(1) 
אִיתְּמַר כֹּהֵן שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בֵּן חָלָל רַב חִסְדָּא אָמַר הַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר אֵין חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ כֹּל הֵיכָא דְּמֵת הָאָב לְאַחַר שְׁלֹשִׁים אדְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאֵין הַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ שֶׁהֲרֵי זָכָה אָבִיו בְּפִדְיוֹנוֹ.
אִיתְּמַר כֹּהֵן שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בֵּן חָלָל רַב חִסְדָּא אָמַר הַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר אֵין חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ כֹּל הֵיכָא דְּמֵת הָאָב לְאַחַר שְׁלֹשִׁים אדְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאֵין הַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ שֶׁהֲרֵי זָכָה אָבִיו בְּפִדְיוֹנוֹ.§ It was stated that in the case of a priest who married a divorcée and then died and left a son who was a priest disqualified due to flawed lineage [ḥalal] and has the status of a non-priest, Rav Ḥisda says: The son is obligated to redeem himself. Rabba bar Rav Huna says: He is not obligated to redeem himself. The Gemara explains: In any case that the father died after thirty days following the birth of the son, at which point the father was already obligated in his redemption, everyone agrees that the son is not obligated to redeem himself, as his father acquired his redemption money, i.e., it is as though he separated five sela coins and took the money for himself, since he is a priest.
הבן חייב לפדות את עצמו – דהוי כזר וצריך לפדות עצמו:
רבה בר רב הונא אמר אין הבן חייב לפדות עצמו – שאביו זכה בפדיונו והוא יורש נכסי אביו והנכסים פטורין:
ערך בעל נפש
בעל נפש – א(בראשית רבה נג) והוא בעולת בעל א״ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה רבנין אמרין מרתא דבעלה בכל מקום האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (בכורות מז:) המאושכן ובעל גבר פירוש שארוך ביותר הגיד עד הארכובה כמו שמפורש בגמר׳ (ובויקרא רבה קדושים תהיו) גדלי בשר בעלי גברים היו רבי אליעזר אומר אף בעלי הדלדולין פסול באדם פ׳ בלעז פו״רי שיוצאין בידי אדם (שבת קמה:) אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה הגמון וקומון ובעלי זמורה פי׳ בעלי זמורה שוטרים וי״א ליצנים כגון זמר. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמ׳ ובאו ובאו (סוטה כח) כשם שהמים בודקין. ירוש׳ המאררים כנגד רמ״ח אברים שבאיש ושבאשה. (מנחות פז) מירוח עכו״ם אינו פוטר גלגול עכו״ם אינו פוטר מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים פירוש בני אדם עשירים שלוקחים תבואה מעכו״ם ומישראל ואי אמרת דהאי דזבין מעכו״ם ליפטר דמרוח העכו״ם פוטר דזימנין דזבין מישראל ואמ׳ מעכו״ם זבין או תבואה שגדלה בשדהו ואמ׳ מעכו״ם זבנה כדי ליבטל עצמו מן המעשר. (חולין ו) רבי שמעון בן אלעזר שדריה רבי מאיר לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא אמר ליה ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה כלומר אם אתה גרגרן לשתות מיין הכותיים מוטב לך לשום סכין בלועיך פשטיה דקרא במאי כתיב בתלמיד היושב לפני רבו דתניא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין שאל לו ועשה לו קושיות ואם לאו תבין את אשר לפניך מה שיאמר לך ומדעתך ואל תלבין פניו ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה דדעתך ללמוד פרוש ממנו לדבר אחר (נדה טז) אמר רבי זירא מדברי כולן נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה רבא אמר בועל ושונה ואין בכך כלום כי תניא ההיא לטהרות. אמר ליה רבי אבא לרב אשי אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו. (פסחים מ) בעל נפש לא ילתות פירוש חסיד המתרחק מריח עבירה המדקדק על עצמו. וי״מ בעל נפש דכל שעה שאין לו אנינות הדעת שיכול לאכול כל פת. מכאן לבעל הקורה שנכנס בעוביה של קורה כלומר יעקב שהוליד בנים הרבה והכל בניו ובני בניו הוא מבקש רחמים יותר מאבותיו שלא הולידו אלא מעט.
א. [בעהערצטער פראם געמוטהליך.]
בן חלל – כישראל דמי וחייב בבכורה.
לאחר שלשים – ישנו במצות פדייה דכתיב (במדבר יח) ופדויו מבן חדש.
שהרי זכה אביו בפדיונו – דאי נמי יהיב (ליה) האב הוה מפריש ליה ושקיל ליה לנפשיה דהא כהן הוא וכיון דזכה האב בפדיונו מורישו לבנו עם שאר נכסיו.
הבן חייב לפדות את עצמו – דהא לא זכה האב בפדיונו אלא חייב הבן לפדות עצמו אע״ג דליכא חיובא באב וכן מתני׳ דתנן נתגיירה מעוברת נשתחררה מעוברת (כשר) ותימה דבפ״ק דקדושין (דף כט.) גמרינן ממצות הבן על האב דדרשינן תפדה תפדה אשה שאין אחרים מצווין לפדותה אינה מצווה לפדות עצמה וה״נ האי בן שאין אחרים מצווין לפדותו לא יהא חייב לפדות עצמו וי״ל דלא דמי האי בן לאשה דלא שייך בה בשום אב פדיון כלל אבל הכא אם היה לו אב ישראל היה חייב לפדותו.
בפרש״י בד״ה בן חלל כו׳ בבכורה הס״ד ובד״ה שהרי כו׳ הוה מפריש ליה כו׳ כצ״ל ובד״ה וה״ק בכור כו׳ והבא אחריו מבני השני כו׳ וה״ה דיש לפרש מבני הראשון ומאשה אחרת ודו״ק:
בד״ה כותב הרשאה כו׳ זכייה מעולם בנכסי כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה הבן חייב כו׳ מעוברת כשר כו׳ ר״ל דמתני׳ איירי אף בכשר שאינו חלל וק״ל:
א איתמר [נאמר], נחלקו אמוראים בשאלה הבאה: כהן שמת והניח בן בכור שהוא חלל, כגון שנשא אשה גרושה, ובנו נתחלל מקדושת הכהונה, ודינו כזר (בן ישראל) שאביו חייב לפדותו. רב חסדא אמר: הבן חייב לפדות את עצמו, ואילו רבה בר רב הונא אמר: אין חייב לפדות את עצמו. ומסבירים: כל היכא [כל מקום] שמת האב לאחר שלשים יום משנולד הבן, שאז כבר נתחייב אביו בפדיונו — דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שאין הבן חייב לפדות את עצמו, שהרי זכה אביו בפדיונו כאילו הפריש חמשה סלעים וזכה בהם לעצמו, שהרי הוא כהן.
§ It was stated that in the case of a priest who married a divorcée and then died and left a son who was a priest disqualified due to flawed lineage [ḥalal] and has the status of a non-priest, Rav Ḥisda says: The son is obligated to redeem himself. Rabba bar Rav Huna says: He is not obligated to redeem himself. The Gemara explains: In any case that the father died after thirty days following the birth of the son, at which point the father was already obligated in his redemption, everyone agrees that the son is not obligated to redeem himself, as his father acquired his redemption money, i.e., it is as though he separated five sela coins and took the money for himself, since he is a priest.
הכל
(2) כִּי פְּלִיגִי הֵיכָא דְּמֵת הָאָב בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם רַב חִסְדָּא אָמַר בהַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ דְּהָא לֹא זָכָה אָבִיו לְפִדְיוֹנוֹ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר אֵין הַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת עַצְמוֹ דַּאֲמַר לֵיהּ אָתֵינָא מִכֹּחַ גַּבְרָא דְּלָא מָצֵית לְאִשְׁתַּעוֹיֵי דִּינָא בַּהֲדֵיהּ.
They disagree when the father died within thirty days of the birth of the son, before the obligation of redemption had taken effect. Rav Ḥisda says the son is obligated to redeem himself, as his father did not acquire his redemption money. Rabba bar Rav Huna says the son is not obligated to redeem himself, as he can say to a priest who demands the redemption money from him: I come due to the strength of a man with whom you cannot enter into judgment, i.e., if my father were alive he would have separated five sela coins and taken the money for himself, and I inherit his claim.
They disagree when the father died within thirty days of the birth of the son, before the obligation of redemption had taken effect. Rav Ḥisda says the son is obligated to redeem himself, as his father did not acquire his redemption money. Rabba bar Rav Huna says the son is not obligated to redeem himself, as he can say to a priest who demands the redemption money from him: I come due to the strength of a man with whom you cannot enter into judgment, i.e., if my father were alive he would have separated five sela coins and taken the money for himself, and I inherit his claim.
קא אתינא מכח גברא דלא מצית משתעי דינא בהדיה – דאילו הוה אבא קיים לא מצית למיתבעיה דאי בתוך שלשים אכתי לא איחייב ואי לאחר שלשים איהו זכה בפדיונו שהרי הוא כהן הלכך אנא דאתינא מכחיה פטירנא:
לא זכה האב – דהא לא איחייב אב מעולם אלא בן נתחייב לאחר מיתת אביו ואיחייב ליה למיתביה לכהן אחר.
דאמר ליה – האי חלל לכהן אתינא מכח גברא כהן דלא מצית אישתעויי דינא בהדיה שאם היה אביו פודה אותו היה נוטל הפדיון לעצמו.
כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה היכא [במקום] שמת האב בתוך שלשים יום, שעדיין לא חלה חובת פדיון, רב חסדא אמר: הבן חייב לפדות את עצמו, דהא [שהרי] עדיין לא זכה אביו לפדיונו. ואילו רבה בר רב הונא אמר: אין הבן חייב לפדות את עצמו, דאמר ליה [שאומר לו] לכהן התובע ממנו את פדיונו: אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה [אני בא מכוח אדם שאין אתה יכול להתדיין איתו], שאילו היה אבי בחיים היה זוכה בפדיון לעצמו, ומכוחו אני בא.
They disagree when the father died within thirty days of the birth of the son, before the obligation of redemption had taken effect. Rav Ḥisda says the son is obligated to redeem himself, as his father did not acquire his redemption money. Rabba bar Rav Huna says the son is not obligated to redeem himself, as he can say to a priest who demands the redemption money from him: I come due to the strength of a man with whom you cannot enter into judgment, i.e., if my father were alive he would have separated five sela coins and taken the money for himself, and I inherit his claim.
הכל
(3) תְּנַן נִתְגַּיְּירָה מְעוּבֶּרֶת בְּכוֹר לַכֹּהֵן וְאַמַּאי לֵימָא לֵיהּ אָתֵינָא מִכֹּחַ גַּבְרָא דְּלָא מָצֵית לְאִשְׁתַּעוֹיֵי דִּינָא בַּהֲדֵיהּ שָׁאנֵי גּוֹי1 דְּלֵית לֵיהּ חַיִיס.
The Gemara raises a challenge to the opinion of Rabba bar Rav Huna: We learned in the mishna: If one married a woman who converted while she was pregnant, having been impregnated by a gentile, the child is a firstborn with regard to redemption from a priest and must redeem himself. But why is this the halakha? Let this son say to the priest: I come due to the strength of a man with whom you cannot enter into judgment, as his father is a gentile, from whom the redemption money cannot be claimed. The Gemara responds: The case of a gentile is different, as he has no lineage [ḥayis], i.e., this man is not considered his father’s son at all.
The Gemara raises a challenge to the opinion of Rabba bar Rav Huna: We learned in the mishna: If one married a woman who converted while she was pregnant, having been impregnated by a gentile, the child is a firstborn with regard to redemption from a priest and must redeem himself. But why is this the halakha? Let this son say to the priest: I come due to the strength of a man with whom you cannot enter into judgment, as his father is a gentile, from whom the redemption money cannot be claimed. The Gemara responds: The case of a gentile is different, as he has no lineage [ḥayis], i.e., this man is not considered his father’s son at all.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
לימא ליה קא אתינא מכח גברא – מכח עובד כוכבים דלא איחייב:
שאני הכא מש״ה הוי בכור לכהן דעובד כוכבים לית ליה חייס דאין אב לעובד כוכבים:
נתגיירה מעוברת – ולא ילדה עדיין מעולם אותו וולד בכור לכהן.
אמאי לימא ליה אתינא מכח גברא – דלא ציית דינא.
דלית ליה חייס – לגבי ישראל לית ליה שום יחס ואין זה בא מכחו דכקטן שנולד דמי.
ומנסים להביא ראיה ממשנתנו, תנן [ששנינו]: אשה שנתגיירה מעוברת וילדה את בנה הראשון כשהיא בת ישראל — הולד בכור לכהן, וצריך לפדות את עצמו. ואמאי [ומדוע]? לימא ליה [שיאמר לו] לכהן: אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה [אני בא מכוח אדם שאין אתה יכול להתדיין איתו], שהרי אינך יכול לדרוש את הפדיון מן האב הגוי! דוחים: שאני [שונה] גוי דלית ליה חייס [שאין לו ייחוס], שאין בנו מתייחס כלל אחריו.
The Gemara raises a challenge to the opinion of Rabba bar Rav Huna: We learned in the mishna: If one married a woman who converted while she was pregnant, having been impregnated by a gentile, the child is a firstborn with regard to redemption from a priest and must redeem himself. But why is this the halakha? Let this son say to the priest: I come due to the strength of a man with whom you cannot enter into judgment, as his father is a gentile, from whom the redemption money cannot be claimed. The Gemara responds: The case of a gentile is different, as he has no lineage [ḥayis], i.e., this man is not considered his father’s son at all.
הכל
(4) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן יָאסִינְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כֹּהֵן שֶׁמֵּת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וְהִנִּיחַ בֵּן חָלָל הַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא זָכָה הָאָב בְּפִדְיוֹנוֹ מֵת לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵין הַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת עַצְמוֹ שֶׁהֲרֵי זָכָה הָאָב בְּפִדְיוֹנוֹ.:
On this matter, the Gemara notes that Rabbi Shimon Yasinia says that Rabbi Shimon ben Lakish says, in accordance with the opinion of Rav Ḥisda: With regard to a priest who died within thirty days of the birth of his son and left a son who was a ḥalal, the son is obligated to redeem himself, as the father did not acquire his redemption money. If the father died after thirty days following the birth of the son, the son is not obligated to redeem himself, as his father already acquired his redemption money.
On this matter, the Gemara notes that Rabbi Shimon Yasinia says that Rabbi Shimon ben Lakish says, in accordance with the opinion of Rav Ḥisda: With regard to a priest who died within thirty days of the birth of his son and left a son who was a ḥalal, the son is obligated to redeem himself, as the father did not acquire his redemption money. If the father died after thirty days following the birth of the son, the son is not obligated to redeem himself, as his father already acquired his redemption money.
ומעירים: בענין זה שנחלקו בו חכמים, אמר ר׳ שמעון יאסיניא, אמר ר׳ שמעון בן לקיש כדעת רב חסדא: כהן שמת בתוך שלשים והניח בן חלל — הבן חייב לפדות את עצמו, שלא זכה האב בפדיונו. אם מת לאחר שלשים יום של הבן — אין הבן חייב לפדות את עצמו, שהרי זכה כבר האב בפדיונו.
On this matter, the Gemara notes that Rabbi Shimon Yasinia says that Rabbi Shimon ben Lakish says, in accordance with the opinion of Rav Ḥisda: With regard to a priest who died within thirty days of the birth of his son and left a son who was a ḥalal, the son is obligated to redeem himself, as the father did not acquire his redemption money. If the father died after thirty days following the birth of the son, the son is not obligated to redeem himself, as his father already acquired his redemption money.
הכל
(5) וְכֵן מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחֲרֵי בַּעְלָהּ ג׳ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְכוּ׳.:
§ The mishna teaches: And likewise a woman who did not wait three months after the death of her husband and she married and gave birth and it is unknown whether the son was born after a pregnancy of nine months and is the son of the first husband, or after seven months and is the son of the second husband, the son is a firstborn with regard to redemption from a priest but is not a firstborn with regard to inheritance.
§ The mishna teaches: And likewise a woman who did not wait three months after the death of her husband and she married and gave birth and it is unknown whether the son was born after a pregnancy of nine months and is the son of the first husband, or after seven months and is the son of the second husband, the son is a firstborn with regard to redemption from a priest but is not a firstborn with regard to inheritance.
ב שנינו במשנה: וכן מי שלא שהתה אחרי בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה בן שהוא בכור לאמו, ואין ידוע אם הוא בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון — הבן בכור לכהן, ואינו בכור לנחלה.
§ The mishna teaches: And likewise a woman who did not wait three months after the death of her husband and she married and gave birth and it is unknown whether the son was born after a pregnancy of nine months and is the son of the first husband, or after seven months and is the son of the second husband, the son is a firstborn with regard to redemption from a priest but is not a firstborn with regard to inheritance.
הכל
(6) בְּכוֹר לַנַּחֲלָה הוּא דְּלָא הָוֵי הָא כְּפָשׁוּט שָׁקֵיל וְאַמַּאי לֵיזִיל לְגַבַּי הַאי וְלִידְחֲיֵיהּ וּלְגַבַּי הַאי וְלִידְחֲיֵיהּ.
The Gemara infers: This son is not a firstborn with regard to inheritance, but he takes a share of the inheritance like an ordinary son. But why is he entitled to any inheritance? Let him go to that son of the first husband and he will reject him, by demanding proof that he is from his family, and likewise let him go to that son of the second husband and he will reject him in the same manner.
The Gemara infers: This son is not a firstborn with regard to inheritance, but he takes a share of the inheritance like an ordinary son. But why is he entitled to any inheritance? Let him go to that son of the first husband and he will reject him, by demanding proof that he is from his family, and likewise let him go to that son of the second husband and he will reject him in the same manner.
ליזיל לגבי האי לידחייה – דבנים של ראשון מצו מדחו ליה ולמימר ליה דשל אחרון הוית ובניו של אחרון מצי אמרו ליה בן של ראשון הוית:
ומדייקים: בכור לנחלה הוא דלא הוי [שאינו], הא [אבל] כבן פשוט שקיל [הוא נוטל]. ואמאי [ומדוע] יקבל חלק בנחלה? ליזיל לגבי האי ולידחייה [שילך אצל זה, בנו של הראשון, ושידחה אותו], ויאמר לו: הבא ראיה שאתה ממשפחתנו וטול נחלה, וכן ילך לגבי האי ולידחייה [אצל זה, בנו של השני, וגם הוא ידחה אותו] מאותו טעם!
The Gemara infers: This son is not a firstborn with regard to inheritance, but he takes a share of the inheritance like an ordinary son. But why is he entitled to any inheritance? Let him go to that son of the first husband and he will reject him, by demanding proof that he is from his family, and likewise let him go to that son of the second husband and he will reject him in the same manner.
הכל
(7) אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לַבָּא אַחֲרָיו וה״ק וְהָכִי קָאָמַר בְּכוֹר לַכֹּהֵן וְהַבָּא אַחֲרָיו אֵין בְּכוֹר לַנַּחֲלָה.
Rabbi Yirmeya says: This ruling that he is not a firstborn with regard to inheritance is necessary only with regard to the son who follows him, born to the second husband, to teach that he is not a firstborn with regard to inheritance, as this son of uncertain status might be his firstborn brother. And when the mishna states: The child is a firstborn with regard to redemption from a priest but is not a firstborn with regard to inheritance, this is what it is saying: This son of uncertain status is a firstborn with regard to redemption from a priest, and the son who follows him, born to the second husband, is not a firstborn with regard to inheritance.
Rabbi Yirmeya says: This ruling that he is not a firstborn with regard to inheritance is necessary only with regard to the son who follows him, born to the second husband, to teach that he is not a firstborn with regard to inheritance, as this son of uncertain status might be his firstborn brother. And when the mishna states: The child is a firstborn with regard to redemption from a priest but is not a firstborn with regard to inheritance, this is what it is saying: This son of uncertain status is a firstborn with regard to redemption from a priest, and the son who follows him, born to the second husband, is not a firstborn with regard to inheritance.
א״ר ירמיה – אין ודאי האי מצי למידחייה אלא לא נצרכה למיתני אלא לבא אחריו וה״ק איהו ספק בן תשעה לראשון ספק בן ז׳ לאחרון ודאי בכור לכהן הוא דפטר רחם הוא. (והוא) והבא אחריו אינו בכור לא לנחלה דמצי אחי למידחייה ולא לכהן [דאינו פטר רחם]:
ואמאי אינו בכור לנחלה לא זה ולא זה וליכתבו הרשאה להדדי האי ספק להאי הבא אחריו והאי להאי וליתבעוה לאחיה ממה נפשך דאי בכור אנא הבו לי חלק בכורה. ואי לאו בכור אנא דאנא בריה דראשון הבו לי בשביל אחי הבא אחרי שהרי הירשני לקבל ואידך נמי לימא הכי:
לא נצרכא – מתני׳ דקתני אינו בכור לנחלה אלא מההוא שבא אחריו אלא איהו לא שקיל מידי דבנו הראשון אומר לו לא בן ראשון אתה וכן בנו האחרון אומר לו.
והכי קאמר בכור לכהן – הוי האי ספק ממה נפשך דהאי פטר רחם הוא וחייב לפדות את עצמו והבא אחריו (מבני) השני אינו בכור לנחלה דאמרין ליה אחיו אותו ספק בן אבינו הוא ואתה אינך בכור.
אמר ר׳ ירמיה: לא נצרכא (נצרכה) הלכה זו שאינו בכור לנחלה, אלא לבן הבא אחריו מכל אחד מן האבות, שאינו בכור לנחלה, שמא ספק זה הוא אחיו הבכור. ולפי זה מה ששנינו: בכור לכהן ואינו בכור לנחלה — הכי קאמר [וכך אומר התנא]: בן מסופק זה הוא בכור לכהן, והבא אחריו אין בכור לנחלה.
Rabbi Yirmeya says: This ruling that he is not a firstborn with regard to inheritance is necessary only with regard to the son who follows him, born to the second husband, to teach that he is not a firstborn with regard to inheritance, as this son of uncertain status might be his firstborn brother. And when the mishna states: The child is a firstborn with regard to redemption from a priest but is not a firstborn with regard to inheritance, this is what it is saying: This son of uncertain status is a firstborn with regard to redemption from a priest, and the son who follows him, born to the second husband, is not a firstborn with regard to inheritance.
הכל
(8) וְלִכְתְּבוּ הַרְשָׁאָה לַהֲדָדֵי וְכִי תֵּימָא מתני׳ מַתְנִיתִין שֶׁלֹּא בְּהַרְשָׁאָה הָא מוֹקְמִינַן לַהּ קַמַּן דִּבְהַרְשָׁאָה.
The Gemara suggests: And let the son with uncertain status and the son who follows him write an authorization to one another, by which each grants the other the right to claim his own share. In this manner they can claim the double portion together, as one of them is certainly the firstborn. And if you would say that the mishna is dealing with a case where there was no authorization, we interpret it later on (see 49a) as referring to a situation where there was an authorization.
The Gemara suggests: And let the son with uncertain status and the son who follows him write an authorization to one another, by which each grants the other the right to claim his own share. In this manner they can claim the double portion together, as one of them is certainly the firstborn. And if you would say that the mishna is dealing with a case where there was no authorization, we interpret it later on (see 49a) as referring to a situation where there was an authorization.
וכי תימא מתניתין דקתני ואינו בכור לנחלה שלא בהרשאה קא מיירי – והא מוקמינן לה מתניתין לקמן דקתני אם לכהן אחר נתנו יחזיר להן חמש סלעים משום דבאין עליו בהרשאה:
ולכתבו הרשאה זה לזה – הספק והבא אחריו יכתוב אחד הרשאה לחבירו על חלקו וילך ויתבע לו הבכורה ממה נפשך אם אני בכור תנו לי בשביל עצמי ואם אחי בכור תנו לי בשביל אחי דהא או הספק או הבא אחריו בכור.
וכי תימא מתני׳ שלא בהרשאה – מיירי והכי קאמר אם לא כתבו הרשאות אין כאן בכור לנחלה.
הא מוקמינן ליה לקמן דבהרשאה קמיירי – דאמר אמר שמואל בבא בהרשאה אלא ודאי הרשאה לא מהניא כלל הכא.
ושואלים: ולכתבו [ושיכתבו] הספק והבא אחריו, כתב הרשאה להדדי [זה לזה], בו הם נותנים רשות זה לזה לתבוע את חלקו, וכך יתבעו את חלק הבכורה במשותף, שהרי אחד מהם בוודאי בכור! וכי תימא [ואם תאמר]: מתניתין [משנתנו] עוסקת שלא בהרשאה — הא מוקמינן לה קמן [הרי אנו מעמידים אותה לפנינו], בסוגיה להלן (מט,א) שמדובר בהרשאה!
The Gemara suggests: And let the son with uncertain status and the son who follows him write an authorization to one another, by which each grants the other the right to claim his own share. In this manner they can claim the double portion together, as one of them is certainly the firstborn. And if you would say that the mishna is dealing with a case where there was no authorization, we interpret it later on (see 49a) as referring to a situation where there was an authorization.
הכל
(9) מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יַנַּאי דא״ר דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי גהוּכְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִתְעָרְבוּ כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה.
The Gemara answers: The mishna, which indicates that there is no firstborn with regard to inheritance here, supports the opinion of Rabbi Yannai, as Rabbi Yannai says: In a case where two sons of two men became confused and it is unknown who is the father of whom, if the two sons were initially recognized and were ultimately intermingled, each writes an authorization to the other, and the other sons in each family cannot claim that these sons are not their brother.
The Gemara answers: The mishna, which indicates that there is no firstborn with regard to inheritance here, supports the opinion of Rabbi Yannai, as Rabbi Yannai says: In a case where two sons of two men became confused and it is unknown who is the father of whom, if the two sons were initially recognized and were ultimately intermingled, each writes an authorization to the other, and the other sons in each family cannot claim that these sons are not their brother.
מסייע ליה לרבי ינאי דאמר הוכרו ולבסוף נתערבו – כגון שתי נשים של שני אנשים שהוכרו וולדותיהן ואחר כך נתערבו ועכשיו כשהן באין כולן לירש דוחין אותן אחיהם דלכל אחד אמרי לאו אחינו אתה.
כותבין הרשאה זה לזה – האחד לחבירו על חלקו בנכסי אביו ובעל ההרשאה בא אצל יורשי שני האבות ואומר לכל אחד אם אחיכם אני תנו לי ואם זה אחיכם תנו לי חלקו וכן לבני השני. אבל לא הוכרו מעולם אין כותבין דלא היתה להם זכיה מעולם בנכסי [אביו] ומתני׳ נמי בדלא הוכרו מעולם דמעולם לא נודע איזה בכור ולא זכה אחד מהם בחזקת בכורה. הא דרבי ינאי בב״ב ביש נוחלין (דף קכז.).
ואומרים: משנתנו, ממנה עולה כי אין כאן דין בכור לנחלה, מסייע ליה [מסייעת לו] לר׳ ינאי, שאמר ר׳ ינאי: שני תינוקות של שני אנשים שנתערבו, ואין ידוע מי הוא בנו של מי, אם הוכרו הבנים מתחילה, מי הוא בנו של מי, ולבסוף נתערבו — כותבין הרשאה זה לזה, לתבוע חלק בנחלת כל אחד מן האבות, ואין הבנים האחרים יכולים לדחות כל אחד מהם ולומר שאינו אחיהם.
The Gemara answers: The mishna, which indicates that there is no firstborn with regard to inheritance here, supports the opinion of Rabbi Yannai, as Rabbi Yannai says: In a case where two sons of two men became confused and it is unknown who is the father of whom, if the two sons were initially recognized and were ultimately intermingled, each writes an authorization to the other, and the other sons in each family cannot claim that these sons are not their brother.
הכל
(10) לֹא הוּכְּרוּ וּבְסוֹף נִתְעָרְבוּ אֵין כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה.:
If they were not initially recognized and were ultimately intermingled, each does not write an authorization to the other, as even initially neither of them had any certain right to their father’s inheritance. Likewise, in the case of the uncertain son and the one who follows him in the mishna, neither one was ever recognized as his father’s firstborn. Therefore, writing an authorization is ineffective in claiming any inheritance.
If they were not initially recognized and were ultimately intermingled, each does not write an authorization to the other, as even initially neither of them had any certain right to their father’s inheritance. Likewise, in the case of the uncertain son and the one who follows him in the mishna, neither one was ever recognized as his father’s firstborn. Therefore, writing an authorization is ineffective in claiming any inheritance.
אבל לא הוכרו הבנים מתחילה כלל ובסוף נתערבו— אין כותבין הרשאה זה לזה, משום שלא היתה זכיה לאף אחד מהם אפילו רגע אחד בחלקו בנחלת אביו, ולכן אינו יכול לכתוב עליו הרשאה. ואף במשנתנו, הספק ואחיו הבא אחריו, מתחילה לא הוכר אף אחד מהם כבכור לאביו, ולכן אינם יכולים לכתוב על כך הרשאה.
If they were not initially recognized and were ultimately intermingled, each does not write an authorization to the other, as even initially neither of them had any certain right to their father’s inheritance. Likewise, in the case of the uncertain son and the one who follows him in the mishna, neither one was ever recognized as his father’s firstborn. Therefore, writing an authorization is ineffective in claiming any inheritance.
הכל
(11) מתני׳ מַתְנִיתִין : דאֵי זֶהוּ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן הַמַּפֶּלֶת שַׁפִּיר מָלֵא מַיִם מָלֵא דָּם מְלֵא גְּנִינִין הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וְהַמַּפֶּלֶת לְיוֹם אַרְבָּעִים הַבָּא אַחֲרֵיהֶם בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וּלְכֹהֵן.
MISHNA: Which is the offspring that is a firstborn both with regard to inheritance and with regard to redemption from a priest? In the case of a woman who miscarried a gestational sac full of water, or one full of blood, or one full of pieces of flesh; or one who miscarries a mass resembling a fish, or grasshoppers, or repugnant creatures, or creeping animals, or one who miscarries on the fortieth day after conception, the son who follows any of them is a firstborn with regard to inheritance and with regard to redemption from a priest.
MISHNA: Which is the offspring that is a firstborn both with regard to inheritance and with regard to redemption from a priest? In the case of a woman who miscarried a gestational sac full of water, or one full of blood, or one full of pieces of flesh; or one who miscarries a mass resembling a fish, or grasshoppers, or repugnant creatures, or creeping animals, or one who miscarries on the fortieth day after conception, the son who follows any of them is a firstborn with regard to inheritance and with regard to redemption from a priest.
ערך גנן
גנן – א(בכורות מז: כריתות ז: נדה כד:) במשנת המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים פירוש גנינים חתיכות של בשר ואינן שוין אלא יש בהן חתיכות גדולות כעדשה וקטנות כחרדל וראיה בגמרא בשלמא דם ומים ולא כלום הוא אלא גנינים אמאי אינה חוששת ניחוש שמא הוה ונימוח ומסקנא רבי אדא בר אהבה אמר גנינים תנן ופירושו גוונים הרבה ואם איתא דאיתמת כוליה בחד גוונא הוה קאי.
ערך טרטות
טרטות – ב(שבת לא.) מפני מה עיניהן של תרמודיים טרוטות מפני שדרים בין החולות. (נדרים סו:) שמא עיניה יפות טרוטות הן (סנהדרין קז: סוטה מז) עיניה טרוטות. (בכורות מז) טרוטות דמרמצן עיניה פי׳ שעפעפיו סגורות ואינן פתוחות אלא מעט (במכילתא וישיבו ויחנו לפני פי החירות) מה חירות הללו לא היו טרוטות אלא מוקפות כחצי גורן עגולה. ס״א תרוטות בערך ת׳ (א״ב פי׳ בלשון רומי עגולים ובפרט אם נוטים קצת לאורך).
א. [פליישקלומפען.]
ב. [לענגיכדיק.]
מתני׳ שפיר – עור הולד ממש.
גנינים – גוונים.
וחגבים – לאו וולד נינהו. וטעמא מפרש במס׳ נדה בהמפלת חתיכה (דף כב:) שלא נאמרה בהן יצירה כלגבי אדם.
ליום ארבעים – שנתעברה דמיא בעלמא הוא עד דמטי למחר דמ׳ יום הוי יצירת הוולד.
ג משנה אי זהו בכור לנחלה ולכהן: האשה המפלת שפיר, עור של עובר קודם שהחל לקבל צורת ולד, שהיה מלא מים, או מלא דם, או מלא גנינין (חתיכות בשר). וכן המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים, והמפלת ליום ארבעים של ההריון — הבא (הנולד) אחריהם נחשב בכור לנחלה וגם לכהן, מפני שאין הראשון נחשב כולד כלל להיחשב כ״פטר רחם״.
MISHNA: Which is the offspring that is a firstborn both with regard to inheritance and with regard to redemption from a priest? In the case of a woman who miscarried a gestational sac full of water, or one full of blood, or one full of pieces of flesh; or one who miscarries a mass resembling a fish, or grasshoppers, or repugnant creatures, or creeping animals, or one who miscarries on the fortieth day after conception, the son who follows any of them is a firstborn with regard to inheritance and with regard to redemption from a priest.
הכל
(12) היוֹצֵא דּוֹפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹר לֹא לַנַּחֲלָה וְלֹא לַכֹּהֵן ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הָרִאשׁוֹן לַנַּחֲלָה וְהַשֵּׁנִי לְחָמֵשׁ סְלָעִים.:
In the case of a boy born by caesarean section and the son who follows him, both of them are not firstborn, neither with regard to inheritance nor with regard to redemption from a priest. Rabbi Shimon says: The first son is a firstborn with regard to inheritance if he is his father’s first son, and the second son is a firstborn with regard to redemption from a priest for five sela coins, because he is the first to emerge from the womb and he emerged in the usual way.
In the case of a boy born by caesarean section and the son who follows him, both of them are not firstborn, neither with regard to inheritance nor with regard to redemption from a priest. Rabbi Shimon says: The first son is a firstborn with regard to inheritance if he is his father’s first son, and the second son is a firstborn with regard to redemption from a priest for five sela coins, because he is the first to emerge from the womb and he emerged in the usual way.
יוצא דופן, ולד שנולד בניתוח דרך דופן הרחם, ולא בדרך לידה, והולד שבא אחריו — שניהן אינן בכור, לא לנחלה ולא לכהן. ר׳ שמעון אומר: הראשון הוא בכור לנחלה, אם הוא בכור לאביו. אבל אינו בכור לכהן, מפני שאינו ״פטר רחם״, שלא יצא הראשון דרך פתח הרחם. והשני, כיון שנולד ראשון דרך פתח הרחם, הוא בכור לחמש סלעים, אבל לא בכור לנחלה.
In the case of a boy born by caesarean section and the son who follows him, both of them are not firstborn, neither with regard to inheritance nor with regard to redemption from a priest. Rabbi Shimon says: The first son is a firstborn with regard to inheritance if he is his father’s first son, and the second son is a firstborn with regard to redemption from a priest for five sela coins, because he is the first to emerge from the womb and he emerged in the usual way.
הכל
(13) גמ׳ גְּמָרָא : רִאשׁוֹן לַנַּחֲלָה לֹא {דברים כ״א:ט״ו} וְיָלְדוּ לוֹ בָּעֵינַן לְחָמֵשׁ סְלָעִים נָמֵי לָא {שמות י״ג:י״ב,ט״ו} פָּטַר רֶחֶם בָּעֵינַן.
GEMARA: The mishna teaches that neither a son born by caesarean section nor the son who follows him are firstborn, neither with regard to inheritance nor with regard to redemption from a priest. The Gemara explains: The first son, born by caesarean section, is not considered the firstborn with regard to inheritance, as we require fulfillment of the verse: “And they have borne him children” (Deuteronomy 21:15), written in the context of inheritance, and a caesarean section is not called a birth. Likewise, with regard to the redemption with five sela coins, this son is also not considered the firstborn, as we require fulfillment of the verse: “Whatever opens the womb” (Exodus 13:2), and he did not open his mother’s womb.
GEMARA: The mishna teaches that neither a son born by caesarean section nor the son who follows him are firstborn, neither with regard to inheritance nor with regard to redemption from a priest. The Gemara explains: The first son, born by caesarean section, is not considered the firstborn with regard to inheritance, as we require fulfillment of the verse: “And they have borne him children” (Deuteronomy 21:15), written in the context of inheritance, and a caesarean section is not called a birth. Likewise, with regard to the redemption with five sela coins, this son is also not considered the firstborn, as we require fulfillment of the verse: “Whatever opens the womb” (Exodus 13:2), and he did not open his mother’s womb.
ראשון לנחלה לא וילדו לו בעינן – מתוך פירוש הקונטרס משמע דמלשון לידה גמר וקשה דבנדה [ריש] פרק יוצא דופן (נדה מ.) (ברישי׳) מפרש דאין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה משום דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שמזרעת אבל מלשון לידה לא אלא יש לפרש דגמר הכא לידה [לידה] מהתם ור״ש דהכא לטעמיה כדאמר בסמוך דמרבי התם יוצא דופן (שם) מתלד דיושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה וא״ת דהתם קאמר דמודה ר״ש לענין קדשים שאינו קדוש דגמר מבכור דכתיב ביה פטר רחם ופריך וליגמר לידה לידה מאדם דמרבינן יוצא דופן מתלד שכן פשוט קדוש זכר במתנות ומשני מבכור אית לן למילף דנפישין שכן אמו בהמות קדשים פגול נותר וטמא והשתא הכא נמי נילף מבכור בהמה שכן בכור מבכור וי״ל דאינך נפישי שכן אדם מאדם ואינם קדושים ולא שייך בהם פגול נותר וטמא ובכור אדם דכהונה דכתיב ביה פטר רחם לא מצי ר״ש למילף מבכור לנחלה דגבי בכור אדם דפטר רחם לא כתיב לידה.
וילדו לו בעינן – תימה כיון דדרשינן קרא בבכור א״כ בפרק יש נוחלין (ב״ב דף קכז.) דדרשינן טומטום שנקרע ונמצא זכר דאינו ממעט בחלק בכורה דאמר קרא וילדו לו בנים עד שיהא בן משעת לידה והאי דאינו נוטל פי שנים דריש מוהיה הבכור עד שיהא בן משעת הווייה וכן בפ׳ מי שמת (שם דף קמב:) דרשינן בן שנולד לאחר מיתת אביו דאינו ממעט מחלק בכורה מדכתיב וילדו לו והא דאינו נוטל פי שנים דריש מדכתיב יכיר ואמאי כולהו מילתא תיפוק ליה מוילדו לו כיון דמוקמינן ליה בבכור וי״ל דאי לאו דכתיבי תרי קראי הוה מוקמינן ליה דוקא בבכור דאינו נוטל פי שנים דהיה מסתבר לאוקמי טפי בבכור שלא יטול חלק בבכורה מלהעמידו בפשוט שלא ימעט בחלק בכורה תדע דביוצא דופן דליכא תרי קראי דרשינן ליה לענין דאינו נוטל פי שנים ולא דרשינן ליה לומר דאינו ממעט.
בד״ה ראשון לנחלה לא וילדו לו בעינן כו׳ שאינו קדוש דגמר כו׳ פשוט קדוש זכר במתנות ומשני מבכור כו׳ ובכור אדם כו׳ לא כתב לידה הס״ד ואח״כ מ״ה וילדו לו כו׳ פי שנים והיה כו׳ ובד״ה אם נתנו עד שלא כו׳ קתני בתרוייהו פלוגתא כו׳ כצ״ל:
ד גמרא שנינו במשנה: יוצא דופן והולד הבא אחריו — שניהן אינן בכור, לא לנחלה ולא לכהן. ומסבירים: הראשון, יוצא הדופן, לנחלה לא נחשב בכור — מפני שלקיים את הכתוב ״וילדו לו״ (דברים כא, טו) בעינן [צריכים אנו], כפי שנאמר בענין בכור לנחלה, וזו אינה נחשבת לידה. וכן לחמש סלעים נמי [גם כן] לא נחשב בכור, משום ש״פטר רחם״ (שמות יג, ב) בעינן [צריכים אנו], והרי לא פטר (פתח תחילה) את הרחם.
GEMARA: The mishna teaches that neither a son born by caesarean section nor the son who follows him are firstborn, neither with regard to inheritance nor with regard to redemption from a priest. The Gemara explains: The first son, born by caesarean section, is not considered the firstborn with regard to inheritance, as we require fulfillment of the verse: “And they have borne him children” (Deuteronomy 21:15), written in the context of inheritance, and a caesarean section is not called a birth. Likewise, with regard to the redemption with five sela coins, this son is also not considered the firstborn, as we require fulfillment of the verse: “Whatever opens the womb” (Exodus 13:2), and he did not open his mother’s womb.
הכל
(14) שֵׁנִי לַנַּחֲלָה לֹא {דברים כ״א:י״ז} רֵאשִׁית אוֹנוֹ בָּעֵינַן לְחָמֵשׁ סְלָעִים נָמֵי לָא קָסָבַר בְּכוֹר לְדָבָר אֶחָד לָא הָוֵי בְּכוֹר.
Similarly, the second son who follows him is not considered the firstborn with regard to inheritance, as we require fulfillment of the verse: “For he is the first of his strength, the right of the firstborn is his” (Deuteronomy 21:17), and this son is not the first. In addition, he is also not considered the firstborn with regard to the redemption of five sela coins, as the tanna of the mishna holds: A firstborn for only one matter, i.e., he opened his mother’s womb but is not her first child, is not considered a firstborn with regard to redemption.
Similarly, the second son who follows him is not considered the firstborn with regard to inheritance, as we require fulfillment of the verse: “For he is the first of his strength, the right of the firstborn is his” (Deuteronomy 21:17), and this son is not the first. In addition, he is also not considered the firstborn with regard to the redemption of five sela coins, as the tanna of the mishna holds: A firstborn for only one matter, i.e., he opened his mother’s womb but is not her first child, is not considered a firstborn with regard to redemption.
וכן השני, הנולד אחריו, בכור לנחלה לא נחשב — משום ש״ראשית אונו״ בעינן [צריכים אנו], שנאמר: ״כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה״ (דברים כא, יז), וזה אינו הראשון. וכן לחמש סלעים נמי [גם כן] לא נחשב כבכור, שכן, קסבר [סבור הוא] התנא של משנתנו: בכור רק לדבר אחד, שהוא פטר רחם, אבל לא נולד ראשון לאמו, לא הוי [אינו נחשב] בכור לענין פדיון הבן.
Similarly, the second son who follows him is not considered the firstborn with regard to inheritance, as we require fulfillment of the verse: “For he is the first of his strength, the right of the firstborn is his” (Deuteronomy 21:17), and this son is not the first. In addition, he is also not considered the firstborn with regard to the redemption of five sela coins, as the tanna of the mishna holds: A firstborn for only one matter, i.e., he opened his mother’s womb but is not her first child, is not considered a firstborn with regard to redemption.
הכל
(15) רש״א רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הָרִאשׁוֹן לַנַּחֲלָה וְהַשֵּׁנִי לְחָמֵשׁ סְלָעִים ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר {ויקרא י״ב:ה׳} תֵּלֵד לְרַבּוֹת יוֹצֵא דּוֹפֶן.
§ The mishna teaches that Rabbi Shimon says: The first son is a firstborn with regard to inheritance if he is his father’s first son, and the second son is a firstborn with regard to redemption from a priest for five sela coins. The Gemara explains: The verse states: “And they have borne him children,” and a caesarean section is not called a birth. Rabbi Shimon conforms to his standard line of reasoning, as he says with regard to a verse that deals with the ritual impurity of a woman after childbirth: “But if she bears a girl” (Leviticus 12:5), that the apparently superfluous term “she bears” serves to include a child born by caesarean section, and the same applies with regard to a firstborn for inheritance.
§ The mishna teaches that Rabbi Shimon says: The first son is a firstborn with regard to inheritance if he is his father’s first son, and the second son is a firstborn with regard to redemption from a priest for five sela coins. The Gemara explains: The verse states: “And they have borne him children,” and a caesarean section is not called a birth. Rabbi Shimon conforms to his standard line of reasoning, as he says with regard to a verse that deals with the ritual impurity of a woman after childbirth: “But if she bears a girl” (Leviticus 12:5), that the apparently superfluous term “she bears” serves to include a child born by caesarean section, and the same applies with regard to a firstborn for inheritance.
לטעמיה דאמר – במס׳ נדה פ׳ יוצא דופן (דף מ.) ואם נקבה תלד לרבות יוצא דופן דהוי לידה מעליא ויושבת עליו ימי טומאה וטהרה הלכך גבי וילדו לו נמי לידה מעליא חשיב ליה דגמרינן מהתם.
ועוד שנינו במשנה, ר׳ שמעון אומר: הראשון, יוצא הדופן — בכור לנחלה, והשני — בכור לחמש סלעים. ומסבירים: אף שלענין נחלה נאמר ״וילדו לו״, ויציאה דרך דופן לכאורה אינה לידה, ר׳ שמעון הולך לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר: מה שנאמר ״תלד״ (ויקרא יב, ב) לענין טומאת לידה — הרי זה בא לרבות יוצא דופן, שגם הוא נחשב כילוד. ואם כן, גם לענין בכור לנחלה הרי זה בכלל ״וילדו לו״.
§ The mishna teaches that Rabbi Shimon says: The first son is a firstborn with regard to inheritance if he is his father’s first son, and the second son is a firstborn with regard to redemption from a priest for five sela coins. The Gemara explains: The verse states: “And they have borne him children,” and a caesarean section is not called a birth. Rabbi Shimon conforms to his standard line of reasoning, as he says with regard to a verse that deals with the ritual impurity of a woman after childbirth: “But if she bears a girl” (Leviticus 12:5), that the apparently superfluous term “she bears” serves to include a child born by caesarean section, and the same applies with regard to a firstborn for inheritance.
הכל
(16) וְהַשֵּׁנִי לְחָמֵשׁ סְלָעִים קָסָבַר בְּכוֹר לְדָבָר אֶחָד הָוֵי בְּכוֹר.:
And Rabbi Shimon also rules that the second son is a firstborn with regard to redemption from a priest for five sela coins, as he maintains: A firstborn for only one matter, i.e., one who opened his mother’s womb but is not her first child, is considered a firstborn with regard to the redemption of the firstborn, despite the fact that he is not his mother’s first child.
And Rabbi Shimon also rules that the second son is a firstborn with regard to redemption from a priest for five sela coins, as he maintains: A firstborn for only one matter, i.e., one who opened his mother’s womb but is not her first child, is considered a firstborn with regard to the redemption of the firstborn, despite the fact that he is not his mother’s first child.
בכור לדבר אחד – כגון שני דהוי בכור לרחמים הוי בכור לכהן אבל ראשון אע״ג דבכור לדבר אחד הוא דהא הוי בכור לוולדות ולזכרים אפ״ה לא הוי בכור דבפטר רחם תלא רחמנא.
בכור לדבר אחד הוי בכור – וא״ת מהאי טעמא גופיה דהיוצא דופן בכור לחמש סלעים ואע״ג דכתיב ביה פטר רחם כדאשכחן בסוף פ׳ שני (לעיל יט.) דתנן יוצא דופן והבא אחריו ר׳ טרפון אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו ומפרש בגמ׳ דמספקא ליה בכור לדבר אחד אי הוי בכור אי לאו ואע״ג דהתם נמי כתיב פטר רחם י״ל דסברת ר״ש חלוקה מר׳ טרפון ואע״ג דהבא אחריו פשיט ליה טפי דהוי בכור מר׳ טרפון מ״מ יוצא דופן גרע ליה וממעט ליה מפטר רחם.
ולדעת ר׳ שמעון, השני הוא בכור לחמש סלעים לכהן, מפני שקסבר [הוא סבור]: בכור רק לדבר אחד, שהוא פוטר תחילה את הרחם, הוי [הרי הוא] בכור, למרות שלא נולד ראשון לאמו.
And Rabbi Shimon also rules that the second son is a firstborn with regard to redemption from a priest for five sela coins, as he maintains: A firstborn for only one matter, i.e., one who opened his mother’s womb but is not her first child, is considered a firstborn with regard to the redemption of the firstborn, despite the fact that he is not his mother’s first child.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בכורות מז: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים בכורות מז:, עין משפט נר מצוה בכורות מז: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות מז:, הערוך על סדר הש"ס בכורות מז:, רש"י בכורות מז:, תוספות בכורות מז:, מהרש"א חידושי הלכות בכורות מז:, פירוש הרב שטיינזלץ בכורות מז:, אסופת מאמרים בכורות מז:
Bekhorot 47b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Bekhorot 47b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 47b, Attributed to R. Gershom Bekhorot 47b, Collected from HeArukh Bekhorot 47b, Rashi Bekhorot 47b, Tosafot Bekhorot 47b, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 47b, Steinsaltz Commentary Bekhorot 47b, Collected Articles Bekhorot 47b