×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא סוטה ח׳.גמרא
;?!
אָ
הָתָם קָיְימָא אדְּמַסְּקִינַן לַהּ וּמַחֲתִינַן לַהּ כְּדֵי לְיַיגְּעָהּ דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר בבֵּית דִּין מַסִּיעִין אֶת הָעֵדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי שֶׁתִּטָּרֵף דַּעְתָּן עֲלֵיהֶן וְיַחְזְרוּ בָּהֶן.: שֶׁשָּׁם מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת וְכוּ׳.: בִּשְׁלָמָא סוֹטוֹת דִּכְתִיב {במדבר ה׳:י״ח} וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה׳ מְצוֹרָעִין נָמֵי דִּכְתִיב {ויקרא י״ד:י״א} וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר וְגוֹ׳ אֶלָּא יוֹלֶדֶת מַאי טַעְמָא. אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּאָתְיָין וְקָיְימָין אַקּוּרְבָּנַיְיהוּ דְּתַנְיָא גאֵין קׇרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב אֶלָּא אִם כֵּן עוֹמֵד עַל גַּבָּיו אִי הָכִי זָבִין וְזָבוֹת נָמֵי דאה״נאִין הָכִי נָמֵי וְתַנָּא חֲדָא מִינַּיְיהוּ נְקַט. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן האֵין מַשְׁקִין שְׁתֵּי סוֹטוֹת כְּאַחַת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לִבָּהּ גַּס בַּחֲבֶירְתָּהּ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה אֶלָּא ואָמַר קְרָא {במדבר ה׳:י״ג} אוֹתָהּ לְבַדָּהּ. ות״קוְתַנָּא קַמָּא הָכְתִיב אוֹתָהּ ת״קתַּנָּא קַמָּא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּדָרֵישׁ טַעַם דִּקְרָא וּמָה טַעַם קָאָמַר מָה טַעַם אוֹתָהּ לְבַדָּהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לִבָּהּ גַּס בַּחֲבֶירְתָּהּ. מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ רוֹתֶתֶת. וְרוֹתֶתֶת מִי מַשְׁקִין וְהָא אֵין עוֹשִׂין מִצְוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת. דִּתְנַן אֵין מַשְׁקִין שְׁתֵּי סוֹטוֹת כְּאַחַת זוְאֵין מְטַהֲרִין שְׁנֵי מְצוֹרָעִין כְּאַחַת חוְאֵין רוֹצְעִין שְׁנֵי עֲבָדִים כְּאַחַת טוְאֵין עוֹרְפִין שְׁתֵּי עֲגָלוֹת כְּאַחַת ילְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת. אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב כָּהֲנָא לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּכֹהֵן אֶחָד כָּאן בִּשְׁנֵי כֹּהֲנִים.: וְהַכֹּהֵן אוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ.: תָּנוּ רַבָּנַן {במדבר ה׳:י״ח} וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה אֵין לִי אֶלָּא רֹאשָׁהּ גּוּפָהּ מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר הָאִשָּׁה אִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וּפָרַע אֶת רֹאשָׁהּ מְלַמֵּד שֶׁהַכֹּהֵן סוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ.: ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה לִבָּהּ וְכוּ׳.: לְמֵימְרָא דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה חָיֵישׁ לְהִרְהוּרָא וְרַבָּנַן לָא חָיְישִׁי. וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ דְּתַנְיָא הָאִישׁ מְכַסִּין אוֹתוֹ פֶּרֶק אֶחָד מִלְּפָנָיו וְהָאִשָּׁה שְׁנֵי פְּרָקִים אֶחָד מִלְּפָנֶיהָ וְאֶחָד מִלְּאַחֲרֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁכּוּלָּהּ עֶרְוָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים כהָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה. אָמַר רַבָּה הָכָא טַעְמָא מַאי שֶׁמָּא תֵּצֵא מב״דמִבֵּית דִּין זַכָּאִית וְיִתְגָּרוּ בָּהּ פִּרְחֵי כְהוּנָּה הָתָם הָא מִסְתַּלְּקָא וְכִי תֵּימָא אָתֵי לְאִיגָּרוֹיֵי באחרניית׳בְּאַחְרָנְיָיתָא הָאָמַר רָבָא גְּמִירִי דְּאֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּמַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת. אָמַר רָבָא דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה אדר׳אַדְּרַבִּי יְהוּדָה קַשְׁיָא דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן ל״קלָא קַשְׁיָא אֶלָּא אָמַר רָבָא דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה אדר׳אַדְּרַבִּי יְהוּדָה ל״קלָא קַשְׁיָא כִּדְשַׁנִּיןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
התם קיימא [שם היא עומדת] בעזרה, שהרי שם יושב בית הדין! ומשיבים: דמסקינן לה ומחתינן לה [שמעלים אותה ומורידים אותה] כדי לייגעה, שמא מתוך כך תודה מעצמה. דתניא [שכן שנינו בברייתא] כעין סיבה זו: ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: בית דין מסיעין את העדים בדיני נפשות ממקום למקום, כדי שתטרף (תתבלבל) דעתן עליהן ויחזרו בהן ממה שהעידו אם היו משקרים. א שנינו במשנה ששם, בשער המזרח, משקין את הסוטות ומטהרים את המצורעים והיולדות. ושואלים: בשלמא [נניח] סוטות צריכות לעמוד שם, משום דכתיב [שנאמר]: ״והעמיד הכהן את האשה לפני ה׳⁠ ⁠״ (במדבר ה, יח) ושער המזרח הוא בדיוק ממול הקודש (״לפני ה׳⁠ ⁠״), מצורעין נמי [גם כן] עומדים שם, דכתיב [שנאמר]: ״והעמיד הכהן המטהר את האיש המיטהר... לפני ה׳״ (ויקרא יד, יא), אלא יולדת מאי טעמא [מה טעם] עומדת היא שם? אילימא [אם תאמר] משום דאתיין וקיימין אקורבנייהו היולדות באות ועומדות על קורבנן], דתניא כן שנינו בברייתא]: אין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן בעליו עומד על גביו בשעת הקרבתו, וכיון שלפני הבאת הקרבן אסור להן להכנס למקדש, כדין מחוסרי כפרה, לכן הן עומדות בשער המזרח שמותר להן לעמוד בו. אולם אי הכי [אם כך] אם זו הסיבה — זבין וזבות שגם הם מחוסרי כפרה נמי [גם כן] שיבואו לשם! ומשיבים: אין הכי נמי [כן, כך הוא גם כן] והתנא חדא מינייהו נקט [אחת מהם אחז] לדוגמה, ואף שאר מחוסרי כפרה בכלל. ב תנו רבנן [שנו חכמים]: אין משקין שתי סוטות כאחת, כדי שלא יהא לבה של האחת גס בחבירתה שכשרואה שיש אחרת עימה שאינה מודה, אף היא מתחזקת ואינה מתביישת ואינה מודה. ר׳ יהודה אומר: לא מן השם הוא זה, לא זה הטעם, אלא אמר קרא [הכתוב]: ״והקריב אתה הכהן והעמידה לפני ה׳⁠ ⁠״ (במדבר ה, טז), ״אותה״ — משמע לבדה. ושואלים: והתנא קמא [הראשון] מה הוא אומר על כך? הכתיב [הרי נאמר] ״אתה״ להדגשה והטעם ששותה לבד אינו משום שליבה גס בחבירתה אלא גזירת הכתוב! ומשיבים: דעת התנא קמא [הראשון] דעת ר׳ שמעון היא, דדריש [שדורש] את טעם דקרא [הכתוב] ומה שאמר — בלשון ומה טעם קאמר [אומר]: מה טעם הדגישה תורה ״אותה״ לבדה — כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה. ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם למעשה] אם הטעם הוא משום לבה גס בחבירתה או שזו גזירת הכתוב? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל לגבי אשה שהיתה רותתת (רועדת) מפחד ובכל זאת אינה מודה, שבמקרה כזה הרי עינינו רואות שאין לבה גס בה, ולשיטת ר׳ שמעון אין צורך להשקותה לבדה. ושואלים: אפילו אם היתה רותתת מי [האם] משקין שתים בבת אחת? והא [והרי] יש טעם אחר שלא להשקות שתים כאחת, שהרי אמרו אין עושין מצות חבילות חבילות, שאם אינו עושה כל מצוה לעצמה הרי זה מזלזל בכבוד המצוות. דתנן כן שנינו במשנה]: אין משקין שתי סוטות כאחת, ואין מטהרין שני מצורעין כאחת, ואין רוצעין שני עבדים כאחת, ואין עורפין שתי עגלות כאחת, לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות. ואם כן אף לשיטת ר׳ שמעון בכל מקרה אין משקים שתי סוטות כאחת, ונמצא שאין הבדל בין שיטתו לשיטת ר׳ יהודה! אמר אביי ואיתימא [ויש אומרים] רב כהנא: לא קשיא [אין זה קשה], כאן בכהן אחד לכל הדעות אינו משקה שתי סוטות בבת אחת. כאן בשני כהנים אין כאן עשיית מצוות חבילות, ולדעת ר׳ שמעון אם אחת מהן רותתת אפשר להשקות את שתיהן בבת אחת. ג שנינו במשנה: והכהן אוחז בבגדיה וקורעם או פורמם... עד שהוא מגלה את ליבה. תנו רבנן [שנו חכמים] על מה שנאמר ״ופרע את ראש האשה״ (במדבר ה, יח), אין לי שהכהן פורע (מגלה) אלא את ראשה, גופה מנין שהוא פורע — תלמוד לומר: ״האשה״ לרבות שאר חלקי גופה. אם כן מה תלמוד לומר באופן מיוחד ״ופרע את ראשה״ — מלמד שהכהן לא רק מגלה את שערה, אלא גם סותר את שערה אם היה קלוע. ד שנינו במשנה שר׳ יהודה אומר: אם היה לבה (חזה) נאה — לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותר. ושואלים: למימרא [האם לומר] שר׳ יהודה חייש להרהורא [חושש להרהור עבירה] ולכן אוסר לגלות שיער או לב נאה, ורבנן לא חיישי [וחכמים אינם חוששים] לכך? והא איפכא שמעינן להו [והרי ההיפך מזה שמענו אותם אומרים], דתניא כן שנינו בברייתא]: האיש שנתחייב סקילה, סוקלים אותו ערום ובכל זאת מכסין אותו פרק (חתיכת בד) אחד מלפניו במקום הערוה, והאשה מכסים אותה שני פרקים, אחד מלפניה ואחד מלאחריה, מפני שכולה ערוה, גם מאחוריה, אלו דברי ר׳ יהודה. וחכמים אומרים: האיש נסקל כשהוא ערום, ואין האשה נסקלת כשהיא ערומה כלל, אלא כשהיא לבושה! אמר רבה: בדרך כלל אין ר׳ יהודה חושש להרהור עבירה, אלא הכא טעמא מאי [כאן טעם הדבר מהו] — שמא תצא מבית דין זכאית, ויתגרו בה פרחי כהונה המצויים בבית המקדש ורואים אותה חשופה. התם [שם] הנסקלת — הא מסתלקא [הרי היא מסתלקת] מן העולם בסקילתה ואין מקום להרהור. וכי תימא [ואם תאמר]: אתי לאיגרויי באחרנייתא [באים על ידי כך להתגרות באחרות] — האמר [הרי אמר] רבא: גמירי [למודים אנו] שאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות. אמר רבא: וכי מדברי ר׳ יהודה אדר׳ [על דברי ר׳] יהודה קשיא [קשה], דרבנן אדרבנן לא קשיא דברי חכמים על דברי חכמים לא קשה]? הלא גם בסברתם יש סתירה — האם חוששים או אין חוששים להרהור! אלא אמר רבא: דר׳ יהודה אדר׳ יהודה דברי ר׳ יהודה על דברי ר׳ יהודה] לא קשיא [קשה], כדשנין [כפי שתירצנו],מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144