בעא מיניה רבינא מר״נ בר יצחק נשיא שנצטרע מהו מידחא דחי או מיפטר פטיר. א״ל דילך או דגזא.
ופרש״י בד״ה נשיא שנצטרע וז״ל לר׳ ירמיה ולר׳ יוסי הגלילי דעבר מנשיאותו שאין ראוי להיות מלך כשהוא מצורע כדאמרי׳ לקמן
(דף י) וינגע ה׳ את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית דמשמע שנעשה חפשי ממלכותו. מהו מי אמרי׳ פטור מקרבן עולה ויורד כשהוא נשיא, ועכשיו כשנצטרע דעבר מנשיאותו ליחייב, או דלמא מאי דהוי הוי כשהוא נשיא כלומר הואיל ונדחה ידחה כשנצטרע עכ״ל. והנה עיין בגמ׳ לקמן
(דף י.) דמלך שנצטרע אינו מלך ואינו מביא שעיר נשיא, דאיתא שם בגמ׳ ״אשר נשיא יחטא וכו׳ אמר רב אבדימי בר חמא פרט לנשיא שנצטרע, שנאמר וינגע ה׳ את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית ויותם בן המלך על הבית. מדקאמר בבית החפשית, מכלל דעד השתא עבד הוה״, וברש״י (ד״ה וישב בבית החפשית) וז״ל דנעשה חפשי מן המלכות עכ״ל. ומבואר דנשיא שנצטרע פקע מיניה דין מלך, וא״כ צ״ע מה הצד לומר דנשיא שנצטרע אינו מביא קרבן עולה ויורד, והרי כיון שנצטרע הרי הוא כהדיוט, ופשיטא דחייב בקרבן עולה ויורד
א.
ועוד צ״ב במסקנת הגמ׳ ״א״ל אי דילך או דגזא״, ועיין בתוס׳ הרא״ש (דף ט: ד״ה א״ל דידך או דגזא דידיה) שכתב וז״ל פי׳ רש״י ז״ל וכי משלך או מאוצר שלו יביא, פשיטא דמשלו יביא הלכך אפילו נצטרע נמי פטור דגזא דידיה כדקאי קאי והרי אינו בא לידי עניות. ולא נהירא להרמ״ה ז״ל דאע״ג שיש לו ממון הרבה יכול לבוא לידי עניות כיון שהועבר ממלכותו ואין בידו ליקח מעם הארץ מסים והוי כעשיר שיש לו אוצרות הרבה ואפ״ה חייב דיכול לבוא לידי עניות אם יאבד העושר ההוא בענין רע וכו׳ הלכך הוה כשאר עשיר וחייב עכ״ל. ולכאו׳ צ״ע בין לפרש״י ובין לפי הרמ״ה דאם אינו נשיא מה איכפת לן אם יש לו כסף במציאות או אין לו כסף במציאות, והרי לכאורה ההלכה שנשיא אינו בדלי דלות וחיוב קרבן עולה ויורד הוא משום דהגברא דנשיא נחשב עפ״י דין כעשיר, ואין זה תלוי במציאות בכמה כסף יש לו. וא״כ צ״ע מהו הספק שבגמ׳ בדין נשיא שנצטרע אם מביא קרבן עולה ויורד, דלכאורה פשיטא דמשנצטרע פקע ממנו שם נשיא והו״ל כהדיוט דחייב בקרבן עולה ויורד.
והנה תוס׳ ביומא (דף יב: ד״ה כהן גדול) מביא דהירושלמי ס״ל דכה״ג מתמנה בפה ומסתלק בפה. והק׳ הטורי אבן
(מגילה דף ט:), דבמשנה בנזיר פ״ז (דף מז.) איתא שאם היו כה״ג ונזיר מהלכים בדרך ופגעו במת מצוה יטמא נזיר משום שאין קדושתו קדושת עולם ואל יטמא כהן גדול ״שקדושתו קדושת עולם״, וצ״ע דהרי קיי״ל לפי הירושלמי דכה״ג מסתלק בפה, והיאך נאמר דקדושתו קדושת עולם. ותירץ מרן הגר״ח זצ״ל דיש ב׳ דינים בקדושת כה״ג: א) חלות קדושה הנובעת ממשיחה בשמן המשחה, ב) חלות קדושה שחלה מחמת מינוי. וי״ל דקדושת כה״ג שחלה ע״י מינוי בפה מסתלקת נמי בפה, דנתמנה ע״י מינוי הסנהדרין ומסתלק ע״י הסנהדרין. משא״כ קדושת כה״ג שחלה ע״י משיחה היא קדושה לעולם, שחלה קדושה יתירה בגברא דכה״ג מכיון דנמשח בשמן המשחה דמשיחה בשמן המשחה מקדשתו לעולם, בדומה לקדושת כלי שרת שנמשח בשמן המשחה ונתקדש לעולם. ואילו קדושת כה״ג שחלה מחמת מינוי מתבטלת משנתבטלה המינוי. ואמר הגר״ח זצ״ל דיש להבחין בין דיני כה״ג התלויים בחלות דין מינוי ובין הדינים התלויים בחלות קדושה דמשיחה. והגר״ח זצ״ל ביאר דהדרך לברר איזה דיני כהן גדול תלויים במשיחה ואיזה דינים תלויים במינוי הוא ללמדם מדין כהן משוח מלחמה, דנמשח בשמן המשחה אך לא חל בו חלות דין מינוי להיות כה״ג. והנה קיי״ל דכהן משוח מלחמה ככה״ג שאינו פורע ופורם ואינו מטמא לקרובים ומוזהר על הבתולה ואסור באלמנה (כדמבואר בגמ׳ לקמן דף יב:, וברמב״ם פי״ז מאיסו״ב ה״א, וברמב״ם פ״ג מהל׳ אבל ה״ט). ומאידך משוח מלחמה משמש בד׳ בגדים ככהן הדיוט (
יומא עג. וברמב״ם פ״ד מהל׳ כלי המקדש הכ״א). ומוכח דאיסור פריעה ופרימה, וטומאת קרובים, והא דמוזהר כהן גדול בבתולה ואסור באלמנה הם דינים התלויים במשיחה, ולכן הן חלין אף בכהן משוח מלחמה, ואילו דין לבישת ח׳ בגדים דבגדי כה״ג תלוי בחלות דין מינוי להיות כה״ג ולא במשיחה. ולפי״ז י״ל דהא דקתני במשנה בנזיר (מז.) דכה״ג קדושתו קדושת עולם היינו בנוגע לחלות קדושה בגברא דחלה ע״י משיחה, דקדושת משיחה הוי קדושת עולם
ב, וקדושת משיחה אוסרו ליטמא למת. ועיין ברמב״ן עה״ת
(ויקרא י:ו) דאלעזר ואיתמר אע״פ שהיו הדיוטות נאסרו להיטמא לאחיהם דדינם כמשוח מלחמה משום שנמשחו בשמן המשחה
ג. ולפי״ד הגר״ח זצ״ל מבואר דכה״ג שעבר שהסתלק בפה לא הוי כהן הדיוט דהרי עדיין חלה בו חלות קדושת כה״ג בגברא, אלא דפקע מיניה דין מינוי כה״ג.
והנה במשנה לקמן
(דף יא:) איתא ״אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות, אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה״, ומבואר דכהן משוח שעבר מביא פר כהן משיח. והנה הרמב״ם כתב (פט״ו מהל שגגות ה״ז) דמשוח שעבר היינו שעבר מחמת מום או זקנה, ויל״ע אם עבר הכהן גדול מחמת מום האם זה נחשב כסילוק בפה או דהוי רק חסרון בהיכי תימצי דאינו ראוי לעבוד מכיון דהוי בעל מום. ונראה דמסולק מעצמו דאינו ראוי לעבוד משום דהוי בעל מום, ומסתבר לומר דכה״ג בעל מום הוי ככהן גדול שסילקוהו ב״ד בפה דפקע מיניה דין מינוי לכה״ג, אך עדיין חל בו חלות קדושת כה״ג בגברא מכיון שנמשח בשמן המשחה, ולפיכך אם חטא הריהו מביא פר הבא על כל המצוות דדין פר כהן משיח תלוי בקדושת משיחה.
ד ועוד יש להביא ראייה לזה דהרי כהן גדול מרובה בגדים אינו מביא פר כהן משיח, ומוכח דחיוב פר כהן משיח תלוי בחלות קדושה דמשיחה, דמשיחה מעכבת, וכהן גדול בעל מום שעבר עדיין חל בו קדושת משיחה ומשו״ה חייב בפר כהן משיח, דדין חיוב פר כהן משיח דמי לדין טומאת קרובים דתלוי בקדושת משיחה.
והנה בדומה למה שייסד הגר״ח זצ״ל בנוגע לכהן גדול דיש חלות קדושה בגברא החלה ע״י משיחה בשמן המשחה ודין מינוי כה״ג, דהוכשר לעבודת כהן גדול, נראה לומר דיש גם ב׳ דינים במלך: א) חלות קדושת מלך ושם מלך בגברא, וכדמוכח מהא דיש איסור של קללת נשיא, ויש דינים מיוחדים שחלין דוקא בגברא דמלך שאינם נוהגים בהדיוט, כמו מצות כתיבת ס״ת של מלך ואיסור לא ירבה לו נשים ולא ירבה לו סוסים וכו׳, ב) דין שררה וזכויות של פרשת המלך– דמבואר בפרשת מלך דס׳ שמואל (עיין בספר
שמואל א ח:י״א-י״ז) דיש למלך שררה דכופה את העם לצאת למלחמה ולהפקיע ממונם וכו׳. ונראה דחלות שם מלך שבגברא חל מפאת שנתקדש בקדושת מלך ע״י משיחתו בשמן המשחה, ואילו דין שררה דמלך חל מחמת מינויו להיות מלך. וחלות קדושת מלך מחייבת את המלך בדינים מיוחדים כמו המצוה שלא ירבה לו נשים ומצות כתיבת ס״ת של מלך. ואילו דין מינוי מלך היינו שהוא נתמנה להיות מלך ויש לו הכח והשררה וכל הזכיות של פרשת המלך.
ויש לעיין בדין נשיא שעבר מנשיאותו מחמת צרעת האם דינו דומה לדין כה״ג שעבר מחמת מום דנתבטל ממנו חלות דין מינוי כה״ג, אך חלות קדושת כה״ג בגברא לא בטלה, דכה״ג שעבר עדיין מביא פר כהן משיח משום דחיוב קרבן פר כהן משיח תלוי בקדושת משיחה ולא בחלות שם מינוי, וכמו כן יש להסתפק האם מלך ונשיא שעבר מנשיאותו בטל ממנו המינוי והשררה של מלך אך עדיין חל בו קדושת מלך וחלות שם מלך בגברא, או דמלך שנצטרע פקע ממנו דין מלכות לגמרי. דהרי במלך נמי חל חלות קדושה בגברא ע״י משיחהה, ואע״פ שאין כל מלך צריך משיחה דמלך בן מלך א״צ משיחה מ״מ י״ל דהמשיחה חלה ע״י ירושה מהאב לבנו דחלה משיחה לכל הדורות, ומלך נקרא משיח ה׳, משא״כ בכה״ג כל כה״ג צריך משיחה בפנ״ע.
ונראה דבמלך שנצטרע פקע ממנו שררת המלכות, אך עדיין חל בו חלות שם מלך – וחלות קדושת מלך בגברא - שחלה מחמת משיחה בשמן המשחה, (בדומה לדברי הגר״ח זצ״ל בדין כהן גדול שעבר). וי״ל דהספק שבגמ׳ בנשיא שנצטרע הוא האם הדין דנשיא אינו חייב קרבן עולה ויורד משום דאינו בא לידי עניות תלוי בשררה של מלך או בחלות שם מלך ונשיא שבגברא. וי״ל דהביאור בספק של הגמ׳ הוא האם נשיא ומלך אינו נחשב כעני מחמת דיש לו זכויות ושררה של מלך, דיכול להטיל מס על העם ולהפקיר את ממונם (עיין ברמב״ם פ״ד מהל׳ מלכים ה״א), וכשנצטרע פקע ממנו שררת המלכות, ומשו״ה הוי ראוי לדלות, או משום דחלות שם נשיא שבגברא מפקיעו מעניות. ועיין ברש״י (בפירוש הב׳) וז״ל ל״א מדחא דחי להאי נשיאות מקרבן עולה ויורד לגמרי דהואיל ונדחה ידחה אפילו כשנצטרע, או דלמא מיפטר פטר נשיאות מקרבן עולה ויורד ובזמן דליכא נשיאות ליחייב דהיינו משנצטרע עכ״ל. ונראה לבאר אליבא דרש״י דהספק הוא דאם מלך מופקע מקרבן עולה ויורד מחמת חלות שם מלך שבגברא דאזי י״ל דאף משנצטרע הוא עדיין מופקע, דעדיין חל בו חלות שם מלך בגברא ורק חסר לו השררה של מלך. וזה הצד דמידחא דחי, דחלות שם מלך בגברא מפקיעו מחיוב עולה ויורד, דהגברא של מלך אינו נכלל בפרשת עולה ויורד, ואף לאחר שנצטרע חל בו שם מלך בגברא ופטור מקרבן עולה ויורד. אבל אם הדין דנשיא אינו מביא קרבן עולה ויורד הוא משום דיש לו שררה והכח של פרשת המלך ומשו״ה נחשב לאינו ראוי לדלות כי תמיד הוא יכול לגבות מסים מהעם, אולם כשעבר ממלכותו אזי הוא ראוי לדלות דאזי אין לו שררת המלך וכח לגבות מסים, וזהו הצד דמיפטר פטיר – דמלך פטור בתורת עשיר משום דיש לו כח וזכויות מלוכה מפרשת המלך של הטלת מסים דיכול להפקיר ממון – (עיין רמב״ם פ״ד מלכים ה״א). והטעם דרש״י פירש דהספק בגמ׳ הוא אליבא דר׳ ירמיה משום דלפי עולא פשוט דהוא דין בשם מלך שבגברא דיליף מ״לאחת מאלה״, ואילו לר׳ ירמיה הפטור תלוי בהישג יד – ומספק״ל בגמ׳ האם הישג יד הוא דין בזכויות המלוכה ולאחר שנצטרע אין לו זכויות מלוכה או דהישג יד תלוי בשם מלך שבגברא, דאינו בר הכי של עולה ויורד ופטור משום דעפ״י דין הוא עשיר.
ועיין בגמ׳ ״א״ל דילך או דגזא״ וברש״י ביאר דמסקנת הגמ׳ היא דמלך שנצטרע פטור מעולה ויורד משום דיש לו כסף באוצרותיו. אמנם י״ל דאע״פ שנצטרע ופקע ממנו שררת המלך עדיין חל בו חלות שם מלך בגברא ומשו״ה הציבור מחוייבים לפרנסו, ומשו״ה אינו בכלל עניות (וכ״כ הנצי״ב בהעמק שאלה שאילתא ל), אמנם י״ל עוד דחל בו עדיין שם מלך, והגברא דמלך לא הוי עני עפ״י דין, וכמש״נ.
והנה בנוגע לחיוב קרבן שעיר נשיא, איתא בגמ׳ לקמן
(דף י.) וז״ל ת״ר אשר נשיא יחטא וכו׳ אמר רב אבדימי בר חמא פרט לנשיא שנצטרע, שנאמר וינגע ה׳ את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית ויותם בן המלך על הבית עכ״ל. ומבואר דחיוב שעיר נשיא תלוי בשררה של נשיא ומלך, ומלך שנצטרע פקע ממנו השררה ולכן אינו מביא שעיר אלא כשבה או שעירה כהדיוט. משא״כ דין קרבן עולה ויורד תלוי בשם מלך וקדושת מלך בגברא, ונשיא שנצטרע פטור מקרבן עולה ויורד דלא פקע מיניה חלות שם מלך וקדושת מלך שבגברא. וכן מבואר נמי מהגמ׳ לקמן
(דף יא:) וז״ל בעא מיניה רבי מרבי חייא כגון אני מהו בשעיר, אמר ליה הרי צרתך בבבל״, ופרש״י (בד״ה א״ל) וז״ל ראש גולה שבבבל דהוי על גבך ואנן בעינן שאין על גביו אלא ה׳ אלהיו עכ״ל. ומשמע דחיוב קרבן נשיא תלוי בשררה, ומכיון שלא היה לרבי שררה גמורה של נשיא לא היה חייב בשעיר נשיא. ולפי״ז מבואר דשאני חיוב שעיר נשיא דתלוי בשררת הנשיא, מחיוב פר כהן משיח דתלוי בחלות שם משוח וקדושת משיחה שבגברא, דקיי״ל (יא:) דכהן משוח שעבר מביא פר כהן משיח. ועיין במשנה (דף ט:) וז״ל משיח שעבר ממשיחותו ואח״כ חטא וכן הנשיא שעבר מגדלותו ואח״כ חטא כהן משיח מביא פר והנשיא כהדיוט עכ״ל. ומבואר דכהן משיח שעבר וחטא חייב בפר משום דעדיין חלה בו קדושת כהן גדול, ואילו נשיא שעבר איבד את מינויו ושררתו ומשו״ה דינו כהדיוט ואינו מביא שעיר כנשיא, כי דין שעיר נשיא תלוי בשררה ולא בחלות שם נשיא ומלך שבגברא.
ו
והנה צ״ע בדברי הגר״ח זצ״ל דכהן שנמשח בשמן המשחה נתקדש להיות כה״ג לעולם, דא״כ לכאורה כהן משוח מלחמה יהיה צריך להביא פר, דחל במשוח מלחמה חלות קדושת כה״ג מחמת משיחה, ומ״ש משוח מלחמה דמביא שעירה כהדיוט מכהן משיח שעבר. אמנם עיין בגמ׳ (דף יב.) ״ת״ל והכהן המשיח שאין משיח על גביו״, ומבואר דיש גזה״כ מיוחדת לפטור משוח מלחמה מפר, וצ״ע דלמה הוצרכה לגזה״כ דנימא דמשוח מלחמה דינו ככהן הדיוט דמשמש בד׳ בגדים (רמב״ם פ״ד מהל׳ כלי המקדש הכ״א), ולכן אינו מביא פר. ועל כרחך מוכח כדברי הגר״ח זצ״ל דבעצם משוח מלחמה חלות דינו ככהן גדול דכיון דנמשח בשמן המשחה להיות כהן גדול משוח מלחמה חל בו חלות קדושת כה״ג בגברא, ומשו״ה בעינן גזה״כ מיוחדת לפטור כהן משוח מלחמה מפר כהן משיח.
ועיין בגמ׳ (דף יב:) ״משיח שנצטרע מהו באלמנה מידחא דחי או מיפטר פטר״, ויש לדייק למה לא מיבעי לן בסילקוהו מכהונתו, וי״ל דזה פשוט דאין להם כח להפקיע קדושת הגברא ע״י סילוק ב״ד, ורק מספק״ל בטומאת צרעת אי חל הפקעה מקדושת הגברא דכה״ג מחמת הצרעת או לא. ומשני דכהן מצורע אסור באלמנה כמו כהן בעל מום דאסור באלמנה ולא נסתלק מקדושתו. והרמב״ם כתב דמשנתנו מיירי דעבר מחמת מום או זקנה – ועדיין אסור באלמנה, ומוכח דעדיין חל בו חלות קדושת כה״ג ורק נסתלק מהכשר עבודת כה״ג. ומבואר דקדושת הגברא אינה מסתלקת ע״י ב״ד – בין בזקנה ובין במום ובין בצרעת, וזה הדין שבמשנה דכהן שחטא ועבר עדיין הוי חלות שם כהן משיח וקדוש בקדושת הגברא ככה״ג אלא דחסר לו דין כהן גדול מאחיו שאין אחר על גביו, דכיון דהיה כה״ג אע״פ שנסתלק ממינוי והכשר עבודה דינו דמביא פר כה״ג, משא״כ נשיא מביא שעירה כהדיוט דמשעבר מנשיאותו אין לו דין ״מי שאין למעלה ממנו אלא ה׳ אלוקיו״.
והנה עיין בילקוט שמעוני
(פ׳ בשלח סימן רס״ו עה״פ ״ושים באזני יהושע״) דיהושע נתמנה למלך בשעת מלחמת עמלק. ונראה דאע״פ שלא היתה לו שררת המלכות עד שמת משה רבינו מ״מ חל חלות שם מלך בגברא דיהושע. וכן מצינו בדוד המלך שנמשח בחיי שאול עפ״י הדיבור אך לא היה לו שררה וסמכות המלוכה עד שנעשה מלך בפועל, ומוכח דחל חלות שם מלך בגברא בלי שררה של מלכות. וכן מצינו בצדקיהו דירמיהו ניחמו דכשימות יספידוהו כמלך כלומר שאף שאין לו שררת המלכות ״דאין מלך בלא עם״ עדיין חל עליו חלות שם מלך בגברא. וחזינן דאיכא חלות שם מלך בלי שררה של מלכות. ונראה דנ״מ דבפ׳ המלך כתיב ״והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת״, ונראה דמצות כתיבת ס״ת של מלך חלה רק לאחר דיש לו שררת המלכות דהיינו ״כשבתו על כסא ממלכתו״ ואילו שאר דינים כגון איסור ריבוי נשים וסוסים תלויים בחלות שם מלך בלבד. והטעם דמצות כתיבת ס״ת חלה רק לאחר שיש לו שררת המלכות הוא דכתיב ״לבלתי רום לבבו מאחיו״, ואין לחוש לזה אלא כשיש לו שררה.
זא. ועיין בקרן אורה דף ט. ד״ה נשיא שנצטרע.
ב. ועיין בחידושי הגר״ח על הש״ס
יומא דף יב: בענין מינוי כהן גדול וסילוקו, ובחידושי הגרי״ז
סוטה דף מב., ובמש״כ רבינו זצ״ל בשם מרן הגר״ח זצ״ל בקונטרוס בענין עבודת יוה״כ
יומא דף יב: בתוס׳ ד״ה כהן גדול.
ג. ומשמע דאלעזר ואיתמר נתקדשו בקדושת כה״ג ע״י משיחת שמן המשחה ולכן נאסרו ליטמא לאחיהם, אך חסר להם דין מינוי לכהונה גדולה, ומשום הכי הם שימשו בד׳ בגדים בשמונת ימי המילואים. ועיין בחידושי רבנו חיים הלוי פי״ב מהל׳ ביאת מקדש ה״ה.
ד. אמנם לפי״ז צ״ע למה משוח מלחמה אינו מביא פר כהן משיח (עיין לקמן דף יב:) דהרי הוא נתקדש בקדושת הגוף דכהן גדול במשיחה. ועיין בחידושי הגר״ח על הש״ס (
יומא דף יב: בענין מינוי כה״ג וסילוקו) ובס׳ יהגה אריה עמ״ס הוריות
(דף יא:) שהג״ר אריה פרמנצי׳ק זצ״ל הקשה קושיא זו למרן הגרי״ז זצ״ל, והניח בצ״ע. ואולי יש לתרץ דקדושת כהן משוח מלחמה מהוה קדושת כה״ג רק לענין ה׳ דברים האמורים בפרשה, אך לא לגבי קדושת כ״ג בנוגע לדין פר כהן המשיח, כי משוח מלחמה לא נתקדש בקדושת כה״ג גמורה בגברא לכל דינים אלא רק לענין ה׳ דברים בלבד. ויתכן דמשוח מלחמה חלוק מכה״ג שעבר, דכה״ג שעבר נתקדש בקדושת כה״ג גמורה ורק פקע ממנו המינוי להיות כה״ג, משא״כ משוח מלחמה חל בו קדושת כה״ג רק בנוגע לה׳ דינים שבפרשה, ויתכן נפ״מ שאם מת הכה״ג ורוצים למנות את הכהן המשוח מלחמה תחתיו לכה״ג דניבעי עוד משיחה בשמן המשחה כדי לקדשו בקדושת כה״ג גמורה, וצ״ע.
ה. ועיין ברשימות שיעורים למס׳ שבועות (דף לא. ד״ה לאפוקי מלך אות ה׳) דרבינו זצ״ל ביאר דחלה חלות קדושת מלך בגברא, והביא ראייה לזה דכתב הרמב״ם (פ״ג מהל׳ ת״ת הל״א) וז״ל בשלשה כתרים נכתרו ישראל. כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן וכו׳ כתר מלכות זכה בו דוד וכו׳ כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל וכו׳ עכ״ל. ועלינו להתבונן בהשוואה בין שלשת הכתרים האלה. ונראה שכל אחד מהכתרים מייצג חלות קדושה מיוחדת בגברא. קדושת כהונה ברורה וכמבואר בהרבה מקראות ובמיוחד במצוות ״וקדשתו״ ו״ולא יחלל״ המזהירות על שמירת קדושת כהונה. ונראה אף תורה מקדשת את התלמיד חכם בקדושה מיוחדת וכפי שקבע הרמב״ם בסוף הל׳ שמיטה ויובל (פי״ג הלי״ב - י״ג) כאשר הוא משווה את השוקד על התורה לבן לוי, וז״ל ולמה לא זכה לוי בנחלת א״י ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה׳ לשרתו ולהורות דרכיו הישרים וכו׳ לפיכך הובדלו מדרכי העולם וכו׳ אלא הם חיל השם שנא׳ ברוך ה׳ חילו וכו׳ ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה׳ לשרתו ולעבדו לדעה את ה׳ והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה׳ חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים וכו׳ עכ״ל. ולכך אף התכוון הרמב״ם כשפסק בפ״ג מהל׳ ת״ת (הלי״ג) וז״ל וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום וכו׳ עכ״ל, כלומר דהעוסק נתקדש בתורה בקדושת תורה עולמית. וכמו כן מלך נתקדש בקדושה מיוחדת ונוספת. וכן כתוב לגבי שאול שאחר שנמשך בשמן המשחה להיות מלך ניבא עליו שמואל ואמר (פרק י׳ פסוק ו׳) ״וצלחה עליך רוח ה׳ והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר״. ונראה דהמשיחה בשמן המשחה הפכה את שאול לאיש אחר וקדשתו בקדושת מלך והשרתה עליו מדרגת הנבואה. ויוצא שחלות קדושה בגברא הויא הצד השוה בין ג׳ הכתרים – כתר כהונה, כתר תורה, וכתר מלכות.
ו. והנה הגר״ח זצ״ל ביאר דכה״ג שעבר עדיין חל ביה קדושת כה״ג מחמת שנמשח בשמן המשחה, ומשו״ה מביא פר אף לאחר שעבר, דיתכן להפקיע ממנו רק הכשר כהן גדול ודין כהונה גדולה לענין עבודה, אך אי אפשר להפקיע ממנו חלות קדושת כה״ג שבגברא. וביארנו דדין מלך שעבר דומה לכהן גדול שעבר דפקע מיניה המינוי ושררה של מלך אך לא בטלה ממנו חלות קדושת מלך ושם מלך שבגברא מכיון דנמשח בשמן המשחה. אך צ״ע בזה דבמשנה (דף ט:) איתא דנשיא שעבר מביא שעירה כהדיוט, ובפשטות י״ל דהיינו משום דמשעבר פקע חלות דין נשיא ממנו לגמרי, ולכן מביא שעירה כהדיוט. ולפי״ז י״ל דחלוק דין נשיא שעבר מדין כהן משוח שעבר, דבכהן משוח שעבר פקע מיניה רק המינוי והכשר לעבודה אך חל ביה קדושת כה״ג מחמת משיחה, משא״כ בנשיא ומלך שעברו פקע מהם דין מלך לגמרי, וכן משמע מלשון הרמב״ם בפיה״מ ד״ה כהן משיח שעבר וז״ל כהן גדול אם עבר במום או זקן וכו׳ הוא עומד בקדושתו לפי ששמן המשחה שנמשח בו אינו מבטל מעשיהו ואין הפרש בינו ובין כהן גדול המשמש בכל הדברים זולתי בעבודה בלבד וכו׳ אבל הנשיא אין לו גדולה אלא כשמצותו נעשית וכשבטל ענין זה הרי הוא כהדיוט עכ״ל. ומבואר דאע״פ דמלך נמי נמשח בשמן המשחה מ״מ נשיא ומלך שעבר הרי הוא כהדיוט, ועכצ״ל דחלוק דין משיחת מלך ממשיחת כה״ג, דמשיחת כה״ג מקדשת את הגברא, והראייה דאי ליכא משיחה אזי בעינן מקדש אחר של ריבוי בגדים - דכהונה גדולה אינה רק חלות דין מינוי לעבודה אלא דחל חלות קדושה מיוחדת בגברא דכהן גדול, ומשיחה מקדשת את הכה״ג כמו שמשיחה מקדשת כלי שרת. משא״כ במלך ליכא חלות קדושה. דהרי בכה״ג כתיב ״כי נזר אלוקיו על ראשו״, דהיינו דחלה חלות קדושה בגברא דכה״ג. משא״כ מלך הוי רק חלות דין מינוי ולפיכך חל סילוק לסלקהו לגמרי מדין מלך. ועוד ראייה לזה דקיי״ל דמלך בן מלך א״צ משיחה, ואילו כה״ג בן כה״ג צריך משיחה וצ״ב מ״ש. ונראה לבאר דמכיון דמשיחה מחילה חלות קדושה בגברא כמו בכה״ג – אזי אף בן כה״ג בעי משיחה דקדושת הגברא אינה עוברת בירושה מהאב לבנו. משא״כ במלך דחל רק חלות דין מינוי לזכותי המלוכה ושררת המלכות וזה עובר בירושה לבן מלך, ולכן מלך בן מלך א״צ משיחה. ועיין ברמב״ם בהל׳ מלכים (פ״א מהל׳ מלכים ה״ז) שכתב ״כיון שנמשח המלך הרי זכה לו ולבניו עד עולם״, ומבואר דבמלך חלין זכויות מלוכה העוברות בירושה לזרעו. ולפי״ז י״ל דמלך יכול להסתלק מדין מלוכה לגמרי, משא״כ כה״ג דהוי חלות קדושה בגברא, דנשארה בו קדושה אף לאחר שעבר. ולכן כהן משיח שעבר חייב בפר ככה״ג משא״כ נשיא שעבר דינו כהדיוט.
ועיין לקמן בגמ׳ הוריות
(דף יב:) וז״ל דתניא אירע בו פסול בכהן גדול, ועבר ומינו כהן אחר תחתיו הראשון חוזר לעבודתו, והשני כל מצות כהונה עליו דברי ר״מ, רבי יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו, ושני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט כה״ג משום איבה כהן הדיוט משום מעלין בקדש ואין מורידין עכ״ל. ומבואר דכה״ג שעבר ממשיחותו היינו שנתמנה להיות במקום כה״ג שאירע בו פסול ואז חזר הכה״ג הראשון לעבודתו דהשני הוי כה״ג שעבר, ולכאורה משמע דעדיין חל בכה״ג השני חלות דין כה״ג גמור, ורק משום איבה אינו עובד בח׳ בגדים ככה״ג הראשון (דזה טעם מדרבנן ואילו מדאורייתא עדיין דינו ככה״ג גמור), וצ״ע א״כ איך אפשר לדמות כה״ג שעבר לנשיא שעבר דהרי כה״ג שעבר אינו עובד רק משום איבה, ומוכח דלא פקע ממנו חלות דין כה״ג כלל מדאורייתא, וצ״ע אם כן למה בעי גזה״כ מיוחדת לכהן גדול שעבר דמביא פר. ועוד צ״ע מה הק״ו (בדף י.) מנשיא שעבר לכהן גדול דהרי נשיא שעבר תו לא הוי נשיא, משא״כ כה״ג שעבר נשאר כהן גדול אלא דמונעין ממנו מלעשות עבודה משום איבה אבל מעיקר הדין הוא ראוי לעבוד בח׳ בגדים ככה״ג. וי״ל דלכן הרמב״ם בפיה״מ ביאר את המשנה דכה״ג שעבר ממשיחותו היינו שעבר משום מום או זקנה, דב״ד סילקו אותו מלהיות כה״ג משום דאינו ראוי לעבודה, ולא כמו הברייתא (בדף יב:) דכהן שעבר היינו משום דהראשון חזר לעבודתו, ואם נימא דפקע חלות דין כה״ג ממנו כשהוא בעל מום אזי ניחא הגמ׳ דיליף ק״ו מנשיא, דכמו שבנשיא שעבר פקע חלות דינו כנשיא ה״ה בכהן שעבר מחמת מום דפקע מיניה חלות דין כה״ג, ויש גזה״כ מיוחדת לחלק בין נשיא שעבר לכהן משיח שעבר, ומובן למה בעי גזה״כ מיוחדת. דנתבאר דיש ב׳ דינים בכה״ג: א) חלות קדושה שחלה במשיחה, ב) דין מינוי בפה להכשר עבודה דכה״ג, ויתכן דסד״א דפר כה״ג אינו תלוי רק במשיחה וקדושת הגברא אלא אף במינוי כה״ג, ובזה דומה כה״ג שעבר למלך שעבר ושפיר ילפינן מק״ו. (רבינו זצ״ל) וכל זה שלא כדביאר רבינו זצ״ל לעיל בשיעור דחל חלות קדושת מלך בגברא דמלך בדומה לכה״ג, אולם רבינו זצ״ל הציע עוד מהלך דבאמת לא חלה חלות קדושה בגברא דמלך, ומלך שאני מכה״ג, וסמוכים לכך ממש״כ הרמב״ם בפיה״מ הנ״ל. והנה אם נאמר דפקע חלות דין מלך לגמרי ממלך שעבר צ״ע למה מלך שנצטרע פטור מקרבן עולה ויורד. וצ״ל דאע״פ שנצטרע ועבר ממלכותו עדיין הציבור חייבים לפרנסו מכיון שהיה מלך, וחיוב זה הוא דין מכבוד המלכות, ולכן עפ״י דין מלך שעבר אינו בא לידי עניות ודלות, ואינו דומה להדיוט עשיר בעלמא שחייב בעולה ויורד מכיון דמזלו יכול להתהפך ולהיות עני. משא״כ מלך שעבר דהציבור חייבים עדיין לפרנסו וציבור לא מיעני (ועיין במרומי שדה ט. ד״ה נשיא, ובהעמק שאלה שאילתא ל).
ז. ועיין באגרות הגרי״ד הלוי ריש הלכות מלכים אות י״ג (עמ׳ רס״ט).
{ויקרא ה׳:ז׳} לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ וְנֶאֱמַר {ויקרא ה׳:י״א} לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ מִי שֶׁבָּא לִידֵי עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת יָצָא נָשִׂיא וּמָשִׁיחַ שֶׁאֵין בָּאִין לִידֵי עֲנִיּוּת.