×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תִּשְׁעִים רִיס שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה לְכׇל מִיל אעַל כׇּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִין לוֹ הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם בוּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסּוּכָּה לְסוּכָּה חוּץ מֵאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק גאֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו.
with a distance of ninety ris between them. As there are seven and a half ris for each mil, the total distance was twelve mil. At each and every booth, people there say to him: Here is food; here is water, if you need it. And they escort him from booth to booth, except for the last person at the last booth, who does not reach the cliff with him. Rather, he stands from a distance and observes his actions to ensure that he fulfills the mitzva properly.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא משוך צפירה זו זעיר וחובי דדרא סגיאין כלומר מהר וצא שעיר זה קטן וחטאות הדור מרובין.
תנו רבנן י׳ סוכות וי״ב מילין היו דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר ט׳ סוכות וי׳ מילין היו.
תשעים ריס – היו מירושלים ועד צוק הר גבוה וזקוף כדאמרי׳ בבבא מציעא עלתה לראשי צוקין ונפלה.
שבעה ומחצה ריס לכל מיל – הרי לתשעים ריס י״ב מיל והם י״א מסעות מירושלים לסוכה הראשונה מסע אחד ומסוכה לסוכה עד י׳ סוכות ט׳ מסעות הרי י׳ מסעות ומסוכה אחרונה לצוק מסע אחד הרי לכל מסע ומסע מיל חוץ מאחד מהן שיש בו ב׳ מילין היינו דקתני ומלוין אותו מסוכה לסוכה שהמיל הוא תחום שבת חוץ מאחרון שהוא רחוק ב׳ מילין ומלויהו מיל ועומד מרחוק ורואה את מעשיו והחשבון הזה אינו שוה לחשבון שיסד רבי אלעזר קליר ובשלשים קנים הוא קצב הריס אותו חשבון אינו עולה לאלפים אמה המיל אבל בברייתא דהאזינו בספרי מצינו שם מידת חלוקת ארץ ישראל לעתיד לבוא רוחב גבול כל שבט ושבט שבעים וחמשה מיל וגם רבי אלעזר קליר יסד כן בפיוט ארחץ בנקיון כפות ברוחב ע״ה מיל חריצותיה והם כ״ה אלף קנים שבספר יחזקאל (מה) שנאמר ומן המדה הזאת תמוד וגו׳ וכל קנה ו׳ אמות הרי ק״נ אלף אמה תן לכל אלפים אמה מיל הרי ע״ה מיל.
הרי מים והרי מזון – בגמרא מפרש אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו.
שאינו מגיע עמו לצוק – כמו שפירשתי לפי שהוא רחוק ב׳ מילין.
לא עדים ולא התראה בהדרוקן. שבדקן כסוטות כדאמר בע״ז שפניה מוריקות והדרוקן וירקון חדא מילתא היא כדאמרינן ביבמות (דף ס:) העבירום לפני ציץ וכל הראויה ליבעל פניה מוריקות דאמר מר סימן לעבירה הדרוקן ואע״ג דאמר בברכות (דף סב:) עמוד החוזר מביא לידי הדרוקן וסילון החוזר מביא אדם לידי ירקון מ״מ שני מינין הן ודומין לאחד שנוטין לצד ירקון. מ״ר:
בפרש״י בד״ה שבעה ומחצה כו׳ ובשלשים קנים הוא קצב הריס אותו חשבון אינו מכוון לאלפים אמה כו׳ עכ״ל ר״ל לפי חשבון שכל קנה ו׳ אמות כפרש״י לקמן וכל ריס שלשים קנים הרי בריס ק״פ אמות ובז׳ ומחצה ריס יש אלף וש״ן אמות וחסר שש מאות וחמשים אמות שלא יגיע לאלפים וק״ל:
בא״ד ברוחב ע״ה מיל חריצותיה והם כו׳ כצ״ל וכ״ה בפיוט שלפנינו ע״ש:
א״ל הרי מזון כו׳. ובירושלמי קאמר א״ל הרי מים ומזון כו׳ למה שאין היצר הרע תאב אלא דבר שהוא אסור לו:
חוץ מאחרון שבהן שאינו מגיע לצוק כו׳. כפרש״י שהיה רחוק ב׳ מילין ויש ליתן טעם בזה אמאי לא עשו י״א סוכות דהיינו עוד סוכה אחת שיהיו מלוין אותו עד הצוק ואפשר שלא עשו עוד סוכה אחת כדי שלא ילך שום אדם עמו עד הצוק אלא ההוא איש עתי בלבד מיהו ר״י דסבר לקמן שהיו ט׳ סוכות וי׳ מילין לית ליה האי סברא דע״כ אותן שהיו מלוין אותו מסוכה תשיעית היו מגיעין עמו עד הצוק:
תשעים ריס, שבעה ומחצה ריס לכל מיל והרי הם בסך הכל שנים עשר מיל. על כל סוכה וסוכה אומרין לו השוהים שם: הרי מזון, והרי מים, שמא זקוק אתה לכך. ומלוין אותו מסוכה לסוכה, חוץ מאחרון שבהן הנמצא בסוכה אחרונה, שאינו מגיע עמו לצוק, אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו אם מקיים את המצוה כדינה.
with a distance of ninety ris between them. As there are seven and a half ris for each mil, the total distance was twelve mil. At each and every booth, people there say to him: Here is food; here is water, if you need it. And they escort him from booth to booth, except for the last person at the last booth, who does not reach the cliff with him. Rather, he stands from a distance and observes his actions to ensure that he fulfills the mitzva properly.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) דמֶה הָיָה עוֹשֶׂה חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית חֶצְיוֹ קָשׁוּר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשׁוּר בֵּין שְׁנֵי קַרְנָיו וּדְחָפוֹ לַאֲחוֹרָיו וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵבָרִים אֵבָרִים הבָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת סוּכָּה אַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ ווּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְּגָדִים מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשְּׁעַת דְּחִיָּיתוֹ לַצּוּק.:

What did the one designated to dispatch the goat do there? He divided a strip of crimson into two parts, half of the strip tied to the rock, and half of it tied between the two horns of the goat. And he pushed the goat backward, and it rolls and descends. And it would not reach halfway down the mountain until it was torn limb from limb. The one designated to dispatch the goat came and sat under the roofing of last booth until it grows dark and only then went home. And from what point are the garments of the man rendered impure, as it is stated that he is impure and his clothes requires immersion? From the moment he emerges outside the wall of Jerusalem. Rabbi Shimon says: His clothes are rendered impure only from the moment that he pushes the goat from the cliff.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך יקר
יקרא(יומא סז.) מיקירי ירושלים היו מלוין אותו. (סנהדרין מג.) נשים יקרות בירושלם היו מתנדבות פי׳ נשים יקרות תרגום כבוד יקר (א״ב לשון מקרא הוא וששון ויקר):
א. [ווירדיג.]
חולק לשון של זהורית – בגמרא מפרש טעמא.
בא וישב לו – חוזר עד סוכה האחרונה אע״פ שהיוצא חוץ לתחום אפילו ברשות אין לו אלא אלפים אמה ממקום שיצא לשם ברשות לזה התירו לפי שהוא מעונה וחלש ועוד שירא לעמוד יחידי במדבר משתחשך.
מאימתי מטמא בגדים – דכתיב והמשלח את השעיר יכבס בגדיו (ויקרא טז).
אבי אמו מישראל. אבל לא בעי למימר אמו מישראל דלא מיסתבר ליה שעבדו נשי הלוים ע״ז1:
1. ע״כ לדף סו ע״ב
מה היה עושה שם המשלח? חולק (מחלק) לשון של זהורית לשני חלקים חציו של לשון זה קשור בסלע, וחציו קשור בין שני קרניו של השעיר. ודחפו את השעיר לאחוריו, והוא מתגלגל ויורד. ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים. בא וישב לו המשלח תחת סוכה אחרונה עד שתחשך ומשם חוזר לביתו. ומאימתי מטמא המשלח בגדים, שהרי נאמר שהוא טמא וטעון כיבוס בגדים — משיצא חוץ לחומת ירושלים, ר׳ שמעון אומר: אין בגדיו מיטמאים אלא משעת דחייתו לצוק.
What did the one designated to dispatch the goat do there? He divided a strip of crimson into two parts, half of the strip tied to the rock, and half of it tied between the two horns of the goat. And he pushed the goat backward, and it rolls and descends. And it would not reach halfway down the mountain until it was torn limb from limb. The one designated to dispatch the goat came and sat under the roofing of last booth until it grows dark and only then went home. And from what point are the garments of the man rendered impure, as it is stated that he is impure and his clothes requires immersion? From the moment he emerges outside the wall of Jerusalem. Rabbi Shimon says: His clothes are rendered impure only from the moment that he pushes the goat from the cliff.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: תָּנוּ רַבָּנַן עֶשֶׂר סוּכּוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר מִילִין הָיוּ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי מֵאִיר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תֵּשַׁע סוּכּוֹת וַעֲשָׂרָה מִילִין ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר חָמֵשׁ סוּכּוֹת וַעֲשָׂרָה מִילִין הָיוּ וְכוּלָּן עַל יְדֵי עֵירוּב.

GEMARA: The Sages taught: There were ten booths, and the distance between Jerusalem and the cliff was twelve mil; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: There were nine booths and the distance was ten mil. Rabbi Yosei says: There were five booths and the distance was ten mil, and all of them were able to escort the one leading the goat by establishing a joining of boundaries [eiruv teḥumin] before Yom Kippur, allowing those at each booth to walk to the next booth.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוסי אומר ה׳ סוכות וי׳ מילין היו פשוטין הן כולן אצל זה שאומר וכולן ע״י עירוב.
גמ׳ חמש סוכות ועשרה מילין – וכל אחד מלויהו יותר ממיל או עד הסוכה על יד עירוב.
רבי יהודה אומר תשע סוכות ועשרה מילין – יש ספרים שיש בהן עשר סוכות אם כן לפי זה האחרונה היתה עומדת בצוק ושמא משום חולשא דמשלח כדי שלא יצטרך לחזור וילין שם.
וכולן על ידי עירוב – מכאן מקשים אהא דאמר בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף נא.) כזה יהו כל שובתי שבת פירוש אלפים דתחום שבת ומעביר ד׳ אמות ברשות הרבים כולהו נותנין להם אלכסונן ומפר״ת דבכל צד שילך נותנין לו אלכסון ויכול לילך בשבת אלכסון של אלפים ובכל מקום שמזכיר בגמרא עמוד הרחב ד׳ על ד׳ לאו דווקא אלא בעי שיהא ריבועו כשיעור אלכסון של ד׳ על ד׳ דהיינו ה׳ טפחים ושלש חומשין וגבי כוורת בפ״ק דשבת (דף ח.) דנקט רחבה ו׳ ולא נקט רחבה ד׳ כמו בכל דוכתא משום דבכל דוכתא דאיירי במרובע לא הוה צריך למינקט אלא ד׳ וממילא ידענא כמו שהוא באלכסונו כן הוא בכל מקום אבל סתם כוורת עגולה היא ואי הוה נקט רחבה ד׳ הוה משמע מכל צד כי כוורת אין לה אלכסון וקשה לפי׳ מכאן משמע דתחום שבת מיל והיינו אלפים ותו לא כמו שהוכיח רש״י מיהו יש לומר דסימנא בעלמא הוא מיל כמו בכל דוכתא דנקט אלפים אף על גב דיהבי׳ ליה אלכסון הכי נמי הכא נקט מיל אף על גב דיהבי׳ ליה אלכסון מיהו קשה לפירושו דהא פאות דשבת ילפינן מערי לוים וערי לויים אין נותנין אלא לפאות העולם כדאיתא בפרק כיצד מעברין (עירובין דף נו.) על כן פירש רבינו שמואל דההולך ממזרח העולם למערבו או מצפון לדרום אין נותנין לו פאות אבל ההולך מקרן דרומית מערבית של עולם למזרחית צפונית נותנין לו פאות ועמוד ברה״ר גבוה י׳ ורחב ד׳ על ד׳ אם העמיד ריבועו לריבועו של עולם וזרק ונח על גביו חייב ואם אלכסונו עומד לריבוע העולם אינו חייב עד שיהא ריבועו ה׳ טפחים וג׳ חומשין.
תשעים ריס שבעה ומחצה לכל מיל. פי׳ רש״י דהא מיל אלפים אמה שהרי שנינו בברייתא דסיפרי במדת חלוקת הארץ לכל שבט ושבט שבעים וחמשה מיל והן חמשה ועשרים אלף קנין בספר יחזקאל והקנה שש אמות הרי מאה וחמשים אלף אמה תן לכל אלפים אמה מיל הרי שבעים וחמשה מיל מיכן קשה על פי׳ ר״ת דס״פ מי שהוציאוהו (דף נא.) דקאמר התם ארבע אמות שאמרו הן ואלכסונן כו׳ דבין בריבוע [העולם] בין בשאר רוחות בעינן אלפים עם אלכסונן שהן1 (שלש אלפים) אמה וכן בזריקת ד׳ אמות והעברה בעינן אלכסון דהא הכא לא חשיב אלא אלפים אמה מצומצמות שהן מיל כמו שמשמע כאן ועוד קשה כי בכל התלמוד נקט עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה ואמאי נקט רחב ד׳ ששה הוה ליה למינקט שהאלכסון של ד׳ קרוב לששה הוא וכי תימא דרוחב ד׳ ואלכסון קאמר אם כן בפרק קמא דשבת (דף ח.) גבי כוורת דנקט רחבה ששה לפי שהיא עגולה וכשתרבענה תמצא בה אלכסון ד׳ על ד׳ שיעלה קרוב לששה טפחים לפי׳ רש״י דהתם ולפי׳ ר״ח ששה טפחים ממש עם עובי הדפנות אם כן2 ד׳ על ד׳ הוה ליה למנקט כיון שהוא ד׳ ואלכסונן ועוד קשה לרבי דבפרק כיצד מעברין (דף נו:) בשמעתא דטבלא מרובעת מוכח בהדיא גבי ערי לוים דילפינן מינייהו פיאות של תחומי שבת שלא היה בריבוען אלא אלפים ממש כדפרישית התם ויש לדחות דאע״ג דגבי ערי לוים יש חילוק בין אלכסון של קרנות לשאר רוחות בתחום שבת אין נכון לקצר כאן יותר מבמקום אחר מיהו נראה לי כפי׳ רבינו3 שמשון שפירש דוקא לקרנות שמרובעין לריבוע עולם כדמוכח התם בעינן אלכסון ולא לשאר רוחות. מ״ר:
1. צ״ל אלפים ות״ת.
2. צ״ל טפי מד׳ על ד׳.
3. צ״ל שמואל.
תוס׳ בד״ה וכולן כו׳ מערי לוים כו׳ נותנין לו פיאות ועמוד ברה״ר כו׳ כצ״ל:
א גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: עשר סוכות היו, ושנים עשר מילין היה המרחק מירושלים לצוק, דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר: רק תשע סוכות היו, ועשרה מילין. ר׳ יוסי אומר: חמש סוכות, ועשרה מילין היו. וכולן על ידי עירוב שמניחים המלוים בין הסוכות מבעוד יום, ועל ידי העירוב רשאי היה המלוה ללכת מסוכה לסוכה.
GEMARA: The Sages taught: There were ten booths, and the distance between Jerusalem and the cliff was twelve mil; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: There were nine booths and the distance was ten mil. Rabbi Yosei says: There were five booths and the distance was ten mil, and all of them were able to escort the one leading the goat by establishing a joining of boundaries [eiruv teḥumin] before Yom Kippur, allowing those at each booth to walk to the next booth.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַבִּי יוֹסֵי סָח לִי אֶלְעָזָר בְּנִי אִם עַל יְדֵי עֵירוּב יָכוֹלְנִי לַעֲשׂוֹת אֲפִילּוּ שְׁתֵּי סוּכּוֹת וַעֲשָׂרָה מִילִין.

Rabbi Yosei said: Elazar my son told me: If they were able to walk to the next booth by establishing an eiruv, I could even make two booths suffice for the distance of ten mil. With the proper placement of an eiruv, an individual is permitted to walk a distance of two mil, which is four thousand cubits. Consequently, the people of Jerusalem could escort the one leading the goat a distance of two mil, and the people of the first booth could walk two mil from the booth toward Jerusalem to meet him, and escort him back to their booth. Others at that booth, who had established their eiruv in the direction of the second booth, could then escort the one leading the goat two mil toward the second booth, where he would be met by people from the second booth, who would escort him the remaining two mil to the booth. This booth would be located only two mil from the cliff.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוסי שח לי אלעזר בני אם ע״י עירוב יכול אני לעשות בשתי סוכות וי׳ מילין צריך פירוש וזה פירושו עושה ברחוק ארבעה מילין מירושלים סוכה. ומרחיק ד׳ מילין ועושה סוכה אחרת והמבקש ללות המוליך שעיר המשתלח יוצא מירושלים לערב בסוף מיל והוא אלפים אמה שהן תחום שבת כדי שיהא רשאי עוד לילך מיל אחר שהוא אלפים אמה אחרות נמצא מהלך ב׳ מילין מירושלים שהן ד׳ אלפים אמה והשוכנים בסוכה יוצאין מיל כלפי ירושלים ומערב כדי להלך מיל אחר נמצאו היוצאין מירושלים הולכין עמו ב׳ מילין ומוציאין שם האנשי׳ שיצאו מן הסוכה וחוזרין האנשים שבאו עמו מירושלים והולכין עמו הם שבאו מן הסוכה מיל ע״י עירוב ומיל תחומם הנה ד׳ מילין וכן בין סוכה לסוכה ד׳ מילין בענין הזה. אחרים מערבין לצד זה ואחרים מערבין לצד זה הנה ח׳ מילין נשארו ב׳ מילין יוצאין עוד היושבים בסוכה השניה הם שלא עירבו בצד האחר שבין סוכה לסוכה הולכין עמו מיל תחומם ומיל ע״י עירוב הרי י׳ מילין. אבל אליבא דר׳ מאיר דאמר י״ב מיל נשארו ב׳ מילין עומד מרחוק ורואה מעשיו שחלק לשון של זהורית חציו קשר בסלע דחייש דילמא כייף לרישיה זה השעיר ולא יראהו יראה מה שבסלע ולמה היה קושר בין קרני השעיר אמרי׳ ובו מתכפרין דלמא קדים ומלבין כדכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
סח לי אלעזר בני – בלשון שחוק על דבריי ואמר לי אם ע״י עירוב דיי לנו בב׳ סוכות שיהיו בני ירושלים מלוין אותו שני מילין ומסוכה ראשונה יצאו לקראתו ב׳ מילין הרי ד׳ מילין שאתה יכול להרחיק הסוכה מירושלים וסוכה השניה לסוף ארבעה מילין של ראשונה ויהיו מקצת בני הראשונה מערבין לצד השניה ומקצת יערבו לצד ירושלים וכן בני שניה מקצתן מערבין לצד הראשונה לצאת לקראתו ב׳ מילין ומקצתן מערבין לצד צוק ללוותו ב׳ מילין.
בא וישב תחת סוכה האחרונה עד שתחשך. ואין להקשות1 למה תיקנו סוכה ישב שם עד למחר אצל הצוק כי רש״י פירש יפה שירא לעמוד במדבר וגם הוא חלוש ומעונה ואין לומר שיושיבו אחרים אצלו ולא יעמוד יחידי כי אין נכון לראות כולן אם הולבן החוט אם לאו ואומר רבי אפילו למאן דאמר תחומין דאורייתא כיון שלא היתה שם שביתתו קבועה עוד מתחילת היום אם חוזר לו אין כאן איסור מן התורה ורבנן נמי לא גזור בכי האי גוונא. מ״ר:
1. צ״ל למה לא תיקנו סוכה שם וישב שם.
יכולני לעשות אפילו שתי סוכות ועשרה מילין – פי׳ ומירושלים ועד סוכה ראשונה ד׳ מילין וכן מסוכה לסוכה ד׳ מילין ומן הסוכה לצוק שני מילין והמלוין אותו מירושלים מערבין מבעוד יום לאותו צד והולכין עמו שני מילין כי המיל אלפי׳ אמה כשיעור התחום. ואנשי הסוכות מערבין מקצתם לצד ירושלים ויוצאי׳ לקראתו שני מילין ומקצתם לצד הצוק ומלוין אותו שני מילין וכן של סוכה שנייה מקצתן עירבו לצד ירושלים ויצאו לקראתו שני מילין ומקצתן עירבו לצד הצוק ולוו אותו שני מילין.
אמר ר׳ יוסי: סח לי אלעזר בני: אם על ידי עירוב — יכולני לעשות אפילו שתי סוכות ועשרה מילין. כי על ידי העירוב רשאי אדם להלך לא רק מיל אחד (אלפים אמה) אלא שני מילין, וילווהו בני ירושלים שני מילין, ובני הסוכה יצאו לקראתו שני מילין, ואחרים ילווהו לסוכה שניה שני מילין וכן בסוכה שניה, ובשתי סוכות בלבד יספיק.
Rabbi Yosei said: Elazar my son told me: If they were able to walk to the next booth by establishing an eiruv, I could even make two booths suffice for the distance of ten mil. With the proper placement of an eiruv, an individual is permitted to walk a distance of two mil, which is four thousand cubits. Consequently, the people of Jerusalem could escort the one leading the goat a distance of two mil, and the people of the first booth could walk two mil from the booth toward Jerusalem to meet him, and escort him back to their booth. Others at that booth, who had established their eiruv in the direction of the second booth, could then escort the one leading the goat two mil toward the second booth, where he would be met by people from the second booth, who would escort him the remaining two mil to the booth. This booth would be located only two mil from the cliff.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא חוּץ מֵאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו כְּמַאן כר׳כְּרַבִּי מֵאִיר.:

The Gemara comments: In accordance with whose opinion is that which was taught in the baraita: People from all the booths would escort the one leading the goat, except for the last person in the last booth, who did not reach the cliff with him; rather, he stands from a distance and observes his actions? In accordance with whose opinion is this statement? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as he holds that the last booth was too far from the cliff for the people there to escort the one leading the goat the entire way.
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמאן כרבי מאיר – דאילו לרבי יהודה ורבי יוסי אף האחרון מגיע לצוק.
כמאן אזלא הא דתניא חוץ מאחרון שבהן כו׳ – תימה לי אמאי לא קאמר כמאן אזלא הא דתנן חוץ מאחרון שבהם דהא במתניתין נמי קתני לה וליכא למימר דגרסינן דתנן כמו יש ספרים שהוגה בהן דתנן ואמתני׳ קאי דאם כן אמאי מיבעי ליה אסיפא מרישא הוה מצי לאוכוחי דמתני׳ אתיא כרבי מאיר דקתני מירושלים עד צוק צ׳ ריס ז׳ ומחצה לכל מיל דהיינו כרבי מאיר דאמר י״ב מיל ונראה לי דגרס דתניא וסיפא דהא ברייתא דאתינן עלה היא ובתר פלוגתא דרבי מאיר ור׳ יהודה ורבי יוסי קתני לה ועל כן מתמה גמרא אף על גב דרבי מאיר הוזכר ברישא ובתר הכי ר׳ יהודה ובתר הכי רבי יוסי לכאורה הוה משמע דמסקנא דמילתא דר׳ יוסי היא להכי איצטריך לאשמועינן דאתאן לת״ק דהיינו רבי מאיר וכי האי גוונא איכא בפ״ק דסנהדרין (דף ו:) דן את הדין אתאן לת״ק ובפרק לא יחפור (ב״ב דף כה:) נמי איכא כי האי גוונא.
רבי יהודה אומר עשר סוכות בעשר מילין. כך כתוב בכל הספרים ואיני יודע ליישבו כי ל״ל עשר סוכות בתוך י׳ מילין כיון שלא מצינו שיצריך סוכה לא אצל ירושלים ולא אצל הצוק ובתוך המילין למה יעשה סוכה על כן נראה דגרסינן תשע סוכות וכן מצינו בתוספתא (פ״ג):
סח לי אליעזר בני אם על ידי עירוב כו׳. מיהו אין זה תשובה ממש כי אי אפשר לאלו1:
1. כוונתם לאפוקי מפירש״י ועיין ש״י.
כמאן כרבי מאיר – פי׳ דאלו רבי יהודה ור׳ יוסי אף האחרון מגיע לצוק.
והא דתנן בא וישב לו תחת סוכה הראשונה עד שתחשך – פרש״י ז״ל שהיוצא מחוץ לתחום ברשות אין לו לצאת ממקומו אלא לזה התירו לפי שהוא מעונה וחלוש ועוד שהוא ירא לעמוד יחידי במדבר משתחשך: וא״ת יושיב אחרים אצלו ולא יעמוד יחיד תירצו בתוס׳ כי אין נכון להראות לאחרים אם הלבין. ועוד אומר ר״י ז״ל דאפילו למ״ד תחומין דאורייתא כיון שלא היתה שם שביתתו קבועה מתחלת היום אם חוזר לו אין כאן איסור מן התורה ורבנן נמי לא גזור בכי האי גוונא.
ומעירים: כמאן אזלא [כשיטת מי הולכת] הא דתניא הלכה זו האומרת שבני כל הסוכות היו הולכים ללוותו חוץ מאחרון שבהן שלא הגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו — כמאן שיטת מי] כשיטת ר׳ מאיר, שאחרון זה מרוחק היה מן הצוק יותר משיעור תחום שבת, ולכן לא יכול ללוותו עד הצוק ממש.
The Gemara comments: In accordance with whose opinion is that which was taught in the baraita: People from all the booths would escort the one leading the goat, except for the last person in the last booth, who did not reach the cliff with him; rather, he stands from a distance and observes his actions? In accordance with whose opinion is this statement? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as he holds that the last booth was too far from the cliff for the people there to escort the one leading the goat the entire way.
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) עַל כׇּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִים לוֹ הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם.: זתָּנָא מֵעוֹלָם לֹא הוּצְרַךְ אָדָם לְכָךְ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ.:

It was taught in the mishna: At each and every booth people there say to him: Here is food; here is water, if you need it. It was taught: No man who escorted the goat ever needed this food and water. However, they would offer it to him anyway, because one who has bread in his basket is not similar to one who does not have bread in his basket. One who does not have food available to him is concerned that he will not be able to find any if he really needs it, and he therefore feels his hunger and thirst more acutely.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא צריך אדם לכך – לא נצרך אדם המשלח לאכול בדרך אלא מה טעם אמרו לו כן שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו להיות רעב כמי שאין לו.
כמאן אזלא הא דתניא חוץ מאחרון שבהם כו׳. ובהך ברייתא לא מפרש כמה מילין היו:
ב נאמר במשנה כי על כל סוכה וסוכה אומרים לו הדרים בה: הרי מזון והרי מים. תנא [שנה, החכם]: מעולם לא הוצרך אדם לכך, שלא היה משלח שהוזקק ממש לאכול. ומפני מה היו בכל זאת אומרים לו כן — אלא שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו, למי שאין לו פת בסלו, שמי שאין לו פת מוכן בסלו, מתוך שהוא חושש שלא יוכל למצוא מאכל, הריהו מרגיש יותר רעב וצמא.
It was taught in the mishna: At each and every booth people there say to him: Here is food; here is water, if you need it. It was taught: No man who escorted the goat ever needed this food and water. However, they would offer it to him anyway, because one who has bread in his basket is not similar to one who does not have bread in his basket. One who does not have food available to him is concerned that he will not be able to find any if he really needs it, and he therefore feels his hunger and thirst more acutely.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מֶה הָיָה עוֹשֶׂה חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית.: וְנִקְטְרֵיהּ כּוּלֵּיהּ בְּסֶלַע כֵּיוָן דְּמִצְוָה בְּשָׂעִיר דִּילְמָא קָדֵים וּמַלְבִּין וּמִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ.

§ It was taught in the mishna: What did the person designated to dispatch the goat do there? He divided a strip of crimson into two parts, half of the strip tied to the rock, and half of it tied between the two horns of the goat. The Gemara asks: Let him tie the whole strip to the rock. The Gemara answers: Since it is a mitzva to push the goat from the cliff. If he tied the whole strip to the rock, perhaps it would turn white quickly, and his mind would be eased with the knowledge that the sins of the Jewish people had been forgiven. He would then not fulfill the mitzva of pushing the goat off the cliff. He therefore tied part of it between the horns of the goat and looked to see if it became white. Once he was actively involved with the goat, he would remember to push it off the cliff.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון דמצוה בשעיר – לדחפו לאחוריו כדכתיב אל ארץ גזירה דבר המתגזר ויורד אי אמרת נקטריה כוליה בסלע זמנין דקדים ומלבין קודם דחיפת השעיר ומייתבא דעתיה משמחת ליבון החטאים ולא איכפת ליה לקיים מצות השעיר לפיכך קושר באחרונה חציה בין קרניו ועיניו תלוין בו ומאחר שהוא עסוק בו באחרונה לא יניח מלדחפו והיא לא תלבין לחצאים עד שתגמר מלאכת כולה.
דתניא. כן הוא בספרים הרבה ולא גרס דתנן דא״כ דמתני׳ הוא מרישא הוה ליה לאוכוחי דקתני בהדיא שנים עשר מילין. ה״ר יוסף:
ג שנינו במשנה: מה היה עושה — חולק לשון של זהורית, וקושר חציו בסלע וחציו בין קרני השעיר. ושואלים: ונקטריה כוליה [ושיקשור את כל הלשון כולה] בסלע? ומשיבים: כיון שמצוה בשעיר לדוחפו מן הצוק, דילמא קדים ומלבין [שמא תקדים לשון הזהורית ותלבין] ומיתבא דעתיה [ותתיישב דעתו] ויהא מרוצה שנמחלו עוונות ישראל ולא ישים לב לקיום מצוות דחיפת השעיר כראוי לה, לכך עליו לקשור חלקה גם בין קרני השעיר ומתוך שיביט בו כדי לראות אם הלבינה לשון הזהורית שבראשו יזכור שמוטלת עליו עדיין החובה לדוחפו מן הצוק.
§ It was taught in the mishna: What did the person designated to dispatch the goat do there? He divided a strip of crimson into two parts, half of the strip tied to the rock, and half of it tied between the two horns of the goat. The Gemara asks: Let him tie the whole strip to the rock. The Gemara answers: Since it is a mitzva to push the goat from the cliff. If he tied the whole strip to the rock, perhaps it would turn white quickly, and his mind would be eased with the knowledge that the sins of the Jewish people had been forgiven. He would then not fulfill the mitzva of pushing the goat off the cliff. He therefore tied part of it between the horns of the goat and looked to see if it became white. Once he was actively involved with the goat, he would remember to push it off the cliff.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְנִקְטְרֵיהּ כּוּלֵּיהּ בֵּין קַרְנָיו זִמְנִין דְּגָמֵישׁ לֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ וְלָאו אַדַּעְתֵּיהּ.

The Gemara asks: If so, let him tie the whole strip between the goat’s horns. The Gemara answers: Sometimes the goat turns its head and he will not know if the strip turns white or not.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גמש
גמשא(יומא סז.) זמנין דגמיש ליה לרישיה ולאו אדעתיה פירוש דכייף:
א. [ביקען. בייגען.]
דגמיש ליה לרישיה – יכוף ראשו תחת גופו כשיפול לאחוריו ולא יוכל לראות הלשון אם הלבין.
ושואלים: אם כן ונקטריה כוליה [ושיקשור את כולו] בין קרניו של השעיר? ומשיבים: זימנין דגמיש ליה לרישיה, ולא אדעתיה [פעמים שהשעיר מעקם את ראשו, ואז אין לדעת] אם הלבין או לא הלבין.
The Gemara asks: If so, let him tie the whole strip between the goat’s horns. The Gemara answers: Sometimes the goat turns its head and he will not know if the strip turns white or not.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית עַל פֶּתַח הָאוּלָם מִבַּחוּץ הִלְבִּין הָיוּ שְׂמֵחִין לֹא הִלְבִּין הָיוּ עֲצֵבִין וּמִתְבַּיְּישִׁין הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ קוֹשְׁרִין עַל פֶּתַח אוּלָם מִבִּפְנִים וַעֲדַיִין הָיוּ מְצִיצִין וְרוֹאִין הִלְבִּין הָיוּ שְׂמֵחִין לֹא הִלְבִּין הָיוּ עֲצֵבִין הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ חֶצְיוֹ בְּסֶלַע וְחֶצְיוֹ בֵּין קַרְנָיו.

The Sages taught: At first they would tie this strip of crimson to the opening of the Entrance Hall of the Temple on the outside. If the strip turned white they would rejoice, as this indicated that their sins had been atoned for. If it did not turn white they would be sad and ashamed. When the Sages saw that people were overly distressed on Yom Kippur, they established that they should tie the strip of crimson to the opening of the Entrance Hall on the inside, since only a few could actually go in to see it. And they would still peek and see: If it turned white, they would rejoice, and if it did not turn white they would be sad. Therefore, the Sages established that they should tie half of the strip to the rock and half of it between the goat’s horns, so that the people would not know what happened to the strip until after the conclusion of Yom Kippur.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן [שנו חכמים]: בראשונה היו קושרין לשון זו של זהורית על פתח האולם מבחוץ, הלבין הלשון — היו שמחין שהתכפרו עוונותיהם, לא הלבין — היו עצבין ומתביישין. כיון שראו שבאים לידי עצבות יתירה בחג — התקינו שיהיו קושרין על פתח אולם מבפנים שרק מעטים רשאים להיכנס שם לראות. ועדיין היו מציצין ורואין, הלבין — היו שמחין, לא הלבין — היו עצבין. התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של השעיר, שלא ידע כל העם מה אירע בלשון עד מוצאי היום.
The Sages taught: At first they would tie this strip of crimson to the opening of the Entrance Hall of the Temple on the outside. If the strip turned white they would rejoice, as this indicated that their sins had been atoned for. If it did not turn white they would be sad and ashamed. When the Sages saw that people were overly distressed on Yom Kippur, they established that they should tie the strip of crimson to the opening of the Entrance Hall on the inside, since only a few could actually go in to see it. And they would still peek and see: If it turned white, they would rejoice, and if it did not turn white they would be sad. Therefore, the Sages established that they should tie half of the strip to the rock and half of it between the goat’s horns, so that the people would not know what happened to the strip until after the conclusion of Yom Kippur.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר ר׳רַבִּי נַחוּם בַּר פָּפָּא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית עַל פֶּתַח אוּלָם מִבִּפְנִים וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה מַלְבִּין וְיָדְעוּ שֶׁנַּעֲשֵׂית מִצְוָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו א׳:י״ח} אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ.:

Rabbi Naḥum bar Pappa said in the name of Rabbi Elazar HaKappar: At first they would tie the strip of crimson to the opening of the Entrance Hall of the Temple on the inside, and when the goat reached the wilderness, the strip of crimson would turn white, and they knew that the mitzva was fulfilled. The verse alludes to the use of the strip of crimson, as it is stated: “Though your sins be as scarlet, they will become white as snow; though they be red like crimson, they will be as wool” (Isaiah 1:18). This verse indicates that when something scarlet turns white, it is a sign of atonement and forgiveness for the sins of the Jewish people.
תוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נצרך אדם לכך. אבל אם היה צריך היו מאכילין אותו ואפילו לא היה1 יותר דוחק שעיר והיינו כמו שבת וטומאה ואיירי הכא2 שמסוכן כגון שאחזו בולמוס ומתוך שהיה יודע שאם ירעב ביותר ויאחזנו בולמוס ימצא לאכול לא היה רעב כל כך. מ״ר:
חולק לשון של זהורית כו׳. [ואם תאמר למה ידחה הבאת הלשון חוץ לתחום וכי הוי זה כמו דחיית השעיר בשבת וטומאה ויש לומר] שאין מביאין אותו ביום הכפורים שכבר הביאו אותו מאתמול אי נמי על ראש שעיר מביאין אותו דמחמר כלאחר יד הוא כדאמרינן בפסחים בריש אלו דברים גבי סכין ובמסכת שקלים פרק התרומה (משנה שקלים ד׳:ב׳) מוכח דהאי לשון של זהורית דהכא אין זה לשון זהורית שהיו קושרין במקדש בראש השעיר המשתלח לעיל בפרק טרף בקלפי (דף מא:) דקתני פרה ולשון של זהורית שבראש שעיר המשתלח באין מתרומת הלשכה כבש שעיר ולשון שבין קרניו באין משירי הלשכה3:
מלבין ויודעין שנעשית מצותו. ואע״פ שהיה כמה פעמים מלבין קודם עשיית המצוה מ״מ סמוך לעשייתו היה מלבין:
1. צ״ל רעב יותר דוחה שעיר ואינו כמו כו׳.
2. צ״ל שמותר.
3. במשנה שלפנינו שם גי׳ אחרת ועיין ש״י.
וידעו שנעשה מצותו כו׳. והיינו קודם שמת שמעון הצדיק אבל מכאן ואילך פעמים היה מלבין ופעמים לא היה מלבין כדאמרי׳ ריש פרק טרף בקלפי:
כשנים כשלג ילבינו וגו׳. הכוונה בו דהעונות כינה בכ״מ לאודם ע״ש טומאת דם נדה וכמ״ש טומאתה בשוליה והוא כח טומאת נחש הקדמוני בחטא חוה בתחלת קללתה אמר הרבה ארבה וגו׳ אלו ב׳ טיפי דמים א׳ דם נדה כו׳ וכשיזכו ישראל לכפר עונם יבואו על עשו וזרעו שנקרא אדום ע״ש שהוא כח הטומאה של נחש הקדמוני וע״ש זה נקרא ג״כ שעיר שהוא כח הטומאה עש״ה ושעירים ירקדו שם והכי איתא בב״ר ונשא השעיר עליו וגו׳ זה עשו שנאמר הן עשו אחי איש שעיר כל עונותם עונות תם כו׳ ע״ש והוא כוונת הכתוב ונתן אותם על ראש השעיר וגו׳ ונשא השעיר את כל עונותם וגו׳ הוא שעיר הוא אדום ועל כוונה זו היה חולק לשון של זהורית חציו נשאר אדום בין קרניו על ראשו של שעיר שהוא אדום וחציו הב׳ על הסלע היה מלבין להורות שנתכפר לישראל וק״ל:
אמר ר׳ נחום בר פפא משום ר׳ אלעזר הקפר: בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבפנים, וכיון שהגיע שעיר למדבר מיד היה מלבין, וידעו שנעשית מצותו. ורמז לענין זה של קשירת לשון הזהורית — שנאמר: ״אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו״ (ישעיהו א, יח), משמע שהוא סימן כפרה ומחילת עוון לישראל.
Rabbi Naḥum bar Pappa said in the name of Rabbi Elazar HaKappar: At first they would tie the strip of crimson to the opening of the Entrance Hall of the Temple on the inside, and when the goat reached the wilderness, the strip of crimson would turn white, and they knew that the mitzva was fulfilled. The verse alludes to the use of the strip of crimson, as it is stated: “Though your sins be as scarlet, they will become white as snow; though they be red like crimson, they will be as wool” (Isaiah 1:18). This verse indicates that when something scarlet turns white, it is a sign of atonement and forgiveness for the sins of the Jewish people.
תוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הָהָר.: אִיבַּעְיָא לְהוּ אוֹתָן אֵבָרִים מַה הֵן בַּהֲנָאָה רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר מוּתָּרִין וְחַד אָמַר אֲסוּרִין.

§ It was taught in the mishna that the goat would not reach halfway down the mountain before it was torn limb from limb. A dilemma was raised before the Sages: What is the status of those limbs? Is it permitted to derive pleasure from them? Rav and Shmuel disagreed with regard to this issue. One said they are permitted for benefit, and one said they are prohibited.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איברי השעיר הרי הן מותרין בהנאה שנאמר במדבר מה מדבר מופקר אף איברי השעיר מופקרים לכל ועוד שלא אמרה תורה שלח לתקלה:
ד נאמר במשנה כי לא היה השעיר מגיע למחצית ההר עד שהיה נעשה אברים אברים. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: אותן אברים מה הן בהנאה? האם מותר ליהנות מהם או שמא אסורין הן? נחלקו בכך רב ושמואל. חד [אחד] מהם אמר: מותרין בהנאה, וחד [ואחד] מהם אמר: אסורין.
§ It was taught in the mishna that the goat would not reach halfway down the mountain before it was torn limb from limb. A dilemma was raised before the Sages: What is the status of those limbs? Is it permitted to derive pleasure from them? Rav and Shmuel disagreed with regard to this issue. One said they are permitted for benefit, and one said they are prohibited.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מַאן דְּאָמַר מוּתָּרִין

The Gemara explains their reasoning: The one who said they are permitted for benefit
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומסבירים טעמיהם: מאן [מי] שאמר מותרין הן בהנאה,
The Gemara explains their reasoning: The one who said they are permitted for benefit
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא סז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא סז., עין משפט נר מצוה יומא סז., ר׳ חננאל יומא סז., הערוך על סדר הש"ס יומא סז., רש"י יומא סז., תוספות יומא סז., תוספות ישנים יומא סז., בית הבחירה למאירי יומא סז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא סז., מהרש"א חידושי הלכות יומא סז., מהרש"א חידושי אגדות יומא סז., פירוש הרב שטיינזלץ יומא סז.

Yoma 67a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 67a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 67a, R. Chananel Yoma 67a, Collected from HeArukh Yoma 67a, Rashi Yoma 67a, Tosafot Yoma 67a, Tosefot Yeshanim Yoma 67a, Meiri Yoma 67a, Ritva Yoma 67a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 67a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 67a, Steinsaltz Commentary Yoma 67a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144