×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הַמְבוּקָּרִים בְּלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה וּמַנִּי בֶּן בַּג בַּג הִיא דְּתַנְיָא בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר מִנַּיִן לַתָּמִיד שֶׁטָּעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה.
that have been inspected in the Chamber of the Lambs for four days prior to the time of their slaughter. The reserve of six lambs ensured that each lamb would be available for inspection for three days prior to the day of its sacrifice, for a total of four. And whose opinion is this? It is the opinion of ben Bag Bag, as it is taught in a baraita that ben Bag Bag says: From where is it derived that the daily offering requires examination four days prior to its slaughter?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
בעלמא קאי אימות החול ואתמידין לחודייהו קאמר והאי דקאמר כדי לשבת ולב׳ יו״ט לסימנא בעלמא שצריכין להיות ששה תמידין [מבוקרין בכל יום בלישכה מ״ט כדי שישחטו בכל יום של שבוע ב׳ תמידין] שיהיו מבוקרין ד׳ ימים קודם שחיטה הא כיצד היו לה ביום ראשון ששה מבוקרין שחט ב׳ מהן ביום ראשון והביא ב׳ תחתיהן נשתיירו ד׳ מבוקרין וב׳ שאין מבוקרין הרי ו׳ וביום ב׳ ישחט ב׳ מן המבוקרין ויביא ב׳ אחרים תחתיהן [וביום ג׳ ישחט ב׳ מבוקרים ויביא ב׳ אחרים תחתיהן] אותן שהביא ביום ראשון תחת אותן ששחט יהו ראויין להקריב ביום רביעי שהרי הן מבוקרין ד׳ ימים ומקצת יום ד׳ הוי ככולו ואותן שהביא ביום ב׳ ראויין ליום ה׳ ושל יום ג׳ ליום ו׳ ושל יום ד׳ לשבת [ושל יום ה׳ ליום א׳] וכך חוזר חלילה והוי בכל יום ב׳ מבוקרין הלכך אין פוחתים בלשכה מששה טלאים המבוקרים:
ארבעה ימים קודם שחיטה – ומשום הכי בעינן ששה לעולם דבשעת חינוך נתנו שם ששה מבוקרין ד׳ ימים קודם לכן ונטלו יום ראשון שנים לתמידים ונתנו שנים תחתיהם ויבקרום ביום שני נטלו שנים מן הארבעה הנותרים ונתנו שנים תחתיהם ויום שלישי נטלו שנים הנותרים מן הראשונים ונתנו שנים תחתיהן וכן לעולם נוטלים שנים ונותנים שנים ואותן שנתבקרו וניתנו שם יום ראשון ראויים ליום רביעי ואותן שניתנו בשני ראויין בחמישי וכן חוזרין חלילה לעולם ונמצאו כל התמידין הנשחטין מבוקרין ד׳ ימים קודם שחיטה עם יום הביקור ויום השחיטה כך שמעתי. וקשיא לי הא לא דמי לארבעה ימים דפסח דביקורו בעשור ושחיטתו בי״ד הרי ארבעה ימים לבד מיום השחיטה ולכך נראה בעיני דשמונה ניתנו שם ביום חינוך וששה דקתני במתני׳ הכי משמע אין פוחתים מששה כלומר שאפילו כשיטלו השנים שבכל יום נשתיירו שם ששה מבוקרין ולאחר כך קודם הלילה יבקרו שנים ויתנו שם והנך הואיל וליתנהו אכתי בשעת נטילת השנים לא קחשיב להו. ל״א סימנא בעלמא דכי היכי דכי מקלעי שבת ור״ה גבי הדדי מיבקר ההוא דשלישי בשבת בע״ש דהא לא מצו היום לילך ולבקש טלה ולבקרו השתא הוי ארבעה ימים קודם שחיטה הכי נמי לעולם בעינן ד׳ ימים קודם שחיטה.
המבוקרים בלשכת הטלאים, כל אחד מהם מבוקר ארבעה ימים קודם שחיטה, וכשנוטלים שני טלאים בכל יום, ומביאים שניים חדשים ומבקרים אותם — יש תמיד ששה טלאים בלשכה, כמספר התמידים של שלושה ימים. ומני כשיטת מי היא המשנה]? כשיטת בן בג בג היא, דתניא [ששנויה ברייתא], בן בג בג אומר: מנין לתמיד שטעון ביקור ממומים ארבעה ימים קודם שחיטה?
that have been inspected in the Chamber of the Lambs for four days prior to the time of their slaughter. The reserve of six lambs ensured that each lamb would be available for inspection for three days prior to the day of its sacrifice, for a total of four. And whose opinion is this? It is the opinion of ben Bag Bag, as it is taught in a baraita that ben Bag Bag says: From where is it derived that the daily offering requires examination four days prior to its slaughter?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {במדבר כ״ח:ב׳} תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר {שמות י״ב:ו׳} וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ (הָרִאשׁוֹן) מָה לְהַלָּן טָעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה אַף כָּאן טָעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה.

The verse states with regard to the daily offering: “My food that is presented unto Me for offerings made by fire, of a pleasing aroma unto Me, shall you safeguard to offer unto Me in its due season” (Numbers 28:2); and it states there, with regard to the Paschal offering: “In the tenth day of this month they shall take to them every man a lamb…and it shall be for you as a safeguard until the fourteenth day of this month” (Exodus 12:3–6), i.e., the first month. Since the word “safeguard” appears in both verses, it is derived that just as in the verse there, the Paschal offering requires examination four days prior to its slaughter, so too here, the daily offering requires examination four days prior to its slaughter.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תלמוד לומר: ״את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו״ (במדבר כח, ב), ולהלן, בקרבן הפסח, הוא אומר: ״בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות... והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הראשון״ (שמות יב, ג—ו), מה להלן הפסח טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה, מעשור לחודש עד ארבעה עשר בחודש, יום שחיטתו, אף כאן התמיד טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה.
The verse states with regard to the daily offering: “My food that is presented unto Me for offerings made by fire, of a pleasing aroma unto Me, shall you safeguard to offer unto Me in its due season” (Numbers 28:2); and it states there, with regard to the Paschal offering: “In the tenth day of this month they shall take to them every man a lamb…and it shall be for you as a safeguard until the fourteenth day of this month” (Exodus 12:3–6), i.e., the first month. Since the word “safeguard” appears in both verses, it is derived that just as in the verse there, the Paschal offering requires examination four days prior to its slaughter, so too here, the daily offering requires examination four days prior to its slaughter.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי כְּדֵי לַשַּׁבָּת וְלָא קָתָנֵי לַשַּׁבָּת שְׁמַע מִינַּהּ.:

The Gemara notes: The language of the mishna is also precise, according to the explanation that the mishna is referring to Shabbat and Rosh HaShana merely as a mnemonic device, as it teaches that the six lambs are sufficient for Shabbat and the two Festival days of Rosh HaShana, and it does not teach that the six lambs are for use on Shabbat and the two days of Rosh HaShana. The Gemara concludes: Learn from the language of the mishna that this explanation is correct.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דיקא נמי – דסימנא בעלמא הוא ולאו משום טעמא דשבת וראש השנה קא בעי להו מדלא קתני לשבת ולשני ימים כו׳ דהוי משמע לצורך שבת ור״ה מדקתני כדי ש״מ כפי חשבון הראוי לשבת ולראש השנה דהיינו ששה וסימנא בעלמא הוא.
ואומרים: דיקא נמי [מדוייק גם כן], שאין מדובר במשנה בקרבנות של שבת וראש השנה, אלא בסימן בלבד, דקתני הרי הוא שונה]: ״כדי (די הצורך) לשבת ולימים טובים של ראש השנה״, ולא קתני [ואינו שונה] ״לשבת ולימים טובים של ראש השנה״, שמשמעו — לצורך אותם ימים, ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
The Gemara notes: The language of the mishna is also precise, according to the explanation that the mishna is referring to Shabbat and Rosh HaShana merely as a mnemonic device, as it teaches that the six lambs are sufficient for Shabbat and the two Festival days of Rosh HaShana, and it does not teach that the six lambs are for use on Shabbat and the two days of Rosh HaShana. The Gemara concludes: Learn from the language of the mishna that this explanation is correct.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מִשְּׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת וּמוֹסִיפִין וְכוּ׳.: וְעַד כַּמָּה אָמַר רַב הוּנָא וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב זַבְדִּי אָמַר רַב הוּנָא עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים ב ה׳:י״ב} וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים מַחְצְרִים בַּחֲצוֹצְרוֹת.:

§ The mishna teaches that one plays no fewer than two trumpets, and one may add to that number. The Gemara asks: Until how many trumpets may these additions be made? The Gemara answers that Rav Huna says, and some say Rav Zavdi says that Rav Huna says: They may play up to 120 trumpets, as it is stated: “And with them one hundred and twenty priests sounding with trumpets” (II Chronicles 5:12).
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומוסיפין עד עולם עד כמה אמר רב הונא ואמרי לה כו׳ – ואמר רבי דהא ודאי פשיטא שיוכלו להוסיף עד העולם אלא בעי עד כמה יהא הידור מצוה וא״צ לחפש יותר אחר כהנים אמר רב הונא עד ק״כ דהא אשכחן בקרא (דברי הימים ב ה) שחפשו אחרי ק״כ כהנים לתקוע בחצוצרות ולא יותר אי נמי דהא פשיטא דאין מוסיפין עד העולם שאם יוסיפו יותר עירבוב קלא אמר רב הונא עד ק״כ כהנים יכול להוסיף דהא אשכחנא בקרא דלא חיישינן לעירבוב קלא.
א נאמר במשנה שאין פוחתים משתי חצוצרות ומוסיפין עד עולם. ושואלים: ועד כמה חצוצרות מוסיפים? אמר רב הונא, ואמרי לה [ויש ד׳דאומרים] שאמר רב זבדי אמר רב הונא: עד מאה ועשרים, שנאמר: ״ועמהם כהנים למאה ועשרים מחצרים בחצוצרות״ (דברי הימים ב ה, יב).
§ The mishna teaches that one plays no fewer than two trumpets, and one may add to that number. The Gemara asks: Until how many trumpets may these additions be made? The Gemara answers that Rav Huna says, and some say Rav Zavdi says that Rav Huna says: They may play up to 120 trumpets, as it is stated: “And with them one hundred and twenty priests sounding with trumpets” (II Chronicles 5:12).
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִתִּשְׁעָה כִּנּוֹרוֹת וְכוּ׳ וְצִלְצָל לְבָד.: מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב אַסִּי דְּאָמַר קְרָא {דברי הימים א ט״ז:ה׳} וְאָסָף בַּמְצִלְתַּיִם (לְהַשְׁמִיעַ) מְצִלְתַּיִם תְּרֵי הָווּ כֵּיוָן דַּחֲדָא עֲבִידְתָּא עָבְדִי וְחַד גַּבְרָא עָבֵיד בְּהוּ קָרֵי לְהוּ חַד.:

The mishna teaches that one plays no fewer than nine harps and one may add up to an infinite number, and the cymbal was played alone and none may be added to it. The Gemara asks: From where is this matter derived? Rav Asi says that it is as the verse states: “And Asaph with the cymbals, sounding aloud” (I Chronicles 16:5), which indicates that only one Levite played the cymbals. The Gemara asks: The word cymbals is in the plural, indicating that there were two; why, then, does the mishna say that there is only one cymbal? The Gemara answers: Since two cymbals perform one act and one person plays them by banging them together, the mishna calls them one instrument.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במצלתים היינו צלצל:
[כיון דחדא עיבידתא עבדי וחד גברא שמכה זה בזה קרו להו חד צלצל]:
מנה״מ – דצלצל לבד ותו לא.
ואסף – שם הלוי.
עבידתא חד עבדי – דאין אחד מועיל בלא חבירו שהן ב׳ חתיכות רחבות של מתכת ומכין זו על זו וקורין צינב״ש.
שנינו במשנה שאין פוחתים מתשעה כנורות ומוסיפים עד עולם, וצלצל (מצלתיים) לבד (יחידי). ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] שאין מנגנים אלא בצלצל אחד? אמר רב אסי, דאמר קרא [שאמר הכתוב]: ״ואסף במצלתים להשמיע״ (דברי הימים א טז, ה), כלומר, לוי אחד. ושואלים: והלא מצלתים תרי הוו [שנים הם], ומדוע נאמר במשנה ״צלצל״? ומשיבים: כיון דחדא עבידתא עבדי [שמעשה אחד הם עושים] כשמכים זה בזה, וחד גברא עביד בהו [ואדם אחד עושה, מנגן בהם], קרי להו חד [קורא להם כלי אחד].
The mishna teaches that one plays no fewer than nine harps and one may add up to an infinite number, and the cymbal was played alone and none may be added to it. The Gemara asks: From where is this matter derived? Rav Asi says that it is as the verse states: “And Asaph with the cymbals, sounding aloud” (I Chronicles 16:5), which indicates that only one Levite played the cymbals. The Gemara asks: The word cymbals is in the plural, indicating that there were two; why, then, does the mishna say that there is only one cymbal? The Gemara answers: Since two cymbals perform one act and one person plays them by banging them together, the mishna calls them one instrument.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַתְנִי׳: אאֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם עוֹמְדִין עַל הַדּוּכָן וּמוֹסִיפִין עַד עוֹלָם באֵין הַקָּטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַלְּוִיִּם אוֹמְרִים בַּשִּׁיר וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים בְּנֵבֶל וּבְכִנּוֹר אֶלָּא בַּפֶּה כְּדֵי לִיתֵּן תֶּבֶל בַּנְּעִימָה.

MISHNA: In the Temple, there are no fewer than twelve Levites standing on the platform adjacent to the altar and singing, and one may add Levites on the platform up to an infinite number. A minor Levite may enter the Temple courtyard for service only at a time when the Levites are engaging in song, so that he may accompany them. And minors would not engage in playing a lyre and in playing a harp; rather, they would engage in singing with the mouth, in order to provide flavor to the music with their pure, high voices.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ אין – לוי קטן נכנס לעזרה לשום עבודה כגון לכבד את העזרה ולהגיף את הדלתות אלא בשעה שהלוים עומדים על הדוכן בשיר אז נכנסים לוים קטנים לשורר עמהן.
ולא היו – אותן קטנים.
אומרים בנבל וכנור אלא בפה ליתן תבל בנעימה – ליתן תבלין בנעימות הלוים לפי שקול הלוים הקטנים דק ומתבל את קול הלוים הגדולים.
[אין] פוחתין מי״ב לוים העומדין על הדוכן – בכל יום כשאומרים שירה שנים לנבלים וט׳ כינורות וצלצל הרי י״ב ושתי חצוצרות כהנים תוקעים בהן ולא לוים והכי תנן פרק בתרא דתמיד (תמיד לג:) ושני כהנים עומדים על שולחן החלבים וב׳ חצוצרות בידם ולא חש התם למתני כינורים וחלילים לפי שלא היו בכהנים אלא בלוים וק״ק דקתני התם והקיש בן ארזא בצילצל ותירץ דחדא מינייהו נקט.
ב משנה אין פוחתין משנים עשר לוים שעומדין על הדוכן הסמוך למזבח ושרים, ומוסיפין עד עולם (כמה שירצו). אין הלוי הקטן נכנס לעזרה שבמקדש לעבודה, אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר, כדי ללוותם בשירתם. ולא היו הקטנים אומרים (מנגנים) בנבל ובכנור, אלא בפה, כדי ליתן תבל (תבלין, טעם טוב) בנעימה (במנגינה) על ידי קולותיהם הדקים והצלולים.
MISHNA: In the Temple, there are no fewer than twelve Levites standing on the platform adjacent to the altar and singing, and one may add Levites on the platform up to an infinite number. A minor Levite may enter the Temple courtyard for service only at a time when the Levites are engaging in song, so that he may accompany them. And minors would not engage in playing a lyre and in playing a harp; rather, they would engage in singing with the mouth, in order to provide flavor to the music with their pure, high voices.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֵין עוֹלִין לַמִּנְיָן וְאֵין עוֹלִין לַדּוּכָן אֶלָּא בָּאָרֶץ הָיוּ עוֹמְדִין וְרָאשֵׁיהֶן בֵּין רַגְלֵי הַלְוִיִּם וְצֹעֲרֵי הַלְוִיִּם הָיוּ נִקְרָאִין.:

Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Minors are not tallied in the minimum total of twelve Levites, and they do not ascend to the platform; rather, they would stand on the ground and their heads would reach to between the legs of the Levites, and they were called cadets [tzoarei] of the Levites.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך צער
צערא(ערכין יג:) וצעירי הלוים נקראין (גמרא) תנא וסועדי הלוים היו נקראין כלומר מסייעי הלוים בשיר ותנא דידן כיון דקטנים קולן דק והגדולים קולן עבה משום הכי קרו להו צעירי הלוים (א״ב לשון מקרא צעיר אני לימים):
א. [קליין יונג.]
[ואין עולין למנין] – דלא מנו אותן לוים למנין שנים עשר לוים הצריכין לדוכן.
ולא עולין – על האצטבא המוכנת לדוכן אלא בארץ היו עומדין.
וצוערי הלוים – שמצערין את הלוים כדמפרש בגמרא.
ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: אין הקטנים עולין למנין של שנים עשר העומדים על הדוכן, ואין עולין לדוכן, אלא בארץ היו עומדין וראשיהן נראים בין רגלי הלוים, וצערי הלוים היו נקראין.
Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Minors are not tallied in the minimum total of twelve Levites, and they do not ascend to the platform; rather, they would stand on the ground and their heads would reach to between the legs of the Levites, and they were called cadets [tzoarei] of the Levites.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גְּמָ׳: הָנֵי כְּנֶגֶד מִי אָמַר רַב פָּפָּא כְּנֶגֶד תִּשְׁעָה כִּנּוֹרוֹת [וּשְׁנֵי] נְבָלִים וְצִלְצָל אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים א כ״ה:ט׳} הוּא (וּבָנָיו וְאֶחָיו) שְׁנֵים עָשָׂר.:

GEMARA: The mishna states that a minimum of twelve Levites would stand on the platform and sing. The Gemara asks: To what does this number correspond? Rav Pappa says: It corresponds to the minimum number of instruments that were played: Nine harps and two lyres and one cymbal. This number is also alluded to in the Bible, as it is stated: “Instructed in singing unto the Lord…he and his brethren and sons were twelve” (I Chronicles 25:7–9).
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנאמר הוא ואחיו ובניו שנים עשר שחילקו הלויים לכ״ד משמרות כנגד כ״ד משמרות כהונה והגיע לכל משמר י״ב כדכתיב בדברי הימים בכל אחד הוא ואחיו ובניו שנים עשר וכשתצרף כולם יבא לכל משמר שנים עשר:
ג גמרא שנינו במשנה כי אין פוחתין משנים עשר לויים עומדים על הדוכן לשיר. ושואלים: הני [שנים עשר אלה] כנגד מי הם? אמר רב פפא: מספר השרים הוא כנגד מספר המנגנים שאין פוחתים מהם, שהם תשעה כנורות ושני נבלים וצלצל אחד, כפי שנאמר במשניות הקודמות. וכן מצאנו שם שמספר השרים היה שנים עשר, שנאמר: ״מלומדי שיר לה׳... הוא ובניו ואחיו שנים עשר״ (דברי הימים א כה, ז—ט).
GEMARA: The mishna states that a minimum of twelve Levites would stand on the platform and sing. The Gemara asks: To what does this number correspond? Rav Pappa says: It corresponds to the minimum number of instruments that were played: Nine harps and two lyres and one cymbal. This number is also alluded to in the Bible, as it is stated: “Instructed in singing unto the Lord…he and his brethren and sons were twelve” (I Chronicles 25:7–9).
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֵין הַקָּטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַלְּוִיִּם כּוּ׳.: מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר קְרָא {עזרא ג׳:ט׳} וַיַּעֲמוֹד יֵשׁוּעַ בָּנָיו וְאֶחָיו קַדְמִיאֵל וּבָנָיו בְּנֵי יְהוּדָה כְּאֶחָד לְנַצֵּחַ עַל [עֹשֵׂה] המלאכה (ה׳ עבודת בית ה׳) [בבית הָאֱלֹהִים] וְגוֹ׳.:

§ The mishna teaches: A minor Levite may enter the Temple courtyard for service only at a time when the Levites are engaging in song. The Gemara asks: From where is this matter derived? Rabbi Yoḥanan says: As the verse states: “Then stood Jeshua with his sons and his brethren, and Kadmiel and his sons, the sons of Judah, together, to make music for the workmen in the House of God” (Ezra 3:9). This verse shows that in making music it is preferable to have one’s sons, i.e., minors, as accompaniment.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין הקטן – בן לוי:
נכנס לעזרה לעבודה – לשיר:
אלא בשעה שהלוים – הגדולים עומדין [בשיר] שהיו קטני הלוים נכנסין לסייע את הלוים בשיר:
שנאמר בניו – ובני יהודה היו קטנים מלמד שכולן מנצחין בשיר גדולים וקטנים:
אין קטן נכנס בעזרה מנה״מ אמר ר׳ יוחנן [דאמר קרא] ויעמוד ישוע בניו ואחיו קדמיאל – והקשה רבינו אלחנן היכי ילפינן דקטן נכנס לעזרה לשיר בשעה שהלוים עומדים לדוכן ואמר ר״י דרבי ליה מיתורא דקרא כתיב בניהם ואחיהם הלוים וכתיב ישוע בניו קדמיאל ובניו בני יהודה בני (מורד) [חנדד] בניהם למה לי והלא הזכיר כל אחד בניו אלא ש״מ דלהכי כתביה דהוה מיותר ומשמע קטנים.
שנינו במשנה: אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר ר׳ יוחנן, דאמר קרא [שאמר הכתוב]: ״ויעמד ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו בני יהודה כאחד לנצח על עשה המלאכה ה׳ עבודת בית ה׳ בבית האלהים״ (ראה עזרא ג, ט), כלומר, האבות עם הבנים, גדולים וקטנים כאחד, היו מלווים את העבודה בשיר.
§ The mishna teaches: A minor Levite may enter the Temple courtyard for service only at a time when the Levites are engaging in song. The Gemara asks: From where is this matter derived? Rabbi Yoḥanan says: As the verse states: “Then stood Jeshua with his sons and his brethren, and Kadmiel and his sons, the sons of Judah, together, to make music for the workmen in the House of God” (Ezra 3:9). This verse shows that in making music it is preferable to have one’s sons, i.e., minors, as accompaniment.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לֹא הָיוּ אוֹמְרִים לֹא בְּנֵבֶל וְלֹא בְּכִנּוֹר אֶלָּא בַּפֶּה כּוּ׳.: לְמֵימְרָא דְּנֵבֶל לְחוּד וְכִנּוֹר לְחוּד לֵימָא מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כִּנּוֹר שֶׁל מִקְדָּשׁ שֶׁל שִׁבְעַת נִימִין הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ט״ז:י״א} שובע שְׂמָחוֹת [את] פָּנֶיךָ אַל תִּיקְרֵי שׂוֹבַע אֶלָּא שֶׁבַע.

The mishna teaches: The minors would not engage in playing a lyre and in playing a harp; rather, in singing with the mouth in order to provide flavor to the music with their pure, high voices. The Gemara notes: That is to say that a lyre and a harp are two distinct instruments. Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: The harp used in the Temple was an instrument of seven strings, as it is stated: “In your presence is fullness [sova] of joy, in your right hand sweetness for evermore” (Psalms 16:11). Do not read the word as “fullness [sova]” but as seven [sheva]. This indicates that the “sweet harp” (see Psalms 81:3) played in the presence of God, i.e., in the Temple, has seven strings.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא היו אומרים אותן תינוקות השירה:
לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה כלומר לפי שקול הילדים הוא דק היה קולן מנעים את השירה כמו תבלין המנעימין את המאכל:
כינור של מקדש שבעה נימין היה שנאמר שובע שמחות וגו׳. מדכתיב שבע חסר וי״ו דריש מלשון שבע דהיינו ז׳ נימין שכל א׳ עושה שיר ושמחה והיינו מיוחדת בעה״ז לפי יצירת ז׳ ימי בראשית כל הקדושות הולכין בשבע. השבת השביעית והיובל והספירה. ושל ימות המשיח שמונה נימין נוסף שיר א׳ ע״פ מ״ש אין בין עה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות והיינו משום שמחה א׳ שאין בו שעבוד מלכיות נוסף נימא אחת לימות המשיח. ושל עה״ב עשר נימין שנא׳ עלי עשור ועלי נבל וגו׳ הכוונה בו שעה״ב נברא בי׳ כי אז יתעלה למעלה מכל י׳ קדושות שבעולם עשר קדושות למטה א״י קדושה מכל הארצות כו׳ כדאיתא במשנה פ״ק דכלים ועשר קדושות למעלה במלאכים כדאמרינן במדרשות ובקרא בתרא דמייתי כתיב ביה שיר חדש דהיינו שיר לעה״ב אבל קרא קמא דמייתי לא מוכח מידי ואפשר דסמך ארישא דההוא מזמור דכתיב מזמור שיר ליום השבת דהיינו עה״ב יום שכולו שבת ועי״ל דכתיב בתריה כי שמחתני ה׳ בפעליך במעשה ידיך ארנן שאמר אימתי יהיה עלי עשור וגו׳ כי שמחתני ה׳ בפעליך בזמן שהקב״ה יבנה המקדש לעה״ב כמ״ש באש עתיד לבנותה ואז גם אני במעשה ידיך ארנן דהיינו גם בגרוני ובפי שהם עיקר שיר יהיו לעתיד ובכן בב״י וק״ל:
ד שנינו במשנה שאותם לויים קטנים לא היו אומרים לא בנבל ולא בכנור, אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה. ומעירים: למימרא [יש לומר, ללמוד] מלשון המשנה שנבל הוא כלי לחוד, וכנור כלי לחוד הוא. ושואלים: לימא מתניתין [האם לומר שמשנתנו] שלא כשיטת ר׳ יהודה היא? דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ יהודה אומר: כנור של מקדש של שבעת נימין (מיתרים) היה, שנאמר: ״שבע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח״ (תהלים טז, יא), אל תיקרי ״שובע״ אלא: ״שבע״, ויש ללמוד משם שהנעימות של הכינור (שנאמר: ״כנור נעים״, שם פא, ג) שהיו מנגנים בו לפני ה׳, היו בכינור של שבעה מיתרים.
The mishna teaches: The minors would not engage in playing a lyre and in playing a harp; rather, in singing with the mouth in order to provide flavor to the music with their pure, high voices. The Gemara notes: That is to say that a lyre and a harp are two distinct instruments. Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: The harp used in the Temple was an instrument of seven strings, as it is stated: “In your presence is fullness [sova] of joy, in your right hand sweetness for evermore” (Psalms 16:11). Do not read the word as “fullness [sova]” but as seven [sheva]. This indicates that the “sweet harp” (see Psalms 81:3) played in the presence of God, i.e., in the Temple, has seven strings.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְשֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ שְׁמוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים י״ב:א׳} לִמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית עַל נִימָא שְׁמִינִית.

Rabbi Yehuda continues: And the harp that will be played in the days of the Messiah will have eight strings, as it is stated: “For the Leader, on the eighth: A Psalm of David” (Psalms 12:1). This indicates that the psalms that will be recited in the time of the Messiah, son of David, will be played on the eighth string that will be added to the harp.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכינור של ימות המשיח יהיה של שמונה נימים, שנאמר: ״למנצח על השמינית מזמור לדוד״ (תהילים יב, א), ויש ללמוד משם שאת הזמירות שינגנו בימות משיח בן דוד, ינגנו על נימא שמינית שיוסיפו לכינור.
Rabbi Yehuda continues: And the harp that will be played in the days of the Messiah will have eight strings, as it is stated: “For the Leader, on the eighth: A Psalm of David” (Psalms 12:1). This indicates that the psalms that will be recited in the time of the Messiah, son of David, will be played on the eighth string that will be added to the harp.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) שֶׁל עוֹלָם הַבָּא עֶשֶׂר שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים צ״ב:ד׳} עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר.

And the harp that will be played in the World-to-Come will have ten strings, as it is stated: “A Psalm, a song. For the Shabbat…With an instrument of ten strings and with the lyre, with a solemn sound upon the harp” (Psalms 92:1–4). This indicates that in the World-to-Come, which is comparable to Shabbat, songs of praise to God will be played on a ten-stringed instrument, identified here as both a lyre and a harp.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עלי עשור ועלי נבל – כלומר היה [עשור] בנימין:
והכינור של עולם הבא יהיה של עשר נימים, שנאמר: ״מזמור שיר ליום השבת... עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור״ (תהילים צב, א—ד), שבשבת שלעתיד לבוא, שהיא העולם הבא, ינגנו ב״עשור״, שהוא הנבל והוא הכנור.
And the harp that will be played in the World-to-Come will have ten strings, as it is stated: “A Psalm, a song. For the Shabbat…With an instrument of ten strings and with the lyre, with a solemn sound upon the harp” (Psalms 92:1–4). This indicates that in the World-to-Come, which is comparable to Shabbat, songs of praise to God will be played on a ten-stringed instrument, identified here as both a lyre and a harp.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאוֹמֵר {תהלים ל״ג:ב׳} הוֹדוּ לַה׳ בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ.

And similarly, another verse states: “Give thanks unto the Lord with the harp; sing praises unto Him with the lyre of ten strings. Sing unto Him a new song” (Psalms 33:2–3), which is referring to the new song that will be sung only in the World-to-Come. This proof in support of Rabbi Yehuda’s claim that the harp used in the World-to-Come will have ten strings is from a verse that is referring to a ten-stringed lyre, which shows that according to Rabbi Yehuda, the lyre and harp are the same instrument. Therefore, his opinion apparently contradicts the mishna.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואומר הודו לה׳ בכנור בנבל עשור ולא כתיב ובנבל אלמא [קסבר] דחד הוא:
גמ׳ בנבל עשור – של עשר נימין. ולעולם הבא משתעי מדכתיב שיר חדש לשון זכר דשירות העולם הזה לשון נקבה כדאמר במכילת׳ כשם שנקבה זו יולדת כך תשועות הללו סופן לילד צרות אבל שיר של עולם הבא ל׳ זכר שאינו יולד.
וכן הוא אומר: ״הודו לה׳ בכנור בנבל עשור זמרו לו שירו לו שיר חדש״ (תהילים לג, ב—ג), שבכנור שהוא נבל עשור ישירו את השיר החדש שלעולם הבא. הרי שר׳ יהודה סבור שכנור ונבל הוא אותו הכלי!
And similarly, another verse states: “Give thanks unto the Lord with the harp; sing praises unto Him with the lyre of ten strings. Sing unto Him a new song” (Psalms 33:2–3), which is referring to the new song that will be sung only in the World-to-Come. This proof in support of Rabbi Yehuda’s claim that the harp used in the World-to-Come will have ten strings is from a verse that is referring to a ten-stringed lyre, which shows that according to Rabbi Yehuda, the lyre and harp are the same instrument. Therefore, his opinion apparently contradicts the mishna.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה לָעוֹלָם הַבָּא אַיְּידֵי דִּנְפִישִׁי נִימִין דִּידֵיהּ נְפִישׁ קָלֵיהּ כִּי נֵבֶל קָרֵי לֵיהּ נֵבֶל.:

The Gemara answers: You may even say the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as even he agrees that the harp and lyre are essentially two different instruments. But in the World-to-Come, since the strings of the harp will be increased, its sound will be increased like that of the lyre, and therefore he calls the harp a lyre.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איידי דנפישי נימין דידיה – בכנור לעולם הבא:
ונפיש קליה כי נבל באותו נבל שמכוסה בעור הכרס קרי ליה נבל:
מדמפיק ר׳ יהודה כנור בנבל עשור אלמא כנור היינו נבל.
דנפיש קליה כי נבל – ונבל עשוי כמפוח של נפחים ומוציא קול ע״י רוח.
ומשיבים: אפילו תימא [תאמר] שמשנתנו היא כשיטת ר׳ יהודה, יש להסביר כי לעולם הבא, איידי דנפישי נימין דידיה [כיון שמרובים הנימים שלו, של הכנור], נפיש קליה [מרובה קולו] כי [כמו] נבל, לכן קרי ליה [קורא לו] לזה של עתיד לבוא נבל, אבל באמת שני כלים הם, כפי ששנינו במשנתנו.
The Gemara answers: You may even say the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as even he agrees that the harp and lyre are essentially two different instruments. But in the World-to-Come, since the strings of the harp will be increased, its sound will be increased like that of the lyre, and therefore he calls the harp a lyre.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֵין עוֹלִין מִן הַמִּנְיָן כּוּ׳.: תָּנָא וְסוֹעֲדֵי הַלְוִיִּם הָיוּ נִקְרָאִין וְתַנָּא דִּידַן כֵּיוָן דְּהַנֵּי קָטִין קָלַיְיהוּ וְהָנֵי עָב קָלַיְיהוּ הָנֵי מְקַטְּטִי וְהָנֵי לָא מְקַטְּטִי קָרֵי לְהוּ צֹעֲרֵי.:

The mishna teaches that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: The minors are not tallied in the minimum total of twelve Levites…and they were called cadets [tzoarei] of the Levites. The Sages taught in a baraita: And they were called the helpers [soadei] of the Levites. The Gemara asks: And the tanna of our mishna, why is he referring to them as tzoarei? The Gemara answers: Since these minors had high voices and those adults had deep voices, and these minors would sing in a high voice [mekateti], and those adults could not sing in such a high voice, they were called tzoarei, as they caused the adult Levites anguish [tza’ar] due to the fact that they could not produce the same pleasant sounds as the minors.
קישוריםמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[אין עולין למנין אותו תינוק אין עולה למנין י״ב לוים:
ולא עומדין בדוכן באותו מקום גבוה שהלוים עומדין שם:
וסועדי הלוים – מסייעי הלוים בשיר:
הני – הקטנים מקטטין מקטינין קולן שקולן דק והני הגדולים לא מקטטי קולן שקולן עבה משום הכי קרי להו צעירי הלוים]:
הדרן עלך אין נערכין
וסועדי – עוזרי.
לויים עבו קלייהו. קטנים קטין קלייהו דק קולם.
מקטטי – כלומר מקטינין ועושים קולם דק דק ויפה ומצערין הלוים שאין יכולים לבסם קולם כמותן.
שנינו במשנה, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: אין עולין הלויים הקטנים מן המנין כו׳ וצערי הלוים היו נקראין. ומעירים, תנא [שנה החכם בברייתא]: וסועדי (עוזרי) הלוים היו נקראין, כלומר, שהיו מסייעים ללויים בקולם. ושואלים: ותנא דידן [והתנא שלנו] מדוע אינו קורא להם כך? ומשיבים: כיון דהני קטין קלייהו [שאלה, הקטנים, דק קולם] והני עב קלייהו [ואלה, המבוגרים, עבה קולם], הני מקטטי והני לא מקטטי [אלה, הקטנים, מקטינים את קולם, עושים את קולם דק ויפה, ואלה המבוגרים אינם יכולים להקטין את קולם], לכן קרי להו [קורא להם] צערי הלויים, על שהיו מצערים אותם.
The mishna teaches that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: The minors are not tallied in the minimum total of twelve Levites…and they were called cadets [tzoarei] of the Levites. The Sages taught in a baraita: And they were called the helpers [soadei] of the Levites. The Gemara asks: And the tanna of our mishna, why is he referring to them as tzoarei? The Gemara answers: Since these minors had high voices and those adults had deep voices, and these minors would sing in a high voice [mekateti], and those adults could not sing in such a high voice, they were called tzoarei, as they caused the adult Levites anguish [tza’ar] due to the fact that they could not produce the same pleasant sounds as the minors.
קישוריםמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ג – יש בערכין
(16) מַתְנִי׳: יֵשׁ בַּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר וּבִשְׂדֵה אֲחוּזָּה לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר וּבְשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה וּבַמּוֹצִיא שֵׁם רַע לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר.

Chapter
MISHNA: There are halakhot with regard to valuations that are lenient and others that are stringent; and there are halakhot with regard to an ancestral field that are lenient and others that are stringent; and there are halakhot with regard to a forewarned ox that killed a Canaanite slave that are lenient and others that are stringent; and there are halakhot with regard to a rapist, and a seducer, and a defamer that are lenient and others that are stringent.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יש בערכין [להקל ולהחמיר – שאם העריך את הנאה שבישראל אינו נותן אלא נ׳ סלע:
ולהחמיר – שאם העריך את הכעור שבישראל נותן נמי נ׳ סלע:
אחד המקדיש שדהו] שבחולת המחוז היינו שדה שסמוכה למחוז העיר שדורכין אותה בני אדם ועוד כיון שסמוכה לעיר ועומדת בקמותיה רואין אותה (הכל) [בני אדם] ונותנין בה עין הרע ואינה עושה פירות כל כך:
מתני׳ להקל.
להחמיר – שהמעריך הכעור שבישראל אפי׳ אינו שוה אלא ה׳ סלעים נותן נ׳ סלעים מן עשרים עד בן ס׳.
בשדה אחוזה – במקדיש שדה אחוזה.
יש בערכין.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״מה בין שדה מקנה״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף י״ד.

פרק ג

(17) א משנה יש בערכין צדדים להקל ולהחמיר, ובמקדיש שדה אחוזה (נחלת אבות) בארץ ישראל, יש צדדים להקל ולהחמיר, ובשור המועד שהמית העבד יש צדדים להקל ולהחמיר, וכן באונס ובמפתה ובמוציא שם רע יש צדדים להקל ולהחמיר, כפי שיבואר במשניות בהמשך הפרק.

Chapter

(17) MISHNA: There are halakhot with regard to valuations that are lenient and others that are stringent; and there are halakhot with regard to an ancestral field that are lenient and others that are stringent; and there are halakhot with regard to a forewarned ox that killed a Canaanite slave that are lenient and others that are stringent; and there are halakhot with regard to a rapist, and a seducer, and a defamer that are lenient and others that are stringent.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) יֵשׁ בַּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר כֵּיצַד גאֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע וְאִם אָמַר הֲרֵי דָּמָיו עָלַי נוֹתֵן אֶת שׇׁוְויוֹ.:

There are halakhot with regard to valuations that are lenient and others that are stringent; how so? Both in the case of one who took a vow of valuation to donate the fixed value of the most attractive among the Jewish people and in the case of one who took a vow of valuation to donate the fixed value of the most unsightly among the Jewish people, he gives the fixed payment of fifty sela, shekels, to the Temple treasury (see Leviticus 27:3). And if one said: It is incumbent upon me to donate the assessment of another to the Temple treasury, he gives the price for that person if sold as a slave, a sum that can be more or less than fifty shekels.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נו
נוא(ערכין יג:) אחד שהעריך את נוה בישראל ואת הכעור שבישראל נותן ג׳ סלעים (נדרים סו.) בנות נות הן אלא שעניות מנוולתן. ס״א נאות:
ערך תבל
תבלב(חולין נט.) והתנן ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיץ מין במינו וכו׳ פי׳ נותן תבלין במאכל של חולין כגון פלפלין או כמון או שאר מיני תבלין (שבת פט:) תבלין כדי לתבל ביצה קלה ורמינהי תבלין שנים ושלשה שמות ממין אחד זו משנה בפרק שני בערלה כגון פילפל ופלפל ארוך ופלפל לבן (חולין קיא) ואי מתבל בה בתבלין כוליה אסור (פסחים קטז) בואו וקחו לכם תבלין למצוה פי׳ קנמון ונמצא בו זכר לתבן שבטיט (בבא בתרא טז) ברא הקב״ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין (נדרים נא) תבל היא תבלין יש בה מי שניא הדא ביאה מכולהו ביאות פי׳ יש בזו טעם יותר מאחרות כלומר כל ביאות של היתר ותפשה בזו מה הנאה יש בזו משאר ביאות של היתר וכן פי׳ תועבה עשו שניהם תועה אתה בה הנחתה כל ביאות של היתר וכולי. (ערכין יג) לא היו אומרין לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כדי ליתן תבלין בנעימה פי׳ לפי שקול הילדים הוא דק היה קולן מנעים את השיר׳ כמו התבלין המנעימים את המאכל:
א. [שעהן.]
ב. [ווירצען. מענגען.]
נאה שבישראל – שוה מאה מנה אין נותן אלא נ׳ סלע.
שהעריך – שאמר ערך פלוני עלי.
ומפרטים: יש בערכין להקל ולהחמיר, כיצד? אחד שהעריך, כלומר, שאמר על מי שהוא בן עשרים ועד ששים שנה: ״ערך פלוני עלי״, בין את הנאה שבישראל, ששוויו רב אילו היה נמכר כעבד, ובין את הכעור שבישראל, ששוויו מועט — נותן את הערך הקצוב בתורה, חמשים סלע (ויקרא כז, ג), ואולם אם אמר: ״הרי דמיו עלי״נותן את שוויו, כאילו היה נמכר כעבד בשוק.
There are halakhot with regard to valuations that are lenient and others that are stringent; how so? Both in the case of one who took a vow of valuation to donate the fixed value of the most attractive among the Jewish people and in the case of one who took a vow of valuation to donate the fixed value of the most unsightly among the Jewish people, he gives the fixed payment of fifty sela, shekels, to the Temple treasury (see Leviticus 27:3). And if one said: It is incumbent upon me to donate the assessment of another to the Temple treasury, he gives the price for that person if sold as a slave, a sum that can be more or less than fifty shekels.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) גְּמָ׳: יֵשׁ בַּעֲרָכִין לְהָקֵל וְכוּ׳ וּלְהַחְמִיר כֵּיצַד אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ כּוּ׳.: בְּיִשְׂרָאֵל אִין בַּגּוֹיִם1 לָא.

GEMARA: The mishna states: There are halakhot with regard to valuations that are lenient and others that are stringent; how so? Both in the case of one who took a vow of valuation to donate the fixed value of the most attractive among the Jewish people and in the case of one who took a vow of valuation to donate the fixed value of the most unsightly among the Jewish people, he gives the fixed payment of fifty sela to the Temple treasury. The Gemara infers from this that if the vow of valuation referred to a Jew, yes, he pays the fixed value; but if one took a vow of valuation to donate the fixed value of gentiles, he does not pay the fixed value.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בעובד כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בישראל אין – כלומר את הנאה שבישראל קתני ולא תנא את הנאה שבעובד כוכבים (אפילו עובד כוכבים) לימא מתני׳ כו׳:
גמ׳ בעובד כוכבים לא – שאם אמר ישראל ערך עובד כוכבים פלוני עלי לא אמר כלום דעובד כוכבים אינו נערך.
ב גמרא שנינו במשנה: יש בערכין להקל ולהחמיר, כיצד? אחד שהעריך את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל נותן חמישים סלע. ומדייקים מלשון המשנה: בישראלאין [כן], בגוים — לא, ושואלים:
GEMARA: The mishna states: There are halakhot with regard to valuations that are lenient and others that are stringent; how so? Both in the case of one who took a vow of valuation to donate the fixed value of the most attractive among the Jewish people and in the case of one who took a vow of valuation to donate the fixed value of the most unsightly among the Jewish people, he gives the fixed payment of fifty sela to the Temple treasury. The Gemara infers from this that if the vow of valuation referred to a Jew, yes, he pays the fixed value; but if one took a vow of valuation to donate the fixed value of gentiles, he does not pay the fixed value.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) לֵימָא מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כר״מכְּרַבִּי מֵאִיר דִּתְנַן גּוֹי1 ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נֶעֱרָךְ אֲבָל לֹא מַעֲרִיךְ.

The Gemara asks: If so, let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as we learned in a mishna (5b): With regard to a gentile, Rabbi Meir says: He is valuated in a case where a Jew says: It is incumbent upon me to donate the fixed value of this gentile; but a gentile does not take a vow of valuation to donate his fixed value or the value of others.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נערך אבל לא מעריך – טעמא מפרש בפ״ק (לעיל דף ה:).
לימא מתניתין [האם נאמר שמשנתנו] היא שלא כשיטת ר׳ מאיר, הסבור שמעריכים את הגוי, דתנן [ששנינו במשנה]: גוי, ר׳ מאיר אומר: נערך על ידי ישראל, אבל לא מעריך?
The Gemara asks: If so, let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as we learned in a mishna (5b): With regard to a gentile, Rabbi Meir says: He is valuated in a case where a Jew says: It is incumbent upon me to donate the fixed value of this gentile; but a gentile does not take a vow of valuation to donate his fixed value or the value of others.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא ר״מרַבִּי מֵאִיר הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ גּוֹי1 נָמֵי אֶלָּא

The Gemara answers: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as it can be claimed that the same is true, i.e. that even if one took a vow of valuation to donate the fixed value of a gentile, he also pays the fixed amount. But
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: יש לפרש את משנתנו אפילו תימא [תאמר] שהיא כשיטת ר׳ מאיר, ויש לומר כי הוא הדין שאפילו בגוי נמי [גם כן] מדובר, אלא
The Gemara answers: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as it can be claimed that the same is true, i.e. that even if one took a vow of valuation to donate the fixed value of a gentile, he also pays the fixed amount. But
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144