×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָא רַבָּנַן הָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן.
This second baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, and that baraita, which teaches that one can borrow money and redeem the house and partially redeem it, is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
רש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
הא רבנן – דלא יהבי טעמא לקרא ואמרי דהורע כחו בחדא מילתא הורע נמי במילתא אחריתא בר מהיכא דגלי ביה קרא ובבתי ערי חומה גמרינן גאולה גאולה משדה אחוזה והא דקא אמינא דבית בעיר חומה לוה וגואל כו׳ לר״ש קאמינא דיהיב טעמא לקרא.
בא״ד אבל הך ברייתא דקאמר דאינו לוה כו׳ דה״נ קאמר לעיל שיכול עכ״ל. ולענ״ד לפמ״ש בלשון הגמרא יש ליישב קושיית התוס׳ דמה״ט גופא לא מצי לאוקמי להך ברייתא כר״ש דא״כ לא הוי צריך להאריך ולומר שיכול דהא בלא״ה שפיר איצטריך האי קרא דאם גאל לר״ש לאשמעינן דבהכי תליא מילתא דבכל מקום שהורע כחו יפה כחו אבל למאי דמוקי לה כרבנן אתי שפיר דאילו לא נאמר קאמר כדפרישית:
הא [ברייתא אחרונה זו] היא כשיטת רבנן [חכמים], הא [זו] ששנינו בה לווה וגואל וגואל לחצאין היא כשיטת ר׳ שמעון.
This second baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, and that baraita, which teaches that one can borrow money and redeem the house and partially redeem it, is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
רש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תָּנֵי חֲדָא לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין וְתַנְיָא אִידַּךְ אאֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין ל״קלָא קַשְׁיָא הָא רַבָּנַן הָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן.

The Gemara states: It is taught in one baraita with regard to the houses of walled cities: One can borrow money and redeem it, and one can partially redeem it, and it is taught in another baraita: One cannot borrow money and redeem it, nor can one partially redeem. Apparently, there is a contradiction between these two baraitot. The Gemara answers as above: This is not difficult. This baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, and that baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא קשיא הא רבנן היא, וכי אמ׳ רב ששת לר׳ שמעון, והדברים פשוטין הן.
תני חדא – המוכר בית בעיר חומה לוה וגואל כו׳.
תני חדא [שנויה ברייתא אחת] לגבי בתי ערי חומה: לוה וגואל וגואל לחצאין, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: אין לוה וגואל וגואל לחצאין והרי זו סתירה בין ברייתות, ומשיבים באותו אופן: לא קשיא [אינו קשה], הא [זו] — כשיטת רבנן, הא [זו] כשיטת ר׳ שמעון
The Gemara states: It is taught in one baraita with regard to the houses of walled cities: One can borrow money and redeem it, and one can partially redeem it, and it is taught in another baraita: One cannot borrow money and redeem it, nor can one partially redeem. Apparently, there is a contradiction between these two baraitot. The Gemara answers as above: This is not difficult. This baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, and that baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) (סי׳סִימָן חָרַשׁ חָבַשׁ זְמַן).

The Gemara provides a mnemonic device for the names of the Sages who raise the dilemmas cited below and those to whom the questions are addressed: Ḥeresh, ḥavash, zeman. They allude to the following interlocutors: Ḥeresh alludes to Rav Aḥa, son of Rava, and Rav Ashi; ḥavash alludes to Rav Aḥa Sava and Rav Ashi; and zeman alludes to Mar Zutra, son of Rav Mari, and Ravina.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(סימן לחכמים שהקשו את הקושיות הבאות ולמי שאלו אותן: חר״ש חב״ש זמ״ן, שהם רמז לשמות הבאים: רב אחא בריה דרבא לרב אשי, רב אחא סבא לרב אשי, מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא).
The Gemara provides a mnemonic device for the names of the Sages who raise the dilemmas cited below and those to whom the questions are addressed: Ḥeresh, ḥavash, zeman. They allude to the following interlocutors: Ḥeresh alludes to Rav Aḥa, son of Rava, and Rav Ashi; ḥavash alludes to Rav Aḥa Sava and Rav Ashi; and zeman alludes to Mar Zutra, son of Rav Mari, and Ravina.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְמוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה שֶׁכֵּן הוֹרַע כֹּחוֹ לִיגָּאֵל לְעוֹלָם תֹּאמַר בְּמַקְדִּישׁ שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ לִיגָּאֵל לְעוֹלָם.

Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: The comparison detailed earlier (20b) between one who sells a house and one who consecrates a field, can be refuted as follows: What is unique about one who sells a house among the houses of walled cities is that his power is diminished, in that he is not able to redeem it forever, since he cannot redeem it after a year has passed (see Leviticus 25:30). Shall you say the same with regard to one who consecrates his field, as his power is enhanced in that he is able to redeem forever?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא למיפרך – בהא מתניתין דאצרכה קרא למקדיש שילוה ויגאל משום דהא אתיא ליה מדינא של מוכר בית בעיר חומה שאין לוה וגואל.
מה למוכר בית בעיר חומה שכן הורע כחו לגאול לעולם – משנה ראשונה ואילך.
תאמר במקדיש שיפה כחו לגאול לעולם – לעולמו של יובל אם לא מכרה הגזבר דאין מתחלקת לכהנים עד היובל.
הקדיש בית בבתי ערי חומה אם גאלו אחר מיד ההקדש כיון שעלתה לו שנה משעה שגאלה נחלט מיד ביד הפודה ואם לא גאלו אחר הרי זה נפדה לעולם ואם הקדיש בבתי ערי הכהנים נפדה לעולם ואם גאלה אחר מיד גזבר והגיע יובל והוא ביד הפודה הרי זה חוזר לבעלים ביובל:
אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: איכא למיפרך [יש מקום להקשות] על השוואה זו שהוזכרה בברייתא: מה למוכר בית בבתי ערי חומהשכן הורע כחו ליגאל לעולם, תאמר במקדיש שיפה כחו ליגאל לעולם!
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: The comparison detailed earlier (20b) between one who sells a house and one who consecrates a field, can be refuted as follows: What is unique about one who sells a house among the houses of walled cities is that his power is diminished, in that he is not able to redeem it forever, since he cannot redeem it after a year has passed (see Leviticus 25:30). Shall you say the same with regard to one who consecrates his field, as his power is enhanced in that he is able to redeem forever?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא סָבָא לְרַב אָשֵׁי מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר נֶיהְדַּר דִּינָא תֵּיתֵי בְּמָה הַצַּד מוֹכֵר שְׂדֵה אֲחוּזָּה יוֹכִיחַ שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ לִיגָּאֵל לְעוֹלָם וְאֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין מָה לְמוֹכֵר שְׂדֵה אֲחוּזָּה שֶׁכֵּן הוֹרַע כֹּחוֹ לִיגָּאֵל מִיָּד מוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה יוֹכִיחַ.

Rav Aḥa Sava said to Rav Ashi: The comparison is valid, because it can be said that the argument returns, as one can learn in a different manner. Let this matter be derived by an analogy derived from the common factor of two sources: The halakha of one who sells an ancestral field can prove it, as his power is enhanced in that he is able to redeem the field forever, and he cannot borrow money and redeem it, and he cannot partially redeem it. And if you say: What is unique about one who sells an ancestral field is that his power is diminished in that he is not able to redeem it immediately, the case of one who sells a house from among houses of walled cities can prove otherwise. Although one can redeem the house immediately, he cannot borrow money and redeem it, nor partially redeem it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מוכר שדה אחוזה יוכיח כו׳ לעולם – עד היובל וביובל חוזר׳ בלא פדיון.
אמר ליה [לו] רב אחא סבא לרב אשי: משום דאיכא למימר [שיש לומר] ניהדר דינא [יחזור, ישוב, הדין] ונלמדנו מצד אחר, תיתי [שתבוא תילמד] הוכחה לדבר כשיטת הלימוד של במה הצד השווה ביניהם. כיצד: מוכר שדה אחוזה יוכיח, שיפה כחו ליגאל לעולם ואין לוה וגואל ואין גואל לחצאין ואם תאמר: מה למוכר שדה אחוזה, שכן הורע כחו ליגאל מיד — אולם מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח, שעל אף שנגאל מיד, בכל זאת לווה ונגאל ונגאל לחצאין.
Rav Aḥa Sava said to Rav Ashi: The comparison is valid, because it can be said that the argument returns, as one can learn in a different manner. Let this matter be derived by an analogy derived from the common factor of two sources: The halakha of one who sells an ancestral field can prove it, as his power is enhanced in that he is able to redeem the field forever, and he cannot borrow money and redeem it, and he cannot partially redeem it. And if you say: What is unique about one who sells an ancestral field is that his power is diminished in that he is not able to redeem it immediately, the case of one who sells a house from among houses of walled cities can prove otherwise. Although one can redeem the house immediately, he cannot borrow money and redeem it, nor partially redeem it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְחָזַר הַדִּין לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁנִּגְאָלִין וְאֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין אַף אֲנִי אָבִיא מַקְדִּישׁ שֶׁנִּגְאָל וְאֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין.

And the derivation has reverted to its starting point, as one could alternate the explanations for each side with their respective refutations. Ultimately, the aspect of this case, an ancestral field, is not like the aspect of that case, a house from among houses of walled cities. Their common denominator is that they can be redeemed, and one cannot borrow money and redeem them, and likewise, one cannot partially redeem them. I will also bring the case of one who consecrates his field and rule that it may be redeemed, but one cannot borrow money and redeem it, and one cannot partially redeem it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף אני אביא מקדיש – לפיכך הוצרך אם גאל יגאל לומר שלוה וגואל.
וחזר הדין, שאפשר להפוך את הנימוקים לצד זה ולצד זה, ובסופו של דבר לא ראי זה כראי זה אין דבר זה דומה לזה, הצד השוה שבהןשנגאלין, ואין לוה וגואל וגואל לחצאין, אף אני אביא מקדיששנגאל, ואין לוה וגואל ואין גואל לחצאין.
And the derivation has reverted to its starting point, as one could alternate the explanations for each side with their respective refutations. Ultimately, the aspect of this case, an ancestral field, is not like the aspect of that case, a house from among houses of walled cities. Their common denominator is that they can be redeemed, and one cannot borrow money and redeem them, and likewise, one cannot partially redeem them. I will also bring the case of one who consecrates his field and rule that it may be redeemed, but one cannot borrow money and redeem it, and one cannot partially redeem it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״לאֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן הוֹרַע כֹּחָם לִיגָּאֵל בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה תֹּאמַר בְּמַקְדִּישׁ שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ לִיגָּאֵל בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה.

Mar Zutra, son of Rav Mari, said to Ravina: This derivation, based on the common denominator, can be refuted as follows: What is unique to their common denominator is that their power is diminished in that they are unable to redeem the respective properties during the second year, as in neither case can they be redeemed in the second year. One who sells a house in a walled city cannot redeem it beyond the first year, while one who sells an ancestral field cannot redeem it during the first two years. Shall you say the same with regard to one who consecrated his field, as his power is enhanced in that he is able to redeem the field in the second year?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשנה שניה – דמוכר שדה אחוזה אין המוכר יכול לגאול עד שתבוא שנה שלישית ומוכר בית בעיר חומה אינו גואל אלא בראשונה נמצא שאין זה וזה גואלין בשניה.
אמר ליה [לו] מר זוטרא בריה [בנו] של רב מרי לרבינא: איכא למיפרך [יש מקום להקשות] על לימוד זה מן הצד השוה: מה להצד השוה שבהןשכן הורע כחם ליגאל בשנה שניה, שבשנה שניה שניהם אינם יכולים להיגאל, תאמר במקדיש שיפה כחו ליגאל בשנה שניה!
Mar Zutra, son of Rav Mari, said to Ravina: This derivation, based on the common denominator, can be refuted as follows: What is unique to their common denominator is that their power is diminished in that they are unable to redeem the respective properties during the second year, as in neither case can they be redeemed in the second year. One who sells a house in a walled city cannot redeem it beyond the first year, while one who sells an ancestral field cannot redeem it during the first two years. Shall you say the same with regard to one who consecrated his field, as his power is enhanced in that he is able to redeem the field in the second year?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבִינָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְנׇכְרִי1 יוֹכִיחַ שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ לִיגָּאֵל בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה וְאֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין.

Ravina said to him that the derivation is valid because it can be said that the case of a Hebrew slave sold to a gentile can prove otherwise, as his power enhanced in that he is able to redeem himself in the second year, and nevertheless he cannot borrow money and redeem himself, and he cannot partially redeem himself.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
רש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עבד עברי וכו׳ – כדאמר לעיל (דף כ:) ונגאל כולו ולא לחציו ואין לוה וגואל דהא או השיגה כתיב (ויקרא כה).
משום דאיכא למימר ע״ע הנמכר לעובד כוכבים יוכיח – וא״ת ולמה לי ומצא כדי גאולתו דכתיב בשדה אחוזה למימר שאינו גואל לחצאין תיפוק ליה בק״ו מע״ע ומה ע״ע הנמכר לעובד כוכבים שיפה כחו ליגאל מיד ואפ״ה אינו לוה וגואל וגואל לחצאין כדבסמוך מוכר שדה אחוזה שהורע כחו ליגאל מיד כדכתיב במספר שני תבואות (ויקרא כה) אין דין שאין לוה וגואל וגואל לחצאין וי״ל דאדרבה אית לן למימר איפכא ומה מקדיש שהורע כחו ליחלק לכהנים ביובל ואפ״ה לוה וגואל וגואל לחצאין מוכר שיפה כחו שחוזרת לבעלים ביובל אינו דין שלוה וגואל וגואל לחצאין וכ״ת מה למקדיש שיפה כחו ליגאל מיד תאמר במוכר שהורע כחו ליגאל מיד מ״מ בתי החצרים שיפה כחן ליגאל מיד מצינו למיגמר מהאי ק״ו ולהיות לוה וגואל וגואל לחצאין ומאחר דחזינן בבתי החצרים שדה אחוזה נמי מפקי׳ ליה להאי דינא דתרוייהו בחד פרש׳ כתיבי על שדה הארץ יחשב ולהכי איצטריך ומצא כדי גאולתו דכתיב במוכר שדה אחוזה לומר שאינו לוה וגואל וגואל לחצאין דס״ד למילף ממקדיש כדפרישית ומהשתא ילפינן נמי בתי החצרים מיניה שאין לוה וגואל וגואל לחצאין.
משום דאיכא למימר עבד עברי הנמכר לגוי יוכיח שיפה כחו לגאול מיד כו׳. ואם תאמר אם כן אמאי לא גמיר מעיקרא דדינא מעבד עברי דלית ליה פירכא. יש לומר דמעיקרא בעי למילף קרקע מקרקע, וכי לא קם ליה דינא יליף ליה מעבד עברי.
תד״ה משום דאיכא כו׳ וא״ת ול״ל ומצא כדי גאולתו וגו׳ תיפוק ליה בק״ו מע״ע כו׳ וי״ל דאדרבה כו׳ עכ״ל יש לדקדק דמשמע לעיל לרבנן בבתי ערי חומה דאינו נגאל לחצאין אתיא מגזירה שוה דגאולתו הא איכא למילף מהאי ק״ו ומה ע״ע הנמכר לעובד כוכבים שיפה כחו ליגאל בשנה שניה אינו לוה וגואל לחצאין בתי ערי חומה שהורע כחו ליגאל בשנה שניה אינו דין שאינו לוה וגואל לחצאין דבתירוצם שכתבו גבי שדה אחוזה איכא למימר ק״ו איפכא ממקדיש שנגאל לחצאין לא מיתרצא הך שהרי לא יפה כחו בבתי ערי חומה לחזור לבעלים ביובל וי״ל דקושטא הוא למאי דמסיק דע״ע יוכיח בתי ערי חומה נמי מהאי ק״ו דע״ע נפקא ולא מגזירה שוה דגאולתו גאולתו והוא דחוק ודו״ק:
בא״ד מ״מ בתי החצרים שיפה כחו ליגאל מיד כו׳ עכ״ל הקשה מהר״י אב״ן לב הא איכא למיפרך ע״ע יוכיח דנגאל מיד ואינו נגאל לחצאין ובהך פירכא נתבטל הק״ו האחרון ונתחזק הראשון והדרא קושיין לדוכתה עכ״ל ונראה לי לתרץ דלק״מ דמאי דקאמרינן לעיל גבי ע״ע נגאל כולו ולא לחצאין לאו מיתורא קדריש אלא ממשמעו מיהו אי איכא גזירה שוה או ק״ו דנגאל לחצאין ואפקיה ממשמעות אזלינן בתר ההוא ק״ו או גזירה שוה אלא דלעיל בתר משמעו אזלינן דאינו נגאל לחצאין משום דגזירה שוה גאולתו גאולתו משדה אחוזה מסייע ליה ותדע דהא רב הונא בר חיננא דמבעיא ליה מעיקרא בע״ע והשיב לו רב ששת מדכתיב ונגאל כולו ולא חציו מאי קמבעיא ליה איהו גופיה בתר הכי בבתי ערי חומה אי יליף גזירה שוה משדה אחוזה דאינו גואל לחצאין תפשוט ליה דע״כ לא יליף גאולתו גאולתו משדה אחוזה מדאיצטריך למכתב ונגאל בע״ע אלא ע״כ ונגאל לאו יתורא הוא אלא משמעות דקרא הוא כך כולו ולא חציו וגלי לן על גזירה שוה דגאולתו משדה אחוזה והשתא קמיבעיא ליה שפיר גם בבתי ערי חומה כיון דגלי קרא בע״ע דיליף גזירה שוה משדה אחוזה ה״נ נילף גזירה שוה בבתי ערי חומה א״ד היכא דגלי גלי והשתא התוספות דהכא דלא אסקי אדעתייהו אכתי דנילף ק״ו איפכא ממקדיש הקשו שפיר דאי נמי לא הוה כתיב בשדה אחוזה דאינו נגאל לחצאין מכל מקום בעבד עברי הוה ידעינן ליה ממשמעותיה מדכתיב ונגאל כולו ולא חציו ואם כן נילף מיניה בק״ו שדה אחוזה כמ״ש התוס׳ ואהא תירצו שפיר דאי לאו קרא בשדה אחוזה דאינו נגאל לחצאין הוה ילפינן ממקדיש בק״ו בשדה אחוזה ובתי החצרים דנגאל לחצאין וליכא למימר דע״ע יוכיח דע״ע גופיה נילף בהאי ק״ו ממקדיש דנגאל לחצאין ולאפוקי ממשמעותיה דנגאל ואדרבה השתא גזירה שוה דגאולתו גאולתו בע״ע משדה אחוזה הוה מסייע לק״ו ממקדיש דנגאל לחצאין ותו לא מידי ודו״ק:
בא״ד ומהשתא ילפינן נמי בתי החצרים מיניה שאינו לוה וגואל לחצאין עכ״ל ק״ק לפ״ז אמאי לא נקט לעיל בברייתא האי ק״ו מקדיש מבתי ערי חצרים שאינו לוה וגואל לחצאין דהשתא ליכא למיפרך תאמר במקדיש שיפה כחו ליגאל מיד דהא בתי ערי החצרים נמי יפה כחן ליגאל מיד והוה האי ק״ו חדא מחדא וקרקע מקרקע דליכא למימר דניחא למילף שדה משדה דהיינו מקדיש שדהו משדה אחוזה דהא ע״כ צריך למימר בתי ערי חומה יוכיח דלא הוה שדה משדה אלא קרקע מקרקע ודו״ק:
גמרא א״ל רבינא משום דאיכא למימר ע״ע הנמכר לעובד כוכבים יוכיח. מכאן קשה טובא על שיטת הרמב״ם ז״ל שפסק דע״ע הנמכר לעובד כוכבים לוה וגואל וגואל לחצאין ונהי שכתבו מפרשי דבריו הטעם משום דפסק כאביי דאמר לעיל את״ל דנגאל לחצאין משמע דהכי ס״ל ולית ליה האי דרשא דונגאל כולו ולא חציו ופסק כאביי דבתראה הוא לגביה דרב ששת מ״מ הא רבינא בתראה טפי וקאמר הכא להדיא דע״ע אינו נגאל לחצאין ועוד דברייתא לא מתרצא אלא בהכי. אמנם למאי דפרישית לעיל יש ליישב דהרמב״ם ז״ל סובר דהא דמפרש רבינא דאיכא למימר ע״ע יוכיח היינו נמי אילו לא נאמר במקדיש אם גאל יגאל דא״כ הוי פשיטא לן בע״ע דאינו נגאל מג״ש דגאולתו משדה אחוזה דג״ש גמורה היא וה״א דאין ג״ש למחצה משא״כ השתא דכתיב במקדיש דנגאל לחצאין ילפינן ע״ע ק״ו ממקדיש הדיוט מהקדש וכ״ש דע״ע נמי יפה כחו ואתי ק״ו אפקה מג״ש דגאולתו דלא דרשינן לה אלא לקולא ולא לחומרא כדבעי רב הונא ב״ח והוי סבר נמי אביי כן כנ״ל נכון ביישוב שיטת הרמב״ם ז״ל ודו״ק:
(קונטרס אחרון) דף כא גמרא א״ל רבינא משום דאיכא למימר ע״ע הנמכר לעכו״ם יוכיח. וכתבתי דמכאן קשה טובא על הרמב״ם ז״ל שפסק דע״ע הנמכר לעכו״ם לוה וגואל לחצאין וכתבו מפרשי דבריו דפסק כאביי דאמר לעיל את״ל דנגאל לחצאין אכתי קשה מדרבינא דבתראה הוא לגבי אביי וכתבתי ליישב ועדיין צ״ע:
תוספות בד״ה משום דאיכא למימר כו׳ מ״מ בתי החצרים שיפה כחן כו׳ עכ״ל. והקשה מהרי״ן לב הא איכא למיפרך ע״ע יוכיח והדרא קושייא לדוכתא ועיין מה שתירץ מהרש״א ז״ל ולע״ד דבריו דחוקין במה שכתב דנגאל כולו ולא חציו לאו משמעות גמור הוא והיכא דאיכא ק״ו מפקינן לה מהאי משמעות דסוגיא דשמעתין לא משמע הכי וכ״ש כי הא לא הוי שתקי התוס׳ לפרושי לכך נלע״ד דס״ס כיון דלענין ב״ח איכא למילף ממקדיש ואיכא למילף מע״ע אית לן למימר דכל חד תיקו אדוכתיה והדרינן לסברא דבתי ע״ח נגאל לחצאין כדאשכחן בכל מקום דהיכא דלא גלי נגאל לחצאין כמ״ש הרשב״א ז״ל דבכל מקום במשכון מיקרי פרעון לחצאין וכ״ש למאי דפרישית דלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש סברא אלימתא היא כדאיתא להדיא במשנה דערכין זה חומר בהדיוט מהקדש לענין גאולת חצאין כן נ״ל ומה שהקשה מהרש״א ז״ל בשיטת התוספות מאי איצטריך בבתי ע״ח למילף מגאולתו נילף מע״ע בק״ו וע״ש ולענ״ד לק״מ דסוף סוף כיון דגלי רחמנא במקדיש דנגאל אית לן למימר בכ״מ דנגאל משום האי סברא דלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש כדפרישית:
שם בעא מיניה רב הונא ב״ח מרב ששת כו׳ מה שדה אחוזה אינו נגאל לחצאין כו׳ ופרש״י דאליבא דרבנן קבעי ליה. ואף למאי דפרישית לעיל דרב ששת פשיט דממדרשו של ר״ש נשמע לרבנן מ״מ איכא למימר דלבתר דשמיעא ליה הנך ברייתא דמייתי סתמא דתלמודא דתני חדא דאינו נגאל הדר ביה ועי״ל דהאי איבעיא דהכא ודלעיל כחדא בעי להו רב הונא ב״ח מרב ששת אלא דהש״ס קבע לכ״א בפני עצמו כדי לאתויי השקלא וטריא אכל חדא וחדא וכה״ג מצינו טובא וכן צריך לפרש ג״כ לפי שיטת מהרש״א ז״ל שכתב לעיל דלקושטא דמילתא הא דאין נגאל לחצאין בבתי ע״ח לא ילפינן מג״ש דגאולתו אלא בק״ו מע״ע וה״ק רב הונא גופא דמגאולתו ילפינן אף לבתר דמייתי האי ברייתא דלעיל דאותיב לרב ששת אע״כ כדפרישית ודו״ק:
שם אלא למ״ד בתי חצירים מאי בכל. הא ודאי דאקרא לא קשיא ליה מאי בכל דאיצטריך לרבות ע״ע והיינו דלא מקשינן מיניה לר׳ יהושע מאי בכל אלא עיקר הקושיא אלישנא דברייתא דמשמע דמריבויא דבכל מרבה בתים וע״ע דאי מפשטא דקרא דבכל גאולה תתנו הו״ל לאתויי שדה אחוזה גופא דמרבינן לקבעו חובה מהאי קרא אע״כ לתנא דברייתא לא תני אלא מאי דמרבינן מבכל והיינו דלא תני שדה אחוזה דהאי לאו מבכל ילפינן אלא מגאולה תתנו וא״כ מקשה שפיר דהא בתי חצירות נמי לאו מבכל ילפינן לקבעו חובה אלא מגאולה תתנו דבתי חצירות ושדה אחוזה חדא מילתא היא דכתיב על שדה הארץ יחשב כן נ״ל ברור ונתישב׳ קושיי׳ התוס׳ והרשב״א ז״ל בחידושיו שהקשה אליבא דר׳ יהושע ועיין במהרש״א ועוד אבאר בסמוך:
שם איתיביה אביי ת״ל יגאלנו כו׳ מאי לאו בתי ע״ח וע״ע לא בתי חצירות ושדה אחוזה. נראה דסברת המקשה דקאמר מאי לאו בתי ע״ח וע״ע היינו דלמאי דלא סליק אדעתיה הא מילתא דלקרוב קרוב קודם אתא א״כ ע״כ דריבויא דקרא לענין עיקר גאולת קרובים אתא וע״כ היינו בתי ע״ח וע״ע הנמכר לישראל דכולקו אינך בהדיא כתיבי עיקר דין וממילא דלית ליה מיעוטא דיגאלנו לוה ולא לאחר דהא כולהו איצטריכו חד לגופא ותרי לרבויי משא״כ לסברת התרצן דאיצטריך לקרוב קרוב קודם א״כ חד לגופי׳ וחד לב״ח ושדה אחוזה וחד למעט ע״ע הנמכר לישראל דיגאלנו לזה ולא לאחר דלריבויא ליכא למימר בע״כ הנמכר לישראל כיון דלא אשכחן עדיין עיקר הדין וא״כ לא הוי הריבוי דומיא דאינך כמ״ש התוס׳ לקמן אלא דאכתי לפ״ז לשון הברייתא אינו מדוקדק דהא קתני מה ת״ל יגאלנו ג׳ פעמים לרבות משמע מיהא דתרתי לריבוי וחד לגופא ולולי דברי התוס׳ היה נ״ל דמיעוטא דיגאלנו לזה ולא לאחר לאו מעיקר קרא יתירא ילפינן אלא מדכתיב יגאלנו ולא כתיב יגאל ממילא משמע לזה ולא לאחר ולפ״ז א״ש לישנא דברייתא דלענין קרוב קודם איצטריכו תרי ריבויי חד לשדה אחוזה וחד לבתי חצירות דאע״ג דכתיב על שדה הארץ יחשב סד״א דדוקא לענין עיקר גאולה איתקשו בתי חצירות לשדה אחוזה ולא לגאולת קרובים דכיון דכתיב יגאלנו לזה ולא לאחר משמע דממעט כולהו אלא היכא דגלי לרבויי מש״ה איצטריך תרי ריבויי לרבויי בתי חצירות כן נ״ל נכון לולי שהתוספות לא כתבו כן:
שם כי תיבעי אליבא דרבנן כו׳ ויש לדקדק למאי דמסקינן לעיל דף ט״ו ע״ב דמאן תנא דפליג אדרבי ר״י הגלילי ור״ע דמפקי באלה לדרשא אחריתא א״כ ע״כ ס״ל דנמכר לישראל נגאל באלה ומש״ה מייתר להו באלה דאי ס״ד דאין נגאל באלה הא איצטריך באלה לאשמעי׳ דנמכר לעובד כוכבים אינו נגאל בשש כדרבי אע״כ דבהכי פליגי רבי ורבנן ואפשר דמשמעות דורשין איכא איכא בינייהו:
שם אליבא דרבנן ילפינן שכיר שכיר ולא דרשי יגאלנו או דלמא יגאלנו לזה ולא לאחר. לכאורה כפל לשון הוא והכי הול״ל דרשי שכיר שכיר או לא דרשי או למימר דרשי יגאלנו או לא ונ״ל משום דממאי דפשיטא ליה לר׳ מספקא ליה לרבנן דבמילתא דרבי מספקא ליה להש״ס לעיל אי טעמא דידיה דאין נגאל באלה משום דלית ליה ש״ש או משום דדריש יגאלנו מיעוטא כדשני ר״נ ב״י לעיל והיינו דמיבעיא לן הכא אי טעמא דר׳ משום דלית ליה ש״ש א״כ ע״כ פליגי רבנן עליה דהא אשכחן תנאי טובא דילפי ש״ש או דלמא דטעמא דר׳ נמי משום דדריש יגאלנו ואית ליה ש״ש ולפ״ז לא פליגי רבנן עליה דר׳ דהא לא אשכחן שום פלוגתא בהא ואפושי פלוגתא לא מפשינן כן נ״ל מיהו לפירוש מהר״י שכתבו התוס׳ לעיל דף ט״ו ע״ב בד״ה אמר קרא יגאלנו לא יתכן לפרש כן ועיין בחידושינו שם:
גמ׳. א״ל רבינא משום דאיכא למימר עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים יוכיח, שיפה כחו ליגאל בשנה שניה, ואין לוה וגואל וגואל לחצאין.
יוצא מדברי רבינא דאע״ג דבנוגע לעבד עברי הגמ׳ נסתפקה לעיל (כ:) האם הוא נגאל לחצאין או לא, מ״מ פשיטא דאינו לוה וגואל. והטעם דאינו לוה וגואל הוא כמו דמבואר ברש״י (ד״ה עבד עברי) דהפסוק בעבד עברי משמע דהעבד צריך שיהיה לו הכסף בעצמו, וז״ל ואין לוה וגואל דהא או השיגה כתיב עכ״ל. אבל הרמב״ם (פרק ב מהלכות עבדים הל״ז) פסק דעבד עברי דנמכר לעכו״ם לוה וגואל נגד הפשיטותא דרבינא, וז״ל הנמכר לעכו״ם אם לא השיגה ידו לגאול קרוביו פודין אותו וכו׳ ויש לו ללוות ולגאול את עצמו מן העכו״ם וגואל לחצאין עכ״ל. ועיין בלח״מ דתמה על פסק דהרמב״ם דהרי הגמ׳ לא נסתפקה כלל בזה דעבד עברי אינו לוה וגואל.⁠א
ונראה לבאר דבכל משך הסוגיא הגמ׳ השווה את הדין דגאולה לחצאין ואת הדין דלוה וגואל. דהרי בשדה אחוזה אין גאולה לחצאין וג״כ אינו לוה וגואל. ובבתי ערי חומה נחלקו התנאים האם שניהם חלין או שניהם אינן חלין, אך יש לשניהם דין אחד. ובמקדיש שדה אחוזה הדין הוא דלוה וגואל וגואל לחצאין. וי״ל דהרמב״ם הבין דאין זה מקרה דשני הדינים תמיד הולכים ביחד, אלא דשניהם תלויים בגדר דהפדיון. דהרי ביארנו לעיל (כ: בענין גאולה לחצאין אות א׳) דהדין דגאולה לחצאין תלוי האם הפדיון הוי חלות דין פרעון חוב דאזי בודאי יש גאולה לחצאין, או״ד דהפדיון הוי חלות דין של קנין חדש דאזי מסתבר דאינו נגאל לחצאין. וי״ל דגם הדין דלוה וגואל תלוי באותה השאלה, דהרי אם פדיון הוי חידוש התורה דיש לאדם זכות לקנות את השדה מחדש בע״כ של המוכר, אזי מסתבר דיש דינים מסויימים לקנין הזה ואם אין לאדם הממון בעצמו לא חידשה לו התורה את הקנין. אמנם אם יסוד דין הפדיון הוי חלות של פריעת חוב, אזי אין טעם לומר דאינו לוה וגואל דהרי בפרעית חוב דעלמא אין חילוק היאך הלוה קיבל את הכסף, והעיקר הוא רק דהבע״ח יקבל את דמי חובו מהלוה.
ולפי זה אתי שפיר פסק הרמב״ם. דהרי הרמב״ם פסק כמו האת״ל דאביי לעיל (כ:) דעבד עברי דנמכר לעכו״ם נגאל לחצאין. ולפי״ז יוצא דהגדר דגרעון כסף בנמכר לעכו״ם הוא פריעת חוב. וא״כ, מסברא יוצא דהעבד יכול להיות לוה וגואל כדי לפרוע את החוב לאדונו העכו״ם, אע״פ דהדין הזה אינו מופיע להדיא בגמ׳. וזהו הטעם דהרמב״ם פסק נגד רבינא בסוגיא דידן.
א. עיי״ש דהלחם משנה הציע דאולי היה להרמב״ם גירסא אחרת בגמ׳ דהאיבעיא לעיל (כ.) היה לגבי גאולה לחצאין וגם לגבי האם לוה וגואל.
אמר לו רבינא תשובה לכך: משום דאיכא למימר [שיש לומר]: עבד עברי הנמכר לגוי יוכיח, שיפה כחו ליגאל בשנה שניה ובכל זאת אין לוה וגואל ואין גואל לחצאין.
Ravina said to him that the derivation is valid because it can be said that the case of a Hebrew slave sold to a gentile can prove otherwise, as his power enhanced in that he is able to redeem himself in the second year, and nevertheless he cannot borrow money and redeem himself, and he cannot partially redeem himself.
רש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בְּעָא מִינֵּיהּ רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא מֵרַב שֵׁשֶׁת הַמּוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה נִגְאָל לִקְרוֹבִים אוֹ אֵין נִגְאָל לִקְרוֹבִים גְּאוּלָּתוֹ גְּאוּלָּתוֹ מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּה גָּמַר מָה שְׂדֵה אֲחוּזָּה אֵינָהּ נִגְאֶלֶת לַחֲצָאִין בוְנִגְאֶלֶת לִקְרוֹבִים אַף הַאי נָמֵי אֵין נִגְאָל לַחֲצָאִין וְנִגְאָל לִקְרוֹבִים.

The Gemara discusses a similar matter. Rav Huna bar Ḥinnana raised a dilemma before Rav Sheshet: In the case of one who sells a house from among the houses of walled cities, can it be redeemed by relatives or can it not be redeemed by relatives? Is the ability to redeem a house limited to the seller himself? The Gemara presents the two sides of the dilemma: Does one derive the verbal analogy of ge’ullato (Leviticus 25:29) and ge’ullato (Leviticus 25:26) from an ancestral field in this manner: Just as an ancestral field cannot be partially redeemed and yet it can be redeemed by relatives, so too, this house also cannot be partially redeemed and yet it can be redeemed by relatives?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תוב בעא מיניה המוכר בית בבתי ערי חומה נגאל לקרובין או לא וכול׳. אמ׳ ליה אין נגאל. איתיביה ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ לרבות בתים ועבד עברי. ואוקימנה בתי חצרים ולקבעו חובה כר׳ אליעזר, דתניא וגאל את ממכר אחיו רשות דב׳ ר׳ יהושע, ר׳ אליעזר או׳ חובה. [ודיי׳ למאן דאמ׳] לרבות בתי חצרים מאי בכל הא בהדיא כתיב בהו קשיא. [תוב] איבעיא להו עבד עברי הנמכר לישראל נגאל לקרובין או לא, אליבא [דרבי] דאמ׳ ומה שאינו נגאל באלה נגאל בשש ודאי לא תיבעי לך ..... [שאינו] נגאל, כי תבעי לך אליבא דרבנן ילפי׳ שכיר שכיר וכול׳. [תו אקשינן] ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ לרבות בתים ועבד עברי הנמכר לגוי, הני בהדיא כתיב בהו גאולה תהיה לו, ובבתי חצרים כת׳ על שדה הארץ יחשב גאולה תהיה לו, ובעבד עברי הנמכר לגוי כת׳ אחרי נמכר גאולה תהיה לו, וג׳ או דודו או בן דודו יגאלנו.
נגאל בקרובים – על כרחו של לוקח כדאשכחן בשדה אחוזה (שם) ובא גואלו הקרוב אליו וגו׳.
אף האי נמי אין נגאל לחצאין – לרבנן קבעי ליה דאמרי לעיל אין נגאל לחצאין ונימא נמי דלהכי גמר דנגאל בקרובים.
א ועוד מעין שאלות קודמות שנשאלו, בעא מיניה [שאל אותו] רב הונא בר חיננא מרב ששת: המוכר בית בבתי ערי חומה, נגאל לקרובים או שאין הוא נגאל לקרובים ורק המוכר בעצמו יכול לגאול? וצדדי השאלה: האם ״גאלתו״ ״גאלתו״ משדה אחוזה גמר [למד] בגזירה שווה ואפשר ללמוד ממנה: מה שדה אחוזה אינה נגאלת לחצאין ונגאלת לקרוביםאף האי נמי [אף זה, בית בבתי ערי חומה גם כן] אין נגאל לחצאין ונגאל לקרובים.
The Gemara discusses a similar matter. Rav Huna bar Ḥinnana raised a dilemma before Rav Sheshet: In the case of one who sells a house from among the houses of walled cities, can it be redeemed by relatives or can it not be redeemed by relatives? Is the ability to redeem a house limited to the seller himself? The Gemara presents the two sides of the dilemma: Does one derive the verbal analogy of ge’ullato (Leviticus 25:29) and ge’ullato (Leviticus 25:26) from an ancestral field in this manner: Just as an ancestral field cannot be partially redeemed and yet it can be redeemed by relatives, so too, this house also cannot be partially redeemed and yet it can be redeemed by relatives?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אוֹ דִילְמָא כִּי כְּתִיבָא גְּאוּלָּה בַּחֲצָאִין הוּא דכתיב בִּקְרוֹבִים לָא כתיב א״לאֲמַר לֵיהּ גאֵינוֹ נִגְאָל.

Or perhaps, when the word ge’ula is written in the case of an ancestral field, it is written with regard to partial redemption; but the word redemption is not written with regard to relatives. If so, the verbal analogy does not apply to the halakha of redemption by relatives. Rav Sheshet said to him: The house cannot be redeemed by relatives.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או דילמא כי כתיב – גאולתו בשדה אחוזתו למעט חצאין הוא דכתיב שנאמר (שם) ומצא כדי גאולתו כדי כולו ולא כדי חציו הילכך כי חזר כתב ג״ש למגמר אחדא מילתא הוא דכתיב ולא למיגמר גאולת קרובים דלאו לגבי גאולתו כתיבי.
או דילמא [שמא]: כי כתיבא [כאשר נאמרה] לשון ״גאולה״ בשדה אחוזה — בענין גאולה לחצאין הוא דכתיב [הוא שנאמרה], אולם בענין קרובים לא כתיב [נאמרה] לשון גאולה ולענין זה אין למדים גזירה שווה לבתי ערי חומה? אמר ליה [לו] : אינו נגאל לקרובים.
Or perhaps, when the word ge’ula is written in the case of an ancestral field, it is written with regard to partial redemption; but the word redemption is not written with regard to relatives. If so, the verbal analogy does not apply to the halakha of redemption by relatives. Rav Sheshet said to him: The house cannot be redeemed by relatives.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֵיתִיבֵיהּ {ויקרא כ״ה:כ״ד} בְּכֹל גְּאוּלָּה תִּתְּנוּ לְרַבּוֹת בָּתִּים וְעֶבֶד עִבְרִי מַאי לָאו בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה לָא בָּתֵּי חֲצֵרִים.

Rav Huna bar Ḥinnana raised an objection to the ruling of Rav Sheshet from a baraita that deals with the verse: “And in all of your ancestral land you shall grant redemption for the land” (Leviticus 25:24). This verse serves to include houses and a Hebrew slave. What, is it not correct to say that the term houses is referring to houses of walled cities, indicating that they can also be redeemed by relatives? The Gemara rejects this suggestion: No, this is referring to houses in open areas without walls.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכל גאולה תתנו – ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ קרא יתירא הוא ולא פירש למאי אתא.
לרבות בתים ועבד עברי – שיהו נגאלין לקרובים.
בתי החצרים – עיירות שאין מוקפות חומה מימות יהושע.
המוכר בית במקום שאינו מוקף חומה והוא הנקרא בתי החצרים הרי זה גואל מיד ואם לא גאל מיד רשאי לגאול עד היובל וגורע לו לפי השנים שעברו ואם לא גאלו הרי הוא חוזר ביובל בלא דמים כשדות שנאמר על שדה הארץ יחשב ונגאל בקרובים אבל אינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין:
איתיביה [הקשה לו] ממה ששנינו שעל הכתוב ״ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ״ (ויקרא כה, כד) דרשו: לרבות בתים ועבד עברי, מאי לאו [האם אין] הכוונה ב״בתים״ לבתי ערי חומה, שאף הם נפדים על ידי קרובים? ודוחים: לא, הכוונה היא לבתי חצרים, כלומר, בתים הנמצאים במקום שאינו מוקף חומה.
Rav Huna bar Ḥinnana raised an objection to the ruling of Rav Sheshet from a baraita that deals with the verse: “And in all of your ancestral land you shall grant redemption for the land” (Leviticus 25:24). This verse serves to include houses and a Hebrew slave. What, is it not correct to say that the term houses is referring to houses of walled cities, indicating that they can also be redeemed by relatives? The Gemara rejects this suggestion: No, this is referring to houses in open areas without walls.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בָּתֵּי חֲצֵרִים בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ {ויקרא כ״ה:ל״א} עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב הָהוּא לְקוֹבְעוֹ חוֹבָה וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

The Gemara asks: With regard to houses in open areas without walls, it is explicitly written: “Shall be reckoned with the field of the country” (Leviticus 25:31), meaning that they are like ancestral fields. If so, there is no need for another verse to teach this halakha. The Gemara answers: That verse: “And in all of your ancestral land you shall grant redemption for the land” (Leviticus 25:24), serves to establish that redemption by relatives is an obligation, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
רש״יתוספות רי״דרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על שדה הארץ יחשב – הרי הן כשדה אחוזה.
לקובעו חובה – על הקרובים.
ההוא לקובעו חובה ואליבא דר׳ אלעזר – פירוש: ור׳ יהושע סבר דלא אתא אלא להזהיר על הלוקח שלא ימחה אם הגואל רוצה לגאול.
ההוא לקובעו חובה ואליבא דר׳ אליעזר. תמיהא לי ולילף מינה אליבא דר׳ יהושע דהלכתא כותיה, דר׳ יהושע נמי אית ליה ההוא ברייתא כדמשמע בסמוך דאמרינן ההוא לקובעו חובה, וזו אפילו לר׳ יהושע, ועל כרחין לדידיה לרבות בתי ערי חומה קאמר דבתי חצרים בהדיא כתיבי. ויש לומר דלר׳ יהושע לא דרשינן מיניה לרבות בתים כלל, אלא לרבות עבד עברי הנמכר לגוי. ואינו מחוור כלל דהיכי אפשר דקרא דכתיב (ויקרא כה, כד) בכל ארץ אחוזתכם ואנן אמרינן דלא מרבי קרקע אלא עבד עברי ויותר קשה דמי הזקיקו לרב ששת לדחוקי כולי האי.
ומקשים: בתי חצרים בהדיא כתיב בהו [במפורש נאמר בהם] ״על שדה הארץ יחשב״ (שם לא) כלומר, הריהם כשדה אחוזה ואין צריך בדרשה לרבותם! ומשיבים: הפסוק ההוא (״בכל... גאולה תתנו״) בא לקובעו חובה לגאולת קרובים, ואליבא [ועל פי שיטת] ר׳ אליעזר.
The Gemara asks: With regard to houses in open areas without walls, it is explicitly written: “Shall be reckoned with the field of the country” (Leviticus 25:31), meaning that they are like ancestral fields. If so, there is no need for another verse to teach this halakha. The Gemara answers: That verse: “And in all of your ancestral land you shall grant redemption for the land” (Leviticus 25:24), serves to establish that redemption by relatives is an obligation, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
רש״יתוספות רי״דרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) דְּתַנְיָא {ויקרא כ״ה:כ״ה} וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו דרְשׁוּת אַתָּה אוֹמֵר רְשׁוּת אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוֹבָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ה:כ״ו} וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גּוֹאֵל וְכִי יֵשׁ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִים אֶלָּא זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לִיקַּח שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

As it is taught in a baraita, with regard to a verse that deals with one who sells ancestral land: “And he shall redeem that which his brother has sold” (Leviticus 25:25), this redemption is optional, i.e., if he wishes to do so he may redeem the land. Do you say that it is optional or is it nothing other than an obligation? The verse states concerning an ancestral field that was sold: “And if a man has no one to redeem it” (Leviticus 25:26). This verse is puzzling: But is there a man in Israel who does not have redeemers? Every Jew has a relative of some sort, even if he must trace his family tree back all the way to Jacob. Rather, this is referring to one who has a relative who does not want to purchase, i.e., redeem, the land, as he has permission to refrain from doing so, since this redemption is optional. This is the statement of Rabbi Yehoshua.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי יש לך אדם בישראל – מנוטלי חלק בארץ שאין לו גואלין מזרע יעקב בעוד אחד מכל ישראל קיים הוא קרוב לו.
אלא יש לו – גואלין אבל אין הגואל רוצה ליקח ולימדך הכתוב שהרשות ביד הקרוב.
כל שביארנו בשדות ובתים שהוא נגאל בקרובים אין זה חובה עליהם אלא שאם רצו לגאול גואלים על כרחו של מחזיק והוא שאמרו וגאל את ממכר אחיו רשות ואם באו שנים לגאול הקרוב קרוב קודם שנאמר או דודו או בן דודו או אחד מאחיו יגאלנו:
נמצא שומת הדברים שמוכר שדה אחזה יש בו ששה דינין שלשה לחומרת המוכר ושלשה לקולא אותם שהם לחומרא שאינו נגאל בפחות משתי שנים ושאינו לוה וגואל ושאינו גואל לחצאין ואותם שהם לקולא שמשעברו שתי שנים פודה עד היובל בגירעון כסף לפי שנים שעמדה ביד הלוקח וכן שנגאל בקרובים וכן שאם לא נגאלה חוזרת לבעלים ביובל מוכר בית בבתי ערי חומה יש בו שבעה דינין אחד לקולא והוא שיכול לפדותה מיד וששה לחומרא והם שאם בא לגאול אינו מגרע כלום ושאינו נגאל בקרובים ושאינו לווה וגואל ושאינו גואל לחצאין ושאם לא נגאל בתוך שנה נחלט ושאינו יוצא ביובל ר״ל שאם פגע יובל בתוך שנתו אינו חוזר עד שיגאלנה למוכר בתוך שנתו מוכר בית בבתי ערי החצרים כל דינו כשדה אחזה כדכתיב על שדה הארץ יחשב חוץ מאחת והוא שבזו גואל מיד עד היובל ומכל מקום כשהוא גואל וגורע נחשוב לפי השנים שעברו ואם לא נגאלה חוזרת ביובל ואינו לוה וגואל ולא גואל לחצאין זהו דין מכירה בשלשתם מקדיש שדה אחזה יש בו ששה דינין אחד לחומרת המקדיש וחמש לקולא אותם שהם לקולא שאם בא לגאול גואל בגירעון כסף שקל ופנדיון בכל שנה לבית זרע חומר שעורים ושאם בא לגאול מיד רשאי ושלווה וגואל ושגואל לחצאין ושאם מכרה לבנו של מקדיש הרי הוא כמי שגאלה הוא להיותה חוזרת לו ביובל ואותה שהיא לחומרא שאם לא גאלה הוא או בנו מתחלקת לכהנים ביובל הן בדמים אם לא מכרה הגזבר לאחר הן שלא בדמים אם מכרה לאחר מקדיש בית בבתי ערי חומה גואל מיד ולעולם ר״ל אפילו אחר היובל ובלא שום גירעון ואם גאלה אחר מיד הגזבר כל שעברה שנה משעה שגאלה נחלטה ביד הפודה מקדיש בית בבתי החצרים נפדה לעולם אף לאחר היובל ואם גאלה אחר מיד הגזבר חוזרת לבעלים ביובל ופרטי דברים אלו יתבארו בכל דיניהם במסכת ערכין בע״ה ומכל מקום כל שתדע הקדמות אלו סוגית הגמרא פשוטה היא:
ומה שאמרו בה בשלמא למאן דאמר לרבות בתי ערי חומה היינו דכתוב בכל פירושו דמדלא כתיבה בהו גאלת קרובים כלל איצטריך רבוייא דבכל דכל לרבוייא אתיא לרבויי מאי דלא איכתיב כלל אלא למאן דאמר לרבות בתי חצרים הא מדכתיב בה גאלת קרובים מדכתיב על שדה הארץ יחשב מסתייה לאשמועינן קדימת קרוב דלימא גאלה תתנו ומאי בכל ובחדושין ותוספות נתחבטו בה ללא צורך:
דתניא כן שנינו בברייתא]: שהכתוב במוכר שדה אחוזה ״וגאל את ממכר אחיו״ (שם כה) — הרי זו רשות, אם רוצה — גואל. אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה? תלמוד לומר: ״ואיש כי לא יהיה לו גואל״ (שם כו) וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים? הרי כל אדם בישראל יש לו קרוב כלשהו עד יעקב אבינו. אלא הכוונה לזה שיש לו אמנם גואל ואינו רוצה ליקח, שהרשות בידו. אלו דברי ר׳ יהושע.
As it is taught in a baraita, with regard to a verse that deals with one who sells ancestral land: “And he shall redeem that which his brother has sold” (Leviticus 25:25), this redemption is optional, i.e., if he wishes to do so he may redeem the land. Do you say that it is optional or is it nothing other than an obligation? The verse states concerning an ancestral field that was sold: “And if a man has no one to redeem it” (Leviticus 25:26). This verse is puzzling: But is there a man in Israel who does not have redeemers? Every Jew has a relative of some sort, even if he must trace his family tree back all the way to Jacob. Rather, this is referring to one who has a relative who does not want to purchase, i.e., redeem, the land, as he has permission to refrain from doing so, since this redemption is optional. This is the statement of Rabbi Yehoshua.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו חוֹבָה אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בְּכֹל גְּאוּלָּה תִּתְּנוּ הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה.

Rabbi Eliezer says that when the verse states: “And he shall redeem that which his brother has sold,” this redemption is an obligation. Do you say that it is an obligation, or is it only optional? The verse states: “And in all of your ancestral land you shall grant redemption for the land” (Leviticus 25:24). Here the verse established it as obligatory. This is the interpretation of the verses according to Rabbi Eliezer.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חובה – והאי כי לא יהיה לו גואל דריש בשאי אפשר ביד הראוי ליורשו ליגאל ואין הגאולה מוטלת אלא על הקרוב מן הכל.
רבי אליעזר אומר וגאל את ממכר אחיו חובה – פי׳ והא דכתיב כי לא יהיה לו גואל מיירי כשהקרוב יותר עני היה וקי״ל הקרוב קודם וכיון דכן הקרוב פטור מפני עניותו והשאר פטורים מפני שהם רחוקים.
ואילו ר׳ אליעזר אומר: מה שנאמר ״וגאל את ממכר אחיו״ — הרי זו חובה. אתה אומר חובה או אינו אלא רשות? תלמוד לומר: ״בכל... גאלה תתנו״הכתוב קבעו חובה. הרי שלשיטת ר׳ אליעזר זהו משמעו של הכתוב.
Rabbi Eliezer says that when the verse states: “And he shall redeem that which his brother has sold,” this redemption is an obligation. Do you say that it is an obligation, or is it only optional? The verse states: “And in all of your ancestral land you shall grant redemption for the land” (Leviticus 25:24). Here the verse established it as obligatory. This is the interpretation of the verses according to Rabbi Eliezer.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב אָשֵׁי וְאָמְרִי לַהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר לְרַבּוֹת בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה הַיְינוּ דִּכְתִיב בְּכֹל אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר לְרַבּוֹת בָּתֵּי חֲצֵרִים מַאי בְּכֹל קַשְׁיָא.

The Sages said to Rav Ashi, and some say Ravina said this to Rav Ashi: Granted, according to the one who says that the verse serves to include houses of walled cities, this is as it is written “in all.” “In all” serves to include a case omitted by the phrase “you shall grant a redemption for the land.” But according to the one who says that it serves to include houses in open areas without walls, what is meant by the term “in all”? It was already taught that these houses are included in the category of ancestral fields, and therefore they are referred to by the expression “redemption for the land.” No answer was found to this question and the Gemara states that it is a difficulty.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי בכל – נכתוב גאולה תתנו לארץ.
מאי בכל – לכתוב גאולה תתנו לארץ ושמעינן שדה אחוזה לקובעו חובה ובתי החצרים בכלל וא״ת לימא דאתי לרבות עבד עברי ויש לומר דמשמע ליה דאתי לרבויי מידי דגאולת קרקע כדכתיב ובכל ארץ משמע דוקא ארץ מרבינן.
זה שביארנו במקדיש שדה אחזה שהוא נגאל לחצאין יש אומרים לא שיהא יכול לומר לו הי לך חצי המעות והחזר לי חצי שדי שאף הוא אומר שדה שלם לקחתי ולא חצי שדה אין זה אלא כממשכן שדה לחברו שאינו יכול לפדות חציו בחצי דמיו ואף בשתי שדות בהלואה אחת כן כמו שיתבאר בבתרא פרק כור בשמועת בטלה מחלקת ואף במטלטלין כן כמו שאמרו כור בשלשים יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה אלא זה שאמרו גואל לחצאין פירושו שיתן חצי הדמים הראויים לו לפי הזמן שעד היובל והלה אוכלו חצי השנים שעד היובל ומחזיר את כלו זהו דעת קצת רבנים והוא שבפירושי בבא בתרא פירשו בשמועת בית כור שהיו בה נקעים במה שהקשו בה נהי דבהדי ארעא לא קדישי ליקדשו באפיה נפשיהו כלומר נהי שאינן בכלל השדה לענין פדיון יפדו בפני עצמן לחשבון בית זרע חמר שעורים דכיון דעל כרחך קדושים הם בכלל השדה דלא עדיפי מבור וגת שהקדיש את כלם ליקדשו באפי נפשיהו ליפדות בחשבון חומר שעורים בחמשים שקל כסף ויגאלו בפני עצמן אלמא אין נגאלין בפני עצמן ומפני שדין גאלה לחצאין אינה אלא לפי שנים ומכל מקום בשמועת בתי ערי חומה במה ששאלו בה בסוגיא זו אם נגאל לחצאין אם לאו פירשו גדולי הרבנים נגאל לחצאין דאי יהיב פלגא דמיה בתוך שנה מיפריק פלגיה ופירשו בענין נקעים נמי נהי שאין נפדין לחשבון בית זרע חמר שעורים מחמת השדה מפני שאין מצטרפין עמו מכל מקום יפדו לחשבון זה מחמת עצמן ומאי נפקא מינה אם נמכרין עמה אם לאו ומכל מקום אנו פירשנוה שאע״פ שגואל לחצאין מכל מקום אין לו לפדות את היפה ולהניח את הנקעים:
בשלמא למ״ד לרבות בתי ערי חומה היינו דכתיב בכל – פי׳ דאיצטריך רבויא דהא אינו דומה לו בגאלתו לגאל בשנה שנייה אלא למאן דאמר לרבות בתי החצרים מאי בכל כלומר למה לן קרא לרבותם דבלאו הכי נמי הוי במשמע דלהוי דיני׳ כשדה אחוזה כיון דדמי ליה בצדדין אחרים וכדכתיב על שדה הארץ יחשב.
גמ׳ בהדיא כתיב בהו יגאלנו יגאלנו יגאלנו שלשה כו׳ וכן בעמוד ב׳:
רש״י בד״ה בשנה כו׳ אין למוכר לגאול כו׳ כצ״ל:
בד״ה מאי כו׳ לארץ הס״ד:
בד״ה מאי בכל כו׳ ושמעינן שדה כו׳ ואם תאמר לימא דאתי לרבות ע״ע וי״ל דמשמע כו׳ עכ״ל ביאור דבריהם דמקשינן דבכל ריבויא הוא ומשמע דלא אתי אלא למילתא חדתא ולקובעו חובה גבי שדה אחוזה לא מלתא חדתא היא דמיתורא דקרא גופיה גאולה תתנו וגו׳ נמי הוי שמעינן ליה בלאו רבויא דבכל ואהא קשיא להו דאכתי נימא דשדה אחוזה ובתי חצרים קאמר בברייתא לרבות לקובעו חובה מיתורא דקרא גופיה ומרבויא דבכל מרבינן ע״ע ואהא תירצו דמשמע ליה דלא אתי לרבויא אלא מלתא חדתא ועכ״פ מרבה נמי גאולת קרקע דהיינו בתי ערי חומה מיהו מרבינן נמי מיניה אף ע״ע הנמכר לישראל דהוי נמי מילתא חדתא אע״ג דלא הוי גאולת קרקע ולקמן שכתבו התוס׳ בד״ה לקובעו חובה כו׳ והכא לא שייך לאקשויי מאי בכל דהא לא כו׳ יש לדקדק ומאי קושיא דהא לקמן קיימינן דבתים דקתני היינו בתי ערי חומה וא״כ נימא דמשום בתי ערי חומה נקט רבויא דבכל דהוי קרקע ואגב מרבינן נמי ע״ע כמ״ש הכא דאיכא למימר דה״א דלא קאמרינן הכא הכי אלא למאי דבעי למימר דע״ע היינו נמכר לישראל דמלתא דחדתא היא אבל בנמכר לעובד כוכבים לקובעו חובה כיון דלאו מלתא חדתא היא לא ה״ל לרבויי ברבוי דבכל כדמקשינן גבי שדה אחוזה ואהא תירצו דלא דמיא דבשדה אחוזה לקובעו חובה כיון דביה איירי קרא לא שייך לרבויי לקובעו חובה ממלת בכל משא״כ הכא בנמכר לישראל כיון דלא נכתב בהאי ענינא איכא למימר שפיר לרבויי מבכל אף לקובעו חובה ותו לא מידי ומהר״י אב״ן לב נתקשה בזה לאין צורך ודו״ק:
אמרי ליה רבנן [אמרו לו חכמים] לרב אשי, ואמרי לה יש אומרים אותה] בגירסה אחרת שאמר זאת רבינא לרב אשי: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] לרבות בתי ערי חומההיינו דכתיב [זה הוא שנאמר] ״בכל״ — שיש כאן לשון ריבוי של דבר שאינו בכלל ״גאולה תתנו לארץ״. אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] לרבות בתי חצריםמאי לשון ״בכל״? והרי נאמר כבר שהם בכלל שדה הארץ! לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ונשארה בקשיא [קשה הדבר].
The Sages said to Rav Ashi, and some say Ravina said this to Rav Ashi: Granted, according to the one who says that the verse serves to include houses of walled cities, this is as it is written “in all.” “In all” serves to include a case omitted by the phrase “you shall grant a redemption for the land.” But according to the one who says that it serves to include houses in open areas without walls, what is meant by the term “in all”? It was already taught that these houses are included in the category of ancestral fields, and therefore they are referred to by the expression “redemption for the land.” No answer was found to this question and the Gemara states that it is a difficulty.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר יִגְאָלֶנּוּ יִגְאָלֶנּוּ יִגְאָלֶנּוּ ג׳שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְרַבּוֹת כׇּל הַגְּאוּלּוֹת שֶׁנִּגְאָלוֹת כַּסֵּדֶר הַזֶּה מַאי לָאו בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְעֶבֶד עִבְרִי לָא בָּתֵּי חֲצֵרִים וּשְׂדֵה אֲחוּזָּה.

Abaye raised an objection to this opinion that houses in walled cities cannot be redeemed by relatives. It is taught in a baraita: What does it mean when the verse states: “May redeem him,” “may redeem him,” and “may redeem him” (Leviticus 25:48–49), three times? This serves to include all redemptions, and that they are redeemed in this order: In the case of a Hebrew slave sold to a gentile, if he does not redeem himself he can be redeemed by a brother; if he is not redeemed by a brother, then he can be redeemed by an uncle or some other relative. What, is it not correct to say that this inclusion is referring to houses of walled cities and a Hebrew slave, that they too can be redeemed by relatives? The Gemara rejects this interpretation: No, it includes houses in open areas and an ancestral field.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה ת״ל – בעבד עברי הנמכר לעובד כוכבים.
לרבות כל הגאולות – העומדות ליגאל שיהא נגאל כסדר הזה קס״ד שיהו נגאלין לקרובים בא ללמדנו.
ועבד עברי – הנמכר לישראל דלא כתיב ביה גאולת קרובים.
איתיביה [הקשה לו] אביי שנינו: מה תלמוד לומר בכתוב ״יגאלנו״ ״יגאלנו״ ״יגאלנו״ שלש פעמים — הרי זה לרבות כל הגאולות שנגאלות כסדר הזה האמור בעבד עברי הנמכר לגוי, שאם לא גאל את עצמו — נגאל על ידי קרובים. מאי לאו [האם אין] הכוונה בשלושה הריבויים הללו לרבות גם בתי ערי חומה, וגם עבד עברי לגאולת קרובים? ודוחים: לא, הכוונה היא לרבות בתי חצרים ושדה אחוזה.
Abaye raised an objection to this opinion that houses in walled cities cannot be redeemed by relatives. It is taught in a baraita: What does it mean when the verse states: “May redeem him,” “may redeem him,” and “may redeem him” (Leviticus 25:48–49), three times? This serves to include all redemptions, and that they are redeemed in this order: In the case of a Hebrew slave sold to a gentile, if he does not redeem himself he can be redeemed by a brother; if he is not redeemed by a brother, then he can be redeemed by an uncle or some other relative. What, is it not correct to say that this inclusion is referring to houses of walled cities and a Hebrew slave, that they too can be redeemed by relatives? The Gemara rejects this interpretation: No, it includes houses in open areas and an ancestral field.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) בָּתֵּי חֲצֵרִים וּשְׂדֵה אֲחוּזָּה בְּהֶדְיָא כְּתִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב כִּדְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְקָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם ה״נהָכִי נָמֵי לְקָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם.

The Gemara asks: But the cases of houses in open areas and the case of an ancestral field are written explicitly: “Shall be reckoned with the field of the country” (Leviticus 25:31). The Gemara answers: This is as Rav Naḥman bar Yitzḥak said, that the verse detailing the redemption by relatives stated with regard to an ancestral field teaches that the closer of a relative one is to the seller, the earlier one is in the order of redeeming the ancestral field. The obligation or merit to redeem the field applies first to one who is more closely related to the seller. So too, with regard to houses in open areas, this verse teaches that the closer of a relative one is to the seller, the earlier one is in the order of redeeming the house.
רש״ירשב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לקרוב קרוב קודם – דגבי שדה אחוזה כתי׳ ובא גואלו הקרוב אליו ולא פי׳ הקרוב קרוב קודם כי הכא דפריש דודו ברישא ואם אין לו דוד בן דודו ואי לאו משאר בשרו.
כדאמר רב נחמן בר יצחק הקרוב קרוב קודם. פירש רש״י דגבי שדה אחוזה כיון שלא פירש הקרוב קרוב קודם כי הכא דפריש דודו ברישא והדר בן דודו ואם לאו משאר בשרו, כתב כאן יגאלנו יגאלנו לרבות כל הגאולות שיהיו כסדר הזה. וקשיא לי דהא גבי נחלות דכתיב (במדבר כז, יא) לשארו הקרוב אליו ודרשינן (ב״ב קי:) הקרוב קרוב קודם. ומסתברא דהכי פירושו דאי משום ובא גואלו הקרוב אליו הוה אמינא הקרוב שיש בידו ספק לגאול קודם, ואפילו היה בן דודו אמיד ודודו אינו אמיד בן דודו קודם, דהכי כתיב (ויקרא כה, כה) ובא גואלו הקרוב אליו וגאל מי שיש בידו ספק לגאול, אבל השתא דכתיב יגאלנו רבה כל הגאולות לעכב שיהיו דוקא כסדר הזה, ואם בן דודו אמיד ודודו אינו אמיד אינו נגאל.
גמ׳. כדאמר רב נחמן בר יצחק לקרוב קרוב קודם, ה״נ לקרוב קרוב קודם.
א) בגדר הדין דקרוב קרוב קודם בענין גאולה
מבואר בגמ׳ דלכל הפחות בגאולת שדה אחוזה ובגאולת עבד עברי הנמכר לעכו״ם יש דין דגאולת קרובים, ומהריבוי ד״יגאלנו״ לומדים דקרוב קרוב קודם. ויש לעיין בגדר הדין דקרוב קרוב קודם, האם ר״ל דכל הדין דגאולת קרובים שייך רק למי דהוי הכי קרוב ואין דין דגאולת קרובים חל כלל לקרוב השני כל עוד דהקרוב הראשון בחיים. ולפי״ז אפי׳ אם הקרוב הראשון אינו רוצה או אפי׳ אינו יכול לגאול מ״מ הדין דגאולת קרובים אינו חל לגבי הקרוב השני. או״ד הדין דקרוב קרוב קודם הוא רק לקדימות בעלמא אבל בעצם כל הקרובים שייכים לדין דגאולת קרובים. וא״כ אם הגואל הראשון אינו רוצה או אינו יכול לגאול, אזי הדין דגאולת קרובים חל על הקרובים האחרים.
וכדי לבאר את הספק יותר נראה להוסיף דהרי מצינו כמה מיני דיני קורבה בתורה דכל אחד שונה מהשני. דבקורבה לעדות ובקורבה לעריות יש כמה אנשים דנחשבים כקרובים בבת אחת אע״פ דיש מי דיותר קרוב מהשני. אבל בירושה לכאורה יש דין אחר לקורבה, דהיינו מי שקרוב יותר מבטל את החלות שם קרוב ממי שיותר רחוק. כלומר דאם הבן קיים אזי אין חלות שם קרוב לאח כלל. ולכן יש להסתפק בדין דגאולת קרובים, האם הוא דומה לעריות ועדות, והדין גאולה בעצם חל על כל הקרובים ביחד אלא דיש קדימות להכי קרוב, או״ד הדין דגאולת קרובים דומה לירושה והחלות שם קרוב חל רק על אדם אחד, או על סוג אחד דקורבה, כמו על כל הבנים ביחד.
ונראה דרש״י והרשב״א נקטו כצד השני דגאולת קרובים דומה לירושה והדין קורבה חל רק לאדם אחד. דרש״י (ד״ה לקרוב קרוב) כתב וז״ל ואם אין לו דוד בן דודו ואי לאו משאר בשרו עכ״ל, ומשמע מדבריו דהבן דוד גואל רק אם ״אין לו דוד״. אבל אם יש לו דוד, אזי אפי׳ אם הדוד אינו יכול או אינו רוצה לגאול מ״מ אין הבן דוד יכול לגאול. וכן איתא ברשב״א (ד״ה כדאמר) בהדיא וז״ל אבל השתא דכתיב יגאלנו רבה כל הגאולות לעכב שיהו דוקא כסדר הזה ואם בן דודו אמיד ודודו אינו אמיד אינו נגאל עכ״ל.⁠א
ולפי״ז נראה דהדין דגאולת קרובים דומה לדין ירושה באופן אחר. דהיינו דאם מת מי דיותר קרוב אזי הדין דקרוב חוזר למי דרחוק יותר אם הוא הכי קרוב דקיים כמו דמצינו בירושה. אבל עוד צ״ב בזה.⁠ב
ב) בדין קורבה בגואל הדם
וכמו״כ יש לעיין בגדרי קורבה בדין גואל הדם. דאיתא ברמב״ם (פרק א מהלכות רוצח הל״ב) וז״ל מצוה ביד גואל הדם שנ׳ גואל הדם הוא ימית את הרוצח, וכל הראוי לירושה הוא גואל הדם עכ״ל. ומזה דהרמב״ם השווה את הדין דגואל הדם לדין ירושה, משמע דהמצוה חלה על אדם הכי קרוב לבד ולא על שאר הקרובים. אמנם לכאורה לפי״ז יש להקשות מההלכה הבאה ברמב״ם (פרק א מהלכות רוצח הל״ג) וז״ל האב שהרג את בנו, אם היה לנהרג בן הרי זה הורג אבי אביו מפני שהוא גואל, ואם אין לו בן אין אחד מן האחין נעשה גואל הדם להמית את אביו אלא בית דין ממיתין אותו עכ״ל. ומקור הדין הוא במכות (יב.) דהשווה את הדין דאין האח הופך להיות גואל הדם לאב הרוצח לדין הכללי דאין הבן יכול להיות שליח ב״ד להכות את אביו, וז״ל וכן תנא דבי רבי ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללתו, חוץ ממסית עכ״ל. ולכאורה צ״ע דלפי הרמב״ם דרק מי שבא בירושה מהווה הגואל הדם, אזי למה בעינן דין מיוחד דאין האח של הנרצח הופך להיות גואל האדם להרוג את האב, דהרי האב קודם בירושה ואין הו״א בכלל דאפשר לדלג על האב כדי שהאח יהפוך להיות גואל הדם.
ובילדותי שאלתי את הקושיא הזאת למו״ז הג״ר אליהו מפרוזי׳ן זצ״ל. והוא השיב דאע״פ דבעלמא האב קודם לירושה מהאח, מ״מ כאן הרמב״ם איירי היכא דהנרצח מת בלי בנים, ואם היה נשוי אזי אשתו נופלת ליבום. וא״כ האח המייבם קם על שם אחיו המת לנחלה ויורש את אחיו המת אפי׳ במקום האב. ולפי״ז שפיר מובן דברי הגמ׳ דיש הו״א דהאח המייבם הוא קודם לאב וראוי לירושה ולכן יחול עליו שם גואל הדם.
אבל אני הקשיתי על דברי מו״ז זצ״ל דאע״פ דבפועל האח המייבם קודם לאב לירושה, מ״מ מסברא זה אינו מעלה ואינו מוריד לגבי הדין קורבה דגואל הדם. דבעלמא הדין דירושה תלוי בחלות שם שארו הקרוב אליו וכל הקודם בקורבה קודם בירושה. ולפי״ז האב קודם בירושה מכיון דהאב יותר קרוב לבנו מהאחין. אמנם הדין דהיבם יורש את אחיו אפי׳ במקום האב אינו תלוי בחלות קורבה בין האחין אלא מהווה דין אחר דיקום על שם אחיו לנחלה. וא״כ אין לזה שייכות לדין של גואל הדם, ואע״פ דבפועל האח המייבם יורש את אחיו המת, מ״מ האב עצמו ראוי להיות גואל הדם, והדרא קושיא לדוכתא. ומו״ז זצ״ל הסכים לי.⁠ג
אולם לכאורה נראה לפרש את כל דברי הרמב״ם באופן אחר. דהמלים ״כל הראוי לירושה״ אינו משמע כל הקודם לירושה ולא קרוב אחר, אלא כל מי דמוגדר כ״ראוי לירושה״ נחשב כגואל הדם אע״פ דאינו יורש בפועל. וא״כ שפיר מובן למה יש הו״א דהאח נחשב כגואל הדם להרוג את אביו אע״פ דהאב יורש קודם להאחין.
אבל אם ״כל הראוי לירושה״ כולל כל היורשים בבת אחת לכאורה צ״ב דמי נחשב כ״ראוי לירושה״. דהרי כל ישראל בעצם ראוי לירוש כל ישראל אחר דכל עם ישראל קרובים אחד לשני, כדמבואר בגמ׳ (ב״ב קטו:) דהנחלה ממשמשת והולכת עד ראובן. וכן איתא בסוגיא דידן דאין לך אדם מישראל דאין לו גואלים. ולכאורה קשה לומר דכל ישראל (חוץ מהגרים) נחשבים כגואלי הדם מכיון דיש להם אפשרות לירוש אם מתו כל הקודם מהם בירושה.
וי״ל דיש לעיין בגדר דמשמוש נחלה, האם אמרינן דמי דיורש בפועל נחשב כקרוב המת וזוכה בירושה ישיר מהמת, או״ד הוא אינו יורש באופן ישיר מהמת אלא דמי דיותר קרוב זוכה בירושה בקבר ואז הירושה עוברת ליורשיו דעדיין בחיים. ונחלקו בזה הראשונים. ועיין ברמב״ן עה״ת (במדבר פרק כז פסוק ט) דרק הבן והאב יורשים באופן ישיר וכל שאר הקרובים יורשים מהם, וז״ל ועוד כי הירושה היא בשלשלת הזרע ביוצאי חלציו לא בצדדין, אם כן ״ונתתם את נחלתו לאחיו״ משמע נחלה שהאב יורש בקבר וממנו תבא לאחים עכ״ל.⁠ד ומסברא נראה לחלק בין הקרובים דמוזכרים בתורה ושאר כל הקרובים. די״ל דבנו, בתו, אביו, אחיו ואחי אביו דמוזכרים בתורה יורשים באופן ישיר מהמת, לעומת כל שאר קרובים דנכללים במלים ״ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה״ דרק יורשים דרך הקרובים הכתובים בקרא. וע״פ זה נראה לבאר דברי הרמב״ם לגבי גואל הדם ד״כל הראוי לירושה הוא גואל הדם״, דכוונתו היא להקרובים דמוזכרים בפרשת פנחס דיורשים באופן ישיר ולא בדרך משמוש נחלה בקבר, דכולם נחשבים כגואלי הדם.⁠ה וגם נראה דהיכא דכל הקרובים האלו דמוזכרים בתורה מתו והירושה ממשמשת והולכת לקרובים שלהם, אזי מי דיורש בפועל גם נחשב ״ראוי לירושה״ ומהווה הגואל הדם.
א. אבל עיין במאירי (כא. ד״ה כל שביארנו) דמשמע מדבריו דהדין דקרוב קרוב קודם מהווה דין קדימות בעלמא וז״ל ואם באו שנים לגאול הקרוב קרוב קודם שנאמר או דודו או בן דודו או אחד מאחיו יגאלנו עכ״ל.
ב. לכאורה כן איתא בגמ׳ למ״ד דגאולת קרובים רשות וז״ל וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלין עכ״ל.
ג. וע״ע בזה ברשימות שיעורים ליבמות (יז: רש״י ד״ה והא) דרבינו זצ״ל ביאר דנחלקו הראשונים האם יבם יורש מדין ירושה דעלמא אלא דיש לו קדימות, או דיש לו דין אחר דירושה. ורבינו זצ״ל הזכיר דיש לזה נ״מ בנוגע לגואל הדם.
ד. ועיין ברעק״א (על שלחן ערוך חושן משפט סימן רפא סעיף א) דדייק מלשון הרמב״ם דאח יורש באופן ישיר מאחיו ולא מהאב בקבר.
ה. ועיין ברשימות שיעורים ליבמות (לז: הערה 55) דרבינו זצ״ל הזכיר כל המהלך הזה בדברי הרמב״ם בקצרה.
ותוהים: בתי חצרים ושדה אחוזה הלא בהדיא כתיב [במפורש נאמר] ״על שדה הארץ יחשב״! ומשיבים: כפי שאמר רב נחמן בר יצחק שגאולת קרובים האמורה בשדה אחוזה הכוונה היא לקרוב קרוב קודם, שמי שקרוב יותר מחבירו עליו מוטלת החובה או זכות הגאולה, הכי נמי [כאן גם כן] בבתי החצרים ללמד לקרוב קרוב קודם.
The Gemara asks: But the cases of houses in open areas and the case of an ancestral field are written explicitly: “Shall be reckoned with the field of the country” (Leviticus 25:31). The Gemara answers: This is as Rav Naḥman bar Yitzḥak said, that the verse detailing the redemption by relatives stated with regard to an ancestral field teaches that the closer of a relative one is to the seller, the earlier one is in the order of redeeming the ancestral field. The obligation or merit to redeem the field applies first to one who is more closely related to the seller. So too, with regard to houses in open areas, this verse teaches that the closer of a relative one is to the seller, the earlier one is in the order of redeeming the house.
רש״ירשב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) הֵיכָא אִיתְּמַר דר״נדְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אַהָא דְּאִיבַּעְיָא לְהוּ עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְיִשְׂרָאֵל נִגְאָל לִקְרוֹבִים אוֹ אֵינוֹ נִגְאָל לִקְרוֹבִים אַלִּיבָּא דְּרַבִּי לָא תִּבְּעֵי לָךְ דְּאָמַר מִי שֶׁאֵינוֹ נִגְאָל בְּאֵלֶּה נִגְאָל בְּשֵׁשׁ אַלְמָא לָא מִיפְּרֵק.

The Gemara asks: Where was this opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak originally stated? The Gemara answers that it was stated with regard to this issue, as a dilemma was raised before the Sages: Can a Hebrew slave sold to a Jew be redeemed by his relatives or can he not be redeemed by his relatives? The Gemara comments: According to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, you should not raise the dilemma, as he says: One who is not redeemed by these relatives is redeemed by six years of service. Evidently, Rabbi Yehuda HaNasi holds that a Hebrew slave sold to a gentile cannot be redeemed by his relatives.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי שאינו נגאל באלה נגאל בשש – אלמא ס״ל דאין נגאל בקרובים.
ב ושואלים: היכא איתמר [היכן נאמר] דבר זה של רב נחמן בר יצחק במקורו? ומשיבים: אהא [על ענין זה], דאיבעיא להו [שנשאלה להם] ללומדים: עבד עברי הנמכר לישראל האם נגאל לקרובים או אינו נגאל לקרובים? ומעירים: אליבא [על פי שיטתו] של רבי לא תבעי [תישאל, תסתפק] לך שאמר: מי שאינו נגאל באלה, בקרובים — נגאל בשש, אלמא לא מיפרק [מכאן שאינו נגאל] בקרובים, שהרי הוא מניח שאינו נגאל ב״אלה״.
The Gemara asks: Where was this opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak originally stated? The Gemara answers that it was stated with regard to this issue, as a dilemma was raised before the Sages: Can a Hebrew slave sold to a Jew be redeemed by his relatives or can he not be redeemed by his relatives? The Gemara comments: According to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, you should not raise the dilemma, as he says: One who is not redeemed by these relatives is redeemed by six years of service. Evidently, Rabbi Yehuda HaNasi holds that a Hebrew slave sold to a gentile cannot be redeemed by his relatives.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן מַאי יָלְפִינַן שָׂכִיר שָׂכִיר וְלָא דָּרְשִׁי יִגְאָלֶנּוּ אוֹ דִילְמָא יִגְאָלֶנּוּ לָזֶה וְלֹא לְאַחֵר.

When you raise the dilemma, it is according to the opinion of the Rabbis. What is the halakha? Does one derive the verbal analogy comparing “hired worker” (Leviticus 25:40) and “hired worker” (Leviticus 25:53) from the case of a Jew sold to a gentile, and say that just as one can be redeemed by one’s relatives if sold to a gentile, so too, one can be redeemed if sold to a Jew? And at the same time one does not interpret homiletically the phrase “may redeem him” (Leviticus 25:48), stated with regard to one sold to a gentile, as a restricting term. Or perhaps the phrase “may redeem him” is in fact a restricting term, which indicates that this halakha applies only to this slave, i.e., only one sold to a gentile can be redeemed by relatives, and it does not apply to another slave, one sold to a Jew.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יגאלנו – כתיב בנמכר לעובד כוכבים גבי קרובים ומשמע מיעוטא.
כי תיבעי [כאשר תישאל] לך השאלה, הרי זה אליבא דרבנן [על פי שיטת חכמים] מאי [מה] הדין? האם ילפינן [לומדים אנו] בגזירה שווה ״שכיר״ ״שכיר״ מנמכר לגוי, וכשם שאם נמכר לגוי נגאל לקרובים — אף בישראל נגאל, ולא דרשי [ואינם דורשים] ״יגאלנו״ האמור בנמכר לגוי בלשון מיעוט, או דילמא [שמא] נאמר כי הכוונה ב״יגאלנו״ בנמכר לגוי היא לשון מיעוט שכוונתו לזה בלבד נאמרה הלכה זו שנגאל לקרובים ולא לאחר?
When you raise the dilemma, it is according to the opinion of the Rabbis. What is the halakha? Does one derive the verbal analogy comparing “hired worker” (Leviticus 25:40) and “hired worker” (Leviticus 25:53) from the case of a Jew sold to a gentile, and say that just as one can be redeemed by one’s relatives if sold to a gentile, so too, one can be redeemed if sold to a Jew? And at the same time one does not interpret homiletically the phrase “may redeem him” (Leviticus 25:48), stated with regard to one sold to a gentile, as a restricting term. Or perhaps the phrase “may redeem him” is in fact a restricting term, which indicates that this halakha applies only to this slave, i.e., only one sold to a gentile can be redeemed by relatives, and it does not apply to another slave, one sold to a Jew.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) ת״שתָּא שְׁמַע בְּכֹל גְּאוּלָּה תִּתְּנוּ לְרַבּוֹת בָּתִּים וְעֶבֶד עִבְרִי מַאי לָאו בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְעֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְיִשְׂרָאֵל הלָא עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְנׇכְרִי1.

Come and hear a baraita: “And in all of your ancestral land you shall grant redemption for the land” (Leviticus 25:24). The inclusive expression “in all” serves to include houses and a Hebrew slave. What, is it not correct to say that this includes houses of walled cities and a Hebrew slave sold to a Jew? The Gemara rejects this interpretation: No, one can say that this is referring to a Hebrew slave sold to a gentile.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תא שמע [בוא ושמע]: נאמר ״בכל... גאלה תתנו״לרבות בתים ועבד עברי. מאי לאו [האם אין] הכוונה לבתי ערי חומה ועבד עברי הנמכר לישראל? ודוחים: לא, אפשר לומר שמדובר בעבד עברי הנמכר לגוי.
Come and hear a baraita: “And in all of your ancestral land you shall grant redemption for the land” (Leviticus 25:24). The inclusive expression “in all” serves to include houses and a Hebrew slave. What, is it not correct to say that this includes houses of walled cities and a Hebrew slave sold to a Jew? The Gemara rejects this interpretation: No, one can say that this is referring to a Hebrew slave sold to a gentile.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְנׇכְרִי1 בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ {ויקרא כ״ה:מ״ט} אוֹ דוֹדוֹ אוֹ בֶן דּוֹדוֹ יִגְאָלֶנּוּ

The Gemara asks: It is explicitly written with regard to a Hebrew slave sold to a gentile: “Either his uncle or his uncle’s son may redeem him” (Leviticus 25:49). If so, it is unnecessary to derive the option of redemption by a relative from an inclusive expression in a different verse.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: עבד עברי הנמכר לגוי הלא בהדיא כתיב ביה [במפורש כתוב בו] ״או דדו או בן דדו יגאלנו״ (ויקרא כה, מט) ואין צורך ללמדו מלשון ריבוי שבפסוק אחר!
The Gemara asks: It is explicitly written with regard to a Hebrew slave sold to a gentile: “Either his uncle or his uncle’s son may redeem him” (Leviticus 25:49). If so, it is unnecessary to derive the option of redemption by a relative from an inclusive expression in a different verse.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

קידושין כא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה קידושין כא., ר׳ חננאל קידושין כא. – מהדורת הרב אהרן אייזנבך והרב אברהם ישעיהו שולביץ, בתוך: אהל חייא לזכר הגרח"א צוובנר, בעריכת הרב הלל מן, ירושלים תשס"ו, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), רש"י קידושין כא., תוספות קידושין כא., תוספות רי"ד קידושין כא., רשב"א קידושין כא. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי קידושין כא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א קידושין כא., מהרש"ל חכמת שלמה קידושין כא., מהרש"א חידושי הלכות קידושין כא., פני יהושע קידושין כא., רשימות שיעורים לגרי"ד קידושין כא. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן והרב יוסף צבי ברונשטיין, פירוש הרב שטיינזלץ קידושין כא., אסופת מאמרים קידושין כא.

Kiddushin 21a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Kiddushin 21a, R. Chananel Kiddushin 21a, Rashi Kiddushin 21a, Tosafot Kiddushin 21a, Tosefot Rid Kiddushin 21a, Rashba Kiddushin 21a, Meiri Kiddushin 21a, Ritva Kiddushin 21a, Maharshal Chokhmat Shelomo Kiddushin 21a, Maharsha Chidushei Halakhot Kiddushin 21a, Penei Yehoshua Kiddushin 21a, Reshimot Shiurim Kiddushin 21a, Steinsaltz Commentary Kiddushin 21a, Collected Articles Kiddushin 21a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144