×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁיְּהֵא מְזוּמָּן עִתִּי וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת עִתִּי ואפי׳וַאֲפִילּוּ בְּטוּמְאָה.
that he should be designated the day before. The word appointed also indicates that the scapegoat is always sent away at the appointed time, and even on Shabbat. Similarly, the word appointed indicates that the scapegoat is always sent away at the appointed time, and even when the appointed man is in a state of ritual impurity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
גמ׳ שיהא מזומן – מוכן לכך מאתמול.
עתי אפילו בשבת – עתי בעתו ובמועדו ישתלח ולא יעבור ואפי׳ בשבת ובטומאה ולקמן מפרש מאי איסור שבת וטומאה שייך בשילוחו דאיצטריך לרבויי.
שיהא מזומן לכך מאתמול. ״עתי״ משמעו — בזמנו, ואפילו בשבת, ״עתי״ — בזמנו, ואפילו בטומאה.
that he should be designated the day before. The word appointed also indicates that the scapegoat is always sent away at the appointed time, and even on Shabbat. Similarly, the word appointed indicates that the scapegoat is always sent away at the appointed time, and even when the appointed man is in a state of ritual impurity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אִישׁ לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא כַּפָּרָה כְּתִיבָא בֵּיהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The baraita stated that the word man is mentioned to qualify a non-priest. The Gemara expresses surprise: It is obvious that a non-priest is qualified for this service; why would one have thought otherwise? The Gemara answers: Lest you say: The term atonement is written with regard to it, and atonement is achieved only through services performed by priests. Therefore, it teaches us that this atonement is not achieved through a sacrificial offering, and consequently the service may be performed even by an Israelite.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המשלח את השעיר לכתחילה מיהא צריך שיזמינוהו לכך מבערב וכשם שביארנו שאינו צריך כהן אלא אף הזר כשר בה כך הטמא וכן לא סוף דבר שהלוכו חוץ לתחום מותר בו אלא אף הוצאה גמורה כלומר אם אין השעיר יכול להלך כגון שחלה שהוא יכול להרכיבו על כתיפו ולהוציאו ואע״פ שלא אמרו החי נושא את עצמו אלא באדם וכן שאף לדעת האומר כן בבהמה בחולה מיהא הרי הוא ככפות בזו מיהא כל שהוא צריך לכך הותר בו חלול הוצאה לגמרי ואפי׳ חל להיות בשבת שהרי דין עירוב והוצאה אין בה חילוק בין שבת ליום הכפרים וכן אפי׳ נטמא אותו המזומן לכך והוא צריך ליכנס בעזרה עד מקום השעיר שיהא הכהן מוסרו לו שם נכנס לו בעזרה אפי׳ בטומאה ואם חלה המשלח משלחו ביד אחר ואם כשנדחה השעיר ראה שלא מת יורד אחריו וממיתו לשם בכל מה שאפשר לו להמיתו:
ומפרשים: ״איש״ — להכשיר את הזר. ותוהים: פשיטא [פשוט], מהיכן יעלה על דעתנו שלא להכשירו? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: הלא לשון ״כפרה״ כתיבא ביה [נאמרה בו], ואין כפרה אלא על ידי כהנים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין זו כפרת קרבנות, וכשרה אף על ידי ישראל.
The baraita stated that the word man is mentioned to qualify a non-priest. The Gemara expresses surprise: It is obvious that a non-priest is qualified for this service; why would one have thought otherwise? The Gemara answers: Lest you say: The term atonement is written with regard to it, and atonement is achieved only through services performed by priests. Therefore, it teaches us that this atonement is not achieved through a sacrificial offering, and consequently the service may be performed even by an Israelite.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) עִתִּי וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אלוֹמַר שֶׁאִם הָיָה חוֹלֶה מַרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ.

The baraita stated that the word appointed indicates that the service is performed even on Shabbat. The Gemara asks: With regard to what halakha is this stated? There is no apparent desecration of Shabbat by escorting the goat, since the halakha of Shabbat boundaries is merely Rabbinic. Rav Sheshet said: It is mentioned in order to state that if the goat were ill and could not walk the whole way, the one who escorts the goat carries it on his shoulder.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למאי הלכתא – מה חלול שבת יש שהוצרך להתירו אי משום תחומין דרבנן בעלמא נינהו שגזרו עליהן לאחר מתן תורה.
עתי אפילו בשבת למאי הלכתא כו׳. [בכריתות (דף יד.) דחי לה] ממאי דילמא שאני יום הכפורים דהכשירו בכך ותימה אמאי לא פי׳ כך התלמוד כאן י״ל שדרך התלמוד להאריך במקום זה יותר מבמקום זה אבל דוחק הוא לפרש דהכא מיירי בהרכבתו דהוא אמינא דלא דחי יוה״כ אלא בשיכול ללכת השעיר ברגליו דאין הכשרו כשהוצרך להרכיבו על כתיפו ובכריתות מיירי להתיר איסור תחומין וכמאן דאמר שהן מן התורה והשתא פריך שפיר דשאני יה״כ דהכשירו בכך כי אין נראה כלל שיהו שנים אלו דברי רפרם והתלמוד לא הזכיר כאן אותה של שם ולשם אותה שבכאן1:
1. דברי התו״י כאן הוא מרכב משני דבורים ועי׳ בתו׳ בסוגיין ובתו׳ כריתות שם ובש״י הגיה כראוי ע״ש.
(סו.) למאי הלכתא – כלומר מה חלול שבת יש בזה דהא תחומין דרבנן נינהו.
״עתי״ — ואפילו בשבת. ושואלים: למאי הלכתא [לאיזה הלכה] נאמר דבר זה, שלכאורה אין חילול שבת בהוצאת השעיר? שהרי דין תחומים אינו אלא מדברי סופרים. אמר רב ששת: לומר, שאם היה השעיר חולה ואינו יכול להלך כל דרך זו — מרכיבו המשלח על כתפו.
The baraita stated that the word appointed indicates that the service is performed even on Shabbat. The Gemara asks: With regard to what halakha is this stated? There is no apparent desecration of Shabbat by escorting the goat, since the halakha of Shabbat boundaries is merely Rabbinic. Rav Sheshet said: It is mentioned in order to state that if the goat were ill and could not walk the whole way, the one who escorts the goat carries it on his shoulder.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כְּמַאן דְּלָא כְּרַבִּי נָתָן דְּאִי רַבִּי נָתָן הָאָמַר חַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי נָתָן חָלָה שָׁאנֵי.

The Gemara comments: In accordance with whose opinion was this stated? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Natan, as, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Natan, didn’t he say that a living being carries itself? Because a living being is lighter than dead weight, the living being is considered to be aiding the one carrying it, and therefore carrying a living being is not considered an act of prohibited labor according to Torah law. The Gemara rejects this: Even if you say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Natan, a living being that is ill is different. Since the goat cannot walk on its own strength, despite the fact that it is alive, all agree that the one who carries it is performing a prohibited labor.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמאן – איצטריך לרבויי דלא כרבי נתן דאמר חי נושא את עצמו הוא ואין בו אלא משום שבות ופלוגתא במסכת שבת (דף צד.).
חולה שאני – דהשתא לא נושא את עצמו והנושא מחלל שבת.
(סו.) חלה שאני – פי׳ דהוה ליה ככפות דאמרי׳ התם מודה ר׳ נתן בכפות.
ומעירים: כמאן [כמי אמר זאת] שלא כר׳ נתן. דאי [שאם] כשיטת ר׳ נתן, האמר [הרי אמר] ר׳ נתן כלל: חי נושא את עצמו שהחי מיקל את משאו, ולכך הנושא דבר חי, אינו נחשב כנושא משא, ואף הנושא את השעיר לא יחשב אם כן כנושא משא בשבת. ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת ר׳ נתן, כיון שחלה השעיר שאני [שונה הדבר], שמאחר שאין השעיר יכול להלך בכוחות עצמו, לכן הנושאו, אף שהוא חי, הרי הוא לדעת הכל כנושא משא. למדנו כי ״עתי״ בא ללמד, שאף בשבת משלחים את השעיר.
The Gemara comments: In accordance with whose opinion was this stated? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Natan, as, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Natan, didn’t he say that a living being carries itself? Because a living being is lighter than dead weight, the living being is considered to be aiding the one carrying it, and therefore carrying a living being is not considered an act of prohibited labor according to Torah law. The Gemara rejects this: Even if you say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Natan, a living being that is ill is different. Since the goat cannot walk on its own strength, despite the fact that it is alive, all agree that the one who carries it is performing a prohibited labor.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַפְרָם זֹאת אוֹמֶרֶת עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְשַׁבָּת וְאֵין עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

Based on the fact that the word appointed indicates that the scapegoat is sent away even on Shabbat, Rafram said: That is to say that the concept of eiruv and the prohibition against carrying out apply to Shabbat, but eiruv and carrying out do not apply to Yom Kippur. If these halakhot applied equally to Yom Kippur, and nevertheless the Torah commanded that the scapegoat be sent away, it would be unnecessary to derive that the same is true even if Yom Kippur occurs on Shabbat.
רש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זאת אומרת – מדאיצטריך למתני עתי אפילו בשבת איכא למשמע דאין איסור הוצאה ליום הכפורים דאי יום הכפורים כשבת להוצאה למה לי קרא להתיר משאו בשבת הרי כשחל בחול נמי כשבת דמי וקאמר רחמנא ישלחנו. עירוב כדי נסבא אלא דהא בהא תליא דלא תקינו חכמים עירובי חצרות אלא בשביל איסור הוצאה שגזרו מרשות לרשות גזירה משום הוצאה מרשות היחיד לרה״ר.
אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה כו׳ – אמרינן בפרק אמרו לו (כריתות דף יד.) דרפרם בדותא היא דפריך עליה ודילמא שאני שעיר המשתלח דהכשירו ביום הכפורים בכך אלא דרפרם בדותא היא.
ואין עירוב והוצאה ליום הכפורים. ואע״ג דכתיב לא תעשו כל מלאכה גבי יום הכפורים הוצאה אינה מלאכה גמורה ולהכי בעינן כתוב כדאמר בריש הזורק וכפרישית בפ״ק דעירובין ובריש שבת ושבועות:
אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום הכיפורים – בכריתות בפ׳ אמרו לו מייתינן לה להא לדרפרם ואמרי׳ עלה וממאי ודילמא שני שעיר המשתלח דהכשירו דיום הכיפורים בכך אלא דרפרם בכותא היא.
(סו.) אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ולא עירוב והוצאה ליום הכפורים – פי׳ מדאיצטריך קרא למישרי הולכתו של שעיר כשחל להיות בשבת. מכלל דיה״כ דעלמא ליכא איסור הוצאה דאי לא מה לי יוה״כ דעלמא מה לי יוה״כ שחל להיות בשבת אלא ודאי כדאמרן. וא״ת והא ביום הכפורים כתיב לא תעשה כל מלאכה וי״ל דהוצאה לאו ממלאכה נפקא אפילו בשבת אלא מדכתיב ויכלא העם מהביא או מאל יצא איש אל יוציא וכדפרי׳ בפ״ק דשבת. וא״ת ולגבי שעיר דיום הכפורים מאי מלאכת הוצאה איכא. וי״ל דמעביר ד׳ אמות ברשות הרבים מהוצאה גמיר לה וכדפרי׳ בפרק הזורק. והא דאמרי׳ עירוב והוצאה לאו דוקא אלא איסור הוצאה קאמרי׳ ונקטי׳ לישנא דרבנן דתקון עירובי חצרות: (הגהה לאחד קדוש ז״ל ובודאי דהא מתני׳ פליגא אמתני׳ דפרק מגלה נקראת דאין בין שבת ליום הכפורים וכו׳ וקיימא לן דערוב והוצאה ליום הכפורים כההיא דאמרינן (עירובין דף ל׳) דמערבין לגדול ביום הכפורים בין לב״ה בין לב״ש. אי נמי דהכא מדאורייתא הוא דאמרינן דאין אסור הוצאה ליום הכפורים אבל מדרבנן אסור והיינו מתני׳ ומתניתא ע״כ).
אמר רפרם: זאת אומרת כי יש דיני עירוב והוצאה לשבת, אבל אין דיני עירוב ואין איסור הוצאה ליום הכפורים. שאם לא כן — לא היה צריך לפרש שאפילו בשבת יהא מותר לטלטלו, אם גם ביום הכיפורים עצמו אסור הדבר.
Based on the fact that the word appointed indicates that the scapegoat is sent away even on Shabbat, Rafram said: That is to say that the concept of eiruv and the prohibition against carrying out apply to Shabbat, but eiruv and carrying out do not apply to Yom Kippur. If these halakhot applied equally to Yom Kippur, and nevertheless the Torah commanded that the scapegoat be sent away, it would be unnecessary to derive that the same is true even if Yom Kippur occurs on Shabbat.
רש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) עִתִּי ואפי׳וַאֲפִילּוּ בְּטוּמְאָה לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בלוֹמַר שֶׁאִם נִטְמָא מְשַׁלְּחוֹ נִכְנָס טָמֵא לָעֲזָרָה וּמְשַׁלְּחוֹ.

The baraita stated that the word appointed indicates that the service is performed even in a state of ritual impurity. The Gemara asks: With regard to what halakha is this stated? Rav Sheshet said: The verse comes to tell you that if the one sending the goat away became impure, he nevertheless enters the Temple courtyard while he is impure and sends it away.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאם נטמא נכנס לעזרה ומשלחו עתי ואפילו בשבת. שאם חלה השעיר ואינו יכול להלך מרכיבו על כתפו. ואפילו לר׳ נתן דאמר החי נושא את עצמו. לא מיבעיא לן חולה שני דחולה כמאן דכפות דמי. ואינו נושא את עצמו וכמשוי הוא. וא״ר יוחנן מודה ר׳ נתן בכפות המוציא אדם כפות כלומר קשור ידיו ורגליו חילל את השבת ודברי ר׳ נתן בשבת פ׳ המצניע [שבת ד׳ צד. ובעירובין פ׳ המוצא תפילין (עירובין ד׳ קג)]. אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום הכיפורים. זו השמועה בכריתות פרק אמרו לו שנים אכלת חלב. אמרו על שמועה זו דרפרם ממאי דילמא שני שעיר המשתלח דהכשירו דיום הכיפורים בכך. אלא דרפרם ברייתא היא – פירוש: אם בא רפרם לדקדק מהא דתנן בכריתות א״ר מאיר אם היתה שבת והוציאו חייב. ואמר מדקאי ביום הכיפורים וקתני אם היתה שבת שמע מינה דשבת הוא דאסירא להוציא מרשות לרשות אלא אם יערב. אבל יום הכיפורים מותר בלא עירוב. ונדחו דבריו. ואם קנא בכריתות אלא [האי דאמר רפרם בריית׳ היא] כלו׳ חיצונה [היא] ולא נאמרה בבית המדרש. ולא שנא יום הכיפורים אין מוציאין ולא יוצאין בתחומין אלא ע״י עירוב כדגרסי׳ בעירובין [פרק בכל מערבין] ותני׳ אמרו בית הלל לבית שמאי אתם מודים שמערבין לגדול ביום הכיפורים אמרו להן כשם שמערבין לגדול ביום הכיפורים כך מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה. להודיעך דכולי עלמא מודים ומילתא פשוטה היא שמערבין לגדול ביום הכיפורים וכל מאן דמפרש חילוף זה טעות הן הדברים בידו.
למאי הילכתא – מה איסור טומאת מקדש או קדשיו יש בשילוחו שהוצרך לומר שידחה את הטומאה.
נכנס טמא לעזרה – שהכהן מוסרו לו שם.
״עתי״ ואפילו בטומאה. ושואלים: למאי הלכתא [לאיזו הלכה נאמר הדבר]? אמר רב ששת: לומר שאם נטמא משלחו של השעיר נכנס אפילו כשהוא טמא לעזרה, ומשלחו.
The baraita stated that the word appointed indicates that the service is performed even in a state of ritual impurity. The Gemara asks: With regard to what halakha is this stated? Rav Sheshet said: The verse comes to tell you that if the one sending the goat away became impure, he nevertheless enters the Temple courtyard while he is impure and sends it away.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר חָלָה מַהוּ שֶׁיַּרְכִּיבֵהוּ עַל כְּתֵפוֹ אָמַר לָהֶם יָכוֹל הוּא לְהַרְכִּיב אֲנִי וְאַתֶּם חָלָה מְשַׁלְּחוֹ מַהוּ שֶׁיְּשַׁלְּחֶנּוּ בְּיַד אַחֵר אָמַר לָהֶם אֱהֵא בְּשָׁלוֹם אֲנִי וְאַתֶּם.

§ Apropos this discussion, the Gemara mentions that the students once asked Rabbi Eliezer: If the goat became ill, what is the halakha with regard to whether the escort may carry it on his shoulder? He said to them: That goat can carry me and you, meaning the goat designated healthy was unlikely to become ill. Rabbi Eliezer thereby avoided the question. They asked him: If the one sending the goat away became ill, what is the halakha with regard to whether they send it with someone else? He said to them dismissively: I and you shall be in peace, i.e., this would never happen.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול להרכיב אני ואתם – בריא וחזק היה השעיר להרכיב אותי ואתכם עליו לקמן אמרינן שלא היה חפץ להשיב על שאלתם מה שלא שמע מפי רבו.
אהא בשלום אני ואתם – כלומר מה לכם לשאול על זאת לא אני ולא אתם נזקק לשילוחו.
אהא בשלום אני ואתם. כלומר אהא [כמותו] שהיה בריא מאד וכן הוא בירושל׳ ובתוספתא (פ״ג) ודלא כפירש״י:
כל פסידא שבממון אין מחללין עליה את השבת אפי׳ היתה פסידא ידועה כגון להציל כשבה מפי ארי בהריגת הארי אבל כל שיש בה סכנת נפשות מחללין אפי׳ בדבר הנראה שלא יהו אחרים צריכים לכך אלא שהמסתכן עצמו יכול להשתדל בהצלתו בלי עזר אחרים וזהו ששאלו לר״א מהו להציל כבשה מפי ארי ר״ל בשבת ובהריגת הארי והשיבם לא שאלתוני אלא על הרועה כלומר שזו ששאלתם אינה כדאי לשאול שהאסור פשוט ומבורר אלא שמא על הרועה שאלתם וכששאלוהו על הרועה אמר להם לא שאלתוני אלא על הכבשה כלומר שעל הרועה אינה כדאי לשאול שהיתרה ברור וי״מ אותה בענין אחר כמו שכתבנו בפירושנו אלא שאין צורך בה לענין פסק:
(סו.) יכול להרכיב אני ואתם חלה משלחו מהו שישלחנו ביד אחר אמר להם אהא בשלום אני ואתם – פי׳ יכול להרכיב אני ואתם כלומר דבר שאינו שאלתם כי חזק ובריא היה השעיר שיכולין להרכיב עליו לי ולכם וכן בריא היה המזומן לשלחו ומי יתן ואהיה אני ואתם בשלום כמותו אבל רש״י ז״ל פי׳ מה לכם לשאול על זאת לא אני ואתם נזקקין לשלחו ואין פי׳ זה מחוור ועוד כתב ז״ל ולקמן אמרינן שלא היה חפץ להשיב על שאלתם מה שלא שמע מפי רבו ע״כ. ואף על גב דהא לא איתמר אלא אשאלות דלקמן משמע לרבינו ז״ל דאכולהו קאי ומשום הא מייתי להו תלמודא לשאלות דלקמן אגב שאלות אלו משום דכלהו בחדא מחתא מחתינהו.
א כיון שהוזכרה בעיה זו בשעיר מביאים מעשה ששאלו את ר׳ אליעזר: חלה השעיר מהו שירכיבהו המשלחו על כתפו? אמר להם: יכול הוא השעיר להרכיב אני ואתם כלומר, בריא היה השעיר, ולא יזדמן שיחלה. ולא ענה על השאלה שנשאל. שאלוהו: חלה משלחו של השעיר מהו שישלחנו ביד אחר? אמר להם בדחייה: אהא בשלום אני ואתם, שאין הדבר מצוי כלל.
§ Apropos this discussion, the Gemara mentions that the students once asked Rabbi Eliezer: If the goat became ill, what is the halakha with regard to whether the escort may carry it on his shoulder? He said to them: That goat can carry me and you, meaning the goat designated healthy was unlikely to become ill. Rabbi Eliezer thereby avoided the question. They asked him: If the one sending the goat away became ill, what is the halakha with regard to whether they send it with someone else? He said to them dismissively: I and you shall be in peace, i.e., this would never happen.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דְּחָפוֹ וְלֹא מֵת מַהוּ שֶׁיֵּרֵד אַחֲרָיו וִימִיתֶנּוּ אָמַר לָהֶם {שופטים ה׳:ל״א} כֵּן יֹאבְדוּ כׇל אוֹיְבֶיךָ ה׳ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חָלָה מַרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ גחָלָה מְשַׁלְּחוֹ יְשַׁלְּחֶנּוּ בְּיַד אַחֵר דדְּחָפוֹ וְלֹא מֵת יֵרֵד אַחֲרָיו וִימִיתֶנּוּ.

The students continued to question Rabbi Eliezer: If he pushed the goat and it did not die upon its fall, what is the halakha with regard to whether he should follow it down and kill it? He said to them: “So may all your enemies perish, Lord” (Judges 5:31). In other words, the goat will certainly die on its own. Rabbi Eliezer did not wish to answer these questions, as will be explained below. However, the Sages say: If the goat became ill, the escort carries it on his shoulder. If the one sending out the goat became ill, he sends the goat with someone else. If he pushes it and it does not die, he follows it down and kills it.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דחפו – לצוק ולא מת מהו שיהא צריך לירד אחריו וימיתנו.
שאלו את ר״א כו׳ א״ל יכול הוא להרכיב כו׳ חלה כו׳ דחפו כו׳. לפי פרש״י לא השיב להם כלום והוא קשה שהיה יודע להשיב ולא היה משיבן כלל מפני שלא שמע מרבו גם וחכמים אומרים חלה כו׳ משמע דפליגי עליה דר״א גם למה לא הוה זה הפלגת דברים דלא היה לו לומר אלא שלא שמע מרבו ונראה לפרש דהשיב להן ברמז וה״ק לא שהפליגן בדברים דודאי השיב להן ברמז אלא שלא היה רוצה לומר בפירוש כיון שלא שמע מרבו והכי פירושו יכול הוא השליח אתם ואני להרכיבו דאנו בריאים והחי נושא את עצמו אבל השעיר שהוא חולה אסור לנושאו ביוה״כ כדבעי למימר לעיל ואחלה משלחו כו׳ השיב להם אהא בשלום אני ואתם שהכהנים יוכלו לעשות שליח איש עתי אחר במקומו דהיינו אני ואתם אבל הוא אינו רשאי לעשות שליח אחר ולפי זה ל״ג בשלוה בה׳ אלא בשלוח בח׳ ואהא דדחפו ולא מת השיב כן יאבדו וגו׳ דודאי יאבד במיתת עצמו במ״ש לקמן לא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים כו׳ וא״צ שירד אחריו להמיתו ואהא פליגי שפיר חכמים בכל ג׳ תשובותיו שהיו ברמז שלא כדבריהם וע״פ המדרשים י״ל שאמרו כי השעיר הוא כחו של עשו שנוטל הקב״ה עונות בית ישראל ונותנן על עשו הרשע דאין שעיר אלא עשו שנאמר עשו אחי איש שעיר ולזה אמר חלה מהו שירכיבהו כו׳ והשיב יכול הוא להרכיב כלומר שהשעיר כחו של עשו הוא בודאי יכול הוא להרכיב אני ואתם דהיינו כל עונותינו אבל המשלח אם ירכיבהו וישאהו על כתפו הוא אינו יכול לישא כל עונות בית ישראל גם עונות עשו אשר השעיר נושא עליו ועוד שאלו חלה משלחו מהו שישלחנו ביד אחר והשיב ע״פ המדרש והביאו החזקוני איש עתי מזומן למות באותה שנה שהיה ידוע להם ע״י חכמת המזלות ולזה השיב להם אהא בשלום כי המשלח ילך למיתה ע״ד שאמרו בסוף מס׳ ברכות למת א״ל לך בשלום אבל אני ואתם נהיה בשלום ולא נלך בשלום שאין אנו מזומנין למיתה ולכך לא ישלחו ביד אחר ועוד שאלו מהו שילך אחריו וימיתנו והשיב כן יאבדו כל אויביך ה׳ שהוא עשו יאבדו כן השעיר זה שהוא כחו של עשו הוא יאבד שם במקום גזירה ולא תצטרך להמיתו והשתא פליגי חכמים עליו בכל הג׳ דברים ולפי שלא שמען מרבו לא השיב להם כן בפירוש וק״ל:
ועוד שאלוהו: דחפו לשעיר ולא מת בנפילתו, מהו שירד אחריו וימיתנו? אמר להם: ״כן יאבדו כל אויביך ה׳⁠ ⁠״ (שופטים ה, לא), כלומר: בודאי ימות בעצמו. שר׳ אליעזר לא רצה לענות על שאלות אלה, וכפי שיבואר להלן. אולם חכמים אומרים: אם חלה השעיר — מרכיבו המשלח על כתפו, חלה משלחו — ישלחנו ביד אחר. דחפו ולא מת — ירד אחריו וימיתנו. ומביאים עוד שאלות ששאלו את ר׳ אליעזר וענה עליהם בדחיה.
The students continued to question Rabbi Eliezer: If he pushed the goat and it did not die upon its fall, what is the halakha with regard to whether he should follow it down and kill it? He said to them: “So may all your enemies perish, Lord” (Judges 5:31). In other words, the goat will certainly die on its own. Rabbi Eliezer did not wish to answer these questions, as will be explained below. However, the Sages say: If the goat became ill, the escort carries it on his shoulder. If the one sending out the goat became ill, he sends the goat with someone else. If he pushes it and it does not die, he follows it down and kills it.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) שָׁאֲלוּ אֶת ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פְּלוֹנִי מַהוּ לָעוֹלָם הַבָּא א״לאָמַר לָהֶם לֹא שְׁאֶלְתּוּנִי אֶלָּא עַל פְּלוֹנִי.

The Gemara cites more questions that the students asked Rabbi Eliezer, which he refused to answer. They asked Rabbi Eliezer: What is the fate of so-and-so, a certain man who was known to be wicked, with regard to the World-to-Come? He evaded the question and said to them: You have only asked me about so-and-so, and not a different individual whom you believe to be righteous?
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאלו את ר׳ אלעזר חלה מהו שירכיבוהו כו׳ – וחכמים אומרים חלה מרכיבו על כתפו חלה השליח משלחו ביד אחר. דחפו ולא מת יורד וממיתו. שאלו את ר׳ אלעזר אבשלום שבא על פילגשי אביו מהו לעוה״ב. מי סבירא לן הא דאמר רב נשים בקדושין וכתובה. פילגשים בלא כתובה וקדושין. וכן שאלוהו על שלמה מי סבירא לן כר׳ יונתן דאמר כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה. שנאמר ולא היה לבבו שלם עם י״י אלהיו כלבב דוד אביו. כלבב דוד אביו לא היה מיחטא נמי לא חטא כו׳. כדאיתא בפ׳ במה בהמה יוצאה ותוספתא בפ״ג דיבמות.
ערך פלן
פלןא(יומא סו:) שאלו את ר׳ אליעזר פלוני מהו לעולם הבא פירוש אבשלום שבא על פלגשי אביו מהו לעולם הבא מי סבירא לן הא דאמ׳ רב נשים בקדושין וכתוב׳ ופילגשים בלא קדושין ובלא כתובה אמר להן לא שאלתוני אלא על פלוני פי׳ על שלמה ושלמה מהו לעולם הבא כלומר עוד שאלוהו על שלמה על שלמה מי סבירא לן כר׳ יונתן דאמר כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה וכו׳. כדכתיב (שבת נו.) מהו להציל הרועה מיד הארי פי׳ להציל אוריה מיד דוד מי סבירא לן חולקין כבוד לתלמיד יואב במקום הרב שהוא דוד ומפני שאמר ואדוני יואב אינו מורד במלכות וניתן להצילו או דלמא אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ומורד במלכות הוא אמר להם דומה שלא שאלתוני אלא על הכבשה אמרו לו ואת הכבשה מהו להציל פי׳ בת שבע מיד דודמי סבירא לן הא דאמר רבי יונתן (שבת נו.) כל היוצא למנחמת בית דוד גט כריתות נותן לאשתו ואוריה נתן גט לבת שבע זה בריש תוספת יבמות:
א. [דער געוויסער. אונגענאנטער.]
פלוני מהו לעולם הבא – על אדם אחד שאלוהו מה מעשיו בעיניך ויש פותרים על שלמה בן דוד שאלוהו.
אלא על פלוני – שמא על אבשלום שאלתוני.
פלוני מהו לעולם הבא – פר״ח אבשלום שבא על פילגשי אביו מהו לעולם הבא מי סבירא לן הא דאמר רב נשים בכתובה וקידושין פילגשים בלא כתובה ובלא קידושין הכי אמרינן בסנהדרין פרק כ״ג (דן כא.) או לא וי״מ ששאלוהו על שלמה מי סבירא לן כרבי יונתן דאמר כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר ולא היה לבבו שלם כו׳ כלבב דוד אביו הוא דלא היה מיחטא נמי לא היה חטא הכי אמר בפרק במה בהמה יוצאה (שבת דף נו:) ובתוספתא פ״ג דיבמות.
פלוני מהו לעולם הבא. פירש ר״ח שאלו את רבי אליעזר אבשלום שבא על פילגשי אביו מהו לעולם הבא מי סבירא לן הא דאמר רב (סנהדרין דף כא.) נשים בכתובה וקידושין ופילגשים בלא כתובה וקידושין וכן שאל על שלמה מי סבירא לן כרבי יונתן דאמר (שבת דף נו:) כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה:
שאלו את ר׳ אליעזר: פלוני, אדם מסויים שהיה ידוע כרשע, מהו לעולם הבא? התחמק וענה: לא שאלתוני אלא על פלוני אדם אחר שהוא בעיניכם כצדיק.
The Gemara cites more questions that the students asked Rabbi Eliezer, which he refused to answer. They asked Rabbi Eliezer: What is the fate of so-and-so, a certain man who was known to be wicked, with regard to the World-to-Come? He evaded the question and said to them: You have only asked me about so-and-so, and not a different individual whom you believe to be righteous?
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַהוּ לְהַצִּיל רוֹעֶה כִּבְשָׂה מִן הָאֲרִי אָמַר לָהֶם לֹא שְׁאֶלְתּוּנִי אֶלָּא עַל הַכִּבְשָׂה מַהוּ לְהַצִּיל הָרוֹעֶה מִן הָאֲרִי אָמַר לָהֶם לֹא שְׁאֶלְתּוּנִי אֶלָּא עַל הָרוֹעֶה מַמְזֵר מַה הוּא לִירַשׁ מַהוּ לְיַבֵּם מַהוּ לָסוּד אֶת בֵּיתוֹ מַהוּ לָסוּד אֶת קִבְרוֹ.

They asked him: What is the halakha with regard to whether a shepherd may save a ewe from a lion on Shabbat (Me’iri)? He said to them: You have only asked me about the ewe? They asked him: What is the halakha with regard to saving the shepherd from the lion on Shabbat? He said to them: You have only asked me about the shepherd? They asked him: What is the halakha with regard to whether a mamzer inherits from his parents? Rabbi Eliezer responded with a question: Did you not ask me what is the halakha with regard to whether he may perform levirate marriage? They asked him: What is the halakha with regard to whether it is permitted to plaster one’s house after the destruction of the Temple? Rabbi Eliezer responded: What is the halakha with regard to plastering one’s grave?
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהו להציל כבשה כלומר בת שבע מיד דוד מי סבירא הא דר׳ יונתן במסכת כתובות [ד׳ ט.] כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות נותן לאשתו. ואוריה נתן גט לבת שבע מהו להציל הרועה מיד הארי כלומר מהו להציל אוריה מיד דוד מי סבירא לן חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב. ומפני שאמר ואדוני יואב אינו מורד במלכות וניתן להצילו או אין חולקין כבוד לתלמיד ומורד במלכות הוא. ומסקנא בהו בהני שאילתא.
אלא על הרועה – אם מותר להצילו מפי הארי.
ממזר מהו לירש – את אביו.
אמר להם מהו ליבם – אשת אחיו שאלתם אותי.
מהו לסוד את ביתו – בזמן הזה מי אסור מפני צער חורבן הבית.
אמר להם לא שאלתוני אלא מהו לסוד את קברו.
מהו להציל הכבשה מן הארי – כלומר בת שבע מיד דוד מי סבירא לן דאמר ר׳ יונתן במסכת כתובות (דן ט:) כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ואוריה כתב גט לבת שבע מהו להציל הרועה מיד הארי כלומר מהו להציל אוריה מיד דוד מי סבירא לן חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ולא היה מורד במלכות או דילמא אין חולקין ומורד במלכות הוה עכ״ל פירוש משום דקאמר ואדוני יואב דקרי ליה ליואב אדוני בפני המלך ופלוגתא היא בפרק יש נוחלין (ב״ב דף קיט:) אם חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב או לא.
מהו להציל כבשה מיד הארי. כלומר בת שבע מיד דוד מי סבירא לן הא דאמר רבי יונתן (כתובות דף ט:) כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו וכבשה קרי לה כדכתיב ולרש אין כל כי אם כבשה קטנה:
מהו להציל הרועה. כלומר אוריה מיד דוד ואיידי דקרי ליה לאשתו כבשה קרי ליה לאוריה רועה מי סבירא לן חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב או דילמא אין חולקין וכיון שאמר ואדוני יואב מורד במלכות הוה:
מהו להציל רועה כבשה מפי ארי אמר להן לא שאלתוני אלא על הכבשה – רבינו ברוך זצוק״ל פירש על אוריה ועל בת שבע.
ממזר הרי הוא אצל מורישו כשאר הבנים הכשרים לא נדחה שום בן זרע מירושת מורישו אלא הבא מן השפחה והנכרית וכן לענין יבום וזה ששאלוהו לר׳ אליעזר ולא השיבם אלא שדחה אותם בדברים שאין בהם טעם מהו לסוד את ביתו מהו לסוד את קברו לא שהפליגם בדברים כמשיא את שואליו לדבר אחר מצד שאינו יודע להשיב אלא מפני שמעולם לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו וזו היא מדת חכמים שלא יהו נשענים יותר מדאי על בינתם במה שאין הקבלה בידם ומ״מ ראוי לשואל שלא יטריח לשאול בדברים הנעלמים וזהו ששאלו לר׳ אלעזר פלוני מהו לעוה״ב כלומר מה מעשיו בעיניך והשיבם לא שאלתוני אלא על פלוני כלומר עד שאתם שואלים אותי על פלוני שהוא מוחזק אצלכם ברשע שאלו על פלוני שהוא מוחזק אצלכם בצדיק כלומר ששאלה זו אינה שלנו וברוך היודע:
וכן מדרכי המוסר לתלמיד שלא להטריח את הרב שלא לצורך בדברים שאינם מצויים וזהו ששאלוהו חלה השעיר מהו להרכיבו על כתיפו והשיבם יכול להרכיב אני ואתם כלומר דבר רחוק הוא זה אדרבא השעיר בריא וחזק עד שיכול להרכיב אני ואתם וכן כששאלוהו חלה מהו לשלחו ביד אחר אמר להם אהא בשלום אני ואתם כלומר שלא תחושו על חליו של משלח וכן כששאלוהו דחפוהו ולא מת מהו לירד אחריו ולהמיתו אמר להם כן יאבדו כל אויביך וכו׳ כלומר שאי אפשר שלא ימות בדחיפתו:
וכן אין להדיוטות ולעמי הארץ להתראות בשאלותיהם לפני הרבנים הגדולים אלא שיהו שואלין לבני אדם אחרים גדולים מהם ודים בכך דרך צחות אמרו על אשה חכמה ששאלה לר׳ אליעזר מאחר שכולם היו שוים במעשה העגל מפני מה לא היתה מיתתם שוה כלומר שמצינו מהם בסייף כדכתיב הרגו איש את אחיו ומהם במיתה בידי שמים כדכתי׳ ויגוף ד׳ את העם ומהם בהדרוקן כדכתי׳ ויזר על פני המים וישק את בני ישראל ודרשו בו (ע״ז מ״ד.) ונתכוון לבדקן כסוטות וכעס עליה ואמר אין חכמה של אשה אלא לפלך שנאמר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו כלומר ומה לה להטריחינו בשאלות אלו תתעסק בפלכה ובעסתה ודיה ותשובת השאלה מיהא מתבארת בסמוך:
כבר ביארנו בשביעי של סנהדרין בענין ע״ז שהמשתחוה והזובח והמקטר והמנסך נסקל אע״פ שאין עבודתה בכך והם הנקראות עבודות שבפנים והזורק בכלל המנסך וכל שאינה מארבע עבודות אלו וכן שאין עבודתה בכך אלא שהוא ממיני כבוד כגון גיפוף (ונישוף) [ונשוק] עובר בלאו וכל שעבודתה בכך אפי׳ לא היה מארבע עבודות ולא ממיני כבוד נסקל ודינין אלו ביחידים אבל במרובין כגון עיר הנדחת בסייף כמו שביארנו שם וכן בני נח לא היה להם מיתה אלא בסייף ובמעשה העגל נעשה דין אחר דרך הוראת שעה והוא שאותם שהיו שם עדים והתראה בסייף כדכתי׳ איש חרבו על ירכו וכו׳ ויפול מן העם וכו׳ עדים בלא התראה במיתה כדכתי׳ ויגוף ד׳ את העם לא עדים ולא התראה בהדרוקן כדכתי׳ ויזר על פני המים וישק את בני ישראל שנתכוון לבדקם כסוטות ויש אומרים זבח וקטר בסייף כדין בני נח גפף ונשק במיתה שמח בלבו בהדרוקן ולפי דרכך למדת ששבט לוי לא עבדו ע״ז א״כ מהו שנאמר האומר לאביו ולאמו כלומר שנעשו אכזרים עליהם לנקום נקמת ד׳ במעשה העגל אלמא אביו ואמו ואחיו ואחיותיו היו בכלל העובדים לא נאמר אביו אלא על אבי אמו מישראל אחיו על אחים מן האם בניו על בני הבנות הבאים מישראל ובני בנות הרי הם כבני בנים כמו שהתבאר ביבמות (ס״ב:) בענין מצות פריה ורביה:
(סו.) פלו׳ מה הוא לעולם הבא – פרש״י ז״ל יש אומרים כי על אדם אחד שהיה בדרום שאלוהו מה מעשיו בעיניו ויש מפרשי׳ על שלמה בן דוד שאלוהו מי סבירא ליה כמ״ד בפרק במה אשה יוצאה כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה ואמר להם לא שאלתוני אלא על אבשלום וכן פירש רבינו חננאל ז״ל כי על אבשלום שבא על פלגשי אביו שאלוהו. מי סבירא ליה הא דאמר רב פילגשים בלא חופה וקדושין וליכא אלא איסור הבא על מפותת אביו אם היא בקידושין ואיכא משום אשת אב ואשת איש ואמר להם למה לא שאלתוני אלא על שלמה ואמר לו ושלמה מהו לעולם הבא כלומר עוד שאלוהו על שלמה. מי סבירא לן כר׳ נתן דאמר כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה.
מהו להציל הרועה מיד הארי – פי׳ להציל אוריה מיד דוד מי סבירא לן חולקין כבוד לתלמיד דהיינו יואב במקום הרב שהוא דוד ומפני שאמר ואדוני יואב אינו מורד במלכות וניתן להצילו. או דילמא אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ומורד במלכות היה וכדין הרגו. אמר להם לא שאלתוני פעם אחרת אלא על הכבשה. אמר לו ואת הכבשה מהו להציל פי מהו להציל לבת שבע מיד דוד מי סבירא לן הא דאמר רבי יוחנן כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו. וכן הוא בראש תוספתא דיבמות וכן פירש בעל הערוך ז״ל.
בד״ה מהו להציל כו׳ במלכות הוה עכ״ל פי׳ משום כו׳ כצ״ל:
פלוני מהו לעוה״ב כו׳ מהו להציל כו׳. כל זה מפורש בתוס׳ ובערוך בערך פלן:
ממזר מהו לירש א״ל מהו לייבם כו׳. ה״נ השיבן ברמז כשם שזוקק לייבום כדקתני בהדיא במתני׳ פ״ב דיבמות כך הוא מקרי אחיו לירש כדאמרי׳ שם בגמ׳:
מהו לסוד ביתו א״ל מהו לסוד כו׳. מפורש פ׳ ח״ה בחידושנו ע״ש:
גמ׳ מהו לסוד את ביתו. עיין מהרש״א ספ״ג דב״ב בחידושי אגדות:
שאלוהו: מהו הדין בענין להציל על ידי רועה כבשה מן הארי בשבת? (מאירי) אמר להם: לא שאלתוני אלא על הכבשה. שאלוהו: מהו להציל הרועה מן הארי בשבת? אמר להם: לא שאלתוני אלא על הרועה. שאלוהו: ממזר מהו לירש כלומר האם יורש הוא את אביו, למרות היותו פסול? ענה להם בשאלה: האם לא שאלתוני מהו ליבם? ושאלוהו מהו, האם מותר בזמן הזה לאדם לאחר שנחרב בית המקדש לסוד את ביתו? ענה להם: מהו לסוד את קברו?
They asked him: What is the halakha with regard to whether a shepherd may save a ewe from a lion on Shabbat (Me’iri)? He said to them: You have only asked me about the ewe? They asked him: What is the halakha with regard to saving the shepherd from the lion on Shabbat? He said to them: You have only asked me about the shepherd? They asked him: What is the halakha with regard to whether a mamzer inherits from his parents? Rabbi Eliezer responded with a question: Did you not ask me what is the halakha with regard to whether he may perform levirate marriage? They asked him: What is the halakha with regard to whether it is permitted to plaster one’s house after the destruction of the Temple? Rabbi Eliezer responded: What is the halakha with regard to plastering one’s grave?
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִפְלִיגָן בִּדְבָרִים אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ מֵעוֹלָם.

The Gemara explains: It was not because he was distancing them with words, and made irrelevant statements because he did not know the answers to these questions. Rather, Rabbi Eliezer responded in this way because he never said anything that he did not hear from the mouth of his teacher. Since he had not learned these points from his teacher, he did not answer directly, thereby indicating that he did not have a tradition with regard to these questions.
ר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא מפני שהפליגו בדברים אלא שלא אמר דבר שלא שמעו מרבו לעולם.
במעשה העגל רב ולוי חד אמר זיבח וקיטר בסייף.
לא שהפליגן – והפרישן לדברים אחרים כאדם המתכוין לדחות כשאינו יודע להשיב אלא יודע היה אבל לא אמר דבר שלא שמע מרבו.
שם אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע. עיין מהרש״א רפ״ד דברכות בח״א:
ומעירים: לא מפני שהפליגן בדברים, שרצה להתחמק מלענות ואמר דברים סתם מפני שלא ידע לענות. אלא מפני שלא אמר ר׳ אליעזר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם, וכיון שבעניינים אלו לא שמע במפורש מפי רבו, לא היה עונה על כך במישרין, שיבינו שעל נושאים אלה אין בידו תשובה מקובלת. כיוצא בו מביאים שאלה אחרת ששאלו את ר׳ אליעזר.
The Gemara explains: It was not because he was distancing them with words, and made irrelevant statements because he did not know the answers to these questions. Rather, Rabbi Eliezer responded in this way because he never said anything that he did not hear from the mouth of his teacher. Since he had not learned these points from his teacher, he did not answer directly, thereby indicating that he did not have a tradition with regard to these questions.
ר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) שָׁאֲלָה אִשָּׁה חֲכָמָה אֶת ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵאַחַר שֶׁמַּעֲשֵׂה הָעֵגֶל שָׁוִין מִפְּנֵי מָה אֵין מִיתָתָן שָׁוָה אָמַר לָהּ אֵין חׇכְמָה לָאִשָּׁה אֶלָּא בְּפֶלֶךְ וְכֵן הוּא אוֹמֵר {שמות ל״ה:כ״ה} וְכׇל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ.

The Gemara cites another question posed to Rabbi Eliezer. A wise woman asked Rabbi Eliezer: Since all bore equal responsibility for the incident of the Golden Calf, due to what factor were their deaths not equal? Some of the people were killed by the sword of Moses and the Levites, some were killed in a plague, and others were struck with an intestinal illness. He said to her: There is no wisdom in a woman except weaving with a spindle, and so it states: “And any woman who was wise-hearted spun with her hands” (Exodus 35:25). Therefore, it is unbefitting for a woman to concern herself with such questions.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמעשה העגל שוין – עבודותיו שוות לאיסור מפני מה אין מיתתן שוה שהיו בו שלש מיתות מיתת סייף שימו איש חרבו מיתת מגיפה ויגוף ה׳ את העם (שמות לב) מיתת הדרוקן דכתיב ויזר על פני המים ואמרינן במסכת ע״ז (דף מד.) לא נתכוין משה אלא לבודקן כסוטות בלצבות בטן.
אלא בפלך וכה״א וכל אשה וגו׳. ובקרא דבתריה מפורש בחכמה טוו את העזים דהיינו חכמה ואומנות יתירה שהיו טוין מעל העזים כדאמרי׳ פ׳ כלל גדול:
שאלה אשה חכמה את ר׳ אליעזר: מאחר שמעשה העגל שוין וכולם חטאו בו, מפני מה אין מיתתן של כולם שוה? אלא מהם נהרגו בחרב על ידי משה והלוים, ומהם במגפה ומהם במחלות מעיים (הדרוקן)! אמר לה: אין חכמה לאשה אלא בטויה בפלך, וכן הוא אומר: ״וכל אשה חכמת לב בידיה טוו״ (שמות לה, כה), ואם כן אין ראוי לאשה לעסוק בשאלות אלו.
The Gemara cites another question posed to Rabbi Eliezer. A wise woman asked Rabbi Eliezer: Since all bore equal responsibility for the incident of the Golden Calf, due to what factor were their deaths not equal? Some of the people were killed by the sword of Moses and the Levites, some were killed in a plague, and others were struck with an intestinal illness. He said to her: There is no wisdom in a woman except weaving with a spindle, and so it states: “And any woman who was wise-hearted spun with her hands” (Exodus 35:25). Therefore, it is unbefitting for a woman to concern herself with such questions.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִיתְּמַר רַב וְלֵוִי חַד אָמַר זִיבֵּחַ וְקִיטֵּר בְּסַיִיף גִּפֵּף וְנִישֵּׁק בְּמִיתָה שָׂמַח בִּלְבָבוֹ בְּהִדְרוֹקָן.

With regard to this issue, it was stated that the amora’im Rav and Levi disagreed: One of them said: One who sacrificed and burned incense to the calf, which are idolatrous practices that incur capital punishment, was punished by the sword. One who embraced and kissed it, which are not forms of idolatrous worship that incur capital punishment, was subject to a divine punishment of death by a plague. One who rejoiced inwardly but performed no act was killed by the intestinal illness known as hidrokan.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גיפף ונישק במיתה. שמח בלבו בהדרוקן.
זיבח וקיטר – הן עבודות שחייבין עליהן לע״ז מיתה כדתנן בארבע מיתות (סנהדרין ס:) שהן בסקילה וכאן בסייף שעדיין לא נתפרשו להן ארבע מיתות בית דין ונידונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף כדאמרינן בסנהדרין (דף נו.).
גיפף ונישק – אין בהן מיתת בית דין כדתנן בארבע מיתות (שם ס:) אלא בידי שמים נידונו במגפה.
גיפף ונישק במיתה. הוראת שעה היתה דליכא אלא אזהרה כדאמרינן בפ׳ ד׳ מיתות (דף ס:):
זיבח וקיטר בסייף כו׳. פרש״י שהן בסקילה וכאן בסייף שעדיין לא נתפרש להם ד׳ מיתות ונדונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף וכו׳ ע״ש וכן יש לפרש למ״ד עדים והתראה בסייף ולא בסקילה מה״ט והוא דחוק כיון דהיה זה אחר מתן תורה ולא היו בני נח גם אם לא נתפרש לו ד׳ מיתות היה לו לשאול באיזה מיתה ידונו כמו ששאל גבי מקושש דכתיב ויניחוהו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו אבל בחומש פירש רש״י בע״א עדים והתראה בסייף כמשפט עיר הנדחת שהן מרובין כו׳ ע״ש:
לגופו של ענין איתמר [נאמר] שנחלקו האמוראים רב ולוי בדבר. חד [אחד מהם] אמר: מי שזיבח וקיטר לעגל שעשה עבודה זרה ממש, שחייבים עליה מיתה בידי אדם — נידון בסייף (חרב). מי שגפף ונישק שלא עשה עבודות שחייבים עליהן מיתה בידי אדם — נענש במיתה במגיפה בידי שמים. מי ששמח בלבבו ולא עשה מעשה — נדון בהדרוקן (מחלת מעיים).
With regard to this issue, it was stated that the amora’im Rav and Levi disagreed: One of them said: One who sacrificed and burned incense to the calf, which are idolatrous practices that incur capital punishment, was punished by the sword. One who embraced and kissed it, which are not forms of idolatrous worship that incur capital punishment, was subject to a divine punishment of death by a plague. One who rejoiced inwardly but performed no act was killed by the intestinal illness known as hidrokan.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְחַד אָמַר עֵדִים וְהַתְרָאָה בְּסַיִיף עֵדִים בְּלֹא הַתְרָאָה בְּמִיתָה לֹא עֵדִים וְלֹא הַתְרָאָה בְּהִדְרוֹקָן.

And one of them said: One who served the calf in the presence of witnesses and after a warning was punished by the sword. One who served the calf in the presence of witnesses but without warning was subject to death by a plague. One who served without witnesses and without warning was killed by hidrokan.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחד אמר מי שהעמידו עליו עדים והתראה בסייף. עדים בלא התראה במיתה. לא עדים ולא התראה בהדרוקן. חולי נפוח בני מיעים עד שימות.
וחד [ואחד מהם] אמר: מי שהיו עדים והתראה שאכן עבד לעגל — נדון בסייף, עדים בלא התראה — במיתה במגיפה, לא עדים ולא התראה — בהדרוקן.
And one of them said: One who served the calf in the presence of witnesses and after a warning was punished by the sword. One who served the calf in the presence of witnesses but without warning was subject to death by a plague. One who served without witnesses and without warning was killed by hidrokan.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַב יְהוּדָה שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי לֹא עָבַד עֲבוֹדָה זָרָה1 שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל״ב:כ״ו} וַיַּעֲמוֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וְגוֹ׳.

Rav Yehuda said: The entire tribe of Levi did not engage in idol worship, as it is stated: “Then Moses stood in the gate of the camp, and said: Who is for God, let him come to me; and all the children of Levi gathered to him” (Exodus 32:26).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבט לוי לא עבד ע״ז והאי דכתיב לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו׳.
כל בני לוי – שכולן בכלל זה.
אמר רב יהודה: שבטו של לוי כולו לא עבד עבודה זרה, שנאמר: ״ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה׳ אלי ויאספו אליו כל בני לוי״ (שמות לב, כו).
Rav Yehuda said: The entire tribe of Levi did not engage in idol worship, as it is stated: “Then Moses stood in the gate of the camp, and said: Who is for God, let him come to me; and all the children of Levi gathered to him” (Exodus 32:26).
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) יָתֵיב רָבִינָא וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא אֵיתִיבֵיהּ בְּנֵי ר׳רַב פָּפָּא בַּר אַבָּא לְרָבִינָא {דברים ל״ג:ט׳} הָאוֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו.

Ravina sat and related this halakha with regard to the tribe of Levi. The sons of Rav Pappa bar Abba raised an objection to Ravina: The verse states in praise of the tribe of Levi: “Who said of his father and of his mother: I have not seen him, neither did he acknowledge his brothers, nor did he know his sons” (Deuteronomy 33:9). This indicates that some of them did engage in idol worship and were killed by their relatives.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האומר לאביו ולאמו – במעשה העגל לא ראיתיו נעשו אכזרים עליהם לנקום נקמתו של מקום אלמא אביו ואמו אחיו ובניו עבדו ע״ז.
האומר לאביו וגו׳. יש לדקדק דאגופיה דקרא תקשי ליה דכתיב ויאספו אליו כל בני לוי וי״ל דאי לאו הא דרב יהודה היה אפשר לומר כשאמר משה מי לה׳ אלי נאספו אליו מתוך לוים גם החוטאים או שנתחרטו או שעשו עצמם כאילו לא פעלו און וכשהכירו בהן הרגו אותן אבל אדרב יהודה שאמר כל שבט לוי לא עבד העגל פריך שפיר וק״ק אדפריך מקרא דוזאת הברכה אמאי לא פריך מקרא דפרשת כי תשא והרגו איש את אחיו וגו׳ מלאו ידכם וגו׳ כי איש בבנו ובאחיו וגו׳:
יתיב [ישב] רבינא וקאמר להא שמעתא [ואמר את ההלכה הזאת] בענין בני לוי. איתיביה [הקשו לו] בני רב פפא בר אבא לרבינא: הלא נאמר בשבחם של בני לוי: ״האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע״ (דברים לג, ט) משמע שחלקם עבדו עבודה זרה והרגום קרוביהם!
Ravina sat and related this halakha with regard to the tribe of Levi. The sons of Rav Pappa bar Abba raised an objection to Ravina: The verse states in praise of the tribe of Levi: “Who said of his father and of his mother: I have not seen him, neither did he acknowledge his brothers, nor did he know his sons” (Deuteronomy 33:9). This indicates that some of them did engage in idol worship and were killed by their relatives.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָבִיו אֲבִי אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל אֶחָיו אֶחָיו מֵאִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל בָּנָיו בְּנֵי בִתּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל.:

Ravina answered them: “His father” does not refer to his actual father, but rather his mother’s father, who was an Israelite. Similarly, the term “his brothers” is referring to his half-brothers from his mother, who were fathered by an Israelite. “His sons” is referring to his daughter’s sons from an Israelite, who are considered Israelites. In fact, however, no one from the tribe of Levi worshipped the calf.
ר׳ חננאלגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אביו אבי אמו ישראל וכן אמו מישראל. אחיו מאמו בן ישראל. בניו בני בתו מישראל.
וכבש עושין לו מפני הבבלים שהיו מתלשין בשערו כו׳.
שם בני בתו מישראל. עיין יבמות דף סב ע״ב:
והשיב להם: ״אביו״ אין פירושו אביו ממש, אלא אבי אמו שהיה מישראל, ״אחיו״ — אחיו מאמו שהיו מישראל, ״בניו״ — בני בתו מישראל שהם ישראלים, אבל הלויים אכן לא היו בין העובדים לעגל.
Ravina answered them: “His father” does not refer to his actual father, but rather his mother’s father, who was an Israelite. Similarly, the term “his brothers” is referring to his half-brothers from his mother, who were fathered by an Israelite. “His sons” is referring to his daughter’s sons from an Israelite, who are considered Israelites. In fact, however, no one from the tribe of Levi worshipped the calf.
ר׳ חננאלגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְכֶבֶשׁ עָשׂוּ לוֹ כּוּ׳.: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לֹא בָּבְלִיִּים הָיוּ אֶלָּא אֲלֶכְּסַנְדְּרִיִּים הָיוּ וּמִתּוֹךְ שֶׁשּׂוֹנְאִים אֶת הַבָּבְלִיִּים הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן עַל שְׁמָן תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא בָּבְלִיִּים הָיוּ אֶלָּא אֲלֶכְּסַנְדְּרִיִּים הָיוּ אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהִנַּחְתָּ אֶת דַּעְתִּי.:

§ It was taught in the mishna that they made a ramp for the goat due to the Babylonian Jews in Jerusalem. Rabba bar bar Ḥana said: They were not actually Babylonians, rather they were Alexandrians from Egypt. And since in Eretz Yisrael they hate the Babylonians, they would call all foreigners who acted inappropriately by their name as an insult. Similarly, it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: They were not Babylonians, rather they were Alexandrians. Rabbi Yosei, whose family was from Babylonia, said to him: May your mind be at ease, since you have put my mind at ease.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומתוך ששונאין – בני ארץ ישראל את הבבליים היו קורין כל קלי הראש ועושי דבר שלא כהוגן על שמם.
תנוח דעתך – משפחתו היתה מבבל והיה קשה לו הדבר.
אמר ליה ר׳ יוסי תנוח דעתך כו׳ – וא״ת בס״פ שתי הלחם (מנחות דף ק.) גבי חל להיות יום הכפורים ערב שבת שעיר החיצון של יום הכפורים אוכלין אותו כשהוא חי תניא בגמרא איפכא רבי יוסי אומר לא בבליים היו כו׳ עד אמר לו רבי יהודה תנוח דעתך שהנחת דעתי ויש לומר מר מאי דשמיע ליה קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר ר׳ יהודה קיבל דההיא דהכא לא בבליים הן ור׳ יוסי קיבל בההוא דהתם.
ב שנינו במשנה כי כבש עשו לו לשעיר מפני הבבליים. אמר רבה בר בר חנה: באמת לא בבליים (בני בבל) היו, אלא אלכסנדריים (בני אלכסנדריא שבמצרים) היו. ומתוך ששונאים בארץ ישראל את הבבליים היו קורין אותן את כל הזרים ובכללם בני אלכסנדריא על שמן של הבבליים בכל מקום של גנאי. כיוצא בזה תניא [שנינו בברייתא] ר׳ יהודה אומר: לא בבליים היו, אלא אלכסנדריים היו. אמר לו ר׳ יוסי שמוצא משפחתו היה מבבל: תנוח דעתך, שהנחת את דעתי.
§ It was taught in the mishna that they made a ramp for the goat due to the Babylonian Jews in Jerusalem. Rabba bar bar Ḥana said: They were not actually Babylonians, rather they were Alexandrians from Egypt. And since in Eretz Yisrael they hate the Babylonians, they would call all foreigners who acted inappropriately by their name as an insult. Similarly, it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: They were not Babylonians, rather they were Alexandrians. Rabbi Yosei, whose family was from Babylonia, said to him: May your mind be at ease, since you have put my mind at ease.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) טוֹל וָצֵא.: תָּנָא מָה שָׁהֵי צָפִירָא דֵּין וְחוֹבֵי דָרָא סַגִּיאִין.:

It was taught in the mishna that the Babylonians would say: Take our sins and go. It was taught in the Tosefta that they would say as follows: Why does this goat remain here with the many sins of the generation; let him hurry and leave.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה שהי צפירא דין וחובי דרא סגיאין – מה מתעכב שעיר זה כאן ועונות הדור מרובין והן עליו.
מה שהי צפירא הדין וחובי דרא סגיאין כו׳. נראה דר״ל ע״פ מ״ש ספ״ק דקדושין דהעולם נידון אחר רובו והאדם יראה שהעולם חצי זכאי וחצי חייב והוא יכריע במצוה אחת ולהכי אמרו שאל ישהה לישא העונות ע״י השעיר ושמא ישהה ויחטא אחד ויהיו חובי דרא סגיאין להיות נידון אחר רובו לרעה:
ג שנינו במשנה שהיו הבבליים אומרים לשעיר טול וצא. תנא [שנה החכם] בתוספתא שכך היו אומרים: מה שהי צפירא דין וחובי דרא סגיאין [מה שוהה שעיר זה כאן וחטאות הדור מרובות], אלא ימהר ויצא.
It was taught in the mishna that the Babylonians would say: Take our sins and go. It was taught in the Tosefta that they would say as follows: Why does this goat remain here with the many sins of the generation; let him hurry and leave.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) מתני׳מַתְנִיתִין: מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד סוּכָּה הָרִאשׁוֹנָה עֶשֶׂר סוּכּוֹת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד צוּק

MISHNA: People from among the prominent residents of Jerusalem would escort the one leading the goat until they reached the first booth. Booths were set up along the path to the wilderness to provide the escort a place to rest. There were ten booths from Jerusalem to the cliff,
קישוריםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך צק
צקא(יומא סו:) עשר סוכות מירושלם ועד צוק (בבא מציעא צג:) העלה לראשי צוקין ונפלה (בבא מציעא לו) אימא רישא עלתה לראשי צוקין ונפלה ה״ז אונס. פי׳ בראשי ההרים הגבוהים והאבנים והצירים שלו כסכינין:
ערך הדרקון
הדרקוןב(ברכות כה., ברכות סב:, תמיד כז:) רשי שמעון בן גמליאל אומר עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרקון סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון. (עירובין מא:) ג׳ מתים כשהן מספרין ואילו הן חיה וחולי מעים והדרקון. (יומא סו) שמח לבו בהדרקון (שבת לג) ג׳ מיני הדרקון הן של עבירה עבה של רעב תפוח של כשפים דק פי׳ עמוד החוזר עמוד של צואה שהתחיל לימשך לצאת חו׳. לטבע׳ ונטרד ולא הפילו לחוץ אלא החזירו ועמ׳ והנך מביא את האדם לידי הדרקון ניפוח בטן וחולי מעים עד שימו׳ (א״ב פי׳ בלשון יוני בעל חולי המעים אשר בטנו צבה הנקרא גם כן אידרופיקוס):
ערך צפיר
צפירג(יומא סו) משוך צפירה זו זעיר חובין דדרי סגיאין פי׳ מהר וצא שעיר זה קטן וחטאות הדור מרובין. ס״א מה שהי לצפירא למה אתם שוהין השעי׳ (פסחים מב: גיטין סט:) צפירת׳ דלא איפתח פי׳ שעירה שלא נפתח רחמה כלומר שלא ילדה. וי״א עופות שמנים שלא ילדו (א״ב תרגום שעיר צפיר ובעזרא וצפירי עזין):
א. [שפיטץ בארג.]
ב. [וואססער זוכט.]
ג. [ציעגע, באק.]
מתני׳ מיקירי ירושלים – מחשובי ירושלים.
עד סוכה הראשונה – סוכות עשו לו בדרך ובני אדם הולכין לגור שם לפני יום הכפורים שמלוין אותו מסוכה לסוכה.
ד משנה מיקירי (חשובי) ירושלים היו מלוין אותו את המשלח עד הסוכה הראשונה, שהיו עושים לו בדרך למדבר שיוכל לנוח בהן. עשר סוכות היו מירושלים ועד צוק,
MISHNA: People from among the prominent residents of Jerusalem would escort the one leading the goat until they reached the first booth. Booths were set up along the path to the wilderness to provide the escort a place to rest. There were ten booths from Jerusalem to the cliff,
קישוריםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא סו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא סו:, עין משפט נר מצוה יומא סו:, ר׳ חננאל יומא סו:, הערוך על סדר הש"ס יומא סו:, רש"י יומא סו:, תוספות יומא סו:, תוספות ישנים יומא סו:, תוספות רי"ד יומא סו:, בית הבחירה למאירי יומא סו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא סו:, מהרש"א חידושי הלכות יומא סו:, מהרש"א חידושי אגדות יומא סו:, גליון הש"ס לרע"א יומא סו:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא סו:, אסופת מאמרים יומא סו:

Yoma 66b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 66b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 66b, R. Chananel Yoma 66b, Collected from HeArukh Yoma 66b, Rashi Yoma 66b, Tosafot Yoma 66b, Tosefot Yeshanim Yoma 66b, Tosefot Rid Yoma 66b, Meiri Yoma 66b, Ritva Yoma 66b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 66b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 66b, Gilyon HaShas Yoma 66b, Steinsaltz Commentary Yoma 66b, Collected Articles Yoma 66b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144