גמרא
פירוש
וְתִיפּוֹק לִי {ויקרא ט״ז:י״א} דַּאֲשֶׁר לוֹ אָמַר רַחֲמָנָא מִשֶּׁלּוֹ הוּא מֵבִיא.
דְּתַנְיָא אֲשֶׁר לוֹ אמִשֶּׁלּוֹ הוּא מֵבִיא וְלֹא מִשֶּׁל צִיבּוּר יָכוֹל לֹא יָבִיא מִשֶּׁל צִיבּוּר שֶׁאֵין הַצִּיבּוּר מִתְכַּפְּרִין בּוֹ אֲבָל יָבִיא מִשֶּׁל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים שֶׁהֲרֵי אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מִתְכַּפְּרִים בּוֹ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
א וחוזרים לשאלתו של ר׳ אלעזר, אם הכהן הגדול יכול לעשות תמורה בפרו. ורוצים להוכיח כי אחיו הכהנים לא היו שותפים גמורים בקרבן זה, אלא בדרך אגב היו מתכפרים. ותיפוק [ותצא] לי תשובה לבעיה זו מ״והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו״ (ויקרא טז, יא), שהרי מכאן ברור כי אמר רחמנא [אמרה התורה]: משלו הוא מביא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ״אשר לו״ כוונתו: משלו הוא מביא, ולא משל ציבור. יכול לא יביא קרבן זה משל ציבור לפי שאין הציבור כולו מתכפרין בו, אבל יביא משל אחיו הכהנים, שהרי אחיו הכהנים מתכפרים בו — תלמוד לומר: ״אשר לו״ — ולא של אחר. יכול לא יביא משל כהנים, ואם הביא בכל זאת, כשר — תלמוד לומר שוב: ״ושחט את פר החטאת אשר לו״ (ויקרא טז, יא) — שנה הכתוב עליו בהדגשה זו לעכב, שאם הביאו משל ציבור פסול. את ההוכחה הזו דוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], הלא אחיו הכהנים אי לאו דקנו בגויה [שיש להם קנין בו] היכי מכפר להו [כיצד מתכפר להם]? וכיון שהם מתכפרים בו, משמע שיש להם צד קנין בו. אלא על כרחך יש לומר כי שאני בי גזא [שונה אוצרו, רכושו], של אהרן הכהן הגדול דאפקריה רחמנא [שהפקירתו התורה] לגבי אחיו הכהנים לענין זה, שאף שהוא מביא משלו, מכל מקום נחשב כמקדישו עבור כל הכהנים. ואם כן הכא גבי תמורה נמי [כאן לגבי התמורה גם כן] יכולים אנו לומר: שאני בי גזא [שונה אוצרו] של אהרן דאפקריה רחמנא [שהפקירתו התורה] לגבי אחיו הכהנים, ואין איפוא להוכיח מכאן. ב משנה היה הכהן הגדול מהלך בהיכל לכיוון מערב עד שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים, וביניהן היה ריוח של אמה אחת. ר׳ יוסי אומר: לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד, שנאמר: ״והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים״ (שמות כו, לג). ג גמרא שואלים: שפיר קאמר להו [יפה אמר להם] ר׳ יוסי לרבנן [לחכמים], והלא מפורש בכתוב כדבריו! ורבנן אמרי [וחכמים אומרים, יכולים היו לומר] לך: הני מילי [דברים אלה אמורים] במשכן שהיתה בו פרוכת אחת, אבל במקדש שני כיון שלא הואי [היתה] בו אמה טרקסין, שהיה קיר שעוביו אמה מפסיק בין הקודש וקודש הקדשים, ורק במקדש ראשון הוא דהואי [שהיתה] ואיסתפקא להו לרבנן בקדושתיה [ונסתפק להם לחכמים בקדושתו] של מקום קיר זה אי [אם] קדושתו כלפנים כקודש הקדשים, אי [אם] קדושתו כלחוץ כמו ההיכל, ומשום כך עבוד [עשו] שתי פרוכות שתסגורנה את השטח המסופק הזה, שיהיה בפני עצמו. ד תנו רבנן [שנו חכמים]: כשהיה היה הכהן הגדול הולך בדרכו לקודש הקדשים — בצד דרום בין המזבח הפנימי למנורה היה מהלך. אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ מאיר אומר בין שלחן למזבח בצד צפון היה מהלך. ויש אומרים: בין שלחן לכותל. ושואלים: מאן [מיהו] בעל הדעה המכונה ״יש אומרים״? אמר רב חסדא: שיטת ר׳ יוסי במשנתנו היא, שלדעתו יש רק פרוכת אחת וכדעת הכל אמר אף הוא הכניסה לקודש הקדשים צריכה להיות בצד צפון ומכיון שלא היתה לדעתו אלא פרוכת אחת, לכך ודאי כי פיתחא [הפתח] שלה בצפון קאי [היה עומד] ולכן הלך הכהן במישרין כלפי פתח זה, סמוך לצידו הצפוני של ההיכל. ור׳ יהודה סובר כי היו שתי פרוכות ולכן אמר לך כי אף שהכניסה לקודש הקדשים צריכה בפועל להיות דרך צד צפון, מכל מקום כיון שהיו שתי פרוכות, זו לפנים מזו, לכך ודאי פיתחא [הפתח] של הפרוכת בתחילת כניסתו מצד דרום קאי [היה עומד] ורק לאחר מכן היה הולך בין הפרוכות ומגיע לצפון הפרוכת הפנימית ושם היתה כניסתו. ושואלים: אם כן, ר׳ מאיר כמאן סבירא ליה [כשיטת מי סבור הוא]? אי [אם] כשיטת ר׳ יהודה סבירא ליה [סבור הוא] לענין הפתח — אם כן ניעול [שיכנס ויאמר] כדברי ר׳ יהודה, אי [אם] כשיטת ר׳ יוסי סבירא ליה [סבור הוא] — ניעול [שיכנס ויאמר] כדעת ר׳ יוסי! ומשיבים: לעולם תפרש שכדעת ר׳ יוסי סבירא ליה [סבור הוא] ואמר (יכול היה לומר) לך: שולחנות שולחן לחם הפנים והשולחנות שלידו, בצד צפון ודרום מונחין ומפסקא ליה [והיה מפסיק לו] השלחן בצד צפון ולא מתעייל ליה [יכול להיכנס בו במישרין] שהמקום דחוק מידי. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם תפרש כי בצד מזרח ומערב היו מונחין השולחנות, ומשום כבוד השכינה לאו אורח ארעא [אינו דרך ארץ]מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush