ריבה להן – יותר על המנהג דכיון דלא צריך לאתנויי ואתני מזוני יתירי קאמר.
(1) 
רִיבָּה לָהֶן וּמַעֲשֶׂה נָמֵי בר׳ בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְיָא שֶׁאָמַר לִבְנוֹ צֵא שְׂכוֹר לָנוּ פּוֹעֲלִים הָלַךְ וּפָסַק לָהֶן מְזוֹנוֹת וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו אָמַר לוֹ בְּנִי אֲפִילּוּ אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶן כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בִּשְׁעָתוֹ לֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתְךָ עִמָּהֶן שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.
רִיבָּה לָהֶן וּמַעֲשֶׂה נָמֵי he has increased his obligation to them, since if he had meant to give them no more than the accepted amount, he would not have made any stipulation at all. The mishna then continues: And there is also a supporting incident involving Rabbi Yoḥanan ben Matya, who said to his son: Go out and hire laborers for us. His son went, hired them, and pledged to provide sustenance for them as a term of their employment, without specifying the details. And when he came back to his father and reported what he had done, Rabbi Yoḥanan ben Matya said to him: My son, even if you were to prepare a feast for them like that of King Solomon in his time, you would not have fulfilled your obligation to them, as they are the descendants of Abraham, Isaac, and Jacob.
ריבה להן, שכיון שלא הסתפק בשכירתם היתה כוונתו להוסיף להם מזונות יותר על המנהג. א ומעשה נמי [גם כן] בר׳ יוחנן בן מתיא, כפי שנאמר במשנה, שאמר לבנו: צא שכור לנו פועלים, הלך ופסק להן מזונות, וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אתה עושה להן, לפועלים ששכרת, כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן, לפי שהן בני אברהם יצחק ויעקב.
he has increased his obligation to them, since if he had meant to give them no more than the accepted amount, he would not have made any stipulation at all. The mishna then continues: And there is also a supporting incident involving Rabbi Yoḥanan ben Matya, who said to his son: Go out and hire laborers for us. His son went, hired them, and pledged to provide sustenance for them as a term of their employment, without specifying the details. And when he came back to his father and reported what he had done, Rabbi Yoḥanan ben Matya said to him: My son, even if you were to prepare a feast for them like that of King Solomon in his time, you would not have fulfilled your obligation to them, as they are the descendants of Abraham, Isaac, and Jacob.
הכל
(2) לְמֵימְרָא דִּסְעוּדְתָּא דְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עֲדִיפָא מִדִּשְׁלֹמֹה וְהָכְתִיב {מלכים א ה׳:ב׳} וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כור סוֹלֶת וְשִׁשִּׁים כור קָמַח עֲשָׂרָה בָּקָר בְּרִיאִים וַעֲשָׂרָה בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבּוּרִים אֲבוּסִים וְאָמַר גּוּרְיוֹן בֶּן אֲסִטְיוֹן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הַלָּלוּ לַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים ור׳ וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר הַלָּלוּ לְצִיקֵי קְדֵירָה.
The Gemara asks: Is this to say that the feast of Abraham, our forefather, was superior to that of King Solomon? But isn’t it written: “And Solomon’s provision for one day was thirty measures of fine flour, and sixty measures of meal; ten fat oxen, and twenty oxen out of the pastures, and a hundred sheep, beside harts, and gazelles, and roebucks, and fatted fowl” (I Kings 5:2–3). And Guryon ben Asteyon says in the name of Rav: These measures of flour mentioned in the verse were used merely for the bakers’ well-worked dough [la’amilan] that was placed in the pot to absorb the steam. And Rabbi Yitzḥak says: These measures of flour were used for meat pudding, a mixture of wine, flour, and leftover meat, in a pot.
The Gemara asks: Is this to say that the feast of Abraham, our forefather, was superior to that of King Solomon? But isn’t it written: “And Solomon’s provision for one day was thirty measures of fine flour, and sixty measures of meal; ten fat oxen, and twenty oxen out of the pastures, and a hundred sheep, beside harts, and gazelles, and roebucks, and fatted fowl” (I Kings 5:2–3). And Guryon ben Asteyon says in the name of Rav: These measures of flour mentioned in the verse were used merely for the bakers’ well-worked dough [la’amilan] that was placed in the pot to absorb the steam. And Rabbi Yitzḥak says: These measures of flour were used for meat pudding, a mixture of wine, flour, and leftover meat, in a pot.
ערך עמל
עמל – א(פסחים מב.) ועמילן של טבחים (בבא מציעא פו:) מעשה הללו לעמילן של טבחים פי׳ הפת שעושין לשאוב הזוהמה של קדירה (א״ב פי׳ בל׳ יוני ורומי חטה או מין דגן השרוי במים עד היותו רך ונכתש עד הפרד המורסן וסנו על פני המים וכאשר יושפכו המים והוסר המורסן יושם בכלי חרס חדשים הדגן תחת השמש עד יבושת כל הליחות ועושים המבשלים ממנו מאכלים שונים אבל בירושלמי א״ר חייא בר אבא לעמילן מביא מלילות שלא הביאו שליש וכותשן פי׳ עמלן בל׳ יוני באופן אחר מלילות או עומר שבלים ובזה תדע כי הלכו חז״ל בפי׳ מלות הרבה אחר ל׳ יוני).
א. [שטארץ אויס טייג.]
הללו – הקמח והסולת.
לעמילן של טבחים – חלות עשויות לכסות פי הקדרות לשאוב זוהמת התבשיל.
הללו – הבקר והצאן המנוין בזה הפסוק.
לציקי קדירה – אינו אלא למין מאכל ששמו ציקי קדירה אשרו״ד בלעז.
רש״י בד״ה וציקי קדירה כו׳ נ״ב ור׳ יונה פירש בברכות פרק היה קורא דף י׳ כלומר הדברים שמבשמין הקדרה ומתקנין אותה:
והכתיב ויהי לחם שלמה ליום א׳ כו׳. הללו לעמילן כו׳ הללו לציקי כו׳ מייתי להו להחזיק הקושיא ונראה דלמדו לומר כן דאי כפשטא לאכילתן מאי רבותיה דהא כתיב ישראל ויהודה רבים כחול הים וגו׳ אבל לעמילן ולציקי אין הכל צריכין לו ומייתי נמי אלף נשים היה לשלמה כו׳ להפליג הקושיא ואפשר שלמד כן מקרא דכתיב ויהי לו נשים שבע מאות ופילגשים שלש מאות ויטו נשיו את לבו דהיינו להיכן שיהא סועד בכל יום דלפשטיה לא איצטריך דמפרש ביה ויהי לעת זקנתו של שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים גו׳ וק״ל:
ושואלים: למימרא דסעודתא [האם לומר ללמוד מכאן שסעודתו] של אברהם אבינו היתה עדיפא [עדיפה] מזו של שלמה? והכתיב [והרי נאמר] ״ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח. עשרה בקר בראים ועשרה בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברברים אבוסים״ (מלכים א׳ ה, ב–ג)! ואמר גוריון בן אסטיון משמיה [משמו] של רב: הללו, כל קמח שנאמר הוא לעמילן של טבחים ששמים בקדרה כדי שידבק בו הקצף שעל גבי התבשיל. ור׳ יצחק אמר: הללו לציקי קדירה, לבצק שמטגנים עמו את שיירי האוכל.
The Gemara asks: Is this to say that the feast of Abraham, our forefather, was superior to that of King Solomon? But isn’t it written: “And Solomon’s provision for one day was thirty measures of fine flour, and sixty measures of meal; ten fat oxen, and twenty oxen out of the pastures, and a hundred sheep, beside harts, and gazelles, and roebucks, and fatted fowl” (I Kings 5:2–3). And Guryon ben Asteyon says in the name of Rav: These measures of flour mentioned in the verse were used merely for the bakers’ well-worked dough [la’amilan] that was placed in the pot to absorb the steam. And Rabbi Yitzḥak says: These measures of flour were used for meat pudding, a mixture of wine, flour, and leftover meat, in a pot.
הכל
(3) וְאָמַר ר׳ רַבִּי יִצְחָק אֶלֶף נָשִׁים הָיוּ לִשְׁלֹמֹה כׇּל אַחַת וְאַחַת עָשְׂתָה לוֹ בְּבֵיתָה כָּךְ מַאי טַעְמָא זוֹ סְבוּרָה שֶׁמָּא אֶצְלִי סוֹעֵד הַיּוֹם וְזוֹ סְבוּרָה [שֶׁמָּא] אֶצְלִי סוֹעֵד הַיּוֹם וְאִילּוּ גַּבֵּי אַבְרָהָם כְּתִיב {בראשית י״ח:ז׳} וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בֶּן בָּקָר אֶחָד רַךְ שְׁנַיִם וְטוֹב שְׁלֹשָׁה.
And Rabbi Yitzḥak further says: King Solomon had one thousand wives, each one of whom would prepare for him at her home a feast of such proportions. What is the reason that they did this? This wife reasoned: Perhaps he will feast with me today, and that wife reasoned: Perhaps he will feast with me today. But with regard to Abraham, it is written: “And Abraham ran to the herd, and fetched a calf tender and good” (Genesis 18:7), and Rav Yehuda says that Rav says, in explanation of the verse: “A calf” indicates one; the word “tender” means an additional one, i.e., two; “and good” indicates yet another one. This makes a total of three calves, a considerably smaller feast than that of Solomon.
And Rabbi Yitzḥak further says: King Solomon had one thousand wives, each one of whom would prepare for him at her home a feast of such proportions. What is the reason that they did this? This wife reasoned: Perhaps he will feast with me today, and that wife reasoned: Perhaps he will feast with me today. But with regard to Abraham, it is written: “And Abraham ran to the herd, and fetched a calf tender and good” (Genesis 18:7), and Rav Yehuda says that Rav says, in explanation of the verse: “A calf” indicates one; the word “tender” means an additional one, i.e., two; “and good” indicates yet another one. This makes a total of three calves, a considerably smaller feast than that of Solomon.
ואמר רב יהודה בן בקר רך וטוב כו׳. ויש לדקדק דבלאו רב יהודה היה עדיפא להקשות דבן בקר משמע חד כדפריך בסמוך ויש לומר דבלאו רב יהודה איכא למימר אין בן בקר והרבה היו דאומר אדם על שוורים הרבה שור כדכתיב ויהי לי שור וחמור וגו׳ אבל מדרב יהודה דאמר ג׳ היו פריך שפיר דבשלמה הוי טפי בקרים וק״ל:
ואמר ר׳ יצחק: אלף נשים היו לשלמה, כל אחת ואחת עשתה לו בביתה כך. מאי טעמא [מה טעם] — זו סבורה שמא אצלי סועד היום, וזו סבורה שמא אצלי סועד היום. ואילו גבי [אצל] אברהם כתיב [נאמר]: ״ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב״ (בראשית יח, ז). ואמר רב יהודה אמר רב: ״בן בקר״ — הרי אחד, ״רך״ — שנים, ״וטוב״ — שלשה, והרי זה פחות מסעודתו של שלמה!
And Rabbi Yitzḥak further says: King Solomon had one thousand wives, each one of whom would prepare for him at her home a feast of such proportions. What is the reason that they did this? This wife reasoned: Perhaps he will feast with me today, and that wife reasoned: Perhaps he will feast with me today. But with regard to Abraham, it is written: “And Abraham ran to the herd, and fetched a calf tender and good” (Genesis 18:7), and Rav Yehuda says that Rav says, in explanation of the verse: “A calf” indicates one; the word “tender” means an additional one, i.e., two; “and good” indicates yet another one. This makes a total of three calves, a considerably smaller feast than that of Solomon.
הכל
(4) הָתָם תְּלָתָא תּוֹרֵי לִתְלָתָא גַּבְרֵי הָכָא לְכׇל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א ד׳:כ׳} יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל (שפת) הַיָּם.
The Gemara answers: There, with regard to Abraham, he prepared three oxen for three people, whereas here, in the case of Solomon, his wives would prepare a feast for the entire realms of Israel and Judah, as it is stated: “Judah and Israel were many, as the sand which is by the sea in multitude, eating and drinking and making merry” (I Kings 4:20). Abraham’s feast was proportionately greater than that of Solomon.
The Gemara answers: There, with regard to Abraham, he prepared three oxen for three people, whereas here, in the case of Solomon, his wives would prepare a feast for the entire realms of Israel and Judah, as it is stated: “Judah and Israel were many, as the sand which is by the sea in multitude, eating and drinking and making merry” (I Kings 4:20). Abraham’s feast was proportionately greater than that of Solomon.
התם תלתא תורי לתלתא גברי הכא לכל ישראל כו׳. ויש להקשות דא״כ מאי רבותיה דאפי׳ כסעודת שלמה דהא אפשר דלא בא לכל אחד מישראל כ״א דבר מועט וי״ל דה״ק דאפי׳ אם אתה עושה לפועלים הללו שאינם מרובים כסעודת שלמה שנעשית לכל ישראל והוא דחוק דלפי זה היו אלו הפועלין מרובין כ״כ שאלו היה עושה להן כסעודת שלמה לא היה בא לכ״א מהפועלים בקר א׳ ודו״ק:
ומתרצים: התם תלתא תורי לתלתא גברי [שם הכין שלושה שוורים לשלשה אנשים], הכא [כאן] בשלמה היו נשיו מכינות סעודה לכל ישראל ויהודה, שנאמר: ״יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים לרוב אוכלים ושותים ושמחים״ (מלכים א׳ ד, כ).
The Gemara answers: There, with regard to Abraham, he prepared three oxen for three people, whereas here, in the case of Solomon, his wives would prepare a feast for the entire realms of Israel and Judah, as it is stated: “Judah and Israel were many, as the sand which is by the sea in multitude, eating and drinking and making merry” (I Kings 4:20). Abraham’s feast was proportionately greater than that of Solomon.
הכל
(5) מַאי בַּרְבּוּרִים אֲבוּסִים אָמַר רַב שֶׁאוֹבְסִים אוֹתָן בְּעַל כׇּרְחָן וּשְׁמוּאֵל אָמַר שֶׁאֲבוּסִים וְעוֹמְדִים מֵאֲלֵיהֶם וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מְבִיאִין תּוֹר מִמַּרְעִיתוֹ בִּדְלָא אֲנִיס וְתַרְנְגוֹלֶת מֵאַשְׁפָּתָהּ בִּדְלָא אֲנִיסָא.
With regard to the verse cited in relation to King Solomon, the Gemara asks: What is the meaning of the term “fatted fowl [avusim]”? Rav says: It means that they are fed [ovsim] by force. Shmuel says: It means that they were fattened [avusim] and maintained on their own accord, i.e., they were naturally fat. Rabbi Yoḥanan says: Solomon’s feasts were of fine quality because they would bring from his herd an ox that had never been forced to work, and they would also bring a hen from its coop that had never been forced to lay eggs, and use those for the cuisine.
With regard to the verse cited in relation to King Solomon, the Gemara asks: What is the meaning of the term “fatted fowl [avusim]”? Rav says: It means that they are fed [ovsim] by force. Shmuel says: It means that they were fattened [avusim] and maintained on their own accord, i.e., they were naturally fat. Rabbi Yoḥanan says: Solomon’s feasts were of fine quality because they would bring from his herd an ox that had never been forced to work, and they would also bring a hen from its coop that had never been forced to lay eggs, and use those for the cuisine.
ברבורים – תרנגולין.
שאובסין אותן בעל כרחן – תוחבין להם מאכל בפיהם בחזקה.
תור – שור.
בדלא אניס – שלא עשה מלאכה.
בדלא אניסא – בגידול אפרוחין.
מאי אבוסין אמר רב שאובסין בע״כ ושמואל כו׳. הא ודאי לענין שיהיו שמנין הא חזינן דבאבוסין בע״כ הם יותר שמנין אלא דשמואל פליג וקאמר לענין בריאות למאכל אדם יותר טובים באבוסין מאליהן דשמואל רופא היה כדלעיל וק״ל:
תור ממרעיתו כו׳. אהאי קרא ודאי נמי קאי ומשמע ליה דאבוסין דסיפא דקרא קאי נמי אבקר דקרא ובמלת אבוס ודאי דלא פליג אי כמר ואי כמר שהוא מקום שמשמנין הבהמה אלא שהוסיף לומר דאין אובסין אלא שור ותרנגולת דלא אניסא וק״ל:
כיון שהוזכרו ברבורים אבוסים שואלים: מאי [מה פירוש] ״ברבורים אבוסים״? אמר רב: מדובר באלה שאובסים (מאכילים) אותם בעל כרחם. ושמואל אמר: שאבוסים ועומדים מאליהם. ור׳ יוחנן אמר: מביאין תור ממרעיתו [שור מהמרעה שלו] שמעולם לא אניס [נאנס לעבוד], ותרנגולת מאשפתה שלא אניסא [נאנסה לגדל אפרוחים], ומהם היו מכינים את סעודת שלמה.
With regard to the verse cited in relation to King Solomon, the Gemara asks: What is the meaning of the term “fatted fowl [avusim]”? Rav says: It means that they are fed [ovsim] by force. Shmuel says: It means that they were fattened [avusim] and maintained on their own accord, i.e., they were naturally fat. Rabbi Yoḥanan says: Solomon’s feasts were of fine quality because they would bring from his herd an ox that had never been forced to work, and they would also bring a hen from its coop that had never been forced to lay eggs, and use those for the cuisine.
הכל
(6) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מוּבְחָר שֶׁבַּבְּהֵמוֹת שׁוֹר מוּבְחָר שֶׁבָּעוֹפוֹת תַּרְנְגוֹלֶת אָמַר אַמֵּימָר זָגְתָּא אוּכַּמְתָּא בֵּי בַטְנִיתָא דְּמִשְׁתַּכְחָא בֵּינֵי עַצְרֵי דְּלָא מָצְיָא פָּסְיָא קַנְיָא.
The Gemara cites a related statement of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yoḥanan says: The choicest of cattle is the ox. The choicest of fowl is the hen. With regard to the type of hen to which this is referring, Ameimar says: It is a fattened, black hen [zagta] that is found among the wine vats, which consumes so many grape seeds that it cannot take a step the length of a reed, due to its corpulence.
The Gemara cites a related statement of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yoḥanan says: The choicest of cattle is the ox. The choicest of fowl is the hen. With regard to the type of hen to which this is referring, Ameimar says: It is a fattened, black hen [zagta] that is found among the wine vats, which consumes so many grape seeds that it cannot take a step the length of a reed, due to its corpulence.
ערך זגתא
זגתא – א(בבא מציעא פו:) מובחר שבעופות תרנגולת אמר אמימר זגתא אוכמתי בדפטימתא דמשתכחא ביני עצרי דלא מציא פסיא קניא. פירוש תרנגולת שחורה המפוטמת המצוי׳ בין היקבים ואינה יכולה לפשוט הקנה מרוב שמנה (בכורות) איתו ליה תרתי ביעי הי דזגתא חיורתי הי דזגתא אוכמתי. ועיש על בניה תנחם זוגתא על אפרוחהא.
ערך פס
פס – (בבא מציעא פו:) דלא מציא פסיא קניא פירוש בערך זגתא.
ערך אסורייתא
אסורייתא – באסורייתא דחרדלא בגמרא דאין מוליכין בביצה (ביצה יב) (א״ב: פי׳ חבילות אסורות). איסור והיתר (בבא מציעא פו) בגמ׳ דמעשה דהשוכר את הפועלים.
ערך בחש
בחש – ג(שבת קנו) אדלא אבדן בחישנא פי׳ הזקן שאינו מביט מה שבפניו מתיירא שמא יכה ראשו באבן או בכיוצא בה וממשש בידיו ונראה כאלו ממשש בדבר שאבד וזהו כמין משל הזקן ממשש מה שלא אבד וי״א מה שלא אבדתי אני מבקש שממשש במשענתו אילך ואילך בשביל שלא יכשל כאדם שמבקש אבידתו. (בבא קמא צז:) דלא בחשי ואי משכחי קפדי. (בבא מציעא ה) דבחישנא באגם. (בבא מציעא פו) בחש בתרי׳ (א״ב: תרגום ירושלמי בפסוק ויבא הביתה לעשות מלאכתו ועל לביתא למבחש בפנקסי חושבניה פי׳ ענין חפוש).
ערך גנד
גנד – ד(נדרים לב.) ואיבעית אימא גונדא דחימה: (חולין ס.) לא מצית צבתת ליה משום דנפישי גונדי. (א״ב חילוותה כתיב) (בבא מציעא פו) נשב זיקא ואווש ביני קני סבר גונדא דפרשי הוה (עבודה זרה יא) אונקלוס בר קלונימוס איגייר סדר קיסר גונדא דפרשי אבתריה: (גיטין נז) יומא חד הוא חליף גונדא דרומאי פי׳ חיל כן בל׳ ערבי גונד.
ערך צק
צק – ה(פסחים נו.) משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה (יומא עה.) ובשלו בפרור מלמד שירד להם לישראל ציקי קדירה עם המן (בבא מציעא פו) הללו לציקי קדירה. (בבא בתרא עו) אני ראיתי ציפורי בשלוותה והיו בה ק״פ אלף מוכרי ציקי קדירה. (כתובות סה) מעשה בכלתו של נקדימון שפסקו לה חכמים סאתים יין לציקי קדירה (חולין עז) בנבלתה ולא בעצמות ולא בגידין וכו׳ עד לא נצרכא אלא שעשאן ציקי קדירא פי׳ דבר היורד לקדירה.
א. [איינע פעטע הין.]
ב. [בינדן.]
ג. [זיכין.]
ד. [מיליטער וואך.]
ה. [איינגוס.]
זגתא – תרנגולת.
פטניתא – המפטמת בבית לשון אחר בטניתא בעלת כרס.
דמשתכחא בי עצורי – בין הגיתות ואוכלת החרצנים.
דלא מצי פסיא קניא – שאינה יכולה לפסוע קנה מרוב שמנה.
אגב כך מביאים את מה שאמר ר׳ יוחנן: מובחר שבבהמות לענין אכילה — שור, מובחר שבעופות — תרנגולת. אמר אמימר: באיזו תרנגולת מדובר — זגתא אוכמתא בי בטניתא דמשתכחא ביני עצרי [תרנגולת שחורה בעלת כרס הנמצאת בין הגיתות], שיש לה אוכל מרובה, דלא מציא פסיא קניא [שאיננה יכולה לפסוע כדי מרחק של קנה מרוב שומנה].
The Gemara cites a related statement of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yoḥanan says: The choicest of cattle is the ox. The choicest of fowl is the hen. With regard to the type of hen to which this is referring, Ameimar says: It is a fattened, black hen [zagta] that is found among the wine vats, which consumes so many grape seeds that it cannot take a step the length of a reed, due to its corpulence.
הכל
(7) {בראשית י״ח:ז׳} וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בֶּן בָּקָר אֶחָד רַךְ שְׁנַיִם וְטוֹב שְׁלֹשָׁה וְאֵימָא חַד כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי רַכִּיךְ וְטָב.
The Gemara returns to discuss the verse in Genesis: “And Abraham ran to the herd, and fetched a calf tender and good” (Genesis 18:7). Rav Yehuda says that Rav says: “A calf” is one; “tender” indicates an additional one, i.e., two; “and good” indicates another one, for a total of three calves. The Gemara asks: But why not say that the verse is referring to only one calf, as people say when describing a single item that it is tender and good?
The Gemara returns to discuss the verse in Genesis: “And Abraham ran to the herd, and fetched a calf tender and good” (Genesis 18:7). Rav Yehuda says that Rav says: “A calf” is one; “tender” indicates an additional one, i.e., two; “and good” indicates another one, for a total of three calves. The Gemara asks: But why not say that the verse is referring to only one calf, as people say when describing a single item that it is tender and good?
ב כיון שדובר בענין סעודתו של אברהם אבינו, מרחיבים את הדיבור בענין זה. נאמר: ״ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב״ (בראשית יח, ז). אמר רב יהודה אמר רב: ״בן בקר״ — אחד, ״רך״ — שנים, ״וטוב״ — שלשה, ושואלים: ואימא חד, כדאמרי אינשי [ואמור שהיה זה רק אחד, כמו שאומרים בני אדם]: רכיך וטב [רך וטוב] ולא שהיו אלה עגלים אחדים!
The Gemara returns to discuss the verse in Genesis: “And Abraham ran to the herd, and fetched a calf tender and good” (Genesis 18:7). Rav Yehuda says that Rav says: “A calf” is one; “tender” indicates an additional one, i.e., two; “and good” indicates another one, for a total of three calves. The Gemara asks: But why not say that the verse is referring to only one calf, as people say when describing a single item that it is tender and good?
הכל
(8) א״כ אִם כֵּן לִכְתּוֹב רַךְ טוֹב מַאי וָטוֹב ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ לִדְרָשָׁה אֵימָא תְּרֵי מִדְּטוֹב לִדְרָשָׁה רַךְ נָמֵי לִדְרָשָׁה.
The Gemara answers: If so, let the verse write: Tender, good. What is the significance of the term “and good,” which indicates an addition? Conclude from this that the verse is stated for the purpose of an exposition and is referring to more than one calf. The Gemara challenges: But one can still say there were only two calves. The Gemara answers: From the fact that the word “good” is written for an exposition, to include an additional calf, it may be inferred that the term “tender” is also written for an exposition and indicates yet another calf.
The Gemara answers: If so, let the verse write: Tender, good. What is the significance of the term “and good,” which indicates an addition? Conclude from this that the verse is stated for the purpose of an exposition and is referring to more than one calf. The Gemara challenges: But one can still say there were only two calves. The Gemara answers: From the fact that the word “good” is written for an exposition, to include an additional calf, it may be inferred that the term “tender” is also written for an exposition and indicates yet another calf.
מדטוב לדרשה רך נמי כו׳. ר״ל דתו לא הוה כדאמרי אינשי דלא אמרי רכיך לחוד בלא טוב וע״כ רך נמי לדרשה וק״ל:
ועונים: אם כן, לכתוב [שיכתוב] ״רך טוב״, מאי [מה טעם] הפסיק וכתב ״וטוב״ — שמע מינה [למד מכאן] שבא הדבר לדרשה, שאין מדובר באותו בן בקר. ושואלים: אם כן, אימא תרי [אמור שהיו רק שנים] ולא שלושה! ומשיבים: מכיון ש״טוב״ בא לדרשה להוסיף עוד אחד, ״רך״ נמי גם כן בא לדרשה, להוסיף אף הוא אחד.
The Gemara answers: If so, let the verse write: Tender, good. What is the significance of the term “and good,” which indicates an addition? Conclude from this that the verse is stated for the purpose of an exposition and is referring to more than one calf. The Gemara challenges: But one can still say there were only two calves. The Gemara answers: From the fact that the word “good” is written for an exposition, to include an additional calf, it may be inferred that the term “tender” is also written for an exposition and indicates yet another calf.
הכל
(9) מֵתִיב רַבָּה בַּר עוּלָּא וְאִיתֵּימָא רַב הוֹשַׁעְיָא וְאִיתֵּימָא רַב נָתָן בְּרַבִּי הוֹשַׁעְיָא {בראשית י״ח:ז׳} וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ כֹּל חַד וְחַד יַהֲבֵיהּ לְנַעַר חַד {בראשית י״ח:ח׳} וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם דְּקַמָּא קַמָּא דִּמְטָיא אַיְיתִי לְקַמַּיְיהוּ.
Rabba bar Ulla raises an objection, and some say it is Rav Hoshaya, and some say it is Rav Natan, son of Rabbi Hoshaya, who raises the objection: The verse states: “And he gave it to the servant; and he hastened to prepare it” (Genesis 18:7). The singular term “it” indicates that there was only one calf. The Gemara answers: Abraham gave each and every calf to one servant, i.e., he gave the three calves to three different servants. The Gemara raises a question from the verse: “And he took curd, and milk, and the calf which he had dressed, and set it before them” (Genesis 18:8), which again indicates that there was only one calf. The Gemara responds: The verse means that as each calf arrived prepared, he brought it before them, and he did not serve all three calves at once.
Rabba bar Ulla raises an objection, and some say it is Rav Hoshaya, and some say it is Rav Natan, son of Rabbi Hoshaya, who raises the objection: The verse states: “And he gave it to the servant; and he hastened to prepare it” (Genesis 18:7). The singular term “it” indicates that there was only one calf. The Gemara answers: Abraham gave each and every calf to one servant, i.e., he gave the three calves to three different servants. The Gemara raises a question from the verse: “And he took curd, and milk, and the calf which he had dressed, and set it before them” (Genesis 18:8), which again indicates that there was only one calf. The Gemara responds: The verse means that as each calf arrived prepared, he brought it before them, and he did not serve all three calves at once.
לעולם אל ישנה אדם ממנהג המדינה שהלך בה כמו שאמרו בדרש עלת בקרתא הלך בנימוסא ודרך צחות אמרו משה עלה למרום ולא אכל מלאכי השרת ירדו למטה ונראו כמי שאכלו שנאמר כן תעשה כאשר דברת:
כל חד וחד יהביה לנער חד. כתב הרא״ם אבל גבי ובן הבקר אשר עשה דקאי אאברהם כו׳. אין לפרש אלא קמא קמא דמטיא אייתי קמייהו עכ״ל דנראה דה״נ גבי ויתן אל הנער גו׳ אין לפרש קמא קמא נתן אל הנער לעשותו וחד נער היה דא״כ מאי השמיענו קרא בזה דהכא אשמועינן קרא דאברהם זריז היה ולא המתין עד שתגמור בישול כולם אלא קמא כו׳ ודו״ק:
מתיב [מקשה] רבה בר עולא, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רב הושעיא, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רב נתן בר׳ הושעיא: הלא נאמר ״ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו״, משמע שרק אחד היה! ומשיבים: כל חד וחד יהביה [אחד ואחד מן השוורים נתנו] לנער חד [אחד]. ומקשים עוד: והרי נאמר ״ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם״ (שם), משמע שהיה רק בן בקר אחד! ומשיבים: דקמא קמא דמטיא, אייתי לקמייהו [שראשון ראשון שהגיע מוכן, הביא לפניהם].
Rabba bar Ulla raises an objection, and some say it is Rav Hoshaya, and some say it is Rav Natan, son of Rabbi Hoshaya, who raises the objection: The verse states: “And he gave it to the servant; and he hastened to prepare it” (Genesis 18:7). The singular term “it” indicates that there was only one calf. The Gemara answers: Abraham gave each and every calf to one servant, i.e., he gave the three calves to three different servants. The Gemara raises a question from the verse: “And he took curd, and milk, and the calf which he had dressed, and set it before them” (Genesis 18:8), which again indicates that there was only one calf. The Gemara responds: The verse means that as each calf arrived prepared, he brought it before them, and he did not serve all three calves at once.
הכל
(10) וּלְמָה לִי תְּלָתָא תִּסְגֵּי בְּחַד אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא כְּדֵי לְהַאֲכִילָן שָׁלֹשׁ לְשׁוֹנוֹת בְּחַרְדָּל אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִן הַמִּנְהָג שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה עָלָה לַמָּרוֹם וְלֹא אָכַל לֶחֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת יָרְדוּ לְמַטָּה וְאָכְלוּ לֶחֶם וְאָכְלוּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא נִרְאוּ כְּמִי שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ.
The Gemara asks: And why do I need three calves? One calf should be sufficient for three guests. Rav Ḥanan bar Rava said: Abraham prepared three calves in order to feed the guests three tongues with mustard, a particular delicacy. With regard to this incident, Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai says: A person should never deviate from the local custom, as Moses ascended to heaven on high and did not eat bread while he was there, whereas the ministering angels descended down to this world, as guests visiting Abraham, and they ate bread. You say: And they ate bread? Can it enter your mind that they actually ate food? Rather, say that they merely appeared as though they ate and drank.
The Gemara asks: And why do I need three calves? One calf should be sufficient for three guests. Rav Ḥanan bar Rava said: Abraham prepared three calves in order to feed the guests three tongues with mustard, a particular delicacy. With regard to this incident, Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai says: A person should never deviate from the local custom, as Moses ascended to heaven on high and did not eat bread while he was there, whereas the ministering angels descended down to this world, as guests visiting Abraham, and they ate bread. You say: And they ate bread? Can it enter your mind that they actually ate food? Rather, say that they merely appeared as though they ate and drank.
נראין כאוכלין ושותין – ובסדר אליהו רבה קתני לא כאותו שאומר נראין כאוכלין ושותין אלא אוכלין ושותין ממש מפני כבודו של אברהם ופליגא אדהכא.
שלשה לשונות בחרדל כו׳. נראה שלמדו לומר כן דלישנא דרך וטוב נופל בפרט על הלשון כההיא דויקרא רבה רבי הוה עשה סעודה לתלמידיו הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים כו׳ דכד היא טב לית טב מינה וכד היא ביש לית ביש מינה וחרדל נמי דריש מרך וטוב שהוא עושה המאכל רך וטוב חושבני׳ דדין כחושבני׳ דדין ולדרש זה נמי שפיר אתיא נוסף הוי״ו בוטוב וק״ל:
שהרי משה עלה למרום ולא אכל כו׳. אליהו נמי הלך למטה במדבר מ׳ יום ולא אכל איכא למימר דבאקראי נעשה שהלך במדבר דרך יום אחד וישאל נפשו למות עד שהזמין לו הקב״ה עוגת רצפי׳ וצפחת מים וילך בכח האכילה ההיא מ׳ יום גו׳ אבל משה שהיה ג״פ מ׳ יום בלא אכילה כיון שראה בראשונה שנעשה לו נס שהוצרך לעמוד שם מ׳ יום בלא אכילה לא היה לו בעלייה שנית ושלישית לסמוך על הנס והיה לו ליטול עמו לחם ומים אי לאו משום דאל ישנה כו׳ ודקאמר עלה משה למרום אין זה סותר מה שאמרו בפ״ק דסוכה מעולם לא עלה משה למרום דמ״מ עלה למטה מי׳ ולא אכל שם משום דאל ישנה כו׳ ומה שהקדים מעשה משה המאוחר למעשה מלאכים המוקדם נראה משום דהא דאין אוכלין לחם המלאכים במרום לא פסיקא ליה אלא מדלא אכל משה שם לחם ועוד נראה דעיקר הראיה ממשה דלא אכל שם לחם אבל המלאכים לא אכלו אלא לפי הדמיון כמ״ש נראה כמי שאכלו ודו״ק:
ושואלים: ולמה לי תלתא [לו שלושה שוורים]? תסגי בחד [שיסתפק באחד], שהרי שלושה אנשים די להם והותר בשור אחד! אמר רב חנן בר רבא: שחט שלשה כדי להאכילן שלש לשונות (שהם החלק המובחר שבבשר) בחרדל. אגב ענין זה אמר ר׳ תנחום בר חנילאי: לעולם אל ישנה אדם מן המנהג הנהוג במקום, שהרי משה עלה למרום — ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה — ואכלו לחם. ושואלים: ואכלו סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר?! כיצד יכול מלאך לאכול? אלא אימא [אמור]: נראו כמי שאכלו ושתו. ועוד מה שלמדים מסעודת אברהם.
The Gemara asks: And why do I need three calves? One calf should be sufficient for three guests. Rav Ḥanan bar Rava said: Abraham prepared three calves in order to feed the guests three tongues with mustard, a particular delicacy. With regard to this incident, Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai says: A person should never deviate from the local custom, as Moses ascended to heaven on high and did not eat bread while he was there, whereas the ministering angels descended down to this world, as guests visiting Abraham, and they ate bread. You say: And they ate bread? Can it enter your mind that they actually ate food? Rather, say that they merely appeared as though they ate and drank.
הכל
(11) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כׇּל מַה שֶּׁעָשָׂה אַבְרָהָם לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בְּעַצְמוֹ עָשָׂה הקב״ה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו בְּעַצְמוֹ וְכׇל [מַה] שֶּׁעָשָׂה אַבְרָהָם ע״י עַל יְדֵי שָׁלִיחַ עָשָׂה הקב״ה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו ע״י עַל יְדֵי שָׁלִיחַ.
Rav Yehuda says that Rav says: Every action that Abraham performed himself for the ministering angels, the Holy One, Blessed be He, performed Himself for Abraham’s descendants. And every action that Abraham performed through a messenger, the Holy One, Blessed be He, likewise performed for his descendants through a messenger.
Rav Yehuda says that Rav says: Every action that Abraham performed himself for the ministering angels, the Holy One, Blessed be He, performed Himself for Abraham’s descendants. And every action that Abraham performed through a messenger, the Holy One, Blessed be He, likewise performed for his descendants through a messenger.
אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת בעצמו, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו של אברהם, לבני ישראל, אף הוא בעצמו, וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח — עשה הקדוש ברוך הוא לבניו של אברהם על ידי שליח. כיצד?
Rav Yehuda says that Rav says: Every action that Abraham performed himself for the ministering angels, the Holy One, Blessed be He, performed Himself for Abraham’s descendants. And every action that Abraham performed through a messenger, the Holy One, Blessed be He, likewise performed for his descendants through a messenger.
הכל
(12) {בראשית י״ח:ז׳} וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם {במדבר י״א:ל״א} וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה׳ וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב {שמות ט״ז:ד׳} הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם.
The Gemara elaborates: With regard to Abraham, the verse states: “And Abraham ran to the herd” (Genesis 18:7), bringing the meat himself, and in reference to God’s actions for Abraham’s descendants the verse states: “And there went forth a wind from the Lord, and brought across quails from the sea” (Numbers 11:31), that God brought meat to them. In reference to Abraham, the verse states: “And he took curd and milk” (Genesis 18:8), and God says to the Jewish people: “Behold, I will cause to rain bread from heaven for you” (Exodus 16:4), which shows that God gave food to the Jewish people.
The Gemara elaborates: With regard to Abraham, the verse states: “And Abraham ran to the herd” (Genesis 18:7), bringing the meat himself, and in reference to God’s actions for Abraham’s descendants the verse states: “And there went forth a wind from the Lord, and brought across quails from the sea” (Numbers 11:31), that God brought meat to them. In reference to Abraham, the verse states: “And he took curd and milk” (Genesis 18:8), and God says to the Jewish people: “Behold, I will cause to rain bread from heaven for you” (Exodus 16:4), which shows that God gave food to the Jewish people.
עשה הקב״ה לבניו ע״י שליח ואל הבקר כו׳. השכר הוא מעין המעשה ואל הבקר רץ גו׳ הוא בשר ורוח נסע והגיז שלוים שהוא בשר ויקח חמאה וחלב היה השכר המן שהוא מעין החלב כדדרשינן ביומא לשד השמן מלשון שדים כמו שהתינוק טועם כו׳ והא דלא קאמר בשכר ואקחה פת לחם הנני ממטיר לכם לחם שהוא קרוב יותר מענינו וכן הוא בב״ר נראה לפי שהוא אינו אלא סיפור דברי אברהם עם המלאכים ולא בא הלחם לסעודה כדאמרינן לקמן ולחם לא הביא לפי שפירסה שרה נדה ודו״ק:
נאמר ״ואל הבקר רץ אברהם״ (בראשית יח, ז), וכנגד זה נאמר ״ורוח נסע מאת ה׳ ויגז שלוים מן הים״ (במדבר יא, לא). נאמר באברהם ״ויקח חמאה וחלב״ (בראשית יח, ח), וכנגד זה נאמר ״הנני ממטיר לכם לחם מן השמים״ (שמות טז, ד).
The Gemara elaborates: With regard to Abraham, the verse states: “And Abraham ran to the herd” (Genesis 18:7), bringing the meat himself, and in reference to God’s actions for Abraham’s descendants the verse states: “And there went forth a wind from the Lord, and brought across quails from the sea” (Numbers 11:31), that God brought meat to them. In reference to Abraham, the verse states: “And he took curd and milk” (Genesis 18:8), and God says to the Jewish people: “Behold, I will cause to rain bread from heaven for you” (Exodus 16:4), which shows that God gave food to the Jewish people.
הכל
(13) {בראשית י״ח:ח׳} וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ {שמות י״ז:ו׳} הִנְנִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר [וְגוֹ׳] {בראשית י״ח:ט״ז} וְאַבְרָהָם הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם {שמות י״ג:כ״א} וַה׳ הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם.
With regard to Abraham, the verse states: “And he stood by them under the tree, and they ate” (Genesis 18:8), and in reference to God, the verse states: “Behold, I will stand before you there upon the rock in Horeb; and you shall strike the rock, and there shall come water out of it” (Exodus 17:6). In the case of Abraham it is written: “And Abraham went with them to bring them on the way” (Genesis 18:16), and the verse states: “And the Lord went before them by day” (Exodus 13:21).
With regard to Abraham, the verse states: “And he stood by them under the tree, and they ate” (Genesis 18:8), and in reference to God, the verse states: “Behold, I will stand before you there upon the rock in Horeb; and you shall strike the rock, and there shall come water out of it” (Exodus 17:6). In the case of Abraham it is written: “And Abraham went with them to bring them on the way” (Genesis 18:16), and the verse states: “And the Lord went before them by day” (Exodus 13:21).
נאמר באברהם ״והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו״ (בראשית שם), ונאמר כנגדו ״הנני עמד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור ויצאו ממנו מים״ (שמות יז, ו). נאמר ״ואברהם הלך עמם לשלחם״ (בראשית שם, טז), וכנגדו נאמר ״וה׳ הלך לפניהם יומם״ (שמות יג, כא).
With regard to Abraham, the verse states: “And he stood by them under the tree, and they ate” (Genesis 18:8), and in reference to God, the verse states: “Behold, I will stand before you there upon the rock in Horeb; and you shall strike the rock, and there shall come water out of it” (Exodus 17:6). In the case of Abraham it is written: “And Abraham went with them to bring them on the way” (Genesis 18:16), and the verse states: “And the Lord went before them by day” (Exodus 13:21).
הכל
(14) {בראשית י״ח:ד׳} יוּקַּח נָא מְעַט מַיִם {שמות י״ז:ו׳} וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם.
By contrast, Abraham performed certain actions through an agent. He said: “Let now a little water be fetched” (Genesis 18:4), and correspondingly the verse states in reference to Moses, God’s messenger: “And you shall strike the rock, and there shall come water out of it, that the people may drink” (Exodus 17:6).
By contrast, Abraham performed certain actions through an agent. He said: “Let now a little water be fetched” (Genesis 18:4), and correspondingly the verse states in reference to Moses, God’s messenger: “And you shall strike the rock, and there shall come water out of it, that the people may drink” (Exodus 17:6).
והיו דברים שעשה אברהם על ידי שליח: נאמר כאן ״יקח נא מעט מים״ (בראשית שם ד), ונאמר כנגדו למשה, כשליח ה׳, ״והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם״ (שמות יז, ו).
By contrast, Abraham performed certain actions through an agent. He said: “Let now a little water be fetched” (Genesis 18:4), and correspondingly the verse states in reference to Moses, God’s messenger: “And you shall strike the rock, and there shall come water out of it, that the people may drink” (Exodus 17:6).
הכל
(15) וּפְלִיגָא דר׳ דְּרַבִּי חָמָא בר׳ בְּרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמַר ר׳ רַבִּי חָמָא בר׳ בְּרַבִּי חֲנִינָא וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׂכַר שְׁלֹשָׁה זָכוּ לִשְׁלֹשָׁה בִּשְׂכַר חֶמְאָה וְחָלָב זָכוּ לַמָּן בִּשְׂכַר וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם זָכוּ לְעַמּוּד הֶעָנָן בִּשְׂכַר יוּקַּח נָא מְעַט מַיִם זָכוּ לִבְאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם.
The Gemara notes: And in stating this, Rav disagrees with that statement of Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina. As Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says, and likewise the school of Rabbi Yishmael taught: In reward for three acts of hospitality that Abraham performed for the angels, his descendants merited three rewards. The Gemara elaborates: In reward for providing them with curd and milk, the Jewish people merited the manna; in reward for: “And he stood [omed] by them,” the Jews merited the pillar [amud] of cloud; in reward for Abraham saying: “Let now a little water be fetched,” they merited the well of Miriam. This statement does not distinguish between actions performed by Abraham himself and those performed by means of a messenger.
The Gemara notes: And in stating this, Rav disagrees with that statement of Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina. As Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says, and likewise the school of Rabbi Yishmael taught: In reward for three acts of hospitality that Abraham performed for the angels, his descendants merited three rewards. The Gemara elaborates: In reward for providing them with curd and milk, the Jewish people merited the manna; in reward for: “And he stood [omed] by them,” the Jews merited the pillar [amud] of cloud; in reward for Abraham saying: “Let now a little water be fetched,” they merited the well of Miriam. This statement does not distinguish between actions performed by Abraham himself and those performed by means of a messenger.
זכו לשלש – שלש מתנות שניתנו להם במדבר על ידי משה ואהרן.
זכו לעמוד ענן – עומד עליהם תמיד כדכתיב (במדבר יד) ועננך עומד עליהם.
לבארה של מרים – היינו נמי והכית בצור ובעמוד ענן פליגי.
בשכר ג׳ זכו לג׳ בשכר חמאה וחלב זכו למן כו׳. יש לדקדק דבפ״ק דתענית אמרו המן בזכות משה והבאר בזכות מרים והענן בזכות אהרן ומהך דהכא גופא קשה דמאי קרא לה בארה של מרים וי״ל דבזכות אברהם לא היו זוכין בהן אלא לפי שעה אבל בזכות משה ואהרן ומרים היו נמשכים המן והענן והבאר כך זמן רב מ׳ שנה ולכך כשמת אהרן נסתלק הענן וכשמתה מרים נסתלק הבאר וכשמת משה נסתלק המן:
ומעירים: ופליגא [וחלוקה] דעה זו על דברי ר׳ חמא בר׳ חנינא. שאמר ר׳ חמא בר׳ חנינא, וכן תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: בשכר שלשה בני בקר ששחט עבור המלאכים זכו בניו לשלשה מתנות שניתנו להם מאוחר יותר בהיותם במדבר. כיצד? בשכר שנתן חמאה וחלב — זכו ישראל למן, בשכר ״והוא עמד עליהם״ — זכו לעמוד הענן, בשכר ״יקח נא מעט מים״ — זכו לבארה של מרים, ואינו מחלק בין מה שעשה אברהם בעצמו ועל ידי שליח.
The Gemara notes: And in stating this, Rav disagrees with that statement of Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina. As Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says, and likewise the school of Rabbi Yishmael taught: In reward for three acts of hospitality that Abraham performed for the angels, his descendants merited three rewards. The Gemara elaborates: In reward for providing them with curd and milk, the Jewish people merited the manna; in reward for: “And he stood [omed] by them,” the Jews merited the pillar [amud] of cloud; in reward for Abraham saying: “Let now a little water be fetched,” they merited the well of Miriam. This statement does not distinguish between actions performed by Abraham himself and those performed by means of a messenger.
הכל
(16) יוּקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם אָמַר רַבִּי יַנַּאי בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ לוֹ וְכִי בְּעַרְבִיִּים חֲשַׁדְתָּנוּ שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לַאֲבַק רַגְלֵיהֶם כְּבָר יָצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל.
The Gemara continues its analysis of the verse: “Let now a little water be fetched and wash your feet” (Genesis 18:4). Rabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael, said that the guests said to Abraham: Are you suspicious that we are Arabs who bow to the dust of their feet? Yishmael has already issued from him, i.e., your own son acts in this manner.
The Gemara continues its analysis of the verse: “Let now a little water be fetched and wash your feet” (Genesis 18:4). Rabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael, said that the guests said to Abraham: Are you suspicious that we are Arabs who bow to the dust of their feet? Yishmael has already issued from him, i.e., your own son acts in this manner.
ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ – שלא יכניס ע״ז בתוך ביתו שהערביים רגילין להשתחוות לאבק רגליהן והן נדמו לו כערביים.
כבר יצא ממנו ישמעאל – ממך יצא הרגיל לעשות כן.
וכי בערביים חשדתנו כו׳. כבר יצא ממנו ישמעאל כו׳. מבואר מדהקדים הרחיצה ללינה שלא כמנהג שהרי לוט ולבן הקדימו הלינה לרחיצה דרשו שהקפיד על האבק שהוא ע״ז לערביים ותשובת מלאכים זו שאמרו וכי בערביים כו׳ ודאי לא הוזכרה בכתוב ולא למדוה אלא מדלקה אברהם בזה שיצא ממנו ישמעאל אשר הערביים הם זרעו העובדים בזה ואמרינן החושד בכשרים לוקה בגופו וק״ל:
ועוד בפירוש כתובים אלה; נאמר ״יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם״ — אמר ר׳ ינאי בר׳ ישמעאל, אמרו לו: וכי בערביים חשדתנו, שהם משתחוים לאבק רגליהם, שלכן רצונך שנרחץ רגלינו ולא נשתחוה לאבק, הלא כבר יצא ממנו ישמעאל שהרי בני ישמעאל הם שעתידים לעשות כך.
The Gemara continues its analysis of the verse: “Let now a little water be fetched and wash your feet” (Genesis 18:4). Rabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael, said that the guests said to Abraham: Are you suspicious that we are Arabs who bow to the dust of their feet? Yishmael has already issued from him, i.e., your own son acts in this manner.
הכל
(17) {בראשית י״ח:א׳} וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳ בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יוֹשֵׁב פֶּתַח הָאוֹהֶל כְּחוֹם הַיּוֹם מַאי כְּחוֹם הַיּוֹם אָמַר רַבִּי חָמָא בר׳ בְּרַבִּי חֲנִינָא אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁל מִילָה שֶׁל אַבְרָהָם הָיָה וּבָא הקב״ה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁאוֹל בְּאַבְרָהָם הוֹצִיא הקב״ה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק בְּאוֹרְחִים.
§ The Gemara expounds another verse involving Abraham: “And the Lord appeared to him by the terebinths of Mamre, as he sat in the tent door in the heat of the day” (Genesis 18:1). The Gemara asks: What is the meaning of “the heat of the day”? Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: That day was the third day after Abraham’s circumcision, and the Holy One, Blessed be He, came to inquire about the well-being of Abraham. The Holy One, Blessed be He, removed the sun from its sheath in order not to bother that righteous one with guests, i.e., God made it extremely hot that day to allow Abraham to recover from his circumcision, as he would not be troubled by passing travelers whom he would invite into his tent.
§ The Gemara expounds another verse involving Abraham: “And the Lord appeared to him by the terebinths of Mamre, as he sat in the tent door in the heat of the day” (Genesis 18:1). The Gemara asks: What is the meaning of “the heat of the day”? Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: That day was the third day after Abraham’s circumcision, and the Holy One, Blessed be He, came to inquire about the well-being of Abraham. The Holy One, Blessed be He, removed the sun from its sheath in order not to bother that righteous one with guests, i.e., God made it extremely hot that day to allow Abraham to recover from his circumcision, as he would not be troubled by passing travelers whom he would invite into his tent.
וירא אליו גו׳. אותו יום ג׳ למילתו. מבואר ברא״ם וכתב דאית מפרשי מדלא הוזכר בזאת המראה שום דיבור משמע שלא נראה אליו אלא כדי לבקרו והוא דחה פירוש זה מההיא דבפרק מפנין ומדשמעתין שאמר הקב״ה להמתין לו דכתיב אל נא תעבור וגו׳ א״כ מצינו שדבר עמו השם אחר שהכניס האורחים עכ״ל ע״ש והנראה לקיים דבריהם דכיון דלא הוזכר שום דיבור כאן לא היתה המראה על דעת הדיבור שהיה אחר הכנסת אורחים וכן משמע מתוך הכתובים:
ומ״ש ביום ג׳ למילתו היה כו׳. דברי הרא״ם בזה באורך אין להם עיקר ורחוקים מצד עצמם אבל הוא מבואר בדברי הר״ן באורך בפרק ר״א דמילה ע״ש באורך דלפי׳ רש״י אע״ג דביום א׳ וב׳ איכא סכנה יותר מביום ג׳ מ״מ ביום ג׳ החולשה גוברת יותר כדכתיב ויהי ביום ג׳ בהיותם כואבים ומ״ה קאמר ר׳ חמא ב״ח דביום ג׳ בא הקב״ה לבקרו דהוא עיקר מצות הביקור שהוא חלוש ביותר וצריך לבקרו לעשות צרכיו כמ״ש הר״ן וכן אמרו דאין מבקרין החולה עד אחר ג׳ ימים ולדברי הרמב״ם ניחא טפי שיום הג׳ יותר מסוכן ויותר חלוש ובזה יבואו דברי המתרגם על נכון בין לפרש״י בין לרמב״ם בלי גמגום ודו״ק:
ועוד באותו ענין: נאמר ״וירא אליו ה׳ באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום״ (בראשית יח, א), ושואלים: מאי [מה עניינו] של ״כחם היום״? אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקדוש ברוך הוא לשאול באברהם כדרך שמבקרים את החולה, הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה, שעשה שתלהט החמה ביותר באותו יום כדי שלא יטריח אותו צדיק עצמו באורחים ויוכל לנוח מעט. ואולם אברהם רצה מאד לקיים מצות הכנסת אורחים.
§ The Gemara expounds another verse involving Abraham: “And the Lord appeared to him by the terebinths of Mamre, as he sat in the tent door in the heat of the day” (Genesis 18:1). The Gemara asks: What is the meaning of “the heat of the day”? Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: That day was the third day after Abraham’s circumcision, and the Holy One, Blessed be He, came to inquire about the well-being of Abraham. The Holy One, Blessed be He, removed the sun from its sheath in order not to bother that righteous one with guests, i.e., God made it extremely hot that day to allow Abraham to recover from his circumcision, as he would not be troubled by passing travelers whom he would invite into his tent.
הכל
(18) שַׁדְּרֵיהּ לֶאֱלִיעֶזֶר לְמִיפַּק לְבָרָא נְפַק וְלָא אַשְׁכַּח אָמַר לָא מְהֵימְנָא לָךְ הַיְינוּ דְּאָמְרִי תַּמָּן לֵית הֵימָנוּתָא בְּעַבְדֵי נְפַק אִיהוּ חַזְיֵיהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּקָאֵי אַבָּבָא הַיְינוּ דִּכְתִיב {בראשית י״ח:ג׳} אַל נָא תַעֲבוֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ.
Despite the intense heat, Abraham wanted to invite guests. He sent Eliezer his slave to go outside to see if there were any passersby. Eliezer went out but did not find anyone. Abraham said to him: I do not believe you. The Gemara comments: This demonstrates the popular adage that people there, i.e., in Eretz Yisrael, say: Slaves do not have any credibility. The Gemara continues: Abraham himself went out and saw the Holy One, Blessed be He, standing at the entrance to his tent. This is as it is written: “My Lord, if now I have found favor in your eyes, do not leave Your servant” (Genesis 18:3), i.e., God’s presence was there, and Abraham asked Him for permission to attend to the travelers.
Despite the intense heat, Abraham wanted to invite guests. He sent Eliezer his slave to go outside to see if there were any passersby. Eliezer went out but did not find anyone. Abraham said to him: I do not believe you. The Gemara comments: This demonstrates the popular adage that people there, i.e., in Eretz Yisrael, say: Slaves do not have any credibility. The Gemara continues: Abraham himself went out and saw the Holy One, Blessed be He, standing at the entrance to his tent. This is as it is written: “My Lord, if now I have found favor in your eyes, do not leave Your servant” (Genesis 18:3), i.e., God’s presence was there, and Abraham asked Him for permission to attend to the travelers.
חזייה להקב״ה דקאי אבבא – והיינו דכתיב (בראשית יח) אל נא תעבור מעל עבדך הכא משמע שהשכינה היה רוצה להסתלק מעל אברהם ובמפנין (שבת דף קכז.) משמע שלפי שרצה אברהם לילך לקראת אורחים ולהכניסם אמר להקב״ה להמתין עד שיכניס אותן דדרשינן מיניה גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני השכינה וקאמר נמי התם בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אין קטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך ואילו בהקב״ה כתיב אל נא תעבור.
והיינו דכתיב אל נא תעבור מעל עבדך כו׳. כתבו התוס׳ הכא משמע שהשכינה היתה רוצה להסתלק כו׳ ובפ׳ מפנין משמע כו׳ אמר להקב״ה להמתין עד שיכניס האורחים כו׳ ע״ש ונראה ליישב דהא פשיטא ליה לתלמודא דמה שאמר אברהם להקב״ה אל נא תעבור היינו משום שראה שרוצה השכינה להסתלק כדאמרינן הכא דאי משום שרצה אברהם לילך אל האורחים להכניסם ה״ל להקדים האי קרא קודם וירא וירץ לקראתם ומ״ש רש״י בחומש דדרך המקראות לדבר כן הוא דחוק דאמרינן פ״ק דפסחים דבחד ענינא לא אמרינן אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן מ״ש החזקוני דדיינינן ליה הכא במקרא מסורס אינו נכון דבתרי פסוקי כי הכא לא אמרינן מקרא מסורס וההיא דרשה דבפ׳ מפנין לאו משום דא״ל אברהם להקב״ה אל נא תעבור גו׳ אלא מהאי ענינא נדרש מדהלך מהקב״ה להכניס האורחים והמתין לו הקב״ה הדיבור עד אחר כל מעשה המלאכים שאז א״ל הקב״ה זעקת סדום וגו׳ והיינו ע״כ משום דגדול הכנסת אורחים כו׳ ודו״ק:
שדריה [שלחו] את אליעזר עבדו למיפק לברא [לצאת לחוץ] לראות אם יש אורחים. נפק [יצא] ולא אשכח [מצא], אמר אלו אברהם: אני לא מהימנא [מאמין] לך. היינו דאמרי תמן [וזהו שאמרו שם, בארץ ישראל]: לית הימנותא בעבדי [אין נאמנות בעבדים]. נפק איהו חזייה [יצא הוא וראהו] להקדוש ברוך הוא דקאי אבבא [שהוא עומד על הפתח]. היינו דכתיב [הוא שנאמר] ״אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך״ (שם יח, ג), שפנה לשכינה בבקשה זו.
Despite the intense heat, Abraham wanted to invite guests. He sent Eliezer his slave to go outside to see if there were any passersby. Eliezer went out but did not find anyone. Abraham said to him: I do not believe you. The Gemara comments: This demonstrates the popular adage that people there, i.e., in Eretz Yisrael, say: Slaves do not have any credibility. The Gemara continues: Abraham himself went out and saw the Holy One, Blessed be He, standing at the entrance to his tent. This is as it is written: “My Lord, if now I have found favor in your eyes, do not leave Your servant” (Genesis 18:3), i.e., God’s presence was there, and Abraham asked Him for permission to attend to the travelers.
הכל
(19) כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּקָא אָסַר וְשָׁרֵי אֲמַר לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֵיקַם הָכָא הַיְינוּ דִּכְתִיב {בראשית י״ח:ב׳} וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרׇץ לִקְרָאתָם מֵעִיקָּרָא אֲתוֹ קָמוּ עֲלֵיהּ כִּי חזיוהו דַּהֲוָה לֵיהּ צַעֲרָא אֲמַרוּ לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֵיקַם הָכָא.
Once God saw Abraham tying and untying the bandage on his circumcision, God said: It is not proper conduct to stand here, i.e., it is not respectful to Abraham even for God to stand there. This is as it is written: “And he lifted up his eyes and looked, and, behold, three men stood over him; and when he saw them, he ran to meet them” (Genesis 18:2). The verse first states that they stood over him, and then it says that he ran to meet them. The Gemara reconciles this apparent contradiction: Initially, they came and stood over him. Upon seeing that he was in pain, they said: It is not proper conduct to stand here.
Once God saw Abraham tying and untying the bandage on his circumcision, God said: It is not proper conduct to stand here, i.e., it is not respectful to Abraham even for God to stand there. This is as it is written: “And he lifted up his eyes and looked, and, behold, three men stood over him; and when he saw them, he ran to meet them” (Genesis 18:2). The verse first states that they stood over him, and then it says that he ran to meet them. The Gemara reconciles this apparent contradiction: Initially, they came and stood over him. Upon seeing that he was in pain, they said: It is not proper conduct to stand here.
כיון דחזא – הקדוש ברוך הוא.
דקא אסר – אברהם את מילתו ושרי אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא.
היינו – דמעיקרא כתיב נצבים עליו ולבסוף כתיב וירץ לקראתם.
היינו דכתיב וישא עיניו וירא גו׳. בפרש״י בחומש כתיב נצבים עליו וכתיב וירץ לקראתם כד חזיוה כו׳ ועוד יש לפרש מדכתיב וירא וירא ב׳ פעמים שבתחילה ראה אותם נצבים עליו ואחר כך כשראה אותם שפירשו הימנו מיד וירץ לקראתם ונראה לפי דרש זה לא יתכן לפרש לקראתם כמשמעו דהא אחריהם היה רץ שפירשו הימנו אלא דמלת לקראתם פירושו כמו לקרוא אותם שהיה רץ אחריהם להחזירם וק״ל:
כיון שחזא דקא אסר ושרי [כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהוא קושר ומתיר] התחבושת על פצעו, אמר: לאו אורח ארעא למיקם הכא [אין זה דרך ארץ לעמוד כאן]. היינו דכתיב [זהו שנאמר]: ״וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם (שם ב). מעיקרא אתו קמו עליה [מתחילה באו ועמדו עליו], כי חזיוהו דהוה ליה צערא [כאשר ראוהו שיש לו צער, כאב], אמרו: לאו אורח ארעא למיקם הכא [אין זה דרך ארץ לעמוד כאן].
Once God saw Abraham tying and untying the bandage on his circumcision, God said: It is not proper conduct to stand here, i.e., it is not respectful to Abraham even for God to stand there. This is as it is written: “And he lifted up his eyes and looked, and, behold, three men stood over him; and when he saw them, he ran to meet them” (Genesis 18:2). The verse first states that they stood over him, and then it says that he ran to meet them. The Gemara reconciles this apparent contradiction: Initially, they came and stood over him. Upon seeing that he was in pain, they said: It is not proper conduct to stand here.
הכל
(20) מַאן נִינְהוּ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל וּרְפָאֵל מִיכָאֵל שֶׁבָּא לְבַשֵּׂר אֶת שָׂרָה רְפָאֵל שֶׁבָּא לְרַפֵּא אֶת אַבְרָהָם גַּבְרִיאֵל אֲזַל לְמֶהְפְּכַיהּ לִסְדוֹם וְהָא כְּתִיב {בראשית י״ט:א׳} וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדוֹמָה בָּעֶרֶב דַּאֲזַל מִיכָאֵל בַּהֲדֵיהּ לְשֵׁזְבֵיהּ לְלוֹט דַּיְקָא נָמֵי [דִּכְתִיב] {בראשית י״ט:כ״ה} וַיַּהֲפוֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְלָא כְּתִיב וַיַּהַפְכוּ שְׁמַע מִינַּהּ.
The Gemara continues: Who are these three men? They are the angels Michael, Gabriel, and Raphael: Michael, who came to announce to Sarah that she was to give birth to a son; Raphael, who came to heal Abraham after his circumcision; and Gabriel, who went to overturn Sodom. The Gemara asks: But it is written: “And the two angels came to Sodom in the evening” (Genesis 19:1). The Gemara answers that Michael went along with Gabriel to Sodom to save Lot. The Gemara notes: The language is also precise, as it is written: “And he overturned those cities” (Genesis 19:25), and it is not written: They overturned those cities. Conclude from it that only one angel overturned Sodom.
The Gemara continues: Who are these three men? They are the angels Michael, Gabriel, and Raphael: Michael, who came to announce to Sarah that she was to give birth to a son; Raphael, who came to heal Abraham after his circumcision; and Gabriel, who went to overturn Sodom. The Gemara asks: But it is written: “And the two angels came to Sodom in the evening” (Genesis 19:1). The Gemara answers that Michael went along with Gabriel to Sodom to save Lot. The Gemara notes: The language is also precise, as it is written: “And he overturned those cities” (Genesis 19:25), and it is not written: They overturned those cities. Conclude from it that only one angel overturned Sodom.
ההוא דאתא לשזביה ללוט – ותימה דאמרינן בבראשית רבה (בראשית רבה נ) דאין מלאך אחד עושה שתי שליחות ויש לומר דכאן לא עשה מיכאל בשליחות אחת כי אם מעשה אחד שבישר את שרה וכשהלך משם לסדום אז הותחלה שליחות אחרת ודוקא במקום אחד אין עושה ב׳ שליחות ובב״ר (שם) יש שרפאל בא להציל את לוט ורפואת אברהם אינה נזכרת ואפילו בא כמו כן לרפואת אברהם חשיב הכל שליחות אחת דרפואה והצלה ענין אחד הוא הקשה הר״ר אלחנן הא משמע לישנא דקרא ששניהם הצילוהו כדכתיב (בראשית יט) ויחזיקו האנשים בידו וכתיב ויוציאוהו ויניחוהו מחוץ לעיר וכתיב בתריה שאמר ליה מלאך שבא להפוך את סדום כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה ויש לומר ששניהם הוציאוהו חוץ לעיר ומיכאל הלך עמו עד צוער וגבריאל היה מצוה אותו למהר.
דאזיל מיכאל לשזביה ללוט כתבו התוס׳ הא דאמרינן בב״ר דאין מלאך אחד עושה שתי שליחות כו׳. י״ל וכו׳ עכ״ל ע״ש וכתב הרא״ם כיון דבב׳ מקומות עושה ב׳ שליחות א״כ בתרי סגי וצ״ע עכ״ל ואין כאן קושיא דאין זה מוכרח שיהיה כן לעולם אלא בב׳ מקומות ה״ל כ״א שליחות אחרת ולפעמים עושה מלאך אחד ב׳ שליחות בב׳ מקומות ופעמים ע״י ב׳ מלאכים כפי רצון הש״י דאל״כ כל השליחות בב׳ מקומות יעשו ע״י מלאך אחד אלא בב׳ מעשים במקום א׳ קאמר כיון שלא הותחל עדיין שליחות שני ע״כ אין מלאך א׳ עושה אותן דאל״כ למה לא עשה מלאך א׳ הבשורה והרפואה או ההפיכה וההצלה וזה ברור בלשון התוס׳ ויש לחכמי הקבלה דרך אחרת בזה עיין בספר בחיי ובראקנטי וק״ל:
ואומרים: מאן נינהו [מי הם] שלשה אנשים אלו — המלאכים מיכאל וגבריאל ורפאל. ולשם מה באו? מיכאל — שבא לבשר את שרה שיהיה לה בן, רפאל — שבא לרפא את אברהם מכאב המילה, גבריאל אזל למהפכיה [הלך להפוך] את סדום. ושואלים: אם כך, רק מלאך אחד צריך ללכת לסדום, והא כתיב [והרי נאמר] ״ויבאו שני המלאכים סדמה בערב״ (בראשית יט, א)! ומשיבים: דאזל [שהלך] מיכאל בהדיה לשזביה [אתו, עם גבריאל, להציל] את לוט. ומעירים: דיקא נמי, דכתיב [מדוייק גם כן לומר כך, שכן נאמר]: ״ויהפך את הערים האל״ (שם כה) ולא כתיב [נאמר] בלשון רבים ״ויהפכו״ — שמע מינה [למד מכאן] שרק מלאך אחד היה שליח הפורענות, ואחד היה שליח להצלה.
The Gemara continues: Who are these three men? They are the angels Michael, Gabriel, and Raphael: Michael, who came to announce to Sarah that she was to give birth to a son; Raphael, who came to heal Abraham after his circumcision; and Gabriel, who went to overturn Sodom. The Gemara asks: But it is written: “And the two angels came to Sodom in the evening” (Genesis 19:1). The Gemara answers that Michael went along with Gabriel to Sodom to save Lot. The Gemara notes: The language is also precise, as it is written: “And he overturned those cities” (Genesis 19:25), and it is not written: They overturned those cities. Conclude from it that only one angel overturned Sodom.
הכל
(21) מַאי שְׁנָא לְגַבֵּי אַבְרָהָם דִּכְתִיב {בראשית י״ח:ה׳} כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וּמַאי שְׁנָא לְגַבֵּי לוֹט דִּכְתִיב
The Gemara asks: What is different with regard to the incident involving Abraham, where the angels acquiesced immediately to his request to remain with him, as it is written: “So do, as you have said” (Genesis 18:5), and what is different with regard to Lot, where they first displayed reluctance, as it is written:
The Gemara asks: What is different with regard to the incident involving Abraham, where the angels acquiesced immediately to his request to remain with him, as it is written: “So do, as you have said” (Genesis 18:5), and what is different with regard to Lot, where they first displayed reluctance, as it is written:
דכתיב ויהפוך ולא כתיב ויהפכו וא״ת והא כתיב כי משחיתים אנחנו גו׳. והחזקוני תירץ כיון שבהפיכה מצינו לשון יחיד לבלתי הפכי מצי נמי למנקט בלשון רבים עכ״ל אבל התוספות ע״כ לית להו האי סברא דאל״כ מאי מקשה הר״א בתוספות מדכתיב ויוציאוהו ויניחוהו דהא כיון דכתיב נמי ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט שהוא לשון יחיד מצי למנקט נמי ויוציאוהו גו׳ בלשון רבים ונראה כיון דהמשחית לא היה יכול להשחית עד אחר שיציל המציל את לוט כדכתיב כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך גו׳ תלה הכתוב ההשחתה נמי למלאך המציל וק״ל:
אגב כך שואלים: מאי שנא [במה שונה] במנהג המלאכים לגבי אברהם דכתיב [שנאמר] מיד כשפנה אליהם אמרו לו: ״כן תעשה כאשר דברת״ (שם יח, ה), ומאי שנא [ומה שונה] במנהגם לגבי לוט דכתיב [שנאמר]
The Gemara asks: What is different with regard to the incident involving Abraham, where the angels acquiesced immediately to his request to remain with him, as it is written: “So do, as you have said” (Genesis 18:5), and what is different with regard to Lot, where they first displayed reluctance, as it is written:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בבא מציעא פו: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), הערוך על סדר הש"ס בבא מציעא פו:, רש"י בבא מציעא פו:, תוספות בבא מציעא פו:, בית הבחירה למאירי בבא מציעא פו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה בבא מציעא פו:, מהרש"א חידושי אגדות בבא מציעא פו:, פירוש הרב שטיינזלץ בבא מציעא פו:, אסופת מאמרים בבא מציעא פו:
Bava Metzia 86b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Collected from HeArukh Bava Metzia 86b, Rashi Bava Metzia 86b, Tosafot Bava Metzia 86b, Meiri Bava Metzia 86b, Maharshal Chokhmat Shelomo Bava Metzia 86b, Maharsha Chidushei Aggadot Bava Metzia 86b, Steinsaltz Commentary Bava Metzia 86b, Collected Articles Bava Metzia 86b