×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי וְאִי בָּעֵי אֲפִילּוּ טוּבָא נָמֵי מְפַנִּין אוּמַאי אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר שֶׁלֹּא יִגְמוֹר כּוּלּוֹ דִּילְמָא אָתֵי לְאַשְׁווֹיֵי גּוּמּוֹת אֲבָל אַתְחוֹלֵי מַתְחִיל וּמַנִּי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּלֵית לֵיהּ מוּקְצֶה.
as people who are not so precise in their formulation say: Four or five. And if one so desires, he may clear even more. And what then is the meaning of: However, one may not move these items to create space in the storeroom? It means that one may not finish moving the baskets out of the entire storeroom, lest he come to level the floor by filling the holes. However, one may begin removing baskets from the storeroom. And whose opinion is cited in this mishna? It is the opinion of Rabbi Shimon, who is not of the opinion that there is a prohibition of set-aside.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי שבת קכז ע״א} איבעיא להו הני ארבע וחמש קופות דקאמרינן אע״ג דאית [ליה]⁠1 אורחין הרבה2 או דילמא הכל לפי האורחין ואם תימצא לומר הכל לפי האורחין חד גברא מפנה לכולהו או דילמא כל חד וחד מפנה3 לנפשיה {כפי׳ ר״ח} ופשטינן לה הכל לפי האורחין אבל כל חדא וחדא4 מפנה לנפשיה5 לא איפשיט וכיון דאיסורא הוא עבדינן
לחומרא וכל חד וחד מפנה לנפשיה6: מפני האורחין דוקא7 ומפני ביטול בית המדרש דמצות8 נינהו דאמר ר׳ יוחנן גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש דקתאני מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש9 ורב דימי אמר יתר מהשכמת בית המדרש דקתני מפני האורחין והדר תאני ומפני ביטול בית המדרש אבל שלא במקום מצוה לא.
אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין יתר10 מהקבלת פני11 שכינה12 דכת׳13 {בראשית יח:ג} ויאמר ייָ׳ אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך14: אמר רבי אלעזר בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם [מדת בשר ודם]⁠15 אין הקטן יכול לומר לגדול המתין לי עד שאבוא אליך16 ואילו הקב״ה17 כתיב ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך וג׳18: אמר רב יהודה בר שילא אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן ששה דברים שאדם19 עושה אותן אוכל פרותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואילו הן הכנסת אורחין וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בנו בתלמוד20 תורה והדן את חבירו לכף זכות.
1. ליה: כ״י מוסקבה, ריב״ח, דפוסים, ר״ח, רא״ש.
2. הרבה: וכן בר״ח. כ״י מוסקבה, ריב״ח, דפוסים: ״טובא״.
3. מפנה, מפנה: ריבב״ן, דפוסים: מפני, מפני.
4. כל חדא וחדא: דפוסים: אי כל חד וחד.
5. בכ״י א הושלם בתיקון: ״או חד נמי מפנה לכולהו״.
6. וכל חד וחד מפנה לנפשיה: חסר בדפוסים.
7. דוקא: חסרה בדפוסים. כ״י מוסקבה, דפוס קושטא: ״דוקא מפני האורחין״.
8. דמצות: דפוסים: דמצוה.
9. דקתאני...המדרש: חסר רק בכ״י מוסקבה (כנראה מחמת הדומות).
10. יתר: חסר בריב״ח, דפוסים.
11. פני: חסר בכ״י מוסקבה.
12. שכינה: דפוסים: השכינה.
13. דכת׳: ריב״ח, דפוסים: שנאמר.
14. אל נא תעבור מעל עבדך: כ״י מוסקבה, ריב״ח, דפוסים: וגו׳.
15. מדת בשר ודם: בכ״י א רק פעם אחת.
16. אליך: כ״י מוסקבה, דפוסים: ״אצלך״.
17. הקב״ה: כ״י מוסקבה, דפוסים: ״בהקב״ה״.
18. אדני אם נא מצאתי חן בעיניך וג׳: דפוסים: ה׳ אל נא תעבור מעל עבדך.
19. שאדם: כ״י מוסקבה, ריב״ח, דפוסים: ״כשאדם״.
20. בנו בתלמוד: כ״י מוסקבה, ריב״ח: ״בנו לתלמוד״. דפוסים: בניו לתלמוד.
כדאמרי אינשי – חשבון קטן תחילה ואם יצטרך ליותר יפנה יותר משום הכי נקט ד׳ ברישא והדר חמשה וה״ה אפילו טובא.
שלא יגמור – משום אשוויי גומות.
ולתך זה האמור כאן הוא שיעור הקופות ששנינו במשנתינו. ואע״ג דלא איתמ׳ בהדיא בגמרא דילן הא איתפרש בתלמוד ארץ ישראל, ר׳ זעירא שאל לר׳ יאשיה כמה שיעור הקופות אמ׳ ליה נלמוד סתום מן המפורש דתנינן תמןא בג׳ קופות (בג׳) [של ג׳ ג׳]⁠ב סאין (מדמין אמ׳ ליה) [תורמין]⁠ג את הלשכה. ושיעור לתך חצי כור והוא ט״ו סאה, (נימנו) [נמצא]⁠ד שיעור המשנה והבריתא שיעור אחד. עד הנה מדברי רחז״ל.
ר׳ האיי גאון ז״ל: תלתה בעי איבעי בתר הכין ותלתיהון איפשיטו. חדא בעיא, הני ד׳ וה׳ קופות דתנן מפנין אותן בד׳ וה׳ ק⁠[ו]⁠פות, ואע״ג דקא דארי טונא יקירא אבל (בטיט) [בטפי]⁠ה לא דלא ליתי לידי הילוך שאינו צריכה ומעוטי הילוכה עדיף, או דילמ׳ מפליג ליה כמא דניחא ליה ואע״ג דקא מפני ליה בעשר זימני או בטפי ומעוטי במשוי עדיף. ופשיטנה דמעוטי (בה) [ב]⁠הילוכה טפי עדיף.
ובנינא דהדיןו בעיא אליבא [דכולי עלמא], דכולי עלמ׳ מודו דארבע וה׳ קופותז אבל טפי לא, דאו הוה איכא למימ׳ ד׳ וה׳ כדאמרי אינשי ולעולם (איבעי) [אי בעי] אפי׳ טובא, (אפה) [אכתי איכא] להדין בעיא ולא הוה (מעיינן) [פשיט מ]⁠רבנןח דאמ׳ עשר ט״ו,⁠ט אלא שמ׳ מינ׳ כולי עלמ׳ מודו דארבע וה׳ דוקא, וכי איצטריכינן [למיבעי היינו]⁠י למידעי מיכ מפליג (להי) [להו] כד ניחא ליה וקליל עליה (ומה נפיש) [ומהנפיש] בהילוכא או לא. והא דדיקינן האי דוקיא, לפרושי מאןל דגריס ושמואל אמ׳ ד׳ [וה׳]⁠מ (כד אמרי) [כדאמרי]⁠נ אינשי ד׳ וה׳ ואו בעי אפי׳ טובא, טיעותא היא. אלא דוקאני גרסי׳ כדאמרי אינשי ד׳ וה׳.
ותרין בעיי אחריני איפשיטו להו, הכל לפי האורחין, דהא בתרין מעשים דרב⁠[׳]⁠ס ור׳ חייה (ד)⁠אמרי בגמרא (שעמדו) [שעמרו] את השדה כולה. פעם אחת הלך רב⁠[׳] למקום (אחר) [אחד] והיה מקום (רחוק) [דחוק]⁠ע לתלמידים ויצא לשדה ומצא שדה מלאה עמרים ועימר רב⁠[׳] את השדה כולה. ופעם אחת הלך רב⁠[׳ חייה]⁠פ לשדה ומצא שדה מליאה עמרים ועימר ר׳ חיה את השדה כולה. (ושמואל אמ׳) [ש״מ]⁠צ הכל לפי האורחין.
(ואיפשר) [ואיפשט] ליה נמי דאפי׳ אחד מפנה לכולהו, [מד]⁠מתרצינן דר׳ לא מעמר (הוא) [הוה] אלא צוה (דעימרו) [ועימרו], אלמא (כל) אחד מפנה (לנפשיה) [לכולהו].⁠ק
השתא לפום הני דאיפשיטו אית קושיא, כי מיכדי לפי האורחין וא׳ מפנה לכולן ואפי׳ הן ק׳ קופות הכל לפי האורחין.⁠ר והכין פירוקי, דאפי׳ ד׳ וה׳ לכל א׳ וא׳ מן האורחין אבל טפי מן (הכק) [הכין] לכל חד וחד לא.
רחז״ל: ואיפשיטא שמעתא הכל לפי האורחין, אם יש לו אורחין (א׳) הרבה מפנין להן כל צרכן.
ובאנו לדקדק מדקתני ועימר רב⁠[׳]⁠ש את השדה כולהת שאחד מפנה לכולן. ולא (עמר, וכר׳) [עמד, וכי ר׳]⁠א בעצמו עמר אלא צוה ועמרו ולעולם כל חד וחד לנפשיה. וכיון דלא איפשיט בהדיא [ד]⁠חדב מפנה (לכולהי) [לכולהו],⁠ג מחמרי׳ לפנוייה כל חד וחד לנפשיה דאיסורא הוא וסתמא לחומרא, והנכון לפנות כל א׳ לעצמו.
ומסתייעא הא מילתא מיהאד דאמ׳ ר׳ חנינא פעם אחת הלך ר׳ למקום [אחד]⁠ה ומצא מרב/ך [מדבך]⁠ו של אבנים ואמ׳ לתלמידיו צא⁠[ו]⁠ז וחשבו כדי שנשב עליהן למחר, ולא סמך רב⁠[׳] במחשבתו עליוח אלא הצריך כל א׳ לעצמו, וכדר׳ אסי ור׳ אמי אליבא דר׳ יוחנן כל אחד לטעמיה.
ופינוי לבית (המקדש) [המדרש]⁠ט ולאורחין והכנת מקום לישיבתן שניהם שוין.⁠י ושאר השמועה פשוטה היא.
[דף קכו:]
מקצת פיר׳: שלא יתחיל באוצר תחלה, פיר׳ בשבת אלא אם כן [בא] מקודם השבת ונסתפק ממנו מותר לו לפנות ממנו ה׳ קופות. אבל אם [לא] התחיל בו מקודם שבת אלא נכנסה השבת עליו והוא עדיין שלם אינו רשאי לפנות ממנו כלום.
[דף קכז.]
אוכ בעי אפי׳ טובא, פיר׳ או בעי לפנות אפי׳ טובא יש לו לפנות.
אבל לא את האוצר, כלומ׳ לא יפנה את האוצר כולו עד שיגיע לקרקעיתו, דחישי׳ דילמ׳ אתי לאשויי גומות ואשויי גומת בשבת אסור. כלומ׳ דילמ׳ חאזי גומות בקרקעית⁠(ו ו)⁠אוצרו ומשוי ליה.
[דף קכו:]
ומפניןל ד׳ וה׳ קופות של תבן ושל תבואה, פיר׳ משום דתבן חאזי למאכל בהמה ותבואה חזיא בין לאדם בין לבהמה. ועיקר הא, דמאי דלא חאזי למילתא דשריא בשבת אינו (נוטל) [ניטל] בשבת.
א. שקלים ג׳ ב׳.
ב. ד׳.
ג. ד׳.
ד. ד׳.
ה. כלפנינו.
ו. נדצ״ל, ודנינא בהדין.
ז. נראה להוסיף, אין.
ח. כ״נ דצ״ל.
ט. דנימא דמנינייהו ל״ד וליכא קפידא, ומדפשיט ע״כ דתרוייהו דוקא.
י. כ״נ.
כ. נראה להוסיף, מצי.
ל. נדצ״ל, דמאן.
מ. כלפנינו.
נ. כלפנינו.
ס. כלפנינו.
ע. כלפנינו.
פ. נראה להוסיף כלפנינו, למקום אחד וראה מקום דחוק לתלמידים ויצא.
צ. כ״נ דצ״ל.
ק. כן פשט בתחלת דיבור זה, וכן בדיבור הסמוך. וכנראה משמע לו שצוה ליחידים מדנקט ועימר רבי וכן וצוה רבי, ולא נקט כקכה: ׳ואמר לתלמידיו צאו וחשבו׳ כו׳. מיהו לשון הגמ׳ משמע שחזרו מהצד שא׳ מפנה לכולם, וצ״ע.
ר. כוונתו דמאחר שהכל לפי האורחים וא׳ מפנה לכולם, איך יתקיים דין דד׳ וה׳. והלשון חסר, ונראה שחסר אחרי ׳מיכדי׳, וכן אחרי ׳קופות׳.
ש. כד׳.
ת. בד׳, כל השדה.
א. ד׳.
ב. א״נ צ״ל, אי חד.
ג. ד׳.
ד. קכה:.
ה. ד׳.
ו. כ״ה בד״ס.
ז. ד׳.
ח. בד׳, שלו.
ט. ד׳.
י. בד׳ מוסיף, בדבר מצוה.
כ. =אי שבתוס׳ הרא״ש, ע״ש. ולפנינו, ואי.
ל. לפנינו, מפנין אפילו.
כדאמרי אינשי. חשבון קטן תחלה, ואם יצטרך ליותר יפנה יותר, ומשום הכי נקט ד׳ ברישא והדר חמש. והוא הדין אפילו טובא עשר וכו׳.
כבר ביארנו במשנה שזו שאמרו אין מתחילין באוצר תחלה אין הלכה כן לשטתנו ומ״מ לדעת הפוסקים כן מודים הם שיכול הוא לעשות בו שביל ברגליו ר״ל שמפנה ברגלו לכאן ולכאן דרך הליכתו נמצאת אומר לשטתנו שתבואה צבורה אפי׳ לא הותחל בה מערב מותר להסתפק ממנה לבהמתו בשבת שאין דין מוקצה בשבת וביום טוב אסור ולשיטה האחרת אסור וכמה שיעור תבואה צבורה ליאסר אף לדעתם לכך והוא ט״ו סאין אבל פחות מכאן אף לשיטתם מותר וי״מ תבואה צבורה אף לשטתנו ולענין טלטול לפנות לפני האורחים כלו׳ תבואה צבורה שאינה בקופות בזמן שהתחיל בה מערב שבת מותר לטלטלה לפנותה מפני האורחים ומפני המדרש ואם לא התחיל בה אסור אחר שיש שם שיעור מרובה כל כך ר״ל לתך:
גמ׳ והתורמוס. נ״ב תורמוס פירש״י בפ׳ אין צדין מין קטנית עגול כמין עדשה ורחב כמעה קטנה והוא מר מאד עד ששולקין אותו ז׳ פעמים ונעשה מתוק כו׳:
כדאמרי אינשי [כפי שאומרים בני אדם] שאינם מדקדקים כל כך, ואומרים ארבע או חמש או יותר, ואי בעי [ואם רוצה] אפילו טובא נמי [יותר גם כן] מפנין. ומאי [ומה פירוש] ״אבל לא את האוצר״שלא יגמור לפנותו כולו, דילמא אתי לאשוויי [שמא יבוא להשוות, ליישר] את הגומות שבקרקעו. אבל אתחולי מתחיל [מתחיל] מן האוצר. ומני משנה זו של מי היא] — שיטת ר׳ שמעון היא, דלית ליה [שאין לו, אינו מקבל] דין מוקצה.
as people who are not so precise in their formulation say: Four or five. And if one so desires, he may clear even more. And what then is the meaning of: However, one may not move these items to create space in the storeroom? It means that one may not finish moving the baskets out of the entire storeroom, lest he come to level the floor by filling the holes. However, one may begin removing baskets from the storeroom. And whose opinion is cited in this mishna? It is the opinion of Rabbi Shimon, who is not of the opinion that there is a prohibition of set-aside.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן באֵין מַתְחִילִין בָּאוֹצָר תְּחִילָּה אֲבָל עוֹשֶׂה בּוֹ שְׁבִיל כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס וְיֵצֵא עוֹשֶׂה בּוֹ שְׁבִיל וְהָא אָמְרַתְּ אֵין מַתְחִילִין הָכִי קָאָמַר עוֹשֶׂה בּוֹ שְׁבִיל בְּרַגְלָיו בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ.

The Sages taught in a baraita: One may not use the storeroom for the first time. If one has never taken supplies from this storeroom, he may not begin moving baskets from it. However, he makes a path in it, so that he will be able to enter and exit. The Gemara asks: He makes a path in it? Did you not say: One may not use the storeroom for the first time? The Gemara answers that the baraita is saying as follows: He makes a path in it by moving baskets with his feet, as he enters the storehouse and as he exits. He may not move the basket with his hand.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאין מתחילין באוצר תחלה ולא בתבואה צבורה. ומדבעא רב נחומי כמה שיעורי תבואה צבורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ברגלו – מפנה ברגלו לכאן ולכאן דרך הליכתו דלא הוי טלטול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין מתחילין באוצר תחלה. משום דכל אוצר מוקצה הוא.
אבל עושה בו שביל. ברגליו מפנה לכאן ולכאן דרך הליכתו, לא הוי טלטול גמור כי אורחיה.
שם איכא דאמרי ד׳ מאוצר קטן נמחק:
תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: אין מתחילין לפנות באוצר תחילה, שאם עדיין לא השתמש באוצר זה, אלא מאחר, הרי מה שבתוכו מוקצה ואסור לפנותו. אבל עושה בו שביל כדי שיכנס ויצא. ותוהים: עושה בו שביל?! והא [והרי] אמרת שאין מתחילין! ומשיבים, הכי קאמר [כך אמר]: עושה בו שביל ברגליו בדרך הליכתו בכניסתו לתוכו וביציאתו ממנו, אבל אינו מטלטל בידים.
The Sages taught in a baraita: One may not use the storeroom for the first time. If one has never taken supplies from this storeroom, he may not begin moving baskets from it. However, he makes a path in it, so that he will be able to enter and exit. The Gemara asks: He makes a path in it? Did you not say: One may not use the storeroom for the first time? The Gemara answers that the baraita is saying as follows: He makes a path in it by moving baskets with his feet, as he enters the storehouse and as he exits. He may not move the basket with his hand.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תָּנוּ רַבָּנַן תְּבוּאָה צְבוּרָה בִּזְמַן שֶׁהִתְחִיל בָּהּ מע״שמֵעֶרֶב שַׁבָּת מוּתָּר לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת וְאִם לָאו אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת דִּבְרֵי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן ר׳רַבִּי אַחָא מַתִּיר כְּלַפֵּי לְיָיא אֶלָּא אֵימָא דִּבְרֵי ר׳רַבִּי אַחָא גוְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.

The Sages taught in a baraita: With regard to piled grain, if one had started to take grain from the pile on Shabbat eve, it is permitted to satisfy his needs from it on Shabbat, and if not, it is prohibited to satisfy his needs from it on Shabbat; this is the statement of Rabbi Shimon. Rabbi Aḥa permits doing so in any case. The Gemara raises a difficulty: On the contrary; it is Rabbi Shimon who is lenient with regard to the halakhot of set-aside. Rather, emend the baraita and say: This is the statement of Rabbi Aḥa. Rabbi Shimon permits doing so in any case.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תבואה צבורה – מוכחא מילתא דהוקצה לאוצר.
להסתפק – להאכיל לבהמתו אסור דברי ר״ש ור׳ אחא כו׳.
כלפי לייא – כנגד היכן פונה הדבר הזה האמור להיפך ר״ש מתיר מוקצה בכל מקום וכאן הוא מחמיר.
לייא – היכן כגון חצבי לנהרא כגני לייא דברכות (דף נח.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תבואה צבורה. מוכחא מילתא דהוקצה לאוצר, ואסור להסתפק ממנו להאכיל לבהמתו.
דברי ר׳ אחא. דסבירא ליה כר׳ יהודה.
ה״ג: תבואה צבורה בזמן שהתחיל בה מע״ש מותר לטלטלה – ול״ג מותר להסתפק ממנה.⁠א ונראה מדברי הגאוניםב ז״ל שהם מפרשים אותה לטלטלה ממקום למקום לפנות מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש. ור׳ אחא אוסר מפני איסור מוקצה ור״ש מתיר דלית ליה איסור מוקצה והלכתא כוותיה, וכיון שמותר לטלטל תבואה צבורה ממקום למקום מפני האורחין, בעי׳ במתניתא כמה שיעור תבואה צבורה, כלו׳ שמפנין אותה, לפי שלא שמענו במתנית׳ אלא כשהיא בקופות אבל כשאינה בקופה כמה מפנין ממנה, ומפרש לתך, ואם נסמוך על הירושל׳ג הוא השיעור של ה׳ קופות, דגרסי׳ התם ר׳ זעירא שאל לר׳ יאשיה כמה שיעורן של קופות א״ר נלמוד סתום מן המפורש דתנינן בג׳ קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה, ור״ח ז״לד כתב זה הירושלמי אבל לפום גמ׳ דילן משמע1 שכל ה׳ קופות מצילין ואפי׳ גדולות יותר שלא נתנו חכמים שיעור בקופות. וע״ז הפי׳2 סמך רבינו הגדול ז״ל שכתבה להא מתני׳ דכמה שיעור תבואה משום דאתיא כר״ש דהלכתא כוותי׳, וברייתא ראשונה דאין מתחילין באוצר תחלה כר׳ יהודה אתיא ולא כתבה לפסוק הלכה כמותה שהרי כ׳ עליה מחלוקתה בצדה. תניא אידך וכו׳.⁠ה ונראה מדברי הרמב״ם ז״ל הספרדיו דהא דתניא אין מתחילין באוצר תחלה היינו שלא לצורך אורחים ולא מפני בטול בית המדרש אלא לצורך עצמו דמתני׳ קתני ד׳ וה׳ מפני האורחין, אבל שלא במקום מצוה לא שרי׳ כולי האי, אבל קופה א׳ או שתים ודאי שרי שאין אדם נמנע מלטלטל קופות מפנה לפנה לצורך מקומן, אבל אתחולי באוצר נראה כמתקן מקום ואסור אפי׳ בקופה א׳, ולא מסתברא. ועוד דגרסי׳ בירושל׳ז אמתני׳ מהו לפנות מן האוצר כסדר הזה נשמעינ׳ מן הדא ושוין שלא יגע באוצר אבל הוא עושה שביל ונכנס ויוצא ע״כ. משמע שלפנות ד׳ וה׳ קופות מפני האורחים נשנית ברייתא זו.
ומסתברא דהלכתא כרב חסדא בפירושא דמתני׳, ואע״פ שלא הכריע בה רבינו הגדול ז״ל הרי כתבה לבעיא דלקמן דאתיא כוותיה דרב חסדא. ומיהו בלא יגמור את האוצר נקטי׳ כפירושא דשמואל כי היכי דתיקום מתני׳ כד״ה. ומיהו3 משמע דלמ״ד ארבע מחמש וה׳ מאוצר גדול ליכא לפרושי לא יגמור את האוצר, דהא מרישא שמעינן מינה ארבע מחמש אבל כולהו חמש לא. מיהו אפי׳ הוה הלכתא כר״ח בפירוש דמתני׳ לית הלכתא כר״י בהתחלה משום דפליג עליה ר״ש,⁠ח והאי הוא טעמא דרבינו ז״ל. וח״ו שלא פסק אדם מעולם כמתני׳ בלא יתחיל. ותמה הוא למה לא כתבה רבינו ז״ל לבעי׳ קמא למעוטי בהלוכה עדיף או למעוטי במשוי עדיף.⁠ט ורב אחא משבחא גאוןי ז״ל גריס בדשמואל ד׳ וה׳ כדאמרי אינשי ול״ג ואי בעי ואפי׳ טובא, וכמה הגיר׳ הזו מיושרת בעיני דהיכי שייך למימר ד׳ וה׳ במילתא דאפי׳ מאה או מאתים מפנין, כדאמרי׳ ועימר רבי את כל השדה כולה, ואלו היה דבר שאינו מצוי לפנות יותר היינו אומרים אורחא דמילתא נקט, אלא מפני האורחים ומפני בית המדרש יותר מצוי להיות צריכין לפנות כעשר וכעשרים מלפנות כד׳ וה׳, וכה״ג לא משתעי אינשי. ולהך גירסא הלכתא כשמואל משום דתירוציה במתני׳ עדיף דמוקים כולה כר״ש ולא נקיטי׳ לה לחצאין4, ולא פלגינן דבורא למינקט כמר חדא וכמר חדא,⁠כ מאחר דסוגיא דשמעתא ל״ק ליה. ועוד דשמואל רביה דרב חסדא הוה ועדיף מיניה.
א. כ״ה גי׳ רש״י לפנינו.
ב. ראה שאלתות וירא יא, בה״ג הל׳ שבת (כ, א ד״ו). ורבנו רצה לתרץ בזה דאי גרסי׳ אסור לטלטל והיינו משום מוקצה א״כ למה הביאה הרי״ף, ועי׳ רשב״א בשם רבנו.
ג. בפרקין ה״א.
ד. בסוגיין.
ה. וכ״כ רבנו במלחמות, וע״ש שהוסיף ללמוד שאפילו במוקצה גם לר״ש מ״מ לעשות שביל ע״ש.
ו. פכ״ו מהל׳ שבת הט״ו שכתב הברייתא שאין מתחילין באוצר הלכה הוא ולאו מצד מוקצה אלא משום טירחה ולצורך עצמו אסור להתחיל אפילו בקופה א׳ ועי׳ מ״מ שם ומיוחס לר״ן.
ז. בפרקין ה״א.
ח. ביאור הדברים שתחילה כתב רבנו כפי׳ המאור, שכיון דקיי״ל כרב חסדא דמשמע בסוגיין לקמן כוותי׳ בבעיא הני ד׳ וה׳ וכו׳, מ״מ לענין אבל לא את האוצר א״א לפרש כר״ח דמוקי כר״י, אלא מפרשינן בזה כשמואל דהיינו שלא יגמור וכד״ה. ורבנו עצמו ס״ל דאי מפרשי׳ כר״ח ארבע מחמש, א״א לפרש אבל לא יגמור כשמואל דהא דלא יגמור מרישא שמעינן הוא ד׳ מחמש אבל כולהו לא, וע״כ כתב רבנו דבודאי יתפרש סיפא כר״י אלא דלית הילכתא כוותיה.
ט. עי׳ רשב״א וריטב״א שהזכירו כן מרבנו.
י. שאילתות וירא סי׳ יא. ולדידיה ניחא דפסקי׳ כשמואל וגם הבעי׳ בסמוך כשמואל ולפי״ז הפי׳ במשנה כולה כשמואל וכר״ש.
כ. עי׳ הג׳ הגרא״ז, ולפירושו היינו כפי׳ בעל המאור, מיהו אפשר לפרש גם לדעת רבנו דרישא אליבא ד״ה וסיפא רק כר׳ יהודה.
1. הגהת הגרא״ז: הרשב״א הוכיח להיפוך מהבעיא דלמעוטי בהלוכא וכ״כ רש״י להדיא בד״ה מ״ד. אך י״ל בפשיטות דכיון דבא לפנות מקופה שוב הו״ל כמו תבואה ואיכא שיעורא דלתך.
2. הגהת הגרא״ז: חוזר למעלה למש״כ לדברי הגאונים לפרש לענין טלטול.
3. הגהת הגרא״ז: פי׳ חוזר בו לומר דלא משמע דפי׳ דלא יגמור את האוצר כשמואל.
4. הגהת הגרא״ז: מוכח דמה דחזר מקודם דאא״ל סיפא כשמואל, ורישא כר״ח דמרישא שמעינן. היינו רק דלא משמע כן אבל אינו בודאי. ובאמת אפשר לפרש דאשמעינן דלגמור אסור אפי׳ בג׳. ומש״ה כתב כאן דלא פלגינן דבורא וכו׳.
הכי גריס רש״י ז״ל, וכן היא בספרים שלנו: תבואה צבורה בזמן שהתחיל בה מערב שבת מותר להסתפק ממנה בשבת. ולפי גירסא זו הא דתנא עלה וכמה שיעור תבואה צבורה לתך, אליבא דר׳ אחא היא, ולא קיימא לן כותיה אלא כר״ש, ואפילו לתך ואפילו כורים מתחיל בה אפילו בשבת. והרב אלפסי ז״ל שכתבה בהלכות, גריס בה מותר לטלטלה. וכתב הרמב״ן ז״ל דלפי גירסא זו נראה שהרב ז״ל מפרשה כמתניתין במפנה מפני האורחים, אלא דבמתניתין לא שמענו אלא תבואה שבקופות אבל תבואה צבורה שבאוצר לא שמענו, ונחלקו בה בברייתא רב אחא אסר לטלטל ור״ש מתיר, ותנא כמה תבואה צבורה אתיא אליבא דר״ש, כלומר כמה שיעור תבואה צבורה מתיר ר״ש לטלטל לתך. ולפי דברי הירושלמי היינו נמי כשיעור ארבע וחמש קופות דמתניתין, דבירושלמי (בפרקין, ה״א) גרסינן התם, ר׳ זעירא שאל לר׳ יאשיה כמה שיעור קופות, אמר ליה נלמוד סתום מן המפורש, דתניא בשלש קופות של שלש סאין תורמין את הלשכה. וכן נראה לי אפילו מסוגיא דשמעתין דקופות שיעור ידוע יש להם, מדאיבעיא להו הני ארבע וחמש קופות בד׳ וה׳ אין בטפי לא או דלמא מעוטי במשוי עדיף, ואי קופות כל שהן בין קטנות בין גדולות קאמר, מאי קא מיבעיא להו, וכולה סוגיא מוכחא הכין. אבל הברייתא הראשונה דקתני אין מתחילין באוצר כר״י אתיא וליתא, ולא כתבה הרב ז״ל בהלכות אלא בגררא דתניא אידך. אבל התימא בדברי הרב ז״ל, שלא כתב כלל בעיא דמעוטי בהלוכא עדיף או מעוטי במשוי עדיף, וכל חד וחד מפני׳ לנפשיה ארבע וחמש קופות כשיעורא דמתניתין. וכן פירש הרמב״ן ז״ל.
תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: תבואה צבורה, בזמן שהתחיל בה להשתמש ממנה עוד מערב שבתמותר להסתפק (ליהנות, להשתמש) ממנה בשבת, ואם לאו [לא]אסור להסתפק ממנה בשבת, אלו דברי ר׳ שמעון. ואילו ר׳ אחא מתיר בכל מקרה. ותוהים: כלפי לייא [הפוכים הדברים], והלוא ר׳ שמעון הוא שמתיר בדיני מוקצה! אלא אימא [אמור, תקן] כך: אלו דברי ר׳ אחא, ור׳ שמעון מתיר.
The Sages taught in a baraita: With regard to piled grain, if one had started to take grain from the pile on Shabbat eve, it is permitted to satisfy his needs from it on Shabbat, and if not, it is prohibited to satisfy his needs from it on Shabbat; this is the statement of Rabbi Shimon. Rabbi Aḥa permits doing so in any case. The Gemara raises a difficulty: On the contrary; it is Rabbi Shimon who is lenient with regard to the halakhot of set-aside. Rather, emend the baraita and say: This is the statement of Rabbi Aḥa. Rabbi Shimon permits doing so in any case.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תָּנָא כַּמָּה שִׁיעוּר תְּבוּאָה צְבוּרָה לֶתֶךְ בְּעָא מִינֵּיהּ רַב נְחוּמִי בַּר זְכַרְיָה מֵאַבָּיֵי שִׁיעוּר תְּבוּאָה צְבוּרָה בְּכַמָּה אֲמַר לֵיהּ הֲרֵי אָמְרוּ שִׁיעוּר תְּבוּאָה צְבוּרָה לֶתֶךְ.

It was taught: How much is the measure of piled grain needed to confer the legal status of a storeroom? A half-kor. Rav Naḥumi bar Zekharya raised a dilemma before Abaye: The measure of piled grain, how much is it? Abaye said to him that they said: The measure of piled grain is a half-kor.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותנא כמה שיעור תבואה צבורה לתך שמע מינה דהלכתא כהני מתניתא מדקט⁠[ר]⁠חינן לפרושי טעמייהו ויש מי שאומר הלכתא כשמואל דמוקים למתניתין כרבי שמעון דלית ליה מוקצה והלכתא כוותיה. ולתך זה האמור כאן הוא שיעור הקופות ששנינו במשנתנו. ואף על גב דלא איתאמרא בהדיא בגמרא דילן הא איתפרש בתלמוד ארץ ישראל. ר׳ זעירא שאל לר׳ יאשיה כמה שעור הקופות. א״ל נלמד סתום מן המפורש דתנינן תמן בג׳ קופות של ג׳ ג׳ סאין תורמין את הלשכה. ושיעור לתך חצי כור והוא ט״ו סאין. נמצא שעור המשנה והברייתא שיעור אחד. וכדאוקמה רב חסדא למתני׳ ד׳ מה׳. והכין שמעתא דא סלקא ועלה קמבעיא לן מעוטי בהלוכא עדיף או מעוטי במשוי עדיף.
כמה שיעור תבואה לתך. הלתך הוא חצי כור והוא ט״ו כי הכור הוא ל׳ סאה והכור והחומר מדה אחת כי תרגום חומר כורא כמו שאתה מוצא ביחזקאל (מה) האיפה והבת תוכן אחד להם ואמר התרגום מכילת וביתא טוקס חד יהי לכון סכום תלת סאין למיסב מעשר כורא הרי נתברר לו מיכן כי החומר הוא כור וכי הבת היא ג׳ סאין ואמר אחר כך כי עשרת הבתים חומר נמצא שיעור הכור ל׳ סאין ושם אמר (הושע ג) וחומר שעורים ולתך שעורים ואמרו חכמינו בפרק גיד הנשה (חולין דף צב) אלו ארבעים וחמשה צדיקים החומר ל׳ ולתך ט״ו הכל מ״ה נתקיים לך כי הכור הוא שני לתכים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לתך – אבל בציר מהכי לאו אוצר הוא.
לתך – חצי כור הוא ט״ו סאין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא [שנינו]: כמה שיעור תבואה צבורה שאמרו שהיא אוצר — לתך (חצי כור). בעא מיניה [שאל ממנו] רב נחומי בר זכריה מאביי: שיעור תבואה צבורה בכמה? אמר לו: הרי כבר אמרו: שיעור תבואה צבורהלתך.
It was taught: How much is the measure of piled grain needed to confer the legal status of a storeroom? A half-kor. Rav Naḥumi bar Zekharya raised a dilemma before Abaye: The measure of piled grain, how much is it? Abaye said to him that they said: The measure of piled grain is a half-kor.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִיבַּעְיָא לְהוּ הָנֵי אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת דְּקָאָמַר בְּאַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת אִין טְפֵי לָא אַלְמָא לְמַעוֹטֵי בְּהִילּוּכָא עֲדִיף אוֹ דִילְמָא לְמַעוֹטֵי מַשּׂוֹי עֲדִיף.

A dilemma was raised before the Sages: These four or five baskets, which the tanna stated in the mishna, is he saying the following: Four or five baskets, yes, one may move them, more baskets, no, one may not move them? This would indicate that it is preferable to minimize the walking distance because fewer baskets results in less walking in and out of the storeroom. Or perhaps it is preferable to minimize the size of the burden by carrying smaller baskets, as long as the total measure of all that one carries does not exceed the capacity of five large baskets?
רי״ףרש״יתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד׳ וה׳ קופות אין טפי לא – בקופות עצמן הוא יפנה וימלאם אם ירצה או שק בכתפו שיעור קופה בפעם אחת אבל טפי להלך יותר מה׳ פעמים כגון לפנות בכלים קטנים וירבה בהילוך לא.
למעוטי בהילוכא עדיף – ואע״ג דאפושי משוי הוא.
או דילמא מעוטי משוי עדיף – ואם בא לפנות בכלים קטנים כשיעור ה׳ קופות מותר ולרב חסדא קבעי לה דאמר ה׳ דוקא.
דכולי עלמא למעוטי בהלוכא עדיף – לא מצי למימר למעוטי במשוי עדיף דההיא דקתני ד׳ וה׳ קופות לא מצי סבר הכי דא״כ הוה ליה למיתני בעשר וט״ו כשיעור ה׳ קופות וא״ת והא תנן בפרק אין צדין (שם דף כה.) שחטה בשדה לא יביאנה במוט ובמוטה אלא מביאה לאיברים אף על גב דמפיש בהילוכא התם שאני דאיכא טירחא יותר מדאי להביאה שלימה א״נ משום דמיחזי כמוליכה למכור בשוק והא דאמרינן בריש שואל (לקמן דף קמח.) היכי ליעבד דמליא בחצבא רבא תימלי בחצבא זוטא קא מפשא בהילוכא דמליא בחצבא זוטא תמלא בחצבא רבא קא מפשא במשוי התם כיון שנהגו למלאות המים בחצבא רבא או בחצבא זוטא קשה להם לשנות מכמות שנהגו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעיא להו הני ארבע וחמש קופות דקא אמרינן אף על גב דאית1 ליה אורחין טובא או דילמא הכל לפי האורחין – פירש המורה: איבעיא להו אליבא דרב חסדא. ואינו נראה לי דהיכי תיסק אדעתין למימר דרב חסדא דאמר חמש אין טפי לא באורחין מועטין קאמר אבל באורחין טובא אפילו טובא נמי אם כן שמואל דפליג עליה ואמר אפילו טובא נמי באורחין מועטין קאמר. וכיון דאורחין מועטין נינהו אמאי שרינן להו לפנות אפילו טובא שלא לצורך. אלא ודאי לא שרא שמואל לפנות טובא אלא לפי צורך האורחין מכלל דרב חסדא אפילו באורחין טובא לא שרא אלא ה׳ קופות. והך בעיא היא אי הויא הלכה כרב חסדא ואף על גב דאית ליה אורחין טובא לא שרינן ליה אלא ה׳ קופות או דילמא הלכה כשמואל והכל לפי האורחין.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״דלית״.
ארבע וחמש קופות שהתרנו אם רצה למעט במשאוי ולרבות בהלוך כגון שיעשה מחמש קופות אלו עשרה שיפנה אותם בעשר פעמים אינו רשאי והוא שאמרו מעוטי בהלוך עדיף וזה שאמרו בעשר בחמש עשרה פירושו שיכול לפנות עשר כדין או חמש עשרה בחמש קופות ונמצא בכדים גדולים שאין הקופה מחזקת אלא אחד ארבע וחמש מנין הכדין כמנין הקופו׳ ואם הכדים בינוניים שתהא הקופה מחזקת שנים מהם מפנה עשר כדין בחמש קופות ואם הם קטנים עד שתהא קופה מחזקת שלש מהם מפנה חמש עשרה כדין בחמש קופות וכן על סדר זה אפי׳ כמה:
ארבע וחמש קופות שהתרנו לפנות לא התרנו באורח אחד אלא הכל לפי האורחים ולרב חסדא אף בכמה אורחים אינו מפנה יותר ולשמואל מפנה יותר הכל כמו שצריך לו וכן נראה ממה שעמר ר׳ את כל השדה כלה ר״ל שפינהו מן העמרים מלשון ישרשו שהוא משמש בדבר והפכו וכן אין אחד מפנה לכלם אלא כל אחד לעצמו ואם הוא אדם חשוב מפנה אחר בשבילו ועמור זה שהיה בשדה אתה צריך לפרשו בפחות פחות מד׳ אמות:
א איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: הני [אלה] ארבע וחמש קופות דקאמר [שאמר], האם בארבע וחמש קופותאין [כן] מותר להוציאן, אבל טפי [יותר]לא, אלמא למעוטי בהילוכא [מכאן שלמעט בהילוך] עדיף, או דילמא [שמא] למעוטי [למעט] במשוי (משא) עדיף, ולכן, אם יכול לטלטל בכלים קטנים יותר — מותר לו, ובלבד שלא יטלטל יותר משיעור ארבע קופות.
A dilemma was raised before the Sages: These four or five baskets, which the tanna stated in the mishna, is he saying the following: Four or five baskets, yes, one may move them, more baskets, no, one may not move them? This would indicate that it is preferable to minimize the walking distance because fewer baskets results in less walking in and out of the storeroom. Or perhaps it is preferable to minimize the size of the burden by carrying smaller baskets, as long as the total measure of all that one carries does not exceed the capacity of five large baskets?
רי״ףרש״יתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״שתָּא שְׁמַע דְּתָנֵי חֲדָא מְפַנִּין אֲפִילּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת שֶׁל כַּדֵּי שֶׁמֶן וְשֶׁל כַּדֵּי יַיִן וְתַנְיָא אִידַּךְ בְּעֶשֶׂר וּבַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר מַעוֹטֵי בְּהִילּוּכָא עָדִיף וּמָר סָבַר מַעוֹטֵי בְּמַשּׂוֹי עֲדִיף.

Come and hear a resolution to this dilemma, as one baraita taught: One may move even four or five baskets containing jugs of oil and jugs of wine. And it was taught in another baraita: One may move them even in ten and in fifteen baskets. What, is it not that the two baraitot disagree concerning the following matter, as this Sage in the first baraita holds that it is preferable to minimize the walking distance by moving fewer, heavier baskets, and this Sage in the second baraita holds that it is preferable to minimize the size of the burden by moving lighter baskets over the course of several trips.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרי׳ ת״ש דתני חדא מפנין אפילו ד׳ וה׳ קופות של כדי יין וכדי שמן. ותניא אידך בעשר ובחמש עשרה. ואוקימנא להו דכולי עלמא מעוטי בהילוכא עדיף. ושיעורם אחד הם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

של כדי שמן ושל כדי יין – והא דתנן בפ׳ המביא (ביצה דף כט:) כדי יין לא יביאם בסל ובקופה היינו ממקום רחוק דמיחזי כעובדין דחול אבל הכא בביתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה דתני חדא [ששנויה ברייתא אחת]: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של כדי שמן ושל כדי יין. ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: בעשר ובחמש עשרה. מאי לאו בהא קמיפלגי [האם לא בזה נחלקו שתי הברייתות], דמר סבר מעוטי בהילוכא [שחכם זה, בברייתא הראשונה סבור כי למעט בהילוך] עדיף, ומוטב להכביד במשא מאשר ללכת כמה פעמים. ומר סבר מעוטי במשוי [וחכם זה, בברייתא השניה, סבור כי למעט במשא] עדיף, ומוטב ללכת פעמים אחדות במקום לשאת משא כבד בפעם אחת.
Come and hear a resolution to this dilemma, as one baraita taught: One may move even four or five baskets containing jugs of oil and jugs of wine. And it was taught in another baraita: One may move them even in ten and in fifteen baskets. What, is it not that the two baraitot disagree concerning the following matter, as this Sage in the first baraita holds that it is preferable to minimize the walking distance by moving fewer, heavier baskets, and this Sage in the second baraita holds that it is preferable to minimize the size of the burden by moving lighter baskets over the course of several trips.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לָא דדכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא מַעוֹטֵי בְּהִילּוּכָא עֲדִיף וּמִי סָבְרַתְּ בְּעֶשֶׂר וּבַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַקּוּפּוֹת קָאֵי אַכַּדִּין קָאֵי וְלָא קַשְׁיָא הָא דְּמִשְׁתַּקְלִי חַד חַד בְּקוּפָּה וְהָא דְּמִישְׁתַּקְלִי תְּרֵי תְּרֵי וְהָא דְּמִשְׁתַּקְלִי תְּלָתָא תְּלָתָא וּבִדְקוּרֵי דְהַרְפַּנְיָא.

The Gemara rejects this: No, everyone agrees that it is preferable to minimize the walking distance. And do you hold that: In ten and in fifteen, is referring to baskets? It is referring to jugs, and there is no dispute between the baraitot. And this is not difficult: This baraita, which spoke of moving five, is referring to a case in which the jugs are taken one by one in each basket. And that baraita, which speaks of moving ten, is referring to a case in which the jugs are taken two by two in each basket. And that baraita, which speaks of moving fifteen, is referring to a case in which the jugs are taken three by three, e.g., in the case of the small jugs of Harpanya.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואכדין קאי ולא אקופות והא מתניתא דקתני חמש הכין פירושא. חמש כדות גדולות שאין מכילה הקופה יותר מכדה אחת. והא מתניתא דקתני בעשר ובחמש עשרה בעשר כדות בחמש קופות והן בינוניות שנמצאו ב׳ כדות בכל קופה והא דתני ט״ו ג׳ כדות בכל קופה והא דמשתקלי תלת כדי בכל קופה כגון דקורי הרפניא פי׳ כדות שעושין בהרפניא והן קטנות ונוטלות ג׳ ג׳ בקופה שנמצא שיעור משקל כל כדה קטנה סאה והבינונית סאה וחצי. והגדולה ג׳ סאין. ותוב איבעיא לן הני דקא מפנינן ד׳ או ה׳ קופות מפני האורחין אף על פי דאית ליה אורחין הרבה אין לו רשות לפנות יותר מזה השיעור או דילמא הכל לפי האורחין ועוד בעיא אחרת כשמפנין אחד מפנה לכולן או כל אחד מפנה לעצמו ואיפשיטא שמעתא הכל לפי האורחין אם יש לו אורחין הרבה מפנין להן כל צרכן. ובאנו לדקדק מדקתני ועימר רבי את כל השדה שאחד מפנה לכולן (ולא עמר) [ודחינן וליטעמיך] וכי ר׳ בעצמו עימר אלא צוה ועימרו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך רקד
רקדא(שבת קכז.) הא דמשתקלי ג׳ ג׳ בקופה כרקידי דהרפנאי פי׳ כדות שעושין בהרפנא והן קטנות ונטלות ג׳ ג׳ בקופה (בבא מציעא סד.) אבריה דרב פפא גופיה כרקודי דהרפנאי (א״ב בנוסח׳ כתוב דקורי עיין ערך דקר):
א. [קרוג.]
בי׳ ובט״ו – קס״ד אקופות קאי לומר שמפנה בקופות קטנות וירבה בהילוך.
אכדין קאי – ולא פליגי והכי קאמר בי׳ בט״ו יפנה באותן ה׳ קופות.
הא דמשתקלי חדא חדא בקופה – הך דתניא ד׳ וה׳ ולא נחת למניינא דכדין איירי בכדין גדולים דמשתקלי חדא בקופה והך דתנא בי׳ וט״ו איירי בכדים בינונים ובכדין קטנים עשר כדמשתקלי תרי תרי בקופה ט״ו כדמשתקלי תלתא תלתא בקופה דקטנים.
כי דקורי דהרפניא – בכדין של הרפניא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: לא, דכולי עלמא מעוטי בהילוכא [לדעת הכל למעט בהילוך] עדיף, ומי סברת [והאם סבור אתה] כי ״בעשר ובחמש עשרה״ על קופות (סלים) קאי [הוא עומד, דן]? לא, אכדין קאי [על הכדים הוא עומד, דן], ואין כלל מחלוקת בין הברייתות, ולא קשיא [ואין זה קשה], אלא: הא [זה] שדיבר בחמש קופות — הרי זה באופן דמשתקלי חד חד [שנלקחים הכדים אחד אחד] בכל קופה, והא [וזה] שבעשר — הרי זה באופן דמישתקלי תרי תרי [שנלקחים הכדים שנים שנים] בכל קופה, והאדמשתקלי תלתא תלתא [וזושנלקחים הכדים שלושה שלושה], ובדקורי כגון הכדים הקטנים] מהרפניא.
The Gemara rejects this: No, everyone agrees that it is preferable to minimize the walking distance. And do you hold that: In ten and in fifteen, is referring to baskets? It is referring to jugs, and there is no dispute between the baraitot. And this is not difficult: This baraita, which spoke of moving five, is referring to a case in which the jugs are taken one by one in each basket. And that baraita, which speaks of moving ten, is referring to a case in which the jugs are taken two by two in each basket. And that baraita, which speaks of moving fifteen, is referring to a case in which the jugs are taken three by three, e.g., in the case of the small jugs of Harpanya.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִיבַּעְיָא לְהוּ הָנֵי אַרְבַּע וְחָמֵשׁ דְּקָאָמַר אע״גאַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ אוֹרְחִין טוּבָא אוֹ דִילְמָא הַכֹּל לְפִי הָאוֹרְחִין ואת״לוְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר הַכֹּל לְפִי הָאוֹרְחִין חַד גַּבְרָא מְפַנֵּי לְכוּלְּהוּ אוֹ דִילְמָא גַּבְרָא גַּבְרָא מְפַנֵּי לְנַפְשֵׁיהּ.

A dilemma was raised before the Sages: These four or five baskets, which the tanna stated in the mishna, is he saying that one may move only four or five baskets even though he has many guests? Or perhaps, it is all according to the number of guests, and if there are more guests one may move more baskets. And if you say it is all according to the number of guests, does one man move the baskets to make room for all of them, or perhaps each and every man moves a basket to make room for himself?
רי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעיא להו – אליבא דרב חסדא.
(8-12) ומבעיא לןא אי אדם אחד מפנה לכל האורחין או כל אחד מפנה לנפשיה, ובעא למפשטה ממעשה דפעם אחד הלך רבי למקום אחד וראה מקום דחוק לתלמידים ויצא רבי לשדה ומצאה מלאה עומרים ועימר כל השדה, ומדתני ועימר שמע מינה באדם אחד שרי, ודחי ולטעמיך רבי עימר אלא צוה ועימר, בוכיון דלא איפשיט בהדיא דחד מפני לכולהו, מחמרינן לפנויי כל חד לנפשיה דאיסורא הוא ולחומרא.
א. בדף קכז ע״א.
ב. לשון ר״ח.
אע״ג דאית ליה אורחין טובא או דילמא הכל לפי האורחין – מכאן יש להוכיח דהא דתנן במתניתין ד׳ וה׳ קופות הוי אפי׳ בשביל אדם אחד דאי הוי נמי לפי האורחין אמאי נקט ד׳ וה׳ ועוד מדלא מספקא ליה אי חד מפני כולהו או כל חד לנפשיה אלא באת״ל הכל לפי האורחין משמע הא אם אמר אף על גב דאיתרמו ליה אורחין טובא ליכא לאיסתפוקי ואי אמרינן דד׳ וה׳ קופות הוי לפי האורחין אכתי איכא לספוקי אי חד גברא מפני לכולהו או כל חד מפני לנפשיה אלא משמע דפשיטא דד׳ וה׳ אינן לפי האורחין אלא אפילו לצורך אדם אחד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: הני [אותן] ארבע וחמש קופות דקאמר [שאמר] שמותר לפנות, האם מספר זה הוא אף על גב דאית ליה אורחין טובא [אף על פי שיש לו אורחים הרבה], או דילמא [שמא] הכל לפי מספר האורחין, ואם יש אורחים רבים מפנה יותר? ואם תמצי לומר [תרצה לומר] הכל לפי האורחין, האם חד גברא מפני לכולהו [אדם אחד מפנה לכל] האנשים, או דילמא גברא גברא מפני לנפשיה [שמא כל אדם ואדם מפנה לעצמו]?
A dilemma was raised before the Sages: These four or five baskets, which the tanna stated in the mishna, is he saying that one may move only four or five baskets even though he has many guests? Or perhaps, it is all according to the number of guests, and if there are more guests one may move more baskets. And if you say it is all according to the number of guests, does one man move the baskets to make room for all of them, or perhaps each and every man moves a basket to make room for himself?
רי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ת״שתָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי חִיָּיא פַּעַם אַחַת הָלַךְ רַבִּי לְמָקוֹם אֶחָד וְרָאָה מָקוֹם דָּחוּק לַתַּלְמִידִים וְיָצָא לַשָּׂדֶה וּמָצָא שָׂדֶה מְלֵאָה עוֹמָרִים וְעִימֵּר רַבִּי כׇּל הַשָּׂדֶה כּוּלָּהּ (שְׁמַע מִינַּהּ הַכֹּל לְפִי הָאוֹרְחִין).

Come and hear a resolution to this dilemma from that which Rabba said that Rav Ḥiyya said: Once Rabbi Yehuda HaNasi went to a certain place and saw that the place was too crowded for the students. And he went to the field and found a field full of bundles of grain, and Rabbi Yehuda HaNasi cleared the bundles from the whole field in its entirety. Conclude from it that the quantity that can be moved is all according to the number of guests.
רי״ףרש״יראב״ןספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דחוק לתלמידים – שאין מקום לתלמידים להושיב.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 8]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה מפנין כו׳ דתנינן ג׳ קופות של ג׳ סאין. נ״ב פי׳ גבי תורמין את הלשכה ושמעינן מינה דסתם קופה ג׳ סאין הן:
ואומרים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה שאמר רבה שכך אמר ר׳ חייא: פעם אחת הלך רבי למקום אחד, וראה שהמקום דחוק לתלמידים, ויצא לשדה, ומצא שדה מלאה עומרים ועימר (פינה מן העומרים) רבי את כל השדה כולה. שמע מינה [למד ממנה] כי הכל לפי האורחין.
Come and hear a resolution to this dilemma from that which Rabba said that Rav Ḥiyya said: Once Rabbi Yehuda HaNasi went to a certain place and saw that the place was too crowded for the students. And he went to the field and found a field full of bundles of grain, and Rabbi Yehuda HaNasi cleared the bundles from the whole field in its entirety. Conclude from it that the quantity that can be moved is all according to the number of guests.
רי״ףרש״יראב״ןספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְרַב יוֹסֵף א״ראָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא פַּעַם אַחַת הָלַךְ ר׳רַבִּי חִיָּיא לְמָקוֹם אֶחָד וְרָאָה מָקוֹם דָּחוּק לַתַּלְמִידִים וְיָצָא לַשָּׂדֶה וּמָצָא שָׂדֶה מְלֵאָה עוֹמָרִים וְעִימֵּר ר׳רַבִּי חִיָּיא כׇּל הַשָּׂדֶה כּוּלָּהּ השְׁמַע מִינַּהּ הַכֹּל לְפִי הָאוֹרְחִין.

And Rav Yosef said that Rav Hoshaya said: Once Rabbi Ḥiyya went to a certain place and saw that the place was too crowded for the students. And he went to the field and found a field full of bundles of grain, and Rabbi Ḥiyya cleared the bundles from the whole field in its entirety. Conclude from it that the quantity that can be moved is all according to the number of guests.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועימר – פנה את העומרים וכרמלית הואי ובפחות פחות מד׳ אמות.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 8]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה מפנין כו׳ ומה הן מפנין כו׳ כגון אלו תרומה כו׳ כצ״ל והד״א:
וכן רב יוסף אמר בשם ר׳ הושעיא: פעם אחת הלך ר׳ חייא למקום אחד וראה שהמקום דחוק לתלמידים, ויצא לשדה ומצא שדה מלאה עומרים ועימר ר׳ חייא את כל השדה כולה. שמע מינה [למד מכאן] הכל לפי האורחין.
And Rav Yosef said that Rav Hoshaya said: Once Rabbi Ḥiyya went to a certain place and saw that the place was too crowded for the students. And he went to the field and found a field full of bundles of grain, and Rabbi Ḥiyya cleared the bundles from the whole field in its entirety. Conclude from it that the quantity that can be moved is all according to the number of guests.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וַעֲדַיִין תִּבְּעֵי לָךְ חַד גַּבְרָא מְפַנֵּי לֵיהּ לכולא אוֹ דִילְמָא כׇּל גַּבְרָא וְגַבְרָא מְפַנֵּי לְנַפְשֵׁיהּ.

The Gemara continues: And still you have a dilemma. Does one man move the baskets to make room for all of them, or perhaps each and every man moves baskets to make room for himself?
רי״ףראב״ןספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 8]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומוסיפים: ועדיין תבעי [תישאל] לך: האם חד גברא מפני ליה לכולא [האם אדם אחד מפנה את הכל], או דילמא [שמא] כל גברא וגברא מפני לנפשיה [אדם ואדם מפנה לעצמו]?
The Gemara continues: And still you have a dilemma. Does one man move the baskets to make room for all of them, or perhaps each and every man moves baskets to make room for himself?
רי״ףראב״ןספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ת״שתָּא שְׁמַע וְעִימֵּר רַבִּי וּלְטַעְמָיךְ רַבִּי בְּדִנְפָשֶׁיהָ עִימֵּר ואֶלָּא צִוָּה וְעִימֵּר וּלְעוֹלָם כׇּל חַד וְחַד מְפַנֵּי לְנַפְשֵׁיהּ.:

Come and hear a resolution to this question. We learned: And Rabbi Yehuda HaNasi cleared the bundles. Apparently, one person moved the bundles to make room for the others. The Gemara rejects the proof: And according to your reasoning, your opinion, do you think Rabbi Yehuda HaNasi, the spiritual leader of his generation, cleared the bundles himself? Rather, he ordered others to do so, and he thereby cleared the bundles. And actually, each and every one moves a bundle to make room for himself.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולעולם כל חד וחד לנפשיה וכיון דלא איפשיט בהדיא חד מפנהו לכולהו מחמרינן לפנויי כל דחד וחד לנפשיה דאיסורא הוא. וסתמא לחומרא. זה נכון לפנות כל אחד לעצמו ומסתייעא הא מילתא מהא (לעיל שבת דף קכ״ה ע״ב) דא״ר חנניה פעם אחד הלך למקום אחד ומצא נדבך של אבנים ואמר לתלמידיו צאו וחשבו כדי שנשב עליהן למחר ולא סמך במחשבתו שלו אלא הצריך כל אחד לעצמו וכדר׳ אסי ור׳ אמי אליבא דר׳ יוחנן כל אחד כטעמיה. פי׳ נדבך של אבנים אבנים סדורות זו ע״ג זו. ושפשפום לפשפשם ברגליהם. סואר של קורות קורות נתונות זו ע״ג זו. גשוש בלשון ישמעאל עירים ספינות. נגדר בלשון ישמעאל מתרו ופינוי לבית המדרש ולאורחים והכנת מקום לישיבתם שניהם שוין בדבר מצוה ושאר השמועה פשוטה היא. והא דתנן מפנין ד׳ ה׳ קופות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ת״ש ועימר רבי – אלמא חד גברא פנינהו.
רבי בנפשיה עימר – בתמיה וכי אורחיה דנשיא בהכי.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 8]

ולטעמיך רבי בנפשיה עימר – פי׳ כל השדה כולה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה ששנינו: ועימר רבי. הרי שאדם אחד עימר מעמר עבור אחרים! ודוחים מיד: ולטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], וכי סבור אתה כי רבי נשיא הדור בדנפשיה [בעצמו] עימר?! אלא ודאי הכוונה שצוה ועימר, ולעולם יכול אתה לפרש שכל חד וחד מפני לנפשיה [אחד ואחד מפנה לעצמו].
Come and hear a resolution to this question. We learned: And Rabbi Yehuda HaNasi cleared the bundles. Apparently, one person moved the bundles to make room for the others. The Gemara rejects the proof: And according to your reasoning, your opinion, do you think Rabbi Yehuda HaNasi, the spiritual leader of his generation, cleared the bundles himself? Rather, he ordered others to do so, and he thereby cleared the bundles. And actually, each and every one moves a bundle to make room for himself.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין וְכוּ׳.: א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין כְּהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ דְּקָתָנֵי מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְרַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר יוֹתֵר מֵהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ דְּקָתָנֵי מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין וַהֲדַר וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זגְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה דִּכְתִיב {בראשית י״ח:ג׳} וַיֹּאמַר (ה׳) אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבוֹר וְגוֹ׳ א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדַּת ב״ובָּשָׂר וְדָם אֵין קָטָן יָכוֹל לוֹמַר לַגָּדוֹל הַמְתֵּן עַד שֶׁאָבֹא אֶצְלְךָ וְאִילּוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתִיב וַיֹּאמַר (ה׳) אִם נָא מָצָאתִי וְגוֹ׳.

We learned in the mishna: One may move baskets of produce due to the guests and in order to prevent the suspension of Torah study in the study hall. Rabbi Yoḥanan said: Hospitality toward guests is as great as rising early to go to the study hall, as the mishna equates them and teaches: Due to the guests and due to suspension of Torah study in the study hall. And Rav Dimi from Neharde’a says: Hospitality toward guests is greater than rising early to the study hall, as it teaches: Due to the guests, and only afterward: And due to suspension of Torah study in the study hall. Rav Yehuda said that Rav said on a related note: Hospitality toward guests is greater than receiving the Divine Presence, as when Abraham invited his guests it is written: “And he said: Lord, if now I have found favor in Your sight, please pass not from Your servant” (Genesis 18:3). Abraham requested that God, the Divine Presence, wait for him while he tended to his guests appropriately. Rabbi Elazar said: Come and see that the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not like that of flesh and blood. The attribute of flesh and blood people is such that a less significant person is unable to say to a more significant person: Wait until I come to you, while with regard to the Holy One, Blessed be He, it is written: “And he said: Lord, if now I have found favor in Your sight, please pass not from Your servant.” Abraham requested that God wait for him due to his guests.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כהשכמת ביהמ״ד – מדשוי להו במתני׳ כי הדדי.
מהשכמת בית המדרש – דתנא דידן אקדמה ברישא.
אל נא תעבור – והניחו והלך לקבל האורחים.
דכתיב ויאמר ה׳ אם נא מצאתי חן וגו׳ – קסבר כמאן דאמר בשבועות (דף לה:) דהאי השם קדש דאיכא מאן דאמר התם שהוא חול שלמלאכים היה מדבר שהיה מזמינם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אל נא תעבור מעל עבדך. והניחו (להלך) [והלך] לקבל האורחים.
לעולם ישתדל אדם בהכנסת אורחים שאין לך מצוה גדולה הימנה דרך הערה אמרו גדול הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש וכן אמרו ששה דברים אדם עושה אותם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא הכנסת אורחים ובקור חולים והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חברו לכף זכות וכוון תפלה ובמקום אחר הוסיפו בכלל זה כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו אלא שאף אלו בכלל גמילות חסדים הם:
גמ׳ דלמא אתי לאשוויי גומות נמחק:
גדולה הכנסת אורחים כו׳ דכתיב ויאמר ה׳ וגו׳. כמ״ד במס׳ שבועות דהאי שם קדש ומאין יצא להם לדרוש כן מפורש באורך בפ׳ הפועלים ולא תקשי אההיא דאמרינן התם חזייה להקב״ה דקאי אבבא כו׳ והיינו דכתיב אל נא תעבור וגו׳ כמו שהקשו התוס׳ שם הכל יבואר שם ועיין ג״כ בפ׳ שבועות העדות בזה וע״ד זה יש לפרש מה שאמר הכתוב ויבא אהרן וגו׳ לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים דהיינו שבאו לאכול לחם עם חותן משה שהיה האורח לפניו וקודם קבלת השכינה כי מצות הכנסת אורחים מוקדמת מהקבלת פני השכינה ולפני בזמן כמו לפני בא יום ה׳ הגדול וגו׳:
שלא כמדת הקב״ה כו׳ נראה שהוא נותן טעם אל ענינו גם כי בב״ו לפי מדתו לאו אורח ארעא שיאמר הקטן אל הגדול שימתין עליו שהוא פוחת כבודו שהקטן ילך אחר עסקיו והגדול ימתין עליו עד שיחזור אליו אבל בהקב״ה לפי מדתו כי מלא כל הארץ כבודו וגם אם אין מסתלק גילוי שכינתו וממתין עד שיחזור אברהם אליו אין שם ח״ו פחת כבוד המקום ב״ה שע״כ נקרא מקום כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו וק״ל:
אוכל מפירותיהן בעוה״ז כו׳. עיין בתוס׳ ובחידושינו בהלכות:
גמרא גדולה הכנסת אורחים. עי׳ ב״מ דף פו ע״א ובתוספות שם ד״ה חזייה:
ב שנינו במשנה שמפנים קופות של תבואה מפני האורחין ולצורך בית המדרש. אמר ר׳ יוחנן: גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש. שהרי השוותה אותם המשנה, דקתני הרי שנינו] במשנה: ״מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש״. ורב דימי מנהרדעא אמר: גדולה הכנסת אורחים אפילו יותר מהשכמת בית המדרש, דקתני הרי שנינו] במשנה קודם ״מפני האורחין״ והדר רק אחר כך] ״ומפני בטול בית המדרש״. וכיון שמדובר בהכנסת אורחים מביאים את מה שאמר רב יהודה שכך אמר רב: גדולה הכנסת אורחין יותר מהקבלת פני השכינה, דכתיב כן נאמר] כאשר ראה אברהם את אורחיו: ״ויאמר אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך״ (בראשית יח, ג), ומפרשים שביקש מה׳ (מהשכינה) שימתין לו כביכול עד שיטפל באורחים כראוי. בענין זה אמר ר׳ אלעזר: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. שהרי מדת בשר ודם אין קטן יכול לומר לגדול ״המתן עד שאבא אצלך״, ואילו בהקדוש ברוך הוא כתיב [נאמר]: ״ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך״, שבקש מה׳ שימתין לו מפני האורחים.
We learned in the mishna: One may move baskets of produce due to the guests and in order to prevent the suspension of Torah study in the study hall. Rabbi Yoḥanan said: Hospitality toward guests is as great as rising early to go to the study hall, as the mishna equates them and teaches: Due to the guests and due to suspension of Torah study in the study hall. And Rav Dimi from Neharde’a says: Hospitality toward guests is greater than rising early to the study hall, as it teaches: Due to the guests, and only afterward: And due to suspension of Torah study in the study hall. Rav Yehuda said that Rav said on a related note: Hospitality toward guests is greater than receiving the Divine Presence, as when Abraham invited his guests it is written: “And he said: Lord, if now I have found favor in Your sight, please pass not from Your servant” (Genesis 18:3). Abraham requested that God, the Divine Presence, wait for him while he tended to his guests appropriately. Rabbi Elazar said: Come and see that the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not like that of flesh and blood. The attribute of flesh and blood people is such that a less significant person is unable to say to a more significant person: Wait until I come to you, while with regard to the Holy One, Blessed be He, it is written: “And he said: Lord, if now I have found favor in Your sight, please pass not from Your servant.” Abraham requested that God wait for him due to his guests.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר שֵׁילָא א״ראָמַר רַבִּי אַסִּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן חשִׁשָּׁה דְּבָרִים אָדָם אוֹכֵל פֵּירוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּימֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵלּוּ הֵן הַכְנָסַת אוֹרְחִין וּבִיקּוּר חוֹלִים וְעִיּוּן תְּפִלָּה וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהַמְגַדֵּל בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה טוְהַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת.

Rav Yehuda bar Sheila said that Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: There are six matters a person enjoys the profits of in this world, and nevertheless the principal exists for him for the World-to-Come, and they are: Hospitality toward guests, and visiting the sick, and consideration during prayer, and rising early to the study hall, and one who raises his sons to engage in Torah study, and one who judges another favorably, giving him the benefit of the doubt.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועיון תפלה – לכוין בתפלתו.
אוכל מפירותיהן בעולם הזה – בפ״ק דקדושין (דף לט:) מפ׳ דהיינו אם היתה שקולה מכרעת דשכר מצות בהאי עלמא ליכא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועיון תפלה. לכוון תפלתו.
שם אבל עושה בו שביל כו׳ כצ״ל:
שם ש״מ הכל לפי האורחין נמחק:
רש״י בד״ה בד׳ וה׳ כו׳ בפעם אחת אבל טפי כו׳ הד״א:
בד״ה אכדים כו׳ דכדים ואיירי בכדים כו׳ כצ״ל:
בד״ה דחוק לתלמידים הס״ד:
תוס׳ בד״ה אע״ג כו׳ דאי הא נמי כו׳ כצ״ל:
בד״ה דכתיב כו׳ שלמלאכים היה מדבר כו׳. נ״ב ואל תעבור דיבר עם החשוב שבהם כמו שפירש״י בחומש:
בד״ה אוכל כו׳ אם היתה שקולה מכרעת והך משנה דהכא פליגא אר׳ יעקב דס״ל בסוף פ״ק דקדושין דשכר מצוה כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ לפי שדייק שם ממשנה דקתני התם אפי׳ עושה מצוה אחת מטיבין לו בעוה״ז כו׳ והכא קא חשיב דוקא אלו דברים ומשני התם איירי שעושה מצוה אחת יתירה על העונות והך מתני׳ דקחשיב אלו דברים כו׳ היינו שאפי׳ היו זכיותיו ועונותיו מחצה ואחת מאלו ביניהם מכרעת ואע״פ שבלאו הכי מטה כלפי חסד היינו להיות בינוני אבל הכא הוי צדיק ומה שכתבו התוס׳ אח״כ והך מתני׳ פליגא כו׳ אינו תלוי כלל בהא דלעיל ובתוס׳ ארוכים מצאתי בתוס׳ הך משנה פליגי כו׳ קודם מה שכתב ובפ״ק דקדושין מפרש שאם היתה שקולה ושני ענינים הם ודו״ק (עיין במהרש״א):
תוס׳ בד״ה דכ״ע למעוטי כו׳ דההיא דקתני ד׳ וה׳ קופות כו׳ דא״כ ה״ל למתני בעשר וט״ו כשיעור ה׳ קופות כו׳ עכ״ל. וממתניתין דקתני בה נמי אפי׳ ד׳ וה׳ קופות לא הויא קשיא ליה לתלמודא ליתני בעשר וט״ו דלא נחית למתני ד׳ וה׳ קופות אלא דהיינו שיעור ה׳ קופות ומיהו אפשר דמצי למעוטי במשא לפנות בכלים קטנים ולישא בעשר וט״ו פעמים אבל בברייתא דקתני ד׳ וה׳ קופות של כדי שמן כו׳ דמשמע דנחית למתני שיעור כדין גדולים כשיעור הקופות דהיינו ד׳ וה׳ ואי הוה סבר למעוטי במשא ה״ל למתני עשר וט״ו כדין קטנים כשיעור ה׳ קופות ודו״ק:
בא״ד שחטה בשדה כו׳ התם שאני דאיכא טירחא יותר כו׳ עכ״ל ובר״פ שואל תירצו משום דמחזי כעובדא דחול ע״ש:
בד״ה אע״ג דאית ליה כו׳ מכאן יש להוכיח כו׳ דאי הא נמי לפי האורחים אמאי נקט ד׳ וה׳ כו׳ עכ״ל דממתני׳ גופא ליכא לאוכוחי מידי דאימא ודאי באדם אחד הוה לפי האורחין עד ד׳ וה׳ קופות ונקט ד׳ וה׳ קופות משום דבאורחין טובא דצריכי טפי מד׳ וה׳ אין מפנין טפי מד׳ וה׳ אבל אי הוה אמרי׳ דבטובא נמי הוה לפי אורחין כדאמר הכא א״כ אמאי נקט כלל ד׳ וה׳ אי לאו משום דבאדם אחד נמי ד׳ וה׳ מיהו הראיה שנית שכתבו ועוד מדלא מספקא כו׳ משמע הא אם אמר אע״ג דמתרמי כו׳ ואי אמרי׳ ד׳ וה׳ קופות הוה לפי אורחין אכתי איכא לספוקי כו׳ עכ״ל אין זו הראייה מכרעת דאימא דודאי כן הוא לפום אותה סברא דבאורחין טובא נמי לא רק ד׳ וה׳ איכא למימר דבאדם א׳ נמי ד׳ וה׳ דאין חילוק בין מועטים למרובין אבל לפום הסברא דקיימינן דבטובא הוה לפי האורחין ה״נ אית לן למימר באדם אחד הוה לפי אורחין ויש ליישב ודו״ק:
בד״ה אוכל מפירותיהן כו׳ שקולה מכרעת דשכר מצוה בהאי עלמא איכא עכ״ל כצ״ל ור״ל דהך מתני׳ דקתני בהנך דאוכל מפירותיהן בעוה״ז כו׳ ולא במצות אחרות היינו לענין זה דבהנך אם היה שקולה מכרעת משא״כ באחריני אבל שכר מצוה ודאי דאיכא נמי בכל מצות בעוה״ז כדקתני התם כל העושה מצוה אחת מטיבין לו כו׳ והכי מפרש לה התם בגמרא ומהרש״ל הגיה באריכות לאין צורך גם מ״ש שאין זה תלוי בזה אינו כן דשפיר תלוי זה בזה וק״ל:
ג אמר רב יהודה בר שילא שכך אמר ר׳ אסי שכך אמר ר׳ יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן (רווחיהם) בעולם הזה והקרן (גוף ועיקר שכרו) קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: הכנסת אורחין, וביקור חולים, ועיון תפלה בכוונה, והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו ומחנכם לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות.
Rav Yehuda bar Sheila said that Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: There are six matters a person enjoys the profits of in this world, and nevertheless the principal exists for him for the World-to-Come, and they are: Hospitality toward guests, and visiting the sick, and consideration during prayer, and rising early to the study hall, and one who raises his sons to engage in Torah study, and one who judges another favorably, giving him the benefit of the doubt.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אִינִי וְהָא אֲנַן תְּנַן אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אוֹתָם וְאוֹכֵל פֵּירוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּימֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵלּוּ הֵן כִּיבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים וַהֲבָאַת שָׁלוֹם שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ יות״תוְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּם [הָנֵי אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא]

The Gemara asks: Is that so? And did we not learn in a mishna: These are the matters that a person does them and enjoys their profits in this world, and nevertheless the principal exists for him for the World-to-Come, and they are: Honoring one’s father and mother, and acts of loving kindness, and bringing peace between a person and another, and Torah study is equal to all of them. By inference: These matters, yes, one enjoys their profits in this world and the principal exists for him in the World-to-Come; other matters, no.
עין משפט נר מצוהרי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: איני [וכן הוא]?! והא אנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה]: אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום שבין אדם לחברו, ותלמוד תורה כנגד כולם. ומכאן נסיק: הני [אלה]אין [כן], ואולם מידי אחרינא [דבר אחר]לא!
The Gemara asks: Is that so? And did we not learn in a mishna: These are the matters that a person does them and enjoys their profits in this world, and nevertheless the principal exists for him for the World-to-Come, and they are: Honoring one’s father and mother, and acts of loving kindness, and bringing peace between a person and another, and Torah study is equal to all of them. By inference: These matters, yes, one enjoys their profits in this world and the principal exists for him in the World-to-Come; other matters, no.
עין משפט נר מצוהרי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קכז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת קכז., ר׳ חננאל שבת קכז., ר׳ נסים גאון שבת קכז., רי"ף שבת קכז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קכז., רש"י שבת קכז., ראב"ן שבת קכז. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת קכז., ספר הנר שבת קכז. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קכז. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת קכז., רמב"ן שבת קכז. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קכז. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קכז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קכז., מהרש"א חידושי הלכות שבת קכז., מהרש"א חידושי אגדות שבת קכז., גליון הש"ס לרע"א שבת קכז., פירוש הרב שטיינזלץ שבת קכז., אסופת מאמרים שבת קכז.

Shabbat 127a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 127a, R. Chananel Shabbat 127a, R. Nissim Gaon Shabbat 127a, Rif by Bavli Shabbat 127a, Collected from HeArukh Shabbat 127a, Rashi Shabbat 127a, Raavan Shabbat 127a, Tosafot Shabbat 127a, Sefer HaNer Shabbat 127a, Ri MiLunel Shabbat 127a, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 127a, Ramban Shabbat 127a, Rashba Shabbat 127a, Meiri Shabbat 127a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 127a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 127a, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 127a, Gilyon HaShas Shabbat 127a, Steinsaltz Commentary Shabbat 127a, Collected Articles Shabbat 127a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144