×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) ואח״כוְאַחַר כָּךְ חָטָא מֵבִיא פַּר חָטָא ואח״כוְאַחַר כָּךְ עָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ צְרִיכָא לְמֵימַר מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי גַּבֵּי נָשִׂיא דְּכִי עָבַר מִנְּשִׂיאוּתוֹ ואח״כוְאַחַר כָּךְ חָטָא כְּהֶדְיוֹט מַיְיתֵי אַהָכִי תָּנֵי גַּבֵּי מָשִׁיחַ [חָטָא ואח״כוְאַחַר כָּךְ עָבַר] מֵבִיא פַּר.
and thereafter sinned brings a bull. Does the case of one who sinned and thereafter moved on from his anointment need to be said? It is obvious that he is liable to bring a bull. The Gemara answers: Due to the fact that the tanna teaches the halakha with regard to a king, that when he moved on from his sovereignty and thereafter sinned he brings. an offering like that of a commoner; therefore, he teaches the corresponding halakha with regard to an anointed priest: If he sinned and thereafter moved on from his priesthood, he brings a bull.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמרא אהכי תנא גבי משיח חטא ואח״כ עבר כו׳ ותניא נמי גבי נשיא כה״ג כו׳ שאתה תמה עלי תמה על כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה השתא י״ל כו׳ ומה שכתוב בספרים תנא כו׳ ובד״ה ומתעה את כו׳ נותן עיניו בצפון והכוכב מהלך לדרום ורואהו כו׳ מתעה את הספנים עכ״ל כצ״ל:
ואחר כך חטא מביא פר, חטא ואחר כך עבר ממשיחותו צריכא למימר [וכי צריך לומר] דבר זה? מובן מאליו שיצטרך להביא פר! ומשיבים: משום דקתני גבי [ששנה אצל בענין] נשיא, דכי [שכאשר] עבר מנשיאותו ואחר כך חטא, כהדיוט מייתי [מביא], אהכי תני [משום כך שנה] גבי [אצל] משיח: חטא ואחר כך עבר מביא פר.
and thereafter sinned brings a bull. Does the case of one who sinned and thereafter moved on from his anointment need to be said? It is obvious that he is liable to bring a bull. The Gemara answers: Due to the fact that the tanna teaches the halakha with regard to a king, that when he moved on from his sovereignty and thereafter sinned he brings. an offering like that of a commoner; therefore, he teaches the corresponding halakha with regard to an anointed priest: If he sinned and thereafter moved on from his priesthood, he brings a bull.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מְנָא ה״מהָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא ד׳:ג׳} וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ מְלַמֵּד שֶׁמֵּבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר.

§ With regard to the statement in the mishna concerning an anointed priest who sinned after he was removed from his position, the Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: It is as the Sages taught: It is written with regard to the High Priest: “And he shall sacrifice for his sin [ḥattato] that he sinned” (Leviticus 4:3); this teaches that he brings his sin-offering [ḥattato] even after he has moved on from his priesthood.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה״מ – דמשיח שעבר ואח״כ חטא דמביא פר.
א על האמור במשנה שמשיח שעבר ואחר כך חטא שמביא פר שואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? ומשיבים: דתנו רבנן [ששנו חכמים]: נאמר בכהן גדול ״והקריב על חטאתו אשר חטא״ (ויקרא ד, ג), מלמד שמביא פר לקרבן על חטאתו גם משעבר מכהונתו, ובא לימוד זה,
§ With regard to the statement in the mishna concerning an anointed priest who sinned after he was removed from his position, the Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: It is as the Sages taught: It is written with regard to the High Priest: “And he shall sacrifice for his sin [ḥattato] that he sinned” (Leviticus 4:3); this teaches that he brings his sin-offering [ḥattato] even after he has moved on from his priesthood.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה נָשִׂיא שֶׁמֵּבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה אֵין מֵבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר מָשִׁיחַ שֶׁאֵין מֵבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה [לֹא] כ״שכׇּל שֶׁכֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ מְלַמֵּד שֶׁמֵּבִיא עַל חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר.

This derivation is necessary, as one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference? And if a king, who brings a goat as his sin-offering for the unwitting performance of an action, does not bring a goat as his sin-offering from the moment that he has moved on from his sovereignty, an anointed priest, who does not bring a sin-offering for the unwitting performance of an action alone; rather, he is liable only for absence of awareness of the matter by the court together with unwitting performance of an action, is it not all the more so that he will not bring a bull for his sin-offering once he has moved on from the High Priesthood? Therefore, the verse states: “And he shall sacrifice for his sin [ḥattato] that he sinned”; this teaches that he brings his sin-offering [ḥattato] even after he has moved on from his priesthood.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכן יכול, ניתן היה לומר והלא דין (קל וחומר) הוא: ומה נשיא שמביא בשגגת מעשהאין מביא חטאתו שעיר משעבר מגדולתו, משיח שאין מביא בשגגת מעשה אלא על העלם דבר עם שגגת מעשהלא כל שכן שלא יביא פר לחטאתו לאחר שעבר מכהונתו זו! תלמוד לומר: ״והקריב על חטאתו אשר חטא״, מלמד שמביא על חטאתו משעבר.
This derivation is necessary, as one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference? And if a king, who brings a goat as his sin-offering for the unwitting performance of an action, does not bring a goat as his sin-offering from the moment that he has moved on from his sovereignty, an anointed priest, who does not bring a sin-offering for the unwitting performance of an action alone; rather, he is liable only for absence of awareness of the matter by the court together with unwitting performance of an action, is it not all the more so that he will not bring a bull for his sin-offering once he has moved on from the High Priesthood? Therefore, the verse states: “And he shall sacrifice for his sin [ḥattato] that he sinned”; this teaches that he brings his sin-offering [ḥattato] even after he has moved on from his priesthood.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְנַיְיתֵי נָמֵי נָשִׂיא מק״ומִקַּל וָחוֹמֶר וּמָה מָשִׁיחַ שֶׁאֵין מֵבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה מֵבִיא חַטָּאת מִשֶּׁעָבַר נָשִׂיא שֶׁמֵּבִיא חַטָּאת בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה אֵינוֹ דִּין שֶׁמֵּבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ד׳:כ״ב} אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא אִין כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט לָא.:

The Gemara asks: And let a king who is no longer king, too, bring a goat as a sin-offering based on an a fortiori inference: And if an anointed priest, who does not bring an offering for the unwitting performance of an action, brings a sin-offering after he has moved on from the priesthood, then with regard to a king, who brings a sin-offering for the unwitting performance of an action, is it not logical that he still brings his sin-offering once he has moved on from his sovereignty? To counter this, the verse states: “When a king sins” (Leviticus 4:22), from which it is derived: If he sins when he is king, yes, he brings his sin-offering; if he sins when he is a commoner, no, he does not bring his sin-offering.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ונייתי נמי [ושיביא גם כן] נשיא שעבר שעיר לחטאת מקל וחומר זה: ומה משיח שאין מביא בשגגת מעשהמביא חטאת משעבר, נשיא שמביא חטאת בשגגת מעשהאינו דין שמביא חטאתו משעבר! תלמוד לומר: ״אשר נשיא יחטא״ (ויקרא ד, כב), לומר כשהוא נשיאאין [כן], כשהוא הדיוטלא.
The Gemara asks: And let a king who is no longer king, too, bring a goat as a sin-offering based on an a fortiori inference: And if an anointed priest, who does not bring an offering for the unwitting performance of an action, brings a sin-offering after he has moved on from the priesthood, then with regard to a king, who brings a sin-offering for the unwitting performance of an action, is it not logical that he still brings his sin-offering once he has moved on from his sovereignty? To counter this, the verse states: “When a king sins” (Leviticus 4:22), from which it is derived: If he sins when he is king, yes, he brings his sin-offering; if he sins when he is a commoner, no, he does not bring his sin-offering.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: אחָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ ואח״כוְאַחַר כָּךְ נִתְמַנּוּ הֲרֵי אֵלּוּ כְּהֶדְיוֹטוֹת ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם נוֹדַע לָהֶם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ חַיָּיבִים וּמִשֶּׁנִּתְמַנּוּ פְּטוּרִים.

MISHNA: If a king or High Priest sinned before they were appointed, and thereafter they were appointed, the status of these people is like that of commoners; they bring the sin-offering of an individual. Rabbi Shimon says: If it became known to them, before they were appointed as king or High Priest, that they had sinned, they are liable to bring the sin-offering of an individual, but if it became known to them after they were appointed as king or High Priest they are completely exempt.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ חטאו עד שלא נתמנו ואח״כ נתמנו הרי אלו כהדיוטות – דרבנן בתר חטא אזלי.
ר״ש אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין – דר״ש חטאה וידיעה בעי וה״ה דפליג ר״ש ברישא דקתני נשיא שחטא ואח״כ עבר מגדולתו מביא שעיר דר״ש קאמר נמי דאם נודע לו משעבר דאין מביא שעיר דחטאה וידיעה בעי כשהוא נשיא.
ב משנה חטאו נשיא או כהן משיח עד שלא (בטרם) נתמנו, ואחר כך נתמנוהרי אלו דינם כהדיוטות ומביאים קרבן כיחידים. ר׳ שמעון אומר: אם נודע להם שחטאו עד שלא נתמנו — הרי אלו חייבים בקרבן כיחידים, ואולם אם נודע להם משנתמנופטורים לגמרי.
MISHNA: If a king or High Priest sinned before they were appointed, and thereafter they were appointed, the status of these people is like that of commoners; they bring the sin-offering of an individual. Rabbi Shimon says: If it became known to them, before they were appointed as king or High Priest, that they had sinned, they are liable to bring the sin-offering of an individual, but if it became known to them after they were appointed as king or High Priest they are completely exempt.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) באֵיזֶהוּ נָשִׂיא זֶה מֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ד׳:כ״ב} מִכׇּל מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהָיו שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה׳ אֱלֹהָיו.:

Who is the nasi? This is a king, as it is stated: “When a nasi sins, and performs any one of all the mitzvot of the Lord his God that shall not be performed, unwittingly, and he is guilty” (Leviticus 4:22), referring to one who has only the Lord his God over him and no other authority. That is only the king.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומבארים: איזהו נשיא? זה מלך, שנאמר: ״אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה׳ אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם״ ויקרא ד, כב), לומר: מי שאין על גביו אלא ה׳ אלהיו ולא שררה אחרת, ואין זה אלא מלך.
Who is the nasi? This is a king, as it is stated: “When a nasi sins, and performs any one of all the mitzvot of the Lord his God that shall not be performed, unwittingly, and he is guilty” (Leviticus 4:22), referring to one who has only the Lord his God over him and no other authority. That is only the king.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: מה״ממְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא ד׳:ג׳} אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא (לְאַשְׁמַת) פְּרָט לַקּוֹדְמוֹת.

GEMARA: The mishna teaches: If a king or High Priest sinned before they were appointed, and thereafter they were appointed, the status of these people is like that of commoners. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: It is as the Sages taught with regard to the verse: “If the anointed priest shall sin to bring guilt” (Leviticus 4:3); this serves to exclude the unwitting transgressions he performed prior to his installation as High Priest.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ אם הכהן המשיח יחטא – חטא במשיחות הוא דמביא פר.
פרט לקודמות – לשחטא ואח״כ נתמנה דהרי הוא כהדיוט ואין מביא פר.
בהרת שהיתה באדם קודם מתן תורה לא טמאה באותו הדור אף לאחר מתן תורה וכן לעולם בגוי שהיתה לו בהרת ונתגייר וכן יראה לענין זיבה הואיל ואין טומאת זיבה בגוי אלא מדברי סופרים שאין מצרפין ראיה ראשונה שבגיותו לראיה שניה שמשנתגייר לדונו בזב מן התורה:
ג גמרא שנינו במשנה: חטאו עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו — הרי אלו כהדיוטות. ועל כך שואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? ומשיבים: דתנו רבנן [ששנו חכמים]: ״אם הכהן המשיח יחטא״ (ויקרא ד, ג)פרט לקודמות, לעבירות שעבר בשגגה לפני שנעשה כהן משיח,
GEMARA: The mishna teaches: If a king or High Priest sinned before they were appointed, and thereafter they were appointed, the status of these people is like that of commoners. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: It is as the Sages taught with regard to the verse: “If the anointed priest shall sin to bring guilt” (Leviticus 4:3); this serves to exclude the unwitting transgressions he performed prior to his installation as High Priest.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) (שֶׁיָּכוֹל) וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה נָשִׂיא שֶׁמֵּבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה אֵין מֵבִיא עַל הַקּוֹדְמוֹת מָשִׁיחַ שֶׁאֵין מֵבִיא אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יָבִיא עַל הַקּוֹדְמוֹת.

As one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference? And if a king, who brings a goat as his sin-offering for the unwitting performance of an action, does not bring a sin-offering for the unwitting transgressions he performed prior to his coronation, then with regard to an anointed priest, who brings his sin-offering only for absence of awareness of the matter by the court with the unwitting performance of an action, is it not logical that he will not bring his sin-offering for the prior transgressions?
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה אין מביא על הקודמות – כדאמר לקמן אשר נשיא יחטא כשיחטא והרי הוא נשיא ולא כשיחטא והרי הוא הדיוט.
שיכול, והלא דין (קל וחומר) הוא: ומה נשיא שמביא בשגגת מעשהאין מביא על הקודמות, משיח שאין מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשהאינו דין שלא יביא על הקודמות!
As one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference? And if a king, who brings a goat as his sin-offering for the unwitting performance of an action, does not bring a sin-offering for the unwitting transgressions he performed prior to his coronation, then with regard to an anointed priest, who brings his sin-offering only for absence of awareness of the matter by the court with the unwitting performance of an action, is it not logical that he will not bring his sin-offering for the prior transgressions?
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּנָשִׂיא שֶׁכֵּן אֵין מֵבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר תֹּאמַר בְּמָשִׁיחַ שֶׁמֵּבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר הוֹאִיל וּמֵבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר יָבִיא עַל הַקּוֹדְמוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא חָטָא כְּשֶׁהוּא מָשִׁיחַ מֵבִיא כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט אֵינוֹ מֵבִיא.

The Gemara rejects this: No, if you said this with regard to a king, that is reasonable, as he does not bring his goat for a sin-offering once he has moved on from his sovereignty, and instead brings the sin-offering of a commoner. Shall you also say this with regard to an anointed priest, who brings a bull for his sin-offering once he has moved on from his priesthood? Since he brings a bull for his sin-offering even once he has moved on from his priesthood, perhaps he shall bring a bull as a sin-offering for the unwitting transgressions he performed prior to his installation as High Priest? Therefore, the verse states: “If the anointed priest shall sin,” from which it is derived: If he sins when he is serving as an anointed priest he brings a bull as his sin-offering; if he sins when he is an ordinary priest he does not bring a bull as his sin-offering.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאין מביא חטאתו משעבר – כדתנן וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואח״כ חטא הנשיא כהדיוט.
ודוחים: לא, אם אמרת בנשיא שכן אין מביא חטאתו (שעיר) משעבר מנשיאותו, אלא מביא חטאת כהדיוט, תאמר במשיח שמביא פר עבור חטאתו גם משעבר, הואיל ומביא חטאתו משעבר יביא גם על הקודמות על מה שחטא לפני היותו כהן משיח יביא פר לחטאת? תלמוד לומר: ״המשיח יחטא״ (יקרא ד, ג), לומר: אם חטא כשהוא משיחמביא קרבן זה, כשהוא הדיוטאינו מביא.
The Gemara rejects this: No, if you said this with regard to a king, that is reasonable, as he does not bring his goat for a sin-offering once he has moved on from his sovereignty, and instead brings the sin-offering of a commoner. Shall you also say this with regard to an anointed priest, who brings a bull for his sin-offering once he has moved on from his priesthood? Since he brings a bull for his sin-offering even once he has moved on from his priesthood, perhaps he shall bring a bull as a sin-offering for the unwitting transgressions he performed prior to his installation as High Priest? Therefore, the verse states: “If the anointed priest shall sin,” from which it is derived: If he sins when he is serving as an anointed priest he brings a bull as his sin-offering; if he sins when he is an ordinary priest he does not bring a bull as his sin-offering.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְתַנְיָא נָמֵי גַּבֵּי נָשִׂיא כה״גכְּהַאי גַּוְונָא {ויקרא ד׳:כ״ב} אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא פְּרָט לַקּוֹדְמוֹת.

And it is also taught in this way in a baraita with regard to a king: “When a king sins” (Leviticus 4:22); this serves to exclude the unwitting transgressions he performed prior to his coronation as king.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותניא נמי [ושנויה ברייתא גם כן] לגבי [אצל] נשיא כהאי גוונא [כגון זה]: ״אשר נשיא יחטא״ (ויקרא ד, כב)פרט לקודמות,
And it is also taught in this way in a baraita with regard to a king: “When a king sins” (Leviticus 4:22); this serves to exclude the unwitting transgressions he performed prior to his coronation as king.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) (שֶׁיָּכוֹל) וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה מָשִׁיחַ שֶׁמֵּבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר אֵינוֹ מֵבִיא עַל הַקּוֹדְמוֹת נָשִׂיא שֶׁאֵין מֵבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יָבִיא עַל הַקּוֹדְמוֹת.

As one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference? If an anointed priest, who brings a bull for his sin-offering even once he has moved on from his priesthood, does not bring his sin-offering for the unwitting transgressions he performed prior to his installation, then with regard to a king, who does not bring his goat for a sin-offering once he has moved on from his sovereignty, is it not logical that he will not bring his sin-offering for the prior transgressions? Apparently, there is no need for the derivation from the verse.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והלא דין הוא: ומה משיח שמביא על חטאתו משעבראינו מביא על הקודמות, נשיא שאין מביא חטאתו משעבראינו דין שלא יביא על הקודמות? ואם כן אין צריך ללימוד זה!
As one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference? If an anointed priest, who brings a bull for his sin-offering even once he has moved on from his priesthood, does not bring his sin-offering for the unwitting transgressions he performed prior to his installation, then with regard to a king, who does not bring his goat for a sin-offering once he has moved on from his sovereignty, is it not logical that he will not bring his sin-offering for the prior transgressions? Apparently, there is no need for the derivation from the verse.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מָה לְמָשִׁיחַ שֶׁכֵּן אֵין מֵבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה תֹּאמַר בְּנָשִׂיא שֶׁמֵּבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה הוֹאִיל וּמֵבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה יָבִיא עַל הַקּוֹדְמוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא שֶׁחָטָא וַהֲרֵי הוּא נָשִׂיא וְלֹא שֶׁחָטָא וְעוֹדֵהוּ הֶדְיוֹט.:

The Gemara notes that this inference can be rejected. What is notable about an anointed priest? He is notable in that he does not bring a sin-offering for the unwitting performance of an action unless it was performed on the basis of an erroneous ruling. Shall you say the same with regard to a king, who brings an offering for the unwitting performance of an action alone, even without an erroneous ruling? Since he brings an offering for the unwitting performance of an action alone, shall he bring a bull as a sin-offering for the unwitting transgressions he performed prior to his coronation? Therefore, the verse states: “When a king sins,” from which it is derived: In a case where he sins and he is king, he brings a bull as his sin-offering, and not in a case where he sins and he is still a commoner.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואולם יש לדחות: מה למשיח שכן אין מביא בשגגת מעשה לבד, אלא עם הוראת היתר, תאמר בנשיא שמביא בשגגת מעשה? הואיל ומביא בשגגת מעשה יביא על הקודמות? תלמוד לומר: ״אשר נשיא יחטא״שחטא והרי הוא באותה עת נשיא, ולא שחטא ועודהו הדיוט.
The Gemara notes that this inference can be rejected. What is notable about an anointed priest? He is notable in that he does not bring a sin-offering for the unwitting performance of an action unless it was performed on the basis of an erroneous ruling. Shall you say the same with regard to a king, who brings an offering for the unwitting performance of an action alone, even without an erroneous ruling? Since he brings an offering for the unwitting performance of an action alone, shall he bring a bull as a sin-offering for the unwitting transgressions he performed prior to his coronation? Therefore, the verse states: “When a king sins,” from which it is derived: In a case where he sins and he is king, he brings a bull as his sin-offering, and not in a case where he sins and he is still a commoner.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא יָכוֹל גְּזֵרָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא מָה לְהַלָּן לִכְשֶׁיֶּחֱטָא אַף כָּאן לִכְשֶׁיֶּחֱטָא.

§ Apropos a king, the Sages taught: In contrast to other cases where the verse states: If he will sin, it states concerning a king: “When [asher] a king sins.” One might have thought that this is a decree, i.e., that it is a given that the king will sin. Therefore, the verse states: “If the anointed priest shall sin” (Leviticus 4:3). Just as there the meaning is: In the event that the priest shall sin, so too here, the meaning is: In the event that the king shall sin.
מיוחס לרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול גזרה – דגזרת מלך היא שנשיא יחטא מדלא כתיב ואם נשיא יחטא.
ת״ל אם הכהן המשיח יחטא – מה יחטא האמור להלן לכשיחטא דהא כתיב אם אף יחטא האמור כאן גבי נשיא לכשיחטא.
אשר נשיא יחטא יכול גזרה. משום דשני קרא בדיבורי׳ וכתיב אשר נשיא יחטא ולא כתיב אם נשיא יחטא כי היכי דכתיב אם הכהן המשיח יחטא בעי יכול שהכתוב מבשרך שעתידין (הנשיאות) [הנשיאים] לחטוא ת״ל יחטא דמשמע במקרה כמו יחטא דכתיב גבי כ״מ. ומתוך פרש״י ז״ל משמע שכתוב בספרים נאמר כאן יחטא ונאמר להלן יחטא. ואפי׳ אם ישנו בספרים אינה ג״ש ממש דתרוייהו צריכי למעוטי קודמות. אלא גלוי מלתא בעלמא דיחטא דהכא כמו יחטא דהתם. והאי דכתיב אשר כדדריש לקמן אשרי הדור שהנשיא מביא קרבן על שגגתו:
ד ועוד בענין נשיא. תנו רבנן [שנו חכמים]: ״אשר נשיא יחטא״, יכול גזרה היא שהנשיא מתמיד לחטוא? תלמוד לומר: ״אם הכהן המשיח יחטא״ (ויקרא ד, ג), מה להלן כוונת הכתוב היא לכשיחטא, אף כאן כוונת הכתוב היא לכשיחטא. ומבררים את הברייתא.
§ Apropos a king, the Sages taught: In contrast to other cases where the verse states: If he will sin, it states concerning a king: “When [asher] a king sins.” One might have thought that this is a decree, i.e., that it is a given that the king will sin. Therefore, the verse states: “If the anointed priest shall sin” (Leviticus 4:3). Just as there the meaning is: In the event that the priest shall sin, so too here, the meaning is: In the event that the king shall sin.
מיוחס לרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר מָר יָכוֹל גְּזֵרָה גְּזֵרָה מֵהֵיכָא תֵּיתֵי.

The Gemara analyzes the baraita. The Master said: One might have thought that this is a decree. The Gemara asks: A decree? From where would this be derived? Why would it enter one’s mind that there would be a decree that the king must sin?
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גזרה מהיכא תיתי – כלומר היכי מצית למימר יכול גזרה דהיכא אשכחן גזרה כה״ג.
אמר מר [החכם] בברייתא: יכול גזרה. ותוהים: גזרה, מהיכא תיתי [מהיכן תבוא]? מהיכן יעלה על דעתנו שתהיה גזירה מסוג כזה שיחטא הנשיא?
The Gemara analyzes the baraita. The Master said: One might have thought that this is a decree. The Gemara asks: A decree? From where would this be derived? Why would it enter one’s mind that there would be a decree that the king must sin?
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמְרִי אִין אַשְׁכְּחַן דִּכְתִיב {ויקרא י״ד:ל״ד} וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחוּזַּתְכֶם בְּשׂוֹרָה הִיא לָהֶם שֶׁנְּגָעִים בָּאִים עֲלֵיהֶם דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר פְּרָט לְנִגְעֵי אוֹנָסִין לָאו אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשׂוֹרָה הָכָא נָמֵי אֵימָא גְּזֵרָה הִיא הִלְכָּךְ כְּתִיב אִם.

The Sages say: Yes, there is a basis for that understanding, as we find that type of interpretation elsewhere; as it is written: “When you come into the land of Canaan, which I give to you for a possession, and I shall place the mark of leprosy in a house of the land of your possession” (Leviticus 14:34). These are tidings informing them, i.e., the Jewish people, that leprous marks will come upon them when they enter Eretz Yisrael; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: This verse serves to teach that leprosy causes ritual impurity only when its origins are divine, to the exclusion of leprosy that results from circumstances beyond one’s control, i.e., those that have a clear physical cause. Didn’t Rabbi Yehuda say that leprosy could be tidings, i.e., that there will definitely be leprosy? Here too, with regard to the king, say that it is a decree that he will sin. Therefore, it is written: “If the anointed priest shall sin,” meaning that the sin is not a given.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין – דודאי אשכחן כה״ג.
דכתיב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם בשורה היא להם – שהכתוב מבשרן שעתיד להיות אע״פ שדבר רע הוא הכא נמי אימא גזרה הלכך כתיב אם הכהן המשיח יחטא לכשיחטא וה״נ אשר נשיא יחטא לכשיחטא.
ר״ש אומר – ונתתי נגע צרעת שיהא בא מאליו.
פרט לנגעי אונסין – שאם באו נגעים ע״י נפיחת שד דלא מיטמו.
אמרי [אומרים] בתשובה אין [כן], יש מקום לסברה זו, שכן אשכחן [אנו מוצאים], דכתיב [שנאמר]: ״כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם״ (ויקרא יד, לד), הרי זו בשורה והודעה מראש היא להם לבני ישראל שנגעים באים עליהם לכשיהיו בארץ ישראל, דברי ר׳ יהודה. ר׳ שמעון אומר: הפסוק הזה בא לומר שנגעים מטמאים רק אם הם באים מידי שמים, והרי זה בא ללמד מיעוט: פרט לנגעי אונסין שבאו מחמת סיבה אחרת. ולענייננו, לאו [וכי לא] אמר ר׳ יהודה שדבר כמו צרעת הוא בשורה? הכא נמי אימא [כאן אצל נשיא גם כן אמור] גזרה היא שיחטא! הלכך כתיב [על כן נאמר]: ״אם הכהן המשיח יחטא״, שאין חטאו ודאי.
The Sages say: Yes, there is a basis for that understanding, as we find that type of interpretation elsewhere; as it is written: “When you come into the land of Canaan, which I give to you for a possession, and I shall place the mark of leprosy in a house of the land of your possession” (Leviticus 14:34). These are tidings informing them, i.e., the Jewish people, that leprous marks will come upon them when they enter Eretz Yisrael; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: This verse serves to teach that leprosy causes ritual impurity only when its origins are divine, to the exclusion of leprosy that results from circumstances beyond one’s control, i.e., those that have a clear physical cause. Didn’t Rabbi Yehuda say that leprosy could be tidings, i.e., that there will definitely be leprosy? Here too, with regard to the king, say that it is a decree that he will sin. Therefore, it is written: “If the anointed priest shall sin,” meaning that the sin is not a given.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן נִגְעֵי אוֹנָסִין מִי לָא מְטַמּוּ וְהָא תַּנְיָא {ויקרא י״ג:ב׳} אָדָם כִּי יִהְיֶה מִן הַדִּבּוּר וְאֵילָךְ וַהֲלֹא דִּין הוּא טָמֵא בְּזָב וְטָמֵא בִּנְגָעִים מָה זָב מִן הַדִּבּוּר וְאֵילָךְ אַף נְגָעִים מִן הַדִּבּוּר וְאֵילָךְ.

The Gemara asks with regard to the baraita: And according to Rabbi Shimon, do leprous marks that result from circumstances beyond one’s control not cause ritual impurity? But isn’t it taught in a baraita: “When a person shall have in the skin of his flesh a wool-white leprous mark or a scab” (Leviticus 13:2); these halakhot apply from this statement onward, i.e., from the time that God gave this mitzva to the Jewish people, and these halakhot do not apply to leprosy that preceded the giving of the mitzva? And could this not be derived through logical inference: The Torah deemed one impure in the case of a zav, and the Torah deemed one impure in the case of leprous marks. Just as a zav is ritually impure only from the statement onward, so too, with regard to leprous marks, there is impurity only from that statement onward. There is no need for a derivation from the verse Leviticus 13:2.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אדם כי יהיה בעור בשרו מדבור ואילך – דנגעים בין באדם ובין בבתים פטר בהן לפני הדבור דאותן נגעים שארעו לפני הדבור אין מטמאין לאחר הדבור.
מה זב מדבור ואילך – דכתיב כי יהיה זב מבשרו דזבין שהיו לפני הדבור אין מטמאין לאחר הדבור אלא אם כן ראו זיבות אחר הדבור.
ושואלים: לגופם של הדברים האמורים בברייתא זו, ולר׳ שמעון, נגעי אונסין מי לא מטמו [האם אינם מטמאים]? והא תניא [והרי שנויה ברייתא]: ״אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת...״ (ויקרא יג, ב)מן הדבור ואילך כלומר, מזמן שניתנה מצוה זו לישראל והלאה (״כי יהיה״), ואינו כולל נגעים שהיו קודם לכן. והלא דין (לימוד) הוא: טמא בזב וטמא בנגעים, מה זב אינו טמא אלא מן הדבור ואילך, אף נגעים מן הדבור ואילך? ואין צריך לזה לימוד מיוחד!
The Gemara asks with regard to the baraita: And according to Rabbi Shimon, do leprous marks that result from circumstances beyond one’s control not cause ritual impurity? But isn’t it taught in a baraita: “When a person shall have in the skin of his flesh a wool-white leprous mark or a scab” (Leviticus 13:2); these halakhot apply from this statement onward, i.e., from the time that God gave this mitzva to the Jewish people, and these halakhot do not apply to leprosy that preceded the giving of the mitzva? And could this not be derived through logical inference: The Torah deemed one impure in the case of a zav, and the Torah deemed one impure in the case of leprous marks. Just as a zav is ritually impure only from the statement onward, so too, with regard to leprous marks, there is impurity only from that statement onward. There is no need for a derivation from the verse Leviticus 13:2.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּזָב שֶׁכֵּן גאֵין מְטַמֵּא בְּאוֹנֶס תֹּאמַר בִּנְגָעִים שֶׁמְּטַמְּאִין בְּאוֹנֶס תַּלְמוּד לוֹמַר אָדָם כִּי יִהְיֶה מִן הַדִּבּוּר וְאֵילָךְ רָבָא אָמַר פְּרָט לְנִגְעֵי רוּחוֹת רַב פָּפָּא אָמַר פְּרָט לְנִגְעֵי כְשָׁפִים.

The baraita continues: This inference can be rejected: No, if you said that with regard to a zav, this is reasonable, as he does not become impure if his condition was caused by circumstances beyond his control. Shall you say the same with regard to leprous marks, which impart ritual impurity when caused by circumstances beyond one’s control? Therefore, the verse states: “When a person shall have,” indicating that there is impurity only from that statement onward. In any case, it is clear that leprosy causes impurity even if it was caused by circumstances beyond his control. Rava says in explanation: The phrase “and I shall place the mark of leprosy” serves to exclude leprous marks caused by evil spirits. Rav Pappa says in explanation: That phrase serves to exclude leprous marks caused by sorcery.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תאמר בנגעי אדם שמטמאין באונס – כגון על ידי נפילה והכאה וכויה או ע״י שד וה״ה לנגעי בתים דמטמאו באונס.
רבא אמר – לא קשיא הא דקאמר ר״ש פרט לנגעי אונסין כגון נגעי רוחות דע״י נפיחת שד ולא ע״י אדם וכי קתני תאמר בנגעים שמטמאין באונס כגון ע״י הכאה וכויה.
רב פפא אמר – כי אמר ר״ש פרט לנגעי אונס ע״י כשפים דלא מטמו וכי קתני תאמר בנגעים דמטמאו באונס כגון שלא ע״י כשפים.
הזב אינו מיטמאה באונס כלומר שכל שאנו משערים שזיבתו באה מחמת סבה טהור שנאמר מזובו ולא מחמת אונס ובשבעה דרכים בודקין את הזב במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה בחולי במראה בהרהור כמו שהתבאר במסכת נזיר (ס״ה:) אבל הנדה מיטמאה אף כשרואה מחמת סבה כמו שיתבאר במקומו:
הבהרת אף היא מיטמאה אף בבאה מחמת סבה כזו שבאה מחמת הכאה או מחמת האור והן הן דיני שחין ומכוה כמו שהתבאר במקומו ומ״מ כל שעל ידי כשפים אינה מטמאה:
ויש לדחות: לא, אם אמרת בזב שכן אין מטמא באונס, שאם ראה זוב לאונסו אין זה מטמא, תאמר בנגעים שמטמאין באונס? תלמוד לומר: ״אדם כי יהיה״, לומר מן הדבור ואילך. על כל פנים אנו למדים מכאן שנגעים מטמאים באונס! רבא אמר: הפסוק ״ונתתי נגע צרעת״ בא למעט פרט לנגעי רוחות כלומר, שהנגע בא מחמת רוחות רעות ולא על ידי אדם. רב פפא אמר: הפסוק בא למעט פרט לנגעי כשפים.
The baraita continues: This inference can be rejected: No, if you said that with regard to a zav, this is reasonable, as he does not become impure if his condition was caused by circumstances beyond his control. Shall you say the same with regard to leprous marks, which impart ritual impurity when caused by circumstances beyond one’s control? Therefore, the verse states: “When a person shall have,” indicating that there is impurity only from that statement onward. In any case, it is clear that leprosy causes impurity even if it was caused by circumstances beyond his control. Rava says in explanation: The phrase “and I shall place the mark of leprosy” serves to exclude leprous marks caused by evil spirits. Rav Pappa says in explanation: That phrase serves to exclude leprous marks caused by sorcery.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) תָּנוּ רַבָּנַן אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא פְּרָט לְחוֹלֶה מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ חוֹלֶה אִידְּחִי לֵיהּ מִנְּשִׂיאוּתֵיהּ אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חָמָא דפְּרָט לְנָשִׂיא שֶׁנִּצְטָרַע שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים ב ט״ו:ה׳} וַיְנַגַּע ה׳ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצוֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחׇפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת מִדְּקָאָמַר בְּבֵית הַחׇפְשִׁית מִכְּלָל דְּעַד הַשְׁתָּא עֶבֶד הֲוָה.

§ Apropos a king, the Sages taught that when the verse states: “When a king sins” (Leviticus 4:22), this serves to exclude a king who is ill. The Gemara asks: Due to the fact that he is ill, is he removed from his sovereignty? Rav Avdimi bar Ḥama said: The reference is not to all illnesses; rather, it is to exclude a king who is afflicted with leprosy, as it is stated concerning King Azariah: “And the Lord afflicted the king, so that he was a leper until the day of his death, and dwelt in an independent house. And Jotham, son of the king, was over the household, judging the people of the land” (II Kings 15:5). Azariah was removed from his sovereignty when he was afflicted with leprosy. The Gemara comments: From the fact that the verse states: “In an independent house,” by inference it may be understood that until now he was a servant, i.e., he was in servitude to the people.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וישב בבית החפשית – דנעשה חפשי מן המלכות כהדיוט דמי ואינו מביא שעיר ודלא כרבי יוסי דאמר לעיל בפרק הורה כהן משיח (דף ט.) מי שבא לידי עניות והאי נצטרע לא בא לידי עניות דגזא דידיה מיהא איתיה.
מכלל דעד השתא עבד הוה – דשררות עבדות הוא לו לפי שמוטל עליו עול רבים.
נשיא שנצטרע עבר נשיאותו מאליו וחזר לו כהדיוט וכל שחטא אח״כ מביא קרבן הדיוט ואם חטא מקודם מביא קרבנו כנשיא שאחר שעת החטא אנו דנים כמו שביארנו:
כל שאדם מתמנה על הצבור הן מלכות הן שאר מינויים צריך להזהר שלא יתגאה בעצמו ולא יטיל אימה יתרה שלא לשום שמים ויעלה בדעתו תמיד שאינו מלך או נשיא אלא עבד ממונה לראות בעסקי העם להציל העשוק מיד עושקו דרך צחות דרשו רבותינו ז״ל בעוזיהו כשנתנגע שכתוב בו וישב בבית החפשית שענינו שעד עכשו היה עבד ונסתלק לו מאותו עבדות ואף על דרך הפשט יש לפרשו כן שהיה למלכים בית מיוחד לעמוד שם לפעמים דרך טיול כשרוצים לסלק עצמם מעסקי בני אדם שבוע או שבועים או חדש לפי מה שרוצים וכשנתנגע עמד לו לשם ולא השתדל בעניני מלכות כלל ועל שנסתלק מעסקי המלכות קראוה בית החפשית וכן הוא אומר ברחבעם אם היום תהיה עבד לעם הזה ומעשה הוזכר בכאן שמשם אתה למד גם כן דבר זה וזהו נסחו רבן גמליאל ור׳ יהושע הוו אזלי בספינתא הוה פיתא בהדי רבן גמליאל ובהדי ר׳ יהושוע הוי פיתא וסלתא שלים פיתא דרבן גמליאל סמך אסולתא דר׳ יהושע אמר ליה מי הוי ידעת דהוי לן עכובא דסלתא קא מייתית אמר ליה כוכב אחד יוצא אחת לשבעים שנה ומתעה את הספנים אמרתי שמא יעלה ויתעה אותנו אמר לו כל כך בידך ואתה יורד לספינה אמר לו ועד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה ר׳ יוחנן בן גודגודא ור׳ אליעזר בן חסמא שיודעין לשער כל טיפין שבים ואין להם לא פת לאכול ולא בגד ללבוש נתן בדעתו למנותן בראש כשעלה ליבשה שלח להם ולא באו חזר ושלח להם ובאו אמר להם כסבורים אתם שררה אני נותן לכם עד שמתוך ענוה הייתם נמנעים מלבא לא כי אלא עבדות אני נותן לכם שנאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה:
(ואי) [ומי] כתיב קרא הכי לבשר על הרעה. אין [דכתיב] ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם בשורה היא להם. (אלא) [אלמא] אורחא דמלתא דקרא מרמז העתידים אפי׳ הרעה. ואע״ג דלא דמי כולי האי דאותה בשורה טובה היתה דאמרינן במדרש שהאמורים הטמינו אוצרותיהם בכותלי בתיהם ובמקום המטמון הביא הקב״ה צרעת כדי שיסתרו הכותלים וימצא המטמון:
ה ועוד בענין נשיא. תנו רבנן [שנו חכמים]: ״אשר נשיא יחטא״פרט לחולה. ותוהים: משום דהוה ליה [שנהיה לו] חולה, הוא אידחי ליה מנשיאותיה [נדחה לו מנשיאותו]? אמר רב אבדימי בר חמא: אין הכוונה לכל חולי אלא פרט לנשיא שנצטרע, שנאמר: ״וינגע ה׳ את המלך ויהי מצרע עד יום מתו וישב בבית החפשית ויותם בן המלך על הבית שופט את עם הארץ״ (מלכים ב טו, ה). הרי שהוסר ממלכותו כאשר נצטרע. ומעירים בענין זה: מדקאמר מה שאומר] הכתוב ״בבית החפשית״, מכלל [מכאן] שעד השתא [עכשיו] עבד הוה [היה] לפי שהיה משועבד לצרכי הציבור.
§ Apropos a king, the Sages taught that when the verse states: “When a king sins” (Leviticus 4:22), this serves to exclude a king who is ill. The Gemara asks: Due to the fact that he is ill, is he removed from his sovereignty? Rav Avdimi bar Ḥama said: The reference is not to all illnesses; rather, it is to exclude a king who is afflicted with leprosy, as it is stated concerning King Azariah: “And the Lord afflicted the king, so that he was a leper until the day of his death, and dwelt in an independent house. And Jotham, son of the king, was over the household, judging the people of the land” (II Kings 15:5). Azariah was removed from his sovereignty when he was afflicted with leprosy. The Gemara comments: From the fact that the verse states: “In an independent house,” by inference it may be understood that until now he was a servant, i.e., he was in servitude to the people.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) כִּי הָא דר׳דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֲווֹ אָזְלִי בִּסְפִינְתָּא בַּהֲדֵי דר׳דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הֲוָה פִּיתָּא בַּהֲדֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֲוָה פִּיתָּא וְסוּלְתָּא שְׁלִים פִּיתֵּיהּ דר׳דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל סְמַךְ אַסּוּלְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֲמַר לֵיהּ מִי הֲוָה יָדְעַתְּ דְּהָוֵה לַן עִכּוּבָא כּוּלֵּי הַאי דְּאַיְתֵית סוּלְתָּא אֲמַר לֵיהּ כּוֹכָב אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה עוֹלֶה וּמַתְעֶה אֶת (הַסְּפִינוֹת) [הַסַּפָּנִים] וְאָמַרְתִּי שֶׁמָּא יַעֲלֶה וְיַתְעֶה [אוֹתָנוּ].

The Gemara notes: This is similar to that incident where Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua were traveling together on a ship. Rabban Gamliel had sufficient bread for the journey. Rabbi Yehoshua also had sufficient bread, and additionally he had flour. The journey lasted longer than expected, and Rabban Gamliel’s bread was finished. He relied on Rabbi Yehoshua’s flour for nourishment. Rabban Gamliel said to Rabbi Yehoshua: Did you know from the outset that we would have so substantial a delay? Is that the reason that you brought flour with you? Rabbi Yehoshua said to Rabban Gamliel: There is one star that rises once in seventy years and misleads sailors at sea, causing their journeys to be extended. And I said: Perhaps that star will rise during our journey and mislead us.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וסולתא – סולת ולהכי נקט בהדי פיתא סולת קמחא לפי שהפת מתעפש ואינו מתקיים כסולת.
ומתעה את הספנים – שכן דרך של ספנים לשעה הפורשין לים רב החובל נותן עיניו [בצפון והכוכב מתהלך לדרום ורואה] בכוכב אחד העומד לימינו או לשמאלו וכל זמן שרואה אותו כוכב לצדו אחר יודע שנהפכה הספינה ומיישרה לדרכה וכוכב שעולה אחת לשבעים שנה פעמים נראה בצפון ופעמים נראה בדרום וכשרב החובל נותן עיניו בו בצפון והספינה תהפך בדרום ורואהו לצדו אחר סבור שנהפכה הספינה ומיישרה אחר הכוכב והוא סבור ליישרה ומהפכה לדרך אחר וכן הוא מתעה את הספנים.
דר״ג ור׳ יהושע הוו אזלי בספינתא כו׳. הקושיא בזה אם באמת ידע כן שאותה שנה יהיה עליית כוכב ההוא לא הל״ל שמא יעלה אלא אמרתי שיעלה כו׳ וע״ק לשון עולה ומתעה כו׳ לא הל״ל אלא שהכוכב מתהלך לע׳ שנה לרוח אחרת וע״ק לפרש״י שא״ל כ״כ בידך כו׳ חכמה ואתה יורד בספינה בשביל מזונותיך כו׳ והרי נאמר לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר גם השיב לו תמה על שני ת״ח שיש ביבשה כו׳ שזו הקושיא בעצמה הקשה לו והוספת מיא הוספת קמחא ובזה יש. ליישב לפי פשוטו שא״ל כ״כ פת וסולת יש בידך ואת יורד בספינה במקום סכנה לצורך מזונותיך ואף שר״ג גופיה ג״כ עשיר היה אפשר שירד שם לצורך מה בהשתדלות בבית הקיסר כי הוא היה נשיא אבל ברבי יהושע ידע שלצורך מזונות ירד והשיב לו בהיפך היה לך לתמוה על ב׳ תלמידים שעומדים ביבשה ואין להם פת לאכול כו׳ ואין יורדין בספינה להשיג להן צורך פרנסה אבל עלי אין לתמוה כ״כ כי יש כמה עשירים יורדים בספינה לארווחי אבל הוא מבואר כמ״ש בפ׳ הספינה כי יורדי הים הגליות נקראו יורדי הספינה שהיא מטורפת כל שעה בים וע״ש באורך וע״פ הדברים האלה אמר ר״ג ור״י הוו אזלי בספינתא בנבכי ים הגלות עד שהוצרכו להתווכח עם הצדוקין כמ״ש בר״ג במסכת ע״ז וסנהדרין ויותר ממנו בר״י ב״ח דאמרינן בחגיגה שאמרו עליו כשמת מה תיהוי עלן ממינין לעבודת כוכבים שע״כ אמרו עליו אשרי יולדתו. ואמר דבהדי ר״ג הוי פיתא. שהיא חכמת התורה בעצמה שנקראת לחם כמ״ש לכו לחמו בלחמי כי התורה היא חיי הנפש כמו שהלחם הוא עיקר חיי נפש ובא להתווכח עמהם כפי חכמת התורה אבל אמר דר׳ יהושע היה עמו דבר נוסף על הפת שהיא התורה כי היו עמו בוויכוח חכמות אחרות שהם דומות לסולת כמו שהסולת אינו רק הקדמה ללחם ע״י מים ושאר אמצעיים כך חכמות אחרות כמו התכונה לחשוב תקופות ומזלות וחכמת המספר ותשבורת הם הקדמה לתורתנו שע״י מי התורה נעשה לחם ומזון רוחני חיי נפשו של אדם כמו שמצינו כן בר״י בההוא עובדא דסבי דבי אתונא ואפשר דר״ג לא הורגל בחכמות אלו כמו ר״י. ואמר
דשלים פיתא דר״ג. ר״ל שנשלם לו הוויכוח בחכמת התורה שלא היה יכול לנצח אותן בה כי הם לא יודו בכולה הוצרך ר״ג לסמוך עצמו להתווכח עמהם ולנצחם בשאר חכמות שהוא סולתא דבהדי דר״י וא״ל ר״ג מי הות ידעת דאית לן עיכובא כולי האי לבא לוויכוח כולי האי עד שאתה הבאת עמך גם סולתא שהם שאר חכמות.
וא״ל כוכב א׳ עולה לע׳ שנה כו׳. ר״ל כוכב א׳ מבן אדם ששנותיו ע׳ שנין והם הצדוקין המאמינים בכחם ובתבונתם והוא עולה ומתעה כמה ספינות הם השוכנים בים הגלות כספינה המטורפת שהרבה מהם התעו לצאת מן הכלל ע״י כוכב זה של ע׳ שנין ואמרתי שמא יעלה לתעות אותנו ח״ו בדור הזה וע״כ באתי לנצח אותן בויכוח גם בשאר חכמות ומופתיות צודקיות על אמונתנו וא״ל ר״ג כ״כ חכמה יש בידך ועלית לספינה דהיינו בגלות שהיה לך להציל את ירושלים לפי טיטוס שלא תיחרב כי ר״י היה תלמיד ריב״ז שנשא מטתו מצד א׳ וכדרך שאמרו גם על ריב״ז פרק הניזקין משיב חכמים אחור וגו׳ דהל״ל שקלינן צבתא ושקלינן לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן והשיב לו ר״י עד כו׳ תמה על ב׳ תלמידים שיש לך ביבשה. ר״ל שהיו ג״כ בזמן שהיה הבית קיים ועדיין לא ירדנו אז לספינה שהוא הגלות כדאמרינן שר׳ יוחנן בן גודגדא היה מן השוערים וריב״ח מן המשוררים. ואמר
על ב׳ תלמידים אלו שיודעים לשער כמה טיפין יש בים כו׳. שהיא חכמה נפלאה ואע״פ כן עלו לספינה ולגלות זה ולא היו יכולין להציל את ירושלים בחכמתן ואמר ועתה אין להם פת. כמשמעו שבזמן שבה״מ קיים היה להם מזונות ממעשר ראשון ויותר הוא להם חסרון ירידת הספינה והחורבן ולא הצילו על דורן בחכמתן כי גזירה היא מלפניו ית׳ ב״ה עד שינחם אותו בב״י אמן:
כי הא [כמו מעשה זה] שרבן גמליאל ור׳ יהושע הוו אזלי בספינתא [היו הולכים בספינה יחד], בהדי [עם] רבן גמליאל הוה פיתא [היה לחם] מספיק לצורך הנסיעה, בהדי [עם] ר׳ יהושע הוה פיתא וסולתא [היה לחם וסולת]. שלים פיתיה [נגמרה פיתו] של רבן גמליאל, שהנסיעה נמשכה יותר ממה ששיער מראש. סמך אסולתיה [על הסולת] של ר׳ יהושע. אמר ליה [לו]: מי הוה [האם] ידעת מתחילה דהוה לן עכובא כולי האי, דאיתית סולתא [שיהיה לנו עיכוב כל כך, שהבאת אתך סולת]? אמר ליה [לו]: כוכב אחד יש, שאחת לשבעים שנה הוא עולה (מופיע) ומתעה את הספנים בדרכם בים, וגורם לנסיעתם שתתארך, ואמרתי: שמא יעלה כוכב זה בדרכנו ויתעה אותנו.
The Gemara notes: This is similar to that incident where Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua were traveling together on a ship. Rabban Gamliel had sufficient bread for the journey. Rabbi Yehoshua also had sufficient bread, and additionally he had flour. The journey lasted longer than expected, and Rabban Gamliel’s bread was finished. He relied on Rabbi Yehoshua’s flour for nourishment. Rabban Gamliel said to Rabbi Yehoshua: Did you know from the outset that we would have so substantial a delay? Is that the reason that you brought flour with you? Rabbi Yehoshua said to Rabban Gamliel: There is one star that rises once in seventy years and misleads sailors at sea, causing their journeys to be extended. And I said: Perhaps that star will rise during our journey and mislead us.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אֲמַר לֵיהּ כׇּל כָּךְ בְּיָדְךָ וְאַתָּה עוֹלֶה בִּסְפִינָה א״לאֲמַר לֵיהּ עַד שֶׁאַתָּה תָּמֵהַּ עָלַי תְּמַהּ עַל שְׁנֵי תַּלְמִידִים שֶׁיֵּשׁ לְךָ בַּיַּבָּשָׁה רַבִּי אֶלְעָזָר חַסָּמָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא שֶׁיּוֹדְעִין לְשַׁעֵר כַּמָּה טִפּוֹת יֵשׁ בַּיָּם וְאֵין לָהֶם פַּת לֶאֱכוֹל וְלֹא בֶּגֶד לִלְבּוֹשׁ נָתַן דַּעְתּוֹ לְהוֹשִׁיבָם בָּרֹאשׁ.

Rabban Gamliel said to him: So much wisdom is at your disposal, and you board a ship to earn your livelihood? Rabbi Yehoshua said to him: Before you wonder about me, wonder about two students that you have on dry land, Rabbi Elazar Ḥisma and Rabbi Yoḥanan ben Gudgeda, who are so wise that they know how to calculate how many drops of water there are in the sea, and yet they have neither bread to eat nor a garment to wear. Rabban Gamliel made up his mind to seat them at the head of the academy.
מיוחס לרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר לו כל כך – חכמה יש בידך ואתה יורד לספינה לסחורה (על) [בשביל] מזונותיך כלומר ואתה צריך לירד לספינה לצורך מזונות.
נתן – רבן גמליאל דעתו עליהם להושיבם בראש כדי שיהו מתפרנסים [מאותה] שררה שיתן להם.
ונגעי אונסין לא מטמו והתניא וכו׳ עד תאמר בנגעים שמטמאין באונס. ומשמע ליה לתלמודא שאין לחלק בין נגעי אדם לנגעי בתים. והרמ״ה ז״ל הקשה מאי פריך מנגעי אדם לנגעי בתים הכא ענינא דקרא דכתיב ונתתי אני ולא שבא ע״י אונס. והכא מענינא דקרא דכתיב כי יהיה דמשמע בכל ענין שיהיה. ועוד אי ס״ד דמעיקרא הוה ס״ל דנגעי אונסין דממעט ר׳ שמעון בבתים קממעט להו. א״כ מאי סלקא דעתך לאוקמינהו. אי בנגעי רוחות וכשפים מאי קא פריך [הא] לא דמי האי אונס שמביא אדם בגרמותו לאונס אחר. וכ״ת דאפי׳ אי מוקמת ליה בנגעי רוחות וכשפים קשיא ליה. א״כ מאי משני רבא ור״פ בנגעי רוחות בנגעי כשפים. ופירש דס״ד מעיקרא דהני נגעי אונסין דממעט ר״ש לא בנגעי בתים קאמר דמשמע ליה לר״ש למדרש קרא ונתתי אני ממילא פרט לנגעי אונסין שלא באו ע״י המקום ב״ה בלבד אלא ע״י דבר אחר. ואם אינו ענין לנגעי בתים דס״ד דליכא מידי בנגעי בתים דלא הוה מחמת המקום שהרי אין בבית רוח חיים שיקבל חולאים ונגעים כמו בבשר ודם. וע״כ אי אתה מוצא בנגעי בתים אלא ע״י גזירת המקום. ולא שייך למעוטי בהו נגעי אונסין. וקרא ע״כ באם א״ע לנגעי בתים תנהו ענין לנגעי בני אדם. ומש״ה פריך מהך ברייתא. ותירצו רבא ור״פ דמשכחת שפיר נגעים בבתים שלא באו על ידי הקב״ה בלבד כגון נגעי רוחות וכשפים. (והכי) [ובבתים] ממעט ר״ש אבל באדם מטמא אפי׳ באונס:
(ת״ש) [ת״ר] אשר נשיא יחטא פרט לחולה. כדמפרש שאם נצטרע וחטא אינו מביא שעיר לפי שעבר מנשיאותו והרי הוא כהדיוט. ופרש״י ז״ל דהך ברייתא דלא כריה״ג דלדידיה כיון דגזא דידיה כדקאי קאי מחייב ולא דק דלענין עולה ויורד הוא דקאמר ר״י הגלילי דנשיא פטור משום דליתיה בדלות ועלה קמבעיא לה אם נצטרע אי מדחי דחי או מפטר פטר ופשט ליה דפטר לפרש״י ז״ל. אבל להביא שעיר אחר שחלה ועבר בהא (כ״א) מודו דלא כדתני לעיל אשר נשיא יחטא כשהוא נשיא אין כשאינו נשיא לא. ותנן נמי במתני׳ נשיא שעבר הרי הוא כהדיוט וליכא מאן דפליג. הרמ״ה ז״ל:
א״ל כל כך בידך ואתה עולה בספינה. פרש״י ז״ל כ״כ חכמה יש בידך ואתה יורד לסחורה לספינה בשביל מזונותיך. כלומר אתה צריך לירד בספינה בשביל מזונות. ולא נהירא דלא לנבונים עושר. ועוד דרוב יורדי ספינה הם עשירים בעלי סחורה. דמה לעניים צורך לילך בספינה ממדינה למדינה. ונ״ל (כבר) [כ״כ] אתה יודע במוצאי הים וקורותיו ואתה יורד לספינה. וא״ל עד שתמה אתה עלי שלא הועילה חכמתי לי ליזהר ולכוין השעה שיעלו הכוכבים תמה על אלו חכמים גדולים שאין כל חכמתם מועילה להם ליטול עצה לעצמן להרויח אפילו כדי מזונותם בצמצום. הרמ״ה ז״ל:
נתן דעתו להושיבם בראש. פירש רש״י כדי שיהיו מתפרנסים בשררה שיתן להם. ולא נהירא דלשון להושיבם בראש בישיבה משמע כדאמרינן בכתובות בשלהי פרק הנושא (דף קג:) דר״ח בר חמא יושב בראש. ובישיבה מאי פרנסה איכא. אלא משום דאשבחיהו רבי יהושע כולי האי אמר ראוים הללו לישב בראש ולמנותם פרנס על הצבור. הרמ״ה ז״ל:
אמר ליה [לו] רבן גמליאל: כל כך בידך חכמה ואתה עולה בספינה לצרכי פרנסתך? אמר ליה [לו] עד שאתה תמה עלי שאתה מכיר אותי, תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, ר׳ אלעזר חסמא ור׳ יוחנן בן גודגדא, שהם חכמים עד שיודעין לשער כמה טפות יש בים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש! נתן רבן גמליאל דעתו למנותם ולהושיבם בראש.
Rabban Gamliel said to him: So much wisdom is at your disposal, and you board a ship to earn your livelihood? Rabbi Yehoshua said to him: Before you wonder about me, wonder about two students that you have on dry land, Rabbi Elazar Ḥisma and Rabbi Yoḥanan ben Gudgeda, who are so wise that they know how to calculate how many drops of water there are in the sea, and yet they have neither bread to eat nor a garment to wear. Rabban Gamliel made up his mind to seat them at the head of the academy.
מיוחס לרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) כְּשֶׁעָלָה שָׁלַח לָהֶם וְלֹא בָּאוּ חָזַר וְשָׁלַח וּבָאוּ אָמַר לָהֶם כִּמְדוּמִּין אַתֶּם שֶׁשְּׂרָרָה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם

When Rabban Gamliel ascended to dry land, he sent a messenger to them to tell them to come so that he could appoint them and they did not come. He again sent a messenger to them and they came. Rabban Gamliel said to them: Do you imagine that I am granting you authority, and since you did not want to accept the honor you did not come when I sent for you?
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם – שלא באתם בשליחות ראשון שהייתם בורחים מן הגדולה.
כשעלה מהספינה, שלח להם שליח להזמינם לצורך זה ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם: אין אתם רוצים במינוי זה משום שכמדומין אתם ששררה אני נותן לכם על ידי מינוי זה?
When Rabban Gamliel ascended to dry land, he sent a messenger to them to tell them to come so that he could appoint them and they did not come. He again sent a messenger to them and they came. Rabban Gamliel said to them: Do you imagine that I am granting you authority, and since you did not want to accept the honor you did not come when I sent for you?
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הוריות י. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים הוריות י., עין משפט נר מצוה הוריות י., מיוחס לרש"י הוריות י., בית הבחירה למאירי הוריות י. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש הוריות י., מהרש"א חידושי הלכות הוריות י., מהרש"א חידושי אגדות הוריות י., פירוש הרב שטיינזלץ הוריות י.

Horayot 10a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Horayot 10a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Horayot 10a, Attributed to Rashi Horayot 10a, Meiri Horayot 10a, Tosefot Rosh Horayot 10a, Maharsha Chidushei Halakhot Horayot 10a, Maharsha Chidushei Aggadot Horayot 10a, Steinsaltz Commentary Horayot 10a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144