×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וַאֲפִילּוּ מְלֹא חַרְדָּל.
that it renders impure everything within it, and this is the halakha even if it is full of mustard seeds, in which case most of the seeds do not come in contact with the sides of the vessel, and nevertheless all the mustard seeds become impure.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ואפילו מלא חרדל – שהכלי אינו נוגע בכולו אלא במה שסמוך לדפנות והאמצעיים מיטמאין מן האויר ואי אתה יכול לומר שזה מטמא את זה שהרי אין כביצה בכל אחד ועוד אין אוכל מטמא אוכל ועוד אם כן זה שני וזה שלישי והשלישי לא יעשה רביעי לטמא את האמצעיים.
רש״י בד״ה מק״ו כו׳ בקל וחומר מה כלי כו׳ הד״א:
ואפילו הכלי מלא גרגרי חרדל, שרוב גרגרי החרדל אינם נוגעים בדפנותיו, ולמרות זאת הם נטמאים.
that it renders impure everything within it, and this is the halakha even if it is full of mustard seeds, in which case most of the seeds do not come in contact with the sides of the vessel, and nevertheless all the mustard seeds become impure.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא וִיהֵא כְּלִי חֶרֶס מִיטַּמֵּא מִגַּבּוֹ מק״ומִקַּל וְחוֹמֶר וּמָה כׇּל הַכֵּלִים שֶׁאֵין מִיטַּמְּאִין מֵאֲוִירָן מִיטַּמְּאִין מִגַּבָּן כְּלִי חֶרֶס שֶׁמִּיטַּמֵּא מֵאֲוִירוֹ אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּטַמֵּא מִגַּבּוֹ.

Rav Adda bar Ahava said to Rava: And let it be derived that an earthenware vessel becomes impure from contact of an impure item with its outer side by means of an a fortiori inference: If all the other types of vessels, which do not become impure from the presence of an impure item in their airspace, become impure from contact of an impure item with their outer side, then with regard to an earthenware vessel, which becomes impure from the presence of an impure item in its airspace, isn’t it logical that it will become ritually impure from contact of an impure item with its outer side?
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך צרדא
צרדאא(פסחים קיא:) האי מאן דזגי אגירדא דדיקלא אחדה ליה רוח צרדה (חולין כה.) לא שקלי מידי מפתורא כי נקיט איניש כסא בידיה משום דקשי לרוח צרדה פי׳ דאי הוה ההוא כוס שני מהדר פרצופיה לאחוריה כההיא דרבה בר נחמני המפורש (בבא מציעא פג):
א. [איין שלעכטער ווינד וואס פערדרייט דאם געזיכט ארינטער.]
ויהא כלי חרס מיטמא מגבו – בנגיעה.
מק״ו – דתוכו גלי לך קרא מה שאין כן בשאר כלים וגבו בנגיעה ליתי בק״ו מה כלי שטף שאין מיטמאין מאוירן בלא נגיעה כדיליף לקמיה תוכו של זה ולא תוכו של אחר.
מיטמאין מגבן – בנגיעה כדכתיב (ויקרא יא) וכל אשר יפול עליו וגו׳ עליו משמע דנגע ולא שנא גבו ולא שנא אוירו.
ומה כל הכלים שאין מיטמאין מאוירן כו׳ – וא״ת מה לכל הכלים שכן נעשו אב הטומאה ובסמוך נמי דעבד ק״ו איפכא שיהו כל הכלים מיטמאין מאויר איכא למיפרך מה לכלי חרס שכן אין לו טהרה במקוה וי״ל דלאו מכח כלי עביד ק״ו אלא מכח גב ואויר ומיהו למאי דפרישית לעיל דהאי ק״ו הוי כמו מה מצינו דלא תקשה כל חד וחד תיקום אדוכתיה קשה דבמה מצינו ליכא למילף ליתן האמור של זה בזה דאיכא למיפרך כדפרישית ויש לומר כדפרישית לעיל שיש כאן שום סברא לעשות ק״ו אחד יותר מאחר ועוד האי ק״ו דהכא לא נקטיה כלל אלא לרווחא דמילתא דבסתם כלים כתיב טומאת מגע אף מגבן וכל הכלי אשר יגע בו הזב יטמא דמהיכא נמעט כלי חרס ולשאר כלים דילפינן טומאת אויר מק״ו היינו מכח גב ואויר ולהכי איצטריך תוכו של זה ולא תוכו של אחר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרש״י בד״ה מיטמאין מגבן בנגיעה כו׳ עליו משמע דנגע ול״ש גבו ול״ש אוירו עכ״ל ר״ל דהא דפסיקא ליה בשאר כלים דמטמאין מגבן היינו ע״כ משום דעליו הכי משמע דהא אכתי לא אסיק אדעתיה הך דרשא האי הוא דכי אין צמיד פתיל עליו כו׳ כדלקמן אך מ״ש ול״ש אוירו אינו מדוקדק לכאורה דמשמע אוירו ממש וא״כ לא הוה אצטריך למימר ויהיו כל הכלים מטמאין מאוירן מק״ו כו׳ ואולי לפרש״י אה״נ בלאו ק״ו נמי המ״ל הכי אלא לרווחא דמלתא נקט ק״ו וכה״ג כתבו התוס׳ בק״ו קמא ודו״ק:
תוס׳ בד״ה וחד לג״ש מופנית היא דה״מ למכתב וכל אשר יפול מהם בו כל אשר בו עכ״ל אע״ג דד׳ תוך כתיבי ליכא מופנה לג״ש דאיכא למימר ההוא דתוכו דליטמא אי הוה כתיב תוך סד״א דאצטרך כסברת המקשה דקאמר או אינו אא״כ נגע ולמעוטי גבו אתא כמ״ש התוס׳ לעיל ומדכתיב תוכו בוי״ו אתא באא״ע ליטמא תנהו לטמא תוכו של זה ולא של אחר וההוא תוכו דלטמא תוך אתא לגופיה ליטמא מאוירו ומדכתיב תוכו בוי״ו תוכו ולא תוך תוכו דהשתא ליכא מופנה כלל ואהא תירצו דבכל חדא ה״מ למכתב בו דהשתא בההוא דליטמא אי למעוטי גבי לכתוב כל אשר יפול מהם כו׳ ומדכתיב תוך אתא לג״ש ומדכתיב תוכו בוי״ו לדרוש תוכו של זה ולא של אחר וכן בההיא דלטמא לגופה לטמא מאוירו לא הוה אצטריך למכתב אלא כל אשר בו ומדכתיב תוך לג״ש ומדכתיב תוכו בוי״ו לתוכו ולא תוך תוכו והשתא הוה הג״ש מופנה מב׳ צדדים משום דלמופנה מצד אחד למדין ומשיבים והכא איכא למפרך מה לטמא שכן מטמא מגבו משא״כ בליטמא אבל בחדושי הרשב״א לא כתב כן אלא בההוא קרא דלטמא דהשתא לא הוה מופנה אלא מצד אחד ע״ש:
בפרש״י בד״ה תוכו ולא תוך כו׳ ואוכלין ומשקין בפנימי וטומאה באויר החיצון כו׳ עכ״ל לאו שהטומאה ממש דהיינו שהשרץ הוא עכשיו באויר החיצון אלא גם אם כבר נטמא החיצון הרי אוירו טמא ואפשר דלרבותא נקט הכי אבל התוספות שכתבו ועוד דאיכא חידוש יותר כו׳ כגון אם שרץ באויר כלי חרס פנימי ואוכלים בכלי חרס חיצון דטהור כו׳ עכ״ל לא ידענא למה להו למימר ואוכלין בכלי כו׳ דלגבי כלי חיצון גופיה המ״ל אם שרץ באויר כלי חרס פנימי אע״פ שפנימי טמא חוצץ הוא ולא נטמא החיצון מאוירו דאף ליטמא תוכו אמר רחמנא ולא תוך תוכו וצ״ע:
אמר ליה [לו] רב אדא בר אהבה לרבא: ויהא כלי חרס מיטמא מגבו, מקל וחומר: ומה כל שאר הכלים (שאינם כלי חרס) שאין מיטמאין מטומאה המצויה באוירןמיטמאין מגבן, אם נגעה בהם טומאה, כלי חרס שמיטמא מאוירואינו דין שיטמא מגבו?
Rav Adda bar Ahava said to Rava: And let it be derived that an earthenware vessel becomes impure from contact of an impure item with its outer side by means of an a fortiori inference: If all the other types of vessels, which do not become impure from the presence of an impure item in their airspace, become impure from contact of an impure item with their outer side, then with regard to an earthenware vessel, which becomes impure from the presence of an impure item in its airspace, isn’t it logical that it will become ritually impure from contact of an impure item with its outer side?
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר קְרָא {במדבר י״ט:ט״ו} וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו אֵיזֶהוּ כְּלִי שֶׁטּוּמְאָתוֹ קוֹדֶמֶת לְפִתְחוֹ הֱוֵי אוֹמֵר זֶה כְּלִי חֶרֶס וְכִי אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו הוּא דְּטָמֵא אהָא יֵשׁ צְמִיד פָּתִיל עָלָיו טָהוֹר.

The Gemara answers: Therefore, the verse states: “And every open vessel that has no sealed cover upon it is impure” (Numbers 19:15), indicating that its impurity is dependent upon the mouth of the vessel. Which is the vessel whose impurity hastily takes effect just after the impure item enters into its mouth? You must say that is an earthenware vessel. And it is when there is no sealed cover on it that the vessel becomes impure. But when there is a sealed cover on it, the vessel is pure, as the earthenware vessel does not become impure from contact of an impure item with its outer side.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיזהו כלי שטומאה קודמת לפתחו – כלומר שאין מטמא מגבו אלא דרך פתחו:
כלי פתוח – מדקפיד אפתיחה שמע מינה בכלי חרס קאי דאיזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו באיזה כלים הרגילה תורה את הטומאה להשכים ולמהר ולבא דרך פתחו.
הוי אומר זה כלי חרס – דכתב לך בגויה בדוכתא אחריתי אל תוכו.
הא יש צמיד פתיל עליו – שמצומדת מגופתו עליו לפיו יפה.
פתיל – מגופו.
טהור – ואף על פי שהוא באהל המת דקרא באהל המת מישתעי אלמא לא נטמא מגבו.
איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו הוי אומר זה כלי חרס – אבל אי לא כתיב פתוח ע״כ הוה מוקמינן ליה בכל הכלים ולא הוה ידעינן מאי למידרש מהוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים, אמר קרא [הכתוב] בדין הכלים הנמצאים באוהל המת: ״וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל (שאין מכסהו מהודק) עליו טמא הוא״ (במדבר יט, טו), ומשמע שטומאתו תלויה בפתחו, ויש לשאול: איזהו כלי שטומאתו קודמת (מקדימה) לפתחו, שנטמא ברגע שהטומאה נכנסת בפתחו — הוי אומר: זה כלי חרס, כפי שנאמר בטומאת השרץ: ״וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו״ וכו׳ (ויקרא יא, לג). ועל כלי זה אמר הכתוב שדווקא כי [כאשר] אין צמיד פתיל עליו הוא שטמא מפני שהטומאה נכנסת לאוירו, הא [הרי] אם יש צמיד פתיל עליו, ואין הטומאה נכנסת לאוירו — טהור, שאינו נטמא מגבו למרות שהוא באוהל המת.
The Gemara answers: Therefore, the verse states: “And every open vessel that has no sealed cover upon it is impure” (Numbers 19:15), indicating that its impurity is dependent upon the mouth of the vessel. Which is the vessel whose impurity hastily takes effect just after the impure item enters into its mouth? You must say that is an earthenware vessel. And it is when there is no sealed cover on it that the vessel becomes impure. But when there is a sealed cover on it, the vessel is pure, as the earthenware vessel does not become impure from contact of an impure item with its outer side.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְיִהְיוּ כׇּל הַכֵּלִים מִיטַּמְּאִין מֵאֲוִירָן מק״ומִקַּל וָחוֹמֶר וּמָה כְּלִי חֶרֶס שֶׁאֵין מִיטַּמֵּא מִגַּבּוֹ מִיטַּמֵּא מֵאֲוִירוֹ כׇּל הַכֵּלִים שֶׁמִּיטַּמְּאִין מִגַּבָּן אֵינוֹ דִּין שֶׁמִּיטַּמְּאִין מֵאֲוִירָן.

The Gemara suggests: And let it be derived that all the other vessels become impure from the presence of an impure item in their airspace by means of an a fortiori inference: If an earthenware vessel, which does not become impure from contact of an impure item with its outer side, becomes impure from the presence of an impure item in its airspace, then with regard to all the other vessels, which become impure from contact of an impure item with their outer side, isn’t it logical that they will become ritually impure from the presence of an impure item in their airspace?
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומה כלי חרס שאין מיטמא מגבו – כדאמרן.
ויהיו כל הכלים מיטמאין מאוירן מק״ו – ואם תאמר אם כן לא ליטמא מגבו דהשתא מיתוקמא בכולהו קרא דכל כלי פתוח דבכולם טומאה קודמת לפתחן וי״ל דמ״מ לא מוקמינן ליה אלא בכלי חרס דכתיב ביה טומאת אויר בהדיא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים מצד אחר: ויהיו כל שאר הכלים שאינם כלי חרס מיטמאין מאוירן, מקל וחומר: ומה כלי חרס שאין מיטמא מגבומיטמא מאוירו, כל הכלים שמיטמאין מגבןאינו דין שמיטמאין מאוירן?
The Gemara suggests: And let it be derived that all the other vessels become impure from the presence of an impure item in their airspace by means of an a fortiori inference: If an earthenware vessel, which does not become impure from contact of an impure item with its outer side, becomes impure from the presence of an impure item in its airspace, then with regard to all the other vessels, which become impure from contact of an impure item with their outer side, isn’t it logical that they will become ritually impure from the presence of an impure item in their airspace?
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר קְרָא תּוֹכוֹ תּוֹכוֹ שֶׁל זֶה וְלֹא תּוֹכוֹ שֶׁל אַחֵר.

The Gemara answers: Therefore, the verse states with regard to the carcasses of creeping animals: “And every earthenware vessel into which [tokho] any of them falls” (Leviticus 11:33), from which it is inferred: Tokho, i.e., the airspace, of this earthenware vessel renders the vessel impure, and not tokho, the airspace, of any other kind of vessel.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר קרא תוכו – כלומר תוכו של כלי חרש וכו׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים, אמר קרא [הכתוב] בענין שרצים: ״וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו״ (ויקרא יא, לג), להדגיש: תוכו של כלי זה, ולא תוכו של כלי אחר.
The Gemara answers: Therefore, the verse states with regard to the carcasses of creeping animals: “And every earthenware vessel into which [tokho] any of them falls” (Leviticus 11:33), from which it is inferred: Tokho, i.e., the airspace, of this earthenware vessel renders the vessel impure, and not tokho, the airspace, of any other kind of vessel.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהָנֵי תּוֹכוֹ הָא דַּרְשִׁינְהוּ.

The Gemara objects: How can the halakha be derived from the term tokho in that verse? But didn’t the Sages interpret these instances of tokho that appear in that verse and derive: Just as in the case of tokho that is stated with regard to transmitting impurity, the food is impure even though it did not come into contact with the vessel, so too, in the case of tokho that is stated with regard to the vessel becoming impure, the vessel is impure even though the impure item did not come into contact with it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הני תוכו הא דרשינהו – כלומר לעיל:
הא דרשינהו – חד לגופיה וחד לגזירה שוה דנאמר תוכו לטמא כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: והרי הני [אלה] פעמיים ״תוכו״ שכתובות בפסוק זה, הא דרשינהו [כבר דרשנו אותן] בתחילת הסוגיה ללמד: מה ״תוכו״ האמור לטמא — אף על פי שלא נגע, אף ״תוכו״ האמור ליטמא — אף על פי שלא נגע!
The Gemara objects: How can the halakha be derived from the term tokho in that verse? But didn’t the Sages interpret these instances of tokho that appear in that verse and derive: Just as in the case of tokho that is stated with regard to transmitting impurity, the food is impure even though it did not come into contact with the vessel, so too, in the case of tokho that is stated with regard to the vessel becoming impure, the vessel is impure even though the impure item did not come into contact with it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אַרְבְּעָה תּוֹכוֹ כְּתִיבִי {ויקרא י״א:ל״ג} תּוֹכוֹ תּוֹךְ תּוֹכוֹ תּוֹךְ.

The Gemara explains: Four instances of the term tokho from which halakhot can be derived are written: “Tokho is written, and tokh could have been written; those are two instances. Then, later in that verse, once again tokho is written, and tokh could have been written.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא ארבעה תוכו כתיבי תוך תוכו תוך תוכו – כלומר מצי למיכתב תוך מאי תוכו לדרשא הוא דאתא:
ארבעה קראי כתיבי – תרי תוכו ובכל חד הוה מצי למיכתב תוך וכתב תוכו.
ארבעה תוכו כתיבי חד לגופיה וחד לגזרה שוה. פי׳ דהוה ליה למכתב בחד תוך ובחד כל אשר בו יטמא, ומשום הכי מופנה לגזרה שוה. ורש״י ז״לא כתב דבכל חד הוה ליה למיכתב תוך. וא״כ לגזרה שוה מאן מופנהב.
א. ד״ה ארבעה.
ב. קושית רבינו הובאה בחידושי הרא״ה (בשטמ״ק עמ׳ תשעט), וביתר ביאור בחידושי הרשב״א, עיי״ש. ובחידושי הר״ן נתבארו דברי רבינו: ׳והקשו עליו א״כ לית בהו חד דמופנה לג״ש, דכולהו איצטריכו לגופייהו, חד לטמא וחד ליטמא, וחד תוכו של זה ולא תוכו של אחר, וחד תוכו ולא תוך תוכו. לכך פירשו דתוכו ליטמא ולטמא מופנה לגמרי, דהוה מצי למיכתב כל אשר בו יטמא, הילכך תוך לג״ש ווא״ו לתוכו של זה ולא תוכו של אחר. ואין זה מחוור אצלי, דהניחא למ״ד מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין, אלא למד״ד למדין ומשיבין וכו׳ מאי איכא למימר, דהא איכא למיפרך מה לטמא שכן חמורה מדתו שמטמא אחרים מגבו, אלא ודאי לאו ג״ש גמורה היא אלא גילוי מילתא׳. וראה חידושי הרשב״א שם, תוס׳ ד״ה וחד, ושטמ״ק שם.
ארבע תוכו כתיבי תוכו תוך תוכו [תוך] (תוכו תוכו). פירש רש״י ז״ל: דבכל חד הוה ליה למכתב תוך. ויש מקשים עליו אם כן ליכא מופנה כלל לגזירה שוה. דתרי לגופיה וחד ליטמא וחדא לטמא וחד לתוכו של זה וחד לתוכו ולא לתוך תוכו. ויש לומר דלאו גזירה שוה הוא אלא גלויי מילתא בעלמא, דכיון דהכא והכא כתיב תוך [וב]⁠לטמא על כרחין אף על גב דלא נגע אף דליטמא אף על גב דלא נגע, ומשום דברייתא נסיב לה בלשון גזירה שוה קאמר הכא חד לגזירה שוה, וברייתא על כרחיה לא סגיא דלא אמרה נאמר כאן ונאמר כאן. ויש מפרשים דתוכו דלטמא מופנה לגמרי, דהא מצי למכתב כל אשר בו יטמא, וכיון שכן תוך לגזירה שוה (וא׳) [והוי״ו] לתוכו של זה ולא לתוכו של אחר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: ארבעה ״תוכו״ כתיבי [כתובים] בפסוק זה, כיצד? נאמר ״תוכו״ והיה יכול לכתוב ״תוך״ — הרי שנים, ושוב נאמר ״תוכו״ והיה יכול לכתוב ״תוך״;
The Gemara explains: Four instances of the term tokho from which halakhot can be derived are written: “Tokho is written, and tokh could have been written; those are two instances. Then, later in that verse, once again tokho is written, and tokh could have been written.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) חַד לְגוּפֵיהּ וְחַד לג״שלִגְזֵרָה שָׁוָה וְחַד תּוֹכוֹ שֶׁל זֶה וְלֹא תּוֹכוֹ שֶׁל אַחֵר וְחַד בתּוֹכוֹ וְלֹא תּוֹךְ תּוֹכוֹ וַאֲפִילּוּ כְּלִי שֶׁטֶף.

One instance is to teach the halakha itself, that the vessel renders the food in its airspace ritually impure, and one instance is to teach the verbal analogy from which it is derived that the vessel becomes impure without contact with the impure item; and one source is to teach that tokho, the airspace, of this earthenware vessel renders the vessel impure, and not tokho of any other kind of vessel; and one source is to teach tokho, food in the airspace of an impure earthenware vessel becomes impure, but not tokh tokho, not food that is in the airspace of a vessel that is within an earthenware vessel, and even if that inner vessel is one of the other types of vessel purified through rinsing in the water of a ritual bath.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חד לג״ש – כדאמרינן לעיל כלומר נאמר תוכו ליטמא וכו׳ וחד תוכו ולא תוך תוכו כלומר דכתב וכל אשר בתוכו יטמא ולא תוך תוכו יטמא ואפי׳ כו׳:
כלי שטף העומד לתוך התנור שתנור זו כלי חרש [הוא] וכלי שטף1 זו כלי עור אבל פירות שבכלי שטף אין טמאין דכלי העומד בתוכו טמא ולא מה שבתוכו ומה אמר אפי׳ כלי שטף כלומר לא מבעיא כלי חרש דחשיב תוך דידיה וחשוב תוך תוכו אלא אפי׳ כלי שטף דאין חשוב תוך דידיה אפי׳ הכי מציל לפירות שבתוכו:
1. נראה דצ״ל וכלי שטף דהיינו כלי עור ומתכת ועץ היה בתוך התנור כל הפירות שהיו בתוך כלי שטף טהורין דכלי וכו׳.
ערך שטף
שטףא(זבין פרק ה) הנוגע בזב או שהזב נגע בו המסיט את הזב או שהזב מסיטו מטמא אוכלין ומשקין וכלי שטף במגע ולא במשא (זבחים ג. חולין כה.) תוכו ולא תוך תוכו ואפי׳ כלי שטף מציל פי׳ הן כלי עץ שנאמר וכל כלי עץ ישטף במים וכמו כן כלי נחשת שנאמר ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושטף במים:
א. [ארס שווענקען.]
חד לגופיה – תוך האמור לטמא לגופיה אתא שיטמא הכלי כל אוכלין ומשקין שבאוירו אע״פ שלא נגע.
וחד לג״ש – ללמוד על הכלי שיקבל טומאה מן האויר אע״פ שלא נגע בו השרץ כדאמרינן לעיל (דף כד:) נאמר תוכו לטמא כו׳.
תוכו ולא תוך תוכו ואפילו כלי שטף מציל – אם היה כלי מונח בתוך כלי חרס ופי הפנימי למעלה מפי החיצון כדמפרש בתורת כהנים ואוכלים ומשקין בפנימי וטומאה באויר החיצון אין האוכלין טמאין דלאו תוכו דכלי חרס נינהו אלא תוך תוכו ואפילו כלי שטף מציל ולא מיבעיא פנימי אם גם הוא של חרס דמציל דכיון דאינו מיטמא מגבו לא נטמא וחוצץ בפני הטומאה שבאויר החיצון אלא אפילו כלי שטף דמיטמא מגבו ואיכא למימר לא יחוץ בפני הטומאה מציל על האוכלין שבתוכו שהרי גם הוא לא נטמא וחוצץ דאי משום דנגע בחיצון חיצון ראשון הוא ואין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ואי משום דקאי באויר כלי חרס וכתיב וכל אשר בתוכו יטמא ה״מ אוכלין ומשקין אבל כלים אין מיטמאין דתניא בפסחים (דף כ.) יכול יהו כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס ת״ל כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכל ומשקין מיטמאין מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס.
כלי שטף – כל שאר כלים שאינם כלי חרס מיקרו כלי שטף על שם שיש להם טהרה במקוה.
וחד לגזירה שוה – מופנית היא דהוה מצי למכתב וכל אשר יפול מהם בו כל אשר בו.
ואפילו כלי שטף מציל – פירש בקונטרס דלא מיבעיא כלי חרס דאין מיטמא מגבו אלא אפילו כלי שטף דמיטמא מגבו מציל שגם כלי שטף אינו מקבל טומאה מאויר כלי חרס כדאמרינן בפסחים (דף כ.) וקשה לפירושו דאם כן מה חידוש יש בכלי שטף יותר מבכלי חרס ועוד דאיכא חידוש יותר בכלי חרס מבכלי שטף כגון אם שרץ באויר כלי חרס פנימי ואוכלין בכלי חרס חיצון דטהור אף ע״פ שהפנימי טמא דהוי רבותא טפי מבכלי שטף דאינו מקבל טומאה מאויר ונראה לפרש דקרא אצטריך לכלי שטף אף על גב דלאו מיניה הוא מחריב ביה אבל כלי חרס דמיניה הוא בלאו קרא ידעינן דחוצץ ומחריב ביה וכן מוכח בשמעתא קמייתא דזבחים (דף ג:) דפריך ומי אמר רבא חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת פסולה על מי שמחוייב עולה כשרה אלמא דמינה מחריב בה דלא מינה לא מחריב בה ותנן אפילו כלי שטף מציל ומשני התם גלי קראי דארבעה תוכו כתיבי.
וחד תוכו ולא תוך תוכו ואפילו כלי שטף מציל. פירש״י ז״לא לא מיבעיא פנימי של חרס דמציל, אלא אפילו פנימי של שטף דמקבל טומאה מגבו ואיכא למימר לא יחוץ בפני הטומאה, מציל הוא על האוכלין שבתוכו, שהרי גם הוא לא נטמא וחוצץ, ואי משום דנגע בחיצון, חיצון ראשון הוא ואין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה, ואי משום דקאי באויר כלי חרס וכתיבב כל אשר בתוכו יטמא, הני מילי אוכלין ומשקין אבלג כלים אין מטמאין מאויר כלי חרס, דתניא בפסחיםד יכול יהו כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס, ת״ל כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל, אוכלין ומשקין מיטמאין מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס.
ואיכא דקשיא ליה למה לי תוכו, הא מדינא נפקא שאין הכלי מקבל טומאה מאויר כלי חרס וחוצץ בפני הטומאהה. לאוו מילתא היא, דאיצטריך סד״א אע״ג דכלי טהור מ״מ אוכלין שבתוכו באויר חיצון הם והתורה העידה עליו לטמא כל מה שבאוירו, קמ״ל תוכו ולא תוך תוכו. כך פירש לנוז רבינו נ״רח. ואפי׳ כלי שטף דקאמר, לאו משום דלהכי מיצטריך קרא, אלא הכי קאמר דתוכו אתא למעוטי תוך תוכו שאינו כתוכו, וממילא ממעטי כל הכלים דאפי׳ כלי שטף ממעיט, דהא אין הכלי מקבל טומאהט.
ויש לפרשי דקרא לכלי שטף איצטריך, דכלי חרס כיון דמינה הוא פשיטא דמחריב בה, והכיכ אמרינן בשמעתא קמייתא דזבחיםל חטאת ששחטה על מי שמחויב חטאת פסולה על מי שמחוייב עולה כשרה, ופריך אלמא דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה והתניא תוכו ולא תוך תוכו ואפי׳ כלי שטף מציל, ומשני ארבעה תוכו כתיבי ואידך תוכו ולא תוך תוכו ואפילו כלי שטף מציל, וזה עיקר.
ואיכא למידק מנא לן לאפוקי תוך תוכו דמטמא, כגון שרץ בפנימי שלא יטמאנו לחיצוןמ. דתניא בסיפראנ אל תוכו כשיפול לתוכו טמא ולא כשיפול לתוך תוכו, כיצד, חבית שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור והשרץ בחבית ואוכלין ומשקין בתנור טהורין וכו׳, כל אשר בתוכו ולאס מה שבתוך תוכו כיצד השרץ בתנור וכו׳. והכי נמי אמרינן בנדה בפרק יוצא דופןע גבי שרץ בקומטו והכניסו לאויר התנור תוכו אמר רחמנא ולא תוך תוכו וכו׳. והכא הא אפיקתינהו לכולהו תוך תוכו. איכא למימר מגזרה שוה הוא דקיימא ליה לתנא, דכיון דמיעט רחמנא תוך תוכו בלטמא, ואיתקוש לטמא וליטמא מגזרה שוה דחד תוך, ממילא תוך תוכו אף ליטמאפ אינו מטמאצ.
א. ד״ה תוכו בשינויים, וראה הגהת שטמ״ק אותיות ד-ו.
ב. ויקרא יא, לג.
ג. בכי״ל ובנדפס נשמט מכאן עד ׳דתניא׳.
ד. כ, א.
ה. בחידושי הר״ן: ׳דהא מעטיה קרא מדכתיב מכל האוכל אשר יאכל וכו׳, וכיון שאין הכלי מטמא, פשיטא שהוא מציל מפני הטומאה לפירות שבתוכו׳.
ו. בכי״ל: ולאו.
ז. בכי״ל ליתא תיבה זו.
ח. וכן הובא בחידושי הרא״ה (הובא בשטמ״ק עמ׳ תשפד) בשם רבינו יהודה בר יקר רבו של רבינו.
ט. פסחים שם. וראה חידושי הר״ן, ובכנסת הראשונים זבחים ג, ב אות נא.
י. כן פירשו תוס׳ ד״ה ואפילו, ובתוס׳ חיצוניות ותוס׳ רבינו פרץ, הובאו בשטמ״ק עמ׳ תשפא ואילך. וראה שם קטע המתחיל ומצאתי בגליון. והובאו דברי רבינו בחידושי הרא״ה שם.
כ. כי״פ: דהכי.
ל. ג, ב.
מ. בחידושי הרשב״א ביתר ביאור: ׳ואיכא למידק דהכא לא מצריך לתוך תוכו אלא חד קרא דלטמא ובתו״כ משמע דצריך נמי מיעוטא דלא תוך תוכו דליטמא׳ וכו׳.
נ. שמיני פרשה ז ה״ז-ח.
ס. בכי״פ: לא.
ע. מב, ב.
פ. יש מגיהין: ׳תוך תוכו בליטמא... אף לטמא אינו מטמא׳. אולם כנוסח שלפנינו בדברי רבינו כ״ה בנדפס ובכל כתבי היד, וכ״ה בחידושי הרשב״א: ׳יש מי שתירץ... דכיון דמיעט רחמנא תוך תוכו בלטמא אף בליטמא אינו מטמא׳. ויתרה מזו, בתחילת הדיבור כתב הרשב״א שם: ׳דהכא לא מצריך לתוך תוכו אלא חד קרא דלטמא ובתו״כ משמע דצריך נמי מיעוטא דלא תוך תוכו דליטמא׳. הרי שמה שדרשו בתו״כ שאינו מטמא השרץ שבתוך החבית, לזה קורא הרשב״א: ליטמא. וקשה להגיה בכל המקומות. וראה בשטמ״ק הוצ׳ אופק עמ׳ תשפו הערה 121, שפירש דברי רבינו בנוסח שלפנינו שהנידון הוא הנמצא בכלי החיצון, שאם הפירות בכלי הפנימי הרי הוא מטמא אותם, ואם השרץ בכלי הפנימי, הרי הפירות שבחיצון נטמאים ממנו. וצ״ע.
צ. בחידושי הרשב״א שם הקשה על רבינו: ׳ואינו מחוור דהא התם אמרינן דאיצטריך קרא לטהר מה שבתוך תוכו של כלי חרס ואיצטריך נמי לטהר מה שבאויר כלי חרס כשהטומאה בתוך תוכו דאי לאו הכי הוה אמינא דליטמא מק״ו, וצ״ע׳. וראה שטמ״ק שם הערה 133.
וחד לתוכו ולא תוך (ד)⁠תוכו ואפילו כלי שטף מציל. ואם תאמר לאפוקי תוך תוכו למה לי קרא, הא מדינא נפקא שהרי אין כלי מיטמא מאויר כלי חרס אפילו כלי שטף, דהא מיעטיה קרא, דכתיב (ויקרא יא, לד) מכל האוכל אשר יאכל, דתניא בפסחים (פסחים כ.) יכול יהו כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס ת״ל כל אשר בתוכו יטמא, וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין מיטמאין מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מיטמאים מאויר כלי חרס, וכיון שאין הכלי מיטמא אף הוא מציל בפני הטומאה לפירות שבתוכו. יש לומר אף על פי שהכלי אינו מטמא אי לאו מיעוטא דתוכו הוה אמינא שהפירות טמאין דכעומדין באוירו של חיצון הן, קא משמע לן תוכו ולא תוך תוכו.
ואיכא למידק דהכא לא מצריך לתוך תוכו אלא חד קרא דלטמא, ובתורת כהנים משמע דצריך נמי מיעוטא דלא תוך תוכו דלטמא, דאמרינן התם כל אשר בתוכו יטמא ולא מה שבתוך תוכו, כיצד חבית שנתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור שרץ בחבית ואוכלין ומשקין בתנור טהורין, ובתר הכי נסיב כל אשר בתוכו יטמא ולא מה שבתוך תוכו כיצד חבית שנתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור שרץ בתנור ואוכלין ומשקין בחבית טהורין. יש מי שתירץ דמגזירה שוה קמא אית ליה לתנא דכיון דמיעט רחמנא תוך תוכו בלטמא אף בלטמא אינו מטמא, ואינו מחוור. דהא התם אמרינן דאיצטריך קרא לטהר מה שבתוך תוכו של כלי חרס, ואיצטריך נמי לטהר מה שבאויר כלי חרס כשהטומאה בתוך תוכו, דאי לאו הכי הוה אמינא דליטמא מקל וחומר, וצ״ע.
כשם שכלי חרס מקבל טומאה מאוירו כך מטמא אוכלין מאוירו בלא נגיעה כיצד היה הכלי טמא והוא מלא חרדל אין צריך לומר שהוא מטמא מה שהוא נוגע בו כגון מה שהוא סמוך לדפנות אלא אף הגרגירים האמצעים טמאים טומאת הסמוכים לכלי בעצמה מצד אויר הכלי ואלו בדרך זה בכלי אחר לא נטמאו האמצעיים ושמא תאמר יטמאו מצד חבריהם הרי אין אוכל מטמא אחר אלא אם כן יש בו כביצה ואף בזו דוקא עד שלישי לתרומה ורביעי לקדש וכבר ביארנו מזה במסכת חגיגה בענין הכלי מצרף מה שבתוכו:
וכן אם נכנסו אוכלין לאויר הכלי ולא נגעו בו כלל טמאין ואע״פ שהושוו המדות באוירו בגבו אינו כן אלא אע״פ שאמרנו שאינו מקבל טומאה מגבו מטמא הוא אוכלין מגבו וכל זמן שיהו אוכלין נוגעין מגבו טמאין הדבר ידוע שכלי חרס העומד באוהל המת אם הוא פתוח טמא שהרי נתפשטה טומאת האהל באויר הכלי היה צמיד פתיל עליו טהור שהרי אין מיטמא מגבו:
היה כלי מונח בתוך כלי חרס ופי הפנימי למעלה מן החיצון ואוכלין ומשקין בפנימי וטומאה באויר החיצון אין אוכלין שבפנימי טמאין שאין זה תוכו של כלי חרס אלא תוך תוכו ואפי׳ היה כלי פנימי של עץ שהוא מיטמאו מגבו והיה לנו לומר שלא יחוץ בפני הטומאה הואיל ומ״מ כלי פנימי טהור שהרי אין כלי מקבל טומאה מאויר כלי חרס שלא נאמרה טומאת אויר כלי חרס אלא באוכלין ומשקין ומשום מגעו לכלי ראשון אין כאן שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה וכל שכן אם פנימי של חרס שהרי אינו מיטמא מגבו כלל:
זה שנכפל בדברינו שאין כלי חרס מיטמא מגבו פירושו שכל שאין טומאה נכנסת באוירו ואינו מיטמא כלל ומ״מ כל שנטמא אוירו נטמא כלו אפי׳ גבו ומתוך כך כל שנטמא אינו הטומאה אפי׳ מגבו ודבר זה פשוט הוא ולא הוצרכנו לכתבו אלא מפני שראינו קצת בני אדם טועים בה:
אע״פ שביארנו שגולמי כלי עץ מקבלין טומאה מ״מ אם ירד לחקיקת כלי זה על דעת שיחוק בה כדי החזקת סאה ולא חקק בה עדין אלא כדי החזקת קב הואיל ואינו ראוי בכדי מה שירדה בו מחשבתו תחלה אע״פ שהוא ראוי לאותה מלאכה בעצמה אינו מקבל טומאה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חד לגופיה [אחד לגופו] של הענין, לומר שמטמא כל אוכל שבאוירו, למרות שלא נגע בו. וחד [ואחד] לגזירה שוה, ללמד שגם הכלי עצמו נטמא מאוירו בלי מגע. וחד [ואחד] ללמד: תוכו של זה ולא תוכו של אחר, שכלים אחרים אינם מקבלים טומאה מאוירם. וחד [ואחד] בא ללמד: תוכו ולא תוך תוכו, שכלי שנמצא בתוך כלי חרס, מציל על מה שבתוכו מן הטומאה שבאויר כלי החרס, ואפילו היה זה כלי שטף, כלומר, כלי שאינו כלי חרס.
One instance is to teach the halakha itself, that the vessel renders the food in its airspace ritually impure, and one instance is to teach the verbal analogy from which it is derived that the vessel becomes impure without contact with the impure item; and one source is to teach that tokho, the airspace, of this earthenware vessel renders the vessel impure, and not tokho of any other kind of vessel; and one source is to teach tokho, food in the airspace of an impure earthenware vessel becomes impure, but not tokh tokho, not food that is in the airspace of a vessel that is within an earthenware vessel, and even if that inner vessel is one of the other types of vessel purified through rinsing in the water of a ritual bath.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְלֹא יְהוּ כׇּל הַכֵּלִים מִיטַּמְּאִין מִגַּבָּן אֶלָּא מִתּוֹכָן וּבִנְגִיעָה מק״ומִקַּל וְחוֹמֶר וּמָה כְּלִי חֶרֶס שֶׁמִּיטַּמֵּא מֵאֲוִירוֹ אֵינוֹ מִיטַּמֵּא מִגַּבּוֹ כׇּל הַכֵּלִים שֶׁאֵין מִיטַּמְּאִין מֵאֲוִירָן אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵין מִיטַּמְּאִין מִגַּבָּן.

The Gemara asks: And let it be derived that all the other vessels do not become impure from contact of an impure item with their outer sides, but rather from the presence of an impure item inside them and with contact with their inner sides by means of an a fortiori inference: If an earthenware vessel, which becomes impure from the presence of an impure item in its airspace, does not become impure from contact of an impure item with its outer side, then with regard to all the other vessels, which do not become impure from the presence of an impure item in their airspace, isn’t it logical that they do not become impure from contact of an impure item with their outer side?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובנגיעה כלומר דנגע בתוכו ויהא טמא ולא יהו כל הכלים מטמאין בגבן כלומר בכלי עץ וכו׳ אמר קרא וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל וגו׳ כלומר שזו כלי חרש האי הוא דכי אין צמיד פתיל טמא שזו כלי חרש וכו׳ אלא כל הכלים כלומר של עץ בין שיש צמיד פתיל ובין שאין צמיד וכו׳:
אלא מתוכן ובנגיעה – עד שיפול לתוכן ויגע בהן ונימא דהאי אשר יפול עליו על שוליו ועל דופנותיו מתוכו קאמר.
מק״ו ומה כלי חרס שמיטמא מאוירו – בלא נגיעה.
אין מיטמא מגבו – אפילו בנגיעה כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים עוד: ולא יהו (יהיו) כל שאר הכלים מיטמאין מגבן, אלא רק מתוכן ובנגיעה, ונלמד זאת מקל וחומר: ומה כלי חרס שמיטמא מאוירואינו מיטמא מגבו, כל הכלים שאין מיטמאין מאוירןאינו דין שאין מיטמאין מגבן?
The Gemara asks: And let it be derived that all the other vessels do not become impure from contact of an impure item with their outer sides, but rather from the presence of an impure item inside them and with contact with their inner sides by means of an a fortiori inference: If an earthenware vessel, which becomes impure from the presence of an impure item in its airspace, does not become impure from contact of an impure item with its outer side, then with regard to all the other vessels, which do not become impure from the presence of an impure item in their airspace, isn’t it logical that they do not become impure from contact of an impure item with their outer side?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר קְרָא {במדבר י״ט:ט״ו} וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא הַאי הוּא דְּכִי אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הָא יֵשׁ צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָהוֹר הָא כׇּל הַכֵּלִים בֵּין שֶׁיֵּשׁ צָמִיד פָּתִיל עֲלֵיהֶם בֵּין שֶׁאֵין צָמִיד פָּתִיל עֲלֵיהֶם מִיטַּמְּאִין.:

The Gemara answers: Therefore, the verse states: “And every open vessel that has no sealed cover upon it is impure” (Numbers 19:15), from which it is derived: This earthenware vessel (see Leviticus 11:33) is the one that when there is not a sealed cover upon it, it is impure, but when there is a sealed cover upon it, it is pure. But with regard to all the other vessels, whether there is a sealed cover upon them or whether there is not a sealed cover upon them, they become impure.
רש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר קרא וכל כלי פתוח – דמדאדכר פתיחה בכלי חרס קאמר וכתיב הוא למימרא דהאי הוא דתלייה רחמנא בצמיד פתיל מכלל דאינך אפילו יש צמיד פתיל עליהן טמאין אלמא מגבן נטמאו.
הא כל הכלים בין יש צמיד פתיל בין אין צמיד פתיל מטמאין. ואם תאמר לימא איפכא הא כל הכלים בין יש צמיד פתיל בין אין צמיד פתיל טהור, הא ליתא דבהדיא כתיב דכל הכלים מיטמאין באהל דכתיב (במדבר יט, יח) והזה על האהל ועל כל הכלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים, אמר קרא [הכתוב]: ״וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא״ (במדבר יט, טו), ונדייק: האי [זה], כלי חרס, הוא דכי [שכאשר] אין צמיד פתיל עליו הוא טמא, הא [אבל] אם יש צמיד פתיל עליוטהור, ואפילו נגעה טומאה בגבו; הא [אבל] כל שאר הכלים, בין שיש צמיד פתיל עליהם בין שאין צמיד פתיל עליהםמיטמאין, מפני שהטומאה באה להם גם מגבם.
The Gemara answers: Therefore, the verse states: “And every open vessel that has no sealed cover upon it is impure” (Numbers 19:15), from which it is derived: This earthenware vessel (see Leviticus 11:33) is the one that when there is not a sealed cover upon it, it is impure, but when there is a sealed cover upon it, it is pure. But with regard to all the other vessels, whether there is a sealed cover upon them or whether there is not a sealed cover upon them, they become impure.
רש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַתְנִי׳: גטָהוֹר בִּכְלֵי עֵץ טָמֵא בִּכְלֵי מַתָּכוֹת טָהוֹר בִּכְלֵי מַתָּכוֹת טָמֵא בִּכְלֵי עֵץ.:

MISHNA: That which is ritually pure in wooden vessels is ritually impure in metal vessels; that which is ritually pure in metal vessels is ritually impure in wooden vessels.
קישוריםעין משפט נר מצוהר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יו. הטהור בכלי עץ וכו׳. כגון פשוטי כלי עץ אע״פ שהוא כלי וראוי למלאכה, טהור, דכתי׳ וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ, ולא כתב על כלי עץ וכתב מכל כלי עץ, משמע מקצת כלי עץ ולא כל כלי עץ, דהיינו כלי שאין לו תוך וחלל. אי נמי דאיתקש כלי עץ לשק, דכתי׳ מכל כלי עץ או בגד או עור או שק, מה שק דיש לו בית קיבול אף כלי עץ נמי, לפיכך פשוטיהן טהורים.
טמא בכלי מתכות. מדנקט כלי עץ ולא נקט כלי מתכות. ובלבד שיהיו אותן הפשוטין כלים, כגון שפודין ואסכלאות, אבל חתיכות של ברזל שאינן ראויין להשתמש בהן טהורין.
טהור בכלי מתכות. כגון גולמי כלי מתכות, שהן כלים שאינן נגמרין לגמרי, שמחוסרין אפי׳ מלאכה אחת, כגון להחליקן ולצחצחן מבחוץ, אע״פ שבית קבול שלהן נגמר לגמרי, אפי׳ הכי טהורים הן, לפי שהן עשויין לכבוד ולהתכבד בהן בפני האורחין, ואין כבוד לבעלים אלא כשהן מצוחצחין. מה שאין כן בכלי עץ שכיון שנגמרה חטיטתן, אע״פ שלא החליקן ושפשפן, דרך העולם להשתמש בהן, לפי שאין דרך אנשים גדולים ועשירים להשתמש בכלי עץ אלא אנשים פחותים, והן אינם מקפידין בשפשופן ובחליקתן. אבל אם היו חסרים קצת מחטיטתן, אע״פ שיש להם בית קיבול גדול קב או קביים, טהורים הן עד שתגמר כל החטיטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה יש טהור בכלי עץ שכיוצא בו טמא בכלי מתכות, וטהור בכלי מתכות שכיוצא בו טמא בכלי עץ.
MISHNA: That which is ritually pure in wooden vessels is ritually impure in metal vessels; that which is ritually pure in metal vessels is ritually impure in wooden vessels.
קישוריםעין משפט נר מצוהר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גְּמָ׳: תָּנוּ רַבָּנַן דגּוֹלְמֵי כְּלִי עֵץ טְמֵאִין הפְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין וגּוֹלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת טְהוֹרִין זפְּשׁוּטֵיהֶן טְמֵאִין נִמְצָא טָהוֹר בִּכְלֵי עֵץ טָמֵא בִּכְלֵי מַתָּכוֹת טָהוֹר בִּכְלֵי מַתָּכוֹת טָמֵא בִּכְלֵי עֵץ.

GEMARA: The Sages taught in explanation of the mishna: Unfinished [golmei] wooden vessels that are receptacles and are fit for use but work remains to complete their crafting are susceptible to becoming impure. Flat wooden utensils are not susceptible to impurity. Unfinished metal vessels are not susceptible to impurity. Flat metal utensils are susceptible to becoming impure. It is found that that which is ritually pure in wooden vessels is ritually impure in metal vessels; that which is ritually pure in metal vessels is ritually impure in wooden vessels.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גולמי כלי עץ כדבעינן לפרושי לקמן:
ערך גלם
גלםא(שבת נו:) הא תירגמא אביי אליבא דרבא בגלמי. (חולין כה.) בגמרא הטהור בכלי עץ גולמי כלי עץ טמאין פשוטיהן טהורין גולמי כלי מתכות טהורין פשוטיהן טמאין כו׳. (ובפרק ג׳ בעדיות פרק י״ב בכלים) ד׳ דברים רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין כסוי טני של מתכת ושל בעלי בתים ותלוי המגרדות וגולמי כלי מתכות וכו׳ פי׳ כל כלי שהוא מוכן להתחיל להעשות ועדיין לא נעשה שמו גולם כדאמרינן כל העומד נשוף וכן אדם עד שלא נזרקה בו נשמה שמו גולם מלשון גלמי ראו עיניך וכן זה כלי מחט שאין לה ראש חד ולא נקב ומשום כן לא מטמא.
א. [אומפערטיגע זאך.]
גולמי – שלא נגמרה כל מלאכתן כדמפרש ואזיל אבל נגמרה חקיקתן וראויין הן לתשמישן.
פשוטיהן – אפילו נגמרה מלאכתן.
טהורין – דאיתקש עץ לשק דכתיב (ויקרא יא) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק מה שק מטלטל מלא וריקן אף כל מטלטל מלא וריקן.
גולמי כלי מתכות טהורין – ולקמן מפרש טעמא.
פשוטיהן טמאין – אם נגמרה כל מלאכתן דכלי מתכות לא איתקוש לשק וטומאת כלי מתכות כתוב בפרשת מדין (במדבר לא) אך את הזהב ואת הכסף וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא בפירוש משנתנו תנו רבנן [שנו חכמים]: גולמי כלי עץ כלומר, כלי עץ שיש להם בית קיבול, וראויים למלאכתם, אלא שעדיין לא נגמרה עשייתם — הרי הם כבר טמאין, ראויים לקבל טומאה. אבל פשוטיהן, כלי עץ שטוחים, שאין להם בית קיבול, כגון לוח — טהורין. ואילו גולמי כלי מתכות, שראויים למלאכתם, אלא שלא נגמרה כל עשייתם — טהורין, אבל פשוטיהן כגון מחט — טמאין, אם הם ראויים למלאכה. נמצא שהטהור בכלי עץ (כלי פשוט) — טמא בכיוצא בו בכלי מתכות, ואילו טהור בכלי מתכות (גולם) — טמא בכלי עץ.
GEMARA: The Sages taught in explanation of the mishna: Unfinished [golmei] wooden vessels that are receptacles and are fit for use but work remains to complete their crafting are susceptible to becoming impure. Flat wooden utensils are not susceptible to impurity. Unfinished metal vessels are not susceptible to impurity. Flat metal utensils are susceptible to becoming impure. It is found that that which is ritually pure in wooden vessels is ritually impure in metal vessels; that which is ritually pure in metal vessels is ritually impure in wooden vessels.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) חוְאֵלּוּ הֵן גּוֹלְמֵי כְּלֵי עֵץ כֹּל שֶׁעָתִיד לָשׁוּף לְשַׁבֵּץ לְגָרֵר לְכַרְכֵּב לְהָטִיחַ בְּטוּנָס מְחוּסָּר כַּן אוֹ אוֹגֶן אוֹ אוֹזֶן טָמֵא מְחוּסָּר חֲטִיטָה טָהוֹר.

And these are the unfinished wooden vessels: Any vessel that one plans in the future to smooth, to set gems or ornaments in it, to plane it, to adorn it with grooves and protuberances, to rub it and smooth it with the skin of a tuna [tunas], or if it is lacking a base or a rim or a handle, the vessel is susceptible to becoming impure. If the vessel is lacking the hollowing necessary to render it a receptacle, it is not susceptible to impurity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל שעתיד לשוף אפלניר בלע״ז – לשבץ קליני״ר. לכרכם לשון צרקליש:
להטיח בטונס שטחין אותו להיות אדום:
מחוסר כן – כלומר שולים על מה שהכלי יושב:
ערך טנס
טנסא(חולין כה.) להטיח בטונס פי׳ שטוחין אותו להיות אדום (א״ב בנוסחאות כתוב באטינס ופי׳ רש״י דג ושפין בעורו כלי עץ להחליקן כדאמרינן משישופם בעור הדג):
ערך שבץ
שבץב(חולין כה.) לשבץ לגדר לכרכם להטיח בטונם פי׳ ענין ושבצת:
א. [פישהויט.]
ב. [פלעכטען.]
לשוף – לשפשף בדבר המחליקן ומצחצחן כמו שעושין בעשב שקורין אשפריל״א.
לשבץ – לשון משבצות מרמצן עשויין כמזלגים קטנים כמו ומפקי ליה ברמצא דפרזלא במסכת נדה (דף סב.) כלומר שמחוסרין לתקוע בהן מסמרות ומשבצות לנוי כמו שעושים בארגז הנשים.
לגרר – ברהיטנא להחליק.
לכרכב – שחוקק בהן חקיקות גדולות וכרכוב כדרך שעושים בכיסוי תיבות וספסלים.
להטיח בטונס – דג הוא כמו ששנינו באלו טרפות (לקמן סו:) אפונס ואטונס ושפין בעורו כלי עץ להחליק וכדאמר בסנהדרין (דף כ:) משישפשף בעור הדג.
או שמחוסר כן – בסיס לישב עליו.
אוגן – שפה לפיו כמו שעושין לכלי ששותין בו יין לנוי.
אוזן – אנש״א בלעז כמו שעושין לקופה ולנפה.
מחוסר חטיטה – טהור דלאו כלי הוא.
להטיח בטונס – הקשה ר״ת דבפ׳ שני דסנהדרין (סנהדרין כ:) אמר כלי עץ מאימתי מקבלים טומאה העריסה והמטה משישופם בעור הדג ותירץ דשיפה דהתם היינו להסיר את הקסמים הגדולים שמזיקין לישב עליה אבל שפייה דהכא אינה אלא לנוי בעלמא להחליקו ולצחצחו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואלו הן גולמי כלי עץ: כל שעתיד עוד לשוף (לשייף) אותו, לשבץ בו אבנים טובות וכדומה, או לגרר, להחליק אותו במפסלת, לכרכב, לעשות סביבו חריצים ובליטות לנוי, להטיח בטונס, לשפשף ולהחליק אותו בעור של דג, או כלי שהיה מחוסר כן (בסיס), או אוגן (שפה), או אוזן (ידית) — טמא כלומר, ראוי לקבל טומאה, כיוון שהוא ראוי למלאכתו. אבל אם היה מחוסר חטיטה, שעדיין לא נעשה בו בית קיבול — הרי הוא טהור.
And these are the unfinished wooden vessels: Any vessel that one plans in the future to smooth, to set gems or ornaments in it, to plane it, to adorn it with grooves and protuberances, to rub it and smooth it with the skin of a tuna [tunas], or if it is lacking a base or a rim or a handle, the vessel is susceptible to becoming impure. If the vessel is lacking the hollowing necessary to render it a receptacle, it is not susceptible to impurity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מְחוּסָּר חֲטִיטָה פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דְּחַק קְפִיזָא בְּקַבָּא.

The Gemara asks: Isn’t it obvious that if the vessel is lacking hollowing, it is not susceptible to becoming impure, as it is clearly not a vessel? The Gemara answers: No, it is necessary only in a case where one hollowed three log [kefiza] in a receptacle that he intends to hold one kav, which contains six log. Even though it is a receptacle, since the receptacle is incomplete it is not susceptible to impurity.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דחק קפיזא בקבא – כלי שבדעתו לחוק עד שיחזיק קבא חקק בו ג׳ לוגין ואע״פ שראוי למלאכה הואיל ולשם קב התחיל בו ודעתו להשלימו לא הוי גמר מלאכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: מחוסר חטיטה פשיטא [פשוט] שאינו מקבל טומאה, הרי אין זה כלי כלל! ומשיבים: לא צריכא [לא נצרכה] הלכה זו אלא במקרה דחק קפיזא בקבא [שחקק חלל של שלושה לוגים בתוך דבר שרוצה לחקוק בו קב שלם, ששה לוגים], שלמרות שיש לו בית קיבול, הואיל ולא נגמרה מלאכתו של כלי זה עצמו — אינו מקבל טומאה.
The Gemara asks: Isn’t it obvious that if the vessel is lacking hollowing, it is not susceptible to becoming impure, as it is clearly not a vessel? The Gemara answers: No, it is necessary only in a case where one hollowed three log [kefiza] in a receptacle that he intends to hold one kav, which contains six log. Even though it is a receptacle, since the receptacle is incomplete it is not susceptible to impurity.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) טוְאֵלּוּ הֵן גּוֹלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת כֹּל שֶׁעָתִיד

And these are the unfinished metal vessels: Any vessel that one plans in the future
עין משפט נר מצוהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וממשיכה הברייתא, ואלו הן גולמי כלי מתכות: כל שעתיד
And these are the unfinished metal vessels: Any vessel that one plans in the future
עין משפט נר מצוהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין כה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין כה., עין משפט נר מצוה חולין כה. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין כה., הערוך על סדר הש"ס חולין כה., רש"י חולין כה., תוספות חולין כה., ר"י מלוניל חולין כה. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין כה. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין כה. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין כה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין כה., מהרש"א חידושי הלכות חולין כה., פירוש הרב שטיינזלץ חולין כה., אסופת מאמרים חולין כה.

Chulin 25a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 25a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 25a, Attributed to R. Gershom Chulin 25a, Collected from HeArukh Chulin 25a, Rashi Chulin 25a, Tosafot Chulin 25a, Ri MiLunel Chulin 25a, Ramban Chulin 25a, Rashba Chulin 25a, Meiri Chulin 25a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 25a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 25a, Steinsaltz Commentary Chulin 25a, Collected Articles Chulin 25a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144