×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לִצְפוֹנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְחוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת אר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַבֵּית הַדֶּשֶׁן נִשְׂרָפִין.
North of Jerusalem, and outside of three camps. Rabbi Yosei says: They are burned in the place of the ashes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כדתניא ר׳ אליעזר אומר נאמר בו מחוץ למחנה כו׳ – ורבנן דמפקי אל מחוץ למחנה דחוץ לחומת עזרה [מטמא בגדים] הני היכא הוה שריף להו אמרינן שריף להו לצפון ירושלים חוץ לג׳ מחנות כדתניא כו׳.
{משנה יומא ז:א, בבלי יומא ע ע״א} גרסינן בפרק בא לו כהן גדול לקרות1 וגולל ספר תורה ומניחה2 בחיקו ואומר יתר3 ממה שקראתי4 לפניכם כתוב כאן5 ובעשור לחודש שבחומש הפיקודים קורא על פה אמאי ונגלול6 ספר תורה עד דמאטי לחומש הפיקודים ונקרי ביה אמר רב ששת זאת אומרת אין גוללין ספר תורה בצבור מפני כבוד הציבור7 וניתי ספר תורה אחרינא8 ונקרי ביה רב הונא בר רב9 יהודה אמר משום פגמו של-ראשון והני מילי חד גברא בתרי ספרי הוא דהוי פגמא אבל תלתה גברי בתלתה ספרי10 כגון ראש חדש טבת שחל להיות בשבת לא הוי פגמא.
1. לקרות: חסר בכ״י א לפני הגהה.
2. ספר תורה ומניחה: גא, כ״י נ. כ״י א לפני הגהה: ״התורה ומניחה״. דפוסים: ספר תורה ומניחו.
3. יתר: וכן גא, גה, כ״י נ. דפוסים: יותר.
4. שקראתי: וכן בכ״י נ. גא, דפוסים: ״שקריתי״, וכן בר״ח יומא שם.
5. כאן: דפוסים, וכן בר״ח יומא שם.
6. ונגלול: וכן ב-גא, כ״י נ. דפוסים: תיגלל.
7. הציבור: כ״י נ: ״צבור״.
8. אחרינא: דפוסים: אחריני.
9. רב: חסר ב-גא, כ״י נ.
10. ספרי: גכא: ״ספרי תורה|״.
לצפונה של ירושלים – שכל מעשה חטאת בצפון.
אבית הדשן – צריך שיקדים לשם דשן המזבח שיהא נקרא קודם לכן מקום שפך הדשן מכלל דלתנא קמא לא צריך.
ולא היה צריך שיהו נותנין שם מדשן המזבח מצד מה שכתוב בו שפך הדשן ולא שיהא מקומו משופך ר״ל שיהא עשוי במדרון עד שישתפך הדשן הנתון בתוכו שאין קרוי שפך הדשן אלא על שם ששם שופכין את הדשן ואע״פ שהמוציאן לשריפה טמא המצית את האור או המסדר את המערכה [טהור] וי״מ שהוא טמא שלא נאמר כאן טהור אלא לדעת האומר משיצית את האור ברובו ומ״מ כל שמסייע בשעת שריפה טמא ואפילו משנתחרך הפר ונפסדה צורתו מטמא עד שיעשה אפר הא משנעשה אפר אינו מטמא:
ושריפת פרה אדומה היתה למזרח ירושלים כנגד פתח אהל מועד כמו שהתבאר:
ודילמא במקומו משופך קא מפלגי. אבל דכולי עלמא בבית הדשן נשרפין.
בפרש״י בד״ה אבית הדשן כו׳ מכלל דלת״ק לא צריך ראב״י היא כו׳ כצ״ל:
לצפונה של ירושלים, וחוץ לשלש מחנות. ר׳ יוסי אומר: אבית [בבית] הדשן נשרפין.
North of Jerusalem, and outside of three camps. Rabbi Yosei says: They are burned in the place of the ashes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רָבָא מַאן תְּנָא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹסֵי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הוּא דְּתַנְיָא {ויקרא ד׳:י״ב} אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף שֶׁיְּהֵא לְשָׁם דֶּשֶׁן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר שֶׁיְּהֵא מְקוֹמוֹ מְשׁוּפָּךְ.

Rava said: Who is the tanna who disagrees with Rabbi Yosei on this issue? It is Rabbi Eliezer ben Ya’akov, as it was taught in a baraita with regard to the verse: “Where the ashes are poured out [shefekh hadeshen] shall it be burned” (Leviticus 4:12), which means that there shall already be ash there in that place, so that it is known as the ash heap even before this animal is burned there. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: This verse indicates that its place should be slanted [meshupakh] so that ash that is deposited there will roll downhill. Rava understood that whereas Rabbi Yosei requires that there already be ash present when the bull is burned, Rabbi Eliezer ben Ya’akov does not.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא מאן תנא דפליג על ר׳ יוסי הגלילי ר׳ אליעזר בן יעקב היא דתניא על שפך הדשן ישרף שיהא שם דשן שיקדים שם דשן. ר׳ אליעזר בן יעקב אומר שיהא מקומו משופך ודחי אביי ודילמא במקומו משופך פליגי ולאו דלא בעי ר׳ אליעזר בן יעקב על שפך הדשן ממש מאן דאמר ניתך הבשר והחלב כהיתוך מים אין מטמא בגדים. החריכה נמי כמו היתוך הוא שהרי לא נותר בשר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי אליעזר בן יעקב הוא – דאמר לא אשמועינן אלא שיהא מקומו מדרון שיהא דשנו משתפך.
רבי אליעזר בן יעקב היא. דלא בעי שיהיה שם דשן ומ״מ גמר שלש מחנות1 ושפך הדשן במקום שפיכת הדשן:
1. צ״ל מעל שפך.
אמר רבא: מאן [מי הוא] תנא זה דפליג עליה [החולק עליו] על ר׳ יוסי בענין זה — ר׳ אליעזר בן יעקב הוא. דתניא כן שנינו בברייתא] המפרשת את מחלוקתם: נאמר: ״אל שפך הדשן ישרף״ (ויקרא ד, יב), כוונתו: שיהא לשם באותו מקום כבר דשן, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: שיהא מקומו משופך (משופע) שיוכל הדשן להשפך. וסבר רבא שתנא קמא שהוא ר׳ יוסי מצריך שבמקום שריפת הפרים יהא כבר דשן, ור׳ אליעזר בן יעקב אינו מקפיד בכך.
Rava said: Who is the tanna who disagrees with Rabbi Yosei on this issue? It is Rabbi Eliezer ben Ya’akov, as it was taught in a baraita with regard to the verse: “Where the ashes are poured out [shefekh hadeshen] shall it be burned” (Leviticus 4:12), which means that there shall already be ash there in that place, so that it is known as the ash heap even before this animal is burned there. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: This verse indicates that its place should be slanted [meshupakh] so that ash that is deposited there will roll downhill. Rava understood that whereas Rabbi Yosei requires that there already be ash present when the bull is burned, Rabbi Eliezer ben Ya’akov does not.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְדִילְמָא בִּמְקוֹמוֹ מְשׁוּפָּךְ הוּא דִּפְלִיגִי.

Abaye said to him: There is no proof from here, as perhaps they disagree only about whether the place must be slanted. Rabbi Eliezer ben Ya’akov may agree there should be ash there to begin with, but he adds that the place must also be slanted. Therefore, there is no proof to support Rava’s statement.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי – ומודה רבי אליעזר בן יעקב שיקדים שם דשן אלא דבעי נמי מקומו משופך.
אמר ליה [לו] אביי: מכאן אין ראיה, ודילמא [ושמא] במקומו משופך הוא דפליגי [שנחלקו], שגם ר׳ אליעזר בן יעקב מסכים שצריך שיהא שם דשן מלכתחילה, אלא שהוא מוסיף תנאי אחר שיהא המקום משופע, ואין איפוא הוכחה לדברי רבא.
Abaye said to him: There is no proof from here, as perhaps they disagree only about whether the place must be slanted. Rabbi Eliezer ben Ya’akov may agree there should be ash there to begin with, but he adds that the place must also be slanted. Therefore, there is no proof to support Rava’s statement.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן וְהַשּׂוֹרֵף הַשּׂוֹרֵף מְטַמֵּא בְּגָדִים בוְלֹא הַמַּצִּית אֶת הָאוּר גוְלֹא הַמְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה דוְאֵי זֶהוּ הַשּׂוֹרֵף זֶה הַמְסַיֵּיעַ בִּשְׁעַת שְׂרֵיפָה.

The Sages taught: It states: “And he who burns them shall wash his garments” (Leviticus 16:28), to indicate that only the garments of the one who burns the bull and goat of Yom Kippur are rendered impure, but not the garments of the one who kindles the fire, and not the garments of the one who arranges the pile of wood. And who is the one who burns? It is the one who assists at the actual time of burning.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השורף – המתעסק בצרכי שריפתן בגופן דכתיב אותם כגון המסייע בשעת שריפה והאי תנא אית ליה כרבי שמעון דאין מטמאין בגדים עד שיוצת בהן האור.
ולא המסדר את המערכה – פי׳ ואפילו המסדר את האיברים עליה והיינו דאמרינן ואיזהו שורף זה המסייע בשעת שריפה להפך באיברים.
תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: ״והשרף אותם יכבס בגדיו״ (ויקרא טז, כח), להדגיש, כי השורף בלבד הוא מטמא בגדים ולא המצית (המדליק) את האור ולא המסדר את המערכה של העצים קודם השריפה. ואי זהו השורף — זה המסייע בשעת שריפה ממש.
The Sages taught: It states: “And he who burns them shall wash his garments” (Leviticus 16:28), to indicate that only the garments of the one who burns the bull and goat of Yom Kippur are rendered impure, but not the garments of the one who kindles the fire, and not the garments of the one who arranges the pile of wood. And who is the one who burns? It is the one who assists at the actual time of burning.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) יָכוֹל אַף מִשֶּׁנַּעֲשׂוּ אֵפֶר מְטַמְּאִין בְּגָדִים ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם האוֹתָם מְטַמְּאִין בְּגָדִים וְלֹא מִשֶּׁנַּעֲשׂוּ אֵפֶר מְטַמְּאִין בְּגָדִים ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הַפָּר מְטַמֵּא נִיתַּךְ הַבָּשָׂר אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים.

One might have thought that garments would be rendered impure even after the bull and goat have become ash. Therefore, the verse states: Them, to indicate that they themselves, the bull and goat of Yom Kippur, render garments impure, but they do not render garments impure once they become ash. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: The bull causes ritual impurity before it is burned, but once the flesh is burned it no longer renders garments impure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואינו מטמא בגדים. ומי שאמר משנעשו אפר החריכה אינה אפר ומטמא בגדים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ולא משנעשו אפר מטמאין בגדים רבי אלעזר בר׳ שמעון אומר הפר מטמא כו׳ כצ״ל כנראה מתוך פרש״י ול״ג בהך ברייתא אדברי ר׳ יהודה כמו שהוא בספרים שלפנינו הכא דבפ׳ ט״י ל״ג ליה וכן בילקוט וק״ל:
יכול אף משנעשו פרים אלה אפר יהיו מטמאין בגדים — תלמוד לומר: ״אתם״ למעט: אותם — כשהן בשלימותן מטמאין בגדים, ולא משנעשו אפר מטמאין בגדים. ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר: הפר מטמא כל עוד לא נשרף, אולם מש ניתך הבשר — אינו מטמא בגדים.
One might have thought that garments would be rendered impure even after the bull and goat have become ash. Therefore, the verse states: Them, to indicate that they themselves, the bull and goat of Yom Kippur, render garments impure, but they do not render garments impure once they become ash. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: The bull causes ritual impurity before it is burned, but once the flesh is burned it no longer renders garments impure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּשַׁוְּיֵהּ חֲרוֹכָא.:

The Gemara asks: What is the practical difference between the opinion of the first tanna and the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon? The Gemara answers: There is a difference between them when he turned it into a charred mass and the form of the animal has already become distorted but has not actually become ash. According to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, it no longer causes impurity.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חרך
חרךא(פסחים כא:) לא צריכא שחרכו קודם זמנו ובסוף הפרק לא נחרוך איניש תרתי שבלי בהדי הדדי (יומא סח:) אמר רבא דשויוה חרוכא איכא בינייהו. (בבא מציעא פד) יומא חד יהבו ביה רבנן עינייהו חרכו שקיה קרו ליה רבנן קטינא חריך שקיה (עבודה זרה לח) האי גוי דחריך רישא (א״ב לשון מקרא הוא לא יחרך רמיה צידו):
א. [אבזענגען.]
דשויה חרוכא – דהוי ניתך הבשר ואפר מיהו לא הוו לתנא קמא מטמאין עד שיעשו אפר דאותם קרינא ביה לרבי אלעזר ברבי שמעון שוייה חרוכא לא מטמא דלא פר מיקרי.
דשווייה חרוכה – לת״ק מטמא בגדים שלא מיעט אלא משנעשה אפר. ולרבי שמעון אינו מטמא בגדים.
כיון שהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו ומתחיל לקרו׳ הפר׳ ותו לא מידי. ובהכין סליק פירקא ברחמי שמיא.
ושואלים: מאי בינייהו [מה ביניהם], מה ההבדל בין שיטת התנא הראשון לשיטת ר׳ אלעזר בר׳ שמעון? ומשיבים: איכא בינייהו דשויה חרוכא [יש ביניהם הבדל שחרך אותם] וכבר בטלה צורת הפר אבל עדיין לא נעשו אפר ממש, שלר׳ אלעזר בר׳ שמעון כבר בכך אינו מטמא.
The Gemara asks: What is the practical difference between the opinion of the first tanna and the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon? The Gemara answers: There is a difference between them when he turned it into a charred mass and the form of the animal has already become distorted but has not actually become ash. According to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, it no longer causes impurity.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מתני׳מַתְנִיתִין: אָמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר ווּמִנַּיִין הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר דִּירְכָּאוֹת הָיוּ עוֹשִׂין וּמְנִיפִין בְּסוּדָרִין וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.

MISHNA: They said to the High Priest: The goat has reached the wilderness. And how did they know in the Temple that the goat reached the wilderness? They would build platforms [dirkaot] all along the way and people would stand on them and wave scarves [sudarin] to signal when the goat arrived. And therefore they knew that the goat reached the wilderness.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו לכ״ג הגיע שעיר למדבר כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ אמרו לו לכהן גדול וכו׳ – שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שהגיע שעיר למדבר שנאמר ושלח את השעיר במדבר ואחר כך ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה.
דירכאות – בני אדם עומדים מירושלים לצוק בכדי שיראה זה סימנו של זה ומניפין אותם הסמוכין למדבר בסודרין וזה הסמוך לו רואה ומניף גם הוא ורואה חבירו הסמוך לירושלים דירכאות בלעז רידר״יגרדש.
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק שביעי בעזר הצור:
בא לו כהן גדול וכו׳ זה הפרק הכוונה בו להשלים ענייני עבודות היום על הסדר ולבאר עוד ענייני בגדי כהונה ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לחמשה חלקים הראשון לבאר שכשהגיע שעיר למדבר היו מוציאין הפר והשעיר לשריפה והוא היה קורא ומברך השני לבאר ענין עבודת אילו ואיל העם בבגדי זהב השלישי הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן הרביעי בביאור עבודת תמיד הערב החמישי בענין בגדי כהונה וזהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו הרבה דברים על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר בא לו כהן גדול לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא ואם לאו באסטלית לבן משלו חזן הכנסת נוטל את ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתו׳ בה ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה ומברך עליה שמנה ברכות על התורה ועל העבודה ועל ההודייה ועל מחילת העון ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל שאר התפלה אמר הר״ם אצטלית לבן משלו להודיעך כי הקריאה אינה עבודה ומותר לו לקרות באי זה בגד שירצה ואמרו אם רצה בבגדי בוץ קורא הודיעך כי מותר לו ללבוש בגדי כהונה אפי׳ שלא בשעת עבודה כי העקר אצלנו בגדי כהונה נתנו ליהנות שלא בשעת עבודה והיו נותנים ספר תורה מיד ליד לתפארת וגדולה והקריאה היתה בעזרת נשים שמותר לאדם לישב שם כי אמרו עומד ראיה שהוא היה יושב קודם לכן אבל בעזרת ישראל ומה שאחריה לא ישב שום אדם כלל אלא מלכי בית דוד בלבד כמו שכתוב ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳ ומה שחייב שיקרא ובעשור שבחומש הפקודים על פה לפי שאין אדם אחד קורא בשני ספרי תורות משום פגמו של ראשון ואין ראוי לגלול ספר תורה בצבור משום כבוד צבור ולפיכך לא היה גולל ספר תורה כדי שיגיע לחומש הפקודים ולא היה קורא גם כן בספר שני משום פגם ראשון נמצא שקורא על פה ואלו השמנה ברכות הראשונה אשר בחר בנו מכל העמים וגו׳ וקורא ואחר שישלים קריאתו מברך אשר נתן לנו תורת אמת וכו׳ והיא הברכה השניה והשלישית רצה ה׳ אלהינו וכו׳ והרביעית מודים אנחנו לך וכו׳ והחמשית סלח לנו וכו׳ והששית מתפלל בהתמדת השכינה במקדש ושיקיים ה׳ הדרו והודו והשביעית מתפלל שיברך השם בכהנים ויקבל קרבנותיהם וכיוצא בזה והשמינית יתפלל שיושיע השם לישראל ויצילם וחותם ברוך אתה ה׳ שומע תפלה הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר השעיר הנשרפים הרואה פר ושעיר הנשרפים אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא לא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהם היתה כאחת הודיעך כי מותר לאדם שיניח מלראות עבודה וילך לראות עבודה אחרת:
א משנה אמרו לו לכהן גדול: הגיע שעיר למדבר. ומניין היו יודעין בבית המקדש שהגיע שעיר למדבר? דירכאות (במות מוגבהות) היו עושין בכל הדרך ועומדים עליהן אנשים ומניפין בסודרין לאותת זה לזה כאשר הגיע השעיר. ולכן יודעין היו מיד כשהגיע השעיר למדבר.
MISHNA: They said to the High Priest: The goat has reached the wilderness. And how did they know in the Temple that the goat reached the wilderness? They would build platforms [dirkaot] all along the way and people would stand on them and wave scarves [sudarin] to signal when the goat arrived. And therefore they knew that the goat reached the wilderness.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר ר׳רַבִּי יְהוּדָה וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חֲדוֹדוֹ שְׁלֹשָׁה מִילִין הוֹלְכִין מִיל וְחוֹזְרִין מִיל וְשׁוֹהִין כְּדֵי מִיל וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.

Rabbi Yehuda said: Why did they need these platforms? Didn’t they already have a reliable indicator? From Jerusalem to Beit Ḥiddudo, the edge of the wilderness, where the mitzva of dispatching the goat was performed, was a distance of three mil. Since the nobles of Jerusalem walked a mil to escort the dispatcher and returned a mil, and waited the time equivalent to the time it takes to walk a mil, they knew that the goat reached the wilderness. There was no need for the platforms.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חרר
חררא(יומא סח:) ג׳ מילין היו מירישלים ועד בית חרורו (גמ׳) שמע מינה בית חרורו במדבר קאי (א״ב בנוסחאות חדודו כתוב):
א. [ארטס נאהמע.]
עד בית חדודו – הוא ראש המדבר ושם נתקיים ושלח את השעיר במדבר.
הולכין מיל – כדאמרן לעיל (סו:) מיקירי ירושלים מלוין אותו עד סוכה הראשונה.
בד״ה עד בית חדודו הוא ראש המדבר ושם נתקיים כו׳ עכ״ל ר״ל דאינו צריך להגיע השעיר עד הצוק כשמתחיל לקרות הפרשה דהא ר׳ יהודה גופיה קאמר לעיל שהיה י׳ מיל מירושלים עד הצוק והכא עד בית חדודו קאמר שלא היה רק ג׳ מיל וק״ל:
סליק פרק שני שעירי
אמר ר׳ יהודה: לשם מה דרושות דירכאות אלה? הלא סימן גדול היה להם: מירושלים ועד בית חדודו ששם תחילת המדבר, ושם מתקיימת כבר מצות שילוח, הוא מהלך שלשה מילין, וכיון שהיו יקירי ירושלים הולכין מיל ללוות המשלח וחוזרין מיל, ושוהין כדי מיל — יודעין שכבר הגיע שעיר למדבר ואין צורך בסימנים מיוחדים.
Rabbi Yehuda said: Why did they need these platforms? Didn’t they already have a reliable indicator? From Jerusalem to Beit Ḥiddudo, the edge of the wilderness, where the mitzva of dispatching the goat was performed, was a distance of three mil. Since the nobles of Jerusalem walked a mil to escort the dispatcher and returned a mil, and waited the time equivalent to the time it takes to walk a mil, they knew that the goat reached the wilderness. There was no need for the platforms.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הָיָה קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו א׳:י״ח} אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ.:

Rabbi Yishmael says: Didn’t they have a different indicator? There was a strip of crimson tied to the entrance to the Sanctuary, and when the goat reached the wilderness and the mitzva was fulfilled the strip would turn white, as it is stated: “Though your sins be as scarlet, they will become white as snow” (Isaiah 1:18).
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ ישמעאל אומר: והלא סימן אחר היה להם: לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל, וכשהגיע השעיר למדבר והתקיימה המצוה היה הלשון מלבין, שנאמר: ״אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו״ (ישעיה א, יח).
Rabbi Yishmael says: Didn’t they have a different indicator? There was a strip of crimson tied to the entrance to the Sanctuary, and when the goat reached the wilderness and the mitzva was fulfilled the strip would turn white, as it is stated: “Though your sins be as scarlet, they will become white as snow” (Isaiah 1:18).
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר אַבָּיֵי ש״משְׁמַע מִינַּהּ בֵּית חֲדוֹדוֹ בַּמִּדְבָּר קָיְימָא וְהָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּקָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר נַעֲשֵׂית מִצְוָתוֹ.:

GEMARA: Abaye said: Learn from this that Beit Ḥiddudo is located in the wilderness, and this comes to teach us that Rabbi Yehuda holds that once the goat has reached the wilderness, its mitzva is complete even before it is pushed off the cliff, and there is no need to wait any longer.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר אביי שמע מינה קא סבר ר׳ יהודה בית חדודו מדבר הוא. קא משמע לן כיון שהגיע למדבר נעשה מצותו.
הדרן עלך שני שעירי.
פ״ז בא לו כ״ג לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא כו׳ – דייקינן ממתני׳ דקריאה לאו עבודה היא. ומדקרי בבגדי בוץ שמע מינה דבגדי בוץ כהונה ניתנו ליהנות בהן. ואף על גב דאסיקנא לשמעתא כי ניתנו ליהנות בהן דחי׳ דילמא שני קריאה דצורך עבודה היא הכי נמי דחינן שלא היו ישינים בבגדי קדש הא מיכל אכלי בהו.
דילמא שני אכילה דאית בה כפרה כעבודה היא דתניא ואכלו אותם אשר כופר בהן מלמד כיון שהכהנים אוכלין אותם בעלין מתכפרין איכא דאמרי שינ׳ הוא דלא הא הילוך בהו שרי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ נעשית מצותו – ומתחיל לקרות הפרשה.
וקמ״ל דקסבר רבי יהודה כיון שהגיע שעיר לראש המדבר נעשית מצותו. ואז היה קורא מיד הפרשה משמע לכאורה דפליג1 אתנא קמא דאמר לעיל (דף סז.) כשהגיע שעיר למדבר מלבין ויודעין היו שנעשית מצותו וזהו כשהגיע [להצוק] שעד אותה שעה לא היה מלבין כדקאמר לעיל דילמא קדים ומלבין כו׳ זימנין דגמיש ליה לרישיה כו׳ אלמא לא היה מלבין עד שעת דחיפה לגמרי ולפי שפי׳ התלמוד המשנה לעיל2 לימא ליה לר׳ יהודה שהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו כיון שמלבין3 היה מגיע למדבר:
1. צ״ל אר׳ אלעזר הקפר.
2. צ״ל לית.
3. צ״ל כשמגיע.
ב גמרא אמר אביי: שמע מינה [למד מכאן] כי בית חדודו במדבר קיימא [היא מצויה], והא קא משמע לן דבר זה השמיע לנו] בכך: דקסבר [שסבור] ר׳ יהודה: כיון שהגיע שעיר למדבר אף לפני שנדחה מן הצוק כבר נעשית מצותו בעיקרה ואין צורך להמתין עוד.
GEMARA: Abaye said: Learn from this that Beit Ḥiddudo is located in the wilderness, and this comes to teach us that Rabbi Yehuda holds that once the goat has reached the wilderness, its mitzva is complete even before it is pushed off the cliff, and there is no need to wait any longer.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ז – בא לו כהן גדול
(11) מתני׳מַתְנִיתִין: בָּא לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת זאִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ קוֹרֵא חוְאִם לָאו קוֹרֵא בְּאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ.

Chapter 7
MISHNA: The High Priest came to read the Torah. If he wished to read the Torah while still dressed in the fine linen garments, i.e., the priestly vestments he wore during the previous service, he may read wearing them; and if not he is permitted to read in a white robe of his own, which is not a priestly vestment.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אסטלית
אסטליתא(יומא סח:) ואם לא באסטלית לבן משלו (גיטין עד.) אמר רשב״ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אסטליתי ואבדה אסטליתו. אסטלא דמילתא (סנהדרין מד) דנגמר הדין וארא בשלל אדרת שנער רב אסי אמר אסטלא דמילתא. כל ישראל ראויין לאותה איסטלא (שבת קכה) בגמ׳ דולא את הלוף במפנין. יש ספרים שכתוב בהן אצטלא תרגום ירושלמי שמלה ויקח שם ויפת את השמלה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה אדרת שנער תרגום אצטלי בבלאה (א״ב: פי׳ בלשון רומי ויוני מין לבוש ובפרט מין מיוחד לנשים ונעתק ללבוש אנשים):
א. [לאנג קלייד.]
בא לקרות – את הפרשה דילפינן ממלואים דאמרינן בפ״ק (דף ה:) מניין שאף מקרא פרשה מעכב וכו׳.
אם רצה לקרות בבגדי בוץ – שהוא לבוש עכשיו שעבד בהן עבודת היום.
אצטלית – לבוש כמין חלוק.
בית הכנסת – היה סמוך לעזרה בהר הבית.
בא לו כהן גדול לקרות כו׳. הכא הואיל והפסיק עבודת היום וגם עשה עיקר עבודות כפרה יש לו לקרות ולברך על המחילה ועל סדר הברכות בירושלמי מנין לקרות הפרשה רבי אידי בשם רבי יוחנן ויעש מה תלמוד לומר כאשר צוה ה׳ מכאן לקריאת הפרשה:
אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא. אבל בבגדי זהב אין לקרות שאין ללבוש בתחילה בגדי זהב אם לא לצורך עבודה ואמרינן לעיל בפרק הממונה (דף לב.) שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה וטעון שתהא טבילה סמוך לעבודה חשובה:
פרק ז׳
בא לו כ״ג לקרות – פ׳ לקרות בענין היום כדמפרש לקמן. ובירושלמי בעי מנין למקרא הפרשה ר׳ אידי בשם ר׳ יוחנן כתיב ויעש מה ת״ל כאשר צוה ה׳ מכאן לקריאת הפרשה. לומר דאפילו צואות יש לו לעשות כאשר צוה לומר שיקראם אף הוא בדיבור כאשר צוה ה׳ בדבור.
אם רצה בבגדי בוץ קורא – ודוקא בבגדי בוץ אבל לא בבגדי זהב שאין ללבוש בגדי זהב אלא לצורך עבודה שכל המשנה בגדים מעבודה לעבודה טעון טבילה וקדוש כדאיתא בפר׳ הממונה ואין טבילה וקדוש אלא לעבודה חשובה וקריאת פרשה אינה אלא צורך עבודה כדאית׳ בגמרא.

פרק ז

(12) א משנה בא לו כהן גדול לקרות את הפרשה, אם רצה לקרות בבגדי בוץ (פשתן) שהשתמש בהם בעבודה — קורא, ואם לאו — רשאי להיות קורא באצטלית (חלוק) לבן משלו, שאינו מבגדי הקודש.

Chapter 7

(12) MISHNA: The High Priest came to read the Torah. If he wished to read the Torah while still dressed in the fine linen garments, i.e., the priestly vestments he wore during the previous service, he may read wearing them; and if not he is permitted to read in a white robe of his own, which is not a priestly vestment.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) טחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא אחרי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן י{במדבר כ״ט:ז׳} וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה.

The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue that stood on the Temple Mount; and the head of the synagogue gives it to the deputy High Priest, and the Deputy gives it to the High Priest, and the High Priest stands and receives the scroll from his hands. And he reads from the scroll the Torah portion beginning with the verse: “After the death” (Leviticus 16:1) and the portion beginning with the verse: “But on the tenth” (Leviticus 23:26), and furls the Torah scroll and places it on his bosom and says: More than what I have read before you is written here. The Torah portion beginning with the verse: “And on the tenth,” from the book of Numbers (29:7), he then reads by heart.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חזן הכנסת – שמש.
ראש הכנסת – על פיו נחתכין צרכי הכנסת מי מפטיר מי פורס על שמע מי עובר לפני התיבה.
ואך בעשור – שבפרשת אמור אל הכהנים.
ואומר יותר ממה שקריתי וכו׳ – בגמרא מפרש טעמא.
שבחומש הפקודים – ספר וידבר שמתחיל במנינן של ישראל ופרשת פינחס באותו ספר ושם המוספין אמורין.
חזן הכנסת – פירו׳ הוא הממונה על משמרת עניני הכנסת לתקנם ולהזמינם והוא מלשון חזני מתא שבפרק השוכר את הפועלים וכולה מתני מפרש בגמרא.
מתני׳ קורא על פה. עיין ברבינו יונה פ״א דברכות דף ז ע״ב:
חזן (שמש) הכנסת נוטל ספר תורה, ונותנו לראש הכנסת הממונה על בית הכנסת שבהר הבית, וראש הכנסת נותנו לסגן הכהנים, והסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל את הספר מידו, וקורא בספר פרשת אחרי מות ופרשת ״אך בעשור״ (שבפרשת אמור) וגולל את ספר התורה ולאחר מכן הריהו מניחו בחיקו ואומר: יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן. פרשת ״ובעשור״ (במדבר כט, ז) שבחומש הפקודים (ספר ״במדבר״), קורא על פה.
The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue that stood on the Temple Mount; and the head of the synagogue gives it to the deputy High Priest, and the Deputy gives it to the High Priest, and the High Priest stands and receives the scroll from his hands. And he reads from the scroll the Torah portion beginning with the verse: “After the death” (Leviticus 16:1) and the portion beginning with the verse: “But on the tenth” (Leviticus 23:26), and furls the Torah scroll and places it on his bosom and says: More than what I have read before you is written here. The Torah portion beginning with the verse: “And on the tenth,” from the book of Numbers (29:7), he then reads by heart.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַהוֹדָאָה וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה.

And he recites after the reading the following eight blessings:
Concerning the Torah: Who has given us the Torah of truth;
and concerning the Temple service: Find favor in Your people Israel and accept the service in Your most holy House... for You alone do we serve with reverence;
and concerning thanksgiving: We give thanks to You;
and concerning pardon of iniquity: Pardon our iniquities on this Yom Kippur;
and concerning the Temple in and of itself, which concludes: Blessed…Who chose the Temple;
and concerning the Jewish People in and of itself, which concludes: Blessed…Who chose Israel;
and concerning Jerusalem in and of itself, which concludes: Blessed…Who chose Jerusalem;
and concerning the priests in and of themselves, which concludes: Blessed…Who chose the priests;
and concerning the rest of the prayer, which concludes: Blessed…Who listens to prayer.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שאר
שארא(יומא סח: סוטה לב) ועל שאר תפלה מפורש בגמרא:
ערך שף
שףב(פסחים לט:) שפה היא על בשרה יבש. (מועד קטן יא.) שפין את הסדקין ומעגילין אותן (מ״ז כו) דלמא שייפא סם לדד. (שבת קמ) אין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן (משנה עדיות ג) כרשיני תרומה ב״ש אומרים שורין ושפין בטהרה. (עבודה זרה מט) שפאה לצרכה אסור שיפה ובעיטה כבר פירשנו בערך בעט. (כלים פי׳ נדרים נה) המטה והעריסה משישפם בעור הדג פי׳ מלשון ושפית יתיה (כלים פי״ד) הסייף מאמתי מקבל טומאה משישפנו. (בבא בתרא פא) הגדילו לא ישפה. (מעילה יד) אין מועלין לא בשפוי ולא בנביה פי׳ לוקח הגזבר קורה של הקדש ומתקנה בנרגא ומה שנופל ממנו אם יהנה אדם ממנו אינו חייב קרבן מעילה מן ושפית יתיה וכן פי׳ הגדילו לא ישפה ניקוי ושיפוי מן האילן כגון זמורת הכרם וכיוצא בו. (חולין כה) כל שעתיד לשוף קולית ששפה לאורכה כבר פירשנו בערך דקל. (שבת עה) השף בין העמודים חייב משום ממחק פי׳ השף בין העמודים שעושה כדי להחליקן חייב משום מוחק וכן הממרח את הרטיה. (ירושלמי) מה מחיקה היתה במשכן היו שפין העור על גבי העמוד רב יהודה אומר חייב משום מוחק פי׳ אחר ששף את הקרקע של בין העמודים בסנדל של סיידים ומפורש בערך סנדל חייב משום מוחק. (בבא קמא כב) כגון דשף צלמי פי׳ כגון שהיו לו צורות מצויירין בכותל ונתחככה בהן ושפפה אותן מלשון ושפית יתיה ובערם מן הכותל לגמרי כדגרסינן (יומא סח) מבערב ישפשף כלומר יחכך בבשרו עד שיבערהו לגמרי. (מקואות פרק ט) אא״כ שיפשף. (יומא ל) א״ר אשי זאת אומרת מצוה לשפשף. (שבת נ) ובשיפא דא ודא אחת היא פי׳ ששפאה שאין לה חלודה. (ראש השנה כד) והא כנישתא דשף יתיב בנהרדעא דהוה בי אנדרטא. (מגילה כח) רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף יתיב בנהרדעא פירות בגלות יכניה וסיעתו כד אתו לנהרדעא בני כנישתא ויסדוה באבנים ועפר דאיתיאו בהדיהו מבית המקדש והוו קריין ליה כי רצו עבדיך את אבניה וגו׳ וקריוה שף יתיב כלומר שנסע מקדש וישב שם והות שכינה עמהון כדאמרון בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בכנישתא דהוצל ושמואל אמר בכנישתא דשף יתיב שף יתיב בנהרדעא וכנישתא דהוצל קרובה לבית המדרש של עזרא הסופר למטה מנהרדעא (בבא בתרא ג) גזית אבני דמשפיין כדכתיב מגוררות במגרה. (בסוף כלים) שפן בשופניא טמאין (בבא קמא כח) אבל שפייא בשופינא חסורי חסריה ואכות אותו תרגום ושפיתי יתיה בשופינא הפצירה פים תרגום שופינא. (בריש ויקרא רבה ועוד ראיתי) היו לפניו שני שבילין אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות ואורח צדיקים סלולה תרגום ואורחא דתריצי שפיא:
א. [דער שלום. דאס איבריגע.]
ב. [וועלצען, רייבען, אויס גלעטין.]
קורא על פה – טעמא מפרש בגמרא.
על התורה – ברכה של אחריה אשר נתן לנו וכו׳.
ועל העבודה – רצה בעמך ישראל ותרצה העבודה בדביר ביתך וכו׳ שאותך לבדך ביראה נעבוד.
ועל ההודאה – מודים אנחנו לך עד הטוב לך להודות על העבודה מברך בשביל העבודה שעבד והודאה סמוכה לעבודה דכתיב זובח תודה יכבדנני (תהלים נ) אחר עבודה תודה והיא הודאה.
על מחילת העון – מחול לעונותינו ביום הכפורים הזה וכו׳ עד מלך מוחל וסולח לעונותינו וכו׳.
על המקדש – מתפלל על המקדש וחותם ברוך שבחר במקדש.
ועל הכהנים – מתפלל על הכהנים וחותם ברוך שבחר בזרעו של אהרן וכן על ישראל.
ועל שאר התפלה – מפרש בגמרא.
ומברך עליה לאחר הקריאה שמונה ברכות: ברכה על התורה (״אשר נתן לנו תורת אמת וכו׳⁠ ⁠״), ועל העבודה (״רצה בעמך ישראל ותרצה העבודה בדביר ביתך... שאותך לבדך ביראה נעבוד״), ועל ההודאה (״מודים אנחנו לך וכו׳⁠ ⁠״) ועל מחילת העון (מחול לעוונותינו ביום הכיפורים הזה וכו׳⁠ ⁠״), וברכה על המקדש בפני עצמו (וחותם: ״ברוך שבחר במקדש״), וברכה על ישראל בפני עצמן (וחותם: ״ברוך שבחר בישראל״), וברכה על ירושלים בפני עצמה, וברכה על הכהנים בפני עצמן (וחותם: ״ברוך שבחר בכהנים״), וברכה נוספת על שאר התפלה.
And he recites after the reading the following eight blessings:
Concerning the Torah: Who has given us the Torah of truth;
and concerning the Temple service: Find favor in Your people Israel and accept the service in Your most holy House... for You alone do we serve with reverence;
and concerning thanksgiving: We give thanks to You;
and concerning pardon of iniquity: Pardon our iniquities on this Yom Kippur;
and concerning the Temple in and of itself, which concludes: Blessed…Who chose the Temple;
and concerning the Jewish People in and of itself, which concludes: Blessed…Who chose Israel;
and concerning Jerusalem in and of itself, which concludes: Blessed…Who chose Jerusalem;
and concerning the priests in and of themselves, which concludes: Blessed…Who chose the priests;
and concerning the rest of the prayer, which concludes: Blessed…Who listens to prayer.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) כהָרוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא אֵינוֹ רוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין וְהָרוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין אֵינוֹ רוֹאֶה כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי אֶלָּא שֶׁהָיְתָה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה וּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה כְּאַחַת.:

The Mishna comments: One who sees the High Priest reading the Torah does not see the bull and goat that are burned; and one who sees the bull and goat that are burned does not see the High Priest reading the Torah. The Mishna explains: And this is not due to the fact that one is not permitted to see both, but because there was a distant path between them, and the performance of both of them is undertaken simultaneously.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר המאירי בא לו כ״ג כלומר אחר שמסר השעיר למשלח ונתעסק בקריעת פר ושעיר והוצאת אימוריהן וקליעת איבריהן והבאתם ונתברר לו בין כך שהגיע שעיר למדבר ומסר הפר והשעיר להוציאם לשריפה בא לו כ״ג לקרות בתורה ופי׳ בגמ׳ שבעזרת נשים היה בא ודקדקוה ממה שנאמר בסמוך וכהן גדול עומד וקורא אלמא שיושב היה והרי אמרו אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד אלא שבעזרת נשים היה קורא וקריאה זו יש אומרים שהיא מעכבת וכעין מה שאמרו בפרק ראשון (יומא ה׳:) לענין פרשת מלואים שמקראה שנצטוה לספר הענין לישראל מעכבת וממה שאמרו כאן שאני קריאה דצורך עבודה היא ומתוך כך הותרה בה לבישת בגדי כהונה (ש)⁠אין הדברים נראין לעכב אלא שסדר הענין היה כן ומה שאמרו דצורך עבודה היא פירושו שמאחר שהותקנה בתוך העבודה הרי היא כעבודה להתיר בה לבישת בגדי כהונה הא שלא לצורך שום דבר שבעבודה שמא לא הותרה לבישת בגדי כהונה אף במקדש אלא שזו דחייה בעלמא היא והלכה שאף שלא לצורך כלל הותרה לבישתן במקדש כמו שיתבאר בסמוך ונשוב לדברינו והוא שבא לו בעזרת נשים לקרות ואם רצה לקרות בבגדי בוץ ר״ל בגדי לבן שהוא לובש עדיין קורא ואינו צריך להפשיטם לקריאתו ואם רצה לקרות באצטלית לבנה משלו ר״ל שאינה מבגדי כהונה קורא והוא הדין לכל שאר בגדים אלא שדבר בהוה שמנהג זקנים ואנשים של צורה להיות בגדיהם לבנים ביום הכפורים ולפי דרכך למדת ממשנתינו שני דברים אחד שהקריאה אינה עבודה שאילו היתה עבודה על כל פנים היה צריך בה או לבגדי לבן או לבגדי זהב אלא אינה עבודה ומתוך כך קורא באיזה בגד שירצה והשני שבגדי כהונה נתנו ליהנות במקדש וללבשם שם אף שלא בשעת עבודה ובלבד שלא יצא בהן למדינה שאלמלא כן הואיל והקריאה אינה עבודה היה צריך להפשיטם קודם קריאה תיכף שגמר עבודה המיוחדת ליום ואמר על קריאתו שכשהוא יושב בעזרת נשים וכל העם עומדים עליו שחזן בית הכנסת והוא השמש שעליו מוטלין צרכי הכנסת להכין את הכל נוטל ספר תורה מבית הכנסת שהיה סמוך לעזרה ומביאה לראש הכנסת והוא הממונה על הנהגת הצבור בענייני התפלות למנות שליח צבור ומפטירין וקורין וראש הכנסת לסגן והוא הממונה תחתיו של כ״ג והסגן נותנה לכ״ג והטעם כדי להרבות בכבודו של כ״ג שכל אלו באים לשרתו על דרך ברב עם הדרת מלך והוא ששאלו בגמ׳ שמעת מינה חולקי׳ כבוד לתלמיד במקום הרב כלומר שהיה סבור שחזן הכנסת יאמר לראש הכנסת שיהא הוא קורא ושראש הכנסת יאמר כן לסגן ותירץ כלה משום כבודו דכ״ג הוא ולא לכבוד אחרים שאע״פ שראוי לכל אדם לחלוק כבוד לשלמעלה הימנו לפני הרב מיהא אין הקטן חולק כבוד לגדול אלא שיהיו כלם שוים לחלוק כבוד לרב ובתלמוד המערב אמרו בכל אתר את מר הולכין אצל התורה וכה את מר מוליכין את התורה אצלו פירוש כ״ג ביום הכפרים ומלך בפרשת הקהל אלא על ידי שהם גדולים התורה מתעלה בהם וכשבא הסגן אצלו עומד לו וקורא בה אחרי מות שהוא סדר עבודת היום וכן קורא בה אך בעשור שבפרשת אמור אל הכהנים ומפני שהיא סמוכה לפרש׳ אחרי מות ואין טורח צבור בגלילה שמזו לזו שהרי אפשר לגול מזו לזו בעוד שהתורגמן מתרגם ואין שהות בגלילתו בכדי שיפסיק התורגמן עד שיהא בה בשת לצבור בכך להיותם יושבים ומצפים ואחר שקרא בספר שתי פרשיות אלו גולל ספר תורה ואומר להם יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן ר״ל מענין עבודת היום וקורא ובעשור שבחומש הפקודים שבפרשת פנחס שהיא פרשת המוספין על פה ואינו גולל ספר תורה לשם לקרותה בספר מפני שרחוק הוא וישתהא בגלילתו בכדי שיפסיק התורגמן וכדי שלא להוציא לעז על ספר תורה שיהא חסר דבר מכל מה שעושין היום הוא אומר להם שיש שם דברים שלא קרא להם והוא ענין המוספין ושהוא קורא אותם להם על פה ושמא תאמר יביאו לו ספר אחר שיהא נגלל לשם כל שאחד קורא בשני ספרים יש לחוש לפגמו של ספר ראשון סבורים הם שאלמלא שהראשון פסול לא היה טורח להביא אחר ואע״פ שכמה פעמים מוציאים שני ספרי תורה להיות לשני קוראים ואף בראש חודש טבת שחל להיות בשבת מוציאים שלשה ספרים אחד לעניינו של יום ואחד לשל ראש חדש ואחד לשל חנוכה כבר למדת מכלל דברינו שכל שאחד קורא בספר אחד אין בו חשש פגם:
ואמר אח״כ שמברך עליה שמונה ברכות ר״ל אחר קריאתה ואינו מונה ברכה שלפניה או שמא ברכת התורה שלפניה ושלאחריה הוא מונה כאן באחת והוא שמתחיל למנותם הראשונה על התורה ר״ל שלפניה ושלאחריה ושתיהן מנויות באחת והשנית ברכת עבודה ר״ל שתהא עבודתו רצויה ושיתן לנו לב טהור לעבדו בלב שלם וחותם בה ובוחר בעבודת עמו ישראל והשלישית הודאה והיא על הדרך שהיא נתקנת בשמונה עשרה הרביעית מחילת עון והיא ברכת סלח לנו ומרכיב בה מחול לעונותינו ביום הכפורים הזה וכיוצא בו והתבאר בתלמוד המערב שחותם בה ברוך אתה ד׳ מוחל עונות עמו ישראל החמישית על המקדש שעניינה שיעמידנו האל על מכונו ונתבאר בתלמוד המערב שהוא חותם בה השוכן בציון הששית על ישראל עניינה שיושיעם ד׳ וישמרם מכל צרה וצוקה ולא יסלק שכינתו מהם והתבאר בתלמוד המערב שחותם בה הבוחר בישראל השביעית על הכהנים עניינה שירצה בעבודתם ויתקבלו מעשיהם והתבאר בתלמוד המערב שחותם בה מקדש הכהנים השמינית על שאר תפלה פי׳ בגמ׳ (יומא ע׳.) תפלה ותחנה ובקשה דרך כלל שיושיע ד׳ את ישראל וכולל דברים הצריכים להם לפי הזמן וחותם בה שומע תפלה ופי׳ בגמ׳ שאח״כ כל אחד היה מביא ספר תורה מביתו להראות חזיתו של ספר לרבים ר״ל נוי שלו (והדוקו) [והדורו] ודבר זה י״מ אותו לדעת האומר שאין עירוב והוצאה ליום הכפורים ואין צריך בכך שירושלים דלתותיה נעולות בלילה ושמא היו מערבין את כלה בעירוב אחד או שמא מבערב היו מביאין אותם לבית הכנסת:
הרואה כ״ג קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים ופירש בה לא שאינו רשאי בכך אלו היה אפשר כן אלא שאי אפשר מפני שדרך רחוקה היתה ביניהם שהרי חוץ לשלש מחנות היו נשרפין והוא קורא בעזרת נשים ומלאכתם שוה ר״ל ששתיהן בשעה אחת ובא ללמד שמותר היה למי שירצה לראות שריפת הפר והשעיר להניח ספר תורה ולילך שם ואין אומרים בה אין מעבירין על המצות אלא הולך לאיזה שירצה שלא נאסרה העברה ממצוה למצוה אלא כשהוא עוסק בה ושמא תאמר ומה מצוה יש בראיית העבודות פירשוה בגמ׳ מצות ברב עם הדרת מלך:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הם:
ומעירים: הרואה כהן גדול כשהוא קורא — אינו רואה פר ושעיר הנשרפין, והרואה פר ושעיר הנשרפין — אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא. ומוסיפים ולא מפני שאינו רשאי לראות שניהם כאחד, אלא שהיתה דרך רחוקה ביניהם, ומלאכת שניהן שוה כאחת שהיו נעשים באותו זמן.
The Mishna comments: One who sees the High Priest reading the Torah does not see the bull and goat that are burned; and one who sees the bull and goat that are burned does not see the High Priest reading the Torah. The Mishna explains: And this is not due to the fact that one is not permitted to see both, but because there was a distant path between them, and the performance of both of them is undertaken simultaneously.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) גמ׳גְּמָרָא: מִדְּקָתָנֵי בְּאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ מִכְּלָל דִּקְרִיאָה לָאו עֲבוֹדָה הִיא.

GEMARA: From the fact that it is taught in the mishna that the High Priest is permitted to read in a white robe of his own, one may derive by inference that the reading of the Torah is not classified as a service, which would have required that he wear priestly vestments.
רי״ףתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכלל דקריאה לאו עבודה היא. מדלא בעינן שימסרנה לציבור לכל הפחות ועוד דאצטלית אינו כתונת וחלוק כפירוש רש״י אלא הוא כמו סדין להתעטף בה כמו אדרת שנער איצטלא דמילתא בסנהדרין ואיצטלא דפרסוה אמיתנא וכן היה לבוש איצטלא בת מאה וכן נותנין לו כל ימות הרגל ולאיצטלתו וכן תרגם ירושלמי דויקח שם ויפת את השמלה משמע שהוא כעין סדין ולא חלוק וכתונת ולכאורה משמע שאינו בגדי כהונה בזה הענין ולא כפי׳ רבותיו של רש״י שפי׳ לעיל בפ׳ הממונה (דף לה:) דכהן שעשתה לו אמו כתנת בת מאה מנה לובשה ועובד בה עבודת יחיד דהיינו מקרא פרשה באיצטלית לבן משלו דהא פריש הכא שאינו כתונת וגם הקשה רש״י שם עליהם דלא קתני בה הכא ובלבד שימסרנה לציבור וגם הפייט שיסד את הכתונת סובר1 שאינו בגדי הכהונה ועוד דהא אמרינן מכלל דקריאה לאו עבודה היא ואי עבודה חשיבא ואפילו של יחיד לא הוה מקשה כאן כלום:
1. צ״ל שהן.
ב גמרא מדקתני [ממה ששנה] שאם רצה הכהן קורא באצטלית (חלוק) לבן משלו, מכלל הדבר למד אתה שקריאה לאו עבודה מעבודות הקודש היא, ולכן רשאי לעשותה שלא בבגדי כהונה.
GEMARA: From the fact that it is taught in the mishna that the High Priest is permitted to read in a white robe of his own, one may derive by inference that the reading of the Torah is not classified as a service, which would have required that he wear priestly vestments.
רי״ףתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְקָתָנֵי אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ קוֹרֵא שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ בִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן דִּילְמָא שָׁאנֵי קְרִיאָה דְּצוֹרֶךְ עֲבוֹדָה הִיא.

But the mishna also teaches: If he wished to read the Torah while still dressed in the fine linen garments, he may read wearing them. This is true even though they are consecrated as priestly vestments and the reading of the Torah is not a sacred service. Therefore, the Gemara suggests: Learn from this that it is permitted to derive benefit from priestly vestments, i.e., even when not engaged in performing a service, a priest may derive benefit from the priestly vestments, for example, by wearing them for his own needs. If so, this would settle a long-standing unresolved dilemma concerning this issue. The Gemara rejects this suggestion: A proof may not be adduced from here because perhaps reading from the Torah is different, since it is for the purpose of the service; therefore, even though it is not a true service in its own right, it is nevertheless permitted for the High Priest to continue wearing the priestly vestments.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ נתנו ליהנות – נתן רשות ליהנות בהן בלא שעת עבודה.
גמרא שמעת מינה בגדי כהונה מותר ליהנות בהם – פי׳ במקדש מיהת אפילו שלא לצורך עבודה דאלו חוץ למקדש ליכא למידק מהכא כי קריאה זו בעזרת נשים הית׳ כדאי׳ לקמן.
וקתני [ושנינו] לאחר מכן: אם רצה הכהן לקרות בבגדי בוץ שהם בגדי קודש — קורא, הרי שמעת מינה [לומד אתה מכאן] כי בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן, שמותר לכהנים ליהנות מלבישת בגדי הכהונה גם שלא בשעת העבודה. ובכך תיפתר בעיה שעסקנו בה בכמה מקומות! ודוחים: מכאן אין להביא ראיה, דילמא שאני [שמא שונה] הקריאה בתורה של צורך עבודה היא ולכן מותר לעשותה אף בבגדי כהונה, אף שאינה עבודה גמורה.
But the mishna also teaches: If he wished to read the Torah while still dressed in the fine linen garments, he may read wearing them. This is true even though they are consecrated as priestly vestments and the reading of the Torah is not a sacred service. Therefore, the Gemara suggests: Learn from this that it is permitted to derive benefit from priestly vestments, i.e., even when not engaged in performing a service, a priest may derive benefit from the priestly vestments, for example, by wearing them for his own needs. If so, this would settle a long-standing unresolved dilemma concerning this issue. The Gemara rejects this suggestion: A proof may not be adduced from here because perhaps reading from the Torah is different, since it is for the purpose of the service; therefore, even though it is not a true service in its own right, it is nevertheless permitted for the High Priest to continue wearing the priestly vestments.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) דְּאִיבַּעְיָא לַן בִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן אוֹ לֹא נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן.

As the dilemma was raised before us: Is it permitted to derive benefit from priestly vestments, or is it not permitted to derive benefit from priestly vestments?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאיבעיא לן [כי נשאלה לנו] שאלה זו: האם בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן, או לא ניתנו ליהנות בהן.
As the dilemma was raised before us: Is it permitted to derive benefit from priestly vestments, or is it not permitted to derive benefit from priestly vestments?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ת״שתָּא שְׁמַע ללֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קוֹדֶשׁ שֵׁינָה הוּא דְּלָא הָא מֵיכָל אָכְלִי דִּילְמָא שָׁאנֵי אֲכִילָה דְּצוֹרֶךְ עֲבוֹדָה הִיא כִּדְתַנְיָא {שמות כ״ט:ל״ג} וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כּוּפַּר בָּהֶם ממְלַמֵּד שֶׁהַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִין.

Come and hear a resolution to this dilemma based on a mishna: The priests would not sleep in the sacred vestments out of concern they might pass wind while sleeping. One may infer: It is specifically sleep which is not permitted, but they may eat while wearing the priestly vestments, even though eating is not a service. This should prove that it is permitted to derive personal benefit from wearing priestly vestments. The Gemara rejects this proof: A proof may not be adduced from here because perhaps eating is different, since it is for the purpose of the Temple service. As it was taught in a baraita that the verse states: “And they shall eat those things with which atonement was made” (Exodus 29:33), which teaches that the priests eat the meat of the offerings and the owners of those offerings thereby achieve atonement.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שינה הוא דלא – שמא יפיח.
ומנסים להביא ראיה, תא שמע [בוא ושמע] ראיה מן המשנה: שנינו כי הכהנים לא היו ישנים בבגדי קודש, מפני חשש הפחה. ונדייק מכאן: שינה הוא דלא [שלא] שאסור להם, הא מיכל [אבל לאכול] — אכלי [אוכלים], שמותר להם לאכול בבגדי קודש, ומשמע שבגדי הכהונה מותרים בהנאה! ודוחים: אין מכאן ראיה דילמא שאני [שמא שונה] אכילה שצורך עבודה היא, כי אף באכילת הקדשים יש מצות עבודה, וכמו שדרשו על הכתוב: ״ואכלו אתם אשר כפר בהם״ (שמות כט, לג)מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין על ידי אכילת הכהנים.
Come and hear a resolution to this dilemma based on a mishna: The priests would not sleep in the sacred vestments out of concern they might pass wind while sleeping. One may infer: It is specifically sleep which is not permitted, but they may eat while wearing the priestly vestments, even though eating is not a service. This should prove that it is permitted to derive personal benefit from wearing priestly vestments. The Gemara rejects this proof: A proof may not be adduced from here because perhaps eating is different, since it is for the purpose of the Temple service. As it was taught in a baraita that the verse states: “And they shall eat those things with which atonement was made” (Exodus 29:33), which teaches that the priests eat the meat of the offerings and the owners of those offerings thereby achieve atonement.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) שֵׁינָה הוּא דְּלָא הָא הַלּוֹכֵי מְהַלְּכִי בְּדִין הוּא דְּהַלּוֹכֵי נָמֵי לָא

The Gemara suggests making a different inference from that mishna cited above: One may infer that it is specifically sleep which is not permitted, but they may walk while wearing the sacred vestments even when not engaged in a service. This should prove that it is permitted to derive benefit from wearing priestly vestments. The Gemara rejects this proof: It is incorrect to make this inference since by right the mishna should have stated that walking in priestly vestments is also not permitted.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מדיוק זה אי אפשר איפוא ללמוד, אבל מנסים לדייק באופן אחר: שינה הוא דלא [שאין] ישנים בבגדי כהונה, הא הלוכי מהלכי [אבל ללכת מהלכים בהם], משמע שמותר ליהנות בבגדי כהונה! ודוחים: בדין הוא דהלוכי נמי לא [מצד הדין היה ראוי שגם להלך בבגדי כהונה לא יתירו]
The Gemara suggests making a different inference from that mishna cited above: One may infer that it is specifically sleep which is not permitted, but they may walk while wearing the sacred vestments even when not engaged in a service. This should prove that it is permitted to derive benefit from wearing priestly vestments. The Gemara rejects this proof: It is incorrect to make this inference since by right the mishna should have stated that walking in priestly vestments is also not permitted.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא סח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא סח:, עין משפט נר מצוה יומא סח:, ר׳ חננאל יומא סח:, רי"ף יומא סח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יומא סח:, רש"י יומא סח:, תוספות ישנים יומא סח:, בית הבחירה למאירי יומא סח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא סח:, מהרש"א חידושי הלכות יומא סח:, גליון הש"ס לרע"א יומא סח:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא סח:, אסופת מאמרים יומא סח:

Yoma 68b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 68b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 68b, R. Chananel Yoma 68b, Rif by Bavli Yoma 68b, Collected from HeArukh Yoma 68b, Rashi Yoma 68b, Tosefot Yeshanim Yoma 68b, Meiri Yoma 68b, Ritva Yoma 68b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 68b, Gilyon HaShas Yoma 68b, Steinsaltz Commentary Yoma 68b, Collected Articles Yoma 68b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144