלו אינו מבוטל ואף אותם השנים יכולים לכתוב והלכה כר׳ ושליחות דהאי בטיל שליחות דאידך לא בטיל:
בד״ה ובי תרי כו׳ וליתקנו שיבטל בפני ג׳ ויש לומר מפני תקנת עגונות עכ״ל אבל לבי תרי כיון דלית ליה קלא מינסבא וליכא למיחש לעיגון שלה אלא לממזרים כיון דמינסבא ואין להקשות כיון דע״כ לרב נחמן דחייש לתקנת עגונות מנא ליה דחיישינן לתקנת ממזרים בתקנת ר״ג כלל ואימא דבית דין ג׳ הוא דודאי מקרי בית דין בכל דוכתא ויש לומר דסבירא ליה דאי הוה בית דין ג׳ קודם תקנת רבן גמליאל משום תקנת עגונות ודאי דלא היה מתקן רבן גמליאל דאין לחוש כ״כ לתקנת עגונות כיון דב״ד של שנים היו מתחלה אבל כיון דבית דין של שנים היו מתחלה וע״כ אתא רבן גמליאל לתקן משום ממזרים טפי תיקן דלא ליבטל כלל אפילו בבית דין של ג׳ משום דבבית דין של ג׳ נמי איכא למיחש לעגונות וכן נראה דמשום תקנת ממזרים חשו טפי דהא אפילו לרב ששת קודם תקנת ר״ג חשו לתקנת ממזרים כמ״ש התוספות לעיל וק״ל:
ומסבירים את השיטות: ר׳ יוחנן שאמר טעמו מפני תקנת ממזרים, סבר לה [סבור הוא] כרב נחמן, שאמר שאפשר לבטל אפילו בפני שנים, ובי תרי לית להו קלא [ושניים אין להם קול], כלומר, אין זה מתפרסם ברבים, וכיון שכך, היא לא שמעה [שומעת] ולא ידעה [יודעת] שביטל את הגט, ואזלה ומינסבא, ואיכא [והולכת ומתחתנת, ויש] ממזרים מנישואיה אלה.
The Gemara explains the two opinions: Rabbi Yoḥanan, who says the reason for this ordinance is for the betterment of potential mamzerim, holds in accordance with the opinion of Rav Naḥman, who says that the husband can render void the bill of divorce even in the presence of two people. And since matters that occur in the presence of two people do not generate publicity, it is possible that she does not hear that the bill of divorce was rendered void. And since she does not know that her husband rendered the bill of divorce void, she will go and marry, and there are mamzerim as a result of second marriages like these.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִפְּנֵי תַּקָּנַת עֲגוּנוֹת סָבַר לַהּ כְּרַב שֵׁשֶׁת דְּאָמַר בִּפְנֵי ג׳שְׁלֹשָׁה וּבֵי תְלָתָא אִית לְהוּ קָלָא וְשָׁמְעָה וְיָדְעָה וְלָא מִינַּסְבָא וְתַקָּנַת עֲגוּנוֹת הוּא דְּאִיכָּא.

And Reish Lakish, who says that the reason is for the betterment of deserted wives, holds in accordance with the opinion of Rav Sheshet, who says: One can render void a bill of divorce only in the presence of three people. And since matters that occur in the presence of three people do generate publicity, she does hear and know that her husband rendered void the bill of divorce, and she would not marry again. Therefore, there is no concern that this will result in mamzerim, but there is a need to institute this ordinance for the betterment of deserted wives, as explained above.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תקנת עגונות הוא דאיכא – דאצרכיניה לילך אחריו או לשלוח שליח והוא לא יטרח בכל אלה בשביל לעגנה.
ובי תלתא אית להו קלא – ואע״ג דמלוה על פה לא גבי ממשעבדי אפילו הלווהו בפני כמה עדים היינו משום דמאן דיזיף בצנעא יזיף כדאמרינן בחזקת הבתים (ב״ב דף מב.) ואין רגילות להודות לבני אדם אלא כופר לכל השואלים ממנו והא דאמר הכא דבי תרי לית להו קלא וגבי מוכר שדהו בעדים אמרינן בחזקת הבתים (שם דף מא:) דגובה מנכסים משועבדים הכא בעינן גילוי מילתא טפי.
ושמעה וידעה ולא מינסבא ותקנת עגונות הוא דאיכא – אע״ג דבדין לא מינסבא חשיב עגון דהכי נמי אמרינן בפ׳ כל הגט (לעיל דף כו:) ובדין הוא אפי׳ טופס לא לכתוב אלא זימנין דבעי למיזל למדינת הים ולא משכח ספרא שביק לה ואזיל ומיעגנה ויתבה.
והא מידע ידעה ולא מינסבא ותקנת עגונות הוא דאיכא. פירש רש״י ז״ל משום הכי אצרכיניה לילך אחריו או לשלוח שליח משום תקנת עגונות דהוא לא יטרח בכל אלה כדי לעגנה. ואף על פי שהיא אשת איש גמורה ומן הדין אינה יכולה לינשא שייך בה שפיר עגונה, כדאמרינן לעיל בריש פרק כל הגט ובדין הוא דטופס נמי לא לכתוב וזימנין דבעי למיזל למדינת הים ולא משכח ספרא ושביק לה ואזיל ומעגן ומותיב לה. ויש עוד לפרש משום תקנת עגונות, דפעמים שניתן הגט לידה והדר מבטל ליה ושמעה איהי ולא ידעה אימת בטליה וסברה דילמא מקמי דלימטי לידה בטליה ויתבא ומיעגנא דלא כדין. ומצאתי בירושלמי מאן דאמר שלא תהא יושבת עגונה סבורה שבטל והוא לא בטל ונמצאת יושבת עגונה. ואי אפשר לפרש סבורה שבטל ולא בטל כלל דהא מאן דאית ליה משום תקנת עגונות אית ליה דרב ששת דאמר בפני שלשה וקלא אית ליה, ועוד דאין סברא לומר כן שאף על פי שלא יצא עליו קול שבטלו שתהא חוששת לשמא בטל, אלא ודאי הכי פירושא כגון שיצא עליו קול שבטלו וסבורה היא שבטלו קודם שהגיע גט לידה ונמצאת יושבת עגונה.
בד״ה ושמעה וידעה וכו׳ אע״ג דבדין לא מינסבא חשיב עיגון עכ״ל. מיהו בירושלמי משמע דההיא תקנת עגונות היינו עיגון ממש דזימנין דלא ביטל ואיהי סברה דבטל ומעגנא ויתבא ונראה לי דאע״ג דשלש אית להו קלא היינו ברוב הפעמים ומש״ה לא חששו חכמים לתקנת ממזרות בכה״ג דלא חיישינן למיעוטא אבל תקנת עגונות איכא דהאשה דייקא ומנסבא ומתוך חומר שהחמרת בסופה תחוש למיעוט שמא עדיין לא יצא הקול כנ״ל ובחידושי הרשב״א ז״ל מפרש בע״א ע״ש ולענ״ד יש לפרש שיטת גמרתינו ג״כ לפי שיטת הירושלמי והא דקאמר ובי תלתא אית להו קלא לא דקיהיב טעמא דתקנת עגונות בזה אלא ה״ק דהא דלא קאמר ר״ל כר״י משום חשש ממורות היינו משום דג׳ אית להו קלא ולא חששו חכמים כה״ג משום ממזרות דרוב פעמים שמעה ולא מינסבא אלא תקנת עגונות הוא דאיכא אפילו בכהאי גוונא דאף על גב דלא שמעה לא מינסבא שתחוש לעצמה וכדכתיבנא ודו״ק:
וריש לקיש אמר טעמו מפני תקנת עגונות, סבר לה [סבור הוא] כרב ששת, שאמר: שמבטלים בפני שלשה, ובי תלתא אית להו קלא [ושלושה יש להם קול], ושמעה וידעה [ושומעת ויודעת] שביטל בעלה את הגט ולא מינסבא [ואינה מתחתנת] ולכן אין מקום לחשש ממזרים, ואולם תקנת עגונות הוא דאיכא [שיש], שלא תישארנה נשים בלי הבעל ובלי גט.
And Reish Lakish, who says that the reason is for the betterment of deserted wives, holds in accordance with the opinion of Rav Sheshet, who says: One can render void a bill of divorce only in the presence of three people. And since matters that occur in the presence of three people do generate publicity, she does hear and know that her husband rendered void the bill of divorce, and she would not marry again. Therefore, there is no concern that this will result in mamzerim, but there is a need to institute this ordinance for the betterment of deserted wives, as explained above.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בִּטְּלוֹ במְבוּטָּל דִּבְרֵי רַבִּי רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ יָכוֹל לֹא לְבַטְּלוֹ וְלֹא לְהוֹסִיף עַל תְּנָאוֹ שא״כשֶׁאִם כֵּן מָה כֹּחַ ב״דבֵּית דִּין יָפֶה.

§ The Sages taught: Even after Rabban Gamliel the Elder instituted that a husband cannot render void a bill of divorce when not in the presence of the wife or the agent, if he nevertheless rendered it void, the bill of divorce is rendered void; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: He is unable to render it void, and he also cannot add on to his condition if the bill of divorce contained some condition, as if so, i.e., if he can render it void, what advantage does the court have, if an ordinance of the court of Rabban Gamliel can be ignored?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בטלו – לאחר תקנת ר״ג בפני ב״ד.
מבוטל – דאף ע״ג דעבר אתקנתא בטל שליחותא.
להוסיף על תנאו – אם היה בו שום תנאי.
מה כח ב״ד – של תקנת ר״ג יפה אם דבריהן בטלים ע״י זה.
ואם לא ביטלו בפני השליח ולא קדם אצל האשה אלא אמר בפני שנים גט ששלחתי לאשתי בטל, מבוטל. אע״ג שהתקין רבן גמליאל הזקן שלא לבטל, האמר רבי ביטלו מבוטל.
ולא להוסיף על תנאו. אם היה בו ש⁠[ו]⁠ם תנאי.
דאם כן מה כח ב״ד יפה. כלומ׳ מה כח ב״ד (יפה) של תקנת ר״ג יפה (את) [אם] דבריהם בטלים על יד זה.
ת״ר בטלו מבוטל דברי רבי רשב״ג אומר אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו א״כ מה כח ב״ד יפה פי׳ אם בטלו לאחר תקון ר״ג בפני עדים שלא בפני השליח מבוטל הוא דאע״ג דעבר אתקנתא בטל שליחות השליח ורשב״ג אומר אינו יכול לבטלו שלא בפני השליח ולא להוסיף על תנאו אם יש בו שום תנאי:
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: אף לאחר שתיקן רבן גמליאל הזקן שלא יבטל אדם את הגט שלא בפני השליח או האשה, אם בטלו בכל זאת — הריהו מבוטל, אלו דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לא לבטלו וגם לא להוסיף על תנאו אם היה בגט תנאי כלשהו, שאם כן, מה כח בית דין יפה (מועיל)? והלא בית דין של רבן גמליאל תיקן שלא יבטלו!
§ The Sages taught: Even after Rabban Gamliel the Elder instituted that a husband cannot render void a bill of divorce when not in the presence of the wife or the agent, if he nevertheless rendered it void, the bill of divorce is rendered void; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: He is unable to render it void, and he also cannot add on to his condition if the bill of divorce contained some condition, as if so, i.e., if he can render it void, what advantage does the court have, if an ordinance of the court of Rabban Gamliel can be ignored?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא בָּטֵל גִּיטָּא וּמִשּׁוּם מָה כֹּחַ ב״דבֵּית דִּין יָפֶה שָׁרֵינַן אֵשֶׁת אִישׁ לְעָלְמָא אִין כׇּל דִּמְקַדֵּשׁ אַדַּעְתָּא דְּרַבָּנַן מְקַדֵּשׁ וְאַפְקְעִינְהוּ רַבָּנַן לְקִידּוּשִׁין מִינֵּיהּ.

The Gemara asks: And is there anything that by Torah law renders the bill of divorce void and the wife remains married, and due to the reasoning of: What advantage does the court have, we do not recognize that the bill of divorce is void and permit a married woman to marry anyone? The Gemara answers: Yes, anyone who betroths a woman betroths her contingent upon the will of the Sages, and when one fails to conform to their will in matters of marriage and divorce the Sages expropriated his betrothal from him retroactively.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמדאורייתא בטל גיטא – שהרי לא בא לידה וזה ביטל את השליח מהיות שלוחו לגירושין.
אדעתא דרבנן מקדש – להיות קדושין חלין כדת משה וישראל שהנהיגו חכמי ישראל והרי הם אמרו שיפקיעו כל קדושין שבישראל על ידי גט כזה הילכך פקעי שעל מנת כן קידשה.
כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש – ולכך אומר בשעת קידושין כדת משה וישראל.
ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה – הקשה ה״ר שמואל אם כן יחפה על בת אחותו וכשיבואו עדים שזינתה ישלח לה גט ויבטל שלא בפני שליח ופקעי קידושין ונמצא שהיא פנויה ואומר ר״י דלא קשה דאין לחוש אלא כשמחפה עליה שלא כדין אבל הכא כדין מחפה ומן התורה פטורה ועוד הקשה רבי׳ שמואל דהיכי מחייבינן לעולם מיתה אשת איש שזינתה והא התראת ספק היא דשמא ישלח לה גט ויבטלנו ועוד יכולין ממזרים ליטהר ואומר ר״ת דכי האי גוונא לא הוי התראת ספק דאזלינן בתר רובא ורוב אין מגרשין נשותיהן וכששולחין גט אין מבטלין ועוד דאוקמינן אחזקתה שהיא עכשיו נשואה דאם לא כן נזיר שהיה שותה יין או מטמא למתים אמאי לוקה דאם אמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחת ואחת (נזיר דף מב.) והא התראת ספק היא שמא ישאל על נזירותו ומה שהקשה אם כן יחפה על בת אחותו ויכולין ממזרין ליטהר אי ידעינן שלכך מתכוין לא מפקעינן קדושין מיניה דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות אבל אם ברור לנו שלא נתכוין לכך לא חיישינן אם יכולים ליטהר.
כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. ולכן אומר בשעת קדושין כדת משה.
ואפקעינהו רבנן לקדושי מיניה. והקשה רבינו שמואל אם כן יכול הוא לחפות על בת אחותו דלאחר שתזנה עליו ישלח לה גטו על ידי השליח ויבטלנו שלא בפניו ונמצאו קדושין הראשונים מופקעין וכי זניית פנויה היתה. ותירץ הוא ז״ל דאין הכי נמי שלא הקפידו חכמים בדבר שלא יחפה על בת אחותו, אלא שלא יחפה עליה שלא כדין כההיא דזמן שלא יאמר הוא שכבר נתגרשה והיא לא נתגרשה עד עתה, אבל כאן כיון דמדינא יכול להציל יציל ואין בכך כלום. אלא דאכתי קשיא ליה היאך אשת איש חייבת מיתה לעולם, והלא התראת ספק היא דדילמא ישלח לה גט על ידי שליח ויבטלנו, ועוד אם כן יכולין ממזרין ליטהר בכך, ולפיכך היה מפרש הוא ז״ל אפקעינהו רבנן לקדושי מיניה, כלומר אם היה מבטלו היו חכמים מפקיעין את הקדושין, ומשום כך אנן סהדי דאינו מבטלו בלבו כדי שלא תהא בעילתו בעילת זנות. והקשה עליו רבינו תם תינח נשואה ארוסה מאי איכא למימר, ותירץ הוא ז״ל דבתר השתא אזלינן ואוקמא אחזקתא והשתא מיהא נשואה היא והתראת ודאי היא, ותדע דהא נזיר ששותה יין דאמרינן ליה אל תשתה אל תשתה לוקה על כל אחת ואחת ואמאי והלא אם ירצה ישאל על נזירותו והתראת ספק היא אלא ודאי בתר השתא אזלינן והשתא מיהא נזיר הוא, ולחפות על בת אחותו אינו יכול וכן אינו יכול לטהר הממזרים בכך דלא הפקיעו חכמים קדושין אלא לתקנה ולתועלת או משום תקנת עגונות או משום תקנת ממזרין, אבל להפסד ולקלקול לא הפקיעום והילכך כל שהוא מתכוון לכך לחפות ולטהר לא אפקעינהו מיניה דזו תקלה היא דמתוך כך יהו בנות ישראל פרוצות בעריות, אבל היכא שאין מתכוין לכך ומתוך איתרמי דנטהרו ממזרין דידה או שזנתה ונצלה בכך אין בכך כלום.
בד״ה ואפקעינהו כו׳ אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחד ואחד כו׳ שמא ישאל על נזירותו כו׳ עכ״ל ה״מ לדקדק כן מא״ל אל תשתה פ״א דחייב אע״ג דהתראת ספק היא אלא שגירת לישנא דמתניתין דפרק שלשה מינין ופרק אלו הן הלוקין נקטו ולכאורה קשה הא ודאי ישאל על נזירותו כדי שלא ילקה והיאך מצינו נזיר שילקה ויש ליישב דודאי ביודעין בו שעבר על נזירתו במתכוין החכם לא ישאל לו כדי שלא ילקה אבל התראת ספק מיהת איכא דשמא זה הנזיר יבא לחכם שלא ידע אם עבר על נזירתו וישאל לו וק״ל:
גמרא ומי איכא מידי דמדאורייתא כו׳ לפי מ״ש התוספות לעיל בד״ה ור״נ שייכא הקושיא נמי אליבא דרבי וקודם התקנה למאי דמודה רבי דלר״נ בפחות משנים ולר״ש בפחות משלשה לא הוי ביטול אף בדיעבד משום חשש ממזרות אע״ג דמדאורייתא הוי גיטא. אלא כיון דלא שמעינן להא מילתא בהדיא אלא מדיוקא ושקלי וטריא משו״ה ניחא ליה לתלמודא להקשות בפשיטות אליבא דרשב״ג ועי״ל דנהי דמודה רבי דבפחות מג׳ לר״ש ופחות מב׳ לר״נ לא הוי ביטול אפשר דהיינו דלא הוי ביטול להקל להתירה לכהונה או ליבם אבל להתירה לעלמא אפשר דחיישינן לחומרא דהוי ביטול וכמו שנסתפקו התוספות בזה לעיל בד״ה מהו דתימא ע״ש אבל הכא מקשה שפיר דרשב״ג קאמר אינו יכול לבטל ולא להוסיף על תנאו משמע להדיא דלא חיישינן כלל לדבריו כיון שעבר על התקנה א״כ מקשה שפיר. מיהו כ״ז לסברת התוספות אבל כבר כתבתי שאין דבריהם מוכרחים דאיכא למימר דהא דלא הוי ביטול לר״ש בפחות משלשה לאו משום מה כח ב״ד יפה ומשום חשש ממזרות אלא משום דמדינא לא הוי ביטול דאין דיבור מבטל דיבור אלא כשעושה בפני ב״ד כמבואר בירושלמי ולר״נ נמי הא דבעינן שנים היינו מדינא דאין דבר שבערוה פחות מב׳ וכן נראה שהוא שיטת הרמב״ם ז״ל וכן נראה מלשון הרשב״א ז״ל בחידושיו והא דקתני במתניתין בפני ב״ד דמשמע דבעינן ב׳ ביחד לאו לדינא איתמר אלא דבראשונה היה רגיל לעשות כן ואורחא דמילתא נקט ומכל שכן דא״ש לפמ״ש בלשון רש״י במשנתינו דלשון המשנה משמע שהיה רגיל לבטל בפני שלשה ולפי זה קושיית הש״ס כאן עליה דרשב״ג דוקא ולפי מה שאכתוב בסמוך א״ש טפי דאפילו מטעם דבר שבערוה נמי צריכין להיות ביחד וכמ״ש נ״ל שיטת הרמב״ם ז״ל וכ״כ הר״ן ז״ל דהא דבעינן שנים לר״נ היינו משום דאין דבר שבערוה פחות מב׳ וע׳ מה שאכתוב בזה בסמוך ולפמ״ש יתיישב ג״כ דלא תיקשי קושיית התוס׳ לקמן בד״ה וחזר רבי ע״ש ודו״ק:
תוס׳ ד״ה ואפקעינהו וכו׳ דאל״כ נזיר. ע׳ שבת ד׳ ד ע״א תוס׳ ד״ה קודם ומסכת מכות דף טו ע״ב תוספות ד״ה במאי קמיפלגי:
ותוהים: ומי איכא מידי [והאם יש דבר] דמדאורייתא [שמן התורה] בטל גיטא [הגט], ומשום הנימוק של ״מה כח בית דין יפה״ שרינן [מתירים אנו] אשת איש לעלמא [לכל]? שהרי לפי זה למרות שהגט מצד הדין מבוטל, והיא עדיין אשת איש, מכל מקום אין בית דין מכירים בביטול, ומתירים לה להינשא! ומשיבים: אין [כן], כל המקדש אשה — אדעתא דרבנן [על דעת חכמים] הוא מקדש, ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה [והפקיעו חכמים את הקידושין ממנו] במקרה זה שביטל את גיטו.
The Gemara asks: And is there anything that by Torah law renders the bill of divorce void and the wife remains married, and due to the reasoning of: What advantage does the court have, we do not recognize that the bill of divorce is void and permit a married woman to marry anyone? The Gemara answers: Yes, anyone who betroths a woman betroths her contingent upon the will of the Sages, and when one fails to conform to their will in matters of marriage and divorce the Sages expropriated his betrothal from him retroactively.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי תִּינַח דְּקַדֵּישׁ בְּכַסְפָּא קַדֵּישׁ בְּבִיאָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר שַׁוְּיוּהָ רַבָּנַן לִבְעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת.:

Ravina said to Rav Ashi: This works out well in a case where he betrothed his wife with money, as it is possible to say that the Sages expropriated the money used for the betrothal from the possession of its owner, resulting in a retroactive cancellation of the betrothal. But if he betrothed her by means of sexual intercourse then what is there to say? The Gemara answers: The Sages declared his sexual intercourse to be licentious sexual intercourse, which does not create a bond of betrothal.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תינח דקדיש בכספא – איכא למימר אפקעינהו לקידושין בגט דדבריהן ואמרו ליהוי מעות למפרע מתנה וממילא פקעו שהרי כשקידש ע״מ כן קידש.
קדיש בביאה – דקיימא לן בקידושין (דף ד:) מכי יקח איש אשה ובעלה דאשה מתקדשת נמי בביאה.
מאי – אפקעתא איכא למימר בהא ביאה.
שויוה רבנן – לההיא ביאה למפרע ע״י גט זה.
בעילת זנות – דאפקעו שם קידושין מינה ויש בהן כח לכך שהרי כשקידש על מנהג חוק דתם קידש כך אני מפרש בכל מקום מלבי ומרבותי קבלתי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש דקדושי כסף דרבנן דלא כתיב בהדיא אלא גמרינן קיחה קיחה משדה עפרון והיינו דקפריך תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה דכתיב בהדיא (דברים כד) כי יקח איש אשה ובעלה מאי איכא למימר היאך יכלו לעקור דבר מן התורה ומשני שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות של כל מקדש בביאה כדאמר התם (קידושין דף יב:) רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה משום פריצותא ותשובות קשות יש בדבר חדא דגזירה שוה גופה תורה היא שהרי לא למדו נסקלין אלא בגזירה שוה ונותר שהוא בכרת מגזירה שוה למדנו ונערה המאורסה נהרגת בקדושי כסף ואי דרבנן מי מיקטלא ועוד דקמשני שויוה רבנן לבעילתו בעילתו זנות היכי מצי לשוייה בעילת זנות הא דאורייתא היא וכי אמרן רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה קידושין מיהא לא בטלי אלא הא והא דאורייתא והא דאית ברבנן כח לבטל מפני שבשעת קידושין תלה בדעתם לקדש כדת שהנהיגו חכמים בישראל.
אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: תינח דקדיש בכספא [נניח, במקרה שקידש בכסף] את אשתו, אפשר לומר שחכמים הפקיעו את הכסף הזה מבעליו, ונמצא שלא היו קידושין מתחילה. אבל אם קדיש [קידש] בביאה מאי איכא למימר [מה יש לומר]? והשיב לו רב אשי: שויוה רבנן [עשו חכמים] את בעילתו בעילת זנות, שהפקיעו מכאן את כוח הקידושין שבדבר, והחשיבו אותה כבעילה של זנות.
Ravina said to Rav Ashi: This works out well in a case where he betrothed his wife with money, as it is possible to say that the Sages expropriated the money used for the betrothal from the possession of its owner, resulting in a retroactive cancellation of the betrothal. But if he betrothed her by means of sexual intercourse then what is there to say? The Gemara answers: The Sages declared his sexual intercourse to be licentious sexual intercourse, which does not create a bond of betrothal.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אָמַר לַעֲשָׂרָה כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי גיָכוֹל לְבַטֵּל זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה דִּבְרֵי רַבִּי רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה.

§ The Sages taught: If a husband said to ten people: Write a bill of divorce for my wife, in which case any one of them may write the bill of divorce and two others will serve as witnesses, he can render his instructions void before this one, i.e., any one of them, by stating: Do not write the bill of divorce, even though it is not before that one, i.e., any other one of them; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: He can render his instructions void only when this one is before that one of them, meaning that all ten people must be present.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילפסקי רי״דרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לעשרה כתבו גט לאשתי – וקיימא לן (לקמן סו:) כל כמה דלא אמר כולכם אחד כותב ושנים חותמין.
יכול לבטל – מותר לבטל ולומר לשנים מהם אל תכתבוהו ואין זה לעקור תקנת רבן גמליאל.
אינו יכול – שאף זו מן התקנה ואם בטלו אינו מבוטל דאם כן מה כח בית דין יפה.
ואמ׳ נמי אמר לעשר׳ה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה.
אמ׳ לעשרה כתבו גט לאשתי. [ד]⁠קיימא לן דכל כמה דלא אמ׳ כלכם אחד כותב ושנים חותמין.
[יכול לבטל. מותר לבטל ולומר לשנים מהם] אל תכתבוהו, ואין זה לעבור על תקנת ר״ג.
אינו יכול לבטל. (שאם) [שאף] זו מן התקנה, ואם בטל אינו מבוטל, (ואם) [דאם] כן [מה] כח ב״ד יפה. ומפר׳ טעמייהו בגמ׳ דקא מיפלגי בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, [רבי סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה] ואי אזלי הנך דלא שמעו וכתבי ליה לגיטא ויהבי ליה ליכתבו וליתנו, כלומ׳ אין אנו חוששין דהא גיטא מעליא הוי. ורשב״ג סבר בטלה כולה, ואפי׳ נשתיירו שנים שעדותן עדות וזה לא בטל בפניהם, בטלו אף הם, והנך לא ידעי (דלא בטיל) [דבטיל] וכתבו ויהבו לה ומינסבא בגט פסול. ואי בעית אימא דכולי עלמ׳ עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה, ואין כאן (גזירת) [גזירה], אלא טעמ׳ (דרבנן) דרבן [שמעון בן] גמליא׳ לא משום תקנה [הוא], אלא קסבר אין [ביטולו] ביטול עד שיבטל [בפני] כולן, והאי אינו יכול דקאמ׳, לאו איסורא [הוא] ומשום עובר על תקנה, אלא (הכא) [הכי] קאמ׳ אין בו כח לבטל אלא בפני כולן, דכל [ד]⁠מיעבדא באפי בי עשרה צריכי בי עשרה למשלפיה, כלומ׳ לחל⁠(י)⁠צה ולהסירה, ור׳ סבר דלא צריכי.
ת״ר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי רשב״ג אומר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה במאי קמיפלגי בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דרבי סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה והנך לא ידעי ואי אזלי הנך וכתבי ליכתבו וליתנו על כשאמר לעשרה כתבו גט לאשתי כיון שלא אמר כולכם אחד כותב וב׳ חותמים כל שנים מהם שרוצים יכולים ליכתב וליתן וכשביטל מקצת מהן לא בטל כולם והילכך אם לא ידעו ביטולו והולכים וכותבים ונותנים הגט לאשה כשר הוא ולא נפיק מיניה חורבא ורשב״ג סבר עדות שבטל׳ מקצתה בטלה כולה (והתם) [והנך] דלא ידעי אי אזלי וכתבי ויהבי שרו א״א לעלמא הילכך אין מבטל אלא זה בפני זה:
תנו רבנן אמר לעשרה כתבו גט יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי. פירש רש״י ז״ל אפילו לכתחילה דקסבר רבי דלא התקין רבן גמליאל בכגון זאת.
ורבי שמעון בן גמליאל סבר אינו יכול לבטל. דאף בזו התקין רבן גמליאל. וכן הכריעו כפירושו רבותינו בעלי התוספות ז״ל, מדמוקמינן טעמיה דרבי משום דקסבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה, ואי בדיעבד קאמר אפילו סבר בטלה כולה אם בטלו מבוטל כאידך דרבי. ואכתי קשיא דמנא ליה לתלמודא הא, דילמא בדיעבד וכאידך דרבי ולאשמועינן דאפילו שלא בבית דין אם בטל זה שלא בפני זה מבוטל, ולישנא דיכול לא משמע מיניה שיהא מותר לבטל לכתחילה כדמוכח בבבא מציעא בפרק הזהב (בבא מציעא מט.) מדאמרינן התם האומר לחבירו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו ופריך פשיטא ומשני אלא מותר לחזור בו ויש לומר דעל כרחין רבי אית ליה עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה דאי בטלה כולה סבירא ליה לא הוה אמר יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפילו בדיעבד משום דעד כאן לא קאמר רבי בטלו מבוטל אלא במבטל בבית דין או בפני שנים כרב נחמן או בפני שלשה כרב ששת משום דבפני שלשה אי נמי בפני שנים קול יוצא קצת ובכי הא לא חש רבי לתקנת ממזרים ולא לתקנת עגונות אבל בני אחד אפילו בדיעבד אם בטלו אינו מבוטל ולא מתקנת רבן גמליאל אלא אפילו מעיקרא נמיט דבמקום שאין קול יוצא כלל חשו להן חכמים, ובכי האי גונא כח בית דין יפה ואינו מבוטל וכדתנן בראשונה היה עושה בית דין ומבטלו, אלמא אף ראשונה לא היה יכול לבטלו אלא בבית דין ומהאי טעמא דאמרן.
ותדע לך דודאי לרב ששת דאמר בפני שלשה, אם עבר ובטלו בפני שנים אינו מבוטל. ולכאורה רב ששת ורב נחמן אליבא דרבי פליגי, ואפילו קיימי אקודם תקנה מכל מקום עיקר פלוגתייהו משום דרבי היא וכדכתבינן לעיל (רשב״א גיטין לב: ד״ה איתמר) ובבטלו בדיעבד, והתם קאמר רב ששת בפני שלשה כלומר בפני שלשה מבוטל הא בפני שנים אינו מבוטל, וכן אתה אומר לרב נחמן דאמר בפני שנים דדוקא בפני שנים מבוטל הא בפני אחד אינו מבוטל, והכי מוכח נמי לקמן (גיטין לד.) דאמרינן הלכתא כנחמן ופירש״י ז״ל הלכתא כרב נחמן דאמר בפני שנים, ושמע מינה דלרב ששת אפילו בדיעבד בטלו בפני שנים אינו מבוטל, והיינו דנפקא לן מינה כדפסקינן ולומר דאפילו בפני שנים בטלו מבוטל, דאי לא תימא הכי מאי נפקא לן מינה אי לכתחילה אפילו בפני שלשה אינו יכול לבטלו אפילו לרב נחמן משום תקנתו של רבן גמנליאל, ואי בדיעבד אפילו בפני אחד נמי דהא קיימא לן כרבי בשתיהן (לד.), אלא ודאי שמעינן מינה דלרב ששת אם בטלו בפני שנים אינו מבוטל ומינה נשמע לרב נחמן דאם בטלו בפני אחד אינו מבוטל.
ואפילו תמצא לומר דהא דאמרינן בשילהי שמעתין (לג:) והלכתא כרב נחמן מההיא דיתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן קאמר כמו שפירש שם רבינו תם ז״ל, מכל מקום נראה שעדיין יש להוכיח כן מדרב ששת ורב נחמן דהא אפילו קודם תקנה קא סבר רב ששת דאינו יכול לבטלו אלא בפני שלשה ולרב נחמן בפני שנים הא בפני אחד לא וכח בית דין יפה משום תקנת ממזרין במקום שאין קול יוצא כלל כגון בפני אחד לרב נחמן או שאין קול מפורסם כגון בפני שנים אליבא דרב ששת, אלמא שמעינן דלעולם לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו אם איתא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לא היה מועיל ביטולו אפילו בדיעבד, אלא ודאי על כרחין רבי עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה סבירא ליה, וכיון שכן אף לכתחילה מותר דהא ליכא משום תקנת עגונות ולא משום תקנת ממזרים.
ג תנו רבנן [שנו חכמים]: אמר הבעל לעשרה בני אדם: ״כתבו גט לאשתי״יכול לבטל זה (חלק מהם) שלא בפני זה (השאר), שרשאי לומר לחלק מהם אף שלא בפני השאר: ״אל תכתבו״, אלו דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה, כלומר, בפני כולם יחד.
§ The Sages taught: If a husband said to ten people: Write a bill of divorce for my wife, in which case any one of them may write the bill of divorce and two others will serve as witnesses, he can render his instructions void before this one, i.e., any one of them, by stating: Do not write the bill of divorce, even though it is not before that one, i.e., any other one of them; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: He can render his instructions void only when this one is before that one of them, meaning that all ten people must be present.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילפסקי רי״דרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי בְּעֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כּוּלָּהּ קָמִיפַּלְגִי רַבִּי סָבַר דעֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ

The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara answers: They disagree with regard to whether testimony that was partially invalidated is entirely invalidated. Rabbi Yehuda HaNasi holds: Testimony that was partially invalidated
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה – וא״ת מנא ליה להש״ס דסבר לא בטלה כולה ויכול לבטל היינו אפי׳ לכתחילה דלמא סבר בטלה כולה ואפילו הכי יכול לבטל בדיעבד דהא לעיל אית ליה בטלו מבוטל דמלשון יכול לא מצי למידק שיהא מותר לבטל לכתחילה כדמוכח בפרק הזהב (ב״מ דף מט.) דאמר האומר לחבירו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו ופריך יכול פשיטא אלא אימא מותר לחזור בו וי״ל דמשמע ליה מילתא דרבי דיכול לבטל אפי׳ בפני אחד אע״ג דאין דבר שבערוה פחות משנים כיון שלשליח עצמו אומר שהוא מבטלו הוא מבוטל א״נ אפי׳ לא מהני בלא שנים מ״מ יכול לבטל בפני ב׳ זה שלא בפני זה ואי בטלה כולה אפילו רבי מודה דאינו מבוטל אפילו בדיעבד כדפרישי׳ לעיל דדוקא בפני ג׳ לרב ששת או בפני שנים ביחד לרב נחמן הוא דמבוטל א״נ אע״ג דביטלו בב״ד אומר [רבי] דמבוטל היינו משום דהתם ליכא למיחש כולי האי לממזרות שאם יוודע לשליח קודם הנתינה לא יתננו לה או לאשה קודם שתנשא לא תנשא אבל כאן אפי׳ כשידעו כולם וגם האשה שביטל הבעל מקצת מן העשרה פעמים יטעו ויהיו סבורים שאחרים לא נתבטלו ותנשא ע״י גיטה ולכך אם היה סובר בטלה כולה היה מודה דאינו מבוטל ולפ״ז אתי שפיר מה שמסתפק הש״ס הי כרבי והי כרשב״ג אפילו למאי דמוקמינן פלוגתייהו בעדות שבטלה מקצתה דאפי׳ קי״ל כרבי בביטלו מבוטל בזה שלא בפני זה מצי שפיר לפסוק כרשב״ג דאינו מבוטל דאפילו רבי אי הוה סבר בטלה כולה הוה מודה באומר לעשרה שאינו מבוטל אבל מתוך פירוש הקונטרס משמע דלרשב״ג דבטלה כולה אף זה מתקנת רבן גמליאל ועל כרחך למ״ד מפני תקנת עגונות לא דמו אהדדי ולפירושו שמשוה אותם מה שמסתפק הש״ס הי כרבי והי כרשב״ג היינו דוקא לפי מה דמוקי פלוגתייהו בצריכי בי עשרה למשלפה אבל למאי דמוקי פלוגתייהו בעדות שבטלה מקצתה אין להסתפק דאי קי״ל בביטלו מבוטל כרבי תו לא מצי למיפסק באומר לעשרה לגמרי כרבן שמעון בן גמליאל דאפי׳ קי״ל כוותיה דבטלה כולה במאי דקאמר שאין הביטול מועיל אפי׳ דיעבד לא קי״ל כוותיה ומיהו אם משמעות דאינו יכול דקאמר רשב״ג לא משמע דיעבד אלא דאתא לאפוקי מדרבי דשרי אפי׳ לכתחילה אתי שפיר דמסתפק אפי׳ ללישנא דפליגי בעדות שבטלה מקצתה ומ״מ לרשב״ג אפי׳ בדיעבד אינו מבוטל כדפירש בקונטרס מכח ההיא דלעיל דקאמר א״כ מה כח ב״ד יפה.
עדות שבטלהא – פי׳, שבטלה בעל דבר לא בטלה כולה, שמא בעדות זה הואב רוצה, ואינו רוצה באחר שיהא עליו עד, אבל עדות שבטלה מחמת פסול כגון נמצא א׳ מהן קרוב או פסול, הכל מודים שבטלה כולהג, ור׳ גופיה הוא שאמר כן במסכת מכותד.
א. בנדפס: מקצתה בטלה כולה.
ב. בנדפס: אינו רוצה, ותוקן ע״פ הכת״י.
ג. וכן הוא בר״ן רשב״א ובנמוק״י, ועיין בחידושי הרי״ם שהביא דברי רבינו ומ״ש שם בדבריו.
ד. משנה שם ו א.
בד״ה רבי סבר כו׳ אי נמי אע״ג דביטלו בב״ד אומר רבי דמבוטל היינו משום דהתם ליכא למיחש כולי האי לממזרות כו׳ עכ״ל דבריהם אלו לרב נחמן אבל לרב ששת ודאי בבית דין של ג׳ ליכא למיחש לממזרות אלא לעיגון ונראה לפרש לרב ששת דלממזרות ודאי חיישינן טפי דאפילו קודם תקנת רבן גמליאל חשו לממזרות כמו שכתבו התוספות לעיל דלכך בשנים אינו מבוטל והשתא ניחא דבטלו בבית דין של ג׳ אומר רבי דמבוטל דלא חיישינן כל כך בדיעבד לתקנת עגונות אבל כאן בביטול מקצתן פעמים יטעו כו׳ ותינשא ע״י גיטה ואיכא ממזרות וזה שהקשו לקמן לפ״ה דמפרש דלר״ש בן גמליאל דבטלה כולה אף זה מתקנת ר״ג וע״כ למ״ד מפני תקנת עגונות לא רמו כו׳ דלפירושם אין זה דרשב״ג מתקנת עגונות דרבן גמליאל אלא מתקנת ממזרות דחשו לה אף קודם תקנת ר״ג ואפילו לרב נחמן בבטלו מקצתן אי הוה סבר דבטלה כולה הוה חיישינן לממזרות אפילו קודם תקנת רבן גמליאל כמו בפני אחד שחשו לממזרות אפילו קודם תקנת רבן גמליאל כמו שכתבו התוספות לעיל אבל לפרש״י דזהו דרשב״ג מתקנת ר״ג הוא ודאי לרב נחמן איכא למימר דכל זה מתקנת ר״ג כמו שחשו לממזרות בבטלו בבית דין ה״נ חשו בתקנת רבן גמליאל לממזרות בבטלו מקצתן דכל שכן הוא אבל לרב ששת לא דמי אהדדי דבב״ד של ג׳ מתקנת עגונות דר״ג הוא וליכא למיחש לממזרות ובבטלו מקצתן דניחוש שמא תינשא על ידי גיטה תקנת ממזרות איכא ותקנת עגונות ליכא כן נראה לפרש דבריהם ודו״ק:
תוספות בד״ה רבי סבר וכו׳ וא״ת מנ״ל לתלמודא כו׳ דלמא סבר בטלה כולה ויכול לבטל היינו בדיעבד עכ״ל. ואין להקשות אם כן איפלוגי בתרתי ל״ל דהא מילתא דרבי ממילא שמעינן לה מההיא דלעיל דבטלו מבוטל אלמא אע״ג דשייך חשש ממזרות אפ״ה לא חייש רבי למה כח ב״ד יפה לענין דיעבד למאי דלא משמע להו עכשיו לחלק בין ההיא דהכא לההיא דלעיל אלא דאיכא למימר דאיצטריך ברייתא דהכא לאשמעינן הא גופא מילתא דרשב״ג דאשמעינן מיניה דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וממילא ידעינן דלרבי נמי הכי הוא דאפושי פלוגתא לא מפשינן וממילא דלא פליג אלא לענין דיעבד מיהו יש לדקדק דאכתי מאי קשיא להו לתוס׳ דילמא הא דאוקי פלוגתייהו בעדות שבטלה מקצתה היינו משום דקים ליה לתלמודא ברייתא דלקמן דפליגי רבי ורשב״ג באמר לשנים תנו גט לאשתי וכיון דללישנא קמא לא ס״ל כלל טעמא דכל מילתא דמיתעבדא בי עשרה כו׳ א״כ ע״כ מוקי ליה לאידך ברייתא בעידי הולכה כדמסיק הש״ס לקמן וא״כ קשיא לן איפלוגי בתרתי ל״ל מה לי אמר לשנים בעידי הולכה ומ״ל אמר לעשרה לענין כתיבה וחתימה בשלמא ללישנא דצריכי בי עשרה למישלפי איצטריך ברייתא דאמר לשנים לאשמעינן הא מילתא גופא דלא שמעינן לה מההיא דאמר לעשרה דאיכא למיטעי דטעמא משום דבטלה כולה וברייתא דאמר לעשרה איצטריך לאשמעינן דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ושמעינן לה ממילתא דרבי וממילא דה״ה לרשב״ג דאפושי פלוגתא לא מפשינן משא״כ ללישנא קמא הדרא קושיא לדוכתא איפלוגי בתרתי ל״ל אע״כ כמו שכתב הר״ן ז״ל דבעידי הולכה י״ל יותר דבטלה כולה מבעידי כתיבה וכמו שפסק הרמב״ם ז״ל באמת וא״כ שפיר איצטריכו תרוייהו ההיא דאמר לעשרה לאשמעי׳ כחו דרשב״ג דאפילו בעדי כתיבה אמר בטלה כולה וההיא דאמר לשנים לאשמעי׳ כחו דרבי אפילו בעידי הולכה אמר דלא בטלה כולה נמצא דלפ״ז ע״כ א״א לומר דרבי נמי סובר בטלה כולה אלא דטעמא דידיה דבדיעבד דוקא בטלו מבוטל מההיא דלעיל א״כ הדרא קושיא לדוכתא ההיא דאמר לשנים ל״ל דאי לאשמעינן דבטלה כולה מההיא דאמר לעשרה אתיא במכ״ש דאפילו בעידי כתיבה בטלה כולה כ״ש בעידי הולכה ומילתא דרבי דבדיעבד מבוטל לא איצטריך כלל דמההיא דלעיל שמעינן ליה אע״כ דלרבי אפילו לכתחלה משום דסבר לא בטלה כולה וצריך עיון ודו״ק:
בא״ד וי״ל דמשמע ליה כו׳ אע״ג דאין דבר שבערוה כו׳ כיון שלשליח עצמו אמר כו׳ א״נ אפילו לא מהני בלא שנים עכ״ל. כבר כתבתי לעיל בלשון התוספות בד״ה ור״נ דמשמע דפשיטא להו שם דאפילו במבטל שלא בפני השליח לא שייך טעמא דדבר שבערוה מדאיצטריכו לטעמא דחשש ממזרות בפחות משנים וכאן נראה דאפילו במבטל בפני שליח עצמו מספקא להו אי בעינן שנים משום דדבר שבערוה והנראה דודאי פשיטא להו מסברא דלא שייך טעמא דאין דבר שבערוה אלא היכא דאיתחזק איסורא דוקא כדאיתא להדיא בגמרא בריש מכילתין וכן לענין קידושין קי״ל המקדש בעד אחד אין חוששין אפילו בשניהם מודים והיינו משום דאיתחזק היתרא וכל לאפוקי מחזקה ודאי בעינן ב׳ דילפינן דבר דבר מממון והתם לענין ממון נמי הא דבעינן שנים היינו להוציא ממון מחזקתו משא״כ לענין ביטול הגט דאדרבא האשה בחזקת איסור קיימא שלא נתגרשה והביטול הוא לקיים החזקה קמייתא מש״ה לא בעינן ב׳ וחד נמי מהימן וכ״ש במבטל בפני שליח עצמו שא״צ לנאמנות כלל פשיטא דלא בעינן ב׳ אלא דמ״מ כתבו התוספות לרווחא דמילתא משום שיש מהמפרשים הקדמונים סוברים דבדבר שבערוה אפילו היכא דלא איתחזק בעינן ב׳ דאי בדאיתחזק אפילו שאר איסורין נמי ועיין בחידושי הרשב״א ז״ל בריש מכילתין שמפרש דהא דקאמרינן שם אבל הכא דאיתחזק איסורא דא״א הו״ל דבר שבערוה היינו בחדא מתרי טעמי ע״ש וזה תלוי בסוגית הש״ס ביבמות ריש פרק האשה רבה ולכך הוצרכו לפרש כאן בדרך את״ל דאפילו את״ל דעד אחד אינו נאמן בדבר שבערוה אפ״ה בשליח עצמו אין אנו צריכין לנאמנות כיון שהשליח יודע האמת וכתבו עוד אי נמי אפילו את״ל דאפילו היכא דלא שייך נאמנות נמי בעינן שנים בדבר שבערוה והיינו כדמצינו לענין קידזשין דהמקדש בעד אחד אין חוששין אפילו שניהם מודין וה״נ דכוותיה ואפ״ה א״ש וזה נ״ל ברור בכוונתו אלא דלפ״ז קשה לי מ״ש דאפילו את״ל דבעינן ב׳ אפ״ה לא בעינן שיהיו שנים ביחד וכוונתם דלטעמא דדבר שבערוה מהני נמי אפילו בזה אחר זה והיינו כר״י בן קרחה לקמן דהכי קי״ל אע״כ דטעמא דרבי משום חשש ממזרות ומש״ה בעינן שניהם ביחד דאז אית ליה קלא וזה תימא דכיון דמשמע להו דאפשר דאפילו לשליח עצמו בעינן ב׳ דבלא״ה אינו בטל כלל והשליח מוסרו ליד האשה אע״פ שיודע האמת שבטלו וע״כ היינו משום דמדינא הביטול אינו כלום מגזירת הכתוב כל שלא נעשה בפני שנים כדמצינו בקידושין וא״כ מה״ט גופא יש לנו לומר דבעינן שנים ביחד אפילו לר״י בן קרחה שהביטול לשליח הראשון מאותן י׳ לא הוי ביטול כלל כיון שהיה יחידי וא״כ כשמבטל אח״כ לשליח השני מאותן עשרה ג״כ יחידי הביטול ג״כ אינו מועיל כלום ומהיכא תיתי יהא הביטול הראשון חוזר וניעור כיון שאינו כלום ותדע דהא בקידושין נמי אם קדשה בפני עד אחד שחרית ועד אחד ערבית קי״ל דלא הוי כלום כדאיתא בא״ע סי׳ מ״ב וה״נ דכוותיה כיון דלקידושין מדמית להו ולדעתי דבר זה צ״ע גדול ודוק היטב. אח״ז ראיתי שקצת פוסקים כתבו הטעם בקידושין כיון שאין רואין אלא ע״א לא נתכוונו לקידושין אלא דאף לפ״ז ה״נ כיון דאפילו לשליח עצמו בעינן ב׳ ע״כ היינו ג״כ דכל שלא נעשה בפני שנים לא נתכוון לביטול גמור אלא לצערה וא״כ הדרא קושיא לדוכתיה וצ״ע:
בא״ד אבל מתוך פי׳ הקונטרס כו׳ וע״כ למ״ד מפני תקנת עגונות לא שוו אהדדי כו׳ עכ״ל. וקשיא לי דלפמ״ש התוס׳ לעיל דאף למ״ד מפני תקנת ממזרות ע״כ אית ליה נמי טעמא דתקנת עגונות מדלא תקנו לבטל בג׳ וא״כ אי ס״ד דכאן לא שייך תקנת עגונות תיקשי היאך פסיק רשב״ג ותני דבאמר לעשרה כתבו אין יכול לבטל אלא זה בפני זה דמשמע להדיא דבעינן שיבטל בפני כל העשרה ביחד ולמה לן כולי האי דכיון שביטל בפני ג׳ מעשרה כשהיו שלשתן ביחד סגי בכך דלא גרע משלשה מן השוק דאית ליה קלא ואף את״ל דאיירי שלא ביטל כל העשרה שלא בפניהם אלא אותן שביטל לפניהם וכמו שאפרש בסמוך מ״מ הא ליכא חשש ממזרות לרשב״ג דהא אית ליה בטלה כולה וכיון דאית ליה קלא תו לא כתבו ויהבו אע״כ מדמצריך שיהו כל עשרה ביחד היינו משום תקנת עגונות דמטרחינן ליה כולי האי כדי שלא יבטל כלל ובשלמא לתירוץ השני של התוספות א״ש שכתבו כאן דהכא אפילו אם יש לו קול שייך נמי חשש ממזרות שמא יסברו דלא בטלה כולה וכתבו ויהבו א״כ א״ש אבל לתירוץ הראשון של התוס׳ דלא משמע להו לחלק בכך ודאי קשה היאך פשיטא להו דלא שייך כאן תקנת עגונות דא״כ תיקשי לרשב״ג. והנראה בעיני דאע״ג דלקושטא דמילתא ע״כ שייך נמי תקנת עגונות אף בכה״ג כדפרישית אפ״ה כתבו שפיר דלא שוו אהדדי ונראה כוונתם בזה דבשלמא למ״ד מפני תקנת ממזרות א״ש מילתא דרשב״ג שסובר שזה הדין דאומר לעשרה הוא ממילא בכלל תקנת ר״ג דכמו שתיקן שצריך לבטל בפני השליח מפני חשש ממזרות וממילא שאם הם עשרה שלוחים צריך לבטל בפני כולם דשייך לגמרי האי חששא דממזרות בעשרה כמו באחד משא״כ לענין תקנת עגונות נהי דשייכא נמי בעשרה אפ״ה לא שוו אהדדי לומר דממילא הוא בכלל התקנה דמהיכי תיתי דכיון דשליח יחידי לא תיקן ר״ג שלא יבטל כלל משום תקנת עגונות אלא דבמה שתיקן שיבטלו בפני השליח הוי סגי ליה לענין עגונות שהבעל לא יטרח לבטל בפניו וא״כ מזו הסברא אם הם עשרה והוא מבטל בפני א׳ או ב׳ מאותן עשרה נמי תו לא שייך תקנת עגונות דשייך בחד דהא קמן דטרח מיהא לבטל בפני א׳ ואף אם נאמר דלרשב״ג כה״ג נמי תקנו דכל מה דמצינן לאטרוחי טפי עדיף כדי שלא יבטל כלל מ״מ אין זה בכלל תקנה הראשונה וזה שדקדקו בלשונם וכתבו דלא דמו להדדי והיינו כדפרישית כנ״ל נכון ודו״ק:
ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עיקרון נחלקו]? ומשיבים: בהלכה של עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה קמיפלגי [נחלקו], רבי סבר: עדות שבטלה מקצתה
The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara answers: They disagree with regard to whether testimony that was partially invalidated is entirely invalidated. Rabbi Yehuda HaNasi holds: Testimony that was partially invalidated
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין לג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין לג., רי"ף גיטין לג. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין לג., רש"י גיטין לג., ראב"ן גיטין לג. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין לג., ר"י מלוניל גיטין לג. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר והרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד גיטין לג., רמב"ן גיטין לג. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין לג. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין לג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות גיטין לג., פני יהושע גיטין לג., גליון הש"ס לרע"א גיטין לג., פירוש הרב שטיינזלץ גיטין לג., אסופת מאמרים גיטין לג.

Gittin 33a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 33a, Rif by Bavli Gittin 33a, Collected from HeArukh Gittin 33a, Rashi Gittin 33a, Raavan Gittin 33a, Tosafot Gittin 33a, Ri MiLunel Gittin 33a, Piskei Rid Gittin 33a, Ramban Gittin 33a, Rashba Gittin 33a, Meiri Gittin 33a, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 33a, Penei Yehoshua Gittin 33a, Gilyon HaShas Gittin 33a, Steinsaltz Commentary Gittin 33a, Collected Articles Gittin 33a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144