ערך מפץ
מפץ –
א(מעילה יח.) העור והמפץ מצטרפין זה עם זה פי׳ כמין מחצלת עשויה מן חילף ומן כיוצא בה מפצי ביומי תשרי כבר פירשנו בערך כף.
ערך טל
טל –
ב(סוכה יז.) וראוי לטלאי על גבי חמור
(מנחות לב) הניחה בפצים או שטלא עליה מלבן.
(מנחות לד:) ב׳ תפילין של ראש שטלא עור על אחת מהן ומניחה (
מנחות לד: גיטין מב) או שטלא עור עליהן וכו׳ פי׳ מלשון בלות ומטולאות
(מעילה יח) שכן עומד וטולא פי׳ ראו׳ אותו משהו בגד לאורגים שכשהוא מחליק את המטוה של אריגה בסובין או בכלום דבר כדי לחזקו כורך משהו בגד על האצבע ומחלי׳ את הטווי ואותו סמרטוט שעל אצבעו משמר אצבעו שאינו מחתכו החוט ואותו שכורך באצבעו נקרא טוליא וראוי נמי לקוצצי תאנים אותם שמבקעים את התאנים המולחין אותן כורכין משהו על אצבען שלא יגע בשומן התאנים
(חולין קכג) אזן חמור שטלאה לקופתו טהורה פי׳ שהיתה קופתו נקובה ותפרה כנגד הנקב (פרק ט דכלים) טלא עליו המטלת פי׳ תפר עליו בגד אחד מן מטולאות
(כלים פרק כז) מטלת שטלאה על השפה פי׳ חתיכת בגד שתפרה על השפה סביב הצואר
(כלים פרק כח) מטלת שטלאה על הקופה.
ערך מל
מל –
ג(שבת י:) מילתא אלבשייהו יקירא
(מגילה יג) מילת לבנה.
(חולין נב:) מקום שאין בו שאין בו מילת פי׳ אותו דבר שמן הכרס לאחר שמרתיחין אותה דומה לצמר נקי
(גיטין נט) סובני וחומס סובני סלסלה ומלמלה פי׳ בערך סובני.
(מעילה יח) בלבושא מציעא ומלמלה פירוש בלבוש הלבוש בין זה לזה שאינו פוגם עד זמן מרובה מלמלה בגד של צמר דק כדגרסינן בגיטין שנמתח ונמלל דהוי כאמגוזא שכל כך דק שכורכין אותו ואינו גדול יותר מאגוז וכיון דדמיו יקרים אינו לובשו אלא פעם ופעמים בשנה ומשמרו הרבה שלא יפגם ואינו פוגם עד זמן מרובה.
(שבועות כו) מאי כצמר לבן כצמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת.
(קידושין כא) אמר רבי אלעזר יודן ברבי היה דורש כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת פירוש הרך שבאזן אותו שלמטה
(נדה יז) בית שמאי אומרים בודקין מיטותיהן במילא פרהבא גם זה מלשון צמר נקי שכובשין אותו למילת. צמרי ופשתי שמני תרגומו כסות מילא ובוץ משח
(א״ב שם אי נקרא מילת בל׳ זני ורומי והיא קרובה למחוז איטליא והיה שם צמר דק ונקי מאוד וממנו עושים בגדים אשר יצא שמותם בכל הארץ).
ערך פגם
פגם –
ד(עבודה זרה סו.) מדברי כולן נלמד נותן טעם לפגם מותר (
פסחים מד: נזיר לו) נותן טעם לפגם מותר דגמרינן מנבלה כמו שפי׳ בערך נבל
(בכורות לז) על אלו מומין שוחטין את הבכור נפגמה אזנו
(מעילה יח) הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אע״פ שלא פגם מעל
(מדות פרק ג) שהברזל פוסל בנגיעה ובפגימה בכל דבר
(כתובות פז) הפוגמת כתובתה כיצד וכו׳
(ראש השנה כג) פגימתה לפני החמה או לאחר החמה
(א״ב פי׳ ענין השחתה וחסרון תרגום והיתה הפצירה פיס והוא להון שופינא לחרפא בית פגימת כל מאן דפרזל).
ערך קטל
קטל –
ה(שבת נז.) לא בקטלא ולא בנזמים
(סוטה ו.) היו עליה כלי זהב קטלאות נזמים וטבעות (כלים פי״א) כל תכשיטי האשה טמאין עיר של זהב וקטלאות ונזמים וטבעות שירי קטלא מלא צואר קטנה חח ונזם תרגום ירוש׳ קטלין וקדישין בתרגום יונתן ונקרב את קרבן ה׳ קטלין מן אדרעיהון
(מעילה יח). קטלא בצוארה טבעת בידה פי׳ תכשיט שעושין בצואר האשה והוא רחב שחונקת עצמה ודוחקת בבשר צוארה ואין לה צער ונראת כבעלת בשר ובל׳ חכמים בא״י פתיכאתא ובלעז מורי״נא ויש מפרש מלשון הן יקטלני
(א״ פי׳ בל״ר שרשרת זהב).