×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה.
is referring even to undomesticated animals, as an undomesticated animal is included in the general category of animal.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גליו״ן חיה בכלל בהמה – דכתיב (דברים יד) זאת הבהמה אשר תאכלו וגו׳ איל וצבי וגו׳ אמר ליה ומי מצית אמרת הכי דחיה הוא בכלל בהמה בהאי פרט.
א״ל חיה בכלל בהמה – בתמיה כלומר האי בהמה לא מצית אמרת דחיה בכלל בהמה דכתיב בקר וצאן בפרט בתרא וכמו שפרטא בתרא ממעט חיה פרטא קמא נמי מצי להוי דממעט חיה דפרט אחרון מגלה על הראשון למעוטי חיה ולעולם מהאי קרא נמי איכא למדרש בפרט וכלל ופרט.
ומנא לן דהכי הוא. מנא לן דמדה בתורה היא למדרש כעין הפרט ואדרבנן קאי. ולא מייתי דומה בדומה דלעיל דרשי פרט וכלל ופרט ומייתי כלל ופרט וכלל. אלא תלמודא ידע שדין אחד להם. הרא״ש ז״ל בפירושיו: ולרבנן דרשי לעיל בכלל ופרט וכלל ומנא להו הך מדה שבתורה. ואייתו להו מכלל ופרט וכלל. והא דלא אייתי הך ברייתא דלעיל דוכי יתן איש דדרשי ליה רבנן בכלל ופרט וכלל דניחא ליה לאיתויי ברייתא דפליגי רבנן ור׳ אלעזר ודמי לפלוגתא דלעיל גבי נזיר. הר׳ עזריאל ז״ל.
תימה דהא ר׳ אליעזר דריש לעיל כו׳. ככתוב בתוספות. וליכא למימר דלמעלה דריש ר׳ אליעזר בריבה ומיעט וריבה ובכאן דריש מיעט וריבה. דאין ביניהן שום דבר דכל כך מרבי מיעט וריבה כמו ריבה ומיעט וריבה. תוספי הרא״ש ז״ל:
חיה בכלל בהמה ולא היינו ממעטים חיה בדרשה זו, שהרי חיה אינה עולה לקרבן, ונמצא שאין ללמוד שם בדרך זו.
is referring even to undomesticated animals, as an undomesticated animal is included in the general category of animal.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) א״לאֲמַר לֵיהּ חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה הָא כְּתִיב בָּקָר וָצֹאן וְהָוֵה לֵיהּ פְּרָט וּכְלָל וְאִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט.

Rav Yehuda of Diskarta said to Rava: How can you suggest that in this verse an undomesticated animal is included in the general category of animal? It is written: “Herd” and: “Flock,” and this entire phrase is a detail, and a generalization, and a detail, from which you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail, which are herd and flock, not undomesticated animals.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא כתיב באידך [פרטא] בקר וצאן – למעוטי חיה אלא האי מן הבהמה נמי הוה ליה פרט וכלל ופרט ומצי נמי למילף מהכא.
אין לוקחין בכסף מעשר שני אלא דבר שהוא פרי מפרי הן דרך הריון והולדה הן דרך נטיעה וזריעה כגון בהמה חיה ועוף מאמותיהם וענבים מגפניהם וכן שיהא מגידולי קרקע ר״ל שיהא מזונם או יניקתם מן הארץ ומתוך כך אין לוקחין ממנו כמהין ופטריות וכיוצא בהם שאין להם זרע להיות יוצאות זו מזו ולא דגים שאין מזונם מן הארץ לבד וכבר ביארנוה בשלישי של עירובין (כ״ז:):
ולענין ביאור סוגיא חזר אחר כן לחקור בעצמן של מדות שבכלל ופרט לבד כלל אחרון בא ומוסיף כל הדומה לפרט שאלמלא כלל אחרון לא היה בכלל אלא מה שבפרט וכן בפרט וכלל כלל ראשון מוסיף גם כן כל הדומה לפרט שאלמלא כן היה הכלל מוסף על הפרט לרבות כל דבר אלא שנשאר לו בשאלה מה בין כלל ופרט וכלל דהיינו תרי כללי ופרטא לפרט וכלל ופרט דהיינו תרי פרטי וכללא והשיבו שכלל ופרט וכלל מרבה יותר מפרט וכלל ופרט שכל שיש לרבות דבר הדומה מצד אחד ודבר הדומה משני צדדין שמרבין כל הדומה לפרט אף מצד אחד ואם יש לרבות משלשה צדדין מרבין מיהא לכעין הפרט הדומה לו משני צדדין ומשום דכללא בתרא דוקא כמו שביארנו בששי של סנהדרין ואלו תרי פרטי וכללא אין מרבין אלא הדומה לפרט מכל צדדיו שאם יש שם דבר הדומה לו משלשה צדדין אין מרבין את הדומה לו מאחד ולא אף משנים ואם אין שם דומה משלשה צדדין אלא מאחד או מב׳ מרבין את הדומה בב׳ וכן כל כיוצא בזה הא מ״מ לדעת האומר כללא קמא דוקא הוא בהפך אלא שהלכה כללא בתרא דוקא וכבר ביררנו דבר זה עם ביאור ההפרש שבין כלל ופרט וכלל לריבה ומיעט וריבה בששי של סנהדרין:
זה שביארנו בהיתר שאינו מצטרף לאיסור אף באיסורי נזיר לא סוף דבר כשרוב האכילה היתר אלא אף כשחציה או אפילו רובה איסור ולענין ביאור מיהא אף לדעת האומר היתר מצטרף לאיסור דוקא בשאין שם רוב היתר והוא שאמרו למטה בשלמא לדידי דאמינא משום היתר מצטרף לאיסור כגון דנפישי חולין וכו׳ כלומר וכשאוכל ממנה כזית אין שם חצי זית מן האיסור אלא לדידך דאמרת עד דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כי נפישא חולין מאי הוי ואף על פי שיש גורסין בדרך אחרת אינו כלום וכן יראה מסוף הסוגיא שאף לדעת האומר היתר מצטרף לאיסור דוקא באכילה בבת אחת וזהו שהוצרך ללמד שאיסור מצטרף באיסור אחר בנזיר ר״ל אף בזה אחר זה ובלבד בתוך כדי אכילת פרס שאם תאמר אף בהיתר מצטרף לאיסור אף בזה אחר זה מה הוצרך ללמד באיסורי נזיר שמצטרפין ומ״מ הלכה שאף ברוב איסור אין היתר מצטרף עמו ובקדשים מיהא אף ברוב היתר מצטרפין בקצת דברים לדעה קצת כמו שיתבאר למטה בחטאת אלא שיש חולקין בה כמו שביארנו בשלישי של פסחים והאיסורין מיהא כל שאינם מין אחד אין מצטרפין בחולין ובאיסורי נזיר הואיל ואיסורין שבו אחד הם הרי הם כנבלה וטרפה שמצטרפות ובקדשים אף האיסורין מצטרפין וכמו שאמרו הפגול והנותר וכל שפסולו בקדש מצטרפין:
אמר ליה [לו]: איך אפשר לפרש חיה בכלל בהמה בפסוק זה? הא כתיב [הרי נאמר] ״בקר וצאן״, והוה ליה [והרי זה] פרט ״מן״ וכלל ״בהמה״ ופרט ״בקר וצאן״, ואי [ואין] אתה דן אלא כעין הפרט האחרון המפורש, דהיינו בקר וצאן, ולא חיה!
Rav Yehuda of Diskarta said to Rava: How can you suggest that in this verse an undomesticated animal is included in the general category of animal? It is written: “Herd” and: “Flock,” and this entire phrase is a detail, and a generalization, and a detail, from which you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail, which are herd and flock, not undomesticated animals.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּמְנָלַן דְּהָכִי הוּא דְּתַנְיָא.

§ The Gemara asks: And from where do we derive that it is so, that in the methodology of generalizations and details, the generalizations are similar to the details? It is as it is taught in a baraita: The verse states with regard to the mitzva to bring money for the second tithe to Jerusalem: “And you shall bestow the money on all that your heart desires, on cattle, on sheep, on wine, and on strong drink, and on whatever your soul requests” (Deuteronomy 14:26).
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומנלן דהכי הוא – דכעין פרטא דיינינן.
ומנלן דהכי הוא – ארבנן קאי דדרשי לעיל כלל ופרט וכלל ומרבה כעין הפרט וקבעי מנלן דמדה זו בתורה היינו למדרש כעין הפרט דתניא ונתת הכסף ולא קאי אר״א דהוא דריש ליה ריש פ׳ בכל מערבין (עירובין כז:) בריבה ומיעט וריבה.
א ולעצם הלימוד במידות כללים ופרטים לכעין הפרט, שואלים: ומנלן דהכי [ומניין לנו שכך] הוא? דתניא כן שנינו בברייתא]: נאמר בקשר להעלאת מעות מעשר שני לירושלים
§ The Gemara asks: And from where do we derive that it is so, that in the methodology of generalizations and details, the generalizations are similar to the details? It is as it is taught in a baraita: The verse states with regard to the mitzva to bring money for the second tithe to Jerusalem: “And you shall bestow the money on all that your heart desires, on cattle, on sheep, on wine, and on strong drink, and on whatever your soul requests” (Deuteronomy 14:26).
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) {דברים י״ד:כ״ו} וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ כָּלַל בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר פָּרַט וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ חָזַר וְכָלַל.

The baraita elaborates: The phrase “And you shall bestow the money on all that your heart desires” is a generalization, as no particular type of food is specified. The phrase “on cattle, on sheep, on wine, and on strong drink” is a detail, as specific foods are mentioned. And when the verse concludes: “On whatever your soul requests,” it then generalized again, as no specific type of food is stated.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא ונתת הכסף וגו׳ אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע – ואיתרבו להו עופות ואימעיטו להו דגים שאין גדילין על הקרקע כדמפרש במסכת עירובין בפרק בכל מערבין.
״ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך״ (דברים יד, כו) — ״בכל אשר תאוה נפשך״ — הרי זה כלל, ״בבקר ובצאן וביין ובשכר״ — פרט, ״ובכל אשר תשאלך נפשך״ — חזר וכלל.
The baraita elaborates: The phrase “And you shall bestow the money on all that your heart desires” is a generalization, as no particular type of food is specified. The phrase “on cattle, on sheep, on wine, and on strong drink” is a detail, as specific foods are mentioned. And when the verse concludes: “On whatever your soul requests,” it then generalized again, as no specific type of food is stated.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט אמָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ פְּרִי מִפְּרִי וְגִידּוּלֵי קַרְקַע אַף כֹּל פְּרִי מִפְּרִי וְגִידּוּלֵי קַרְקַע.

Since the verse is formulated as a generalization, and a detail, and a generalization, you may deduce that it is referring only to items similar to the detail. Just as the items mentioned in the detail are clearly defined as the produce of produce, i.e., not only the produce itself but also items that come from it, such as grapes from a seed, and they are also items grown from the ground, as all of these items grow from the ground or receive their main sustenance from it, so too, the generalization includes all items that are the produce of produce and are grown from the ground. This includes birds, but it does not include fish, water, or salt.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה פרט מפורש בקר וצאן פרי מפרי – דבהמות מתעברות זו מזו ויולדות וגדולי קרקע שהן גדלין מן הארץ מעשב הארץ אף כל לאיתויי עופות ולמעוטי דגים מים ומלח ולר״א דדריש ליה בריבה ומיעט וריבה מרבינן אפי׳ דגים ולא ממעט אלא מים ומלח.
כלל ופרט וכלל אי [אין] אתה דן אלא כעין הפרט; מה הפרט מפורש הוא פרי מפרי, דבר הפרה ורבה שמוליד וולדות מתוכו, וגידולי קרקע שמקור גידולם ופרנסתם הוא מן האדמה, אף כל שקונים בכסף מעשר צריך להיות פרי מפרי וגידולי קרקע, כגון עופות (ולא דגים, ולא מים או מלח שאינם כלולים בהגדרה זו).
Since the verse is formulated as a generalization, and a detail, and a generalization, you may deduce that it is referring only to items similar to the detail. Just as the items mentioned in the detail are clearly defined as the produce of produce, i.e., not only the produce itself but also items that come from it, such as grapes from a seed, and they are also items grown from the ground, as all of these items grow from the ground or receive their main sustenance from it, so too, the generalization includes all items that are the produce of produce and are grown from the ground. This includes birds, but it does not include fish, water, or salt.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מִכְּדִי כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל כְּעֵין פְּרָטָא דָּיְינִינַן כְּלָלָא בָּתְרָא מַאי אַהֲנִי אַהֲנִי לְאוֹסוֹפֵי כׇּל דְּדָמֵי לֵיהּ.

§ The Gemara discusses a series of problems with regard to these and other methods of halakhic exegesis: Now, in the case of a generalization, and a detail, and a generalization, one derives that all items which are like the detail are included. However, if that is so, what purpose does the last generalization stated in the verse serve? The same conclusion would be reached if the verse had stated merely a generalization and a detail. The Gemara answers: The purpose of the last generalization is to add all that is similar to it, i.e., even those articles or cases not explicitly listed among the details.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכדי כלל ופרט וכלל כעין פרטא דיינינן כללא בתרא מאי אהני אהני לאוסופי ליה – ואפילו מצד אחד כגון דגים דפרי מפרי הן אבל אינן גידולי קרקע דאי ליכא כללא בתרא ה״א דאין בכלל אלא מה שבפרט.
מכדי כלל ופרט וכלל כעין הפרט דיינינן ליה כללא בתרא מאי אהני – אגב גררא אתא לפרושי טעם המדות וחילוקיהם ומשפטיהם ומפרש אותה בלשון קשיא ותירוץ אהני לאוסופי כל דדמי לפרטא דאי לא כתיב כלל הוה כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט.
ומנא תימ׳ דהכי הוא דתניא הכסף כול׳ עד מיכדי כעין פרטא דיינינן כללא בתרא מאי אהני אי לאו כללא בתרא הוה אמינא אין בכלל אלא מה שבפרט אהני כללא בתרא לאוסופי כל דדמי ליה – פירוש: מביא לו ראיה שכל כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ותו לא ולא מצית לרבויי כעין הפרט אלא אם כן אתי כללא אחרינא בתריה כדאשכחן הכא.
נוסח אחר מכדי כלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט. ואתרבי כל מילי ומיעט וריבה נמי ריבה הכל ואתרבי כל מילי מאי איכא בין מיעט וריבה לכלל ופרט. איכא דאילו כלל ופרט מרבי אפילו עלין ומאן דדריש ריבה ומיעט לולבין אין עלין לא. וכתב רמ״ה ז״ל האי גירסא לא דייק דהא אמרינן בריש פרקין דר׳ אליעזר דדריש ריבויי ומיעוטי מרבי עלין ולולבין. אלא הכי גרסינן איכא דאילו ריבה ומיעט מרבה אפילו עלין ומאן דדריש כלל ופרט לולבין אין עלין לא. עד כאן. שיטה:
ב ומבררים סדרת שאלות כלליות בבירור דרכי מדרש ההלכה. מכדי [הלוא] כלל ופרט וכלל — כעין פרטא דיינינן [הפרט אנו דנים], אם כן כללא בתרא מאי אהני [הכלל האחרון שבכתוב, מה הועיל]? והרי אפשר היה להגיע לאותה מסקנה גם על ידי כלל ופרט בלבד! ומשיבים: אהני לאוסופי [הועיל הכלל האחרון להוסיף] את כל דדמי ליה [הדומה לו] גם אם אינו נמנה במפורש בין הפרטים.
§ The Gemara discusses a series of problems with regard to these and other methods of halakhic exegesis: Now, in the case of a generalization, and a detail, and a generalization, one derives that all items which are like the detail are included. However, if that is so, what purpose does the last generalization stated in the verse serve? The same conclusion would be reached if the verse had stated merely a generalization and a detail. The Gemara answers: The purpose of the last generalization is to add all that is similar to it, i.e., even those articles or cases not explicitly listed among the details.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְתוּ פְּרָט וּכְלָל וּפְרָט כְּעֵין הַפְּרָט דָּיְינִינַן פְּרָטָא בָּתְרָאָה מַאי אַהֲנִי אִי לָאו פְּרָטָא בָּתְרָאָה ה״אהֲוָה אָמֵינָא נַעֲשֶׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט.

And furthermore, in the case of a detail, and a generalization, and a detail, one again derives that all items which are like the detail are included. If so, what purpose does the last detail stated in the verse serve? The same conclusion would apply if there was simply a detail and a generalization. The Gemara answers: If it were not for the last detail, I would say that the generalization becomes added to the detail, which is broadened in all possible ways. Therefore, the last detail limits the generalization to items or cases that are similar to the detail.
תוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל אי לאו פרטא [בתרא] הוה אמינא פרט וכלל ונעשה כלל מוסף על הפרט – והוה מרבינן גבי נזיר אפילו עלין ולולבין.
ותו פרט וכלל ופרט כעין הפרט דיינינן פרטא בתראה מאי אהני אי לאו פרטא בתראה הוה אמינא נעשה הכלל מוסף על הפרט – פירוש: איידי דפירש כלל ופרט וכלל, מפרש נמי פרט וכלל ופרט היכי דרשי׳ מיניהו כעין הפרט.
ותו [ועוד] שואלים: פרט וכלל ופרט — כעין הפרט דיינינן [אנו דנים], אם כן פרטא בתראה מאי אהני [הפרט האחרון מה הועיל], די היה ללמוד אותו לימוד אם היה רק פרט וכלל! ומשיבים: אי לאו פרטא בתראה [אם לא היה כתוב הפרט האחרון], הוה אמינא [הייתי אומר]: נעשה כלל מוסף על הפרט ונרחיב את הפרט בכל הדרכים האפשרויות, ולכן בא הפרט האחרון לצמצם את ההכללה, רק לדבר שהוא מעין הפרט.
And furthermore, in the case of a detail, and a generalization, and a detail, one again derives that all items which are like the detail are included. If so, what purpose does the last detail stated in the verse serve? The same conclusion would apply if there was simply a detail and a generalization. The Gemara answers: If it were not for the last detail, I would say that the generalization becomes added to the detail, which is broadened in all possible ways. Therefore, the last detail limits the generalization to items or cases that are similar to the detail.
תוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמִכְּדֵי תְּרֵין כְּלָלֵי וּפְרָטָא וּתְרֵין פְּרָטֵי וּכְלָלָא (כְּלָלָא) כְּעֵין פְּרָטָא דָּיְינִינַן מַאי אִיכָּא בֵּינֵי וּבֵינֵי.

The Gemara continues this line of questioning. And now that it has been established that both with regard to two generalizations and a detail, i.e., a generalization, a detail, and a generalization, and two details and a generalization, i.e., a detail, a generalization, and a detail, one derives that all items that are like the detail are included, what difference is there between this method and that one? The two methods are apparently identical.
תוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכדי תרי כללי ופרטא ותרין פרטי וכללא כעין הפרט דיינינן כדאמרן מאי איכא ביני וביני – כלום יש חילוק בין אלו שתי מדות איכא תרין כללי ופרטי אמרינן כל דדמי ליה אפי׳ בחד צד מרבינן ותרין פרטי וכללי דדמי ליה משני צדדין מרבינן מצד אחד לא מרבינן והדין נותן בב׳ כללות מרבינן יותר מכלל אחד ורי״ף [מפרש] דהך סוגיא דהכא אליבא דמ״ד כללא בתרא דוקא וה״ל [כעין] פרט וכלל להכי מרבינן דדמי ליה לפרטא אפי׳ בחד צד [וכן] נמי תרי פרטי וכללא פרטא [בתרא] דוקא וה״ל [כעין] כלל ופרט ואהני כללא לרבות [מכעין] הדומה לו מב׳ צדדין אבל למאן דאמר כללא קמא דוקא וכן פרטא קמא דוקא הוה הדין להפך ואם תאמר ההוא קרא דכי יתן וגו׳ דרשי ליה רבנן [בכלל] ופרט וכלל ובעו דבר הדומה לו מב׳ צדדין דהוי דבר המיטלטל וגופו ממון דהא ממעטי קרקעות אע״פ שגופן ממון וכן שטרות אף על פי שמטלטלין הואיל ואין גופן ממון אלמא אפילו בתרי [כללי] ופרטא בעינן שני צדדין ור״א דריש לההוא קרא בפרט וכלל ופרט וממעט נמי קרקעות ושטרות אלמא דהמדות הללו שוות וי״ל דלפי מה שפירשתי ניחא דרבנן סברי כללא קמא דוקא ודמי לכלל ופרט ואהני כללא בתרא לאתויי הדומה לו משני צדדין ור״א סבר פרט [בתרא] דוקא והוי כמו כלל ופרט ואהני פרטא קמא לרבויי כל הדומה לו מב׳ צדדין ועי״ל דהני תרין צדדין דאיתנהו בקרקעות ושטרות ומטלטלין וגופן ממון שקולין הן וחשובין כחד צד הלכך בין לרבנן דדרשי תרי כללי ופרטא בין ר״א דדריש תרי פרטי וכללא בעי׳ הנך ב׳ צדדין דכיון שהצדדין חשובין [כחד] הי מינייהו מפקת וכן בשמעתא דסלעם וחרגול (חולין דף סו.) דבעינן ד׳ צדדין דחשובין ושקולין הן זה כזה כולהון כחד [צד הוו] הלכך בעיא כולהון דדוקא ראשו ארוך הוי צד גרוע אבל אינך כולן חשובין כחד ודו״ק התם.
(8-9) תו הדר בעי: מיכדי תרין כללי תרין פרטי וכללא כעין פרטא דינינן מאי איכא ביניהו איכא דאילו תרי כללי ופרטא אי איכא פרטא דדמי ליה אפילו בחד צד מרבינן ותרין פרטי וכללא אי איכא פרטא דדמי ליה אפילו בחד צד לא מרבינן – בפרק בכל מערבין בתחלתו פליגי תנאי בכלל ופרט וכלל דחד אמר כללא קמא דוקא ולא מרבינן אלא מאן דלא דדמי בכל צד לפרטא וחד אמר כללא בתרא דוקא ומרבינן אפילו מאן דלא דמי בכל צד לפרטא ומיבעיא לי למאן דאמר כללא קמא דוקא ולא מרבה אלא דדמי לפרטא בכל צד מאי איכא בין כלל ופרט וכלל לפרט וכלל ופרט תו בעי מאי איכא מיעט וריבה לפרט וכלל איכא דאילו פרט וכלל מרבה אפילו שיבשין ואילו מיעט וריבה עלין ולולבין אין שיבשין לא – פירוש: דפרט וכלל אינו ממעט הפרט כלל אלא נעשה הכלל מוסף על הפרט ואילו היינו דורשים גבי נזיר בפרט וכלל בלבד הינו מרבים אפילו הזמורות והשתא דדיינינן להו במיעוט וריבוי אהני מיעוטא למעוטי זמורות וריבוי אהני לרבות עלין ולולבין: הרבה לשונות שונות ופתרונים שונים ראיתי בהלכה זו ואת אשר נראה לי כתבתי.
ועוד שואלים: ומכדי [והרי] תרין כללי ופרטא [שני כללים ופרט] — מידת ״כלל ופרט וכלל״ וגם תרין פרטי וכללא [שני פרטים וכלל] — מידת ״פרט וכלל ופרט״ (כללא) הלוא בשניהם כעין פרטא דיינינן [כעין הפרט אנו דנים], אם כן מאי איכא ביני וביני [מה יש בין אלו ובין אלו]? שלכאורה מידות אלה זהות זו לזו!
The Gemara continues this line of questioning. And now that it has been established that both with regard to two generalizations and a detail, i.e., a generalization, a detail, and a generalization, and two details and a generalization, i.e., a detail, a generalization, and a detail, one derives that all items that are like the detail are included, what difference is there between this method and that one? The two methods are apparently identical.
תוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִיכָּא דְּאִילּוּ תַּרְתֵּין כְּלָלֵי וּפְרָטָא אִי אִיכָּא פְּרָטָא דְּדָמֵי לֵיהּ אֲפִילּוּ בְּחַד צַד מְרַבִּינַן תְּרֵי פְּרָטֵי וּכְלָלָא אִי אִיכָּא פְּרָטָא דְּדָמֵי מִשְּׁנֵי צְדָדִין מְרַבִּינַן בְּחַד צַד לָא מְרַבִּינַן.

The Gemara answers: There is a difference between them, as whereas in a case of two generalizations and a detail, if there is another detail that is similar to the detail specified in the verse even in one aspect, one includes it, due to the two generalizations. By contrast, in the case of two details and a generalization, if there is another detail that is similar to the one mentioned in the verse in two aspects, one includes it. However, if it is similar in only one aspect one does not include it, as the halakha is limited by two details.
מיוחס לרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תרי [פרטי וכללא] אי איכא דדמי ליה משני צדדין – כגון עופות דגידולי קרקע הן ופרי מפרי מרבינן אבל דגים דבחד צד דמו ליה לא מרבינן.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 8]

ומשיבים: איכא [יש] הבדל; שאילו תרתין כללי ופרטא [שני כללים ופרט], אי איכא פרטא דדמי ליה [אם יש פרט נוסף שדומה לו] לפרט המפורש בכתוב אפילו בחד צד מרבינן [בצד אחד מרבים אנו] אותו, משום שיש בכתוב שתי הכללות, ואילו בתרי פרטי וכללא [שני פרטים וכלל] אי איכא פרטא דדמי [אם יש פרט נוסף שדומה] לפרט המפורש בכתוב משני צדדין — מרבינן [מרבים אנו אותו], אבל אם דומה בחד צד [בצד אחד] — לא מרבינן [אין אנו מרבים], משום שיש בכתוב שני פרטים הבאים לצמצמו.
The Gemara answers: There is a difference between them, as whereas in a case of two generalizations and a detail, if there is another detail that is similar to the detail specified in the verse even in one aspect, one includes it, due to the two generalizations. By contrast, in the case of two details and a generalization, if there is another detail that is similar to the one mentioned in the verse in two aspects, one includes it. However, if it is similar in only one aspect one does not include it, as the halakha is limited by two details.
מיוחס לרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מִכְּדִי פְּרָט וּכְלָל נַעֲשֶׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט וְאִיתְרַבִּי כֹּל מִילֵּי וּמִיעֵט וְרִיבָּה נָמֵי רִיבָּה הַכֹּל וְאִיתְרַבִּי כֹּל מִילֵּי מַאי אִיכָּא בֵּין מִיעֵט וְרִיבָּה לִפְרָט וּכְלָל.

The Gemara asks another question: Now, in the method of a detail and a generalization, the generalization becomes added to the detail, and all matters are included by the generalization. And the method of restriction and amplification also amplifies and includes everything, and therefore all matters are included in both cases. If so, what difference is there between the method of restriction and amplification and that of a detail and a generalization?
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומיעט וריבה – א״א דלא ממעט מידי והלכך דלולבין מרבי אבל עלין לא דעלין ממעט ואם תאמר והא איכא רבי אלעזר דדריש מיעט וריבה וקמייתי נמי עלין הא לא תקשי לך ר״א לא משמע ליה עלין אלא משום דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין דהאי מכל לישנא יתירא הוא ואי משום מיעט וריבה לא מיצטריך ליה למיכתב אלא אשר יעשה מגפן היין מכל למה לי אלא לרבות ואפי׳ עלין ואית דמפרש דהאי דאמר אפילו עלין לאו דוקא אלא קמ״ל דפורתא הוא דמיעט או עלין או שבישתא ובין מיעט וריבה לריבה [ומיעט] וריבה ליכא ולא מידי.
ועוד שואלים: מכדי [הלא] בדרך הלימוד של פרט וכלל — נעשה כלל מוסף על הפרט, ואיתרבי [והתרבו] כל מילי [הדברים] על ידי הכלל, וכן בדרך הלימוד של מיעט וריבה נמי [גם כן] — ריבה הכל, ואיתרבי [והתרבו] כל מילי [הדברים], אם כן מאי איכא [מה יש, מה ההבדל] בין שיטת לימוד של מיעט וריבה, לבין שיטת הלימוד של פרט וכלל?
The Gemara asks another question: Now, in the method of a detail and a generalization, the generalization becomes added to the detail, and all matters are included by the generalization. And the method of restriction and amplification also amplifies and includes everything, and therefore all matters are included in both cases. If so, what difference is there between the method of restriction and amplification and that of a detail and a generalization?
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִיכָּא דְּאִילּוּ פְּרָט וּכְלָל מְרַבִּינַן אֲפִילּוּ עָלִין וְלוּלָבִין וּמִיעֵט וְרִיבָּה לוּלָבִין אִין עָלִין לָא.:

The Gemara answers: There is the following difference, as whereas in the method of a detail and a generalization one includes and renders forbidden to a nazirite even leaves and tendrils of the vine, with the method of restriction and amplification one includes less, as tendrils, yes, they are included in the prohibition, whereas leaves, no, they are not included.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא דאילו פרט וכלל מרבינן אפילו עלין [ולולבין] ואילו מיעט וריבה מרבינן לולבין אין עלין לא – תימה הא ר״א דריש מיעט וריבה בתחילת שמעתתא ומרבה אפילו עלין וי״ל דלעיל מיירי בעלין רכין דומיא דלולבין והכא מיירי דקשה קצת ודמי קצת לשבישתא אך תימה דמדת מיעט וריבה כמו מדת פרט וכלל [ואמאי] במדת ריבה ומיעט וריבה מרבינן טפי מבמדת כלל ופרט וכלל כדמשמע ריש פרק בכל מערבין ראייתו והר״ף נ״ע היה נותן טעם לדבר כמו שרגיל רש״י [לפרש] בכל מקום דהיכא דאיכא כלל ופרט הוי פרט פירושו של כלל וסותר ומבטל הכלל לגמרי כאילו לא היה אבל ריבה ומיעט דאין מיעוט פי׳ ריבוי לבטל [ריבה] לגמרי כאילו לא היה אלא ריבה קצת ומיעט קצת הלכך כשהפרט קודם לכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט ומבטל הפרט לגמרי כאילו לא היה שהרי אין לומר שהוא פירושו של כלל אחרי שקדמו וגם במיעט לא דיינינן ליה הלכך מרבינן מן הכלל שבא [אחריו] אבל למאן דדריש במיעט וריבה יש לי לדרוש המיעוט במיעוט לומר גם שהוא לפני הריבוי כמו אם היה אחרי הריבוי והשתא נמי כשהמיעוט קודם הוא ממעט קצת דאין לו כח לריבוי של אחרון [לרבות] כולי האי וא״ת כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וא״כ כללא מאי אהני ותי׳ דלא נילף מג״ש או במה מצינו טפי מן הפרטא ובהכי נמי [פרט וכלל דרבי] כל מילי א״כ מאי אהני פרטא אלא דלא נילף מג״ש או מק״ו [למעט] וריבה ומיעט וריבה ומיעט וריבה חילוק ביניהן כדפ״ה בעלמא (סנהדרין דף מו.) דריבה ומיעט הוי כמו כלל ופרט וכלל לרבות כעין המיעוט ותו לא ריבה ומיעט וריבה ריבה כל מילי ואהני מיעוטא למעוטי דבר אחד ומיהו קשה דריבה ומיעט וריבה ריבה קמא למאי אהני הא במיעט וריבה לחוד דמרבינן כל מילי וממעטין דבר אחד כדאמר בריש פרקין דדריש מיעט וריבה רבי כל מילי וממעט שבישתא ואר״ת דאין ה״נ וריבה קמא אורחיה דקרא הוא כמו ולקחת את המרצע דאיכא דדריש (קדושין דף כא:) בריבוי ומיעט וריבה ולקחת אורחיה דקרא ונראה דבהכי יש ליישב מאי דפר״ת דמיעט וריבה ומיעט אינה מדה בתורה אפילו למאן דדריש ריבויי ומיעוטי והיא גופיה תימה מאי שנא מפרט וכלל ופרט דדרשינן ליה למאן דדריש כללי ופרטי ונראה דלא דמי דבשלמא פרט וכלל ופרט איכא למידרשיה כעין הפרט כמו כלל ופרט וכלל אלא דמעט יש חילוק כדקאמר בגמרא והשתא אין להקשות פרטא בתרא למה לי דהא אי לאו פרטא בתרא הוי פרט וכלל ואיתרבי כל מילי אבל אי הוי דרשי מיעט וריבה ומיעט ע״כ [כמו] ריבה ומיעט וריבה דרשי דומיא דפרט וכלל ופרט דדיינינן בכלל ופרט וכלל והשתא הוה קשה דמיעט וריבה ומיעט מיעט בתרא למאי אהני הא במיעט וריבה לחוד בריבה ומיעט וריבה דרשינן ליה כדפי׳ ר״ת ואע״פ דריבה ומיעט וריבה נמי אמר דריבה קמא לא מהני מידי בשלמא התם איכא למימר ריבה קמא אורחיה דקרא להתחיל בו כמו ולקחת המרצע אבל מיעט בתרא ליכא למימר הכי הילכך צ״ל אינה מדה בתורה אפי׳ למאן דדריש ליה בריבוי ומיעוטי דרשינן ליה בפרט וכלל ופרט. עכ״ל מהר״ף נ״ע.
ומשיבים: איכא [יש הבדל] שאילו במידת פרט וכלל מרבינן [מרבים אנו] לענין נזיר אפילו עלין ולולבין של עץ הגפן שהם אסורים לנזיר. ואילו לשיטת מיעט וריבה אנו מרבים פחות, ולכן לולבין — אין [כן], אבל עלין — לא.
The Gemara answers: There is the following difference, as whereas in the method of a detail and a generalization one includes and renders forbidden to a nazirite even leaves and tendrils of the vine, with the method of restriction and amplification one includes less, as tendrils, yes, they are included in the prohibition, whereas leaves, no, they are not included.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין הֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר חוּץ מֵאִיסּוּרֵי נָזִיר שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה {במדבר ו׳:ג׳} מִשְׁרַת

§ Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to all prohibitions that are written in the Torah, a permitted substance does not combine with a forbidden substance. If one eats a permitted food with a forbidden food and together they constitute the minimum prohibited measure, he is exempt from punishment for this act of consumption. This principle applies to all halakhot except for the prohibitions of a nazirite, who is liable for eating a mixture of that kind, as the Torah said with regard to a nazirite: “Neither shall he drink anything soaked in grapes” (Numbers 6:3). This verse indicates that a nazirite is prohibited from consuming not only wine and vinegar, but also any food that was soaked in these liquids.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהרי אמרה תורה וכל משרת – לרבות שאילו לא הוי איסורי נזיר כשיעור והיתר משלימו לכזית שהוא חייב.
אין היתר מצטרף לאיסור – אם אכל חצי זית בשר וחצי זית חלב אינו חייב.
[חוץ] מנזיר שהרי אמרה תורה וכל משרת ענבים לא ישתה – כלומר שאם שרה פתו ביין ויש בו מפת ומיין כדי לצרף [כזית] חייב הכי דרשינן בסמוך דאי איכא כזית מיין לחודיה קרא למה לי ומיתורא דמשרת דרשינן ליה הכי ולא מכל ואין לגרוס מה שכתוב בספרים משרת וכל משרת דהוה משמע דמכל דרשינן ליה דא״כ לפרוך אדר׳ אבהו נמי כמאן כר״א דדריש כל ואפי׳ אם תימצי לומר דרבנן דרשי וכל משרת אע״ג דלא דרשי כל מ״מ מאי פריך לקמן ממאי דהאי משרת להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא לימא טעמא דידיה משום כל וכל אלא ודאי משמעות דידיה ממשרת ולא מוכל.
אמר ר׳ יוחנן כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור. שאם אכל חצי זית היתר וחצי זית איסור לא מצטרף להשלים שיעור האיסור לחייבן חוץ מאיסורי נזיר שאם אכל חצי זית עינב וחצי זית לחם חייב שהרי אמרה תורה משרת ענבים לא ישתה שחייב על שריית פתו ביין. ואי איכא כזית מיין לחודיה מאי למימרא דהא לא איצטריך למימר אף על גב דבליע בפת דאם כן דהויא ליה לטעם כעיקר. וכמסקנא דמלתא מוקי האי דר׳ יוחנן כר׳ עקיבא נפיק טעם כעיקר מגיעולי נכרים ולאו חדוש הוא ואם כן למה לי קרא דמשרת אי לא אתו להיתר מצטרף לאיסור:
יש ספרים דגרסי מוכל משרת. אבל פירש הקונטריס בפרק אלו עוברין דלא גרסינן ליה מדבעי לקמן והאי מישרת להכי הוא דאתא. ואי גרסינן לימא אנא מכל קאימנא. ותו כל למה לי לאזכורי כלל כיון דמשרת גופיה מוקמית להכי כר׳ מאיר. ותו אי הוה גריס ליה כי היכי דפריך לזעירי בסמוך דאמר אף שאור כמאן כר אלעזר דדריש כל אי הכי אפילו חמץ בפסח איכא למיפרך אר׳ יוחנן אמאי לא תני שאור. וכי תימא דזעירי לא פליג אר׳ יוחנן וכמאן כרבי אלעזר דדריש כל קאי אר׳ יוחנן. הא ליתא ואם כן נצטרך לומר דקאי לאפוקי מדאביי אף ר׳ יוחנן ואם כן קשה דר׳ יוחנן אמר בהדיא בפרק הקומץ רבה דיש קומץ בפחות משני זיתים והיינו כדאביי. הרב עזריאל ז״ל.
כתוב בתוספות ועוד קשה לריב״א דתנן סתם עיסה כו׳. ועוד מה שהזכיר רש״י ז״ל לשון דימוע לא נהיר דבמין בשאינו מינו לא שייך דימוע שאין דימוע אלא במין במינו. לכך נראה לרבינו תם ז״ל דמיירי שהשום והשמן הן יד לטומאה כעין ידות אוכלין ככתוב בתוספות. שיטה.
נראה לפרש דהכא מיירי בשום ושמן שהוא כעין מפוזרין על פני המקפה אבל אין מעורבין בתוכה כדקתני התם אמר ר׳ יהודה אימתי בזמן שהן גוש בקערה. וכן בתוספתא שום ושמן צפין עליה. הלכך כשהמקפה של תרומה והשום והשמן של חולין ונגע טבול יום במקצתן פסל את כולן דמקפה עיקר וכאלו נגע במקפה גופה דשום ושמן קבלו טעם מן המקפה. אבל כשהמקפה של חולין ונגע טבול יום במקצת שום ושמן לא פסל אלא מקום מגעו של שום ושמן אף על פי שנתנו טעם במקפה והן קבלו טעם ממנה. הר׳ עזריאל ז״ל:
ג אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ יוחנן: כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור, שגם אם הם מעורבים יחד, אין ההיתר מצטרף להשלים לשיעור של איסור, חוץ מאיסורי נזיר, שהאוכל חצי זית של איסור וחצי זית של היתר הריהם מצטרפים לכזית שהוא שיעור אכילה — ולוקה. ומדוע? שהרי אמרה תורה: ״וכל משרת ענבים לא ישתה״ (במדבר ו, ג) כלומר, לרבות אפילו דבר אחר שהוא של היתר ששרו בו מה שנעשה מן הענבים.
§ Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to all prohibitions that are written in the Torah, a permitted substance does not combine with a forbidden substance. If one eats a permitted food with a forbidden food and together they constitute the minimum prohibited measure, he is exempt from punishment for this act of consumption. This principle applies to all halakhot except for the prohibitions of a nazirite, who is liable for eating a mixture of that kind, as the Torah said with regard to a nazirite: “Neither shall he drink anything soaked in grapes” (Numbers 6:3). This verse indicates that a nazirite is prohibited from consuming not only wine and vinegar, but also any food that was soaked in these liquids.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר לה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נזיר לה:, מיוחס לרש"י נזיר לה:, תוספות נזיר לה:, תוספות רי"ד נזיר לה:, בית הבחירה למאירי נזיר לה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), שיטה מקובצת נזיר לה:, פירוש הרב שטיינזלץ נזיר לה:

Nazir 35b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 35b, Attributed to Rashi Nazir 35b, Tosafot Nazir 35b, Tosefot Rid Nazir 35b, Meiri Nazir 35b, Shitah Mekubetzet Nazir 35b, Steinsaltz Commentary Nazir 35b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144