×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מָה לְהַלָּן שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה׳ אֱלֹהָיו אַף נָשִׂיא שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה׳ אֱלֹהָיו.
Just as there, in the passage with regard to the king, the reference is to one over whom there is only the Lord his God, so too, with regard to a nasi, the reference is to one over whom there is only the Lord his God.
מיוחס לרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מה להלן שאין על גביו אלא ה׳ אלהיו – דבמלך קא משתעי קרא דכתיב שום תשים עליך מלך (דברים יז).
פרק כהן משיח
מה להלן בספר דברים מדובר במלך שאין על גביו אלא ה׳ אלהיו, אף נשיא הכתוב בספר ויקרא הוא מי שאין על גביו אלא ה׳ אלהיו.
Just as there, in the passage with regard to the king, the reference is to one over whom there is only the Lord his God, so too, with regard to a nasi, the reference is to one over whom there is only the Lord his God.
מיוחס לרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי מֵרַבִּי חִיָּיא כְּגוֹן אֲנִי מַהוּ בְּשָׂעִיר אֲמַר לֵיהּ הֲרֵי צָרָתְךָ בְּבָבֶל אֵיתִיבֵיהּ אמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי בֵּית דָּוִד אֵלּוּ מְבִיאִים לְעַצְמָם וְאֵלּוּ מְבִיאִים לְעַצְמָם אֲמַר לֵיהּ הָתָם בלָא כַּיְיפִי אַהֲדָדֵי הָכָא אֲנַן כַּיְיפִינַן לְהוּ לְדִידְהוּ.

Rabbi Yehuda HaNasi raised a dilemma before Rabbi Ḥiyya: In a case where I perform an unwitting transgression, what is the halakha: Would I be liable to atone with a goat as a sin-offering because I am the Nasi, or is my atonement with a ewe or a female goat, like a commoner, because I am not the king? Rabbi Ḥiyya said to him: Your rival, the Exilarch in Babylonia, is as great as you; therefore, you are not akin to a king. Rabbi Yehuda HaNasi raised an objection to Rabbi Ḥiyya from a baraita: If kings of the kingdom of Israel and kings of the house of David perform an unwitting transgression, these bring a sin-offering for themselves as kings, and those bring a sin-offering for themselves as kings. This indicates that even if a king has a counterpart who is as powerful as he is, he brings a male goat as his sin-offering. Rabbi Ḥiyya said to Rabbi Yehuda HaNasi: There, the kings were not subject to each other’s authority. Here, in Eretz Yisrael, we are subject to their authority, as the authority of the Exilarch is greater than the authority of the Nasi.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כגון אני מהו בשעיר – כלומר נשיאות דידי מי הוי נשיאות מעליא דאילו הוינא בזמן שבית המקדש קיים מייתינא שעיר או לא.
א״ל הרי צרתך בבבל – ראש גולה שבבבל דהוי על גבך ואנן בעינן שאין על גביו אלא ה׳ אלהיו.
בעי מיניה רבי מרבי חייא. אע״ג דרבי חייא תלמידיה הוה אפ״ה מגדולי תלמידיו [היה] דהיה נושא ונותן (בו) [רבי] עמו:
כגון אני. אם הייתי בזמן הבית מביא שעיר או לאו. וא״ל לא לפי שראש גולה גדול ממנו כדמפרש ואזיל לפי שרודין את העם בשבט:
בעא מיניה [שאל אותו] רבי מר׳ חייא: כגון אני שאני נשיא בארץ ישראל מהו בשעיר, האם דיני כנשיא או לא? אמר ליה [לו]: הרי צרתך (שותפך) בבבל שהרי יש בבבל ראש הגולה שהוא גדול כמותך. איתיביה [הקשה לו] רבי: מלכי ישראל ומלכי בית דוד, אלו מביאים קרבן לעצמם כמלכים, ואלו מביאים לעצמם, משמע שאף שיש מלך כמותו גם הוא נחשב מלך! אמר ליה [לו]: התם לא כייפי אהדדי [שם לא היו כפופים זה לזה], הכא אנן כייפינן להו לדידהו [כאן אנו כפופים להם] משום שכוח שררתו של ראש הגולה גדול משל הנשיא.
Rabbi Yehuda HaNasi raised a dilemma before Rabbi Ḥiyya: In a case where I perform an unwitting transgression, what is the halakha: Would I be liable to atone with a goat as a sin-offering because I am the Nasi, or is my atonement with a ewe or a female goat, like a commoner, because I am not the king? Rabbi Ḥiyya said to him: Your rival, the Exilarch in Babylonia, is as great as you; therefore, you are not akin to a king. Rabbi Yehuda HaNasi raised an objection to Rabbi Ḥiyya from a baraita: If kings of the kingdom of Israel and kings of the house of David perform an unwitting transgression, these bring a sin-offering for themselves as kings, and those bring a sin-offering for themselves as kings. This indicates that even if a king has a counterpart who is as powerful as he is, he brings a male goat as his sin-offering. Rabbi Ḥiyya said to Rabbi Yehuda HaNasi: There, the kings were not subject to each other’s authority. Here, in Eretz Yisrael, we are subject to their authority, as the authority of the Exilarch is greater than the authority of the Nasi.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַב סָפְרָא מַתְנֵי הָכִי בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי מֵרַבִּי חִיָּיא כְּגוֹן אֲנִי מַהוּ בְּשָׂעִיר א״לאֲמַר לֵיהּ הָתָם שֵׁבֶט הָכָא מְחוֹקֵק וְתַנְיָא {בראשית מ״ט:י׳} לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה זֶה רֹאשׁ גּוֹלָה שֶׁבְּבָבֶל שֶׁרוֹדֶה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמַקֵּל {בראשית מ״ט:י׳} וּמְחוֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו אֵלּוּ בְּנֵי בָנָיו שֶׁל הִלֵּל שֶׁמְלַמְּדִים תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בָּרַבִּים.:

Rav Safra taught the exchange in this manner: Rabbi Yehuda HaNasi raised a dilemma before Rabbi Ḥiyya: In a case where I perform an unwitting transgression, what is the halakha: Would I be liable to atone with a male goat as a sin-offering because I am the Nasi, or is my atonement with a ewe or a female goat, like a commoner, because I am not the king? Rabbi Ḥiyya said to him: There, the Exilarch has authority that is represented by a scepter; here, in Eretz Yisrael, we have lesser authority, which is represented by a staff. And it is taught in a baraita: “The scepter shall not depart from Judah” (Genesis 49:10); this is a reference to the Exilarch in Babylonia, who reigns over the Jewish people with a rod, as he is authorized by the gentile monarchy to impose his will. “Nor the ruler’s staff from between his feet” (Genesis 49:10); these are the descendants of Hillel, who serve in the role of the Nasi and teach Torah to the Jewish people in public, but who are not authorized by the government to impose their will.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התם שבט – דהיינו מקל כמו כי תכנו בשבט לא ימות (משלי כג).
והכא מחוקק – חכם.
רב ספרא מתני הכי [היה שונה את המעשה הזה כך], בעא מיניה [שאל אותו] רבי מר׳ חייא: כגון אני מהו בשעיר? אמר ליה [לו]: התם [שם] בגולה ראש הגולה יש לו ״שבט״ (סמכות), הכא [כאן] ״מחוקק״, ותניא [ושנויה ברייתא]: ״לא יסור שבט מיהודה״ (בראשית מט, י)זה ראש גולה שבבבל, שיש שבט בידו, שרודה את ישראל במקל מפני שיש לו כוח מטעם המלכות. ״ומחוקק מבין רגליו״ (בראשית מט, י)אלו הנשיאים בני בניו של הלל שמלמדים תורה לישראל ברבים, אבל אין להם כוח סמכות מטעם הממשלה.
Rav Safra taught the exchange in this manner: Rabbi Yehuda HaNasi raised a dilemma before Rabbi Ḥiyya: In a case where I perform an unwitting transgression, what is the halakha: Would I be liable to atone with a male goat as a sin-offering because I am the Nasi, or is my atonement with a ewe or a female goat, like a commoner, because I am not the king? Rabbi Ḥiyya said to him: There, the Exilarch has authority that is represented by a scepter; here, in Eretz Yisrael, we have lesser authority, which is represented by a staff. And it is taught in a baraita: “The scepter shall not depart from Judah” (Genesis 49:10); this is a reference to the Exilarch in Babylonia, who reigns over the Jewish people with a rod, as he is authorized by the gentile monarchy to impose his will. “Nor the ruler’s staff from between his feet” (Genesis 49:10); these are the descendants of Hillel, who serve in the role of the Nasi and teach Torah to the Jewish people in public, but who are not authorized by the government to impose their will.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מתני׳מַתְנִיתִין: וְאֵיזֶהוּ הַמָּשִׁיחַ גהַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לֹא הַמְרוּבֶּה בִּבְגָדִים דאֵין בֵּין כֹּהֵן הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרוּבֵּה בְּגָדִים אֶלָּא פַּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת.

MISHNA: And who is the anointed priest? It is the High Priest who is anointed with the anointing oil, not the High Priest consecrated by donning multiple garments, i.e., one who served after the anointing oil had been sequestered, toward the end of the First Temple period. The difference between a High Priest anointed with the anointing oil and one consecrated by donning multiple garments unique to the High Priest is only that the latter does not bring the bull that comes for the transgression of any of the mitzvot.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ איזה הוא המשיח – שמביא פר בהוראה זה המשוח בשמן המשחה.
ולא מרובה בבגדים – שבבית שני שלא היה להם שמן המשחה.
אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות – שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר לא משלו ולא משל צבור אבל מביא כשבה או שעירה דיחיד.
איזהו משיח ר״ל שדינו בפר זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה אבל לא משוח מלחמה שאע״פ שנמשח אינו כהן גדול ולא מרובה בגדים שאע״פ שהוא כהן גדול אינו משוח וענין זה שעד שלא נגנזה צלוחית של שמן המשחה שעשה משה היו מושחין כהן גדול בשעת מנויו בשמן המשחה ואותה משיחה היתה סימן להקמתו והיה נקרא כהן משיח ובימי יאשיהו נגנזה ולא נמשח כהן גדול מאותה שעה ואילך בשמן המשחה ולא היה מתחנך בהקמתו אלא ברבוי בגדים שהיה לובש שמנה בגדים ועובד כדין כהן גדול והיו קורין לו מרבה בבגדים וכן היה כל ימי בית ראשון מיאשיהו ואילך ובית שני על פני כלו ואמר שזה אמרה תורה שמביא פר דוקא במשוח בשמן המשחה וכמו שהוא קוראו הכהן המשיח אבל מרובה בבגדים אינו מביא פר בהוראת עצמו ושגגת עצמו אלא קרבן הדיוט והוא שאמר אח״כ אין בין כהן משיח למרבה בבגדים אלא פר הבא על המצות אבל איסור טומאה ונשואי בתולה והחזרת רוצח במותם והבאת חבתין שבכל יום והבאת פר יום הכפורים משלו זה וזה שוים בו:
ואמר אח״כ שכהן שנמשח בשמן המשחה אע״פ שעבר ממנויו מפני המום או מפני הזקנה אף הוא מביא פר וכן נקרא כהן שעבר כל שאירע פסול בכהן גדול ביום הכפורים שהיו ממנין את הסגן תחתיו ועובד כל אותו היום ולמחר היה כהן גדול טובל ומטהר וחוזר לכהונה גדולה שלו והיו מעבירין את השני שנתמנה תחתיו ואותו הראשון שחזר לעבודתו נקרא כהן המשמש ואותו השני שהעבירוהו עכשו נקרא כהן שעבר ומ״מ הואיל ונתמנה כהן גדול אין מורידין אותו מחומרי כהן גדול הן לאיסור טומאה הן לאיסור אלמנה ושאם יעבוד יצטרך לעבוד בשמנה בגדים ואם עבד בארבעה חלל ואם הורה ושגג לעצמו מביא פר אין ביניהם אלא פר יום הכפורים שכהן שעבר אינו מביאו משלו וכן מנחת חבתין והיא עשירית האיפה שכהן גדול מקריב כליל בכל יום שכהן המשמש מביאן ולא כהן שעבר והוא שאמר ששניהם שוין בעבודת יום הכפורים ר״ל שאיזה מהם שירצה מקריב קרבנות היום ומשמשין בשמנה בגדים ומצווים בבתולה ומוזהרים באלמנה ואין מיטמאין בקרובים ואסורים בגדול פרע ובפרימה ורוצח שגלה חוזר למקומו במיתת כל אחד מהם אלא שבאיסור פרימה כהן גדול פורם מלמטה ופי׳ בגמ׳ בשולי בגדיו וכן כהן שעבר ונמצא שלא נאסרה לו פרימה מכל וכל אלא מלמעלה במקום קריעה וההדיוט פורם מלמעלה כשאר העם:
א משנה ואיזהו הכהן המשיח? זה הכהן הגדול המשוח בשמן המשחה, לא זה המרובה בבגדים שלא היה שמן המשחה למשוח אותו, אף על פי שהוא מכהן בכהונה גדולה ולובש כל שמונה בגדי כהונה. אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים, ההבדל להלכה אלא לענין פר הבא על כל המצות, שהכהן המשוח מביא על שגגתו פר וכהן גדול אחר אינו מביא.
MISHNA: And who is the anointed priest? It is the High Priest who is anointed with the anointing oil, not the High Priest consecrated by donning multiple garments, i.e., one who served after the anointing oil had been sequestered, toward the end of the First Temple period. The difference between a High Priest anointed with the anointing oil and one consecrated by donning multiple garments unique to the High Priest is only that the latter does not bring the bull that comes for the transgression of any of the mitzvot.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הוְאֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוה״כיוֹם הַכִּיפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה.

And the difference between a High Priest currently serving in that capacity and a former High Priest who had temporarily filled that position while the High Priest was unfit for service is only with regard to the bull brought by the High Priest on Yom Kippur and the tenth of an ephah meal-offering brought by the High Priest daily. Each of these offerings is brought only by the current High Priest, and not by a former High Priest.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין בין כהן המשמש – והיינו ראשון שחזר לעבודתו ולאחר שחזר הוי פר של יוה״כ שלו ועשירית האיפה שלו.
ואין בין כהן גדול שמשמש בפועל לכהן שעבר מאיזה סיבה אלא פר יום הכיפורים שהכהן המשמש מביא משלו, ועשירית האיפה, שהכהן המשמש מביא מנחה זו בכל יום. וזה שעבר אינו מביא.
And the difference between a High Priest currently serving in that capacity and a former High Priest who had temporarily filled that position while the High Priest was unfit for service is only with regard to the bull brought by the High Priest on Yom Kippur and the tenth of an ephah meal-offering brought by the High Priest daily. Each of these offerings is brought only by the current High Priest, and not by a former High Priest.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וזֶה וָזֶה שָׁוִים בַּעֲבוֹדַת יוה״כיוֹם הַכִּיפּוּרִים זוּמְצֻוִּוים עַל הַבְּתוּלָה חוַאֲסוּרִים עַל הָאַלְמָנָה טוְאֵינָם מִטַּמְּאִים בִּקְרוֹבֵיהֶם יוְלֹא פּוֹרְעִים וְלֹא פּוֹרְמִים כוּמַחְזִירִין הָרוֹצֵחַ.:

Both this High Priest currently serving and that former High Priest are equal with regard to performing the rest of the Yom Kippur service, and they are both commanded with regard to marrying a virgin (see Leviticus 21:13), and it is prohibited for both to marry a widow (see Leviticus 21:14), and they may not render themselves impure with impurity imparted by a corpse even in the event that one of their relatives dies (see Leviticus 21:11), and they may not grow their hair long and they may not rend their garments as expressions of mourning (see Leviticus 21:10), and when they die they restore the unwitting murderer to his home from the city of refuge (see Numbers 35:25).
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וזה וזה – בין כהן המשמש דהיינו ראשון שחזר לעבודתו ובין כהן שעבר דהיינו שני שמינו תחתיו דלאחר (שנעבר) [שחזר] הראשון מעבירין השני.
שוים בעבודת היום – דמקרבי קרבנות היום ביוה״כ איזה שירצה.
אבל זה וזה שוים בעבודת יום הכיפורים שהם יכולים לעשות את שאר העבודה של יום הכיפורים, ומצווים על הבתולה שיש להם מצוות עשה לשאת רק נערה בתולה, ואסורים על האלמנה ושניהם אסורים לשאת אלמנה, ואינם מטמאים בקרוביהם שאסור להם להיטמא אפילו לקרובי המשפחה שלהם, ולא פורעים מגדלים שערם, ולא פורמים את בגדיהם בזמן שהם אבלים, ומחזירין הרוצח, אם אחד מהם מת הרי הרוצח בעיר המקלט יכול לחזור לביתו בגלל מותו של הכהן הגדול.
Both this High Priest currently serving and that former High Priest are equal with regard to performing the rest of the Yom Kippur service, and they are both commanded with regard to marrying a virgin (see Leviticus 21:13), and it is prohibited for both to marry a widow (see Leviticus 21:14), and they may not render themselves impure with impurity imparted by a corpse even in the event that one of their relatives dies (see Leviticus 21:11), and they may not grow their hair long and they may not rend their garments as expressions of mourning (see Leviticus 21:10), and when they die they restore the unwitting murderer to his home from the city of refuge (see Numbers 35:25).
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר הָיוּ שׁוֹלְקִים בּוֹ אֶת הָעִיקָּרִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר וַהֲלֹא לָסוּךְ אֶת הָעִקָּרִים אֵינוֹ סוֹפֵק אֶלָּא לשׁוֹרִין אֶת הָעִקָּרִים בְּמַיִם וּמֵצִיף עָלָיו שֶׁמֶן וְקוֹלֵט אֶת הָרֵיחַ וְקֹפְחוֹ.

GEMARA: The Sages taught: To blend the anointing oil that Moses prepared in the wilderness, they would boil in the oil the roots of the spices in the quantities enumerated in the verse; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: But isn’t that amount of oil insufficient even to smear on the roots of those spices, as the oil would be absorbed into the roots? How then could the roots be boiled in the oil? Rather, they soak the roots in water. Once the roots are waterlogged, they do not absorb the oil. The fragrance of the spices gradually rises and they float oil on the water and the oil absorbs the fragrance. And at that point, one removed the oil [vekippeḥo] from the water, and that was the anointing oil.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ שמן המשחה שעשה משה – כדכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי (שמות ל).
בו שולקין את העקרים – אותם שרשים של בשמים האמורים בפרשה דכתיב ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו׳.
והלא לסוך בו את העקרים אינו מספיק – לפי שהשמן לא היה אלא שנים עשר לוגין כדמפרש לקמן והעקרים היו מרובים ואפילו בסיכה היא נבלע בעקרים כל שכן בשליקה.
אלא שורה את העקרים במים – ברישא שהיו מתמלאים מן המים ושוב לא יהו בולעים מן השמן כל כך.
ומציף עליהן שמן – לאחר שהוציאם מן המים כדי שיקלוט השמן מריח הבשמים.
וקפחו – ומוציא השמן לאלתר וקפחו כמו קפחתי את הרועה (יומא דף פג:).
ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: שמן המשחה שעשה משה במדבר, כיצד עשו אותו? היו שולקים (מבשלים) בו את העיקרים את השורשים של הסמים המנויים שם, דברי ר׳ יהודה. ר׳ יוסי אומר: והלא הכמות של השמן אפילו לסוך בו את העקרים אינו סופק (מספיק) לפי שהיה נבלע בהם, ואיך יכלו לבשל בו?! אלא כך היו עושים: שורין את העקרים במים, כדי שלא יבלע בהם השמן, והיה הבושם עולה מעט מעט ומציף עליו על המים שמן, וקולט השמן את הריח וקפחו ואחר כך היה מוריד את השמן מלמעלה ומכאן נעשה שמן המשחה.
GEMARA: The Sages taught: To blend the anointing oil that Moses prepared in the wilderness, they would boil in the oil the roots of the spices in the quantities enumerated in the verse; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: But isn’t that amount of oil insufficient even to smear on the roots of those spices, as the oil would be absorbed into the roots? How then could the roots be boiled in the oil? Rather, they soak the roots in water. Once the roots are waterlogged, they do not absorb the oil. The fragrance of the spices gradually rises and they float oil on the water and the oil absorbs the fragrance. And at that point, one removed the oil [vekippeḥo] from the water, and that was the anointing oil.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה וְכִי נֵס אֶחָד נַעֲשָׂה בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַהֲלֹא תְּחִלָּתוֹ שְׁנֵים עָשָׂר לוּגִּין וּמִמֶּנּוּ הָיָה נִמְשָׁח מִשְׁכָּן וְכֵלָיו אַהֲרֹן וּבָנָיו כׇּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים וְכוּלּוֹ קַיָּים לֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל׳:ל״א} שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדוֹרוֹתֵיכֶם.

Rabbi Yehuda said to him: And was it merely one miracle that was performed with regard to the anointing oil? But wasn’t it initially only twelve log, and from it the Tabernacle, and its vessels, Aaron, and his sons were anointed for the entire seven days of inauguration, and all of it remains in existence for the future, as it is stated: “This shall be a sacred anointing oil unto Me throughout your generations” (Exodus 30:31)? Since the entire existence of the anointing oil is predicated on miracles, it is no wonder that its preparation also involved a miracle.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כהן גדול מקריב אונן שנאמר ומן המקדש לא יצא כלומר אפילו מת לו מת לא יצא מעבודתו אלא עובד באנינותו והוא יום מיתה ומ״מ אינו אוכל שנאמר ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני י״י כלומר שאונן אסור באכילת קדשים ואפילו בכהן גדול שהותרה לו הקרבתם והדיוט לא מקריב ולא אוכל ואם עבד אונן חלל ואע״פ שבכלם נאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו ולא תמותו כלומר לא יניחו עבודתם וילכו להם הפרש זה יש ביניהם שכהן הדיוט שהיה עובד במקדש ושמע שמת לו מת מן הראויים להתאבל עליו אע״פ שאינו יוצא מן המקדש אינו עובד אבל כהן גדול עובד באנינותו ואע״פ שאינו אוכל כמו שבארנו:
זהו ביאור המשנה וכולה על הצדדין שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
שמן המשחה שעשה משה לקח עיקרי הסמים המפורשים בענינו בתורה בפרשת כי תשא והם מור וקנמון וקדה וקנה בושם כשיעור משקל המפורש בהם ושחקם ואחר שחיקתם שרה אותם במים זכים עד שיצא רוב לחותם במים ונותן על אותם המים שמן זית שנים עשר לוג ובשלן על האש עד שלקט השמן ריח אותם המים ובשלם עד שכלו המים ונשאר השמן והניחו בכלי ומשח ממנו משכן וכל כליו שנאמר וימשחם ויקדש אותם ובו נמשח אהרן ובניו בשבעת ימי המלואים וי״מ שזה ששרה את העקרים במים כדי להבליע את העקרים מים שלא יבלעו כל כך מן השמן אבל כשהציף השמן על המים אף העקרים היו שם וכן נראה:
אע״פ שמשח משה ממנו מקדש וכל כליו לדורות לא היה כן וכלי שרת שבמקדש לא נתקדשו במשיחה אלא תשמישן מחנכן שנאמר אשר ישרתו בם בקדש שירותן מקדשן ולא היו מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ואפילו כהן גדול שהיה אביו כהן גדול גם כן היה צריך משיחה שהרי מ״מ לא מצד ירושה באה לו אלא מצד שהוא הגון לה:
וכן היו מושחין ממנו מלכים אלא שאם היה מלך בן מלך אינו צריך משיחה שהרי ירושה היא לו שנאמר הוא ובניו בקרב ישראל ומ״מ אם היתה מחלקת במלכותו כגון שהיו שאר הבנים או העם חולקים ועוררים עליו מושחין אותו ונמצא שלא משחו את שלמה אלא מפני מחלקתו של אדניהו ולא את יואש אלא מפני מחלקת עתליהו ולא את יהואחז אלא מתוך מחלקתו של יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים:
משיחה זו שבארנו במלכים אינה אלא במלכי בית דוד אבל מלכי ישראל אין מושחין אותם בשמן המשחה אפילו ראשון שבהם ואם עשו כן הרי מעלו בשמן וזה שמשח אלישע את יהוא לא בשמן המשחה היה אלא בשמן אפרסמון ואף יהואחז לא נמשח אלא בשמן אפרסמון שהרי מיאשיהו ואילך נגנזה צלוחית של שמן המשחה ואני תמה היאך לא הזכירו משיחת שמואל לשאול במה היתה ולגדולי המחברים ראיתי כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו נראה שבשמן המשחה היה אע״פ שממלכי ישראל היה ויראה לי בענין זה מה שתשמעהו והוא שכבר ידעת שהראשונים שאלו מאחר שמנוי של מלך מצות עשה וכמו שאמרו שלש מצות נצטוו ישראל אחר כניסתם לארץ למנות מלך למחות זכר עמלק ולבנות בית הבחירה שנאמר שום תשים עליך מלך תמחה את זכר עמלק לשכנו תדרשו ובאת שמה ופי׳ רבותינו שמנוי המלך קודם להכרתת זרעו של עמלק שנאמר אותי שלח י״י למשחך למלך ועתה לך והכית את כל עמלק והכרתת זרעו של עמלק קודמת לבנין הבית שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו וי״י הניח לו מסביב ויאמר אל נתן הנביא ראה אנכי יושב בבית ארזים וארון ברית י״י יושב בתוך היריעה מעתה שאלו הראשונים למה כעס עליהם הקב״ה כששאלו מלך עד שאמר לא אותך מאסו כי אם אותי עד שהשיבו שלא שאלו לקיים המצוה אלא שקצו בשמואל הנביא וכן כתבוה גדולי המחברים ולא יראה לי כן שהרי לא שאלו עד שנעשה שמואל זקן ומנה את בניו שלא היו ראויים לכך ובפירוש כתוב ויהי כי זקן שמואל וישם את בניו שופטים לישראל ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט ועל זה נאמר ויתקבצו כל זקני ישראל וגו׳ הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך שימה לנו מלך הנה למדנו שבתם לבב ובנקיון כפים ומחכמה שאלו על זה ואם לא כן היו ראויים להענש מיד ולא להעתר אליהם ואף רבותינו אמרו זקנים שבאותו הדור כהוגן שאלו ועמי הארץ שביניהם קלקלו ר״ל על שאמרו ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו ומ״מ לפשוטו של מקרא אף על הזקנים כעס ודרך כלל אמר לא אותך מאסו כי אם אותי אלא שנראין הדברים שמצד שנתנה המלוכה לשבט יהודה אפשר שלא היה באותו הפרק בשבט יהודה ראוי למלוך ולא היה ראוי למנות למלך הראשון רק באדם הגון ומעולה ביותר והי׳ קשה לנביא על שלא נתאחרה הבקשה עד עמוד ביהודה ראוי למלוך והיתה הנבואה להעתר להם להמליך מלך מלכות עראי עד היות ביהודה מי שראוי לכך ושב המלכות לאחזתו וראה והבן הנה ביעדו יתברך לנביא את שאול למלך אמר וי״י גלה את אזן שמואל כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין ומשחתו לנגיד ולא אמר למלך ובבאו לפניו אמר הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצור בעמי לא אמר ימלוך בעמי וכאשר משחו אמר משחך י״י על נחלתו לנגיד סוף דבר לא יחס לו שם מלכות עד שחטא בקרבן העולה ונבאו בקריעת מלכותו אמר נסכלת הכין י״י ממלכתך עד עולם ועתה ממלכתך לא תקום וכן אותי שלח י״י למשחך למלך לך והכית את עמלק כאשר ידע סוף ענינו והוא אמרו וימאסך מהיות מלך וכו׳ ונתנה לרעך הטוב ממך ואמר על זה וגם נצח ישראל לא ישקר ולא יכזב ויראה לי בבאורו שקרא הנבואה נצח ישראל מצד שהיא מיוחדת לעם הזה כאמרם ז״ל בקש שלא תשרה נבואה על אמות העולם ואל תשיבני בדבר בלעם שכבר ביארנוהו במקומו ואמר שהנבואה לא תכזב ואמר זה על נבואת לא יסור שבט מיהודה וכשייעד השם על מלכות שבט יהודה אחר אשר צמח בו צמח צדיק אמר לו מיד לך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך ואע״פ שכבר קראו נגיד באמור שמואל לשאול בקש י״י איש כלבבו ויצוהו לנגיד זה מדרך המוסר שלא להעריכו בפניו ביתר ממנו וזה אצלי מה שאמרו ז״ל (בבלי מועד קטן ט״ז:) על מפלתו של שאול אתה אומר שירה אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה שאול מפניו אע״פ שפי׳ שאר המפרשים אלמלא נולדת אתה במזלו והוא במזלך ולא יראה כן ואף דרכי הדת לא יתירו זה במוחלט כמו שביארנו בחבור התשובה אבל אצלי לפרש שאלו היה הוא מזרע המלוכה כמוך או היית אתה ממונה לבד כמהו אבדתי כמה דוד מפניו אבל אתה כיורש המלכות והיורש אם חוטא לפעמים מכסים אותו ואין מדקדקים אחריו אבל מי שאינו אלא ממונה או אפוטרופוס מדקדקין אחריו בקלה שבקלות ולמדנו שלא נמשח שאול אלא כממונה וכמחזיק במלכות כגזבר או כפקיד עד בא המלך אשר לו המלוכה מצד הירושה ונמצא שלא היה אלא כממונה מצד שבט יהודה ועשאוהו מפני זה כאלו הוא בעצמו היה מאותו השבט והראיה שהרי המליכוהו על הכל וכבר אמרו שאין ממנין בירושלם לעולם אלא ממלכי בית דוד אבל ממנו ואילך שהיה מלך מזרע יהודה כל שהיו ממנין מישראל אפילו היו מתמנין מפי נביא על צד איזה צרך או על צד עונש שבט יהודה מ״מ לא היו מושחין אותו בשמן המשחה וכן לא היו ממנין אותו בירושלם והוא שנאמר באחיה השלוני כשהמליך את ירבעם ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד עבדי ולבנו אתן שבט אחד למען היותו ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלם:
זה שאמרנו שהמלכות ירושה לא סוף דבר במלכי בית דוד אלא אף במלכי ישראל וכן בכל שררות ומנויין מ״מ דוקא בשממלא מקום אבותיו אם היה קטן ממתינין אותו עד שיגדל וממנין אחר עד שיגדל כדרך יהוידע ליואש והגדול קודם לקטן ואם היה הקטן ממלא מקום אבותיו ולא הגדול ממליכין את הקטן וכל שממלא מקום אבותיו ביראה ובמעשים אין מבקשים ממנו למלא מקומם בחכמה אלא שמלמדין אותו כפי יכלתו אבל אם אין בו יראת שמים אין ממנין אותו כלל ומ״מ יש בזה חלוק בין מלכי בית דוד למלכי ישראל שמלכי ישראל כל שאין הבן כשר אין ממנין אותו ונפסקה מלכותו אבל בית דוד ממנין אחר במקומו עד שיחזור למוטב ויהא ראוי לכך או יחזור מזרעו מי שהוא ראוי לכך וזה שאין ממנין אף מבית דוד אלא מן הכשרים שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם אם ישמרו את בריתי וגו׳ וזה שמ״מ אין מלכותו נפסקת שנאמר אם יעזבו בניו את בריתי וגו׳ ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אסיר מאתו:
אמר לו ר׳ יהודה: וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה? והלא תחלתו היה רק שנים עשר לוגין, וממנו היה נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: ״שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם״ (שמות ל, לא), ואם כן כיון שנעשו בו ניסים כאלה אין לתמוה שגם דרך עשייתו מתחילה היתה בדרך נס.
Rabbi Yehuda said to him: And was it merely one miracle that was performed with regard to the anointing oil? But wasn’t it initially only twelve log, and from it the Tabernacle, and its vessels, Aaron, and his sons were anointed for the entire seven days of inauguration, and all of it remains in existence for the future, as it is stated: “This shall be a sacred anointing oil unto Me throughout your generations” (Exodus 30:31)? Since the entire existence of the anointing oil is predicated on miracles, it is no wonder that its preparation also involved a miracle.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תַּנְיָא אִידַּךְ {ויקרא ח׳:י׳} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַיִּמְשַׁח [אֶת] הַמִּשְׁכָּן [וְאֶת] כׇּל אֲשֶׁר בּוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר כַּמָּה נִסִּים נַעֲשׂוּ בּוֹ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף תְּחִלָּתוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר לוּגִּין רְאֵה כַּמָּה יוֹרָה בּוֹלַעַת וְכַמָּה עִקָּרִים בּוֹלְעִים וְכַמָּה הָאוּר שׂוֹרֵף וּבוֹ נִמְשַׁח מִשְׁכָּן וְכֵלָיו וְאַהֲרֹן וּבָנָיו כׇּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים וּבוֹ נִמְשְׁחוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים.

It is taught in another baraita: “And Moses took the anointing oil, and anointed the Tabernacle and all that was in it and sanctified them” (Leviticus 8:10). Rabbi Yehuda says: With regard to the anointing oil that Moses prepared in the wilderness, how many miracles were performed in its regard continuously, from beginning to end? Initially it was only twelve log. Consider how much oil a pot absorbs, and how much oil is absorbed by the roots, and how much oil the fire burns, and yet the Tabernacle, and its vessels, Aaron, and his sons were anointed with it for the entire seven days of inauguration, and High Priests and kings were anointed with it throughout the generations.
תוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובו משחו כהנים גדולי׳ ומלכים. ואע״ג דכתיב בקרא אשר יתן ממנו על זר ונכרת ומלך בכלל זר. אפשר דדריש ליה מדכתיב על בשר אדם לא ייסך ודרשי אדם ולא מלך כדדרשי׳ (מגילה דף יא.) בקום עלינו אדם ולא מלך זה המן הרשע:
תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: ״ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו״ (ויקרא ח, י)ר׳ יהודה אומר: שמן המשחה שעשה משה במדבר, כמה נסים נעשו בו מתחלה ועד סוף, תחלתו לא היה אלא שנים עשר לוגין, ראה כמה יורה (סיר) שבה מבשלים בולעת ממה שמבשלים בה, וכמה עקרים (השורשים) בולעים בתוכם, וכמה האור (האש) שורף, ובו בשמן המשחה הזה נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים במשך הדורות.
It is taught in another baraita: “And Moses took the anointing oil, and anointed the Tabernacle and all that was in it and sanctified them” (Leviticus 8:10). Rabbi Yehuda says: With regard to the anointing oil that Moses prepared in the wilderness, how many miracles were performed in its regard continuously, from beginning to end? Initially it was only twelve log. Consider how much oil a pot absorbs, and how much oil is absorbed by the roots, and how much oil the fire burns, and yet the Tabernacle, and its vessels, Aaron, and his sons were anointed with it for the entire seven days of inauguration, and High Priests and kings were anointed with it throughout the generations.
תוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מוַאֲפִילּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל טָעוּן מְשִׁיחָה נוְאֵין מוֹשְׁחִים מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ וְאֵם תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה מָשְׁחוּ אֶת שְׁלֹמֹה סמִפְּנֵי מַחְלוּקְתּוֹ שֶׁל אֲדוֹנִיָּה וְאֶת יוֹאָשׁ מִפְּנֵי עֲתַלְיָה וְאֶת יְהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים וְאוֹתוֹ שֶׁמֶן קַיָּים לֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדוֹרוֹתֵיכֶם זֶה בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנֵים עָשָׂר לוּגִּין הֲווֹ.

Apropos the anointing oil, the baraita continues: And even a High Priest, son of a High Priest, requires anointing, but one does not anoint a king, son of a king. And if you say: For what reason did they anoint King Solomon (see I Kings, chapter 1), who was the son of a king? It was due to the challenge of Adonijah, who sought to succeed their father David as king. And they anointed Joash due to Athaliah (see II Kings, chapter 11). And they anointed Jehoahaz due to Jehoiakim, who was two years older than he was (see II Kings 23:30). In all these cases, it was necessary to underscore that these men were crowned king. And that oil remains in existence for the future, as it is stated: “This [zeh] shall be a sacred anointing oil unto Me throughout your generations” (Exodus 30:31). The numerical value of zeh is twelve log, indicating that this amount of oil remains intact despite its use.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טעון משיחה – ואי לא משוח בשמן לא הוי כה״ג.
מפני מחלוקתו – דהיכא דאיכא מחלוקת בעי משיחה.
ואת יהואחז מפני יהויקים שהיה גדול. ממנו ב׳ שנים כו׳ קום משחהו כי זה גו׳ כצ״ל:
שם שהיה גדול ממנו ב׳ שנים הוא יהואחז והוא בדרי קחשיב דכתיב והשלישי כו׳ ויאמר המלך אל בניהו גו׳ והורדתם אותו גיחון גו׳ כצ״ל מתוך הסוגיא דפ״ק דכריתות:
שם בפרש״י בד״ה וקפחו כו׳ קפחיה לרועה כו׳ עיין במס׳ יומא פרק בתרא:
בד״ה ואין אחר שאינו ממלכי כו׳ כצ״ל:
ואת יהואחז מפני יהויקים שהיה גדול ממנו ב׳ שנים כו׳. כך היא הגירסא בכריתות והכי מוכח מתוך הכתובים דניתיב בן כ״ג שנה יהואחז במלכו וג׳ חדשים מלך וגו׳ ויאסרהו פרעה נכה וגו׳ וימלך פרעה נכה את אליקים וגו׳ ויסב שמו יהויקים וגו׳ וכתיב בן כ״ה שנים יהויקים במלכו וגו׳ והרי שלא מלך יהואחז רק שלשה חדשים ומיד מלך אחריו יהויקים ויהואחז לא היה רק בן כ״ג אז ויהויקים היה בן כ״ה וק״ק לפי זה דלא הל״ל ואת שלמה מפני מחלוקתו של אדוניהו אלא את שלמה מפני אדוניהו ושאר בני דוד שהיו גדולים ממנו כדאמר הכא וע״ק הא דפריך ומי מלכי זוטרי מקמי קשישא והכתיב ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור אמאי לא פריך הכי אמלכותו של שלמה ומי מלכי זוטרי כו׳. וי״ל דהתם מפורש ביה שהיה ע״פ נתן הנביא ולא היה להם לחוש לגדול אי לאו משום מחלוקת של אדוניהו וק״ל:
ואומרים עוד בענין שמן המשחה: ואפילו כהן גדול בן כהן גדול בכל זאת היה טעון משיחה, ואין מושחים מלך בן מלך משום שאינו צריך לכך. ואם תאמר: מפני מה משחו בכל זאת את שלמה המלך שהיה בן מלך? מפני מחלוקתו של אדוניה שהיה אדוניה חולק עליו ומתנשא למלוך, ואת יואש משחו מפני עתליה שהיתה המושלת, ואת יהואחז משחו מפני יהויקים, שהיה גדול ממנו שתי שנים, ולכן היה צריך להדגיש שהוא המלך. ואותו שמן עצמו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: ״שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם״, ״זה״בגימטריא שנים עשר לוגין הוו [היו] וכך נשאר תמיד באותו שיעור למרות השימוש בו.
Apropos the anointing oil, the baraita continues: And even a High Priest, son of a High Priest, requires anointing, but one does not anoint a king, son of a king. And if you say: For what reason did they anoint King Solomon (see I Kings, chapter 1), who was the son of a king? It was due to the challenge of Adonijah, who sought to succeed their father David as king. And they anointed Joash due to Athaliah (see II Kings, chapter 11). And they anointed Jehoahaz due to Jehoiakim, who was two years older than he was (see II Kings 23:30). In all these cases, it was necessary to underscore that these men were crowned king. And that oil remains in existence for the future, as it is stated: “This [zeh] shall be a sacred anointing oil unto Me throughout your generations” (Exodus 30:31). The numerical value of zeh is twelve log, indicating that this amount of oil remains intact despite its use.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר מָר וַאֲפִילּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל טָעוּן מְשִׁיחָה מְנָלַן דִּכְתִיב {ויקרא ו׳:ט״ו} וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו נֵימָא קְרָא וְהַכֹּהֵן מִתַּחְתָּיו מִבָּנָיו מַאי הַמָּשִׁיחַ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּמִבָּנָיו דְּכֹהֵן גָּדוֹל אִי הָוֵי מָשִׁיחַ הָוֵי כֹּהֵן גָּדוֹל וְאִי לָא לָא הָוֵי כֹּהֵן גָּדוֹל.

§ The Gemara analyzes the baraita. The Master said: And even a High Priest, son of a High Priest, requires anointing. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? It is derived from a verse, as it is written: “And the anointed priest that shall be in his stead from among his sons” (Leviticus 6:15). Let the verse say only: The priest that shall be in his stead from among his sons. What is the reason that it says: “The anointed priest”? The Torah teaches us that even from among the sons of a High Priest, if he is anointed with oil he is a High Priest, and if not, he is not a High Priest.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג ומעתה מבארים כמה דברים בברייתא זו. אמר מר [החכם]: ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה. ושואלים: מנלן [מנין לנו]? דכתיב [שנאמר]: ״והכהן המשיח תחתיו מבניו״ (ויקרא ו, טו), נימא קרא [שיאמר הפסוק] רק ״והכהן מתחתיו מבניו״, מאי [מה] הצורך לומר המשיח? קא משמע לן [משמיע לנו] שגם אם הוא מבניו של כהן גדול, אי הוי [אם הוא] משיח כלומר, משוח בשמן — הוי [הריהו] כהן גדול, ואי [ואם] לאלא הוי [איננו] כהן גדול.
§ The Gemara analyzes the baraita. The Master said: And even a High Priest, son of a High Priest, requires anointing. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? It is derived from a verse, as it is written: “And the anointed priest that shall be in his stead from among his sons” (Leviticus 6:15). Let the verse say only: The priest that shall be in his stead from among his sons. What is the reason that it says: “The anointed priest”? The Torah teaches us that even from among the sons of a High Priest, if he is anointed with oil he is a High Priest, and if not, he is not a High Priest.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר מָר וְאֵין מוֹשְׁחִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ מְנָלַן אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב דִּכְתִיב {דברים י״ז:כ׳} לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ וְגוֹ׳ יְרוּשָּׁה הִיא לָכֶם וּמְנָלַן דְּכִי אִיכָּא מַחְלוֹקֶת בָּעֵי מְשִׁיחָה וְלָאו כָּל דְּבָעֵי מַלְכָּא מוֹרֵית מַלְכוּתָא לִבְנֵיהּ אָמַר רַב פָּפָּא אָמַר קְרָא הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁשָּׁלוֹם בְּיִשְׂרָאֵל קָרֵינָא בֵּיהּ הוּא וּבָנָיו וַאֲפִילּוּ בְּלֹא מְשִׁיחָה.

The Master said: But one does not anoint a king, son of a king. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? Rav Aḥa bar Ya’akov said that it is derived from a verse, as it is written: “So that he may prolong his days in his kingdom, he and his sons, in the midst of Israel” (Deuteronomy 17:20). His children are mentioned in the verse in order to teach them: The kingdom is an inheritance for you. The Gemara asks: And from where do we derive that when there is a dispute with regard to succession, the king requires anointing, and it is not that whenever the king wishes he can bequeath the kingdom to his son without anointing him? Rav Pappa said that the verse states: “He and his sons, in the midst of Israel.” When there is peace in Israel we read concerning him: “He and his sons,” even without anointing; but when there is dispute, anointing is required.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל – משמע ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו.
ולא כל דבעי מלכא מורית לבניה מלכותא – אפילו בלא משיחה.
ירושה היא – בזמן ששלום בישראל.
אמר מר [החכם]: ואין מושחין מלך בן מלך. ושואלים: מנלן [מנין לנו]? אמר רב אחא בר יעקב, דכתיב [שנאמר]: ״למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל״ (דברים יז, כ), שכיון שנזכרו כאן בניו, הרי זה ללמד כי ירושה היא לכם המלוכה. ושואלים: ומנלן דכי איכא [ומנין לנו שכאשר יש] מחלוקת בעי [צריך] משיחה, ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבניה [ולא את כל מי שרוצה המלך מוריש את המלכות לבניו] ודי בכך, אמר רב פפא, אמר קרא [המקרא]: ״הוא ובניו בקרב ישראל״ (דברים יז, כ), בזמן ששלום בישראל קרינא ביה [קוראים אנו בו] ״הוא ובניו״, ואפילו בלא משיחה, ולא כשיש מחלוקת.
The Master said: But one does not anoint a king, son of a king. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? Rav Aḥa bar Ya’akov said that it is derived from a verse, as it is written: “So that he may prolong his days in his kingdom, he and his sons, in the midst of Israel” (Deuteronomy 17:20). His children are mentioned in the verse in order to teach them: The kingdom is an inheritance for you. The Gemara asks: And from where do we derive that when there is a dispute with regard to succession, the king requires anointing, and it is not that whenever the king wishes he can bequeath the kingdom to his son without anointing him? Rav Pappa said that the verse states: “He and his sons, in the midst of Israel.” When there is peace in Israel we read concerning him: “He and his sons,” even without anointing; but when there is dispute, anointing is required.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תָּנָא אַף יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי לֹא נִמְשַׁח אֶלָּא מִפְּנֵי מַחְלוּקְתּוֹ שֶׁל יוֹרָם וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם דְּרִאשׁוֹן הוּא חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי עמַלְכֵי בֵּית דָּוִד מְשׁוּחִין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מְשׁוּחִין מְנָלַן אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא {שמואל א ט״ז:י״ב} קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה וְגוֹ׳ זֶה טָעוּן מְשִׁיחָה וְאֵין אַחֵר טָעוּן מְשִׁיחָה.

It is taught: Even Jehu, son of Nimshi, king of Israel, was anointed only due to the challenge of Joram (see II Kings 9:1–14). The Sages challenge: And let him derive that Jehu was anointed due to the fact that he was the first of his dynasty and was not the son of a king. The Gemara answers: The baraita is incomplete and this is what it is teaching: Kings of the house of David are anointed; kings of Israel are not anointed. The Gemara asks: From where do we derive this? Rava said that the verse states: “Arise, anoint him, for this is he” (I Samuel 16:12), from which it is derived: This king, David, requires anointing, but another king does not require anointing.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום דמלך ראשון הוא – ממשפחתו דאינו מלך בן מלך.
זה – דמלכות בית דוד טעון משיחה.
ואין אחר – שאינו ממלכי בית דוד טעון משיחה.
גמ׳. חסורי מחסרא והכי קתני מלכי בית דוד משוחין מלכי ישראל אין משוחין מנלן אמר רבא אמר קרא קום משחהו כי זה וגו׳, זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה.
עיין ברמב״ן פרשת ויחי (בראשית מ״ט:י) עה״פ ״לא יסור שבט מיהודה״ וז״ל אין ענינו שלא יסור לעולם, כי כתוב (דברים כח לו) יולך ה׳ אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך, והנה הם ומלכם בגולה, אין להם עוד מלך ושרים. וימים רבים אין מלך בישראל. והנביא לא יבטיח את ישראל שלא ילכו בשבי בשום ענין בעבור שימלוך עליהם יהודה. אבל ענינו שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו, וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו, שכל מחוקק בישראל אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה, כי הוא ימשול ויצוה בכל ישראל, ולו חותם המלכות, עד כי יבא שילה ולו יקהת כל העמים לעשות בכולם כרצונו, וזהו המשיח, כי השבט ירמוז לדוד וכו׳ והכתוב הזה רמז כי יעקב המליך שבט יהודה על אחיו והוריש ליהודה הממשלה על ישראל. והוא מה שאמר דוד ויבחר ה׳ אלהי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל (דהי״א כח ד). ואמר לא יסור, לרמוז כי ימלוך שבט אחר על ישראל, אבל מעת שיחל להיות ליהודה שבט מלכות לא יסור ממנו אל שבט אחר. וזהו שנאמר (שם ב יג ה) כי ה׳ אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו. וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה. ולזה רמז הכתוב שאמר אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי (הושע יג יא), שנתנו לו שלא ברצונו, ולכן לקחו בעברתו, שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות. והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה׳ ומושיע אותם, ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם וה׳ אלהיכם מלככם (ש״א יב יב), והקב״ה אמר לו לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם (שם ח ז), ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימא. ומה שאמר הכתוב (שם יג יג) נסכלת לא שמרת את מצות ה׳ אלהיך אשר צוך כי עתה הכין ה׳ את ממלכתך אל ישראל עד עולם, שאם לא חטא היה לזרעו מלכות בישראל, לא על כלם. וזה טעם אל ישראל. אולי היה מולך על שבטי אמו, על בנימן ואפרים ומנשה, כי יהודה ואפרים כשני עממים נחשבים בישראל, או היה מלך תחת יד מלך יהודה.ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה, והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים (מ״א יא לט). וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם, וכמו שאמר הושע (ח ד) הם המליכו ולא ממני. וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז״ל (ב״ב ג ב) כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתו. ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו (במדבר יח ז) תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה׳. וראיתי בירושלמי במסכת הוריות (פ״ג ה״ב) אין מושחין מלכים כהנים, אמר רבי יהודה ענתוריא על שם לא יסור שבט מיהודה, אמר רבי חייא בר׳ אבא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל (דברים יז כ), מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים (שם יח א). הנה שנו בכאן שאין מושחין מלכים מן הכהנים בני אהרן, ופירש תחלה שהוא לכבוד יהודה, שאין השררה סרה מן השבט ההוא, ולפיכך אף על פי שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורך השעה אין מושחים אותן שלא יהיה עליהם הוד מלכות, אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו. והזכירו הכהנים שאף על פי שהן בעצמן ראויים למשיחה, אין מושחין אותן לשם מלכות, וכל שכן שאר השבטים, וכמו שאמרו בגמרא (הוריות יא ב) שאין מושחין אלא מלכי בית דוד. ורבי חייא בר אבא פירש שהוא מנוע מן התורה שלא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה במלכות. והוא דבר ראוי והגון עכ״ל.
ומבואר מדברי הרמב״ן דממליכים מלך משאר שבטי ישראל לצורך השעה. ולפי הרמב״ן י״ל דבימי החשמונאים הוצרכו כלל ישראל למלך כדי להתנגד ליונים, ועיקר תפקידם של מלכות החשמונאים היה להלחם עם היונים ולטהר את בית המקדש, והחשמונאים חטאו בזה שהם נשארו מלכים אף לאחר שניצחו את היוונים ולא מינו מלך מבית דוד. אמנם עיין ברמב״ם (פרק ג מהל׳ חנוכה הלכה א) שכתב וז״ל בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני עכ״ל. ומדברי הרמב״ם מבואר דחלק מהגאולה מהיונים היתה בזה שהעמידו מלך מן הכהנים, ומשמע דחולק על הרמב״ן שכתב דהחשמונאים כולם מתו משום שעברו על הציווי דלא יסור שבט מיהודה שאין ממנין מלך אלא משבט יהודה, ובירושלמי אמרינן דיש איסור מיוחד למנות מלך מן הכהנים. ואילו הרמב״ם סובר דאין איסור שיהיו הכהנים מלכים, דהרי כתב שחלק מהישועה היתה שהעמידו מלך מן הכהנים וחזרה המלכות לישראל יתר על מאתים שנה. ויתכן דס״ל הכי משום שהמלכות של הכהנים היתה רק לשעה. ועוד יתכן לומר דהרמב״ם סובר דמעיקר תפקידם של הכהנים היא לשמור על בית המקדש וקדושתה, דמצות שמירת המקדש מבפנים מוטלת על הכהנים (פ״ח מהל׳ בית הבחירה ה״ג), ומצינו דבימי גלות יון היונים חיללו את ביהמ״ק, ומצינו בגמ׳ סוכה (דף נו:) דמרים בת בילגה אמרה ״לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל״, ובימי היונים נתקיימה ״ובאו בה פריצים וחללוה״. ונראה דעיקר המלחמה ביוונים ובמינים בימי יון היתה על עבודת המקדש בטהרה וקדושת בית המקדש. וי״ל דלכן המליכו את החשמונאים שהיו כהנים, דתפקיד הכהנים הוא לשמור על ביהמ״ק, והחשמונאים שהיו כהנים היו אחראים על בית המקדשא.
ומרן הגר״ח זצ״ל היה מבאר את הפסוק (זכריה ג:ז) ״אם בדרכי תלך וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה״, דעיקר תפקידו של הכה״ג (יהושע בן יהוצדק שמובא בנבואה שם) הוא לשמור על קדושת המקדש ״וגם תשמור את חצרי״, ולכן ביוה״כ הכה״ג מביא פר לפני ולפנים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, דמעיקר התפקיד של כה״ג הוא לשמור על קדושת המקדש, ורק אם הכהן גדול מקבל עליו לשמור את המקדש אז הוא ראוי לצניף הטהור (זכריה ג: ה), ועל כן תחילת ההפטרה בחנוכה מתחילת מהא דהיה יהושע הכה״ג לבוש בגדים צואים, ולכאורה היה צריך להתחיל רק מענין המנורה שהיא בנבואה השנית בפרק ד׳, אך באמת כל ענין זה שייך לחנוכה, שתפקידם של הכהנים היא לשמור על קדושת המקדש ולכן הקדים ענין הסרת הבגדים הצואים ושמירת חצרות ה׳.
ועיין ברמב״ם (פרק ד מהל׳ מלכים ה״י) וז״ל ובכל יהיו מעשיו לשם שמים, ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה׳, שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו עכ״ל. ונראה דלפי הרמב״ם התפקיד של המלך הוא ללחום מלחמת ה׳ ולהרים את דת האמת ואין ממנים מלך סתם לתועלת הציבור במילי דעלמא.⁠ב
והנה לפי הרמב״ן יש איסור למנות מלך משאר שבטים, ואיסור מיוחד למנות מלך מהכהנים. ואילו הרמב״ם סובר שאין איסור למנות מלך משאר השבטים, ולהרמב״ם החילוק בין מלכי יהודה למלכים משאר שבטי ישראל הוא אם המלוכה חלה לעולם לדורי דורות או דהיא חלה רק לשעה, דמלכות ישראל היא רק לשעה (פ״א מהל׳ מלכים ה״ח – ה״ט). ויש לעיין לפי הרמב״ן דיש איסור למנות מלך משאר שבטי ישראל האם זה רק איסור בעלמא או דהאיסור מפקיע את המינוי מלחול מדאורייתא. והגר״מ זצ״ל אמר דיתכן דלפי הרמב״ן מלכי ישראל שמלכו בבית שני היה להם דין מלך רק מדרבנן. ועיין ברמב״ן שכתב דאין משיחה במלכי ישראל משום דליכא במלכי ישראל ״הוד מלכות אלא הם כשופטים ושוטרים״, ונראה דס״ל דליכא חלות שם מינוי בגברא במלכי ישראל וזה כוונתו במש״כ ״הוד מלכות״, אלא יש להם רק דין שררת המלכות וזה כוונתו במש״כ ״אלא הם כשופטים ושוטרים״. משא״כ הרמב״ם חולק ע״ז וסובר דכל דיני מלך חלין במלכי ישראל. ויל״ע האם הלאווין של מלך דלא ירבה לו נשים וכדומה תלויים במינוי הגברא או בשררה, וצ״ע.⁠ג
וצ״ע איך העמידו המלכים מבית חשמונאי בלי מינוי ע״פ נביא, והרי הרמב״ם פסק (פ״א מהל׳ מלכים ה״ג) וז״ל אין מעמידין מלך תחלה אלא אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ונביא וכו׳ עכ״ל. וי״ל דרק כשיש נביא אז נביא מעכב, ובימי החשמונאים כבר פסקה נבואה ולא היה נביא מעכב במינוי מלך. ודומה לדברי רבנו יונה (בסנהדרין דף כ. ד״ה מתני ומוציא) דהקשה היאך יצאו למלחמה בימי בית שני כשלא היה אורים ותומים, ותירץ דכשלא היה או״ת בבית שני אזי לא חלה מצות שאלה באו״ת לפני יציאה למלחמה. (והסכים לזה הגר״מ זצ״ל).⁠ד ה
א. אולם עיין ברמב״ם בספה״מ ל״ת שס״ב שכתב וז״ל שהזהירנו שלא למנות מלך עלינו איש שלא יהיה מזרע ישראל אף על פי שהיה גר צדק. והוא אמרו (שופטי׳ יז) לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא. ולשון סיפרי לא תוכל לתת עליך איש נכרי זו מצות לא תעשה. וכו׳ אמנם המלכות לבד כבר ידעת מכתובי ספרי הנבואה שזכה בה דוד. ובביאור אמרו (קה״ר רפ״ז וכעי״ז יומא עב ב) כתר מלכות זכה בו דוד. וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות. אין מלך למי שיאמין תורת משה רבינו ע״ה אדון כל הנביאים אלא מזרע דוד ומזרע שלמה לבד. וכל מי שהוא מזולת זה הזרע הנכבד לעניין מלכות נכרי קרינן ביה כמו שכל מי שהוא מזולת זרע אהרן לענין עבודה זר קרינן ביה. וזה מבואר אין ספק בו עכ״ל, ומשמע דאף להרמב״ם יש איסור ״לא תוכל לתת עליך איש נכרי״ למנות מלך שלא מזרע בית דוד. וצ״ל דהא דס״ל (בפ״ג מהל׳ חנוכה ה״א) דהעמדת מלך מן הכהנים במלכות החשמונאים לא היה בו איסור היינו משום שהיה מינוי לצורך השעה. ועיין ברמב״ם (פ״א מהל׳ מלכים ה״ח) וז״ל נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל והיה אותו המלך הולך בדרכי התורה והמצוות ונלחם מלחמת ה׳ הרי זה מלך וכל מצוות המלכות נוהגות בו, אע״פ שעיקר המלכות לדוד וכו׳ עכ״ל. ובהגהות הגרי״פ לספה״מ לרס״ג פרשה ז׳ כתב שצ״ל דהרמב״ם חזר בו בפסקיו במשנה תורה ממש״כ בספה״מ (ל״ת שס״ב), וס״ל במשנה תורה דליכא איסור למנות מלך משאר שבטי ישראל. אמנם יתכן דבאמת הרמב״ם סובר דחל איסור למנות מלך משאר שבטי ישראל אא״כ היה מלך ההולך בדרכי התורה ונלחם מלחמת ה׳ ויש צורך השעה למנותו כדי ללחום מלחמת ה׳, ומשו״ה לא היה איסור למנות החשמונאים למלכות דהוצרכו למנותם להלחם עם היונים ולשמור על קדושת בית המקדש.
ב. ויתכן דלכן מינו את החשמונאים למלכים ולא מינו מלכים מבית דוד, כי היה אז צורך למלך לשמור על קדושת בית המקדש וללחום מלחמת ה׳ להרים דת האמת לשבור זרוע הרשעים ולהלחם נגד היונים, והחשמונאים היו הכי ראויים לכך, ומינו אותם עפ״י עיקר מצות מינוי מלך לצורך השעה, ולא עברו על איסור במינויים לפי שיטת הרמב״ם.
ג. ועיין לעיל ברשימות בשיעורים על הרמב״ם הל׳ מלכים פ״א ה״א.
ד. ומבואר דלפי הרמב״ן יתכן שתחול חלות דין שררת מלך מבלי חלות שם מלך בגברא, ונראה דכמו״כ יתכן שתחול חלות שם מלך בגברא בלי דין שררת המלכות וכמצינו לגבי יהושע בן נון בימי משה, דחל בו חלות שם מלך בגברא אבל לא היה לו שררת המלכות עד לאחר שמת משה רבינו. ואילו להרמב״ן יש למלכי ישראל זכותי המלכות ושררה על העם אבל אין בהם חלות שם מלך בגברא. (רבינו זצ״ל)
ה. וי״ל דסהנדרין הגדול מינו את החשמונאים למלכים, דהרי כתב הרמב״ם (פ״א מלכים ה״ג) וז״ל אין מעמידין מלך תחלה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ונביא וכו׳ עכ״ל, ובפ״ה מהל׳ סנהדרין ה״א וז״ל אין מעמידין מלך אלא ע״פ ב״ד של שבעים ואחד וכו׳ עכ״ל. וביארנו ברשימות שיעורים למס׳ סנהדרין (דף ה. תוס׳ ד״ה ואם היה מומחה לרבים, דף י: ד״ה בענין קידוש החדש ועיבור השנה ע״י סנהדרין הגדול, ובשיעורים להלכות מלכים פ״א ה״ג) שדעת ב״ד הגדול מהוה דעת כלל ישראל, ועיין בחידושי מרן רי״ז הלוי (פ״ה מהל׳ סנהדרין ה״א) שביאר דהדין דאין ממנין מלך אלא עפ״י ב״ד של ע״א הוא דין דעצם העמדת מלך בעי ב״ד של ע״א, כי בדבר השייך לכל ישראל ב״ד של ע״א הם הבעלים על זה.
תנא [שנה החכם]: אף יהוא בן נמשי מלך ישראל לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם. ואומרים: ותיפוק ליה [ושתצא לו] הלכה זו שצריך משיחה משום שראשון הוא, שהרי יהוא לא היה בן מלך! ומשיבים: חסורי מחסרא והכי קתני [חסרה הברייתא וכך צריך לשנותה]: מלכי בית דוד משוחין בשמן המשחה, מלכי ישראל אין משוחין. ושואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה? אמר רבא, אמר קרא [המקרא]: ״קום משחהו כי זה הוא״ (שמואל א טז, יז), ללמדנו: זה דוד המלך טעון משיחה ואין מלך אחר מבית אחר טעון משיחה.
It is taught: Even Jehu, son of Nimshi, king of Israel, was anointed only due to the challenge of Joram (see II Kings 9:1–14). The Sages challenge: And let him derive that Jehu was anointed due to the fact that he was the first of his dynasty and was not the son of a king. The Gemara answers: The baraita is incomplete and this is what it is teaching: Kings of the house of David are anointed; kings of Israel are not anointed. The Gemara asks: From where do we derive this? Rava said that the verse states: “Arise, anoint him, for this is he” (I Samuel 16:12), from which it is derived: This king, David, requires anointing, but another king does not require anointing.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר מָר אַף יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי לֹא נִמְשַׁח אֶלָּא מִפְּנֵי מַחְלוּקְתּוֹ שֶׁל יוֹרָם וּמִשּׁוּם מַחְלוּקְתּוֹ שֶׁל יוֹרָם בֶּן אַחְאָב נִמְעוֹל בְּשֶׁמֶן כִּדְאָמַר רַב פָּפָּא פבַּאֲפַרְסְמָא דַּכְיָא ה״נהָכִי נָמֵי בַּאֲפַרְסְמָא דַּכְיָא.

The Gemara analyzes the baraita. The Master said: Even Jehu, son of Nimshi, king of Israel, was anointed only due to the challenge of Joram. The Gemara asks: And due to the challenge of Joram, son of Ahab, shall we misuse consecrated anointing oil and anoint a king of Israel, who does not require anointing? The Gemara answers that it is like that which Rav Pappa said in another context: They anointed him with pure balsam oil, not with anointing oil. So too, with regard to Jehu, they anointed him with pure balsam oil, not with anointing oil.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום מחלוקתו של יורם נמעול בשמן המשחה – דאמרינן לעיל דמלכי ישראל אין מושחין ממנו.
באפרסמא דכיא – דלא הוי משמן המשחה.
ועל דין זה אמר מר [החכם]: אף יהוא בן נמשי שהיה מלך ישראל לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם. ושואלים: ומשום מחלוקתו של יורם בן אחאב נמעול בשמן ונשתמש בו שלא לצורך? שהרי אמרנו שמלכי ישראל אינם נמשחים! ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] רב פפא בענין אחר: שמשחו אותו באפרסמא דכיא [באפרסמון זך] ולא בשמן המשחה, הכי נמי באפרסמא דכיא [כאן גם כן באפרסמון זך] ולא בשמן המשחה.
The Gemara analyzes the baraita. The Master said: Even Jehu, son of Nimshi, king of Israel, was anointed only due to the challenge of Joram. The Gemara asks: And due to the challenge of Joram, son of Ahab, shall we misuse consecrated anointing oil and anoint a king of Israel, who does not require anointing? The Gemara answers that it is like that which Rav Pappa said in another context: They anointed him with pure balsam oil, not with anointing oil. So too, with regard to Jehu, they anointed him with pure balsam oil, not with anointing oil.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאֶת יְהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים וּמִי קַשִּׁישׁ מִינֵּיהּ וְהָכְתִיב {דברי הימים א ג׳:ט״ו} וּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַבְּכוֹר יוֹחָנָן הַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים הַשְּׁלִישִׁי צִדְקִיָּהוּ הָרְבִיעִי שַׁלּוּם וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הוּא שַׁלּוּם הוּא צִדְקִיָּהוּ הוּא יוֹחָנָן הוּא יְהוֹאָחָז לְעוֹלָם יְהוֹיָקִים קַשִּׁישׁ וּמַאי בְּכוֹר בְּכוֹר לַמַּלְכוּת.

The baraita teaches: And they anointed Jehoahaz due to Jehoiakim, who was two years older than he was. The Gemara asks: And was Jehoiakim older than Jehoahaz? But isn’t it written: “And the sons of Josiah: The firstborn Johanan, the second Jehoiakim, the third Zedekiah, the fourth Shallum” (I Chronicles 3:15), and Rabbi Yoḥanan says: He is Shallum, he is Zedekiah; these are two names for one person. Likewise, he is Johanan, he is Jehoahaz, who is mentioned in the book of Kings. Since Jehoahaz was the eldest, why was it necessary to anoint him? The Gemara answers: Actually, Jehoiakim was older than Jehoahaz. And what is the meaning of the term “firstborn” written with regard to Jehoahaz? It means that his status was like that of a firstborn in terms of ascent to the kingship.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומאי בכור – דקרי ליה הבכור יוחנן.
בכור למלכות – שמלך ראשון.
הוא יוחנן הוא יהואחז כו׳. הא ניחא דע״כ כיון דלא קחשיב יהואחז כאן בבני יאשיהו ובקרא כתיב דבנו שהיה שמו יהואחז מלך אחריו ע״כ דא׳ מאלו בניו הוא יהואחז וע״כ שהוא יוחנן שמלך קודם יהויקים וצדקיהו אך מה שאמר הוא שלום הוא צדקיהו מנין לו לומר כן ולמה לא נאמר כפשוטו שהיה לו עוד בן רביעי שנקרא שמו שלום ואפשר מפני שלא הוזכר במקרא שום דבר משלום אמרו דהוא בעצמו צדקיהו וק״ל:
אמרנו שמשחו את יהואחז מפני יהויקים, שהיה גדול ממנו שתי שנים. ושואלים: ומי קשיש מיניה [והאם גדול היה ממנו]? והכתיב [והרי נאמר]: ״ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלום״ (דברי הימים א ג, טו), ואמר ר׳ יוחנן: הוא שלום הוא צדקיהו שהוא שני שמות של איש אחד, וכן הוא יוחנן הנזכר כאן הוא יהואחז הנזכר בספר מלכים, נמצא שיהואחז היה הבן הגדול, ואם כן מפני מה היו צריכים למשוח אותו?! ומשיבים: לעולם יש לומר שיהויקים קשיש [מבוגר], יותר מיהואחז, ומאי [ומהו] מה שכתוב במקרא ה״בכור יוחנן״? כוונתו בכור למלכות.
The baraita teaches: And they anointed Jehoahaz due to Jehoiakim, who was two years older than he was. The Gemara asks: And was Jehoiakim older than Jehoahaz? But isn’t it written: “And the sons of Josiah: The firstborn Johanan, the second Jehoiakim, the third Zedekiah, the fourth Shallum” (I Chronicles 3:15), and Rabbi Yoḥanan says: He is Shallum, he is Zedekiah; these are two names for one person. Likewise, he is Johanan, he is Jehoahaz, who is mentioned in the book of Kings. Since Jehoahaz was the eldest, why was it necessary to anoint him? The Gemara answers: Actually, Jehoiakim was older than Jehoahaz. And what is the meaning of the term “firstborn” written with regard to Jehoahaz? It means that his status was like that of a firstborn in terms of ascent to the kingship.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) צוּמִי מָלְכִי זוּטְרֵי מִקַּמֵּי קַשִּׁישֵׁי וְהָא כְּתִיב {דברי הימים ב כ״א:ג׳} וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר יְהוֹרָם קמְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה יְהוֹיָקִים לָאו מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה.

The Gemara asks: And do younger sons rule before elder sons? But isn’t it written: “And the kingdom he gave to Jehoram, because he was the firstborn” (II Chronicles 21:3). The Gemara answers: Jehoram was a surrogate for his ancestors as he was suited to serve as king, so since he was firstborn, he ascended to the throne. Jehoiakim was not a surrogate for his ancestors; he was not suited to serve as king. Therefore, his brother ascended to the throne before him.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יורם ממלא מקום אבותיו הוה – דכי מלך אכתי הוה צדיק ממלא מקום אבותיו הוה ואחר כך החמיץ.
ושואלים: ומי מלכי זוטרי מקמי קשישי [והאם מולכים הבנים הקטנים לפני הגדולים]? והא כתיב [והרי נאמר]: ״ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור״ (דברי הימים ב כא, ג)! ומשיבים: יהורם ממלא מקום אבותיו הוה [היה] והיה ראוי להיות מלך, וכיון שבכור היה, קיבל את המלוכה, יהויקים לאו [לא] ממלא מקום אבותיו הוה [היה] ולא היה ראוי להיות מלך, ולכן הומלך אחיו תחילה.
The Gemara asks: And do younger sons rule before elder sons? But isn’t it written: “And the kingdom he gave to Jehoram, because he was the firstborn” (II Chronicles 21:3). The Gemara answers: Jehoram was a surrogate for his ancestors as he was suited to serve as king, so since he was firstborn, he ascended to the throne. Jehoiakim was not a surrogate for his ancestors; he was not suited to serve as king. Therefore, his brother ascended to the throne before him.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר מָר הוּא שַׁלּוּם הוּא צִדְקִיָּהוּ הוּא יוֹחָנָן הוּא יְהוֹאָחָז וְהָא חַד חַד קָא חָשֵׁיב דכתי׳דִּכְתִיב {דברי הימים א ג׳:ט״ו} הַשְּׁלִישִׁי הָרְבִיעִי מַאי שְׁלִישִׁי שְׁלִישִׁי לַבָּנִים וּמַאי רְבִיעִי רְבִיעִי לַמַּלְכוּת דְּמֵעִיקָּרָא מְלַךְ יְהוֹאָחָז וּלְבַסּוֹף יְהוֹיָקִים וּלְבַסּוֹף יְכׇנְיָה וּלְבַסּוֹף צִדְקִיָּהוּ.

The Master said: He is Shallum, he is Zedekiah; he is Johanan, he is Jehoahaz. The Gemara asks: But doesn’t the verse enumerate them individually, as it is written: “The third Zedekiah, the fourth Shallum,” indicating that they are two people? The Gemara answers: What is the meaning of third? It means the third among the sons. And what is the meaning of fourth? It means the fourth to ascend to the kingship. How so? Initially, Jehoahaz reigned, and ultimately, after him, Jehoiakim, and ultimately, after him, Jeconiah, son of Jehoiakim, and ultimately, after him, Zedekiah, who was fourth to the kingship.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר מר [החכם]: הוא שלום הוא צדקיהו, הוא יוחנן הוא יהואחז. ושואלים: והא חד חד קא חשיב [והרי אחד אחד הוא מונה], דכתיב [שנאמר]: ״השלישי... הרביעי״ (דברי הימים א ג, טו) משמע ששנים הם! ומשיבים: מאי [מה פירוש] ״שלישי״ כוונתו שלישי לבנים, ומאי [ומה פירוש] ״רביעי״רביעי למלכות, כיצד? דמעיקרא [שמתחילה] מלך יהואחז, ולבסוף ואחר כך יהויקים, ולבסוף יכניה ולבסוף צדקיהו, והיה איפוא הרביעי למלכות.
The Master said: He is Shallum, he is Zedekiah; he is Johanan, he is Jehoahaz. The Gemara asks: But doesn’t the verse enumerate them individually, as it is written: “The third Zedekiah, the fourth Shallum,” indicating that they are two people? The Gemara answers: What is the meaning of third? It means the third among the sons. And what is the meaning of fourth? It means the fourth to ascend to the kingship. How so? Initially, Jehoahaz reigned, and ultimately, after him, Jehoiakim, and ultimately, after him, Jeconiah, son of Jehoiakim, and ultimately, after him, Zedekiah, who was fourth to the kingship.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הוּא שַׁלּוּם הוּא צִדְקִיָּהוּ וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁלּוּם שֶׁהָיָה מְשׁוּלָּם בְּמַעֲשָׂיו אִיכָּא דְּאָמְרִי שַׁלּוּם שֶׁשָּׁלְמָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד בְּיָמָיו וּמָה שְׁמוֹ מַתַּנְיָה שְׁמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים ב כ״ד:י״ז} וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דוֹדוֹ תַּחְתָּיו וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ יָהּ יַצְדִּיק עָלֶיךָ אֶת הַדִּין אִם תִּמְרוֹד בִּי (שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים ב כ״ה:ז׳} וַיְבִיאֵהוּ בָּבֶלָה) וּכְתִיב {דברי הימים ב ל״ו:י״ג} וְגַם בַּמֶּלֶךְ נבוכד נצר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים

The Sages taught: He is Shallum, he is Zedekiah. And why was he called Shallum? It is due to the fact that he was perfect [meshullam] is his actions. Some say: He was called Shallum because the kingdom of the house of David was concluded [sheshalema] during his days. And what was his actual name? Mattaniah was his name, as it is stated: “And the king of Babylon crowned Mattaniah his uncle in his stead, and changed his name to Zedekiah” (II Kings 24:17). Why did Nebuchadnezzar call him Zedekiah? He said to him: God will justify the judgment against you if you rebel against me; and it is written: “And he also rebelled against King Nebuchadnezzar, who had imposed upon him an oath by God” (II Chronicles 36:13).
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משולם במעשיו – דצדיק גמור הוה בעל מעשים טובים.
אמר לו – נבוכד נצר יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי.
ולמה נקרא שמו שלום שהיה מושלם במעשיו כו׳. ודכתיב ביה ויעש הרע בעיני ה׳ וגו׳ מהו הרע שלא נכנע לפני ירמיהו הנביא כו׳ ושעבר על שבועת נ״נ כו׳ וחוץ מחטא זה לא חטא כן פרש״י בד״ה ע״ש:
יה יצדיק עליך את הדין כו׳. לפי שהיו דורו של צדקיהו ראוין לגלות מיד ומפני זכות צדקיהו נצולו כמ״ש בס״פ יש בערכין בקש הקב״ה להחזיר עולם לתוהו ובוהו מפני דורו של צדקיהו כיון שנסתכל בצדקיהו נתיישבה דעתו ולזה א״ל עד עתה בזכותך ישראל קיימין יה יצדיק עליך ר״ל על ידך יצדיק את הדין לקיים הגזירה של הגלות שאם גם אתה תחטא לעבור על השבועה כמ״ש וגם במלך נ״נ מרד אשר השביעו וגו׳ וק״ל:
תנו רבנן [שנו חכמים]: הוא שלום הוא צדקיהו, ולמה נקרא שמו שלום? שהיה משולם במעשיו הטובים. איכא דאמרי [יש שאומרים]: נתכנה ״שלום״ששלמה (נגמרה) מלכות בית דוד בימיו, ומה שמו האמיתי? מתניה שמו, שנאמר: ״וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו״ (מלכים ב כד, יז), ומדוע קרא לו בשם זה? אמר ליה [לו]: יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי, וכתיב [ונאמר]: ״וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים״ (דברי הימים ב לו, יג).
The Sages taught: He is Shallum, he is Zedekiah. And why was he called Shallum? It is due to the fact that he was perfect [meshullam] is his actions. Some say: He was called Shallum because the kingdom of the house of David was concluded [sheshalema] during his days. And what was his actual name? Mattaniah was his name, as it is stated: “And the king of Babylon crowned Mattaniah his uncle in his stead, and changed his name to Zedekiah” (II Kings 24:17). Why did Nebuchadnezzar call him Zedekiah? He said to him: God will justify the judgment against you if you rebel against me; and it is written: “And he also rebelled against King Nebuchadnezzar, who had imposed upon him an oath by God” (II Chronicles 36:13).
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הוריות יא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים הוריות יא:, עין משפט נר מצוה הוריות יא:, מיוחס לרש"י הוריות יא:, בית הבחירה למאירי הוריות יא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש הוריות יא:, מהרש"א חידושי הלכות הוריות יא:, מהרש"א חידושי אגדות הוריות יא:, רשימות שיעורים לגרי"ד הוריות יא: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ הוריות יא:, אסופת מאמרים הוריות יא:

Horayot 11b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Horayot 11b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Horayot 11b, Attributed to Rashi Horayot 11b, Meiri Horayot 11b, Tosefot Rosh Horayot 11b, Maharsha Chidushei Halakhot Horayot 11b, Maharsha Chidushei Aggadot Horayot 11b, Reshimot Shiurim Horayot 11b, Steinsaltz Commentary Horayot 11b, Collected Articles Horayot 11b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144