×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) [א]וּמַשְׁתִּין מַיִם עָרוּם לִפְנֵי מִטָּתוֹ אוְהַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּפְנֵי כָּל חַי אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לִשְׁמוּאֵל ואפי׳וַאֲפִילּוּ לִפְנֵי עַכְבָּרִים א״לאֲמַר לֵיהּ שִׁינָּנָא לָא אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁל בֵּית פְּלוֹנִי שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בִּפְנֵי עַבְדֵיהֶם וְשִׁפְחוֹתֵיהֶם.
and a man who urinates naked next to his bed; and one who engages in intercourse in the presence of any living being. Rav Yehuda said to Shmuel: Does the phrase: In the presence of any living being, mean even in the presence of mice? Shmuel said to him: Shinnana, that is not the case. Rather, it is referring to a situation such as in so-and-so’s house, where they engage in intercourse in the presence of their Canaanite slaves and maidservants.
עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ומשתין מים ערום לפני מטתו – דאמר בשבת (דף סב:) דקשה לעניותא ויש ספרים דגרסי הכא משמש מטתו ערום וכן הוא בויקרא רבה וטעמא שיש לו להיות צנוע בשעת תשמיש כדאמרינן בנדרים (דף כ.).
שמשמשין מטותיהן בפני עבדיהן – ומיירי בלילה או במקום אפל דבמקום אורה אפי׳ בלא לפני עבדיהם אסור.
ולעולם יזהר אדם מן הסכנות הן בעניני מאכל ומשתה הן בשאר ענינים ועל זו אמרו המקיז דם ושמש מטתו דמו בראשו:
מקרקיש זגי בכלתיה פרש״י ז״ל פעמונים התלויים בכילה להשמיע קול שיפרשו ממנו ול״נ לר״ת דאין זה צניעות להודיע לבני ביתו שהוא רוצה לשמש ונראה לו כפי׳ הערוך דגרסי׳ גזי שהוא מין זבובים דאמרינן במס׳ (טהרות) בכורות הגזין והצרעין דומיא דרב פפא ואביי דבלו דידבי ופרוחי אלא שכל אחד מוסיף צניעות (להכריע) [להבריח] עוד הקטנים יותר:
גמ׳ מאן בעי פקולי בנהמא. נ״ב פי׳ לתשמיש על דרך הלחם אשר הוא אוכל:
רש״י בד״ה אמר כו׳ כלי חרס הס״ד:
תוס׳ בד״ה משתין מים ערום לפני כו׳ כצ״ל:
ומשתין מים ערום לפני מטתו כו׳. בפרק במה אשה מפורש משום עניות ופרש״י שם דאמרינן פרק כל הבשר שרא דעניותא ניבול שמיה ואוהב מקום המאוס כו׳ וערום דנקט אורחא דמלתא מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין כו׳ עכ״ל ובתוספות כתבו וי״ס דגרסי הכא משמש מטתו כו׳ כדאמרינן בנדרים עכ״ל ר״ל דגרסינן הכא המשמש מטתו ערום דהיינו פריצות שיש להיות צנוע בשעת תשמיש כדאמרינן בנדרים דמגלה טפח ומכסה טפח כו׳ וק״ל:
והאיש המשתין מים כשהוא ערום לפני מטתו, והאדם המשמש מטתו בפני כל חי. אמר ליה [לו] רב יהודה לשמואל: האם הכוונה בביטוי הכולל ״בפני כל חי״ לכל בעלי החיים שהם ואפילו לפני עכברים? אמר ליה [לו]: שיננא [גדול השינים], לא, אלא הכוונה לכגון האנשים של בית פלוני שמשמשין מטותיהן בפני עבדיהם ושפחותיהם.
and a man who urinates naked next to his bed; and one who engages in intercourse in the presence of any living being. Rav Yehuda said to Shmuel: Does the phrase: In the presence of any living being, mean even in the presence of mice? Shmuel said to him: Shinnana, that is not the case. Rather, it is referring to a situation such as in so-and-so’s house, where they engage in intercourse in the presence of their Canaanite slaves and maidservants.
עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאִינְהוּ מַאי דְּרוּשׁ {בראשית כ״ב:ה׳} שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר.

The Gemara asks: And those members of that household, who act in that manner, what verse do they interpret in a manner that allows them to do so? The Gemara answers: They reference the verse in which Abraham said to his two servants: “Remain here with [im] the donkey” (Genesis 22:5). This verse is interpreted as meaning that they are a nation [am] comparable to a donkey. The members of the aforementioned household thought that it is permitted to engage in intercourse in the presence of animals, and therefore one can do so in the presence of his Canaanite slaves and maidservants.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואינהו מאי דריש כו׳ עם הדומה לחמור כו׳. שמואל ודאי דס״ל הך דרשא לענין שאין יחוס לעבד ואין קידושין תופסים בו כדאמרינן במסכת קידושין אלא דהכא לענין צניעות כיון דיש בהם דעת אין סברא לחלק וגם לפני העבד מילי דפריצותא הוא ואינהו דאסרי בפני כל חי החמירו טפי כמ״ש הטור א״ח וק״ל:
ומבררים: ואינהו [והם], אותם אנשי בית פלוני שנהגו כן, מאי דרוש [מה מאין דרשו] שמותר לעשות כן? — שכך אמר אברהם לשני עבדיו לפני העקידה: ״שבו לכם פה עם החמור״ (בראשית כב, ה), שבא להשוותם ולומר שהריהם עם הדומה לחמור. וסברו אנשי אותו בית שכשם שמותר לשמש לפני בעלי חיים, כך מותר לשמש לפני עבדים ושפחות.
The Gemara asks: And those members of that household, who act in that manner, what verse do they interpret in a manner that allows them to do so? The Gemara answers: They reference the verse in which Abraham said to his two servants: “Remain here with [im] the donkey” (Genesis 22:5). This verse is interpreted as meaning that they are a nation [am] comparable to a donkey. The members of the aforementioned household thought that it is permitted to engage in intercourse in the presence of animals, and therefore one can do so in the presence of his Canaanite slaves and maidservants.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְקַרְקֵשׁ זָגֵי דְּכִילְּתָא אַבָּיֵי בָּאלֵי דִּידְבֵי רָבָא בָּאלֵי פָּרוֹחֵי.

The Gemara cites practices of modesty observed by the Sages. Rabba bar Rav Huna would sound the bells [zagei] of the canopy above his bed when engaging in intercourse, so that people would know to keep away. Abaye would even drive away flies [didevei] from around his bed, so that he would not engage in intercourse in their presence, and Rava would drive away gnats [peruḥei].
ר׳ חננאלרש״יתוספותרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מקרקש גזי].⁠א
ב... [להו]⁠ציא העופ⁠[ות]⁠ג.
א. תוספות ד״ה מקרקש: ונראה לו (לר״ת) כגירסת ר״ח והערוך וכו׳. ובערוך ערך גז ח: מקרקש גזי דכלתיה, פי׳ ממיני דבורין וצרעין הן.
ב. ארבעת הקטעים דלהלן מכתי״ב מס׳ 2 (T-S NS 329.619), שני דפים קרועים מחוברים (פינה אחת הודבקה הפוך בדף הלא נכון).
ג. בערוך ערך כל: אביי כלי דידבי, רב פפא כלי פרוחי. פי׳ מגרש העופות ומגרש הזבובים.
מקרקש זגי – פעמונים התלויים בכילה שסביב מטתו מקשקשן בעת תשמיש לסור בני ביתו משם.
באלי דידבי – מגרש הזבובים שלא לשמש מטתו בפני כל חי.
פרוחי – יתושים.
מקרקש זגי – פ״ה פעמונים התלוים בכילה להוציא ממנו בני ביתו וקשה לר״ת דאין זה מדת צניעות ונראה לו כגירסת ר״ח והערוך [ערך גזח׳] מקרקש גזי זבובים דאמר בבכורות (דף ז:) דבש הגזין והצירעין והוי דומיא דאביי דבלי דידבי ורבא דבלי פרוחי.
רבה בר רב הונא מקרקש זגי דכילתא – פ׳ רש״יא פעמונים תלויין בכילה שסביב מטתו ומקרקשן בעת תשמיש לסיר בני ביתו. ואין זו דרך צניעות אפילו לקליםב. אלא כדי שיברחו העכברים והתרנגולים היה עושה, וכעין עובדי דדידבי ופרוחי היא.
ובספר הישרג מפורש דזגי מין דבורים הם, כדאמרי בבכורותד דבש הגזין וצרעין, [ואין זה נכון, דודאי אין שמן של דבורים גזין, אלא הגזין שמן, וכמו שמפורש בבכורות הגזין וצרעין ולא קתני הגזין והצרעין]⁠ה או גזין וצרעין. ועוד שאין לשון קרקוש [בא אלא] על הפעמונים שפי׳ רש״י ז״ל.
א. ד״ה מקרקש.
ב. וכ״ה בתוס׳ וראשונים. ועי׳ ערל״נ.
ג. סי׳ קעב (מהדו׳ שלזינ׳).
ד. ז, ב.
ה. תקנתי ע״פ חי׳ הר״א, וכונתו שהה״א שבהגזין הוא משורש השם ולא ה״א הידיעה, ועי׳ ערל״נ.
ומביאים מדרכיהם של חכמים בשמירת הצניעות: שרבה בר רב הונא היה מקרקש זגי דכילתא [משמיע קול פעמוני הכילה, החופה על מטתו] בשעת תשמישו, שיידעו כי אין להתקרב לשם. ואילו אביי היה אף באלי דידבי [מגרש זבובים] שסביב מיטתו, לבל ישמש לפניהם, ואילו רבא היה באלי פרוחי [מגרש יתושים] שסביב מיטתו בשעת התשמיש.
The Gemara cites practices of modesty observed by the Sages. Rabba bar Rav Huna would sound the bells [zagei] of the canopy above his bed when engaging in intercourse, so that people would know to keep away. Abaye would even drive away flies [didevei] from around his bed, so that he would not engage in intercourse in their presence, and Rava would drive away gnats [peruḥei].
ר׳ חננאלרש״יתוספותרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי ה׳חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הֵן שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָן מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ וְדָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ הָאוֹכֵל שׁוּם קָלוּף וּבָצָל קָלוּף וּבֵיצָה קְלוּפָה וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין מְזוּגִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן הַלַּיְלָה וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהַנּוֹטֵל צִפׇּרְנָיו וְזוֹרְקָן לרה״רלִרְשׁוּת הָרַבִּים בוְהַמַּקִּיז דָּם וּמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ.:

Rabbi Shimon ben Yoḥai further says: There are five actions with regard to which one who performs them is held liable for his own life, and his blood is upon his own head, i.e., he bears responsibility for his own demise. They are as follows: One who eats peeled garlic or a peeled onion or a peeled egg, and one who drinks diluted drinks; all these are referring to items only when they were left overnight. And one who sleeps at night in a cemetery, and one who removes his nails and throws them into a public area, and one who lets blood and immediately afterward engages in intercourse.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
... ... ...נמי הא [ד]ר׳ ש⁠[מע׳ בן יוחאי, חמשה דבר]⁠ים העושה [אותן מתחייב בנפשו, האוכל שום] קלוף ו⁠[בצ]⁠ל [ו]⁠בי⁠[צה קלופין] ... ... ...
דמו בראשו – נענש על עצמו וחובת דמו נדרשת ממנו לאחר מיתתו וראיה לדבר ודמו בראשנו דמרגלים (יהושע ב) חובת דמו יהא מוטל בראשנו.
ומתחייב בנפשו – כלומר הוא גורם לעצמו.
שעבר עליהם הלילה – אכולהו קאי אשום ובצל ומשקין.
הנוטל צפרניו וזורקן לרה״ר. בפ״ג דמו״ק אמרינן דשלא במקומן לא מזקי:
העושה אותם מתחייב בנפשו ודמו בראשו כו׳. הלשון כפול ויש לפרש מתחייב בנפשו על נפש עצמו שמזיקו בדברים אלו ודמו של איש אחר שניזק בראשו של העושה כגון נוטל צפרניו וזורקן דליכא לפרש אלא שמזיק אשה עוברה ע״י זריקתו ואפשר שזה שדקדק רש״י לפרש ודמו בראשו כמו ודמו בראשינו דמרגלים ולא הביא קרא דלעיל מיניה ודמו בראשו דההוא מתפרש דמו של עצמו בראשו של העושה משא״כ ודמו בראשינו דמתפרש חובת דם של אחר בראשינו כי הכא ודו״ק:
א ומביאים עוד ממה שאמר ר׳ שמעון בן יוחי בהנהגות האדם: חמישה דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו, ואלו הן: האוכל שום קלוף, ובצל קלוף, וביצה קלופה, והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן על כל אחד מהדברים האמורים הלילה, והלן בבית הקברות, והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים, והמקיז דם ומשמש מטתו מיד.
Rabbi Shimon ben Yoḥai further says: There are five actions with regard to which one who performs them is held liable for his own life, and his blood is upon his own head, i.e., he bears responsibility for his own demise. They are as follows: One who eats peeled garlic or a peeled onion or a peeled egg, and one who drinks diluted drinks; all these are referring to items only when they were left overnight. And one who sleeps at night in a cemetery, and one who removes his nails and throws them into a public area, and one who lets blood and immediately afterward engages in intercourse.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הָאוֹכֵל שׁוּם קָלוּף כּוּ׳.: ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּמַנְּחִי בְּסִילְּתָא וּמְצַיְּירִי וַחֲתִימִי רוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶן וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא שִׁיֵּיר בָּהֶן עִיקָּרָן אוֹ קְלִיפָּתָן אֲבָל שִׁיֵּיר בָּהֶן עִיקָּרָן אוֹ קְלִיפָּתָן לֵית לַן בַּהּ.:

The Gemara analyzes this statement of Rabbi Shimon ben Yoḥai, beginning with the case of one who eats peeled garlic, a peeled onion, or a peeled egg, when they were left overnight. The Gemara notes: And these peeled foods are dangerous even if they are placed in a basket and they are tied and sealed in that basket throughout the night, as an evil spirit rests upon them. And we said that eating them is dangerous only if one did not leave on them their roots or their shells. But if one left on them their roots or their shells, we have no problem with it.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
... צרירי וח⁠[תימי ... רוח רעה שורה ע]⁠ליהם. והוא של⁠[א שייר] ... ... ...ו יש לה א.. ... ..כל, א⁠[בל שייר לית ל]⁠ן [ב]⁠ה, כול׳.
ערך נגסטר
נגסטרא(נדה יז.) ולא אמרן אלא דלא שקל בנגוסטרי. (מועד קטן י״ח.) אמר רב ובנגוסטרי אסור פי׳ גאון מלקט ורהיטני מספרים זוג ונגוסטר מלקט ידוע הוא וצורתו חתיכת ברזל אורכה כארבע או חמש אצבעות ורחבה כחצי אצבע וראשה חד הרבה מניחין אותה על נימת השיער והגודל מצד אחד ומורטין רהיטני צוציפתא בלשון ארמי ובל׳ ישמעאל מאנקיש שני שוקים יש לה פעמים שעשויה כלי אחד מחובר מעיקרו ופעמים נעשית של פרקים שמפרקין ומחברין אותה זוג שעשוי לכסימת שער ונקרא בל׳ ישמעאל אל גלם והוא שני שוקים של פרחים באחד נקבות באחד זכרות מכניסין זה בזה ונוטלין את השיער נגוסטר שקול טופרי בל׳ ארמי ופי׳ נוטל ציפורנים כן שמו בל׳ ארמי ובלשון ישמעאל קורין אלמקץ ואלמקראץ וגם לחייטים יש נגוסטר אבל תער ומספרים משונים מעט זה מזה ויש שינוי בין לשון תורה ובין לשון חכמים כי תער של תורה בל׳ חכמים מספרים וכן מתרגמינן אותו והוא אלמוס שעשוי לגלוח ולהשחתה ואשר אינו משחית לגמרי נקרא בלשון חכמים תער וקשיא לן על פירוש הגאון הא דגרסינן (נזיר כח) אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי המעביר בית השחי הרי זה לוקה הא בתער הא במספרים הא רב נמי בתער קאמר כעין תער (א״ב גנוסטר כתוב בנוסחאות וכן נהירא פי׳ קניסטיר בלשון יוני מין תער):
א. [בריטווע.]
בסילתא – סל.
עיקרן – שערות שבראש השום והבצל.
הא דאמרינן לצפרנים ולא אמרן וכו׳ – ואסיקנא לאו מילתא היא, אכולהו קאמרינן מדגרסינן פ׳ ואלו מגלחיןא ר׳ יוחנן שקל טופריה בשניה וזרקינהו בי מדרשא, ואקשינן עליה היכי עביד הכי והתניא זורקן רשע, ופריק אשה בבי מדרשא לא שכיחי, וכ״ת דילמא כנשי להו לבראי הואיל ואישתני אישתני. אלמא שאפי׳ בלא גנוסטרי ודידה בלחוד אסור.
א. מו״ק יח, א. בנדפס: ואסיקנא ולא היא לכולי מילתא חיישינן. ותקנתי ע״פ ב׳ כתה״י, וכ״ה בחי׳ הר״א, ואפשר דלרבנו ל״ה הגי׳ ״לכולה מילתא חיישינן״. וכ״כ בהערות למאורות מו״ק שם.
ומפרטים: האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה — יש בדבר סכנה, ואף על גב דמנחי בסילתא ומציירי וחתימי [ואף על פי שמונחים הדברים הקלופים בסל, וצרורים וחתומים בו] במשך הלילה, לפי שבכגון זה רוח רעה שורה עליהן. ולא אמרן [אמרנו] שיש באכילתם משום סכנה, אלא רק בזמן שלא שייר בהן את עיקרן (שורשם) או את קליפתן, אבל אם שייר בהן עיקרן או קליפתןלית לן [אין לנו] בה סכנה באכילתם.
The Gemara analyzes this statement of Rabbi Shimon ben Yoḥai, beginning with the case of one who eats peeled garlic, a peeled onion, or a peeled egg, when they were left overnight. The Gemara notes: And these peeled foods are dangerous even if they are placed in a basket and they are tied and sealed in that basket throughout the night, as an evil spirit rests upon them. And we said that eating them is dangerous only if one did not leave on them their roots or their shells. But if one left on them their roots or their shells, we have no problem with it.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין מְזוּגִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן הַלַּיְלָה.: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל וְהוּא שֶׁלָּנוּ בִּכְלֵי מַתָּכוֹת אָמַר רַב פָּפָּא וּכְלֵי נֶתֶר כִּכְלֵי מַתָּכוֹת דָּמוּ וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְהוּא שֶׁלָּנוּ בִּכְלֵי מַתָּכוֹת וּכְלֵי נֶתֶר כִּכְלֵי מַתָּכוֹת דָּמוּ.:

Rabbi Shimon ben Yoḥai further mentions one who drinks diluted drinks that were left overnight. Rav Yehuda says that Shmuel says: And that is dangerous only when they were left overnight in metal vessels. Rav Pappa says: And natron vessels are considered like metal vessels in this regard. And Rabbi Yoḥanan likewise says: And that is dangerous only when they were left overnight in metal vessels, and natron vessels are considered like metal vessels in this regard.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד אמר ר׳ שמעון בן יוחאי כי השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה יש בדבר סכנה. אמר רב יהודה, אמר שמואל: והוא (ובלבד) שלנו (ששהו משך לילה) בכלי מתכות. אמר רב פפא: וכלי נתר ככלי מתכות דמו [נחשבים] לענין זה. וכן אמר ר׳ יוחנן: והוא שלנו בכלי מתכות, וכלי נתר ככלי מתכות דמו [נחשבים].
Rabbi Shimon ben Yoḥai further mentions one who drinks diluted drinks that were left overnight. Rav Yehuda says that Shmuel says: And that is dangerous only when they were left overnight in metal vessels. Rav Pappa says: And natron vessels are considered like metal vessels in this regard. And Rabbi Yoḥanan likewise says: And that is dangerous only when they were left overnight in metal vessels, and natron vessels are considered like metal vessels in this regard.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת.: כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ טוּמְאָה זִימְנִין דִּמְסַכְּנִין לֵיהּ.:

Rabbi Shimon ben Yoḥai also says: And one who sleeps in a cemetery places himself in danger. The Gemara notes that this is the case if he does so in order that a spirit of impurity will rest upon him, as sometimes the evil spirits in the cemetery endanger the one who sleeps there.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רוח טומאה – כמדת הלצים שקורין גרמנטי״ר האוחזים את העיניים.
רוח טומאה. פרש״י כמדת הלצים כו׳ האוחזים את העינים עכ״ל אבל בפ׳ ד׳ מיתות קאמרינן מעונן זה האוחז את העינים ודורש אל המתים הוא הלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה ולכאורה ק״ק דקאמר זימנין דמסכנין ליה והא איסורא נמי איכא ולפי מ״ש הב״י בטור י״ד סימן קע״ט ע״ש דהיינו דוקא במרעיב עצמו ולן בבית הקברות כו׳ כדקאמר התם אבל בלא מרעיב עצמו לא הוה כלל דורש אל המתים וכההיא עובדא דחסיד בברכות דשמע ב׳ רוחות שמספרות זו לזו כו׳ ניחא קצת דה״נ הכא איירי בלן בבית הקברות כו׳ ולא הרעיב עצמו מקודם ודו״ק:
ועוד אמר ר׳ שמעון בן יוחאי כי הלן בבית הקברות הרי זה מסוכן. ומסבירים: הרי זה אמור במי שלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. וזאת, משום שזימנין [פעמים] כוחות הטומאה המצויים בבית הקברות מסכנין ליה [מסכנים אותו] את הלן.
Rabbi Shimon ben Yoḥai also says: And one who sleeps in a cemetery places himself in danger. The Gemara notes that this is the case if he does so in order that a spirit of impurity will rest upon him, as sometimes the evil spirits in the cemetery endanger the one who sleeps there.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהַנּוֹטֵל צִפׇּרְנָיו וְזוֹרְקָן לִרְשׁוּת הָרַבִּים.: מִפְּנֵי שֶׁאִשָּׁה מְעוּבֶּרֶת עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן וּמַפֶּלֶת וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּשָׁקֵיל בִּגְנוּסְטְרֵי וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּשָׁקֵיל דִּידֵיהּ וּדְכַרְעֵיהּ וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא גַּז מִידֵּי בָּתְרַיְיהוּ אֲבָל גַּז מִידֵּי בָּתְרַיְיהוּ לֵית לַן בַּהּ וְלָא הִיא לְכוּלַּהּ מִילְּתָא חָיְישִׁינַן.

The next case is one who removes his nails and throws them into a public area. The Gemara explains that this is dangerous because a pregnant woman might pass over them, and this can cause her to miscarry. And we said this halakha only when one removes his nails with scissors [bigenosteri]. And furthermore, we said this halakha only when one removes the nails of his hand and his foot together. And we said this halakha only when he did not cut anything else after his nails, but if he cut something else after them, we have no problem with it. The Gemara comments: And that is not so; rather, we are concerned with regard to the entire matter, i.e., in all cases.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[והנוטל ציפר]⁠ניו וזורקן ברשו⁠[ת] הרבים, מפני ש⁠[אשה עובר]⁠ה עוברת עליהן ומפלת. והוא דשקלינ⁠[הו] בנגיסטרי. פי⁠[ר]׳, זוגי. והוא דשקל של ידיו [ורג]⁠ליו. ואסיקנה: [ולא היא, לכול]⁠ה מילתא חישינן.
א... מלשון ... ... ... ... בלאי בגדים דקים ו.. ... ... ב[צמר] נקי בן יומו שכוב⁠[נין] אותו למילת.
א. עוד כמה מילים בפינה העליונה (שהודבקה בצד הלא נכון): והא / מיטתו / ביום ת / דקתאני לש / לשון בדיקה
ב. בערוך ערך מל (י״ד): במילא פרהבא. גם זה מלשון צמר נקי שכובנין אותו למילת. וראה שבת נד, א. ובר״ח שם: כבונות. מכבנין עור הטלה מיום לידתו עד ח׳ ימים. וזהו צמר רך הנקרא מילא.
בגנוסטרי – מספרים.
ועוד אמר ר׳ שמעון בן יוחאי כי יש סכנה באדם הנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים. והסבר הדבר: מפני שאשה מעוברת עלולה שתהיה עוברת מעליהן, ועלול שתהא מפלת בשל כך את עוברה. ולא אמרן [אמרנו] שיש בדבר זה סכנה אלא רק במקרה דשקיל בגנוסטרי [שנוטל צפרניו במספריים]. וכן לא אמרן [אמרנו] שיש סכנה בדבר זה אלא רק במקרה דשקיל דידיה ודכרעיה [שנוטל צפרני ידו ורגלו]. ולא אמרן [אמרנו] שיש בדבר זה סכנה אלא רק במקרה שלא גז מידי בתרייהו [גזז דבר כלשהו אחריהן], אבל אם גז מידי בתרייהו [גזז דבר אחריהן]לית לן [אין לנו] בה חשש סכנה. ומסכמים: ולא כך היא הלכה, אלא לכולה מילתא חיישינן [לכל הדבר, בכל האופנים, אנו חוששים] לסכנה.
The next case is one who removes his nails and throws them into a public area. The Gemara explains that this is dangerous because a pregnant woman might pass over them, and this can cause her to miscarry. And we said this halakha only when one removes his nails with scissors [bigenosteri]. And furthermore, we said this halakha only when one removes the nails of his hand and his foot together. And we said this halakha only when he did not cut anything else after his nails, but if he cut something else after them, we have no problem with it. The Gemara comments: And that is not so; rather, we are concerned with regard to the entire matter, i.e., in all cases.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ג׳שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּצִּפׇּרְנַיִם שׂוֹרְפָן חָסִיד קוֹבְרָן צַדִּיק זוֹרְקָן רָשָׁע.:

With regard to removing one’s nails, the Sages taught: Three matters were stated with regard to removing nails: One who burns them is pious, as he eradicates them entirely; one who buries them is on the slightly lower level of a righteous individual, as they might be dug up; and one who simply throws them where a person might step upon them is wicked.
רש״יתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חסיד – עדיף מצדיק. כשקוברן איכא למיחש דהדרי ומגלו.
שורפן חסיד – דליכא למיחש שמא יתגלו ובערוך [ערך שלש] פירש ששרפת צפורן מזקת לאדם וכן כל דבר הבא מן האדם כדאמר בס״פ כלל גדול (שבת דף עה:) גבי דם הנדה איידי דחלשא לא מצנעה לשונרא ולכך הוא חסיד שמחמיר לשורפן אע״ג שמזיק לו.
שורפן חסיד. פי׳ הערוך משום דשריפת צפרנים או כל דבר שהוא מגופו מזיק לו וגם מסריח לו בשעת שריפה הלכך מיקרי חסיד:
ועוד בענין ההנהגה בנטילת צפרניים תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה דברים נאמרו בנטילת הצפרנים: השורפן — הריהו חסיד שמכלה אותם לגמרי, הקוברן — הריהו בדרגה פחותה ממנו ואינו אלא צדיק, שיתכן ויתגלו ויעברו עליהם, ואילו הזורקן סתם — הריהו רשע.
With regard to removing one’s nails, the Sages taught: Three matters were stated with regard to removing nails: One who burns them is pious, as he eradicates them entirely; one who buries them is on the slightly lower level of a righteous individual, as they might be dug up; and one who simply throws them where a person might step upon them is wicked.
רש״יתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְהַמַּקִּיז דָּם וּמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ.: דְּאָמַר מָר מַקִּיז דָּם וּמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ הֹוִיין לוֹ בָּנִים וִיתְּקִין הִקִּיזוּ שְׁנֵיהֶם וְשִׁמְּשׁוּ הֹוִיין לוֹ בָּנִים בַּעֲלֵי רָאתָן אָמַר רַב וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא טְעֵים מִידֵּי אֲבָל טְעֵים מִידֵּי לֵית לַן בַּהּ.

The Gemara discusses the final clause of Rabbi Shimon ben Yoḥai’s statement: And one who lets blood and immediately afterward engages in intercourse. This is as the Master said: With regard to one who lets blood and afterward engages in intercourse, he will have weak [vittakin] children conceived from this act of intercourse. If both of them, husband and wife, let blood and engaged in intercourse, he will have children afflicted with a disease known as ra’atan. Rav says: And we said this only in a case when he did not taste anything after letting blood, but if he tasted something then we have no problem with it.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך ראתן
ראתןא(גיטין ע) (נדה יז.) הקיזו שריהן ושימשו הוויין להן בנים בעלי ראתן (בראשית רבה מא וינגע ה׳ את פרעה ובויקרא רבה בריש זאת תהיה) אמר רשב״ג מצאתי זקן אחד מוכה שחין בציפורי ואמר לי כ״ד מוכי שחין הן ואין לך מכולן רע לתשמיש אלא ראתן בלבד ובו לקה פרעה הרשע (א״ב פי׳ בל״י כל מין נזילה וגם זוב דם ושכבת זרעו שלשול):
א. [רינען כון דעם קערפער.]
ויתקין – חלשים.
בעלי ראתן – חלשים יותר מדאי שיש להם שרץ במוחם כדאמר בכתובות.
ועוד אמר ר׳ שמעון בן יוחאי כי יש סכנה באדם המקיז דם ומיד לאחר מכן משמש מטתו. ומסבירים, שכן אמר רב [החכם]: המקיז דם ולאחר מכן משמש מטתוהויין [יהיו] לו מזיווג זה בנים ויתקין [חלושים]. ואם הקיזו דם שניהם, הבעל והאשה, ושמשו לאחר מכן — הויין [יהיו] לו בנים בעלי ראתן (חולי זיבה). אמר רב: ולא אמרן [אמרנו] שיש סכנה בדבר אלא כשלא טעים מידי [טועם דבר] לאחר שהקיז, אבל אם טעים מידי [טועם דבר]לית לן [אין לנו] בה חשש.
The Gemara discusses the final clause of Rabbi Shimon ben Yoḥai’s statement: And one who lets blood and immediately afterward engages in intercourse. This is as the Master said: With regard to one who lets blood and afterward engages in intercourse, he will have weak [vittakin] children conceived from this act of intercourse. If both of them, husband and wife, let blood and engaged in intercourse, he will have children afflicted with a disease known as ra’atan. Rav says: And we said this only in a case when he did not taste anything after letting blood, but if he tasted something then we have no problem with it.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב חִסְדָּא אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י״ט:י״ח} וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ מַאי מַשְׁמַע אָמַר אַבָּיֵי שֶׁמָּא יִרְאֶה בָּהּ דָּבָר מְגוּנֶּה וְתִתְגַּנֶּה עָלָיו אָמַר רַב הוּנָא יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵם וְאֵין מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בַּיּוֹם.

§ Rav Ḥisda says: It is prohibited for a person to engage in intercourse by day, as it is stated: “And you shall love your fellow as yourself” (Leviticus 19:18). The Gemara asks: From where is this inferred? Abaye says: If one engages in intercourse by day, perhaps the husband will see some repulsive matter in his wife and she will become repugnant to him, which will cause him to hate her, and he will thereby violate this mitzva. Rav Huna says: Jews are holy, and they do not engage in intercourse by day.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנאמר ואהבת לרעך כמוך וגו׳ שמא יראה בה דבר מגונה כו׳. וע״פ מ״ש בהאי קרא מאי דסני לך לחברך לא תעביד ולזה אמרו המשמש מטתו לאור הנר הרי זה מגונה מדה כנגד מדה שהוא עושה שאפשר שתתגנה עליו וק״ל:
ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום. דמידי דצניעות הוא גדר ערוה וכמאמרם כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה כו׳ כפרש״י פ״ק דקדושין ע״ש:
ב ועוד בענין דרך התשמיש, אמר רב חסדא: אסור לו לאדם שישמש מטתו ביום, שנאמר: ״ואהבת לרעך כמוך״ (ויקרא יט, יח). ושואלים: מאי משמע [מה, כיצד נשמע] איסור זה מהפסוק? אמר אביי: שאם ישמש ביום, יש לחשוש שמא אגב כך יראה בה הבעל באשתו דבר מגונה, ותתגנה עליו, ונמצא עובר על מצות ״ואהבת לרעך כמוך״. אמר רב הונא: ישראל קדושים הם, ואין משמשין מטותיהן ביום.
§ Rav Ḥisda says: It is prohibited for a person to engage in intercourse by day, as it is stated: “And you shall love your fellow as yourself” (Leviticus 19:18). The Gemara asks: From where is this inferred? Abaye says: If one engages in intercourse by day, perhaps the husband will see some repulsive matter in his wife and she will become repugnant to him, which will cause him to hate her, and he will thereby violate this mitzva. Rav Huna says: Jews are holy, and they do not engage in intercourse by day.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רָבָא גוְאִם הָיָה בַּיִת אָפֵל מוּתָּר דות״חוְתַלְמִיד חָכָם מַאֲפִיל בִּכְסוּתוֹ וּמְשַׁמֵּשׁ.

Rava says: And if the house is dark, it is permitted to engage in intercourse by day there. And in the case of a Torah scholar, he may cause darkness with his garment and engage in intercourse even during the daytime, as he will certainly do so with modesty.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תלמיד חכם – דידע לאצטנועי נפשיה.
אמר רבא: ואם היה זה בית אפלמותר לשמש בו אף ביום. ותלמיד חכםמאפיל בכסותו ומשמש אף ביום, שודאי ישמש מיטתו בצניעות.
Rava says: And if the house is dark, it is permitted to engage in intercourse by day there. And in the case of a Torah scholar, he may cause darkness with his garment and engage in intercourse even during the daytime, as he will certainly do so with modesty.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תְּנַן אוֹ תְּשַׁמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר אֵימָא תִּבְדּוֹק לְאוֹר הַנֵּר.

The Gemara challenges: We learned in the mishna: Or she must engage in intercourse by the light of a lamp. This indicates that one may engage in intercourse in the light. The Gemara answers: Say that the mishna reads: She must examine the cloth by the light of a lamp, but not engage in intercourse in this manner.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: תנן [שנינו במשנתנו]: או תשמש לאור הנר, הרי שאין איסור לשמש אף באור! ומשיבים: אימא [אמור] ותקן כך בלשון המשנה: ״תבדוק לאור הנר״, אך לא תשמש לאורו.
The Gemara challenges: We learned in the mishna: Or she must engage in intercourse by the light of a lamp. This indicates that one may engage in intercourse in the light. The Gemara answers: Say that the mishna reads: She must examine the cloth by the light of a lamp, but not engage in intercourse in this manner.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ת״שתָּא שְׁמַע אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה אֵימָא הַבּוֹדֵק מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה.

The Gemara cites a relevant source. Come and hear a baraita: Even though the Sages said that one who engages in intercourse by the light of a lamp is repulsive, nevertheless Beit Shammai say: Or she must engage in intercourse by the light of a lamp and inspect the cloths before and after each act of intercourse. The Gemara similarly explains: Say that the baraita reads: One who examines herself before or after intercourse by the light of a lamp is repulsive, as this examination would not be conducted properly, since the light of the lamp may not be sufficient. Nevertheless Beit Shammai say that a woman who engages in many acts of intercourse in one night must examine the cloth by the light of a lamp.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף על פי שאמרו המשמש מטתו כו׳ – כדאיתא בברייתא דלעיל בריש שמעתין ומסקנא או תשמש לאור הנר אלמא מגונה הוא דהוי אבל איסורא ליכא מדקתני או תשמש והשתא ליכא למימר תבדוק דא״כ מאי אע״פ שאמרו כו׳.
אימא הבודק מטתו לאור הנר כו׳ – משום דלא מיבדיק שפיר אפ״ה או תביא שני עדים לכל תשמיש או תבדוק לאור הנר.
אע״פ שהתרנו בדיקת העד לאור הנר מ״מ אינה בדיקה מעולה מפני שאינו נבדק יפה ועיקר הבדיקה ביום וכן עקרו בפקולים ר״ל צמר גפן או צמר נקי ורך או של בגד פשתן ישן וכן צריך שיהא לא שחור ולא אדום אלא לבן כדי שיראו בו טיפי דמים:
אע״פ שאסור לאדם לשמש מטתו אלא בלילה כל שרואה עצמו מצד טבעו נאנס בשינה בלילה ואי אפשר לו לרצות או שהיא מצד טבעה נאנסת בשינה בלילה ואינה מתרצית מותר לו לשמש מטתו ביום בהצנע על הדרכים שהזכרנו כדי שיהו ביאותיו ברצוי ובחבה ולא דרך דריסה וטירוף:
ומביאים ראיה, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: אף על פי שאמרו כי המשמש מטתו לאור הנר הרי זה מגונה, מכל מקום בית שמאי אומרים... תשמש לאור הנר! הרי שאף שהוא מגונה, אין בו איסור! ודוחים: אימא [אמור] ותקן כך: ״אף על פי שאמרו שהבודק מטתו (שבודקת עצמה בעד לצורך תשמיש או לאחריו) לאור הנר הרי זה מגונה, שכן בדרך זו אין הבדיקה נעשית כראוי, בית שמאי אומרים... תבדוק לאור הנר״.
The Gemara cites a relevant source. Come and hear a baraita: Even though the Sages said that one who engages in intercourse by the light of a lamp is repulsive, nevertheless Beit Shammai say: Or she must engage in intercourse by the light of a lamp and inspect the cloths before and after each act of intercourse. The Gemara similarly explains: Say that the baraita reads: One who examines herself before or after intercourse by the light of a lamp is repulsive, as this examination would not be conducted properly, since the light of the lamp may not be sufficient. Nevertheless Beit Shammai say that a woman who engages in many acts of intercourse in one night must examine the cloth by the light of a lamp.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תָּא שְׁמַע וְשֶׁל בֵּית מוֹנְבַּז הַמֶּלֶךְ הָיוּ עוֹשִׂין ג׳שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וּמַזְכִּירִין אוֹתָן לְשֶׁבַח הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶם בַּיּוֹם וּבוֹדְקִין מִטּוֹתֵיהֶם בְּמֵילָא פַּרְהֲבָא וְנוֹהֲגִין טוּמְאָה וְטׇהֳרָה בִּשְׁלָגִים קָתָנֵי מִיהָא מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בַּיּוֹם.

The Gemara further suggests: Come and hear a baraita: And the household of King Munbaz would perform three matters, and the Sages would mention them favorably for their behavior in this regard. They would engage in intercourse by day; and they would examine before and after intercourse with wool [bemeila] of Parhava, which is very white and would show any stain; and they would practice ritual impurity and purity with regard to snow. Regardless of the meaning of the last two matters, in any event this baraita teaches that they would engage in intercourse by day, which indicates that this practice is not prohibited.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מילא פרהבא – קוטו״ן. מתוך שהוא לבן נראית בו טיפה כחרדל. לישנא אחרינא צמר נקי ורך.
גמרא היו משמשין מטותיהן ביום כו׳ ולא בעי למימר דאיירי בבית אפל ואגב דאיכא אונס שינה בלילה הזכירן לשבח כדמסיק דאם כן הוה ליה לפרושי דהיו משמשין ביום בבית אפל ועי״ל דלר״י דאית ליה טעמא דיום לא ניתן להריון דליכא למשרי בבית אפל פריך שפיר:
ומביאים ראיה אחרת, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: ושל בית מונבז המלך היו עושין שלשה דברים, ומזכירין (ומציינים) אותן חכמים על כך לשבח: היו משמשין מטותיהם ביום. והיו בודקין מטותיהם בבד מילא פרהבא, שהוא לבן ביותר וניכר עליו כל כתם. והיו נוהגין טומאה וטהרה בשלגים. מבין שלוש הנהגות משובחות אלו קתני מיהא [שנה על כל פנים] אחת מהן שהיו משמשין מטותיהן ביום, הרי שאין איסור בדבר!
The Gemara further suggests: Come and hear a baraita: And the household of King Munbaz would perform three matters, and the Sages would mention them favorably for their behavior in this regard. They would engage in intercourse by day; and they would examine before and after intercourse with wool [bemeila] of Parhava, which is very white and would show any stain; and they would practice ritual impurity and purity with regard to snow. Regardless of the meaning of the last two matters, in any event this baraita teaches that they would engage in intercourse by day, which indicates that this practice is not prohibited.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֵימָא בּוֹדְקִין מִטּוֹתֵיהֶם בַּיּוֹם הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ מְשַׁמְּשִׁין מַזְכִּירִין אוֹתָן לְשֶׁבַח אִין ה״נהָכִי נָמֵי דְּאַגַּב דְּאִיכָּא אוֹנֶס שֵׁינָה מִגַּנְּיָא בְּאַפֵּיהּ.

The Gemara answers: Say that they would examine their beds, i.e., check the examination cloths, by day. The Gemara adds: So too, it is reasonable that this is the correct explanation, as if it should enter your mind that it means that they would engage in intercourse by day, even if it is permitted, would the Sages have mentioned them favorably for this practice? The Gemara refutes this proof: Yes, it is indeed so. There is a praiseworthy aspect to engaging in intercourse by day, as at night there is a risk of being overcome by sleep, because the husband might be too tired after the exertions of the day, and consequently his wife who desires sexual intercourse might be repulsive to him.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומזכירין חכמים אותן לשבח – בתמיה. נהי אי הוה מותר בעלמא הוה תמיה לן וכ״ש שמזכירין לשבח ומה הוא שבחן.
אונס שינה – מתוך שהוא נאנס בשינה אינו מתאווה לה כל כך ומשמש לקיום מצות עונה בעלמא או לרצותה ולבו קץ בה והוא מבני תשע מדות דאמרו בנדרי׳ (דף כ:).
אימא בודקין מטותיהן ביום – ולכן מזכירין לשבח דאע״ג דאמרו ב״ש צריכה ב׳ עדים על כל תשמיש ותשמיש ולב״ה דיה בב׳ עדים כל הלילה ומעיינא בהו למחר מ״מ מודו דאם רוצה לעיין בלילה לאור הנר הרשות בידה.
ודוחים: אימא [אמור] ותקן בלשון ברייתא זו: שהיו בודקין מטותיהם ביום. הכי נמי מסתברא [כך גם מסתבר] לומר, דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר שהיו משמשין ביום, וכי על כך היו חכמים מזכירין אותן לשבח? ודוחים: אין הכי נמי [כן, אכן כך גם כן] יש צד של שבח במשמש מיטתו ביום, דאגב דאיכא [שמתוך שיש] בלילה אונס (כורח) של שינה, שרוצה הבעל לישון מרוב עייפות היום, עלול הדבר להביא שאשתו הרוצה בתשמיש מגניא באפיה [מתגנה בפניו].
The Gemara answers: Say that they would examine their beds, i.e., check the examination cloths, by day. The Gemara adds: So too, it is reasonable that this is the correct explanation, as if it should enter your mind that it means that they would engage in intercourse by day, even if it is permitted, would the Sages have mentioned them favorably for this practice? The Gemara refutes this proof: Yes, it is indeed so. There is a praiseworthy aspect to engaging in intercourse by day, as at night there is a risk of being overcome by sleep, because the husband might be too tired after the exertions of the day, and consequently his wife who desires sexual intercourse might be repulsive to him.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וּבוֹדְקִין מִטּוֹתֵיהֶן בְּמֵילָא פַּרְהֲבָא מְסַיַּיע לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל האֵין בּוֹדְקִין אֶת הַמִּטָּה אֶלָּא בְּפָקוֹלִין אוֹ בְּצֶמֶר נָקִי וְרַךְ אָמַר רַב הַיְינוּ דְּכִי הֲוַאי הָתָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת הֲווֹ אָמְרִי מַאן בָּעֵי פָּקוֹלֵי בְּנַהֲמָא וְלָא יָדַעְנָא מַאי קָאָמְרִי.

The Gemara further analyzes the baraita, which teaches: And the household of King Munbaz would examine before and after intercourse, with wool of Parhava. The Gemara notes: This statement supports the opinion of Shmuel, as Shmuel said: One may examine a bed, i.e., use an examination cloth for intercourse, only with a cloth made of linen [befakolin], or with one made of clean and soft wool. Rav says: This is the explanation of that which I heard when I was there, in Eretz Yisrael, on Shabbat evenings, which is the time when Torah scholars engage in intercourse with their wives; people would offer and say: Who needs linen cloths for eating bread [benahama], a euphemism for intercourse. And I did not know what they were saying until now.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מסייע ליה] לשמואל דאמר אין בודקין א⁠[ת המטה אלא] בפקולין ובצ⁠[מ]⁠ר נקי ורך.
ערך פקל
פקלא(נדה יז.) מאן בעי פקולין דנהמא פי׳ פקונין פשתן נקי כלומר מי רוצה לקנות פקולין לצורך בדיקת תשמיש נהמא היינו תשמיש בלשון נקיה כדכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל (א״ב תרגום ירושלמי והפשתה גבעול וכתנא עבד פוקלין פירוש בלשון יוני אגודה ואולי מענין זה הערך שקדם):
א. [בינדל בוימוואל.]
פקולין – קוטו״ן.
דכי הואי התם – בארץ ישראל.
בערבי שבתות – זמן עונת פרושים ותלמידי חכמים מערב שבת לערב שבת.
מאן בעי פקולי בנהמא – פי׳ לפי שהיו רובן עסוקות בטהרות ועונת ת״ח בלילה שבת כדאיתא בפ׳ מרובה.
רש״י ד״ה פקולין קוטו״ן. עי׳ מגילה יז ע״ב ברש״י ד״ה הפקולי ועי׳ בערוך ערך פקל וצע״ק:
ג ועוד שיבחו חכמים את אנשי בית מונבז, שהיו בודקין מטותיהן במילא פרהבא. ומעירים: מסייע ליה [לו] מאמר זה לשמואל, שכן אמר שמואל: אין בודקין את המטה אלא בבגד העשוי מפקולין [פשתן], או בבגד העשוי מצמר נקי ורך. אמר רב: היינו דכי הואי התם [זהו ההסבר למה ששמעתי כאשר הייתי שם, בארץ ישראל] בערבי שבתות, שהוא עונת תלמידי חכמים, שהוו אמרי [היו אומרים]: מאן בעי פקולי בנהמא [מי צריך פקולות באכילת לחם, שהוא כינוי לתשמיש], ולא ידענא מאי קאמרי [ידעתי, הבנתי, מה הם אומרים].
The Gemara further analyzes the baraita, which teaches: And the household of King Munbaz would examine before and after intercourse, with wool of Parhava. The Gemara notes: This statement supports the opinion of Shmuel, as Shmuel said: One may examine a bed, i.e., use an examination cloth for intercourse, only with a cloth made of linen [befakolin], or with one made of clean and soft wool. Rav says: This is the explanation of that which I heard when I was there, in Eretz Yisrael, on Shabbat evenings, which is the time when Torah scholars engage in intercourse with their wives; people would offer and say: Who needs linen cloths for eating bread [benahama], a euphemism for intercourse. And I did not know what they were saying until now.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רָבָא הָנֵי שַׁחֲקֵי דְּכִיתָּנָא מעלי לִבְדִיקָה אִינִי וְהָא תָּנָא דְּבֵי מְנַשֶּׁה ואֵין בּוֹדְקִין אֶת הַמִּטָּה לֹא בְּעֵד אֱדוֹם וְלֹא בְּעֵד שָׁחוֹר וְלֹא בְּפִשְׁתָּן אֶלָּא בְּפָקוֹלִין אוֹ בְּצֶמֶר נָקִי וְרַךְ.

Rava says: Those worn-out flax clothes are good for examination. The Gemara asks: Is that so? But didn’t the school of Menashe teach: One may not examine a bed with a red cloth, nor with a black cloth, nor with flax, but with a cloth made of linen, or with one made of clean and soft wool?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ש⁠[חקי דכית]⁠נא. אפ⁠[יר׳, ב]⁠לאי ב⁠[ג]⁠די פשתים. של בית מלכוב ה⁠[י]⁠ו נוהגין טמאה בשלג⁠[ים. ת]⁠נן התם ...
א. כן הוא בערוך ערך שחק.
ב. צ״ל, מלבז. ובערוך ערך מלבז: בפר׳ אמר להם הממונה, מולבז המלך עשה כל ידות הכלים. פי׳ מולבז בל׳ תנא בנ׳ מונבז. ובערוך השלם הגיה במקום פי׳, בי׳רושלמי.
שחקי דכיתנא – בגדים בלויין של פשתן.
ולא בפשתן – שאינו לבן ואין דם ניכר יפה אלא בעד לבן:
שחקים לבנים יותר מן החדשים.
אמר רבא: הני שחקי דכיתנא [בגדים שחוקים אלה של כותנה] הריהם מעלי מעולים, טובים] לבדיקה. ושואלים על כך: איני [האמנם], והא תנא [והרי שנה] החכם של בי [בית המדרש] של מנשה: אין בודקין את המטה לא בעד בדיקה אדום, ולא בעד שחור, ולא בפשתן, אלא בפקולין או בצמר נקי ורך!
Rava says: Those worn-out flax clothes are good for examination. The Gemara asks: Is that so? But didn’t the school of Menashe teach: One may not examine a bed with a red cloth, nor with a black cloth, nor with flax, but with a cloth made of linen, or with one made of clean and soft wool?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) לָא קַשְׁיָא הָא בְּכִיתָּנָא הָא בְּמָאנֵי דְּכִיתָּנָא וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא בְּמָאנֵי דְּכִיתָּנָא הָא בְּחַדְתֵי הָא בְּשַׁחֲקֵי.

The Gemara answers that this is not difficult, as this statement that one may not examine with flax is referring to flax itself, whereas that statement of Rava, that flax is good for an examination, is referring to flax garments. And if you wish, say instead that both this statement and that statement are referring to flax garments, and the difference is that this ruling that one may not use flax is referring to new garments, whereas that ruling of Rava is referring specifically to worn-out garments, which are brighter.
תוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא בחדתי הא בשחקי – תימה דבפ״ק דשבועות (דף ו:) גבי שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה ומפרש כמו גלימא דכיתנא ושחקיה משמע שהחדש לבן מן הישן וי״ל דהתם בגלימא שאין רגילות לכבס והכא בחלוק וכיוצא בו שמכבסין תדיר ועוד י״ל דהתם לענין חשיבות מיירי כי הנך דלעיל כגון שבור מלכא וריש גלותא.
הא בחדתי הא בעתיקי. תימה דאמרינן בפ״ק דשבועות גבי שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה מפ׳ כמו גלימא דכיתנא ושחקיה משמע דהחדש לבן מן הישן וי״ל דהא דשמעתין עדיפי עתיקי משום הרכות ולא משום הלבנונית ועי״ל דלשם מיירי לענין חשיבות דומיא דהנך דלעיל שבור מלכא וריש גלותא:
ומתרצים: לא קשיא [אין הדבר קשה], הא [זה] ששנינו שאין בודקים בפשתן — הרי זהו אמור רק בכיתנא [בכותנה] כשלעצמה, ואילו הא [זה] שאמר רבא שמועילה הכותנה לבדיקה — הרי זה אמור במאני דכיתנא [בבגדי כותנה]. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: הא והא [זה וזה] הן בדברי החכם של בית המדרש של מנשה והן בדברי רבא מדובר במאני דכיתנא [בבגדי כותנה], ואולם יש להבחין, הא [זה] שאמרנו שאין הכותנה ראויה לבדיקה — הרי זה דווקא בחדתי [בחדשים], ואילו הא [זה] שאמר רבא שמועילה הכותנה לבדיקה — הרי זה בבגדי כותנה שחקי [שחוקים], שהם בהירים יותר.
The Gemara answers that this is not difficult, as this statement that one may not examine with flax is referring to flax itself, whereas that statement of Rava, that flax is good for an examination, is referring to flax garments. And if you wish, say instead that both this statement and that statement are referring to flax garments, and the difference is that this ruling that one may not use flax is referring to new garments, whereas that ruling of Rava is referring specifically to worn-out garments, which are brighter.
תוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) נוֹהֲגִין טוּמְאָה וְטׇהֳרָה בִּשְׁלָגִין תְּנַן הָתָם זשֶׁלֶג אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה חִישֵּׁב עָלָיו לַאֲכִילָה אֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין לְמַשְׁקֶה מְטַמֵּא טוּמְאַת מַשְׁקִין.

It was further stated that the household of King Munbaz was praised by the Sages because its members would practice ritual impurity and purity with regard to snow. The Gemara comments: We learned in a baraita there (see Tosefta, Teharot 2:5): Snow is neither food nor drink with regard to ritual impurity. If one designated it for consumption, his intention is disregarded, and it does not impart the ritual impurity of food. But if one planned to use it as a drink, it imparts the ritual impurity of liquid.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חישב עליו וכו׳ – דקרוב הוא להיות משקה יותר מאוכל.
השלג אינו לא אוכל ולא משקה עד שיחשב עליו לאחד מהם חשב עליו לאכילה דינו כאוכלין ליטמא מתורת אוכל ולטמא אוכלין אחרים בכביצה ושלא להיות לו טהרה עולמית שהרי אוכלין ומשקין אין להם טהרה במקוה חשב עליו למשקה דינו כמשקה לטמא טומאת משקין ברביעית ולטהר במקוה בהשקה ואע״ג דטבילה באוכל ומשקה ליכא ולא הוזכרה אלא באדם וכלים זו אינה מתורת טבילה אלא מתורת זריעה כעין שמצינו בשתילי תרומה שנטמאו שאם שתלן טהורים אלמא זריעה מהניא להו ואף המים כשמשיק אותן עם מי מקוה ר״ל שיהא נותן הכלי מלא מים טמאין במקוה ומכניסתו עד שפתו עד שהמים שבמקוה צפין עליו מעט נעשין משקין שבכלי חבור עם מקוה ובטלים אגבם נטמא מקצתו של שלג זה לא נטמא כלו אפילו חשב עליו למשקה שכל קורט וקורט שבו נחשב הוא אחד בפני עצמו ואם העבירו באויר כלי חרס ששרץ בתוכו נטמא כלו שהתורה העידה על כלי חרס אפילו מלא חרדל שאין טומאה נוגעת לגרגרים שבאמצע שהרי מוקפים הם בחרדל שבסביבותיו וכן הדין בהסיטו זב וזבה או נדה שנטמא כלו הואיל והסיט את הכלי כדין תרוד רקב שמטמא במשא ואינו מטמא במגע ומאחר שנטמא כלו לא נטהר כלו בהשקה שהרי אין מי מקוה נוגעים אלא במה שבפי הכלי:
ד ועוד שיבחו חכמים את אנשי בית מונבז על שהיו נוהגין טומאה וטהרה בשלגין. ובענין זה תנן התם [שנינו שם, בתוספתא]: שלג כשלעצמו לענין טומאה אינו נחשב לא אוכל ולא משקה. ואם חישב עליו לאכילה — בטלה דעתו, ואינו מטמא טומאת אוכלין. ואולם אם חשב על השלג למשקה — הריהו נחשב בכך כמשקה, ומטמא (ראוי הוא לקבל) טומאת משקין.
It was further stated that the household of King Munbaz was praised by the Sages because its members would practice ritual impurity and purity with regard to snow. The Gemara comments: We learned in a baraita there (see Tosefta, Teharot 2:5): Snow is neither food nor drink with regard to ritual impurity. If one designated it for consumption, his intention is disregarded, and it does not impart the ritual impurity of food. But if one planned to use it as a drink, it imparts the ritual impurity of liquid.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) נִטְמָא מִקְצָתוֹ לֹא נִטְמָא כּוּלּוֹ נִטְהַר מִקְצָתוֹ נִטְהַר כּוּלּוֹ.

If part of the snow became impure, it does not all become impure, but only the area that came into contact with the item of ritual impurity, as a pile of snow is not considered a single unit. If impure snow in a vessel is lowered into a ritual bath, even if the waters of the ritual bath touched only the snow on the mouth of the vessel, since part of the snow is purified, all of it is purified.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נטמא כו׳ – דאינו חבור אלא כל קורט בפני עצמו חשוב ואינו טמא אלא מקום מגע טומאה.
נטהר מקצתו – כגון חישב עליו למשקה ונטמא טומאת משקין סלקא ליה השקה במקוה כשאר מים ולא משום טבילה דאין אוכל ומשקה נטהרין במקוה דלא כתיב טבילה אלא באדם וכלי אבל יין ולא שום משקה אין להם טהרה אלא מים ומשום זריעה דכי משיק להו הוו להו חבור מים שבכלי עם מי המקוה ובטילו להו גבייהו כדתנן (תרומות פ״ט מ״ז) שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהרו מלטמא אלמא מטהרא להו זריעה ומים במים זו היא זריעתן.
נטהר מקצתו – שלא נגעו המים אלא בפי הכלי.
נטהר כולו – ומדקתני נטהר כולו מכלל דטמא כולו והיכי משכחת לה דנגעה טומאה בכולו.
נטמא מקצתו לא נטמא כלו – פי׳ במגע דכל קורט חשוב לעצמו.
נטהר מקצתו נטהר כלו – פי׳ בהשקה. כגון שהוסק באויר תנור פי׳ כאלו כלו מלא טומאה וה״ה בהיסט או באהל המת אלא דחדא מנייהו נקטי.
ואם נטמא מקצתו של השלג — לא נטמא כולו, אלא המקום שנגע בטומאה בלבד, שאין השלג נחשב כגוש אחד. השלג שנטמא והשיקוהו במקוה, אף שלא נגעו מי המקוה אלא בשלג הנמצא בפי הכלי, כיון שבכך נטהר מקצתו של השלג — נטהר כולו.
If part of the snow became impure, it does not all become impure, but only the area that came into contact with the item of ritual impurity, as a pile of snow is not considered a single unit. If impure snow in a vessel is lowered into a ritual bath, even if the waters of the ritual bath touched only the snow on the mouth of the vessel, since part of the snow is purified, all of it is purified.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) הָא גוּפַאּ קַשְׁיָא אָמְרַתְּ נִטְמָא מִקְצָתוֹ לֹא נִטְמָא כּוּלּוֹ וַהֲדַר תָּנֵי נִטְהַר מִקְצָתוֹ נִטְהַר כּוּלּוֹ לְמֵימְרָא דְּנִטְמָא כּוּלּוֹ.

The Gemara analyzes the baraita: This baraita itself is difficult. You initially said that if part of the snow became impure, it does not all become impure, and then the baraita teaches that if part of the snow is purified, all of it is purified, which is to say that all of it became impure. In other words, the last clause of the baraita is dealing with a lump of snow all of which is ritually impure, whereas according to the previous clause this is impossible: How could the source of the impurity have touched all of the snow?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודנים בדבר, הא גופא קשיא [הרי זה עצמו קשה], שכן בתחילה אמרת שאם נטמא מקצתו של השלג — לא נטמא בכך כולו, והדר תני [וחזר ושנה] שאם נטהר מקצתו של השלג — נטהר כולו, למימרא [האם אין זה בא לומר] שיש אופן בו נטמא כולו, אף שלא נגעה הטומאה בכולו?!
The Gemara analyzes the baraita: This baraita itself is difficult. You initially said that if part of the snow became impure, it does not all become impure, and then the baraita teaches that if part of the snow is purified, all of it is purified, which is to say that all of it became impure. In other words, the last clause of the baraita is dealing with a lump of snow all of which is ritually impure, whereas according to the previous clause this is impossible: How could the source of the impurity have touched all of the snow?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אָמַר אַבָּיֵי חכְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל אֲוִיר תַּנּוּר דְּהַתּוֹרָה הֵעִידָה עַל כְּלִי חֶרֶס

Abaye says: It is possible for all the snow to become impure, in a case where one passed the snow within the airspace of an earthenware vessel, such as an oven, in which the source of impurity was located. This renders the entire lump of snow impure, as the Torah testifies with regard to an earthenware vessel that contains a source of impurity that all items inside its airspace are rendered impure, as the verse states: “Whatever is in it shall be impure” (Leviticus 11:33).
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהעבירו – לשלג.
על אויר תנור – ושרץ בתוכו דנטמא מאויר כלי חרס.
דהתורה העידה – כל אשר בתוכו יטמא (ויקרא יא).
הא דאמר אביי כגון שהעבירה על אויר התנור – חדא מתרי תלת טעמיה נקט, דה״נ אפשר לאוקומה כגון שנטמא באהל המת, א״נ בהיסט הזב והזבה וכל המטמאים במשא.
אמר אביי: אופן זה שנטמא כולו הריהו כגון שהעבירו את השלג על (בתוך) אויר (חלל) כלי כגון תנור שהיתה טומאה בתוכו, שהרי התורה העידה בכתוב ״כל אשר בתוכו יטמא״ (ויקרא יא, לג) על כלי חרס שכל שנמצא בתוכו, ואוירו בכלל זה, הריהו טמא.
Abaye says: It is possible for all the snow to become impure, in a case where one passed the snow within the airspace of an earthenware vessel, such as an oven, in which the source of impurity was located. This renders the entire lump of snow impure, as the Torah testifies with regard to an earthenware vessel that contains a source of impurity that all items inside its airspace are rendered impure, as the verse states: “Whatever is in it shall be impure” (Leviticus 11:33).
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה יז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה יז. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה יז. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה יז., רש"י נדה יז., תוספות נדה יז., רמב"ן נדה יז. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי נדה יז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה יז., ריטב"א נדה יז., מהרש"ל חכמת שלמה נדה יז., מהרש"א חידושי הלכות נדה יז., מהרש"א חידושי אגדות נדה יז., גליון הש"ס לרע"א נדה יז., פירוש הרב שטיינזלץ נדה יז., אסופת מאמרים נדה יז.

Niddah 17a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 17a, R. Chananel Niddah 17a, Collected from HeArukh Niddah 17a, Rashi Niddah 17a, Tosafot Niddah 17a, Ramban Niddah 17a, Meiri Niddah 17a, Tosefot Rosh Niddah 17a, Ritva Niddah 17a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 17a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 17a, Maharsha Chidushei Aggadot Niddah 17a, Gilyon HaShas Niddah 17a, Steinsaltz Commentary Niddah 17a, Collected Articles Niddah 17a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144