×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: בָּא לוֹ לִכְתּוֹב אֶת הַמְּגִילָּה מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא כּוֹתֵב.
MISHNA: When the priest comes to write the scroll of the sota that is to be placed in the water, from what place in the Torah passage concerning the sota (Numbers 5:11–31) does he write?
קישוריםמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רש״י בד״ה מאם לא כו׳ האלה והשביע הכהן כו׳ לאשה ומפסיק בראש כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה מואם לא שכב כו׳ וכן הן סדורין בפרשה אלא שוהשביע הכהן כו׳ עכ״ל כצ״ל מפי׳ ישן:
א משנה בא לו הכהן לכתוב את המגילה, מאיזה מקום בפרשת סוטה האמורה בתורה (במדבר פרק ה) הוא כותב?
MISHNA: When the priest comes to write the scroll of the sota that is to be placed in the water, from what place in the Torah passage concerning the sota (Numbers 5:11–31) does he write?
קישוריםמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) א{במדבר ה׳:י״ט} מִוְּאִם לֹא שָׁכַב אִישׁ וְגוֹ׳ וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ.

He starts from the verse: “If no man has lain with you, and if you have not gone astray to defilement while under your husband, you shall be free from this water of bitterness that causes the curse” (Numbers 5:19); and continues: “But if you have gone astray while under your husband, and if you are defiled, and some man has lain with you besides your husband” (Numbers 5:20).
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ מואם לא שכב איש אותך – ואם לא שטית טומאה וגו׳ שהן קללות הבאות מחמת ברכות דמשמע הא אם שטית לא הנקי ואת כי שטית טומאה תחת אישך וכי נטמאת וגו׳ יתן ה׳ אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך וגו׳ ובאו המים המאררים וגו׳ וכך הן סדורין בפרשה אלא שוהשביע הכהן את האשה בשבועת האלה ואמר הכהן לאשה מפסיק בראש יתן ה׳ אותך ואינו כותבו דאינו אלא צוואה שמצוה הכהן להשביע וגם בסוף ובאו המים המאררים במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך אינו כותב סוף המקרא ואמרה האשה דהיינו קבלה שהאשה תקבל עליה שבועה ואין זו מן האלות.
מ״ואם לא שכב איש״ וגו׳, וממשיך ״ואת כי שטית תחת אישך״ וכו׳,
He starts from the verse: “If no man has lain with you, and if you have not gone astray to defilement while under your husband, you shall be free from this water of bitterness that causes the curse” (Numbers 5:19); and continues: “But if you have gone astray while under your husband, and if you are defiled, and some man has lain with you besides your husband” (Numbers 5:20).
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאֵינוֹ כּוֹתֵב וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה וְכוֹתֵב יִתֵּן ה׳ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּיל יָרֵךְ וְאֵינוֹ כּוֹתֵב וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן.

And then he does not write the beginning of the following verse, which states: “Then the priest shall cause the woman to swear with the oath of cursing, and the priest shall say to the woman” (Numbers 5:21), but he does write the oath recorded in the continuation of the verse: “The Lord shall make you a curse and an oath among your people when the Lord will cause your thigh to fall away, and your belly to swell. And this water that causes the curse shall go into your bowels, and cause your belly to swell, and your thigh to fall away” (Numbers 5:21–22); but he does not write the conclusion of the verse: “And the woman shall say: Amen, amen” (Numbers 5:22).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואינו כותב ״והשביע הכהן את האשה״, וכותב ״יתן ה׳ אותך לאלה ולשבעה... ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך״ (במדבר ה, פסוקים יט-כב), ואינו כותב ״ואמרה האשה אמן אמן״ (במדבר ה, כב).
And then he does not write the beginning of the following verse, which states: “Then the priest shall cause the woman to swear with the oath of cursing, and the priest shall say to the woman” (Numbers 5:21), but he does write the oath recorded in the continuation of the verse: “The Lord shall make you a curse and an oath among your people when the Lord will cause your thigh to fall away, and your belly to swell. And this water that causes the curse shall go into your bowels, and cause your belly to swell, and your thigh to fall away” (Numbers 5:21–22); but he does not write the conclusion of the verse: “And the woman shall say: Amen, amen” (Numbers 5:22).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא הָיָה מַפְסִיק.

Rabbi Yosei says: He does not interrupt the verses but rather writes the entire passage without any omissions.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא היה מפסיק – משהתחיל אם לא שכב איש אותך עד אמן אמן שהיה כותב צוואה דוהשביע הכהן את האשה וקבלה דואמרה האשה אמן אמן.
ר׳ יוסי אומר: לא היה מפסיק, אלא כותב את כל האמור בפרשה.
Rabbi Yosei says: He does not interrupt the verses but rather writes the entire passage without any omissions.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כׇּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כּוֹתֵב אֶלָּא יִתֵּן ה׳ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה וְגוֹ׳ וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ וְגוֹ׳ וְאֵינוֹ כּוֹתֵב וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן.:

Rabbi Yehuda says: He writes nothing other than curses recorded in the final verses cited above: “The Lord shall make you a curse and an oath among your people when the Lord will cause your thigh to fall away, and your belly to swell. And this water that causes the curse shall go into your bowels, and cause your belly to swell, and your thigh to fall away.” And he does not write the conclusion of the verse: “And the woman shall say: Amen, amen.”
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל עצמו – לישנא בעלמא הוא יזהר בעצמו שלא יהא כותב אלא אלות לבדו ואפילו אם לא שכב איש אותך והנקי לא היה כותב וכ״ש והשביע הכהן ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן שהוא סוף המקרא הזה.
בד״ה כל עצמו כו׳ והשביע הכהן הס״ד:
ר׳ יהודה אומר: כל עצמו (בכלל) אינו כותב אלא ״יתן ה׳ אותך לאלה ולשבעה וגו׳ ובאו המים המאררים האלה במעיך״. ומסיימת המשנה: ואינו כותב ״ואמרה האשה אמן אמן״ (במדבר ה, כב).
Rabbi Yehuda says: He writes nothing other than curses recorded in the final verses cited above: “The Lord shall make you a curse and an oath among your people when the Lord will cause your thigh to fall away, and your belly to swell. And this water that causes the curse shall go into your bowels, and cause your belly to swell, and your thigh to fall away.” And he does not write the conclusion of the verse: “And the woman shall say: Amen, amen.”
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי בְּהַאי קְרָא קָמִיפַּלְגִי {במדבר ה׳:כ״ג} וְכָתַב אֶת הָאָלוֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר.

GEMARA: With regard to what issue do the Sages in the mishna disagree? What is the source of their disagreement? They disagree concerning the proper interpretation of the verse: “And the priest shall write these [ha’eleh] curses [et ha’alot] in a scroll” (Numbers 5:23).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ אלות ממש – יתן ה׳ אותך ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו׳.
בד״ה אלות ממש כו׳ מיעוטא הוא הס״ד ואח״כ הזאת וגו׳ הוא ג״כ ס״ד:
בד״ה כולהו ריבויא כו׳ האלות לרבות הקללות כו׳ כצ״ל:
ב גמרא בביאור המחלוקת במשנה שואלים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון, חלוקים התנאים] שבמשנה? ומסבירים: בהאי קרא קמיפלגי [בכתוב זה הם חלוקים], נאמר: ״וכתב את האלת האלה הכהן בספר״ (
GEMARA: With regard to what issue do the Sages in the mishna disagree? What is the source of their disagreement? They disagree concerning the proper interpretation of the verse: “And the priest shall write these [ha’eleh] curses [et ha’alot] in a scroll” (Numbers 5:23).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ר״מרַבִּי מֵאִיר סָבַר אָלוֹת אָלוֹת מַמָּשׁ הָאָלוֹת לְרַבּוֹת קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת אֵלֶּה לְמַעוֹטֵי קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה הָאֵלֶּה לְמַעוֹטֵי צַוָּואוֹת וְקַבָּלוֹת אָמֵן.

Rabbi Meir, the first tanna of the mishna, reasons: The word alot,” curses, is referring to actual curses. The prefix ha, meaning: The, in the word ha’alot serves to include curses that come on account of the blessings, i.e., the curses that are inferred from the phrase: “You shall be free from this water of bitterness that causes the curse” (5:19). The word eleh,” meaning these, is a limiting term that serves to exclude the long list of curses that are recorded in Mishne Torah, the book of Deuteronomy (chapter 28). Although these curses are also referred to as “alot,” the priest does not write them. The addition of the definite article in the word ha’eleh serves to exclude the commands recorded in the sota passage and the acceptances by the word “amen” recorded there as well. The priest need not write these sections of the passage.
רש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קללות הבאות וכו׳ – הנקי ממי המרים.
אלה – מיעוטא הוא.
שבמשנה תורה – דאי כתב קרא וכתב את האלות בספר הוה משמע אלות שבמשנה תורה יככה ה׳ בשחפת דאלה איקרו דכתיב והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו׳ (דברים כט).
צוואות – והשביע הכהן את האשה דלא תימא לא ידלג הילכך איצטריך למעטינהו.
וקבלת אמן – ולקמיה פריך מ״ש האי ה״י דמרבה ביה ומ״ש האי ה״י דממעט ביה.
האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות – תימה לרבי דהכא דריש ר״מ ה״י דהאלות ובפ״ק דהוריות (דף ה.) אמר ור״מ קהל הקהל לא דריש ותו איכא למיתמה דר״י דריש הכא ה״י דריבויא למעט והתם דריש קהל הקהל לרבויא ותו קשיא דר׳ יהודה אדרבי יהודה דהכא משמע דלא דריש את האלות ובפ״ק דמנחות (דף יא:) אמר ר״י סבר את [כל הלבונה] לרבות [קורט] אחר.
למעוטי קללות שבמשנה תורה. אבל קללות שבתורת כהנים לא אצטריך למעוטי לפי שכתובים בלשון רבים. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ורבי יהודה כולהו במיעוטי דריש להו אלות אלות ממש האלות למעוטי קללות הבאות מחמת ברכות אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה האלה למעוטי צוואות וקבלות. כך גירסת הספרים וכן מסתבר שאותה הייתי מרבה אם לא היה לנו מיעוט אותו יש לנו למעט תחלה. לכך דרשינן ה״א דהאלות לקללות הבאות מחמת ברכות לפי שלא תאמר כיון דבעניינא דסוטה כתיבי ליכתבינהו. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
במדבר ה, כג); ר׳ מאיר התנא הראשון במשנתנו סבר: ״אלות״ משמעו אלות (קללות) ממש, ״האלות״ בתוספת ה״א הידיעה — לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. כלומר, גם ברכות הכתובות בפרשה שהצד השלילי שלהן הוא קללות. שאם אכן חטאה יבוא עליה היפך הברכה — גם את זאת כותב הכהן. ״אלה״ שהוא לשון מיעוט — למעוטי [למעט] קללות שבמשנה תורה, שאינו כותב אותן למרות שגם הן קרויות ״אלות״. ״האלה״ בתוספת ה״א הידיעה — למעוטי [למעט] גם צוואות (חלק המצוות שבפרשה) וקבלות אמן שעל ידי האשה שאינו כותב גם אותן.
Rabbi Meir, the first tanna of the mishna, reasons: The word alot,” curses, is referring to actual curses. The prefix ha, meaning: The, in the word ha’alot serves to include curses that come on account of the blessings, i.e., the curses that are inferred from the phrase: “You shall be free from this water of bitterness that causes the curse” (5:19). The word eleh,” meaning these, is a limiting term that serves to exclude the long list of curses that are recorded in Mishne Torah, the book of Deuteronomy (chapter 28). Although these curses are also referred to as “alot,” the priest does not write them. The addition of the definite article in the word ha’eleh serves to exclude the commands recorded in the sota passage and the acceptances by the word “amen” recorded there as well. The priest need not write these sections of the passage.
רש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְרַבִּי יוֹסֵי כּוּלְּהוּ כִּדְקָאָמְרַתְּ אֶת לְרַבּוֹת צַוָּואוֹת וְקַבָּלוֹת.

And Rabbi Yosei interprets it: It would all be as you, Rabbi Meir, said; however, the additional word et in the verse amplifies its scope. It serves to include both commands and acceptances, as they must be written in the scroll as well.
רש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כולהו – ריבויא כדקאמרת אלות אלות ממש האלות הקללות הבאות מחמת ברכות אלה למעוטי שבמשנה תורה ושבתורת כהנים אבל ה״י דהאלה לא תדרוש למעוטי צוואות וקבלות דאתא את ורבינהו וה״י דהאלה אורחיה הוא.
את לרבות צוואות. הכי גרסינן בכל הספרים. ורש״י גורס צוואות וקבלות וכן פירש במשנה לא היה מפסיק והשביע וגו׳ אמן ואמן. ולשון המשנה אינו מיושב לפירושו דמה הפסקה יש אם לא יכתוב אמן אמן. הלכך נראה דלא היה כותב אמן אמן אפילו לר׳ יוסי ובזה נקיים גירסת הספרים דקבלה לא היה כותב. וכן כתב הרמב״ם ז״ל בפירוש המשנה שלא היה כותב אמן אמן. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ור׳ יוסי דורש: כולהו כדקאמרת [הכל כפי שאתה, ר׳ מאיר, אומר], אלא נאמר ״את״ שהיא לשון ריבוי — לרבות צוואות וקבלות.
And Rabbi Yosei interprets it: It would all be as you, Rabbi Meir, said; however, the additional word et in the verse amplifies its scope. It serves to include both commands and acceptances, as they must be written in the scroll as well.
רש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ור״מוְרַבִּי מֵאִיר אֶתִּים לָא דָּרֵישׁ.

And why does Rabbi Meir disagree? As a rule, he does not interpret the additional word et as amplifying a verse’s scope.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ מאיר — אתים לא דריש [דורש] כלשון ריבוי.
And why does Rabbi Meir disagree? As a rule, he does not interpret the additional word et as amplifying a verse’s scope.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה כּוּלְּהוּ בְּמִיעוּטֵי דָּרֵישׁ לְהוּ אָלוֹת אָלוֹת מַמָּשׁ הָאָלוֹת לְמַעוֹטֵי קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת אֵלֶּה לְמַעוֹטֵי קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה הָאֵלֶּה לְמַעוֹטֵי צַוָּואוֹת וְקַבָּלוֹת.

And as for Rabbi Yehuda, he interprets all of the terms in the verse as exclusionary: The word alot is referring specifically to the actual curses recorded in the verses. The definite article in the word ha’alot serves to exclude curses that come on account of blessings. The word eleh serves to exclude the curses recorded in the Mishne Torah. And the definite article in the word ha’eleh serves to exclude the commands and acceptances recorded in the verses.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור״י כולהו – ההי״ן דקרא מעוטי דריש להו.
ור׳ יהודה — כולהו במיעוטי דריש להו [כולם בדרך של מיעוטים הוא דורש אותם]: ״אלות״ — הריהן אלות ממש, ״האלות״ — למעוטי [למעט] קללות הבאות מחמת ברכות, ״אלה״ — למעוטי [למעט] קללות שבמשנה תורה, ״האלה״ — למעוטי [למעט] צוואות וקבלות.
And as for Rabbi Yehuda, he interprets all of the terms in the verse as exclusionary: The word alot is referring specifically to the actual curses recorded in the verses. The definite article in the word ha’alot serves to exclude curses that come on account of blessings. The word eleh serves to exclude the curses recorded in the Mishne Torah. And the definite article in the word ha’eleh serves to exclude the commands and acceptances recorded in the verses.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְרַבִּי מֵאִיר מ״שמַאי שְׁנָא הַאי ה״יהֵי דִּמְרַבֵּי בֵּיהּ וּמַאי שְׁנָא הַאי ה״יהֵי דְּמַעֵיט בֵּיהּ.

The Gemara asks: But according to Rabbi Meir, what is different about this letter heh at the beginning of the word “ha’alot” such that it amplifies the halakha to include curses that come on account of the blessings, and what is different about that letter heh in the word “ha’eleh” such that it excludes the commands and acceptances by the word “amen”? Why should one amplify while the other excludes?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ור׳ מאיר, מאי שנא [במה שונה] האי [זו] ה״י של ״האלות״ דמרבי ביה [שמרבה בו], שלומד ממנה לרבות קללות הבאות מחמת ברכות, ומאי שנא [ומה שונה] האי [זו] ה״י של ״האלה״ דמעיט ביה [שממעט בו] צוואות וקבלת אמן?
The Gemara asks: But according to Rabbi Meir, what is different about this letter heh at the beginning of the word “ha’alot” such that it amplifies the halakha to include curses that come on account of the blessings, and what is different about that letter heh in the word “ha’eleh” such that it excludes the commands and acceptances by the word “amen”? Why should one amplify while the other excludes?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ה״יהֵי דגביה דריבויא רִיבּוּיָא הִיא ה״יהֵי דגביה דמיעוטא מִיעוּטָא.

The Gemara answers: The letter heh when written near an amplifier is an amplifier. The word “alot” itself amplifies the halakha, and the definite article extends that amplification; and a heh when written near a restrictor is a restrictor. The word “eleh” itself restricts the halakha, and the definite article before it extends that restriction.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלגבי ריבוי – דהאלות דקאי אוכתב.
דלגבי מיעוט – אלה דמיעוטא הוא אלה ולא אחרות.
בד״ה דלגבי ריבוי דהאלות קאי אוכתב כצ״ל:
ומשיבים: ה״י דגביה דריבויא [שאצל, שליד לשון ריבוי] — ריבויא [ריבוי] היא, ה״י דגביה דמיעוטא [שאצל מיעוט] — מיעוטא [מיעוט היא]. וכיון ש״אלה״ היא לשון מיעוט, גם הה״א שאצלה ממעט.
The Gemara answers: The letter heh when written near an amplifier is an amplifier. The word “alot” itself amplifies the halakha, and the definite article extends that amplification; and a heh when written near a restrictor is a restrictor. The word “eleh” itself restricts the halakha, and the definite article before it extends that restriction.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְהָא לֵית לֵיהּ לר״מלְרַבִּי מֵאִיר מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן.

The Gemara asks: But Rabbi Meir does not accept the principle that from a negative statement you can infer a positive statement. What is to be gained by writing the blessings if one cannot infer the curses from them?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא לית ליה לר״מ מכלל לאו אתה שומע הן – דשמעינן ליה דבעי תנאי כפול דתנן ר״מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי דכתיב ביה אם יעברו ואם לא יעברו הא לא כפליה מכלל לאו לא תשמע הן.
ושואלים: והא לית ליה [והרי אין לו, אינו מקבל] ר׳ מאיר את השיטה שמכלל לאו אתה שומע הן, ואם כן מדוע צריך לכתוב ברכות והרי לשיטתו לא משמע מהם קללות?
The Gemara asks: But Rabbi Meir does not accept the principle that from a negative statement you can infer a positive statement. What is to be gained by writing the blessings if one cannot infer the curses from them?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם {במדבר ה׳:י״ט} הִנָּקִי כְּתִיב.

Rabbi Tanḥum says: It is written: “If no man has lain with you…you shall be free [hinnaki]” (Numbers 5:19). The word “hinnaki” should be interpreted as if it were in fact ḥinnaki, meaning: You shall choke. When read with the beginning of the next verse, it then forms the sentence: You shall choke… if you have gone astray while under your husband. Therefore, Rabbi Meir understands the blessings themselves to have a dimension of a curse.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר תנחום הנקי כתיב – בלא יו״ד דמשתמע הנקי אם לא שכב ותדרוש הכי טומאה תחת אישך חנקי.
אמר רבי תנחום הנקי כתיב – הכא פרש״י דתדרוש הכי טומאה תחת אישך חינקי אבל בסוף פרק שבועת העדות (שבועות דף לו.) פירש הנקי בלא יו״ד כמו חנקי וקאי אקרא דבתריה ואת כי שטית דמשמע הכי חנקי ממים המרים האלה ואת כי שטית והתם אמר כי לית ליה לר״מ מכלל לאו אתה שומע הן בממונא באיסורא אית ליה וסוטה איסורא דאית ביה ממונא הוא ונשאל רבי והא בפ״ק דנדרים (דף יא.) אמר בגמרא מאי לחולין לא חולין ליהוי אלא לקרבן מני מתני׳ אי ר״מ הא לית ליה מכלל לאו והכי דייק נמי בסוף הפרק (נדרים יג:) ובריש פרק שני (נדרים יד.) אע״ג דאיסורא גרידתא הוא והשיב רבי דהתם נמי איסורא דאית ביה ממונא הוא שאסר ממונו על חבירו.
בד״ה אמר רבי תנחום הנקי כו׳ דמשתמע חנקי כו׳ עכ״ל כצ״ל וכן בתוס׳ בד״ה א״ר תנחום הנקי תחת אישך חנקי כו׳ בס״פ שבועת העדות פי׳ הנקי בלא יו״ד כמו חנקי כו׳ לחולין לא חולין כו׳ עכ״ל וכצ״ל:
אמר ר׳ תנחום: ״הנקי״ (במדבר ה, יט) כתיב [נאמר], שהוא דורשו כאילו היה כתוב בח׳, לשון חנק, ומצרף אליה את תחילת הפסוק הבא, והרי זה כאילו נאמר ״חנקי ואת כי שטית תחת אישך״.
Rabbi Tanḥum says: It is written: “If no man has lain with you…you shall be free [hinnaki]” (Numbers 5:19). The word “hinnaki” should be interpreted as if it were in fact ḥinnaki, meaning: You shall choke. When read with the beginning of the next verse, it then forms the sentence: You shall choke… if you have gone astray while under your husband. Therefore, Rabbi Meir understands the blessings themselves to have a dimension of a curse.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) דָּרֵישׁ ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן לֹא זָכוּ אֵשׁ אוֹכַלְתָּן.

§ Rabbi Akiva taught: If a man [ish] and woman [isha] merit reward through a faithful marriage, the Divine Presence rests between them. The words ish and isha are almost identical; the difference between them is the middle letter yod in ish, and the final letter heh in isha. These two letters can be joined to form the name of God spelled yod, heh. But if due to licentiousness they do not merit reward, the Divine Presence departs, leaving in each word only the letters alef and shin, which spell esh, fire. Therefore, fire consumes them.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך איש
אישאבפרק י״ב בברייתא דר׳ אליעזר נקרא שם אדם איש ועזר שלוקח ממנו נקרא אשה מה עשה הקב״ה נתן שמו ביניהן אמר אם הולכין בדרכי הרי מוטב ואם לאו אני נוטל שמי מביניהן נשארו אש ואש ואש אוכלת אש נאמר כי אש היא עד אבדון תאכל (סוטה יז.) דרש רבי עקיבא איש ואישה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן אמר רבא ודאשה עדיף מדאיש האי מצריף והאי לא מצריף פירוש אש דאשה אין הפסק בו. איש חרבו על ירכו (בראשית רבה כא) אמר רשב״א בני י״ג שנה היו. ואיש בא מבעל שלישה וכי אלישע אוכל בכורים היה אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמידי חכמים מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים (כתובות) בריש גמ׳ דשני דייני גזלות. אשה בעלה משמחה בפרק קמא דקדושין (קידושין לד:) בגמר׳ כל מצות עשה פי׳ מכין הבעל כל צרכי הסעודה ואינה שמחה עליה וכאן מפורש השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן לדינין וכן למכות. איש מקדש את בתו ולא האשה איש מוכר את בתו ולא האשה (סוטה כג) אישה הפרם וה׳ יסלח לה באשה שהפר לה בעלה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה וכשהיה מגיע רבי עקיבא אצל פסוק זה היה בוכה וגו׳ כיוצא בדבר אתה אומר והוא לא ידע ואשם ונשא עונו ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כתיב ונשא עונו וכו׳ (נזיר כג., קידושין פא:) ובפרק ג׳ דפרה (יומא לט) אישי כהן גדול פירוש אדוני וכן במקרא אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (מלכים לב) איש חיל רב פעלי׳ חי כתיב וכי הוא איש חי וכולי עלמא בני מתי ננהו אלא בן איש חי שבמיתתו קרוי וכו׳ (ברכות יח). שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה בחלק בגמר׳ דדור המבול פירוש בשביל שלא באו על שאינן מינן עשה להן כבוד וכתב להן אישות כבאדם. אשת חבר הרי היא כחבר (שבועות ל) דביתהו דרב הונא הוה לה דינא לקמיה דר׳ נחמן אמר היכי אעביד איקום מקמה איסתתמן טענתיה דהאיך לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר:
א. [מאן.]
זכו – ללכת בדרך ישרה שלא יהא הוא נואף ולא היא נואפת.
שכינה ביניהם – שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו״ד באיש וה״י באשה.
לא זכו אש אוכלתן – שהקב״ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש.
דריש [דרש] ר׳ עקיבא: איש ואשה הנשואים זה לזו, אם זכו ואין בהם זנות — שכינה ביניהן, כי מצטרפות האות יו״ד שבמלה ״איש״ והאות ה״א שבמלה ״אשה״ לשם ה׳ (י-ה). ואם לא זכו — שם שמים מסתלק מהם, ונשארו בשניהם רק אותיות ״אש״, ולכן אש אוכלתן.
§ Rabbi Akiva taught: If a man [ish] and woman [isha] merit reward through a faithful marriage, the Divine Presence rests between them. The words ish and isha are almost identical; the difference between them is the middle letter yod in ish, and the final letter heh in isha. These two letters can be joined to form the name of God spelled yod, heh. But if due to licentiousness they do not merit reward, the Divine Presence departs, leaving in each word only the letters alef and shin, which spell esh, fire. Therefore, fire consumes them.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רָבָא וּדְאִשָּׁה עֲדִיפָא מִדְּאִישׁ (מ״טמַאי טַעְמָא) הַאי מְצָרֵף וְהַאי לָא מְצָרֵף.

Rava said: And the fire that consumes the woman is stronger and more immediate than that which consumes the man. What is the reason for this? The letters alef and shin in the word isha are adjacent, joined together, but in the word ish they are not joined, as the letter yod is written between them.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודאשה עדיפא מדאיש – אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש.
מאי טעמא האי מיצרף – אש של אשה נוחה להדליק מהר שאין אות של שם מפסיק אלא מחובר הוא ונקרא אש אבל של איש אין אותיות של אש מצטרפות יחד שהיו״ד של שכינה מפסקת.
אמר רבא: והאש של אשה עדיפא [עדיפה, חזקה ומיידית יותר] מזו של האיש, מאי טעמא [מה טעם] הדבר האי מצרף [זה מצורף] בכתוב, שבמלה ״אשה״ האותיות ״אש״ מצויות יחד, והאי לא מצרף [וזה אינו מצורף] שבמלה ״איש״ יש אות מפרידה ביניהם.
Rava said: And the fire that consumes the woman is stronger and more immediate than that which consumes the man. What is the reason for this? The letters alef and shin in the word isha are adjacent, joined together, but in the word ish they are not joined, as the letter yod is written between them.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר רָבָא מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא עָפָר לְסוֹטָה זָכְתָה יוֹצֵא מִמֶּנָּה בֵּן כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ דִּכְתִיב בֵּיהּ {בראשית י״ח:כ״ז} עָפָר וָאֵפֶר לֹא זָכְתָה תַּחְזוֹר לַעֲפָרָהּ.

Additionally, Rava says: For what reason did the Torah say: Bring dust for the sota? It is because if she merits to be proven faith-ful after drinking the water of the sota, a child like our Patriarch Abraham will emerge from her, as it is written with regard to Abraham that he said: “I am but dust and ashes” (Genesis 18:27). But if she does not merit to be proven faithful after drinking the water of the sota, she shall die and return to her dust, the soil from which mankind was formed.
שיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה וכו׳. ויש ליתן טעם אחר שהיה לה לזכור כי עפר אתה ואל עפר תשוב והמים כנגד הטפה שנוצרה ממנה והכתב שיש למעלה מי שיראה את מעשיה והכל נכתב בספר. וכן יש לאדם (להשתדל) להסתכל תמיד בשלושה דברים הללו ואינו בא לידי עבירה (אבות ג א). הרא״ש ז״ל בפירושיו:
אמר רבא: מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה? שאם זכתה והתברר שלא זינתה — יוצא ממנה בן כאברהם אבינו, דכתיב ביה [שנאמר בו]: ״ואנוכי עפר ואפר״ (בראשית יח, כז), ואם לא זכתה — תחזור לעפרה, שמתה משתיית מי הסוטה.
Additionally, Rava says: For what reason did the Torah say: Bring dust for the sota? It is because if she merits to be proven faith-ful after drinking the water of the sota, a child like our Patriarch Abraham will emerge from her, as it is written with regard to Abraham that he said: “I am but dust and ashes” (Genesis 18:27). But if she does not merit to be proven faithful after drinking the water of the sota, she shall die and return to her dust, the soil from which mankind was formed.
שיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) דְּרֵישׁ רָבָא בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר זָכוּ בָּנָיו לב׳לִשְׁתֵּי מִצְוֹת אֵפֶר פָּרָה וַעֲפַר סוֹטָה.

And Rava further taught: As reward for that which our Patriarch Abraham said: “And I am but dust and ashes” (Genesis 18:27), his children merited two mitzvot: The ashes of the red heifer (see Numbers, chapter 19) and the dust of the sota.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג ועוד דריש [דרש] רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו ״ואנכי עפר ואפר״ זכו בניו לשתי מצות, אפר פרה ועפר סוטה.
And Rava further taught: As reward for that which our Patriarch Abraham said: “And I am but dust and ashes” (Genesis 18:27), his children merited two mitzvot: The ashes of the red heifer (see Numbers, chapter 19) and the dust of the sota.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְהָאִיכָּא נָמֵי עֲפַר כִּיסּוּי הַדָּם.

The Gemara asks: But there is also another mitzva involving dust: The dust used for covering the blood of a slaughtered undomesticated animal or fowl (see Leviticus 17:13).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: והאיכא נמי [והרי יש גם כן] מצוה נוספת בעפר — עפר כיסוי הדם!
The Gemara asks: But there is also another mitzva involving dust: The dust used for covering the blood of a slaughtered undomesticated animal or fowl (see Leviticus 17:13).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) הָתָם הֶכְשֵׁר מִצְוָה אִיכָּא הֲנָאָה לֵיכָּא.

The Gemara answers: There, the dust does serve as an accessory to the mitzva of covering the blood, but there is no benefit imparted by it. It occurs after the animal has been slaughtered and does not itself render the meat fit for consumption.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנאה ליכא – ואין זה קיבול שכר אבל כאן יש הנאה בסוטה לתת שלום ושלא ירבה ממזרים בישראל אם זונה היא ואם נקתה ונזרעה זרע ומבטלת לעז מעל בניה ואפר פרה לטהרן ולזכות את ישראל ממעשה העגל.
בד״ה הנאה ליכא מעל בניה ואפר כו׳ הד״א:
ומשיבים: התם [שם] בכיסוי הדם אמנם הכשר מצוה איכא [יש] בכך, אבל הנאה ליכא [אין], משום שמצוות כיסוי הדם היא לאחר שכבר שחט ואין בה איפוא הנאה של תיקון.
The Gemara answers: There, the dust does serve as an accessory to the mitzva of covering the blood, but there is no benefit imparted by it. It occurs after the animal has been slaughtered and does not itself render the meat fit for consumption.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) דָּרֵשׁ רָבָא בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ {בראשית י״ד:כ״ג} אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל זָכוּ בָּנָיו לב׳לִשְׁתֵּי מִצְוֹת חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת וּרְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין.

Rava further taught: As reward for that which our Patriarch Abraham said to the king of Sodom: “That I will not take a thread nor a shoe strap nor anything that is yours” (Genesis 14:23), distancing himself from anything not rightfully his, his children merited two mitzvot: The thread of sky-blue wool worn on ritual fringes and the strap of phylacteries.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשכר אם מחוט ועד שרוך נעל – שהבריח עצמו מן הגזל.
חוט של תכלת – כנגד מחוט ורצועה של תפילין כנגד שרוך דהיינו רצועה.
ועוד דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו ״אם מחוט ועד שרוך נעל״ (בראשית יד, כג) וויתר על ממון שאינו שלו, זכו בניו לשתי מצות: חוט של תכלת ורצועה של תפלין.
Rava further taught: As reward for that which our Patriarch Abraham said to the king of Sodom: “That I will not take a thread nor a shoe strap nor anything that is yours” (Genesis 14:23), distancing himself from anything not rightfully his, his children merited two mitzvot: The thread of sky-blue wool worn on ritual fringes and the strap of phylacteries.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) בִּשְׁלָמָא רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין דִּכְתִיב {דברים כ״ח:י׳} וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְתַנְיָא ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ.

The Gemara asks: Granted, the strap of the phylacteries impart benefit, as it is written: “And all the peoples of the earth shall see that the name of the Lord is called upon you; and they shall be afraid of you” (Deuteronomy 28:10). And it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: This is a reference to the phylacteries of the head, upon which the name of God is written. Phylacteries therefore impart the splendor and grandeur of God and are a fit reward.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא רצועה של תפילין – קיבול שכר הוא דאיכא הנאה כדכתיב וכו׳ אבל חוט של תכלת של ציצית מאי הנאה איכא.
בד״ה בשלמא כו׳ שכר הוא ואיכא הנאה כו׳ כצ״ל:
ושואלים: בשלמא [נניח] רצועה של תפלין יש בה ענין של מעלה וזכות, דכתיב כן נאמר]: ״וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך״ (דברים כח, י) ותניא [ושנויה ברייתא], ר׳ אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש. משמע שיש בהם ענין של תפארת וגדולה.
The Gemara asks: Granted, the strap of the phylacteries impart benefit, as it is written: “And all the peoples of the earth shall see that the name of the Lord is called upon you; and they shall be afraid of you” (Deuteronomy 28:10). And it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: This is a reference to the phylacteries of the head, upon which the name of God is written. Phylacteries therefore impart the splendor and grandeur of God and are a fit reward.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אֶלָּא חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת מַאי הִיא דְּתַנְיָא הָיָה ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מָה נִשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכׇּל מִינֵי צִבְעוֹנִין.

But what is the benefit imparted by the thread of sky-blue wool? The Gemara answers: As it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: What is different about sky-blue from all other colors such that it was specified for the mitzva of ritual fringes?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה נשתנה תכלת – שהזקיקו הכתוב לציצית.
בד״ה מה נשתנו כו׳ לציצית הס״ד:
תוס׳ בד״ה האלות כו׳ ברכות תמה רבי כו׳ את כל הלבונה לרבות קורט אחד כצ״ל:
גמ׳ איש ואשה זכו שכינה כו׳ ומפני מה נשתנה תכלת כו׳. כל הסוגיא מפרש במס׳ חולין פרק כיסוי הדם בחידושים ע״ש וק״ל:
אלא חוט של תכלת מאי היא [מה הוא] הדבר המיוחד בקיומה? ומשיבים: דתניא כן שנינו בברייתא], היה ר׳ מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין שנבחר לציצית?
But what is the benefit imparted by the thread of sky-blue wool? The Gemara answers: As it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: What is different about sky-blue from all other colors such that it was specified for the mitzva of ritual fringes?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) מִפְּנֵי שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ד:י׳} וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר וּכְתִיב {יחזקאל א׳:כ״ו} כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא.:

It is because sky-blue dye is similar in its color to the sea, and the sea is similar to the sky, and the sky is similar to the Throne of Glory, as it is stated: “And they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness” (Exodus 24:10). This verse shows that the heavens are similar to sapphire, and it is written: “And above the firmament that was over their heads was the likeness of a throne, as the appearance of a sapphire stone” (Ezekiel 1:26). Therefore, the throne is similar to the heavens. The color of sky blue dye acts as an indication of the bond between the Jewish people and the Divine Presence.
רש״יתוספותתוספות איווראשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהתכלת דומה לים כו׳ – בא ללמדנו שכל המקיים מצות ציצית כאילו הקביל פני שכינה והכי תניא לה בספרי דאיצטריכו כל הני משום דלא אשכחן קראי אלא ברקיע שדומה לכסא הכבוד הילכך תכלת דומה לים וים דומה לרקיע דתכלת לא דמי לרקיע כל כך אלא דומה לדומה כמו תכלת דומה למראה הים ואנן קחזינן דים דומה למראה הרקיע.
ורקיע דומה לכסא הכבוד – קראי קדריש דכתיב ברקיע כמעשה לבנת הספיר וכתיב בכסא הכבוד כמראה אבן ספיר דמות כסא.
מפני שהתכלת דומה לים – בירושלמי דפ״ק דברכות מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים ועשבים לרקיע ורקיע לכסא והכסא לספיר וכתיב ואראה והנה (על) [אל] הרקיע וגו׳ (יחזקאל י).
אלא למעוטי קללות של משנה תורה דאי כתב וכתב את האלות האלה בספר ה״א אפי׳ דמשנה תורה. יככה ה׳ בשחפת ובקדחת. דאלה איקרו דכתיב והיה בשמעו. ולא תימא דלא דלג להכי איצטריך קרא למעוטינהו אבל לא קאמר למעוטי אותן של תורת כהנים לפי שלא הוצרך למעט לפי שהוא לשון רבים אך אותן של משנה תורה שהן לשון יחיד איצטריך קרא למעוטינהו. צואות וקבלות צואות וכתב לה קבלות ואמרה האשה אמן אמן. ור׳ יהודה כולהו במיעוטי דריש להו והקשה ה״ר אלחנן דהכא משמע דלא דרי׳ ר׳ יהודה [את] דלא פליג אדר׳ מאיר אלא מוסיף עליו ובפ״ק דמנחות דרי׳ את גבי ואת כל הלבונה וצ״ל דאת דהכא לא דרי׳ אבל בעלמא דרי׳ להו:
והא שמעי׳ לר׳ מאיר דאמר מכלל לאו לא תשמע הן דתניא ר׳ מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי אם יעברו אם לא יעברו הא לא כפליה מכלל לאו לא תשמע הן. ל״ה. זכו שכינה ביניהם שהרי חלק הקב״ה שמו ושכנו ביניהם יו״ד באיש וה״א באשה לא זכו אש אוכלתן שהקב״ה מסלק שמו מביניהם ונמצאו אש ואש. ודאשה עדיפא אש של אשה נוח לדלוק וממהרת לאכול לפי שאין אות של שם מפסיקתן אלא מחובר הוא אבל אש של איש אינו מחובר יחד לפי שאות של שכינה מפסיקתם. ל״ה. הנאה ליכא ואין זה קיבול שכר אבל כאן יש הנאה בסוטה לתת שלום ושלא ירבו ממזרות בישראל אם זונה היא. ואם נקתה ונזרעה זרע ומבטלת לעז מעל בניה וכן אפר פרה איכא הנאה לטהר ולזכות ישראל ממעשה העגל. ל״ה:
מפני שהתכלת דומה לים בא ללמד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקביל פני שכינה והכי תני לה בספרי ואיצטריכו כל הני משום דלא אשכחי׳ קרא אלא ברקיע הילכך תכלת דומה לים וים דומה לרקיע מפני דתכלת לאו לרקיע כל כך אלא דומה לדומה כמו תכלת קרוב למראה הים ולפי׳ מזכירין יציאת מצרים בפרשת ציצית לפי שהתכלת דומה לים והקב״ה שיושב על כסא הכבוד עשה לנו נסים בים. ועוד התכלת דומה לים שאנו עושין שליש גדיל ושני שלישי ענף וכן עשה הקב״ה בקע הים בשליש אמצעי ועשה מן הים ג׳ שלישים שאם יבקענה בשליש התחתון צריך שירדו למטה בתוך הים ואם יבקענה בשליש העליון צריך שיעלו למעלה דק״ל גודשא תילתא והבקיעה בשליש האמצעי לא למעלה ולא למטה על כן ייסד הפייט פנו כאן וכאן שליש רום מימות ונפקא ליה מדכתיב בלב ים וק״ל דלבו של אדם הוי בשליש גופו:
שהתכלת דומה לים וכו׳. ולפיכך (אנו מזכירין) נזכרה יציאת מצרים בפרשת ציצית לפי שהתכלת דומה לים וכו׳ והקדוש ברוך הוא היושב על כסא הכבוד עשה לנו ניסים על הים. ועוד שהתכלת דומה לים ואנו עושין שליש גדיל ושני שלישים ענף וכן עשה הקדוש ברוך הוא בקע הים בשליש אמצעי ועשה מן הים (ב׳) שני שלישים. שאם יבקענו בשליש התחתון צריך שירדו למטה בתוך הים ואם יבקענו בשליש העליון צריך שיעלו למעלה דקיימא לן גידשא תילתא. והבקיעו בשליש אמצעי לא למעלה ולא למטה. על כן יסד הפייטן פונו כאן וכאן שליש הם מימות. ונפקא לן מדכתיב בלב ים וקיימא לן דלבו של אדם הוי בשליש גופו תוס׳ חיצוניות ז״ל. במכילתא פרשת בשלח גבי קפאו תהומות בלב ים שנינו בלב ים היאך לבו של אדם נתון בשני חלקים ולמעלה עיין שם. אלמא אהקפאה קאי ולא אבקיעה. צעיר אי״ן:
עד כאן העתקתי והיה הנשאר המקום ברוך הוא ימלא חסרונו:
מפני שהתכלת דומה בצבעו לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, וראיה לכך — שנאמר: ״ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר״ (שמות כד, י), מכאן שהרקיע הוא כלבנת הספיר, וכתיב [ונאמר]: ״כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א, כו), מכאן שכסא הכבוד הוא גם כלבנת הספיר, הרי שיש בתכלת אות של קשר לשכינה.
It is because sky-blue dye is similar in its color to the sea, and the sea is similar to the sky, and the sky is similar to the Throne of Glory, as it is stated: “And they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness” (Exodus 24:10). This verse shows that the heavens are similar to sapphire, and it is written: “And above the firmament that was over their heads was the likeness of a throne, as the appearance of a sapphire stone” (Ezekiel 1:26). Therefore, the throne is similar to the heavens. The color of sky blue dye acts as an indication of the bond between the Jewish people and the Divine Presence.
רש״יתוספותתוספות איווראשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) מתני׳מַתְנִיתִין: באֵינוֹ כּוֹתֵב לֹא עַל הַלּוּחַ וְלֹא עַל הַנְּיָיר וְלֹא עַל

MISHNA: The priest does not write the scroll of the sota upon a wooden tablet, and not upon paper made from grass, and not upon
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ לוח – של עץ.
נייר – של עשבים שכותשין ומדבקין אותן בדבק שקורין גלי״ד ועושין כמו עור.
אינו כותב וכו׳ על הנייר אלא על המגילה – תימה בפ׳ המוציא (שבת דף עח:) דתנן קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שמע ישראל אמאי לא קתני פרשת סוטה דשיעור זוטא טפי אור״י דפרשת סוטה לא שכיח כפרשת תפילין ואמרינן התם (דף עח.) כל מילתא דשכיח ולא שכיח אזול רבנן בתר שכיח לקולא.
לא על הלוח ולא על הנייר אלא על המגילה – תימה אמאי לא מרבינן כל מילי מוכתב כדאמרינן פרק שני דגיטין (גיטין כא:) ספר אין לי אלא ספר מנין לרבות כל דבר ת״ל וכתב מ״מ אם כן מה ת״ל ספר מה ספר שאין בו רוח חיים ורבנן אי כתב בספר כדאמרת אלמא כל היכא דכתיב בספר כ״ע מודו דמרבינן כל מילי בר מדבר שיש בו רוח חיים מיהו לפי׳ ר״ת לא קשיא מידי דפי׳ התם בכלל ופרט וכלל דרשינן ליה דחזר וכתב ונתן לה (ספר כריתות) אבל הכא כלל ופרט הוא ואין בכלל אלא מה שבפרט א״נ התם קרא יתירא הוא דקא דריש משום דכתיב תרי זימני וכתב לה ספר כריתות ובירושלמי מקשה ליה נמי הכא כתיב ספר והכא כתיב ספר הכא את אומר כל דבר שהוא בתלוש והכא את אומר הכין שנייא היא הכא דכתיב בספר אבל בגמרא דידן לא אמר התם הכי דאמר אי כתיב בספר כדקא אמרת דהוי מרבינן כל מילי דתלוש בר מדבר שיש בו רוח חיים ירושלמי תניא ר״א בן שמוע אומר אין כותבין על עורות בהמה טמאה אמר ר״ש מכיון דאיתמר למחיקה ניתנה למה אינו כותב תני ר״א [בר שמעון] אומר רואה אני את דברי ר״א בן שמוע מדברי אבא שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה ותו התם ר׳ לוי בר סיסי בעי קמיה רבי מגילת סוטה מהו שתטמא את הידים א״ל הרי זו שאלה א״ר יוסי אינה שאלה כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידים לא מפני קדושתן וזו למחיקה נתנה לא צריכא [דלא] הואיל ונתנה למחיקה.
בד״ה לא על כו׳ דרשינן ליה וכתב לה כלל ספר כריתות פרט ונתן בידה חזר וכלל אבל הכא כו׳ והכא את אמר הכין שנייה כו׳ התם הכי דאמר אי כתיב כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה לא על הלוח כו׳ בר מדבר שיש בו רוח חיים כו׳ דחזר וכתב ונתן לה ספר כו׳ ספר הכא את אומר כל דבר כו׳ תני ר״א אומר רואה אני כו׳ לא צריכא דלא הואיל ונתנה למחיקה עכ״ל כצ״ל והוא סוף דבור וה״פ לא צריכא דה״ז שאלה היכא דלא נמחקה ע״י שהודית או ע״י דבר אחר ומשני אף אם לא נמחקה אין זו שאלה הואיל ונתנה לכתוב מעיקרא למחיקה ואח״כ מה״ד ומחה כתב שיכול למחוק בירושלמי אי מחה כו׳ כשר תפתר כהדין כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ד משנה אינו כותב מגילת סוטה לא על הלוח של עץ, ולא על הנייר, ולא על
MISHNA: The priest does not write the scroll of the sota upon a wooden tablet, and not upon paper made from grass, and not upon
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144