×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {דברי הימים ב ה׳:י״ג} וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּצרִים וְלַמְשׁוֹרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד.:
“It came to pass, when the trumpeters and singers were as one, to make one sound to be heard” (II Chronicles 5:13). This indicates that the Levites must be capable of singing in one voice, and one who is unable to do so is unfit for service.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין כד ע״ב} גרסינן בחולין בפרקא קמא תנו רבנן נתמלא זקנו ראוי להיות שליח ציבור [ולירד]⁠1 לפני התיבה ולישא את כפיו:
1. ולירד: גא, גיא, כ״י נ, דפוסים, אשכול. כ״י א: ״וראוי לירד״.
ויהי כאחד למחצרים ולמשוררים כו׳ – כלומר מאי קראה דנפסלין בקול שנאמר ויהי כאחד למחצרי׳ כו׳:
ויהי כאחד – אפילו זקנים במשמע.
קול אחד – שצריכין לבשם את קולם שיהא נראה כקול אחד.
הקרי מטמא כשרץ ומי שראה קרי יש לו להטיל מים תחלה כדי שיצאו צחצוחי קרי הנשארים ואחר כך יטבול ומי שראה קרי וטבל קודם שיטיל מים אם היה זקן או חולה לכשיטיל מים טמא מפני שצחצוחי קרי נשארים לשם ואין יוצאין אלא בהטלת מים ואם היה ילד או בריא אינו טמא מפני שהוא יורה כחץ וכבר יצא כלו לשעתו עד כמה הוא נקרא לענין זה זקן או חולה לא בשנים הדבר תלוי אלא בכח וכל זמן שעומד על רגלו אחת ונועל או חולץ רגלו האחר אפי׳ היה בן שמונים הרי זה ילד ואם אינו יכול לעשות כן הרי זה נדון לענין זה כזקן וכחולה:
״ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד״ (דברי הימים ב ה, ג), משמע שהלויים צריכים להיות כולם מסוגלים לשיר בקול אחד, ומי שאינו יכול לשיר עוד כאחד מהם הרי הוא פסול. שנינו שהכהן כשר לעבודה עד שיזקין. ושואלים: עד כמה?
“It came to pass, when the trumpeters and singers were as one, to make one sound to be heard” (II Chronicles 5:13). This indicates that the Levites must be capable of singing in one voice, and one who is unable to do so is unfit for service.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) עַד שֶׁיַּזְקִין עַד כַּמָּה אָמַר רַבִּי אִלְעָא אָמַר ר׳רַבִּי חֲנִינָא אעַד שֶׁיְּרַתֵּת.

The baraita teaches that the priest is eligible for service until he ages. The Gemara asks: Until when, i.e., what is the definition of aging in this context? Rabbi Ela says that Rabbi Ḥanina says: Until his hands and feet begin to tremble.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד שירתת – כלומר שמרתתין ידיו מחמת זקנה:
שירתת – ידיו ורגליו רותתין מאין כח.
מהי הגדרת זיקנה לענין זה? אמר רבי אלעא אמר ר׳ חנינא: עד שירתת, שידיו ורגליו רועדות.
The baraita teaches that the priest is eligible for service until he ages. The Gemara asks: Until when, i.e., what is the definition of aging in this context? Rabbi Ela says that Rabbi Ḥanina says: Until his hands and feet begin to tremble.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תְּנַן הָתָם בבַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל וְלֹא הֵטִיל מַיִם לִכְשֶׁיָּטִיל טָמֵא ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גבְּחוֹלֶה וּבְזָקֵן טָמֵא בְּיֶלֶד וּבְבָרִיא טָהוֹר.

We learned in a mishna there (Mikvaot 8:4): With regard to one who experienced a seminal emission who then immersed in a ritual bath and did not urinate before immersing, when he urinates he is ritually impure, because residue of the semen remain in his body and was discharged with the urine, rendering him impure. Rabbi Yosei says: In the case of an ill person and an elderly person, he is ritually impure; in the case of a young person and a healthy person, he is ritually pure, as the semen was presumably discharged in its entirety at the outset.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעל קרי שטבל ולא הטיל מים – כלומר ולא הטיל מים קודם לכן לכשיטיל מים לאחר טבילה טמא דאמרינן עם מי רגלים יוצא קרי:
ר׳ יוסי אומר בחולה ובזקן טמא – כלומר שלא היה בו כח כשראה קרי שיצא קרי כולו בפעם אחד ועכשיו כשיטיל מים יצא עם מי רגלים:
בילד טהור – כלומר בילד אע״פ שלא הטיל מים קודם טבילה אע״פ כן טהור דאמרינן כי ראה קרי ראה כולו דיצא בכח:
ערך בר
בראקטופל את הבריא טהור ואת הרעוע טמא (בכלים בפרק ג׳) פירוש כלי חרש שלם אם טופל עליו רעי של בקר אם נגע אדם טמא באותו הרעי לא נטמא הכלי ואת הרעוע הנסדק ולא נתפרד. (פרק כ״ז בכלים) שלש על ג׳ באשפות בריא וצורר מלח בבית או בריא או צורר מלח ולא תשבר פי׳ בגד מושלך באשפה ויש בו ג׳ על ג׳ והיא שלימה ויתכן להיות צרור בה מלח ולא תשבר טמאה ואם היא שלמה וידוע שאם צרר בה מלת מקבלת טומאה ואם היתה בתוך הבית והיא שלמה אע״פ שאינה מחזקת לצרור בה מלח טמאה (א״ב: בנוסחאות שלנו חסרו מלות ולא תשבר) (ובירושלמי פרק ח׳ במקואות) בעל קרי שטבל ולא הטיל מים כשיטיל מים טמא רבי יוסי אומר בחולה ובזקן טמא בילד ובבריא טהור פי׳ אם טבל בעל קרי ולא השתין קודם טבילה יהא טהור עד שישתין ובשעה שישתין נטמא כבתחלה וצריך לטבול שנית וזה הדבר בזקנים ובחולים שלא תצא מהן שכבת זרע בכח אבל הבחור אינו כן שאם טבל קודם שישתין נטהר פי׳ בריא שאינו חולה ולא שכיב מרע ובגמ׳ דשחיטת חולין (חולין כד:) נתנו חכמים שיעור לחולה לזקן ולילד דאמר ר׳ יוסי בילד עד כמה כל זמן שעומד על רגלו אחת ונועל מנעלו ובזקן עד שירתת עד אימת אמר רבי חנינא כל זמן שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעל ונועל מנעל. (ובכלים בפרק כ״ד) ג׳ תריסין מטלית מהוהא שטלייה על הבריאה פי׳ בגד בלוי שתפרו על בגד חדש הולכין אחר הבריא. (קידושין עב) בבל בריאה כולם מיוחסין מישון מיתה כלו׳ כולם פסולין כממזירי ונתיני מדי חולין כלומר רובן כשרים שרוב חולי לחיים עילם גוססת שרובן פסולין שרוב גוססין למיתה:
א. [געזונד.]
ולא הטיל מים – קודם טבילה.
לכשיטיל מים טמא – שמא נשאר בפי האמה צחצוח קרי ויוצא עם מי רגלים ושכבת זרע מטמאה בכל שהוא אפילו בכעין חרדל כדתנן במסכת נדה (דף מ.).
בילד ובבריא טהור – דמעיקרא נפיק כוליה.
ועוד בענין הגדרת זיקנה תנן התם [שנינו שם] במסכת מקואות: בעל קרי שטבל ולא הטיל מים קודם שטבל, לכשיטיל מים אחרי כן — טמא, משום שמקצת משכבת הזרע נשאר בגופו, ויצא עם מי הרגלים, ובכך חזר ונטמא. ר׳ יוסי אומר: דווקא בחולה ובזקן — הרי הוא טמא כשלא הטיל מים לפני הטבילה, אבל בילד (שאינו זקן) ובבריאטהור, מפני שמתחילה יצאה ממנו כל שכבת הזרע בכח.
We learned in a mishna there (Mikvaot 8:4): With regard to one who experienced a seminal emission who then immersed in a ritual bath and did not urinate before immersing, when he urinates he is ritually impure, because residue of the semen remain in his body and was discharged with the urine, rendering him impure. Rabbi Yosei says: In the case of an ill person and an elderly person, he is ritually impure; in the case of a young person and a healthy person, he is ritually pure, as the semen was presumably discharged in its entirety at the outset.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) יֶלֶד עַד כַּמָּה אָמַר רַבִּי אִלְעָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא דכֹּל שֶׁעוֹמֵד עַל רַגְלוֹ אַחַת וְחוֹלֵץ מִנְעָלוֹ וְנוֹעֵל מִנְעָלוֹ אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא שֶׁהָיָה בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְהָיָה עוֹמֵד עַל רַגְלוֹ אַחַת וְחוֹלֵץ מִנְעָלוֹ וְנוֹעֵל מִנְעָלוֹ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא חַמִּין וָשֶׁמֶן שֶׁסָּכַתְנִי אִמִּי בְּיַלְדוּתִי הֵן עָמְדוּ לִי בְּעֵת זִקְנוּתִי.

Until when is one considered a young person? Rabbi Ela says that Rabbi Ḥanina says: Anyone who is able to stand on one of his legs and remove his shoe or put on his shoe is considered young. They said about Rabbi Ḥanina that he was eighty years old and would stand on one of his legs and remove his shoe or put on his shoe. Rabbi Ḥanina says: The hot water and oil that my mother smeared on me in my youth benefited me in my old age.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי שנתמלא זקנו אם היו בו תנאים הצריכים לשליח צבור כמו שנתפרשו במקום אחר ראוי לעשותו שליח צבור לירד לפני התיבה ולישא את כפיו ואם לא נתמלא זקנו אפי׳ היה חכם גדול אין כבוד לצבור בכך וקצת גאונים כתבו שכל שהוא בן עשרים אע״פ שאין לו זקן הרי הוא כנתמלא זקנו ולא הוצרכנו לכך אלא למי שאינו בן עשרים וכבר ביארנו במסכת מגלה שמשלש עשרה שנה ואילך אם הביא שתי שערות פורס על שמע אלא שזו פירושה דרך אקראי ושלא בקביעות אבל כל שבקביעות אין כבוד לציבור בכך ויש גורסים ראוי לעשותו שליח צבור ולירד לפני התיבה ופירשו בו שליח צבור להחרים ולנדות ולמנותו פרנס ומ״מ זה אינו קרוי שליח צבור אלא חזן הכנסת או פרנס אלא ודאי חדא קתני כמו שביארנו:
ושואלים: ילד עד כמה? עד מתי הוא נחשב ילד ולא זקן? אמר רבי אלעא אמר רבי חנינא: כל זמן שעומד על רגלו אחת ובאותה שעה חולץ מנעלו או נועל מנעלו שברגלו האחרת. ומעירים: אמרו עליו על רבי חנינא עצמו, שהיה בן שמונים שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו. אמר רבי חנינא: חמין שרחצה אותי אמי בהם ושמן שסכתני (שסכה אותי) אמי בילדותי הן עמדו לי בעת זקנותי שאשאר בשלימות הבריאות.
Until when is one considered a young person? Rabbi Ela says that Rabbi Ḥanina says: Anyone who is able to stand on one of his legs and remove his shoe or put on his shoe is considered young. They said about Rabbi Ḥanina that he was eighty years old and would stand on one of his legs and remove his shoe or put on his shoe. Rabbi Ḥanina says: The hot water and oil that my mother smeared on me in my youth benefited me in my old age.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הנִתְמַלֵּא זְקָנוֹ רָאוּי לֵיעָשׂוֹת שְׁלִיחַ צִיבּוּר וְלֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְלִישָּׂא אֶת כַּפָּיו מֵאֵימָתַי כָּשֵׁר לָעֲבוֹדָה מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן עֶשְׂרִים.

The Sages taught: If one’s beard is fully grown, he is fit to be appointed an emissary of the community for various matters, and to descend before the ark as a prayer leader, and to lift his hands for the Priestly Benediction. From when is a priest fit for Temple service? It is from the time he reaches puberty and grows two pubic hairs. Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that he is not fit for Temple service until he is twenty years of age.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותההשלמהרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שליח צבור – פרנס:
ערך שלח
שלחא(חולין כד:) תנו רבנן נתמלא זקנו ראוי לעשות שליח צבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו (גיטין כא.) שליחות לקבלה מדעתה איתא בעל כרחה ליתא וכו׳ (קידושין מא) שליחות מנא לן דתניא ושלח מלמד שעושה שליח ושלחה מלמד שהיא עושה שליח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח אשכחן בגירושין בקדושין מנא לן עד מכאן ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכי כולן שוחטין והלא אין שוחט אלא אחד אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו וכו׳ עד והלכתא שליח נעשה עד. (במכילתא) ויקחו להם איש שה לבית אבות וכי כולן לוקחין אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו וכן ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל (בראשית רבה לז) כתיב ויברכם יהושע וישלחם מה ת״ל וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם אלא בתחילה נטלו רשות מיהושע ובירכם ושהו עוד ימים וחזרו ונטלו רשות ממנו וכן ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך מה ת״ל ביום י״ג לחדש השביעי שלח את העם ויברכו את המלך אלא נטלו ממנו רשות ועוד המתינו ימים ונטלו רשות ממנו פעם שנייה (ובפרשה מט) לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל יורד בה ואותן שחטאו יותר מדאי מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ונותנה עליהם ומורידן לגיהנם הה״ד שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. (במגילת איכה) שלחתי בבלה שולחתי בבלה כתיב:
א. [זענדען שיקען.]
שליח ציבור – לכל צרכיהם לתקוע שופר ולנדות ולמנות פרנס.
משיביא שתי שערות – אבל קטן לא דכתיב איש מזרעך כדלקמן.
נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח ציבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו – תימה דבפ׳ הקורא את המגילה (מגילה דף כד.) אמרינן קטן קורא בתורה ואינו פורס על שמע ולא יורד לפני התיבה ולא נושא את כפיו משמע הא הביא שתי שערות יורד לפני התיבה ונושא את כפיו ויש לומר דכשהביא ב׳ שערות יכול לירד לפני התיבה אבל ליעשות שליח ציבור קבוע או להתפלל בתעניות ובמעמדות אינו נעשה עד שיתמלא זקנו כדאמרי׳ במסכת תענית (דף טו.) אין מורידין לפני התיבה אלא זקן ורגיל וא״ת דבסוף לולב הגזול (סוכה דף מב.) משמע דאפילו קטן נושא את כפיו דאמרינן קטן שיודע לישא את כפיו מחלקין לו תרומה בבית הגרנות ובקונטרס פירש לאו דוקא קטן אלא מיירי כשהביא שתי שערות ולא משמע הכי אלא קטן ממש דומיא דקטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה והיודע לשחוט אוכלין משחיטתו דמוקי לה בגדול עומד על גביו וי״ל דהא דקטן נושא את כפיו היינו עם הגדולים כדאמרינן גבי שיר בין רגלי הלוים היו עומדין וצערי הלוים היו נקראים בפ׳ אין בערכין (ערכין יג:) אבל בפני עצמו אינו נושא את כפיו עד שיביא ב׳ שערות.
נתמלא זקנו ראוי לעשותו שליח צבור לירד לפני התיבה ולישא את כפיו.
נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח צבור ויורד לפני התיבה. פירש״י ז״לא שליח צבור לכל צרכיהם לתקוע שופר ולנדותב ולמנותג פרנס. ולא מיחוור ששליח ב״ד הוא שעושה כן. ועוד שהממונה לצרכי הציבור כגון אלו הוא הנקרא בתלמודד חזן הכנסת, ולא מצינו שנקרא שליח צבורה. אלא חדא קתניו ראוי ליעשות שליח צבור לירד לפני התיבה.
ואי קשיא לךז הא דתנןח במגילהט קטן פורס על שמעי אבל אינו יורד לפני התיבה ואינו נושא את כפיו עדכ שיביא שתי שערות, אלמא משיביא שתי שערות יורד לפני התיבה ונושא את כפיו. לא קשיא דהתם יורד בשצריכין לו ואין שםל אחר, אבל אינו כבוד לציבור ואינו ראוי להם למנותו שליח צבור קבועמ לירד לפני התיבה ולישא כפיונ עד שתתמלאס זקנו, והיינו דקתני ראוי ליעשות שליח צבור ויורד לפני התיבה, ולא קתני נתמלא זקנו יורד לפני התיבהע, אי נמי כשר, כדקתני הכא כשר לעבודה.
והא דאמרינן בשלהי פ׳ לולב הגזולפ קטן היודע לנענע חייב בלולב וכו׳ היודע לפרוש את כפיו מחלקין לו תרומה בבית הגרנות, בשלמד קאמרינן, לפי שבא לכלל כהן משרתצ, אבל לא שיהא נושא כלל עד שיביא שתי שערות, ולא ראוי לישא עד שיתמלאק זקנו. ובתוספותר מפרשים שהוא פורס עם הגדולים לבסומי קלא כמו שהיו עושים בשיר כדאמרינן בערכיןש בין רגלי הכהניםת היו עומדים וצוערי הלוים היו נקרין. ורש״י פירשא בשהביא שתי שערות. ולא משמע הכי, דרישא קתני קטן וסיפא נמי קתני קטן יודע לשחוט מותר לאכול משחיטתו והוא שגדול עומד על גביו, והיינו ודאי קטןב ממש.
ובסדוראג דמר רב עמרם גאון ז״לד אשכחיתה הכין שהשיב רב נטרונאי גאון ז״ל, כך ראינו שזה שאמרו חכמים אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו עד שיתמלא זקנו, כך מצוה מן המובחר, וכמה דאפשר למיהוי גברא מליא טפי עדיף מן ינוקא, אבל ודאי במקום מיבטל מן קדושה וברוך וימלוךו ויהא שמיהז אפי׳ בן שלש עשרה שנה ויום אחד בדלא אפשר נעשה שליח צבור, דאמרינןח זה הכלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, דטעמא שלאט הגיע לכלל מצות, אבל בן י״ג ויום אחד כי לא אפשר שפיר דמיי. אבל במס׳ סופריםכ משוי חלוק בין בעל שיער לשאינו בעל שיער שלא עלה זקנו שנראה כסריס. ומ״מ לכתחלה הוא, הא בדלא אפשרל משיביא שתי שערות כשר ועדיין אין זקנו מגודל.
א. ד״ה שליח ציבור.
ב. בנדפס ובחידושי הרשב״א: ׳לרדות׳. וראה עוד הגהות שטמ״ק אות ב.
ג. צריך לקרוא: לימנות. ראה הגהות הב״ח אות א והגהות שטמ״ק שם.
ד. יומא סח, ב.
ה. וביש״ש (סי׳ מח) כתב על זה: ׳ואין זה השגה, דכלל הוא לכל צרכי הצבור כאחת שהרי נמי פי׳ למנותו פרנס׳.
ו. מלשון רבינו נראה שאין כוונתו לגרוס ׳לירד׳ בלא וי״ו, אלא לפרש, שוי״ו של ׳ולירד׳, הוא וי״ו הפירוש [וראה יש״ש שם שלפירוש רבינו הו״ל לגרוס ׳לירד׳ ולא ׳ולירד׳]. אבל במאירי כאן: ׳ראוי לעשותו ש״צ לירד לפני התיבה וכו׳ ויש גורסים ראוי לעשותו ש״ץ ולירד לפני התיבה, ופירשו בו ש״צ להחרים׳ וכו׳. וכן הוא בתוספתא חגיגה פ״א ה״ד בנוסח שלפנינו: ׳ליעשות שליח ציבור לעבור לפני התיבה׳.
ז. בכי״פ ליתא תיבה זו.
ח. בשטמ״ק: ׳דאמרינן במסכת מגילה׳.
ט. כד, א.
י. כן בנדפס ובכת״י ובשטמ״ק. ולפנינו במשנה שם: ׳קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר על התיבה׳. וקשה להניח שרבינו גורס אחרת, וקרוב לומר שנשתבש כאן. וצ״ע.
כ. מכאן עד ׳אלמא׳ ליתא בכי״פ ובנדפס. ומלים אלו אינן גם בנוסח המשנה, אבל כן איתא גם בחידושי הרשב״א.
ל. בכי״פ נוסף: אדם.
מ. יסוד החילוק בין לעבור לפני התיבה בקביעות או באקראי, כתבו התוס׳ ד״ה נתמלא, ותוס׳ סוכה מב, א ד״ה היודע עיי״ש [וכן חילקו בזה הראבי״ה סי׳ תקסט (ח״ב עמ׳ 295), והרשב״א והריטב״א בחידושיהם למגילה כד, א, וברא״ש שם פ״ג סי׳ טו]. ורבינו מוסיף ביאור בזה שבקביעות פירושו שמתמנה ע״י הצבור לש״צ קבוע [אכן בהערת הגרשז״ר האריך לבאר דאין העיקר במינוי, שהרי בנש״כ לא שייך מינוי, אלא שהמינוי עושה אותו לקבוע. וצ״ע. וע״ע שם בביאור דעת רבינו והרמב״ם הל׳ נשיאות כפים פט״ו ה״ד]. וראה שו״ת הרא״ש כלל ד סי׳ כב.
נ. כן כתבו הראשונים הנ״ל שאף לענין נשיאת כפים באקראי מותר. וראה טור או״ח סי׳ קכח שלא חילק בזה ונראה שאף באקראי אסור, ראה ב״י וב״ח שם, וביש״ש שם שהשיג עליו.
ס. בכי״ל: ׳שתמלא׳.
ע. אבל בירושלמי סוכה פ״ג הי״ב הלשון: ׳אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו׳. וכ״ה הלשון בהלכות גדולות הל׳ צרכי ציבור סי׳ כה ובתשובת רב נטרונאי להלן. ולפי דברי רבינו משמע מלשונם שאף באקראי אסור. אבל ראה ראבי״ה שם שאף הוא מחלק בין לעבור שלא בקבע ובין לקובעו כשליח צבור לקבע, ונראה מדבריו שכ״ה אף לדברי הירושלמי עיי״ש.
פ. סוכה מב, א.
צ. בחידושי הרשב״א ביתר ביאור: ׳לאו נושא את כפיו קאמר, אלא יודע לישא קאמר, כלומר שיודע הלכות נשיאות כפים, לפי שבא לכלל כהן משרת מחלקין לו תרומה׳.
ק. בכי״ל: ׳שנתמלא׳.
ר. ראה תוד״ה נתמלא, תוס׳ סוכה מב, א ד״ה היודע, מגילה כד, א ד״ה ואין, יבמות צט, ב ד״ה ואין.
ש. יג, ב.
ת. ראה שטמ״ק והערה 122.
א. בסוכה שם ד״ה חולקין.
ב. בכי״פ: ׳בקטן׳.
ג. כי״ל: ׳ובסדרא׳. ומכאן מובא בשם רבינו בארחות חיים הל׳ תפילה סי׳ עח יח ע״א.
ד. עמ׳ לג. וראה מקורות נוספים ב׳תשובות רב נטרונאי גאון׳, י׳ ברודי, סי׳ יג-יד עמ׳ 118.
ה. בשטמ״ק: אשכחן.
ו. כ״ה בנדפס, בכתה״י ובתשובת רב נטרונאי שם ובחידושי הרשב״א וארחות חיים שם [והכוונה לפסוקי הקדושה, וצ״ל ׳קדוש׳, ראה תשובות רב נטרונאי שם]. אבל בשטמ״ק: ׳מן קדושה וברכו׳. וכנראה הוא תיקונו של רבינו בצלאל אשכנזי.
ז. בשטמ״ק נוסף: ׳רבא׳.
ח. ראש השנה כט, א.
ט. בכי״ל: ׳טעמא כשלא׳. ובשטמ״ק: ׳טעמא דשלא׳.
י. לדעת רבינו עיקר החילוק הוא בין מתפלל מעצמו, למינויו כש״צ, שזה אינו לכבוד הציבור. אבל מדברי רב נטרונאי משמע שאף באקראי אינו מתפלל לכתחילה כל שיש אחר שראוי להתפלל. וראה חידושי הר״ן.
כ. פי״ד ה״ז.
ל. בארחות חיים שם נוסף: ׳אפילו׳.
נתמלא זקנו ראוי להיות שליח צבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו. [הא] (מ)⁠דקתני למנותו שליח צבור ופירש רש״י ז״ל דשליח היינו שממנין אותו שליח להלקות ולרדות ולהיות פרנס על הצבור, וכן ראוי לירד לפני התיבה להתפלל, ואינו מחוור, דההוא לאו ש״ץ הוא אלא שליח בית דין, ועוד דאפילו ש״ץ הממונה על הכנסת לאו ש״ץ מיקרי בשום מקום אלא חזן הכנסת. אלא הכא חדא קתני ראוי למנותו שליח צבור לירד לפני התיבה.
ואיכא למידק דהכא משמע דאינו ראוי לירד לפני התיבה ולישא את כפיו עד שתתמלא זקנו, ואילו במגילה (מגילה כד.) תנן קטן פורס על שמע אבל אינו יורד לפני התיבה ואינו נושא את כפיו עד שיביא שתי שערות, אלמא משהביא שתי שערות יורד לפני התיבה ונושא את כפיו אף על פי שלא נתמלא זקנו. ויש לומר דהכא אינו ראוי קאמר, כלומר אינו ראוי שימנו אותו הציבור עליהם בקבע ומשום כבוד הצבור, אבל לישא את כפיו או לירד לפני התיבה לעתים בשלא מינוהו עליהם בקבע נושא ויורד לפני התיבה, ודיקא נמי דהכי קתני ראוי להיותו שליח צבור ולא קתני כשר או יורד לפני התיבה, והתם לא קתני אינו ראוי אלא אינו נושא עד שיביא שתי שערות.
ובסדר רב עמרם ז״ל שהשיב רב נטרונאי גאון ז״ל כך ראינו שזה [ש]⁠אמרו חכמים אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו עד שתתמלא זקנו, כך מצוה מן המובחר, וכמה דאפשר למיהוי גברא מליא טפי עדיף מן ינוקא, אבל ודאי במקום [ד]⁠מבטל קדושה וברוך וימלוך ויהא שמיה רבא וכו׳ אפילו בן י״ג ויום אחד בדלא אפשר נעשה שליח צבור, דקאמרינן (ר״ה כט.) זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן טעמא דשלא הגיע לכלל המצות, אבל בן שלש עשרה ויום אחד כי לא אפשר שפיר דמי.
ואי קשיא לך הא דאמרינן במסכת סוכה (בבלי סוכה מב.) קטן היודע לנענע חייב בלולב היודע לפרוש כפיו מחלקין לו תרומה בבית הגרנות, דאלמא אפילו קטן שלא הביא שתי שערות נושא את כפיו. כבר נשמר ממנה רש״י ז״ל ופירש שם קטן שהביא שתי שערות. ומיהו אינו מחוור דהא לא משמע הכי, דרישא קתני קטן, וסיפא נמי קתני קטן היודע לשחוט מותר לאכול משחיטתו והוא שגדול עומד על גביו, וההיא ודאי בשלא הביא שתי שערות הוא, דאי לא אפילו בשאין גדול עומד על גביו אוכלין משחיטתו. אלא יש לומר דהתם לאו נושא את כפיו קאמר, אלא יודע לישא קאמר, כלומר שיודע הלכות נשיאות כפים לפי שבא לכלל כהן משרת מחלקין לו תרומה, אבל אינו נושא עד שיביא שתי שערות, ובתוס׳ מפרשינן שהוא פורס עם הגדולים לבסומי קלא כמו שהיו עושים בשיר, וכדתנן בערכין (ערכין יג:) ובין רגלי הכהנים היו עומדין וצעירי לוייה היו נקראין.
תוס׳ בד״ה נתמלא זקנו כו׳. נ״ב איכא לאוקמי ביחיד אין נושא א״נ לישא את כפיו בקביעות ובשעה שמרבין ברחמים כגון ביום כפורים ובתענית וכו׳ פ׳ לולב הגזול:
ועוד בענין הגיל הראוי לעבודה תנו רבנן [שנו חכמים]: מי שנתמלא זקנו, ראוי ליעשות שליח ציבור לעניינים שונים, ולירד לפני התיבה ולהתפלל, ואם היה כהן — לישא את כפיו ולברך את העם. מאימתי כשר הכהן לעבודה? משיביא שתי שערות במקום הערוה, שאז הוא נחשב גדול. רבי אומר, אומר אני: אינו כשר לעבודה עד שיהא בן עשרים.
The Sages taught: If one’s beard is fully grown, he is fit to be appointed an emissary of the community for various matters, and to descend before the ark as a prayer leader, and to lift his hands for the Priestly Benediction. From when is a priest fit for Temple service? It is from the time he reaches puberty and grows two pubic hairs. Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that he is not fit for Temple service until he is twenty years of age.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותההשלמהרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַב חִסְדָּא מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַבִּי דִּכְתִיב {עזרא ג׳:ח׳,י׳} וַיַּעֲמִידוּ [אֶת] הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה׳ וְאִידַּךְ לְנַצֵּחַ שָׁאנֵי.

Rav Ḥisda said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? The reason is as it is written: “And appointed the Levites, from twenty years old and upward, to oversee of the work of the House of the Lord” (Ezra 3:8). And what does the other tanna hold? He holds that to oversee is different and requires an older priest.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואידך לנצח שאני – כלומר שהיו מחזיקים ברמחים. איכא דאמרי ר׳ היא. כלומר הא דאמרינן מאימתי כשר לעבודה משיביא ב׳ שערות אבל אין אחיו הכהנים מניחין אותו לעבוד הא ר׳ הוא דחזינן דר׳ אמר אומר אני עד שיהא בן עשרים והכי סברינן דלר׳ כשר משיביא ב׳ שערות והאי דאמר א׳ אני עד שיהא בן עשרים דאין אחיו הכהנים מניחין אותו:
לנצח שאני – דמשמע לעבוד עבודות כבדות הצריכות ניצוח.
אמר רב חסדא: מאי טעמא [מה הטעם] של רבי? דכתיב [שנאמר]: ״ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה׳ ״(עזרא ג, ח). ואידך [והאחר, התנא הראשון], מדוע אינו לומד מכאן? לדעתו לנצח על מלאכת בית ה׳, שאני [שונה], שצריך לזה איש בוגר, אבל לעבוד עבודה אחרת הוא יכול כבר מזמן שמגיע לבגרות גופנית.
Rav Ḥisda said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? The reason is as it is written: “And appointed the Levites, from twenty years old and upward, to oversee of the work of the House of the Lord” (Ezra 3:8). And what does the other tanna hold? He holds that to oversee is different and requires an older priest.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְהָא הַאי קְרָא בִּלְוִיִּם כְּתִיב כדר׳כִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְזֶה אֶחָד מֵהֶן {יחזקאל מ״ד:ט״ו} וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק.

The Gemara asks: But what proof can be cited from this verse with regard to priests; isn’t that verse written with regard to Levites? The Gemara answers: It is understood in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi says: In twenty-four places in the Bible the priests are called Levites. And this is one of those verses: “And the priests the Levites, the sons of Zadok” (Ezekiel 44:15). The verse in Ezra is another one of the verses.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אבא
אבאאקיים אמר ליה אימא קיימת פי׳ בלשון תימה השיבו כלומר ואימא קיימת כלומר נח נפשהון דתרווייהו רבי׳ חננאל פי׳ שאל רבי חייא לרב בן אחיו ובן אחותו כשעלה לארץ ישראל שאלו אבא קיים כלומר אבי חי הוא לא ביקש רב לומר כי מת א״ל אבי שלי חי הוא כלומר אביך אינו חי וכן השיב לו על אמו בלשון הזה ומסתברא שלא היה שונה כמו שכתוב בספרינו אלא כך אמר לו אבא קיים אמר לו אבא קיים אימא קיימת אמר לו אימא קיימת. פי׳ אחד מן חסידי מגנצא שאלו על איבו ועל מרתא שהיו אחיו ואחותו. כדגרסינן (סנהדרין ה.) איבו וחנה ושילת ומרתא ורבי חייא כלהו אחי הוו זה ג״כ (פסחים ד. ובמועד קטן כ. ובחולין כד:) אבא ממשפחת בריאין הוה. (חולין קלז) מאן ריש סדרא בבבל אבא אריכא. (ברכות מז.) ארדיליא לי וגוזליא לאבא (חולין מה) אי הכי אמר אבא לא ידע בטריפות כלום פי׳ אבא אריכא הוא רב ולמה קראו ארוך בדורו כמפורש במסכת נדה (נדה כד:). אבותיכם איה הם (סנהדרין ק״ה. בגמרא דג׳ מלכים בחלק) אמר רב תשובה נצחת השיבתו כנסת ישראל לנביא אומר להן נביא לישראל אבותיכם שחטאו איה הם אמרו לו והנביאים הלעולם יחיו. בר אבהן ובר אוריין (מנחות נג):
ערך סט
סטב(חולין כד) שני חצאי זתים שהן תחובין בקיסא והסיטן (בבא בתרא ט:) כמה יהא הסיט נבלה יוכיח דמטמא בגדים ואין מטמא אדם (זבין פרק ה) המסיט את הזב או שהזב מסיטו והנושא תרגום ירושלמי דייסיט. פי׳ הסיט כדאמר ר״ל קנה בקומטו של טהור ונגע בזב טמא וזהו הסט משא״כ במת והסט גופו נדנוד בל׳ הקדש ומי שנשא כלום כבר הסיטו שהנושאה מסיטה לפי שמתנדנדת בכחו ועיקרו בל׳ לעז אסטיי״רי:
ערך רת
רתג(סוטה ח. בגמ׳ משקין) רותתת מי משקינן (בבא בתרא קסז.) דרב אחא בר אדא דרתית ידיה היכי זייפת (חולין כד) אמר ר׳ חנינא עד שירתת פירוש אינו יכול לעמוד בחזקה אלא ברתת וברעד אברים מלשון רתת (עירובין סז) רב ששת מרתת כוליה גופיה (א״ה לפני׳ הגיר׳ מרתע עיי״ש):
א. [פאטר.]
ב. [בעוועגן.]
ג. [ציטטערן.]
והא האי קרא בלוים כתיב – ואמרן בהו דאין נפסלים אלא בקול.
וזה אחד מהם והכהנים הלוים בני צדוק – דע״כ צדוק כהן הוה וקרי להו לבניו לוים על שם שמשבט לוי הם. ואני שמעתי לשון לוים שמשים כמו (במדבר יח) וילוו עליך וגו׳.
אע״פ שביארנו על כהן שהוא כשר לעבודה משיביא שתי שערות אחיו הכהנים אין מניחים אותו לעבוד עד שיהא בן עשרים מפני שגנאי הוא להם להיות קטן עובד עמהם ומ״מ אם התחיל אין נוטלין אותה מידו אלא גומר עבודתו ויורד שהרי אף פסול סופרים אין כאן וכסתם הבריתא ויש פוסקים כר׳ ופסול מדברי סופרים ואפי׳ התחיל נוטלין אותה מידו אלא שאם עבד עבודתו כשרה:
ושואלים: וכיצד למדים מכאן לכהנים? והא האי קרא [והרי מקרא זה] בלוים כתיב [נאמר]! ומשיבים: צריכים לפרש אותו כדברי ר׳ יהושע בן לוי, שאמר רבי יהושע בן לוי לענין אחר: בעשרים וארבעה מקומות במקרא נקראו כהנים ״לוים״, וזה אחד מהן: ״והכהנים הלוים בני צדוק״ (יחזקאל מד, טו), וגם הפסוק שאנו עוסקים בו הוא בין אותם מקומות.
The Gemara asks: But what proof can be cited from this verse with regard to priests; isn’t that verse written with regard to Levites? The Gemara answers: It is understood in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi says: In twenty-four places in the Bible the priests are called Levites. And this is one of those verses: “And the priests the Levites, the sons of Zadok” (Ezekiel 44:15). The verse in Ezra is another one of the verses.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא כ״א:י״ז} אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לדורותם מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וקָטָן פָּסוּל לַעֲבוֹדָה ואפי׳וַאֲפִילּוּ תָּם מֵאֵימָתַי כָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת זאֲבָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לַעֲבוֹד עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן כ׳עֶשְׂרִים.

The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “Any man of your descendants throughout their generations that has a blemish shall not approach to offer the bread of his God” (Leviticus 21:17); from here Rabbi Elazar says: A minor priest is unfit for Temple service, even if he is unblemished, as he is not a man. From when is he fit for service? From the time he reaches puberty and grows two pubic hairs. But his brethren the priests do not allow him to perform the service until he is twenty years of age.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איש ולא קטן – דהכי משמע איש הוא דבעי מומא לאיפסולי ואשר יהיה בו מום לא יגש הא קטן אפילו תם לא יגש.
אבל אין אחיו הכהנים – הוא דאין מניחין אותו אבל רבנן לא פסלוהו.
ועוד בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר בפרשת הכהנים הפסולים לעבודה: ״דבר אל אהרן וכו׳ איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם א-להיו״ (ויקרא כא, יז), מכאן, ממה שהקדים הכתוב ואמר ״איש״, אמר רבי אלעזר: קטן פסול לעבודה, ואפילו היה תם שלם בלא מום. מאימתי הכהן כשר לעבודה? משיביא שתי שערות, אבל אחיו הכהנים אין מניחין אותו לעבוד עד שיהא בן עשרים. ונחלקו בהבנה המדוייקת של ברייתא זו.
The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “Any man of your descendants throughout their generations that has a blemish shall not approach to offer the bread of his God” (Leviticus 21:17); from here Rabbi Elazar says: A minor priest is unfit for Temple service, even if he is unblemished, as he is not a man. From when is he fit for service? From the time he reaches puberty and grows two pubic hairs. But his brethren the priests do not allow him to perform the service until he is twenty years of age.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִיכָּא דְאָמְרִי הָא רַבִּי הִיא ואפי׳וַאֲפִילּוּ פָּסוּל דְּרַבָּנַן לֵית לֵיהּ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי רַבִּי אִית לֵיהּ פָּסוּל מִדְּרַבָּנַן וְהָא רַבָּנַן הִיא וּלְכַתְּחִלָּה הוּא דְּלָא אֲבָל דִּיעֲבַד עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה.:

There are those who say: This is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and he is of the opinion that there is no disqualification for one between puberty and twenty years of age even by rabbinic law. The other priests simply do not allow priests of that age to perform the Temple service ab initio. And there are those who say: Rabbi Yehuda HaNasi is of the opinion that there is disqualification by rabbinic law in that case, and this statement in the baraita is the opinion of the Rabbis, and they hold that it is ab initio that one may not perform the service, but after the fact, his service is valid.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיכא דאמר ר׳ אית ליה דפסול מדרבנן דת״ק אומר פחות מבן עשרים והוא אומר עד שיהא בן עשרים והא דאמרינן כשר משהביא ב׳ שערות רבנן היא דאמרי מאימתי כשר לעבודה משיביא ב׳ שערות:
לכתחלה הוא דלא – כלומר לרבנן אע״פ שאומרין כשר משיביא ב׳ שערות אעפ״כ לכתחלה אין אחיו הכהנים מניחין אותו וכו׳. מנהני מילי דאויר כלי חרס טמא אע״פ שלא נגעו אוכלין בכלי חרש אלא באויר טמאין דת״ר תוכו אע״פ שלא נגע הטומאה אלא באויר (אוירו) טמא אתה אומר אע״פ שלא נגע או אין טמא אלא אם כן נגע בכלי חרש נאמר תוכו ליטמא כלומר כלי חרש עצמו ונאמר תוכו לטמא אוכלין שבתוכו מה לטמא אע״פ שלא נגע אמרי טמא כדחזינן בחרדל שאמצעי טמא מאויר כלי חרש מכלל דאוירו טמא ומטמא האוכלין מאויר:
איכא דאמרי הא רבי היא – דאמר לעיל אומר אני עד שיהיה בן כ׳ ואשמועינן הכא דרבי גופיה לא פסיל ליה בדיעבד ואפילו מדרבנן אלא שאין אחיו הכהנים מניחין אותו לכתחלה.
ואיכא דאמרי לרבי פסול מדרבנן – אפילו בדיעבד עד שיהא בן כ׳.
והא – מתניתין דמכשיר ליה אלא שאין אחיו הכהנים מניחין אותו רבנן היא ואשמעינן דאפילו רבנן מודו דלכתחלה לא והא דמכשרו לעיל בדיעבד.
איכא דאמרי [יש שאומרים]: הא [זו] כשיטת רבי היא, שאמר בברייתא לעיל כי הכהן כשר לעבודה משעה שיהא בן עשרים, ומכאן אנו למדים כי קודם לכן אפילו פסול דרבנן לית ליה [שמדברי חכמים אין בו] בדיעבד, אלא שלכתחילה כך צריכים הכהנים לנהוג. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: רבי אית ליה [יש לו] פסול מדרבנן [מדברי סופרים] עד שיהא בן עשרים, והא [וברייתא זו] כשיטת רבנן [חכמים] היא, החולקים על רבי בברייתא, ומכשירים כהן לעבודה משיביא שתי שערות. ולשיטתם לכתחלה הוא שלא יעבוד עד שיהא בן עשרים, כפי ששנינו בברייתא זו, אבל דיעבדעבודתו כשרה, כפי ששנו לעיל.
There are those who say: This is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and he is of the opinion that there is no disqualification for one between puberty and twenty years of age even by rabbinic law. The other priests simply do not allow priests of that age to perform the Temple service ab initio. And there are those who say: Rabbi Yehuda HaNasi is of the opinion that there is disqualification by rabbinic law in that case, and this statement in the baraita is the opinion of the Rabbis, and they hold that it is ab initio that one may not perform the service, but after the fact, his service is valid.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַתְנִי׳: חטָהוֹר בִּכְלִי חֶרֶשׂ טָמֵא בְּכׇל הַכֵּלִים טָהוֹר בְּכׇל הַכֵּלִים טָמֵא בִּכְלִי חֶרֶשׂ.:

MISHNA: That which is ritually pure in an earthenware vessel is ritually impure in all the other types of vessels; that which is ritually pure in all the other types of vessels is ritually impure in an earthenware vessel.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טו. הטהור בכלי חרס וכו׳. דהיינו מגבו, שאם יגע שרץ על גבי כלי חרס, טהור. דכתי׳ וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא, ומשמע הא יש צמיד פתיל עליו, דטהור, ש״מ דכלי חרס אינו מקבל טומאה מגבו, ואם עומד באהל המת. ובודאי האי קרא בכלי חרס מיירי, מרבוי לשון דכתי׳ פתוח, דלא צריך, דמלשון אשר אין צמיד פתיל עליו, מכלל דפתוח היה, אלא להודיענו בא דבכלי חרס מיירי, ולשון פתוח ר״ל כלי שמנהגו להיות טומאה קודמת לפתחו, כלומ׳ שתכף שהשרץ או המת נכנס באויר הכלי, נטמא, דכתי׳ וכלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו, ואע״פ שלא נגע, כל אשר בתוכו יטמא, אע״פ שלא נגעו כל האוכלין אל התנור או אל הכלי חרס אלא מקצתן, נטמאו כולן, ואפי׳ מלא חרדל, כולן שניים נחשבים, לפי שהתנור או הכלי חרס הם ראשונים, והאוכלין שבתוך אויר התנור כולם שניים הם אע״פ שלא נגעו לכלי חרס אלא זה מחמת זה, דלשון תוך כולל האויר כמו הנגיעה ממש.
טמא בכל הכלים. שמטמאין מגבן, ולא מהני בהו צמיד פתיל.
וטהור בכל הכלים. דהיינו אויר, שאין מטמאין אלא אם כן נגעו בו, מדכתי׳ בכלי חרס תוכו, בשני מקומות, ולא כתיב אל התוך, וכל אשר בתוך, משמע מיעוטא, תוכו של זה ולא תוכו של אחר, כגון כלי עץ וכלי מתכות.
א משנה ועוד בסגנון המשניות הקודמות: מה שטהור בכלי חרשטמא בכל שאר הכלים, כגון כלי מתכת וכלי עץ. ומה שטהור בכל שאר הכליםטמא בכלי חרש.
MISHNA: That which is ritually pure in an earthenware vessel is ritually impure in all the other types of vessels; that which is ritually pure in all the other types of vessels is ritually impure in an earthenware vessel.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) גְּמָ׳: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן טאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ טָמֵא וְגַבּוֹ טָהוֹר אֲוִיר כׇּל הַכֵּלִים טָהוֹר וְגַבָּן טָמֵא נִמְצָא טָהוֹר בִּכְלִי חֶרֶשׂ טָמֵא בְּכׇל הַכֵּלִים טָהוֹר בְּכׇל הַכֵּלִים טָמֵא בִּכְלִי חֶרֶשׂ.

GEMARA: The Sages taught in a baraita explaining the mishna: If a primary source of ritual impurity fell into the airspace of an earthenware vessel the vessel is ritually impure, and if it fell on its outer side, the vessel is ritually pure. If a primary source of ritual impurity fell into the airspace of all the other types of vessels, the vessels are ritually pure, and if it fell on their outer side, they are ritually impure. It is found that that which is ritually pure in an earthenware vessel is ritually impure in all the other vessels, and that which is ritually pure in all the other vessels is ritually impure in an earthenware vessel.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אויר – הגיע טומאה לאוירו ולא נגעה.
וגבו טהור – אפילו נגעה טומאה בגבו אינו מקבל טומאה בכך.
אויר כל הכלים טהור – כל זמן שלא נגעה בהן הטומאה אע״פ שנתלית באוירו.
וגבו טהור – היינו דלא מיטמא מגבו אבל אם נטמא מתוכו נטמא נמי גבו ומטמא אחרים כדאמרינן בת״כ מרובה מדת דלטמא מליטמא שכלי חרס מטמא אחרים מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו ואמרינן נמי בפרק על אלו מומין (בכורות דף לח.) כלי חרס נטמא תוכו נטמא גבו ונראה דגבו טהור אפילו נגע שרץ ביד שבו דלא אמר יד להכניס בכלי חרס והא דפריך בריש העור והרוטב (לקמן דף קיח.) ואימא יד להוציא אבל להכניס לא ומשני יד יתירא כתיב תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם לרבות את הידות ה״ק לרבות את הידות להוציא ואייתר יד דזרעים להכניס אבל יד דתנור וכירים לא מכניס כדמשמע בתוספתא דכלים דאמר אין טומאה לכלי חרס אלא מאוירו ובהיסט (הזב) ע״ג אבן מסמא ולא חשיב שיש לו טומאה מידו ועוד דקרא דמטהר כלי חרס המוקף צמיד פתיל משמע אפילו יש לו ידים.
כלי חרס תוכו טמא גבו טהור. פירוש אם נגע בגבו טהור, אבל אם נטמא תוכו נטמא אפילו גבו, ובהדיא אמרינן בבכורות בפרק אלו מומין (בכורות לח.) דאמרינן התם כלי חרס נטמא תוכו נטמא גבו, ובתוספתא תניא מרובה מדת לטמא מליטמא דכלי חרס אינו מיטמא מגבו ומטמא אחרים מגבו, ועוד הביא ראיה בתוספות מדאמרינן בפרק לא יחפור (ב״ב יט:) גבי חבית מלאה גרוגרות אי פומה לבר היא גופה תיחוץ, לא צריכא דפומא לגאו. ואם איתא דאפילו ניטמא תוכו אין גבו טמא אם כן אפילו פומא לגאו תיחוץ דהא גבו אינו טמא וחוצץ.
בא״ד שליח ציבור קבוע או להתפלל בתענית כו׳ כצ״ל. ונ״ב נראה לי ועיין בתוס׳ דמגילה וכן ברא״ש:
בא״ד בין רגלי הכהנים היו עומדין (ושוערי) [וסועדי] הכהנים היו נקראין. נ״ב כך כתוב ברוב המקומות בתוס׳ בשאר המחברים והכל טעות אלא כך הוא בין רגלי הלוים היו עומדין (ושוערי) [וסועדי] הלוים היו נקראין וקאי על שיר של לוים ולדמיון בעלמא אייתי הכא וכן הוא בסמ״ג:
בד״ה וגבו טהור כו׳ נגע שרץ ביד שבו דלא אמרי׳ כו׳ כצ״ל:
בד״ה וגבו טהור כו׳ נטמא נמי גבו ומטמא אחרים כו׳ עכ״ל וצ״ל דאיכא שום דרשא בכלי חרס בלטמא אחרים דאפילו מגבו דמק״ו מכל הכלים דמטמאו אחרים מגבן ליכא למילף דאיכא למימר טומאת עצמן תוכיח דהוה בכל הכלים במגבן ואינו בכלי חרס ועוד דאיכא למעוטי טומאת אחרים מגבן בכלי חרס מגזירה שוה לטמא מליטמא וק״ל:
ב גמרא בפירוש משנתנו תנו רבנן [שנו חכמים]: אויר (חלל) כלי חרש טמא, שאם נפל דבר טמא, כגון שרץ מת לתוך חללו של כלי חרס — טימא אותו, גם אם לא נגע בו. ואילו גבו, אם נגע שרץ בצידו החיצוני של כלי חרס — הרי הוא טהור. ולהיפך, אויר כל שאר הכלים טהור, שאין הכלי עצמו נטמא כל זמן שלא נגעה בו הטומאה, ואילו גבן טמא, אם נגעה טומאה בגבם. נמצא, שהטהור בכלי חרש, שנגעה טומאה בגבו — טמא בכל הכלים, והטהור בכל הכלים, שהגיעה טומאה לאוירו — טמא בכלי חרש.
GEMARA: The Sages taught in a baraita explaining the mishna: If a primary source of ritual impurity fell into the airspace of an earthenware vessel the vessel is ritually impure, and if it fell on its outer side, the vessel is ritually pure. If a primary source of ritual impurity fell into the airspace of all the other types of vessels, the vessels are ritually pure, and if it fell on their outer side, they are ritually impure. It is found that that which is ritually pure in an earthenware vessel is ritually impure in all the other vessels, and that which is ritually pure in all the other vessels is ritually impure in an earthenware vessel.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מְנָהָנֵי מִילֵּי דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן תּוֹכוֹ ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע.

The Gemara asks: From where are these matters derived? It is as the Sages taught in a baraita based on the verse: “And every earthenware vessel into which [tokho] any of them falls, whatever is in it [tokho] shall be impure, and it you shall break” (Leviticus 11:33); if an impure item fell “in it [tokho],” and even in a case where the impure item did not come into contact with the vessel, the vessel becomes impure.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוכו – וכל כלי חרס אשר יפול מהם וגו׳.
ואומרים: מנהני מילי [מנין דברים אלה] שכלי חרס נטמא באוירו ולא מגבו? דתנו רבנן [ששנו חכמים], נאמר בפרשת השרצים הטמאים: ״וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא, ואותו תשבורו״ (ויקרא יא, לג), ונדייק: ״אל תוכו״ואף על פי שלא נגע בו נטמא הכלי.
The Gemara asks: From where are these matters derived? It is as the Sages taught in a baraita based on the verse: “And every earthenware vessel into which [tokho] any of them falls, whatever is in it [tokho] shall be impure, and it you shall break” (Leviticus 11:33); if an impure item fell “in it [tokho],” and even in a case where the impure item did not come into contact with the vessel, the vessel becomes impure.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אַתָּה אוֹמֵר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אַבְטוּלְמוֹס אוֹמֵר נֶאֱמַר {ויקרא י״א:ל״ג} תּוֹכוֹ לְטַמֵּא וְנֶאֱמַר תּוֹכוֹ לִיטַּמֵּא מָה תּוֹכוֹ הָאָמוּר לְטַמֵּא אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע אַף תּוֹכוֹ הָאָמוּר לִיטַּמֵּא אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע.

The baraita continues: Do you say that it is impure even if the impure item did not come into contact with the vessel, or perhaps it is impure only if it did come into contact with the vessel? Rabbi Yonatan ben Avtolemos says: Tokho is stated with regard to transmitting impurity to food in its airspace, as it is stated: “Whatever is in it [tokho] shall be impure,” and tokho is stated with regard to becoming impure, as it is stated: “Into which [tokho] any of them falls”; just as in the case of tokho that is stated with regard to transmitting impurity to food in its airspace, the food is impure even if the impure item did not come into contact with the vessel, so too, in the case of tokho that is stated with regard to the vessel becoming impure, the vessel is impure even if the impure item did not come into contact with it.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר תוכו לטמא – כשהכלי מטמא אוכלין שבתוכו דכתיב (ויקרא יא) כל אשר בתוכו יטמא.
ונאמר תוכו ליטמא – כשהכלי מקבל טומאה מן השרץ דכתיב כל אשר יפול מהם אל תוכו.
מה תוכו האמור לטמא אע״פ שלא נגע – הכלי למה שבתוכו הוא מטמא כל אוכלין ומשקין הנתונין באוירו כדמפרש לקמיה.
אף תוכו האמור – לענין הורדת טומאה לכלי.
אע״פ שלא נגעה – טומאה בו.
או אינו אלא אם כן נגע – וא״ת והא מדכתב רחמנא תוכו ולא תוך תוכו שמע מינה דמקבל טומאה מאוירו וי״ל דאפילו לא מקבל טומאה מאוירו כיון דמטמא אחרים מאוירו אצטריך שפיר לאוכלים הנתלים תוך תוכו דטהורין ומיהו קשה מדכתיב תוכו של זה ולא תוכו של אחר ש״מ דמטמאין מאוירן וי״ל דה״א אם אינו ענין ליטמא תנהו ענין לטמא תוכו של זה מטמא אחרים מאוירו ולא תוכו של אחר אי נמי ה״א תוכו של זה מקבל טומאה במגע ולא תוכו של אחר ולא יקבלו טומאה שאר כלים אפילו במגע אלא מגבן (ולי נראה דקרא קמא [הוי] מוקמינן שמקבל טומאה מאויר ולא דרשינן תוכו של זה ולא תוכו של אחר אלא [בתר] (בתרא) דקיימא לן מקרא אחרינא שמקבל טומאה מאוירו) (גליון).
אלא א״כ נגע – ותוכו דכתב רחמנא ע״כ למעוטי גבו וא״ת והא מקרא דצמיד פתיל נפקא ועוד הקשה הר״י כהן אם כלי חרס אינו מקבל טומאה מאויר למה לי הוא דכתיב גבי צמיד פתיל למימר הא שאר כלים אפילו מוקפות צמיד פתיל טמאים הא כיון דכלי חרס אינו מטמא מאוירו תו ליכא למעבד ק״ו שלא יהו שאר כלים מיטמאין מגבן אלא מתוכן ובנגיעה ומיהו לשינויא קמא שפירשנו לעיל דה״א אם אינו ענין ליטמא תנהו ענין לטמא אתי שפיר דאכתי איכא ק״ו שלא יהו שאר כלים מיטמאין מגבן ומה כלי חרס שמטמא אחרים מאויר אינו מקבל טומאה מגבו שאר כלים לא כ״ש אבל למה דפריך דה״א תוכו של זה מקבל טומאה במגע ולא תוכו של אחר קשה וי״ל דכל כמה דלא ידעינן דכלי חרס מיטמא מאוירו לא מצינן למידרש מכל כלי פתוח הא דדרשינן בסמוך איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו והשתא ודאי לא היינו יודעים היאך לדרוש הפסוק.
בד״ה או אינו אא״כ נגע וא״ת והא כו׳ וי״ל דאפילו לא מקבל כו׳ וי״ל דה״א אם אינו ענין כו׳ עכ״ל משמע להו דודאי לפי האמת דרשינן תוכו ולא תוך תוכו אף בליטמא אלא לפום סברא דהשתא דבליטמא אינו מקבל טומאה מאוירו לא אצטריך תוכו ולא תוך תוכו אלא בלטמא אחרים והשתא דרשא דתוכו של זה ולא תוכו של אחר ע״כ מההיא תוכו דגבי דליטמא הוא דכתיב דרשינן ליה ולכך הוצרכו לומר לפום סברא דהשתא דאוקימנא ליה באא״ע ליטמא תנהו לטמא אך קשה למאי דבעי תלמודא התם בלטמא מנלן דמטמא אחרים מאוירו תקשי ליה הא מדכתיב תוכו של זה ולא תוכו של אחר ומדכתיב תוכו ולא תוך תוכו ש״מ דמיטמא מאוירו מיהת לטמא אחרים ויש ליישב דהא פשיטא להו אי לא הוה כתיב טומאת אויר כלל לא ליטמא ולא לטמא הוה ידעינן למדרש תוכו של זה ולא תוכו של אחר ותוכו ולא תוך תוכו אלא דקרא קמא ודאי מוקמינן מיהת לטמא אחרים ולא למדרש תוכו של זה ולא תוך תוכו וכמ״ש בגליון ולי נראה דקרא קמא כו׳ דאף ליטמא בעי למימר דמוקמינן ליה טפי ולא דרשינן תוכו של זה כו׳ ודו״ק:
בא״ד ולי נראה דקרא קמא מוקמינן כו׳ עכ״ל אין זה מלשון התוספות אבל הוא גליון וק״ל:
ויש לשאול, אתה אומר שנטמא באוירו אף על פי שלא נגע? או אינו נטמא אלא אם כן נגע בו השרץ! בתשובה לכך רבי יונתן בן אבטולמוס אומר: נאמר בפסוק זה ״תוכו״ לענין לטמא, שהכלי מטמא את האוכלים שבתוכו, שנאמר: ״כל אשר בתוכו יטמא״, ונאמר ״תוכו״ לענין ליטמא, שהכלי עצמו נטמא על ידי השרץ שנמצא בתוכו, שנאמר שם: ״אשר יפול מהם אל תוכו... ואותו תשבורו״, ויש ללמוד בגזירה שווה: מה ״תוכו״ האמור לטמא מה שבתוכו, הוא אף על פי שלא נגע השרץ בכלי החרס עצמו, אלא נמצא באוירו, אף ״תוכו״ האמור ליטמא הכלי עצמו — אף על פי שלא נגע בו השרץ.
The baraita continues: Do you say that it is impure even if the impure item did not come into contact with the vessel, or perhaps it is impure only if it did come into contact with the vessel? Rabbi Yonatan ben Avtolemos says: Tokho is stated with regard to transmitting impurity to food in its airspace, as it is stated: “Whatever is in it [tokho] shall be impure,” and tokho is stated with regard to becoming impure, as it is stated: “Into which [tokho] any of them falls”; just as in the case of tokho that is stated with regard to transmitting impurity to food in its airspace, the food is impure even if the impure item did not come into contact with the vessel, so too, in the case of tokho that is stated with regard to the vessel becoming impure, the vessel is impure even if the impure item did not come into contact with it.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְהָתָם מְנָלַן אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן הַתּוֹרָה הֵעִידָה עַל כְּלִי חֶרֶס

The Gemara asks: And there, with regard to rendering food impure in its airspace, from where do we derive that the food becomes impure even if it did not come into contact with the impure vessel? Rabbi Yonatan said: The Torah testified about an earthenware vessel
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

העידה – דכתיב כל אשר בתוכו.
התורה העידה על כלי חרס ואפי׳ מלא חרדל – לפי מה שמפרש ר״ת דאין אוכל מקבל טומאה מדאורייתא פחות מכביצה לא נקט חרדל דוקא אלא כלומר ואפילו מלא ביצים ונקט חרדל משום דמדרבנן מקבל טומאה בכל שהוא הקשה רבינו אפרים מנלן דהיינו מטעם אויר דלמא הוי מטעם שכלי חרס מצרף כשכולן נוגעין זה בזה ונוגעין בכלי אבל נתלים באויר לא וכ״ת אם כן צירוף דכתיב גבי קדשים למה לי דדרשינן (פסחים דף יט.) כף אחת הפסוק עשה לכל מה שבכף אחת איצטריך משום כלי שטף ויש לומר מדכתיב הכא כל משמע אפילו נתלה באויר ועוד התם דרשינן צירוף מדכתיב אחת משמע שהכף מצרף ועשה לכל אחת אבל הכא לא כתיב אחת.
התורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל. פירש״י ז״לא אע״פ שהכלי אינו נוגע בכולן אלא סמוך לדפנות והאמצעיים מטמאין מן האויר, ואי אתה יכול לומר שזה מטמא את זה שאין כביצה באחד, ועוד שאין אוכל מטמא אוכל, ועוד א״כ זה שני וזה שלישי והשלישי לא יעשה רביעי ואיןב צ״ל חמישי וששי אפי׳ בקדש. ולקמן בפ׳ השוחטג אכתוב בס״ד דעת ר״ת ז״ל שאומר שאין פחות מכביצה אוכלין מקבלין טומאה כללד.
א. כה, א ד״ה ואפילו.
ב. מכאן ליתא ברש״י.
ג. לד, א ד״ה דאלו.
ד. ראה תוס׳ ד״ה התורה.
גמ׳ התורה העידה. עיין לקמן דף קיח ע״ב תוס׳ ד״ה אין יד:
ושואלים: והתם [ושם], לטמא אחרים שבתוכו, מנלן [מנין לנו] שהוא מטמא אפילו לא נגע בו השרץ? אמר רבי יונתן: התורה העידה על כלי חרס שכל שבתוכו נטמא
The Gemara asks: And there, with regard to rendering food impure in its airspace, from where do we derive that the food becomes impure even if it did not come into contact with the impure vessel? Rabbi Yonatan said: The Torah testified about an earthenware vessel
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין כד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין כד:, עין משפט נר מצוה חולין כד: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין כד: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין כד:, הערוך על סדר הש"ס חולין כד:, רש"י חולין כד:, תוספות חולין כד:, ר"י מלוניל חולין כד: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה חולין כד: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן חולין כד: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין כד: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין כד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין כד:, מהרש"א חידושי הלכות חולין כד:, גליון הש"ס לרע"א חולין כד:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין כד:, אסופת מאמרים חולין כד:

Chulin 24b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 24b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 24b, Rif by Bavli Chulin 24b, Attributed to R. Gershom Chulin 24b, Collected from HeArukh Chulin 24b, Rashi Chulin 24b, Tosafot Chulin 24b, Ri MiLunel Chulin 24b, HaHashlamah Chulin 24b, Ramban Chulin 24b, Rashba Chulin 24b, Meiri Chulin 24b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 24b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 24b, Gilyon HaShas Chulin 24b, Steinsaltz Commentary Chulin 24b, Collected Articles Chulin 24b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144