×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר קְרָא וְשָׁחַט וְחוּקָּה בִּשְׁחִיטָה אִין בַּעֲרִיפָה לָא.
The Gemara answers that the verse states with regard to the red heifer: “And he shall slaughter it” (Numbers 19:3), and it mentions the term statute: “This is the statute of the Torah” (Numbers 19:2), indicating that with slaughter, yes, the red heifer is rendered fit; with breaking the neck, the red heifer is not rendered fit.
רש״יתוספותרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ושחט וחוקה – ושחט אותה לפניו וכתיב זאת חוקת התורה.
אמר קרא ושחט וחוקה – אומר רבינו תם דמשמע בפרק שני דזבחים (זבחים יח.) דחוקה לא הוי עיכוב ממשמעו אלא מגזרה שוה דילפינן התם מגזרה שוה דלא רחוץ ידים חילל מגזירה שוה חוקה חוקה משתויי יין.
אמר קרא ושחט וחוקה. פי׳ וכל מקום שנאמר חוקה אינו אלא לעכב, והכי איתא במנחותא. ואי קשיא לך הא דאמרינן בשחיטת קדשיםב שלא רחץ ידים ורגלים מנלן יליף חוקה חוקה ממחוסר בגדים והתם עיכובא הוא, אלמא כל חוקה אינו לעכב. והיה ר״ת ז״לג אומר דכל היכא דאמרינן חוקה לעכב מגזרה שוה דמחוסר בגדים נפקא לן כי התם. ולא דאיקד, חדא מדאיתמר התם (ביבמות) [במנחות] אמר רב כל מקום שנאמר תורה וחוקה אינן אלא לעכב וקס״ד תורה וחוקה תרויהו, ואסיקנאה אפי׳ תורה בלא חוקה וחוקה בלא תורה, ואיו מגזרה שוה היכי קס״ד למימר הכי, אלא ודאי מגופיה משמע, וכי אסיקנא אפי׳ חוקה בלא תורה הכי נמי הוא. ועוד איז מגזרה שוה היכי דרשינן ק״ו, וכי אתי ק״ו ומבטל גזרה שוהח. ושמעתי שכך פירושה של אותה שמועה שבזבחים, מנין שמחלל עבודה, נימא דכשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובהט, דחוקה עיכובא להכי מהניא לן, ופריק גמר ממחוסר בגדים, והתם כתיבי בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, והוו להו זרים ומחללין עבודה. זה תירץ רבינו נ״רכ.
ויש לפרש דהתם כתיבל ירחצו מים ולא ימותו, מצוה על הכהנים לקדש, אבל עבודה אינה פסולה בכך שלא תלה הכתוב עבודה בקידוש כללמ, כמו שתלה הכשרה דפרה בשחיטה ולפיכך חוקה שכתוב בה אינה אלא לעכב, אבל התם ליכא למימר הכי. זה נ״לנ.
א. יט, א.
ב. זבחים יז, ב.
ג. הובא בתוס׳ ד״ה אמר, ובתוס׳ זבחים יח, א ד״ה תלמוד, מנחות יט, א ד״ה תורה. ועי׳ תוס׳ טוך קידושין יד, א ד״ה דכתיב.
ד. עי׳ ברכי יוסף או״ח סי׳ א ס״ק יא, שפ״א מנחות שם, וחידושי הגרי״ז זבחים שם.
ה. הגרא״ז בהגהותיו הקשה: ׳צ״ע דלא קאי התם מסקנא הכי׳. אולם נראה שאין כוונת רבינו ׳ואסיקנא׳ על המסקנה של הגמ׳ שם, אלא על התירוץ שרצו לומר בגמ׳ שם ׳או תורה או חוקה׳, וע״ז הקשה שאם הוא גז״ש מחוקה ל״ש כלל למימר הכי.
ו. מכאן עד ׳הכי נמי׳ נשמט בכי״ל בטה״ד.
ז. כי״פ: דאי.
ח. ראה תוס׳ בכורות לג, א ד״ה ובית הלל, ותוס׳ להלן קטז, א ד״ה מה.
ט. דומיא דזבחים שנזבחו שלא לשמן (זבחים ב, א) – ריטב״א קידושין יד, א.
י. סנהדרין פג, ב; זבחים שם.
כ. בחידושי הרא״ה, הובא בשטמ״ק עמ׳ תשכה ובריטב״א יומא מא, א ד״ה סתם וקידושין שם הובא תירוץ זה בשם רבינו יהודה בר יקר רבו של רבינו. וראה שיטה לא נודע למי קידושין שם.
ל. שמות ל, כ.
מ. אי לאו דילפינן מגז״ש ממחוסר בגדים שפוסל עבודתו. וכ״ה בחידושי הר״ן בשם רבינו, ובריטב״א קידושין שם. [ועי׳ משא יד (להגרי״ד אילן) שמות ל, יט דמיישב בזה הא דהוצרכו למעט קידוש יו״ר בבמה, והלא אין כיהון בבמה, עי׳ שפ״א שם. אלא דסד״א דבעי קידוש מדין העבודה].
נ. ראה מה שהקשה בשטמ״ק על רבינו והרא״ה.
גמ׳ אמר קרא וערפו העגלה כצ״ל וכן ברש״י ונמחק הערופה. ונ״ב נראה בעיני טעות כי לא כתיב בתורה רק וערפו שם את העגלה והאמת שהעגלה השנית מיותר בתורה דלא הוי ליה למכתב רק וערפו שם בנחל דהא לעיל מיניה כתיב והורידו זקני העיר ההיא את העגלה וגו׳ אלא שינה הכתוב לעכב שלא תהא הכשר של עגלה אלא בעריפה נ״ל:
אמר קרא [הכתוב] בפרה אדומה ״ושחט אותה״ (במדבר יט, ג) ונאמרה שם לשון חוקה ״זאת חוקת התורה״ (שם ב), לומר שבשחיטהאין [כן], בעריפהלא, שכל מקום שנאמר ״חוקה״ הרי זה לעכב.
The Gemara answers that the verse states with regard to the red heifer: “And he shall slaughter it” (Numbers 19:3), and it mentions the term statute: “This is the statute of the Torah” (Numbers 19:2), indicating that with slaughter, yes, the red heifer is rendered fit; with breaking the neck, the red heifer is not rendered fit.
רש״יתוספותרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְכֹל הֵיכָא דִּכְתִיב בֵּיהּ חוּקָּה לָא דָּרְשִׁינַן ק״וקַל וָחוֹמֶר וְהָא גַּבֵּי יוֹם הַכִּפּוּרִים דִּכְתִיב בֵּיהּ חוּקָּה וְתַנְיָא {ויקרא ט״ז:ט׳} וְעָשָׂהוּ חַטָּאת אהַגּוֹרָל עוֹשֶׂה חַטָּאת וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֶׂה חַטָּאת.

The Gemara asks: And is it so that anywhere that statute is written with regard to a certain matter, we do not learn an a fortiori inference? But what about Yom Kippur, with regard to which statute is written: “And this shall be an everlasting statute unto you” (Leviticus 16:34), and nevertheless it is taught in a baraita: “And Aaron shall bring forward the goat upon which the lot came up for the Lord, and he shall offer it for a sin offering” (Leviticus 16:9). The verse indicates that the lottery renders the goat a sin offering, but a verbal designation of the goat with the status of a sin offering does not render it a sin offering.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל היכא דכתיב חוקה – לעיכובא ואיכא לרבויי מלתא אחריתא בק״ו מי לא דרשינן ק״ו לרבויי ועיכובא דחוקה למילי אחרנייתא.
הא גבי יום הכפורים – דכתיב גורל ונתן אהרן על שני וגו׳ וכתיב חוקה בסוף הפרשה ואי לאו דכתיב מיעוטא בהדיא דלא מקדיש בלא גורל הוה מרבינן בק״ו דקדיש על ידי קריאת שם בלא גורל.
דתניא – הגורל לה׳ ועשהו חטאת דמשמע הגורל עושהו חטאת בנפילתו עליו ואין קריאת השם עושהו חטאת שאם אמר זה לשם וזה לעזאזל אין נקבעים בכך ומגריל עליהם אם הגורל משנה את קביעות קריאת שם הולכים אחר הגורל.
והא גבי יוה״כ דכתיב גורל וחוקה ודרשינן ק״ו דתניא וכו׳. איכא למידקא והא הך מתני׳ אוקימנא במסכת יומאב כר׳ יהודה דסתם ספרא מני ר׳ יהודה, ואלו ר׳ יהודה סבר לא נאמרה חוקה אלא בבגדי לבן האמורים בפנים. אלא לרוחאג דמילתא אוקמהד.
א. כן הקשו תוס׳ ד״ה טעמא, תוס׳ יומא מא, א ד״ה סתם ותו״י ותוס׳ הרא״ש שם.
ב. מא, א.
ג. כי״פ: דלרוחא.
ד. מעי״ז תירצו בתוס׳ ישנים שם (והובאו דבריהם בריטב״א שם), בתוספות חיצוניות – הובאו בשטמ״ק עמ׳ תשכח, ובחידושי הרא״ה. ועי׳ תוס׳ הנ״ל ובשטמ״ק שם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וכל היכא דכתיב ביה [וכל מקום שנאמר בו] חוקה לא דרשינן [אין דורשים אנו] באותו ענין קל וחומר, לרבות דברים נוספים? והא [והרי] לגבי יום הכפורים, דכתיב ביה [שנאמר בו] לשון חוקה (״והיתה זאת לכם לחוקת עולם״, ויקרא טז, לד), ותניא [ושנויה ברייתא]: נאמר ״והקריב וכו׳ את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה׳ ועשהו חטאת״ (שם ט), ולא נאמר ״את השעיר לה׳⁠ ⁠״ — ללמד: הגורל הוא העושה אותו חטאת, ואין השם שקורא לו ״חטאת״ עושה אותו חטאת. שאם לא כתוב זה
The Gemara asks: And is it so that anywhere that statute is written with regard to a certain matter, we do not learn an a fortiori inference? But what about Yom Kippur, with regard to which statute is written: “And this shall be an everlasting statute unto you” (Leviticus 16:34), and nevertheless it is taught in a baraita: “And Aaron shall bring forward the goat upon which the lot came up for the Lord, and he shall offer it for a sin offering” (Leviticus 16:9). The verse indicates that the lottery renders the goat a sin offering, but a verbal designation of the goat with the status of a sin offering does not render it a sin offering.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ הַגּוֹרָל קִדֵּשׁ הַשֵּׁם מְקוֹם שֶׁקִּדֵּשׁ הַגּוֹרָל אֵינוֹ דִּין שֶׁקִּדֵּשׁ הַשֵּׁם ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְעָשָׂהוּ חַטָּאת הַגּוֹרָל עוֹשֶׂה חַטָּאת וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֶׂה חַטָּאת.

The baraita continues: A verse is necessary to teach this halakha, as one might have thought that the opposite conclusion is correct: Could this not be derived through an a fortiori inference: If in a case where the lottery does not sanctify the animal with a specific designation, such as in the case of two birds brought by a woman after childbirth, and nevertheless a verbal designation of that offering sanctifies it, in a case where the lottery sanctifies the animal on Yom Kippur, isn’t it logical that a verbal designation as a sin offering sanctifies it? Therefore, the verse states: “And render it a sin offering;” the lottery renders the goat a sin offering, but a verbal designation of a sin offering does not render the goat a sin offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במקום שלא קדש הגורל קדש השם כו׳ כל השנה כולה באומר זו לחטאת וזו לעולה וזה לאשם סגיא ולא צריך גורל:
שיכול והלא דין הוא – אי לא כתיב הגורל ועשהו אלא קרא קמא דונתן אהרן על שני וגו׳ הייתי יכול לומר והלא דין הוא דהואיל והגורל קובען יהא אף קריאת השם קובען.
ומה במקום שלא קדש הגורל – כגון קיני זבים ויולדות דאחד לחטאת וא׳ לעולה שאם הגריל עליהם שכתבו על אבן אחת חטאת ועל אבן אחת עולה והטילו עליהם בגורל לא מצינו שיהא הגורל קובען ואם רצה לשנותן הרשות בידו.
קידש השם – דמאחר שפירש זה לחטאת וזה לעולה אם שינה פסול דכתיב (דברים כג) מוצא שפתיך תשמור אלמא שם קבע ואם משנה נמצאת חטאת למעלה ועולה למטה. מקום שקדש כו׳.
ומה במקום שלא קדש הגורל כו׳ – ואם תאמר קינים גופייהו מנא לן שלא קדש הגורל אימא ק״ו איפכא ויש לומר דאיכא שום מיעוט.
מקום שלא קדש הגורל קדש השם. פירש רש״י ז״ל: כגון קיני זבים ויולדות שאם הגריל עליהן לא מצינו שיהא הגורל קובען, ואם רצה לשנותן הרשות בידו. קדש השם מאחר שפי׳ זה לחטאת וזה לעולה אם שינה פסול דכתיב (דברים כג, כד) מוצא שפתיך תשמור, אלמא שם קובע. וקשיא לן דהא אמר רב חסדא בערובין (עירובין לז.) אין פרידין נקבעין אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן, וקא מפרש ביומא (יומא מא.) בלקיחת בעלים דכתיב ביולדת (ויקרא יב, ח) ולקחה שני תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת, ובעשיית כהן דכתיב (שם טו, ל) במצורע עני ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה, אלמא דוקא בלקיחה ובעשיה, הא אם לקחם סתומין ואחר כך פירש זו לעולה וזו לחטאת לא קבע השם, מדכתיב מוצא שפתיך. אלא נראה לי דמהתם נפקא לן דקדש השם לומר שאם בשעת לקיחה או בשעת עשית הכהן אמר זה לעולה וזה לחטאת הוקבע. ומשם ג״כ נפקא לן דאין הגורל קובען, דאי לא איכא למידק ומנא לן דלא קבע הגורל, לימא קל וחומר ומה מקום שלא קדש השם קדש הגורל מקום שקדש השם אינו דין שקדש הגורל, אלא דמהתם נפקא לן דלעולם אין נקבעין אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן כנ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יכול היית לומר, והלא דין הוא: ומה במקום שלא קדש הגורל, בכל שאר הקרבנות, שלא מצאנו שמקדשים אותם על ידי גורל — קדש השם, שהקרבן נקרא לפי השם שקורא לו הבעלים, מקום שקדש הגורל, בשעירי יום הכפורים — אינו דין שקדש השם? תלמוד לומר: ״ועשהו חטאת״, ללמד: הגורל עושה אותו חטאת ואין השם עושה אותו חטאת.
The baraita continues: A verse is necessary to teach this halakha, as one might have thought that the opposite conclusion is correct: Could this not be derived through an a fortiori inference: If in a case where the lottery does not sanctify the animal with a specific designation, such as in the case of two birds brought by a woman after childbirth, and nevertheless a verbal designation of that offering sanctifies it, in a case where the lottery sanctifies the animal on Yom Kippur, isn’t it logical that a verbal designation as a sin offering sanctifies it? Therefore, the verse states: “And render it a sin offering;” the lottery renders the goat a sin offering, but a verbal designation of a sin offering does not render the goat a sin offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא וְעָשָׂהוּ חַטָּאת הָא לָאו הָכִי דָּרְשִׁינַן ק״וקַל וָחוֹמֶר.

The Gemara infers: The reason that the a fortiori inference is not learned is that the Merciful One writes: “And he shall offer it for a sin offering.” But otherwise we would learn an a fortiori inference, despite the fact that statute is written with regard to the Yom Kippur service.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טעמא דכתיב – הגורל ועשהו דאמעיט ליה להא מלתא בהדיא.
הא לאו הכי הוה מרבינן מקל וחומר – ומוקמינן לחוקה למילי אחרנייתא.
טעמא דכתב רחמנא ועשהו הא לאו הכי דרשינן ק״ו – תימה דבפרק טרף בקלפי (יומא דף מא.) מוקי האי ברייתא כרבי יהודה משום דסתם ספרי רבי יהודה היא ורבי יהודה אית ליה בפרק הוציאו לו דלא כתיב חוקה אלא בדברים הנעשים בפנים בבגדי לבן והגרלה בחוץ הויא ואין לומר דשום תנא לא פליג אדרשא דועשהו ולא פליג עליה רבי נחמיה דאית ליה דכתיב חוקה אנעשה בחוץ דהא אשכחן רבי שמעון בפרק טרף בקלפי (שם דף מ. ושם) דסבר דהגרלה לא מיעכבא וי״ל דפריך משום דבפרק טרף בקלפי (יומא דף לט:) דריש רבי ינאי מאשר עלה אשר עלה תרי זמני לעכב ופריך אלמא דרשינן ק״ו אע״ג דאיכא עיכובא אלא אמרת נוקמה אשר עלה לדרשא אחריתי משום ק״ו והשר מקוצי תירץ דהתם יליף מדכתיב זאת דלא כתיב חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים והשתא פריך הכא שפיר דאי לא דרשינן ק״ו אמאי אצטריך זאת למעוטי דלא קאי חוקה בדברים הנעשים בחוץ דהא על כרחך לא כתיב חוקה אלא בדברים הנעשים בפנים דאי כתיב נמי בדברים הנעשים בחוץ אמאי אצטריך ועשהו אלא ודאי אע״ג דכתיב חוקה דרשינן ק״ו ואפילו כתיב נמי בחוץ הוה דרשינן ק״ו אי לאו דכתיב ועשהו ולכך אצטריך בזאת אבל מכל מקום הקשה ה״ר מנוח דמאי פריך והא לא כתיב חוקה אלא אעבודה והגרלה לאו עבודה היא וצריך עיון שם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תד״ה טעמא דכתב כו׳ דריש רבי ינאי מאשר עלה כו׳ יליף מדכתיב בזאת דלא כתיב חוקה כו׳ אצטריך בזאת למעוטי דלא קיימי חוקה אדברים הנעשים כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ונלמד מכאן: טעמא דכתב רחמנא [הטעם שאין אומרים כן הוא מפני שכתבה התורה] ״ועשהו חטאת״, הא לאו הכי דרשינן [הרי ללא כן היינו דורשים] קל וחומר, למרות שנאמרה לשון חוקה באותו ענין!
The Gemara infers: The reason that the a fortiori inference is not learned is that the Merciful One writes: “And he shall offer it for a sin offering.” But otherwise we would learn an a fortiori inference, despite the fact that statute is written with regard to the Yom Kippur service.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי עֶגְלָה הָעֲרוּפָה זֹאת בַּעֲרִיפָה וְאֵין אַחֶרֶת בַּעֲרִיפָה.

The Gemara explains: Actually, one may learn an a fortiori inference even in a case where statute is written. Nevertheless, with regard to the heifer whose neck is broken, the Merciful One restricts the use of breaking the neck: “And all the Elders of that city…shall wash their hands over the heifer whose neck is broken” (Deuteronomy 21:6). From the relative pronoun “whose” it is derived: This heifer is killed by breaking the neck, but no other, i.e., the red heifer, is killed by breaking the neck.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הערופה – משמע זו ערופה ואין אחרת ערופה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אכן, באופן עקרוני ניתן לדרוש קל וחומר במקום שנאמר חוקה, אלא שבמקרה זה מיעט רחמנא [מיעטה התורה] לגבי עגלה שנאמר בה ״הערופה״ (דברים כא, ו), בה׳ הידיעה, להדגיש: זאת בעריפה ואין אחרת (פרה אדומה) בעריפה.
The Gemara explains: Actually, one may learn an a fortiori inference even in a case where statute is written. Nevertheless, with regard to the heifer whose neck is broken, the Merciful One restricts the use of breaking the neck: “And all the Elders of that city…shall wash their hands over the heifer whose neck is broken” (Deuteronomy 21:6). From the relative pronoun “whose” it is derived: This heifer is killed by breaking the neck, but no other, i.e., the red heifer, is killed by breaking the neck.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּתְהֵא עֶגְלָה כְּשֵׁרָה בִּשְׁחִיטָה מק״ומִקַּל וָחוֹמֶר וּמָה פָּרָה שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרָה בַּעֲרִיפָה כְּשֵׁרָה בִּשְׁחִיטָה עֶגְלָה שֶׁכְּשֵׁרָה בַּעֲרִיפָה אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּכְשְׁרָה בִּשְׁחִיטָה אָמַר קְרָא {דברים כ״א:ד׳} וְעָרְפוּ הָעֶגְלָה בַּעֲרִיפָה אִין בִּשְׁחִיטָה לָא.:

The Gemara challenges: And let it be derived that the heifer whose neck is broken is rendered fit with slaughter by means of an a fortiori inference: If a red heifer, which is not rendered fit with breaking the neck, is rendered fit with slaughter, then with regard to a heifer whose neck is broken, which is rendered fit with breaking the neck, isn’t it logical that it is rendered fit with slaughter? The Gemara responds that the verse states: “And shall break the neck of the heifer there in the valley” (Deuteronomy 21:4). The doubled reference to breaking the neck in the two verses indicates that by breaking the neck, yes, the heifer may be killed; by slaughter, the heifer may not be killed.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וערפו העגלה – שנה עליה הכתוב לעכב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ותהא עגלה כשרה בשחיטה מקל וחומר, ומה פרה אדומה שלא הוכשרה בעריפהכשרה בשחיטה, עגלה שכשרה בעריפהאינו דין שהוכשרה בשחיטה? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: ״וערפו״ (שם ד), ושוב ״העגלה הערופה״ (שם ד), לומר: בעריפהאין [כן], בשחיטהלא.
The Gemara challenges: And let it be derived that the heifer whose neck is broken is rendered fit with slaughter by means of an a fortiori inference: If a red heifer, which is not rendered fit with breaking the neck, is rendered fit with slaughter, then with regard to a heifer whose neck is broken, which is rendered fit with breaking the neck, isn’t it logical that it is rendered fit with slaughter? The Gemara responds that the verse states: “And shall break the neck of the heifer there in the valley” (Deuteronomy 21:4). The doubled reference to breaking the neck in the two verses indicates that by breaking the neck, yes, the heifer may be killed; by slaughter, the heifer may not be killed.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַתְנִי׳: כָּשֵׁר בַּכֹּהֲנִים פָּסוּל בַּלְוִיִּם כָּשֵׁר בַּלְוִיִּם פָּסוּל בַּכֹּהֲנִים.:

MISHNA: There is an element with which priests remain fit and Levites are unfit, and there is also an element with which Levites remain fit and priests are unfit.
קישוריםר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יד. כשר בכהנים וכו׳. שהכהנים כשרים לעבודה משיבאו שתי שערות עד שיהיו ידיו רותתות, שאם ישחטו יפסלו הזבח, או אם יקבלו הדם ישפכו הדם. ובלויים, בעוד שהיו במדבר שהיתה עבודת הקדש עליהם שהיו נושאין הארון והקרשים והאדנים והעמודים, לא היו כשרים ליכנס לטורח הזה אלא מבן שלשים ועד בן חמשים, דכתיב מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה. ומדחזינן בלויים דכתי׳ זאת אשר ללויים, מכלל ולא לכהנים. ובלויים נמי לא היו נפסלין בשנים בשילה ובית עולמים, לפי שהיה המשכן קבוע שם ולא היו עובדים שום עבודה, אלא שאומרים שירה, ולא היו נפסלים לעולם, אלא בקול, מדכתי׳ ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד, שצריך לבסם את קולם שיהא נראה כקול אחד, ולא שיהיה קול אחד מהם צרור וקול השני דק. וכשר בלויים, דהיינו בעלי מומין, דמדכתי׳ זאת, בלויים, משמע זאת, פסול השנים, נוהג בהם, ולא פסול אחר. פסול בכהנים, דכתי׳ איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה יש דבר שהוא כשר בכהנים ופסול בלוים, ויש דבר שהוא כשר בלוים ופסול בכהנים.
MISHNA: There is an element with which priests remain fit and Levites are unfit, and there is also an element with which Levites remain fit and priests are unfit.
קישוריםר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גְּמָ׳: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בכֹּהֲנִים בְּמוּמִין פְּסוּלִים בְּשָׁנִים כְּשֵׁרִים גלְוִיִּם בְּמוּמִין כְּשֵׁרִים בְּשָׁנִים פְּסוּלִים נִמְצָא כָּשֵׁר בַּכֹּהֲנִים פָּסוּל בַּלְוִיִּם כָּשֵׁר בַּלְוִיִּם פָּסוּל בַּכֹּהֲנִים.

GEMARA: The Sages taught in a baraita in explanation of the mishna: Priests are rendered unfit for Temple service with the blemishes enumerated in the Torah (see Leviticus 21:16–23), but remain fit with the passage of years, as from the moment that they reach majority they are fit for service for the rest of their lives. Levites remain fit for Temple service with the blemishes enumerated in the Torah but are unfit with the passage of years, as they are fit for service only between the ages of thirty and fifty (see Numbers 4:47). It is found that there is an element with which priests remain fit and Levites are unfit, and there is an element with which Levites remain fit and priests are unfit.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כהנים במומין פסולין כל איש אשר בו מום מזרע אהרן וגו׳ לוים פסולין בשנים. מבן שלשים שנה ומעלה יבא לצבוא צבא וגו׳ ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וכו׳:
לוים בשנים פסולים – פחות מבן שלשים ויותר מבן נ׳ כדכתיב זאת אשר ללוים וגו׳ זאת משמע מיעוטא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא בפירושה של משנתנו, תנו רבנן [שנו חכמים]: כהנים, במומיןפסולים, כלומר, אם יש בהם מום מהמומים המנויים בתורה (ויקרא כא, טז— כג) הרי הם פסולים לעבודת המקדש, אבל בשנים הם כשרים, שכל כהן שאינו קטן כשר לעבודה ללא הגבלה של גיל. ואילו לוים, במומיןכשרים, שאין המום פוסל אותם לעבודתם במקדש, אבל בשניםפסולים, שהם כשרים לעבודה מגיל עשרים וחמש ועד גיל חמשים (במדבר ח, כד— כה). נמצא שמה שכשר בכהנים פסול בלוים, ומה שכשר בלוים פסול בכהנים.
GEMARA: The Sages taught in a baraita in explanation of the mishna: Priests are rendered unfit for Temple service with the blemishes enumerated in the Torah (see Leviticus 21:16–23), but remain fit with the passage of years, as from the moment that they reach majority they are fit for service for the rest of their lives. Levites remain fit for Temple service with the blemishes enumerated in the Torah but are unfit with the passage of years, as they are fit for service only between the ages of thirty and fifty (see Numbers 4:47). It is found that there is an element with which priests remain fit and Levites are unfit, and there is an element with which Levites remain fit and priests are unfit.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מנה״מ דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן {במדבר ח׳:כ״ד} זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ח׳:כ״ה} וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב לָמַדְנוּ לַלְוִיִּם שֶׁהַשָּׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶם יָכוֹל מוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶם וְדִין הוּא וּמָה כֹּהֲנִים שֶׁאֵין הַשָּׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶן מוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶן לְוִיִּם שֶׁהַשָּׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶם אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהוּ מוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶם ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם זֹאת לַלְוִיִּם וְאֵין אַחֶרֶת לַלְוִיִּם.

The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: It is as the Sages taught in a baraita: “This is that which pertains to the Levites” (Numbers 8:24); why must the verse state this? Since it is stated: “And from the age of fifty years he shall return from the service” (Numbers 8:25), we learned with regard to the Levites that the passage of years disqualifies them. One might have thought that blemishes disqualify them too. And ostensibly, it could be learned through logical inference: If priests, with regard to whom the passage of years does not disqualify them, blemishes disqualify them, then in the case of Levites, with regard to whom the passage of years disqualifies them, isn’t it logical that blemishes disqualify them? Therefore, the verse states: “This is that which pertains to the Levites,” from which it is derived: “This,” the passage of years, is a disqualification that pertains to the Levites, and there is no other disqualification that pertains to the Levites.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומה כהנים שאין השנים פוסלין בהם – כדיליף לקמיה אשר ללוים ולא אשר לכהנים.
זאת אשר ללוים – כוליה יתירא הוא דכולה פרשתא בלוים היא והוה ליה למכתב מבן חמש ועשרים כו׳.
זאת ללוים ולא אחרת ללוים – תימה דבפרק כיצד הרגל (ב״ק דף כד.) דריש מוזאת תהיה טומאתו למעוטי זבה מראיות ופריך ואימא למעוטי זב מימים ומשני קאי בראיות ממעט ראיות קאי בראיות ממעט ימים ואמאי לא קאמר קאי בזב ממעט זב קאי בזב וממעט זבה דהכי מסתבר טפי כדמשמע פשטיה דקרא וזאת תהיה טומאתו ולא אחרת כדדרשינן הכא זאת ללוים ולא אחרת ללוים ויש לומר דהכא נמי הוה דרשינן זאת אשר ללוים ולא לכהנים אי לאו דדריש ליה מאשר ללוים אי נמי הכא דרשינן הכי משום דמזכיר ללוים בקרא אבל התם אי למעוטי זב קא אתי הוה ליה למכתב זאת שהיא טומאת הזב להזכיר הזב בקרא ור״י תירץ דזב וזבה שם אחד הוא ולהכי לא שייך למימר קאי בזב ממעט זב כו׳ דכך יש לי למעט זבה כמו זב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה זאת וכו׳ ויש לומר דהכא נמי וכו׳. עיין לקמן קל ע״א תוס׳ ד״ה זה:
ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: מה שנאמר ״זאת אשר ללוים״ (במדבר ח, כד) מה תלמוד לומר? מדוע הוצרך להדגשה זאת? לפי שממה שנאמר: ״ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד״ (שם כה), למדנו ללוים שהשנים פוסלין בהם, ואולם יכול מומין פוסלין בהם גם כן? ולכאורה דין הוא שנאמר כן: ומה כהנים שאין השנים פוסלין בהן, שלא הזכיר זאת הכתוב — מומין פוסלין בהן, לוים שהשנים פוסלין בהםאינו דין שיהו גם מומין פוסלין בהם? תלמוד לומר: ״זאת אשר ללוים״, ״זאת״ הרי היא לשון דיוק וצמצום — זאת, פסול שנים יש ללוים, ואין אחרת, פסול מום ללוים.
The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: It is as the Sages taught in a baraita: “This is that which pertains to the Levites” (Numbers 8:24); why must the verse state this? Since it is stated: “And from the age of fifty years he shall return from the service” (Numbers 8:25), we learned with regard to the Levites that the passage of years disqualifies them. One might have thought that blemishes disqualify them too. And ostensibly, it could be learned through logical inference: If priests, with regard to whom the passage of years does not disqualify them, blemishes disqualify them, then in the case of Levites, with regard to whom the passage of years disqualifies them, isn’t it logical that blemishes disqualify them? Therefore, the verse states: “This is that which pertains to the Levites,” from which it is derived: “This,” the passage of years, is a disqualification that pertains to the Levites, and there is no other disqualification that pertains to the Levites.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) יָכוֹל יְהוּ הַכֹּהֲנִים פְּסוּלִין בְּשָׁנִים וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה לְוִיִּם שֶׁאֵין מוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶם שָׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶם כֹּהֲנִים שֶׁהַמּוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶם אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהוּ שָׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶם ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר לַלְוִיִּם וְלֹא אֲשֶׁר לַכֹּהֲנִים.

One might have thought that priests would be disqualified with the passage of years. And ostensibly, could this not be derived through the following a fortiori inference: If Levites, with regard to whom blemishes do not disqualify them, the passage of years disqualifies them, then in the case of priests, with regard to whom blemishes disqualify them, isn’t it logical that the passage of years disqualifies them? Therefore, the verse states: “Which pertains to the Levites,” and not which pertains to the priests.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומצד שני, יכול יהו הכהנים פסולין בשנים? ולכאורה, הלא דין הוא שנאמר כן: ומה לוים שאין מומין פוסלין בהם — בכל זאת שנים פוסלין בהם, כהנים שהמומין פוסלין בהםאינו דין שיהו שנים פוסלין בהם? תלמוד לומר: ״אשר ללוים״ולא אשר לכהנים.
One might have thought that priests would be disqualified with the passage of years. And ostensibly, could this not be derived through the following a fortiori inference: If Levites, with regard to whom blemishes do not disqualify them, the passage of years disqualifies them, then in the case of priests, with regard to whom blemishes disqualify them, isn’t it logical that the passage of years disqualifies them? Therefore, the verse states: “Which pertains to the Levites,” and not which pertains to the priests.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) יָכוֹל אַף בְּשִׁילֹה וּבְבֵית עוֹלָמִים כֵּן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {במדבר ד׳:מ״ז} לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא דלֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָעֲבוֹדָה בַּכָּתֵף.

One might have thought that the Levites were disqualified with the passage of years even in Shiloh, the permanent place of the Tabernacle, and in the eternal Temple. Therefore, the verse states: “To perform the work of service, and the work of bearing burdens” (Numbers 4:47), juxtaposing the two forms of Levite service to teach: I stated the disqualification of the passage of years only at a time when there is Levite service involving carrying the Tabernacle on their shoulders.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול אף בשילה ובבית עולמים כן – כלומר שנים פוסלים בהו ת״ל לעבוד וגו׳ ועבודת משא וגו׳ לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף שנים פוסלות בהן שאין יכולין לישא:
יכול אף בשילה ובית עולמים – שאין עבודת לוים אלא שוערים ומשוררים יהו נפסלין בשנים.
יכול אף בשילה ובית עולמים כן – משמע דאי לאו מיעוט הוו גמרי מהדדי וכן בריש עירובין (דף ב.) דפריך והא קרא במשכן כתיב ומשני אשכחן מקדש דאיקרי משכן ומשכן דאיקרי מקדש ותימה דבפ׳ ידיעות (שבועות דף טז: ושם) משמע דלא גמרינן מהדדי אי לאו דכתיב תרי קראי דקאמר התם לכתוב או אידי ואידי מקדש או אידי ואידי משכן וכן בסוטה בפרק היה מביא (סוטה טז.) מצריך תרי קראי לאתויי שילה ובית עולמים ובפרק שני שעירי (יומא דף סז:) גבי מדבר המדברה ובפרק טרף בקלפי (יומא דף מד.) גבי וכל אדם לא יהיה באהל מועד ובפרק הוציאו לו (שם נג.) גבי מעלה עשן ותירץ ה״ר נתנאל דבעירובין לא צריך קרא למקדש דעיקר דרשא באה על המקדש דבמשכן לא היו דלתות והא דהכא סברא היא אם לא היה הפסוק שיפסלו אף בשילה ובית עולמים הואיל ואינו תלוי בקדושת המשכן [וע״ע תוס׳ עירובין ב. ד״ה אשכחן ותוס׳ יומא דף מד. ד״ה בשילה ותוס׳ סוטה ד׳ טז. ד״ה ובית ותוס׳ שבועות טז: ד״ה או אידי].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יכול אף במשכן שהיה בשילה ובבית עולמים (בית המקדש שבירושלים) הדין כן, שהלויים נפסלים בשנים? תלמוד לומר במקום אחר ביחס ללויים: ״מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה (כגון שירה על הקרבן) ועבודת משא״ (שם ד, מז), להקיש את שני סוגי עבודות הלויים זו לזו, כאומר: לא אמרתי שהם פסולים בשנים, אלא בזמן שהעבודה בכתף, כלומר, בזמן שהם צריכים לשאת את המשכן ממקום למקום. ובשילה, כמו בירושלים, היה משכן קבוע של אבנים.
One might have thought that the Levites were disqualified with the passage of years even in Shiloh, the permanent place of the Tabernacle, and in the eternal Temple. Therefore, the verse states: “To perform the work of service, and the work of bearing burdens” (Numbers 4:47), juxtaposing the two forms of Levite service to teach: I stated the disqualification of the passage of years only at a time when there is Levite service involving carrying the Tabernacle on their shoulders.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר {במדבר ח׳:כ״ד} מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר {במדבר ד׳:ג׳-מ״ז} מִבֶּן שְׁלֹשִׁים אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שְׁלֹשִׁים שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר כ״ה וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כ״ה שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר שְׁלֹשִׁים הָא כֵּיצַד הכ״ה לְתַלְמוּד1 וּשְׁלֹשִׁים לַעֲבוֹדָה.

The baraita notes that one verse states: “From twenty-five years old and upward” (Numbers 8:24), and one verse states: “From thirty years old and upward” (Numbers 4:47). It is impossible to say thirty, as twenty-five is already stated, and it is impossible to say twenty-five, as thirty is already stated. How can these verses be reconciled? Twenty-five years old is the time for apprenticeship and thirty for service.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״ללמוד״.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ללמוד – ללמוד הלכות עבודה.
שני שעירי יום הכפורים שאחד מהם לי״י ואחד מהם לעזאזל אין מתקדשים זה לי״י וזה לעזאזל בקריאת השם מפי כהן אלא עפ״י גורל אבל קרבנות העוף שהם אחד לעולה ואחד לחטאת קריאת השם מפי הבעלים קובעתן כשאמרו יהא זה לעולה וזה לחטאת ואין גורל מועיל בהם ואם הגריל בהם ורצה לשנותם הרשות בידו:
לעולם יהא אדם חרוץ בלמודו בילדותו להשתדל בו כמה שאפשר לו כדי שתהא יגיעת ילדותו מועלת לו לעולם כבר אמרו כל תלמיד שלא ראה במשנתו סימן יפה עד חמש שנים שוב אינו רואה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושלשים לעבודה כו׳. דבן שלשים לכח בעבודת משא כפרש״י בחומש וה׳ שנים מקודם ללמוד עבודת משא ועיין בזה ברא״ם פרשת בהעלותך על דברי הראב״ע:
אגב הזכרת כתוב זה בענין תחילת עבודת הלוים, מעירים: כתוב אחד אומר: ״מבן חמש ועשרים שנה ומעלה״ (שם ח, כד), וכתוב אחד אומר: ״מבן שלשים״ (שם ד, מז), אי אפשר לומר שלשיםשהרי כבר נאמר חמש ועשרים, ואי אפשר לומר עשרים וחמששהרי כבר נאמר שלשים, הא כיצד? חמש ועשרים הוא הזמן לתלמוד, ללמוד ולהתלמד בעבודת הלויים, ובשנת שלשים הוא הזמן לעבודה ממש.
The baraita notes that one verse states: “From twenty-five years old and upward” (Numbers 8:24), and one verse states: “From thirty years old and upward” (Numbers 4:47). It is impossible to say thirty, as twenty-five is already stated, and it is impossible to say twenty-five, as thirty is already stated. How can these verses be reconciled? Twenty-five years old is the time for apprenticeship and thirty for service.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מִכָּאן לְתַלְמִיד שֶׁלֹּא רָאָה סִימָן יָפֶה בְּמִשְׁנָתוֹ ה׳חָמֵשׁ שָׁנִים שׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר ג׳שָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁנֶּאֱמַר {דניאל א׳:ה׳} וּלְגַדְּלָם שָׁנִים שָׁלֹשׁ וּלְלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים.

From here it is derived that a student who did not see a positive indication in his studies after five years will no longer see a productive result from those studies. Rabbi Yosei says that the period is three years, as it is stated with regard to Daniel and his cohort who instructed the king of Babylonia: “And they should be raised three years” (Daniel 1:5), “and he should teach them the books and the language of the Chaldeans” (Daniel 1:4).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא ראה סימן יפה – לומד ושוכחו.
רבי יוסי אומר בשלשה שנים – צריך שיהא רואה סימן יפה במשנתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכאן רמז לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שלומד ואינו מבין וזוכר כראוי — שוב אינו רואה. ר׳ יוסי אומר: שלש שנים הן הזמן הנצרך לתלמיד, לראות אם הוא מצליח בלימודיו, מניין? שנאמר בדניאל וחבריו, שציוה מלך בבל: ״ולגדלם שנים שלש״ (דניאל א, ה), ומטרת אותו זמן היתה ״וללמדם ספר ולשון כשדים״ (שם ד).
From here it is derived that a student who did not see a positive indication in his studies after five years will no longer see a productive result from those studies. Rabbi Yosei says that the period is three years, as it is stated with regard to Daniel and his cohort who instructed the king of Babylonia: “And they should be raised three years” (Daniel 1:5), “and he should teach them the books and the language of the Chaldeans” (Daniel 1:4).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאִידַּךְ שָׁאנֵי לְשׁוֹן כַּשְׂדִּים דְּקַלִּיל וְאִידַּךְ שָׁאנֵי הִלְכוֹת עֲבוֹדָה דְּתַקִּיפִין.

The Gemara asks: And how does the other tanna explain the verses in Daniel? The Gemara answers: He holds that the verses in Daniel cannot be cited as a source for this principle because the language of the Chaldeans is different, as it is easy and can be learned in a shorter period. The Gemara asks: And how does the other tanna, Rabbi Yosei, explain the verses with regard to the Levites? The Gemara answers: He holds that the halakhot of Temple service are different, as they are difficult and require a longer period of study.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואידך שאני הלכות עבודה דתקיפן – כלומר התם צריכי חמש שנים ללמוד:
דתקיפין – להוריד המשכן לפרקו ולנטותו להעמיד קרסיו וקרשיו והשיר לקרבן בפה ובכלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואידך שאני לשון כשדים דקליל כו׳. ודכתיב ללמדם ספר היינו נמי בספריהם בלשון כשדים דבספר תורה כבר ידעו כדכתיב ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת וגו׳ וק״ק במאי פליגי הני תנאי הא מידי דקליל כלשון כשדים ת״ק נמי מודה דסגי בג׳ שנים ומידי דתקיפ׳ כהלכות עבודה ר״י נמי מודה דבעי ה׳ שנים ויש לישב ודו״ק:
ומעירים: ואידך [והאחר], שאומר שצריך חמש שנים, אינו למד מכאן, כי שאני [שונה] לשון כשדים, דקליל [שהיא קלה] ללימוד למי שמדבר בשפה העברית, שהיא דומה לה. ואילו אידך [האחר], ר׳ יוסי שלמד משם ולא מן הלויים, אומר: שאני [שונות] הלכות עבודה, דתקיפין [שהן קשות יותר], אבל בלימודים אחרים די בשלוש שנים.
The Gemara asks: And how does the other tanna explain the verses in Daniel? The Gemara answers: He holds that the verses in Daniel cannot be cited as a source for this principle because the language of the Chaldeans is different, as it is easy and can be learned in a shorter period. The Gemara asks: And how does the other tanna, Rabbi Yosei, explain the verses with regard to the Levites? The Gemara answers: He holds that the halakhot of Temple service are different, as they are difficult and require a longer period of study.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כֹּהֵן מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עַד שֶׁיַּזְקִין כָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה וּמוּמִין פּוֹסְלִין בּוֹ בֶּן לֵוִי מִבֶּן שְׁלֹשִׁים וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים כָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה וְשָׁנִים פּוֹסְלִין בּוֹ בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר אֲבָל בְּשִׁילֹה וּבְבֵית עוֹלָמִים אֵין נִפְסָלִין ואֶלָּא בְּקוֹל א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַאי קְרָא

The Sages taught in a baraita: A priest, from the time he reaches puberty and grows two pubic hairs until he ages, is fit for Temple service, and blemishes disqualify him. A Levite from the age of thirty until the age of fifty is fit for Temple service, and the passage of years disqualifies him. In what case is this statement said? It is said with regard to the Tent of Meeting of the Tabernacle in the wilderness. But with regard to Shiloh and in the eternal Temple, Levites are disqualified only due to a change in voice that renders them unable to recite the songs in the Temple with their brethren. Rabbi Yosei said: What is the verse from which this is derived?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משיביא שתי שערות וכו׳ – שתי שערות שתים בגבו של יד או שתים בכריסו:
אמר ר׳ יוסי מאי קראה:
משיביא שתי שערות – אבל מקמי הכי לא כדיליף לקמן איש איש מזרעך וגו׳.
במה דברים אמורים – שהשנים פוסלות בהן.
ירושלים נקראת בית עולמים דמשנחרבה לא היתה אחריה היתר לשאר מקומות אבל קדושת שילה היתה אחריה היתר לבמות כל ימי נוב וגבעון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים]: כהן משיביא שתי שערות במקום הערוה, משיגיע לבגרות, עד שיזקיןכשר לעבודה, ומומין פוסלין בו. ואילו בן לוי מבן שלשים ועד בן חמשים כשר לעבודה, ושנים פוסלין בו. במה דברים אמורים? באהל מועד שבמדבר, אבל בשילה ובבית עולמים אין הלויים נפסלין בשנים, אלא בקול, כאשר אינם יכולים לשיר כראוי עם אחיהם. אמר ר׳ יוסי: מאי קרא [מהו המקרא] המלמד על כך?
The Sages taught in a baraita: A priest, from the time he reaches puberty and grows two pubic hairs until he ages, is fit for Temple service, and blemishes disqualify him. A Levite from the age of thirty until the age of fifty is fit for Temple service, and the passage of years disqualifies him. In what case is this statement said? It is said with regard to the Tent of Meeting of the Tabernacle in the wilderness. But with regard to Shiloh and in the eternal Temple, Levites are disqualified only due to a change in voice that renders them unable to recite the songs in the Temple with their brethren. Rabbi Yosei said: What is the verse from which this is derived?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין כד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין כד., עין משפט נר מצוה חולין כד. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין כד., רש"י חולין כד., תוספות חולין כד., ר"י מלוניל חולין כד. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין כד. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין כד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין כד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין כד., מהרש"א חידושי הלכות חולין כד., מהרש"א חידושי אגדות חולין כד., גליון הש"ס לרע"א חולין כד., פירוש הרב שטיינזלץ חולין כד., אסופת מאמרים חולין כד.

Chulin 24a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 24a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 24a, Attributed to R. Gershom Chulin 24a, Rashi Chulin 24a, Tosafot Chulin 24a, Ri MiLunel Chulin 24a, Ramban Chulin 24a, Rashba Chulin 24a, Meiri Chulin 24a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 24a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 24a, Maharsha Chidushei Aggadot Chulin 24a, Gilyon HaShas Chulin 24a, Steinsaltz Commentary Chulin 24a, Collected Articles Chulin 24a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144