×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִילְּתָא דִּכְתִיבָא בְּהַאי עִנְיָנָא מִילְּתָא דְּלָא כְּתִיבָא בְּהַאי עִנְיָנָא מְנָא לַן.
matters that are written in the context of this topic of inauguration in the book of Exodus invalidate the inauguration. However, with regard to matters that are not written in that context, but are written in the portion of the inauguration in Leviticus, from where do we derive that they invalidate the inauguration?
רש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מילתא דכתיבא בהאי ענינא – בפרשת צוואה דמלואים שנאמר בואתה תצוה.
דלא כתיב – בפרשת המלואים בזה הדבר אשר תעשה וגו׳ לא כתיב שיתן אל החושן אורים ותומים כשהלבישן אבל בפרשת צו את אהרן שנאמרה שם עשיית המלואים כתיב ויתן עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים וא״ת אף בואתה תצוה נאמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים אין זו מפרשת המלואים אלא עשיית הבגדים ובההוא ענינא לא כתיב ככה לעיכובא.
מילתא דלא כתיבא בהאי עינינא מנלן – פירש רבינו ברוך זצוק״ל פרישת שבעה לא נכתבה בפרשת ואתה תצוה וזהו פתרון נאה. ופתרון המורה לא נראה לי.
פרשת מלואים הוזכרה בתורה בשני מקומות אחד דרך צווי בסדר ואתה תצוה ואחד בסיפור העשייה בצו את אהרן ויש דברים שנכתבו בעשייה ולא הוזכרו בצואה [ויש דברים שלא הוזכרו לא בצואה] ולא בעשייה והוא לבישת מכנסים ועשירית האיפה שכל כהן מקריב ביום חינוכו וכהן גדול בכל יום ודברים אלו אע״פ שלא נכתבו כולם היו מעכבים בה ואף מקרא פרשה שנצטוה לספר הענין לישראל כדכתיב ותקהל העדה פתח אהל מועד וכו׳ וכתיב זה הדבר אשר צוה ד׳ היה מעכב ובשמיני למילואים שהיה ראשון לאהרן וראשון לעבודת המזבח ור״ח ניסן קרבו בו שלשה שעירים שעיר מילואים לחנוכו של אהרן ושעיר נחשון לחנוכת המזבח ושעיר ר״ח ואהרן מצד האנינות שאירע לו שרף את של ר״ח ואע״פ שאחר האנינות צוהו משה לאכול את המנחה וסמך עליו ליתן לכלם דין המנחה הוא הורה לעצמו שלא נאמר לו אלא בשל מילואים ושל נחשון שהיו קדשי שעה כמנחה אבל של ר״ח שהיו קדשי דורות לא ואף הוא הודה לדבריו ונתפייס:
סדר לבישת בגדי כהונה בשעת עבודה כך הוא כהן הדיוט שהוא משמש בארבעה בגדים לובש תחלה את המכנסים ואח״כ הכתונת ואח״כ חוגר את האבנט ואח״כ צונף את המצנפת כמן כובע וכה״ג משמש בשמונה לובש את המכנסים ואחריהן כתונת ואחריה אבנט ואחריו מעיל ואחריו אפוד ואחריו חשן ואחריו מצנפת ואחריו ציץ ואבנט זה בין של כה״ג בכל השנה בין של כהן הדיוט של כלאים והוא שש ותכלת והדבר ידוע שש כיתנא תכלת עמרא אבל ביום הכפורים אבנטו של כהן גדול של בוץ לבד שנאמר ובאבנט בד יחגור:
אע״פ שזהו הסדר הנוהג לדורות לעניין ביאור מיהא סדר הלבשת הכהנים בשבעת ימי המילואים לא הוזכר במקראות בפרשת הציווי על הצד שהוזכרה בפרשת העשייה והוא שבפרשת הציווי כתוב והלבשת את אהרן את הכתונת ואת מעיל האפד ואת האפד ואת החשן ושמת המצנפת על ראשו ונתת את נזר הקדש על המצנפת הרי שהקדים אהרן לבניו בלבישת שש בגדים אלו ואח״כ כתב שם וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו אלמא בחגירת אבנט לא היה הפסק בין אהרן ובניו אלא שחוגרם בבת אחת ר״ל בלא הפסק מלבוש אחר בנתים ואחר שחגר את כולם באבנט היה משלים את אהרן להשלימו בהלבשתו ובפרשת עשייה כתיב ויקרב את אהרן ויתן עליו את הכתנת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו את המעיל ויתן עליו את האפוד וישם עליו את החושן וישם המצנפת על ראשו וישם על המצנפת את ציץ הזהב הרי שבעה בגדים לאהרן שהמכנסים לא הוזכרו כאן כמו שפי׳ למעלה ואח״כ כתיב ויקרב את בני אהרן וילבשם כתנות ויחגור אותם אבנט ויחבוש להם מגבעות אלמא שאחר חגירת אבנטו של אהרן השלים הלבשתו קודם חגירת אבנט לבניו ונחלקו על זה בסוגיא זו שלדעת אחד מהם חגירת אבנט היתה באהרן ובניו ביחד כמקראות של צוואה ולדעת שכנגדו אהרן ואח״כ בניו כסדר מקראות של עשייה ומתוך שהיו הדברים סתומים בא אביי ופרשם ואמר שבכתונת ומצנפת והוא הדין למכנסים שהרי אין מלבוש קודם להם אלא שלא הוזכרו כאן שלשה בגדים אלו לא נחלקו אלא באבנט שלדעת האומר חגירה כאחת היתה הי׳ מלביש את אהרן מכנסים וכתונת ואח״כ מלביש שני אלו לבניו וחוגר אבנט לאהרן ואבנט לבניו ומשלים אחר האבנט חמשה בגדים לאהרן ואח״כ מצנפת לבניו ולדעת האומר אהרן תחלה בכולם הלביש את אהרן בתחלה כל בגדיו על הסדר ואח״כ לבניו והקשה לדעת האומר שחגירתם כאחת כסדר הצוואה מהו שבעשייה כתי׳ ויחגור אותו באבנט ואח״כ ויחגור אותם אבנט ופירשה ללמד שאין אבנטו של כה״ג שוה לשל אחרים שבכהן גדול נתפרש בו שהוא כלאים ושל הדיוט לא נתפרש ולפיכך דנין בו להיות כולו של בוץ ולדעת שכנגדו חזר וכתבם ללמד בהפך ר״ל ששתיהן של כלאים וכן הלכה חוץ מאבנטו של כה״ג ביום הכיפורים כמו שכתבנו ואח״כ מפרש על מה שהוזכר בבת אחת שלא בבת אחת דוקא שאין זה באפשר למשה לבדו ופירש בה דאקדים ר״ל שלא הפסיק בין חגירת אהרן לחגירת בניו בשום מלבוש אלא שהקדימה לבד בלא הפסק מלבוש ויש גורסין דאי אקדים כלומר דבבת אחת ודאי לאו דוקא אלא הקדימה לבד שכל זמן שאתה מזקיק לבת אחת בלא הפסק אם הקדים בנים לאהרן עכב וכל שאין אתה מזקיק לבת אחת ומתיר בהפסק אף בהקדמה בדיעבד לא עכב ואין הדברים מתיישבים בה:
מילתא דכתיבא בהאי ענינא [דבר שכתוב בענין זה] בספר שמות בפרשת מצוות המילואים אליו מתייחסים הדברים. אולם, מילתא דלא כתיבא בהאי ענינא מנא לן [דבר שאינו כתוב במפורש בענין זה מנין לנו] שאף הוא מעכב? שהרי יש פרטי דינים שלא נאמרו שם אלא נאמרו בספר ויקרא, כשמסופר כיצד נעשו המילואים!
matters that are written in the context of this topic of inauguration in the book of Exodus invalidate the inauguration. However, with regard to matters that are not written in that context, but are written in the portion of the inauguration in Leviticus, from where do we derive that they invalidate the inauguration?
רש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק יָלֵיף פֶּתַח פֶּתַח רַב מְשַׁרְשְׁיָא אָמַר {ויקרא ח׳:ל״ה} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה׳ עִכּוּבָא רַב אָשֵׁי אָמַר {ויקרא ח׳:ל״ה} כִּי כֵן צֻוֵּיתִי עִכּוּבָא.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One derives a verbal analogy between the word opening that appears in the two portions of the inauguration. It is written in the command concerning the inauguration: “The opening of the Tent of Meeting” (Exodus 29:32), and in its fulfillment it is written: “The opening of the Tent of Meeting” (Leviticus 8:31). Failure to perform the matters written in both portions invalidates the inauguration.
Rav Mesharshiyya said: The verbal analogy is unnecessary, as the conclusion can be derived directly from the verse written with regard to the implementation of the inauguration: “And keep the charge of the Lord, that you not die, for so I am commanded” (Leviticus 8:35). The emphasis on this being the charge of the Lord comes to teach that failure to perform all the details mentioned in the implementation of the command invalidates the inauguration.
Rav Ashi says: The phrase: For so I am commanded, is the source from which it is derived that all the details written in both portions invalidate the inauguration.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פתח פתח – בצוואה כתיב (שמות כט) אל פתח אהל מועד [יתירא] וכן בעשייה [בצוואה כתיב] תקריב פתח אהל מועד ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל פתח אהל מועד וכן בעשייה ואת כל העדה הקהילו אל פתח אהל מועד בשלו את הבשר פתח אהל מועד.
ורב משרשיא אמר – בפרשת עשייתן נמי עיכובא כתיבא ושמרתם משמרת משמע תשמור ככל הכתוב ולא צריך גזירה שוה.
ת״ר כי כן צויתי וכו׳ – איידי דנקט הכא למידרש כי כן צויתי לענינא דמלואים דלעיכובא אתא קבעה לה ברייתא הכא למדרש כי כן צויתי דשמיני למאי אתא ולאו ניהו ההוא קרא דענינא דמלואים דצו את אהרן אלא דיום השמיני דכתיב במנחה (ויקרא י) קחו את המנחה הנותרת מאשי ה׳ ואכלוה מצות אצל המזבח כי כן צויתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יליף פתח מפתח – פי׳ דבין בצואת המלואים ובין בעשיית המלואים כתיב פתח מיותר לג״ש דוק ותשכח.
רב משרשיא אמר ושמרתם את משמרת דכתיב בפרשת עשיית המלואים עכובא משמע ורב אשי מייתי לה מדכתיב בה כי כן צוותי ולמאן דאמר שאין כל הכתוב בהן מעכב בהן סבירא ליה דכל הני לא משמע עכובא אי נמי דסברה הוא דלא כתיב האי עכובא אלא לדבר המעכב לדורות.
בפרש״י בד״ה פתח כו׳ אהל מועד יתירא וכן בעשייה בצוואה כתיב תקריב פתח כו׳ ובד״ה ת״ר כו׳ דלעכובא אתא כו׳ ובד״ה כאשר צוה כו׳ עשיתם בחטאת כו׳ ובד״ה למסבר כו׳ ויחגור אותו באבנט בסדר כו׳ והלבישם וחגרם הס״ד כצ״ל:
אמר רב נחמן בר יצחק: יליף [למד] דבר זה בגזירה שווה מן המילים ״פתח״ ״פתח״, שנאמר בשעת הציווי: ״פתח אוהל מועד״ (שמות כט, לב) וכן נאמר בעשייה: ״פתח אוהל מועד״ (ויקרא ח, לא), ללמד מפרשה אחת על חברתה. רב משרשיא אמר: אין צורך בגזירה שווה, אלא מעניינו הוא נלמד, שאף בשעת העשייה נאמר: ״ושמרתם את משמרת ה׳ ולא תמותו כי כן צוויתי״ (ויקרא ח, לה) הרי הקפדה זו של ״משמרת ה׳⁠ ⁠״ באה ללמד עכובא [לעכב] שאף פרטי הדינים שנאמרו בעשייה מעכבים. רב אשי אמר: נאמר בכתוב: ״כי כן צויתי״ והדגשה זו באה ללמד לעכובא [לעכב].
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One derives a verbal analogy between the word opening that appears in the two portions of the inauguration. It is written in the command concerning the inauguration: “The opening of the Tent of Meeting” (Exodus 29:32), and in its fulfillment it is written: “The opening of the Tent of Meeting” (Leviticus 8:31). Failure to perform the matters written in both portions invalidates the inauguration.
Rav Mesharshiyya said: The verbal analogy is unnecessary, as the conclusion can be derived directly from the verse written with regard to the implementation of the inauguration: “And keep the charge of the Lord, that you not die, for so I am commanded” (Leviticus 8:35). The emphasis on this being the charge of the Lord comes to teach that failure to perform all the details mentioned in the implementation of the command invalidates the inauguration.
Rav Ashi says: The phrase: For so I am commanded, is the source from which it is derived that all the details written in both portions invalidate the inauguration.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כִּי כֵן צֻוֵּיתִי {ויקרא י׳:י״ח} כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי {ויקרא י׳:ט״ו} כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמַר לָהֶם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ וְלֹא מֵאֵלַי אֲנִי אוֹמֵר.

Apropos that phrase, the Gemara cites a related halakhic midrash. The Sages taught: In the context of the implementation of the inauguration, three variations of the phrase appear: “For so I am commanded” (Leviticus 8:35); “as I commanded” (Leviticus 10:18); and “as God has commanded” (Leviticus 10:15). What does this repetition teach? From the phrase: “For so I am commanded,” it is derived that even in a state of acute mourning, on the first day after the death of a relative, one must eat the offering. God stated the verse: “As I commanded,” at the time of the incident just after the deaths of Nadav and Avihu, when Aaron and his sons were in a state of acute mourning. And when Moses states: “As God commanded,” he is saying: The command is from God and it is not from my own initiative that I am saying it.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאשר צויתי – גבי שעיר חטאת אשר דרש משה והנה שורף כתיב אכל תאכלו אותה במקום קדוש כאשר צויתי (שם).
כאשר צוה ה׳ – גבי שוק התרומה וחזה התנופה כתיב תאכלו במקום טהור וגו׳ כאשר צוה ה׳ (שם) ולמה לי חד מכל הני כו׳ וכי כל הדברים שנאמרו למשה לומר לישראל חזר ואמר כי כן צויתי.
אוננין – על נדב ואביהוא וקדשים אסורין לאונן מקל וחומר ממעשר הקל דכתיב גבי מעשר (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו והוא אמר להן לאכול המנחה הוזקק לומר כי כן צויתי באנינות תאכלוה.
כאשר צויתי בשעת מעשה אמר להם – כשמצא מה שעשו ששרפו שעיר החטאת והוא שעיר של ר״ח אמר להם הן לא הובא את דמה וגו׳ הלא לא אירע בו פסול היה לכם לאוכלו בקודש כאשר צויתי אתכם במנחה שאמרתי לכם בה שמפי הקב״ה נצטויתי.
כאשר צוה ה׳ ולא מאלי אני אומר – היו סומכין ע״פ הדיבור ואכלו אותו אוננין ולא תעשו כאשר עשיתם בחטאת ומשה טעה בדבר שלא נאמר לו אלא במנחה ובחזה ושוק ושעיר שמיני ובשעיר נחשון שהיו קדשי שעה אבל שעיר ר״ח שהוא קדשי דורות לא הותר לאונן ושלשה שעירים קרבו בו ביום ולא נשרף אלא של ר״ח בלבד שנאמר (ויקרא י) ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה זהו של ר״ח הבא על טומאת מקדש וקדשיו כמו ששנינו במסכת שבועות (דף ט:).
ולא מלבי אני אומר. שתהיו סבורים שטעיתי כמו בשעיר דר״ח אע״פ שהוא כתוב אח״כ אין מוקדם ומאוחר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ת״ר כי כן צוותי כאשר צוותי כאשר צוה ה׳ – פי׳ בפרשת ביום השמיני כתיבי גבי קרבן היום לאחר שריפת בני אהרן ומייתי׳ לה הנה אגב גררא דההוא דלעיל דכתיב על שבעת ימי המלואים כי כן צוותי באנינות יאכלנה כאשר צויתי בשעת מעשה אמר להם כאשר צוה ה׳ ולא מלבי אני אומר פי׳ גבי מנחה כתיב קחו את המנחה הנותרת מאשי ה׳ ואכלוה מצות וכו׳ ואכלתם אותה במקום קדוש כי חקך וחק בניך היא מאישי ה׳ כי כן צוותי אמר להם שיאכלוה באנינות כי כן נצטווה משה מפי הגבורה כאשר צוותי בשעת מעשה אמר להם דכתיב ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף ויקצוף על אלעזר ועל איתמר וגו׳ מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה אכול תאכלו אותה בקדש כאשר צויתי וכונת הענין כי כשמצא ששרפו שעיר החטאת כלו כעס משה עליהם למה נמנעו מלאכול כי אף על פי שהיו אונני׳ יכולין היו לאוכלו כדרך שצוה להם באכילת המנחה. ואמר להם מדוע לא אכלתם את החטאת שהיתה במקום הקדש ולא נפסלה ביוצא וגם לא הובא את דמה אל הקדש לפנים ממחיצתו שאלו כן היה דינה שתשרף כדכתיב וכל חטא׳ אשר יובא מדמה לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף אבל כיון שלא היה בה שום פסול מזה היה לכם לאכלה בקדש כאשר צויתי במנחה ואהרן הכהן השיב לו הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם וכו׳ כך אמר להם וכי הן הקריבו שהיו הדיוטות אני הקרבתי שאני כהן גדול וכהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל אונן ואם שמעת במנחה שהותר׳ להו באנינות מפני שהיא קדשי שעה שמא לא שמעת בשעיר זה שהוא קדשי דורות כי השעיר הזה שעיר ראש חדש שמכפר על טומאת מקדש וקדשיו כדכתיב ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה וכדאיתא בפ״ק דשבועות ושלשה שעירים הוקרבו בו ביום שעיר ראש חדש שהוא קדשי דורות ושעיר נחשון ושעיר המלואים שהיו קדשי שעה. ועל זה אמרו אם שמעת בקדשי שעה לא שמעת בקדשי דורות שמע משה ושתק הודה ולא בוש כדכתיב וישמע משה וייטב בעיניו והיינו דאמרי׳ דהאי כאשר צותי בשעת מעשה אמר להם כשראה שעיר החטאת שנשרף כאשר נוה ה׳ ולא מלבי אני אומר גבי חזה התנופה ושוק התרומ׳ דשאר חטאות דקדשי שעה כתיב שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים אכול תאכלו אותה בקדש כאשר צוה ה׳. אמר כי אלו קדשי שעה הם ויכולים לאכלם באנינות והוצרך לומר להם כאשר צוה ה׳ ולא מלבי אני אומר כדי שלא יהו סבורין דשמא אפי׳ בקדשי שעה יש הפרש בין זבח למנחה ושהוא טועה בזה כמו שהיה טועה בשעיר של ראש חדש ואף על פי שהוא כתוב קודם צואה דשעיר ראש חדש אין מוקדם ומאוחר בתורה וכתב הכתוב אותם שהם קדשי שעה ביחיד כן פי׳ בתוספות וכן נראה מפי׳ רש״י וכן נראה מסדר הברייתא: עשירית האיפה היא הנקראת מנחת חביתין שכהן גדול מקריב בכל יום מחציתה בבקר ומחצית׳ בערב וכהן הדיוט מקריב אותה ביום חנוכו כדכתיב זה קרבן אהרן וקרבן בניו ביום המשח אותם. והאי ביום המשח אותם אבניו בלחוד קאי כדאיתא במנחות.
כיון שהוזכר כתוב זה מביאים מדרש הלכה הקשור בו, תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר בפרשת המילואים כמה לשונות של ציווי: ״כי כן צויתי״ (ויקרא ח, לה), ״כאשר צויתי״ (ויקרא י, יח), וכן ״כאשר צוה ה׳⁠ ⁠״ (ויקרא י, טו) ומה למדים אנו מחזרות אלה? כך יש ללמוד: ״כי כן צויתי״ כוונתו להדגיש: אפילו באנינות (ביום ראשון לאבילות, שהאבל קשה) יאכלום לקרבנות הללו. ״כאשר צויתי״ — בשעת מעשה אמר להם, שבאותה שעה שמתו נדב ואביהוא והיו אהרן ובניו אבלים, אמר להם לעשות כן. וכשאומר ״כאשר צוה ה׳⁠ ⁠״ הריהו בא לומר: ולא מאלי (מעצמי) לפי סברתי והבנתי אני אומר כן, אלא כך נאמר לי במפורש מפי הקדוש ברוך הוא.
Apropos that phrase, the Gemara cites a related halakhic midrash. The Sages taught: In the context of the implementation of the inauguration, three variations of the phrase appear: “For so I am commanded” (Leviticus 8:35); “as I commanded” (Leviticus 10:18); and “as God has commanded” (Leviticus 10:15). What does this repetition teach? From the phrase: “For so I am commanded,” it is derived that even in a state of acute mourning, on the first day after the death of a relative, one must eat the offering. God stated the verse: “As I commanded,” at the time of the incident just after the deaths of Nadav and Avihu, when Aaron and his sons were in a state of acute mourning. And when Moses states: “As God commanded,” he is saying: The command is from God and it is not from my own initiative that I am saying it.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מִכְנָסַיִם אֵין כְּתוּבִין בַּפָּרָשָׁה כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {שמות כ״ט:א׳} וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אוֹתָם לְכַהֵן לְהָבִיא הַמִּכְנָסַיִם אוַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה.

Apropos the matters mentioned that are not explicit in the portion, the Gemara cites that which Rabbi Yosei bar Ḥanina said: Trousers are one of the priestly vestments worn during the inauguration, but they are not written in the Torah portion. When the verse says: “And this is the matter that you shall do for them to sanctify them for My service” (Exodus 29:1), the superfluous word: And, which appears at the beginning of the verse, comes to add to that which was written previously and to include trousers and the tenth of an ephah offered by a priest on the day that he begins his service.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אינן כתובין בפרשה – בלבישת הבגדים לא בצוואה ולא בעשייה.
כשהוא אומר וזה הדבר אשר תעשה להם – וי״ו מוסיף על ענין ראשון המדבר בצוואת עשיית הבגדים ושם כתיב ועשה להם מכנסי בד.
ועשירית האיפה – שהכהנים צריכים להביא ביום חינוכם ואפילו ההדיוט כדאמרינן במנחות (דף נא:).
להביא את המכנסים – מכאן קשה להא דבפ׳ אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג:) מפיק מיתה מחוסר בגדים מדדרשינן אין בגדיהן עליהן אין כהונתן עליהן והוו להו זרים והקשה רבינו יעקב מאורליינ״ש הא בהדיא כתיב מיתה בואתה תצוה נהי דהאי קרא איצטריך לשווינהו זרים אף לעניין לחלל עבודה כמו זרים מ״מ ההוא קרא דכתיב במחוסרי בגדים מיתה בהדיא למה לי תיפוק ליה מאין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהן ותירץ דמכנסים לא כתיב הכא ואיצטריך ההוא קרא למחוסר מכנסים דהוה במיתה וקשה לרבי יוסי בר חנינא כיון דנפקא ליה מכנסים מוזה הדבר הוה ליה כאלו מכנסים נמי כתיבי הכא ותירץ ריצב״א דמיתה דגבי [מכנסים] איצטריך לחייב אפילו בביאה ריקנית אאהל מועד מי שנכנס מחוסר בגדים כדכתיב (שמות כח) והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד וכן בשלא רחוץ ידים דכתיב (שם ל) בבואם אל אהל מועד ירחצו או בגשתם אל המזבח לשרת מיחייב אאהל מועד אפילו אביאה ריקנית והא דקאמר פ״ב דזבחים (דף יט:) אי כתב רחמנא בבואם ולא כתב בגשתם ה״א אפילו אביאה ריקנית כו׳ משמע דלפי האמת לא מיחייב אביאה ריקנית יש לומר היינו אמזבח וה״פ אי כתיב בבואם אל אהל מועד או אל המזבח ולא כתיב לשרת ה״א דאפילו אמזבח מיחייב אביאה ריקנית קמ״ל דאמזבח לא מיחייב ובתוספתא דמסכת כלים [פ״א] תניא אמר שמעון הצנוע לפני ר״א אני נכנסתי בין האולם ולמזבח בלא רחוץ ידים ורגלים אמר לו מי חביב אתה או כהן גדול שתק אמר לו בוש אתה לומר (העבודה) שכלבו של כהן גדול יותר חביב ממך וכו׳ עד ואפילו כהן גדול מפצעים את מוחו בגיזרין אלא שלא מצאך בעל הפול ומסתמא שמעון הצנוע לא היה משתמש בלא רחוץ ידים כי לא היה טועה בזה אבל רש״י פירש בפירוש חומש בבואם אל אהל מועד להקטיר ולא נהירא אלא כדפרישית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה להביא את המכנסים כו׳ וקשה לר׳ יוסי בר חנינא כיון כו׳ דגבי מכנסים איצטריך כו׳ עכ״ל כצ״ל מתוס׳ דפ׳ הנשרפין ע״ש:
בא״ד אני נכנסתי בין האולם ולמזבח כו׳ ואפילו כ״ג מפצעים כו׳ עכ״ל אע״ג דאמזבח לא מיחייב אביאה ריקנית כמ״ש התוס׳ לעיל בין האולם ולמזבח הוי כמו ביאת אהל מועד וכ״כ התוס׳ בפ׳ הנשרפין דאיכא למ״ד דס״ל הכי ע״ש ודו״ק:
בא״ד שכלבו של כ״ג כו׳ אלא שלא מצאך בעל הפול כו׳ עכ״ל כצ״ל ועיין בתוס׳ פרק הנשרפין:
כיון שהזכרנו דברים שאינם מפורשים בפרשה מביאים מה שאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: מכנסים כחלק מפרטי לבוש הכהן בעבודת המילואים אין כתובין ומוזכרים בפרשה, וכשהוא אומר ״וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי״ (שמות כט, א) הרי זה בא להביא (לרבות) את המכנסים שכן ״ו״ של המילה ״וזה״ בא להוסיף על מה שנאמר קודם לכן ובין השאר אף את דין המכנסים, וכן לרבות לימי המילואים אף את קרבן עשירית האיפה שמביא כל כהן ביום חינוכו לעבודה.
Apropos the matters mentioned that are not explicit in the portion, the Gemara cites that which Rabbi Yosei bar Ḥanina said: Trousers are one of the priestly vestments worn during the inauguration, but they are not written in the Torah portion. When the verse says: “And this is the matter that you shall do for them to sanctify them for My service” (Exodus 29:1), the superfluous word: And, which appears at the beginning of the verse, comes to add to that which was written previously and to include trousers and the tenth of an ephah offered by a priest on the day that he begins his service.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בִּשְׁלָמָא מִכְנָסַיִם כְּתִיבִי בְּעִנְיָנָא דִבְגָדִים אֶלָּא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה מְנָא לַן אָתְיָא זֶה זֶה {ויקרא ו׳:י״ג} מִוְּזֶה קׇרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה׳ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה.

The Gemara asks: Granted, trousers can be derived, as the verse is written in the context of the matter of priestly garments detailed adjacent to the portion of the inauguration. However, with regard to the tenth of an ephah, from where do we derive that there is an obligation to offer it during the inauguration? The Gemara answers: It is derived by means of a verbal analogy between the word this that appears in one verse and the word this that appears in another. It is written: “This is the offering of Aaron and of his sons, which they shall offer to the Lord in the day when he is anointed, a tenth of an ephah” (Leviticus 6:13). And in the verse cited above in the context of the inauguration it says: “And this is the matter that you shall do for them,” which teaches that there is an obligation to offer a tenth of an ephah during the inauguration.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא מכנסים כתיבי בעניינא דבגדים – דלעיל מיניה דההיא פרשתא איכא לרבויינהו וי״ו מוסיף על ענין ראשון.
זה קרבן אהרן ובניו – בעשירית האיפה כתיב שההדיוט מביא ביום חינוכו וכהן גדול בכל יום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: בשלמא [נניח] לענין מכנסים מובן כיצד למדים אנו אותם, שהרי כתיבי בענינא [כתובים הם בענין] הבגדים שנתפרש עניינם סמוך לענין המילואים, אלא קרבן עשירית האיפה מנא לן [מנין לנו] שחייבים בו במילואים? ומשיבים: אתיא [באה, נלמדת] הלכה זו בגזירה שווה של המילים ״זה״, ״זה״, שנאמר: ״זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה׳ ביום המשח אותו עשירית האפה״ (ויקרא ו, יג) ובענין מילואים נאמר: ״וזה הדבר״, ללמד שגם במילואים יש להביא עשירית האיפה.
The Gemara asks: Granted, trousers can be derived, as the verse is written in the context of the matter of priestly garments detailed adjacent to the portion of the inauguration. However, with regard to the tenth of an ephah, from where do we derive that there is an obligation to offer it during the inauguration? The Gemara answers: It is derived by means of a verbal analogy between the word this that appears in one verse and the word this that appears in another. It is written: “This is the offering of Aaron and of his sons, which they shall offer to the Lord in the day when he is anointed, a tenth of an ephah” (Leviticus 6:13). And in the verse cited above in the context of the inauguration it says: “And this is the matter that you shall do for them,” which teaches that there is an obligation to offer a tenth of an ephah during the inauguration.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מִנַּיִין שֶׁאַף מִקְרָא פָּרָשָׁה מְעַכֵּב ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ח׳:ה׳} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעֵדָה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֲפִילּוּ דִּיבּוּר מְעַכֵּב.

Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: From where is it derived that even failure to read the Torah portion of the inauguration invalidates the inauguration? The verse states: “And Moses said to the assembly: This is the matter [davar] that God has commanded to be done” (Leviticus 8:5), teaching that even failure to perform the recitation [dibbur] of the Torah portion to the people invalidates the inauguration.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקרא – פרשת מלואים שנצטווה בואתה תצוה אמר להם לציבור בעשרים ושלשה באדר כשהתחילו המלואים והקהיל את העדה אל פתח אהל מועד שנאמר ותקהל העדה וגו׳ ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה׳ לעשות ומקראות הללו בעשיית המלואים בצו את אהרן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאף מקרא פרשה מעכב – פי׳ שנצטוה משה לקרוא פרשת המילואי׳ לכל ישראל כדכתיב ואת כל העדה הקהל כו׳.
אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי: מנין שאף מקרא פרשה זו של מילואים לפני הציבור מעכב את המילואים, תלמוד לומר: ״ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה׳ לעשות״ (ויקרא ח, ה) ללמד: אפילו דיבור (״הדבר״) מעכב שגם אמירת הדברים לעדת ישראל מעכבת במצוה זו.
Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: From where is it derived that even failure to read the Torah portion of the inauguration invalidates the inauguration? The verse states: “And Moses said to the assembly: This is the matter [davar] that God has commanded to be done” (Leviticus 8:5), teaching that even failure to perform the recitation [dibbur] of the Torah portion to the people invalidates the inauguration.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כֵּיצַד הִלְבִּישָׁן כֵּיצַד הִלְבִּישָׁן מַאי דַהֲוָה הֲוָה אֶלָּא כֵּיצַד מַלְבִּישָׁן לֶעָתִיד לָבוֹא לֶעָתִיד לָבוֹא נָמֵי לִכְשֶׁיָּבוֹאוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו וּמֹשֶׁה עִמָּהֶם.

§ Apropos the inauguration of the priests, the Gemara asks: How, i.e., in what order, did Moses dress Aaron and his sons in the priestly vestments? The Gemara wonders: In what order did he dress them? That is an irrelevant question, as what was, was. The order in which Moses dressed the priests has no practical ramifications. Rather, the question must be: How will Moses dress the priests in the future, following the resurrection of the dead, when the Temple service will be restored? The Gemara rejects this question as well: In the future, too, when Aaron and his sons will come and Moses will be with them, he will know the proper sequence, and there is no point to raising the question.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיצד הלבישן – סדר בגדים לאב ולבנים זה אחר זה.
מאי דהוה הוה – ומה צריך לנו לשאול.
מאי דהוה הוה – בפ״ק דסנהדרין (דף טו:) מיבעיא לן שור סיני בכמה מי גמר שעה מדורות או לא ולא פריך התם כי הכא מאי דהוה הוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם – פי׳ קושיא זו כעין מאי דפרכינן בעלמא הלכתא למשיחא.
א כיון שאנו עוסקים בפרשת המילואים, שואלים: כיצד באיזה סדר הלבישן משה לאהרן ובניו את בגדי הכהונה? ותוהים: כיצד הלבישן?! מה מקום לשאלה זו, הרי מאי דהוה הוה [מה שהיה היה] ומה לנו לשאול על מה שכבר היה, ואין ללמוד ממנו להלכה? אלא אם שואלים בענין זה כך יש לשאול: כיצד מלבישן לעתיד לבוא לכשיחיו המתים ויתחדש סדר העבודה, כיצד ילביש את הכהנים? אף נוסח זה נדחה: לעתיד לבוא נמי [גם כן] לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם, והרי הוא יודע כיצד סדר הלבישה, ומה לנו לחקור בדבר?
§ Apropos the inauguration of the priests, the Gemara asks: How, i.e., in what order, did Moses dress Aaron and his sons in the priestly vestments? The Gemara wonders: In what order did he dress them? That is an irrelevant question, as what was, was. The order in which Moses dressed the priests has no practical ramifications. Rather, the question must be: How will Moses dress the priests in the future, following the resurrection of the dead, when the Temple service will be restored? The Gemara rejects this question as well: In the future, too, when Aaron and his sons will come and Moses will be with them, he will know the proper sequence, and there is no point to raising the question.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא כֵּיצַד הִלְבִּישָׁן לְמִיסְבַּר קְרָאֵי פְּלִיגִי בָּהּ בְּנֵי ר׳רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹחָנָן חַד אָמַר אַהֲרֹן ואח״כוְאַחַר כָּךְ בָּנָיו וְחַד אָמַר אַהֲרֹן וּבָנָיו בְּבַת אַחַת.

Rather, the question is: How did Moses dress them? The Gemara seeks to explain the verses on this topic, as they appear somewhat contradictory. The Gemara responds: The sons of Rabbi Ḥiyya and Rabbi Yoḥanan disagree with regard to this matter. One said: Moses dressed Aaron first and afterward Moses dressed his sons; and one said: Moses dressed Aaron and his sons simultaneously, i.e., consecutively from one to the next, without interruption, to avoid changing the order prescribed in the verses.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למסבר קראי – דלא לירמו אהדדי דבצוואה כתיב (שמות כט) וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו. משמע חגירתם של אב ובנים בסדר אחד ולא הפסיק לבישת בגד אחר בינתיים ובעשייה כתיב באהרן (ויקרא ח) ויחגור אותו באבנט בסדר לבישת בגדים וגו׳ והלבישו כל המלבושין ואחר כך הקריב בניו והלבישם [ולא] חגר אהרן ובניו בבת אחת: אביי מפרש לה למילתייהו בכתונת ומצנפת להכי נקט כתונת ומצנפת ששוין בגדול ובהדיוט ומכנסים לא הוצרך לומר שהרי הן קודמין לכל כדאמרינן לקמן מניין שלא יהא דבר קודם למכנסים כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיצד הלבישן למסבר קראי – פי׳ דאע״ג דמאי דהוה הוה צריכינן למידע פרושא דקראי דלא לקשו אהדרי.
אלא כך יש לשאול: כיצד הלבישן כדי למיסבר קראי [להבין את הכתובים]. שכן הכתובים הדנים בדבר, סותרים זה את זה במקצת. ומשיבים: אכן בשאלה זו פליגי [נחלקו] בה בני ר׳ חייא ור׳ יוחנן. חד [אחד מהם] אמר: אהרן הולבש בגדים תחילה ואחר כך בניו, וחד [ואחד מהם] אמר: אהרן ובניו הולבשו בבת אחת בזה אחר זה שלא להפסיק ולשנות את הסדר.
Rather, the question is: How did Moses dress them? The Gemara seeks to explain the verses on this topic, as they appear somewhat contradictory. The Gemara responds: The sons of Rabbi Ḥiyya and Rabbi Yoḥanan disagree with regard to this matter. One said: Moses dressed Aaron first and afterward Moses dressed his sons; and one said: Moses dressed Aaron and his sons simultaneously, i.e., consecutively from one to the next, without interruption, to avoid changing the order prescribed in the verses.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר אַבָּיֵי בְּכֻתּוֹנֶת וּמִצְנֶפֶת כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאַהֲרֹן ואח״כוְאַחַר כָּךְ בָּנָיו דְּבֵין בְּצַוָּואָה וּבֵין בַּעֲשִׂיָּה אַהֲרֹן קָדֵים כִּי פְּלִיגִי בְּאַבְנֵט מַאן דְּאָמַר אַהֲרֹן וְאַחַר כָּךְ בָּנָיו דִּכְתִיב {ויקרא ח׳:ז׳} וַיַּחְגּוֹר אוֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַהֲדַר כְּתִיב וַיַּחְגּוֹר אוֹתָם אַבְנֵט וּמַאן דְּאָמַר אַהֲרֹן וּבָנָיו בְּבַת אַחַת דִּכְתִיב {שמות כ״ט:ט׳} וְחָגַרְתָּ אוֹתָם וּלְמַאן דְּאָמַר אַהֲרֹן וּבָנָיו בְּבַת אַחַת הָכְתִיב וַיַּחְגּוֹר אוֹתוֹ בְּאַבְנֵט וַהֲדַר כְּתִיב וַיַּחְגּוֹר אוֹתָם אַבְנֵט

Abaye said: With regard to the tunic and mitre everyone agrees that Moses dressed Aaron and afterward his sons, as both in the portion of the command concerning the inauguration and in the portion of the implementation, mention of Aaron precedes mention of his sons. When they disagree, it is with regard to the belt. The Gemara elaborates. The one who said: Moses dressed Aaron and afterward his sons derives it from that which is written: “And he girded him with the belt” (Leviticus 8:7), and then it is written: “And he girded them with belts” (Leviticus 8:13). Moses first dressed Aaron in all of the garments, including the belt, and then Moses dressed Aaron’s sons. And the one who said: Moses dressed Aaron and his sons, simultaneously derives it from that which is subsequently written: “And gird them with belts, Aaron and his sons” (Exodus 29:9), indicating that Moses girded them all with belts simultaneously. The Gemara asks: And according to the one who says: Moses dressed Aaron and his sons simultaneously, isn’t it written: He girded him with the belt, and then it is written: He girded them with belts, clearly indicating that he dressed Aaron and then his sons?
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כולי עלמא לא פליגי דאהרן ואח״כ בניו – לאהרן הלביש תחילה כל שאר בגדיו חוץ מאבנט ואחר כך התחיל להלביש את בניו.
דבין בצוואה בין בעשייה – כך כתיב.
כי פליגי באבנט – שבצוואה נאמר חגירתם כאחת וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו ולא נאמרה חגירה באהרן כסדר לבישת בגדים ובעשייה נאמרה חגירתו כסדר שאר בגדיו וחגירת בניו לעצמן בסדר בגדיהם.
מאן דאמר אהרן ובניו בבת אחת – אזל בתר צוואה ולקמיה מפרש בבת אחת מי משכחת לה.
בכתונת ומצנפת כולי עלמא לא פליגי – הא דלא נקט נמי מכנסים נראה לי משום דמפרש דבין בצוואה בין בעשייה אהרן קדים ומכנסים לא כתיבי לא בצוואה ולא בעשייה ורש״י פי׳ טעמא אחרינא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בכתנת ומצנפת כולי עלמא לא פליגי דאהרן ואח״כ בניו – פי׳ נקט הני שהן שוין אהרן ובניו: והוא הדין למכנסיים ולא הוצרך לפרש דהא פשיטא שהמכנסים קודמין לכל כדאי׳ בזבחים ובפרק ארבע מיתות.
אמר אביי: בכתונת ומצנפת — כולי עלמא לא פליגי [לדעת הכל אינם חלוקים] שאהרן הולבש קודם ואחר כך בניו. ומדוע אומרים כן כי בין בצואה (בכתובים המצווים על המילואים) ובין בכתובים המדברים בעשייה — אהרן קדים [קודם] בתיאור לבישת בגדים אלה, ואם כן פשוט לנו לומר שבזה הוקדם אהרן. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בלבישת האבנט, מי מהם קדם ללובשו. ובירור צדדי הספק: מאן דאמר [מי שאמר] אהרן ואחר כך בניו, הדבר נלמד ממה דכתיב [שנאמר]: ״ויחגור אתו באבנט״ (ויקרא ח, ז) והדר כתיב [ואחר כך נאמר]: ״ויחגר אתם אבנט״ (ויקרא ח, יג) משמע שתחילה הלביש את אהרן את כל בגדיו ואבנט בכללם, ואחר כך הלביש את הבנים. ומאן דאמר [ומי שאמר] כי אהרן ובניו בבת אחת — דכתיב [שנאמר] בציווי לאחר שמצוה על הלבשת בגדים לאהרן: ״וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו״ (שמות כט, ט) משמע חגירת אבנט היתה לכולם כאחת. ושואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאמר] כי אהרן ובניו בבת אחת, הכתיב [הרי נאמר]: ״ויחגר אתו באבנט״ והדר כתיב [ואחר כך נאמר] בהפסק ניכר: ״ויחגר אתם אבנט״, משמע שלמעשה סיים להלביש את אהרן ורק אחר כך הלביש את בניו!
Abaye said: With regard to the tunic and mitre everyone agrees that Moses dressed Aaron and afterward his sons, as both in the portion of the command concerning the inauguration and in the portion of the implementation, mention of Aaron precedes mention of his sons. When they disagree, it is with regard to the belt. The Gemara elaborates. The one who said: Moses dressed Aaron and afterward his sons derives it from that which is written: “And he girded him with the belt” (Leviticus 8:7), and then it is written: “And he girded them with belts” (Leviticus 8:13). Moses first dressed Aaron in all of the garments, including the belt, and then Moses dressed Aaron’s sons. And the one who said: Moses dressed Aaron and his sons, simultaneously derives it from that which is subsequently written: “And gird them with belts, Aaron and his sons” (Exodus 29:9), indicating that Moses girded them all with belts simultaneously. The Gemara asks: And according to the one who says: Moses dressed Aaron and his sons simultaneously, isn’t it written: He girded him with the belt, and then it is written: He girded them with belts, clearly indicating that he dressed Aaron and then his sons?
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא ה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא ה:, רש"י יומא ה:, תוספות יומא ה:, תוספות ישנים יומא ה:, תוספות רי"ד יומא ה:, בית הבחירה למאירי יומא ה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא ה:, מהרש"א חידושי הלכות יומא ה:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא ה:, אסופת מאמרים יומא ה:

Yoma 5b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 5b, Rashi Yoma 5b, Tosafot Yoma 5b, Tosefot Yeshanim Yoma 5b, Tosefot Rid Yoma 5b, Meiri Yoma 5b, Ritva Yoma 5b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 5b, Steinsaltz Commentary Yoma 5b, Collected Articles Yoma 5b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144